בהדרכת רז שרבליס -18 יום
יציאה בתאריך 12.10.18

נשוט באיי פיג'י ונפגוש את תושבי האיים, מסבירי-פנים חייכניות, ונתרשם מאופן מעברן של החברות המסורתיות באיי הפאסיפיק אל העידן המודרני.
את כל אלה נחווה על רקע נופי קסם אקזוטיים, של מי טורקיז המתרפקים אל חופים לבנים, חוסים בצילם של עצי דקל מעטירים, יערות טרופיים עבותים, נופי ירח געשיים ומרחבי ים חסרי גבולות.

מסלול הטיול
נתחיל בטיול באיי סמואה העצמאית (לשעבר: המערבית) השוכנת באי אופולו (Upolu). מדינת איי סמואה הנה הלב הפועם של פולינזיה. בביקורנו, נכיר מקרוב את רוח התרבות הפולינזית שהשתמרה באיים אלה במתכונת טובה יותר.
נלמד על תהליך התגבשותם של איי סמואה לכדי מדינה מודרנית ועל תהליך הקולוניזציה שעברה עד לקבלת עצמאותה. באמצעות סיפור התפתחותה של אפיה במהלך מאה וחמישים השנים האחרונות נלמד עוד על ההיסטוריה הקולוניאלית של עמי וארצות הפאסיפיק ועל מאבקי הכוח בין מעצמות המערב על שליטה בנכסים טריטוריאליים ואחרים, הרחק מן הזירות המוכרות מן ההיסטוריה המודרנית של תרבות המערב.
נבקר באי סווא'י (Savaii), גן עדן מלינזי נשכח, המשלב מראות של יערות גשם, מפלי מים מרהיבים, חופים מצוקיים, כמאה (!) לועות געשיים וזרמי לבה שקפאו ממאוצם. האי מיושב בדלילות ובעל קצב חיים איטי. סווא'י משמר את רוח התרבות הפולינזית ואף מתהדר במיתולוגיה של איי סמואה כ'ערש התרבות הפולינזית'.
נלמד על פועלן של אחדות מדמויות המפתח האחראיות על עיצוב תדמיתה של התרבות הפולינזית, כמו גדול מגלי הארצות, ג'יימס קוק (James Cook), האנתרופולוגית הידועה מרגרט מיד (Margaret Mead) והסופר הסקוטי רוברט לואי סטיבנסון (Robert Louis Stevenson).
לאחר טיולנו בסמואה נטוס לאיי פיג'י ונעלה על שייט מרתק ומרהיב בן 7 לילות, במהלכן נפגוש את תושבי האיים החייכניים ונתרשם מאופן מעברן של החברות המסורתיות באיי הפאסיפיק אל העידן המודרני. את כל אלה נחווה על רקע נופי קסם אקזוטיים של מי טורקיז המתרפקים אל חופים לבנים, חוסים בצילם של עצי דקל מעטירים, יערות טרופיים עבותים ומרחבי ים אדירים.
השייט יתבצע באנייה Fiji Princess המציעה את האינטימיות והנוחות בהפלגה באניות קטנות, ומגיעה למקומות ומפרצונים שאניות גדולות לא יכולות להגיע. באנייה מקסימום 68 אורחים, כל התאים ממוקמים מעל קו המים וכל הסיפונים משקיפים לנוף האוקיינוס החיצוני.
במהלך השייט נצא לסיורים ונמשיך להכיר את שורשיה ומורשתה של התרבות המלינזית, הכוללת תרבות חומרית מגוונת, ארכיטקטורת אבן חידתית ומרשימה, מבנה חברתי ייחודי ומערכת אמונות, טקסים ופולחנים.

לפרטים נוספים וקבלת מסלול טיול ושייט מפורט, אנא צרו קשר עם רונית בטלפון 0723925488 או מלאו הטופס:

הפוסט טיול ושייט באיי פיג'י וסמואה הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט שימושון הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט למה דווקא פיג'י? הופיע ראשון במסע אחר

המסע לאיי פיג'י החל בסינגפור, עם המתנה של 24 שעות לטיסת ההמשך. יצאתי, אם כן, למסע מזורז להכרת סינגפור, ובעודי מהלך ברחובות סינגפור סיטי, בגן הבוטני המרהיב, בחנויות הנוצצות, חשתי קנאה בתרבות הניקיון הסינגפורית, ביחס של האנשים ובשקט השורר ברחובות.

אורכו של האי סינגפור כ-45 ק"מ ורוחבו כ-25 ק"מ. האי נטול אוצרות טבע לחלוטין, ולמעט שתי "פסגות", שהגבוהה בהן, Mt. Bukit Timah, מיתמרת לגובה של 165 מ' – הוא שטוח לחלוטין. השטח האורבני העיקרי מצוי ברצועה הדרומית של האי. שטח זה כולל את העיר סינגפור (אזור המכונה הסיטי) וכן "ערי לווין". מרכזי מגורים נוספים נמצאים בשוליים הצפוניים, לרוחב האי. יתרת השטח מכוסה ברשת מסועפת של כבישים מהירים, מאגרי מים ואזורים ירוקים. סינגפור מקושרת עם חצי האי המלאי באמצעות שני מעברים.

סינגפור המטופחת והמצוחצחת

האקלים בסינגפור טרופי, ובהתאם יש עונות – רטובה ויבשה. למיקומה המשווני יש השפעה ישירה על שעות הזריחה והשקיעה: השמש זורח בסביבות שבע בבוקר ושוקעת בסביבות שבע בערב לכל אורך השנה. החודשים הפחות טובים לביקור בסינגפור הם מנובמבר ועד ינואר, בגלל גשמי המונסון, ביתר חודשי השנה ניתן לטייל בכיף (אם כי אין זה אומר שלא תיתקלו בגשם). אוכלוסיית סינגפור, המונה כארבעה מיליון תושבים, מציגה רב גוניות דתית, כשהדתות העיקריות הן טאואיזם, בודהיזם, נצרות, אסלאם והינדו. המשטר הסינגפורי מאופיין בסובלנות דתית – איש באמונתו יחיה וקיימת הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה.

עם כל ההנאה מסינגפור, היעד הסופי שלי עוד לפני. סוף סוף, רגע לפני שאיבדתי את הסבלנות, נחתתי בשדה התעופה בנאדי ( Nadi) שבאיי פיג'י. סביבי ערב רב של טיפוסים, מיעוט של לבנים, בני האיים, הודים ופקיסטנים.

איי פיג'י מהאוויר. אי לכל טעם והעדפה

פיג'י (Fiji) היא מדינת איים בדרום האוקיינוס השקט. היא כוללת מעט יותר מ-300 איים, מתוכם כ-105 איים מאוכלסים. בעבר היתה פיג'י מושבה תחת השלטון הבריטי, ובתקופה זו היתה הגירה גדולה של הודים לאיים. ההודים הועסקו בעיקר בעבודה בשדות קנה הסוכר. עם ההגירה ספגה התרבות בפיג'י השפעות תרבותיות שונות: פולינזית, סינית, הודית, מלזית ואחרות. בפיג'י יש איים רבים, וכל תייר ומטייל יכול למצוא אי שמתאים לו. יש איים יקרים ומדוגמים (לתיירים), ויש איים עם תשתית תיירות סבירה, לא יותר מכך, ומחירים זולים. יש איים עם אווירה צעירה ותוססת, עם הרבה מסיבות חוף, איים שאליהם באים בעיקר כדי לצלול, ואחרים שבהם מתמקדים בעיקר בטיולי טבע ביערות.

אינספור גוונים של כחול, ומתחת – עולם תת ימי עשיר ומרהיב

הצטרפתי לשלושה אוסטרלים, וביחד שמנו פעמינו לאי בשם רובינזון קרוזו, המפורסם במסיבות העליזות ובאפשרויות הגלישה והצלילה המצוינות. כשהגענו ליעדנו התמקמנו בבקתות, וירדנו אל הים – אני כדי לשנורקל והאוסטרלים כמובן כדי לגלוש.

אפשרויות הצלילה באי מחולקות על פי הידע והניסיון. ישנן שוניות עמוקות ושוניות רדודות, לגונות, פסגות וולקניות תת מימיות, צלילות לעומקו של מתלול, ספינות טבועות ועוד. אטרקציות הצלילה המיוחדות הן מתלולים של אלמוגים רכים וצבעוניים להפליא – המתלול הסגול, המתלול האדום, המתלול הלבן הגדול ועוד.

אזור השנרקול ממוקם על קו החוף. המים הצלולים, בצבע טורקיז משגע, עמוסים בשוניות עם אלמוגים צבעוניים והמוני דגים מרהיבים. רב הפיתוי להושיט יד לעשרות ומאות הדגים הצבעוניים ששוחים איתך ולידך ללא פחד. שכבתי במים ללא ניע, מרגיש כאחד מיצורי הים הנהדרים.

רק אדם וחווה חסרים להשלמת התמונה של גן עדן

בערב יוצאים לטקס שתיית קאווה, תרבות אכילה ושתייה בפיג'י. מחכה לנו ארוחת ערב עשירה ומיוחדת, אך נטולת סכו"ם. את הבשר, שנאפה בשיטה המסורתית מתחת לאדמה, קל לאכול, אבל התקשיתי באכילת הסלטים ללא עזרת מזלג… חבריי האוסטרלים פתחו בשתיית בירה ללא הפסקה. אז הודיעו על תחילת טקס שתיית הקאווה. הקאווה (kava) הוא המשקה הלאומי בפיג'י. מכינים אותו משורש, שאותו כותשים למעין עיסה חומה שטעמה כשל… שורש מלא בוץ. טעמתי, ובשניות הראשונות הרגשתי מעין עקצוץ קל ותחושת רפיון בלשון, אבל זה חלף מהר. הצ'יף מגיש לנו קערית עם מעט קאווה, כל אחד מאיתנו צריך למחוא כף ולגמוע את המשקה בשלוק אחד ולהחזיר את הקערית לידי הצ'יף. לסיום, יש למחוא כפיים שלוש פעמים ולצעוק "בולה!". רוב הנוכחים היו עליזים למדי, ורק האוסטרלים שתויים כלוט…

טקס שתיית הקאווה. מוחאים כף, לוגמים מהמשקה ושוב מוחאים כפיים

כך העברתי ימים בלתי נשכחים בפיג'י, בהם ערכתי מסעות רגליים שרק אישרו לי כי האי שעליו אני נמצא הוא אכן גן עדן עלי אדמות. שיחת טלפון מהארץ קטעה באחת את החלום, כשהתבשרתי שרעייתי מאושפזת בבית חולים. התחלתי את הדרך הארוכה חזרה הביתה וחשבתי לעצמי שמן הסתם לא אגיע שוב למקום רחוק כל כך כפיג'י. למרות המרחק הרב והמאמץ הכרוך בכך, אני ממליץ בחום לבקר ולחוש טעמו של גן העדן הפולינזי.

לקריאה נוספת:

פיג'י – לשתות עם חברים המבקר בכפרים שבאיי פיג'י שומע מדי יום, בשעות בין הערביים, קול כתישה חדגוני העולה מן הבתים. זהו צליל כתישתם של שורשי צמח הינגונה. בשעה זו יוצאים הגברים מבתיהם לטקס שתיית המשקה המסורתי, המכונה גם קאווה

הפוסט איי פיג'י – קפיצה לגן עדן הופיע ראשון במסע אחר

ינגונה (נכתב YAQONA אך מבוטא YANGONA), הוא שמו הפיג'יאני של "משקה הים הדרומי", המקובל במרבית איי האוקיינוס השקט, ובעיקר באזורים נרחבים של מלנזיה ופולינזיה. ברחבי האיזור הוא ידוע יותר בשמו קאווה (KAVA), אך הוא נושא שמות מקומיים שונים בכל אחת מקבוצות האיים. בקבוצת איי פיג'י הגיעו המשקה, והצמח שממנו הוא מיוצר, לדרגת חשיבות חברתית, תרבותית וכלכלית יותר מבכל קבוצה אחרת.

להשפעת שתיית הינגונה על החברה הפיג'יאנית יש היבטים שונים. המשקה ומאפייני שתייתו הם מוקד חיי החברה באיים. תרבות הינגונה מתבססת מטבעה על פעילות משותפת של חבורת גברים המתכנסת לצורך האירוע. הפעילות סביב המשקה מוכרת כבעלת חשיבות עליונה בשבירת מחסומים חברתיים, וכמנגנון המאפשר התגברות ומציאת פתרון למאבקים בין אנשים ובין קבוצות חברתיות בקהילה הפיג'יאנית.

שתייה חברתית
משקה הינגונה הוא נוזל עכור, בעל צבע צהוב-ירקרק, שטעמו הראשוני תפל והוא בעל תכונות נרקוטיות עדינות. הוא נלגם בכל התכנסות חברתית: בחתונות, בהלוויות, בטקסי בחירת ראש שבט, ואף במפגשים פוליטיים ברמה מקומית ולאומית. מסגרת אחרת היא שתייה בשעות הפנאי. זהו אירוע יומיומי המתרחש לאחר שעות העבודה, ומשתתפים בו הגברים הבוגרים. הינגונה אינו מיועד לצעירים ולנשים. מעט מאוד גברים שותים אותו לפני שהגיעו לגיל 18, ונשים שותות אותו רק בהזדמנויות בודדות, וגם אז לא כחלק מחבורת הגברים אלא כצופות מן הצד.

המשקה מיוצר מזנים ספציפיים של משפחת הפלפל. כדי להכינו כותשים את שורשי צמח הינגונה לחומר אבקתי, וזה נמהל במים. דרגת הריכוז של המשקה נקבעת על ידי היחס בין כמות המים לכמות החומר ששימש להכנתו. השפעתו הנרקוטית משתנה בהתאם לריכוזו, ובכמויות מוגבלות הוא נעדר השפעה פיזית. בריכוז גבוה, ובכמויות גדולות, עשוי השותה להגיע לרמת שכרות נמוכה. בהשפעתו הוא דומה יותר לבירה עדינה מאשר לוויסקי. קשה לתאר את טעמו הייחודי והמוזר, אך השותה אותו לראשונה עלול לחוש בחילה. שתייה עקבית ומתמדת משך תקופה ארוכה עלולה לגרום להשפעות לא נעימות לעיניים ולעור (גלגל העין מצהיב ועור הידיים מתייבש). תופעות אלה תיעלמנה לאחר כמה שבועות של הינזרות משתייה.

שתיית הינגונה נהוגה לרוב רק בקרב הגברים. נשים שותות לעיתים נדירות, וגם אז כצופות מהצד ולא כחלק מחבורת הגברים | צילום: bdearth, flickr

כל כללי הטקס
הכלי שבו נהוג להציג את הינגונה ולהגישו לקבוצת המסובים נקרא טנואה (TANOA). זהו כלי עץ עגול בעל ארבע רגליים קצרות, שקוטרו 75-40 ס"מ ועומקו כ-10 ס"מ. בכלי זה נבחשים השורשים הכתושים במים. לפני בחישת האבקה מוחא הבוחש כף כדי לציין את תחילת הפעולה. בדרך כלל מתבצעת הבחישה בעזרת אגד של סיבי צמח ההיביסקוס. עם הרמתו של האגד מן הטנואה מטפטף הנוזל, וכך אפשר לשפוט אם הגיע המשקה לדרגת הריכוז הרצויה. ההחלטה על דרגת הריכוז נתונה בדרך כלל בידיו של אחד מן הזקנים שבחבורת המסובים. כמסננת משמשת בדרך כלל פיסת בד, המאפשרת לנוזל לחדור דרכה, בעוד שהמשקע העיסתי הכתוש נותר בתוכה.

עם סיום ההכנה מכריז הבוחש ש"המשקה מוכן ומזומן", ומוחא חמש מחיאות כף. מיד לאחר מכן מוזג המגיש, היושב מול הבוחש, את הינגונה. סדר ההגשה נקבע על פי סדר חשיבות הנוכחים, כאשר המנהיג המכובד ביותר זוכה למשקה הראשון. בדרך כלל, מוגש המשקה לשותה בספל העשוי מחצי קליפתו היבשה של אגוז קוקוס. מקובל שכל המסובים משתמשים באותו ספל קוקוס לשתייה. לאורח זר מציעים ספל נפרד.

ההגשה נמשכת על פי סדר החשיבות של הנוכחים. אורחים, וביחוד זרים, יהיו בין הראשונים לקבל את המשקה. השותה מוחא מחיאת כף אחת לפני שקיבל את המשקה, ומחיאת כף כאשר סיים לגמוע אותו. הגמיעה היא אחידה וללא הפסקה. אם נושאת השתייה אופי של אירוע טקסי או רשמי, יתלוו אל סיומה ביטויים המציינים שהשתייה התרחשה והספל ריק.

תוך כדי השתייה, יושב המגיש כשרגליו מקופלות תחתיו (ישיבה מזרחית) ומוחא שלוש מחיאות כף. כל אחד מן הנוכחים לוגם בין מחצית הספל לספל מלא, ולאחר שכל המסובים סיימו סיבוב שתייה, תיערך הפסקה שנמשכת כרבע שעה. ההפסקה מוקדשת לשיחות חולין, לעישון, ללעיסת טבק ולסיפור סיפורים. כך נמשכת שרשרת סיבובי שתייה והפסקות לסירוגין עד שמתרוקן הטנואה. ערב שתייה מורכב בדרך כלל מסבבי הכנה אחדים, ולאחר שהסתיים האחרון שבהם תתפזר החבורה. לפני הסיום מכריזים על סיום השתייה, והבוחש, המגיש ומשתתף נוסף מוחאים כף.

ייבוש שורשי הינגונה בפיג'י. "משקה הים הדרומי" מקובל במרבית איי האוקיינוס השקט, בעיקר במלנזיה ופולינזיה

באירוע רשמי, הכרוך בביקורו של קצין המחוז או מנהיג כלשהו בכפר, מלווים שלבי ההכנה בהכרזות ברורות על סיומו של כל שלב, ובאמירת מספר חרוזי שירה בשעת ההגשה. המגיש לבוש בבגד מסורתי, מחצית גופו העליונה חשופה ומרוחה בשמן קוקוס, ושרשרות עלים עוטפות את צווארו, את פרקי ידיו ואת קרסוליו. ההגשה מלווה בתנועות ריקוד קצרות ועדינות של המגיש, ומחיאות כף של כל הנוכחים מלוות את גמיעת המשקה.

אורח המגיע לכפר, בייחוד אם הוא מתכוון לשהות בו, אמור להגיש כמנחה את שורשי צמח הינגונה למנהיג הכפר. מנהג זה נקרא סבוסבו (SEVUSEVU). בזמן הגשת המנחה מוצג האורח בפני המנהיג על ידי אחד מתושבי הכפר, וניתנת לו הזדמנות להסביר את מטרת ביקורו. אם, למשל, הגיע למקום כדי לערוך מחקר, עליו לקבל את הסכמת המנהיג, ובמקרים מסוימים אף את הסכמת מנהיג מכובד יותר בהיררכיה המסורתית, שמושבו עשוי להיות בכפר סמוך אחר. מידת ההקפדה על המסורת משתנה מאיזור לאיזור, ומכתיבה את מערכת הקשרים שבין הכפרים ואת השלבים שיש לעבור כדי להגיע אל כפר היעד.

שורש הינגונה כמטבע עובר לסוחר
גידול צמח הינגונה הוא חלק אינטגרלי מחקלאות קיום למחצה, המאפיינת את כפרי הילידים באזוריה השונים של קבוצת איי פיג'י. חקלאות זו מתאפיינת בטכנולוגיה נמוכה, בשימוש בכוח אדם המתבסס על משק הבית לכל סוגי הפעילות החקלאית, ובעיקר בשימוש בתוצרת החקלאית לצרכי קיום ביתיים, לחליפין מסורתיים ולמסחר. שיטת הגידול החקלאית מתבססת על עיבוד מחזורי שבו הפעילות החקלאית נודדת משדה לשדה, בדרך כלל כל שלוש עד ארבע שנים, וחוזרת אל השדה המקורי לאחר תקופה שעשויה להגיע אף לחמש עשרה שנה. לאחר תקופה כה ארוכה מתפשט הצומח הטבעי על השדה, ותורם בדרך טבעית לטיובה של הקרקע.

צמח הינגונה משתלב אף הוא במחזור השדות, ובשנה הראשונה גדל יחד עם גידול שורש מסורתי, מקובל מאוד באיי האוקיינוס השקט, הנקרא בפיג'י דאלו (DALO), ומוכר יותר בשם טארו (TARO). עליו של צמח זה מצילים על הינגונה בשנת הגידול הראשונה. בשנות הגידול הבאות גדל הינגונה באופן עצמאי. זהו שיח לא גבוה, שמערכת שורשיו ענפה, והוא מתאים לאקלים לח ולקרקע מפותחת ומנוקזת היטב. אקלים וקרקע מסוג זה אפשר למצוא בפיג'י על מדרונות ההרים באזורים המזרחיים של האיים הגדולים, ובאיים ההרריים ממקור וולקני כמו טבאוני (TAVEUNI), קורו (KORO) וקנדבו (KANDAVU).

הצמח מגיע לפרקו בין שלוש לשבע שנים לאחר שתילתו, בהתאם לתנאי הקרקע ולאקלים ששררו בעת גידולו. באי קנדבו, לדוגמה, כיוון שהגידול הוא מרכיב חשוב בהכנסה הכספית של משק הבית, עוקרים הכפריים רק אותה כמות של שיחי ינגונה הדרושה להם כדי לממן את מחייתם, ומשאירים בקרקע את כל שאר השיחים. זוהי שיטת חסכון מקומית, שכן בכל שנה נוספת שהצמח נותר בקרקע מתארכים שורשיו ומתעבים.

שורשי הינגונה משמשים באי קנדבו כמטבע עובר לסוחר. עבור מוצרים הנרכשים בחנות הכפר משלמים הכפריים במקרים רבים בשורשי ינגונה, ששוויים הכספי נקבע על פי משקלם. אשראי שניתן על ידי בעל החנות לתושבי הכפר מוחזר בשווה ערך של שורשי ינגונה נקיים ויבשים. כשבעל החנות יוצא לעיר הבירה סובה (SUVA) כדי לרכוש מוצרים עבור חנותו, הוא נושא עמו כמות גדולה של שורשי ינגונה ארוזה בחבילות מגוללות. בעיר הוא מוכר את סחורתו על פי הסכם מוקדם, או לאלה המציעים לו את המחיר הגבוה ביותר. דגם זה של קשרים מסחריים מאפיין את מרבית כפריי קנדבו.

שקיעה יפהפייה באי קנדבו

סוכר ותיירים
קבוצת איי פיג'י שוכנת באיזור הטרופי, בחלקו הדרומי של האוקיינוס השקט, בין קווי הרוחב 22 – 15 דרום וקווי האורך 174 מזרח ו-177 מערב. קו התאריך הבינלאומי, קו אורך 180, עוקף את פיג'י ממזרח, על מנת ליצור זמן אחיד בכל קבוצת האיים (כדי למנוע הבדל של יום המעבר בין איים סמוכים).

סובה, בירת פיג'י, נמצאת צפונית-מזרחית לסידני באוסטרליה, במרחק של 3,215 קילומטרים (כארבע שעות טיסה). שטחם היבשתי של 300 האיים, שרק כ-100 מביניהם מיושבים, כ-18,000 קילומטרים רבועים, בעוד ששטח המדינה, כולל שטח המים הטריטוריאליים, מגיע ל-194 אלף קילומטרים רבועים.

רוב איי פיג'י הם ממקור וולקני, מלבד חלק מאיי קבוצת לאו (LAU) המזרחית, שהם תוצאה של התרוממות של סלע משקע ממקור אלמוגי מקרקע הים. הרקע הוולקני והאקלים הטרופי הלח ומרובה המשקעים תרמו ליצירת נוף הררי, שבאיים הגדולים חורצים אותו נהרות אחדים, ובאיים הקטנים יותר נחלים. בין הרכסים ישנם גם שטחי מישור מוגבלים. כמות המשקעים הגבוהה (2,500-1,500 מילימטר לשנה), משפיעה של מגוון הצמחייה הרחב.

אוכלוסיית פיג'י מונה כ-890 אלף נפש (נכון לשנת 2012); כ-49 אחוזים הם הודים, 46 אחוזים הם פיג'יאנים מלנזים, והשאר הם סינים, אירופים וילידי קבוצות איים אחרים באוקיינוס השקט. האי הגדול ביותר הוא ויטי לבו (VITI LEVU), ומתגוררים בו כשלושה רבעים מהאוכלוסייה. בבירה סובה חיים כ-140 אלף נפש.

האיים יושבו כנראה לראשונה לפני כ-3,500 שנה בעקבות גלי הגירה, שמקורם עשרות אלפי שנים קודם לכן באסיה, ודרך הגשר היבשתי של אינדונזיה המשיכו בכיוון מזרח אל גינאה החדשה ואיי שלמה. לאחר אלפי שנים חצו המתיישבים את מימי האוקיינוס, ונחתו בחופי פיג'י.

בשנת 1643 הגיע לאיי פיג'י הספן ההולנדי אבל טסמן, שהיה האירופי הראשון שנחת בחופים הלא נודעים הללו. בשנת 1774 גילה החוקר האנגלי ג'יימס קוק איים נוספים בקבוצה. מאה שנה לאחר מכן הפכה פיג'י, על פי המלצתו של ראש הממשלה האנגלי דאז, בנימין ד'יזראלי, למושבה בריטית. השלטון הקולוניאלי הבריטי קבע שהסוכר ישמש כגידול מסחרי עיקרי, וכיוון שהילידים נמצאו בלתי מתאימים לעבודה הקשה בשדות הסוכר, הוחלט לייבא כוח עבודה מהודו. בגמר חוזה העבודה הקשוח, ניתנה לעובדים ההודיים אפשרות בחירה בין שיבה להודו לבין השתקעות בפיג'י. אלה שהעדיפו להישאר הם אבותיה של הקהילה ההודית הגדולה באיים.

בשנת 1970 קיבלה פיג'י את עצמאותה, והפכה למדינה בעלת משטר פרלמנטרי במסגרת חבר העמים הבריטי. כלכלת האיים מתבססת בעיקר על המגזר החקלאי ועל תיירות. קנה הסוכר משמש עדיין כגידול המסחרי העיקרי. בכפרי הילידים הגידולים העיקריים הם גידולי שורש מסורתיים, בהם שורש הינגונה, שתופס מקום חשוב בעיקר באיים הקטנים ממוצא וולקני כמו טבאוני, קנדבו וקורו.

הפוסט פיג'י – לשתות עם חברים הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט כפר נופש בפיג'י הופיע ראשון במסע אחר

איי  יסווה. באיים יש כפרי דייגים קטנים וציוריים, אתרי צלילה וחופים יפים | צילום: סקוט אספי

חלק גדול מהתיירים הנוהרים לפיג'י מגיעים אל האיים למטרות נופש, בוחרים אתר נופש אחד ובו מבלים את כל חופשתם – אם ברביצה בשמש, אם בשחייה, בפאבים ובמסעדות, בפעילויות ספורט ימי, בסיורים מודרכים המאורגנים על ידי האתר, או במימוש פנטזיית החופש האולטימטיבי של עשיית כלום מוחלט.

למרות שקשה לוותר על תענוגות הנופש באי הבודד שמציעים אתרי הנופש, כדאי לצאת מהם לביקור קצר באחד מהכפרים המקומיים ולהתרשם מחיי הכפר של פיג'י. כאשר מבקרים בכפר מסורתי נהוג להביא לראש הכפר (Turaga ni Koro) מתנה בדמות משקה קאווה, העשוי משורש פלפל הקאווה. בשוק ניתן להשיג את המתנה (Sevusevu) ועם הגשתה לראש הכפר ייערך טקס היקונה (Yaqona) שבמהלכו שותים את המשקה המאלחש לצלילי מוזיקה. יש להתלבש בצניעות כשמבקרים בכפרים, ללבוש מכנסיים ארוכים או חצאית ארוכה, ולהימנע מחבישת כובעים הנתפסת כעלבון. בכניסה לבתים או לבּוּרות (בקתות מסורתיות העשויות קני סוף ועץ) יש להוריד את הנעליים. חשוב לקבל אישור מאנשי הכפר לפני הביקור במקום.

האי המרכזי של פיג'י הוא ויטי לבו (Viti Levu), בו מתגוררים כשלושה רבעים מתושבי המדינה כולה. רוב התיירים נוחתים בשדה התעופה של העיר ננדי (Nadi), במערב האי.

ננדי היא העיר השלישית בגודלה במדינה והמרכז התיירותי של פיג'י. יש בה ובסביבותיה שפע מקומות לינה ברמות מחיר שונות, והיא מהווה בסיס מצוין ליציאה אל טיולים בפנים האי, אל איי יסווה וממנוטה הסמוכים ואל שוניות האלמוגים שבאזור. כמו כן ניתן לצאת מהעיר לסיורי רכיבה על סוסים, טרקים, פעילויות ספורט ימי ושיט פרוע בנהר הסמוך בסירות Jet Boat מהירות לחובבי האדרנלין. ברחוב הראשי בעיר נמצא מקדש הינדו מהגדולים ביותר מסוגו בחצי כדור הארץ הדרומי – מקדש סרי סיבה סוברמניה (Sri Sive Subramaniya). זהו אחד המבנים הארכיטקטוניים המעניינים באיי פיג'י. הוא צבעוני מאוד ולכל מידה בו יש משמעות דתית. כדאי לסור גם אל השוק המקומי השוקק חיים.

סיורים רבים יוצאים מננדי אל רמות נאוסורי (Nausori Highlands) שממזרח לעיר. הנופים כאן שונים לגמרי מדימוייה של פיג'י כחוף ארוך עטור חול זהוב ועצי קוקוס. במקום אלו תמצאו הרים בשלל גווני חום וירוק, יערות ומפלים, וכפרים מסורתיים. הפופולרי בכפרים אלו הוא נבאלה (Navala), שבו הקפידו התושבים לבנות אך ורק בחומרים הטבעיים כמיטב המסורת הפיג'יאנית. כפר נוסף האהוב על מטיילים הוא בוקויה (Bukuya).

בין צפון ננדי לרמות נאוסורי שוכנת גינת הענק הרדום (Garden of the Sleeping Giant). בגנים גדלים צמחים פיג'יאנים רבים ובריכות עם שושני מים, כאשר גולת הכותרת היא מגוון עצום ויפהפה של מיני סחלבים רבים. הכניסה בתשלום, המקום סגור בימי ראשון.

מול חופי ננדי נמצאיים איי ממנוטה (Mamanuca) הזעירים והפופולריים. על כמה מהם הוקמו אתרי נופש, חלקם יוקרתיים וחלקם מיועדים לצעירים ולתרמילאים (כמו Beachcomber המפורסם). שיט קצרצר מפריד בין האיים השונים לננדי, ועל כן ניתן לבקר בהם גם לסיורי יום קצרים בלבד. קבוצת האיים מציעה אתרים נהדרים לשחיית שנורקלים ולצלילה. Mamotu Wall למשל, בקצה קיר הצונח לעומק של אלף מטר, ובו ניתן לראות כרישי שונית, צבים ולהקות ברקודות; או אתרי הצלילה של הספינה הטבועה סלמנדרה (Salamandra) המכוסה באלמוגים רכים והמפציץ האמריקאי B26 שצלל אל הים כקילומטר וחצי מביצ'קומבר. בקבוצת האיים נמצאת "המכה" של גולשי הגלים בפיג'י – האי טברואה (Tavarua), שלחופיו נמצא הגל המפורסם במדינה, Cloudbreak. הגלישה באתר זה אינה זולה, וכדי להגיע לאי יש ללון באתר הנופש הפרטי המהודר השוכן באי.

קבוצת איי יסווה (Yasawa) מורכבת משרשרת של עשרים איים וולקניים, הנגישים באמצעות סירות קטמרן או מטוסים קלים. באיים יש כפרי דייגים קטנים וציוריים בהם ניתן לבקר, אתרי צלילה, אתרי נופש זולים יחסית לתרמילאים וכמה יוקרתיים, ומדרום לאי יסווה יש מערות אבן גיר ובהן בריכות מים נעימות לרחצה. אחד החופים זכה לתהילת עולם כששימש כאתר הצילומים לסרט הנודע "הלגונה הכחולה" עם ברוק שילדס הצעירה.

בחזרה לאי ויטי לבו. מערב חופו הדרומי של האי מכונה "חוף האלמוגים" (The Coral Coast), המתחיל כעשרים קילומטר מדרום לננדי. הכביש הראשי ברצועה זו חולף ברובו בפנים החוף, רחוק ממראות החול הזהוב, בין נופים נהדרים של מטעי קנה סוכר וכפרים ציוריים. אחרי היישובים סיגטוקה (Sigatoka) וקורוטוגו (Korotogo) נפגש הכביש עם החוף ומזמן נופים מקסימים של הלגונה. בחוף האלמוגים ישנם אתרי נופש מסוגים שונים, שביניהם משתרעים יערות גשם או מנגרובים בתוליים. העיר המרכזית בחוף האלמוגים היא סיגטוקה (Sigatoka) הקטנה, ובה שוק חביב. ממנה אפשר לצאת לביקור בעמק הסמוך, בו נמצאים שרידי מבצר טבוני (Tavuni Hill Fort) מהמאה ה-18, ואל הפארק הלאומי המגן על דיונות החול הזהובות הענקיות.

בהמשך הדרך מזרחה, על חצי אי הררי בדרום-מזרח האי ויטי לבו, נמצאת בירת איי פיג'י – העיר סובה (Suva). זוהי עיר קוסמופוליטית המאכלסת כמחצית מתושבי המדינה, והיא משמשת כמרכז הפוליטי והמנהלי של האיים. בסובה יש חיי לילה שוקקים, מבנים מהתקופה הקולוניאלית, מסגדים ומקדשים.

כדאי להתחיל את הביקור בעיר בגני תורסטון (Thurston Gardens) הירוקים. בגנים בוטניים אלו גדלים צמחים מכל רחבי פיג'י ודרום הפסיפיק, ובשטחם שוכן מוזיאון פיג'י (Fiji Museum) המעניין. המוזיאון סוקר את ההיסטוריה והתרבות בפיג'י, וכולל בין השאר מוצגים ארכיאולוגים בני 3,500 שנה, גלריית אמנות, הדגמות של קדרים מקומיים בפעולה וגלריה המוקדשת לאוכלוסייה ההודית של פיג'י (הכוללת יותר מארבעים אחוז מסך התושבים במדינה). בצמוד לגנים נמצא בית קולוניאלי מוקף גנים, המשמש כביתו של נשיא פיג'י.

אל תחמיצו את השוק העירוני (Municipal Market), במיוחד בימי שבת בבוקר, אז הוא הומה במיוחד. אך גם בכל יום אחר השוק רוחש חיים וססגוני ומבטיח מפגש מרתק עם האוכלוסייה המקומית בינות לדוכנים מלאים בתבלינים ריחניים, ממתקים הודיים בגוונים זוהרים, פירות טרופיים, ירקות אקזוטיים, מזכרות, דגים ופירות ים. יופי של מקום להתוודע בו למאכלים מקומיים ולטעום מיצי פירות נהדרים. כדאי גם להציץ בבניין הפרלמנט החדש, שצורתו המשונה היא מעין חיקוי של בקתות הבּוּרה המסורתיות. מחוץ לעיר אפשר לבקר באי הסחלבים (Orchid Island), מרכז קטן ובו ניתן ללמוד על עולם החי והצומח וההיסטוריה של פיג'י. לעתים נערכים במקום מופעי ריקוד מסורתיים. מצפון לעיר אפשר לבקר ביער הגשם Colo-I-Suva, ובו מסלולי הליכה, בריכות מים ומפלים.

ממזרח לוויטי לבו שוכן האי הקטן אובלאו (Ovalau), ובו העיר לבוקה (Levuka), שהיתה בירת המדינה בימיה של פיג'י כקולוניה, עד 1882. נותרו בה בניינים קולוניאליים רבים מתור הזהב של העיר, וסביבה הרים מכוסי יער טרופי. באי הקטן אין חופים מרשימים, אבל לבוקה מספקת אתרים היסטוריים רבים שמעניין לשוטט ביניהם והג'ונגל נהדר לטיולים רגליים, בין כפרים, מפלים ואפילו מכתש וולקני יפה שבתוכו בנוי הכפר לובוני (Lovoni).

האי השני בגודלו במדינה, ונואה לבו (Vanua Levu), אינו מושך תיירים רבים, אולי בגלל היעדרם של חופי רחצה חוליים קלאסיים והתשתית המקומית שהינה מפותחת פחות מזו של שכנו, ויטי לבו. צפון-מערב האי יבש יחסית ובו מטעי קנה סוכר וקהילות קטנות, לרוב ממוצא הודי. בדרום-מזרח תופסים את מקום מטעי קנה הסוכר יער גשם טרופי ומטעי קוקוס. על היעדר חופי הרחצה מפצים קהילות מסורתיות ידידותיות, נופים פראיים, שפע ציפורים ופעילויות כגון הליכה רגלית, צלילה, סיורים ברכבי שטח וסיורי שיט בקיאקים.

בחופו הדרומי של ונואה לבו נמצאת העיר סבוסבו (Savusavu), שבה מתרכזים מרבית המבקרים באי בשל התשתית הנוחה בסביבתה. העיר מהווה בסיס מצוין ליציאה לסיורים בפנים האי, למעיינות החמים בנקאמה (Nakama), ולסיורי צלילה.

ממזרח לונואה לבו נמצא האי טוואוני (Taveuni), השלישי בגודלו מבין איי פיג'י. זהו אי וולקני המכוסה ביער גשם עתיר מפלים וצמחייה סבוכה, הרים, מטעי קוקוס, שמורות טבע וכפרים מסורתיים (אך ללא חופי רחצה טובים). אי זה הפך בשנים האחרונות למוקד לתיירות אקולוגית, בסיורים היוצאים לרוב מוונואה לבו. 

כתבה: יעל רגב
 

הפוסט הופיע ראשון במסע אחר

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לפיג'י אינם זקוקים לאשרת כניסה.
לפיג'י אין נציגות בישראל.
אין נציגות ישראלית בפיג'י, ועל כן המדינה מטופלת על ידי נציגות ישראל בקנברה, אוסטרליה.
כתובת: 6 TURRANA ST.
YARRALUMLA, ACT, 2600
טלפון: 61-2-62154500

קונסול הכבוד של פיג'י בישראל הוא מר יעקב לויטר
כתובת: רחוב המעפילים 22, רמת השרון
טלפון: 03-5407984

איך להגיע
אין טיסות ישירות בין ישראל לאיי פיג'י. ניתן לטוס לאיים דרך יעדים שונים באוקיינוס השקט, באסיה ובצפון אמריקה. מטיילים רבים מגיעים לפיג'י במסגרת כרטיס טיסה מסביב לעולם או עצירה בדרך מצפון אמריקה לאוסטרליה או ניו זילנד. שדה התעופה הבינלאומי הראשי הוא ננדי (Nadi) באי הראשי ויטי לבו. לצדו פועל באי שדה תעופה בינלאומי נוסף בנאוסורי (Nausori), הסמוך יותר לעיר הבירה סובה (Suva).
יאכטות פרטיות מגיעות אל נמלים שונים באיים.
 

מתי כדאי להגיע
הטמפרטורות באיים נשארות זהות למדי לאורך השנה, ועל כן ניתן לבקר באיים בכל עונה. עם זאת, בין יוני לספטמבר יש פחות גשמים.
 

הפוסט הופיע ראשון במסע אחר