המדריך לתרמילאי בדרום אמריקה
לימה, נאסקה, הואקצ'ינה – המדריך לתרמילאי
קוסקו – המדריך לתרמילאי
ארקיפה וקניון קולקה – המדריך לתרמילאי
הואנקאיה, פרו – המדריך לתרמילאי
טרקים בהוארז – המדריך לתרמילאי

סלקנטאי

5 ימים למאצ'ו פיצ'ו עם סוכנות

טרק הסובב את הר הסלקנטאי המרשים, כולל אטרקציות בדרך, עובר בלגונה  יומנטאי (humantay) וכמובן בסוף מגיע לעיר האינקה הקדומה מאצ'ו פיצ'ו.

סיפור דרך בקצרה:

בסלקנטאי

היום הראשון – הגעה לנקודת ההתחלה, הליכה במגמת עלייה עד לחניון לילה, ארוחת צהריים ועלייה ללגונה יומנטאי רק עם מים, התיק נשאר למטה.

היום השני – יום ארוך הכולל מעבר פס בגובה 4600 מטר, חצי היום הראשון כולו בעליה עד לפס, הנוף מרשים מאוד והולכים ממש למרגלות הר הסלקנטאי.

הר סלקנטאי

לאחר הפס הדרך במגמת ירידה אך ארוכה, בסוף היום מגיעים לכפר Chaullay.

היום השלישי – ביום זה הנוף משתנה מפסגות מושלגות לג'ונגל ונהרות, יורדים בגובה 1000 מטר בערך ומתחיל להיות כבר חם ולח, היום ברובו ירידה והולך על יד נהר rio teresa.

סביב שעות הצהריים מגיעים לכפר קטן, אכלנו שם צהריים ומשם נסענו ל-santa teresa, התמקמנו בחניון לילה ויצאנו למעיינות החמים, היה נהדר!

היום הרביעי – בבוקר עשינו את אטרקציית האומגות, לאחר מכן לקחו אותנו להידרו אלקטריק- זה המקום שממנו מתחילים ללכת על פסי הרכבת לכפר Aguas calientes, ההליכה לוקחת שלוש שעות בערך.

הכפר עצמו תיירותי מאוד ויקר אך יפהפה, מלא מסעדות, מלונות, הוסטלים, ברים וחנויות מזכרות.

במאצ'ו פיצ'ו

היום החמישי – יוצאים בשעה 4:00 לפנות בוקר מהכפר Aguas calientes, יש הליכה של 20-30 דק' עד ההגעה לשער הכניסה התחתון של המאצ'ו פיצ'ו, כמובן שיש תור וצריך לתפוס מקום עד שיפתחו השערים.

עלייה לא קלה של 1800 מדרגות מביאה אתכם לשערים למעלה שם נכנסים לאתר עצמו.

אין ספק שזה פלא עולם, המאצ'ו פיצ'ו עוצמתי, יפה, היה מדהים!

לאחר הסיור המודרך והסיבוב שעושים עצמאית, יורדים חזרה את כל המדרגות והולכים את כל הדרך עד להידרו אלקטריק שם מחכים המיניבוסים שנוסעים לקוסקו, סביב ה- 7-8 שעות נסיעה.

בסלקנטאי

דברים שהייתי עושה אחרת (בגדר ההמלצה כמובן):

חד משמעית לצאת לטרק עצמאית, ללא סוכנות! עומס התיירים שיש במסלול זה הופך את החוויה לטיול שנתי, הקבוצות הם מינימום 10 אנשים, המדריכים עושים אווירה של קייטנה ברמת הלבחור שם לקבוצה ולעודד מידי פעם!

בנוסף הטרק פשוט לניווט (השביל ברור מאוד) ואין בעיית מים מכיוון שיש קיוסק כל 10 דק' במהלך הדרך.

* בנוסף לפי דעתי 5 ימים זה מריחה ואפשר לקצר אותו בלפחות יום אחד.

*במידה ועשיתם עצמאית ממליץ לכם לישון בקמפינג ממש בכניסה לאתר למטה, הוא נראה נחמד מאוד.

*הכפר Aguas calientes מאוד נחמד ואם היינו יודעים היינו נשארים עוד יום אחרי המאצ'ו פיצ'ו.

אופציות נוספות להגעה למאצ'ו פיצ'ו:

אינקה טרייל (inca trail) – הדרך המפורסת ביותר להגעה למאצ'ו פיצ'ו אך גם המבוקשת ביותר, הפרואנים החליטו להגביל את כמות האנשים בכניסה לטרק זה ולכן יש להזמין מקום חצי שנה מראש.

ישראג'ונגל– 3 ימי אטרקציות הכוללים רכיבה על אופניים, אומגות ומעיינות חמים (יש אופציה להוסיף ראפטינג) אשר בסופם מגיעים אל המאצ'ו פיצ'ו.

צ'וקוקראו – בין 6-8 ימי הליכה קשוחים העוברים באתר אינקה נוסף לפני המאצ'ו פיצ'ו.

וואן/רכבת– האופצייה המהירה ביותר, תוכלו לבקר במאצ'ו פיצ'ו בטיול יומי או יומיים.

סובב האזנגאטה

4 ימים עצמאית:

באזנגטה

טרק יפהפיה הסובב את הר האזנגאטה העצום ועובר בין הרכסים השונים באזור זה.

את הטרק ניתן לעשות ב 3/5 ימים, תלוי בשעת ההגעה שלכם ביום הראשון ובכושר ההליכה שלכם.

הטרק עצמו קשה ויש בו לא מעט פסים והליכה בגובה.

מבחינת ניווט ומסלול אין שום בעיה, השביל מסומן בחצים או אבני דרך ברוב המסלול, ואם מתקשים תמיד אפשר להעזר במאפס מי שמדויק מאוד.

מבחינת חניוני לילה, יש כמה שמסומנים במאפס מי אבל בפועל בחלקם אין כלום חוץ מבקתה נעולה וכמה אבנים המגנות מהרוח.

לגבי מי שתיה בטרק, השתדלנו לשתות מנחלים גבוהים ונקיים, השתמשנו בחלק מהפעמים בכדורי טיהור מים.

את הטרק אפשר להתחיל מ upis או מ-Pacchanta, לשניהם יש הליכה סתמית מהכפר וממליץ לקחת מונית לתחילת המסלול.

שימו לב – כניסה לשמורה עולה 10 סול וגם באמצע הדרך יש מעבר בין קהילות וגם שם ידרשו 10 סול, בנוסף בחלק מחניוני הלילה יש פרוטקשנים שצריך לשלם – 10 סול לאוהל.

בנוגע לשילוב הר הצבעים במסלול- לפני שיצאנו שמענו שאפשר לשלב את הר הצבעים די בקלות, בפועל זה לא כזה פשוט וזה ידרוש עוד יום/יומיים, הר הצבעים נמצא 10-15 ק"מ דרום מערבית מהחניון לילה הראשון שציינתי בסיפור דרך ואין לו שביל מסומן (בשטח ובמאפס מי), אתם יכולים לנסות לנווט לשם אבל קחו בחשבון שזה היום השני והתיקים כבדים!

דרכי הגעה:

יוצאים לטרק מכפר שנקרא tinki, מקוסקו יש אוטובוסים אל הכפר כל יום בשעות הבוקר (עד 10:30 כנראה), האוטובוס יוצא ממש ליד קוליסאום בשם Coliseo Cerrado Casa de la Juventud, ועולה 10 סול.

מהכפר חזרה אל קוסקו יש אוטובוסים עד השעה 18:30.

באזנגטה

סיפור דרך

היום הראשון – יצאנו מההוסטל עם מונית אל תחנת האוטובוס ל tinki, עלינו על האוטובוס שיוצא ב 7:10 והגענו לכפר סביב השעה 10:00 בבוקר.

החלטנו לחסוך הליכה של 14 ק"מ ל upis ולקחנו מונית, הנהג עבד עלינו במחיר לכן ירדנו כ 5 ק"מ לפני upis.

הדרך עפר ל-upis ממש לא טובה וכנראה שהמונית תזרוק אתכם בדרך או תיקח מחיר ממש גבוה.

לאחר הליכה סתמית הגענו ל upis (חניון לילה), זו הנקודה האמיתית לתחילת הטרק.

ההליכה מתחילה ב 4 ק"מ של עלייה, לאחר מכן מישור המתחיל לסטות שמאלה ויש ירידה חדה עד לאחת הלגונות.

כשמגיעים ללגונה השביל קצת מבלבל, היצמדו לצד שמאל העולה למעלה ונותן גם תצפית מרשימה על הלגונה.

משם השביל עולה ויורד כמה פעמים עד ההגעה לחניון הלילה Campamento gratis, שוב- בחניון לילה אין כלום חוץ מאדמה מישורית ונחל שעובר שם (לא כדאי לשתות מימנו בלי טיהור).

אם התחלתם ביום זה מוקדם, אולי שווה ללכת עוד 5 ק"מ לחניון לילה הבא שהוא קצת יותר סימפטי.

באזנגטה

היום השני – יום ארוך וקשה הכולל שתי עליות רציניות, היום מתחיל בעלייה לא פשוטה של 3 ק"מ, בדרך עוברים בלגונה קטנה ואם תלכו קצת מאחוריה תראו לגונה גדולה ומרשימה, העלייה לקחה שעתיים וחצי כולל ארוחת בוקר.

שימו לב שבסוף העלייה השביל נצמד שמאלה לכיוון הקרחון שם נמצאת  לגונה קטנה ומרשימה הצמודה לקרחון – יפה ממש!

מסוף העלייה נפתח נוף על העמק ועל לגונה אזנגטה, בצמוד אליה אחד מחניוני הלילה שאפשר לישון בהם.

הירידה חדה ומהירה, בסופה מגיעים לרפוחיו שם מחכה צ'ולה לגבות 10 סול לאדם על המעבר בין הקהילות.

לאחר הרפוחיו מתחילה העלייה הכי קשה בטרק, 3 ק"מ ו-500 מטר עלייה בערך.

העלייה לקחה לנו שעתיים וחצי בקצב טוב והנוף מלמעלה משגע!

הנוף מדהים לשני הצדדים, אם תלכו קצת על הפס עצמו (ימינה מכיוון ההגעה) תגיעו למיני הר צבעים.

לאחר ארוחת צהריים התחלנו לרדת, יש הליכה של 4 ק"מ עד לכפר pampacancha, מצד שמאל תוכלו לראות לגונה שאמורה להיות אדומה, אצלנו היא הייתה קפואה.

בכפר עצמו היו כמה בתים נטושים וכל האדמה הייתה בוצית לכן המשכנו עוד קילומטר מהכפר על המסלול והקמנו את האוהלים על יד מפל.

הייתה אפשרות להמשיך לרפוחיו שנמצא 3 ק"מ מהמקום ששמנו בו את האוהלים.

היום השלישי – היום מתחיל בעלייה קטנה המובילה לעמק גדול, יש שם מקומות נחמדים מאוד לאכול ארוחת בוקר על יד הנהר.

לאחר ההליכה בעמק (בשלב מסוים תחלפו על פני הרפוחיו) השביל מתחיל לעלות, זו העלייה האחרונה בטרק, היא ארוכה מאוד אך מתונה, הנוף של ההרים המושלגים מטורף.

השביל יצמד שמאלה על צלע ההר עד שתגיעו למישור ותראו את הנוף של הצד השני של הרכס (אין באמת פס).

מלמעלה אפשר לראות כמה וכמה לגונות, השביל מתחיל לרדת ולאחר שעה תגיעו לפיצול שבילים, לוקחים את השמאלי המוביל לחניון לילה.

השעה הייתה מוקדמת לכן החלטנו להתקדם לחניון הלילה Campamento gratis – Otorongo הנמצא בין לגונות (לא אלו שרואים מלמעלה).

ההליכה פשוטה, בדרך עוברים בתצפית על הלגונות, הקמנו את האוהלים ליד אחד ממגני הרוח הנמצאים בחניון הלילה.

באזנגטה

היום הרביעי – זה אפילו לא חצי יום, מהחניון לילה לוקח גג שלוש שעות להגיע אל הכפר pacchanta, שם מסתיים הטרק.

בילינו במעיינות החמים (5 סול לאדם) ולאחר מכן תפסנו מונית ל-tinki ומשם אוטובוס לקוסקו.

אופציה ל-3 ימים: להתחיל את הטרק בשעה מוקדמת (8-9 בבוקר), ללכת עד ללגונה אזנגטה ולישון שם ביום הראשון, ביום השני ללכת עד לרפוחיו ולישון שם (מוזכר בסיפור דרך ביום השלישי), ביום השלישי לחצות את הפס והלגונוצ ולהגיע לכפר האחרון ולחזור ל-tinki.

אופציה עם סוכנות: כמובן שאפשר לבצע את הטרק עם סוכנות שתחסוך לכם סחיבה של ציוד על הגב (יש חמורים/פרדות), מדריך ושאר הלוגיסטיקה.

באזנגטה

טיפים:

קר מאוד לפנות ערב ובלילה עצמו, תביאו ביגוד חם!

מים – קחו בחשבון שברוב הטרק אין מי שתיה נקיים, יש להרתיח או להביא טבליות טיהור.

אופצייה נוספת היא לעשות את האזנגטה כטיול יום על גביי סוסים.

הפוסט סלקנטאי ואזנגטה, טרקים באזור קוסקו – המדריך לתרמילאי הופיע ראשון במסע אחר

המדריך לתרמילאי בדרום אמריקה
לימה, נאסקה, הואקצ'ינה – המדריך לתרמילאי
ארקיפה וקניון קולקה – המדריך לתרמילאי
הואנקאיה, פרו – המדריך לתרמילאי
סלקנטאי ואזנגטה, טרקים באיזור קוסקו
טרקים בהוארז – המדריך לתרמילאי

אטרקציות

טרזן וסנפלינג מפלים: אם אתם מחפשים ריגוש, אקסטרים ולא מעט פחד זה הדבר, חצי יום מעולה שמתחיל בגלישת סנפלינג של 4 מפלים בגבהים שונים (10-60 מטר) ולאחר מכן קפיצת טרזן מגובה 100 מטר בערך, מטורף!

יוצאים ב-7 בבוקר וחוזרים אחר הצהריים, כולל ארוחת צהריים. 180 סול ליום זה.

העמק הקדוש: יום שלם העובר בין אתרי האינקה הקדומים וכפרים הנמצאים בעמק הקדוש ומכרות מלח.

הכפרים שעברנו בהם הם: Ollantaytambo, moray, maras , chinchero, pisac.

המבנים מרשימים מאוד, המדריכים ממהרים בכל מקום כדי להספיק את כל האתרים.

אם אתם אוהבים ארכיאולוגיה ממליץ לכם לעשות סיור של יומיים/להגיע עצמאית לכל אתר, כך יהיה יותר זמן בכל מקום.

היום כולל ארוחת צהריים בסגנון בופה, ארוחה מגוונת וטובה מאוד!

עלות היום 85 סול בסוכנות + 80 סול שצריך לשלם בכניסה לאתרים.

העמק הקדוש

הר הצבעים:

או באנגלית Rainbow  mountain, הר הנמצא בגובה 5100 מטר, 3 שעות נסיעה מקוסקו.

ניתן לצאת אליו כטיול יום, מגיעים לחניון האוטובוסים ומשם מתחילים ללכת כ-3 שעות בעליה מתונה כשבסופה היא חדה.

למי שיש בעיות עם הגובה ניתן לקחת סוס, המחיר של הסוס גבוה בתחילת המסלול ושווה אולי להתקדם קצת ברגל ואז לקחת, המחיר יירד בוודאות.

אזור הר הצבעים

בסוף העלייה יש נקודות תצפית מרשימות מאוד על ההר עצמו, רכס האזנגטה, העמק האדום והאיזור כולו.

עלות היום 60 סול + 10 סול כניסה, כולל ארוחות בוקר וצהריים.

את שלושת האטרקציות האלה סגרנו דרך סוכנות ריינבו, הסוכנות של צליל המדהימה! שדאגה לנו לכל דבר מ-א' עד ת', ענתה לנו לכל שאלה או בקשה ועשתה לנו סדר בראש על כל מה שיש לעשות בקוסקו והסביבה.

הסוכנות ממוקמת בסוף רחוב המציקים ליד הוסטל פליקס.

אופניים סינגלים – kitni bike – חברת טיולי אופניים של בחור נהדר בשם דויד, הבחור מוציא טיולי אופניים לכל מקום שתחשבו עליו- סלקנטאי, האזנגטה, העמק הקדוש, בתוך ובחוץ קוסקו וכו'.

אני וחבר יצאנו איתו ליום סינגלים ליד קוסקו, האופניים היו ברמה גבוהה מאוד, היה איתנו רכב מלווה לאורך כל היום שאסף אותנו בסוף כל סינגל ולקח אותנו לסינגל הבא.

ליום זה דרוש ניסיון ברכיבה. ממליץ מאוד!

לייזר טאג: חביב מאוד, צריך להתאגן לקבוצה מעל 6 אנשים, כמו פיינטבול רק לייזר. עלות 50 סול.

מציאות מדומה: כמו שזה נשמע, וזה בהחלט מציאותי! שמים משקפיים שמדמות סיטואציות אמיתיות כמו רכבת הרים, הליכה על קורה ועוד המון.

עלות 60 סול לשעה, שווה!

סדנת שוקולד: סדנא המלמדת להכין שוקולד מאפס, תחילה יוצקים לתבניות שוקולד שמוכן כבר, מכניסים להקפאה, ובסוף הסדנא לוקחים את השוקולד המוכן.

לאחר מכן השף מסביר ומראה את התהליך שעוברים פולי הקקאו עד שמגיעים למרקם השוקולד המוכר.

בנוסף הכנו שוקו חם מהקקאו.

עלות 75 סול, שעתיים- קצת יקר אבל אנחנו נהנינו.

המקום הוא גם חנות למי שרק רוצה לקנות ולטעום מהשוקולד.

אטקרציות נוספות: טרקטרונים, בנג'י, סופרמן,טיול כפרים.

שווקים

שוק סן פדרו –  שוק ענק הנמצא בכיכר סן פדרו ומציע אוכל רחוב בזול, שייקים, פירות, ירקות, בשרים, פירות יבשים, ביגוד, תופרות ומזכרות.

שוק הגנבים: שוק ענק של מלא דוכנים, אפשר למצוא שם כל דבר שתחשבו עליו, קחו בחשבון שרוב הדברים גנובים או לא אמיתיים.

השוק המקורה: שוק עם מגוון של דברים הנמצא באחת הסמטאות ברחוב שמחבר בין פלאזה דה ארמס לכיכר סאן פרנסיסקו.

סמטת המציקים – רחוב אחד המלא בחנויות מזכרות ובגדים, סוכנויות, מסעדות והרבה אנשים שיציעו לכם ירוק מסאז' וניקוי נעליים.

הכנסיה בפלזה דה ארמס

הוסטלים בקוסקו

ווילד רובר – wild rover: רשת הוסטלים מעולה אך מעט יקרה ביחס לשאר ההוסטלים בקוסקו.
הוסטל גדול עם הרבה מקומות ישיבה, פאב בחצר, חדרים גדולים ומרווחים מאוד  ומקלחות משותפות
חיסרון: מעט רחוק מהמרכז. סביב 40 סול- התמורה שווה את המחיר.

פליקס – הוסטל עם המיקום הכי טוב בקוסקו, נמצא בסוף סמטת המציקים (ממש על פלאזה דה ארמס). מחיר ללילה בחדר משותף עולה סביב ה 20 סול, יש גם חדרים פרטיים, פאב בקומה השניה ופינת ישיבה נחמדה בכניסה.
חיסרון: אין מים חמים מהשעה 22:00 בלילה! ולא נקי במיוחד.

אימפרייל הוסטל – imperial hostel- הוסטל מעולה המנוהל על ידי פרואני בשם קלבר שמדבר עברית, בהוסטל יש מטבח, מים חמים, סלון עם נטפליקס, המחיר כלול עם ארוחת בוקר. 20 סול לחדר משותף.

לוקי – עוד סניף מרשת ההוסטלים, במקום יש פאב שמלא ברוב הלילות, רמת החדרים גבוהה אך המחיר בהתאם.

פירוואנה Pariwana Hostel – הוסטל מלא באירופאים, יש רחבה גדולה באמצע ההוסטל, יש פאב הנמצא בקומה השניה, החדרים מרווחים, יחסית יקר.

אוכל

חלום כחול: אוכל ישראלי טוב במחירים מצחיקים! המסעדה מציעה עסקית בין 14-16 סול הכוללת מנת פתיחה (יש גם חומוס!) מנה עיקרית שתייה וקינוח. שווה ביותר.

המבורגר: Hans – זול וטעים 15-20 סול

המבורגר מעולה Papachos  30-40 סול.

איטלקי ובשר, מסעדה מעולה קצת יקרה אבל שווה מאוד – La bodega 138. פיצות ופסטות מעולות!

יש מנה מטורפת של סטייק וניוקי שמנת אל תפספסו.

בייגל קפה – אוכל ישראלי – ארוחת בוקר סלטים ועוד.

בית חב"ד קוסקו מציע מסעדה מגוונת, ובשעות הלילה מחצות מאנצ'יה, יש טוסטים וביניהם גם טוסט שוקולד השחר!

פלאפל טוב בדוכן קצת חתולי ליד הוסטל פליקס בסוף סמטת המציקים.

בכיכר המרכזית – פלאזה דה ארמס תוכלו למצוא גם מקדונלדס, KFC,  סטארבקס ושלל מסעדות המקיפות את הכיכר.

קינוחים

קרפ מעולה בסמטת המציקים

מסעדת מתוקים – qucharitas המציעה קרפים ופל בלגי צ'ורוס גלידות מעולות ועוד.

צילום 360 מעלות בפלאזה דה ארמאס:

הפוסט קוסקו – המדריך לתרמילאי הופיע ראשון במסע אחר

פסטיבל הקויוריטי (Qoyllur Riti) הוא משהו שתמיד רציתי לעשות. לעלות לרגל דווקא לשם. יצאתי לדרך לא כתייר אלא כעולה רגל, שיוצא למפגש בין הסיפור שלו לבין סיפורם של המקום ושל המסורת העתיקה, בכוונה להיכנס לתוך הסיפור ולהיות חלק ממנו. פרו תמיד האירה את פניה אלי. הגעתי לעיר קוסקו שבלב הרי האנדים, וציפיתי למצוא שם בית שאני חוזר אליו, אבל מצאתי בה בעיקר הרבה תיירים ומסעדות המציעות שירותי אינטרנט. להפתעתי הרבה, אינפורמציה רבה על העלייה לרגל לא מצאתי, אז פשוט החלטתי לצאת לדרך. עליתי על אוטובוס ישן והיטלטלתי שבע שעות בדרכי עפר עד לכפר Mawayani שם הצטרפתי אל המוני כפריים שעשו את הדרך אל עמק סינקרה (Sinakara).

זה המקום בו מתקיים פסטיבל הקויוריטי. בגובה של 4,600 מטר, למרגלות הר Qollkepunco וארבעת הקרחונים היורדים ממנו, להקות ריקוד מפזזות בין הרים גבוהים, מאמינים קתולים באים לקבל את ברכת הקדוש המקומי, אבל גם מטפסים על קרחון כדי לברך אלים עתיקים. אמונה ומסורת עתיקה מתערבבים עם נצרות קתולית, ויוצרת את אחד הפסטיבלים המיוחדים והגבוהים שבעולם.

בין קרחונים לכוכבים

חג הקויוריטי נמשך שלושה ימים. אני החלטתי לעלות אל עמק סינקרה יום לפני, אבל כשהגעתי מצאתי אותו הומה מאנשים. התברר שכבר שבוע ימים מגיעים עולי רגל למקום. העמק עצמו, קרחוני רחב, היה מלא בעשרות דוכנים, שמכרו כל מה שצריך למכור בפסטיבל כזה: אוכל, שתייה חמה, שמיכות נגד הקור ואוסף שלם של חפצי קדושה הנוגעים לעניין. וכך עמק סינקרה, עמק נחבא בין הרים גבוהים, שבמשך 350 יום בשנה הוא התגלמות השקט והלבד, נהפך בתקופת הפסטיבל למחנה ענקי של עולי רגל. 100,000 איש מגיעים אליו תוך שבוע.

Qoyllur Riti בתרגום משפת הקיצ'ואה פירושו כוכב השלג, בתרבות האינקה, שבמשך 100 שנה עד לבוא הספרדים בשנת 1532, שלטה באזור ההררי של האנדים – מאקוודור שבצפון ועד לאמצע צ'ילה בדרום – היה זה אחד מכינוייה של קבוצת כוכבים שנקראת הפליאדות. קבוצת הכוכבים הזו בולטת בשמים, וניתנת לזיהוי בקלות רבה. היא נמצאת בתוך קבוצת הכוכבים של מזל שור, ורחוקה מכדור הארץ 425 שנות אור. יש המכנים אותם שבע האחיות, ובעברית קבוצת הכימה. בני האינקה ערכו תצפיות באירועים שמימיים, וקדשו תופעות שמימיות. האלים המרכזיים היו שייכים לשמים: שמש, ירח, רעם. אבל חשיבות גדולה הייתה גם לשביל החלב.

הכוכבים עצמם נחשבו לאלוהיות משניות, והיו אחראים על פעילויות ארציות. ב-1571 כתב ההיסטוריון הספרדי פולו דה אונדגרדו כי האינקה חושבים שכל בעלי החיים והציפורים מיוצגים בשמים, ודמויותיהם השמימיות אחראיות לשגשוגן של מקבילותיהן הארציות. לוח השנה האינקאי התבסס על הכוכבים והירח, והחל עם הופעתם הראשונה של הפלאידות לפני הזריחה  בליל 9-8 ביוני. חג הקויוריטי בא לציין יום זה, ולכן במסורת העתיקה הוא קשור למחזור הפלאידות בשמים.

לאורך הדרך ניצבים צלבים, ועולי הרגל מתפללים למרגלותיהם לפטרון המקומי | צילומים: Eric Bronder, GFDL

הפליאדות לא לבד

גם אני עליתי לאיטי לעמק סינקרה כדי לברך את האמא הגדולה. אבל עוד בתחילת העלייה הבנתי, שהפליאדות והשנה האינקאית החדשה לא לבד בעסק הזה. גם ישו והדת הנוצרית מעורבים בעניין. לאורך השביל במרחק של כמה מאות מטרים זה מזה, עמדו צלבים עם דמותו של ישו הצלוב. עולי הרגל נעצרו למרגלות כל אחד מהם, והתפללו אל הפטרון המקומי.

הגרסה הרשמית של הכנסייה הקתולית היא משנת 1780, ומספרת על נער צעיר בשם מריאנו מייטה מהכפר Mawayani. מריאנו עלה לעמק סינקרה עם עדרי האלפקות שלו, לאחר שאחיו הבכור נטש אותו, וחייו נעשו בלתי נסבלים. הוא החליט לברוח, אבל בדיוק כשיצא לדרכו נגלה לפניו נער צעיר ולבן, והציע לו את עזרה ומזון. השניים נהפכו לחברים בנפש. כאשר הסיפור התגלה, באה חבורת איכרים בראשות הבישוף האיזורי לראות במה מדובר, הוכיח הנער הלבן בסדרה של נסים שהוא לא אחר מאשר התגלמותו של ישו. הוא נעמד על סלע גדול במרכז העמק, שינה את דמותו לדמות האדון המתייסר ואחר כך נעלם, משאיר מאחוריו את דם הייסורים. סביב הסלע הקדוש הקימו את הכנסייה שעומדת עד היום במרכז העמק, והפטרון עצמו קיבל את השם קויוריטי, אדון כוכב השלג, שם קצת מצחיק לקדוש נוצרי.

זוהי הגרסה הקתולית שבה מאמינים רוב האנשים, אבל סלעים קדושים (Huacas), היו מאז ומעולם בתרבות האינקאית, ונראה שהופעתו של סניור קויוריטי בשנת 1780 הייתה קשורה יותר להתקוממות האינדיאנים הגדולה כנגד הכובש הספרדי באזור קוסקו, מרד שהסתיים בדיכוי ובהרג. כנראה שהכנסייה הקתולית, במאמציה לרפות את תוצאותיו של המרד, לצד הרצון העז לטשטש מסורת עתיקה, חיברה פטרון נוצרי מקומי לכוכב השלג.

האוקוקו עושים סדר
רוב עולי הרגל מגיעים בחבורות וקבוצות, כל קבוצה היא אומה, עם, היא יחידה עצמאית. לכל אומה מנהיג רוחני משלה, קבוצת נגנים ורקדנים משלה, לבוש האופייני לה, ופמליה גדולה של מלווים שהן בדרך כלל הנשים שרק לעתים רחוקות משתתפות בריקוד. כל אומה גם נושאת עמה את דמות הקדוש, הסניור קויוריטי שלה, מביאה אותו כדי שיקבל ברכה וחסד. כל אומה היא בעצם כפר, שבט; והאומות, עמים, מייצגים את שבטי האיימרה שחיים ברמה הגבוהה לכיוון אגם הטיטיקקה, ואת בני הקיצ'ואה של אזור קוסקו.

לכל אומה יש גם את האוקוקו (Ukukus) שלה. האוקוקו במסכת צמר לבנה ובכותונת שעירה, מייצג את דוב האנדים. הם ללא ספק הישויות החשובות בפסטיבל, הם שומרי הסף, כלומר אלו העומדים בשער, השער אל העולמות האחרים, הם יצורי השחר ושעת בין הערביים (גם כאן אחראים על מעברים), הם ליצנים, והם גם השוטרים והאחראים על הסדר בפסטיבל. הם דואגים, ולא פעם באגרסיביות שאנשים יורידו את כובעם כשאיזה טקס או מיסה מתנהלים באזור, הם גם שומרים שאף אחד לא ימכור או ישתה משקאות חריפים. ותאמינו או לא, בחג הקויוריטי אסור לשתות בירה, צ'יצ'ה או כל אלכוהול אחר, חג בלי שיכורים. וזה עושה את ההבדל.

האוקוקו הם לא בני אנוש רגילים אלא ייצור כלאיים של אישה ודוב, ולכן אין הם מדברים בקול של בני אדם אלא בקול צפצפני וחד, בפסטיבל הכאוס הם אלו המייצגים בעת ובעונה אחת את שלטון הרוע, ואת הרוח הטובה, הם אלו המגינים על עולי הרגל מפני הרוחות הרעות היורדות בלילה מפסגות ההרים, ומחפשות טרף של יצורים חיים. אגדה קיצ'ואנית מספרת שהדוב משיג את הגבריות שלו, את הבגרות ואומץ הלב כאשר הוא מביס את הרוח הרעה היורדת מן ההרים. לכן, בדרך כלל האוקוקו אמורים להיות גברים צעירים שכמו עוברים טקס חניכה, בפועל גם המבוגרים אינם מוותרים על התפקיד, כי הם כל כך אוהבים אותו וכל כך נהנים ממנו, אז למה לא! חוץ מזה יש הרבה כבוד בלהיות אוקוקו, משהו שגבר אנדיני החי בחברה מצ'ואיסטית לא יוותר עליו במהרה.

האוקוקו הם כוכבי הפסטיבל, החג לכוכב השלג. לפי אמונת בני האינקה מכוכב השלג, הפליאדות נוצרו כל צורות החיים בקוסמוס, הן האספקט הנקבי של הבריאה, האספקט הזכרי מיוצג בדמות הבורא, Wiracocha. וירהקוצ'ה הוא היוצר, הוא האבא, הפליאדות הן האישה של וירהקוצ'ה, הן האמא הגדולה, האמא של כל הדברים, ולכן תפקידן לשמור עליהם. וכיוון שכך חגים רבים באנדים היו קשורים אל קבוצת כוכבים זו, וגם צורות שונות של מנחה וקורבן הוקרבו להן, קורבן הלמה היה השכיח מכולם, מכיוון שהלמה עצמה נחשבה כקדושה ושימשה בעיקר למטרות פולחן.

רקדנים בפסטיבל. הטקסים הפיזיים מסמלים את עולם הרוח והאמונה

אסטרונומיה נוסח האנדים
כמו כל קבוצת כוכבים בשמים, ניתן לראות את הפליאדות 11 חודשים בשנה, חודש אחד בשנה היא נמצאת מעבר לאופק. ואם לא ידעתם, המזל האסטרולוגי של חודש מסוים הוא זה של קבוצת הכוכבים שאינה נראית. כלומר, אם אנחנו במזל עקרב, אז לא ניתן לראות קבוצה זו בשמים. קצת לפני שהפליאדות נעלמות מהשמים רואים אותם בזמן השקיעה במערב קרוב לאופק, ואחר כך אחרי 37 יום שבו הן לא נראות בשמים, הן מופיעות מחדש, עולות במזרח לפני אור השחר. רוברט רנדל, אנתרופולוג שחי 25 שנה בכפר Ollantatambo שליד קוסקו, מתאר את המסורת האינקאית העתיקה המאמינה, שכאשר הכוכבים שוקעים במערב, הם שוקעים בים, יורדים אל העולם של מטה. העולם של מטה הוא אחד משלושת העולמות במחשבה ובפילוסופיה האנדינית.

כבר בערש התרבויות האנדיניות, כ-1500 שנה לפני הספירה, מופיעה באנדים האמונה בשלושה עולמות. Pacha – פצ'ה היא מילה בקיצ'ואה שפירושה, שלמות, עולם, מרחב, זמן, מקום המכיל את מכלול הדברים. העולם בו אנחנו חיים הוא רק אחד מהם, הוא מכונה Kay Pacha העולם שעל פני האדמה, העולם האמצעי. שני האחרים הם העולם שמתחת לפני האדמה Ucku Pacha והעולם של מעלה – Hanan Pacha. שלושת העולמות מתארים את המכלול האוניברסלי, הם קשורים זה בזה ובו זמנית כל אחד מהם הוא שלמות, מכלול. האמונה בשלושת העולמות אינה אופיינית לאמריקה הדרומית בלבד אלא לכל יבשת אמריקה, והיא בעצם מייצגת את הבסיס לתפיסת השמאניזם, שהיא הבסיס הרוחני למכלול האמונות שצמחו בארצות האינדיאניות של האנדים מקולומביה ועד בוליביה.

הריקוד כתפילה
ארבעה ימים וארבעה ליליות חניתי בעמק של סינקרה, ארבעה ימים ולילות בהם המוזיקה לא נחה, והרקדנים לא הלכו לישון, וההמולה הזו המתנהלת ברומו של עולם בין קרחונים והרים גבוהים, ובלי יותר מדי חמצן השאירה עלי רושם עז, לא בגלל הריקוד עצמו, וגם לא בגלל המוזיקה אלא בזכות האנשים, ילידי המקום, שלעתים נראה לי שהכוח לא נגמר להם. במשך כל אותם ימים ולילות הם לא הפסיקו לרקוד ולנגן, בגובה רב ובקור נוראי. בעיני לנשוף בחצוצרה בגובה שכזה הוא הישג השווה מדליה אולימפית, אבל הם המשיכו לרקוד כל הלילה. אם הם התפנו לשינה קצרה, היה זה מתחת ומעל יריעות פלסטיק דקות. הם נעו בחבורות, רקדו והקיפו את העמק במעגל, נגד כיוון השעון, עד שהגיעו לשער הכנסייה כדי לפגוש את האדון.

עמדתי בכנסייה. לא רקדתי, התבוננתי בלהקות הריקוד, שנכנסות זו אחר זו ורוקדות בפני האיקון של סניור קויוריטי, שהוא בעצם סלע קדוש מתקופה עתיקה. היה בחוויה הזו הכל: האבסורד שבדבר, ריקודים אותנטים בתוך כנסייה, הסוריאליזם, כעס על הכנסייה הקתולית שלמען שליטה וכוח לא מאפשרת לאינדיאנים האלו להיות מה שהם, ובעיקר התפעלות מהאנרגיה ומההתמדה. כשלרגע קט הנחתי לכל אלו, חשבתי שבנוף שכזה ובקור שכזה התפילה הכי עמוקה לאלים היא ריקוד.

צאצא של בני האינקה בבגד מסורתי | צילום: אייסטוק

גבעת המשאלות, גבעת האשליות
הגבעה שמעל הכנסייה היא גבעת המשאלות, או גבעת האשליות – תלוי איך מסתכלים על העניין. על הגבעה הגדולה הזו אנשים בונים בתים. מוצאים פיסת אדמה פנויה, לוקחים כמה אבנים, מקימים ריבוע קטן ומכריזים עליו כבית. בכניסה שמים עוד אבן קטנה ובודדה, שהיא בעצם אוטו מפואר, או שלחילופין מקימים גדר קטנה של אבנים ונהפכים בין רגע לבעלי אדמה. ליד מכרו בדוכנים אישור על מקרקעין, חוזה מכירה, או כל תואר אוניברסיטאי, ועולם שלם של מיניאטורות, הכל מכל ובקטן, בתים, מכוניות, כלי בישול, אוכל וגם ערמות של דולרים. תמורת שקל מקבלים 30,000 דולר, או סרטים צבעוניים כדי לקשט את הבית או האוטו.

את השפע בעולם האנדיני מייצג Ekeko, דמות מאוד פופולרית בבוליביה ובארצות נוספות. זוהי בובה קטנה שיש עליה הכל, או יש לה הכל, כולל בירה, עלי קוקה וכמובן – דרכון אמריקאי. אקקו מייצג את השפע בעולם החומרי, וכל שצריך הוא להביע את משאלת לבך, לקנות את שאתה רוצה במיניאטורה, לקבל את ברכתו של אקקו (ושל הכומר כמובן), ולחכות. האמונה אומרת שתוך שנה המשאלה מתגשמת.

בגבעת המשאלות מתנהלים החיים האמיתיים: בונים בתים ומוכרים אותם, מחליפים מכוניות וגם מתחתנים. אני קניתי בית ב-30 אלף דולר, וגם קישטתי אותו. כומר מקומי (אמיתי) בא וברך על הבית, כמובן תמורת כסף (אמיתי), אבל בשיא הרצינות. קצת אחר כך גם שימשתי כעד הראשי לחתונה בין שני אוהבים, שהתחתנו, חתונת דמי, אצל ליצן מקומי, לכל מצהלות המונים. ככה זה, אצל אקקו לא שמים פתקים אלא בוראים בקטן, הוא כבר אחראי להפוך את החיים, ובגדול.

הפומה, הנחש והקונדור
אקקו הוא האחראי על השפע בעולם הזה, השפע החומרי, אבל אין הוא אחראי על השפע בעולמות אחרים, כי באמונה האנדינית יש היררכיה ברורה בין שלושת העולמות, המייצגת את הסדר בעולם האנדיני. שלושת העולמות הם גם שלושה מצבי זמן, העולם של מטה מייצג את העבר, העולם שבו אנו חיים מייצג את ההווה, והעולם של מעלה מייצג את העתיד. לכל עולם בעל חיים המייצג אותו ושומר עליו. הפומה אחראי על העולם האמצעי, הנחש הוא הישות המייצגת את העולם של מטה, והקונדור הוא השומר של העולם של מעלה, שלושה עולמות, שלושה בעלי חיים, שלושה זמנים שמייצגים ביחד את הסדר בעולם ומחזורי החיים.

כשהנשמות מגיעות לכאן הן עושות מסע מהעולם של מעלה, דרך העולם של מטה אל העולם שבו אנו חיים. וכשהן מתות עושות הן עושות את אותו מסע בדיוק רק בכיוון הפוך, יורדות אל העולם של מטה, ומשם לעולם של מעלה. לכן העולם שלנו מייצג חיים, העולם של מעלה מייצג את מקור כל הדברים, והעולם של מטה מייצג מוות שהוא מצב ביניים.

נרות דולקים ליד תמונת ישו הצלוב. הפסטיבל משלב מסורות אינדיאניות ונוצריות

זמן של כאוס, זמן של סדר
בימים הראשונים של חודש מאי, הפליאדות נראות לאחרונה בסביבות קוסקו, ביום זה הן יורדות אל העולם של מטה, הן עוברות למצב הביניים של מוות. עד שהן יחזרו לעולם, אין מי שישמור עלינו, אין אימא שתדאג לסדר בעולם. ולכן בתרבות האינקה מהיום בו נעלמו הפליאדות ועד שהופיעו מחדש יש כאוס, אין סדר בעולם. כדי להבין את עומק הרעיון חשוב לזכור שאחד מהעקרונות החשובים ביותר במחשבה האנדינית היא שאין דואליות בין האדם והטבע. האדם והטבע הם אחד המהווה שלמות. האדם והטבע אחד הם, ולכן כל מה שקורה לאדם קורה לטבע, וכל שקורה לטבע קורה לאדם.

כשאין סדר בעולם, ההיררכיה בין שלושת העולמות נשברת. אין יותר עבר, הווה, עתיד. זהו זמן מצוין ללכת לשמאנים וידעונים ולהתחבר אל ממדים אחרים של זמן. תקופת הכאוס היא הזמן המתאים ביותר כדי לארגן את הדברים מחדש, לנקות ולבנות, כי סדר חדש יכול לבוא רק ממצב של אי סדר. החודש בו אין סדר בעולם הוא גם החודש האחרון בלוח השנה האינקאית, אבל הוא לא נחשב. בלוח השנה האינקאית יש 11 חודש, היא נגמרת ב-4-3 במאי. החיים מבוססים על סדר, הכאוס הוא מצב ביניים, הוא לא נחשב כחלק מהחיים אלא כשלב מעבר, ולכן החודש ה-12 והאחרון בשנה האינקאית לא נספר.

בתחילת יוני חוזרות הפליאדות להופיע בשמים, ואז – ממש לפני תום הכאוס – מתאספים בני המקום, רובם כפריים החיים חיים פשוטים והמתפרנסים מחקלאות כמו בימים של פעם, רבים מהם עדין צאצאים ישירים לתרבות האינקה, רבים מהם עדיין לא מדברים ספרדית (במיוחד הנשים). הם עולים לרגל אל עמק Sinakara, אל כוכב השלג, כדי לחגוג את חזרת הסדר לעולם, כדי לחגוג את ראש השנה האינקאי, כדי לברך את האמא הגדולה. אומות-אומות הם מגיעים לעמק. כל אומה מגיעה עם התזמורת שלה, הרקדנים שלה והאוקוקו שלה. לעובדה שכל כפר מייצג את עצמו כיחידה עצמאית יש חשיבות סימבולית עצומה. כי בעולם בו יש כאוס, בעולם בו כל אחד עושה כחפצו, אין אחדות, אין שלמות, והעובדה שיש אומות רבות וכל אחת עצמאית לעצמה מייצגת את חוסר הסדר, את חוסר האחדות את הכאוס.

הכוח שבטקס
יש כאן אקט סימבולי חשוב ומעניין. הטקס הוא האקט בעולם הפיזי, שבא לגלם את הכוונה שבעולם הרוח והאמונה. אם אני מחובר לכוונה, אני לא צריך טקס. אבל אם אני לא מחובר – וזה נכון לגבי רובנו – אני מבצע טקס. אלה שמחוברים אל הכוונה שבעולם הרוח, הם אחוזים בודדים באוכלוסייה: אנשי רוח, כוהנים, עילית. קל לשמר טקסים, קשה מאוד לשמר כוונה. לכן לא פעם ההמונים המבצעים טקס מסוים מתוך הרגל ולא יותר, כבר לא מחוברים לכוונה ולסמליות שבו.

התבוננות סמבולית היא בדרך כלל עבודה של הצד הימני של המוח, הצד האינטואיטיבי, הלא רציונלי. התבוננות כזו מחברת אותנו לא פעם ליופי ולקסם שבאקט הטקסי, יופי שללא התובנה הסמבולית שבו, לא היה נחשף. חג הקויוריטי הוא דוגמא טובה לעניין, שכן "האומות" הן בעצם איכרים פשוטים וקשי יום, עולים לרגל שאינם מחוברים לכאוס באופן המוחשי שלו. אבל מתוך המשכיות הטקס, מתוך המומנטום שבהרגל, הם ממשיכים לסמל אותו.

לפליאדות בעולם האינקאי הייתה משמעות סימבולית רחבה ומגוונת. עוד אחד משמות הפלאידות הוא Onqoy שפירושו מחלה, לציין שהזמן שבו הן נעלמות אל העולם של מטה בתחילת מאי לאחר עונת הקציר, הוא הזמן שבו האדמה חולה, עקרה ולא פורייה. Onqoy היא גם מילה בקיצ'ואה שפירושה מחזור האישה, כלומר בתקופת זמן זו האדמה, ממש כמו האישה, אינה יכולה להיכנס להיריון.

העלייה הפרטית על הקרחון
אחרי שלושה ימים בעמק של סינקרה החלטתי שראיתי מספיק עליות לרגל של אחרים, והגיע הזמן להתרכז בעליה לרגל שלי. ידעתי שבלילה האוקוקו יטפסו אל הקרחון לטקס המרכזי. החלטתי שאני לא אוקוקו וכמו עולי רגל רבים אחרים חשבתי שטיפוס על הקרחון לאור יום הוא עניין מספק. עליתי על הקרחון, החלטתי לעלות כמה שאני יכול. עליתי וטיפסתי עד שהגיע הרגע, בו הרגשתי משהו מוזר. הבטתי סביבי, ומצאתי שהיה זה השקט. פתאום נזכרתי בשקט, השקט הוא תמיד זיכרון מתוק, במיוחד אחרי המולה ארוכה. המשכתי לטפס. לפני ראיתי שניים, אין לי ניסיון בשלג, ולכן החלטתי ללכת על עקבותיהם. את זה למדתי מהר – בשלג עדיף ללכת על עקבות מישהו, ולא בעקבות מישהו.

לא עבר הרבה זמן ומצאתי את עצמי עומד מול מדרון לבן ותלול. השניים המשיכו לטפס, אני הסתכלתי למעלה, ואמרתי לעצמי שזה לא בשבילי, עצרתי והסתובבתי לאחור. אבל משהו בי, מישהו בי, אולי הרוח היורדת מן ההרים, לא הסכים לרדת. החלטתי להמשיך עוד קצת. כשהמדרון המושלג נעשה תלול עוד יותר, כבר פניתי לאחור, אבל פשוט לא הצלחתי להתחיל לרדת, הרגשתי איך הגוף מושך אותי למעלה. בסוף המדרון התלול ישבתי על סלע שחור ביחד עם פדרו הספרדי וחברו הפרואני. הסתכלתי סביב, ידעתי שתמיד רציתי להיות פה, מרחב שלם של פסגות לבנות, עולם שכולו יופי, הרגשתי שההוד הזה הוא חלק ממני, ואני חלק ממנו, ביחד אנחנו אחד.

באמצע הלילה האחרון של הפסטיבל עולים האוקוקו של כל האומות עולים אל אחד מארבעת הקרחונים של ההר ומבלים שם את הלילה. זה האירוע החשוב והמרכזי של הפסטיבל: לטפס למעלה אל הקרחון הלבן, אל כוכב השלג. חודש יוני, חורף, הלילות ארוכים, ואת הלילה מעבירים האוקוקו עם מסיכת צמר לבנה וכותונת פשוטה. הם עצמם מנסים לטפס הכי גבוה שיוכלו, ויש כאלה שגם לא חוזרים, נופלים אל בקיע בשלג, מאבדים את הדרך או שפשוט רוח ההרים באה לאסוף אותה לחיקה, זהו מוות מבורך, מספרת המסורת האנדינית.

בבוקר, עם עלות השחר, חופרים האוקוקו גומות קטנות ומדליקים נרות, מברכים את הצלב הקדוש שנשאו איתם למעלה אל הקרחון, עורכים טקס תפילה וגם מכפרים על חטאיהם. כל אחד מהם נושא עמו שוט קטן. קבלת המלקות עוזרת לכפר על החטאים. על קרחון לבן עומדים ארבעה ומחזיקים חבר, האוקוקו הראשי מצליף שלוש פעמים מאחור לטהרה ומחילה שלמה. לא רחוק משם עומדים במעגלים חבורות של אוקוקו ורוקדים. שניים שניים נכנסים הם למרכז המעגל ומצליפים זה בזה, כל אחד והאוקוקו שלו. לפני שהם יורדים למטה לוקחים עמם האוקוקו חתיכות גדולות של קרח. הקרח מסמל את פסגת העלייה לרגל, למי הקרח המבורכים סגולות מרפא ומהמים המופשרים מכינים שיקויי מרפא.

ואז, הם יורדים מן ההרים, מארבעת הקרחונים יורדים כל האומות בחזרה אל העמק. ארבע תהלוכות בהמולה גדולה, כל אחת יורדת בשביל אחר, מקרחון אחר. ארבע תהלוכו, ארבעה כיוונים, ארבע דרכים, שבעמק למטה מתחברים לאחד – האחדות חוזרת לעולם.

משתתף צעיר ובני משפחתו צופים ברקדנים

הלילה שאחרי השקט
בבוקר שאחרי, אורזים עולי הרגל את חפציהם ויוצאים לדרך, ובתוך שעתיים חוזר העמק של סינקרה לשקט המאפיין אותו כל ימות השנה. אבל זה עוד לא נגמר. חלק קטן, כמה אלפים, ממשיך את החגיגה בתהלוכה גדולה לעבר הכפר Tayancani . החלטתי להמשיך, ומכל הדברים הטובים שקרו לי היה זה הטוב והמשמעותי ביותר, שכן את רוב הדרך לכפר לא עשינו ביום אלא בלילה, לאור הירח.

אחר הצהרים עצרנו למנוחה. אינדיאני טיפס אל קצה המדרון והכריז שבעשר בערב ממשיכים ללכת. בעשר עלה הירח, אבל עוד הרבה לפני כבר כולם היו מוכנים, יצאנו לדרך ומיד. הלכנו כל הלילה. לאורו של ירח, בנופי הרים גבוהים, הלכנו בטור ארוך ואינסופי. בעבר פעמים רבות כשעצמתי עיני ודמיינתי עליה לרגל, ראיתי טור ארוך של אנשים הולכים לאור הירח בין הרים גבוהים, וכל צעד שעשיתי בדרך ל- Tayancani ראיתי איך חזוני מתגשם. קבוצה אחת נשאה עמה צלב קדוש, היה זה הקדוש של Tayancani בדרך לביתו. מדי פעם עצרנו לעוד טקס של תפילה וברכה. באחת מעצירות אלו התבוננתי על פסגות ה Auzangate שזהרו בלבן, על הנוף שמסביב, על האנשים וטקס הברכה, וידעתי שאני בתוך רגע שכולו נצח, ידעתי שהרגע הזה – למרות שעוד מעט הוא יחלוף – יישאר בתוכי לעד.

הלכנו כל הלילה, ואני במקום להתעייף הרגשתי איך אני מתחזק, איך יש לטור ההולכים את הכוונה והנחישות ואיך חלק מזה נטמע בתוכי. הלכנו כל הלילה, ובבוקר ממש עם אור ראשון עלו מעבר לאופק הפליאדות, כוכב השלג. האינדיאנים המקומיים לא ממש שמו לב לעיתוי, אבל זה לא היה חשוב, כי בו ברגע הם עצרו בעמק הרחב, ולפתע כולם כאחד פשטו בגדיהם ולבשו בגדי חג חדשים וצבעוניים. הם נעמדו כקבוצה אחת גדולה בשלוש שורות ארוכות וציפו לשמש העולה. כשקרני השמש הראשונות הציצו מעבר להר, ממש בסמוך לפליאדות, ירדו הם על ברכיהם לברך את השמש העולה, ואז בפעם הראשונה מזה ארבעה ימים נגנו כל התזמורות ביחד בהתאמה מושלמת, וכולם כאחד פרצו בריקוד אחיד על פני כל המרחבים.

היה זה רגע מופלא. הם רקדו ופיזזו על פני כל מרחבי העמק בעוצמה, מרץ ושמחת חיים שקשה לתארה. בעוד הפליאדות מטפסות לעבר השמים, בעמק הרחב נשמע ניגון אחד ומקצב אחד, האנשים כולם התאחדו לקבוצה אחת ורקדו ריקוד אחד. חזר הסדר לעולם.

בתמונה הפותחת: עולים לרגל מטפסים על הקרחון לעבר כוכב השלג

הפוסט פסטיבל קיוריטי: המסע לכוכב השלג הופיע ראשון במסע אחר

ממלכת האינקה התקיימה לאורך כשלוש מאות שנה, החל מהמאה ה-13, באזור שבו שוכנות היום פרו, בוליביה, אקוודור צ'ילה וארגנטינה. במהלך השנים האלה נבנתה אימפריה אדירה שבירתה היתה קוסקו (Cuzco), כיום בפרו. כדי לשלוט באימפריה הגדולה פיתחו שליטיה רשת של דרכים שנפרסה לאורכה ולרוחבה של האימפריה. הדרכים האלו שימשו למטרות רבות ומגוונות, בראשן העברת סחורות וידיעות למרחקים ארוכים. השליחים שעבדו בשירות הממלכה היו אנשים חזקים, נאמנים מאוד ובעיקר אצנים מצוינים. הם נפרסו ברחבי הממלכה ונערכו ביניהם חילופים לאורך הדרך כך שמדי יום יכלו להעביר הודעות, מסרים ומצרכים למרחק של יותר מ-300 קילומטר. כך, בנוסף להעברת הודעות על אויב מתקרב, העבירו השליחים מדי יום דג טרי מאגם טיטיקקה לקיסר האינקה שישב בקוסקו. בסך הכל כללה מערכת הדרכים של בני האינקה יותר מ-20 אלף קילומטרים של שבילים, שהתפצלו מתוך שתי דרכי אורך עיקריות – דרך החוף ודרך ההר.

מערכת הדרכים הענפה של האינקה היתה מרשימה מאוד מבחינה הנדסית, והיא מזכירה במידת מה את הדרכים שבנו הרומאים. עם זאת, תנאי השטח בהם פעלו בני האינקה היו קשים בהרבה של הרומאים. הדבר בלט במיוחד באזורים ההרריים, שם הדרך עלתה וירדה, חצתה עמקים ומעברי הרים, עברה ביערות עבותים ועוד.

יומו השני של המסלול הקלאסי בדרך למאצ'ו פיצ'ו, ליד מעבר הנשים המתות. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר במסלול והקטע המאתגר ביותר בטרק

השבילים הללו נועדו רק להולכי רגל (האינקה לא הכירו את הגלגל ולא השתמשו בעגלות או כרכרות). הם היו צרים במיוחד, ולעיתים מרוצפים באבנים. חלק מן הדרכים הללו נשתמרו, אחרות שוקמו, ויש דרכים שכוסו כליל על ידי צמחייה צפופה או נהרסו. מבין דרכי האינקה שנשתמרו, המפורסמת ביותר היא הדרך שמובילה מקוסקו למאצ'ו פיצ'ו. הדרך עוברת בג'ונגלים ירוקי עד, דרך נופים הרריים מרהיבים, טרסות ושרידים מרשימים של בני האינקה, בראשם המאצ'ו פיצ'ו, עיר האינקה המדהימה שנבנתה על ראש הר ומשקיפה על נופים מרהיבים. הדרך מהווה שילוב נהדר של טבע וארכיאולוגיה, ואין פלא שהיא נחשבת לאחד מן הטרקים הטובים בעולם.

טרקים בדרך האינקה
ישנם כמה מסלולים שמובילים למאצ'ו פיצ'ו. המסלול הקלאסי והמפורסם מכולם הוא זה שנמשך ארבעה ימים ומתחיל בתחנת הקילומטר ה-88, אליה מגיעים ברכבת מהעיר קוסקו (חברות טיולים רבות שיוצאות באוטובוס מקוסקו מתחילות את המסלול בקילומטר ה-82, ולא בקילומטר ה-88). ביום הרביעי והאחרון מגיעים לאתר מאצ'ו פיצ'ו עם הזריחה. אורכו של המסלול כ-45 קילומטר, ודרגת הקושי שלו בינונית. יומו הראשון של הטיול קל למדי, וביום השני דרגת הקושי עולה, ואיתה גם הנופים הופכים מרשימים יותר – הדרך עוברת ביערות תלולים, לצד נחלים ומפלים, ומגיעה גם לנקודה הגבוהה ביותר במסלול, מעבר ההרים המכונה "מעבר הנשים המתות" (Abra de Huarmihuañusca) בגובה 4,200 מטר. זהו החלק המאתגר ביותר בטיול.

יומן מסע של שני צעירים שהלכו במסלול הקלאסי, בן ארבעה ימים, באינקה טרייל

היום השלישי הוא יום ההליכה הארוך ביותר, ונחשב לאחד מהמרגשים ביותר בטרק. הדרך מתפתלת בין ההרים ובתוך יער הגשם, ומגיעה לכפרים עתיקים ואתרים ארכיאולוגיים חשובים, בהם Runkuraqay, ששימש ככל הנראה כתחנה של השליחים ובה אזור לינה ואורוות; Sayaqmarka, "העיר הלא נגישה", שנבנתה על צוק סלעי ומשקיפה על נוף מרהיב; Phuyupatamarka, "העיר שבעננים", אתר ובו אמבטיות הניזונות ממי מעיינות ששימשו ככל הנראה לפולחן והיטהרות; ו-Wiñay Wayna, שמשמעותו "צעיר לנצח", אתר עתיקות ובו טרסות חקלאיות מרשימות מבנים שנשתמרו היטב ושימשו כנראה לפולחן. בנוסף לאתרים חשובים, הדרך ביום זה מציעה נופים מרהיבים של מעברי הרים, עמקים ירוקים, פסגות מושלגות, ויער עננים קסום בו העצים מכוסים טחב וביניהם פורחים סחלבים ושרכים. ביום זה הולכים בשביל ששימש את בני האינקה, בדרכים הצרות שמרוצפות רובן בריצוף המקורי. ביום הרביעי והאחרון של המסלול מרבית המטיילים משכימים קום ומתחילים ללכת בסביבות חמש לפנות בוקר כדי להגיע למאצ'ו פיצ'ו לפני הזריחה. המראה של העיר משער השמש (Intipunku), שער האבן ממנו ניתן להשקיף לראשונה על מאצ'ו פיצ'ו, עוצר נשימה, במיוחד בשעת הזריחה.

מסלול פופולרי נוסף, שמהווה אלטרנטיבה למסלול הקלאסי, הוא המסלול הקצר, שנמשך יום או יומיים, ומתחיל במקום שנקרא הקילומטר ה-104, אליו מגיעים ברכבת מקוסקו. היום הראשון כולל הליכה של כארבע שעות ל- Wiñay Wayna, ומשם הליכה לשער השמש ולאתר מאצ'ו פיצ'ו. היום השני, למעוניינים, כולל ביקור מעמיק יותר באתר.

מאצ'ו פיצ'ו. רוב ההולכים בדרך האינקה משתדלים להגיע לכאן בשעת הזריחה

ישנו גם טרק ארוך ומאתגר יותר, טרק סלקאנטאי, שמשולב עם המסלול הקלאסי למאצ'ו פיצ'ו. מסלול זה, שנמשך שבוע, מתחיל ליד העיר מולאפאטה (Mollapata). שלושת ימי ההליכה הראשונים מוקדשים לטרק למרגלות רכס הסלקאנטאי, וביומו הרביעי מתחבר המסלול לדרך האינקה הקלאסית שמגיעה ביומה האחרון למאצ'ו פיצ'ו. זהו טרק נהדר שמשלב נופים מרהיבים של פסגות מושלגות, נהרות שוצפים ויערות גשם יחד עם העתיקות של דרך האינקה. כדאי לקחת בחשבון שמאחר ונדרשים אישורים כדי ללכת במסלול זה יש להזמינם זמן רב מראש. בנוסף, יש לקחת בחשבון שלא כל חברות הטיולים שמגיעות למאצ'ו פיצ'ו מציעות את הטרק הזה. הטרק הזה קשה מעט יותר מהמסלול הקלאסי, וניתן להיעזר בסוסים שנושאים את הציוד בארבעת הימים הראשונים.

מאחר שמספר המטיילים בכל יום מוגבל, ההליכה בכל המסלולים שתוארו כאן דורשת אישור (בתשלום), שאותו כדאי להזמין זמן רב מראש. ניתן ללכת במסלול כל השנה (למעט בחודש פברואר, שבו הדרך סגורה לצורך עבודות תחזוקה), אך הזמן האידיאלי הוא בחודשים אפריל עד אוקטובר, שבהם מזג האוויר נאה ויבש.

חברות רבות מארגנות טיולים לאורך דרך האינקה באזור מאצ'ו פיצ'ו. המחירים (למסלול הקלאסי) מתחילים בסביבות 500 דולר לחבילה הבסיסית ביותר, שכוללת תחבורה לתחילת המסלול, דמי כניסה לדרך האינקה ולמאצ'ו פיצ'ו, מדריך, אוהלים וחזרה ברכבת. המחירים עולים אם מטיילים בקבוצה קטנה, אם מעוניינים לשלם לסבלים שיסחבו את הציוד האישי (ולא רק את ציוד הקמפינג), אם רוצים לנסוע במחלקה משודרגת ברכבת בדרך חזרה מהטרק וכדומה. חשוב מאוד לבחור חברה אמינה ומוכרת לארגון הטיול – ערכו מחקר באינטרנט והתייעצו עם מטיילים אחרים, שעשו את המסלול, לגבי החברה שבאמצעותה אתם מתכננים לצאת לטרק.

לקריאה נוספת:

עוד טרקים

הפוסט דרך האינקה – לצעוד בדרכים עתיקות הופיע ראשון במסע אחר

פרו מציעה אינספור אתרים מרתקים – ערים מרתקות, יערות גשם, איים צפים באגם, דרכי אינקה עתיקות ועוד ועוד. כדי לטייל בכמה מהמקומות היפים ביותר, כאלה שנחשבים ל"אתרי חובה", הבאנו כאן מסלול טיול בן שלושה שבועות, שאפשר לעשותו בתחבורה ציבורית.

ימים 2-1: לימה
כל טיול בפרו מתחיל בביקור בבירה לימה. בירת פרו היא כרך סואן ומרתק, שכדאי להקדיש לו לפחות יומיים-שלושה. עם האתרים שלא כדאי להחמיץ בעיר ניתן למנות את כיכרותיה היפות, המרכזית שבהן היא פלאזה דה ארמאס, שבלבה מזרקת נחושת נאה שנבנתה ב-1650. בצפון מזרח הכיכר שוכן ארמון הנשיאות, שבחזיתו נערך מדי יום בשעה 11:45 טקס חילופי המשמר הנשיאותי. מנגד ניצבת הקתדרלה שנבנתה במאה ה-18, לאחר שקודמתה נחרבה ברעידת האדמה הקשה שפקדה את העיר. בקפלת הקתדרלה טמונים שרידיו של פרנסיסקו פיזארו, הכובש הספרדי שייסד את העיר לימה. סביב הכיכר שוכנים גם ארמון הארכיבישוף הנאה ובית העירייה של לימה. מדרום מערב לפלאזה דה ארמאס שוכנת כיכר נוספת, פלאזה סן מרטין בת המאה העשרים. בין שתי הכיכרות מחבר המדרחוב העמוס חנויות ואדם Jiron de la Union, בו ניצבת כנסיית לה מרסד.

הקתדרלה בפלאזה דה ארמאס, הכיכר המרכזית של לימה | צילום: שאטרסטוק

לימה מציעה למבקרים בה גם מבחר מוזיאונים גדול, שהמומלצים בהם הם מוזיאון הזהב (Museo de Oro del Peru), שמציג אוסף רחב של חפצי אמנות עשויים מהמתכת הנוצצת, מכסף ומאבנים יקרות; המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה והיסטוריה (Museo Nacional de Antropologia, Arqueologia e Historia) שמכיל אוסף היסטורי עצום המקיף את כל התרבויות הפרואניות באופן כרונולוגי ומוזיאון רפאל לארקו הררה (Museo Rafael Larco Herrera) – אחוזה מהמאה ה-18 המכילה אוסף כלי חרס מרשים, עבודות טקסטיל, זהב וכסף מ-3,000 שנות ההיסטוריה הפרה קולומביאנית.

אחרי הביקור באתריה של העיר הגיע הזמן לצאת לקניות. בלימה יש קניונים רבים כמו מרכז הקניות Larcomar ו-Jockey Plaza Shopping Center. לצד אלה יש בעיר שווקים ססגוניים כמו השוק המרכזי (Mercado Central) שנמצא דרומית לפלאזה מאיור ושוק האינדיאנים (Mercado Indio) בו נמכרים חפצים שונים בעבודת יד במחירים נמוכים יחסית ממוצרים דומים בשווקים תיירותיים יותר. ולסיום, לימה מציעה גם הרבה מסעדות מצוינות, בעיקר כאלה המתמחות בפירות ים, ולצד אלה יש בה חיי לילה תוססים.

פסלון מקרמיקה בשוק בלימה | צילום: שאטרסטוק

ימים 4-3: נסקה
היעד הבא בטיול היא העיירה נסקה אליה מגיעים לאחר נסיעה של כשבע שעות באוטובוס מלימה. בנסקה התגוררה עד אזור שנת 800 תרבות הנסקה. זוהי עיירה משעממת למדי, אך סמוך לה נמצאת אחת האטרקציות המרתקות בפרו – קווי נסקה. המישורים העצומים והצחיחים שסביב לעיירה שימשו לאנשי הנסקה מעין כן ציור, בו חרוטים בשממה קווים ארוכים ומסלולים בהירים המובילים לשום מקום. במבט ממעוף הציפור מתגבשים חלקם לצורות גיאומטריות, ספירלות וציורי ענק מוזרים של ציפורים ובעלי חיים. את הציורים, שהתגלו ב-1926, ציירו אנשי הנסקה על ידי הזזת השכבה העליונה של הקרקע העשויה אבנים וולקניות כהות וחשיפת האדמה הבהירה מתחתן. הסיבה ליצירת הציורים והסימנים המסתוריים היא עדיין בגדר תעלומה, שגררה השערות שונות ומשונות, מהרעיון שמדובר בלוח שנה המבוסס על גרמי השמיים, דרך פולחן דתי עלום שכוון לאלים במרום ועד תיאוריות המערבות חייזרים. כדי להבחין בציורים המורכבים (בהם קוליברי באורך מאה מטר ולטאה באורך 180 מטר) יש לטוס מעליהן. הטיסות הן בנות 45-20 דקות, ומחירן כ-100-50 דולר.

אטרקציה נוספת שלא כדאי לפספס באזור היא אתר הקבורה צ'אוצ'ילה (Chauchilla), במרחק כשלושים קילומטר מהעיר. באתר אלפי קברים מתקופת האינקה (1,400-1,000 לספירה), מתוכם 12 קברים תת-קרקעיים שנשארו פתוחים ובתוכם ניתן לראות את שרידי הקבורים. בית הקברות המקורי והמומיות שבו השתמרו בצורה כה מדהימה עד שלעתים המראות נראים מעט מלאכותיים. הסיבה להשתמרותם הכה טובה נעוצה במזג האוויר המקומי היבש. את הסיור בצ'אוצ'ילה אפשר לעשות בטיול מאורגן או באופן עצמאי במונית שיוצאת מהעיר.

קווי נסקה. צורות גיאומטריות, ספירלות, ציפורים ובעלי חיים | צילום: שאטרסטוק

הערה: לפני ההגעה לנסקה אפשר להקדיש כמה ימים לביקור בעיירות פיסקו (Pisco) ואיקה (Ica) שלאורך רצועת החוף הדרומית ללימה. מפיסקו ניתן לצאת לשיט באיי באייסטאס (Islas Ballestas), חלק מהשמורה הלאומית פאראקאס (Reserva Nacional de Paracas), הנמצאים כ-15 קילומטר מהחוף. האיים זכו בפי התרמילאים המטיילים באזור לכינוי "גלפגוס לעניים", בזכות הכמות המרשימה של הציפורים, עופות המים ואריות המים הפוקדים את חופיהם. באזור איקה נמצא נווה המדבר הואקאצ'ינה (Huacachina), ובו לגונה קטנה מוקפת בדיונות חול מדבריות ענקיות ועצי דקל. אחת הפעילויות הפופולאריות באזור היא גלישה בגלשני חול מראש הדיונות. בסיום היום השני בנסקה ניקח אוטובוס לילה לארקיפה.

יום 5: ארקיפה
היום החמישי בטיול יוקדש לארקיפה (Arequipa), הנחשבת לאחת הערים היפות ביותר בפרו. ארקיפה הוקמה ב-1540, אך מבניה המקוריים לא שרדו את רעידות האדמה שפקדו את האזור במשך השנים, ואחרים נבנו תחתיהם. אבן געשית בהירה מרכיבה חלק מהם, וזו הקנתה לעיר את כינוייה "Ciudad Blanca" – העיר הלבנה. הארכיטקטורה המעניינת, שפע המסעדות ומקומות הלינה והנוף הנפלא, שעליו חולש הר הגעש אל מיסטי (El Misti, 5,822 מטר), הופכים אותה לאחד היעדים החשובים בדרום פרו.
המבנה המעניין בעיר הוא מנזר סנטה קטלינה (Monasterio de Santa Catalina) שהוקם ב-1579 והורחב במאה ה-17. המבנה הקולוניאלי מכיל כנסיות, קפלות וככרות, ובעבר היה נחלתם הבלעדית של 450 נזירות, אך כיום הוא פתוח למבקרים. בכיכר המרכזית (Plaza de Armas) נמצא בית העירייה, הקתדרלה העתיקה שבמהלך השנים המבנה שלה נבנה וניזוק שוב ושוב ברעידות אדמה, והכנסייה היפה בעיר, Iglesia de La Compania, שנבנתה ב-1573. המוזיאון האנתרופולוגי באוניברסיטה הקתולית סנטה מריה מציג את המומיה המפורסמת שהתגלתה בקניון קולקה הסמוך.

חצר פנימית צבועה כחול במנזר סנטה קטלינה שבארקיפה  | צילום: שאטרסטוק

ימים 7-6: טיול בקניון קולקה
ארקיפה היא בסיס טוב לטיול בקניון קולקה (Canon del Colca) הסמוך, הקניון העמוק ביותר במדינה, ואחד מהעמוקים בעולם. סיורים בני יום או יומיים יוצאים מארקיפה, חלקם עוברים בעיירה צ'יוואי (Chivay), בה ישנם מעיינות חמים. נקודת תצפית מומלצת בקניון היא Cruz del Condor, בה נהנים לא רק מהנוף המרשים אלא גם מדאייתם המרהיבה של קונדורים אנדיים. באתרים טורו מוארטו (Toro Muerto) וסומבאי (Sumbay) פזורים סלעים המגולפים בפטרוגליפים עתיקים בדמויות בעלי חיים וקונדורים. כמו כן אפשר לצאת למסע רפטינג בנהר קולקה ובנהרות סמוכים.

ימים 10-8: פונו ואגם טיטיקקה
מארקיפה נוסעים באוטובוס לפונו (Puno), נסיעה הנמשכת כשבע שעות. פונו היא עיר נעימה השוכנת על גדות אגם טיטיקקה, בגובה של 3,827 מטר. בעיר עצמה אין מוקדי משיכה מיוחדים אך היא משמשת כבסיס טוב לטיול באגם ובסביבתו. אגם טיטיקקה נושא בתואר האגם הגדול בפרו ובתואר מכובד נוסף כאגם הגבוה בעולם שניתן לשוט בו (גובהו 3,820 מטר מעל פני הים). על פי כמה מהאגדות, כאן נולד מלך האינקה הראשון, אביה של תרבות האינקה.

אגם טיטיקקה נודע בשל האיים הצפים שבו, איי האורוס (Uros). למעשה אחרונת בני האורוס נפטרה ב-1959, ותושבי האיים בימינו הם בני תערובת של צאצאי אורוס, אימארה ואינקה, המשמרים את המסורת העתיקה. חייהם סובבים סביב צמח הטוטורה (Tototra) – ממנו נבנים האיים הצפים, ובתי המגורים ובתי הספר המוקמים עליהם. בניית האיים היא מלאכה שלעולם לא נשלמת, וקנים חדשים מתווספים באופן תדיר לאדמת האי בעוד קודמיהם בתחתית נרקבים. כיום המקום תיירותי למדי, והביקור בו מלווה בניסיונות המקומיים למכור לכם שלל מלאכות יד ולגבות טיפים עבור צילום, אך עם זאת עדיין מדובר בהצצה מרתקת לתרבות ייחודית.

האיים הצפים באגם טיטיקקה | צילום: שאטרסטוק

האי טקילה (Isla Taquile) נמצא כ-35 קילומטר מערבית לפונו, ובו חיה קהילה קטנה ומסורתית בת 300 משפחות הלבושות בבגדיהן המסורתיים. הגברים עוסקים בדיג ובחקלאות ואילו הנשים עוסקות בעבודות אריגה יפות. מסלולי הליכה עוברים באי בינות לעתיקות מתקופת האינקה. אל האי אפשר להגיע בסיורים בני חצי יום מפונו.

ימים 12-11: קוסקו והעמק הקדוש
התחנה הבאה במסלול היא קוסקו (Cusco) העיר העתיקה ביותר ביבשת אמריקה המיושבת באופן רציף. מפונו אפשר להגיע לקוסקו באוטובוס תיירים, אשר עוצר בנקודות מעניינות לאורך הדרך ומגיע לקוסקו אחר הצהריים (הנסיעה נמשכת כשמונה-תשע שעות). העיר, היושבת בגובה של כ-3,400 מטר מעל פני הים, היא האטרקטיבית בערי פרו. הארכיטקטורה ברחובותיה המערבבת תקופות היסטוריות שונות, האווירה השלווה, מקומות הבילוי הרבים, האתרים הארכיאולוגים סביבה ומאצ'ו פיצ'ו הסמוכה, הופכים אותה לעיר מרתקת. העיר כולה הוכרזה כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו. בתוך קוסקו יש כמה אתרים שלא כדאי להחמיץ, בהם הכיכר המרכזית פלאסה דה ארמאס (Plaza de Armas), אשר שוכנת היכן שעמד בעבר ארמון מלך האינקה; הקתדרלה המרשימה שבכיכר; כנסיית לה קומפאניה (Iglesia de la Compania), מהיפות בפרו, שנבנתה ב-1571; המוזיאון לאמנות פרה-קולומביאנית (Museo de Arte Precolombino); המוזיאון הארכיאולוגי שנמצא בבית האדמירל (Casa de Almirante) ברחוב Almirante ומציג חפצי אמנות מתקופת האינקה והתקופה הקולוניאלית; אתר קוריקאנצ'ה (Coricancha), שהיה בעבר מקדש אינקה מפואר להפליא ושכונת סן בלאס (San Blas), רובע האמנים של העיר. בשעות הערב אפשר ליהנות מחיי הלילה והמסעדות הרבות שבעיר.

בובות צבעוניות למכירה בשוק הססגוני של פיסאק | צילום: אייסטוק

מקוסקו אפשר לצאת גם לטיולי יום רבים בסביבה. אחד הטיולים שאסור להחמיץ הוא טיול לעמק נהר אורובמבה (Rio Urubamba), המכונה "העמק הקדוש" (Valle Sagrado). מוקד העניין המרכזי בעמק היא העיירה הציורית פיסאק (Pisac). פיסאק ממוקמת בין הרים ירוקים שבמורדותיהם טראסות חקלאיות מדורגות, ובסמוך לה יש אתר ובו עתיקות אינקה רבות. כדאי לבקר במקום בימי ראשון, אז הופכת כיכר העיר לשוק צבעוני והומה, המושך מקומיים בתלבושות מסורתיות מכל כפרי האזור.

ימים 16-13: דרך האינקה ומאצ'ו פיצ'ו
ארבעת הימים הבאים מהווים עבור מטיילים רבים את שיאו של הטיול בפרו. בימים אלה נלך בדרך האינקה עד לאתר מאצ'ו פיצ'ו (Machu Pichu), בירתה האבודה של אימפריית האינקה. עיר זו נבנתה במאה ה-15 בגובה של 2,350 מטר בהרי האנדים. עם השנים כוסתה על ידי יער עבות ונשכחה, ורק ב-1911 נתגלתה במקרה על ידי ההיסטוריון היראם בינגאם. זהו האתר הארכיאולוגי המרהיב ביבשת כולה, פלא הנדסי ואדריכלי הממוקם בנוף עוצר נשימה.

המקדש הראשי בעיר הוא אינטיהואטנה (Intihuantana), שבו סלע ששימש כשעון סולארי וכמזבח. ההר התלול הואיינה פיצ'ו (Huayna Picchu) משמש כרקע לעתיקות היפהפיות, וממנו נשקפת תצפית מרהיבה על האתר. מסלול האינקה (Inca Trail) עובר בחלקים מכבישי האינקה העתיקים ודרך אתרי עתיקות נוספים, דרך יערות גשם ולצד הרים מושלגים, מפלים ונחלים. אורכו כארבעים קילומטר, המתחילים בתחנת הקילומטר ה-88, אליו מגיעים ברכבת מהעיר קוסקו. ההליכה לאורך המסלול נמשכת כארבעה ימים, כאשר ביום הרביעי מגיעים אל העיר האבודה עם זריחה. אי אפשר ללכת את המסלול בכיוון ההפוך, ועל כן יש לחזור לקוסקו ברכבת. הלינה לאורך המסלול היא באתרי קמפינג – יש להצטייד בציוד מתאים כולל אוהל, מזון וציוד בישול. ניתן לעשות את המסלול דרך סיור מאורגן של חברת טיולים, המספקת את הציוד והמזון. העונה הטובה לצעידה בטרק היא העונה היבשה, בין אפריל לספטמבר. שימו לב: המסלול זוכה לפופולריות רבה, ועל כן נוטה להיות עמוס מטיילים. הרשויות מגבילות את כמות האנשים במסלול ולכן יש צורך להזמין מקום זמן רב מראש.

ניתן לעשות גם גרסה מקוצרת של דרך האינקה. מסלול זה נמשך יומיים והוא מתחיל מתחנת הק"מ ה-101 ברכבת. גם במסלול זה מגיעים עם שחר לשער השמש מול מאצ'ו פיצ'ו. גם למסלול זה יש צורך בהרשמה מוקדמת.

מאצ'ו פיצ'ו. פלא אדריכלי והנדסי הממוקם בנוף עוצר נשימה | צילום: דני וורן

שימו לב: יש טרקים נוספים, מעט פחות פופולריים אך לא פחות יפים, שמובילים גם הם למאצ'ו פיצ'ו. טרק הסלקנטאי (Salkantay) נמשך כחמישה ימים ועובר דרך יערות עבותים, הרים מושלגים ומעיינות חמים. טרק הצ'וקיקיראו (Choquequirao) הוא טרק מאתגר שנמשך כשבוע. זהו טרק הרבה פחות מתויר שעובר דרך נופי בראשית ודרך עיר האינקה היפה העונה לאותו שם.

דרך נוספת והרבה יותר קלה להגיע למאצ'ו פיצ'ו היא ברכבת מקוסקו לאגוואס קאליאנטס (Aguas Calientes), העיירה ששוכנת למרגלות המאצ'ו פיצ'ו, ומשם באוטובוס לאתר, נסיעה שנמשכת כעשרים דקות, או בטיפוס רגלי תלול ומפרך אך מאוד מתגמל. הנסיעה ברכבת מקצרת את מספר הימים שיש להקדיש לאזור.

עוד על בני האינקה והאימפריה שבנו תוכלו לקרוא בכתבה הבאה >>

יום 17: יום נוסף בקוסקו
לאחר החזרה לקוסקו כדאי להקדיש עוד יום אחד למנוחה אחרי הטרק ולגילוי אוצרותיה של קוסקו וסביבתה. אם עדיין לא קיבלתם את מנת הריגושים שלכם, תוכלו לצאת לרפטינג בנהר אורובמבה או באשדיו הסוערים והמסוכנים עוד יותר של נהר אפורימק (Apurimac); לטיול סוסים באזור או להרפתקאות נוספות כמו בנג'י ומצנחי רחיפה.

שיט קאנו בלגונת סנדובל | צילום: אייסטוק

ימים 20-18: פוארטו מלדונדו ולגונת סנדובל
ימי הטיול האחרונים מוקדשים לג'ונגל האמזונס. מקוסקו ניתן לטוס לפוארטו מלדונדו (Puerto Maldonado) עיירה קטנה בדרום-מזרח פרו, בפארק הלאומי מנו שבלב ג'ונגל האמזונס. מפוארטו מלדונדו שטים בסירת נהר ללגונת סנדובל (SANDOVAL). באזור הלגונה יש לודג'ים ובתי מלון בהם ניתן לבלות כמה ימים ומהם ניתן לצאת לטיולים שונים באזור. חלק מהסיורים נעשים ברגל ואחרים בשיט, ובמהלכם ניתן להתרשם מיער הגשם, מהצמחייה העבותה וממפגש עם מגוון בעלי חיים, בהם תוכים, תנינים, מגוון חרקים וזוחלים, מינים שונים של קופים ועוד. זוהי התחנה האחרונה בטיול ומפוארטו מלדונדו ניתן לקחת טיסה בחזרה ללימה.

אפשרות להרחבת המסלול – טיול בצפון פרו
המסלול שהופיע כאן כולל את האתרים הקלאסיים של פרו. יחד עם זאת, מטיילים רבים בוחרים לטייל גם בצפון פרו, ולא במקרה. אזור זה עשיר בנופי הרים מרשימים, אתרים ארכיאולוגיים מרתקים וג'ונגלים עבותים. חובבי ההליכה ימצאו באזור טרקים רבים. מסיבה זו כדאי להקדיש לאזור לפחות שבועיים, על מנת שניתן יהיה ליהנות ממסלולי ההליכה הרבים שהאזור מציע. אפשר לשלב את הטיול לצפון פרו בתחילת הטיול בפרו או בסופו, באוטובוס מלימה. התחנה הראשונה בצפון פרו היא העיירה הוארז (Huaraz), בירת מחוז אנקאש (Ancash), ששוכנת 420 קילומטר מצפון ללימה, בעמק El Callejon de Huaylas. הנסיעה באוטובוס להוארז נמשכת כעשר שעות וניתן לעשותה באוטובוס לילה על מנת לחסוך זמן. באזור העיירה ניתן ליהנות מנופי ההרים המרשימים של רכס הקורדיירה בלאנקה (Cordillera Blanca, הרכס הלבן) – כ-650 לגונות בצבעי טורקיז, עשרות פסגות מושלגות הנישאות מעל העיר, ובראשן מיתמרת לגובה 6,768 מטר הפסגה הגבוהה במדינה, אואסקאראן (Huascaran). פסגה זו אף נתנה את שמה לפארק הלאומי הכולל חלק גדול מהרכס, והינו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. אין זה פלא, איפה, שהוארז הפכה לעיירת תרמילאים שוקקת, למרכז לטיפוס הרים, ולבסיס יציאה לטרקים בנופים היפים סביבה.

מהוארז ניתן לצאת לטיולי יום מקסימים, ובין המומלצים שבהם ניתן למנות את המסלול ללגונה צ'ורופ (Laguna Churup) ואת המסלול ללגונה 69. באזור יש גם לא מעט טרקים ארוכים, כמו טרק סנטה קרוז (Santa Cruz) הפופולרי, היוצא מיאנגאנוקו (Llanganuco) ואורכו ארבעה-חמישה ימים, או טרק וואיוואש (Huayhuash), שמונה עד עשרה ימי הליכה בהרים.

עיר הבוץ צ'אן צ'אן | צילום: דיוויד רוק

560 קילומטר מצפון ללימה, שוכנת לחוף הים העיר טרוחיו (Trujillo), אליה ניתן להגיע באוטובוס מהוארז (נסיעה של כשמונה שעות). על אף גודלה היא ידידותית למדי, ואטרקטיבית בזכות אתרים ארכיאולוגים מעניינים בסביבתה והפסטיבלים התרבותיים הרבים הנערכים בה מדי שנה. האתר הארכיאולוגי המרכזי באזור טרוחיו הוא צ'אן צ'אן (Chan Chan), עירם של אנשי המוֹצֶ'ה (Mochica). בעבר היתה זו עיר שמבניה עשויים בוץ, ובה אמות מים, מקדשים וארמונות, בתי מגורים, ככרות, גינות וקירות מעוטרים להפליא, בה התגוררו כמאה אלף תושבים. צ'אן צ'אן נמצאת כחמישה קילומטרים ממערב לטרוחיו. "מקדש הדרקון" (Hauca el Dragon; נקרא גם Huaca del Arco Iris) נמצא כארבעה קילומטרים מצפון לטרוחיו, בסמוך לכביש פנאמריקנה. המקדש השתמר בצורה הטובה ביותר מבין הריסות הצ'ימו, וחלקו שוחזר. כעשרה קילומטר מדרום מזרח לטרוחיו, שוכנים מקדשי השמש והירח (Hauca del Sol y de la Luna) של בני הצ'ימו.

הרחק בצפון מזרח המדינה נמצאת העיר איקיטוס (Iquitos), בירת מחוז לורטו (Loreto). זהו המחוז הגדול ביותר בפרו, ורובו מכוסה בג'ונגלים, ביניהם עובר אגן האמזונס. איקיטוס היא הנמל העיקרי של פרו לאורך האמזונס, ועל כן משמשת שער כניסה לאגן הנהר, ליערות הגשם ולשמורה הלאומית פאקאיה-סאמיריה (Pacaya Samiria), מהגדולות בדרום אמריקה, השוכנת כ-150 קילומטר מדרום מערב. מהעיר יוצאים לסיורים באזור הבתולי וטרקים (חלקם ארוכים) בג'ונגל בלוויית מדריך. אין דרכים יבשתיות המקשרות בין איקיטוס לשאר חלקי פרו. הדרך הקצרה להגיע לעיר היא בטיסה מלימה או בשיט ארוך בן יומיים עד שבוע מפוקאלפה (Pucallpa).

בתמונה הפותחת: ילד בלבוש מסורתי בעמק נהר אורובמבה, המכונה "העמק הקדוש"

עוד מסלולים בעולם עבור הנוסע העצמאי

הפוסט מסלול בפרו: טיול באתרים המרכזיים הופיע ראשון במסע אחר

רוב המטיילים המקצועיים, אם יידרשו לשאלה “באיזו מדינה כדאי לבקר בדרום אמריקה?” ייבחרו ככל הנראה בפרו ולא לחינם. מדינה זו, הרביעית בגודלה בדרום אמריקה, צופנת בחובה את כל מה שיש לדרום אמריקה להציע- הרי האנדים הגבוהים, מדבריות מהיבשים בעולם, ג’ונגלים עבותים, כפרי ילידים, ערים קולוניאליות ואתרי עתיקות.

ביקור בפרו של היום מזמן למטייל טיול מגוון בצורה יוצאת דופן. מבחינה גיאוגראפית מחולקת פרו לשלושה אזורים שונים. אזור החוף הינו מהאזורים הצחיחים ביותר בעולם בגלל זרם ההומבולדט הקר שמגיע מאנטארקטיקה ומונע היווצרות של ענני גשם. אחת לכמה שנים מתהפך הזרם באזור פרו, טמפרטורת המים עולה ונוצרת התופעה האקלימית הידועה “אל ניניו”. במרכזה של פרו עובר רכס האנדים שפסגותיו המושלגות נעות בין 6000 ל 7000 מ’ והאקלים בו הוא אלפיני לחלוטין. חלקה המזרחי של פרו הינו שפלת האמזונס, האקלים בו הוא טרופי והוא מהווה חלק מאגן האמזונאס- יער הגשם הגדול בעולם. גיוון גיאוגראפי זה הפך את פרו למדינה בעלת המגוון הביולוגי הגדול בעולם! בהיבט האנושי פרו הינה תערובת של ישן עם חדש. הערים הגדולות דוגמת לימה וארקיפה הן שילוב של ערים קולוניאליות בעלות מוטיבים ספרדיים עם ערים מודרניות בהן שכונות פאר, מרכזי קניות ומקומות בילוי. בפנים הארץ, ערים כדוגמת קוסקו מציגות שילוב מדהים של מרכזים קולוניאליים עם שמירה על אורח החיים האינדיאני שמקורו בבני האינקה. במזרח פרו באגן האמזונאס ישנו שילוב של ילידים אינדיאנים לבושי מחצלות ואוחזי מצ'יטות עם ערי “סלאמס” חצי מודרניות..

יום 1 לימה – נחיתה בלימה,בירת פרו, וסיור באתרי העיר. הסיור עובר באתרים הקולוניאליים החשובים שנבנו בעת שהעיר הייתה בירת האימפריה הספרדית בדרום אמריקה. הסיור יתחיל בקתדראלה הראשית שנמצאת בכיכר המרכזית (Plaza de Armas). במקום נמצא קברו של הכובש הספרדי פיזארו שהכניע את אימפריית האינקה המקומית. המשך סיור בכיכר המרכזית, כנסיית סן פרנסיסקו, ארמון המושל, בית העירייה ותחנת הרכבת העתיקה. המשך בנסיעה דרך רחובות העיר העתיקים הידועים באחוזות שבהם ובמרפסות בסגנון מורי. סיור במוזיאון הארכיאולוגי הגדול שמציג מספר רב של פריטים מתרבויות פרה קולומביאניות רבות.

ימים 2- 4 – ארקיפה וקניון קולקה. טיסה ל Arequipa. לקראת הצהרים יציאה לסיור באתרי העיר. הסיור כולל ביקור במנזר Santa Catalina מנזר עתיק וגדול מאוד לנשים בלבד, בכנסיית Church Cloisters of the Company ובה אוסף גדול של קשתות וכיפות, מתחם סן פרנסיסקו הגדול, הכיכר המרכזית והקתדראלה וסיום ברובע הקולוניאלי המרשים, רחובות אבן צרים ובתים לבנים. תצפית יפה על העיר ושלושת הרי הגעש המקיפים אותה. נסיעה צפונה לקניון קולקה Colca- אחד הקניונים העמוקים בעולם! תחילת הסיור בדרך המתפתלת מארקיפה ומטפסת לכיוון הרי הגעש שסביב לה בין הכפרים Torja, Chucura, Patapampa שבהם מבנים קולוניאליים וחקלאות מהעידן הפרה קולומביאני. אחה"צ ביקור בכפר Chivay. אפשרות לביקור במעיינות החמים של La Calera. ביקור בקניון קולקה. נסיעה Cruz del Condor- נקודת התצפית המרשימה ביותר על הקניון בה הסיכוי הטוב ביותר לצפות במעוף הקונדור. המשך מזרחה לכיוון פונו בנופי פסגות, חלקן מושלגות, המתנשאות לגובה 4,500 מ' ומעלה. הדרך עוברת בקרבת אגם Lagunillas – שפע של חי וצומח ייחודיים לאזור האנדים הגבוה. אחר הצהריים- ביקור בסיוסטאני (Chullpas of Sillustani) – אתר קבורה מרשים של בני שבט הקויה (Colla) הפרה-אינקאי, שנהגו לקבור את אציליהם במגדלי קבורה. לקראת ערב ירידה לאגם טיטיקקה למלון בפונו.

יום 5 אגם טיטיקקה – סיור ושייט באגם טיטיקקה- האגם המשוייט הגבוה ביותר בעולם- 4000 מ'! ביקור ב Uros- איים צפים המיושבים על ידי צאצאים של אחת התרבויות העתיקות ביותר ביבשת שממשיכים לשמר את אורח חייהם המסורתי. לאחר הביקור באיים הצפים ממשיכים לביקור באי המיוחד Taquile. באי חיים צאצאים ישירים של בני האינקה הידועים בעבודות הטקסטיל המסורתיות. בנוסף למפגש התרבויות המרתק האי מספק תצפית מרשימה אל עבר רכס האנדים המושלג של Cordillera Real.

ימים 7- 9 קוסקו והסביבה – נחיתה בקוסקו איסוף והעברה למלון. זמן חופשי להתרשמות ראשונית מהעיר. אחה"צ סיור באתרי קוסקו ההיסטורית הכוללים אתרי אינקה ואתרים קולוניאליים. האתרים השונים כוללים את הכיכר המרכזית, הקתדראלה הגדולה, הכנסייה והמנזר של Santo Domingo שיושבים על שרידי מקדש אינקה חשוב (Koricancha) ומשמרים חלק מהבנייה המקומית העתיקה. לאחר סיור באתרי העיר המשך לאתרי האינקה הגדולים מחוץ לעיר ובראשם האתר המונומנטאלי ב Sacsayhuaman והמרכז הצבאי Puca Pucara. ביקור במאצ'ו פיצ'ו- העיר האבודה של האינקה. נסיעה מרתקת ברכבת "הרים" היוצאת מקוסקו לאורך העמק המקודש בנופי קניונים ואזורים מעובדים לסיור בחורבות מאצ'ו-פיצ'ו- האתר הגדול שלא נפל מעולם בידי הכובש הספרדי. אחה"צ חזרה ברכבת לקוסקו.

יום השוק השבועי! סיור ברכב לעמק הקדוש של האינקה ליד קוסקו. העמק נוצר על ידי נהר האורובמבה היורד מהרי האנדים ומהווה את אחד מיובליו הראשיים של נהר האמזונאס. הביקור מתחיל בכפר העתיק Pisac שבפתחת העמק. במקום מתקיים כל יום ראשון שוק מקומי שמושך אליו סוחרים מכל רחבי האזור. הסיור משלב ביקור במקדש האינקה העתיק של Ollanyatambo אליו יש לטפס.. ולמכרות המלח של Maras שבהם אלפי בארות ול- Maray שהייתה ככל הנראה מרכז למחקר חקלאי של האינקה.

ימים 10- 12 אמזונאס – יציאה ל3 ימים של חווית ג'ונגל אמאזוני! נחיתה ב Puerto Maldonado 11:25, העברה לרציף ושייט של כ 45 דקות לאורך נהר Madre de Dios והגעה ללודג'. לאחר מנוחה יציאה לסיור רגלי באזור בו מתקיים מגוון בעלי החיים והצמחים המגוון והעשיר ביותר בעולם. סיור באגם Sandoval ושמורת Tambopata. חזרה ללודג' לארוחת צהריים. אחר הצהריים יציאה לסיור רגלי בין צמרות העצים. שייט חזרה ל Puerto Maldonado. ביקור בחוות פרפרים מקומית, וטיסה חזרה ללימה. נסיעה לסיור במוזיאון Rafael Larco Herrera שהוקם בשנת 1926 – מוזיאון פרטי בעל התצוגה הפרה- קולומביאנית הגדולה בעולם.

הפוסט פרו – הצעה לטיול לנוסע העצמאי הופיע ראשון במסע אחר

באמצעות אקו טיולי שטח

22 ימים בהדרכת ד"ר גילי חסקין כולל האתר המסתורי קוּאֶָלֶפּ והפייסטה הגדולה לכבוד הבתולה מכרמן

פרו נחשבת ליהלום שבכתר הדרום אמריקאי. בארץ זו, ששטחה כפול בגודלו מזה של צרפת, התרכזו מרבית האלמנטים החשובים ביותר בייבשת. יש בה את רכס ההרים הארוך בעולם, שפסגותיו מגיעות בפרו לגובה של כ-6700 מ' מעל פני הים. יש בה יער גשם טרופי עבות; את מדבר אטאקמה שלחופו של האוקיינוס השקט, הנחשב לצחיח בעולם ועוד. יש בה גם עולם אתני עשיר ומגוון של ילידים אמרינידים המכונים בטעות "אינדיאנים", בני תערובת ואפילו קורטוב של אפריקאים. כאשר הגיע קולומבוס לאמריקה כבר שגשגו בפרו תרבויות אשר הגיעו להישגים מופלאים בתחום הארכיטקטורה, ההנדסה והאומנות, למרות שלא השתמשו בגלגל. על המקדשים העתיקים הוסיפו הכובשים הספרדים את הערים הקולוניאליות היפות. זוהי ארץ מגוונת ביותר, בעלת עושר תרבותי והיסטורי, טבע ונופים מהיפים באמריקה, מוסיקה, טעמים וריחות.

זהו טיול יוצא דופן, הכולל, בנוסף לאתרים המוכרים, גם את אזור הוארז, את התרבויות של החוף הצפוני, את האתר העתיק קואלפ, שעדיין מכוסה בעצי הג'ונגל ונחשב מאצ'ו פיצ'ו של הדור הבא". לסיום הטיול, נחגוג עם הילידים בפואקרטמבו (Puacartambo), את ה"פייסטה" האותנטית הצבעונית ביותר באנדים.

טיולנו מתבצע בעונה היבשה והאידיאלית לטיול באזור האנדים, מזג אוויר בהיר, נופים צלולים, ובזמן החגיגה האינדיאנית הצבעונית ביותר.

לסרטון של ד"ר גילי חסקין מהטיול לפרו לחץ כאן

לפרטים והרשמה>>

יום 1 ת"א – אירופה – לימה
טיסה דרך אירופה ללימה, בירת פרו. עם ההגעה, בשעות הערב – העברה למלון.

יום 2 אל הצפון היפה, קחמרקה והמעיינות החמים של האינקה
נטוס לקחמרקה Cajamarca)) שממוקמת בהרים הצפוניים של פרו בגובה של 2800 מטרים מעל פני הים. קחמרקה ידועה במוצרי הגבינות שלה, בכנסיות היפות שבה ובמעיינות חמים שלה (Banos del inca). הפרואניים זוכרים את קחמרקה כמקום שבו אימפריית האינקה באה לסיומה כאשר הוצא בה להורג של שליט האינקה האחרון-אטואלפה (Atahualpa)ע"י פיסארו הספרדי. נצא לסיור מודרך במרכז ההיסטורי של העיר ונמשיך לרחצה במעיינות החמים של האינקה. לינה בקחמרקה.

יום 3 צ'אצ'אפויאס, "ארץ אנשי העננים"
לאחר ארוחת הבוקר, נצא בנסיעה לכיוון צ'אצ'אפויאס המכונה גם "ארץ אנשי העננים". זהו אזור מרהיב ומגוון, בו התגוררו בעבר בני תרבות הצ`אצ`אפויה, תרבות שקדמה לתרבות האינקה. אזור זה מפורסם בזכות פירמידות ענקיות הבנויות מלבני בוץ ומגוון עשיר של תכשיטי זהב שהתגלו בקברים החבויים מתחת למעטה הבוץ. נתחיל את הנסיעה דרך גבעות קיה-קיה לאחד מיובלי האמזונס על גדתו המזרחית של נהר המראניון(Maranon) ולקראת ערב נגיע אל יער העננים של צ'אצ'אפויאס. נלון בצ'אצ'אפויאס.

יום 4 לייממבמבה, עיירה הררית באנדים
היום נצא לרכיבה על סוסים לביקור ברוואש- (Revash) – אתר קבורה צבעוני של "אנשי העננים",שממוקם על צוק שאת קירותיו מקשטות צורות גיאומטריות.לאחר ארוחת צהריים נעפיל אל הרי האנדים , הנוף יתחלף בהדרגה מצחיח למוריק. נגיע לעיירה ההררית ליימבמבה (Leimebamba), נבקר במוזיאון המקומי ובו ממצאים פרה אינקאיים מעניינים ונסיים את היום באגם הקונדורים Laguna de Los Condores)), שלמרגלות ההרים המושלגים. בתום הסיור נחזור למלוננו בצ'אצ'אפויאס.

ימים 5 –6 קרחיה וקואלפ, אתרים ארכיאולוגים פרה קולומביאנים
נצא לכיוון יער הגשם הטרופי ונקדיש את היומיים הבאים לסיורים מקיפים באתרים הארכיאולוגים קרחיה (karajia) וקואלפ (Kuelap), שם המבנים והטראסות עדיין חבויים בג'ונגל. המקומיים מכנים את קואלפ בתור "מאצ'ו פיצ'ו של הדור הבא", זוהי אפוא הזדמנות לגלות את הקסם, טרם שייכבש ברגליהם של המוני התיירים. נחזור ללינה במלוננו שבצ'אצ'אפויאס.

יום 7 הדרך לצ'יקלאיו
נצא בנסיעה לכיוון החוף הפרואני, אל צ'יקלאיו , נסיעה שתיארך כ – 10 שעות. צ'יקלאיו מפורסמת בשל אתרי הארכיאולוגיה הרבים המקיפים אותה. באיזור צ'יקלאיו התגלתה אחת התגליות הארכיולוגיות החשובות ביותר באמריקה, חשיפת הקבר בו נקבר שליט סיפאן (לורד אוף סיפאן) לינה בצ'יקלאיו.

יום 8 צ'יקלאיו- פירמידות טוקמה ומוזיאון לורד אוף סיפאן
היום נבקר בפירמידות טוקומה(Tucume) הנמצאות בעמק למבאייקה(Lambayeque), העמק הגדול ביותר באזור החוף הצפוני בפרו, ובמוזיאון לקברים ועתיקיות "Lord of Sipan בתום הסיורים נצא בנסיעה לחוף המדברי של פרו, אל העיירה הקולוניאלית טרוחיו, שלחוף האוקיינוס השקט, הידועה בכיכר המרשימה שלה ובמבנים המפוארים שבנו בה הספרדים. לינה בטרוחיו.

יום 9 טרוחיו – הוארז, המעבר אל שיא הרי האנדים
יום של נסיעה דרומה, לאורך החוף ובדרך המתפתלת בין כפרים חקלאיים, דרך קניון דל פאטו המרשים להוארז שבמרומי הרי האנדים ומכונה בקרב תושביה "שווייץ הפרואנית".הוארז נמצאת בגובה של 3,018 מטר מעל פני הים, ושוכנת למרגלות שרשרת הרי האנדים הגבוהה ביותר ביבשת ה"קורדיליירה בלנקה",מכאן הגיע שפת הקצ'ואה, שלימים שמשה כ"לינגווה פרנקה" של ממלכת האינקה. העיר עצמה הינה יעד מרכזי למטיילים, ונחשבת כאתר עליה לרגל למטפסי הרים מכל העולם. לינה בהוארז.

ימים 10–11הוארז, למרגלות הרכס הלבן של האנדים
הקורדיליירה בלנקה: נטייל ברכב וברגל סביב הוארז. נטייל בפארק הואסקראן, נלך בקניון יאנגנוקו (Llanganuco), בין לגונות תכולות, ומעלינו יתנשאו הפסגות המושלגות הגבוהות בהרי פרו. נבקר באגם פארון, שנודע בצבעו הכחול-עמוק ובאתר הארכיאולוגי של צ'אווין דה הואנטאר, אשר שימש כמרכז פולחני גדול סביב 1500 לפנה"ס, נבנה מאבן וחלקו חפור בצלע ההר. נבקר במקדש העצום על מחילותיו וחדריו התת-קרקעיים, נתרשם מן הנוף המרהיב, לינה בהוארז.

יום 12 בחזרה ללימה
נצא בנסיעה חזרה ללימה דרך הרי האנדים. ניסע לאורך הכביש הפאן האמריקאי ונהנה מנוף מדבריות החול והעמקים שליד האוקיינוס ??השקט. כמו כן, תוכלו ליהנות מהשינויים הדרמטיים של הנוף והאקלים, מהרי האנדים הצבעוניים ועד לשרשרת של פסגות הכתיר קרים למדברי החוף הצחיחים. בדרכנו נחלוף על פני נופים של אגם Conococha(4080m) ונעצור לביקור בעמק Paramongaומבצר פרמונגה, אחד ממצפי האסטרונומיה המפורסמים של פרו העתיקה. לקראת ערב נגיע ללימה ונעבור למלוננו שממוקם באזור מירה פלורס.

יום 13 קוסקו, בירת האינקה
בשעות הבוקר נטוס אל קוסקו,ונקדיש את היום לסיור בבירת האינקה ובסביבתה הקרובה: נצא אל הכיכר המרכזית, פלזה דה ארמאס, אל הקתדרלה, לקוסקו, מקדש קוריקנצ'ה, כנסיית סן בלאס והרחובות הספרדיים הקולוניאליים שנבנו על שרידי רחובות האינקה. אחר הצהריים נצא אל סקסהויאמן (Sacsahuyaman), המבצר הצופה על העיר, שאבניו נחשבות לגדולות ביותר באמריקה כולה ובמקדש המעיין, טמבו מאצ'אי.

יום 14 העמק הקדוש
יום טיול אל העמק הקדוש: ניסע לביקור בפיסאק, נטייל בשוק הססגוני ונבקר במצודה האינקאית הצופה על העמק. בשעות אחר הצהריים נמשיך לאויינטיטמבו, לבקר במצודת המקדש המרהיב ולשוטט בכפר הציורי הבנוי על שרידי היישוב האנקאי. נלון בפנסיון כפרי בכפר יוקאי, בלבו של העמק הקדוש.

יום 15 הפייסטה לכבוד הבתולה מקרמן
היום ניסע אל הכפר פואקרטמבו (Puacartambo), שם מתקיימת הפייסטה הססגונית ביותר באנדים, לכבוד הבתולה מקרמן. את שעות אחר הצהריים והערב נבלה בשוטטות בין החוגגים הלבושים ססגונית. נסיים את היום בלינה באוהלים גדולים באזור הכפר.

יום 16 הפייסטה בפואקרטמבו
מי שירצה יוכל להצטרף לעוד מאות מקומיים, לצפות בזריחה, מהאתר המקודש טרס קרוסס (Tres Crusses). הפולקלור המקומי מספר שלעתים, בעת השתברו קרני האור בערפילי הבקר העולים מן האמזונס, מתקבלת אשליה אופטית של שתי שמשותת. לאחר מכן נצפה בתפילה המרכזית בפואקרטמבו ונשוב לקוסקו. לינה בקוסקו.

יום 17 העיר האגדתית מאצ'ו פיצ'ו
ניסע ברכבת, לאורך יובלו הארוך ביותר של האמזונס, ריו אורובמבה, אל העיר האגדית מאצ'ו פיצ'ו, המרשים והמסתורי שבאתרי האינקה. נסייר במקדשים השוכנים בחיק נופים אדירים, ברחובות המתוכננים היטב, נלמד על דרכי הפולחן ועל חיי היומיום של אנשי האינקה. נטפס לנקודות תצפית להשקיף על הנופים הקסומים. בתום הסיור נרד מן ההר ונשוב ברכבת לקוסקו.

יום 18 מקוסקו דרך מישורי האלטיפלנו אל פונו לחוף אגם טיטיקקה
נצא מקוסקו בנסיעה ארוכה, דרך מישורי האלטיפלנו לעיירה פונו, השוכנת לחוף אגם טיטיקקה הגבוה ברום של 4000 מ' מעל פני הים. המקומיים מאמינים שבאגם נולדו האחים אשר יסדו את אימפריית האינקה. לינה בפונו.

יום 19 שייט באגם טיטיקקה
נצא להפלגה באגם טיטיקקה הקדוש. נשוט לאיי האורוס, "האיים הצפים" שהם איים שנבנו מאלומות של גומא הטוטורה. נשוט גם לאי הטבעי "טקילה", שהתפרסם בתלבושות המיוחדות שלתושביו, כמו בנופיו היפים ובאווירתו הנעימה. בתום הסיור, ניסע לעיר חוליאקה ממנה נטוס בחזרה ללימה. לינה בלימה.

יום 20 לימה, בירת פרו
זהו יומנו האחרון בפרו, נצא לטייל בבירת פרו, במרכז הקולוניאלי העתיק , בפלאסה דה ארמס, בפלאסה סן מרטין, בקתדרלה ובכנסיית סן פרנסיסקו, במוזיאון הארכיאולוגי ובמוזיאון הזהב, ועוד. בשעות הערב, נצא בטיסה ארצה דרך אירופה.

ימים 21 – 22 הטיסה הביתה
נבלה את הלילה בטיסה טרנס אטלנטית למדריד. מי ירצה יוכל לצאת להסתובב במדריד ונמשיך בשעות הערב בטיסה הביתה. נחיתה בארץ בבוקר מוקדם של היום ה-22.

 לינה:בבתי מלון מדרגה ראשונה או הטובים בנמצא, לינה באוהלים גדולים באזור פואקרטמבו

כלכלה: ארוחות בוקר לאורך כל הטיול ועוד 11 ארוחות

תחבורה: אוטובוס ממוזג, שיט וטיסות פנים, כמפורט בתכנית.

קבוצה:גודל הקבוצה עד 24 מטיילים. המדריך – גילי חסקין, ומדריכים מקומיים כנדרש.

המחיר כולל: טיסות בינלאומיות, טיסות פנים. תחבורה, לינה, כלכלה וצוות כמפורט. כניסה וסיורים בשמורות הטבע, במוזיאונים ובאתרים ארכיאולוגיים כמפורט בתוכנית.. דמי רישום וטיפול.

המחיר אינו כולל: ביטוח רפואי ומטען, ארוחות צהרים וערב למעט בג'ונגל. מסי נמל ובטחון .ייתכנו שינויים במסי תעופה וטיסות פנים.

הערות חשובות:

1. חיסונים: בבוליביה חובה להציג אישור על חיסון נגד קדחת צהובה

2. תנאים פיסיים בטיול: בחלקים מהטיול נשהה בגובה של יותר מ- 3,500 מטרים. בגבהים אלו עלולים להופיע סימפטומים של מחלת גבהים (A.M.S.). אנחנו נשתדל ליצור תנאים נוחים להסתגלות לגובה. תנאים אלו אמורים להתאים לאנשים שבריאותם תקינה. מטיילים, בכל גיל, אשר מתעורר בלבם ספק לגבי תגובתם הפיסיולוגית לגובה, מתבקשים להתייעץ עם רופא לפני יציאתם לטיול.

3. רמת בתי המלון בדרום אמריקה נמוכה מהרמה המקובלת במערב.

לפרטים והרשמה>>

הפוסט טיול לפרו בדגש תרבות ונוף עם גילי חסקין הופיע ראשון במסע אחר

לימה היא בירתה הרשמית של פרו, אך בירתה הארכיאולוגית ולבה הם קוסקו (Cusco). על פי האגדה נוסדה העיר על ידי מנקו קאפאך (Manco Capac), בן האינקה הראשון, שנולד באי השמש באגם טיטיקקה שבין פרו לבוליביה. בחפשו אחר המיקום המושלם לייסוד הממלכה החדשה, נדד בלוויית אחותו ובידו שרביט זהב. בדרכו ניסה לנעוץ את שרביטו בקרקע, אך לשווא. רק כשהגיע לעמק קוסקו ננעץ השרביט המוזהב באדמה, והמקום נקבע כמקום משכנה של קוסקו, שפירוש שמה בשפת הקצ'ואה "טבורו של העולם". 

האינקה הפכו את קוסקו לעיר אדירה בצורת פומה שמקדשיה וארמונותיה מעוטרים בזהב, אך ב-1533 נכבשה קוסקו על ידי הספרדים ותוך שנתיים עברה הבירה ללימה. הספרדים הרסו רבים מהמבנים ובזזו את אוצרותיהם, אך שרידים רבים מתקופת האינקה נותרו עד היום, בעיקר ביסודות המבנים הקולוניאליים. 

העיר, היושבת בגובה של כ-3,400 מטר מעל פני הים ובמרחק של כ-390 קילומטר מפונו, היא האטרקטיבית בערי פרו. הארכיטקטורה ברחובותיה המערבבת תקופות היסטוריות שונות, האווירה השלווה, מקומות הבילוי הרבים, האתרים הארכיאולוגים סביבה ומאצ'ו פיצ'ו הסמוכה, הופכים אותה לעיר מרתקת. העיר כולה הוכרזה כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו.

כדאי לרכוש עם הגעתכם לעיר את כרטיס המבקר בקוסקו – Boleto Turistico Unic – BTU. הכרטיס מאפשר כניסה לאתרים רבים בעיר וסביבה, בהם המוזיאון לאמנות דתית, כנסיית סן בלאס, הפארק הארכיאולוגי סאקסאיואמאן, פיסאק, צ'ינצ'רו ועוד. מחיר הכרטיס הוא כעשרה דולרים (חמישה לסטודנטים), וניתן לרוכשו באחד האתרים הכלולים בו.

הכיכר המרכזית פלאסה דה ארמאס (Plaza de Armas) שוכנת היכן שעמד בעבר ארמון מלך האינקה. בכיכר זו היו נערכות ישיבות הממלכה הגדולות. המבנה המרכזי סביב הכיכר הוא הקתדרלה, שנבנתה באמצע המאה ה-16 על המקדש לאל האינקה וירקוצ'ה. המבנה הוא פאר של ארכיטקטורה קולוניאלית, ובתוכו יש אוסף של חפצי זהב וכסף ויצירות אמנות. בין אלו מצוי הציור "הסעודה האחרונה", מייצג של אסכולת קוסקו, ובו מאכלים פרואנים מקומיים מונחים על שולחנו של ישו. בסמוך נמצאת החזית המרשימה בסגנון הבארוק של כנסיית לה קומפאניה ( glesia de la Compania), מהכנסיות היפות בפרו, שנבנתה ב-1571. ליד הכיכר, ברחוב מאנטאס (Mantas) שוכנת כנסיית לה מרסד (Iglesia de la Merced), ובה גביע ללחם הקודש מזהב בגובה 1.3 מטרים, המצופה אבני חן יקרות.

בעיר ישנם מספר מוזיאונים. החדש בהם הוא המוזיאון לאמנות פרה קולומביאנית (Museo de Arte Precolombino) בכיכר דה לאס נאזארנאס (Plaza de las Nazarenas) שנפתח ב-2003. מוצגות בו 450 יצירות מהשנים 1250 לפני הספירה ועד 1532 לספירה, שנבחרו מהאוסף העצום של מוזיאון רפאל לארקו הררה בבירת המדינה. המוזיאון הארכיאולוגי נמצא בבית האדמירל (Casa de Almirante) ברחוב Almirante ומציג חפצי אמנות מתקופת האינקה והתקופה הקולוניאלית. המוזיאון להיסטוריה אזורית נמצא ב-Cas del Inca Garcilaso de la Vega בפינת הרחובות Garcilaso ו-Heladeros ובו יצירות אמנות מאסכולת קוסקו ותקופות מאוחרות יותר. המוזיאון לאמנות דתית ( Museo de Arte Religioso) נמצא בארמון הארכיבישוף (Palacio Arzobispal) ברחוב Herrajes.

ממזרח למרכז העיר נמצא אתר קוריקאנצ'ה (Coricancha), שהיה בעבר מקדש אינקה מפואר להפליא, שנצץ בעיטורי זהב ופסלי זהב יקרי ערך – כולם נבזזו והותכו על ידי הספרדים. שכונת סן בלאס (San Blas) היא רובע האמנים של העיר, ובה נמצאת כנסיית סן בלאס (Iglesia de San Blas) המכילה דוכן מטיף המגולף להפליא בעץ ומזבח מרשים.

בסמוך לעיר, על הכביש בין קוסקו לפיסאק, נמצאים מספר אתרי עתיקות הנכללים בפארק הארכיאולוגי סאקסאיואמאן (Sacsayhuaman). הפארק נקרא על שם האתר הגדול והקרוב ביותר לעיר, סאקסאיואמאן. באתר זה, על גבעה במרחק כשלושה קילומטרים מצפון לעיר, ניצבים קירות שבנו בני האינקה מאבני ענק שגובהן עד תשעה מטרים. האבנים מסותתות בדיוק מושלם ומורכבות זו על זו ללא שימוש במלט. אפשר להגיע לכאן בהליכה מהעיר בכביש האינקה העתיק, או לנסוע באוטובוס עד לאתר העתיקות המרוחק ביותר טאמבו מאצ'אי (Tambomachay) הנמצא במרחק של כשמונה קילומטרים ממרכז קוסקו, וממנו ללכת בחזרה לעיר דרך האתרים השונים. במרחק ארבעה קילומטרים מקוסקו ניצב האתר השני, קנקו (Kencco), ושלושה קילומטרים אחריו אתר נוסף, פוקה פוקרה (Puca Pucara); המבצר האדום.

בהמשך הכביש, 32 קילומטר מקוסקו, נמצאת העיירה הציורית פיסאק (Pisac) שבעמק נהר אורובמבה (Rio Urubamba), המכונה "העמק הקדוש" (Valle Sagrado). טראסות חקלאיות מדורגות במורד ההר, ועתיקות אינקה וקברי אינקה ממוקמים מנגד. כדאי לבקר במקום בימי ראשון, אז הופכת כיכר העיר לשוק צבעוני והומה, המושך מקומיים בתלבושות מסורתיות מכל כפרי האזור. מיני ירקות פרושים בין עבודות טקסטיל רבות גוונים, תיקים ותכשיטים בצד כלי קרמיקה. שוק נוסף, קטן יותר, נערך בימי ראשון בכפר צ'ינצ'רו (Chinchero), המרוחק 28 קילומטר מקוסקו בכיוון צפון מערב. מסביב נשקף נוף נאה של ההרים, ומעט עתיקות מתקופת האינקה.

הכפר אויאנטאיטמבו (Ollantaytambo) נמצא במרחק של 97 קילומטר מקוסקו, אותם ניתן לגמוע בנסיעת רכבת, הממשיכה מהכפר הלאה אל מאצ'ו פיצ'ו. כפר זה שימש כמרכז דתי בתקופת האינקה, ובו ניצב אתר העתיקות של מקדש השמש. חלק מבתי הכפר בנויים אף הם על יסודות עיירת אינקה קדומה.

מקוסקו אפשר לצאת לשיט רפטינג בנהר אורובמבה או באשדיו הסוערים והמסוכנים עוד יותר של נהר אפורימק (Apurimac). מי שמעדיף לוותר על סכנת הנהר שגבה בעבר את חייהם של כמה מטיילים, מוזמן לבחור בטיול סוסים במסלול האזנגטה (Ausangate). המסלול המלא הוא בן חמישה-שישה ימים סביב פסגת הר האזנגטה (6,336 מטר), וממנו נשקפים נופים נפלאים של הפסגות המושלגות העטויות קרחונים.

מצפון-מזרח לקוסקו, בג'ונגלים של יער הגשם הטרופי, שוכן הפארק הלאומי מאנו (Parque Nacional Manu). הפארק הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ומהווה מערכת אקולוגית עשירה בחי ובצומח, בה מתגוררים מספר שבטים אינדיאנים. באזור כדאי לבקר בין מאי לאוגוסט. שירותי התיירות בסיסיים, חייבים מדריך מלווה והדרך לא קלה – כ-12 שעות נסיעה לשינטויה (Shintuya), וממנה שיט על הנהר לתוך הפארק. אפשר לקצר את הדרך על ידי טיסה לבוקה מאנו (Boca Manu) ומשם לצאת לשיט.

הפוסט קוסקו – טבורו של העולם הופיע ראשון במסע אחר

קוסקו, עיר הבירה העתיקה של בני האינקה, ששוכנת בגובה 3,360 מטר בעמק בתוך רכס האנדים, מהווה עבור המבקרים בה בראש ובראשונה נקודת מוצא לטיול במאצ'ו פיצ'ו ובאתרים הארכיאולוגיים הרבים שבאזור. אבל לקוסקו, היפה בערי פרו, יש עוד הרבה מה להציע, גם כשרוצים קצת הפוגה מגודש האתרים הארכיאולוגיים ומחפשים משהו קצת שונה. זוהי עיר תוססת עם ארכיטקטורה מרשימה, מוזיאונים מצוינים, שווקים ססגוניים, שפע של מקומות בילוי והרבה טבע מסביב. אספנו חמישה דברים נפלאים שאפשר לעשות בקוסקו ובסביבתה הקרובה, ואף מילה על אתרים ארכיאולוגיים.

טיפ קטן: בקוסקו אפשר להסתדר גם בלי לדעת ספרדית, אבל למרות זאת, כדאי מאוד ללמוד ספרדית בסיסית כדי לתקשר עם המקומיים ולהבין יותר את התרבות המקומית. ברחבי קוסקו יש בתי ספר רבים ללימוד ספרדית, בהם ניתן לקחת קורסים שנמשכים מספר ימים או שבועות אחדים. השתתפות בקורס כזה היא הזדמנות מצוינת ללמוד שפה חדשה ואולי גם לפגוש חברים חדשים להמשך הטיול.

1. סיור ארכיטקטוני
קוסקו נחשבת ליפה בערי פרו, ויש בה ארכיטקטורה מרשימה שמשלבת מבנים מתקופות היסטוריות שונות, מה שהעניק לעיר כולה מעמד אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הכיכר המרכזית של העיר, פלזה דה ארמס (Plaza de Armas), היא נקודת מוצא טובה לטיול בעיר. הכיכר שוכנת במקום בו עמד בעבר ארמונו של מלך האינקה. היום יש במרכז הכיכר מזרקה יפה, וסביבה מתגודדים תיירים רבים, תושבים מקומיים ורוכלים שמציעים ממרכולתם. בפינה הצפון-מזרחית של הכיכר נמצאת הקתדרלה של קוסקו. הקתדרלה נבנתה במאות ה-15 וה-16 בסגנון בארוקי. פנים הקתדרלה מרשים, עם קירות גבוהים ואוסף מרשים של אמנות קולוניאלית. כנסייה מעניינת נוספת בכיכר היא לה קומפניה (La Compania de Jesus), כנסייה יפה מהמאה ה-16 בסגנון בארוקי. מסביב לכיכר יש הרבה חנויות ומסעדות.

ברחבי העיר יש כנסיות מעניינות נוספות כמו כנסיית סנטו דומינגו הבארוקית, שניצבת באתר קוריקאנצ'ה (Qorikancha), שבו עמד בעבר המקדש העיקרי של האינקה בקוסקו. בחצר הפנימית של הכנסייה יש שרידים של מקדש האינקה.

בשווקים של קוסקו נתקלים באורח החיים המקומי | צילום: David Berkowitz, flickr

2. השווקים של קוסקו
קוסקו היא גן עדן לאוהבי קניות. זה אולי לא המקום לרכוש בו מותגי אופנה יוקרתיים, אבל מלבד זאת, בשווקים של קוסקו אפשר להשיג הכל – עבודות יד, בגדים מצמר אלפקה, כלי חרס, תכשיטים, כלי נגינה מעץ, כלי בית ועוד. זהו מקום אידיאלי להצטייד בו במזכרות, מתנות ופיצ'פקעס. השוק המרכזי של קוסקו נמצא ליד תחנת הרכת San Pedro בסוף אוונידה סול (Avenida El Sol). השוק הזה מורכב מהרבה שווקים – שוק עבודות יד, שוק חפצי עץ, שוק בגדים, שוק מוצרי אלקטרוניקה ועוד. במקום יש גם שוק אוכל שמציע למכירה תוצרת טרייה – ירקות, פירות, בשרים ונקניקים, גבינות ואפילו חלב טרי, היישר מהפרה. השוק מספק חוויה אנתרופולוגית מרתקת, וניתן ללמוד בו מקרוב על אורח החיים של המקומיים.

אריגים צבעוניים בשוק של פיסאק | צילום: אייסטוק

שוק נוסף, שכדאי מאוד לבקר בו גם אם אינכם מתכננים לקנות דבר (אם כי קשה לעמוד בפיתוי ורק מעטים יוצאים מהשוק בידיים ריקות), הוא שוק פיסאק (Pisac) ששוכן בעיירה הציורית פיסאק שבעמק הקדוש, מרחק נסיעה קצרה מהעיר. בימי ראשון הופכת הכיכר של העיירה לשוק צבעוני והומה, וכפריים מכל האזור מגיעים למכור וגם לקנות, כשהם לבושים בתלבושות מסורתיות. עבודות יד, תכשיטים, תבלינים, צמחי מרפא, מינרלים, אריגים צבעוניים, תיקים, כלי קרמיקה – כל אלה נמכרים בשוק לצד מעדנים מקומיים שמבטיחים שלא תישארו רעבים בזמן הסיור בשוק.

3. רובע האמנים סן בלאס
רובע סן בלאס (San Blas) הציורי הוא אחד המקומות הנעימים בעיר לשיטוט חסר מטרה או ליציאה לבילוי. הרובע, שתנועת המכוניות אסורה בו, שוכן במעלה גבעה ומתאפיין ברחובות צרים ומרוצפי אבן ובבתים קולוניאליים ייחודיים שחלקם משובצים באבני אינקה מסותתות. לא כדאי להחמיץ ביקור בכיכר המרכזית הנעימה, בה נמצאת כנסיית סן בלאס, שבנויה גם היא בחלקה מאבני אינקה, ובתוכה כדאי לשים לב לדוכן המטיף המגולף בעץ ולמזבח המרשים. ברובע מתגוררים אמנים רבים ויש בו אווירה בוהמיינית, ובניגוד לאזורים אחרים בעיר, הוא עדיין לא מוצף בתיירים. נעים להסתובב בסמטאות הרובע, להתרשם מהארכיטקטורה, להיכנס לגלריות ולחנויות המעצבים, לשבת בבתי הקפה ובמסעדות הרבות ולצאת בשעות הערב להופעה באחד מן הפאבים שבשכונה. בשבתות מתקיים ברובע יריד אמנים.

סמטה ברובע האמנים סן בלאס | צילום: Guerretto, flickr

4. ביקור במוזיאונים
בקוסקו יש כמה מוזיאונים מצוינים שמוקדשים לתרבות האינקה שבהם אפשר להעשיר את הידע בכל הקשור לתרבות המרתקת הזו ולהשלים את התמונה שמתקבלת מהביקור באתרים הארכיאולוגיים באזור. מוזיאון האינקה (Museo Inka) שוכן בבניין קולוניאלי יפהפה בכיכר האדמירלים. בתוך המבנה נמצא אחד האוספים המרשימים ביותר שמוקדשים לתרבות האינקה. התצוגות שבמוזיאון כוללות מומיות, עבודות יד, עבודות מתכת וזהב, כלי חרס ועוד פריטים מתקופת האינקה, לצד תצוגות שממחישות את ההתפתחות של התרבות במהלך השנים.
כתובת: Cuesta del Almirante, 103

מוזיאון מעניין נוסף הוא המוזיאון לאמנות פרה-קולומביאנית (Museo de Arte Precolombino) בכיכר דה לאס נאזארנאס (Plaza de las Nazarenas). זהו מוזיאון חדש ומודרני שבו מוצגות מאות עבודות מהשנים 1250 לפני הספירה ועד 1532 לספירה, כולל עבודות קדרות, עבודות עץ ותכשיטים של תרבות האינקה, תרבות הנאסקה, תרבות הצ'ימו, תרבות המוצ'ה ועוד. כתובת: Casa Cabrera, Plaza de las Nazarenas

כדאי לבקר גם במוזיאון הארכיאולוגי שבו יש חפצי אמנות מתקופת האינקה והתקופה הקולוניאלית; ובמוזיאון להיסטוריה אזורית שבו יצירות אמנות מתקופת קוסקו ומתקופות מאוחרות יותר.

הנוף אותו רואים המטיילים בטרק האזנגטה | צילום: Rick McCharles, flickr

5. טרקים וטיולי סוסים
קוסקו נחשבת לבירת הספורט האתגרי של פרו. הטבע שמחוץ לעיר מזמין למגוון פעילויות מגבירות אדרנלין – טרקים, רפטינג, רכיבה על סוסים, טיולי טרקטורונים, מצנחי רחיפה, טיפוס צוקים, קפיצות בנג'י, טיולי אופניים ועוד.
אחת מהפעילויות המרגשות ביותר באזור היא כמובן הטרק בדרך האינקה למאצ'ו פיצ'ו, אבל מקוסקו יוצאים עוד כמה טרקים נפלאים, כמו טרק האזנגטה (Ausangate), שרווי בנופי הרים מושלגים, או טרק הצ'וקקיראו המיוער. לא חייבים לטייל באזור קוסקו ברגל. רבים בוחרים לטייל באזור דווקא על גבו של סוס, ואחד הטיולים הפופולריים באזור הוא טיול סוסים בן כמה ימים סביב פסגת האזנגטה. מי שמחפש אתגרים רטובים יבוא על סיפוקו דווקא ברפטינג בנהר אורובמבה או בנהר אפורימק (Apurimac), שהשיט בו מיועד למטיילים נועזים בלבד.

טיול מקיף בפרו בכתבה הבאה:

הפוסט קוסקו – מה כדאי לעשות הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט טרק האזנגטה הופיע ראשון במסע אחר