יושיטאקה שכנה בקומה החמישית של בניין ישן, וכדי לעבור מהמטבח שלפני הדלפק ישירות אל מישורת המדרגות וחזרה, נאלץ השף להשתחל דרך פתח קטן ונמוך, קרוב לרצפה. הצלחתו בתרגיל מעידה על גמישות מעוררת השתאות, אבל לדעתי גם זו סיבה לעבור מכאן. וגם הצפיפות. בהנחיות שבטופס ההזמנה, מתבקשים הסועדים להימנע מהבאת תיקים גדולים, כי אין מקום לאחסון.

לחיצת היד הראשונה של מאסה יושיטאקה קרה, אבל בהמשך הוא מתחוור כאיש חייכן וחביב. כשסועדי הסבב הקודם יוצאים, הוא עומד ליד המעלית, לוחץ ידיים ומעניק לכל סועד שקית נאה ובה בקבוקון מים מהר פוג׳י שטעמם מזכיר מי וישי.

מאסה יושיטאקה

הוא מתיר להיכנס כשהכל מוכן. מושיב אותי במושב הקרוב ביותר לדלת. כל פתיחה של הדלת מזמנת משב של רוח קרה מבחוץ. אני מבקש לעבור למושב פנימי יותר. בודקים את הרכב הסועדים. אין בעיה. באתר שלו אומר יושיטאקה שישמח לארח גם יחידים. כי יש דלפק לשבעה, ושם מושיבים אותי. אופס! נאמיקה, שמכירה את המקום, אמרה לי שיש דלפק קטן יותר, לארבעה, בחדר פרטי, ושם אשב. מלומד ניסיון ממסעדת סאיטו, אני מברר איתו את העניין ללא כחל וסרק: האם הוא יבשל לדלפק הקטן, וכאן ישמש סגנו? אם כן, אני מחליט, אפרוש. לא: היום פועל רק הדלפק ״הגדול״, ויושיטאקה, בן 52, שהוא כבר 32 שנה סושי-שף ו-13 שנה במסעדה משלו, יבשל לנו מתחילת הערב ועד סופו. נהדר.

על הדלפק מחכה לי תפריט אישי באנגלית. הוא נפתח בעמוד הנחיות לסועד. ראשית, על הצפיפות. ״ייתכן שתרגיש/י שהאדם היושב לצדך קרוב מאוד. אבל בדרך זו אפשר לרכוש חברים חדשים״. ההנחייה השנייה היא לאכול מיד, כשהוא במיטבו, את הסושי שמוגש לך. והשלישית – לאכול עם האצבעות, כדי לחוש ברכות ובעדינות של מרקם האורז. למי שמעדיף מקלות, השף יהדק יותר את האורז.

במשך כל הארוחה הוא מקפיד שפיסת הדלפק שלפני תהיה נקיה ומסודרת. הוא מבקש מסועדים להסיר כובעים: רק לו מותר. שואל מה איני אוכל. דולפין, אני משיב. הוא פורץ בצחוק רם. נראה לי מתגובתו שהוא מבין מדוע. הוא אוסר לצלם במצלמות ובכלים כבדים. רק בטלפונים. האייפד מיני שלי נפסל. אני מסביר לו שהוא משמש אותי לכתיבה במהלך הארוחה, והוא מתרצה. אבל לצילום, לא.

כולם הגיעו. יפאנים, בהם שלוש נשים צעירות ויפות. קצת אנגלית גם. צעירים יפאנים אמידים ומרוכזים בעצמם. אני היחיד שמזמין סאקה. עשיתי צ׳ין לכולם וטיפה נפתחו. אינני היחיד מבין הסועדים שמשתעל קשות.

קיפודי ים בשוק, ובמסעדה (תמונה פותחת)

מנה ראשונה נפלאה, מוגשת עם כפית: קאוויאר של דג פוגו (fugu), אבו נפחא, על רפרפת ביצים. נהדר. השף שוב מסדר לי את המקלות שעדיין לא פתחתי. במשך כל הארוחה הוא מחלק המלצות כיצד לאכול וכיצד לתבל.

לא הרחק ממני מעבר לדלפק, תיבה הדורה שאינה אלא כירת גחלים המשמשת לצלייה. אחד העוזרים צולה עליה פיסות red snapper, פארידה אדומה. הדג מוגש עם העור. עוד רד סנפר, הפעם עם מעט סויה ושוב ממליץ לשים מעט ואסאבי על הנתחונים.

מלפפון ים

והנה מלפפון ים קר, במיץ מלוח בטעמי ים מוזרים. המרקם של מלפפון הים קשה. החיה טריה ורק שמץ מבושלת. אחריו, פיסת תמנון פשוט נהדרת. האוקטופוס השני אותה החיה, אבל בטעמים ומרקמים שונים. השף הוסיף רוטב והמליץ על מעט ואסאבי.

והנה האבאלון, מאודה, נהדר, רך, הטוב ביותר שאכלתי בטוקיו. הוא מוגש ברוטב הכבד, שחמצמצותו נהדרת. הרוטב מוגש בקערית וטובלים בו את האבאלון. בשארית הרוטב הסמיך מערבבים אורז חם, וזו הברקה נהדרת. שלוש פעמים נהדר במנה אחת.

כל פרט מוקפד, מנקים כל גרגר וכל טיפה, והמשקאות נמזגים שוב ושוב מאחור ובלי שום הפרעה. שישה או שבעה עובדים ושבעה סועדים.

עוגת אורז קטנה ומעליה ביצי mullet, ברבוניה, מיובשים ומפוררים. מדהים. המנה הטובה ביותר עד כה, שמוגשת עם הנחיות אכילה.

את רצף הסושי מקדים גרופר (grouper), דקר ים, לוקוס במקומותינו, שנצלה על כירת הגחלים. איך אפשר להפוך דג עם מעט רוטב למשהו כל כך מושלם?

עוברים לסושי. מגישים עוד מפית, קטנה וקרה, לאכילת הדגים באצבעות. מרשים להסתכל על עבודתו, על הסדר המופתי, על אמנות החיתוך שלו. הוא מתחיל לייצר סושי ולהגיש אחד לכל אחד. יד אחת משחקת עם הדג והשנייה עם האורז במחוות של קוסם שעושה להטוט, הן מתחברות והוא לוחץ עם כמה אצבעות. משחק הידיים שלו שונה מזה של טאקאשי סאן. הוא אולי מהדק מעט יותר את האורז לדג. האצבעות שלו משחקות על קערית ואסאבי בנגיעות קלות.

אני מתחיל לצלם בלי ידיעתו באייפד שהותר לי רק לכתוב בו. אין מספיק אור לצילום חמקמק. לא נותן לסקוויד לחכות. אין סויה על הדלפק. הוא מניח מעט ואסאבי בין הדג לאורז. גולדן איי סנאפר (golden eye snapper), דג זהוב גדול, חמצמצות נעימה אבל טיפה חריף מדי. מרלין (marlin), הדג נהדר אבל שוב מעט חריף מדי.

טונה שמנה למחצה פחות חריפה. טונה שמנה נהדרת. עוד הו טורו נפלא. הגיזארד שד (gizzard shad), סוג של הרינג, נפלא. טעם עדין. הוא משתמש באבקת בייבי שרימפס. רול של מקרל נהדר, בלי אורז. קיפוד הים, ,uni נפלא. ניחוח ים וטעמים ומרקמים עילאיים. אחת הסועדות פרשה מאכילה. איך אפשר.

הוא שולף את ביצי האילתית מתוך משרה ומכין רול, שהתפרק על לא עוול בכפי וכולם נחלצו לנקות. טאקאשי אונו במצב דומה קפץ ועשה חדש, אבל נאלצתי לבקש בצורה מפגיעה. שרימפס חמים מצוין, והנה צולים את האנאגו, צלופח של מים מלוחים, מעט מתקתק מדי. אני מקבל רול שני של איקורה. נהדר. העוזר מחמם אצות לרול, והשף מייצר רול טונה קליל וטוב. טאמאגו יאקי ומרק מיסו מצוין חותמים את הארוחה.

הו טורו במיטבו

ארוחה נפלאה. כשאני עובר על רשמי בכתב בהשוואה לאלה שרשמתי במהלך הארוחות אצל טאקאשי אונו וסגנו של סאיטו, כאן, במהלך ארוחה של יותר מעשרים פריטים, השתמשתי 16 פעם לפחות בסופרלטיבים. המספר הגדול ביותר. האבאלון וכבד הצדפה שלו היו הטובים ביותר שאכלתי בטוקיו. כמה מהמנות היו יצירתיות מבחינת השימוש בחומרי גלם שלא פגשתי אצל אחרים. *** כוכבים ללא כל ספק. חריפות היתר, לטעמי, בחלק מהסושי, איסור הצילום באייפד והצורך לבקש רול חדש של ביצי סלמון מעט העיבו. יושיטאקה נהדר, אבל ככל הנראה אחזור לטאקאשי אונו, כי אני חב לו את ההכנסה בסוד הסושי במיטבו, ולא שוכחים אהבה ראשונה… שילמתי 40400 ין שהם כ-1275 ₪, כולל סאקה.

כתובת חדשה:

Yoshitake Sushi Ginza

Brown Place 9F 7-8-13 Ginza, Chuo-ku, Tokyo

Phone: 03-6253-7331

Metro Ginza, Higashi-Ginza

שני עד שבת 18.00-21.00

מתוך ספרו של אביטל ענבר, "רעבים בטוקיו" 2019

מהדורה אלקטרונית במנדלי מוכר ספרים ברשת:

https://www.mendele.co.il/product/reevimbetokyo/

מהדורה אנגלית באמזון:

Gourmand in Tokyo

הפוסט מסעדה בטוקיו: סושי יושיטאקה, *** מישלן הופיע ראשון במסע אחר

טיפים כלליים

• מתי לבקר בטוקיו? הקיץ אמנם פופולרי מאוד אבל בתקופה זו חם מאוד, לח מאוד וצפוף מאוד. באפריל-מאי ואוקטובר-נובמבר מזג האוויר נעים, קריר יותר ופחות גשום. בסתיו יש בונוס של שלכת נפלאה בפארקים ובאביב יש פריחה נהדרת. עם זאת כדאי לקחת בחשבון שבסוף מרץ וראשית אפריל הדובדבן פורח וזוהי עונת שיא. אם אתם רוצים לטייל בטוקיו בתקופה זו יש להזמין מקום זמן רב מראש. בחורף קר מאוד וזוהי תקופה פחות מומלצת לביקור בטוקיו.
• גם בקיץ יורד בטוקיו גשם לעתים קרובות, לכן כדאי להצטייד במטרייה.
• טוקיו היא נקייה להפליא למרות שנדיר למצוא פחים ברחובותיה. קחו אתכם תמיד שקית קטנה לאשפה ושאו אותה בתיק על מנת לשמור על העיר נקייה.
• למרות שיפנים רבים דוברי אנגלית, כדאי להוריד אפליקציית תרגום לנייד על מנת שתוכלו להשתמש בה בעת הצורך.
• מומלץ גם ללמוד כמה מילים וביטויים בסיסים ביפנית, כמו שלום, סליחה ,תודה וכמה זה עולה.
• למרות שיפן היא מעצמה טכנולוגית, לא תמצאו בכל מקום Wi-Fi, לכן כדאי להצטייד ב-Wi-Fi נייד או לעשות תכנית גלישה.

בסתיו יש שלכת נהדרת בגנים של טוקיו

• שירותים ציבוריים נפוצים בטוקיו, אבל במרביתם אין נייר טואלט. כדאי לדאוג שתמיד יהיה לכם גליל נייר טואלט בתיק.
• במדרגות נעות תמיד היצמדו לשמאל.
• ביפן לא מקובל להשאיר טיפים לנותני שירות (במסעדות, במלון וכו') ומתן טיפ עשוי להיתפס כעלבון. אם זכיתם לשירות יוצא דופן, הכניסו את הטיפ למעטפה סגורה ותנו באופן אישי למלצר.
• לא תמיד אפשר למצוא כספומטים וחלקם לאה מכבדים כרטיסי אשראי זרים. אפשר למצוא כספומטים שמכבדים כרטיסי אשראי זרים ברשת חנויות הנוחות Seven Eleven.
• בחלק מהמסעדות והחנויות הקטנות לא מכבדים כרטיסי אשראי, כדאי תמיד להצטייד בכמות מספקת של כסף מזומן.
• רשמו לכם את שם המלון וכתובתו ביפנית וקחו אתכם לכל מקום, על מנת שתוכלו להציג לנהג המונית או להיעזר באנשים ברחוב.
• כדאי להצטייד בנעלי בית או גרביים עבות, שכן במקומות רבים (מקדשים, ריוקנים ומסעדות מסורתיות, בין היתר), תידרשו לחלוץ נעליים בכניסה.
• ביפן יש רעידות אדמה רבות. הבניינים בטוקיו בנויים בהתאם ולכן אין סיבה לדאגה, אבל כדאי ללמוד מהן יציאות החירום במלון.

צעירות יפניות מחופשות ברובע הרג'וקו | צילום: Sean Pavone / Shutterstock.com

הגעה, תחבורה והתמצאות

• נמל התעופה נאריטה ממוקם במרחק כשעה וחצי נסיעה מחוץ למרכז העיר. הדרך המהירה והנוחה ביותר להגיע מנמל התעופה למרכז העיר היא ברכבת Narita Express של חברת JR. זוהי רכבת פרימיום מהירה (נסיעה של כ-65 דקות) ללא עצירות ביניים ועם הרבה מקום למטען, אשר עוצרת בתחנות פופולריות כמו שינג'וקו ושיבויה. אפשרות נוספת היא לנסוע ברכבת Skyliner של חברת Kaisei, גם היא רכבת פרימיום מהירה ונוחה, אשר תחנתה הסופית היא Ueno.
• יש דרכים נוספות וזולות יותר להגיע למרכז העיר, כמו נסיעה ברכבות Limited express או Rapid, אבל הן עוצרות בתחנות ביניים ואין בהן מושבים אישיים (אלא ספסלים) ומקום למטען. כל הרכבות מנמל התעופה לא פעילות בין חצות לחמש בבוקר, ולכן, אם אתם מגיעים בשעות אלה, הדרך הטובה ביותר היא לנסוע באוטובוס Keisei Expressway Bus שפועל 24 שעות ביממה.
• התחבורה הציבורית ביפן ובטוקיו בפרט היא מהטובות בעולם (אם לא הטובה בעולם בכולו), ואין שום צורך לשכור רכב בעיר. העיר מרושתת במערכת של רכבות תחתיות, עיליות ואוטובוסים שמגיעים בתדירות גבוהה לכל חלקי העיר, והתחבורה הציבורית, מהירה, אמינה, יעילה, נקייה, נוחה ומדויקת.
• קו יאמנוטה (Yamanote) של חברת JR הוא קו מעגלי שעובר דרך מרבית התחנות החשובות של טוקיו כמו גינזה, שינג'וקו ושיבויה.
• כדאי לרכוש כרטיס נטען לתחבורה הציבורית, כמו Suica או Pasmo, עם ההגעה לעיר.
• יש פסים יומיים שמקנים נסיעה בלתי מוגבלת ברכבת התחתית למשך יום שלם. אלא משתלמים אם בכוונתכם לנסוע יותר משבע נסיעות ביום.
• המפות של התחבורה הציבורית הן אמנם באנגלית אך עשויות להיות מבלבלות. כדאי להשתמש באפליקציות כמו Moovit או Google Maps על מנת לנווט בעיר בקלות. כדאי להוריד גם את אפליקציית המטרו של טוקיו בשביל לתכנן את המסלול הטוב ביותר.

נריטה אקספרס, הדרך הנוחה והמהירה להגיע מנמל התעופה נאריטה למרכז העיר | צילום: EQRoy / Shutterstock.com

• אם אתם סולדים מצפיפות ודוחק, הימנעו מנסיעה במטרו בשעות העומס (9:30-7:30 בבוקר ו-00:30-23:00). בשעות אלה כל כך עמוס עד שיש אדם אשר תפקידו לדחוס את האנשים לרכבת על מנת שהיא תצא בזמן.
• ביפן לא מקובל לשוחח בטלפון הנייד בתחבורה הציבורית. השתיקו את הטלפון לפני שאתם נכנסים למטרו ואל תענו לשיחות במהלך הנסיעה. גם אכילה בתחבורה הציבורית אינה מקובלת.
• לפי החוק ביפן, יש לפנות מקום ישיבה בתחבורה הציבורית לילדים קטנים, נשים בהריון, קשישים ונכים ובעלי מוגבלויות.
• המוניות בטוקיו יקרות מאוד ומומלץ להימנע מנסיעה בהן ככל האפשר. אם אתם בכל זאת נוסעים במונית (למשל, בשעות הלילה), אל תפתחו את דלתות המונית, הם נפתחות באופן אוטומטי.
• אם אתם מתכננים לצאת לטיולים מחוץ לעיר, כדאי לרכוש מראש כרטיס JR Pass, פס לרכבות שמיועד רק לזרים ומאפשר נסיעה חופשית ברכבות למשך שבוע, כולל חלק מקווי השינקאסן המהירים. אם אינכם מתכוונים לצאת מהעיר, וותרו על פס הרכבות. התחבורה הציבורית בתוך טוקיו לא יקרה.
• בחלק מקווי הרכבת יש קרונות המיועדים לנשים בלבד, ומתאימים למי שחוששת מהטרדות מיניות כאשר הרכבת צפופה במיוחד.

כדאי להימנע מנסיעה ברכבת התחתית בשעות העומס

בילויים ואטרקציות

• כדאי להתייעץ עם מקומיים על מנת להגיע למקומות שהם מחוץ למסלול התיירים השחוק.
• מוזיאון סטודיו ג'יבלי הוא אתר חובה לכל מעריציו של במאי האנימציה הייאו מיאזאקי (המסע המופלא, הטירה הנעה, טוטורו). לא ניתן לרכוש כרטיסים במוזיאון עצמו ויש לרכוש אותם זמן רב מראש (לרוב כשלושה חודשים). המכירה מתבצעת רק בתאריכים מסוימים (לרוב ב-1 או ב-10 בכל חודש). פרטים נוספים באתר סטודיו ג'יבלי.
• תצפית נהדרת וחינמית על העיר נשקפת מבניין הממשל של טוקיו.

מבניין הממשל של טוקיו נשקפת תצפית נהדרת על העיר

• לחוויה מיוחדת, כדאי לבקר באחד מבתי המרחץ של טוקיו, שהם חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית. כדאי לקחת בחשבון שבבתי מרחץ אלה מקובל לרחוץ בעירום מלא, ושלא ניתן להיכנס עם קעקועים. אם יש לכם קעקועים, עדיף לוותר או להסתיר את הקעקועים.
• טוקיו היא אמנם אחת הערים המודרניות בעולם, אבל יש בה גם המון פארקים וגנים שמהווים מקום מפלט מהמולת העיר, כמו הגנים של הארמון הקיסרי, גן האמה ריקיו, פארק אואנו, גן ריקוגיין ועוד.
• טוקיו היא עולם ומלואו, אבל כדאי לצאת גם לטיולים מחוץ לעיר (הנסיעה בחינם עם JR Pass). בין המקומות המומלצים: פסל הבודהה הענק בקאקמקורה (Kamakura).
• טיול יום מומלץ נוסף הוא לעיירה האלפינית הציורית האקונה (Hakone) ממנה ניתן להשקיף על הר פוג'י. העיירה מפורסמת גם במרחצאות שלה.

נוף בעיירה האלפינית האקונה. טיול יום נהדר מטוקיו

אוכל ומסעדות

• אם אתם רוצים ארוחה זולה, טעימה ומשביעה, תוכלו ליהנות מכזו באחת ממסעדות אטריות הסובה או הראמן הרבות הפזורות ברחבי העיר.
• אפשר ליהנות מארוחות צהריים מוכנות זולות גם בחנויות נוחות של רשתות כמו 7-Eleven או Family Mart ובסופרמרקטים רבים.
• למרות הפיתוי ליהנות מאוכל יפני, כדאי לזכור שבטוקיו יש גם המון מסעדות מצוינות עם אוכל מכל מטבחי העולם, ובהן מסעדות אסייתיות, איטלקיות, צרפתיות ועוד.
• בטוקיו לא מקובל לאכול תוך כדי אכילה. אם אתם רוצים אוכל רחוב, כדאי לשבת במקום, לקחת את האוכל למלון או למצוא ספסל ולשבת עליו לאכול. בחלק מחנויות המכולת יש פינת ישיבה בחוץ בה אפשר לשבת ולאכול את הבנטו.

מרק אטריות ראמן – ארוחה טעימה, זולה ומשביעה

• אחרי השעה 20:00, סופרמרקטים רבים מוזילים את מחירי המזון הטרי בכ-50 אחוז. אם אתם מבשלים בדירה, זוהי הזדמנות מצוינת לקנות אוכל בזול.
• בטוקיו יש הרבה מסעדות נושא יוצאות דופן שכדאי לאכול בהן לפחות פעם אחת בשביל החוויה, גם אם לא בשביל האוכל, כמו מסעדת הרובוטים ברובע שינג'וקו, מסעדת הנינג'ות, מסעדת הסמוראים, מסעדת אליס בארץ הפלאות ועוד.
• בטוקיו יש גם המון בתי קפה ייחודיים, ובהם בתי קפה בהם אפשר ללטף שלל חיות, מחתולים ועד ינשופים, בתי הקפה בהם המלצריות מחופשות למשרתות, בתי קפה בסגנוןערפדים ועוד.
• אם התקציב שלכם לא מוגבל, קחו בחשבון שבטוקיו יש יותר מסעדות המעוטרות בכובי מישלן בהשוואה לכל עיר אחרת בעולם (אפילו פריז). אלא כוללות מסעדות יפניות עטורות שבחים כמו Sushi Saito  לצד מסעדות צרפתיות כמו L'osier.

בטוקיו יש בתי קפה נושאיים ייחודיים, ובהם כאלה שניתן ללטף בהם חתולים או חיות אחרות | צילום: Benny Marty / Shutterstock.com

לינה

• אם התקציב שלכם מוגבל, אתם מתכננים לטייל כל היום ולא קלסטרופובים, תוכלו ללון במלון קפסולה, שבו הלינה היא בתאים קטנים המיועדים לשינה בלבד.
• גם הוסטלים מציעים לינה בזול, במיוחד אם ישנים בחדרים משותפים. ההוסטלים מציעים לרוב חווית לינה נעימה, Wi-Fi, צוות דובר אנגלית, מטבח משותף שעשוי להוזיל עלויות של בישול בחוץ, מכבסה והשכרת אופניים, ובנוסף מדובר בדרך נהדרת לפגוש מטיילים מכל העולם.
• בטוקיו פועלים מלונות עסקים רבים, שהחדרים הזוגיים בהם לרוב יהיו זולים יותר ממחירו של חדר זוגי בהוסטל. החדרים לרוב קטנים אך נקיים ומצוידים בכל מה שצריך: Wi-Fi, מגבות ותמרוקים במקלחת, מקרר קטן ושולחן כתיבה. גם המיקום, לרוב בקרבת תחנות רכבת, הוא בונוס. עם זאת, מלונות אלו לרוב נעדרי אופי מיוחד.
• לחוויה אותנטית, כדאי להתארח לפחות לילה אחת בריוקן, בית הארחה יפני מסורתי. בריוקונים ישנים לרוב על גבי פוטון בחדרים עם מחצלות טאטאמי, ומקבלים תה ירוק וקימונו שאיתו אפשר להסתובב. בחלקם יש גם אונסן וגן יפני.

הלינה בריוקן מאפשרת הצצה לאורח החיים היפני המסורתי

• אחד מהאזורים המומלצים ביותר ללינה בעיר הוא שינג'וקו, בעיקר ממערב לתחנת הרכבת. תחנת שינג'וקו מקושרת היטב לכל אזורי העיר, ומלבד זאת, האזור גדוש במסעדות, בתי כלבו וחנויות.
• גם אזור מרונוצ'י/תחנת טוקיו מומלץ מאוד. כאן תוכלו ללון בקרבת תחנת הרכבת החשובה והמרכזית ביותר בעיר, אבל ליהנות גם מאינספור מסעדות וחנויות ומאתרים מעניינים במרחק הליכה, כמו הארמון המלכותי והפארקים שסביבו.
• אזורים נוספים שמומלץ ללון בהם הם שיבויה ורופונגי, גם הם ממציעים תחבורה מצוינת, מסעדות, חיי לילה, חנויות ורחובות שכיף להסתובב בהם.

מלון קפסולה, אפשרות הלינה הזולה ביותר בטוקיו | צילום: pisaphotography / Shutterstock.com

קניות

• לקניות בזול, כדאי להגיע לרשת החנויות 100 Yen שלה סניפים ברחבי העיר. המקבילה המקומית של "הכל בדולר" מציעה פריטי מכולת, קומסטיקה, כלי בית ועוד במחירים זולים.
• רובע אקיבהרה הוא רובע חנויות האלקטרוניקה של העיר, ובו רשתות אלקטרוניקה כמו Yodobashi Camera ו-Sofmap לצד חנויות אלקטרוניקה עצמאיות וזולות יותר. חנויות אלקטרוניקה זולות יש גם ברובעאיקבקורו (Ikebukuro).

רחוב טקשיטה דורי ברובע הרג'וקו עמוס במטיילים וקונים | צילום: beibaoke / Shutterstock.com

• חובבי מותגים יבואו על סיפוקם ברובע גינזה שבו חנויות של מעצבי על כמו לואי ויטון, שאנל וגוצ'י. באזור זה יש גם חנויות ייחודיות כמו Itōya שבה תשע קומות של מכשירי כתיבה ומוצרי נייר.
• רובע שיבויה הוא רובע הצעירים הטרנדי של טוקיו ובו המון בוטיקים וחנויות אופנה ואקססוריז עצמאיות ומגניבות וחנויות מנגה.
• רחוב Takeshita Dori ברובע הרג'וקו הוא המרכז של אופנת הרחוב האלטרנטיבית בטוקיו.
• מתנות מסורתיות ומזכרות תמצאו באזור העתיק של טוקיו, אסקוסה (Asakusa), וברובע ניהונבאשי.

מפת טוקיו:

הפוסט טיפים לטוקיו: ההמלצות הכי שוות הופיע ראשון במסע אחר

חשש זה מבהיר את גודל הפעילות ואת וגודל ההזדמנות של הנוסע אליה. טוקיו היא לא עיר רגילה, והרבה כתרים נקשרו, הן לה והן ליפן בצורה רחבה יותר. היא ניצבת בלב מרכז אורבני אולי הגדול בעולם, היא מהערים המוגנות והשלוות בעולם מבחינת ביטחון אישי, למרות היותה ענקית והומה. זאת עיר מרשימה, בעלת ריכוז גבוה של דברים לראות לעשות ולהתרשם מהם, היא מיעדי הנסיעה שהכי מותירים את חותמם במבקר, ואם להתייחס לצד העסקי –  היא נחשבת לאזור שבו כנראה הכי קשה לעשות עסקים, במיוחד לישראלים. עוד נגיע לזה.

בגורדי השחקים של טוקיו פועלים משרדים של כמעט כל חברות הפורצ'ן 500 | צילומים: שאטרסטוק

ובכן, יש לכם נסיעת עסקים לטוקיו בעתיד הקרוב? זה יהיה מורכב, זה יהיה מעניין, וחשוב להגיע לשם מוכן על מנת להצליח. צירפתי אלי לצורך הכנת הכתבה את דרור רוטר, מפתח עסקי שמכיר את יפן מזה כ-25 שנה, על מנת שישתף אותנו בניסיון שלו. ולפני שנצא לדרך, הבהרה קטנה: מטעמי נוחות הכתבה כתובה בלשון זכר, אבל כל ההצעות וההמלצות המופיעות בה מתייחסות במידה שווה לנשים ולגברים הבאים לטוקיו למטרות עסקים.

הכנות לנסיעה: מה לובשים, איפה לנים

קודם כל צריך להזמין כרטיס טיסה. אופציות יש הרבה, ועד אפריל 2020, שבה יתחילו טיסות ישירות של אל על, הכל נעשה עם קונקשן: דרך הונג-קונג עם קתאי, דרך איסטנבול עם טורקיש, דרך מוסקבה עם אירופלוט ועוד, אבל דרור ממליץ בחום על טיסה עם קוריאן אייר, שהיא בדרך כלל חסכונית הן במחיר והן בזמן ועוברת בנמל תעופה מומלץ, אינצ'ון. לזה המחפש איכות כדאי לבחון את האופציה של קתאי פסיפיק, שנחשבת כאחת החברות הטובות בעולם, ועוברת דרך הנמל המעולה של הונג קונג.

פגישות עסקיות בדרך כלל נקבעות בטוקיו כחודש מראש, ויש זמן די והותר להכין את המזוודה. מעבר לפריטים המקובלים (תיק רחצה, בגדי עבודה, בגדי פנאי וכך הלאה) כדאי לשים לב לכמה נקודות ייחודיות לטוקיו. המתח החשמלי הוא 100V ומבנה השקע אמריקאי, כדאי להביא מתאם. במה שנוגע לטיפוח הגוף, ההקפדה על היגיינה רבה עוד יותר מאשר הנהוג במערב ולצד ההנחיות הרגילות יש להקפיד על דברי קוסמטיקה בריחות עדינים ולא בולטים.

אנשי עסקים צעירים בדרכם לעבודה. קוד הלבוש המסורתי מחייב חליפה לפגישות עסקיות

קוד הלבוש המסורתי מחייב חליפה לפגישות עסקיות אם מדובר במדרג ניהולי, אך השנים האחרונות, שצמצמו את יכולת יצור האנרגיה של המשק היפני, העלו את המושג Cool biz, שמשמעו קוד לבוש קל יותר, מחייב פחות, אשר מתאים למזגן המכוון ל-27 מעלות לצורך חיסכון בחשמל. על כן ניתן להגיע לפגישות רבות בחולצת כפתורים עסקית קצרת שרוולים בלי ז'קט ובלי עניבה, אבל זה כמובן לא פוטר אותנו מזוג מכנסיים עסקיים מגוהצים ונעליים מצוחצחות. הדבר יכול להשתנות בפגישות רמות דרג, ומי שאינו בטוח מה ללבוש, מומלץ כי יתייעץ עם איש הקשר בחברה שאותה יפגוש.

השלב הבא הוא הזמנת מלון. בחברות רבות מקובל להקפיד על מלונות חמישה כוכבים, כי מה שבטוח בטוח. בטוקיו זה לא הכרחי, מלון יוקרתי הוא כמובן נחמד ומפנק, אבל בעיר המוקפדת הזאת גם מלונות עסקיים של שלושה כוכבים יעניקו למבקר שקט, סדר, ביטחון וכל השירותים והנוחיות הבסיסיים שיהיו נחוצים לו. חיוני לשדרג ליותר מכך רק אם נרצה לארח במלון ולהרשים את אלה שנפגוש באמצעות רמת המלון שבו נשהה, וזה יכול להיות משמעותי בסביבות עסקיות עיליות.

כדאי להתמקם במלון באזור Akasaka Mitsuke, שבו תמהיל טוב של עסקים ומקומות בילוי

גם המיקום חשוב. מרבית הפגישות העסקיות נערכות באזור העסקי המרכזי של העיר וכדאי ללון קרוב אליו ככל האפשר. ההמלצה של דרור רוטר היא על אחד המלונות של אזור Akasaka Mitsuke המהווה תמהיל אופטימלי, וגם יש בו אפשרויות בילוי בערב, אבל לא בסופ"ש, אז הוא הופך לשומם.

ההבדל בין ארוחת צהריים לערב

אם כבר הזכרנו את הבילוי, זאת נקודה משמעותית בסדר היום העסקי בתפיסה היפנית. הפעילות העסקית לאורך היום נועדה לטפל בדברים המעשיים שעל סדר היום, וגם לתת את הרושם הנכון של שליטה עצמית, מקצועיות והקפדה על פרטים. הערב הוא הזמן שנועד לאפשר את חימום היחסים, לבוא בלבוש בלתי פורמלי, לצחוק, לאכול טוב, לשתות, להפגין נדיבות וחום אנושי ולבנות את הקשר הבין אישי שהיפני רואה כבסיס האמיתי של העסקים. יש לקחת זאת בחשבון: אם הוזמנת לצאת בערב זה אומר שבונים עליך, משקיעים בך, רוצים לבנות איתך קשר אישי מאחורי הקשר העסקי, וראוי לקבל זאת בשמחה ולהקדיש לכך את הזמן הדרוש, האנרגיות והפתיחות.

זה שונה מהותית מארוחת צהריים, שנערכת בדרך כלל בשעה 12, היא מהווה אתנחתא בין פגישות והיא יותר עסקית במהותה, למרות שהן בארוחת הצהריים והן בארוחת הערב פחות מקובל לדבר על עניינים עסקיים. בכלל, אם הזמינו אתכם לאכול זה סימן טוב, זאת אמירה שהמארח מעוניין לא רק לשמוע את מה שיש לכם להציג בישיבה, אלא גם להתחיל לפתח את הקשר איתכם.

ארוחת הערב בסופו של יום העבודה היא זמן שנועד לחמם את היחסים הבין אישיים, לאכול טוב, לשתות ולצחוק

יש לכם הגבלות מזון? טוקיו ערוכה היטב לבעלי הגדרות גמישות ומיד נסביר את הנקודה הזאת. צליאק ורגישות לחלב הם בעיה זניחה כי המטבח היפני המסורתי ממילא לא מכיל גלוטן וחלב, ויש לשים לב לכך רק במקומות המגישים אוכל מערבי. מזון כשר ניתן להשיג באחד משני בתי חב"ד הממוקמים בעיר, ויש בטוקיו גם שתי מסעדות כשרות בהשגחת חב"ד: מסעדת Chabad ב-Sanno Ota-ku Tokyo, ומסעדה הנקראת Chana's place ב-Chome-5-23 Takanawa.

כמעט בכל מסעדה של אוכל יפני יש מנות שלא כוללות בשר ופירות ים, אבל הן אינן כשרות. הפתרון, מעבר לפתיחה של עטיפת האלומיניום של המנה שהזמנתם מבית חב"ד, יכול להיות במקרים מסוימים מסעדה בודהיסטית. יש כמה כאלה ויש אפילו מסעדה בודהיסטית עם כוכבי מישלן. במסעדות האלה מקפידים על אי שימוש בכל מוצר מהחי, וזאת לצד מסעדות טבעוניות וצמחוניות רגילות. את כל ההגבלות הללו חשוב לחלוק עם איש הקשר שלכם מוקדם ככל האפשר. אם תודיעו לו על כך לאחר שכבר הזמין מקום, זאת תהווה אי נעימות, זמן יאפשר לו להיערך לכך.

מנות צמחוניות, הנפוצות במסעדות, הן אחת האופציות העומדות למי שיש לו הגבלות מזון

אין לאחר (או להקדים) לפגישות

הרבה לפני היציאה בערב, יום העבודה מתחיל בטוקיו בתשע בבוקר וצפוי שתרצה לנצל את היום היטב ולהתחיל את הפגישה הראשונה שלך בסמוך אליה – בתשע וחצי או עשר, מה שיאפשר לך לקבוע פגישות נוספות מיד אחרי ארוחת צהריים ובשעות אחר הצהריים. קח בחשבון שנסיעה מהמלון לפגישה בתוך העיר יכולה לקחת כשעה, ולכן מומלץ לנחות בערב הקודם, לישון טוב, להתמודד עם הג'ט לג, לאכול ארוחת בוקר במלון ולצאת לדרך בזמן.

ביפן מאוד לא מקובל לאחר לפגישה. המארח שלכם יוכל להבין אם קרתה לכם תקלה בדרך ואתם מתקשרים ומתנצלים על כך שתאחרו בכמה דקות, אבל עדיף שזה לא יקרה. באיזה אמצעי להגיע? למרחקים ארוכים קחו את הרכבת התחתית המהירה והמדויקת, ולמרחקים קצרים בעיר קחו מונית, ואל תסמכו על כך שכל נהג ידבר אנגלית סבירה, הצטיידו בסבלנות, בפתק עם כתובת היעד ובאוצר מלים ראשוני לצורך הנסיעה ובקשת קבלה בסופה. השירות במוניות הוא בדרך כלל מוקפד ובלי התחכמויות, צריך רק לקחת בחשבון שבלילה התעריף יקר יותר.

התחבורה הציבורית בטוקיו מהירה ויעילה, ועם זאת כדאי לצאת לפגישה העסקים מספיק זמן מראש כדי לא לאחר | צילום: Borka / Shutterstock.com

איך למנוע איחור? הנה המלצה: צא לדרך מוקדם מן הדרוש לך לאחר שביררת במלון את הזמן שצפוי שיקח להגיע, הגע ליעד עשרים דקות או חצי שעה מראש, שתה קפה באחד מבתי הקפה הפזורים ברובע ועלה במעלית דקות בודדות לפני הפגישה, כי גם לא מקובל להקדים. זה מביא אותנו אל הקוד העסקי הנהוג ביפן, קוד של קפדנות, של שליטה עצמית וכבוד לזולת ולזמן שלו, ומעל לכל אלה גם היררכיה, ואם אתה הספק ואתה עומד לפגוש לקוח פוטנציאלי אזי הוא מעליך בסולם, כרטיס האשראי נמצא בכיס שלו.

קוד התנהגות עסקית

במה שנכתב עד כה חוזר כחוט השני נושא הקשר האישי והקוד של התנהגות עסקית. היפני מקפיד על ההתנהלות ומצפה כך מהאדם שמולו וחיוני להיות מודע לכך ולהבין מה זה אומר. בתפיסה היפנית אדם לא נמדד באותנטיות ובדוגריות שלו כמו אצלנו, אלא להיפך, בשליטה העצמית שלו, ביכולת שלו להניח בצד את מי שהוא למען מה שעליו לעשות.

בתפיסה היפנית על האדם לפעול כל הזמן על מנת ליצור הרמוניה בינו לבין האנשים שסביבו, והרמוניה אדם משיג בעיקר על ידי כיבוד המסורת המגדירה כיצד להתנהל, כיבוד ההיררכיה המגדירה יחסים בין אנשים, צניעות, כלומר הפחתה של עצמו, ופעילות מתמדת לטיפוח הקשרים האנושיים עם הזולת.

בתפיסה היפנית אדם נמדד בשליטה העצמית וביכולת שלו להניח בצד את מי שהוא למען מה שעליו לעשות

מהנקודות הללו נגזר עולם שלם של דרך פעילות, שלעתים נראה כאילו היא ההיפך המוחלט מהדרך הישראלית: להימנע מהרמת קול או כל גילוי של אגרסיביות, צניעות בהצגה העצמית ואפילו ביטול עצמי, כיבוד הטקס המקובל, המגדיר כיצד להחליף כרטיסי ביקור, היכן להושיב כל אדם בפגישה או במסעדה, כיצד להתלבש ועוד ועוד. מומלץ לעשות שיעורי בית בנושא זה לפני ההמראה, לקבל יעוץ מבעל מקצוע או להתייעץ עם חבר או קולגה מנוסה שכבר מכיר את הפעילות ביפן.

בתוך כל אלה, הוזכר כל הזמן טיפוח הקשר האישי, ולעתים זה חשוב לא פחות מאשר ההצעה העסקית. היפני, החושש לעשות טעות, ייקח זמן רב להכיר את האדם שמולו לפני שייתן בו אמון ויקיים איתו פעילות עסקית, ירצה לראות אותו לאורך זמן בישיבות, ביציאה לבילוי, בתקשורת פנים אל פנים ובתקשורת מרחוק, ירצה לראות את האכפתיות שלו, את הנכונות שלו להתאמץ ואת המאמץ שלו להבין וליישם את המקובל ביפן. המשמעות של כל אלה היא שזמן ההכנה לפני שתגיע ההזמנה הראשונה צפוי להיות ארוך בהרבה מהמקובל במערב, והוא יכול לכלול מספר נסיעות וביקורים לפני החתימה. נשמו עמוק, תרגלו מדיטציה אם אפשר, גם אורך הרוח שלכם עומד למבחן.

______

טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לעסקים ביפן ומזרח אסיה, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות.

.

הפוסט נסיעת עסקים לטוקיו: כל מה שצריך לדעת הופיע ראשון במסע אחר

היכן ישנים?

אם אתם מתלבטים היכן לישון, דעו כי מרבית המלונות בטוקיו מספקים מיטת תינוק (לעתים הדבר כרוך בתשלום נוסף) ובחלק מהמלונות יש חדרים גדולים או חדרים עם דלת מקשרת. מומלץ לבדוק את האפשרויות טרם ההזמנה.

אפשרות נוספת ללינה היא בבתי הארחה או אכסנייה. המחיר, כמובן, נמוך יותר,  על אף שלרוב אין תמחור זול יותר לילדים. עם זאת, מתקני האירוח הללו מצוידים לרוב במטבח, הדבר יאפשר לכם להכין את ארוחותיכם במקום, כך תוכלו לחסוך כסף על ארוחות בחוץ.

אם תעדיפו חווית לינה אותנטית יותר, תוכלו לבחור בבתי "Minshuku". מדובר בבתי הארחה או צימרים המציעים חוויה יפנית מסורתית המאפשרת לחוות את אורח החיים המקומי, כמו גם להכיר את המקומיים מקרוב, הרחק ממרכזי התיירות. הלינה נעשית על גבי פוטונים וארוחת הבוקר, לרוב, תוגש במשותף עם המטיילים האחרים במקום. כחלק מהלינה המסורתית, נהוג לישון בפוטון משותף – הורים וילדים. זוהי, כמובן, אפשרות זולה יותר אך במקרה בו אתם מעדיפים לישון בנפרד, תאלצו לשלם על פוטון נוסף.

ניידות בטוקיו עם ילדים

טוקיו נחשבת לאחת הערים הבטוחות בעולם. תיירים ומקומיים כאחד משוטטים בה בכל שעות היממה, כך שגם אם תיאלצו לישון במקום מרוחק מהמרכז או ללכת מעט ברגל, תוכלו לעשות זאת בתחושת ביטחון מקסימלית. הוסיפו לכך את התחבורה המעולה שמציעה העיר ותקבלו יעד מעולה לטיול משפחתי.

משפחות המבקרות עם ילדים בטוקיו זוכות ליחס מועדף על ידי המקומיים. היפנים חולקים כבוד גדול לילדים, לכן אם תמצאו את עצמכם נאלצים לעמוד בפתח המטרו, סביר להניח שמיד יציעו לכם מקום ישיבה נוח.

נסיעה ברכבת

על אף שבטוקיו יש רשת אוטובוסים נוחה למדי, הדרך הנוחה ביותר להתנייד בעיר היא באמצעות נסיעה ברכבת. טוקיו מונגשת היטב לנוסעי התחבורה הציבורית. היא מרושתת בשירותי מטרו החולשים על העיר כולה ובכל התחנות יש מעלית, כך שלא תיאלצו לסחוב את הטיולון או להקשות על הילדים במדרגות. הנסיעה ברכבת היא ללא תשלום עד גיל שש ומגיל שש עד 11 יש הנחה של 50 אחוז

נסיעה במונית

מונית היא גם דרך נוחה מאוד להתנייד בעיר  והיא אפילו מוצעת במחירים סבירים למדי. ביפן לא נוהגים לתת טיפ לנהגי מוניות ולא זו בלבד, אלא שמצופה מנהג המונית לפתוח ולסגור את הדלת האחורית. רוב היפנים דוברים אנגלית סבירה, אך הדבר לא בהכרח כולל את נהגי המוניות, לכן מומלץ לכתוב את כתובת הנסיעה על דף או להצביע לו על הכתובת במפה.

אטרקציות עם ילדים

• פארק אינוקאשירה – אחד המקומות היפים ביותר בטוקיו ואחד המובילים לבילוי נעים למשפחות. במקום ניתן לערוך פיקניק, ליהנות מהנוף היפה ולצאת לשייט נעים באגם הממוקם בלב הפארק.
• פארק השעשועים Hanayashiki – זהו פארק השעשועים העתיק ביותר ביפן, הממוקם בסמוך למקדש סנסו ג'י. הפארק נבנה בשנת 1853 והוא מציע מגוון אטרקציות מהנות המתאימות לילדים, לצד חנויות מזכרות, מסעדות ופינות מנוחה.
• מוזיאון Edo-Tokyo – דרך נהדרת ללמוד על ההיסטוריה של טוקיו, לילדים ומבוגרים כאחד. המוזיאון חושף את מבקריו להיסטוריה המיוחדת של העיר, באמצעות הצגות מרשימות ואמצעים וויזואליים מושכים.
• הר טקאו – אחד מאתרי הטיולים הפופולריים ביותר בטוקיו. ההר היפהפה מושך אליו אלפי תיירים מדי יום והוא מספק חוויה נהדרת לכל המשפחה. לאחר ההגעה לפסגה, מחכה למבקרים נוף מדהים, שפע של דוכני מזון, חנויות מזכרות, מקדש עתיק ומרבדי מנוחה נעימים ונוחים. הילדים יוכלו לבקר בפארק הקופים הממוקם בראש ההר.
• דייג באיצ'יגאיה – זהו מרכז הדגים הגדול של העיר, בו המקומיים נוהגים לבלות את זמנם הפנוי ולדוג מאכלי ים שונים. במקום יש בריכות קטנות המיועדות למתחילים, בהם תוכלו להתנסות בדייג משפחתי נעים. אם אתם מנוסים, תוכלו לעבור אל בריכת הקרפיונים הגדולה.
• דיסנילנד טוקיו – הגרסה המקומית של ארץ החלומות הבלתי מעורערת היא אחד מיעדי החובה לביקור עם ילדים בטוקיו. בדיסנילנד שבטוקיו תוכלו לבלות שעות בין דמויות הילדים האהובות, שפע של הפעלות וחנויות מזכרות.

הפוסט המדריך המלא לטיול משפחתי בטוקיו הופיע ראשון במסע אחר

אלא שהסיפור הזה הוא בכלל הוא בענייני טכנולוגיה מתקדמת וחדשנות. הגדרה של חדשנות עשויה להיות חמקמקה ורבת פנים, אבל יש בה תמיד תהליך יצירתי שמביא למשהו חדש ואחר. יפן, ובכך אין ספק, הינה אחת המדינות המובילות בעולם בתחום הזה. על הסיבות לדרייב היצירתי הזה שפועם במדינה הזאת נכתבו כבר תילי תילים של מאמרים ומחקרים. מבלי להיכנס לעובי הקורה, די לציין  שהן נקשרות בדרך כלל בגורמים כגון הגיאוגרפיה הייחודית, הדמוגרפיה, המצב הגאו-פוליטי, ההיסטוריה והמסורת המקומית. רק כדי לסבר את האוזן אפשר להזכיר כי ביפן הופיעו במהלך מחצית המאה האחרונה שורה של טכנולוגיות ופיתוחים ששינו את העולם. בשנת 1964, לדוגמה, הדהימה יפן את העולם כולו כאשר הציגה את רכבת הקליע הראשונה שנסעה במהירות של מעל 200 קמ"ש. בשנת 1970 הופיע בעולם מחשבון הכיס הראשון של חברת שארפ, וכמעט באותו הזמן, הציגה סוני את הווקמן שלה.

בשנת 1964 יפן הדהימה את העולם כאשר הציגה את רכבת הקליע הראשונה שנסעה במהירות של 200 קמ"ש | צילום: שאטרסטוק

במובן זה, המסע שלי ליפן – לאותה "ציוויליזציה של חייזרים", כפי שהגדיר לי אותה קודם המסע טכנולוג וחבר ותיק, היה ניסיון לעקוב, לתעד, ואולי גם קצת למשש משהו מאותה אווירה של חדשנות שמפכה במדינת האיים הזאת ולוקחת את כולנו בצעדים מהירים לכיוון העתיד.

זהירות! סאיינס פיקשן

אחד המקומות שבו אתה יכול לא רק לראות אלא גם לחוות טכנולוגיה מתקדמת נמצא במוזיאון המדע וחדשנות מיראיקאן (miraikan) באודייבה, האי המלאכותי הגדול במפרץ טוקיו. המוזיאון, עם המודל המרשים של כדור הארץ התלוי בו, עמוס פלאות ושכיות חמדה. אחת מהן היא האוטונאורויד  (Otonaroid)  – אנדרואיד שמאפשר לך לשוחח באמצעותו עם יצורים אחרים, במקרה שלנו, בני אדם. זה איננו דבר של מה בכך. יש סיכוי טוב שכבר במאה הנוכחית "יחיו" רובוטים דמויי אנוש לצדנו, בני האדם, ויעניקו לנו שירותים בתחומים שונים, שאנחנו בני האנוש לא נרצה או לא נוכל למלא. השיחה שאני מקיים עם האוטונארויד המופעל על ידי חבר (טל) מאפשר לי לראות, או לפחות לדמיין שיחה ואינטראקציה עתידית בין בני אדם לרובוטים. זה בהחלט מרגש ואני חש לרגע כמככב בסצנה מתוך סאיינס פיקשן.

אוטונאורויד במוזיאון המדע והחדשות. באמצעותו אפשר לשוחח עם יצורים אחרים | צילום: cowardlion / Shutterstock.com

ברח מתוך סרט

כל מי שמשוטט ברחבי העיר העצומה הזאת לא יכול שלא להבחין בכל אותם גיבורי אנימה ומנגה שכמעט מסתערים עליך מכל קיר או שלט חוצות. תרבות האנימציה והקומיקס שצמחה ביפן בראשית המאה ה-20 היא חלק בלתי נפרד מאותה אווירה דינמית של מסורת ושינוי הכרוכים יחדיו, השוררת במקום. כמו מנוע דחף הפועל ללא הרף, היא מספקת לסביבתה מנות הגונות של השראה וסיעור הדמיון, ואולי גם לגיטימציה לאפשרות שיצורים אנושיים ומלאכותיים יכולים לחיות יחדיו. עוד נחזור לכך.

גיבורי האנימה והמנגה מסתערים עליך מכל קיר או שלט חוצות בטוקיו | צילום: עמי בן בסט

בסמוך לכלבו הענק DiverCity באודייבה, לא הרחק ממוזיאון המדע, אני פוגש בגנדהם, רובוט ענק עטור קרניים שנראה כאילו ברח מאחד מאותם מסכי הענק והתממש פיזית כדי להתייצב בעולם המציאות. הרובוט הזה, שמתנשא לגובה של קרוב ל-20 מטר, הינו אחד מגיבוריה של סדרת אנימה מיתולוגית בתחום המדע הבדיוני. העלילות של הסדרה הזאת מתרחשות בתקופת זמן חלופית, או בעתיד, בתקופה שבה המין האנושי נמצא בחלל ומשתמש בגנדהם – רובוטים ענקיים דמויי אדם המהווים מעין מערכות לחימה משוריינות וניידות, וזאת, על מנת לשרוד בסביבה העוינת. סדרת המקור שהוקרנה לראשונה בטלוויזיה לפני כארבעים שנה זכתה לפופולריות עצומה, שבאה לידי ביטוי במגוון עצום של חוברות, מודלים מפלסטיק ומתכת, סרטים וסדרות טלוויזיה וכמובן משחקי מחשב. המותג הזה בלבד מגלגל מחזורים של עשרות מיליארדי ין מדי שנה.

גנדהם, רובוט ענק עטור קרניים שניצב ליד הכלבו דייבר סיטי | צילום: eakkarat rangram / Shutterstock.com

בשעות הערב גנדהם נצבע בצבעים שונים ומידי פעם גם הופך לחד קרן, כשהוא עובר ל"מוד" תקיפה, הוא מעורר הרבה רחש והמולה בקהל שנאסף למרגלותיו.

הרוח של הרובוט

גיבורי האנימציה והקומיקס היפנים, כמו גנדהם או אסטרו בוי – אחד הוותיקים שבהם, הם חלק בלתי נפרד מתהליך הילדות והבגרות של הילד היפני. ההתבגרות לצד הגיבורים הדמיוניים הללו – רובוטים "אנושיים" שעוזרים להציל את העולם, עיצבה (ומעצבת) במידה רבה את אותו יחס מקבל וידידותי כלפי רובוטים שהולכים ותופסים יותר ויותר מקום במגזרים שונים במשק ובתעשייה היפנית. אם חופרים עמוק יותר, חלק מהקשר הרובוטי הזה נובע במידה רבה מדת השינטו המסורתית והמקום החשוב שהיא תופסת בתרבות היפנית. "אנימיזם" (נפש או רוח) הוא מרכיב באמונה, שלפיה לשמש, לירח, להרים, לעצים שבטבע יש רוחות או אלים משלהם. אמונה שהתרחבה עם הזמן וכללה גם אובייקטים מלאכותיים, לרבות חפצים מעשה ידי אדם.

אסימו. קשר מרתק בין דת השינטו לרובוטים דמויי אדם | צילום: cowardlion / Shutterstock.com

בעולם הפרקטי זה מתורגם ליחסי ידידות, ואפילו יותר מזה. כמו שמתאר פרופ' ג'ואי איטו, מנהל המדיה-לאב במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס. במאמר שפרסם לאחרונה בשם – מדוע בני המערב חוששים מרובוטים והיפנים לא? כותב איטו: "גדלתי כצופה בסדרות אנימה, כמו Neon Genesis Evangelion  שמתארת עתיד שבו מכונות ובני אדם מתמזגים כדי ליצור פעילות סַיְבּוֹרְג. תכניות מהסוג הזה גרמו לילדים רבים לחלום חלומות בהם הם נהפכים לגיבורי סייבורג. הרובוטים", ממשיך ג'ואי, "היוו תמיד חלק מהעולם שלנו ורבים מאתנו התבגרו עם חלומות להיות גיבור על ביוני. הרובוטים היו תמיד חלק מהנפש היפנית – גם גיבור הילדות שלנו, אסטרו בוי, נכנס רשמית למרשם התושבים של העיר נייזה, מצפון לטוקיו…לא רק שלנו היפנים אין כל חשש מאדונים רובוטים חדשים, אנחנו גם במובן מסוים קצת מצפים להם".

אנושיות מהסוג הכלבי

אם יהיו אי פעם בעתיד רובוטים נבונים, לפחות כמו בני האנוש, שיתעדו את ההיסטוריה של העם הרובוטי, קרוב לוודאי שיינתן שם מקום של כבוד לאסימו, הרובוט היומנואידי של חברת הונדה. אסימו, אחד מהרובוטים דמויי אדם הראשונים בעולם, נחשף בוורסיה ראשונית בתחילת שנות ה-2000. לאחרונה הודיעה חברת הונדה שלא תמשיך לייצר אותו, אבל תשתמש בידע שנרכש במהלך ייצורו בתחומי המכניקה והבינה המלאכותית (AI – Artificial Intelligence) על מנת לבנות שורה של מוצרים רובוטים שיסייעו בתחומים שונים, החל מענף הרכב, וכלה במשק הבית וסיוע לקשישים.

מתיידדים עם אסימו, אחד מהרובוטים דמויי אדם הראשונים בעולם | צילום: עמי בן בסט

באולם התצוגה של חברת הונדה בשכונת Aoyama  בטוקיו אפשר לראות, בזמנים קבועים, הופעות מרגשות של הרובוט, כולל מפגש אינטראקטיבי עם קהל הצופים. התנועות של אסימו נמרצות ומלאות חן. הוא יודע לפרש פקודות קוליות ולזהות עצמים נעים, כולל הכיוון והמרחק שלהם ממנו. נכון שהוא נראה גמלוני מעט לעומת דגמים חדשים של רובוטים שהופיעו בעולם בשנים האחרונות, אבל אי אפשר לקחת ממנו את הראשוניות ואת העובדה שהוא היה אחד הרובוטים הראשונים שהלך על שתי רגליו. אחת התכונות הבולטות שלו היא הידידותיות שלו, שבאה לידי ביטוי במראה, בתנועות ובמחוות הקטנות. זה לא פלא שילדים שנכחו בתצוגה ביקשו להשתעשע ולעשות סלפי עם החבר המזדקן.

אנושיות כזאת מן הסוג הרובוטי אפשר למצוא בשפע באייבו (Aibo) הרובו-כלב של חברת סוני. אייבו שהופיע לראשונה בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת הוחזר בשנה האחרונה לחנויות במהדורה משודרגת ומתוחכמת. אני נתקל באייבו בבניין של ניסאן וסוני ברובע גינזה היוקרתי בטוקיו. אם הייתי צריך לנסח את המפגש הראשוני עמו, הייתי אומר שהוא נראה ונשמע חביב ואוהב אדם, בצורה שרק כלבים אמיתיים יודעים. כשהוא מגובה במערכת בינה מלאכותית המאפשרת לו מגוון רחב של יכולות, אייבו יודע לזהות תנועות ומילות חיבה, להכיר בני משפחה, ואף לרוץ אליהם ולשחק עימם, תוך שהוא לומד את הרגליהם, וגם מגבה בעצמו את הידע שצבר.

אייבו הרובו-כלב בפעולה | צילום: Ned Snowman / Shutterstock.com

אחד מקהלי היעד העיקרים של אייבו הינה אוכלוסיית הקשישים ביפן שהולכת גדלה במהירות. כאילו כדי להמחיש זאת, מזדמן למקום יוסידה אקיטסוגו (Akitsugu) פנסיונר יפני קשיש שהחליט לרכוש לו רובו-כלבלב משלו. מדוע רכשת את הכלב? אני שואל. הסיבה העיקרית לכך, הוא מספר לי באנגלית עילגת, שהוא יהיה חבר שיפתח עבורי קשרי שיחה וידידות עם אנשים זרים.

הרובוט-כלב אייבו משמש בין השאר בן לוויה לקשישים | צילום: עמי בן בסט

יצור אפל וקודר

להתחבר עם אנשים זרים זה אינו דבר של מה בכך. במיוחד כאשר מדובר על יצור גדול ומאיים שאינו אנושי. כזה בדיוק היה הגיבור הרובוטי הראשון שהופיע במערב בתקופה המודרנית. זה היה יצור גותי, אפל וקודר שהתפרץ בסערה לעולמה התרבותי של אירופה במהלך המאה ה-19. העלילה שנקדחה במוחה של סופרת אנגליה צעירה בשם מרי שלי, ספרה על ממציא צעיר בשם פרנקנשטיין שבנה יצור מגודל שהפך עם הזמן לסוג של מפלצת אלימה ואכזרית. הסיפור על המפלצת של פרנקנשטיין צבר עם השנים פופולריות רבה, והיצור האומלל הפך עם הזמן למודל חיקוי לספרים וסרטים רבים בעיקר בז'אנר האימה.

עטיפת הספר פרנקשטיין של מרי שלי משנת 1831

אפשר בהחלט לקבוע שהרובוט הראשון במערב היה מאיים ומפחיד, רחוק מאד מהדימוי הידידותי של חבריו במזרח. על רקע זה, כמעט לא מפתיע לראות היום קבוצה גדולה של טכנולוגים ואנשי מדע ופילוסופיה מערבים – המוכרים בהם הם פרופ' סטיבן הוקינג המנוח ואילון מאסק – שנוטים לראות במכונות תבוניות מתקדמות איום פוטנציאלי על קיומו של המין האנושי. סטיבן הוקינג חזר בשנים האחרונות, פעם אחר פעם, על האפשרות כי רובוטים או מכונות תבוניות המצוידים עם בינה מלאכותית משופרת עשויים להביא לקצו של המין שלנו, לפחות בצורה הנוכחית שלו, ואולי להביא לקיומו של מין חדש שישלוט בפלנטה. השאלה ששאל ג'ואי איטו: מדוע בני המערב חוששים מרובוטים והיפנים לא? מקבלת כעת, כך נראה, תשובה נוספת.

יש אלוהים והוא נמצא ברכבת התחתית

חדשנות וטכנולוגיה מתקדמת הן חלק מהשפה שבה מדברת טוקיו. אתה לא יכול להכיר כרך עצום עם 13 מיליוני בני אדם במהלך שבועיים ימים, אבל אתה יכול בהחלט לקבל תחושה. וזו, כך היה נדמה לי, הלכה והתגברה כאשר התקרבתי לרובע אקיהברה (Akihabara). הרובע הזה, שנתפס בעיני רבים כגן עדן של חובבי טכנולוגיה למיניהם, עמוס, כמעט מתפקע מאלקטרוניקה. אם אתה נמנה על אחד מחובבי הגדג'טים למיניהם, מוטב שתקדיש לעצמך יום או שניים לבלות רק במקום, או שאולי דווקא תישמר לך מלהיכנס פנימה – אם יש לך תכניות לבקר גם ביעדים נוספים בעיר. לבד מחנויות האנימה, הסמרטפונים, המחשבים והמציאות המדומה, יש באקיהברה מבנים שהם מעין מקדשים לטכנולוגיית עבר, ואני מכוון בעיקר למשחקי הארקייד – מכונת המשחק ששיגעו בעבר מיליוני גיקים וחנונים בעולם כולו. אי אפשר שלא להזכיר בהקשר הזה את אחד האייקונים הגדולים שנוצרו ביפן, הפק-מן, משחק הארקייד שנוצר על ידי חברת נמקו בשנות ה-80 של המאה הקודמת ושיגע את העולם כולו.

רובע אקיהברה בטוקיו, גן עדן לחובבי טכנולוגיה | צילום: f11photo / Shutterstock.com

השימוש במלה מקדש איננו מקרי וישנם רבים מאלה הרואים בסגידה לטכנולוגיה החדשה סוג של פולחן דתי. במובן זה הסמרטפון, אם תרצו, הינו סוג של אלוהים. מי שמחפש הוכחה לקיומו ימצא אותה בשפע בתוככי קרונות הרכבת התחתית של טוקיו, העמוסים רוב שעות היום בצפיפות רבה. מדגימה שאינה סטטיסטית, אולם מתבססת על עשרות רבות של נסיעות בקווי הרכבת השונים, אפשר לקבוע כי רובם הגדול של הנוסעים (מעל ל-90 אחוז), לא רק אוחז במכשיר הקטן, אלא גם גולש, משחק או מסמס בו במהלך הנסיעה, גם כאשר הקרון דחוס ועולה על גדותיו. בזיכרוני נשתמרה סצנה של צעיר יפני שעומד בקרון העמוס, אוחז באייפון בחוזקה. למרות שפניו נמעכות על חלון הזכוכית, הוא מצליח בזווית העין לעקוב אחר המסך ולתקתק ביד הפנויה.

גם זה סוג של פולחן דתי: כולם שקועים בסמרטפונים | צילום: Mahathir Mohd Yasin / Shutterstock

דוגמה משונה מעט לאווירת החדשנות ולשילובה במסורת היפנית אפשר למצוא לא הרחק מרובע אקיהברה, במקדש שינטו המכונה Kanda Myojin והמצוי באזור צ'יודה שבעיר. המקדש, שנבנה לראשונה במאה ה-13, נהרס ונבנה מספר פעמים כתוצאה משריפות ורעידות אדמה. בשנים האחרונות הפך המקדש הזה לאתר עליה לרגל לחובבי הטכנולוגיה למיניהם, שעולים אליו על מנת להתפלל ולקבל ברכות בתחום העסקים והטכנולוגיה, לרבות אריכות חיים לסמרטפונים שלהם.

מקדש Kanda Myojin, אתר עלייה לרגל לחובבי טכנולוגיה | צילום: Joymsk140 / Shutterstock.com

בפינת המקדש אני נתקל ברובוט קטן עטור גלימה ומסכה של דרקון שעובד לא לאות, רובוט המכונה שישימאי (Shishimai, האריה הקדוש, הרוקד). לאחר המתנה קטנה אני מתייצב מולו ומשלשל 400 ין לחריץ המתאים רק כדי לקבל מהדרקון, לאחר כמה מחוות משונות, פתק מזל שמספר לי מה צופן העתיד.

מחויבות לאבולוציה

לא כל הרובוטים בטוקיו הינם דמויי דרקונים. בעשור האחרון, משתלבים בחיי העיר יותר ויותר רובוטים שנותנים שירות כזה או אחר, ומחליפים בני אדם באופן מלא או חלקי. אפשר לראות אותם למשל בדלפקי הקבלה של בנקים, כמו בסניף הבנק של טוקיו-מיצובישי, בבתי הקפה כמו אלה של רשת נסטלה, בבתי כלבו, במוזיאונים, ואפילו במגדל טוקיו, שם פגשתי בכניסה לנקודת התצפית הגבוהה את פפר(Pepper) הרובוט של חברת סופטבנק שעשה תנועות ומחוות של ידידות, תוך שהוא ממלמל משפטים ביפנית.

פפר, הרובוט במגדל טוקיו | צילום: pio3 / Shutterstock.com

דוגמה מלבבת למציאות הרובוטית הזאת אפשר לראות במלון הננה (Henn-na) ברובע גינזה בעיר. המלון, על פי בעליו, הינו המלון הרובוטי הראשון בעולם. בעלי המלון, שמפעילים מאז שנת 2015 מלון דומה בעיר נגסקי, מבטיחים כי המלונות שלהם מתאימים עצמם להתפתחויות הטכנולוגיות שקורות כל העת. מתוך כך, המוטו שלהם פסקני: "מחויבות לאבולוציה".

ר פקידת קבלה רובוטית במלון הננה בטוקיו | צילום: עמי בן בסט

אני ניצב מול פקידת הקבלה הרובוטית במלון. היא מזהה את נוכחותי, מרכינה ראש ומבקשת בשתי שפות – יפנית ואנגלית, שאמלא טפסים במסך המתאים. אני מנסה להסביר לה שאני רק מבקש לראות את החדרים, אלא שהיא מחשה. אני מבין מקריאה באתר האינטרנט של המלון שיש כמה רובוטים שמסתובבים בחוץ וקצת אלקטרוניקה בחדר, לרבות מתקן שבו אתה יכול לתלות את הבגדים לגהצם ולאווררם. ה-AI עדיין בחיתוליה ונכון לעכשיו, וכנראה גם בשנים הקרובות – אם מותר להסתכן, היצורים התבוניים היחידים שיסתובבו בפלנטה הזאת יהיו בני האדם. פקידת הקבלה הרובוטית עדיין שותקת. לאחר כמה דקות המתנה אני מבחין במי שנראית כאחת העובדות האנושיות במלון. היא מבהירה לנו, לאחר שבררה עם מי שבררה, שלא ניתן להיכנס פנימה.

חברה 5.0

טכנולוגיה חדשה היא מנוע עיקרי בקידום כלכלתן של מדינות והשירותים אותם הן מעניקות לאזרחיהם. ביפן, נראה, יש לה דגש מיוחד. בעלון מדיניות שאני מקבל במשרד הכלכלה היפני METI אני למד, בין היתר, על החלטת ממשלה מיוני 2017 המדברת על שילוב רובוטיקה ובינה מלאכותית בכל ענפי התעשייה, כמו גם בחיי החברה, וכל זאת על מנת ליצור חברה מתקדמת וסופר מתוחכמת, מה שהם מכנים: חברה 5.0. שילובה של הטכנולוגיה המתוחכמת, מפרט המסמך, יסייע ליפן להתמודד ולפתור בעיות אופייניות במדינה, כמו ירידת שיעור הילודה, הזדקנות האוכלוסייה, מחסור בכוח אדם, התחדשות אזורית וטיפול במפגעי טבע וטרור.

הנתונים מדברים בעד עצמם: אם בשנת 2010 מנתה אוכלוסיית יפן בגילאים היצרניים (15 עד 64), 81 מיליון איש, בשנת 2030 צפוי שיעור האוכלוסייה בגילאים הללו לרדת ל-61 מיליון בני אדם. באשר לנתוני הזיקנה, המספרים לא פחות דרמטיים; בשנת 2013 מנה שיעור האוכלוסייה ביפן בגילאים של מעל 65 כ-25 אחוז מקרב האוכלוסייה. בשנת 2035 הוא צפוי לעלות ל-33.4 אחוז! ואסור כמובן לשכוח את מפגעי הטבע, בעיקר רעידות האדמה. יפן ממוקמת במרכזה של פעילות געשית אינטנסיבית. נתונים משנת 2013 מלמדים כי מספר רעידות האדמה בדרגה 6 ומעלה שהתרחשו בעולם בשנה זו הגיע ל-1668 פעמים, ביפן, לעומת זאת, התחוללו באותה תקופה 306 רעידות, קרוב ל-20 אחוז מסך הרעידות בדרגה זו בכדור הארץ כולו.

בשנת 2035 בני 65 ומעלה ביפן יהוו מעל 33.4 אחוז מהאוכלוסייה | צילום: שאטרסטוק

אחד מאותם גופים באמצעותם מנסה הממשלה היפנית לקדם את חברת 5.0 הינו ארגון המכונה NEDO שמטרתו לעודד פיתוח של טכנולוגיה תעשייתית ומקורות אנרגיה חדשים, והחזיק ב-2018 בתקציב שנתי של כ-1.5 מיליארד  דולר. הנה תחזית צמיחה של התעשייה הרובוטית במשק היפני עד לשנת 2035 (בטריליוני ין) שמצאתי בפרסום חדש של NEDO.

צחוק מתגלגל

אחת מהיוזמות היותר מסקרנות היא מפגש הפסגה של הרובוטים. זהו אירוע שכותרתו באנגלית "רובוטים הגורמים אושר" ומטרתו לקדם עולם שבו רובוטים ובני אדם יחיו ויעבדו בהרמוניה ובהצלחה. ומתוך כך (התוספת שלי)  הם יהיו מאושרים. המפגש מורכב משני אירועים: הראשון נקרא WRS (ר"ת באנגלית של "אתגר רובוטים עולמי") – תחרות שבה מתחרים רובוטים של קבוצות מרחבי העולם בארבע קטגוריות שונות; והשני – תערוכה שבאה להציג רובוטים וטכנולוגיות רובוטיות חדשניות ועתידיות. האירוע הראשון התקיים בטוקיו באוקטובר 2008 והשני מתוכנן לשנת 2020.

במסגרת הניסיונות להסדיר את ההרמוניה והחיים העתידיים בצוותא בין הרובוטים לבני האדם, לא מפתיע שתכונות וחוויות אנושיות מובהקות, כמו אושר וחיוך, מקבלים דגש מיוחד. במיצג החינוכי החדשני של חברת סוני (ExploraScience) באודייבה, נמצאת בכניסה למתקן מערכת חישה משוכללת שיודעת לאמוד את העוצמה והאיכות של החיוך האנושי. המערכת שמתבססת על טכנולוגיה של זיהוי פנים, מזהה את דרגת החיוך שלך ועוצמתו, בהסתמך על מאגר נתונים גדול של צחוקים שנבנה לצורך ההדגמה. המחייכים הטובים ביותר מדורגים במסך גדול המוצג לעיני כל. אישית יצאתי במקום לא גבוה במיוחד. אולי אני צריך לחייך קצת יותר, אבל זה סיפור אחר.

למידע נוסף על טיול ליפן

————-

בשולי הדברים: תודה גדולה מגיעה למר מוטוקי קוריטה, הנספח המסחרי, ולצוות השגרירות היפנית בישראל על העזרה הרבה במתן עצות וחומר רקע. תודה מיוחדת גם לגברת יוקו קוריאהרה וצוותה מהמשרד למדיניות רובוטית במשרד הכלכלה היפני. מילה טובה במיוחד מגיעה לחברת טורקיש איירליינס שנתנה חסותה למסע הזה. יש לחברה הזאת שם טוב, עמיד ומעוגן היטב זה שנים, עניין שאיננו ממש מובן מאליו, שהרי גם בכמה חברות זרות אחרות מדייקים אתך, מפנקים וטובים אליך. ואם, איכשהו, אתה מצליח להיכנס ללאונג' שלהם באיסטנבול, אז בכלל שיחק לך המזל. לחברת טורקיש איירליינס יש טיסות סדירות מישראל לטוקיו, עם עצירה בשדה התעופה באיסטנבול. ולבסוף, תודה לטל המדריך הבלתי אפשרי, שהשכיל להפוך עבורנו את טוקיו לסביבה כל כך ידידותית. המסע הזה נרקם ונולד בשיתוף מסע אחר אונליין.

הבלוג של עמי בן בסט עולם ללא קופסאות

הפוסט טוקיו: ראיתי רובוטים מאושרים הופיע ראשון במסע אחר

פסטיבל קאנדה מאצורי בטוקיו | צילום: picturepartners / Shutterstock.com

פסטיבלים בטוקיו

טוקיו, עיר הבירה של יפן, היא מטרופולין תוסס, מלא בבניינים מפוארים, מגדלים, גורדי שחקים, חידושים טכנולוגיים ורכבות טיל, אך באותה נשימה טוקיו היא גם באופן מפתיע מקום מרכזי להשתתף בפסטיבלים דתיים מרתקים ועתיקי יומין של התרבות היפנית. להלן שניים מהפסטיבלים הפופולריים ביותר בטוקיו:

קאנדה מאצורי (Kanda Matsuri)

הפסטיבל נחגג במקדש קאנדה מיוג'ין (Kanda Myojin Shrine) בטוקיו. בתקופת אדו שימש קאנדה כמחוז מרכזי בעיר הבירה. מאז נחגג שם הפסטיבל, שהחל כתהלוכת פאר להציג את עושרו של ממשל השוגון במאה ה-17, ונחשב עד היום לאחד מהפסטיבלים הגדולים ביותר בטוקיו. הפסטיבל נחגג לסרוגין בשנים אי-זוגיות, ונמשך כשבוע ימים. התהלוכה המרכזית מתרחשת ביום שבת שקרוב ביותר ל-15 במאי, כאשר שלוש מאות איש צועדים ברחובות כשהם מוליכים עמם מאה מקדשים נישאים. אליהם מתלווים מאות נגנים, כמרים ורקדנים. הצעדה מסתיימת במקדש.

חלילנית בפסטיבל הנערך במקדש קאנדה מיוג'ין | צילום: picturepartners / Shutterstock.com

סאנג'ה מאצורי (Sanja Matsuri)

זהו פסטיבל שינטו שמתקיים בטוקיו מהמאה השביעית, ונערך ביום ראשון השלישי של חודש מאי בכל שנה, במקדש אסאקוסה (Asakusa Shrine) הממוקם ברובע אסאקוסה העתיק והמפורסם של טוקיו. פסטיבל זה הוא פסטיבל השינטו הגדול ביותר בטוקיו, ומושך אליו כשני מיליון מבקרים בשלושת ימי פעילותו, בהם הרחובות מלאים בצלילי ניגוני חלילים, תיפופים ומזמורים דתיים. לפי האמונה, ככל שצלילי המוזיקה והתפילות חזקים יותר, כך יזכו תושבי השכונה ומבקרי הפסטיבל במזל טוב יותר.

סאנג'ה מאצורי. הרחובות מלאים במוזיקה ומזמורי דת | צילום: tanaka moikkai / Shutterstock.com

פסטיבלים בקיוטו

העיר קיוטו שימשה כבירת יפן במאות קודמות ושמה היה היאן. באותו שם נקראה גם תקופה חשובה בהיסטוריה היפנית, בין המאה השמינית למאה ה-12. קיוטו ידועה כמעוז התרבות המסורתית של יפן, אשר שיטוט בסמטאותיה הצרות מחזיר אותנו מאות שנים אחורה, וניתן לחוש את האוירה המיוחדת בכל צעד וצעד. כחלק משמירה על המסורת מתקיימים בה פסטיבלים דתיים רבים, ואלה הם שניים מהנבחרים שבהם:

אאוי מאצורי (Aoi Matsuri)

זהו פסטיבל אלגנטי, אשר משתתפיו עוטים על עצמם תלבושות חגיגיות בסגנון תקופת היאן, מהמאה השמינית. חלק מהחוגגים מתהלכים ברגל, וחלקם נישאים על סוסים בתהלוכה שמתחילה בארמון המלכותי בקיוטו ומסתיימת במקדש קאמיגאמו (Kamigamo Shrine). מקורותיו של פסטיבל זה הולכים אחורה לתחילתה של תקופת היאן, כאשר המנהיג היה מעלה מנחות למקדש קאמו בתקווה למנוע אסונות טבע שהתקיפו את הממלכה. מנהג זה של התהלוכה המפוארת התפתח בשיא של תקופת היאן ונשמר כפי הוא עד ימינו אנו, והתלבושות המפוארות נחשבות כקמע המגן עד היום מפני אסונות טבע.

משתתפים באאיו מאצורי לבושים בלבוש בסגנון תקופת היאן | צילום: Sergii Rudiuk / Shutterstock

גיון מאצורי (Gion Matsuri)

גיון מאצורי הוא הפסטיבל המפורסם ביותר בכל יפן, וכנראה גם הגדול ביותר. הפסטיבל נמשך לכל אורך חודש יולי, ומגיע לשיאו החגיגי ב-17 ליולי, בתהלוכה גדולה שבה מוליכים מאות אנשים קרונות תצוגה ענקיים, המתנשאים לגובה של עד 25 מטרים, ונושאים עליהם מאות משתתפים הלבושים בביגוד מסורתי. הקרונות מקושטים במנורות נייר יפהפיות בסגנון סיני.

במהלך הגיון מאצורי מאות אנשים מובילים קרונות תצוגה ענקיים | צילום: Sergii Rudiuk / Shutterstock

דוכני אוכל פזורים ברחובות, מוזיקה מסורתית מתנגנת, והמוני אנשים באים ליהנות בערבי הפסטיבל. חוויה יוצאת דופן בפסטיבל זה היא  לראות את תושבי קיוטו, ושכונת גיון בפרט, נכנסים לאוירת החג, כאשר חלק מהמשפחות פותחות את דלתותיהם לציבור, ומאפשרות הצצה אינטימית לחייהם הפרטיים ולתוך בתיהם.

בתמונה הפותחת: פסטיבל קאנדה מאצורי | צילום: picturepartners / Shutterstock.comטוקיו

הפוסט פסטיבלים בטוקיו ובקיוטו הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט נימוסים ביפן – חשיבותה של רצינות הופיע ראשון במסע אחר

טוקיו מהממת את המבקר בה בקצב החיים המסחרר, בטכנולוגיה המפותחת, במרכזי הקניות העצומים, ברחובות הסואנים, בלבוש יוצא הדופן של חלק מבני הנוער והצעירים. ולצד כל אלה, יש בה גם גנים יפהפיים, שמציעים רגעים שלווים ואפשרות להתפעם מפריחת דובדבן עדינה באביב ומשלכת מרהיבה בסתיו. צרפו לזה את האוכל היפני המשובח ואת האסתטיקה היפנית הידועה ותקבלו את אחת הערים המרתקות במזרח הרחוק.

מה כדאי לראות?
ארמון הקיסר – מקום מגוריהם של קיסרי יפן מוקף תעלת מגן ופארקים יפהפיים הפתוחים לקהל הרחב. בפארק Kitanomaru, פרט לפריחת עצי דובדבן נהדרת בעונה, יש אתרים רבים, בהם מוזיאון המדע, המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית, הגלריה לאומנויות, ואולם ניפון בודוקן (Nippon Budokan) שנבנה עבור תחרויות הג'ודו באולימפיאדת טוקיו וכיום ניתן לצפות בו באירועי תרבות ובכיתות לימוד לאומנויות הלחימה. באפריל אסור לפספס את שדרת עצי הדובדבן. עוד באזור – מקדש יסוקוני (Yasukuni Shrine) ומוזיאון האמנות Yamatane.
הגעה: תחנות הרכבת התחתית הסמוכות לארמון Nijubashi-mae , Otemachi ו-Takebashi. תחנת הרכבת (JR) הסמוכה לארמון הקיסר היא Tokyo.

מקדש מייג'י ורובע הרג'וקו – מקדש שינטו שמתחמו כולל גם גנים יפים (במיוחד ביוני, עונת הפריחה של האירוסים), יער ואת מוזיאון האוצר. המתחם משתרע על פני אלף דונם, וביום ראשון הינו עמוס במיוחד בהמוני בני אדם, ומרתק לשבת ולהסתכל במצעד האנושי המגוון החולף על פניכם. מתחם המקדש נמצא ברובע הרג'וקו, שבו מגיעה תרבות הרחוב לקיצוניות פרועה וצבעונית, במיוחד ברחוב Takeshita Dori ופארק יויוגי (Yoyogi Koen). בימי ראשון הפארק מתמלא בקהל ססגוני ומרתק ויש בו שלל הופעות מסוגים שונים.
כתובת המקדש: , Shibuya-ku Yoyogi-Kamizono-cho 1-1. תחנות הרכבת התחתית הסמוכות Meiji Jingu Mae, Harajuku, Kitasando, Yoyogi ו-Sangubashi.

מקדש מייג'י. בסופי שבוע רבים מגיעים למתחם היפה, המכיל גם גנים מטופחים

אזור שינג'וקו – אזור המסחר והבילוי המרכזי של העיר, ערב-רב של חנויות מפתות, שלטי ענק מנצנצים וגורדי שחקים. מרכזי קניות ענקיים, חנויות מוזלות למוצרי אלקטרוניקה, הכל מהכל נמצא כאן, ובשפע. כדאי לנצל את גובהם של גורדי השחקים להצצה על העיר מלמעלה, ואת התצפית הגבוהה ביותר תוכלו למצוא בבנייני Tokyo Metropolitan Government המתנשאים לגובה של 243 מטר. תצפיות טובות נוספות מספקים Shinjuku Center Building, בניין Sumitomo ובניין Shinjuku NS. מוזיאון מעניין לחובבי הטכנולוגיה נמצא בבניין NTT Inter Communication Center. רובע Kabukicho עמוס מסעדות, ברים, היכלי מכונות פצ'ינקו וחנויות, ומשמש גם כרובע החלונות האדומים של העיר. אם אחרי קדחת הקניות אתם חפצים במזון לנפש, תוכלו להציץ ביצירות של ואן גוך וסזאן במוזיאון האמנות Seiji Togo Memorial Yasuda Kasai. נוף נטול אספלט, חלונות ראווה ושלטי פרסום ניתן למצוא ב-Shinjuku Gyoen, אחד הפארקים היפים בעיר, הכולל גם גן אנגלי וצרפתי, וכן 1,500 עצי דובדבן.

אזור גינזה (Ginza) – יותר מ-400 גלריות, ואינספור מסעדות, מועדונים וחנויות נפלאות ממלאות רובע יוקרתי זה. זהו אזור הקניות והבילויים המפורסם ביותר בטוקיו, והיקר ביותר. אין פלא שדווקא כאן קבעה ענקית האלקטרוניקה Sony את משכנה. כדאי לבקר בגינזה בשעות אחר הצהריים המוקדמות של סופי שבוע, עת רחוב Chuo Dori סגור לתנועה והופך למדרחוב ענקי. אל תחמיצו את שוק הדגים צוג'יק'י (Tsukiji). כדאי מאוד לערוך את הביקור מוקדם בבוקר, אז יש בשוק הרבה רעש, התרגשות של מוכרים וקונים, ומאות סוגי דגים ופירות-ים. המקום כולו בוצי ורטוב, וכדאי להצטייד בלבוש מתאים. בקרבת השוק יש מסעדות קטנות לסושי המשרתות את הבאים לשוק. האוכל המוגש בהן הוא טוב מאוד ובמחירים סבירים. מנוחה משאון העיר ניתן למצוא בגינת המריקיו (Hama-rikyu), ובה בריכות, מפרצונים וגשרי עץ ציוריים.

אזור שיבויה – המקום בו נקבעים הטרנדים הבאים של צעירי טוקיו. שיבויה הוא מהאזורים האופנתיים ביותר בעיר, חביב הצעירים, ובו מתחמי בילוי וקניות רבים. רחוב Center Gai הוא המקום לתור אחר אופנה מרתקת, ולאורכו שלל בוטיקים, חנויות, מקומות בילוי ומסעדות, והרבה שלטי ניאון מהבהבים. באזור זה נמצא מוזיאון האלקטרוניקה (Denryokukan), מוזיאון לאמנות בבונקמורה (Bunkamura), פסל הכלב הצ'יקו (Hachiko) החביב על תושבי טוקיו, וסטודיו פארק NHK בו אפשר ללמוד על מאחורי הקלעים של השידורים הטלוויזיוניים הציבוריים של יפן.

שיבויה, אחד האזורים התוססים בעיר

אסאקוסה – אזור אסאקוסה היה אזור הבילויים בזמן שטוקיו הייתה בירת הממשל הצבאי של השוגונים מבית טוקוגאווה בין המאות ה-17 וה-19. האטרקציה המרכזית כאן היא המקדש סנסו-ג'י (Senso-ji) – המקדש מאכלס את פסלה המוזהב של אלת החסד הבודהיסטית Kannon. פסל דמות האלה נשאר במקום, ואילו שמבנה המקדש נבנה ונהרס כמה וכמה פעמים. המקדש של היום נבנה בשנת 1950. ברחוב נקמיסה דורי (Nakamise dori) המוביל למקדש ישנן חנויות שמוכרות הכל ממזכרות לתיירים דרך חפצי אומנות בסגנון אדו ועד לפאות אותן חובשים עם הקימונו. הכניסה למקדש חופשית.

אואנו – פארק אואנו הוא גן ציבורי רחב ידיים, ובו אתרים ומוזיאונים מרתקים רבים. הפארק נמצא בסמוך לתחנת אואנו, ובכניסה הדרומית אליו ניצב פסלו של הסמוראי המפורסם סאיגו טקמורי. המוזיאון המעניין ביותר במתחם הוא המוזיאון הלאומי של טוקיו, שאוספיו כוללים כעשרה אחוז מאוצרותיה הלאומיים של יפן. מוזיאונים נוספים בפארק: מוזיאון המדע הלאומי, המוזיאון הלאומי לאמנות מערבית, המוזיאון לאמנות טוקיו מטרופוליטן ומוזיאון Shitamachi. בפארק שוכן גן החיות אואנו, שהיה הראשון מסוגו ביפן, וגולת הכותרת בביקור בו הן הפנדות. בסמוך נמצא מקדש טושו-גו (Tosho-gu) משנת 1651.

אודאיבה (Odaiba) – אודאיבה היא אי מלאכותי במפרץ טוקיו. הנסיעה ברכבת אל אודאיבה היא אטרקציה בפני עצמה. הרכבת חוצה את גשר ריינבואו (Rainbow bridge) ממנו נשקף נוף קו הרקיע של העיר. באי עצמו אפשר לבקר בבניין הטלוויזיה של פוג'י הבנוי בסגנון עתידני, ולעלות אל קומת התצפית המשקיפה אל העיר. כדאי גם ללכת לראות את אולם התצוגה של טויוטה ואולי תזכו לחזות בחשיפה חגיגית של מודל חדש של מכונית. נחמד גם להסתובב ב- Palette Town, שם אפשר ליהנות ממרכז קניות המעוצב בסגנון רנסנס איטלקי ומסיבוב על גלגל ענק עצום ממנו אפשר לצפות בנופי העיר.
הגעה: שני קווי רכבת מגיעים לאודאיבה. קו מס' 11 מגיע ממרכז טוקיו וחוצה את גשר הקשת, בעוד שקו ואנגן מגיע מרובע שיניגאווה דרך מנהרת נמל טוקיו ומאזורי המפרץ של טוקיו וצ'יבה ממזרח. בנוסף פועלים אוטובוסים ציבוריים ואף מעבורות בין טוקיו לאודאיבה.

גשר ריינבאו המוביל לאי אודאיבה במפרץ טוקיו

איפה כדאי לאכול, לישון ולבלות?
אוכל
אי אפשר לחוות את יפן באמת מבלי ליהנות מהחוויה הקולינרית. ביפן ניתן ליהנות מאוכל נפלא במסעדות היוקרה, אך גם במסעדות זולות, בדוכני רחוב ואפילו במכולת, שם נמכרות מנות סושי ארוזות. מנה פופולרית היא אוקונומיאקי, שפירושה: "בשל מה שתרצה". מדובר בבסיס בצק דק עליו מוסיפים ירקות, בשר, מאכלי ים או טופו, לפי בחירה, שבושלו על גבי פלטה חמה. מנה פופולרית נוספת היא סושי מסתובב. הסועד יושב על יד הדלפק ועל פניו חולפות מנות שונות של סושי המסתובבות על סרט נע. המנות מגיעות על סוגים שונים של צלחות, ולכל סוג של צלחת יש מחיר שונה (בדרך כלל פירוט המחירים והצלחות יופיע בגדול על אחד הקירות). כל מה שצריך לעשות זה לקחת את המנה או המנות שנראות מעניינות וטעימות ולאכול. כשגומרים לאכול המלצר סופר כמה צלחות מכל סוג אספתם ומחשב את המחיר בהתאם.

מנות האטריות הן האוכל המהיר הטעים ביותר, והן נמכרות לרוב בדוכני רחוב. אטריות ראמן עשויות אורז, הסובה עשויות כוסמת והאודון מחיטה. הן מוגשות בקערה גדולה לרוב עם מרק, ועם מגוון תוספות כגון ירקות, בשר, דגים ועוד.
בנוסף לאוכל עממי, יש בטוקיו לא מעט מסעדות גורמה, חלקן מתמחות במטבח יפני ואחרות באוכל מערבי. בטוקיו יש מספר לא מבוטל של מסעדות שזכו בשלושה כוכבי מישלן, מה שמבטיח חוויה קולינרית מרגשת למי שהפרוטה מצויה בכיסו.

דוכן של אוכל רחוב בטוקיו. לא חייבים לאכול במסעדות יוקרה כדי ליהנות ממטעמי המטבח המקומי

קניות
יפן, בניגוד למדינות אחרות באסיה, אינה זולה כלל. זה לא המקום לעשות בו שופינג זול ולחפש מציאות. יחד עם זאת, קניות הן חלק בלתי נפרד מחוויית הביקור בטוקיו, ובעיר יש לא מעט מרכזי קניות ענקיים ומרשימים. יותר מכל טוקיו היא גן עדן לחובבי גאדג'טים ומוצרי אלקטרוניקה. אחד המקומות המומלצים ביותר לרכישת מוצרי אלקטרוניקה הוא שכונת אקיהברה. בשכונה יש אוסף אדיר של חנויות חשמל ואלקטרוניקה עם מחירים אטרקטיביים.

אזור אחר, בו ניתן לערוך קניות מכל הסוגים, הוא גינזה. השכונה היתה במשך שנים מרכז הקניות העיקרי של העיר, ובה גם נפתחה חנות הכלבו הראשונה בטוקיו. היום יש בגינזה מבחר עצום של חנויות ובתי כלבו, לצד שפע של גלריות לאמנות. אחד המקומות המעניינים כאן הוא הבניין של סוני, שבו תצוגה מרתקת של כל מוצרי סוני שחלקם עדיין לא יצאו לשוק, ואפשרות לשחק במשחקי מחשב של מציאות מדומה.

רובע שיבוייה הוא מהרבעים הטרנדיים בעיר. לכאן מגיע בעיקר קהל צעיר שמחפש חנויות מעצבים, אשר מרוכזות בעיקר באזור אאוימה. אחרי הקניות אפשר לבלות במסעדות ובברים שבאזור. גם באזור הרג'וקו יש מבחר גדול של חנויות אופנה מעודכנות. באואנו נמצא נמצא שוק אמיוקו, שוק עמק וססגוני בו אפשר למצוא הכל מכל – מבגדי מעצבים מזויפים, וציוד לבית ועד לרבות, כלי פולחן ומזכרות.

לחוויית קניות קצת פחות מערבית כדאי להגיע לאזור אסאקוסה. שם, בסמטאות הצרות, נחבאות חנויות מסורתיות מקסימות. באסאקוסה מתקיים גם יריד נאקאמיסה שלאורכו דוכנים וחנויות. בלילה מואר המקום בפנסים יפניים מה שתורם לאווירה המיוחדת במקום.

באביב פריחת הדובדבן צובעת את טוקיו בוורוד מקסים

בילויים
כיאה לעיר תוססת כמו טוקיו, יש בעיר סצנת חיי לילה ערה, ועיקר הבליינים הם צעירים שגילם לא עולה על שלושים. אזור הבילויים המרכזי בעיר הוא שיבויה, שבו מגוון עצום של חנויות, בתי קפה, מסעדות ושלטי ניאון מנצנצים. אזורי בילוי נוספים הם גינזה שבו אינספור מסעדות ומועדונים, ושינג'וקו שלצד מרכזי קניות יש בו המון ברים וחנויות. רובע קבוקיצ'ו שבשיבויה עמוס מסעדות, ברים, היכלי מכונות פצ'ינקו וחנויות, ומשמש גם כרובע החלונות האדומים של העיר. ברופונגי שבמרכז העיר יש המון מסעדות מועדוני לילה אליהם מגיעים גם זרים.

לינה
בטוקיו יש שפע של מקומות לינה מסוגים שונים. לחוויה יפנית אמיתית כדאי לנסות את מקומות הלינה הייחודיים ליפן – הריוקנים, שהם בתי הארחה יפנים מסורתיים. גם הפנסיונים מאפשרים להכיר בית יפני, לפתח שיחה עם בעל הבית וליהנות מאוכל ביתי. אם אינכם סובלים מקלסטרופוביה, כדאי לנסות ללון לילה אחד במלון קפסולה. מלונות אלה מורכבים משורות ארוכות של תאים, בהם יכול להיכנס אדם אחד בלבד. הם מתאימים למי שמעוניין רק לישון, ורוצה לעשות זאת במחיר זול כשל אכסניה אך בפרטיות יחסית.

כדאי לדעת – טיפים מועילים
טיפ משפחתי
טוקיו אולי לא נראית כמו הבחירה הראשונה לטיול משפחתי, אבל יש בה המון אטרקציות לילדים וזו גם אפשרות להכיר לילדים תרבות שונה ומיוחדת. בפארק אואנו יש גן חיות יפה שהאטרקציה המרכזית בו הן פנדות מתוקות. טוקיו טאוור הוא מגדל המתנשא לגובה 313 מטר, ובנוסף לתצפית מרהיבה על העיר הוא מציע אקווריום ענק, מוזיאון הולוגרמות ומוזיאון שעווה. בנוסף לאלה יש בעיר לא מעט פארקי מים ופארקי שעשועים, המפורסם מכולם הוא דיסנילנד.

טיפ תחבורה
מערכת הרכבות ביפן נחשבת לאחת מהטובות והמתקדמות בעולם, אך גם לאחת מהיקרות שבהן. כאשר מתכננים את הטיול ליפן כדאי מאוד להצטייד מראש בכרטיס Japan Rail Pass. את הכרטיס הזה ניתן לרכוש אך ורק מחוץ ליפן. הכרטיס מאפשר נסיעה בכל קווי חברת הרכבת היפנית, JR, כולל בקווי הרכבת המהירה השינקנסן (Shinkansen). ישנם שלושה סוגי כרטיסים: לשבעה ימים, ל-14 יום, או ל-21 יום. הכרטיס מוזיל משמעותית את ההוצאות על תחבורה ביפן, אם בכוונתכם לצאת מחוץ לטוקיו.

בתמונה הפותחת: גורדי השחקים של אזור שינג'וקו, על רקע פסגתו המושלגת של הר פוגי

הפוסט טוקיו: לא נחה לרגע הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט לישון במנזר בודהיסטי ביפן הופיע ראשון במסע אחר

חייתי ביפן משך שלוש שנים ולא השתעממתי לרגע. הגעתי לשם במסגרת מלגה מטעם משרד החינוך היפני, והשלמתי את לימודי התואר השני באמנות. ההסתגלות לחיים בטוקיו לא היתה קלה; היו דברים שהתקשיתי להבין. אבל לאורך כל התקופה לא השתעממתי אפילו יום אחד. התחושה שליוותה אותי היתה שלמרות הקידמה, התקשורת המפותחת, הטכנולוגיה והתיירות, כל אותם דברים שהיו כבר אמורים להפוך את העולם לכפר אחד קטן, יפן היא עדיין השונה והמבודדת ביותר במדינות העולם המודרני.

את הרעש וההתנהגות המוחצנת, המוכרים לנו כל כך, החליפו איפוק והפנמה. היפנים ממעטים להביע רגשות, ויתכן שזו הסיבה לכך שמעולם לא חשתי שם באווירת דיכאון. מיליוני בני אדם צועדים ברחובות העיר כשעל פניהם הבעה שהכל כבר ברור, ושכל התלבטות היא מהם והלאה.

ברוב המקרים, כשפניתי ליפני ברחוב, הרגשתי שהאיש היה מעדיף להתאדות ולהיעלם ממש באותו רגע. על פניו עלתה הבעה שאמרה: "זה נדמה לך שאני פה, אבל בעצם אני לא". יפני ממוצע אינו רגיל להיתקל באירוע בלתי צפוי. כל מעשיו מתוכננים מראש, והוא אינו מסתכן במקריות. אין פלא לכן שטעות או כישלון נראים לו מאיימים כל כך. רוב היפנים נמנעים מלקחת אחריות, אבל ברגע שנטלו אותה היא טוטאלית: יפני שהתבקש לצלם תמונת-מזכרת לתיירים, יבקש לרוב לצלם תמונה נוספת כדי "לבטח" את עצמו במקרה שהראשונה לא תצליח. כל קופאי סופר את העודף פעמיים לנגד עיני הלקוח לפני שימסור לו אותו. על שאלה פשוטה כמו "כמה שעות ישנת הלילה?" תבוא תשובה רק אחרי שכל שעה נספרה בקפדנות בעזרת אצבעות הידיים. אני מכיר אינספור סיפורים על יפנים שסטו מדרכם לזמן ארוך כדי לעזור לזר כלשהו למצוא את דרכו.

בוקר טוב טוקיו
מראה תחנות הרכבת, בעיקר בשעות העומס, מדהים באחידותו. המוני יפנים חנוטים בחליפות, מקולחים ומסורקים, ניצבים בכל בוקר בתחנות ענקיות אלה כמצפים להוראותיה של "אמא יפן". בשום אופן אי-אפשר להבחין שם בין מנהלי בנקים לזבנים. תחנת הרכבת היא מקום שנוח להיווכח בו במידת הצייתנות שבה מתנהלים החיים. הממתינים לרכבת מפגינים התעלמות מוחלטת מהסובבים, איש איש בבועתו שלו. הם מסתדרים בשני תורים מול הנקודות שבהן תיפתחנה דלתות הרכבת העתידה להגיע. מקום הפתיחה של כל דלת ודלת מסומן על רצפת הרציף, ומנחה את הממתינים היכן עליהם להסתדר.

האנשים המחכים לבואה של הרכבת ממתינים בשקט כמעט מוחלט, אך הרעש הבלתי פוסק ברציף ובתחנה בוקע ממערכת ההגברה המשדרת עשרות הודעות. כזר היה לי קשה תחילה להתרגל להנחיות האלה, שהרי "אני לא ילד שצריך שיסבירו לו כל דבר", ומשפטים כמו "לא צריך להסביר לך הכל, תחשוב קצת לבד!" צפו ועלו בזכרוני. אך המציאות היפנית עירערה את כל מה שאמרו לנו בבית (אחרי זמן מה ביפן הסקתי שהכלל הוא: עשה ההיפך מכל מה שאמרו ההורים – ותסתדר היטב).

הרכבת התחתית בטוקיו בבוקר. אין מקום להכניס סיכה | צילום: Jimmy Lin, flickr

בכל התחנות יש שלט המודיע לממתינים על מקום הימצאה של הרכבת לפני הגעתה. לוחות אלקטרוניים, המשתנים בהתאם לתחזית, מוסרים פרטים על מזג האוויר. בצמתים מרכזיים ניצב לוח המראה את עוצמת הרעש (רמת הדציבלים). בתחנות הרכבת פועלת פקסימיליה כשירות לציבור. לוח אלקטרוני המתעדכן בהתאם לעומס הכבישים מראה לממתינים לאוטובוס תוך כמה זמן תגיע ההמתנה לקיצה. בכל מקום מופיעות פרסומות של עשה ועל תעשה: אל תשכח את המטרייה ברכבת על אף שהעננים התפזרו, אל תירדם על כתף שכנך למושב כי זה לא נעים לו, הימנע מלשמוע ווקמן בשיא העוצמה, הימנע מלקרוא עיתון בתוך הרכבת, אל נא תדחף בעלייה לקרון.

הקרונות מלאים גם בפרסומות מסחריות בכל התחומים, ולדעתי המעניינת שבהן היתה מודעת פרסומת לבית קברות. דוּבר בה על מקום טוב להיקבר בו – הר הפוג'י נשקף ממנו והתחבורה אליו נוחה. המודעה ציינה את משך הנסיעה ואת אפשרויות ההגעה השונות. במקביל לכתוב יש כאמור מידע המשודר הן בהמתנה לרכבת והן בזמן הנסיעה: "הרכבת תתנדנד מעט בסיבוב הקרוב אז אנא היזהרו", "התחנה הבאה היא…", "הדלתות תיפתחנה מצד שמאל", "היזהר שלא תנקע את רגלך ברדתך לרציף", "בדוק סביבך שלא שכחת או נשמט מידך דבר מה", "אנא תן ליורדים לצאת את הרכבת ורק אז תעלה", "הרציף הבא קצר מן הרגיל, לכן לא ייפתחו הקרונות החמישי, השישי והשביעי: המעוניינים לרדת מתבקשים לעבור לקרונות הראשון, השני והשלישי".

הרכבות מסודרות, נקיות ומדויקות, ועל כל איחור, ולוּ הקטן ביותר, תבואנה עשרות התנצלויות במערכת הרמקולים. המושבים מאורכים, משני צידי הקרון, ומרופדים בצבעים שונים (כולם יודעים שהאפורים מיועדים לקשישים בלבד). בקו המרכזי, המקיף את טוקיו במעין לולאה (YOMANOTE LINE), מקופלים הכסאות בשעות העומס כדי להגדיל את נפח הרכבת והנסיעה היא בעמידה בלבד.

המעטים שמעדיפים להשתמש באוטובוסים (מספרם מצומצם יחסית לכמות הרכבות) נתקלים בנהג מעונב, לבוש בחליפה, חובש כובע ועוטה כפפות לבנות (הקיץ בטוקיו חם, לח ודביק אפילו יותר מן הקיץ התל אביבי ולמרות זאת דבק הנהג בעניבה ואין זכר לסנדלים ולמכנסים קצרים על מגבת). נהג האוטובוס מצויד בקלטת שמופעלת עם תחילת הנסיעה, ומוסרת לכל אורכה מידע כגון מה שם התחנה הבאה ומה יש בה, איפה כדאי לרדת, למה ומתי.

מעל מושב הנהג מוצג לוח אלקטרוני המודיע על התעריף המשתנה בהתאם למרחק הנסיעה. העולים לאוטובוס לוקחים כרטיס ומשלמים בזמן הירידה למכונה שגם מחזירה עודף. ליד כל פעמון עצירה שלט שעליו כתוב: "המעוניינים לרדת ילחצו בבקשה על כפתור זה". אם למישהו היה ספק. בתחילת מסלול הנסיעה מכריז הנהג שהאוטובוס יוצא לדרך, ומתנצל בפני הנוסעים על שנאלצו לחכות (מיותר לציין שהוא יוצא בדיוק בזמן).

ברכבת התחתית – הוראות גרפיות למי מגיע מקום ישיבה | צילום: Jimmy Lin, flickr

הגנת הגבול
היפנים עסוקים תמיד בשמירה על גבולות שהציבו לעצמם בכל תחומי החיים: הם חולצים את הנעליים בכניסה לבית ומחליפים אותן בעוברם ממקום למקום בתוך הבית עצמו. הם מודעים לצפיפות שבה הם חיים, ומקפידים על כללי התעלמות נוקשים המהווים עבורם ערובה להישרדות. באחד הימים הראשונים לאחר שהגעתי לטוקיו נתקל בי אדם בתחנת הרכבת, והמשיך ללכת מבלי להתנצל או להיעצר. כשפניתי לאחור האיש כבר נעלם. הם אינם רוצים לתת ולא מעוניינים לקבל תשומת-לב: "נדמה לך שקיבלת מכה, אבל בעצם לא קרה דבר". אם הייתי מתנצל בפני כל אדם שנגעתי בו הייתי מאחר לעבודה, וספק אם הייתי מספיק לחזור הביתה בערב.

האיפוק, החיסכון בתנועות, ההתעלמות והפסיביות מופיעים גם בקרונות הרכבת. נוסעים רבים יושבים, כשלצידם, אם רק יזוזו מעט, מקום מספיק לאדם נוסף. איש מהם אינו זז גם כשהקרון דחוס בנוסעים שעומדים על רגליהם. יוזמה מכל סוג שהיא (גם אם פירושה רק לזוז קצת כדי לפנות מקום) היא פתח לצרות ועלולה לפגוע בהרמוניה. החברה היפנית, שמחנכת במידה רבה לתלות ולפסיביות, אינה מעודדת יוזמה אישית או לקיחת אחריות. הגישה היא: "אני לא יוזם. אם תרצה – תבקש, ואז אני אזוז".

די בקלות אפשר לחלק את השפה היפנית בהתאם לרמת הנימוס הנדרשת, והנימוס עצמו הוא כמובן אמצעי נוסף לשמירת גבולות. הדיאלוג הפשוט ביותר יכול להישמע בערך כך: "האם אתה רוצה תה או קפה?", "כן" (נכון שאני רוצה אחד מהשניים). "רוצה תה?", "לא". "רוצה קפה?", "כן". העיקרון המונח בבסיס השיחה הוא: "הובל אותי ומנע ממני את עומס הבחירה". אין בתרבות השיחה היפנית מונחים כמו "בא לי", "יהיה בסדר" או טפיחות שכם. יש סדר, פיקוח, שליטה עצמית, איפוק ויעילות. ההנחיות חוזרות ודורשות ממך לא להתחכם או לחפש קיצורי דרך: "עשה מה שכתוב ומלא אחר ההוראות".

אחר צהריים עירוני
הבילוי העיקרי, החביב יותר מכל דבר אחר על היפנים המסיימים יום עבודה ארוך, הוא הקניות. מרכזי הקניות הענקיים, בתי הכל-בו ואין סוף החנויות מציגים מיגוון מהמם של מוצרים בכל תחום שהוא. אפשר למצוא שם מתקן לייבוש מטריות, מתקן לייבוש נעליים, מכונה להסרת שיער מהאף, מכשיר שמודד את כמות הקלוריות ששרפת באותו יום, ואחר שאוסף כדוריות צמר שהצטברו על סוודר ישן, מכשיר לפתיחת מכתבים, או כזה המונה את מספר הצעדים שפסעת במשך היום. וזו כמובן רק רשימה חלקית.

כשחיכיתי פעם בתור לטלפון ציבורי, בפינת אחת החנויות, מצאתי עצמי סופר מיגוון של חוטים מאריכים. הוצגו שם 83 סוגים שונים, וכל זה בחנות שכונתית. בבתי הכל-בו הגדולים אפשר להשיג למשל מאות סוגים של כרטיסי שימוש בטלפון (במקום אסימונים). הכרטיס הוא למעשה זהה, אך על כל אחד מהכרטיסים השונים מופיעה תמונה אחרת: של מקדש, של נוף, או של זמר נערץ. אפשר גם להדפיס תמונה לפי בחירתו של הקונה: אם למשל נולדו לכלבתך גורים חדשים ואתה מעוניין לבשר על כך לחבריך, ואפילו להעניק להם מתנה קטנה לרגל האירוע, ישמחו בכל בית כל-בו להדפיס את תמונת הגורים על עשרות כרטיסי טלפון, ואתה תוכל לשתף את המקורבים בשמחה.

בסוף יום עבודה ארוך, הבילוי המועדף הוא קניות | צילום: Jimmy Lin, flickr

נהוג להביא מתנה לכל אירוע. אם האירוע הוא טרגי, תהיה עטיפת המתנה כהה וחיוורת. בשמחות ייעטפו המתנות בצבעים עזים וניגודיים יותר. בכל בית כל-בו יש פינה למתנות עצובות ופינה למתנות שמחות. היפנים נוהגים להחזיר מתנת תודה שערכה עד 40 אחוזים מערך המתנה שקיבלו. כשנולד תינוק למשל, יוצא הבעל לבית הכל-בו הקרוב ושולח (מקומת מחלקת המתנות, המצוידת בשירות דואר משלה) מתנות כמספר המתנות שנתקבלו ובהתאם לערכן.

את חשיבותן של הקניות לאורח החיים היפני אפשר להבין רק בבתי הכל-בו, היכן שניתן להשיג הכל ובאיכות גבוהה. השירות הנפלא שמקבל הקונה מתחיל במעין "טכס פתיחה" בכניסה לחנות. נערות בתלבושת יצוגית משתחוות לממתינים להיכנס, מברכות אותם לצלילי מוסיקה, ופותחות בטכסיות את הדלתות. בתחילת היום ובסופו עומדים המוכרים וקדים לנכנסים וליוצאים. ללקוח נכנס קדים בזווית של 30 מעלות, וליוצא בזווית של 45 מעלות, שמביעה תקווה גדולה שיחזור שוב. בימי גשם ניצב בכניסה לבית הכל-בו מתקן ממנו תולשים הנכנסים שרוולי ניילון כדי לכסות את המטריות הרטובות. ביציאה הם משליכים אותם לאשפה.

אם התחלת את קניותיך בסופרמרקט, אתה מוזמן להשאיר את סל הקניות בתא נעול ומקורר, ולחזור מאוחר יותר כדי לאסוף אותו. כמו בתחנות הרכבת, גם כאן מלוות את הלקוח הודעות למיניהן המושמעות בנימוס ובקול גבוה ודק מאוד. את המשתמש במדרגות הנעות מלווה הודעה שבתרגום חופשי לעברית פירושה: "ישותו של כבודו מתכבדת להרים את רגלה בקלילות לקראת הירידה מן המדרגות הנעות", וביפן זה לא מצחיק אף אחד. מוכרת או קופאית המקבלת כסף מלקוח לוקחת אותו בשתי ידיים ומכריזה: "נתקבלו 1,000 ין". היא נעלמת לרגע מאחורי הקופה הרושמת, חוזרת, ובשתי ידיים נותנת את העודף ומכריזה: "הוחזרו 200 ין עודף, סליחה שחיכית, תודה רבה מאוד שקנית ואתה מוזמן לחזור שוב".

בפתח כל מעלית בבית הכל-בו עומדות שתי נשים צעירות; אחת בתוך המעלית, והשנייה, הניצבת בחוץ, מסמנת בכף ידה כלפי מעלה ומכריזה שהמעלית עולה. לאחר שהתא התמלא היא קדה לבחורה שבפנים וללקוחות, ומתנצלת על שחיכו דקה ועשרים שניות כדי שהמעלית תתמלא. מרגע שנסגרו הדלתות מתחילה המפעילה את פעולתה. היא מסבירה מה יש בכל קומה (נוסף על שלטים מאירי עיניים על קירותיה הפנימיים של המעלית), ומתעניינת באיזו קומה מעוניין לרדת כל לקוח. היא מקפידה לדבר בקול גבוה ודק, מנומס ונשי.

בשני מקומות בילוי שונים לחלוטין אפשר לתפוס מרכיבים נוספים מן ההוויה היפנית. הראשון, ואחד הנפוצים ביותר בעיר, הוא הפצ'ינקו (PACHINKO) אולמות משחקי מזל. היכלי הפצ'ינקו צבעוניים מאוד, מוארים בניאון ורועשים. חזיתם פונה לרחוב, והעוברים ושבים יכולים לראות דרך חלון הראווה את מכונות המזל ואת המשחקים בהן. במשחק הנפוץ ביותר מושך המשתתף בידית, הדוחפת כדוריות מתכת למעין גומחה. אם הצליח, יורד אליו ברעש גדול מטר של כדורים, ומצטרף לשאון שמקימים המוסיקה הבוקעת מן הרמקולים והטלוויזיות הפועלות בעוצמה. ככל שהמשתתף אוסף יותר כדורים, הוא זכאי לקבל מתנה יקרה יותר בדלפק המתנות של הפצ'ינקו.

משך כל המשחק, שכאמור מלווה ברעש מחריש אוזניים של כדוריות מתכת נופלות, יושבים להם המשחקים מהופנטים ומרוכזים, ומתעלמים לחלוטין מן הרעש ומעשן הסיגריות. הרושם הנוצר הוא שהישיבה מול מכונות המזל מרגיעה ומשחררת אותם; מעין תחליף יעיל למדיטציה, או אולי לפסיכולוגיה הקלינית שנמצאת עדיין בחיתוליה ביפן.

ברוב המקרים יוצא הזוכה המאושר מן הפצ'ינקו, צועד מספר צעדים לאורך הקיר החיצוני, ומגיע לאשנב קטן ולא לגמרי חוקי. הוא מוסר שם את המתנה ומקבל תמורתה כסף מזומן. בצידו השני של הרחוב עומד לעיתים קרובות שוטר, המקפיד להסתכל לכיוון אחר.

אתר בילוי נוסף בו מבלים העובדים היפנים בתום יום עבודה הוא האוצ'יפנשי (UCHIPPANASHI) – מקום לתרגול מכת גולף. לרשותו של המתרגל עשרות כדורי גולף ומשבצת דשא סינתטי שעליה הוא מתאמן. התענוג מסתכם בהכאה בכדור לעבר שטח של דשא מגודר ומקורה. המתרגל עומד על מקומו במשך כל זמן התרגול, כשסלסלת כדורים לצידו, ומכה בהם אחד אחד. הפעולה נמשכת וחוזרת על עצמה משך שעה או שעתיים, עד שמתעייפים.

מה שיכול להעביר על דעתו כל ישראלי שמחפש תוצאות מהירות, יספק לחלוטין את המתאמן היפני. הדגש הוא על הכאה נכונה, מקצועיות ורצון לשלמות. כל אלה הם עבורו הסיפוק עצמו.

זוג צעיר במועדון לילה בשיבויה, טוקיו | צילום: dat, flickr

שתייה ועסקים
הבילוי הלילי מתמקד בעשרות אלפי מסעדות ובארים. בילויי לילה בטוקיו הם נושא נרחב מאוד בפני עצמו, (ראה גם כתבתו של פרופ' יעקב רז "משחקים ובילויים ביפן", מסע אחר 6), וכאן בחרתי להזכיר רק סוג אחד של מקומות שבולט מאוד ב"יפניות" שלו. אלה הם בארים קטנים, מוארים באור עמום, המכונים אקאצ'וצ'ין (AKACHOCHIN). לרוב מגיעים אליהם אנשי עסקים (גברים בלבד) כדי לשתות בצוותא, אחרי יום עבודה ארוך.

השתייה והשיכרות משמשות מעין פורקן לחברה שחיה בצפיפות פיסית ומנטאלית. הם מאפשרים לזנוח לזמן קצר את רגשי האשמה הבלתי פוסקים, ואת השאלה הנצחית "מה יגידו?"

רבים מן היפנים מתחילים את הבילוי הלילי בבאר השכונתי; ואחרי שחיסלו כמה כוסות בירה הם "נודדים" הלאה, למועדון עם מארחות. השתייה וההתפרקות נמשכים ללא שליטה כביכול, עד לרגע שהמבוגר מבין המשתתפים מביע את רצונו לעזוב. גם אם עד לאותו רגע היו בין הנוכחים ויכוחים ותוקפנות (לפעמים גם פיסית), באותו שלב מגיעים כולם להסכמה ולמחרת, פרט לכאב ראש, לא נשאר מליל אמש זכר ואפשר להתחיל את היום בצעדים מאוששים לעבר תחנת הרכבת.

המדריך המלא לטיול ליפן

לקריאה נוספת:

יפן למתחילים מתי הפך הסומו מטקס שינטו לספורט מקצועני, היכן שותות הפרות בירה וזוכות לעיסוי יומי, מדוע לא מומלץ להביא עציץ למאושפזים בבתי חולים, כמה פעמים בשנה רועדת אדמת יפן, למה גן החיות של טוקיו סגור למשך חודשיים בשנה ומתי מעניקים הגברים תחתונים לנשותיהם? טריוויה יפנית

הפוסט טוקיו – החיים בעיר הגדולה הופיע ראשון במסע אחר