הנדידה הגדולה היא אחד מאירועי הטבע המרגשים שאפשר לתאר: אתם מביטים בעדרים אדירים הנעים במרחבים הפתוחים, משתהים מול עוצמתו וכוחו של הטבע הפראי.

זוהי הנדידה היבשתית הגדולה בעולם ובמהלכה יותר משני מיליוני בעלי חיים נעים במסלול מעגלי שאורכו 800 ק"מ בין טנזניה וקניה. זמני הנדידה ומסלולה נקבעים על פי כמות המשקעים שירדו באותה שנה, המשפיעה על כמות העשב בשטחי המרעה ובסוואנות הפתוחות. עבור בעלי החיים זהו מסע אינסופי. שוב ושוב חוזר על עצמו המסע הארוך, רצוף המכשולים והאתגרים בחיפוש אחר מזון ומים, זהו מעגל החיים האפריקאי – מרוץ הישרדות לחיים.

עדר זברות בשמורת הסרנגטי בטנזניה | צילום: שאטרסטוק

לא כולם יצלחו אותו עד סופו. כרבע מיליון חיות בר מתות מדי שנה במהלך הנדידה, לא רק מטורפים אלא גם מסכנות אחרות אשר אורבות להן בדרך: צמא, רעב, חולי ותשישות.

מסלול הנדידה של אוכלי העשב עובר בשמורת סרנגטי שבדרום-מזרח טנזניה. בחודשים ינואר עד מרץ מתרחשת בשמורה עונת ההמלטות: כחצי מיליון עגלים נולדים בכל שנה בסרנגטי, כשהשיא הוא בחודש פברואר, עם 8,000 ביום. עבור הטורפים זו הזדמנות פז לטרף קל. למעלה מ-3,000 אריות שוכנים בסרנגטי והם עוקבים אחרי העדרים ברחבי השמורה. העשב הקצר אשר צומח בתקופה זו במישורי הסרנגטי מסווה את העגלים הצעירים ומגן עליהם מפני האריות ושאר טורפים רעבים האורבים להם – נמרים, ברדלסים, צבועים ועוד.

עדרים אדירים של גנו וזברות חוצים את נהר המארה בעת הנדידה הגדולה | צילום: פוטוליה

בחודשים מרץ עד מאי, עונת הגשמים, מתחילת תנועה של עדרי גנו, זברות וצבאי תומפסון בתחומי הסרנגטי בכיוון מערב וצפון (עד מרכז השמורה באזור סרונרה) בחיפוש אחר מרעה טרי. כאשר הגשמים מסתיימים בחודש מאי, האדמה מתייבשת במהירות והעדרים הרועים חייבים להמשיך הלאה. הם נעים מערבה בעקבות הנהרות כדי למצוא מפלט מהעונה היבשה הארוכה בדרכם אל שמורת מסאי מרה הרחוקה בקניה.

בעת חציית הנהר העגלים הצעירים נמצאים בסכנה תמידית מהתנינים האורבים להם | צילום: פוטוליה

העגלים הצעירים, שזו הנדידה הראשונה במחזור חייהם, עומדים להתמודד עם המכשול הראשון במסעם. כשהם עושים דרכם צפונה, בין החודשים יוני ואוגוסט, חוצים העדרים את נהר הגרומטי – זהו אחד מרגעי השיא של הנדידה הגדולה המספק הצצה לאחת מהדרמות הגדולות המתרחשות ביבשת אפריקה. זוהי שעתם של תניני הנהר, אשר המתינו חודשים רבים בצום כמעט מוחלט, לארוחת מלכים דשנה. בזמן שהעדרים מזנקים למים וחוצים בשחייה מהירה את מי הנהר הגבוהים לאחר הגשמים, התנינים אורבים לחלשים, לחולים ולעגלים הצעירים המאבדים את דרכם בהמולת החצייה. הם מזנקים בזריזות מפתיעה, לעיתים עם יותר ממחצית גופם מחוץ למים, לוכדים את טרפם בלסתותיהם החזקות ומושכים אותו עימם אל מתחת למים.

כפירי אריות. ספארי בטנזניה, בכל עונה, מספק אינספור הפתעות וחוויות | צילום: שאטרסטוק

לאחר חציית המכשול הראשון ממשיכים העדרים צפונה, אל הרמות הגבוהות של צפון הסרנגטי. בטורים מסודרים ובנתיבים קבועים שלא השתנו אלפי שנים, העדרים עושים דרכם מהמישורים המתייבשים אל עבר מישורי האדמה הוולקנית העשירה בצמחיה ירוקה. בדרכם הם חוצים את נהר המארה רחב הידיים אשר גם בו אורבים תנינים המצפים להם דרוכים לאחר המתנה בת שנה.

התמריץ לאלו שיחצו את הנהר הוא כרי העשב הירוקים של שמורת מסאי מארה, המצויה בשטחה של קניה. לאורך העונה היבשה הם ינדדו במרחביה וייהנו ממרעה של עשבייה מזינה שצמחה לאחר עונת הגשמים הקיצית. בסוף אוקטובר, לקראת עונת הגשמים הבאה, הם ממשיכים במסלול הנדידה ועושים את דרכם חזרה אל הסוואנות הדרומיות של שמורות הסרנגטי.

מעגל החיים: מי שלא יצליח לחצות את הנהר יפול טרף לתנינים ושרידיו יאכילו גם את הנשרים

בדצמבר הם משלימים את המעגל כשהם מתמקמים בדרום-מזרח השמורה, על גבול נגורונגורו, שם צומח העשב לאחר גשמי החורף ומציע שפע סידן, החיוני לנקבות בעונת ההמלטות, וכך מתחיל מחזור נוסף של גלגל החיים.

סרטון על הנדידה הגדולה:

הכתבה נכתבה בשיתוף המומחים של טנזניה טריפ

הפוסט הנדידה הגדולה: דרמת מעגל החיים הופיע ראשון במסע אחר

"זה היה מעבר לכל חלומותינו", אומרת עדי בחיוך ועיניה הופכות חולמניות כשהיא מביטה שוב ושוב בצילומים. "זה לא היה עוד טיול בחו"ל, אלא חוויה עוצמתית שמלווה אותנו הרבה אחרי, אפילו עכשיו. זו חוויה משפחתית מרגשת שאתה נושא בליבך ונוצר לכל החיים".

רק לפני חודש חזרה משפחת אגוזי מטיול בטנזניה, המשלב חמישה ימי ספארי בשמורות ושלושה ימים בזנזיבר, והם עדיין לא נרגעו. הם עונים על תיאור המשפחה הישראלית הטיפוסית: אבא ארז ואמא עדי, בני 40 פלוס, הורים לשני ילדים: אורי (9) ומאיה (6) והם מתגוררים בגבעת עדה.

משפחת אגוזי, עדי וארז והילדים אורי ומאיה, ליד רכב הספארי | כל הצילומים בכתבה מתוך האלבום המשפחתי

"חיפשנו יעד מיוחד לחופשה משפחתית בפברואר, כדי לחגוג את יום הולדתי ה-40, רצינו יעד נוח מבחינת מזג האוויר, שמתאים גם לילדים, עם חוויה שונה מהרגיל. מהרגע שעלה רעיון טיול הספארי בטנזניה – ידענו שזה מה שחיפשנו: אנחנו חובבי טיולים וטבע וכמעט בכל שבת מטיילים ברחבי הארץ עם הילדים, וטנזניה הציעה לנו שילוב של טבע פראי, נסיעת שטח בג'יפים ושפע של חיות בר. עבורנו זו הייתה הזדמנות לחופשה משפחתית לא שגרתית עם עומק וחוויות מלמדות. אורי, הבן שלנו, ילד סקרן ומשוגע על חיות, לא היה יכול לחכות ועוד לפני הנסיעה הכין מצגת לכיתה על טנזניה ושבט המסאי".

אורי ליד עץ בסוואנה האפריקאית. לפני הנסיעה הכין מצגת על טנזניה לילדי הכיתה שלו

מגיעים לאפריקה
"כשהיינו צעירים שנינו, ארז ואני, היינו תרמילאים הרפתקנים, כל אחד מאיתנו טייל במזרח הרחוק וכך היכרנו בנפאל. לכן לא נרתעו לנסוע לאפריקה ולא חששנו מהחיסונים או מתנאי הטיול, כי היה ברור לנו שהתמורה בחוויה העוצמתית שנקבל שווה את כל הוויתורים הקטנים על נוחות. בסוף, אגב, התבדינו", היא צוחקת, "כי אפילו הלודג'ים בשטח השמורות היו מפנקים ומותאמים למשפחות. זה מדהים לקבל רמת אירוח גבוהה ממש בלב בטבע, כשהחיות מגיעות לבקר אותך במרפסת".

אם לפני הנסיעה היו חששות מהתנאים, המציאות הוכיחה אחרת… הלודג' המפנק בשמורת נגורונגורו

"עם כל רוח ההרפתקנות, מכיוון שמדובר בחופשה משפחתית היה לנו חשוב לסגור את כל הנסיעה מראש בחברה מקצועית שנסמוך עליה בעיניים עצומות. בפגישה המקדימה התרשמנו מהתכנון המקצועי עד לפרטים הקטנים וגם מהעובדה שנקבל ליווי צמוד, באפריקה כולל מול איש קשר בישראל, לאורך כל השהות. אמנם שילמנו יותר מאשר אם היינו נוסעים באופן עצמאי או בוחרים בחברה זולה, אבל כשאתה נוסע עם ילדים לאפריקה לחוויה של פעם בחיים – אתה רוצה לישון בלילה בשקט ולהיות בטוח שתקבל שירות מקצועי ואמין מרגע היציאה ועד החזרה לארץ. ולרגע לא התאכזבנו".

אפריקה מכה בכך בכל החושים

את הנחיתה באפריקה, לראשונה בחייהם, הם לא יכולים לשכוח. "אפריקה מכה בך בכל החושים – בעיקר החום והעובדה שאין מזגנים. למזלנו חיכה לנו בשדה התעופה ג'ייקוב, המדריך/ נהג שליווה אותנו באופן צמוד לאורך כל שהותנו. אין ספק שהידיעה שיש מישהו מחכה לך ודואג לך ושאתה לא לבד – מרככת את הנחיתה, שיכולה להמם את מי שלא טייל במדינת עולם שלישי בעבר. אחרי שאספנו את המזוודות עלינו לג'יפ עם מקרר ובו שתייה קרה ואוכל, ויצאנו לדרך".

ספארי בטנזניה הוא חוויה בלתי נשכחת לאוהבי טבע ובעלי חיים

חוקר טבע בהתהוות: אורי בג'יפ הספארי

האריות עושים חיים
"חווית הספארי המשותפת הייתה משהו קשה להעביר במילים – הנופים המרשימים ומרחבי הסוואנות הענקיות, מגוון בעלי החיים מכל הסוגים והמינים וההזדמנות הנדירה לצפות בהם מקרוב כשהם מתנהלים בסביבתם הטבעית. אורי, שהיה בלחץ שלא יראה אריות, התיישב בג'יפ ועקב בדריכות אחר קו האופק, תר אחרי בעלי חיים ממש כמו חוקר טבע קטן. בסוף לא רק שהוא מנה לא פחות מ-31 אריות (!), אלא שגם התמזל מזלנו לצפות בצמד מהם 'עושים חיים'. מאיה הקטנה שלא בטוח הבינה מה שקורה שם – כל כך התרשמה משאגת האריה ומאוחר יותר חיקתה אותה באופן מרשים במיוחד".

אריות בעשב. שניים מתוך עשרות אריות שפגשנו במהלך הטיול

איך עושה אריה? מאיה מחקה שאגת אריה

עדי מספרת שהחיבור עם ג'ייקוב המדריך היה מדהים ואחרי שעות רבות של נסיעה משותפת בג'יפ הוא הפך לחבר של המשפחה. הוא היה רגיש מספיק לדעת מתי להדריך ולהיות פעיל ומתי לקחת צעד אחורה כדי לא לפגום בדינמיקה המשפחתית. עד כדי כך החיבור היה חזק שבתום השהות בשמורת סרנגטי הם הזמינו את גייקוב להצטרף לארוחת ערב בלודג' לכבוד יום ההולדת שלה. "לפתע כבו האורות ואני התבאסתי שדווקא בחגיגת יום ההולדת שלי יש הפסקת חשמל", היא מספרת. "כמה שניות אחר כך נכנסו כל העובדים כשהם שרים לי 'יום הולדת שמח'. התרגשתי עד דמעות מהמחווה המקסימה שעשו לכבודי. ללא ספק זה אחד מימי ההולדת הבלתי נשכחים שיצא לי לחגוג".

הענפים הקוצניים לא מטרידים את הג'ירפה

חיים ללא טלפונים
עוד חוויה מרגשת במיוחד, עדי מספרת, הייתה במפגש עם בני שבט המסאי. בניגוד לסיפורים ששמעו על שהתושבים "עושים הצגה" לתיירים ולמעשה בחיי היומיום לובשים בגדים מודרניים ומדברים באייפון, המשפחה עצרה בכפר אותנטי בדרך לשמורת סרנגטי, ולמעשה הם היו התיירים היחידים במקום.

אורי ומאיה מתיידדים עם חברים חדשים

"עבור הילדים זו הייתה חוויה פוקחת עיניים של חיי פשטות אותנטיים, ללא טלפונים וטכנולוגיה, בתנאים פיזיים שהם אינם מורגלים אליהם. ביקרנו בכיתת בית הספר, והילדים שלו היו מאושרים לראות את תגובות השמחה של התלמידים כשחילקנו להם בלונים. מאיה העדינה שלי התיישבה בטבעיות ליד ילד מקומי ובלי להתרגש עזרה לו לנפח את הבלונים. כשביקרנו בבקתת בוץ בה חיה משפחה היא נדהמה לגלות ש'חדר הילדים' הוא לא יותר מאשר כוך קטן בגודל של שולחן הסלון שלנו. ללא ספק, הם חזרו עם תובנות חדשות, כשהם מעריכים אחרת את אורח החיים שהם מורגלים לחיות בו בארץ".

עדי ומאיה עם נשות שבט המסאי

פינוקי זנזיבר
אחרי חווית הספארי המאתגרת הם מקנחים את החופשה המשפחתית בשלושה ימי נופש מפנק בזנזיבר. "זה היה פשוט השילוב המושלם", היא אומרת בסיפוק. "שלא יהיה ספק, נהנינו מכל רגע בספארי, אבל אחרי חמישה ימים שאת קמה מוקדם בבוקר ונוסעת בדרכים מאובקות בשטח עד שעות אחר הצהרים – את רוצה לנוח ולהתפנק".

אחרי הדרכים המאובקות בספארי, הים הטורקיזי של זנזיבר משמש רקע מושלם לרגיעה ומנוחה

אבל הנחיתה בזנזיבר זימנה להם הפתעה. "באפריקה, כמו באפריקה – הכל יכול לקרות. כשנחתנו בזנזיבר, גילינו כי המזוודות שלנו נותרו מאחור". הפקיד בשדה התעופה משך בכתפיו כשביקשתי לדעת מתי נקבל את חפצנו וענה "אקונה מטטה" ("אין דאגות"). למזלנו, אנשי הקשר של החברה הישראלית התגייסו לעזור וכשהגענו למלון היוקרה שהוזמן מראש גילינו ששדרגו עבורנו את החדר לכזה עם בריכה צמודה, כדי שלא נרגיש שלא בנוח עם החוסר בבגדים. מול החדר קרץ לנו חוף עם מי טורקיז צלולים, ממש כמו הבריכה… זה היה פינוק מהחלומות", עדי אומרת ומוסיפה בחיוך, "הבעיה היחידה היא שאחרי טיול כזה כבר לא נוכל לחזור לאחור בטיולים הבאים…".

לא ברור איפה הבריכה מסתיימת והאוקיינוס מתחיל… במלון הזנזיבר

משפחת אגוזי טיילה בטנזניה בטיול פרטי שאורגן על ידי טנזניה טריפ

הפוסט טיול משפחתי בטנזניה הופיע ראשון במסע אחר

עיקר קסמה של עיירת הנופש אלגרו (Alghero) השוכנת על "חוף האלמוגים" במערב האי סרדיניה טמון בניחוחות הקטלאניים שנספגו בה, תוצאה של שלטון ספרדי בן 500 שנים, ולא במקרה יש המכנים אותה: ברצ'לונטה (Barceloneta) , "ברצלונה הקטנה".

אלגרו, הכיבוש הספרדי הותיר בה ניחוחות קטלאניים | צילומים בכתבה: רוית חבשוש

בין חומות העיר וביצוריה מתפתלות סמטאות צרות

העיירה העתיקה, שהייתה מאחז קטלוני חשוב בימי הביניים, נבנתה על צוק הבולט אל תוך הים ובתוך חומותיה המבוצרות וביצוריה העתיקים מתפתלות סמטאות צרות וציוריות המציעות למשוטטים בהן שלל חנויות בוטיק קטנות ומסעדות של אוכל מקומי מעולה.

העיירה העתיקה נבנתה על צוק הבולט אל הים והוקפה בחומות בצורות

סמטה באלגרו

את ההשפעות הקטלאניות המובהקות אפשר לחוש באדריכלות הגוטית-קטאלנית, בדיאלקט המקומי המתנגן באוזניים, בשלטי הרחובות הכתובים בקטאלנית, וכמובן – בקולינריה המשובחת שהיא מציעה.

את ההשפעות הקטלאניות המובהקות אפשר לראות, בין השאר, באדריכלות הגוטית-קטלאנית

שלט צנוע מפנה אותי לסמטה קטנה והמראה המזמין של המסעדה הקטנה כובש אותי בעיצוב החמים, בהקפדה על הפרטים ובעיקר בתחושה האינטימית שהיא מעניקה למי שנכנס פנימה.

השלט המפנה למסעדה

המראה המזמין של המסעדה כובש אותי

עיצוב חמים ואווירה אינטימית במסעדת Cullera

אני זוכה לקבלת פנים חמימה של שני בחורים חייכנים מעבר לבר. בשל הקרבה הברורה ביניהם אני מנחשת שהם זוג, אבל כשהם שומעים זאת הם פורצים בצחוק גדול ומספרים לי שהם צמד אחים וכי המסעדה עבורם היא הגשמת חלום משפחתי.

האחים פביו (מימין) ורוברט (משמאל)

"אנחנו שנינו דור המשך למסעדנים סרדים", מספר לי רוברטו הצעיר בחיוך. "ההורים שלנו הגיעו מכפר קטן ועתיק בלב סרדיניה, אבל הכירו והתאהבו דווקא במילאנו. הם פתחו את המסעדה שלהם – Giamaranto – בעיר סאסארי בשנת 1983, אותה שנה בה אחי הבכור פביו נולד. לא הרבה אחרי גם אני הצטרפתי למשפחה".

Giamatanto, המסעדה של ההורים בסאסארי, נחשבת לאחת הטובות בסרדיניה

מסעדת Giamaranto בסאסארי זוכה להצלחה רבה ונחשבת כיום לאחת מעשר המסעדות הטובות בסרדיניה, ושני האחים שגדלו בין הסירים, באופן טבעי מוקסמים מעולם הקולינריה וחולמים לפתוח יחד מסעדה. כל אחד מהם התמחה שנים רבות בתחום הקולינריה בחו"ל – פביו בלונדון ורוברטו בלונדון, שטוקהולם ואגם גרדה באיטליה.

הם חוזרים לאי ומחליטים לממש את חלום ילדותם: בשנת 2016 הם רוכשים מבנה ישן של המשפחה בעיר העתיקה של אלגרו ומתחילים בשיפוצים על מנת להכשיר אותו למסעדה.

במהלך השיפוצים הם מוצאים כף עתיקה, בת למעלה ממאתיים שנה, וכמחווה לממצא ההיסטורי המרגש הם קוראים למסעדה החדשה שלהם: Cullera – "כף" בקטלאנית עתיקה.

"זה היה כאילו קיבלנו רמז מן העבר, חיזוק לכך שאנחנו עושים את מה שצריך לעשות – להציג את המורשת הקולינרית שלנו בגאווה", מוסיף פביו ומראה לי את הכף העתיקה המוצגת בגאון על קיר המסעדה.

הכף העתיקה שעל שמה קרויה המסעדה תלויה בגאווה על הקיר

תפריט המסעדה מציע שילוב אנין טעם של המטבח הסרדי והמטבח הקטלאני. "אנחנו נותנים כבוד למורשת ההיסטורית שלנו ומגישים מנות מסורתיות, אבל שדרגנו אותן לרמה מתוחכמת יותר של קולינריה – בחומרי הגלם הטריים והאיכותיים, בטעמים המורכבים וברמת הגימור וההגשה".

מנת אנטיפסטי במסעדת La Cullera

ואכן זו חגיגה אנינת טעם במגוון צבעים, מרקמים וטעמים ואני פשוט לא יכולה להפסיק לאכול: אני פותחת במנת אנטיפסטי המוגשת עם מרק הפתיחה "הכף", ארבעה סוגי אנטיפסטי ובמרכזם פרח קישוא מטוגן במילוי אנשובי וגבינה סרדית טרייה. מרק הפתיחה "הכף" משתנה מדי שבועיים-שלושה בהתאם למרכיבים העונתיים הטריים שמציעה האדמה.

מרק "הכף" משתנה בכל שבועיים-שלושה בהתאם למוצרים העונתיים הטריים

אני ממשיכה עם פסטה טרייה בשבבי בוטרגה (ביצי דגים מיובשות ומומלחות) וקרם סלרי, טועמת ממנת הריזוטו Venere – ריזוטו איטלקי שחור שבושל באניס ודיו של דיונון, מוגש עם טרטר טונה, רוטב אבוקדו וקליפת תפוז ומקנחת בקינוח מענג בעדינותו – יוגורט יווני עם אמרטו תפוזים ודבש.

פסטה טרייה בשבבי בוטרגה (ביצי דגים מיובשות ומומלחות) וקרם סלרי

בתום הארוחה אני יושבת מחויכת ומתקשה להיפרד מהמקום. "רוצה לראות את הנשק הסודי שלנו?", צוחקים הבנים ולוקחים אותי אל המטבח הצנוע, שם אני זוכה להכיר את אמא אנטונלה המיתולוגית בפעולה.

אמא אנטונלה במטבח

"לידיים של מאמא שלנו יש מגע של קסם", אומרים בניה, בעלי המסעדה

"לידיים של מאמא שלנו יש מגע של קסם וזה חלק גדול מסוד ההצלחה. כולם מגיעים אלינו במיוחד כדי לטעום את הפסטות הסרדיות הטריות שהיא מכינה בעצמה", והיא מחייכת בצניעות ומציגה כיסוני Culurgiones מושלמים.

אני לא מרפה ממנה עד שאני יוצאת עם מתכון לכיסונים המופלאים שלה – אבל היא מזהירה אותי שההכנה דורשת ידיים מיומנות  ומצריכה תרגול. הרבה מאוד תרגול…. להפתעתי, גיליתי שגם עם "הידיים השמאליות" שלי במטבח הצלחתי להוציא כבר בניסיון הראשון תוצאה לא רעה בכלל… יש תקווה!

הכיסונים של אנטונלה, את המתכון תמצאו מעל התמונה

"את יודעת, אני מאמין שדברים לא קורים ללא סיבה", אומר לי רוברטו כשאני עומדת לעזוב. "המסעדה של ההורים שלנו בסאסארי ממוקמת ברחוב אלגרו – כשם העיר בה פתחנו את המסעדה שלנו, מציאת הכפית העתיקה במהלך עבודות השיפוץ ובצירוף מקרים מדהים – בדיוק כמו הוריי, אני פותח את המסעדה באותה שנה בה ילדי הבכור עומד להגיע לעולם. מי יודע? אולי אנחנו מכינים את הדור השלישי לקולינריה משובחת", הוא מוסיף בחיוך שובב.

La Cullera, Via Sannino 7, Alghero. המסעדה פועלת בחודשי הקיץ – אפריל עד סוף אוקטובר

—–

רוית חבשוש, "חבשושית בדרכים" – מומחית לסרדיניה. להזמנת הרצאות וטיולי בוטיק בניחוח אנתרופולוגי בהתאמה אישית. אתר אינטרנט

הפוסט סרדיניה: כף עתיקה וטעמים קטלאניים הופיע ראשון במסע אחר

שעת בין ערביים, השמש עומדת לשקוע על הכיכר המרכזית בכפר ההררי גבוי (Gavoi) הממוקם במרומי רכס ג'נרג'נטו אשר בלב סרדיניה. קולות תופים רועמים מסביבי ואל הכיכר מרוצפת האבנים נוהרים מן הסמטאות הסמוכות עוד ועוד אנשים לבושים ברדסים כהים בפנים מושחרות בפיח.

חלקם מסתירים את פניהם תחת מסיכות עץ שחורות בעלות הבעה מאיימת, ואילו המהדרין מתהלכים כשלראשם מסיכות מעוררות אימה עשויות עצמות ועורות בעלי חיים וגופם מכוסה פרווה. רבים מהם נושאים תופים מסורתיים עשויים בעבודת יד והם מכים בעזרת מקלות עץ על העור המתוח במקצב רועם אשר יוצר ציפייה לבאות.

ממראות הקרנבל: פנים צבועות בשחור, מסכות עץ מפחידות ועורות של בעלי חיים | צילומים: רוית חבשוש

הצפיפות הולכת וגוברת. מכל עבר נפתחים בקבוקים והיין נמזג בנדיבות. כוס הפלסטיק הקטנה שאני מחזיקה בידי לא מפסיקה להתמלא מחדש בכל פעם שאני שותה, ואני מבינה שכדי לא להשתכר כדאי שאשאיר אותה קצת מלאה. זה לא ממש עוזר לי – זוהי חגיגה של היינות החדשים שענביהם נבצרו בביקור האחרון שלי באוקטובר וכולם שותים בהנאה רבה וללא מעצורים.

משועשעת, אני מבחינה בבקבוקי פלסטיק גדולים הנישאים בתיקים או בכיסים, אליהם מחוברת צינורית דקה לאספקה רציפה של הנוזל עז הטעם וההשפעה.

יש מי ששותה מכוס ויש מי ש"מתדלק" בעזרת בקבוק וצינורית…

האווירה הופכת מרוממת מרגע לרגע. הכיכר כבר מלאה מלהכיל את מאות האנשים המצטופפים בה והם מתנקזים אל הסמטאות הסמוכות בנגינה ושירה רמה המלווה ביללות שמחה. נחיל של אנשים סוחף אותי עמו ואני משחררת ומתמסרת למקצבי התופים והאקסטזה…

כמו בכל מקום בעולם, הקרנבל בסרדיניה (su Carrasegare) הוא עונה של חגיגות פרועות אשר מתקיימות ממש לפני הלנט, תקופת הצום הנוצרית. למרות זאת, הטקסים העתיקים שנשמרו בסרדיניה שונים מאוד מן הקרנבלים המודרניים העליזים שאנו מכירים, ושורשיהם נעוצים עוד בעידן הנוראגי הקדום, טרום הנצרות.

ההמונים גודשים את הכיכר הקטנה

הקרנבל בסרדיניה, ובייחוד בברבג'יה אשר בלבו הפראי של האי, מייצג מסורת קדומה בת אלפי שנים של חברות רועים חקלאיות בעלת תפקיד חברתי ברור: טקסי פולחן פגאניים שנועדו לפייס את הרוחות הרעות ולהביא שפע וברכה לקהילה.

החגיגות שהתקיימו בעיצומו של החורף הקר והחשוך, בחודשים פברואר ומרץ, ייצגו את חרדתו של האדם לנוכח הטבע הרדום וחוסר הודאות של הקיום, ונועדו לבשר חיים ופריון עם לידתו המחודשת של הטבע לקראת בוא האביב.

החגיגות נועדו, בין השאר, לבשר על לידתו המחודשת של הטבע לקראת האביב

מסביב למדורות טקסיות התקיימו חגיגות יצריות שכללו שתיית יין לשכרה, אכילת בשר נא, ריקודים, אורגיות המוניות והקרבת סמלית של חיה – טקס שנועד לדמות את ההקרבה הבסיסית למען טובת הקהילה.

באמצעות הקרנבלים שחררו האנשים את הלחץ האישי והחברתי, את עול החיים הקשים. החגיגות היוו מעין היתר חברתי לצאת מהתחום אל הכאוס, להתפרע למשך פרק זמן מוגדר ומוגבל מראש ולשוב בחזרה אל התחום.

הזדמנות להתפרע ולחרוג מהמוסכמות

עם הזמן, אומצו החגיגות על ידי מוסדות דת ושלטון שהוסיפו להם סממנים דתיים ומיהרו לנכס אותם למען תועלת המנגנון השולט. ולמרות זאת, הטקסים הקדומים המשיכו להתקיים זמן רב מאוד, בייחוד בכפרים המבודדים של סרדיניה, אם כי בגרסה מעודנת יותר אשר ממירה את טקס הקורבן בתהלוכה סמלית.

דמויות הממוטונס מהכפר מאמויאדה

למרות השוני בין הכפרים השונים בסרדיניה במראה הדמויות – הרעיון מאחורי הטקס הפיוס דומה וכולל שתי דמויות שהן אב טיפוס: דמות הפרא החייתי ודמות השומר. כשהם לבושים עור חיה ונושאים על גבם פעמוני בקר, פניהם מושחרות ומוסתרות תחת מסיכה בדמות חיה – מובלים הקורבנות באמצעות השומרים לקראת "מותם", בעוד השומרים מונעים מהם להימלט מגורלם. שתי הקבוצות נעות יחד בתיאום, ממש כמו בריקוד.

באמצעות הריקוד ואמצעים פולחניים אחרים הנעשים תוך לבישת המסכה, שומט האדם את זהותו היומיומית המוכרת המגבילה אותו כל כך בחוקיה ובהרגליה ומפליג אל מחוזות קיום שונים לחלוטין; אל עולם הרוחות, השדים, החיות והאלים. המעבר הרגעי אל אותם מחוזות עלומים וזהויות נסתרות מאפשר לאדם להפוך בעצמו לאחד מהיצורים השולטים במחוזות אלו וממתנת את הפחד הקמאי מהם.

לקריאה נוספת:

סרדיניה – תהלוכת אפיסיו הקדוש בכל שנה בחודש מאי מתקיימת בסרדיניה תהלוכה לכבודו של אפיסיו הקדוש. אלפים מגיעים מכל קצות האי, לבושים בתלבושות ייחודיות לכפר או למחוז ממנו באו, כדי לצעוד באחת התהלוכות הארוכות והעתיקות ביותר באירופה

מדריך מסע אחר לאיטליה

__________

"חבשושית בדרכים" – הרצאות וטיולי בוטיק אנתרופולוגיים בסרדיניה, לפרטים לחצו כאן >>

הפוסט הקרנבלים האפלים של סרדיניה הופיע ראשון במסע אחר

צפון יוון הוא חבל ארץ עשיר ביופי טבעי וספוג בהיסטוריה, המציע למטייל אין סוף אפשרויות – טיולים רגליים בנופים ההרריים, ביקור באתרים עתיקים, שוטטות בין כפרים ציוריים ומנזרים מבודדים על צוקים נישאים. הנה כמה מהאתרים היפים שתוכלו לבקר בהם במהלך טיול בצפון יוון:

סלוניקי
סלוניקי (Thessaloniki), בירת חבל מקדוניה, היא העיר השנייה בגודלה ביוון. זוהי עיר מודרנית, קוסמופוליטית ועשירה, המשלבת חדש מול ישן. מהמגדל הלבן (Lefkos Pirgos) מבצר מהמאה ה-13 המשמש כסמל העיר – תוכלו ניתן להשקיף על נופי העיר ועל הים. במקום נמצא המוזיאון לתרבות ביזנטית, ותוכלו להעמיק את ההתרשמות בביקור באחת מהכנסיות הביזנטיות הרבות שבעיר.

סלוניקי, העיר השנייה בגודלה ביוון, משלבת חדש מול ישן

מעבר לאתריה הביזנטיים והרחובות המודרניים, זוהי עיר של מורשת יהודית משגשגת בת מאות שנים, שקהילתה נספתה כמעט לחלוטין בשואה. טיול רגלי בעקבות האתרים היהודים חושף את עברה המפואר של הקהילה היהודית בעיר: פאר הבנייה בכיכר אריסטוטלוס, שהיתה בבעלות יהודית, בית הכנסת מונסטירליס, המוזיאון היהודי המרגש, האנדרטה לזכר הנספים בשואה ובית הקברות היהודי. חובבי קניות ייהנו משיטוט בטיילת הארוכה ומלאת החיים של סלוניקי ובשוק הססגוני.

המנזרים התלויים במטאורה ואגם פלסטירה
מטאורה (Meteora) נמצאת מדרום-מערב לסלוניקי, מרחק של כשעתיים נסיעה. שמו של האזור נגזר מהמילה היוונית מטאור, שמשמעה "תלוי באוויר", ואכן המנזרים המבודדים נראים כתלויים בין שמיים וארץ על ראשי הצוקים.

על מצוקי מטאורה נבנו לפני מאות שנים מנזרים מבודדים

מנזרים מבודדים אלו נבנו בימי הביניים על ידי נזירים פורשים, שרצו להתיישב במקום לא נגיש. הם נבנו ישירות על עמודי הסלע והצוקים התלולים והגישה היחידה אליהם היתה באמצעות סולמות חבלים. כיום נותרו שישה מנזרים פעילים במטאורה, כשהגדול והמרשים מכולם הוא מגאלו מטאורו, הכולל כנסייה מרשימה ומוזיאון החושף את חייהם של הנזירים. בשקיעה הנוף הצופה לשאר המנזרים נראה קסום ומכושף במיוחד. ממטאורה כדאי להמשיך לאגם פלסטירה (Plastiras) היפהפה, המוקף הרים, שמזכיר במראהו פיורד נורווגי… מעל האגם, במיקום נפלא המשקיף על האזור כולו, מומלץ לשבת בטברנה וליהנות מתצפית נהדרת לצד מאכלים יווניים אותנטיים.

אגם פלסטירה היפהפה, המוקף הרים, מזכיר במראהו פיורד נורווגי

חצי האי חלקידיקי
חצי האי חלקידיקי (Halkidiki), הנמצא מדרום-מזרח לסלוניקי, מזכיר במראהו כף יד עם שלוש אצבעות דקות וארוכות. שתיים מלשונות היבשה המוקפות ים, קסנדרה וסיטוניה, הן אזורי נופש פופולריים, ואילו האצבע המזרחית ביותר, אתוס (Athos), היא אזור אוטונומי למחצה – הר קדוש שבו מתגוררים נזירים בצנעה ובשקט ביותר מ-20 מנזרים. אתוס מכונה גם "אי הגברים", משום שנשים אינן רשאיות להיכנס אליו, אפילו לא לביקור קצרצר. על פי המסורת, מריה הבתולה, אמו של ישו, ביקרה כאן ולאחר מכן נאסר לא רק על נשים לבקר כאן אלא גם על כל דבר ממין נקבה, מסיבה זו אין באתוס חתולות, תרנגולות, פרות וכדומה, אלא רק הזכרים של בעלי חיים אלו.

חוף קסום ופראי בחצי האי חלקידאקי

מפלי אדסה ואגם פרספה
אדסה (Edessa), בירת מחוז פלה, היא אחת הערים המיוחדות באזור. היא יושבת בראש מצוק גבוה הצופה לעמק ירוק ופורה המשתרע עד סלוניקי. מים הנובעים ממעיינות באזור זורמים בתעלות מתחת לבתי העיירה ומתלכדים לכדי מפלי מים מרהיבים. למרות שזרימת המים בשיאה בחורף ובאביב, בכל חודשי השנה אפשר לשמוע, כמעט בכל פינה באדסה, את רחש המים הזורמים.

לא רחוק משם נמצא לוטרקי פוזאר, אתר המעיינות החמים המפורסם ביוון, המוכר ליוונים עוד מהעת העתיקה. כבר בכתביו של היפוקרטס, אבי הרפואה, מצוינות סגולות הריפוי של המים החמים הבוקעים מהאדמה. חלק מהמעיינות החמים זורמים בערוץ הנחל וניתן להיכנס אליהם בחופשיות, אחרים מוזרמים לבריכות מלאכותיות בטמפרטורה של 36 מעלות והכניסה אליהם בתשלום סמלי. את חוויית המים מומלץ לסיים בביקור באגם פרספה רחב הידיים, שנמצא בשטחן של שלוש מדינות: יוון, מקדוניה ואלבניה.  

קסטוריה
כשתגיעו אל קסטוריה (Kastoria) תבינו למה רבים סבורים שהיא העיר היפה ביוון. נתחיל במיקום: קסטוריה גולשת אל גדות אגם אורסטיאדה, שבמערב חבל מקדוניה, ובתי העיר מכסים גם את חצי האי בלב האגם. מימיו הכחולים של האגם מוקפים ברכסי הרים יפים. העיר מכונה "עיר הפרוות" על שום תעשיית הפרוות שפרנסה לאורך השנים את תושבי המקום. גם כיום נמכרים בחנויות בעיר מעילי פרווה ומוצרים נלווים, הנחשבים לאיכותיים במיוחד. סמטאות האבן העולות במעלה הגבעות, הבתים הצבועים לבן עם הגגות האדומים והכנסיות הקטנות הפזורות ברחבי העיר – כל אלה מקנים לקסטוריה קסם מיוחד, והטבע המרהיב המקיף אותה מכל עבר משלים את התמונה.  

קסטוריה, שבתיה גולשים אל קו המים וממלאים חצי אי בלב האגם

הר האולימפוס
כשעה נסיעה מדרום לסלוניקי נמצא ההר הגבוה ביותר ביוון. הכביש המטפס אל מרום האולימפוס מפותל וצר, אבל זאת לא הסיבה היחידה לא למהר בנסיעה בו. תצפיות הנוף המרהיבות והכפרים הקטנים בדרך המספקים חוויה אותנטית. פסגת האולימפוס מעוטרת בענן כמעט תמידי שנח עליה, כיאה למקום משכנם של האלים. הטיול כאן כולל הליכה נעימה בשמורת טבע מיוערת, בין מפלים ומעיינות והיכרות עם החי והצומח של האזור. זהו גם המקום המושלם ללמוד בו על חייהם של האלים מהמיתולוגיה היוונית, שחלקם הפגינו תכונות אנושיות למדי, כמו קנאה ונקמנות. למרגלות ההר יש עיירות וכפרים נעימים שכדאי לשוטט בהם.

הר אולימפוס. למראה הנופים, קל להבין למה האלים היוונים בחרו לגור דווקא כאן

הפוסט צפון יוון – אלים, מפלים ומצוקים הופיע ראשון במסע אחר

לא רבים מכירים את סרדיניה, האי האיטלקי הפראי ומלא המסתורין, שנמצא במרחק טיסה קצרה מכאן וטומן בחובו מגוון אפשרויות, חוויות מסעירות ולא מעט הפתעות. בידודו של האי הוא שעיצב את אופיו הייחודי והוא מלא ניגודים מפתיעים – כך שכל אחד יוכל למצוא בו את מה שהוא אוהב:

1. לחובבי ההיסטוריה הסקרנים ממתינה תעלומה מסתורית האופפת את האי וסודותיו הקדומים נחשפים בשרידי התרבות הנוראגית שהותירה אחריה למעלה מ-7,000 אתרים בכל רחבי האי. מלבד זאת תוכלו למצוא בסרדיניה עוד רמזים רבים לתרבות העבר המפוארת – מאתרי קבורה קדומים שזכו לכינויים שיסעירו את דמיונכם – "קברי ענקים" (Tomba di Gigante) ו"בתי פיות", ועד אבן פריון מסתורית עם סימונים מעגליים הקשורה לפולחן העתיק של האם הקדושה.

2. לחובבי הטבע והאקסטרים – סרדיניה היא גן עדן לחובבי הטבע הפראי ולנופיה הבתוליים יש עוצמה מסחררת. על רקע תפאורה עוצרת נשימה זו תוכלו ליהנות ממגוון עצום של פעילויות: טרקים רגליים או רכיבה על סוסים ביערות עבותים, שיט בקיאק לאורך חופים בתוליים וביקור במערות חבויות בין הסלעים, טיפוס מאתגר על צוקי אבן נישאים, וכמובן, כל אפשריות הספורט הימי החל משיט, צלילה גלישת גלים וקייט סרפינג.

טרק בפארק הלאומי ג'נרג'נטו

3. לחובבי אירועי הפולקלור – לאורך כל השנה מתקיימים בסרדיניה שלל אירועים דתיים וחגיגות פולקלור, המעניקים למבקר בהם חוויה אותנטית המאפשרת להכיר מקרוב את הפולקלור הייחודי: החל מתהלוכת סנט אפיסיו, המציגה אלפי תלבושות מסורתיות מכל קצות האי, פסטיבלי "חצרות פתוחות" בכפרים, החושפים סדנאות אומן מסורתיות ומעדנים קולינריים מקומיים, חתונות מסורתיות הנחגגות בפרץ אותנטי של מוסיקה, שירים וריקודים, וכמובן, קרנבלי החורף הפרועים עם דמויות הממוטונס המפחידות שלא יותירו אתכם אדישים.

חתונה מסורתית בעיירה סנטה תרזה די גאלורה

בחורה צעירה בלבוש מסורתי

4. לחובבי הקולינריה הנהנתנים – סרדיניה מציעה מגוון מטבחים מקומיים, השונים זה מזה בזכות המאפיינים הגאוגרפים הייחודיים שלהם. לאורך החוף תוכלו ליהנות משלל מנות של דגים ופירות ים טריים, בעוד שהבישול המסורתי של פנים האי משקף חברה הררית של רועים וציידים: קדירת בשר ציד עם מעט ירק מקומי לצד גבינת הצאן המפורסמת "פקורינו סרדו" ויין הקנונאו עז הטעם. אם תרצו, תוכלו להצטרף לארוחת רועים בטבע, בה מככב פורצ'דו (su Porcheddu), חזיר צלוי עם עלי הדס על שיפוד. את המתוקים של סרדיניה אסור לכם להחמיץ – לא תוכלו להיגמל מטעמם המענג.

תלבושות המסורתיות אינו שמורות למוזיאון, אלא משמשות את הסרדים כחלק בלתי נפרד מחייהם

5. לעשירון העליון ואוהבי החיים הטובים – רצועת החוף קוסטה אזמלרדה (חוף האיזמרגד) היא אתר הנופש היוקרתי ביותר של חוג הסילון הבינלאומי בים התיכון ושונה לחלוטין משאר סרדיניה. תמורת תשלום הולם תוכלו למצוא כאן את כל הפינוקים והאפשריות לבילוי ונופש ברמה הגבוהה ביותר. ממלונות יוקרה במחירים שערורייתיים ועד אחוזות פרטיות התחומות בגדרות גבוהות המבטיחות פרטיות מוחלטת, יכטות מפוארות, מגרשי גולף, מסעדות גורמה, חנויות מעצבים וכל מה שכסף יכול לקנות.

יאכטות פאר הן עניין שבשגרה בקוסטה אזמרלדה

בית קפה יוקרתי

6. לחובבי פשטות כפרית נינוחה – כפרי הרועים המבודדים בליבו ההררי של האי שמרו על פשטותם האותנטית, מסורות העבר ואורח החיים שלא התקלקל עדיין על ידי הקדמה. כאן תוכלו לחוות מקרוב את אורח החיים הנינוח של חיי הרועים וליהנות מחוויה פסטורלית מיוחדת במינה אשר תחשוף אתכם לתמציתה האותנטית של סרדיניה.

שיטוט בין סמטאות האבן ספוגות ההיסטוריה בכפר פוני

הפעמונים עשויים בעבודת יד וכל רועה מזהה את צליל הפעמון הייחודי לעדר שלו

ביקור בחוות רועים מקומית יחשוף בפניכם את אורח החיים הפסטורלי בלב האי

7. לחובבי החופים – אם אתם מחפשים חופשת בטן-גב קיצית ועצלה תחת קרני השמש – סרדיניה היא המקום בשבילכם. האי שטוף השמש המוקף במימיו הכחולים של הים התיכון מציע למבקריו 2,000 ק"מ של חופים עוצרי נשימה. בחופים המוסדרים הסמוכים לאתרי הנופש תוכלו ליהנות ממתקנים ושירותים רבים, ואם תחפצו להתרחק מעט מההמונים תוכלו להגיע באמצעות סירה או הליכה לחופים בתוליים מבודדים.

תצפית על קאלה גולוריצה

קאלה גולוריצה

8. לחובבי הבילויים האורבניים – סרדיניה מציעה חוויה אורבנית נינוחה: ערים נעימות המעניקות תחושה אינטימית ועתירות אתרים יפים, מוזיאונים, שווקים כנסיות ומבצרים. כאן תוכלו להעביר את הזמן בשיטוט ניחוח בסמטאות עתיקות מרוצפות אבנים, ביקור בחנויות נפלאות למלאכת יד ומזכרות, טעימות קולינריות בבתי קפה, מסעדות וטרטוריות קטנות ומענגות, ולקינוח – קוקטייל התבוננות בשקיעה מול הנמל הציורי.

תצפית על עיר הבירה, קאליארי

פסטורליות נעימה בבוסה

רחוב באלגרו, עיר עם ניחוח קטלאני

לגימת קוקטייל מול השמש השוקעת בנמל אלגרו. בסרדיניה הקצב איטי יותר

9. לחובבי האמנות – ביקור בכפר-המוזיאון סן ספרטה (San Sperate) אשר רחובותיו מעוטרים בציורי קיר המעוררים לתחייה סצנות יומיומיות מן החיים המסורתיים, ומשתלבים בטבעיות בחיים המודרניים. בכפר זה תוכלו לערוך סיור בגן פסלי האבן הייחודי של האמן המקומי, פינוצ'יו שולה (Pinuccio Sciola‏), אשר מפיק מן האבנים צלילים מעולמות אחרים.

אל תחמיצו את אמנות הרחוב של אורגוזולו, אשר זכתה בעבר למוניטין מפוקפק בשל פעילות של כנופיות השודדים אך כיום היא מפורסמת בזכות מאות ציורי קיר גדולים ומרהיבים הפזורים ברחובותיה ומציגים מחאה בשלל נושאים פוליטיים ועוולות חברתיות מכל רחבי העולם, חלקם שנויים במחלוקת בגלל גישתם החתרנית.

ציור קיר בכפר סן ספרטה

"הלוחש לאבנים" – פינוצ'יו שולה בגן הפסלים

"השודדים של אורגוזולו" – מחווה לסרט שתיעד תופעה חברתית בשנות ה-60 בעיירה אורגוזולו

10. לחובבי החיים הבריאים – סרדיניה ידועה בזכות אריכות החיים המופלגת של תושביה, שרבים מהם עוברים בקלילות את גיל מאה בבריאות מפליאה ומלאת חיוניות. מסע אל אחד מחמשת "האזורים הכחולים" כפי שהוגדרו בספרו של כתב נשיונל גיאוגרפיק דן בוטנר, יאפשר לכם להכיר מקרוב קשישים חייכנים בעלי רוח צעירה ונמרצת ולגלות את הסודות לחיים ארוכים ובריאים הטמונים באורח חייהם: באוכל שהם אוכלים, בקשרים החברתיים שלהם ובתפיסת העולם שלהם.

ג'וליו בן ה-102 רוכב בכל יום על אופניו

ג'ינו, צעיר ברוחו בן מאה, משתף את הסודות לחיים ארוכים ובריאים

"חבשושית בדרכים" – הרצאות וטיולי בוטיק אנתרופולוגיים, לפרטים לחצו כאן >>

הפוסט סרדיניה – האי שמגשים כל חלום הופיע ראשון במסע אחר

לקראת שעות בין הערביים אנחנו מסיימים את יום הספארי שלנו בשמורת סלוס (Selous Game Reserve), כשלפתע אנחנו מבחינים ברגל של פיל נעה בצמחייה. נרגשים מן הגילוי, אחרי שכל היום לא הצלחנו לאתר פילים, אנחנו עוקבים אחר החיה העצומה. רכב השטח הפתוח מתקדם לאיטו לאורך קו המים כשלפתע ניצבים מולנו שני פילים צעירים. המדריך שלנו מדומם את מנוע הרכב כדי לא להבהיל אותם ואנו מצלמים בהתרגשות. קרבה שכזאת לפיל היא לא מה בכך, וכאילו להעצים את ההתרגשות, אחד הפילים הצעירים מתקרב עוד יותר אל הרכב הפתוח והמדריך המקומי מבקש מאתנו להפסיק לצלם ולהמתין בשקט עד שהפילים ילכו לדרכם.

ג'יפ הספארי נע ברחבי סלוס, שמורת הפרא הגדולה ביותר באפריקה

המפגש הקרוב עם הפילים הוא רק אחת מהחוויות שמזמנת שמורת סלוס בדרום טנזניה למטיילים בה. זהו פארק שופע צמחייה, עם עצים רבים – מינים של אקציות, עצי באובב עתיקים, דקלים ושיחים פורחים, שונה מאוד ממשטחי הסוואנה המוכרים משמורות אחרות במזרח אפריקה. ובתוך כל הירוק הזה יש שפע אדיר של בעלי חיים. 

מפגש קרוב (מאוד) עם פיל בשמורת סלוס

כל יום משהו חדש
משמעות המילה ספארי בסוהאילית היא "מסע", ואכן זהו מסע בעקבות בעלי החיים הנעים ברחבי השמורה בעקבות המים, העשב הטרי ובעלי חיים אחרים המשמשים להם כטרף למאכל. בניגוד לתצפית על מוצג במוזיאון, שום דבר כאן אינו מובטח. מה שתראו ביום אחד הוא לא מה שתראו למחרת, וכל יום המשחק מתחיל מחדש. זהו משחק ציד לכל דבר: נוסעים שעות ארוכות בשמורה העצומה, בולשים בעיניים אחר תזוזות באופק ובין השיחים, ואז זה קורה – חיית הבר עומדת מולך במלוא הדרה, בסביבתה הטבעית. זו חוויה עוצמתית ומרגשת, שגורמת אפילו לגדול הציניים להתרגש ממש כמו ילד.

מבט מלמעלה – עדר ג'ירפות בין העצים

שמורת הפרא העצומה סלוס ממוקמת בדרום-מזרח טנזניה. היא נקראת על שם פרדריק סלוס, צייד ופעיל שימור בריטי שמת במהלך מלחמת העולם הראשונה ונקבר בלבה של השמורה. זוהי שמורת הפרא הגדולה ביותר באפריקה והשנייה בעולם כולו. היא משתרעת על שטח של יותר מ-50 אלף קמ"ר (לשם השוואה, שטחה של שמורת סרנגטי המפורסמת הוא כ-30 אלף קמ"ר ושטחה של מדינת ישראל כ-22 אלף קמ"ר). השמורה הבתולית, שלא השתנתה במשך מאות שנים, מהווה מערכת אקולוגית מוגנת ונרחבת המבטיחה את שימור חיי הבר בסביבתם הטבעית. רק 10 אחוזים משטח השמורה פתוח למטיילי הספארי, שאר השטח העצום נותר ברובו פראי ומהווה, בין היתר, אזור ציד לבעלי רישיון. אנחנו העדפנו "לצוד" את החיות במצלמה.

מקורות המים בשמורה מהווים מקור משיכה לבעלי החיים והם מקום מצוין לצפות בהם

סלוס היא השמורה הגדולה ביותר בעולם המורכבת מאזורים פוריים וגשומים, חורשים ויערות, סוואנות, הרים, ימות, נהרות וביצות, ובשונה מהשמורות הצפוניות של טנזניה – רוב שטחה של השמורה מיוער. עורק החיים הוא נהר רופיג'י (Rufiji), החוצה את השמורה ויוצר שלוחות של לגונות מים, ביצות ואגמים המהווים מקור מים לחיות הבר ובית גידול לחיות המים. זו הזדמנות נדירה לחוות ספארי-שייט בסירה בנהר ולראות מקרוב את ההיפופוטמים השקועים עד לאוזניהם ועיניהם במים, תנינים ובעלי כנף רבים החיים בתוואי הנהר.

בנוסף ליונקים, בשמורת סלוס אפשר לראות גם עופות רבים

אוכלוסיית חיות הבר השוכנת בסלוס היא מהמשמעותיות בעולם וכוללת כ-750 אלף בעלי חיים. השמורה משמשת בית לאוכלוסיית הפילים הגדולה בעולם, ובתחומה חיים עוד מינים רבים של יונקים, זוחלים ובעלי כנף. בין השאר, ראינו שם ג'ירפות, זברות, גנו, אימפלות, קופים, אנטילופות, צבועים נקודים, תנינים, היפופוטמים ועופות מרהיבים, שחלקם ריחפו מעל הג'יפ שלנו בניסיון להרחיק אותנו מהקינים.

היפופוטמים רובצים במים. נראים שלווים ולא מזיקים, אבל לא כדאי להיקלע בדרכו של אחד מהם…  

מרחבים בתוליים
למרות ששמורת סלוס נפתחה בשנת 1905 ובשנת 1982 הוכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, בזכות מגוון בעלי החיים והטבע הפראי שבה – היא נותרת יחסית עלומה. רק 5,000 מטיילים בשנה מגלים את מרחביה הבתוליים, הבדל ניכר לעומת 100,000 ויותר מטיילים הפוקדים את שמורת סרנגטי בכל שנה. אחת הסיבות לכך נובעת מהמרחק שלה מדאר א-סלאם, העיר הגדולה בטנזניה. הנסיעה ברכבי ספרי מדאר א-סלאם אורכת כארבע וחצי שעות, ומקטעים ממנה עוברים בדרכי שטח לא סלולות (אפשר גם להגיע לכאן בטיסה מדאר א-סלאם או מארושה, ראו במידע המעשי). בנוסף, השלטונות מקפידים מאוד לשמור על התערבות אנושית מינימלית בשמורה ומגורי אדם קבועים אינם מותרים בתחומה. יש רק מספר מצומצם של לודג'ים בקרבת השמורה והם מכילים מספר קטן יחסית של חדרי אירוח.

עדר זברות בשמורה

בשמורת סלוס אי אפשר לטייל לבד, אלא רק בטיולים מאורגנים, המלווים במדריכים מוסמכים מהכפרים הסמוכים לשמורה, אשר מכירים היטב את האזור. המדריך שלנו, ג'וזאני (פירוש שמו – יום שלישי, היום בו נולד), הוביל אותנו במיומנות רבה, מתוך היכרות עמוקה עם השמורה, אל בעלי החיים הפזורים במרחבים העצומים והטיב להסביר על החיות, הצמחייה ואורחות החיים בשמורה ובסביבתה. בין השאר, ביקרנו בכפר הסמוך ללודג' שלנו – נכנסנו לבתי התושבים, ביקרנו בבית הספר ועצרנו בשוק המקומי, הזדמנות מיוחדת במינה להכיר את אורח החיים המסורתי, הרחק מהעיירות המסחריות.

בשמורת סלוס אי אפשר לטייל באופן עצמאי, אלא רק בספארי מאורגן, בהדרכת מדריכים מקומיים מוסמכים

כשסיירנו ברחבי השמורה העצומה לא נתקלנו במטיילים נוספים במשך היום. הרגשנו כמו חוקרי טבע חלוצים, הראשונים שכובשים את שמורת הפרא. זוהי זו אפריקה הבתולית במלוא הדרה והיא מזמנת מפגשים מרגשים ולא צפויים, כאלה שיישארו בזכרון עוד שנים רבות. 

עורק החיים העיקרי בשמורה הוא נהר רופיג'י החוצה אותה

מידע מעשי
מתי להגיע? הזמן המומלץ לבקר בשמורה הוא בין החודשים יוני – מרץ, לאחר מכן מתחילה העונה הגשומה וחלקים נרחבים מהשמורה מוצפים והופכים בלתי נגישים.

לכמה זמן? הקרבה של סלוס לשמורות נוספות – Ruaha ,Mikumi ,Udzungwa ואחרות – מאפשר להישאר באזור לשבוע ולשלב ספארי בכמה מהפארקים הללו.

איך מגיעים? שמורת סלוס נמצאת במרחק של כחמש שעות נסיעה ברכב ספארי מדאר א-סאלם, יותר אם נוסעים באוטובוס. יש גם טיסות פנימיות היוצאות מעיר הבירה ומארושה אל השמורה. מסלוס אפשר להמשיך בטיסה לאי זנזיבר.

איך מטיילים? בשמורת סלוס אי אפשר לטייל באופן עצמאי. הלודג'ים בקרבת השמורה מארגנים סיורי ספארי, אפשר לטייל באופן מאורגן באמצעות הנציגות המקומית של Go Tour.

איפה לנים?
בדאר א-סלאם: מלון ניו אפריקה (New Africa Hotel) – מלון מהודר במיקום מצוין, קרוב לשדה התעופה הבינלאומי ולמעבורת לזנזיבר, מאפשר נקודת נחיתה רכה לפני או אחרי הטיסה המתישה. בנוסף לאירוח המעולה והארוחות הנהדרות, בצמוד למלון יש קזינו למי שצריך "לשרוף" כמה שעות המתנה לטיסה או למעבורת. אתר אינטרנט 

בשמורת סלוס: קינגה לודג' (King Lodge) – לודג' יוקרתי ואינטימי הממוקם על גדות נהר רופיג'י בסמוך לשמורת סלוס. כולל שמונה קוטג'ים מרוהטים בסגנון אפריקאי ושני אוהלי אירוח יוקרתיים. במקום טרקלין מרשים, בר- מסעדה, חנות מזכרות ובריכת שחייה. 

רוצים לטעום מהטעמים האקזוטיים של טנזניה וזנזיבר? לקבלת מתכון לחצו כאן >>

____
הכותבת היתה אורחת של Go Tour המתמחה בטיולי ספארי בקניה, טנזניה, אוגנדה, נמיביה ודרום אפריקה וכן ביעדי נופש דוגמת זנזיבר, מדגסקר, מאוריציוס ועוד. תודה לטורקיש איירליינס, שמפעילה טיסות מתל אביב לדאר א-סלאם.

הפוסט שמורת סלוס, טנזניה: טבע פראי הופיע ראשון במסע אחר

השם זנזיבר מתחבר אצל רובנו עם חופי ים מעוטרים בצמחייה טרופית, מלונות מפנקים ועיר בירה עם רובע עתיק מלאת קסם. איי זנזיבר, הנמצאים 50-25 ק"מ מחופי טנזניה (לה הם שייכים), אכן מציעים את כל אלה והרבה יותר מכך. הנה עשר עובדות מעניינות שאולי לא ידעתם לקראת טיול לזנזיבר:

1. השם זנזיבר נגזר מהמילה הערבית Zinj El Barr שמשמעה: "ארץ השחורים". סוחרים ערבים שהגיעו אל חופי מזרח אפריקה עד המאה ה-15 כינו כך את כל אזור החוף המזרחי כולו ולא רק את האי עצמו.

פירוש השם זנזיבר הוא "ארץ השחורים"

2. זנזיבר ידוע כאי התבלינים אך הסוד השמור של נשות זנזיבר הוא דווקא לבו של אגוז המוסקט המשמש כוויאגרה טבעית. כאשר אישה רוצה לפתות את בעלה (ושלא ילך עם אשתו השנייה) – היא מוסיפה לדייסה של הגבר חצי כפית של לב האגוז והתוצאה מובטחת.

אגוז מוסקט. ויאגרה טבעית

3. הערבים שהשתלטו על המסחר באוקיינוס ההודי בימי הביניים התיישבו בחופים והביאו את האיסלם עימם. התושבים המקומיים אמצו את דתם (95% מוסלמים) וגם את האדריכלות, המנהגים והלבוש. נשים וילדות מכוסות בצניעות מכף רגל ועד ראש.

ילדות בלבוש צנוע

4. ספינות דאו (DHOW) ספינות עץ מסורתיות שנבנות ביד ובכלים פשוטים משמשות ככלי תחבורה ותובלה נוח, זול וזמין יותר מאשר הדרכים היבשתיות המשובשות. הן מפליגות כבר מאות שנים בעזרת רוחות המונסון הנושבות בזמנים וכיוונים קבועים באוקיינוס ההודי.

ספינת דאו מסורתית

5. במאה ה-18, תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, זנזיבר שימשה כמרכז עיקרי לסחר בעבדים. למעלה ממיליון עבדים נסחרו בשוק העבדים של זנזיבר. הם הוחזקו בתאים טחובים ואפלים בצפיפות לא אנושית, כשהם קשורים בצווארם זה לזה ואל הקיר בשלשלות ברזל כבדות, מתבוססים ברפש של עצמם ללא מזון כמבחן לחסנם. מי ששרד שלושה ימים – היה ממשיך למסע הימי בבטן האנייה. הסחר בעבדים הופסק כליל בסוף המאה ה-19.

במאה ה-18 זנזיבר שימשה מרכז לסחר עבדים

6. יש בזנזיבר את המספר הגדול ביותר של דלתות מגולפות במזרח אפריקה – מעל 600 דוגמאות שונות של עבודות יד מרתקות אשר הוגדרו כנכס לאומי אומנותי המחויב בשימור. הגילופים בדלתות מעיד על מוצא הבעלים: בחלק משולבים פסוקים מן הקוראן וערבסקות או מוטיבים שונים המסמלים ברכה. בדלתות בתי ההודים מקובעים ראשי כידונים להגנה מפני פילים, מורשת אותה הביאו ההודים עימם מהמולדת, למרות שאין כל פילים בזנזיבר…

דלת מגולפת בסטון טאון

7. בזמן השפל, בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות אחר הצהריים המאוחרות אפשר להבחין בנשים המקומיות מלקטות אצות ושותלות אותן במים הרדודים בערוגות אשר יוצפו בעת הגאות ועל כן מסומנות במקלות. האצות משמות לתעשיית הקוסמטיקה ומיוצאות לכל רחבי העולם.

איסוף אצות. האצות משמשות לתעשיית הקוסמטיקה

8. זנזיבר, ובעיקר האי הסמוך פמבה, נחשבים למרכז אמנות הכישוף השחורה (וודו) בכל החוף המזרחי. פעילות זו אינה חוקית אבל עדיין מתקיימת. בכניסה לכל כפר ניצב "שער הרוחות" ובו תלוי בקבוקון עם שיקוי מסתורי, ולכל משפחה יש רופאת אליל משלה (נקראת "קווין"), לרוב אחת מקשישות השבט הבקיאה בצמחי מרפא.

"שער הרוחות" בכניסה לכפר

9. לוחמי המסאי המרשימים שתראו בזנזיבר, הלבושים בגלימות אדומות הכרוכות על גופן השחום, הובאו מהיבשת (צפון טנזניה וקניה) כדי לשמש אטרקציה לתיירים במלונות האי. בארצם הם נחשבים ללוחמים נועזים ומשמשים כשומרים מכיוון שהתושבים המקומיים מאמינים כי צבעם העז של הגלימות האדומות מבריח את הטורפים.

לוחם מסאי ברגע של מנוחה

10. חלק מהנשים המקומיות מושחות את הידיים והרגליים בחינה, הנחשבת לבעלת תכונות מאגיות רפואיות וקוסמטיות. בתרבות הערבית אלו קישוטים נשיים שנועדו ליצור משיכה אירוטית ומוציאים לאור את היופי בכל אישה.

ציורי חינה

הכותבת היתה אורחת של Go Tour המתמחה בטיולי ספארי בקניה, טנזניה, אוגנדה, נמיביה ודרום אפריקה וכן ביעדי נופש דוגמת זנזיבר, מדגסקר, מאוריציוס ועוד. תודה לטורקיש איירליינס, שמפעילה טיסות מתל אביב לדאר א-סלאם.

מלונות מומלצים בזנזיבר:

1. מלון דרגת דה לוקס – Sea Cliff Resort
מלון נפלא לחופשה מרגיעה.
פירוט: ממוקם בחוף המערבי, על צוק הצופה לאוקיינוס. החדרים עם נוף פנורמי לים. במלון ספא מאובזר, חדר כושר, מסעדות וברים, חוף ים, ספורט ימי, בריכות שחייה, משחקים 2.מלון דרגת דה לוקס – Dream Of Zanzibarנפלא לנופש אלגנטי בשילוב פעילות.פירוט: ממוקם בחוף הצפון-מזרחי של זנזיבר. המלון מציע אווירה יוקרתית ואלגנטית. החדרים עם נוף לים ולגן האקזוטי. במלון ספא מאובזר, מרכז צלילה, מסעדות וברים, בריכות שחיה, חוף ים, ספורט ימי 3. מלון דה לוקס – La Gemma Dell'estמלון מומלץ  לנופש יוקרתי.פירוט: ממוקם בחוף הצפוני /מערבי. שוכן בתוך גנים אקזוטיים ומקווי מים. חדרי המלון עם מרפסת ופונים לים. במלון מרכז צלילה וספורט מים, מסעדות ברים ובתי קפה, ספא מאובזר, חדר כושר, חוף ים, בוטיק 4. מלון דרגה ראשונה Hilton Double Treeמיקום ושירותי אירוח טובים ואווירה מצוינתפירוט: המלון ממוקם בחוף הצפוני של האי Nungwi, ישירות על חוף ים אקזוטי בקרבת כפר הדייגים. החדרים גדולים וכוללים מרפסת הפונה לים / בריכה. במלון מסעדות, ברים, בריכת שחיה, מרכז צלילה וספורט ימי, ומשחקים על החוף.

המלונות בהמלצת GO TOUR.

הפוסט זנזיבר – עשר עובדות מרתקות הופיע ראשון במסע אחר

הנהייה אחר אידיאל היופי מתקיימת לכל אורך ההיסטוריה האנושית ובכל תרבויות העולם, אם כי כל תרבות מחזיקה בתפיסת יופי משלה שבאה לידי ביטוי באופן שונה. מה שנראה נורמלי ומובן בעיננו יכול להיראות תמוה וחריג בתרבות אחרת, ולהיפך. יתכן שמראה של נערה אפריקאית עם צלחת מתוחה על שפתה התחתונה מזעזע אתכם, אך אם תספרו לה כי ישנן נשים במערב המשתילות גושי פלסטיק בשדיים, היא תתקשה להאמין ולו בשל העובדה שבחברות שבטיות הדבר נחשב להשחתה של השדיים, שתפקידם מיועד להזנה. הכל עניין של תפיסה תרבותית.

בחרתי בכתבה זו לסקור שלושה פולחני יופי ייחודיים לתרבותם: מתיחת השפה בצלחת באתיופיה, קשירת הרגליים בסין והארכת צוואר בבורמה. למרות שהם נראים שונים בתכלית זה מזה, גיליתי שיש קווי דמיון מפתיעים ביניהם, שאולי אינם מקריים.

מתיחת שפה – כגודל הצלחת, גודל המוהר
בשבטים מסוימים בדרום אתיופיה נשים המותחות את שפתן התחתונה באמצעות צלחת חרס גדולה נחשבות כהתגלמות היופי. יש הטוענים כי מתיחת השפה, הנפוצה בקרב השבטים שימשו כמקור עיקרי לעבדות, נועדה לכער את הנשים בעיני סוחרי העבדים על מנת להגן עליהן, אך למעשה זהו טקס מעבר לבגרות המעמיד במבחן את יכולתה של הנערה לשאת כאב ומכמת את ערכה לנישואים. 

כאשר הנערה מגיעה לבשלות מינית ומוכנה להינשא, יוצרים חתך בשפתה התחתונה ומותחים אותה באמצעות צלחת חרס קטנה, המוחלפת בהדרגה בצלחת גדולה יותר ויותר. זהו תהליך כואב וממושך, אך הנערות נושאות אותו בגבורה משום שצלחת גדולה יותר משמעה מוהר גבוה יותר שיינתן עבורן, אשר יכול להגיע אפילו ל-60 פרות. לאחר הנישואין האישה יכולה להסיר את הצלחת, אבל "המראה המשוחרר" אינו מלבב ואולי כוונתו להרחיק מחזרים פוטנציאלים מן הנשים הנשואות בשבט. 

הגדלת שפתיים: מימין – בת לשבט המורסי בדרום אתיופיה עם צלחת בשפתה התחתונה, משמאל – מילוי שפתיים במערב | צילומים: MauritsV, שאטרסטוק

שפתיים נשיות תפוחות נחשבות סקסיות מכיוון שנפיחותן מרמזת על גירוי מיני עז. נשים רבות בעולם מדגישות אותן באמצעים שונים, החל מצבעי שפתון בוהקים, איפור קבוע ואפילו הזרקות המעניקות להן מראה תפוח. משעשעת במיוחד היא תופעת "פרצוף הברווז" (Duck face) שצמחה מתרבות הסלפי, הצילום העצמי בטלפון הסלולרי, בה משרבבת המצולמת את שפתיה מול המצלמה בהבעה מחושבת שאין בה כל ריגוש מיני. 

קשירת רגליים – בצעדים קטנטנים
מנהג קשירת הרגליים, הנקרא "פרח הלוטוס", היה קיים בסין עד תחילת המאה ה-20, ונועד להדגיש את מידתן הקטנה של כפות הרגליים הנשיות. האגדה מספרת כי רקדנית יפהפייה אשר רקדה בפני קיסר סין כה הקסימה אותו בכפות רגליה הקטנות הקשורות בסרטים, עד כי השאיר אותה לחיות עמו בארמון. סיפור רומנטי זה מזכיר את האגדה על סינדרלה ונעל הזכוכית המכאיבה, שהתאימה רק למידת כף רגלה הזעירה, אך מקור המנהג בסין נבע ממניעים הרבה פחות רומנטיים. קשירת הרגליים שימשה למעשה כאמצעי להקשות על פילגשי הקיסר להימלט מארמונו באמצעות הגבלת תנועתן וגזרה עליהן חיים של איפוק מעודן, בטלה מאונס ונאמנות כפויה.

קשירת הרגליים, אשר הפכה עד מהרה לסמל סטטוס, התפשטה מארמון הקיסר והושרשה במהלך מאות השנים בצורה כה עמוקה בתרבות הסינית עד כי אישה בעלת כפות רגליים רגילות נחשבה פגומה ולא ראויה לשידוך.

ההליך המכאיב החל בגיל צעיר מאוד ובמהלכו נמחצו האצבעות תחת כף הרגל וקובעו בקשירה הדוקה בתחבושות לחות, אשר התייבשו ויצרו מעין תבנית מגובסת, שמנעה מהרגל לגדול בצורה נורמלית. למרות הכאב המייסר, הזיהומים שנגרמו בשל הקשירה הממושכת והסבל הצפוי להן בכל חייהן עקב תנועה מוגבלת עד כדי נכות של ממש – ילדות אלו התייחסו לקשירה כאל טקס התבגרות נשי המודד את יכולתן לעבור "התפתחות" ומשפר את סיכוייהן להינשא בעתיד, והן היו משוות את כפות רגליהן ומקנאות בבעלת הרגליים הזערוריות ביותר, אשר תהא יותר מבוקשת בעתיד.

"העינוי הסיני" בגרסת המערב – עקבים דקיקים המאלצים נשים ללכת על קצות האצבעות בצעדים עדינים | צילום: שאטרסטוק

מנהג קשירת הרגליים, אשר שלט בסין למעלה מאלף שנים הוצא מחוץ לחוק בתחילת המאה ה-20, אך למרבה האירוניה את "העינוי הסיני" הזה אימצו מרצון נשים רבות במערב ולמרות כאבי הרגליים והגב המייסרים, הן נועלות נעלי עקב גבוהות ודקיקות המאלצות אותן ללכת על קצות האצבעות בצעדים קטנים ועדינים, ממש כמו הנשים קשורות הרגלים בסין.

הארכת צוואר – 32 טבעות
בתרבויות רבות, "צוואר ברבור" דק וארוך מסמל אידיאל יופי נשי. בשבט הפאדונג (Padaung) שבצפון בורמה (חלק מבני השבט עברו להתגורר בצפון תאילנד) הנשים מאריכות את צווארן באופן מלאכותי באמצעות טבעות פליז אותן הן עונדות זו על גבי זו. זקני השבט מספרים כי הטבעות נועדו להגן על נשות השבט לאחר שטיגריס אכזרי תפס את יפהפיית הכפר בצווארה, אך למעשה העובדה שמסורת ארוכת שנים זו ייחודית רק לפאדונג (פירוש השם "עונדות הפליז") ורק עבור נשים מרמזת כי היא הגדירה את שייכותן לשבט והבטיחה את נישואיהן בתוכו.

בת לשבט הפאדונג. הטבעות הכבדות מגבילות מאוד את תנועת הנשים וגוזרות עליהן חיים של ישיבה | צילום: שאטרסטוק

גם כאן מתחיל התהליך בגיל צעיר. את חמש הטבעות הראשונות מתאימים לילדה כאשר היא בת חמש, ומדי שנה מוסיפים טבעת נוספת לצווארה, כשהמטרה להגיע למקסימום – 32 טבעות. טבעות הצוואר הכבדות, שמשקלן הממוצע מגיע לחמישה קילוגרמים, דוחקות את עצם הבריח כלפי מטה בזווית של 45 מעלות וגורמות לאשליה של צוואר מוארך, כמו של ג'ירף. הנשים עונדות טבעות גם סביב הזרועות והרגליים, כך שאישה בוגרת נושאת נטל קבוע שמשקלו נע בין 25-20 ק"ג. ככל שמספר הטבעות רב יותר והמשקל רב יותר – כך רמת הפעילות היומיומית של האישה פוחתת: היא אינה יכולה לזוז בחופשיות ומוגבלת בתנועתה עד כדי כך שהיא מוגבלת לאורח חיים בישיבה. 

בגיל חמש מתאימים לילדות מהשבט חמש טבעות, ובכל שנה מוסיפים עוד טבעת | צילום: David Iliff, cc-by-sa 3.0

אנחנו אולי לא עונדות טבעות מתכת כדי להאריך את צווארנו, אבל בחיי היומיום שלנו אנו משתמשות באופן תדיר באביזרים שמעצבים את גופנו למרות חוסר הנוחות הכרוך בהם. כל אישה שלבשה אי פעם מחוך, בגד מחטב או אפילו חזיית פוש אפ עם ברזלים תומכים – יודעת בדיוק על מה אני מדברת…

בסקירת פולחני היופי הללו נראה שכל חברה מייצרת מיתוס יופי משלה ומשכפלת אותו שוב ושוב דרך דימויים תרבותיים שונים, אך למעשה יש בסיס משותף לפולחני היופי:
• הם תמיד מיושמים על נקבות ומוטמעים בגיל צעיר, טרם התבגרות המינית.
• הם מתמקדים באיבר המשדר איתות מיני נשי: שפתיים, צוואר, כפות רגליים – ומדגישים אותו בצורה מוגזמת.
• הם מקבלים תוקף בסיפור מיתולוגי המציג את האישה כעדינה ופגיעה ומעורר את האינסטינקט המגונן של הזכר, אך למעשה הם טומנים בחובם מרכיבים של צמצום, הקטנה או הגבלת תנועה, אשר מנציחים את הנשים כ"מין החלש" .
• הם תמיד כרוכים באי נוחות או כאב (לעיתים עד כדי פגיעה ונכות לצמיתות) ונושאים עמם את המסר שכל אישה מכירה – "בשביל יופי צריך לסבול".
• הם מסמנים את שייכותה, מכמתים את התאמתה להיות אישה טובה ולמעשה מגדירים את ערכה.

תחשבו כמה משאבים אנחנו משקיעות כדי להתאים לאידיאל היופי שהחברה שלנו קבעה עבורנו. כמה זמן, אנרגיה, כסף, כאב וחוסר נוחות היינו יכולות לחסוך לעצמנו או להשקיע בדברים אחרים, שישפרו את החיים שלנו, במקום להתרכז בשיפור עצמי מתמשך. ולמרות זאת, בכל תרבות אנחנו הנשים ממשיכות להשתעבד לפולחן היופי ומנסות בכל כוחנו להיאחז בו, כי החברה שלנו משדרת לנו כי מראה חיצוני הוא מדד מרכזי להצלחה עבור בנות "המין היפה" וערכנו החברתי נקבע לפי מידת היופי שלנו.

לקריאה נוספת:

		מיתוס היופי: עבדים היינו עידו הררי     נשים בריאות לא אוכלות ולא נושמות, משעבדות את גופן הבריא, היפה, הנשי, הבשל, המזדקן, למיתוס היופי, המיתוס שבחברה שלנו מתחדש כל הזמן רק כדי להשאיר את הנשים במצב זהה: של שעבוד, של מאמץ ושל תחושה קבועה של אי שביעות רצון עצמית. שיחה עם פרופ' חנה נוה על הספר "מיתוס היופי" של נעמי וולף ועל פמיניזם, יופי ודיכוי

		יופי וזהות: שחור זה יפה אירית בק     האם הפך האדם השחור מהתגלמות הכיעור בתודעה המערבית לאחד מסמלי היופי האוניברסלי? על אסתטיקה, תודעה גזעית והמספרה להחלקת שיער – ממרקוס גארווי, דרך הסרט "שיער" ותנועת "הפנתרים השחורים" האמריקאית, ועד לראפר הישראלי סאבלימינל. ולא, לא שכחנו את מייקל ג'קסון

		לבן זה יפה – יופי בקולנוע ההודי רוני פרצ'ק     משיער כהה, גבות שחורות, שדיים מלאים וחמוקיים דשנים לשיער שטני, עור בהיר וגוף שברירי – הקולנוע הפופולרי בהודו מבשר שינוי במודל היופי של תת היבשת. על יופיים של כוכבות וכוכבי קולנוע כביטוי לתהליך ההתמערבות המהיר העובר על הודו

		יופי בעולם העתיק: מלכת האמבטיה ד"ר דבי הרשמן     באיזה גוון צבעו את פניהן נשים שומריות ואיזה צבע העדיפו נשות יוון, למה צבע הורדוס את שיערו ומדוע חבשו מלכי מצרים פאות, למה נשמרו הבשמים בימי קדם יחד עם הכסף והזהב ומה היה הסוד השמור של עין גדי, בירת ייצור הבשמים של ארץ ישראל בימי בית שני? על מור, אפרסמון ושאר סודות היופי של העולם העתיק

הפוסט יופי נשי בתרבויות הופיע ראשון במסע אחר

בכל שנה, בתחילת חודש מאי, מתקיים בקליארי (Cagliari), בירת סרדיניה, האירוע החשוב ביותר באי: התהלוכה לכבוד פטרון העיר, אפיסיו הקדוש (Sant'Efisio). זוהי אחת מתהלוכות הצעידה הארוכות והעתיקות ביותר באירופה כולה. האירוע מתקיים כבר 359 שנים והוא מאחד את כל תושבי האי על מחוזותיו השונים ומהווה סמל לזהותה של סרדיניה.

באמצע המאה ה-17 היכתה בסרדיניה מגיפה קשה והתושבים הנואשים התפללו לפטרון הקדוש ונדרו נדר כי אם יינצלו מן המגיפה, יערכו לכבודו תהלוכה חגיגית מדי שנה. מאז ועד היום, מקיימים תושבי סרדיניה את הנדר העתיק במסירות עמוקה וכנה.

את התהלוכה מלווים, לבושים במדים היסטורים, פרשי המיליציה, אשר הגנו בימי קדם על התהלוכה מהתקפות שודדים

בתהלוכה משתתפים אלפים מתושבי האי הלבושים בתלבושות מסורתיות הייחודיות לכל מחוז, עיר וכפר

פסלו של הקדוש מוצב בכנסייה עתיקה, שנבנתה ב-1780, ברובע Stampace בקליארי ואשר נושאת את שמו

ביום התהלוכה גודשים את העיר אלפים מתושבי סרדיניה אשר הגיעו מכל קצוות האי, לבושים בתלבושת המסורתית המייצגת את המחוז ממנו הגיעו. מלווים בפרשים הרכובים על סוסים מקושטים הם צועדים בגאווה, שרים תפילות עתיקות וממלאים את הרחובות בקולות זמר ונגינה על כלי נשיפה סרדים מסורתיים. זוהי הזדמנות נדירה להתרשם מהפסיפס הרב-גוני של שלל התלבושות והמחוזות המרכיבים את סרדיניה ושומרים על מאפייניהם הייחודים.

לבושם המסורתי של גברי מחוז Santadi פרוותי במיוחד

עלמה צעירה ממחוז Moserrato שרה מזמורי תפילה סרדיות עתיקות הנקראות Goccius

צלילי ה-launeddas, כלי נשיפה סרדים טיפוסיים, ממלאים את הרחובות

התלבושות השחורות והצנועות של הבנות היפות והגבוהות של Tempio

התלבושות מקושטות ברקמות עשירות, חלקן משולבות בתכשיטים, מחרוזות תפילה עם אבנים יקרות וקמעות מזל

יפיפייה חייכנית ממחוז אוריסטנו (Oristano) בתלבושת מעוטרת מחרוזות ענבר

אחריהם, על מצע של עלי כותרת ססגוניים, מובל הקדוש במרכבה מוזהבת עתיקה הרתומה לצמד שוורים ענקיים, שקרניהם מעוטרות. כאשר המרכבה מפלסת דרכה בקהל הרב, נדחקים המאמינים הנרגשים אל הקדוש, מניחים מנחות ופתקי תפילה ומתחננים לחסד. אלה שלא מצליחים להתקרב מצטלבים מול פסלו החולף של הקדוש.

התושבים ממתינים בציפייה להגעת המרכבה הנושאת את פסלו של הקדוש בוויה רומא, הרחוב הראשי של קליארי, שמרצפותיו מכוסות בעלי כותרת של פרחים

מכותרת במשמר פרשי המיליציה וחברי המסדר הלבושים בגלימות כחולות מתקדמת לאיטה כרכרת הקדוש

הקדוש מובל במרכבה מהמאה ה-17 מצופה זהב ומעוטרת בדמויות מלאכים, הרתומה לשוורים שקרניהם מעוטרות

קהל המאמינים העצום נדחק אל מרכבת הקדוש באקסטזה ומתחנן לחסד בתפילה ובבקשה לעזרה

המאמינים מלווים את מרכבת הקדוש במסע רגלי ארוך, בן 80 ק"מ, אל חוף הים של נורה, בו מת מות קדושים. הפסל מוצב בכנסיה קטנה ופשוטה ומאות צליינים ומאמינים אדוקים עולים לרגל כדי לבקש את ברכתו. ביום השלישי הם משחזרים את דרכו האחרונה, כשהם נושאים אותו על כתפיהם בהתרגשות רבה, ומשם מתחיל מסעם הארוך חזרה אל קליארי הבירה.

כאשר פסלו של הקדוש מוצא מהכנסייה הוא מתקבל על ידי מאות אנשים, ממש כאילו היה כוכב רוק


פסלו של הקדוש נישא על כתפי המאמינים לאורך החוף עד למקום בו מצא את מותו

מלווה בחברי המסדר הדתי, התהלוכה עושה את מסעה הארוך בשעת לילה

___

רוית חבשוש ("חבשושית בדרכים") – צלמת גיאוגרפית, בוגרת "מסע אחר – המדרשה לצילום גאוגרפי", אנתרופולוגית הרפתקנית ומרצה חווייתית על תרבויות, המתעדת את החיים האותנטיים בגובה העיניים. www.masa-mufla.com

הפוסט סרדיניה – תהלוכת אפיסיו הקדוש הופיע ראשון במסע אחר