בתוך המגוון הזה יש קבוצה אחת שהגיעה לדרום הודו רק לפני כ-60 שנה: הטיבטים.

למידע נוסף:

• מידע וכתבות על צפון הודו
• דרום הודו – מדריך מסע אחר
• הודו – מדריך מסע אחר

למה הטיבטים הגיעו ממרומי ההימלאיה לדרום הודו?

ב 1959, כאשר סין ובראשה מאו צטונג, כבשה את טיבט, הטיבטים התחילו לברוח מטיבט להודו. הדלאי למה עצמו ברח מלהסה, בירת טיבט, באישון לילה, כאשר היה מצור סיני על ארמון הקיץ שלו, והוא הוקף בטיבטים מודאגים. מחופש לאחד המתקהלים, הוא ומלוויו התרחקו ברגל עד המקום בו חיכו להם סוסים, ומשם רכבו על סוסים במשך ימים ארוכים, בהרי ההימלאיה הגבוהים, עד שלבסוף הגיעו לצפון מזרח הודו. הם ידעו שראש ממשלת הודו, ג'והלה נרו, יקבל אותם ויארח אותם בארצו. המניע: הומניסטי לחלוטין.

נזירים במנזר נמדרולין, במדינת קרנטקה שבדרום הודו | צילום: AJP / Shutterstock.com

כאשר סין החלה לפלוש לטיבט ב-1950, עקבה הודו בדאגה רבה על הנעשה. רק שנים בודדות קודם לכן הם קיבלו את עצמאותם מידי הבריטים (1947), וידעו כמה קשים הם החיים תחת כיבוש.

הקשרים של הודו עם טיבט היו קשרי אהבה הדוקים, אשר התחילו מ-540 לפני הספירה, כאשר בודהה הגיע להארה בסרנאט שליד ורנסי, ונמשכים אלפי שנות היסטוריה עד היום. מהמאות הראשונות לספירה ובמשך כ-1000 שנים הודו היתה בודהיסטית. עד היום ההודים אוהבים כל דבר הקשור בבודהה. לרוב הנהגים בהודו, בין אם זה נהג מונית, משאית או אוטובוס, יש תמונה של בודהה ליד המראה הקדמית, שוכנת אחר כבוד לצד אלים הינדואיסטים.

כ-80,000 טיבטים הגיעו להודו מיד אחרי בריחתו של הדלאי למה, וראש ממשלת הודו "שבר את הראש" איפה לשכן אותם. בסופו של דבר הוא נתן להם שני אזורים: דרמסלה שבצפון הודו, אזור שרק עתה ננטש על ידי הבריטים, ושני אזורים במדינת קרנטקה, שבדרום הודו. האחד נקרא בילקופי (Bylakuppe) והשני מונגוד (Mundgod).

מנזר גנדן באזור מונגוד שבצפון מדינת קרנטקה | צילום: AnilD / Shutterstock.com

ממשלת הודו נתנה לטיבטים אוהלים, ולאט לאט, כשהם מנקים את האזור ומכשירים אותו לבנייה, הוקמו פה התיישבויות קטנות ומנזרים על ידי המורים הטיבטים הגדולים שהגיעו להודו. מנזרים אלו הוקמו במקום אלפי המנזרים שנהרסו על ידי הסינים במהלך הכיבוש ולאחריו- בזמן מהפכת התרבות.

קהילת הטיבטים שמגיעים ממרחק 2,500 ק"מ מנוף הררי ומושלג, נאלצים להתמודד עד היום עם תנאים שונים לחלוטין ממה שהורגלו: חום, לחות, גשמים רבים ואפילו פילים שפולשים להם לשדות. רבים מהטיבטים חלו במחלות ריאות שונות ובריאותם התדרדרה, אך כיום הקהילות יציבות ומשגשגות בזכות העזרה הנדיבה של ממשלת הודו, אשר הקימה בתי ספר ומרפאות ותמכה בתלמידים מצטיינים. חלק מהטיבטים בקרנטקה עוסקים בחקלאות, רבים עוסקים במסחר של סוודרים (איך לא?), אבל עיקר הטיבטים פה הם נזירים ונזירות שמאכלסים את המנזרים הגדולים.

באזור ביילקופי, דרומית למייסור, נמצא מנזר נמדרולין של זרם הניגמה-פה שהוקם ב-1963 ומונה כ-5,000 נזירים. במתחם שלו נוכל לבקר במקדש המוזהב, אחד המקדשים היפים במקום.

המקדש המוזהב במתחם מנזר נמדרולין בביילקופי

מנזרי סרה מיי וסרה ג'יי הוקמו בעקבות ההפצצה הסינית על המנזר בטיבט, אשר הותיר כ-6,000 נזירים מתים. הבודדים שניצלו ברחו להודו וקיבלו שטח מיוער מממשלת הודו, בו הקימו ב-1970 את המנזרים, המונים כיום כ-5,000 נזירים. מפה נבחר המורה החשוב ביותר בקהילה הטיבטית –  הגנדן טריפה, הנחשב למחזיק הידע הגדול ביותר.

מנזר טשי לומפו הקטן מונה כ-400 נזרים, והוקם במקום המנזר בטיבט, אשר בראשו עמד הפנצ'ן למה, הנזיר שאמור להנהיג את הטיבטים לאחר מות הדלאי למה, ולכן הוא חשוב מאוד. לאחר גילוי הגלגול שלו בטיבט, הוא נחטף על ידי הסינים (בגיל 9!) ומאז מוחזק במאסר ואיש אינו יודע היכן.

נזירים במנזר נמדרולין בביילקופי

באזור מונגוד, בצפון מדינת קרנטקה, לא רחוק מהובלי, וכחמש שעת נסיעה מגואה, הוקמה התיישבות טיבטית ב-1966. פה נמצא את מנזר גנדן, המונה כ-2,000 נזירים מגיל 6 ועד 96, מנזר דרפונג לוסלינג המונה כ-3,000 נזירים ומנזר דרפונג גומג המונה כ-1,950 נזירים. במנזרים אלו יש גם תלמידים זרים –  נזירים או נזירות מארצות הברית, רוסיה, מונגוליה, קוריאה ואפילו ישראל. אם יתמזל מזלנו נוכל לפגוש את אחד מהם לשיחה מרתקת.

שער הכניסה למנזר במונגוד | צילום: AnilD / Shutterstock.com

הטיבטים ממשיכים לברוח מטיבט, שבה אסור ללמוד או לתרגל בודהיזם, ומגיעים לדרום הודו כדי ללמוד. כל האזור הומה טיבטים, יש חנויות המוכרות פריטים טיבטיים, כגון דגלי תפילה, טנגקות ופסלים, המסעדות בבעלות טיבטים ומגישות אוכל טיבטי טעים.

מומו, כיסונים טיבטיים, מהמטעמים שמוגשים במסעדות טיבטיות בדרום הודו

מפת קרנטקה:

_____

עירית להב – מנהלת טיולי הודו בחברת איילה גאוגרפית

הפוסט המנזרים הטיבטים בדרום הודו הופיע ראשון במסע אחר

מעבר למסלולי הטיול והאתרים המוכרים ביפן, יש מקום ייחודי המזדקר לתוך ים יפן: חצי האי נוטו (Noto). אל חצי האי, המשתרע לאורך כ-100 ק"מ במערב הונשו, הגדול באיי יפן, מגיעים מהעיר קנזאווה (Kanazawa), אחת הערים היפות והפחות מתוירות ביפן. במשך מאות שנים קנזאווה היתה מרכז תרבותי חשוב, במיוחד בתחום האמנות. בעידוד הסמוראים והדאמיו המקומי הגיעו לקנזאווה אמנים בתחום הפורצלן, המשי ועלי הזהב. הם התיישבו בעיר והכינו את העבודות הייחודיות ביותר שלהם כאן, כי פה היה מי שיקנה אותן.

למידע נוסף:

• יפן – מדריך מסע אחר, כתבות מסלולים אתרים ומידע
• טוקיו – מדריך מסע אחר
• קיוטו – מדריך מסע אחר
• יפן מחוץ למסלול

גינת בית סמוראי בקנזאווה

כאשר מסתובבים ברובע הסמוראים המשוחזר, שהקיף את מבצר הדאמיו, אפשר להיכנס לאחת מחנויות הפורצלן, שם נוכל לראות אגרטלים וכוסות עתיקים, לעיתים קרובות ברמה שכל מוזיאון היה שמח להחזיק. סגנון הפורצלן של קנזאווה אינו מה שהיינו יכולים לדמיין כ"יפני". בקנזאווה עבודות הפורצלן צבעוניות מאוד, מלאות בפרטים ולעיתים קרובות מעוטרות בזהב – ניגוד גמור לסגנון המינימליסטי הנפוץ יותר בשאר חלקי יפן. כל זאת, בשל ההשפעה הסינית שהגיעה לכאן במאה ה-16, ואשר נתנה גם דחיפה לעיצוב גן קנרוקואן (Kenrokuen), אחד הגנים המרשימים ביותר ביפן.

רחוב באזור הסמוראים שהקיפו את מבצר קנזאווה

גם אזור היגשי צ'איה, שהיה בעבר אזור הגיישות של קנזאווה, שוחזר לאחרונה וניתן לבקר בו בסדנאות ציור על משי (לקימונו, כמובן) וסדנאות של עבודה בעלי זהב. ההליכה בין תעלות המים וגשרוני העץ יפה במיוחד בתקופת פריחת הדובדבן, ומשום שהעצים נטועים לאורך הגדה.

פריחת הדובדבן ליד בית תה בגן קנרוקואן

מקנזאווה נוסעים מזרחה, ואז עולים לאורך חוף צ'יניהרה, לתוך חצי האי נוטו. החוף הופך ל"כביש" מוכרז כל השנה, למעט בעונת הרחצה.

מה שמייחד את חצי האי נוטו הוא הפשטות והכפריות שלו. בתי העץ הקטנים מוגנים בחומות עץ בשל הרוחות החזקות המגיעות מהים, והאורנים נוטים על צידם באופן קבוע. הטיול כאן עובר בכבישים מקומיים בין כפרי דייגים קטנים, ומשולבים בו טיולי הליכה לאורך מצוקים.

בחצי האי נוטו יש שבילי הליכה עם נקודות תצפית מרהיבות על הים והמצוקים

האגדה מספרת, שבין המצוקים המזדקרים הללו הסתתר במאה ה-12 שוגון ממשפחת טאירה, אשר ברח מפני הטוען לכתר, מינמוטו יוריטומו, שרדף אחריו ורצה להורגו. לאורך המצוקים בצידו המערבי של נוטו יש שביל הליכה יפה, עם נקודות תצפית על הים הרחב ועל המצוקים היוצרים צורות מעניינות.

העיר המרכזית בחצי האי נוטו היא וואג'ימה (Wajima) ויש בה מעיינות חמים, אשר בשילוב עם לינה במלון מסורתי (ריוקאן) מהווים פינוק אמיתי. מיאג'ימה היא מרכז לאומנות לכה, ויש בה מספר רב של אומנים היוצרים כלי לכה ומציירים עליהם. כלי הלכה של וואג'ימה מפורסמים בכל יפן ונמכרים בהרבה מאוד כסף, אך בוואג'ימה עצמה ניתן לרכוש אותם כמעט בחצי מחיר.

ועוד תצפית מפעימה על הים בחצי האי נוטו צילום: Adam Kahtava

לאורך החוף, ממזרח לוואג'ימה, נמצא את "אלף טרסות האורז", הר ובו (כך אומרים) אלף טרסות קטנות שמשתפלות עד הים. אמנם אנשי המקום הפסיקו לעבד אותן, אך מתנדבים ממשיכים לעבד את שדות האורז הקטנים, כדי לשמור על המסורת. עוד מזרחה נמצא את טוקיקוני קה, בית משפחת טאירה. אותו מינמוטו יוריטומו לא רק רדף אחר השוגון, אלא תכנן להרוג את כל בני המשפחה, על מנת שאיש מהם לא יהיה שוגון. אחד מבני המשפחה ברח עד לכאן, שינה את שם משפחתו לטוקיקוני, ובנה את ביתו במקום הזה. מבחוץ הבית נראה רגיל, אך מבפנים ניתן לראות את עבודות גילוף העץ הייחודיות שבו.

הר אלף טרסות האורז, המוני טרסות קטנות שמשתפלות אל הים

עירית להב – מדריכה בחברת איילה גאוגרפית

לקריאה נוספת:

נימוסים ביפן – חשיבותה של רצינות איילת אידלברג יפן היא מדינה של עבודה, וטוקיו הבירה ממלאת את תפקידה ביעילות – כולם עובדים בה, והרבה. כולם גם מנומסים מאוד, ממש הפולנים של המזרח. כשישראלי מגיע ליפן לעשות עסקים, כדאי שיתכונן לימי עבודה ארוכים־ארוכים שמתנהלים לפי הלכות נימוסים סבוכות

הפוסט חצי האי נוטו וקנזאווה, יפן הופיע ראשון במסע אחר