יש סיבות רבות ומגוונות מדוע הצד הרוסי של הקווקז בעל נופים דרמטיים ושונים כל כך מהצד הגיאורגי הדרומי. במפנה הצפוני של הרכס, ה"מוסתר" כביכול מקרני השמש, הקרחונים היורדים מהפסגות המרובות מעל 3,500 מטר, קרובים עד כדי נגיעה ממש. למעשה 70% מהקרחונים בכל הרכס מרוכזים באזור הגבוה של הקווקז הרוסי.

הצד הרוסי של הקווקז מתאפיין בנופים דרמטיים בהרבה מהצד הגיאורגי | צילומים בכתבה: אבי בלום

ההשתנות בנוף גם היא דרמטית ומיוחדת – מנוף של יערות גשם קרים במערב, באזור צ'רקסיה ואדיגיה, לנוף של רכסים יובשניים, המשתרע מאוסטיה ועד דגסטאן במזרח. בתוך כל אלו, שיאי הרכסים המתנשאים עד לגבהים של מעל 5,000 מטר ניבטים היטב מעל המישורים של נהרות הקובן והטרק מצפון להם, ורבים מהיישובים הגדולים באזור, כמו ולדיקווקז (Vladikavkaz), נמצאים במרחק קצר מאוד מטבע פראי יפהפה מדרום להם.

נוף פראי בקווקז הרוסי באזור אוסטיה

מגוון גיאוגרפי תרבותי והיסטורי

הטיול בקווקז הרוסי, מעבר להיותו מגוון מבחינה גיאוגרפית, מרתק מאוד גם מבחינה תרבותית והיסטורית. עמים רבים גודשים אותו. רובו של האזור מחולק כיום לרפובליקות אוטונומיות במסגרת הפדרציה הרוסית, והוא תולדה של ההתפתחויות המדיניות וההיסטוריות במאות ה-19 וה-20, עת השתלטו הרוסים על האזור ויצרו בו סדר חדש, שכלל גם מלחמות עקובות מדם, גירושים אתניים ומעשי טבח. האיחודים המלאכותיים, בעיקר בתקופת ברית המועצות, הם מקור לתסיסה פוליטית ודתית עד ימינו.

ילדים צ'רקסים בכפר ארחיז בלבוש מיוחד לכבוד 9 במאי, יום הניצחון על גרמניה הנאצית

הקווקז הגדול עצמו הוא רכס המשתרע על פני 1,200 ק"מ – מחופי הכספי במזרח ועד הים השחור במערב. האזור מהווה גבול גיאוגרפי בין אירופה לאסיה, והר הגעש אלברוס מהווה את הנקודה הגבוהה ביותר ברכס (5,640 מ') ונחשב להר הגבוה ביותר באירופה, גבוה מפסגת האלפים, המון בלאן. הרכס עצמו נחלק לשלושה רכסים עיקריים:

• קדם הקווקז שמצפון לרכס המרכזי

• הקווקז הגדול, המרכזי

• הרי עבר הקווקז או הקווקז הדרומי, הכוללים את הרכסים מאזור אג'ארה בגיאורגיה ועד הרמות הארמניות במזרח.

הנופים בקווקז הרוסי מגוונים מאוד ומתחלפים מנוף של יערות גשם קרים לרכסים חשופים

הרכס עצמו הוא חלק מהקימוט האלפיני, אותה "תאונת דרכים" הקשורה למפגש לוחות היבשה מדרום, ובמקרה זה הלוח הערבי הנמחץ אל תוך הלוח האירואסיאני, והתוצאה היא רכס גבוה צעיר גיאולוגית באופן יחסי, הממשיך לגבוה. האזור כולו נתון לפעילות טקטונית ערה, כולל רעידות אדמה.

בחרתי להתמקד בשלושה אתרים מרכזיים בטיול לאזור זה. ביניהם, יש אתרים רבים אחרים, בהם מפלי מים מיוחדים, אגמי בדולח בהרים ובתחתיתם, מרחצאות חמים והיסטוריה יהודית עשירה של יהודי הקווקז, היהודים ההרריים.

מפלי צ'אגם למרגלות האלברוס

הטיול באזור מומלץ בעיקר בתקופת האביב – מאי עד יולי, שהיא גם תקופת הפריחה האלפינית שהרכס כל כך מאופיין בה, כולל מפגש של מיני צמחים מאסיה ואירופה ובהם מינים נדירים של גיאופיטים, כמו הגנציאנה הארמנית וצבעונים רבים.

גנציאנה ארמנית, פריחה אלפינית נדירה מעטרת את האזור בין החודשים מאי ליולי

הר אלברוס: גולת הכותרת של הטיול

הר האלברוס (Elbrus) הוא שיא הטיול באזור הרוסי של הקווקז. מקור השם בטטרית ופירושו "ההר הטהור". זהו הר געש גדול וכבוי, אשר התפרץ בתקופות קדומות, והוא בעל שני לועות המתנשאים לגבהים של 5,620 ו-5,640 מטר. ההר, הנשען על הקימוט ההררי של הרכס, הוא נקודה בולטת הנראית למרחקים, וכתוצאה מכך זכה לכתרים רומנטיים רבים עד כדי כך, שהרוסים רואים בו שילוב של רכס האנדים בדרום אמריקה עם יופיים של הרי אירופה. רובו של ההר, מאזור הפסגה ועד לגובה של 3,000 מטר, מכוסה בקרחונים עצומים, הגדולים באירופה.

על הר האלברוס, משיאי הטיול בקווקז הרוסי | צילום: סתיו קמינסקי

הטיול לאלברוס קל ופשוט באמצעות מערכת הרכבלים הגדולה הנמצאת סמוך לעיירה טרסקול (Traskol) בקצה עמק בסקאן, הנמצא ברפובליקה האוטונומית קברדינו – בלקריה. בעיירה יש מלונות רבים וטובים, המשמשים את חובבי הסקי – בשל גובהו של האתר על גבי ההר אפשר לגלוש גם בתקופת הקיץ. העלייה ברכבלים מתחילה בגובה 2,200 מ' ומסתיימת בגובה 3,800 מטר. מכאן ניתן להמשיך בנסיעה מיוחדת בחתול שלג אל מעל גובה 4,200 מטר.

רכבל מטפס לאלברוס

הנופים הנגלים מההר בימים בהירים הם מהיפים הקיימים. רובו של הרכס הגבוה על פסגותיו בגבול עם גיאורגיה נגלה מכאן ממש על כף היד, ופסגות הרים ידועות, כמו האושבה (המטרהורן של הקווקז) והשחארה, הגבוה בהרי גיאורגיה, נראות היטב. בימים מאוד בהירים ניתן אף לראות את חוף הים השחור, הרחק בדרום-מערב.

האלברוס בזריחה. בטטרית פירוש השם "ההר הטהור"

הטיפוס לפסגת ההר אינו טכני, אבל מצריך התאקלמות לגובה וכושר טוב, כולל הליכה על גבי משטחי שלג וקרח באמצעות קרמפונים וגרזני קרח.

ארחיז: פנינת הקווקז הרוסי

עמק ארחיז (Arkhyz), הנמצא ברפובליקה קרצ'אי – צ'רקסיה הינו ללא ספק אחד המקומות היפים והמיוחדים לטייל בהם בקווקז הרוסי. זהו עמק גדול, המוקף ברכסים בגבהים של עד 3,500 מטר, מהם גולשים קרחונים המזינים את הנהר המנקז את העמק, הקרוי גם הוא ארחיז. מיקומו של העמק בלב ההרים מאפשר שלל פעילויות בחיק הטבע, החל מרכיבה על סוסים, טיולים קצרים ברגל או ברכבי שטח ועד טרקים של כמה ימים, ולחובבי האדרנלין – רפטינג משובח. בחורף משמש האזור כאתר סקי.

רפטינג בעמק ארחיז | צילום: אחיק דור

כדי להגיע לעמק צריך להגיע אל הכפר ארחיז, הנמצא במרחק של שעה וחצי נסיעה מהעיר קראצ'אייבסק. הרוסים, כך מסתבר, גילו את האזור ממש לארונה ופיתחו סמוך לאתר הסקי החדש מרכז תיירות הכולל בתי מלון ברמה גבוהה מאוד לצד מלונות כפריים, וניתן בקלות למצוא כאן חדרים.

נוף באזור ארחיז

אחד הטיולים הקצרים והיפים שניתן לבצע באמצעות רכבי שטח, נהוגים על ידי נהגים מקומיים, הוא להגיע למרגלות ה"מפל הלבן". הדרך חוצה פלגים רבים ובסיומה מטפסים מעט בדרך טובה מתחת לעצי האשוח עד למפל. מומלץ להקדיש יומיים לפחות לטיולים באזור.

המפל הלבן. אל תפספסו את הטיול אליו

בכפר ארחיז ניתן למצוא שוק מזכרות קטן, כולל מאפייני ביגוד של הצ'רקסים שאנו מכירים גם מישראל בכפרים כפר קמא וריחניה.

דרגבאס: עיר המתים

מזרחית מאזור האלברוס נמצאת הרפובליקה של צפון אוסטיה, המאוכלסת ברובה בנוצרים אורתודוקסיים. כאן נמצא אתר מיוחד במינו ומרתק מאוד. זהו מכלול של 99 קברים עתיקים בצורת פירמידות קטנות על צלע גבעה סמוך לכפר דרגאבס (Dargavs). המקור של עיר המתים (נקרופוליס) הזו הוא אלני, שבט ממוצא פרסי שהתיישב באזור. חלק מהקברים עתיקים מאוד, החל מהמאה 12.

קברים עתיקים בצורת פירמידות קטנות על צלע גבעה סמוך לכפר דרגאבס

הארכיטקטורה של הפירמידות הקטנות, המחופות באבני ציפחה מקומיות, מיוחדת מאוד. בתחתיתן עדיין ניתן לראות שלדים שלמים הנמצאים בסירות עץ, כחלק מהאמונה הפגאנית  המקומית של מסע לעולם הבא בסירות. האתר שמור מאוד, בגלל ריחוקו והאמונה של המקומיים שכל הפוגע בו ייענש.

שלדים בתוך סירות עץ, כחלק מהאמונה הפגאנית  המקומית שכך יגיעו אל העולם הבא

הנסיעה לאתר אורכת כשעה וחצי מבירת אוסטיה הצפונית, ולדיקווקז, בדרך עפר טובה המתאימה לכל סוגי כלי רכב. מיקומו המרהיב, מתחת לפסגה הגבוהה של הר הקזבק המפורסם, מוסיף לדרמטיות ולניגודיות של המקום.

הפסגה הגבוהה של הר הקזבק המפורסם מוסיפה דרמה לנוף

• איילה גיאוגרפית מוציאה בקיץ ובתקופת החגים טיולי ג'יפים וטיולים גיאוגרפיים לקווקז הרוסי, בטיסות ישירות מתל אביב

____

אבי בלום – גאוגרף, מנהל יעדי השטח באיילה גיאוגרפית

מפת הקווקז

הפוסט הקווקז הרוסי: יופי שאין לו סוף הופיע ראשון במסע אחר

אגדה גאורגית מספרת, כי לאחר שסיים אלוהים לחלק את אדמות העולם לאומות השונות הגיעו בני העם הגאורגי מתנשפים ומזיעים ושאלו את אלוהים היכן חלקת הארץ המיועדת להם. ענה להם אלוהים, עכשיו נזכרתם, היכן הייתם עד עתה? ענו לו הגאורגים, היינו עסוקים בהרמת כוסיות צ'הצ'ה (ודקה גאורגית עשויה משזיפים ירוקים) לחייך ולמפעלותיך הגדולים. אלוהים הבליע חיוך בזוויות פיו ואמר: כל שנותר זו אדמת גן העדן שייעדתי לעצמי, אך אעביר לכם את הזכות לגור בגן העדן.

ואכן, גאורגיה היא גן עדן של טבע. הרים גבוהים ונישאים, מכוסי שלג עולמים, יערות של עצים מלוא העין, נחלים הזורמים באון ומתאחדים בגיאיות ובעמקים לנהרות העושים דרכם בשצף-קצף, עמקים חקלאים פוריים ואדמה טובה לגידולים. אך יותר מכל בני האדם ויחסם החם והאוהד למבקרים בארצם.

מים ושלג ברכס הקווקז

אם תשאלו מה מביא ארבעה אנשים מבוגרים, שגילם הממוצע 65, לעשות מסע בג'יפ ברחבי גאורגיה, אומר כי יש לכך כמה סיבות: כאן עברה דרך המשי למזרח, תרבויות ודתות שונות שימשו כאן במהלך ההיסטוריה וכיהודים רצינו לפגוש את שרידי הקהילה היהודית שעברה מפואר. אבל החשוב מכל הוא הטבע הניבט מכל פינה – רכסי הקווקז הנישאים, חבל קאחתי הפורה והעשיר, המים הזורמים בכל פינה. וכמובן, האנשים.

זמן קצר אחרי הנחיתה בטביליסי, בשעת בוקר מוקדמת, אנחנו עושים היכרות ראשונה עם החצ'פורי: מאפה מופלא שמוגש בכמה גרסאות, עם מילויים שונים של גבינות וגם גרסה אחת שבה פעור בחצ'פורי פתח שעליו מונחת ביצת עין. באופן אישי אני מעדיף את החצ'פורי הפשוט. ובכלל, המאפים והלחמים הנאפים רובם ככולם בבית הם מאכל תאווה לנו, אוהבי הבצקים.

אפיית פורי, הלחם הגאורגי הנהדר

עכשיו הגיעה העת לצאת לדרך. העמסנו את המזוודות על הג'יפ ויצאנו לג'ווארי. אנחנו עולים ברגל למנזר החולש על עורק הדרכים העיקרי למערב גאורגיה. מלמעלה תצפית נהדרת על הנוף ועל שני נהרות גועשים, המטקווארי והארגווי. סביב מרבדי פריחה צהובה של פרח המזכיר את ציפורני החתול שלנו אך גדול בהרבה. אנחנו מתנתקים בצער מהמראות ויוצאים לעבר מצ'חתה, המשמשת מרכז דתי נוצרי לכל גאורגיה. שם גם טעמנו לראשונה את החינקלי, כיסונים ממולאים בשר, פטריות או תפוחי אדמה המורתחים בקדרה ענקית ומוגשים בכמויות עצומות לסועדים. בבית ממנו אני בא גם אמי עליה השלום הייתה מכינה חינקלי, רק שהם נקראו קרפלך…

ממשיכים הלאה ומגיעים לסכר ענק היוצר אגם גדול בשם אנגורי, הכלוא מעשה כשפים בין הרים נישאים ומהווה תחנת כוח הידרואלקטרית המייצרת חשמל המחולק גם לאבחזיה – שטח גאורגי הנמצא בשליטה רוסית (עליו היתה מלחמה ב-2008). הנוף הנשקף ומגוון המים התכול מקשה על הפרידה ובכל זאת אנחנו ממשיכים לאופליסצחה – פירוש השם מבצר אלוהים, ולכאן נמלטו רבים מתושבי הסביבה בימים קדומים כדי למצוא מסתור במערכת של מאות מערות, יש אומרים כ-700, חלקן מעשי ידי אדם וחלקן ייצור עצמי של הטבע.

מערות אופליסצחה. בימים קדומים שימשו מסתור לתושבי האזור

הליכה קלה במעלה גבעה מביאה אותנו להתחכך בתלמידי בית ספר שיצאו לטיול, ועל זאת להתפעל מהמערות נהדרות ששימשו כארמון למלך, מקומות תפילה ופולחן – מקום מדהים שאי אפשר להישאר אדישים אליו.

התחנה הבאה היא בורג'ומי, ברכס הקווקז הקטן. עיירת נופש שלווה וצבעונית בלב יערות המאופיינת במעיינות מרפא ומינרלים הנובעים בכל פינה והידועים בעולם כולו. בלב העיירה נמתח לו גשר תלוי יפהפה מעל נהר המטקווארי, שמזמין את המבקר להלך בו ולהשקיף על כחול מי הנהר.

ממשיכים הלאה בדרך אספלט סבירה לכיוון קוטאיסי. הגענו לעיר לקראת ערב ויצאנו לסעוד את לבנו במסעדה ענקית בלב קוטאיסי. צוות הנגנים והזמרים שהנעימו את זמננו התגלו למרבה ההפתעה כאנשי משטרה מקומיים. לפתע מושמע ההמנון הגאורגי, כולם קמים על רגליהם וכמובן גם אנו מניחים את היד על הלב ושרים בגרון ניחר את ההמנון. המחווה שעשינו קנתה את לבם של השוטרים וכשהזדהינו כישראלים ומיד החל סבב של הרמת כוסיות לחיי מדינת ישראל ולחיי גאורגיה, והתזמורת החלה להשמיע לכבודנו מנגינות יהודיות, כשכל הנוכחים רוקדים בהתלהבות. כך העברנו שעה ארוכה, כשקבוצת השוטרים מרעיפה עלינו יחס חם ואוהד בגלל היותנו ישראלים.

בית הכנסת של קוטאיסי

בוקר המחרת אנו עושים דרכנו לתפילת שחרית בבית הכנסת של קוטאיסי. בבית הכנסת היפה יש בקושי מנין מתפללים – בעבר היתה קהילה יהודית מפוארת בקוטאיסי, אולם מרביתם עלו ארצה. שוחחנו עם מתפללי בית הכנסת והסתבר שרובם היו בישראל ושבו לגאורגיה, כל אחד וסיבותיו שלו. לאחר הביקור המרגש בבית הכנסת יצאנו לרובע היהודים, שלמרות ההזנחה עדיין שומר על שרידי יופי: הבתים בנויים משילוב של עץ, ברזל ואבן המיוחדת לאזור. לא צריך הרבה דמיון כדי להיזכר איך בימים עברו, עת כניסת השבת אווירת קודש היתה אופפת את הרובע ויהודים עושים דרכם לבית הכנסת לתפילות.

מקוטאיסי עשינו את דרכנו לחבל סוונטי שבקווקז הגבוה, בצפון-מערב גאורגיה. ההרים הנישאים נראים למרחוק על פסגותיהם המושלגות. הדרך הארוכה עוברת בעיר זוגדידי ומתחילה לטפס בהרים הגבוהים. הניגוד של הפסגות המושלגות עם הרקיע הכחול מדהים, ולהשלמת המראה מוסיפים עצי היער המחטניים, מרבדי פרחים בצבעי לבן, צהוב וכחלחל. את הטיול מלווה קול פכפוך נחלים. מדי זמן מה אנחנו עוצרים ויורדים מהג'יפ כדי ללגום מהמים הנהדרים שזורמים כאן באין מפריע עד שהם מתאחדים עם נחלים ונהרות עזי זרם. עוד עצירה עשינו בצריף רעוע, אצל קשישה שהכינה לנו קפה שחור. מהצריף שלה נשקפו פסגות ההרים המושלגים – הרי גרניט המיתמרים לגובה של 4,000 מטר, עם עורקים של שלג וקרח חורצים אותם כל הדרך מטה, עד שהקרח מפשיר ומכאן מתחיל הנחל במרוצו הבלתי סופי עד לתחנתו הסופית, לרוב בים השחור.

מגדלי השמירה העתיקים, המאפיינים את חבל סוונטי

בשעת ערב מאוחרת אנחנו מגיעים למסטיה, בירת חבל סוונטי, ובמזל מוצאים מעין צימר בקומה שנייה אצל החברים ננה וזורה, ששמחים לארח אותנו תמורת תשלום סמלי. אז מה עם השירותים והמקלחות נמצאים בחוץ ויש להמתין זמן רב למים חמים? גם לא חשוב שבדרך מהמקלחת בחזרה לחדר תפסה אותי רוח קרה שירדה במורדות ההרים המושלגים. הכל היה כדאי. ננה הזמינה אותנו לצפות בחליבת שמונה הפרות שחזרו עם ערב מהמרעה, ובו בזמן זורה חתך עצים והפעיל את תנור הבישול. ידי זהב יש לה לננה, ובערב אכלנו גבינות ויוגורט מעשי ידיה להתפאר וקינחנו בריבת שזיפים מתוקה להפליא. זורה טרח למלא את הכוסיות בצ'הצ'ה, אותה הוא מכין כל שנה. עייפים, מרוצים ומעט מבושמים עלינו ללון בקומה השנייה.

בבוקר התעוררתי מקרני השמש הלוטפות את פני מבעד לחלון. מבט החוצה מעניק לי את אחת מחוויות המסע: רכס של פסגות נישאות, מכוסות שלג עד. כאילו צפיתי במעשה הבריאה. אני מסיט את עיני לחלון הנגדי, וכמו תמונת ראי מתגלה לעיני: עוד הרים נישאים ואדירי הוד, מכוסים שלג וקרח.

הזריחה מחלון הצימר שלנו בסוונטי. לצפות במעשה הבריאה

אנחנו יוצאים לכיוון אושוגולי בדרך מפותלת, הנצמדת לאפיק של ואדי וממשיכה בעלייה. לרוב רוחבה של הדרך מאפשר רק מעבר של מכונית אחת, והנהיגה מצריכה זהירות ותשומת לב. אנחנו חוצים פלגים מפזזים המגיעים לגובה דלת הג'יפ, עוצרים מדי פעם להקשיב לשקט ולנשום את הטבע המאופיין בעצים מחטניים בגווני ירוק רבים – מירוק בקבוק עד ירוק דשא. מעט פרחים גדלים בגובה זה, ואני עצמי מתקשה מעט בנשימה. יורדים לבדוק את הגלגל הבעייתי של הג'יפ, שמקרין חום רב, אבל מצליחים להמשיך ולעלות את הקילומטרים האחרונים לאושוגולי, הכפר הגבוה ביותר ברכס הקווקז. בכניסה לכפר מיתמרים מגדלי הביטחון האופייניים כל כך לחבל הסוונטי, אשר שימשו כמקלט-מבצר בעת חירום ומלחמה, ואליהם היו מתכנסות המשפחות עד יעבור זעם. שוטטנו הרחובות הכפר וקנינו תבלינים מיוחדים, שעד היום מפיצים את ריחם החזק. מכאן אנחנו מתחילים לעשות את הדרך חזרה למסטיה, ומשם הלאה במורדות הרי הקווקז.

כשנוסעים בכבישים הרריים צריך לפעמים לחלוק את הדרך את עדרים

אנחנו נוסעים כשעתיים כשלפתע נורית הדלק נדלקת. לא חישבנו את כמות הדלק ואנו צפויים להיתקע ללא דלק, וגרוע מזה – הגלגל האחורי מתחיל להרעיש. אנחנו עוצרים ומגלים שדסקית הבלם נשחקה לגמרי. אנחנו ממשיכים לנסוע בזהירות, על אדי הדלק האחרונים כשידי כל הזמן על בלם היד לעצירת חירום. הישועה הגיעה בצורת מונית, מרשרוטקה בגאורגית, שאליה אנחנו עוברים על כל ציודנו, וכבר אנו עושים את הדרך במהירות שיגעונית מגובה ההר אל העמק למטה. ניסינו לבקש מהנהג שיאט, אך הוא כנראה לא הבין ואף הגביר את המהירות. דקות מלאות מתח חלפו עד שהבין את בקשתנו והאט את מהירות הנהיגה.

הגענו לזוגדידי וניסינו למצוא מקום בו להעביר את הלילה. כאן התגלה נהג המונית בכל גדולתו האנושית: הוא הסתובב עמנו בחצי העיר כדי לבדוק צימרים ואף ביקש מנהג מונית מקומי שימצא לנו מקום ראוי. אבל בכך לא נגמר הסיפור. נהג המרשרוטקה המתין שנתארגן ולקח אותנו למסעדה, ודאג שבעלת המסעדה תמצא לנו תחבורה בחזרה לצימר לאחר הארוחה.

הטיילת של בטומי, עיר נמל ונופש על חוף הים השחור

הג'יפ המקולקל תוקן וחזר אלינו ואנחנו עושים את דרכנו לבטומי שעל שפת הים השחור. זוהי עיר נמל גדולה יחסית, שעוברת שדרוגים בשנים האחרונות. תיירים רבים מגיעים לכאן לנפוש לחופו של הים השחור. הצטרפנו לרוחצים וגם טיילנו בטיילת הנהדרת.

לאורך הדרך נראים המוני דוכנים של פרי הדר, דגים טריים מהים ודברי מאפה מעוררי תיאבון. אנחנו קונים מעט מכל דבר, כולל גרעיני חמניות קטנים אך טעימים, וממשיכים לנסוע את הדרך הארוכה עד טביליסי. את הלילה העברנו באכסניה של ארמני, שהמאכלים מעשי ידיה של זוגתו ראויים אף הם לציון מיוחד. עם בוקר אנחנו עושים את דרכנו לחבל קחאתי החקלאי. שוב ושוב אנחנו עוצרים ליד דוכנים המוכרים מגוון תוצרת חקלאית, פירות לא מרוססים, אשכולות של ענבים אדומים ולבנים. בכל מקום אנו מזדהים כישראלים וכולם מברכים אותנו בחום כידידי העם הגאורגי.

מגיעים לסיגנרי, אחת הערים היפות בקחאתי. המקומיים קוראים לה עיר האהבה, והרבה כלות וחתנים באים להינשא בעיירה היפהפייה הנמצאת גבוה מעל העמק. בלב העיירה מתנשא פסל של סלומון דודאשווילי, יהודי ואיש רוח שהותיר חותמו בעיירה זו.

העיירה סיגנרי בחבל קחאתי היא מקום פופולרי להינשא בו

מסיגנארי אנו עושים את הדרך במעלה הרי הקווקז הגבוה לאחד משיאי המסע: הר הקזבק המתנשא לגובה של יותר מ-5,000 מטר. הדרך המובילה אליו נקראת הדרך הצבאית, שממשיכה מכאן אל מעבר הגבול הרוסי. בדרכנו אנו חולפים על פני עיירת הסקי גודאורי, שבתקופת הטיול שלנו כבר אין בה שלג המתאים לסקי. אנחנו ממשיכים הלאה עד למעבר הרים שלמעשה מהווה את הגבול הגיאוגרפי בין אירופה לאסיה: מימיננו ושמאלנו הרים מושלגים, כאשר בכל עיקול דרך מתגלה פסגה חדשה, העיניים לא שבעות מהמראות. נהרות אינסופיים עושים דרכם בשצף קצף כל הדרך מטה, הצמחייה מועטה בהשוואה לזו שבחבל סוונטי. לקראת ערב אנחנו מגיעים לסטפנטסמינדה, עיירת מחוז. בחוץ יורד גשם עז ואנו מחפשים צימר ראוי. בסופו של דבר הגענו לצימר של דיאנה, שהיא גם רופאה. בעלת הבית מפנה תשומת לבנו למראה המדהים: קרני השמש האחרונות שוזפות את הקזבק ומקנות לו מראה רב הוד. אנחנו עוד מספיקים, רגע לפני רדת החשיכה, לנסוע במהירות לכיוון נקודת הגבול עם רוסיה, מצטלמים וחוזרים בחושך לצימר ולמאכליה הנהדרים של דיאנה.

הרי הקווקז המשוננים

עם בוקר אני רץ כאחוז אמוק מפינה אחת של הצימר לשנייה כדי לתפוס זווית צילום טובה יותר של הקזבק, אותו אני מכנה "הנסיך שלי". אנחנו מעמיסים שוב את הג'יפ ויוצאים לכיוון כנסיית השילוש הקדוש הנמצאת גבוה מעל העמק בו שהינו בלילה. על פי האגדה, בפסגתו של הקזבק ריתקו האלים בשלשלאות את פרומתיאוס על שהעביר את האש לאנושות. ואגדה מספרת כי במרומי ההר, במעבה מערה, חבויים אוהלו של אברהם אבינו ועריסתו של ישו. למרות כל המאמצים, לא הצלחנו לאתר את הפריטים ההיסטוריים האלה…

כנסיית השילוש הקדוש על רקע הר הקזבק

אנחנו יוצאים למסע רגלי קצר אל מפל נהדר הממוקם קרוב לגבול הרוסי. מכאן אנחנו חוזרים לטביליסי הבירה, לסיבוב רגלי בכיכר החופש, גשר השלום, רחוב היהודים ושני בתי הכנסת. באחד מבתי הכנסת אנחנו פוגשים יהודים גאורגים המתגוררים בקנדה ונמצאים בביקור מולדת. והנה תמו להם שבעה ימים ולילות בארץ גן עדן, עם אנשים חמים ונופים נפלאים, שמשאירים טעם של עוד.

ותמונה אחרונה למזכרת – פסגת הקזבק מוארת בקרני השמש:

הפוסט גאורגיה – נגיעות של גן עדן הופיע ראשון במסע אחר

קשה לחשוב על שילוב מוצלח מזה: טיול שטח בין רכסי הקווקז – בין פסגות, יערות ונהרות שוצפים, כשהשלכת צובעת את הנופים בצבעי צהוב-כתום-אדום מרהיבים. זהו הזמן האידיאלי ליהנות מנופיה המרהיבים של גאורגיה, כשמזג האוויר עדיין נוח והשלג טרם חוסם את הדרכים ההרריות.

אך יופיו של הטבע הוא רק צד אחד של טיול אל לבו של הקווקז הפראי. הצד השני הוא מפגש עם תושבי גאורגיה, שמקבלים אורחים שבאו מארץ רחוקה בחיוך חם ומאור פנים אמיתי. בקבוקי יין נפתחים, גבינות מקומיות ומאכלים נפלאים כמו חצ'אפורי וחינקאלי נפרשים על השולחן, מוזיקה מתנגנת והרגליים מתחילות לקפץ מעצמן. מפגשים עם המקומיים מהווים חוויה מרגשת בפני עצמה.

מהבירה החדשה לבירה הקדומה
הטיול נפתח בטיסה ישירה לטביליסי, בירת גאורגיה. אחרי לילה בבירה יוצאים בבוקר בג'יפים לעבר מצחטה, עיר הבירה הקדומה של גאורגיה. הדרך חולפת בהרים ומציעה תצפית נוף על מפגש נהרות. כמובן שלא מדלגים על אחד מאתרי החובה במצחטה – כנסיית סבטי צחובלי. הכנסייה, שפירוש שמה הוא עץ החיים, מהווה סימן היכר של הנצרות הגאורגית וזהו מקום מצוין ללמוד בו על החיבור המיוחד בין היהודים לנוצרים בגאורגיה. מכאן ממשיכים בנסיעה דרך יער עבות אל הר דידגורי, שבו ניצחו הגאורגים בקרב חשוב. את העובדה הזאת אפשר לראות בפסלים המפתיעים לאורך הדרך ובחרבות הנעוצות בתוך האדמה. היום מסתיים בארוחה משובחת במסעדה מקומית בעיר, פגישה מעמיקה ראשונה, וכמובן לא אחרונה, עם המטבח הגאורגי הנפלא.

היום הבא נפתח בנסיעה לעבר הקווקז הנמוך. חולפים על פני כפרים חקלאיים, בשדותיהם אפשר לפגוש בתושבים שמוצאם מארמניה עמלים בעבודת האדמה – הגידול העיקרי כאן הוא תפוחי אדמה. נוסעים דרך שטחים חקלאיים פורים עד לאגם צלקה, שלצדו אפשר לעצור לארוחת צהריים מיוחדת במינה. ממשיכים לאזור וולקני, מוקף הרי געש, כשמסביב מראות ציוריים של עדרי צאן ובקר בשדות ירוקים. טיול רגלי סביב אגם טבצ'קורי היפה, ולאחריו נסיעה בנוף מרהיב, שבעונה זאת הוא מעוטר בצבעי שלכת משגעים. היום מסתיים במלון מפנק בעיירת הסקי בקוריאני.

בכפרים ובשדות אפשר לפגוש בתושבים המקומיים עמלים בעבודת האדמה

דרך העצמות ועיר המערות
בבוקר נפרדים מבקוריאני (אבל לא לאורך זמן שכן בערב שבים אליה) ונוסעים לכיוון דרום. פאס החיילים, מעבר הרים בגובה של 2,000 מטר, מאפשר תצפית מרהיבה על עופות דורסים שדואים בשמיים הכחולים. מכאן גולשים בדרך הנקראת דרך העצמות היבשות אל עבר עיירת המחוז אחלקלקי. נוסעים לאורך ערוץ הפרוואני אל מרדזיה, עיר המערות המפורסמת. זה הזמן להיפרד מהג'יפים ולצאת לטיול רגלי בין מאות המערות. אחרי ששומעים סיפורים מרתקים על תקופת הזהב של גאורגיה הגיע שעת ארוחת צהרים וחזרה לרכב.
חלקו השני של היום נמשך לאורך יובלו של המתקווארי, אחד הנהרות הגדולים בגאורגיה, ומוביל לעיירת המעיינות בורג'ומי. מכאן, באור אחרון, שבים למלון בבקוריאני לעוד לילה שלו ונינוח באוויר ההרים הצלול.

היום הבא מוקדש לעוד טיול מקסים בקווקז הנמוך. מתחילים בתצפית יפה על הסביבה ומשם יורדים בציר היערנים המקומי, בלבו של יער יפהפה, שבסתיו הוא קסום במיוחד. אם מתמזל המזל ופוגשים את כורתי העצים של האזור, מובטח מפגש מרתק בלוויית משקה אלכוהולי. לכל אורך הדרך מלווים מראות של מרבדי דשא ומרעה עד שמגיעים לבית מקומי, בדיוק בזמן לארוחת צהרים כמיטב המסורת המקומית. המסלול ממשיך בין יערות וכפרים וכולל הליכה רגלית לאורך יובל של נהר ורחצה בבריכת מים נעימה. עם ערב מטפסים בכביש מבורג'ומי אל עבר המלון בבקוריאני.

מבעד למראת הג'יפ. הדרכים ברכס הקווקז מציעות חווית נהיגה מהנה ומאתגרת

אל הקווקז הגבוה
עכשיו הגיעה העת להיפרד מהקווקז הנמוך לטובת הקווקז הגבוה. הדרך נמשכת מזרחה, לאורך נהר המתקווארי המתפתל עד לחשורי, ומשם לגורי. לגורי נכנסים לא בדרך הראשית כי אם דרך השטח. אחרי ארוחת צהרים וביקור אצל פסלו של סטאלין, שעדיין מפאר את הכיכר הראשית, ממשיכים מזרחה אל הדרך הצבאית המפורסמת. הדרך מובילה אל עיירת הסקי גודאורי, בגובה 2,000 מטר מעל פני הים. כאן מתמקמים למהלך היומיים הבאים, בבית מלון נוח.

עתה הגיע זמנו של היום הנופי המרשים ביותר בטיול, באזור הגבוה ביותר. פותחים את הבוקר בתצפית יוצאת דופן מאנדרטת האחווה, אחר כך חוצים את מעבר הצלב ונכנסים לקניון טרוסו. אחרי טיול בקניון המרהיב ממשיכים לעיירת המבריחים קזבג ועוצרים לארוחת צהרים מקומית. מכאן מטפסים במעלה תלול אל הכנסייה המפורסמת ביותר בגאורגיה – צמינדה סמבה. שם, בדשא למרגלות פסגת הקזבג, נפרש נופו של הקווקז הגבוה במלוא הדרו. את היופי הזה קשה לתאר במילים. צריך פשוט להיות שם ולספוג אותו בשקט.

ביום האחרון אין ברירה אלא להיפרד מהנופים הייחודיים של הקווקז הגבוה ולשוב בדרך הצבאית. עוד לפני שחוזרים לטביליסי עוצרים בכנסיית אנא נורי השוכנת על שפת אגם יפה. לקראת צהרים מגיעים לטביליסי ואת השעות האחרונות לפני הטיסה כדאי לנצל להיכרות עם הבירה הגאורגית, שיטוט ברחובות ועריכת קניות. הפרידה לא קלה, אבל אין ברירה. את הטיסה (הישירה) לישראל אפשר לנצל להרהורים על הנופים המרהיבים והאנשים המקסימים שפגשנו בדרך.

הפוסט גאורגיה בשלכת: אל לב הקווקז הפראי הופיע ראשון במסע אחר