ימי סגריר. סוף דצמבר, ינואר וראשית פברואר – הטמפרטורה צונחת, הגשמים, בדרך כלל, מרובים והרוחות חזקות. בתקופה זו חלה הפסקה פתאומית בפעילות בעולם הצומח. הצמחים שפרחו בעקבות הגשמים הראשונים, "בני היורה", גמרו לפרוח והם נעלמים מן העין, והמינים הפורחים בעיצומו של החורף מעטים מאוד. עונה זו אינה נוחה לפעילות מאביקים כמו האביב, התקופה בה פורחים מרבית הצמחים, ולפיכך ההשערה היא שצמחי החורף הם אלה שמעדיפים להתחמק מן התחרות על מאביקים באביב ומסתפקים בחרקים המעטים הפעילים בעונה זו.
מינים אלו נאלצים להתמודד עם קשיים רבים נוספים. טיפות הגשם וגרגירי הברד מכים על הפרחים ויכולים לפגוע בהם. טיפות מים, אם יחדרו לתוך הפרח, עלולות לפגוע בגרגירי האבקה ולמהול את הצוף. הצמחים הפורחים בתקופה זו מצאו כמה דרכים להתגבר על הבעיות הללו. כלנית מצויה, כרכום חורפי, כתמה עבת שורשים וחיננית הבתה סוגרים את הפרחים או התפרחות בימי גשם וסגריר. מיני כדן ויקינתון מזרחי מצאו דרך אחרת למנוע את כניסת המים – פרחיהם דמויי כד או פעמון והם תלויים מהגבעול כשהפתח פונה כלפי מטה. רקפת מצויה מרכינה את הפרח כלפי מטה והופכת את עלי הכותרת שלה, נרקיס מצוי מטה את פרחיו על צדם והכתר הצהוב שבמרכזו מגן על האבקנים, ואילו פרחי לופית מצויה סגורים בתוך עלה מיוחד, שראשו כפוף ומשמש כגגון המונע כניסת גשם אל הפרחים.
מרבית הצמחים המקדימים לפרוח הם צמחי בצל ופקעת. בחורף שעבר, אגרו צמחים אלה בחלקים התת קרקעיים שלהם כמויות מזון שמאפשרות להם לפרוח מוקדם. מעטים הם הצמחים החד-שנתיים שפורחים בעונה זו, כיון שהם חייבים לגדל לפני הפריחה כמות עלים מסוימת. מועטים עוד יותר השיחים הפורחים בחורף.
עם תום קרת החורף, המסתיימת בכל אזור במועד אחר, פורצת פריחת האביב.
נתאר כמה מפורחי החורף, על פי סדר הופעתם. חלקם נפוצים ביותר ואחרים נפוצים פחות.

 

מפות ומדריכים מודפסים ליעד ישראל,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

	1
צילום: מיכל מונוסוב

צמח נחבא אל הכלים, בעל פקעת. מוכר בשמו העממי "מטה אהרון", כיוון שהפרחים חבויים בתוך עטיפה הנראית כמקל כפוף בראשו, המגינה על הפרחים מן הגשם. העלים רחבים ודמויי לב, נמוכים מעמודי התפרחת המנומרים בצבעי חום–ארגמן וירוק. הלופית נפוצה במקומות מוצלים ובשולי סלעים וקירות בחבל הים תיכוני. באופן מיוחד התפשטה הלופית בצלם של פרדסי השרון, ההולכים ונעלמים בימינו. עלי הלופית מלבלבים בתגובה לגשמים הראשונים וממהרים להצמיח את עמודי הפריחה שלהם, אך נוכל לפגשם בכל חודשי החורף והאביב, עד שיגיעו החמסינים של סוף האביב, ייבשו אותם והפקעת תיכנס לשנת הקיץ שלה.

 

	1
צילום: מיכל מונוסוב

גם החיננית היא עשב רב-שנתי, כמו הדודא. החלקים החשופים מעל הקרקע מתייבשים בקיץ ורק השורש נשאר ומחכה לגשם. מיד לאחר הגשם מתעוררים ניצני העלים והפריחה. העלים יוצרים שושנת עלים צמודה לקרקע בקוטר 10 סנטימטרים. גובהם של עמודי הפריחה 20–30 סנטימטר ובראש כל עמוד יש תפרחת – כלומר הרבה פרחים קטנים הנראים יחד כפרח אחד גדול. הפרחים שבהיקף התפרחת לבנים בצדם העליון וורודים-סגולים בצדם התחתון. פרחי המרכז צהובים. הפרחים נסגרים בערב וכן בימי סגריר ונפתחים בבוקר, עם בוא השמש. החיננית נפוצה בבתה בכל רחבי החבל הים תיכוני, בעיקר בשולי סירה קוצנית. היא פורחת כבר לאחר הגשמים הראשונים, כפי שאירע השנה, באוקטובר, וממשיכה לפרוח אפילו עד חודש מרץ.

 צילום: מיכל מונוסוב  

	1
צילום: מיכל מונוסוב

צמח קטן ונמוך, 5–10 סנטימטרים גובהו, בעל בצל, עלים דקים ופרחים סגולים בצורת פעמון הפתוח כלפי מעלה ונסגר בערב ובימי גשם ועננות. הרומוליאה גדלה בעיקר בכרמל ובריכוז נמוך יותר בגליל המערבי. אפשר לראות אותה בפריחה בחודשים דצמבר, ינואר ופברואר במקומות רבים בכרמל, כמו במצוק חורשת הארבעים אשר נמצא ממזרח לאוניברסיטת חיפה.

	1
צילום: מיכל מונוסוב

שיח בעל ריח רע, ומכאן שמו. הצחנן המבאיש עומד בקיץ בשלכת ובכך מתגבר על היובש הרב. לאחר רדת הגשמים הראשונים, עוד לפני לבלוב העלים, מתמלא השיח בניצני פריחה. פרחיו צהובים ונוטים כלפי מטה. פורחים בדצמבר, ינואר ופברואר. תוך כדי הפריחה מלבלבים גם העלים. מן הפרחים מתפתחים פירות שהם תרמילים ארוכים ולבנים ובתוכם זרעים גדולים וסגולים. למרבה המזל, הזרעים אינם בעלי ריח רע. הצחנן גדל בעיקר בשולי חורבות באזור הים תיכוני.

  שלושה מיני אירוס מקדימים לפרוח, בסמוך לגשמים הראשונים של העונה. שלושתם לא שייכים לקבוצת אירוסי ההיכל, אותה קבוצה רבת הדר ששמה יצא לפניה. שניים מתוכם, אירוס הסרגל ואירוס הלבנון, פחות נפוצים, אך הודות לפרחיהם התכולים ולכתם הצהוב אין להם במה להתבייש מול אחיהם הגדולים. לשניהם בצל בקרקע ועליהם צרים וזקופים. הראשון גדל בין סלעים באזורי ההרים הים תיכוניים הגבוהים מ-450 מטר, מחבל יתיר בדרום הר חברון וצפונה. הוא פורח מוקדם, בעקבות הגשמים הראשונים בעונה. אתר לדוגמה – מצוק חורשת הארבעים בכרמל. אירוס הלבנון, לעומתו, גדל בהרים שגובהם מעל 800 מטר בצפון הארץ ופורח יותר מאוחר, בחודשים ינואר-פברואר. אפשר לראותו בצפון הגולן בהר חזק ובתל אביטל, וכן בגוש הר מירון בגליל העליון. מימין לשמאל: אירוס ארץ ישראלי | צילום מיכל מונוסוב; אירוס הלבנון | צילום: אורי פרגמן-ספיר; אירוס הארגמן | צילום: באדיבות החברה להגנת הטבע 

	1
צילום: מיכל מונוסוב

במחצית השנייה של החורף, מעט לפני פרוץ האביב, פורח היקינתון בפרחיו התכולים והריחניים. הפרחים תלויים מהגבעול כשפתחם פונה כלפי מטה, וכך נמנעת כניסת גשם לפרח. ליקינתון  בצל ומוצאים אותו בבתי גידול מגוונים בצפון הארץ – בין סלעים בצל חורש לח בכרמל ובגליל העליון וכן בשטחים טרשיים פתוחים בחרמון ובגליל התחתון, בהר הארבל, בקרני חיטין, ברכס טורען וברכס יודפת.

 גם בספר המדבר ובמדבר פוגשים בפריחה של חורף. נציג כאן שלושה מינים:

 רותם המדבר | צילום: מיכל מונוסוב

כאמור לא הזכרנו כאן את הכלנית המצויה, הנרקיס המצוי והרקפת המצויה, שמקומם בין פורחי החורף לא נפקד. אך ניסינו לגעת הפעם בצמחים אחרים, אשר לא נמצאים דווקא בראש הרשימה. נקווה שהגשם יימשך והפריחה תתרחש בעיתה, ובין גשם לענן אפשר יהיה לקפוץ ולראות את אותם פורחי חורף.

הפוסט טיולי פריחה: פרחים של חורף הופיע ראשון במסע אחר

נקודת מוצא: חניון נס הרים נקודת סיום: חניון מערת התאומים אורך המסלול: כ-8 ק"מ משך הטיול: כארבע שעות דרגת קושי: בינונית ציוד: מים, נעלי הליכה, כובע, פנסים עונה מומלצת: תחילת החורף (דצמבר-ינואר) מפת טיולים וסימון שבילים: מבואות ירושלים (מס' 9)

הטיול מתחיל בחורשת האורנים של חניון נס הרים. הצומח הטבעי בחורשה הנטועה דל מאוד (מעט רקפות ושיחים מדוכאים), אבל מחוצה לה, בשטחים הפתוחים והמוארים, יש שפע של צמחי בר. תופעה זו, של דלות בצמחים ביערות האורן, מכונה "מדבר האורנים" והיא נגרמת בעיקר בגלל השפעתם הרעילה של האורנים על צמחים אחרים.

ליד החניון מתחילה דרך עפר מסומנת אדום שכיוונה מערב והיא עוברת בשולי מטעים. רוב המטעים נטושים כיום, ואפשר לראות בהם את תחילת התהליך של כיבוש שטחי החקלאות בידי הצומח הטבעי. בין העצים יש נבטים רבים של כל מיני עשבים, שיחים צעירים של סירָה קוצנית ופריחה שופעת של ציפּוֹרני-חָתוּל מצויות. בסוף ינואר תפרח כאן גם ציפּוֹרנית מצרית, שיוצרת מרבד פריחה ורוד במטעים. על גדרות האבן מטפס פטל קדוש, המעיד בעצם נוכחותו על מי תהום גבוהים. ואכן, אחרי הליכה של כ-1,500 מ' תגיעו אל מעיין קטן הנובע מניקבה חצובה חבויה בתוך מיבנה. המעיין מוקף סבך של צמחים, ולידו יש ברז שאפשר לשתות ממנו.

ליד המעיין נפרד הסימון האדום מדרך העפר. דרך העפר ממשיכה מערבה, ואילו אנחנו פונים שמאלה (דרומה) ועולים בשביל מסומן אדום אל חורבת בית עיתאבּ. לאורך השביל יש פריחה שופעת של חינָנית הַבָּתָה ושל כְּתֵמָה עֲבַת-שוֹרשים, שהן מראשוני הפורחים בחורף. בימים של שמש נפרשים פרחי החיננית ומגלים את צידם העליון הלבן, ואילו בימים מעוננים הם נסגרים ואז רואים את צידם התחתון הוורוד של הפרחים. לצד חלוצי החורף פורחים המאספים של פריחת הסתיו, ובהם כַּרכּוֹם חורפי וסִתוָונית היוֹרה. פה ושם תראו רקפות ונרקיסים, ושושנות עלים של שִינָן עב-שורש שפרחיו צהובים. לרוב פורחי הסתיו יש אברי אגירה תת-קרקעיים (בצלים או פקעות), המאפשרים להם להקדים ולפרוח ללא תלות ישירה בגשם.

שני מעיינות ומבצר אחד
מקץ עלייה מתונה של כרבע שעה מגיעים אל חורבת בית עיתאב – שרידי כפר ערבי נטוש המכונסים בתוך חצר של מבצר רבוע מימי הביניים. בחורבה ומחוצה לה גדלים בשפע צמחי קירות ומעזבות. בעונה זו של השנה בולטים כאן סירפָּד הכַּדוּרים (זהירות – צורב!), צָלָף קוֹצני (בחורף הוא עומד בשלכת), שיכָּרוֹן זהוב, כָּתלית יהודה ומָציץ סורי.

כדאי להיכנס לתוך החורבה ולטייל בין חדריה. כדאי גם לטפס על החומות המקיפות את הכפר החרב, או על גגו של אחד המבנים במקום, וליהנות מתצפית מרהיבה על דרום הרי ירושלים, השפלה ודרום מישור החוף. ביום בהיר תוכלו לראות מכאן את הארובות הגבוהות של תחנת הכוח רוטנברג מדרום לאשקלון, את אשדוד ואת גוש דן.

כדאי גם לצרף לביקור בכפר-מבצר קפיצה קטנה למעיין חביב, שנובע מדרום לחורבת בית עיתאב: מעט מדרום לחורבה יש קבוצה של ברושים. הולכים אליה וגולשים ממנה דרומה אל ערוץ נחל מערה. מעל ערוץ הנחל יש מעיין קטן הנובע מתוך מערה. המעיין מסומן במפות ללא שם ותוכלו לזהותו על פי האלונים הענקיים שגדלים סביבו. אם לא שכחתם להביא פנס, ואם גזרתכם דקה, תוכלו להידחק אל תוך מערת הנביעה.

מהמעיין חוזרים אל המבצר וממשיכים מערבה בשביל המסומן אדום. הדרך עוברת בתוך בתה עשירה בצמחי תבלין: אֵזוֹב מצוי וצַתרָה ורודה, גַעֲדָה מצויה וכְּתֵלָה חריפה. אם תדרכו על אזוב או על צתרה, יינשא ריח "זעתר" באוויר. כקילומטר ממערב לחורבת בית עיתאב נמצא עין סיפלָה, ובסמוך לו, במערב, מצויים שרידי הכפר הערבי הנטוש סוּפלָה. גם עין סיפלה הוא מעיין קטנטן, שמימיו מטפטפים מתיקרת מערה טבעית. אם תחפשו טוב-טוב בין גושי הסלע ועצי האלון והחרוב במקום, תמצאו שקע ובו פתח קטן שאפשר להזדחל דרכו אל תוך מערת הנביעה. במשטחי הסלע ליד המעיין יש צמחי סלעים קטנטנים שמקדימים לפרוח, כמו חוֹפנַיִים מצוּיים, אֲביבית בֵּינוֹנית, צוּרית קטנת-פרי (קטנה) ואַליסוֹן מצוי.

אל תעירו את העטלפים משנתם
ליד עין סיפלה הופך השביל לדרך עפר, וזו גולשת אל תוך ערוץ נחל מערה. עוד כ-500 מ', והשביל נכנס למעבה החורש. העצים השולטים כאן הם אלון מצוי ובַּר-זית בינוני, ועליהם מטפסים אַספָּרָג החורש, קיסוֹסית קוצנית וזַלזֶלֶת הקנוֹקָנוֹת. לזלזלת, שפורחת בעונה זו, יש פרחים שנראים כמו פנסים קטנים הפוכים בצבע צהבהב.

השביל מתפתל עם הנחל. אחרי כשני קילומטרים של הליכה בחורש מגיעים אל משטחי סלע נטויים ששחקו מי השטפונות של הנחל. כאן המקום לשפשף מעט את אחורי המכנסיים ולהחליק במגלשות מעשה ידי הטבע. אחרי ההחלקה ממשיכים ללכת באפיק הנחל ונכנסים אל תוך חורש מפותח. עוד כ-300 מ', והשביל מגיע אל מערת התאומים בגדה הצפונית של הנחל.

מערת התאומים היא מערת המסה יפה המשמשת משכן למאות עטלפי פירות. בחורף שוקעים העטלפים בשינה וביקורים במערה מעירים אותם משנתם ומסכנים את חייהם. לכן נדחה את הביקור במערה עצמה לקיץ ונסתפק בהצצה מהפתח פנימה. עץ תאנה יפה גדל בפתח המערה ועל משטחי הסלע מעל פתח המערה (משמאל) יש נרקיסים רבים. מהמערה ממשיך השביל עוד קילומטר במורד הנחל עד חניון מערת התאומים. בקטע אחרון זה של הטיול תפגשו את כל הצמחים שראיתם קודם, וכן שיחים רבים של מַרוָוה משוּלשת, שהיא צמח מרפא חשוב וריחני המתאים מאין כמוהו לחליטה של תה משובח. רכב גבוה יכול להגיע עד החניון, ולאחרים יחכה הרכב על כביש 3855, מרחק של כ-500 מ' מחניון מערת התאומים.

_____

מסלול מתוך הספר "טיולי פרחים – 41 מסלולים עם צבע", מאת אבי שמידע והגר לשנר, הוצאת מפה

הפוסט טיול פריחה: אל נחל מערה הופיע ראשון במסע אחר

אלה ארצישראלית. מצטרפת בנובמבר אל יתר העצים הנשירים במדרונות הר חוזק למופע של צבעי סתיו | צילום: שי גינות

חלמונית גדולה. בצפון הגולן אפשר למצוא אותה מתחילת אוקטובר ועד סוף נובמבר באזורים פתוחים ברכס בשנית | צילום: אורי פרגמן־ספיר

כרכום גיירדו. פורח בדצמבר־ינואר בצפון הגולן, בחרמון, בגליל ובחוף הכרמל צילום: אורי פרגמן־ספיר

אירוס הלבנון. פרח נדר שפורח בעיצומו של החורף רק בצפון הגולן ובגליל העליון. כדאי לחפשו ביער אודם וברכס בשנית | צילום: אורי פרגמן־ספיר

הפוסט פריחה ברמת הגולן – עולה ופורח הופיע ראשון במסע אחר

צבעוני המדבר
פרח דמוי גביע בעל שישה עלי עטיף צבעוניים. צבעו אדמדם, עם פסים שחורים עדינים. הוא פורח בחודשים פברואר – מרץ. ניתן לראותו בנגב הצפוני, במדבר יהודה ובהר הנגב. ריכוזים יפים שלו יש באזור מכתש רמון, בנחל צין העליון, בבורות לוץ ובנחל נוקד (נחל העץ) ברמת הנגב.

אירוס הנגב
פרח מפואר זה הוא הדרומי ביותר מקבוצת אירוסי ההיכל. צבעו כחול-סגול ועליו צרים וקשתיים. ניתן לראותו פורח בחודשים פברואר- מרץ בחולות הנגב המערבי. זהו אחד הפרחים היפים והמרשימים בארץ. גובה הגבעול נע בין 35-10 ס"מ וגודל הפרח מגיע עד ל- 12 ס"מ. ניתן לראות ריכוזים יפים שלו בקרבת קיבץ ניר יצחק, בדרך השדות שבחבל הבשור ובנחל הבשור.

כלנית מצויה
הכלנית המצויה היא פרח ממשפחת הנוריתיים, אחד מכ-120 המינים של הסוג כלנית. הכלנית היא מהפרחים האהובים על הישראלים, בשל צבעה האדום העז ובשל מרבדי הפריחה המרהיבים שיוצרות הכלניות בחורף. למרות שהצבע האדום הוא סימן ההיכר של הכלניות, יש גם כלניות לבנות, כחולות, ורודות וסגולות. הכלנית פורחת בחודשים ינואר עד מרץ, ונפוצה מצפון הארץ עד צפון הנגב. בנגב ניתן לראות מרבדי פריחה אדומים של כלניות באזור שמורת בתרונות בארי ופארק הבשור.

רותם המדבר
שיח מדברי בעל ענפים ירוקים וחסרי עלים רוב השנה. בעת פריחתו בתקופת החורף הוא מתכסה בתפרחת מרהיבה של פרחים פרפרניים קטנים, לבנים עם כתם קטן בצבע בורדו. הפרחים מלאים בצוף ופריחתו שופעת ריח מתוק. באזור הנגב השיח שכיח בשטחי החולות שבצפון הנגב וערוצי נחלים בכל האזור המדברי. ניתן לחזות בפריחתו בסוף ינואר ובמהלך פברואר.

נרקיס מצוי
לנרקיס המצוי, "מלך הביצה", שישה עלי כותרת לבנים ועטרה צהובה – חומה, והוא ידוע בריחו המתוק החזק. בניגוד לצמחי בצל אחרים, לנרקיס אין שושנת עלים ועליו מסודרים בשני טורים נגדיים ומקבילים. בישראל גדלים שני זנים של נרקיס מצוי, "זן הביצה" שגדל בקרקעות כבדות בעמקים ופורח בחודשים ינואר-פברואר ו"זן ההר" שגדל בכיסי סלע ופורח בחודשים אוקטובר עד דצמבר. באזור הנגב גדל הנרקיס המצוי בריכוזים קטנים, בחודשים דצמבר – ינואר. נרקיסים בנגב ניתן לראות בין היתר בנחל חצץ ובנחל דימונה. נרקיסי הר הנגב מצליחים לשרוד הודות למקום גידולם – מתחת לשכבות סלע גיר קשה התורמות מי נגר רבים לקרקע שתחתם. את ריכוזי הנרקיסים יש לבקר בשבתות שכן חלק מהם נמצאים בשטחי אש.

כדן סגול
צמח קטן, בגובה של 10 סנטימטרים, בעל בצל. העלים דקים ומלבלבים לאחר הגשמים הראשונים, מביניהם יוצאים עמודי תפרחת עליהם תלויים פרחים קטנים בצורת כד שראשו נוטה כלפי מטה וצבעו סגול עמוק. הכדן הסגול גדל בכל אזורי הארץ, ופורח בין דצמבר למרץ. בנגב הצפוני הוא פורח בדרך כלל רק בחודש פברואר, לאחר גשמי ברכה. בנגב ניתן לראותו במפער המכתש הגדול.

הפוסט הנגב פורח בחורף הופיע ראשון במסע אחר