בספירה שנערכה בשנות ה-30 של המאה העשרים התבררה עובדה מדאיגה: באזור אדו, בכף המזרחי של דרום אפריקה ליד העיר פורט אליזבת, נותרו רק 11 פילים. הרצון לשמר את אוכלוסיית הפילים המקומית ואת אזור מחייתם הביא להקמת שמורת טבע – שמורת הפילים של אדו (Addo Elephant National Park). הפרויקט הצליח מעל למשוער ואת העובדה הזאת אפשר לראות בקלות בשטח: לא פחות מ-600 פילים חיים כיום בשמורת אדו וניתן לראותם במהלך טיול ספארי בשמורה, השלישית בגודלה בדרום אפריקה והגדולה ביותר בדרום המדינה. אבל אל תתנו לשם להטעות אתכם: בשמורת הפילים אפשר לראות הרבה יותר מאת הענקים בעלי החדק, יש כאן עוד בעלי חיים רבים, מאריות ועד צבועים, מעופות ימיים ועד לווייתנים.

מידע נוסף:

• דרום אפריקה – מדריך מסע אחר – כתבות מסלולים וטיפים
• קייפטאון – מדריך מסע אחר – כתבות מסלולים וטיפים
• דרום אפריקה שלא היכרתם

עדר פילים בשמורת אדו. בתוך 85 שנים צמחה אוכלוסיית הפילים בשמורה מ-11 פרטים ל-600 | צילומים: שאטרסטוק

לפגוש את שבעת הגדולים
ייחודה של שמורת אדו בכך שבשטח קטן יחסית ישנו גיוון נופי עצום. בשונה משמורת אפריקאיות אחרות, שבהן נוסעים במשך שעות על גבי שעות במישורי סוואנות אינסופיים, כאן המטיילים עוברים מאזור קארו (karoo) הצחיח-למחצה, דרך הרי Zuurberg, לאורך נהר Sundays עד השפך שלו. מכאן מתחיל החלק הימי של השמורה, הכולל חופים, כמה איים מול החוף והאוקיינוס מסביבם.

לא רק פילים: גורי אריות בשמורת אדו | צילום: Leo, flickr

למעשה, אם בשמורות אחרות הריגוש הגדול טמון באפשרות לראות את "חמשת הגדולים" – פיל, אריה, נמר, באפלו אפריקאי וקרנף, הרי שבשמורת אדו תוכלו לראות את "שבעת הגדולים", כשליונקים היבשתיים נוספים שני מינים החיים במים – לוויתן מסוג אבלנה דרומית (right whale) ועמלץ לבן (white shark), כריש ענקי שאורכו יכול להגיע עד שמונה מטרים ומשקלו לשלושה טונות. הוסיפו לאלה את הקהילה המקננת הגדולה בעולם של סולת הכף (עוף ימי גדול החי באפריקה לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי) והקהילה השנייה בגודלה של פינגווין אפריקאי ותבינו עד כמה מיוחד הטיול בשמורת אדו.

פילון משתעשע במים. הטיול בשמורה מאפשר לפגוש את הפילים בקרבה רבה

מאות הפילים החיים בשטח השמורה מבטיחים מפגש ודאי, ונראה שנוכחות האדם אינה פוגמת בשגרת יומם. במהלך הספארי באדו אפשר לראות את הפילים אוכלים, שואבים מים בחדק שלהם, מתיזים מים על עצמם ועל הפילים האחרים. מלבד הפילים, אפשר לראות כאן אריות (בחלק הצפוני של השמורה), קרנפים, זברות, אנטילופות וחובבי החרקים ישמחו לדעת שבאדו יש מין מסוים של חיפושיות זבל הנמצאות אך ורק כאן.

תמרור המזהיר לא לדרוס את חיפושיות הזבל. הסיבה לדאגה: אלו חיפושיות החיות אך ורק בשמורת אדו

הסיור בשמורה ברכבי ספארי נקרא כאן game drive על שם מסעות הציד שנהגו לערוך כאן בעבר. למרבה השמחה, היום המטיילים "צדים" את בעלי החיים במצלמות שלהם, שנשלפות שוב ושוב כדי להנציח את המפגשים החייתיים.

נופים והפתעות בנתיב הגנים
מעבר לגיוון הרב של השמורה ולעובדה שהיא כוללת חלק יבשתי וחלק ימי, היתרון של אדו הוא גם במיקום המצוין שלה שלה. לא צריך לנסוע במשך שעות או ימים כדי להגיע אליה. היא נמצאת בסמוך לפורט אליזבת, המשמשת נקודת יציאה (או סיום) לטיול באחת מדרכי הנוף היפות בעולם, נתיב הגנים.

נופים שיגרמו לכם להיאנח בהתפעלות (ובקנאה) לאורך נתיב הגנים

נתיב הגנים (Garden Route) זוהי דרך נופית הנמתחת לאורך האוקיינוס, בין פלטנברג ביי לסטיל ביי, כשרוב הנוסעים לאורכה מצרפים לטיול שהות בפורט אליזבת ובקייפטאון, הנחשבת בעיני רבים לעיר היפה בעולם. לאורך הדרך יש תצפיות נוף נהדרות, מהסוג שיגרום לכם להיאנח שוב ושוב בהתפעלות (ויש להודות שגם בקנאה). מאחרוי כל עיקול של הדרך מצפה הפתעה וכל יום בטיול מביא עמו הרפתקאות חדשות ומראות בלתי נשכחים.

טיול בשמורת "מיטת הנוצות" (feather bed) ליד נייזה, בנתיב הגנים | צילום: knysnafeatherbed.com

באיזה עוד מקום בעולם תוכלו לראות במהלך טיול אחד פילים, לווייתנים, פינגווינים, עצים בני אלף שנה, מערות נטיפים, חופים עם חול רך כמשי ולעומתם חופים סלעיים עם מצוקים היורדים בתלילות אל האוקיינוס, יערות גשם ומדבריות, מפלים ונחלים, חוות יענים, קופים וציפורים. טיול בדרום אפריקה, בין הכף המזרחי לכף המערבי, מציע את כל אלה ויותר.

למידע נוסף על דרום אפריקה

הפוסט שמורת אדו בדרום אפריקה – לא רק פילים הופיע ראשון במסע אחר

הלילה פינה את מקומו לדמדומים ראשונים של בוקר. הפארק הלאומי יאלה (Yala), בדרום סרי לנקה, היה ריק ממטיילים. במרומי סלע עצום ממדים שכב נמר על בטנו, ישן לאחר לילה מתיש של ציד. גופו הזהוב הבהיק באור הרך של קרני השמש הראשונות, זנבו תלוי באוויר. הג'יפ הפתוח שלנו קרטע לאטו בדרך העפר האדמדמה. מרחוק, בין הגבעות החוליות המכוסות צמחייה נמוכה, היה אפשר להבחין בקו האופק הכחלחל של האוקיינוס ההודי. אנפות אפורות תרו אחר מזון במימיו הרדודים של אגם. לא הרחק מהן פישקו שלושה צבאים מנוקדים את רגליהם הקדמיות, מתחו את צווארם וליקקו מהמים. אוזניהם היו זקופות בערנות מתמדת, מוכנות להתריע על כל טורף מתקרב.

קולו של המדריך המקומי נקטע. עיניו המנוסות הבחינו בנמר המנמנם על הסלע והוא הורה לנהג לעצור. הנמר הרים ראש, מתח את גופו השרירי ופיהק. הוא נעץ בנו מבט, נראה כאילו הוא חוכך בדעתו, אבל שב מיד לשכב. לא, הוא לא זז לשום מקום. בבית שלו הוא המלך.

לקריאה נוספת:

• חופי סרי לנקה לתרמילאים – כולל טיפים כלליים
• סרי לנקה – העמוד הראשי

חסידות מצוירות מתכוננות למנוחת לילה

היסטוריה ארוכה של כיבוש

מרקו פולו, הסוחר והחוקר הוונציאני בן המאה ה-13, הגדיר את סרי לנקה האי הטוב בעולם. על המפה סרי לנקה נראית כמו לא יותר מדמעה קטנה הזולגת מהקצה הדרומי של תת-היבשת ההודית. באי, ששטחו פי שלושה משטח מדינת ישראל, חיים כעשרים מיליון בני אדם, 70 אחוזים מהם בודהיסטים, והשאר הינדים, מוסלמים ונוצרים. מקור השם משפת הסנסקריט, מהמילה לנקה, שמשמעותה אי, בתוספת מילת דגש וכבוד – סרי.

בדרום-מרכז האי ניצב ההר הגבוה ביותר, פידורוטלגלה (Pidurutalagala), המתנשא לגובה של 2,524 מטרים, ולא הרחק ממנו נמצאת פסגת אדם. מסביב לפסגות הללו נפרשים מטעי התה של אזור קנדי (Kandy), ומשם, דרך כפרים ושדות, משתרעת רצועת החוף הבתולית שהופכת בעונות מסוימות לגן עדן בשביל גולשי גלים מקצועיים.

החוקרים סבורים שיושביו הראשונים של האי היו ציידים-לקטים שחיו פה כאלף שנים לפני הספירה. אבות אבותיהם של הסינהאלים – שהם 74 אחוזים מכלל אוכלוסיית סרי לנקה היום, הגיעו אל האי מצפון הודו במאה השישית לפני הספירה. תנועת אוכלוסייה קבועה מתת–היבשת ההודית ליוותה את התפתחותה של סרי לנקה ועיצבה את פניה במהלך השנים.

איילים נקודים בתנוחה דרוכה. לא שוכחים שיש נמרים בסביבה

המגע הראשון עם האירופאים התרחש בשנת 1505, כשספינה פורטוגלית הטילה עוגן באחד מחופי האי. הפורטוגלים כבשו את רוב רצועת החוף, אך נכשלו במאמציהם לחדור למרכז האי ולכבוש את העיר קנדי. כישלון דומה היה מנת חלקם של ההולנדים שהגיעו לסרי לנקה ב-1602 ונישלו את הפורטוגלים משליטתם ברצועת החוף. ההולנדים הביאו איתם טכניקות מסחר מתקדמות ופיתחו מערכת מתוחכמת של תעלות מים לאורך החוף המערבי, שהקלה על הסוחרים את הובלת התבלינים (בעיקר הקינמון) והגידולים האחרים.

קנדי נשארה הממלכה העצמאית האחרונה בסרי לנקה, והיתה לבירה. ב-1796 השתלטו הבריטים על האי, וכעבור עשרים שנה כבשו גם את אזור קנדי. בכך, לראשונה בתולדותיה, היתה סרי לנקה (שנקראה אז ציילון), למדינה הנמצאת כולה תחת שלטון זר. במהלך שנות שלטונם ייבאו הבריטים עשרות אלפי טַמילים מדרום הודו לעבודה במטעי התה,  ואלה אבותיהם של כשלושה מיליון וחצי דוברי טמילית המתגוררים היום בסרי לנקה. מתוך המיעוט הגדול הזה צמחו "הנמרים הטמילים", שבמשך כמה עשרות שנים ניהלו מאבק אלים למען הקמת מדינה עצמאית טמילית. בעבר לא היה מומלץ לטייל בחלקיו הצפוניים של האי, כיום השקט חזר לשרור  במדינה ואפשר לטייל בביטחון בכל חלקיה.

הנמר שנפצע בעינו חולף בקפיצה מרהיבה מגדת הנחל האחת אל האחרת

מאה אזורי טבע מוגנים

לחיות הבר בסרי לנקה היתה חשיבות רבה במורשת המקומית מאז ומעולם. לפני יותר מאלפיים שנה הכריז המלך דוואנמפייה על אזור מיהינטאלה (Mihintale) כמוגן לחיות בר. בכך הקים הלכה למעשה את שמורת הטבע הראשונה בהיסטוריה. בשל האקלים המגוון, סרי לנקה היא ביתם של לא פחות מ-92 מיני יונקים, 242 מיני פרפרים, 435 מיני ציפורים, 107 מיני דגים ו-81 מיני נחשים. בין בעלי החיים המרתקים של האי נמנים נמרים, פילים, צבאים נקודים, קופים, תנינים, חזירי בר ועוד.

היום יש כמאה אזורי טבע מוגנים בסרי לנקה, המשתרעים על כשמונה אחוזים משטחה הכולל. מקצתם מוגדרים כשמורות אסורות לכניסת בני אדם, אחרים הם פארקים לאומיים מתוירים, ואחדים מהפארקים הם שמורות טבע שגרים בתוכן זה לצד זה בעלי חיים ובני אדם. רוב רובן של שמורות הטבע האלה אינן מגודרות. ההתרבות המהירה של האוכלוסייה והתחרות על מקורות המזון ושטחי המחיה מעוררים לא פעם מאבקים מרים ואכזריים בין אדם לחיה.

אחד ממארחינו, צ'יטראל גָ'ייאטילקה, מצלָמי הטבע המפורסמים ביותר בסרי לנקה, סיפר לנו ערב אחד כיצד נורה למוות אחד מפילי הבר הזקנים והגדולים ביותר בסרי לנקה, שהיה בן כמעט 70 שנה. כפרי חמוש שיצא לשאוב מים מהבאר הסמוכה לבקתתו נתקל בו פנים אל פנים. הפיל הזקן, שלושה מטרים וחצי גובהו, בא לטעום מקני הסוכר בשדה. פיל אסייתי בוגר זקוק ללא פחות ממאתיים קילוגרם של עשב ועלים ביום אחד כדי להשביע את רעבונו, והוא מבלה לעתים 16 שעות ביממה באכילה. הפיל זיהה את האדם מרחוק בזכות חוש השמיעה וחוש הריח המפותחים שלו. הוא השמיע קולות חרחור, נפנף באוזניו, נשף בחדקו והראה סימני אגרסיביות ברורים. לכפרי לא נותרה ברירה. הוא כיוון את נשקו ורוקן מחסנית שלמה לעברו של הפיל, עד שהענק קרס תחתיו ברעם מחריש אוזניים. זה היה מקרה מצער במיוחד. לפיל הזה היו צמד חטים מפוארים שאורכם כמעט מטר – אורך נדיר למדי בסרי לנקה. לעומת הפילים האפריקאים, שכמעט לכולם יש חטים, אצל הפילים האסייתיים רק הזכרים מתהדרים בהם, ובסרי לנקה עצמה הם מופיעים אצל פחות מעשרה אחוזים מהזכרים. לתופעה זו לא נמצא עדיין הסבר מניח את הדעת.

כ-12 אלף פילים חיו בתחילת המאה העשרים בסרי לנקה, וחלקו שטח מחיה עם שני מיליון וחצי בני אדם. עד תחילת המאה ה-21 צמחה אוכלוסיית האי פי עשרה, ומספרם של פילי הבר ירד ביחס הפוך – ל-3,500 לערך. באותו פרק זמן הצטמצמו השטחים המיוערים בסרי לנקה, וחלקם היחסי בשטחו הכולל של האי ירד במידה ניכרת, מ-70 אחוזים לפחות מ-25 אחוזים. יישובים רבים הוקמו ללא תכנון במקומות המחיה של הפילים ובנתיבי הנדידה שלהם. לפילים לא נותרה ברירה אלא לפלוש לכפרים ולשדות. התוצאה: נזקים רבים ברכוש, ולעתים אף אבדות בנפש. בשנת 1987, במבצע רחב היקף שעלה בסביבות 700 אלף דולר, הועברו 187 פילים מאזור הנדפנגלה (Handapangala) אל הפארק הלאומי יאלה, 70 קילומטרים דרומית משם. אלא שבתוך פחות משנה שבו רוב הפילים בכוחות עצמם אל ביתם הקודם, והמבצע היה לכישלון חרוץ.

ואז הגיע צונמי

עוד בימי קדם הוקמה בסרי לנקה מערכת של מקווי מים, אגמים ותעלות לצורכי אגירת מים והשקיה. אחד האגמים האלה נמצא בצפון מרכז האי בפארק הלאומי מינרייה (Minneriya), והוא אחד האתרים הטובים בעולם לצפייה בעדרים גדולים של פילים אסייתיים, בעיקר בתקופת היובש. ככל שמזג האוויר נהיה יבש יותר, מצטמצם שטח האגם שבמרכז השמורה, ובשיאה של תקופה זו (יולי-אוגוסט) נודדים אל האגם מאות פילים ומתקבצים סביבו כדי ליהנות מהעשב העשיר הצומח לגדותיו.

ילדה ליד הפארק הלאומי יאלה, אזור שנפגע אנושות מהצונמי בשנת 2004

שבועיים ימים שהינו בסרי לנקה. ביום השני למסענו הגענו אל האגם הזה בשעות אחר הצהריים. השמש האירה את הגבעות המקיפות אותו באור זהוב ורך, והעניקה למים גוון כחול עמוק. מרחוק נראה עדר של כמאה פילים, מחולק לכמה קבוצות קטנות. קבוצה אחת נכנסה אל האגם לרחוץ בו, כשהפילונים הקטנים משתעשעים במים, ואילו השאר ליחכו עשב בשלווה. התקדמנו לאט בג'יפ הפתוח בדרך המשובשת כדי ליצור לעצמנו הזדמנות צילום מעניינת, וכשהגענו למרחק של כעשרה מטרים מקבוצת פילים אחת נעצרנו ודוממנו מנוע. זה היה כנראה מעט קרוב מדי. פילה אחת תקעה בחדקה, חרחרה, וללא אזהרה יצאה אלינו בריצה קלה מלווה בעשר מחברותיה. האדמה רעדה. כשחיה גדולה כל כך רצה נוצרת אשליה אופטית כאילו היא נעה בהילוך אטי. זה אמנם מראה מקסים, אבל הוא מטעה ומסוכן. פיל בוגר מסוגל לרוץ במהירות של כשלושים קילומטרים בשעה. לפני שהספקתי להבין מה קורה, הקיפו את הג'יפ עשר פילות זועמות כשהן בוטשות ברגליהן באדמה ומרכינות את ראשן בכוונה לנגוח בג'יפ. המדריך שלנו הגיב מיד. הוא הניף את זרועותיו והשמיע נהמה עמוקה וארוכה. הפילות נאלמו דום והביטו בנו בהפתעה, וכך התאפשר לנהג להתעשת, להניע את הג'יפ ולחלץ אותנו מסכנה.

כחמש שעות נסיעה דרומה מאגם מינרייה משתרע עוד פארק לאומי, ידוע יותר, פארק יאלה. הוא שוכן לחוף הים, באזור שנפגע קשה מאוד מהצונמי בבוקר 26 בדצמבר 2004. יותר מ-250 מבקרים קיפחו את חייהם בבוקר ההוא באזור השמורה. מאלה שניצלו היו רבים שדיווחו על התנהגות משונה של בעלי החיים בשעות ההן, ובייחוד על שלושה פילים שנראו רצים מקו החוף אל עבר מקום מקלט גבוה כשעה לפני האסון, כאילו חשו את העומד להתרחש.

קופי מקוק הכיפה ברגע של משחק. בסרי לנקה יש שלושה מיני קופים

נמר בעל עין אחת

הפארק הלאומי יאלה הוא ביתו של מלך החתולים, הנמר. יש טענה שבפארק הזה חיה אוכלוסיית הנמרים הצפופה בעולם ביחס לשטח המחיה. מעריכים ש-35 נמרים בוגרים ו-15 גורים חיים כאן. אם זאת, קשה מאוד לאתר נמרים בשטח. "צריך הרבה ידע וגם טיפת מזל", הסביר לנו צ'יטראל אחרי כמה שעות של נסיעה שבמהלכן לא פגשנו ולו נמר אחד. "אנחנו מכירים את הטריטוריות שלהם", הוא המשיך, "יודעים על איזה עצים הם ישנים בימים חמים, ועל איזה סלעים הם אוהבים להתחמם אחרי שהגשם יורד. אבל הנמר הוא חיה ביישנית ובלתי צפויה. כל מה שאפשר לעשות כדי לראות אותה הוא להתאזר בסבלנות ובאופטימיות".

והסבלנות כנראה משתלמת. לא עברו עשר דקות, וממרחק של כשלושים מטרים מאיתנו לכל היותר, מעברו השני של שפך נחל, הוא הופיע לפתע – חתול ענקי בצבעי זהב ושחור. הוא היה זכר בוגר. הג'יפ עצר, המנוע הושתק, המצלמות הונחו על שקים מיוחדים לייצוב. הטבע במלוא הדרו צעד לכיווננו, ואז עצר והביט בנו. בחנתי אותו דרך העדשה ארוכת המוקד שהיתה מחוברת למצלמה שלי. משהו לא היה בסדר. לקח לי כמה רגעים להבין מה: לחתול החזק והשבע היתה חסרה עין. במקום שבו היא נצצה פעם היתה עכשיו עיסה של בשר מדמם. צ'יטראל הכיר את הנמר הזה. "זה זכר שאיבד עין בקרב לפני כמה חודשים", הסביר. "הפצע הגליד, אבל לפני כמה ימים נפתח שוב, מן הסתם בקרב עם נמר אחר. נמר יודע לזהות נקודות תורפה, לא רק אצל הקורבנות שלו אלא גם אצל יריבים בני מינו".

עוד קודם שהספקתי להגיב לדברים, הגיע הנמר לשפת המים. להפתעתנו הוא לא כרע לשתות. במקום זה הוא זרק מבט מהיר בעינו היחידה אל עבר הצד האחר, וזינק. גופו נמתח בגאווה, בשפגט מושלם מעל הנחל, כמו רקדן בלט מקצועי. השתקפותו ריצדה לרגע קט על המים הירקרקים. הוא ריחף ללא קושי למרחק של כשישה מטרים, נחת על אדמתה הרכה של הגדה האחרת והמשיך לדרכו בהליכה שקטה ואטית. לבי הלם בפראות לנוכח יופיו של הרגע. הבטתי בצג המצלמה ונדהמתי. אפילו לא זכרתי שצילמתי.

עוד מידע וכתבות על סרי לנקה

הפוסט שמורות בסרי לנקה – ארץ הנמר והפיל הופיע ראשון במסע אחר

איי אנדמן מהאוויר. 27 מתוכם מיושבים | צילום: Venkatesh K, flickr

אנדמן – חול לבן, ים טורקיז ופיל עבודה עם המאהוט שלו | צילום: רודי קנארד

פיל שוחה בין האיים. החדק מתפקד כשנורקל | צילום: אוליבייה בלז

הפילים אינם עובדים בימי ראשון, ויום העבודה שלהם מסתיים בשלוש אחר הצהריים – ואז הם אוכלים ומתרחצים. בביקורי אצל בעל אדמות אמיד באי האוולוק (Havelock) שבאיי אנדמן המערביים, התלוויתי אל פילי העבודה סאראסו (Sarasu) וצ'אנדי (Chandi). השניים נולדו בטבע (לידות בקרב פילי עבודה הן נדירות) והמאהוט (Mahout) שלהם אילף אותם לעבודה.

איי אנדמן – אם יש גן עדן איי אנדמן, במפרץ בנגל מדרום להודו, מציעים את השילוב המושלם: יופי טבעי, חופים נהדרים ואתרי צלילה מצוינים, ועם זאת, הם עדיין לא נכבשו על ידי גדודי תיירי … מערכת מסע אחר אונליין | צילום: אייסטוק

הפוסט איי אנדמן: לשחות עם פילים הופיע ראשון במסע אחר

באיותאיה, הבירה העתיקה של תאילנד, נקלעתי לקרקס פילים. קהל של אנשי המקום ישב על מושבי עץ ארוכים במאהל פתוח, מגודר למחצה, והביט בהתלהבות בפילים עטויים בבדים רקומים וססגוניים, שביצעו תעלולים ומעשי לוליינות שונים. לא מראה מלבב, במיוחד כשרואים את "זריקות העידוד" שניתנו להם מפעם לפעם על ידי המאלפים שלהם – צעקות ודקירות במוט מיוחד.

פילון ואמו בחוות הפילים פטארה. כאן הפילים לא מוחזקים כדי לשעשע מבקרים

המפגש הבא שלי עם פילים בתאילנד היה יומיים אחר כך, בצפון המדינה. נסיעה של כחצי שעה צפונה מהעיר צ'אנג מאי (Chiang Mai) הביאה אותנו לדרך עפר קצרה שנכנסה אל הג'ונגל והובילה אל חוות הפילים של פטארה (Patara Elephant Farm). שם המפגש עם פילים היה שונה לחלוטין.

בחווה אפשר ללמוד להכיר את הפילים מקרוב מאוד

פאט, או בשמו המלא Teerapat Trungpakan, המייסד וההוגה של המקום הייחודי הזה, מספר לנו על פילים מסוג אחר. הפילים כאן אינם חיות מחמד והם גם לא משעשעים ומבדרים. ההחלטה להקים את החווה, לדברי פאט, נעוצה בתהליך ההכחדה של הפילים, שאינו מסתיים לעולם. אוכלוסיית הפילים בתאילנד הולכת ומתמעטת, וכיום יש במדינה כ-3,000 פילים בלבד.

פיל לוגם מים מהנהר. מספר הפילים בתאילנד הולך ופוחת בכל שנה

בחווה רוכזו פילים, שחלקם חולץ מכל מיני קרקסים ומקומות בידור, וחלקם סובל מבעיות תזונה, לרבות מחלות עור שונות הדורשות טיפול. הרעיון של פאט פשוט ונוגע ללב: לכל אדם מוצמד פיל, והאדם הופך במשך יום שלם לבעליו. "אדם מקבל פעם אחת בחיים אפשרות ללמוד ולחוות מקרוב את החיה המיוחדת והנדירה הזאת", מסביר פאט. במסגרת התוכנית, המכונה elephant owner for a day, אתה לומד כיצד לגשת אל הפיל, לתקשר עמו, ליצור יחסי אמון הדדיים ואפילו לחוש את מצבי הרוח שלו.

המבקרים בחווה מטפלים בפילים ואפילו הולכים יחד לנהר לרחצה משותפת

במשך כשעתיים צפינו באינטראקציה המרתקת הזאת, שהתקיימה בין הפילים למטפלים שלהם. ההתקשרות כוללת, בין השאר, רכיבה אל מקורות מים, טיפול וניקוי, ואפילו רחצה משותפת. בפטארה הפילים הם חברים. עוד על החווה ותוכנית האימוץ היומית באתר האינטרנט.

____

הכותב היה אורח של לשכת התיירות של תאילנד TAT בישראל; הטיסה מישראל לתאילנד באדיבות Turkish airlines.

הפוסט תאילנד – פילים הם חברים הופיע ראשון במסע אחר

"יער גשם אמיתי", פסק שחר בני כששאלתי אותו לאן הוא רוצה לנסוע לטיול בר המצווה שלו. הוא לא התכוון ליער של דיסניוורלד, וגם לא לסוואנות של ספארי בקניה. פשפשנו בזכרונותינו הגיאוגרפיים: דרום אמריקה רחוקה מדי, אפריקה הטרופית לא ממש מתאימה לילדים. אולי תאילנד? איך לא חשבנו על זה קודם? מפות ומדריכים מודפסים ליעד תאילנד, בהנחה לגולשי מסע אחר! חלום ילדות עצוב לגלות שגם יערות הגשם של תאילנד הם לא מה שהיו פעם, ורובם למעשה כבר נכחדו. בצפון המדינה רוב היערות הם יערות מונסון (יער נשיר בחורף, דליל ונמוך לעומת יער הגשם של הדרום) וכך מצאנו עצמנו בדרך לדרום תאילנד, לאחד מיערות הגשם הטרופיים הגדולים ביותר באזור, שבשמורת קאו סוק (Khao Sok). פארק קאו סוק נמצא במרחק של מספר שעות נסיעה צפונה מפוקט, וכחצי שעה נסיעה מזרחה מחוף הים המערבי של תאילנד. מי שמתקשה בביצוע היפוכי בטן־גב רבים מדי על חופי האיים, מוזמן להגיע לכאן ולהחליף אווירה. בשטח השמורה, שיחד עם שכנותיה מגיע ל־4,000 קילומטרים רבועים מוגנים, חיים עדיין מספר פרטים של טיגריסים ודובים מַלאים. פילי בר חולפים בשטחה מפעם לפעם, היא שוקקת קופי מקוק וגיבון ועשרות רבות של מיני ציפורים, ומהווה בית למגוון בעלי חיים וצמחים, חלקם נדירים. להשלמת התמונה היא כוללת גם כמה מערות נטיפים וצוקים ירוקים המתנשאים לשמים. בקתה מוגבהת ללינה בכניסה לפארק. עששיות דלקו במרפסות וריח תבשיל חריף עלה מאחת הבקתות | צילום : גיל אל עמי הגענו לשטח הפארק לקראת ערב, וחנינו ליד בקתות במבוק שניצבו על גדת הנהר. עששיות דלקו במרפסות הבקתות המוגבהות מהאדמה, שהשוו למקום מראה אקזוטי, וריח מגרה של תבשיל חריף עלה מאחת הבקתות, המתפקדת כמסעדה. היתה זו הבטחה לכך שמצפים לנו ימים יפים. זמן קצר לאחר מכן הסבנו לשולחן במבוק עם המשפחה המארחת, והבן הבכור הפליג בסיפורים על החיים ביער. ואז הוא הודיע בהתרגשות: "רפלסיה, הפרח הגדול בעולם, פורח עכשיו בהרים, ממש לכבודכם!". לראות את הפרח הגדול ביותר בעולם היה אחד מחלומות הילדות הישנים שלי. חיפשתי אותו לפני כמה שנים באינדונזיה, אבל לא הייתי בעונה הנכונה. עכשיו נקרתה בפני הזדמנות נוספת. הפרח הנדיר פורח בשמורת קאו סוק בתאילנד בין דצמבר לפברואר סיור גסטרונומי על פיל הערה: רכיבה על פילים מסבה להם נזק ואינה מומלצת בבוקר החלטנו להתוודע אל הג'ונגל במסע על גבו של פיל, אם כי זה שמצאנו לא נראה ממושמע ביותר. אכן היום ברור לנו יותר כי הרכיבה הזו אינה בדיוק משאת ליבם של הפילים הללו אבל אז המודעות לנושא לא היתה גדולה. התיישבנו בזהירות על הספסל הקטן שהונח על גבו, אי שם בשמים. המדריך החל לקרוא לו מלמטה בשמו, "ליאו", וביקש ממנו לצאת לדרך. הקריאות הפכו לתחנונים ארוכים וקורעי לב, אך ליאו עדיין סירב לזוז והסתפק בשליחת מבטים עצלניים לכל הצדדים. לבסוף החל לנוע לאיטו אל תוך היער, צועד בשביל שנראה לא רחב יותר משביל עזים ממוצע. בצעדתו נראה ליאו כמי שתר אחר ארוחה טובה. ואכן, בשלב מסוים עצר והסתכל בתיאבון על צמח טרופי כלשהו. לנו הוא לא נראה מעורר תיאבון במיוחד, אולם ליאו סטה בעליצות מהשביל, התקרב עד להפחיד אל התהום שנפערה מימין לנו והחל למשוך בחדקו את הצמח הנכסף, תוך שהוא עוקר ממקומו חצי יער. המדריך התאילנדי ייבב בקול רם וקרא לליאו להפסיק ולחזור לשביל, אולם הפיל לא נראה מתרשם במיוחד. רק לאחר שסיים את הארוחה הוא חזר לשביל ופעימות הלב שלנו – לקצבן הרגיל. הסיור הגסטרונומי המשיך, ומעמדת התצפית שעל גב הפיל התבוננו בעצים טרופיים עצומים, קופים וציפורים, והאזנו לקולות היער. מדי פעם היה עוצר ליאו ומתבונן סביבו באריכות. המדריך ניסה להאיץ בו שוב, אך משלא עזרו תחינותיו, פצח בשיר רועים בקול גבוה. זה היה כבר יותר מדי עבור הפיל המסכן, והוא פתח בריצה במורד השביל, שהיה בוצי וחלק למדי. ניצנים בגודל כדורגל כמה שעות מאוחר יותר ירדנו בשלום אל האדמה הנכספת, שילמנו לליאו ביד רחבה בכמה אשכולות בננות, ועברנו אל סירת קאנו לשיט רגוע למדי בנהר. בדרך ראינו קופי גיבון רבים מקפצים בין צמרות העצים שעל גדת הנהר, שלדגים מעופפים ונחש מנגרוב ענק שנע בין הענפים ממש מעלינו. לאחר מספר שעות של שלווה ירדנו מהסירה ונכנסנו לג'יפ. נסענו בדרך עפר, שהובילה אותנו צפונה, עמוק לתוך היער. באחד הכפרים עצרנו וצירפנו לחברתנו את ג'ימי, מדריך המכיר היטב את היער, שייקח אותנו אל פרח הרפלסיה. בשלב מסוים נפרדנו גם מהג'יפ, ופתחנו בהליכה רגלית ביער המכושף. חצינו מספר נחלים שוצפים, צפינו בשועל עב זנב רץ על הגבעות ובאינספור ציפורים. פה ושם היה צורך להיעזר במצ'טה גדולה על מנת לפלס את הדרך מהענפים שחסמו אותה. השביל החל לטפס מעלה בתלילות, ועיניו של ג'ימי החלו לתור אחר הרפלסיה. לאחר עלייה מעייפת ראינו את המדריך עומד מחויך ומרוצה באפלולית היער. תחילה הצביע על ראשו של פרח שחור ונבול, שהיה שרוע על האדמה, ללא גבעול, אולם לא רחוק ממנו התגלה במלוא הדרו המאיים פרח בן חמישה עלי כותרת ענקיים בצבע בורדו עז. ריח של צחנה קלה המזכירה בשר רקוב עלתה באפנו מתוך הפרח. באזור היו גם כמה ניצנים בגודל של כדורגל כל אחד. המדריך טען שזהו הפרח היחיד מסוג זה הפורח כרגע בשמורה, ולפיכך בתאילנד כולה. פרח הרפלסיה במלזיה. צילום: שאטרסטוק צילום: שאטרסטוק הריון של תשעה חודשים הרפלסיה (Rafflesia, או Bua Phud בשמו התאילנדי), המכונה "הפרח המפלצתי", הוא לא רק הפרח הגדול בעולם, אלא גם אחד היצורים המוזרים ביותר הקיימים על פני כדור הארץ. ישנם 14 מינים של רפלסיה, ואלו גדלים במקומות ספורים ברחבי דרום מזרח אסיה. הגדול מביניהם הוא ה־Rafflesia arnoldii, הפורח באינדונזיה ובמלזיה בלבד. נסיונות לגדלו בגנים בוטניים לא צלחו. הרפלסיה הוא טפיל החי על שורשי עצי יערות הגשם, ומהם הוא ניזון. מאפיינים רבים של הפרחים בצורתם המוכרת לנו לא מתקיימים בו: הוא חסר גבעול ועלים, והוא אינו מקיים פוטוסינתיזה. בנוסף, ה"הריון" שלו ארוך מאוד – עוברים כתשעה חודשים מהופעתו של הניצן הראשון ועד הפריחה. לא מפתיע שסביב הפרח נוצרו מיתוסים מקומיים, וכך למשל משמשים זרעי הרפלסיה כקמעות לפוריות וכחומרים מעוררי תשוקה מינית. ואלו רק אחדים מסודותיו וממוזרויותיו של הצמח הזה. סרטון: ביקור אצל הרפלסיה בקאו סוק הרפלסיה, "הפרח המפלצתי". טפיל החי על שורשי עצי יער הגשם | צילום : גיל אל עמי הרפלסיה בשמורת קאו סוק, תאילנד. צילום: גיל אל עמי בתחילה, הרפלסיה נראה כמעין פטרייה, טפיל קטנטן על גבי עצי יער הגשם, אך בהמשך הוא מתפתח לפרח עם עלי כותרת ואבקנים, ומפתח פירות וזרעים. ניתן לראות את הרפלסיה כשהוא בוקע מבעד הקליפה או השורש של העץ, כניצן גדול דמוי כרוב. ניצנים רבים נרקבים עוד לפני שנפתחו, ולאחר תשעה חודשים נפתחים אלו ששרדו לכדי פרח ענק המגיע לקוטר של עד מטר ולמשקל של עד עשרה קילוגרמים. הפרח פורח ימים ספורים בלבד, בין נובמבר לינואר, אוגר כמה ליטרים של נקטר, המושך אליו חרקים ואלו מאביקים אותו – ואז נובל, לא לפני שהגיע לקוטר של עד שמונים סנטימטר (במין Rafflesia kerrii Meijer, הקיים בשמורת קאו סוק בלבד ושאותו ראינו לנגד עינינו) ועד מטר שלם במין הגדול ביותר. מדוע פרחים אלה גדולים כל כך? התשובה לא ברורה, אבל כנראה שרק צמח טפיל החי על חשבון אחרים מסוגל לכך. מיער הגשם המסתורי נסענו לאיי הדרום, והתערבבנו בהמוני הנופשים, הפיצות, המקדונלד'סים וחנויות המזכרות. אבל ליבנו נשאר במרחבי יער הגשם השלו, יחד עם פיל סורר-חביב ופרח ענק אדום אחד, מנוחתו עדן. —– התמונה הפותחת: צילום: שאטרסטוק תאילנד – מדריך מסע אחר – כתבות, מסלולים וטיפים

הפוסט הפרח הנעלם והפיל הסורר – מסע אל הפרח הגדול בעולם הופיע ראשון במסע אחר

בימים עברו שימשו הפילים צבאות של חיילים. כיום הפילים בתאילנד נושאים על גבם צבאות של תיירים והמפגש עמם נחשב לאחת האטרקציות המובילות במדינה, שאין כמעט תייר שאינו מתנסה בה. חוויית הפילים המוכרת למרבית התיירים בתאילנד מתמצאת בביקור קצר באחת מהחוות המסחריות המציעות מופעי קרקס שונים של פילים, שמבצעים להטוטים שונים כגון ריקוד, נגינה במפוחית, משחקי כדורסל וכדורגל, פירמידות פילים וכיוצא באלה, בעודם עוטים בגדי בלרינות ושאר מלבושים ממין זה. לאחר המופע, התיירים יוצאים לרכיבה בת כשעה בשיירת פילים ארוכה, כאשר הם ישובים על מעין ספסלים המורכבים על גב הפיל, ה"נהוג" בידי אחד מאנשי הצוות, שרוכב עליו מלפנים ולא פעם נועץ בו מעין קלשון חד על מנת לזרזו, תוך זמרת "אל המעיין" ושאר שירים וביטויים שלמד מהישראלים הרבים הפוקדים את המקום. בתום יום מפרך של אילוף ושעשוע תיירים, הפילים בחוות אלו בדרך כלל נכבלים במכלאות קטנות למדי וצפופות.

חשוב לדעת שאפשר גם אחרת, ושבתאילנד, בה חוות מהסוג הנ"ל רווחות כל כך, יש גם שמורות וחוות מזן אחר, שמספקות למבקר חוויה בלתי נשכחת, וחשוב מכך: פועלות להצלת פילים מחיי ניצול והתעללות, מקדמות פרויקטים של מתן טיפול רפואי והשבת פילים אל הטבע ומעניקות להם טיפול ותנאי מחיה טובים ככל האפשר ויחס של כבוד ואהבה.

טיול בחברתו של פיל בפארק הפילים Baanchang. יחס של אהבה וכבוד לפילים

החוות המתוארות בכתבה זו שונות מעט זו מזו מבחינת התנאים, המאפיינים והסטנדרטים שלהן ובסוגי ההתנסויות שהן מציעות למבקר. כך, למשל, בחלקן תוכלו לרכב על גבו של הפיל (תמיד באופן עצמאי ובישיבה על גב הפיל, ולא על גבי מושבים כמקובל במחנות התיירותיים), באחרות רכיבה נתפסת כפסולה ונוגדת לחלוטין את ערכי המקום, אך כולן רואות את טובת הפיל לנגד עיניהן, ובד בבד מספקות חוויה בלתי נשכחת למבקרים, השונה מאוד מזו המוכרת מחוות הפילים בהן מתנסים מרבית התיירים. כאן תוכלו להכיר מקרוב את הפיל והמהוט שלו (המהוט הוא המטפל והמאמן הצמוד של הפיל, תורה העוברת פעמים רבות מאב לבן; הוא מעין אב הדואג לכל צרכי הפיל, לרוב מיום הולדתו עד יום מותו וקיים ביניהם קשר מיוחד) ואת היחסים המיוחדים ביניהם, להאכיל את הפיל ולרחוץ אותו, ללמוד כיצד לתקשר עמו, לשתול גידולים שונים מהם הוא ניזון או לקנותם בשוק מקומי, להשתעשע עמו בנהר ולצבור ידע רב ומרתק. להבדיל מן החוות המסחריות, במרבית החוות הללו מספר המבקרים ביום אינו עולה על מספר הפילים, ולכן חשוב לתאם את הביקור מבעוד מועד. במרביתן משך הביקור המינימאלי הוא יום מלא (מהבוקר ועד שעות אחר הצהרים, בחלקן נדרשת שהות מינימאלית ארוכה יותר), שכן הרעיון כאן הוא לעודד יצירת יחסי קרבה ואמון בין האדם והפיל. עלות התנסות כזו אינה זולה, אולם מרבית החווים אותה מדווחים שלתחושתם התמורה היתה מלאה ולמעלה מכך, ולא פחות חשוב: כל הרווחים מוקדשים להצלת הפילים, הענקת סיוע רפואי, שיפור תנאי המחיה שלהם והשבתם אל הטבע.

חוות פילים מומלצות בצפון תאילנד

Baanchang Elephant Park
חווה מומלצת מאוד, בבעלות תאית, הממוקמת במרחק של כשעה נסיעה מצ'אנג מאי ופועלת להצלת פילים מתנאי חיים מחפירים, תוך יצירת סביבה שתספק להם איכות חיים ויחס של כבוד ואהבה. ביקור בן יום אחד מתחיל באיסוף מהמלון. בדרך עוצרים בשוק מקומי כדי לרכוש מזון עבור הפילים, בליווי הסברים על תזונתם. המדריך מקבל את פני הבאים בכניסה לחווה ומציידם בבגדים מתאימים, כובעים, מגבות ומפתחות ללוקר אישי לאפסון הציוד. כעת מגיעה העת למפגש הראשון עם הפילים. המבקרים מאכילים את הפילים בבננות וקני סוכר, כשהצוות מעודדם ללטף את הפיל ולחבקו תחת עינו הפקוחה של המהוט. לאחר מכן מקבלים הסברים מרתקים על הפיל ואורח חייו ולומדים כיצד לתקשר עמו וכיצד לרכב עליו, וכן פקודות בסיסיות שונות (לכרוע ברך כדי שאפשר יהיה לעלות ולרדת מגבו, לעצור, להסתובב, לפנות ימינה או שמאלה וכיו"ב). הצוות מקצועי וידידותי מאוד ושמח לחלוק עם המבקרים את המידע ולהשיב על שאלותיהם.

לאחר תרגול קצר, יוצאים ברכיבה על גב הפיל (או ליתר דיוק על צווארו) למסע בג'ונגל, כאשר המהוט פוסע כל העת לצדכם, מספר על אורח החיים של מהוטים בתאילנד, על חיי הכפריים, על הג'ונגל ועל פילים בכלל ובתאילנד בפרט. הפילונים הקטנים המלווים כל העת את השיירה משתובבים מסביב בחופשיות. כאן אין מפרידים בין פילון לאמו. בתום המסע מצטיידים בדליים ומברשות ונכנסים עם הפילים לאגם לרחצה הדדית, כאשר המבקרים מקרצפים את הפילים ואלו בתורם לא נותרים חייבים ומרססים את ידידיהם החדשים במים מלוא החדק… אמנם מקפידים כאן על הניקיון, אולם יתכן שהסטריליים שבכם יסתייגו מעט מהחוויה, שכן לא פעם הפילים עשויים לעשות את צרכיהם במים. יחד עם זאת, מדובר בחוויה משעשעת ובלתי נשכחת, שמיד לאחריה תוכלו להיכנס למקלחת חמה ולהירגע עם ארוחה טעימה המוגשת במקום. במהלך כל היום הצוות דואג לתעד את חוויותיכם במצלמות שלכם למזכרת. עלותו של יום כזה היא כ-2,400 באט לאדם (או כ-4,200 באט במידה שאינכם מעוניינים לחלוק את הרכיבה על הפיל עם שותף נוסף; ראו טיפים לרכיבה בסוף הכתבה).

פילים בשטח Baanchang Elephant Park. לא מפרידים בין פילונים לאמהות

אלו מכם שיבחרו להישאר כאן ליום או יומיים נוספים, יבלו את הערב מסביב למדורה עם המהוטים הפוצחים בשירה ויוכלו להצטרף אליהם למשחק סנוקר או קלפים ולהעמיק את ההיכרות עמם. תנאי הבונגלוס במקום בסיסיים למדי, אולם הם נקיים וכוללים מקלחת עם מים חמים. בבוקר המחרת תוכלו להמשיך לבלות עם הפילים ברחצה ורכיבה, תוך שכלול המיומנויות שרכשתם ביום הקודם והעשרת הידע וההיכרות עם הפיל. לחלופין, תוכלו להיפרד מן הפילים ולצאת לטיול ביערות ובמפל סמוך, לערוך רפטינג בנהר ולבקר בכפר של בני שבט האקה. המחירים נעים בין 3,500 באט לכ-11,000 באט (תלוי בתכנית בה בחרתם ומשך השהות). מסלולים אלו נערכים במתכונת קבוצתית, אולם ניתן להזמינם גם כטיול פרטי (יקר יותר, כמובן).
כתובת: 147/1 Rachadamnoen Rd, Chiang Mai 50200, Thailand
אתר אינטרנט

חוות Patara
חוות פטרה הינה חווה אקולוגית ותיקה, הממוקמת בכפר האנג-דונג, במרחק של כ-45 דקות נסיעה מצ'אנג מאי. החווה הוקמה במטרה להציל פילים מקרקסים וממחנות נצלניים למיניהם ולספק להם סביבת חיים הולמת, תוך טיפול מיטבי ודאגה לרווחתם. לא מעט פילים שוקמו כאן והושבו אל הטבע בהצלחה. החווה מציעה תכנית שמאפשרת למבקר לאמץ פיל ליום אחד, שמטרתה להגביר את הקִרבה ויחסי הכבוד והאמון בין האדם לפיל. בתחילת היום הגדוש הזה יאספו אתכם בהסעה ממלונכם לחווה, כשבדרך לעיתים עוצרים בשוק מקומי להצטיידות בפירות וירקות עבור הפילים.

רחצת פיל במחנה פטרה. לומדים לאבחן את מצב רוחו של הפיל ולתקשר עמו

עם ההגעה למקום תקבלו בגדי מהוט ומידע רב לגבי פילים, היסטורית השימוש בפילים בתאילנד (למלחמה, יערנות ותיירות) ותלמדו כיצד לאבחן את מצבו הבריאותי של הפיל, מזגו ומצב רוחו, כיצד לנהוג ולתקשר עמו וכיצד לרכב עליו. לאחר היכרות ראשונית ביניכם לבין הפיל המאומץ שלכם ליום זה והאכלתו, מובילים את הפילים למים, טובלים עמם ומקרצפים אותם במברשת. ניכר כי הפילים נהנים מאוד במים והם מתיזים באמצעות החדק מים על מאמציהם הטריים… בתום תרגול הוראות מילוליות ומחוות גופניות (כגון מגע רגל מאחורי אוזניו) להכוונת הפיל ואימון קצר בדרכים שונות לעלות ולרכב על צווארו, תצאו עמו לרכיבה דרך שדות האורז. הנוף העוטף את החווה מרהיב. מדי פעם משתהים בדרך כדי לקטוף קני סוכר עבור הפילים (גם לכם מומלץ לטעום). השיירה עוצרת ליד מפל קטן, הפילים והמהוטים נכנסים לרחוץ בו והמעוניינים מוזמנים להצטרף אליהם. ארוחת הצהריים מוגשת בתנאי שטח על מצע עלי בננה, בהם מתכבדים הפילים בתום הארוחה. לאורך כל היום החווייתי הזה הצוות מתעד אתכם בתמונות ובוידאו אותם תקבלו על תקליטור בסיום. התשלום בסך 5,800 באט מועבר כתרומה לבית החולים לפילים ולפרויקט השבת הפילים לטבע.
כתובת: 299/22 Siwalee Rachapreuk MaeHea, Chiangmai
אתר אינטרנט

ליטוף לפיל בחוות פטרה. כל מבקר מאמץ פיל למשך השהות במקום

שמורת הפילים (Elephant Nature Park)
שמורה זו ממוקמת במרחק של כ 60 ק"מ מצ'אנג מאי ופועלת רבות להצלת פילים, דאגה לרווחתם והענקת טיפול מסור ואהב. כאן הסטנדרטים מחמירים יותר וגם רכיבה על הפיל, על כל הכרוך בה, נתפסת כפסולה ולכן אינה מתקיימת פה. ביקור ליום מלא כולל רכישת מזון לפילים, היכרות עמם, האכלתם ורחצתם בנהר ושפע של מידע הניתן על ידי הצוות המקצועי במקום לגבי פילים, בעיית הפילים בתאילנד ומאמצי הסיוע לרווחתם והצלתם (2,500 באט למבוגר, 1,670 לילד).

קיימות חבילות נוספות, בנות יומיים וארבעה ימים, במסגרתן ניתן להעמיק את הלמידה וההיכרות עם הפילים, תוך צפייה בהתנהלותם ובתקשורת ביניהם כאשר הם מסתובבים חופשיים בשטח השמורה. הלינה בבקתות בסיסיות בפארק. בנוסף, ניתן להצטרף כאן למגוון פרויקטים של התנדבות בני שבוע, שבועיים או חודש (כרוך בתשלום), שיתאימו מאוד לחובבי פילים המעוניינים גם להתנסות בחוויות אותנטיות וייחודיות, שכן במהלך תקופה זו המתנדב יתנסה בכל הכרוך בטיפול בפילים החל מרחצה ועד להענקת טיפול רפואי, יגיע למקומות שונים במגוון דרכים, ממשאית ועד שיט בנהר, ויזכה להכיר את בני השבטים והכפרים ואורח חייהם מקרוב.

פרויקט התנדבות מרגש במיוחד המתקיים כאן הוא פרויקט המסע להשבת הפילים לטבע. במסגרת זו מתגוררים המתנדבים במשך שבוע בבתי בני שבט הקארן (Karen) בהרים וזוכים להכיר מקרוב את אורח חייהם ולצפות בפילים החיים בחופשיות באזור הכפר המבודד. במשך שנים רבות בני השבט היו ידועים בקשריהם המיוחדים עם פיליהם, שחיו בחופשיות באזור הג'ונגל יחד עם הבעלים הצמוד שלהם לאורך מרבית ימי חייהם. כאשר נאסר על שימוש בפילים לצרכי יערנות, החלו בני השבט לקחת את פיליהם למחנות התיירותיים. תחילה ניסו לשהות עמם שם, אולם כשהזמן התארך חזרו הבעלים לכפר, כשהם משאירים את הפיל במחנה בידיים זרות, לא פעם בתנאים קשים, בעוד הם מתקיימים מדמי השכירות שקיבלו עבור הפיל. דמי ההשתתפות בפרויקט (15,000 באט) שהמתנדבים משלמים משמשים פיצוי לבני השבט על אובדן הכנסתם מהשכרת הפיל ומאפשרת להם להשיבו הביתה, לתנאי המחיה הטבעיים שלו ולחדש את קשרי האמון והקרבה עם בעליו, בן השבט. בנוסף, המתנדבים מלמדים אנגלית בבית הספר המקומי ועוסקים בשתילת גידולי מזון שונים עבור הפילים, בניית מחסה עבורם, סיוע בעבודה בשדות האורז ועוד. עד כה הושבו במסגרת הפרויקט שבעה פילים לסביבת חייהם הטבעית ביערות.
כתובת השמורה: Sridom Chai Road Chiang Mai 209/2
אתר אינטרנט

מבקרים במרכז בלמפאנג, לבושים בבגדי מהוט, רוחצים את הפילים בנהר

Thai Elephant Conservation Center
החווה ממוקמת באזור למפאנג, כ-70 ק"מ מצ'אנג מאי. זוהי החווה היחידה מבין החוות המתוארות כאן שבה מתקיימים מופעי פילים (אם כי ללא תלבושות מגוחכות והמופעים עוסקים בעיקר בהדגמה של כישורי מלאכות בהן הועסקו הפילים בעבר, אך גם נגינה וכדומה). אולם אני כוללת אותה ברשימה זו בשל מחויבותה לרווחת הפיל מכל שאר הבחינות ופועלה הרב להצלת פילים ולטיפול מיטבי בהם. במרכז זה מצוי בית החולים הראשון לפילים בעולם, ששימש מודל למקומות דומים נוספים שהוקמו אחריו באסיה. בין השאר מטופלים כאן פילים הסובלים ממחלות ופציעות שונות מכל רחבי תאילנד וכן פילים מבוגרים שכבר אינם מסוגלים להשתתף בפעילויות השונות בחוות מהן הגיעו.

כאן ניתן לקחת חלק באחת מתכניות האימון (mahout course) שמציע המקום. המשתתפים בתכניות המהוט השונות לומדים להכיר את הפיל מקרוב וכיצד לתקשר עמו באמצעות הוראות מילוליות ומחוות גוף, משתתפים בטיפול בו ובאימונו כשהם לבושים במדי המהוט שקיבלו, יוצאים עמו לרכיבה ביערות הסביבה ולוקחים חלק פעיל גם במופעי הפילים. הם מבקרים בבית החולים לפילים ובתינוקייה, ולנים בכפר של מאמני הפילים, בבית המהוט ומשפחתו. תנאי הלינה פשוטים ובסיסיים, המזרנים קשים (כמקובל בבתי המקומיים), ריח טחב נישא באוויר, במרבית המקרים אין מים חמים, אולם המבקר זוכה לחוות מקרוב את חיי המקומיים ולחיות לצדם וכאחד מהם במהלך שהותו במקום. קיימת אופציה למסלול משודרג מעט, המאפשר זמן רב יותר של "אחד על אחד" עם הפיל, "פטור" מהשתתפות במופעים ולינה בתנאים משופרים, אולם באזור מרוחק יותר המנותק מכפר המהוטים. פעמיים ביום, בבוקר ובצהרים, מוליכים את הפילים לטבילה ורחצה בנהר. המתארחים בבתי המקומיים ומשתתפי תכניות האימון השונות מוזמנים להיכנס עמם לנהר, לרחוץ ולקרצף אותם ולהשתעשע עמם בקרבות מים של התזה הדדית. שאר האורחים מוזמנים לצפות וללוות את שיירת הפילים בדרכה חזרה, כך שאם אתם מעוניינים רק בביקור קצר, כדאי לתזמן אותו לשעות הרחצה. המחירים נעים בין 3,500 באט לאדם בתוכנית אימון של יום אחד, 5,800 באט לאדם בתוכנית אימון בת יומיים ועד 35,000 באט לתכנית בת עשרה ימים.

פילון חולה בבית החולים לפילים בלמפאנג, הראשון מסוגו בעולם

מסלול ייחודי נוסף המוצע כאן כולל גם קמפינג של לילה אחד בחיק הטבע עם הפיל והמהוט, במהלכו רוכבים על הפיל ביערות, מבקרים במפל, מקוששים עצים למדורה ובעזרת המהוט מכינים ארוחות בשיטות מסורתיות בתנאי שטח. אופציה זו דורשת שהות של שלושה ימים לפחות (12,000 באט) וכלולה גם בתכניות של שישה ימים ומעלה.

את תכניות האימון חובה לתאם בהזמנה מראש. למעוניינים רק בביקור לצפייה במופע ורכיבת פילים – אין צורך בהזמנה מראש, אולם רצוי לתזמן לשעות המופעים והרחצה.
כתובת: Wiang Tan, Hang Chat, Lampang 52190, Thailand
אתר אינטרנט

עוד חוות מומלצות בצפון

חוות נוספות המציעות התנסות דומה בצפון (באדיבות אורית וגל מצ'אנג מאי):

Woody Elephant Training

Thai Elephant Home
כתובת: 50 Charoen Prathet, ChiangMai 50100

Ran-Tong Elephant Training

YOUGIMAHOUT

חוות פילים מומלצת במרכז תאילנד

Elephantstay – the Royal Elephant Kraal
כדי להתנסות בחוויה מסוג זה, אין הכרח להרחיק עד הצפון. כפר הפילים Elephantstay, אחד מכפרי הפילים המוצלחים ביותר מסוגו, ממוקם באיותיה, במרחק נסיעה של כשעה בלבד מבנגקוק. משך השהיה המינימלי בחווה זו הוא שני לילות (שלושה ימים), במהלכם המבקר מאמץ פיל משלו ואחראי לטיפול המלא בו בזמן השהות: הוא מאכיל אותו ומוליך אותו ברכיבה כמה פעמים ביום לנהר כדי להשקותו ולרחוץ אותו ואף אחראי לניקוי צרכיו, הכל כמובן בסיוע המהוט הצמוד וצוות המנדבים במקום. בחווה זו פועלת אחת מתכניות הילודה המצליחות ביותר בתאילנד, כך שיש סיכוי רב שיזדמן לכם להשתעשע כאן גם עם הפילונים ותוכלו לצפות בהם משתובבים בינם לבין עצמם. גם כאן, כמובן, תלמדו רבות אודות הפילים, כיצד לתקשר עמם, כיצד לרכב עליהם וכיו"ב. זוגות המאמצים פיל משותף ירכבו עמו בתורות לנהר, האחד לרחצת הבוקר והשני לרחצת הצהריים. כאן אין מאפשרים ליותר מאדם אחד בו זמנית לרכב על הפיל.

כפר הפילים אלפנטסטיי. כל מבקר מאמץ פיל שבו הוא מטפל במהלך השהות

הלינה היא בבונגלוס נוחים, עם מים חמים, הממוקמים בתוך הכפר. מחיר החבילות מתחיל מ-12,000 באט לאדם. החווה פועלת ללא מטרות רווח וכל הכנסותיה מופנות לטיפול בפילים ורווחתם. בשיטפונות האחרונים, נסגרה החווה וממש בימים אלו אמורה להפתח מחדש. יש להניח כי עתה, יותר מתמיד, הם זקוקים להכנסות שיסייעו בשיקום הנזקים והמשך פעילותם בתחום שימור הפילים והצלתם.
כתובת: M 3 Tumbol Suanpik 74/1
Phra Nakhon Si Ayutthaya, Ayutthaya 13000
אתר אינטרנט

חוות פילים מומלצות בדרום תאילנד

Elephant Hills’ Elephant Experience
אזור שמורת קאו סוק שבדרום תאילנד הוא אחד האזורים הבודדים בהם עדיין יש סיכוי לראות פילי בר מסתובבים חופשי בטבע. שני מחנות פילים מרכזיים פועלים באזור זה, ואחד מהם הוא אלפנט הילס. המוטו של המקום הוא הדאגה לרווחת הפילים, תוך עידוד היכרות ויחסי אמון וקרבה בין האדם לפיל. כאן גם הרכיבה על גבו נתפסת כפסולה ובשנים האחרונות נמנעים מכך. במהלך ביקורכם במקום תכירו את הפיל והמהוט מקרוב, תוכלו לשתול גידולים שונים המשמשים להזנת הפילים, להאכילם במיני ירקות ופירות אותם תחתכו עבורם ולקרצפם באמצעות מברשת וצינור מים. ניתן לבקר כאן במסגרת חבילות בנות יומיים ומעלה, המשלבות מגוון פעילויות נוספות ולינה באוהלים מרווחים (מצוידים במיטות, מקלחת חמה, קומקום חשמלי וכל הדרוש לשהות נוחה) ביערות או על שפת האגם. מחיר החבילות: החל מ-8,000 באט ומעלה, תלוי בחבילה הנרכשת (יש גם מבצעים וילדים מקבלים הנחה משמעותית).
אתר אינטרנט

ביקור אישי בבית המהוט
אפשרות נוספת באזור, שתתאים לאלו המעוניינים להכיר מקרוב את חיי המהוט ופילו בתנאים אינטימיים יותר, היא ביקור אישי בבית המהוט. זו הזדמנות מרתקת להכיר אותו, את משפחתו ואת אורח חייהם בכפר, לסייע ברחצת הפיל והאכלתו וללמוד רבות על פילים והקשר המיוחד במינו בינם לבין המהוט. על החוויה הזו תוכלו לקרוא בכתבה הבאה.

ביקור בבית המהוט וטיפול משותף בפיל שלו | צילום: רויטל חורש

בין אם תבחרו בחווה כזו או באחרת מבין חוות הפילים המתוארות או דומות להן, מרבית הסיכויים שבסופו של יום תחושו כי לא זו בלבד שצברתם ידע רב וחוויות שלא ישכחו למשך שנים רבות, אלא גם תתמלאו סיפוק על כך שתרמתם את תרומתכם הצנועה בעניין ואהבה גדולה בלב לבעל החיים האצילי הזה. במקום לחזק את תעשיית ניצול הפילים וההתעמרות בהם, תרמו לחיזוק הקשר והאמון. ככלות הכל, אומרים כי הפיל לעולם אינו שוכח.

רויטל חורש – בונה מסלולי טיול ייחודיים בהתאמה אישית ומלווה קבוצות לחו"ל.

הפוסט תאילנד – לכבד את הפילים הופיע ראשון במסע אחר

עם חזרתה לראשות מדינת טאמיל נאדו (Tamil Nadu) בדרום הודו, תרמה סלבי ג' ג'אילאליתה, בעצת האסטרולוג האישי שלה, פיל בן 12 למקדש גורוואיור (Guruvayur), המקדש שמחזיק במספר הפילים הגדול ביותר בהודו. ב־2003, בעקבות השתוללותו ההרסנית של פיל מורעב באחד ממקדשי צ'נאי (Chennai, מדרס), הכריזה ג'אילאליתה על הקמת מחנה שיקום שנתי לכל פילי המקדשים והפילים שבבעלות פרטית ברחבי טאמיל נאדו. "חובתנו לדאוג לכל החיות, ובמיוחד לפילים, שהם חיות היבשה הגדולות ביותר", היא צוטטה בעיתונים המקומיים.

הפילים העומדים בשערי ערי המקדשים הם אחד מסימני ההיכר של דרום הודו. הפיל נחשב לחיה קדושה בעיקר בגלל גנש, האל האהוב עם ראש הפיל. כל מקדש המכבד את עצמו מחזיק פיל אחד ואף יותר, ולמעשה, רוב פיליהמקדשים הם פילות בגלל האופי הנוח והקלות היחסית שבאילופן. פילי המקדשים משתתפים בתהלוכות דתיות חשובות ומאולפים להניף את החדק שלהם ולהניחו בעדינות על ראש המאמין או התייר בתמורה למטבע של רופי או יותר. הפיל לוקח את המטבע בעדינות ובמומחיות ומעבירו למאהוט (המטפל בפיל ונהגו). לעתים קרובות, תמורת סכום גבוה יותר, זוכים ילדים לעלות על ראש הפיל ולהצטלם. יש פילים שכל כך רגילים להצטלם עד שהם ישר מפנים את ראשם למצלמה.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד מרכז ודרום הודו,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

מאחורי המחזה שובה הלב מסתתרת מציאות קשה של תנאי החזקת הפילים. החיות עומדות שעות ארוכות על רגליהן, קשורות בשלשלאות ברזל, וחוזרות על אותן פעולות תיירותיות פעמים רבות ביום. רוב הפילים פוסעים רק על בטון ולא על אדמה, ישנים בחללים צרים למידותיהם ומקולחים בצינור או בעזרת דליים ולא בצורת הרחצה האהובה על בני מינם בטבע: הנהר. בעיה מרכזית נוספת היא של תזונה: עולי הרגל והמבקרים הרבים מאכילים את הפילים לא רק בבננות אלא גם בהרבה מאוד ממתקים, ומאהוטים לא מקפידים להאכיל אותם באוכל בריא, כדי לחסוך בעלויות. מצבם, מסכימים רבים, הוא הגרוע ביותר מבין הפילים בהודו.

לכל פיל יש שם
שמורת הטבע מודומאלאי (Mudumalai), שנמצאת למרגלות הרי נילגירי (Nilgiri) במשולש הגבולות של המדינות טאמיל נאדו, קראלה (Kerala) וקרנטאקה (Karnataka), נבחרה לארח את המחנה, למרות מיקומה המרוחק והקושי בנסיעת משאיות עמוסות פילים בכבישים הרריים מפותלים. הסיבה העיקרית לבחירתה היתה נסיון הסגל בטיפול בפילים: בשמורה יש מחנה פילים קבוע, והחיות מפגינות את ביצועיהן כמעט כמו פילי המקדשים. שטח המחנה גודר בגדר חשמלית והוכנו רמפות לקליטת המשאיות עם משתתפי המחנה.

שני מכשולים עיקריים עמדו בפני קיום המחנה: העלאת הפילים למשאיות והנסיעה הארוכה בדרכים ההרריות. אמנם בשבועות לפני ההתכנסות אימנו המאהוטים בכל המקדשים את פיליהם בעלייה במדרגות ובכניסה למשאיות, אך ברגע האמת היו פילים שלמרות נסיונות השכנוע, האלימים בחלקם, סירבו לשתף פעולה. יתרה מכך, אחת המשאיות התהפכה בדרךבגלל פיל שהשתולל בתוכה. בסופו של דבר, מתוך 81 פילים, רק 55 הגיעו אל היעד הסופי.

למרות התקלות וההשתתפות הלא מלאה, המחנה יצא לדרך, וכל אחד מ־55 המשתתפים נקשר לעץ עם שלט שנושא את שמו. אף שחופש הוא אולי הדבר הטוב ביותר שאפשר לתת לפילים, רשויות המחנה סירבו לאפשר מפגש בין החיות ולא הניחו להן להסתובב חופשי. "זו הפעם הראשונה שהפילים האלה נמצאים ביער עם כל כך הרבה פילים אחרים", מסביר לי וטרינר המחנה ס' שאנמוגאסאנד. "מכיוון שהם אינם רגילים לנוכחות הפילים האחרים, אנחנו לא יודעים איך יתנהגו ולכן לא מסתכנים".

לא קל לשכנע את הפילים, שרובם ראו רק צינור או דלי מים, לרחוץ בנהר

אוהל חלוקת המזון והמרכז הלוגיסטי של המחנה ממוקמים בראש גבעה. התפריט הבריא כולל אורז שמועשר בוויטמינים ומינרלים. כל מאהוט מגיע בתורו, נרשם ברשימה ומקבל את מנת המזון, שאותה הוא סוחב בקושי בדלי כבד. לדברי שאנמוגאסאנד, הבעיה העיקרית של הפילים היא עודף משקל, מפני שהם מרבים לאכול ממתקים, עומדים שעות רבות על רגליהם ואינם הולכים מספיק. "בחודש מחנה", הוא אומר, "אנו לא יכולים להוריד את המשקל משמעותית, אבל אנחנו נותנים להם אוכל בריא יותר. הפילים עוברים בדיקות רפואיות יסודיות ואנו מתחילים במעקב שיימשך גם בשנים הבאות, כי המחנה אמור להתקיים מעתה בכל שנה. מעבר לכך, אנו מנסים להקנות למאהוטים ידע והרגלי התנהגות ניאותים לטיפול בפילים".

הפילה אנדל מאחד ממקדשי סרירנגאם היא בת 25, ומעולם לא הזדווגה. מראהו של מטרו גנש, המאהוט שלה, חריג מאוד בנוף המאהוטים המקומי. בדרך כלל המאהוטים הם אנשי שבטים הנחשבים לקסטות נמוכות בסולם החברתי של הודו, ואילו מטרו לבוש כברהמין המכהן במקדש, מחזיק בידו טלפון סלולרי ודובר אנגלית. לפילי המקדשים, הוא אומר, מציירים על המצח בגירים צבעוניים את הסימנים שמשייכים אותם לסוג המקדש: שיוואיסטי או וישנואיסטי. "אנחנו כולנו גרים כמשפחה אחת, הפילה, המאהוט השני ואני", הוא אומר. "כולנו מאוהבים. אני מוכן שאנדל תזדווג אפילו עם פיל מוסלמי", הוא מחייך. העיקר שזה יקרה.

הכל פוליטיקה
ביקורת רבה נמתחה על קיום המחנה. היוזמה של ג'אילאליתה, שנחשבת לא רק אחת מהנשים החזקות בהודו אלא גם מושחתת, נתפסה על ידי רבים כאקט פוליטי טהור. כשהכריזה על היוזמה למען הפילים הודיע הדובר שלה שרק בגלל "החמלה האמיתית שלה לבעלי החיים, המחנה הזה מתאפשר", אך בדיוק באותו שבוע טענה הממשלה שג'אילאליתה עומדת בראשה בפני בית המשפט העליון שאין קשר בין הרעב הקשה באזור טירווארור (Tiruvarur) לאכילת עכברושים על ידי התושבים ומדובר במנהג מימים ימימה. "הכל פוליטיקה", אומר לי אחד הזואולוגים במחנה. "ג'אילאליתה רצתה להסיט את תשומת הלב מהביקורת הציבורית הגוברת לגבי הונה העצום, שברור לכולם שהוא מכספי ציבור, ולכן ייסדה את המחנה".

בכך לא נגמרת הביקורת. היא מופנית גם לכיוונים אחרים, בעיקר בשל העובדה שהאימונים לקראת המחנה וההובלה אל השמורה כללו גם דקירות ומכות. "עושים להם קייטנה ובגלל זה הפילים חוטפים מכות", מסביר לי אותו זואולוג. "עדיף היה לעשות מחנות אזוריים ליד המקדשים מאשר לטלטל את הפילים מאות קילומטרים במשאיות צפופות לאורך ימים, כולל דקירות ומכות. חיות מסכנות. בכלל מה הטעם לעשות להם מחנה של חיים טובים ואחר כך להחזיר אותם לסבל שלהם במקדשים?".

"המחנה הזה מתאפשר רק בגלל הנדיבות של ראש הממשלה שלנו", מדגיש כפקיד נאמן אשוק אופרטי, המארגן הראשי של המחנה והפקח הראשי של שמורת הטבע. הוא נראה יותר כפוליטיקאי מאשר איש טבע. אנו יושבים במרפסת בית העץ בפתח המחנה ומביטים בפילים היורדים לטבול בנהר בפעם האחרונה כנראה, עד השנה הבאה. מסביב עומדים ביראת כבוד העוזרים, מזיזים לו את הכיסא, מביאים כוס מים ולוקחים אותה חזרה. הוא נראה שבע רצון אך מעט מתוח. הכל עבר חלק ולא היו תקלות. הוא מציין שבסופו של דבר רק שלושה פילי מקדשים לא הגיעו למחנה ומשוכנע שבעלי הפילים הפרטיים יעשו כל מאמץ להשתתף במחנה בשנה הבאה. "האידיאל", הוא אומר, "זה שלא יהיו פילים לא במקדשים, לא בקרקסים ולא בידיים פרטיות. ייקח עוד הרבה שנים עד שישתנה המצב, אבל בשנה שעברה נכנס לתוקף חוק האוסר על קניית פילים ומכירתם בכל הודו. כיום מבחינת החוק ניתן רק להוריש פיל. עוד כמה עשרות שנים, כנראה, כבר לא יהיו פילים במקדשי דרום הודו".

השיירה עוברת
עוד מעט יגיעו לשמורה כמה משרי הממשלה של טאמיל נאדו כדי לגזור את הקופון הפוליטי. המקום מתמלא בעיתונאים, אני הזר היחיד מביניהם, ותומכי מפלגת השלטון של ג'אילאליתה. המאהוטים מציבים את 55 פילי המחנה בשתי שורות על מנת לקבל את פני האורחים החשובים. הפילים מקושטים באופן חגיגי וכולם מתייצבים לתמונות קבוצתיות עם הפילים.

חגיגת הסיום נגמרת, ובארבע לפנות בוקר מתחילה העמסת הפילים על המשאיות. ילדי הכפרים מסביב באו לחזות במחזה שגם בהודו לא רואים כל יום. המשאיות נכנסות בזו אחר זו ולאחר כמה דקות הפילים מועמסים עליהן. באופן מפתיע בשבע בבוקר נשארו רק חמישה פילים שעדיין לא הועמסו. פה ושם ישנו פיל עקשני שדרוש לו קצת יותר שכנוע. אחד הפילים הצעירים יותר מסרב בתוקף לעלות, לא בטוב ולא ברע, ומשמיע תרועות רמות של מחאה וכעס עצבניות. כשנסיונות השכנוע בטוב לא עובדים, המאהוטים עוברים לכוח, אך גם המכות ונסיון משיכת הפיל על ידי כמה אנשים לא מסייעים.

בחדשות הודיעה ראש ממשלת טאמיל נאדו שלמרות הביקורת שנמתחה, רק בגלל שיקולים וצרות עין פוליטיים, המחנה היה מוצלח ולכן הוחלט להפוך אותו לאירוע שנתי ולהאריך את תקופת המחנה ל־45 יום. העמסתן של "חיות היבשה הגדולות ביותר" מושלמת. שיירת המשאיות הארוכה יוצאת לדרך. הקייטנה הסתיימה.

לקריאה נוספת:

איי אנדמן: לשחות עם פילים התושבים באיי אנדמן שבמפרץ בנגל, שמעסיקים פילים בהעברת בולי עץ ממקום למקום, מצאו דרך מקורית להעביר את הפילים מאי לאי: הם אילפו אותם לשחות! לכתבה המלאה >

הפוסט הודו – שיקום פילים בטאמיל נאדו הופיע ראשון במסע אחר

"נס של אינטליגנציה וענק של חומר", במלים אלה תיאר במאה ה-17 חוקר טבע צרפתי מפורסם בשם בופון, מייסדם של מוזיאון הטבע והגן הבוטני של פריס, את הפילים. מאז ועד היום לא פחתה מידת הסקרנות והעניין שמעוררים הפילים כאובייקט מחקר וכנשוא הגנתם של שומרי טבע.

בספרם המפורסם "בין הפילים" (שראה אור גם בעברית) מתארים החוקרים איאן ואוריה דגלס המילטון את בעלי החיים האלה כיונקים שתבונתם ויכולתם לשתף פעולה עם בני האדם הן ברמה הגבוהה ביותר, ודומות לאלה של השימפנזים, הלווייתנים והדולפינים. משהו על האינטליגנציה שלהם אפשר ללמוד מן הנתון הבא: בעוד נפח מוחם של מרבית היונקים בשעת הלידה מגיע לכ-90 אחוזים ממסת המוח של הבוגרים, הרי אצל בני אדם מסת המוח של ילודים היא רק כ-27 אחוזים ממסת המוח של הוריהם הבוגרים, ואילו אצל הפילים הוא מגיע לשיעור של כ-35 אחוזים מנפח מוחם של הבוגרים. עובדה זו מעידה על יכולת הלמידה הגבוהה של הפילים.

כבר לפני כ-20 שנה בלעתי בשקיקה את "בין הפילים" של הזוג דגלס המילטון, והיתה זו חוויה נעימה במיוחד לפגוש לפני זמן מה באחד ממחברי הספר פנים אל פנים ולשוחח עימו על מעלליהם של הפילים ועל הפוטנציאל הטמון בחקר חייהם. איאן דגלס המילטון שקד בשנות השישים על עבודת הדוקטורט שלו בהדרכתו של פרופסור ניקו טינברגן, חתן פרס נובל. המילטון ורעייתו אוריה היו הראשונים שחקרו את הארגון החברתי ואת אורח חייהם של הפילים באגם מאניארה (MANYARA) שבצפון טנזניה.

התגלית העיקרית של הזוג המילטון היתה שחברת הפילים היא מטריארכלית (מצויה בשליטת הנקבות). הם מצאו אז, שהזכרים העוזבים את הקבוצה משוטטים לבדם או בחבורות במרחק מה מן הקבוצה. בני הזוג המילטון טענו בלהט: "התחלנו להבין קמעה בעל חיים ענק וחכם, שיש לו ניסיון חיים, זיכרון, רגשות, קשר אמיץ ומופלא עם בן הזוג, עם צאצאיו ועם שאר חברי הקבוצה". הם מצאו כי בדומה לחברה האנושית, זיכרונם המעולה של הפילים מבוסס על למידה והתבוננות ועל ניסיון חייהם של המבוגרים. יחד עם זאת, גם המילטון הודה כי לא עלה בידו אלא "לקרצף" את פני השטח בכל הנוגע להתנהגותם החברתית של הפילים, אם כי עיקר גאוותו על כך שהצליח לחדור לתוך נבכי המערכת הארגונית של היצורים הללו.

פילים צעירים בתחילת תהליך ההזדווגות | צילום: Charles Sharp, GFDL

די לנו אם נתבונן בהתנהגות הפילים בשבי, בפילים מאולפים המשמשים כבהמות עבודה בשעת עבודתם, או באורח חייהם של פילים חופשיים במקום חיותם הטבעי – כדי להיווכח שכל תנועה שהם עושים מחושבת, בין אם זו תלישת עשב, רחיצת המזון לפני אכילתו, תלישת ענף או נענוע של עץ.

זמן מה לאחר שבני הזוג המילטון החלו לפעול בטנזניה, הצטרפה סינתיה מוס למחקר פילי הבר באפריקה. במשך עשרות שנים היא התמקדה בחקר אורח חייהם של הפילים בשמורת אמבוסלי (AMBOSELI) בדרום קניה, למרגלות הר הקילימנג'רו. חברת הפילים באמבוסלי מונה כ-800 פרטים המאורגנים ב-52 יחידות משפחתיות. חברה זו, שהיתה נתונה למעקב יסודי וממושך, מוכרת לחוקרים עד אחרון חבריה וממוינת לפי גודל הפרט, הזוויג, מצב גופו, צורת החטים, ובעיקר קרעי האוזניים המאפשרים זיהוי אינדיווידואלי. הפילים החיים באמבוסלי אינם סובלים כמעט מציד לא חוקי, והם מתרבים במהירות ובהצלחה מרובה. הצלחתם והעניין שעוררו מחקריהם של החלוצים המילטון ומוס עודדו חוקרי פילים רבים אחרים ללכת בעקבותיהם. ממצאי המחקרים המובאים כאן מעידים בעיקר על כך שהסתום בהבנת הפיל רב עדיין, ומעורר סקרנות יותר מן הגלוי.

מה שומעים פילים
הפילים יכולים לתקשר על פי שינויים במצב הזנב, האוזניים, הראש והחדק. הפילים משמיעים קולות מעטים בשטחים פתוחים, כאשר הקבוצות יוצרות קשר עין זו עם זו. פילים בזימבבווה שהוצמדו אליהם משדרי רדיו, הגיבו לתנועות של פילים אחרים ממרחקים שנעו בין קילומטר אחד לחמישה. מה עשויים לומר לנו צליליהם המגוונים של הפילים? האם אנו בשלב זה או אחר של פיענוח שפה של יצורים אינטליגנטיים במיוחד החיים בקירבתנו?

תדר הקולות שהם משמיעים נע מקולות נמוכים ובינוניים ועד לתדרים גבוהים. קולות הפילים שתוארו עד כה כללו שאגות, נחירות, נאקות, יללות, חירחורים, צרחות ותקיעת חצוצרות באמצעות החדק. השמעתה של האחרונה נחשבה חשובה במיוחד בשעת התרגשות, בעת הפתעה, כאיום לקראת התקפה, או כאשר אחד הפרטים התרחק יתר על המידה מחברי הקבוצה.

בעבר נטען כי שתי קבוצות תדרי קולות שונים משמשים את הפילים לתקשורת הדדית: האחת, קולות בתדרים גבוהים (570-322), והשנייה, קולות נמוכים, שהקול הדומיננטי בהם הוא בתדר של כ-90 הרץ. התפנית הגדולה בחקר התקשורת הקולית בין פילים התחוללה כאשר מחקרים חדשים גילו כי פילה נוהגת להשמיע שירי חיזור בתדירות תת-קולית. ההשוואה המתבקשת היא לשירת החיזור של הלווייתנים, שהיא על-קולית. בשני המקרים נמצאים הקולות מחוץ לטווח השמיעה שלנו (הנע בין 20 הרץ ל20 קילוהרץ). רוב המחקרים העוסקים בתקשורת באמצעות אותות תת קוליים העלו שמעבר האותות נעשה בעקבות תנודות שמקורן בקרקע או באוויר. בעלי החיים שנחקרו בעבר כללו חסרי חוליות, זוחלים, דו-חיים, ומינים אחדים של עופות ויונקים.

את הרעיון לגבי קיומה של תקשורת תת קולית של פילים העלתה ב-1984 חוקרת בשם קתרין פיין. שנתיים קודם לכן הקליטו קולות כאלה אצל פילים אסיאניים בשביה, ולאחר מכן זיהו קולות דומים גם של פילים אפריקניים. ההאזנה, והנסיונות להבין את התקשורת התת קולית בין פילים, הם נושאים מרתקים וחדשים במחקר המדעי, ויעיד למשל המקרה הבא: לפני כמה שנים פתחו פקחים בשמורה בזימבבווה בירי מנשק חם על עדר פילים ששהה בקרבת בור מים. הירי נועד להפחית את מיספרם, כאחד מפתרונות שמירת הטבע המודרנית: באמצעות מימשק רצוי של אוכלוסיות של בעלי חיים שאין להם טורפים טבעיים. אחרי העדר שנמלט מן המקום נערך מעקב אווירי ואז התברר שפילים ששהו ליד המים – אך גם אחרים שלא היו יחד עימם בשעת הירי – התרחקו כמה עשרות קילומטרים מקירבת בורות המים שלצידם שהו קודם לכן פרקי זמן ארוכים, וגם לאחר מכן לא חזרו לאותו מקום בו נשמע הירי. את התרחקותם של פילים כה רבים, שלא נפגשו פנים אל פנים, ממקום האירוע יכולה להסביר תקשורת בתדרים תת-קוליים. ידוע גם על עדרי פילים שמקיימים קשר קולי בין חברי הקבוצה, גם אם הם מרוחקים כקילומטר וחצי מהחבורה העיקרית.

הקולות שהוקלטו היו בתדרים של 25-14 הרץ. תגובת הפילים שנצפתה בעקבות השמעת הקול הנמוך כללה זקיפת אוזניים, השמעת קולות, וריצה או צעידה מזורזת לכיוון המשמיע. האזנה בעמידה מתוחה וזקיפת אוזניים היו גם הן בין תגובות הפילים לתדרים אלו.

ג'ויס פול, מנהלת רשות הפארקים הלאומיים בקניה, טוענת כי פיענחה שיחות של כ-30 פילים שתועדו בקפידה, וכללו קולות אזהרה וקולות הזדווגות. כיום ברור שהתקשורת התת קולית בין פילים מיועדת ליצירת קשר בין הפרטים לטווחים קצרים וארוכים כאחד, ליצירת קואורדינציה טובה יותר של פילים במרחב (בעיקר באזורים שופעי צמחייה צפופה), וכאשר מחפשים נקבות להזדווגות. החוקרים טוענים כי הזכרים מזהים את שיאי הייחום של הנקבות במהלך המחזוריות המינית הנמשכת כשלושה שבועות. לטענת ג'ויס פול, הזכרים המחפשים מוצאים תמיד את הנקבות המיוחמות בשלושת ימי הביוץ העיקריים, באמצעות תקשורת תת-קולית.

יחד עם זאת, שפת הפילים טרם פוענחה. סוילה סאילל, חוקרת מסאית בת 37, שהשתתפה בחקר התקשורת בין הפילים טענה שהצליחה לחוש בגופה את התנודות שעוברות באוויר, מבלי לקולטן באוזניה. יתר על כן, היא אף טענה שהבינה את אחד המסרים שקלטה ופירושו "אנחנו בסדר". לפני זמן מה פורסמו גם ממצאים אחרים, מופלאים אף יותר: משפט הציווי "בוא נלך" עשוי להישמע לעיתים פעמיים כדי להצביע על בחירת דרך מסוימת ועל כיוון רצוי. החוקרים סבורים שמשפט זה מושמע רק בין פילים הקשורים מאוד זה לזה, ומעיד על קשר ותקשורת בין חברי משפחה בטווח שעשוי להגיע עד שני קילומטרים.

פילה עם גור. בשלושת החודשים הראשונים הפילון לומד לפתח יכולות מוטוריות שונות, בעיקר שימוש בחדק | צילום: Sandra Fenley, GFDL

ילדות חפוזה
תוחלת החיים של פילים היא כ-60 שנה. הריון הנקבות נמשך 22-20 חודשים (הארוך ביותר בין היונקים). במשך חייה יכולה פילה להרות ולהמליט עד 12 צאצאים, ובתנאים טובים היא עשויה ללדת אחת לארבע שנים בערך.

מעט מידע נאסף עד כה על המלטות הפילים בטבע, אך לפני כעשור דיווחו כתבי העת המדעיים על מקרה מעניין בפארק הלאומי טסבו-מזרח בקניה: במשך כשעתיים צפו החוקרים בקבוצה של כ-80 פילים שכללה שמונה זכרים והתרכזה בשטח של כ-150 מטרים רבועים. הפילים ניפנפו במהירות באוזניהם, וגילו סימני התרגשות בלתי מובנים. בעקבות זאת פנתה אחת הפילות אל הסבך הסמוך, נעזרה בפילה אחרת, והמליטה את צאצאה בעמידה תוך הקלת הלם הנפילה של הפילתינוק בהזרמת נוזלים מרחמה. דקות אחדות לאחר הלידה כיסתה האם את היילוד בעפר כדי לייבשו, לאחר כ-25 דקות עמד הפיל-תינוק לצד אימו, ולאחר כ-20 דקות נוספות כבר צעד בכוחות עצמו.

ידוע שפילה העומדת ללדת עשויה להיעזר ב"מיילדות", וההמלטה נעשית בעמידה או בשכיבה. כאשר ההמלטה נעשית בעמידה, דיווחו שהמיילדות מסייעות לעולל להגיע לקרקע, מנקות אותו ומאוששות את היולדת, או שהן דואגות לצאצא בשעה שהאם נחה מעט מן המאמץ. המחקרים האחרונים מפריכים גם את הדעה שרווחה פעם, כי פילות יולדות רק בלילה. אחת התצפיות, שנמשכה כחמש שעות לאחר הלידה, הראתה ששאר הפילים בקבוצה התקרבו בהדרגה כדי לרחרח את העולל, אך לאחר מכן מנעה האם מפילים אחרים מלהתקרב אל בנה לפחות בחמשת הימים הראשונים.

אימוץ הוא תופעה ידועה אצל פילים. אם הפילה מתה בלידה, מאמצות פילות אחרות את העולל הצעיר. בדרך כלל אלה הן קרובות משפחה, ואחת מהן מתחילה עד מהרה גם להיניק את היילוד. במשך השבועיים הראשונים לחייו הצעיר אינו משתתף בפעילות שיחור המזון הרגילה של קבוצתו, אף שהוא חייב ללמוד בתקופה זו כיצד לחלץ עצמו מבוץ, לשחות במים זורמים של ממש (אם הוא חסר מזל), ללמוד לטפס ולהתרוצץ במרחב, ולהימנע מלהסתבך בענפי שיטים.

במשך שלושת חודשי חייו הראשונים הפילון פעיל מאוד בפיתוח יכולתו המוטורית ושיפור הקואורדינציה, בעיקר בפעילות החדק, שנראה תחילה כמיטרד ותוספת שאיננה תחת שליטה. בגיל שלושה חודשים לומד הפילון לאכול באמצעות החדק ובכוחות עצמו, אך עד גיל חמישה חודשים הוא עדיין מאבד את מרבית כמות המים הנלקחת באמצעות החדק עד שהוא מביאם לפיו. רק כשהוא בן כחצי שנה מאומן הפילון די הצורך בהבאת המים לפיו כפיל בוגר.

מי יבוא לעזרי? גור פילים נופל למים והעדר נחלץ לעזרה

מורים ללא בית ספר
החוקרים טוענים כי ניתן לראות הבנה ותכנון בכל מה שפיל עושה, או ביחס לכל מטרה שהוא מנסה להשיג. חוקרי הפילים בטבע מסכימים שהפיל מגיב ישירות על הבעיות שבהן הוא נתקל בדרכו. עד הגעתם של הפילים לבגרות הם חייבים לדעת למקם את עצמם בהיררכיה החברתית של העדר שבו הם חיים. המידע עובר מבוגרים לצעירים בכל דרך אפשרית, החל מניסוי וטעייה וכלה בהתבוננות והעתקה. מידע חשוב במיוחד העובר בין הדורות נוגע ליובש מתמשך, זמינות מקורות מים וסכנת שריפות הפוקדות תדיר את הסוואנה.

החלק הנרכש ביחס לחלק המולד בולט בהשוואה לאוכלי עשב אחרים, והתוצאה – הסתגלות מופלאה לכל בתי הגידול, החל מרצועת הסהל באפריקה וכלה ביערות הסבוכים ובמדבריות צחיחים. הפילים עשויים לשנות את התנהגותם מהקצה אל הקצה בהתאם לצרכים ולתנאים שבהם הם נתקלים. השינויים בהתנהגותם של הפילים עם התגברות הציד הבלתי חוקי העידה על כך היטב: הם נעשו חשדניים ותוקפניים, עברו לפעילות לילית, חדלו חלקית מפעילות יומית, ואף פסקו להיות ידידותיים.

הפיל הצעיר נדרש להתמודד עם קשיי היום-יום, ולהכיר את סביבתו היטב. בעבר ניצפו צעירים שיצאו למסעות רגליים ארוכי טווח שחרגו מתחום שוטטותה הרגיל של היחידה המשפחתית שאליה השתייכו. במקרה אחד, באמבוסלי שבקניה, הרחיק צעיר בתוך כשבוע עד כ-20 קילומטרים ממשפחתו, ולאחר מכן שב אליה. מאז מבקר הצעיר העצמאי הזה את קבוצתו רק מפעם לפעם, וכבר בגיל 10 שנים הפך עצמאי לחלוטין. סינתיה מוס סבורה כי מספיק שנקבות תתחבנה את חידקן באחוריו של פיל זכר מתבגר, או שתדחופנה אותו קלות מפעם לפעם, כדי שיפסיק לחוש בנוח בחברת הנקבות, ויעזוב את העדר. פילים אלה שבים לאחר מכן מדי פעם לקבוצתם, בעיקר לביקורים.

כאשר רוצים לומר על מישהו שיש לו זיכרון מעולה, אומרים עליו "יש לו זיכרון של פיל", ואמנם, מניחים שלפילים זיכרון בלתי רגיל לגבי סביבתם הקרובה והרחוקה, והם משתמשים בו בעת חציית מעברים בולטים בשעת תנועתם היומית, העונתית, והרב-שנתית מהיער הסבוך אל הסוואנות, כאשר מתחילים הגשמים. באסיה התפרסמו כמה מקרים שבהם איבדו פילים את האוריינטציה המרחבית שלהם בשל הפיתוח המואץ של השטח, ובעיקר לאחר סלילת כבישים מהירים שחסמו את נתיבי התנועה המקוריים שלהם. בשנת בצורת ממושכת מגיעים לעיתים פילים לבורות מים שמיקומם טבוע בזיכרונם, למרות שבדרך כלל אין הם מתקבצים שם כמה שנים רצופות.

סוף הדרך
במשך השנים הצטברו עובדות שונות ותצפיות התנהגותיות מוזרות לגבי יחסם של הפילים אל המוות. כך נפוצו מיתוסים הקושרים את הפילים במנהגים אנושיים כקבורה ומנהגי אבלות. החוקרים מודים שאין בידם הסבר פשוט לתופעות אלו. בני הזוג ז'וברט חקרו את חברת הפילים בפארק הלאומי צ'ובה (CHOBE) שבבוצוואנה (BOTSWANA). החוקרים תיארו פיל זקן, כבן 50, שאוזניו היו כבר מחוררות מפגעי הזמן, והוא נראה חרוש קמטים. חדקו נגרר על הקרקע באין לו כוח לשלוט בו כראוי ולהרימו בשעת הצורך. חבריו הפילים תמכו בו בעדינות, וסייעו לו ככל שיכלו. לאחר כארבע שעות מת הפיל. הפילים שתמכו בו עד אז נעו מיד לאחור ופינו מקום לפרטים אחרים – האם הרחיבו את שטח ההתאספות כדי לאפשר לחברת הפילים לחלוק לו כבוד אחרון?

הפילים המשיכו לבוא בזוגות או בשלשות והתקרבו אל המת. הצעירים לא הניחו את חידקם על עורו; ושמרו על מרחק קטן מאוד מן הגוף וריחרחו בלהט. בני הזוג ז'וברט תיארו את הטכס כ"מלהיב", ככל הנראה בשל השקט שבו התנהל. במהלך היום והלילה הראשון שלאחר מותו בצעו שלושה פילים תנועות ונראו כמנסים להזדווג עם הפיל המת. כאשר האיר היום כבר איבדו הצעירים עניין במת. בני הזוג ז'וברט כתבו שלא נמצא הסבר ברור לכל אשר אירע, פרט לעובדה שהפיל היה עדיין חם. ייתכן שהיה זה ביטוי להתנהגות טכסית של הפגנת דומיננטיות הקשורה להיררכיה הנוצרת בקבוצת הפילים, אולם ייתכן גם שהצעירים ניסו לרכוש על-ידי הפגנת התנהגות כלפי המת את מעמדו הבכיר כפי שהיה מוכר להם בעודו בחיים. היו פילים שניסו להזיז את המת בעזרת החדק ואף תחבו את חידקם מתחתיו, כאילו ניסו להרימו קמעה. אחדים השקיעו בכך מאמץ כה גדול עד ששברו את חטיהם.

ידועים מקרים שבהם כיסו עדרי פילים את המתים בענפים (האם קברו אותם?). העובדה הידועה היא שפילים מתייחסים למוות בסקרנות ובחשש. אם אחד מפילי העדר חש ברע, תומכים בו חבריו ואף מביאים לו מזון. אם פיל כלשהו נפצע מכדורי רובה או כלי נשק חם אחר, מטפלים בו חבריו ואף מנסים לסתום את פצעו בבוץ. הם מטפלים גם בפיל חולה. התנהגות מעין זו ידועה רק אצל קופי סבוס קפוצ'יני שמוצאם באמריקה הדרומית ובשימפנזים שמוצאם באפריקה.

פילים שמכסים את המת בעפר ובענפים נראים כמתאבלים על מות חברם ומפגינים רגשות צער על היעלמו. כאשר פילים מוצאים עצמות או חטים של פילים מתים הם ממששים ובודקים אותם בקפדנות, בזהירות ובעניין רב. לעיתים נדירות הם אף מנסים לשאת חטים שמצאו למרחק מה. דגלס המילטון מספר שלעיתים הם נושאים את החטים עד למרחק של כקילומטר. הסיבה המדויקת לכך אינה ברורה עדיין. בספרו "צייד בבואנה" סיפר ג'ורג' אדמסון על פילים שלקחו עצמות פיל שהורחק ממקום הריגתו והחזירו אותן למקום שבו נורה. פיל אחר, שנורה ונעזב בשטח לשעות אחדות, כוסה על ידי פילים אחרים בעפר ובענפים. במקרה נוסף הפכו פילים את גופת חברם שניצוד, ותרו בסקרנות אחרי נקבי כדורי הציד שפגעו בו. רק כשאיתרו אותם עזבו את הפגר.

דגלס המילטון טוען כי אין בינתיים הסבר ברור להתנהגות החריגה של הפילים אל מתיהם ולכן רבים הניחושים ביחס לתופעה. לנתונים אלה יש להוסיף תיאוריה שאין לה כל בסיס מדעי, ולפיה נודדים הפילים למקומות מסוימים לקראת מותם. אתרים אלה כונו "בתי הקברות של הפילים". ההסברים לריכוז עצמות פילים באזורים מסוימים נעוץ כנראה בציד בלתי חוקי לשם איסוף שנהב, בשטפונות בנהרות שסחפו את העצמות לנקודה אחת, או בכך שפילים מתרכזים בתקופות יובש סביב מקווי המים הבודדים שנותרו ואם אלה מתייבשים חלק מהם פשוט מתים באותו מקום. תיאוריה נוספת (גם היא ללא בסיס מדעי מוצק) היא שפילים זקנים שמתקשים ללעוס מזון השוחק את שיניהם מתרכזים ליד ביצות ושוהים שם תקופות ממושכות. מאחר שלפי תיאוריה זו הם נחלשים עם הזמן, הרי שהם מתים בביצה ושוקעים לבסוף בקרקעיתה.

לקריאה נוספת:

		גאנה: לפני שהפילים יהפכו לזיכרון בגאנה נערך עתה פרויקט מיוחד במינו – בעזרת מטוסים קלים וצי כלי רכב פועל צוות פקחים כדי לחסל את ציד הפילים באיזור שמורת מולה. ביקור בגאנה ובשמורה כחלק מן המאמץ העולמי לטיפוח הפילים לכתבה המלאה >

הפוסט פילים – חוכמת הענקים הופיע ראשון במסע אחר

יש מקום באמצע העולם התרבותי, הכי תרבותי שאפשר לחשוב עליו. אפשר לאכול שם עוגות עם קרמים ולהגיד כל היום תודה רבה ובבקשה, אבל יש לו למקום הזה גם צדדים, שבזמנו ריגשו את כותב השורות האלה ריגוש כה רב, שעד עצם היום הזה הוא מנסה לשמור על קשר של קיימא עם אנשים ואירועים שונים במסלול ההליכה, ואפילו אין זה טיול נועז לאמאזונס או לפסגות ההימלאיה, אין הוא נופל מהם בעצמתו.
הכל מתחיל בכתב חידה:

שפתו הייתה קרובה לשפת עבר, למרות שקרא וכתב יוונית שוטפת. הוא נולד במבצר האדיר על שפת המפרץ שמול המגף, ממנו בא על עמו כובש אכזר ושנוא. בליבו נשבע לשנוא את כל דוברי הלאטינית, על אף שבאופיו דמה להם יותר מאשר לבני עמו. נערותו עברה עליו בבטיקה האגדית שחולקה בין ארצו לבין אויביה. בבגרותו החליט לכפות את רצון מולדתו על האויב, למרות ההפסד במלחמה, ועל-אף שהצבא שהקים לצורך כך, היה קטן מצבא האויב. הוא יצא למסע המלחמה המוזר בתולדות העמים אל לבה של ארץ האויב. במשך שש-עשרה שנים שהה על אדמת האויב ולא נחל אפילו מפלה אחת. על סף הצלחתו, ולאחר שכבר נחל תהילת עולם הצליחו מתנגדיו מבית להחזירו הביתה, ומשהגיע ומצא את האויב בשעריו החליט שמוטב להיכנע לאויב שאותו הביס שש-עשרה שנים רצופות.
מסיבות פוליטיות שונות הוא מת שבע מרורים ואכזבה, עיוור בעינו האחת, מובס וכושל בארץ זרה ורחוקה מביתו, ממנו נעדר 35 שנים רצופות. התמוטטותו היתה הגורם הראשון במעלה להופעת אויביו בשערי המזרח, ובדיעבד הביא חורבן מולדתו הבוגדת גם לחורבן קרובתה – ממלכת יהודה.

התשובה, כמובן, לחידה זו היא – חניבעל. אין בכך רבותא היום. עבור מי שלימדנו היסטוריה בזמנו, היה חניבעל "עוד גנראל" שהפסיד מלחמה מול רומא. גם שמעון בר-גיורא הובס וגם בודויקה מלכת הברטונים, בעצם מי לא?
לפני אלפיים שנה ועוד קצת, כולם אכלו את הקש האיטלקי הזה. לא כמו היום, שעד שלא גונבים לך את הארנק בתחנות הרכבת של רומא, אתה משוכנע, שהאיטלקים הם אספסוף זולל ספגטי, עם רב ראשי פולני, ושארצם היא מוזיאון אחד גדול. וכך, כמובן, גם לגבי השאר. חוץ מאתנו יש עוד מישהו בעולם שיודע מיהו שמעון בר-גיורא? האם, למעט כמה אנגלים הלומי בירה, יש מישהו בעולם ששמע על בודויקה הברטונית? באחריות – אף לא אחד. אבל כל העולם התרבותי יודע מי זה חניבעל וכולם גם קצת אוהבים אותו, בתור מי שעשה צרות לרומאים יותר מכל אחד אחר לפניו, בטרם שתה את הרעל שהמיתו. רק בעיה קטנה אחת הטרידה אותנו. כיצד זה הצליח התוניסאי הזה לקחת מאות פילים וללכת אתם ברגל מספרד דרך שוויצריה, ואחר כך לטפס אתם באלפים ובסוף לרדת לאיטליה עם המעט שנותר לו מהחיות הגדולות והמסוכנות האלה, כדי להפחיד את הרומאים.
אנחנו היינו מתים לדעת מה הוא עשה שם אצל האיטלקים האלה במשך שנים, כשוונציה עדיין היתה שלולית עכורה ובלי אף גונדולה וגלריה אופיצי עוד לא היתה אפילו בתכנון, ואפילו מיכאל אנג'לו הוא סיפור ששייך למאות שנים אחר-כך.

על שבילי עיזים במדבר יהודה שמענו, גם על שבילי חמורים בנגב, ואפילו הלכנו בעצמנו בכאלה. מה שלא היה ברור לנו לחלוטין זה, כיצד מסתדר פיל בשוויצריה, והאם, וגם איך, מסתדרים השוויצרים המטורפים לניקיון עם ערמות הגללים הענקיות שמשאיר אחריו פיל בינוני למדי. גם השתגענו מסקרנות לדעת איך בדיוק נראה "שביל פילים". לצורך העניין נסענו גם לקניה, במקום שלכל הדעות יש פילים, ואז רק התחזקה בנו המחשבה שפיל באלפים זו ממש בעיה. עם פיל יכול לעבור שם, אמרנו, אז אנחנו צנצנת. בלשכת התיירות של לוצרן שאלנו אם ראו פילים בסביבה, וכמעט שהסתבכנו בגלל זה עם המחלקה לבריאות הנפש של הסטרילים האלה. הסתבר שאף לא שוויצרי אחד מסוגל להעיד בשבועה שראה פיל עובר מתחת ליונגפראו או שגור פילים נראה יונק בצל המטרהורן.
לא נראה בשום פנים שההיסטוריונים רימו. הרי אז עדיין לא היו עיתונאים רודפי סנסציות שיסלפו את העובדות. לאור זכרונותינו אשר נשאנו בלבנו מימי בית-הספר, נראה גם שהמורה שלנו להיסטוריה שהיתה מיובשת כמו דף בספר טלפונים – לא יכלה לרמות. גם ההומור שלה היה חי ותוסס כמו אותו דף, ולא הגיוני שהיא חמדה לצון אז בקשר לפילים ולחניבעל. התהפכנו על משכבנו בלילות במשך כמה שנים, והמחשבה על הגנרל שמג'בלע באלפים עם עשרות אלפי לוחמים ועם פילים, תחמושת ומרכבות, סוסים ושאר אביזרי לחימה – העיקר עלינו ולא נתנה לנו מנוח.

הלכנו לראות את הפירנאים של ספרד ושל צרפת. גם בסביבה ההיא עבר חניבעל. זה בעייתי, קשה עם תרמיל וגאזיה, לא צריך אפילו לסחוב פיל שם כדי להבין את זה, מספיק נקניק. בעייתי אבל יפה, ובכל זאת אפשרי. בסוף גם נהנים ומתייחסים להרפתקה כאל דקות נפלאות של חוויה. הלכנו גם אל הרי היורה שבין צרפת ושוויצריה. שם זה באמת הרבה יותר קל. מה גם ששם מדברים רק צרפתית, ומשום שאנחנו לא דוברי השפה הזו היינו צריכים למהר ולעבור אותם מהר. אחרי הרי היורה ירדנו לעמק הנהר רון. אותו נהר גדול העושה דרכו לים התיכון, תוך שהוא יוצר את אגם ז'נבה. היה קל מאוד. גם יש לנו בן-דוד שעוזר להסתדר.
כל האמור לעיל נכון עד לרגע בו הגענו לאלפים אצמם, ושם עברה הצמרמורת בגבנו. חומת שיני סלע לטושות וציפורני קרח התרוממו מעלינו, ולנו נדמה שהנזיר (הר מונך) כאילו מפסיק לרגע לפזול אל הבתולה (היונגפראו), ושניהם כאילו שולחים מבטים מופתעים בנו ובתרמיל הגב האדום והענק שתחתיו התחבאנו, ורוחות מקפיאות שנשבו מהקרח לכיווננו לחשו לחישת בדיקה כזו: "שוב אתם כאן, הים-תיכוניים הנודניקים האלה עם פילים?" נשבענו על המקום שלמרות גודלו של התרמיל, אין לנו אפילו זנב של פיל. רק באנו לביקור נימוסין אצל הבן-דוד השוויצרי, ורק בטעות הכנסנו כמה מפות טופוגרפיות של האלפים לתוך עטיפות ניילון ובכלל לא באנו עם פילים ולא נלכלך את השבילים. רק פיקניק, זה הכל. ההרים עשו ודאי קונסוליום, ובו השתתפו פיץ ברנינה, וווילדשטרובל ומונט-בלאן, ובמו אזנינו שמענו את רוח הקרח לוחשת: "או-קי, או-קי, מעכשיו יש לכם שבועיים לטיול. אפילו לא דקה יותר. ובלי פילים. מספיק היה לנו מהם כבר. והפיל הראשון שנראה – אנחנו גומרים אותו, כמו שגמרנו את אלה של הקרוב שלכם – חניבעל, שעלה עם כמה עשרות וירד בצד השני עם שלושה בלבד, וגם אז היו על תקן של חתולים מרוב מאמץ וגועל נפש".
הבנו את הרמז, ובלילה כשאף אחד לא ראה הוצאנו את הפיל מהתרמיל ונשארנו עם ציוד קמפינג בלבד. הכל נהיה קל יותר בבת אחת. גם היה לנו ברור לחלוטין שחניבעל השתמש בהליקופטרים. היום, אחרי שלמדנו את העניין, ויודעים שאין איש מהחוקרים שיודע היכן עבר הגנראל שתום-העין את האלפים ועדיין זו חידה ללא פתרון, אנו מרגישים הרבה יותר טוב.
אולי מה שעברנו ברגלינו, שהתייבלו שם על טרשים וקרח, לא היה בדיוק המסלול של חניבעל וגן החיות האפריקאי שלו, אבל אנחנו משוכנעים שהצורי הזה היה סומך את שתי ידיו על המסלול. עובדה: עלינו וגם ירדנו בצד השני ונשארנו בחיים.

המסלול הרגלי, שבחרנו לזכרו של חניבעל, התחיל במקום שאילו הגנראל היה מכיר אישית, ספק אם היה מתאמץ להמשיך לאיטליה. מי שמגיע לקאנדרשטג צריך להיות מטורף אמיתי כדי לעזוב אותה למען מלחמה.
עמק של קרחון שהיה ואיננו, הרים תלולים מכוסים ביערות שכל הפיות והגמדים היו חוגגים בהם, בתים לבנים וגגות רעפי צפחה כהים, שהם בסיס יציאה לכמה עשרות שוויצרים חדורי רגשות נימוס מנופח, וכל שיוצא להם מהפה הוא "הממם", זאת כמובן בתנאי שהם מאוד מתרגשים. יש כאן גם תחנת רכבת בקצה של מסילה שחודרת אל ההר בניקבה, ממנה היא מגיחה אחרי יותר מעשרים ק"מ בכפר שנקרא גופנשטיין. זה לא היה בשבילנו וכנראה גם לא בשביל חניבעל. ידענו, אחרי קאנדרשטג, היה מין אינמקום כזה קטן מעבר לשיני הסלע הכהות ולשונות הקרח של באלמהורן. נקודונת בשם הוקנאלפ. לא שיש שם מי יודע איזה ניסים ונפלאות אלא שהדרך משגעת, ואחרי שהעין התרגלה לפינוק של קאנדרשטג ולאחר שהצטיידנו ברקיקים כיאות לגיבורי חיל על תקן של פילי מלחמה נמצאנו פוסעים במעלה העמק אל היער, וממנו עוד יותר גבוה אל האחו האלפיני, ומשם אל טור שיני סלע בולטות בליטה הגונה אל השמים. ועוד בטרם גמרנו לקלל את האינדיאנים שלימדונו לעשן טבק – ניצבנו על גבוה שמים וארץ ולבנו פחד ורחב: מימין שן הקרח של ווילדשטרובל משמאל האייגר ולפניו הגוש האדיר של היונגפראו.
לשונות הקרחונים בוקעות מבין ניבי סלעיהן, גולשות אל העמקים ונעלמות מעל היערות. והיערות – הפחד השחור של הרומאים ושל לוחמי קרתגו מגבול הסהרה, משכן אפל היאה לשדים ורוחות (מהסיפורים) ודובים וזאבים (מהמציאות), וכולם יחד עוטרים-מסתירים את עמק הרון, הוא ה-וולה הנודע, ועוד רחוק מאד לפנים, ניצב סבא מונט-בלאן ומשמאלו מתחדד, קצת עקום, פלא אלפיני נוסף – הוא המאטרהורן.

בקיצור, מסדר כמו צבאי של כל אלה שידענו כבר, כי לא אהבו את חניבעל ואת פיליו, ושבגללם, ורק בגללם, הלך הגנראל עם עשרות טנקים מניפי חדק ומטלטלי אוזניים, וירוד ירד אל מישורי איטליה שמעבר לענקי הסלע והקרח עם שלושה שקי ענק אפורים נטולי שמחת חייים, שאפילו העכברי מהבדיחה המפורסמת לא היה מהסס אז ללבוש את בגד הים שלהם.
שבועיים בין חוד לחוד – ומאלף לאלפ, ולמי שלא ברור העניין: אלפ פירושו אפר, אחו, שקע של מרעה טבעי בגבהי ההרים מעל היערות. מידת הנשיאה שלהם בפרות מוכרת זה דורות, וקבוצות קבוצות של בעלי עדרי בקר שוויצריים חילקו אותם בינם לבין עצמם למען לא יריבו. לשם מעלים את העדרים בימי הקיץ למראה, נותנים להם שם "גוד טיים" במשך חודשיים, והופ, חזרה לרפת שבכפר מיד עם בוא רוחות הסתיו.
ובינתיים, בעוד הפרות מעלות גרה, מוסיפות שומן ומרבות בייצור חלב ושאר מוצריו, יושבים בעלי הבקר או הרועים השכירים בבקתותיהם האלפיניות, עסוקים בלייצר גבינה וחמאה ושמנת, לזלול פירות מיובשים, לאפות לחם ולהכין ריבות, ומה שהכי משמח – הם גם יכולים להיות עסוקים בלארח ארחי-פרחי כמותנו שנופלים עליהם בבוקר קיצי אחד ושואלים:
"ראיתם אולי את חניבעל ופיליו כאן בסביבה?"
הם, כמובן, לא מבינים בכגון דא דבר וחצי דבר, אבל הם כן מבינים בלהאכיל ולהשקות ולתת פינה לישון באסם, על החציר.
ומשאנו ישובים שם בבקתת האלפ בחברתו של אחד מלכיור ושואלים שוב משהו על חיילים נושאי שריון ורומח ושאר בוקי-סרוקי, הוא מתחייך האינטליגנט, ועם הפרצוף שלו המזכיר את פרתו האהובה "פריצי", שמעלה גירה על הר סמוך, הוא אומר: "זה שוב אתם הלא נורמלים מהים התיכון. נכון?"

הפוסט חניבעל ופילי הקרב – בין דמיון ומציאות הופיע ראשון במסע אחר