אורך המסלול: כ-4.5 ק"מ

משך הטיול: כשעתיים

למי מתאים? המסלול נוח מאוד ומתאים לכל המשפחה

איך מגיעים? נוסעים בכביש 722 לצומת השומרים ופונים שמאלה. ברמזור השני נכנסים ימינה לרחוב אלונים, הרחוב הראשי של קרית טבעון. נוסעים כ-300 מטר ולפני תחנת הדלק "פז" פונים ימינה ברחוב בורוכוב. נוסעים ברחוב כ-100 מטר וחונים במפרצי החניה שבמפגש עם רחוב רמז. רכב 4X4 יכול להגיע עד לקרבת האלון, כפי שמתואר במסלול ההליכה.
הבאים מכיוון צומת העמקים ימשיכו עד לרמזור הראשון ויפנו שמאלה לרחוב אלונים. ההמשך כפי שתואר קודם.

צועדים במורד רחוב רמז כ-40 מטר. תמרור אין כניסה מסמן לנוסעים ברכב שטח ובמקרה הזה גם להולכי הרגל שיש לפנות ימינה. תחילה צועדים בדרך סלולה העוברת בין עצי אלון תבור ובין הבתים שבקצה קרית טבעון. לאחר כ-250 מטר הדרך הסלולה הופכת לדרך עפר העוברת בצד שדה מעובד. מעבר לשדה יש גבעה נמוכה מכוסה בחורש טבעי ומוקפת בגדר בקר. האלון הגדול צומח מעבר לפשפש בשער גדר הבקר. עד כה צעדנו כ-900 מטר.

האלון הגדול
נופו של אלון התבור הזה, יש להודות, מדולדל למדי. לפני שנים רבות, כך אפשר לשער, היה לו נוף הרבה יותר מרשים, אבל מכובד השנים קרסו הבדים הגדולים של העץ ואינם. רק ענף גדול אחד עודנו מתנשא לגובה כ-10 מטר.

גזעו המרשים של האלון הגדול

מה שמרשים בעץ הוא הגזע העצום שלו, שהיקפו עולה על חמישה מטרים והוא מלא בליטות ומהמורות ומסוקס היטב, כיאה לעץ שבע ימים. בין סדקי קליפתו, בצד הפונה צפונה, חיים טחבים בשפע, החוסים בצל הגזע ואינם סובלים מהשמש.

הגזע של העץ כמעט חלול. משפחת גבאי מקרית טבעון הפכה את העץ, בסיוע קק"ל, לאתר הנצחה לבנם אילן, קצין צנחנים שנפל במלחמת לבנון (אוגוסט 2006). החלל הפנימי של העץ עבר עישון כדי לשמור עליו מפני טפילים. בתחתית החלל הפעור בגזע נקבעו צינורות, המנקזים את מי הגשם החוצה כדי להפחית את הריקבון. הבד הבודד זכה לעמוד תמך. השיחים שצמחו מסביב לעץ נכרתו כדי לפנות מקום לארבעה ספסלי עץ.

אתר ההנצחה למרגלות האלון הגדול

יוצאים לדרך
מצפון לעץ מתחיל שביל מסומן כחול העולה בחורש פתוח של אלון תבור. מלווים אותו שיחי אשחר ארצישראלי וקידה שעירה. קיסוסית מטפסת על עצי היער, ובאביב פוצחים כאן הצמחים העונתיים בחגיגה של פריחה. שימו לב לכך שהמטיילים חולקים את השטח עם עדר פרות.

השביל עולה ומגיע, לאחר כ-350 מטר, לשורת ברושים ולשדה פתוח. ייתכן שכאן טמונים שרידי טבעון הקדומה, יישוב שנזכר במשנה. בתלמוד נרשמה הדרת טבעונים. מכיוון שתושבי טבעון לא הבדילו בהגייתם בין ה"א וחי"ת ובין עי"ן ואל"ף, העדיפו שלא יתפללו כשליחי ציבור, אלא אם הוכיחו שיש בידיהם להגות את העיצורים כהלכה: "אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אלפין. אם היה לשונו ערוך – מותר" (בבלי, מגילה כ"ד ב).

מהברושים השביל יורד במדרון מתון ומגיע לאחר כ-150 מטר למפגש עם שביל מסומן ירוק. עוד נשוב אליו. בינתיים, נמשיך היישר לפנים בשביל המסומן בכחול ונגיע חיש קל אל האלה הגדולה.

האלה הגדולה, שגזעה בוקע מתוך הסלע

העץ שהיה לשכונה
עץ האלה האטלנטית הוא פשוט חוויה. גזעו הענק בקע את הסלע שממנו הוא צומח. בעבר היו לאלה הקשישה הזו שלושה בדים ענקיים. אחד מהם מת בשיבה טובה והותיר אחריו גדם מכובד. כנראה בצעירותו התאחד עם בסיסו של בד אחר והשניים צמחו יחדיו והתעבו עד כי הרווח שביניהם הפך לחלון קטן, שמוסיף עניין וייחוד לעץ היפהפה.

האלה הזו קשורה בתולדותיה של קרית טבעון. בראשית שנות ה-50, בימי הפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית, התארגנו כ-15 משפחות לעזיבת קיבוץ אלונים. באותם ימים הדבר היה כרוך במבוכה רבה, שלא לומר בושה גדולה. לפיכך, הפורשים חיפשו מקום מבודד שבו יוכלו לפרוש את תכניותיהם מבלי ששאר חברי הקיבוץ ידעו על כך. הם עשו זאת בצל האלה הגדולה, השוכנת מעט ממערב לקיבוץ. כשהתכניות הבשילו לכלל מעשה, קמו, עזבו את אלונים והמשיכו לחיות כקומונה סמוך לטבעון. במשך חמש שנים הם ניהלו קופה משותפת ואורח חיים של קיבוץ. לאחר שצברו מעט כסף, רכשו חלקת אדמה בטבעון ובנו 15 בתים זהים (בכל זאת, קיבוצניקים). לשכונה החדשה קראו "שיכון אלה", על שם האלה ששמעה את כל סודותיהם, אך לא גילתה אותם לאיש. רבקה אופנבך, בת למשפחה שייסדה את שכונת אלה, גילתה לנו את הסיפור הזה.

שלט בכניסה לשיכון אלה. כבוד לעץ ששמר סוד

הדרך חזרה
נשוב לשביל המסומן ירוק. השביל פונה דרומה ועובר תחילה בחורש פתוח של עצי אלון תבור. מתחת לאחד העצים מוצב ספסל הצופה לעבר עמק יזרעאל. מעט אחר כך השביל נכנס לתוך חורש סגור, ממשיך בו עוד כ-200 מטר, מתעקל חדות ימינה ויורד לאלון הגדול. מכאן שבים לנקודת המוצא ברחוב רמז באותה דרך שבה באנו.

מפת טבעון ואלוני אבא (לחצו עליה להגדלה):

באדיבות "עמוד ענן" והמרכז למיפוי ישראל. לחצו על המפה להגדלה

____

יעקב שקולניק – עוסק בתכנון שילוט תיירותי, מחבר הספר "מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל", שראה אור בהוצאת עם עובד.

הפוסט טיול בעקבות עצים: בין אלה ואלון ליד טבעון הופיע ראשון במסע אחר

במקום שבו צעד בעבר צבאו של תחותימס מלך מצרים בדרכו לכבוש את מגידו המורדת, בוואדי עארה המפריד בין הגלבוע לרמות מנשה, שם יושב עכשיו לבטח יער עירון. רובנו חלפנו על פניו פעמים רבות, רובנו גם מעולם לא ביקרנו בו. אולי האשם הוא בפקק ואדי עארה, ואולי ביעד הנחשק בצפון שאליו היו מועדות פנינו. בכל מקרה, כדאי לפנות רגע או שניים, ואפילו קצת יותר, לקפוץ ליער עירון ולגלות בו בוסתנים עזובים, עצי אלון עתיקים, פינות חמד ונקודות תצפית נהדרות.

פעם היה האזור כולו מכוסה עצים של אלון תבור, חלק מיער האלונים שכיסה אז את אזור השרון כולו. כיום יער עירון, הנפרש משני צדדיו של כביש 65 , הוא "יער מעורב" של אלונים, אורנים, ברושים, חרובים ומיני עצים אחרים. סיפורו הוא גם סיפורם של מרבית יערות הארץ הקדומים. הצומח המקורי שגדל בו הוכחד ברעייה, בכריתה ובבעירה. לאחר קום המדינה נטעה על פניו קרן קיימת יער שעיקרו אורנים. אלא שבשנות השמונים תקף את היער המזיק אצריית האורן ועשה בו שמות. העצים הנגועים נכרתו בינתיים, ובמקום חזרה להתחדש ולהתפתח הצמחייה המקורית, ולצידה, לשם חיזוק, ניטעו מינים נוספים. לכל אחד מהעצים הללו, הנטועים והמקוריים, יש גוון אחר של ירוק: ירוק זית לזית, ירוק כהה לחרוב, ירקרק בהיר לאלון ושלל גוני ירוק נוספים.

מעצי היער הקשישים, שהצליחו לחמוק מהעיזים והגרזנים | צילום: חנן ישכר

מפגש עם זקני היער
נוסף לכל אלה עדיין נותרו במקום שרידים של חורש טבעי, פה ושם גם בוסתנים שממשיכים לתת פרי, ועצי חרוב ואלון עצומי ממדים ובאים בימים שהצליחו לחמוק מן העיזים ומן הגרזנים, ועתה הם מסתתרים באפלולית, קליפתם מגובששת וגזעיהם חלולים. מדענים מעריכים כי העצים הללו הם כיום בני 500-400 שנה. כיצד נשתמרו? אין איש יודע. אולי היה זה מקום קדוש למישהו, אבל גם אם כן, נותרו ממנו בימינו רק סיפורי פולקלור (סקרנים? פרטים במסלול הטיול).

היער ברובו אינו מתויר. לא כדאי להתפתות ולהצטרף להמונים הצובאים בשבתות על אזור החניון היחיד שבו. אם לא מתעצלים וממשיכים במעלה הגבעה, ברכב או ברגל, בין עצי אורן נטויים על צידם, מגיעים אל אמפיתיאטרון קטן ומוזנח שממנו יוצא שביל הפסגה. זהו שביל טיול מעגלי שאורכו כקילומטר והוא עובר בין עצי חורש, עצי אורן צעירים, ומעוטר נקודות תצפית נהדרות ופריחה אביבית.

ביער פרושים שדות של מצליבים ועכנאים, וגם כלניות, רקפות, סחלבים וצבעונים. בין העצים אפשר למצוא חרדלים, סרפדים, קוצים למיניהם וצמחים אחרים העולים במקומות שבהם הפריע האדם את התפתחותה של הצמחייה הטבעית. באזורים אחרים גדלה צמחיית חורש טבעית: קידה שעירה, סירה קוצנית ושפע של צמחי בצל ופקעת.

בסמוך למחצבת ורד יש אזור בלתי מתויר נוסף שמומלץ לפקוד. מעט לפני המחצבה, אחרי תחנת השאיבה, פונים לדרך עפר עבירה לכל כלי רכב. אמנם אין כאן ספסלים ושולחנות פיקניק, אך יש עצים עתיקים ופינות שקטות לרוב שאפשר לערוך בהן פיקניק כהלכתו.

מסלול טיול: לאורך הסיב האופטי
נקודת מוצא: הכניסה הראשית לחלקו הדרומי של יער עירון
נקודת סיום: למי שהשאיר רכב איסוף בסוף המסלול – כביש 6353 , בסמוך לצומת חריש
איך מגיעים: מכביש 65 כקילומטר ממזרח למחלף עירון, פונים דרומה על פי השילוט ליער עירון. מיד אחרי שעוברים מימין את קידוח ואדי עארה 2 פונים מערבה (ימינה) לשביל עפר וחונים בסמוך למתקני הקידוח (1 במפה).
סוג המסלול: ברגל – חד כיווני או הלוך וחזור; ברכב – הלוך וחזור. מדובר בדרך עפר העבירה לרכב פרטי לאורך כל השנה
משך הטיול: שעתיים-שלוש בהליכה
עונה מומלצת: כל השנה, אם כי החורף והאביב יפים שבעתיים.

מסלול הטיול עובר בחלקו הפחות מתויר של היער, באזור של יער עבות שבו עצים עתיקים ופריחה אביבית נפלאה של עיריות, קחוונים, רקפות ומשטחים של מצליבים ועכנאים בצבעי צהוב-ורוד. מתקדמים במקביל לסיב האופטי (יש סימון!) שהונח ביער, אבל לא חייבים להיצמד אליו. אפשר ורצוי לשוטט במשעולים ולגלות לבד פינות חמד נסתרות. על פיקניק בצל העצים הקשישים לא כדאי לבנות. עדרי הבקר היו כאן עוד קודם. העדרים, המחבבים עד מאוד את צילם העבות של האלונים, נוהגים לנוח כאן, ושרידי הפרשותיהם עתירי החנקן מאפשרים לסרפדים, גדילנים וברקנים לעלות ולפרוח במקום עד לממדים בל יתוארו.

מפת המסלול – לחצו עליה להגדלה

מהחניה הסמוכה למתקני הקידוח (מס' 1 במפה) יוצאים לטיול רגלי. אפשר להשאיר רכב בסיום המסלול, בכביש 6353, בסמוך לצומת חריש, אך לא כדאי להתעצל – הדרך חזרה קלילה, מענגת ולא ארוכה. אפשר גם לצאת לטיול ברכב, אך אז יש להביא בחשבון כי בסיום המסלול דרך העפר חסומה ואין ממנה מעבר ברכב לכביש 6353. המסלול המתואר בהמשך מיועד למי שהצביע ברגליו.

פוסעים בשביל הראשי בתוך יער צפוף ומוצל של עצי אורן, ואז, אחרי הליכה קצרה, מצידו הימני של השביל ומטרים ספורים ממנו, מבחינים בעץ אלון תבור קשיש (2). המקומיים מכנים אותו "בלוט אל-ג'יני", כלומר האלון מוכה השד. ואכן, עם קצת מאמץ ודמיון אפשר לראות בענפיו המעוותים הנשלחים בפראות לכל הכיוונים את זרועותיו המתנפנפות של שד נורא. האגדה מספרת כי כאשר ניסו לכרות את העץ כדי להפיק ממנו פחמים, יצאה מן הגזע בת קול, הפכה לשאגה והניסה את הכורת על נפשו. מאז ועד היום נזהרים תושבי האזור בכבודו של העץ. ממש בסמוך למקום גדל אלון אחר, צעיר בהרבה, ולנו רק נותר לתהות אם מדובר בצאצאו וממשיך דרכו של הקשיש.

במבוך השבילים המתפצלים
חוזרים לשביל וכעבור 100 מטרים, משמאל לדרך, ניצב עוד עץ אלון (3), מרשים אף יותר בגודלו ומוקף סרפדים בעונה. ממשיכים לפסוע, ושוב, הפעם מימין – זוג עצי אלון עבותי גזע (4), הנטויים זה אל זה כמתקשים להיפרד. השביל ממשיך ומתפתל בינות לאורנים בכיוון דרום-מערב. לאחר כ-50 מטרים פונים ימינה (5), הולכים עוד קצת, וממש על השביל, מצד שמאל, גדל אלון קשיש נוסף (6), מעט פחות ממוזל מחבריו. מישהו התאנה לו, נעץ בו קרש ויצר מעין חלון או מרפסת בין ענפיו.

יער עירון – הירוק היום ירוק יותר | צילום: חנן ישכר

חוזרים לשביל הראשי, המתנהל לאורכו של הסיב האופטי. מהדרך הראשית מתפצלים עכשיו שבילים נוספים, ואפשר לנסות ולחקור אותם. הנוף מתחיל להיפתח. מימין חולפים על פני חרוב בעל שני גזעים, ומיד אחריו נפרשת חורשה קטנה של עצי איקליפטוס (7). 300 מטרים אחריה – חרוב נוסף שמזיק כלשהו פלש לתוכו וחורר את גזעו (8). חולפים על פני התפצלות דרכים עם משוכת צבר מימין. בצידו השמאלי של השביל וכעשרה מטרים ממנו גדל עץ חרוב קשיש ומרובה גזעים (9). התפצלות הגזעים הזאו מעידה על טראומה שעבר העץ, מה שלא מפריע למוטת ענפיו להתפתח לתפארת.

מכאן הולך היער ומידלדל. האורנים מתחלפים בעצי חרוב ואלון והשביל, שהיה מוצל עד כה, הולך ונחשף לשמש, שמצידה מאפשרת למקום להתכסות בעונה באלפי פריחות. הליכה של 280 מטרים וטיפוס קצר במעלה הגבעה הנגלית לעין מובילים לתצפית נהדרת (10) – נוף של חרובים מסוקסים ומשוכות צבר מכל עבר, היישוב חריש על ההר משמאל, וגם כביש 6 שחותך את הנוף ממול. מכאן אפשר לחזור אחורה למכונית או להמשיך הלאה, לעבר מכונית האיסוף שבכביש 6353.

בתמונה הראשית: אלון עתיק ביער עירון. איש אינו יודע כיצד נשתמרו העצים בני מאות השנים

מתוך "ספר היערות", מאת ענת מדמוני, בהוצאת מפה – מיפוי והוצאה לאור

הפוסט יער עירון – בצל אלונים עתיקים הופיע ראשון במסע אחר

יותר מכל העצים שנשתבחה בהם ארצנו זכה הזית לכבוד, הדר ותהילה והוא טבוע כולו בחותם שורשיו של עם ישראל בארצו ובתרבות חייו. "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך. ויאמרו לזית: מלכה עלינו!" (מתוך משל יותם). משל קדמון זה מעמיד את הזית כראש וראשון במעלת העצים, והסמליות הרבה שבעץ נותנת לו עם השנים מקום של כבוד בפנתיאון עצי ארץ ישראל.

המהלך במשעולי הגליל, אי אפשר שלא יפגוש בדרכו עץ זית, אחד מיני רבים הנטועים עמוק באדמתו. איזה הוא הגדול שבזיתים מי הזקן שבהם ומי העבה? מי בלותו ניכרת בגזעו ומי למרות שנותיו שומר על רעננותו? נצא לסיור אל שלושה עצי זית הטוענים למלוכה ואת ההכתרה תעשו אתם בביקורכם במקום. מכיוון שפזורים העצים למלוא חבל הארץ, לכו לבקר את הקרוב אליכם.

עץ זית קשיש בדיר חנא

היונה, המבול ועץ הזית של ראג'א חטיב
"היונה וענף הזית יצאו מכאן…", כך אמר לי האדון ראג'א חטיב בעת ששוטטנו בכרם הזיתים שלו ברכס נטופה ליד הכפר דיר חנא. ואכן רצה בורא עולם וסידר לו לאדון רג'א שבעה עצי זית עבותים, שהמפגש עמם מעורר קריאות התפעלות ופליאה (באמת שלא ראיתם עצים שכאלה). עתיקים הם עד למאוד, מבוקעים במרכזם מפאת גילם וכדי להקיף את הרחב שבהם צריכים לפחות שבעה בני אנוש. אבל אפשר לבוא לכרם גם בזוג. הגעה למקום מחייבת ניווט קליל וקצר בשטח כפרי, אך כשמוצאים את העצים – לא רוצים לעזוב.

איך מגיעים: על כביש 805 בשיפולי כפר דיר חנא, מדרום לכביש (על יד המוסך), דרך אספלט נוחה מטפסת בין הכרמים כקילומטר עד שמגיעים לבריכה ומעיין ועוד 200 מטר במעלה עד רחבת התצפית (המקום בו מסתיים הכביש). העצים נמצאים בין המעיין לרחבת החניה והחיפוש אחריהם הוא חלק מהחוויה. רמז: עמודי ברזל מונעים כניסה עם רכב לשטח שהזיתים נמצאים בתחומו.

• שימו לב: זהו שטח פרטי! אין להיכנס עם רכב לשטח ואין "לפתוח שולחן" במקום.

עצי זית קשישים. למרות בלותם שומרים על רעננות

הכי זמינים ואולי הכי זקנים
בשולי כביש עכו-צפת, ליד הכפר ראמה, נושקים לכביש הסואן שני עצי זית באים בימים. עוברי אורח עוצרים לידם, אוחזים מצלמתם, סובבים את גזעם ואף ראיתי משפחה שהכניסה את זאטוטה אל עבי גזעו של העץ. מסורת הנוסעים המודרנית ציינה אותם כזקנים מכולם, אולי משום שגזעם חורץ בחריצי בלותם אך נותר עבות, אולי משום שהכי נוח להגיע אליהם ובזה נפתרה הבעיה ואולי, אולי בגלל שזו האמת… למדענים הפתרונים.

איך מגיעים: על כביש 85 , חמש מאות מטר מזרחה לתחנת הדלק בכניסה לכפר ראמה.

• שימו לב: הכביש סואן מאוד. אין לחצותו, יש להגיע מכיוון מזרח.

עוד טוען לכתר עץ הזית הקשיש ביותר בגליל

האיש החכם וכרם הזיתים
זה טיול המחייב תיאום מראש ומיועד לדעתנים, אוהבי השפה העברית, בעלי הסבלנות והסובלנות ואלה שהמטבח הדרוזי מביא אותם אל מחוזות התענוג. מפגש עם נימר נימר מהכפר חורפיש כמוהו כמפגש עם עץ זית עבות. חכם, עשיר (בידע), וסבלני (אורך רוח כמוהו כאורך חיים).

הבא אל ביתו של נימר יפגוש איש רוח נעים שיחה, שלוקח את המבקר למסע מופלא של סיפורים, משלים, שירה עברית ומקאמה ערבית, והכל סובב את חייו וחיינו השזורים בחיי הארץ הזו לבלתי היתר. תרגומיו לערבית של פניני השירה העברית (ביאליק, רחל, רביקוביץ) ותרגום שירה וסיפורת ערבית לעברית, הפכוהו לחד לשון ורהוט שפה עד שקשה לעתים להבינו. זהו מפגש אינטלקטואלי ברוח הפשטות הכפרית, כשברקע עוסקת סמיחה אשתו בהתקנת ארוחה שכולה מאכלים מסורתיים, עשבי שדה עונתיים ושאר הפתעות.

ובסוף, אחרי שתגמרנה המילים וגם הבטן שבעה דיה תצאו עם נימר נימר אל הבוסתן שאחרי ביתו, שם יעמוד גאה ומואר ליד עצי הזית הזקנים, שגילם על פי דבריו 1000 שנה, ואתם הוציאו מצלמה להנציח את האיש ואת העץ.

איך מגיעים: בלב הכפר חורפיש (כביש 89) בצמוד לכביש הראשי. בתיאום מראש, טלפון: 04-9977256, 050-7397820.

לקריאה נוספת:

עצים מופלאים בגליל המערבי ישראל אינה משופעת ביערות ועציה צעירים ברובם. אבל פה ושם אפשר למצוא ברחבי הארץ עצים מופלאים, שגילם מופלג. הנה סיפורם של שלושה עצים שכאלה בגליל המערבי

אמנון גופר, מורה דרך וחוקר התרבות הגלילית, מחבר הספר "חמש דקות
מהצימר" בהוצאת עם עובד

הפוסט טיול אל זקני הזיתים בגליל הופיע ראשון במסע אחר

"כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׁהּ, לֹא תַשְׂחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָׁדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" (דברים כ', י"ט).

מי מאיתנו לא קרא בילדותו סיפורים על עצי ענק בני גילו של אברהם אבינו, מי לא זוכר את העץ האחד והיחיד ששימש לו ציון דרך בילדות, ומי לא נחמץ לבו כשעוד עץ נגדע ונופל קורבן על מזבח הבנייה והפיתוח. גם היום אנחנו עומדים משתאים מול עצים נפילים. מקצתם השתמרו בגלל קרבתם לאתרים קדושים, אחרים בזכות נופם המרשים, ויש כאלה שפשוט הסתתרו בחורש. עצים הם לעתים איים של זיכרונות, שרידי חיים אחרונים לזמנים עברו ובעלי חשיבות רבה למדע, שכן בהיותם כה מיוחדים, גדולים, עתיקים ובעלי עמידות גנטית, הם יוכלו לשמש בעתיד מקור של מטען גנטי עתיק יומין.
מסורת ישראל אינה מתירה כריתת עצים. הכריתה מותרת אך ורק במצב של מלחמה, וגם אז רק כשהמלחמה נמשכת ימים רבים. אולם למרות המסורת וההיסטוריה ארוכת השנים שלנו, שימור עצים בוגרים אינו דבר מובן מאליו בישראל של האלף השלישי.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד ישראל,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

איור של אלון מצוי בחברון, שכבר לא קיים. אולי אברהם אבינו ישב בצלו?

והנה יוצאת בכל זאת בשורה, מהכנס השני בנושא עצים בוגרים שנערך בספטמבר האחרון (והוקדש לזכרו של סגן אילן גבאי שנפל במלחמת לבנון השנייה): בשנים האחרונות גוברת בציבור הרחב המודעות לחשיבותם של עצים בוגרים באשר הם, ובקרב הגופים העוסקים בפיתוח ובמתן אישורי בנייה יש נכונות רבה לשמר אותם.
"העצים הם בבואתו של העם המגדל אותם", אומר האגרונום ישראל גלון, ראש תחום פרחים, הנדסת הצומח, גננות ונוף במשרד החקלאות. "עם עתיר מקורות כשלנו, שומה עליו לשמר את אילנותיו למען הדורות הבאים, ממש כשם שאנחנו שומרים על פרחי הבר. שאם לא כן, נאבד את סיפור חייהם שהוא גם סיפור חיינו", מוסיף גלון.
תסתכלו עליהם, תראו אותנו בשנת 2005 פורסם לראשונה בישראל סקר עצים בוגרים שערכו גלון וצוות המחלקה להנדסת הצומח ופיתוח הכפר במשרד החקלאות, בשיתוף עם הקרן הקיימת לישראל. בסקר, שהחל עוד בשנת 1990, נסקרו כ־1,500 עצים ברחבי הארץ, בהם מפוארים במיוחד. הנה סיפורם של כמה מהם.

יש המתארים את הפיקוס הבנגלי שבמקווה ישראל כעץ "הגדול והמרשים ביותר בארץ". הפיקוס הענקי הזה נשתל בשנת 1888 והפך כבר מזמן לאחד מסמלי המקום. במשך דורות הוא היה מקור השראה ומוקד בילוי לתלמידי בית הספר. סביב העץ, שגובהו כ־15 מטר וקוטר נופו כשלושים מטר, נוצר גן של שורשי תמך ששטחו כשני דונמים, ולא תהיה זו הגזמה לומר שהוא חלק מההיסטוריה של ההתיישבות החקלאית בישראל. ההצעה שלנו – ללכת בשדרת דקלי הוושינגטוניה המובילה אליו, לטייל בצִלו האדיר ובין שורשי האוויר שלו שכבר הפכו בעצמם לגזעים, לדמיין את תלמידי בית הספר נחים תחתיו או
מוצאים בו מסתור מעיני השוטרים האנגלים לפני קום המדינה, ולהתרגש.

הזיתים בגת שמנים שם: זית אירופי (Olea europaea) מיקום: הכנסייה בגת שמנים (כנסיית כל העמים) במורדות הר הזיתים, דרך יריחו, ירושלים גיל משוער: 800־1,000 שנה מראה: עצים קשישים ומרשימים בעלי גזעים ציוריים, עתיקי יומין במלוא מובן המילה. הסיפור: העצים, המופיעים באיוריהם של וילסון וברטלט מהמחצית הראשונה של המאה ה־19, הפכו לסמל של הכנסייה, ונראה שבזכותה גם נשמרו. עצי הזית הם מהמפורסמים בעולם, ויש נוצרים שמאמינים שהם בני אלפיים שנה ושתחת אחד מהם ישב ישו בלילה האחרון לחייו. אין לכך אסמכתא של ממש.

מבצע העתקתו של פיקוס השקמה הענקי שניצב מאז ומתמיד בצומת חולון (בהצטלבות נתיבי איילון עם שדרות בן צבי), הוא סיפור לא שגרתי במקומותינו. השקמה, ששרדה את תלאות הזמן, הרעש והאגזוזים והפכה לסמל לכל הנכנסים לעיר, מצאה את עצמה בלבו של ויכוח גדול על גורלה: היא לא הצליחה להשתלב בתוכניות לשינויים התעבורתיים מרחיקי הלכת של הרחבת הגשר ובניית מסילת רכבת שהצומת הראשי והסואן הזה היה עתיד לעבור. השינויים הנדרשים לא אפשרו את השארת העץ במקומו.

לוּ קרה הדבר לפני עשרים ואף עשר שנים, איש לא היה קם. המודעות הסביבתית הנמצאת בעלייה שפטה לחסד את העץ עתיק היומין, שגילו נאמד ב־300 שנה. "בשל הסמליות המיוחדת וגילה המופלג של השקמה, הוחלט להימנע מההעתקה המקובלת המלווה בגיזום רב, ולהעתיקה בשלמותה, כך שכל נופה יישמר", מספר האגרונום דני אלמליח שנשכר על ידי חברת נתיבי איילון, מובילת המהלך. "אני מאמין שבכך, ובעובדה ששכרנו את שירותיה של חברה אמריקאית בעלת ניסיון רב בהעתקת עצי ענק, הגברנו את סיכויי קליטתה במקומה החדש", הוא מוסיף.

האלה האטלנטית העתיקה בארץ שם: אלה אטלנטית (Pistacia atlantica)מיקום: חניון האלות בצומת יפתח (ראו תמונה בעמודים 28־29) הגעה: נוסעים מראש פינה צפונה על כביש 90 לכיוון קריית שמונה, פונים מערבה בצומת כוח, ממשיכים עוד כחצי קילומטר ופונים שמאלה לפי השילוטגיל משוער: כ־450 שנה מראה: יש המגדירים את אלת הענק הצפונית הזאת "יצירת מופת נדירה של הטבע". בקיץ היא מצלה על שטח שגודלו כדונם, והיא מוקד משיכה למשחק, לטיפוס ולצילום. בסתיו עליה נושרים בצבעי שלכת, ובחורף נחשף מופע מהמם של ענפים וגזע כמו מפוסל. הסיפור: למרות יופייה, לא נקשרו בה אגדות שאפשר לבססן. סיפרו שכאן נפגשו לראשונה הרמטכ"ל רפאל איתן (רפול) ומייג'ור חדד, מפקד צבא דרום לבנון, וכי זו היתה תחילתו של שיתוף הפעולה בין צה"ל לצד"ל, אך רפול הכחיש את הסיפור.

השקמה הענקית הועתקה במבצע הנדסי מורכב במיוחד ובעלות של כשני מיליון שקל, והיום היא ניצבת במיקום חדש בצומת, כמאתיים מטר מדרום למקום שבו היתה נטועה במשך דורי דורות. גם אם היה זה מבצע ראוותני ויקר במיוחד, הנכונות למבצעים כאלה מצביעה אולי על שינוי מגמה מבורך בהגנה על עצים במחוזותינו.

יד קלה על הגרזן
יהונתן טל מעמותת "פתח תקווה זה אני" יודע לספר על בעיות של הזנחה וכריתה. "מזלם של עצי האורן הוותיקים שבחצר מוזיאון האדם והסביבה בפתח תקווה שפר עליהם פחות מזה של השקמה בחולון. שלושה עצים צמחו מעל קווי ההולכה של חברת החשמל והיה סביר לדרוש את כריתתם. בתחילה נכרתו שלושת העצים המסוכנים, אך לאחר כשבוע נכרתו גם עצים שלא העמידו כל סכנה. זוהי דוגמה ל'קשר הטוב שבין האדם לסביבה'", הוא אומר בציניות. ההתנהלות הזאת, יש לומר, היא דוגמה למתרחש בכל הרשויות בארץ.

אבל יש גם סוף טוב אחד: לעצי פיקוס השדרה שברחוב חיים עוזר בפתח תקווה שיחק המזל יותר. "במסגרת שיפוץ מרכז העיר תכננה העירייה לעקור ממקומם עצי פיקוס עתיקים הנטועים ברחוב עוד מראשית ימיו, ולנטוע תחתם עצים חדשים. לאחר שחשפנו את התוכנית, הוגשה לקק"ל בקשת העתקה, ופקיד היערות הגיע לשטח. בעקבות התנגדות ציבורית, נשארו הפיקוסים במקומם ושולבו בפיתוח הסביבתי", מספר טל.

השקמה מאום ח'אלד שם: פיקוס השקמה (Ficus sycomorus) מיקום: רחוב בנימין מינץ, נתניה גיל משוער: 800־1,000 שנה, ויש אומרים אף יותר מראה: היקף גזעה של השקמה הענקית וסחופת הרוחות הזאת כשמונה מטרים, ונדרשות כ־25 פסיעות כדי להקיפה, אך למרות גילה המופלג היא עץ חיוני ובריא. במסגרת עבודות הפיתוח של הגן שסביבה, היא הובלטה כגורם דומיננטי וכיום ניצבת במרכזו. הסיפור: השקמה, המככבת בציור של צ'רלס וילסון משנת 1873, נחשבת העץ העתיק ביותר בישראל. האגדה מספרת שתחת העץ זה, הבודד בסביבתו, נקברה צאבחה אום ח'אלד, אמו של המצביא ח'אלד אבן אל־ווליד, אחד ממפקדי הצבאות הערביים שכבשו את הארץ לפני כ־1,400 שנה. על פי הכתובים, גם צבאו של נפוליאון חנה בסביבתה, ובשנת 1839 עברו פה משה מונטיפיורי ויהודית אשתו. בסמוך לעץ בוצעה העסקה לרכישת אדמות העיר נתניה.

העצים המקודשים
האם אלון התבור, שגילו מוערך ב־600 שנה וגזעו עבה ורב חללים, הניצב מצפון לכפר חנניה (בכביש 806, ליד הקבר המיוחס לרבי אבא חלפתא), הוא אלון התבור המתואר במסעו של הנוסע האיטלקי רבי משה באסולה בשנת 1523? ייתכן שכן. וכך מתאר באסולה את המקום ב"ספר המסעות", שבו תיאר את ארץ ישראל ואת תושביה באותה התקופה: "…שם התפללתי על קבר רבי חלפתא, והוא במישור ואילן גדול על קברו…".

"התופעה של עצים מקודשים ידועה בכל תולדותיה של ארץ ישראל, למן תקופת המקרא ועד ימינו, ופולחנם מתועד במקורות היסטוריים וספרותיים", אומרת ד"ר נורית ליסובסקי, אדריכלית נוף, מרצה בטכניון ובאוניברסיטת הרווארד, שערכה סקר על עצים מקודשים בגליל וחוקרת את הנושא כבר שנים. "עצים מקודשים הם על פי רוב עתירי נוף, עבותי גזע ויפי צמרת. העצים השכיחים באזור הסקר הם מינים שונים של אלון ואלה, שנזכרים גם במקרא כסמל לעוצמה ולאריכות ימים", היא אומרת.

לעתים מדובר בעצים שעומדים בזכות עצמם או שהם חלק ממכלול נופי הכולל סלע, מערה או מעיין. ברוב המקרים העץ צומח בקרבת קבר ומצל עליו, ולפעמים הוא מיתמר היישר מתוך המבנה, כמו בקבר המיוחס לנביא חבקוק (לצד כביש 65, מדרום לצומת קדרים), שבו העץ (או מה שנותר ממנו) ניצב במרכזו של חדר התפילה.
בעבר, אומרת ד"ר ליסובסקי, מספר העצים המקודשים היה גדול בהרבה. "דוגמה לעץ מקודש שהיה ואיננו הוא אלון אברהם שליד חברון, שהוא העץ המתועד ביותר בארץ ישראל במשך מאות שנים, ובכל זאת אבד. גם יוסף בן מתתיהו העיד עליו שהוא נמצא שם מימי בראשית. גורל דומה נפל בחלקו של עץ הזית שליד קבר רחל שמופיע באינסוף ציורים ותמונות, והיה במשך שנים אחד מסמלי הארץ".
פעמים רבות עצים מקודשים משחקים תפקיד מרכזי בשימור הנוף, מכיוון שאיש לא מעז "להתעסק איתם". עץ הקטלב ליד דיר א־שיח' בהרי יהודה הוא דוגמה לכך. ד"ר ליסובסקי: "בראשית שנות החמישים הוא ניצב בודד על כיפת ההר, בולט על רקע מחשופי החוור הבהירים ושמור מכוח קדושתו. העץ היה מקור זרעים יחיד, והוא שאִפשר את התחדשות חורש הקטלבים המפותח הקיים היום על כל סוגי המסלע שבסביבה".

מהו עץ בוגר
חשוב לציין כי קביעת גילם של העצים היא בעייתית, שכן רובם לא נבדקו מדעית, ומדובר בהערכות, הגם שרובן מבוססות. עצים בוגרים בסקר, הנקראים לעתים גם ותיקים, קשישים או עתיקים (באנגלית Ancient Trees), הם עצים שגילם שישים שנה לפחות. עם זאת, בוועדה הבין משרדית לקידום הטיפול בעצים בוגרים (שהוקמה לאחרונה במשרד החקלאות ובה שותפים המשרד להגנת הסביבה, קק"ל ומשרד החינוך) הוחלט שבעתיד יעסוק הסקר רק בעצים שגילם מוערך במאה שנה לפחות. בין אמות המידה הנוספות להכנסת עץ לרשימת עצים בוגרים בישראל: ממדים יוצאי דופן, חשיבות היסטורית, נדירות מינו של העץ ומיקומו.

השיזף בעין חצבה שם: שיזף מצוי (Zizyphus spina-christi) מיקום: עיר אובות, ליד עין חצבה הגעה: נוסעים בכביש הערבה (כביש 90) דרומה, פונים ימינה (מערבה) בצומת עין חצבה לכביש 227 לכיוון נחל צין, ממשיכים כחצי קילומטר עד לתמר המקראית (עיר אובות) גיל משוער: 500 שנה, אך יש גם הערכות שהעץ בן 2,000 שנה. מראה: שמו הלטיני של העץ, "זר הקוצים של ישו", מרמז על מראהו. עובדת היותו השיזף הגדול ביותר בארץ (גובהו כ־12 מטר והיקף גזעו 5.8 מטרים), צמרתו הענפה וסמיכותו למעיין (עין חצבה, עין אל־חוצב בערבית), מעצימים את מראהו הציורי. הסיפור: הראשון שזיהה את העץ היה החוקר־נוסע הצ'כי אלואס מוסיל, שעבר באזור בדרכו לפטרה ב־1902. הוא צילם את העץ ומדד אותו, ואף ציין כי היקף גזעו שלושה מטרים וחצי. אם כך, במשך כמאה שנים הוסיף העץ להיקפו 2.3 מטרים. מספרים שב־1936 עברה פה משלחת שבין אנשיה היה גם דוד בן גוריון, בדרכה לאום רשרש (אילת).

אל נא תעקור נטוע
כריתת עצים ופגיעה בהם ללא רישיון אסורה בישראל על פי חוק. קק"ל ופקיד היערות של משרד החקלאות, ד"ר ניר עצמון, הם הגורם המוסמך לתת רישיונות לכריתת עצים מוגנים בכל הארץ, למעט בשלוש הערים הגדולות — תל אביב, ירושלים וחיפה — שבהן אגפי שפ"ע (שיפור פני העיר) הם המוסמכים לכך.

אלא שהחוק מיושן, הפרצות בו רבות, מתכננים וקבלנים רבים מנצלים אותן עד תום, והעצים נותרים חסרי הגנה. באגף הייעור בקק"ל ובמשרד החקלאות מנסים לקדם זה כמה שנים את "חוק היער", שתכליתו פיתוח שטחי יער, ניהולם ושמירה עליהם, הכרזה על שטח יער והגנה על אילנות. במסגרת הזאת מנסים לקדם נוהל שעל פיו יעוגנו זכויות העצים בחוקי התכנון והבנייה, ושכבר במהלך הכנת תוכנית מתאר יוגדרו העצים שיהיו חייבים בשימור.

"אין כל הגנה על אילנות בחוקי התכנון והבנייה", אומר ד"ר צביקה אבני, לשעבר מנהל אגף הייעור ופקיד היערות הראשי בקק"ל, "במצב הדברים היום מגיעות לא פעם בקשות לכריתת אילנות ייחודיים בגודלם, בגילם ובמינם, ולעתים גם בעלי ערך היסטורי, כבר כאשר ניתן היתר בנייה לפי תב"ע (תוכנית בניין עיר) מאושרת. לצערי הנוהל שהצענו נגנז על ידי מנהל התכנון, והדבר יגרום לקונפליקטים רבים גם בעתיד".

הפוסט עצים עתיקים בישראל הופיע ראשון במסע אחר