לא רק אנחנו אוהבים את הים התיכון, שמהווה את הגבול המערבי של ישראל. זהו אחד מיעדי התיירות הפופולריים בעולם, עם כמות עצומה של מטיילים המגיעים לאזור בכל שנה. רבים באים לבלות את חופשת הקיץ השנתית באיים הפזורים בים התיכון או לאורך החופים היפים של יוון, איטליה, צרפת וספרד. אבל מזג האוויר הנוח לאורך כל השנה וימים רבים של שמש מאפשרים לטייל באזור בכל עונה. באביב, בסתיו ובחורף מומלץ במיוחד להתמקם באחת העיירות היפות, לשוטט בסמטאות, לשבת בבית קפה מקומי ולטייל לאורך החוף, שבתקופות אלו אינו צפוף או הומה. בחרנו כמה עיירות ים תיכוניות יפות במיוחד, שכל אחת מהן נהדרת לביקור של כמה שעות או שהות של כמה ימים.

מרסשלוק, מלטה
בדרום-מזרח מלטה נמצא כפר הדייגים הפוטוגני מרסשלוק (Marsaxlokk), אשר סירות הדייג הצבעוניות ומסעדות הדגים הרבות שבו הפכו אותו לאחד ממוקדי התיירות הבולטים באי. למרות התיירים הרבים שפוקדים את הכפר, הוא הצליח לשמור על אופיו האותנטי – זהו כפר דייגים אמתי, אשר ממנו מגיעים מרבית הדגים שנמכרים במלטה, בעיקר בשוק הדגים של וולטה. בימי ראשון מוכרים הדייגים של מרסשלוק את הסחורה שלהם על המזח. אליהם מצטרפים מוכרי ירקות, פירות ומעדנים מקומיים וכן מכי בגדים ומזכרות שיוצרים ביחד שוק צבעוני ושמח. בנוסף לשוק הדגים של שבת, בכך יום פועל פה שוק שמיועד בעיקר לתיירים עם בגדים, מזכרות ועבודות יד. בכפר יש ארבעה מפרצונים יפים ומבודדים עם מים צלולים ומעט מאוד תיירים, כולם מושלמים לשחייה.

סירות דייגים צבעוניות במרסשלוק | הצילומים בכתבה: שאטרסטוק

מאנראולה, איטליה
צ'ינקווה טרה (Cinque Terre) היא קבוצה של חמישה כפרים הבנויים על מצוקים תלולים מעל קו החוף הסלעי בריביירה האיטלקית, בינות לטרסות חקלאיות עם כרמי זיתים, גפנים וחורש טבעי. כל הכפרים נראים כערב רב של בתים צבעוניים התלויים מעל הים, אבל לכל כפר אופי משלו. אחד הכפרים שקשה לעמוד בפניהם (אם כי כל אחד מחמשת הכפרים עונה להגדרה הזו) הוא מאנארולה (Manarola), שבו בתים בשלל צבעים פסטליים הבנויים בצפיפות על המצוק, רחובות צרים ותלולים, טרטוריות משובחות וכמה אתרים מעניינים כמו כנסיית סן לורנצו מ-1338, שרידי המבצר של מאנארולה והנמל הזעיר שבמימיו הצלולים עוגנות סירות דייגים צבעוניות.

סמטה צרה במאנארולה

הכפר מפורסם ביין הסיאצ'טרה המתוק המיוצר בו והוא מוקף ביותר גפנים בהשוואה לכל אחד מן הכפרים האחרים. זהו גם הכפר העתיק ביותר מבין החמישה. מכאן מתחיל גם "שביל האהבה", שביל הליכה יפהפה שאורכו כ-850 מטר שמקשר בין מאנארולה לכפר המקסים ריומאג'ורה (Riomaggiore), הדרומי ביותר מבין חמשת הכפרים.

מאנארולה. בתים צבעוניים הבנויים בצפיפות על מצוק תלול מעל הים 

אטרני, איטליה
אזור אמלפי (Amalfi)  שבדרום איטליה מפורסם בקו החוף הדרמטי שלו, המשובץ במצוקים תלולים ובמפרצים קסומים, וגם בעיירות אשר תלויות על המצוקים הללו, כמו פוזיטאנו, אמלפי וראוולו. קצת פחות מוכרת ומתויירת, אבל לא פחות יפה ומלאת קסם, היא העיירה הזעירה אטרני (Atrani), החבוקה בין שתי גבעות ירוקות ומשקיפה אל מפרץ תכול.

העיירה אטרני. הפנינה הסודית של חוף אמלפי

לאטרני יש היסטוריה מרשימה וארכיטקטורה מפוארת לא פחות, עם כנסיות ומבצרים ימי בינימיים לצד מבנים בסגנון הרוקוקו. הסמטאות הצרות, גרמי המדרגות שמשקיפים אל הים ומטעי הלימון תורמים גם הם ליופיה של העיירה השלווה הזו.

ארכיטקטורה מפוארת ונוף לים באטרני

איה, סנטוריני
העיירה איה (Oia) שבצפון האי סנטוריני היא אחת העיירות המתויירות ביותר ביוון, ובשיא עונת התיירות, בשעת השקיעה, עשוי להיות צפוף ברחובות הצרים ובבתי הקפה שמשקיפים אל הים. אבל איה היא גם אחד מאותם מקומות שמספיק לראות תמונה אחת שלהם בשביל להבין למה התיירים מגיעים לפה בהמוניהם ולרצות להצטרף אליהם. העירה ממוקמת על צוק תלול מעל הים ומשקיפה אל לועו של הר געש המוצף במי ים. המיקום הוא רק אחת מהסיבות לזה שיפה פה כל כך. הארכיטקטורה היא הסיבה השנייה. הסמטאות הצרות ומרוצפות האבן של העיירה משובצות בבתים לבנים עם כיפות כחולות, כשכאן אפשר לראות את אחת הדוגמאות הטובות ביותר לארכיטקטורה הזו האופיינית לאיים הקיקלאדיים. גם השקיעות הנשקפות מאיה הן מהיפות ביותר באי ויש האומרים שאף בעולם כולו.

הכפר איה בסנטוריני. ארכיטקטורה קיקלאדית ונוף לקלדרה

נאפפליו, יוון
עיירת הנמל נאפפליו (Náfplio) שבחבל הפלופונז היא אחד מאותם המקומות שבהם ההיסטוריה והיופי שזורים זה בזה ובלתי ניתנים להפרדה. העיירה, אותה ייסד, על פי הסיפורים, נאפפליוס, בנו של פוסידון אל הים, הפכה ברבות השנים לבירתה הראשונה של יוון העצמאית. בדרך היא היתה נתונה תחת כיבוש וונציאני שהשאיר עליה את חותמו בסגנון הבנייה הוונציאני ובמצודת פלמידי – העליונה מבין שלוש המצודות שביניהן תחומה העיר.

רחוב בנאפפליו. השפעה וונציאנית | צילום: eFesenko / Shutterstock.com

בנוסף למצודת פלמידי אפשר לראות פה גם את מצודת אקרונאפפליו המבוצרת ואת האי המבוצר בורדזי השוכן הכניסה לנמל. כל אלה הם חלק מתמונת הנוף של העיר היפה והמטופחת הזו, אשר כוללת, בנוסף, סמטאות צרות המשובצות בטברנות, חנויות ייחודיות וגלידריות; כיכר רחבת ידיים וטיילת יפה הנושקת לקו המים.

מבט מלמעלה על נאפפליו ומצודת בורדזי

רוביני, קרואטיה
עיירת הדייגים רוביני (Rovinj) שבחצי האי איסטריה היא מעין מובלעת איטלקית בקרואטיה. בעיירה, אשר היתה אחת מהערים החשובות של הרפובליקה הוונציאנית באיסטריה והשתייכה לאיטליה בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, מתגוררת עד היום אוכלוסייה גדולה של איטלקים (קרוב לחמישית מתושבי העיירה). הארכיטקטורה הוונציאנית, האקלים הנעים והשמשי ואוכל המוגש במסעדות תורמים גם הם לאווירה האיטלקית-ים תיכונית ברוביני.

כיכר בעיר העתיקה של רוביני

הרחובות התלולים ומרוצפי האבן של רוביני משובצים בבתים צבעוניים עם תריסי עץ ירוקים ואדניות פורחות ונפתחים לפיאצות מקסימות. מסביב לעיר העתיקה יש גבעות מיוערות ומול חופי רוביני יש איים יפים המכוסים ביערות עבותים, כך שהעיניים לא שבעות מיופייה של העיירה ומהנופים שמסביב.

רוביני, עיירת נמל הבנויה על חצי אי ומציעה ארכיטקטורה וונציאנית ואווירה איטלקית

לה גראו דה רוי, צרפת
לה גראו דה רוי (Le Grau-du-Roi), הגובלת בשמורת הביצות קאמראג (Camargue) היא אחת מהעיירות המתוקות והסודיות שבחבל אוקסיטניה שבדרום צרפת. עבור הצרפתים מדובר ביעד נופש אהוב כבר שנים רבות, אבל התיירים הזרים כמעט לא מגיעים לפה. העיירה גובלת בים בצידה הדרומי ובנהרות ולגונה משאר צדדיה, ובמרכזה עוברת תעלה שחוצה את העיירה לשניים, אשר משני צדיה יש חנויות, מסעדות וברים. יש פה כמה פנינים ארכיטקטוניות, כמו המגדלור הרומנטי מהמאה ה-19 ווילות יפות מראשית המאה העשרים. אחד מסימני ההיכר של העיירה הוא נמל הדיג הצבעוני והתוסס.

הנמל של לה גראו דה רוי

פורט גרימו, צרפת
בריביירה הצרפתית, לא רחוק מעיירת הנופש הנוצצות סן טרופה, נמצאת עיירת חוף הרבה פחות מתוקשרת אך לא פחות יפה. זוהי פורט גרימו (Port Grimaud), המכונה גם "ונציה הצרפתית" הודות לשבעה קילומטרים של תעלות ציוריות המרשתות אותה.

התעלות של פורט גרימו העניקו לה את הכינוי "ונציה הצרפתית" | צילום: Fishman64 / Shutterstock.com

אחד הדברים המפתיעים בפורט גרימו, הוא שבניגוד לרבים מהכפרים העתיקים של האזור, היא הוקמה בשנות ה-60 של המאה העשרים. עם זאת, כשתגיעו לכאן לא תרגישו שאתם נמצאים בעיירת נופש מודרנית כי הארכיטקטורה כאן משלבת משהו מהסגנון הוונציאני עם בתי הדייגים הטיפוסיים לאזור סן טרופה.

הבתים של פורט גרימו בנויים בסגנון הטיפוסי לאזור סן טרופה
 
קאלבי, קורסיקה
קאלבי (Calvi) היא עיירה יפה ומלאת חיים בצפון קורסיקה, שמיקומה, על צוק בגובה שמונים מטר מעל מפרץ קאלבי התכול ובין פסגות רמות המושלגות מרבית ימות השנה, הוא רק אחת מהסיבות לפופולריות שלה. חלקה העליון והעתיק של העיירה, השוכן על הצוק, מוקף חומות. אזור זה מציע, בנוסף לתצפית מרהיבה על המפרץ, גם כמה מוקדי עניין, כמו המצודה העתיקה וקתדרלת סט. זאן בפטיסט מהמאה ה-13. בחלקה התחתון והחדש יותר יש מרינה ציורית ורצועת חוף יפהפייה באורך חמישה קילומטרים.

המרינה הציורית של קאלבי | צילום: Pawel Kazmierczak / Shutterstock.com

טוסה דה מאר, ספרד
רצועת החוף קוסטה בראווה (Costa Brava) נמתחת לאורך 150 ק"מ בחבל קטלוניה צפון ספרד, ומשובצת במפרצים יפהפיים ועיירות דייגים ציוריות. אחת מהעיירות היפות ביותר בקוסטה בראווה ובספרד כולה היא טוסה דה מאר (Tossa de Mar), שאותה כינה מארק שאגאל שהתגורר בה ב-1934 "גן עדן כחול".

רחוב מרוצף אבן בעיר העתיקה של טוסה דל מאר | צילום:  joan_bautista / Shutterstock.com

מארק שאגאל לא היה האמן היחידי שהגיע לעיירה הימי ביניימית הזו בשנות השלושים של המאה ה-20. אמנים רבים בחרו לחיות פה ולמצוא השראה לציוריהם בנופי המקום. אפשר להבין אותם. העיר העתיקה של טוסה מוקפת חומה, ובה סמטאות מדורגות ומרוצפות אבן, מסעדות דייגים נהדרות ותצפיות נפלאות לים. העיר העתיקה גובלת בשני חופים יפהפיים עם מים צלולים להפליא.
 
טוסה דל מאר בערב, עם המבצר ונופי המפרץ

בתמונה הפותחת: הכפר מאנארולה בצ'ינקווה טרה באיטליה

הפוסט העיירות הים תיכוניות הכי יפות הופיע ראשון במסע אחר

במדינה כמו איטליה, שמצטיינת בערים נהדרות ובנופי טבע יפהפיים, לפעמים נוטים לדלג על העיירות שבדרך. נכון שבעיירות האיטלקיות לא תמצאו על פי רוב מוזיאונים בעלי חשיבות בינלאומית או אזורי שופינג יוקרתיים כמו בערים הגדולות, אבל החן האיטלקי לא עוצר במרכזים האורבניים ולא מסתיים בגבעות הרכות של טוסקנה או בחופים המפורצים של אמלפי. לפניכם כמה עיירות איטלקיות יפות במיוחד, שבכל אחת מהן כדאי מאוד לעצור במהלך טיול באיטליה. יש בהן עיירות אלגנטיות ומוקפדות, אחרות הן בעלות חן מחוספס, ובכל מקרה, אחרי שתבלו כאן זמן מה, רוב הסיכויים שתרצו להישאר לפחות עוד יום או יומיים. העיירות המופיעות כאן מסודרות מצפון לדרום.

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לאיטליה
• הכפרים היפים של צרפת
• העיירות והכפרים הסודיים של אירופה

קסטלרוטו, דרום טירול

אם אתם מרגישים שעברתם בטעות את הגבול ואתם כבר לא באיטליה, אין זה מקרה. בעיירה קסטלרוטו (Castelrotto), המוכרת גם בשם קלסטלרות (Kastelruth), תשמעו יותר גרמנית מאשר איטלקית, המטבח מזכיר את זה המטבח האוסטרי וגם הנופים האלפיניים ובקתות העץ מזכירים יותר את השכנה מצפון מאשר מה שתראו באזורים דרומיים יותר באיטליה. הפיצול הזה, בין איטליה לאוסטריה, מאפיין מאוד את דרום טירול, אזור שהיה שייך לאוסטריה וסופח לאיטליה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ואשר תושביו משמרים עד היום מסורות של המולדת הישנה. הדולומיטים אחראיים לתפאורה היפהפייה המקיפה את קסטלרוטו, תפאורה המשתנה במהלך השנה, מהחורף המושלג מאוד ועד לפריחות המקסימות של הקיץ.

קסטלרוטו. השפה, האוכל, הבתים והנופים – הכל מזכיר את אוסטריה, השכנה מצפון | צילומים שאטרסטוק

מה לראות?
תלוי מתי אתם מגיעים: בחורף אפשר להתענג על הסביבה המושלגת. האתר הסמוך לעיירה, Val Gardena / Seiser Alm מתאים גם למשפחות. אפשר לצאת לטיולי הליכה בשלג או לסקי קרוס קאנטרי ויש גם סיורים במזחלת רתומה לסוסים. בקיץ אפשר לצאת לטיולי הליכה בנופים שנראים כאילו יצאו מתוך גלוית נוף, לרכוב על אופני הרים, לשחות באחד משני אגמים באזור או פשוט לפרוש מפה ולשבת לפיקניק בלב כל היופי הזה.

איך מגיעים?
קסטלרוטו נמצאת כ-30 ק"מ מצפון לבולזנו (Bolzano), כחצי שעה נסיעה בכביש SP24.

כיכר בקסטלרוטו. שומרים על מסורות מהמולדת הישנה

נייבה, פיימונטה

מעבר ליופיו הטבעי של חבל פיימונטה, בצפון-מערב איטליה, הוא גם נחשב לאחד מיצרני היין הגדולים והמשובחים במדינה שבה יינות נהדרים זורמים כמו מים. במהלך טיול בחבל הארץ היפה הזה, שהאלפים מקיפים אותו משלושה עברים, כדאי מאוד לעצור בעיירה המקסימה נייבה (Neive) כדי לבקר באחד היקבים המקומיים, לטעות מהיינות המצוינים ולהכיר את אורח החיים של התושבים, שלא ממהרים לשום מקום, ובצדק.

מה לראות?
ביקור בנייבה לא יהיה שלם בלי עצירה ביקב מקומי אחד לפחות. Cantina Del Glicine הוא אחד המקומות המומלצים לביקור וכך גם Cantina del Bricchetto di Franco Rocca. אם אתם רוצים להעמיק את הידע שלכם ביינות ובגסטרונומיה המקומית תוכלו להיעזר במומחים: רוברט ולזלי אלכסנדר, יינן ושפית הגרים באזור קרוב לשני עשורים, מובילים סיורי יין ואוכל בפיימונטה, כשכל סיור כולל כמובן גם טעימות ולגימות. בתום הסיור, גם אתם תדעו להבחין בין סוגים שונים של בארולו.

כרמים מקיפים את העיירה נייבה, באזור היין של חבל פיימונטה

איך מגיעים?
נייבה נמצאת כ-90 ק"מ מדרום לטורינו ונסיעה של כשעה ורבע בכביש המהיר E70 (כביש אגרה) תביא אתכם מהעיר הגדולה לעיירה הקטנה.

קאמולי, ליגוריה

במרחק קצרצר מפורטפינו, כפר דייגים שהפך לאתר נופש נחשק, נמצאת העיירה הקטנה (כ-5,500 תושבים) קאמולי (Camogli). בדומה לשכנתה הנוצצת, גם קאמולי נמצאת על חוף הים של הריביירה האיטלקית בצפון-מערב איטליה, פחות מחצי שעת נסיעה מגנואה. המיקום הנהדר, בין הרים לים, הבתים הצבעוניים שנושקים לקו החוף, הנמל הקטן והציורי והקרבה היחסית לערים מרכזיות כמילאנו (שעתיים נסיעה) ופיזה (שעה וחצי נסיעה) ולעיירות המפורסמות של צ'ינקווה טרה, הופכים את הביקור כאן לקל ומזמין. את הקשר העמוק של התושבים לים אפשר ללמוד משם העיירה, שיבוש של המילים "בתי הנשים" באיטלקית – על שום נשות הדייגים שנהגו לצפות מחלונות הבתים אל הים, בתקווה לראות את הסירות שבות מהדיג. גם אתם, אם תבקרו כאן, לא תוכלו להישאר אדישים למראה הים הכחול הנשקף מכל עבר, בין אם אתם מטיילים על החוף או יוצאים להליכה בשבילים הצרים המטפסים על צלע ההר.

הבתים הצבעוניים של קאמולי משקיפים על נמל הדייגים – יש קשר רב שנים בין תושבי העיירה לים

מה לראות?
הכי כיף לשוטט בין הבתים היפים, לאכול צלחת של סרדינים (פרט לשם, אין דבר משותף בין הטעם של סרדינים טריים על הגריל לדגים המשומרים שנמכרים בקופסה), ללגום אספרסו קצר בבית קפה מקומי ולהתבונן בסירות הדייגים שבנמל. מנזר סן פרוטוסו (Abbazia di San Fruttuoso) הוא מבנה מרשים הנמצא במיקום הכי טוב בעיירה, ממש על חוף הים. בקיץ החוף למרגלות המנזר עמוס מאוד, בשאר השנה תוכלו לשוטט כאן או לשבת מול המים בשלווה. שביל הליכה היוצא מקאמולי ומחבר אותה עם העיירות השכנות עובר דרך נופים מקסימים ואינו נופל מהשביל המחבר את העיירות של צ'ינקווה טרה.

החוף הצמוד למנזר בקאמולי

איך מגיעים?
מגנואה (Genoa) נוסעים בכביש המהיר (כביש אגרה) E80 עד ליציאה ל-Recco ומשם ממשיכים קילומטרים ספורים בכביש SS1 עד קאמולי. אפשרות אחרת היא לנסוע את כל הדרך בין גנואה לקאמולי על כביש SS1 המקביל לחוף. הדרך ארוכה יותר (50 דקות במקום חצי שעה על הכביש המהיר) אבל היא צמודה לקו החוף ועוברת דרך כמה עיירות וכפרים נאים. ממילאנו נוסעים בכביש המהיר A7 לכיוון גנואה ומשם ממשיכים כמפורט למעלה.

גוביו, אומבריה

כ-40 ק"מ מצפון לפרוג'יה, בירת מחוז אומבריה ואחת הערים הנעימות באיטליה, נמצאת עיירה יפהפייה, שנראה כאילו לא השתנתה מאז ימי הביניים. בתים רבים בגוביו (Gubbio) נותרו ממש כמו שהיו במאות ה-14 וה-15, וכך גם רחובות האבן הצרים. אם תסתכלו על חזיתות של הבתים העתיקים תבחינו כי ברבים מהם יש שתי דלתות – דלת ראשית בגובה הרחוב ולצדה דלת נוספת, קטנה יותר ומוגבהת מעל הרחוב. יש סברות שונות לשימוש של הדלת הקטנה, בין השאר יש האומרים כי היא שימשה להוצאת גופות המתים (ובאמת, באיטלקית היא מכונה porta dei morti, דלת המתים). אולם נראה כי הסיבה להתקנת דלת נוספת לצד הכניסה הרשמית לבית נועדה לביטחון הדיירים, שהיו את הדלת המוגבהת כדי לבחון מלמעלה את המבקרים בטרם התירו להם להיכנס בדלת הרגילה.

גוביו. מעט מאוד השתנה במראה העיירה מאז ימי הביניים

מה לראות?
בין האתרים המרשימים בגוביו ניתן למנות את התיאטרון הרומי מהמאה הראשונה לספירה; ארמון קונסולי המרשים מהמאה ה-14, שמכיל מוזיאון, אשר מוצגים בו הלוחות האיגוביים, לוחות ברונזה עתיקים שהתגלו במאה ה-15 ועליהם כתובות דתיות בשפה האומברית (שפה שנכחדה). הקתדרלה של גוביו נבנתה בסוף המאה ה-12 ויש לה חלון-ויטראז' יפהפה. בעיירה יש עוד כמה מוזיאונים, כולל מוזיאון לאמנות טיבטית ונפאלית.

איך מגיעים?
מפרוג'ה נוסעים לכיוון צפון בכביש SR 298 עד גוביו. הנסיעה אורכת קצת פחות משעה.

פיטיליאנו, טוסקנה

טוסקנה, אחד האזורים היפים באיטליה, מושכת אליה מטיילים רבים, בזכות הערים הנפלאות פירנצה, סיינה, פיזה, לוקה ואחרות, הנופים הכפריים הציוריים ומסלולי היין המשובחים. במהלך טיול בחבל הארץ הנחשק, כדאי לכם לעצור, ולו לזמן קצר, באחת העיירות המדהימות ביותר באזור. לפיטיליאנו (Pitigliano), המכונה גם "ירושלים הקטנה" בשל הקהילה היהודית ששגשגה כאן בעבר, יש חן אינסופי: החל במיקום הנהדר בראש מצוק וכלה בבתי האבן העתיקים והסמטאות הצרות והמתפתלות.

פיטיליאנו, המכונה "ירושלים הקטנה" בשל היהודים הרבים שחיו כאן  לפני מלחמת העולם השנייה

מה לראות?
למרות גודלה הצנוע, גרים כאן רק כ-4,000 תושבים, העיירה מציעה למבקרים בה הרבה אתרים מעניינים, משרידים אטרוסקיים, זכר לעם שחי באזור ב מאה ה-7 לפני הספירה, דרך כמה כנסיות רנסנסיות נאות ועד לחומות העיר שהשתמרו היטב. מעניין במיוחד לעקוב אחר העבר היהודי של פיטיליאנו. עד הגירוש של יהודי העיירה ב-1938 היתה כאן קהילה יהודית תוססת, עם בית כנסת, מאפיית מצות, מקווה ובית קברות. כיום, למרות שנותרו בעיירה רק יהודים בודדים, לא מספיק לקיים מניין, בית הכנסת שופץ ואפשר לבקר בו בתיאום מראש. ואם אתם כבר כאן, כדאי לבקר גם בעיירה סובנה (Sovana), השוכנת אף היא על ראש צוק, במרחק קצר מפיטיליאנו.

סמטה בפיטיליאנו

איך מגיעים?
פיטיליאנו נמצאת כשעתיים ורבע נסיעה מסיינה – נוסעים דרומה בכביש ST2 וממנו עוברים לכביש st20, המוביל לעיירה. לבאים מאורבייטו – סעו בכביש SS74 כ-50 ק"מ לכיוון מערב (הנסיעה בכביש המקומי הצר אורכת קרוב לשעה).

קלקטה, לאציו

50 ק"מ מצפון לרומא נמצאת אחת העיירות המדהימות באיטליה. הניו יורק טיימס קרא לקלקטה (Calcata) "העיירה הכי קולית באיטליה", ולא במקרה נבחר דווקא התואר הזה: בבתים העתיקים, הנראים כאילו הם צומחים היישר מתוך המצוק, גרים אמנים ואנשי רוח, היפים מזדקנים ואנשים הדוגלים בחיים אלטרנטיביים. העיירה המקורית התרוקנה מתושביה בשנות ה-30, לאחר שהממשלה אסרה על מגורים כאן מחשש שהמצוק יתמוטט ויקבור תחתיו את הבתים הישנים. התושבים עברו לגור בעיירה חדשה, Calcata Nuova, למרגלות המצוק. בשנות ה-60 פלשו אל הרובע העתיק שעל ראש המצוק אמנים, היפים וצעירים חסרי מנוח או הכנסה, ואלו החלו לטפח את העיירה העזובה. עם השנים מעמדם של הפולשים הוסדר בחוק, וכיום הם חיים כאן ברשות ובזכות, בבתים שאותם רכשו מהמדינה.

קלקטה, שתושביה הורחקו ממנה מחשש להתמוטטות המצוק, חזרה לשגשג בעשורים האחרונים

מה לראות?
אמנם יש כאן כמה מבנים ראויים לציון, כמו כנסייה מהמאה ה-14, אבל בעיקר יפה לשוטט ברחובות מרוצפי האבן, לבקר בגלריות שפתחו תושבי העיירה, לשתות קפה בבית קפה קטן או לאכול באחת המסעדות המקומיות ולקנח בתצפית על הנופים המדהימים שנשקפים מקצה העיירה.

איך מגיעים?
מרומא – נסיעה בת כ-50 דקות בכביש SR2 לכיוון צפון תביא אתכם אל קלקטה.

המראה הלא ייאמן של העיירה קלקטה עם בתים חצובים בסלע מעל נוף ירוק נהדר

אטרני, חוף אמלפי

חוף אמלפי הוא אחד האזורים המוכרים והמתוירים ביותר בדרום איטליה, ואין פלא. קו החוף המפורץ, העיירות התלויות על מצוקים מעל המים, מטעי הלימונים שבאביב מבשמים את האוויר בפריחה נפלאה ודרך חוף אמלפי הנחשבת לאחת מדרכי הנוף היפות בעולם. על הדרך הנופית הזאת, במרחק קצרצר מהעיירות המפורסמות אמלפי, סורנטו ופוזיטנו, נמצאת העיירה הזעירה אטרני (Atrani), היפה לא פחות מהאחרות ואולי אף יותר. העיירה כמו כלואה בין שני הרים, כשבתיה משקיפים אל המפרץ הכחול. הסמטאות הצרות, הגנים הפורחים, הכיכרות היפות והקסם הבלתי מעורער של אטרני, שמצליחה לשמור על אותנטיות באזור עמוס באטרקציות תיירותיות, כל אלה מהווים סיבה טובה מאוד לעצור כאן.

בתי העיירה אטרני תלויים על צוק מעל המפרץ המרהיב

מה לראות?
בעיירה הזעירה יש כמה כנסיות יפות מהמאות ה-12 וה-13 ומעליה יש שרידים מרשימים של מבצר, Torre dello Ziro משם יש תצפית נפלאה על המפרץ ועל אטרני ואמלפי.

איך מגיעים?
אטרני נמצאת על דרך חוף אמלפי, או בשמה הרשמי כביש SS163, במרחק כחמש דקות נסיעה מהעיירה אמלפי וכ-30 ק"מ ממזרח לסלרנו (Salerno).

פוליניאנו א מארה, פוליה

חבל פוליה, בדרום-מזרח איטליה, הוא העקב של המגף האיטלקי, ורק בשנים האחרונות התיירים החלו לגלות את סוד קסמו. את סוד הקסם הזה אפשר לגלות בקלות בעיירה פוליניאנו א מארה (Polignano a Mare) הנמצאת כחצי שעה נסיעה מדרום לבארי, העיר השנייה בגודלה בדרום איטליה (אחרי נאפולי). הבתים הלבנים התלויים על מצוק מעל הים האדריאטי, הרובע העתיק, הכיכרות, התושבים מסבירי הפנים והאוכל הפשוט והטרי שמאפיין את האזור – כל אלה יגרמו לכם להתאהב בעיירה המיוחדת הזאת.

בתיה הלבנים של פוליניאנו א מארה תלויים מעל הים האדריאטי

מה לראות?
שוטטו בסמטאות הצרות וספגו את האווירה, עצרו לקפה בכיכר ויטוריו עמנואל (in Piazza Vittorio Emanuele II), קנו לעצמכם גביע גלידה (יודעי דבר טוענים שהיא הטובה באיטליה), צפו בים הכחול ממרפסת התצפית על המצוק ואל תחמיצו ביקור בחוף היפהפה, שנמצא דקות הליכה ספורות מהמרכז העתיק. החוף הלבן תחום משני עבריו בצוקים, המשמשים את הנערים המקומיים כנקודת קפיצה אל הים, פעילות מרגשת לצפייה ובהחלט לא מומלצת למי שלא נולד כאן… כ-15 ק"מ מדרום-מערב לעיירה נמצאות מערות קסטלנה(Grotte di Castellana), מערכת של מערות נטיפים מרהיבות, בהן המערה הלבנה, אחת היפות מסוגה בעולם.

החוף של פוליניאנו א מארה, מצוקים תוחמים את רצועת החול הצרה

איך מגיעים?
נסיעה מבארי לאורך העקב של המגף האיטלקי, בכביש SS16, תביא אתכם בתוך פחות מחצי שעה אל העיירה פוליניאנו א מארה.

מידע מעשי על איטליה

איך להגיע לאיטליה? באיטליה יש כמה נמלי תעופה בהם נוחתות טיסות מישראל. במשך כל השנה מתקיימות טיסות סדירות (וכן טיסות שכר) לרומא ולמילאנו. בנוסף, רוב השנה פועלות, גם אם בתדירות נמוכה יותר (פעם/פעמיים בשבוע), טיסות ישירות ליעדים נוספים כמו ונציה, טורינו, ורונה, בולוניה, נאפולי ובארי.
מתי להגיע לאיטליה? התשובה לשאלה הזאת תלויה ביעד בו רוצים לבקר ובמטרת הביקור. עונות המעבר – האביב המאוחר (אפריל-מאי) וראשית הסתיו (ספטמבר-אוקטובר) נעימות ומתאימות לטיול ברוב אזורי המדינה. אם  תרצו לבלות בחופים באיים או בדרום המדינה, הגיעו ביוני או ספטמבר (גם החודשים יולי ואוגוסט מתאימים אך הם מאוד חמים ועמוסים). ברומא ובוונציה עדיף לבקר בעונות המעבר או בחורף, אך לא בחודשי הקיץ העמוסים. אם תרצו לעשות סקי בפסגות האלפים, הגיעו בחודשי החורף – ינואר פברואר. בחודשים אלה מתקיימים פסטיבלים וקרנבלים רבים ברחבי המדינה, ובהם קרנבל המסכות בוונציה.
תחבורה באיטליה: בתוך הערים הגדולות אפשר ורצוי להשתמש בתחבורה הציבורית.  בין הערים הגדולות הדרך הנוחה ביותר להתנייד היא ברכבת. רכבות מהירות מקשרות בין כל הערים הגדולות ומגיעות גם לרבות מהערים הקטנות יותר.  (אם תרצו להגיע מצפון איטליה לדרומה או להיפך ייתכן ותעדיפו טיסה פנימית). אוטובוסים מגיעים למרבית העיירות והכפרים, אבל הם נוסעים בתדירות נמוכה יותר והנסיעה בהם מאפשרת פחות גמישות. אם תרצו לטייל בכפרים ובטבע, שכירת רכב תקנה לכם הכי הרבה חופש וגמישות.

הפוסט העיירות הכי יפות באיטליה הופיע ראשון במסע אחר