בשנת 1881 הגיע לאי פרלן הגנרל צ'ארלס גורדון, שנודע מעלילותיו בסודן. בחור מקומי לקח את האדון הנכבד ופמלייתו לביקרו בעמק של מאי. עם סיום הביקור הגיע הגנרל המלומד למסקנה הבלתי נמנעת שעמק מאי הוא מקומו של גן העדן המקראי. למסיבה שערך למחרת על ספינתו הזמין הגנרל גם את מורה הדרך הצעיר והודה לו על הסיור המרתק. "ומה שמך אישי הצעיר?" שאל, וכאילו על מנת לאשש את התאוריה של הגנרל, ענה הצעיר בפשטות: "אדם"!

הארכיפלג של סיישל
פרלן (PRASLIN) הוא אחד מתשעים האיים היוצרים את האכיפלג המכונה איי סיישל (SEYCHELLES) .איים אלה פזורים באוקיינוס ההודי סביב קו הרוחב °40 דרום. קו שיקיף את כל האיים יכלא בתוכו שטח של כ- 400,000 קמ"ר , אולם שטח כל האיים הוא בסך הכל 376 קמ"ר. המקורות מדווחים על מספר שונה של איים, הנע סביב תשעים. מספר זה אינו כולל , כמובן, מאות איונים ושוניות-אלמוגים הפזורים סביב האיים הגדולים יחסית.
הגדול באיים הוא מאהה (MAHE) ושטחו 140 קמ"ר, יותר משליש מן השטח הכללי של האיים. כאן נמצאת הבירה ויקטוריה וכאן חיים כשמונים אחוזים מכלל ששים אלף תושבי איי סיישל.
פרלן הוא אי קטן יותר ששטחו 40 קמ"ר בלבד. יחד עם מאהה ולה דיג (LA DIGUE) הוא משלים את שלושת האיים החשובים והמיושבים בין איי סיישל. שלושה איים אלה ועמם עוד כשלושים איים קטנים יותר, הבנויים סלעי גרניט,הם שרידים של רכס עתיק ,רכס מסקרין,ששקע עם היעלמה של היבשת הדרומית העתיקה, גונדוונה, ויצירתן של אפריקה ושאר היבשות הדרומיות של ימינו. רכס מסקרין הוא היום רכס תת-מימי שפסגותיו מבצבצות ויוצרות את 33 איי הגרניט של סיישל. פסגת האיים היא הר סישלואה (MORNE SEYCHELLOIS) המתנשא לרום 906 מטרים במרכז האי מאהה.

התצפית מהר סיישלואה עוצרת נשימה. אתה ניצב על פסגת גרניט שחורה המוקפת שלוש חגורות צבעוניות : הראשונה, חגורת היער הירוקה המקיפה את ההר סביב סביב ויורדת עד חוף הים. מסביב לה חגורת החול הלבנה. לו חול דיונות שגרגריו בנויים קוורץ, אלא חול אלמוגים שגרגריו הדקיקים בנויים גיר והליכה על פניו כמוה כהליכה בתוך קמח. הלבן הלבן הזה מפריד בין היער הטרופי הירוק של עצי קינמון, דקלי קוקוס, עצי הלחם, עצי פרי יעקב (JACK FRUIT) ועצי טקמקה ובין הים הרוגע בכל גוני התכלת והכחול האפשריים: החל בטורקיז ואקווה-מרין בקרבת החוף, ועד הכחול העמוק, האינדיגו והאולטרה-מרין, המשתלטים על הים עם התרחקו מן החוף.מי שלא יצליח להגיע לפסגת ההר כדאי שיפקח עין בעת נחיתת המטוס בויקטוריה ויספוג מעט מן היופי הזה.
כששים מאיי סיישל הם אטולים, איי אלמוגים שטוחים שנוצרו כאשר ריפי-אלמוגים עלו מעל פני המים. אלה איים המתנשאים עד לגובה של 15 מטרים מעל לפני הים. הידוע שבהם הוא אלדברה (ALDABRA), אי צבי היבשה הענקיים. איי אלמוגים חשובים אחרים הם קוסמולדו (COSMOLEDO) , אמירנטס (AMIRANTES) ואסמפשן (ASSUMPTION) רק כמחצית מאיי האלמוגים מיושבים ותושביהם מתפרנסים מחקלאות ומדייג.
פרנסתם של תושבי סיישל מתבססת על עצי הקוקוס. כשני מיליון עצי קוקוס נטועים באיים,מהם כ- 3/4 המיליון במאהה. פרט לאלה מגדלים כאן גידולים חקלאיים אקזוטים :קינמון,וניל,פצ'ולי, עץ הלחם,קסבה ותה משובח בצד ירקות מוכרים. הים מספק שפע של דגה משובחת ובחלק מן האיים כורים גואנו- דשן טוב לחקלאות שנוצר מהצטברות של לשלשת עופות ים, החיים ומקננים באיים.

אגוזי ענק בעמק של מאי
קצרה היריעה מכדי לתאר את כל שבחי האיים ולכן העדפתי להתמקד הפעם באי פרלן, ולספר על שתי שכיות חמדה, העמק של מאי (VALLEE DE MAI) שהוא שמורת יער נפלאה ואי הציפורים קוזן (COUSIN ISLAND) השוכן סמוך לפרלן. כל אחד מאלה מסוגל לספק חוויות ומראות שרק בעבורם כדאי לערוך את המסע הלא קצר (1600 ק"מ ממומבסה שבחוף המזרחי של קניה או 3200 ק"מ מבומבי שבהודו) אל איי סיישל.

פרלן הוא, כאמור, אי גרניט ששטחו כ- 40 קמ"ר.הוא השני בין איי סיישל ,הם בשטחו והן במספר התושבים ,ואתה יכול להנות מחופיו,מנופיו, מאוירת שלוה ומיופי לא מופרע, כל כמה שתחפוץ. אך אם כבר הגעת הנה כדאי לבקר בעמק של מאי ,מקום הולדתו וצמיחתו של הקוקוס הימי. פריו של עץ זה הוא הגדול בפירות בצומחים של עץ כלשהו. מקורות בוטניים מדברים על פירות במשקל 25 ק"ג ,אך מצאנו גם מקורות מקומיים המספרים על אגוזים במשקל 40 ק"ג האחד. אגוזי ענק אלה צומחים ומבשילים על דקלים גבוהים וזקופים ,המיתמרים לגובה 30 מטרים ויותר,וגילם מגיע ל-800 שנה.עלי הקוקוס הימי דומים לעלי הוושינגטוניה בצורתם אך בגודלם הם מגזע הנפילים. במו ידי מדדתי כפות דקל שארכן 7 מטרים וקטרן 3.5 מטרים. ואם לא די בכל אלה, חפשו את העצים הזכריים ותעמדו המומים מול התפרחות הזכריות הנראות כפאלוסים ענקים שאורכם מגיע למטר שלם.

אגוז ענק שכזה התגלה לראשונה בחופי האיים המלדיביים (ליד הודו) אליהם נסחף בגלי הים. התושבים מצאוהו ושמרו עליו כאוצר. מכיוון של איכלו לדעת מה מקור האגוז הניחו שאלה פירותיו של עץ הגדל בתוך הים, ולכן קראו לו קוקוס הים (CODO DE MER) …רק בשנת 1768 גילה הבוטנאי הצרפתי ברה (BARRE) את עמק מאי, מקום צמיחתו של העץ. הקוקוס הימי אינו חלול אלא מלא רקמה בשרנית ולכן אינו צף במים כמו אגוז קוקוס רגיל. נוסף על כך, מים מלוחים גורמים למותו. המסקנה היא שהצמח מוגבל בתפוצתו רק לאיים אלה ואף התפתחותו חלה רק כאן.

מסע לעמק המין
כ- 4000 עצי קוקוס ימי צומחים בשמורת העמק של מאי בצד עצים ומטפסים אחרים. כמה מאות עצים צומחים בגנים בוטניים שונים. אין ספק שהקבוצה המרשימה ביותר של הקוקוס הימי גדלה בגן הבוטני של ויקטוריה בירת סיישל. כאן אפשר להתפעל מן העצים הענקיים ולהצטלם עמם. אולם רק הליכה בשמורת העמק של מאי מספקת את החוויה האמיתית. מעודי לא חשתי בטבע תחושות מיניות כה חזקות כמו בשעה שהסתובבתי בעמק הלח של מאי בין הדקלים העצומים…שבע שנים נמשכת הבשלת הפרי העצום של הדקל הזה הנמנה עם שבט התמדוריים (BARASSEAE) שבמשפחת הדקליים. כשהוא מבשיל, מסירים ממנו את קליפתו הספוגית, הדומה לקליפת אגוז הקוקוס, ואז הוא נראה כאגוז קוקוס כפול וזה גם שמו האנגלי- DOUBLE COCONUT . כאשר מוסרת קליפתו מותירים המקומיים סיבים בתפר של שני הזרעים וכך נראה הפרי כהגדלה של אברי המין הנשיים. הוסיפו לזה את התפרחות הזכריות הפאליות ותבינו את עניין המין. ואכן הפרי נחשב אפרודיזיאק (מעורר מיני) חזק ומחירו גבוה ביותר. בצרפתית הוא נקרא לעיתים גם קוקו לאמור (קוקוס האהבה).

הגנרל גורדון ,שנזכר בראשית הכתבה, החליט שקוקוס הים הוא פרי עץ הדעת שממנו אכלו אדם וחוה, וראה בו את פרי החטא הקדמון. כדי להשלים את הסיפור החליט שפרי עץ הלחם הגדל במקום, הוא פרי עץ החיים. תושבי האיים מודעים לרושם שמותיר העץ ולסיפורים אודותיו והם מנצלים זאת על מנת למכור את הפרי (המוגן על ידי החוק) במחירים מופקעים. אין ספק שהנהלת הגן הבוטני של ויקטוריה גילתה חוש הומור מפותח כאשר סימנה את דלתות בתי השימוש בסמלים הלקוחים מהקוקוס הימי. על דלת הנשים צוייר האגוז ועל דלת הגברים מופיעה התיפרחת הזכרית, והאמינו לי – איש אינו טועה בדלתות!

פרי יעקב ואחיו הלחמן
העמק של מאי הוא שמורת טבע ובה שבילים מסודרים וגשרים קטנים המאפשרים הליכה קלה ונעימה. מי שאצה לו הדרך יכול לגמור סיבוב בשמורה תוך שעתיים,אך מי שעתותיו בידו יוכל לבלות כאן הרבה יותר. יש בוטנאים הסבורים שאיי האוקינוס ההודי הם מרכז התפוצה של בני משפחת הדקליים (PALMACEA) ,ואכם יש בעמק של מאי ובמקומות אחרים באיים שפע של דקלים ממינים שונים,שחלקם אנדמים וחיים רק כאן. אין ספק שהעץ הבולט ביותר באיים הוא דקל הקוקוס (COCCOS NUCIFERA) שהוא גם מקור ההכנסה הראשי של תושבי האיים. אפשר למצוא באיים גם בתי חורשת קטנים שבהם אוצרים את שמן הקוקוס ומפיקים את הקופרה המיוצאת לחו"ל.
הפנדנוס (PANDANUS) הוא סוג רב מיני הקרוב לדקליים ונמנה עם משפחת הפנדניים (PANDANACEAE) . הוא דומה לדקל מסועף או ליוקה האמריקאית ופירותיו דומים לפרי האננס. בעמק של מאי צומחים מאות עצי פנדנוס ומשתלבים בין עצי הקוקוס הימי.

עץ בולט בעמק של מאי ובמקומות רבים באיים בוא פרי יעקב, או בשמו האנגלי
JACK FRUIT (ARTOCARPUS HETEROPYLLYS) הנמנה עם משפחת התותיים. זהו עץ שמוצאו בדרום מזרח אסיה ופירותיו הענקיים תלויים על הגזע ועל הבדים העבים. בצורתם הם מזכירים אנונות ענקיות, ומשקלן כמה קילוגרמים. אכלתי מפירות יעקב גם בנפאל ובקניה וטעמם מתוק ומסקרן, אך כדאי להיזהר כי הם דביקים ומלכלכים. בן סוגו של פרי יעקב הוא עץ הלחם או הלחמן (ARTOCARPUS ALTILIS) , שמוצאו בפולינזיה. כמה עצי לחמן ניטעו בעמק מאי לצדם של עצי מנגו שמוצאם בהודו, עצי קקאו שמוצאם באמריקה הדרומית ועצי צאלון שמוצאם במדגסקר. באיים עצמם מגדלים את עץ הלחם בחצרות ופירותיו נאכלים לרוב בצורת צ'יפס, ממש כאילו היו תפוחי אדמה.

תשתה תמרינדי?
במקומות מסויימים הופך העמק של מאי לסבך בלתי חדיר בשל המטפסים הענקיים הנכרכים סביב גזעי העצים וענפיהם , ועולים עליהם בשאיפתם אל אור השמש. בולטים ביניהם סוגים דרום-אמריקאיים המוכרים בארץ כצמחי-עציצים דוגמת המונסטרה (MONSTERA) , אולם אין להשוות את "גמדי העציצים" שלנו לגידולי הפרא הענקיים הגדלים כאן. לא נוכל לסיים את הסקירה הבוטנית הקצרה שלנו מבלי להתייחס לעץ חשוב שמגדלים אותו בשפע באיי סיישל. זהו התמרינד ההודי (TAMARINDUS INDICA) הנמנה עם משפחת הקסאלפיניים . זהו עץ גדול שעליו מנוצים ונופו גדול. מוצאו בסוואנה האפריקאית והוא ניטע כאן בשל פירותיו, תרמילים מגושמים המכילים זרעים גדולים שקליפתם אבנית. הזרעים עטופים בציפה חומה ועסיסית שטעמה חמוץ מתוק. מציפה זו מכינים ממתקים למיניהם ובעיקר את המשקה המשובח שנמכר בעבר בארץ בשם תמרינדי. ומי שעדיין לא שתה את המרווה הזה- כדאי גם כדאי שישתה וירווה.

צבים,עטלפים ושאר ענקים
איי סיישל עשירים בבעלי חיים שרבים מהם אינם מוכרים לנו. באי אלדברה חי צב היבשה הענקי (TESTUDO GIGANTEA) המגיע למשקל של 250 ק"ג. מספר צבים כאלה הופצו גם באיים אחרים וביניהם פרלן. באי קוזן הם מסתובבים חופשיים בטבע.
צבים ענקיים אלה מסוגלים לצוף במים ולכן יכולים להנשא בזרמי ים. לאזור זה הגיעו כנראה ממדגסקר, שם הוכחדו מאוחר יותר. כעל השאלה כיצד הגיעו צבים לגודל כזה התשובה לא ברורה אך כנראה שחוסר התחרות על מקורות מרעה אפשרה ליצורים מאריכי חיים כמו הצבים לגדול. הם אוכלים כל דבר , כולל בני מינם שמתו, וגם אוהלי מטיילים.

על דקלי הקוקוס ועל הקוקוס הימי נעות בעצלתיים ומשתזפות שממיות היום הירוקות מהסוג PHELSUMA . בניגוד לשאר השממיות הן פעילות ביום ואישוני עיניהן עגולים. מפעם לפעם הן קופצות בזריזות וצדות זבוב או חרק לא זהיר אחר. מעקב אחר שממיות היום ונסיונות לצודן הם פעילות מרגשת לכל חובב טבע. אך זכרו-זנבותיהן שבירים וכדאי להזהר בהן.
על הקרקע הלחה ועל הצמחים הנמוכים זוחלים להם חלזונות היבשה הענקיים מן הסוג ACHATINA חלזונות צמחוניים אלה עלולים לגרום נזקים לגינות הירק ולגני הנוי והם מזכירים את ה"ברלה" מהבית, אלא שאורכם לעיתים 15 ס"מ ויותר.

לא רק הצבים והחלזונות ענקיים כאן. העטלפים נמנים עם הסוג עטלף פרי ענק (PTEROPUS) המין החי בפרלן ובשאר איי סיישל קטן יחסית ,ומוטת כנפיו מגיעה עד מטר אחד בלבד. הוא מצטיין בראש וברעמה שצבע פרוותם זהוב-ג'ינג'י ונהנה משפע של פירות עסיסיים הצומחים באיים.
גם עכביש הדקלים (NEOPHILIA) הוא מן הגדולים שבעכבישים. רשתותיו הענקיות פרושות בין עלי הדקלים ובין ענפי העצים, והוא לוכד בהם חרקים רבים וביניהם אף חיפושיות גדולות. כאשר הם נלכדים הוא עט עליהם ברגליו הארוכות ובמצבטיו הארסיים ומוצץ את לשדם. פרטים מסויימים של עכביש זה מגיעים לאורך 15-20 ס"מ כשרגליהם פשוטות.

יונק נדיר מוזר החי באי פרלן ובעמק של מאי הוא הטנרק (TENREC ECAUDATUS) הנמנה עם משפחת הטנרקיים שבסדרת אוכלי החרקים (INSECTIVORA) הטנרק הוא מעין חדף ענקי שאורכו 40 ס"מ והוא חסר זנב. בין שערוציו החומות זהבהבות פזורים קוצים – תזכורת להיותו גם קרובו של הקיפוד. הוא פעיל בלילה וידוע בולדנותו הרבה. נקבת הטנרק ממליטה 12-16 גורים בשגר , אך ידועה גם המלטה של 29 גורים בשגר אחד- שיא עולמי בהמלטה אצל היונקים! הטנרקים מוכרים ממדגסקר אך כמו שממית היום וכמה מיני עופות, הם הגיעו גם לכאן.

כמה מיני עופות נדירים חיים באיי סיישל. פרלן והעמק של מאי זכו גם הם במין אנדמי של עוף החי רק באי זה, ובעיקר בעמק של מאי. זהו התוכי השחור (CORACOPSIS NIGRA) . לצערי לא הצלחתי לראות תוכים שחורים בביקורי הקודמים בפרלן,ורק את קריאותיהם , הדומות לקריאות הדררה שלנו, שמעתי. התוכי השחור אינו שש להתגלות בפני זרים, אך אני עוד אשוב לעמק של מאי, שכן טרם גיליתי את כל צפונותיו , ואז אזכה אולי גם לחזות בתוכי השחור.

קוזן-אי הציפורים
במרחק הפלגה של כעשרים דקות מגראן אנז (GRAND ANSE), המפרץ הגדול של פרלן, שוכן האי קוזן(COUSIN ISLAND) . זהו אי רניט קטן ששטחו כ- 300 דונם בסך הכל. האי מיוער בחלקו וכיום הוא שמורת טבע מיוחדת במינה. באי חיים שני מינים של ציפורי שיר קטנות ונדירות. האחת היא סבכי סיישל (SEYCHELLENOSIS) ציפור אפורה-ירקרקה שבעבר חיה רק באי קוזן. כאשר הפך האי לשמורה בשנת 1968, היו בו 26 סבכים כאלה. עשר שנים מאוחר יותר כבר נמנו 450 סבכים והם פלשו גם לאי הסמוך קוזין (COUSINE) המין השני הוא הטוק-טוק או פודית סיישל (FOUDIA SECHELLARUM) , ציפור שיר אפורה מנומרת הדומה לדרור שלנו. הטוק-טוק חי גם בקוזין וגם באי סמוך נוסף- פריגייט (FRIGATE) , ואוכלוסייתו מונה היום מאות זוגות פעילים ומקננים.

בשנת 1968 קנה הארגון הבינלאומי להגנת העופות (I.C.B.P) את האי מידי ממשלת סיישל, והפך אותו לשמורה סגורה. היום גרים בשמורה רק הפקח הממונה עליה, שהוא לרוב זואולוג- חוקר , והאסיסטנט שלו, בחור מקומי בשם פיטר. האי סגור למבקרים ונפתח בימים מסוימים לקבוצות המונות עד 20 איש, היכולות לעלות לאי ולסייר בו בחברתו הצמודה של הפקח או של עוזרו. כך לא נפגעת השמורה ושלוות העופות השוכנים בה אינה מופרת.
פרט לעופות יש כאן גם שפע בעלי חיים וביניהם רבים מאלה שנזכרו כבר. באי מושבה קטנה של צב יבשה ענק, והצבים הענקיים מסתובבים כאן חופשיים ומוצאים את מזונם הצמחוני בשפע. בעיקר חביבים עליהם פירותיו הבשלים של עץ פרי הצבים המקומי.

בחופים החוליים מטילים את ביציהם הצבים הימיים הגדולים – צב הים הירוק (MYDAS) וצב הים הקרני (ERETMOCHELYS IMBRICATE). נקבות הצבים הללו, המזדמנים גם בחופינו מטילות 100- 200 ביצים לבנות וכדוריות המזכירות כדורי פינג פונג. את הביצים הן טומנות בגומה שעומקה כחצי מטר, ושאותה הן חופרות בחוף החולי. אחרי ההטלה הן מכסות את הביצים ומסתלקות לים. הצבונים הצעירים בוקעים מן הביצים לאחר כחודשיים, ומיד רצים לים שבו הם מוגנים. תושבי סיישל צדים את צבי הים ואוכלים את בשרם. משריונו של צב הים הקרני הם מכינים צמידים , מסרקות ושאר תכשיטים. אך כאן בחופי קוזן מוגים הצבים הימיים ואיש אינו נוגע בהם לרעה. ביום טוב אפשר לראות צב ימי כזה מתקדם לחוף או אף מהלך עליו בכבדות.

פרגטות ופתונים ביעפי-ראווה
האטרקציה האמיתי באיי קוזן היא המפגש עם העופות הימיים החיים ומקננים כאן. יותר מ- 20,000 שחפיות ועופות ים אחרים מקננים באי והמפגש איתם הוא חוויה מיוחדת במינה. עופות אלה אינם יודעים שעליהם לפחוד מפני האדם. אתה יכול להתקרב לדוגרת היושבת בקינה והיא לא תיבהל. אתה יכול לצלם אותה מקרוב והיא רק תחייך!אתה יכול להזיז אותה בעדינות ולבחון את הביצים או את הגוזלים והיא תיעתר לך ברצון – רק נהג בעדינות והחזר אותה למקומה! מי שעבר חוויה מעין זו יזכור אותה לאורך ימים.
כבר בהתקרבך לחוף אתה מבחין בשני עופות מרשימים המעופפים ליד חופי האי: אלה הם הפרגטה והפתון, עופות ים טרופיים מפורסמים ביותר. הפרגטה (FREGATA) היא עוף הנמנה עם משפחת הפרגטיים שבסדרת השקנאיים. אלה הם הטובים במעופפים הימיים. משקלם 1-1.5 ק"ג, ומוטת כנפיהם 2-2.5 מטרים. זנבותיהם ממוזלגים והם אירובטים מדהימים. הפרגטות הן עופות שחורים עם גון של ירוק מתכתי , אך הזכרים מתבלטים בעונת הרביה בכתם עור אדום,חשוף מנוצות ,אותו הם מנפחים בגרונם ובחזם כדי למשוך נקבות. הפרגטות צדות דגים במקוריהן המאונקלים וגם חומסות טרף מעופות אחרים. הפרגטות אינן מקננות בקוזן וכדי לצפות בקיניהן יש להפליג מכאן אלף ק"מ עד לאי אלדברה. אי זה משמש מרכז רבייה לכל הפרגטות באוקינוס ההודי. הן מגיעות גם מחופי הודו-מרחק של 3000 קילומטרים.

הפתון (PHAETHON) נראה כשחף גדול, בגודל ברווז לערך, שצבעו לבן ואברות כנפיו שחורות.בזנבו מתבלטות שתי נוצות ארוכות המגיעות לאורך 60 ס"מ ועל ראשו פס שחור המכסה את העין. זהו סוג יחיד במשפחת הפתוניים הנמנית גם היא עם סדרת השקנאיים. שלושה מינים במשפחת הפתוניים הנמנית גם היא עם סדרת השקנאיים. שלושה מינים במשפחה ובסוג,ואחד מהם, הפתון הים סופי שמקורו אדום, נצפה באילת ובערבה. כאן מצויים פרטים רבים של הפתון לבן הזנב (LEPTURUS . P). כאן הם צוללים למים במומחיות ושולים דגים במקוריהם הצהובים, דמויי החנית; הם מדגימים יעפים מרהיבי עין ליד חופי האי, ובין סלעי הגרניט הם מקננים ומגדלים את גוזליהם המנומרים והרעבתנים.

גיגיס ונודי – סיפור בשחור-לבן
נחיתה רכה על החוף החולי ואנו על האי קוזן. עצי הקזוארינה הנטועים על החוף הם מקום משכנה של השחפית הבהירה הידועה גם בשם גיגיס (GYGIS ALBA) . מאות גיגיסים נחים על החוף וצדים דגיגים בין משברי החוף. אחרים יושבים על ענפי העצים ,לרוב בזוגות ומציגים פוזות של רעות ואהבה. אחרי שתראה גיגיס זכר מחזר אחרי נקבתו ומאכיל אותה בדגיג ממקור למקור, תשכח את הביטוי זוג יונים ותתחיל לחשוב במונחים של זןג שחפיות בהירות.

השחפית הבהירה אינה בונה קן – היא מטילה את ביצתה היחידה והמנומרת על ענף עבה של עץ. על ביצה זו היא דוגרת עד בקיעת האפרוח המנומר, הנותר על העץ ואוכל ברעבתנות דגים קטנים שמביאים לו הוריו במקורם. אינך צריך להיות צפר גדול כדי שכל רגשות ההורה יציפו אותך לנוכח מראה מלבב שכזה. השחפיות הבהירות דוגרות כאן כל השנה והסיכויים לפגוש בהן ובאפרוחיהן גבוהים ביותר.

השחפית השחורה ידועה גם בשם נודי (ANOUS) נפוצה אף יותר מאחותה הבהירה. אלפי השחפיות השחורות מצויות כאן על החוף, במים ועל ענפי העצים השונים. גם הן נמנות עם משפחת השחפיים (LARIDAE) וגם הן ניזונות מדגיגים קטנים ומפליטת ים שהן אוספות על החוף. הן מקננות במושבות גדולות על עצים שונים, ואפשר לצפות בשחפיות המקננות מקרוב קרוב, ללא כל חשש להפרעות.

לא ראינו את כל בעלי החיים והעופות אשר על האיים ,אך אין ספק שהיה זה סיור מעייף. עתה אפשר לחזור לפרלן ולסיים בארוחה כיד המלך של דגים ופירות ים מהמטבח הסיישלי הנהדר. אם תוכלו להוסיף ולשהות בסיישל מצפים לכם עוד ריפי אלמוגים מנגרובים, פרחים אקזוטיים וכל שאר תענוגות גן העדן הטרופי. ואם אנוסים אתם לשוב לתרבות- אין ספק שהגעגועים ישאו אתכם שוב ושוב לנופי החלום של פרלן ולשאר איי סיישל.

הפוסט סיישל: איי גן העדן הופיע ראשון במסע אחר

הרפובליקה של סיישל (Seychelles), זה השם הרשמי, היא מדינת איים באוקיינוס ההודי, ממזרח לאפריקה. מדינת סיישל משתרעת על פני כ-115 איים (מהם שלושים מיושבים) בשטח של כ-455 קמ"ר. גרים בהם כ-79,700 תושבים.
האיים מאורגנים בארבע קבוצות עיקריות: האיים הפנימיים, הכוללים את האי מאהה; איי האמירות; איי פארקוהאר; ואיי אלדברה. האיים הפנימיים הם איי גרניט סלעיים בעלי רצועת חוף צרה, שבליבם איזור הררי. באי מאהה נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר בסיישל, הר סיישלואה (905 מטרים מעל פני הים). רוב האיים האחרים שטוחים ומוקפים שוניות אלמוגים.

היסטוריה
איי סיישל התגלו ב-1609 על-ידי משלחת של "חברת הודו המזרחית" הבריטית. ב-1742 ערכו חוקרים צרפתים מסע לאיזור, וב-1756 סיפחה צרפת את האיים. ב-1794, בעקבות מאבקים בין בריטניה לצרפת, עברו האיים לידי הממלכה המאוחדת והפכו לחלק מהמושבה בריטית, שכללה גם את מאוריציוס. ב-1903 קיבלו איי סיישל מעמד של מושבת כתר נפרדת, וב-1976 זכו בעצמאות. כעבור שנה התחוללה בהם הפיכה והנשיא הודח. ב-1979 התקבלה חוקה חדשה, שקבעה כי במדינה ישרור משטר חד-מפלגתי. מ-1979 עד 1987 היו בסיישל כמה נסיונות הפיכה. ב-1993 הותרה פעילותן של מפלגות נוספות ונערכו בחירות דמוקרטיות.

תרבות
רוב תושבי סיישל הם קריאולים – בני תערובת של אירופאים, שהתיישבו באיים, ושל שחורים שהובאו לשם מאפריקה. בנוסף להם חיים במדינה גם הודים וסינים. רוב התושבים חי בגדול שבאיים – מאהֶה. כ-52 אחוז מתושבי המדינה מתגוררים בערים. כ-90 אחוז מהתושבים הם קתולים. כ-85 אחוז מקרב האוכלוסיה הבוגרת הם יודעי קרוא וכתוב.
אף שסיישל היא מדינה קטנה, חיי התרבות והאמנות בה מפותחים. בשבוע האחרון של אוקטובר נערך בסיישל בכל שנה הפסטיבל הקריאולי, שבמהלכו מתאספים בוויקטוריה אמנים המציגים בה את עבודותיהם, מבצעים מוזיקה ומחול ומופעי תיאטרון שונים.

אקלים
באיי סיישל שורר אקלים טרופי, המאופיין בטמפרטורות גבוהות ואחידות לאורך השנה. הגשמים יורדים בכל חודשי השנה, אבל מגיעים לשיאם בחודשים דצמבר עד מאי.

צמחייה ובעלי חיים
יערות טרופיים ירוקי-עד מכסים את רוב שטח האיים. בקרבת החוף צומחים יערות מנגרובים. עם הצמחים האופייניים לאיי סיישל נמנים עץ הקוקוס; הפנדנוס, עץ הדומה לדקל; ועץ פרי הלחם.
גם עולם החי של האיים עשיר ומגוון. באיים אלדברה, פרלן וקוזן חי צב היבשה הענקי, שמשקלו מגיע עד 250 קילוגרמים. עם בעלי החיים האחרים המצויים בסיישל נמנים שממית היום הירוקה; חילזון היבשה הענק; עטלף הפרי הענק, אשר מוטת כנפיו מגיעה עד מטר; עכביש הדקלים, שגודלו מגיע עד עשרים סנטימטרים; הטנרק, יונק נדיר אוכל חרקים; התוכי השחור; סבכי סיישל; הטוק-טוק, ציפור שיר אפורה-מנומרת; שחפיות; וכמה מינים של צבי ים.
שוניות האלמוגים באיזור נפגעו מאוד בשנים האחרונות, כנראה עקב העלייה בטמפרטורת מי הים, כתוצאה מההתחממות הגלובלית.

כלכלה
כלכלת סיישל מתבססת בעיקר על התיירות. החקלאות תורמת פחות מעשירית מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כעשרה אחוזים מכוח העבודה במשק. הגידולים העיקריים הם קוקוס, וניל וקינמון. ענף חקלאי חשוב נוסף הוא הדיג.
התעשייה עוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית. המוצרים העיקריים הם מוצרי קוקוס, כמו קופרה ושמן.
סיישל אינה עשירה באוצרות טבע והיא נאלצת לייבא נפט ומוצרי מזון שונים. גידולי חקלאות עיקריים: דגים, קוקוס, תה, קינמון, וניל. מטבע: רופיה של איי סיישל (מתחלקת ל-100 סנט).

אתרי תיירות חשובים
סיישל – על הצומח הטרופי העשיר שבה – מושכת אליה תיירים רבים, ובמיוחד חובבי טבע.
הבירה ויקטוריה שוכנת באי הראשי, מאהה, שבו אתרי טבע רבים. מומלץ לבקר כאן בפארק הלאומי הימי סנט אן; בגנים הבוטניים, שבהם גדלים בין השאר סחלבים שונים; ובמוזיאון הלאומי בוויקטוריה, המוקדש לתולדות האיים, לאומנות שלהם ולהיסטוריה של גידול התבלינים וטיפוחם.
במרחק שתי שעות הפלגה בספינה ממאהה נמצא האי קוזן, שנרכש ב-1968 על-ידי המועצה הבינלאומית להגנת העופות. כיום מהווה האי כולו שמורת טבע עם מגוון עופות, ובהם הסבכי והגיגיס. אי האלמוגים בירד, הנמצא במרחק של 30 דקות טיסה ממאהה, משמש מוקד משיכה למיליוני שחפיות, המגיעות לכאן בחודשים מאי עד ספטמבר.

הפוסט איי סיישל הופיע ראשון במסע אחר

דמיינו מקום רחוק ומסתורי, שהכל גדל בו לממדי ענק. דמיינו שחיים בו צבים ענקיים, לצידם של סרטנים אימתניים, הניזונים מאגוזי קוקוס. דמיינו שהמקום הזה מוקף במים כחולים, שבתוכם יער של עצי מנגרובים, שקורסים תחת עומס בעלי הכנף המקננים עליהם. דמיינו שהעננים המקובצים מעל העולם המוזר הזה צבועים בגוון ירוק בהיר. דמיינו את העולם התת-מימי שרוחש מתחת למקום המופלא הזה, שהכל מופיע בו בממדי ענק, וביופי צפוף. אם הדמיון שלכם הצליח להגיע עד כאן, הרי שעשיתם את חצי הדרך לאיי אָלדָבְּרָה הקסומים.

אלדברה הוא אחד האיים בקבוצת איי סיישל – יותר ממאה איים, הפזורים על פני שטח של כ-400,000 קילומטרים רבועים, בלב האוקיינוס ההודי, דרומית לקו המשווה וצפונית למדגסקר. רפובליקת סיישל (עצמאית מאז 1975) מונה ארבע קבוצות איים: קבוצת האיים הפנימיים, האמרינטאס, פרקואר וקבוצת איי אלדברה, שהיא המרוחקת ביותר.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד איי סיישל,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

הטיסה מסתיימת בנחיתה באי מָאהֶה, הגדול שבאיי סיישל שבו גם חיים 90 אחוזים מתושבי סיישל (כיום מגיע מספרם ל-70,000). כשאנחנו יורדים מכבש המטוס נדמה לנו שנכנסנו לתוך גלויה צבעונית במיוחד. מצוק גרניט חום, מכוסה ביער טרופי ירוק עז, מוקף בחופים לבנים עם דקלי קוקוס, שמיים כחולים וים בצבע טורקיז. במים נחים סלעי גרניט גדולים, הנראים כלווייתנים הרובצים בשמש.

למחרת נראים המראות הללו אמיתיים יותר, ואט אט מתגבשת גם המחשבה שכך צריך להראות העולם, ולא רק הגלויות. מאהה הוא אי קטן, וכל אורכו כ-30 קילומטרים. הכביש עולה ומתפתל במעלה ההר. בבת אחת משתנים הצבעים מכחול צלול לאפור סגרירי וגשם זלעפות מתחיל לרדת. אחר כך יתברר לנו כי ההפכפכות הזו של מזג האוויר היא לפחות עניין קבוע, כמו הטמפרטורה, שנעה כל הזמן בסביבות ה-30 מעלות. גשום וחם. בחוץ חוצה איש שחור יחף את הכביש, לבוש בתחתונים ובמעיל ואוחז בידו מטרייה. תלמידי בית ספר בטיול, מסודרים בזוגות, כל זוג מצטופף בתוך מעיל גשם אחד, צבעוני וגדול.
האוכל המקומי מורכב מהשלל הימי ושפע הפירות הגדלים על האיים, בלווי רטבים קריאולים פיקנטיים נפלאים. לא רק בני האדם נהנים כאן משפע הפירות האקזוטיים. עטלף הפירות, למשל, נהנה ונהנה ונהנה עד שגדל לממדים עצומים. כשראינו אותו מתעופף בין העצים בעלטה, ובאחת הפעמים גם לאור היום, חשבנו בכלל שהוא עיט, ולא עטלף. בין העצים משוטטות ציפורים יפהפיות, אך הבולטת והנחמדה שביניהם היא ה-"MAYNA BIRD", ששריקותיה נשמעות מכל עבר. בגוונים, בשכיחות ההופעה וברעשנות, היא מזכירה לי מעט את השחרור שלנו, הארץ-ישראלי.

למחרת בבוקר אנחנו טסים מעל האוקיינוס ההודי, בשמיים זרועי עננים, אל הארכיפלג (חבל איים) אלדברה, הממוקם בקצה הדרום-מערבי של סיישל, מרחק של יותר מאלף קילומטרים ממאהה. אחרי שלוש וחצי שעות טיסה אנחנו מזהים כתמי טורקיז ולבן, לגונות מפתות, שמרמזות על שמחכה לנו למטה.

 

כ-150 אלף צבי ענק חיים באלדברה. בשום מקום אחר בעולם אי אפשא למצוא את זוחלי הענק האלה בכמויות כה גדולות | צילום: הווארד רוזנשטיין

פגישה ראשונה

בקבוצת איי אלדברה ארבעה איים: COSMOLEDO ,ASTOVE ,ASSUMPTION ו- ALDABRA. אנחנו נוחתים באסמפשן – אי קטן, שיש בו רק מנחת מטוסים שחוצה את האי לרוחבו. באי חיים רק עשרים אנשים, הצוות הנדרש לאחזקת מנחת המטוסים. בקצה מסלול הנחיתה, על החוף, מחכה לנו ה"פנטסי", יאכטה מרווחת שלוקחת אותנו לעשרת ימי צלילה באיי אלדברה.

כשאנחנו יורדים לצלול בפעם הראשונה יורד שוב גשם, אבל למי אכפת, במים רטוב ממילא. אנחנו מלטפים את גוף שושנת הים, שצבעה סגול זועק ומגעה קטיפתי ופוגשים מחושתן (לובסטר) ענק שלא מוכן לצאת מפתח מחבואו. דג אפור וגדול, הוא ה-""POTATO COD, מעוטר בנקודות שחורות גדולות, שוחה קרוב אלינו, והופך במהלך הימים הבאים לידיד קרוב ומוכר.

בלילה אנחנו מפליגים לאָסטוב ובבוקר מוצאים עצמנו מול חוף עטור בדקלים, שמקיף לגונה. האי, וכן שני האיים האחרים בהם ביקרנו, הינם "אטולים" – שוניות אלמוגים שצמחו על דפנות הר געש והתרוממו מעל פני המים. צורתם היא טבעת, הסוגרת על לגונה, שהיא למעשה חלל הלוע. הטבעת שבורה בכמה מקומות, שם נוצרות תעלות, שהן "סימפונות הנשימה" של הלגונה. פעמיים ביום, בזמן הגאות ובזמן השפל, "שואפת" הלגונה ו"נושפת" את מימיה אל האוקיינוס.

אנחנו עוגנים במשך יומיים ליד האי אסטוב, וזוכים שם לצלילות ולתצפיות מופלאות אל קיר אלמוגים עמוק. לאורך הקיר פזורות מערות ובהן דרגשי חול, שמשמשים למנוחת הצבים. אנחנו פוגשים דגי זהרון מרשימים (LIONFISH), להקות של ברקודות, ודגים רבים אחרים, שאת שמותיהם אנחנו לומדים להכיר בעזרת בטי, מדריכת הצלילה, ובעזרת הספרים שנפרשים על שולחן סיפון ה"פנטסי". במהרה מתחבבים עלינו דגי SWEETLIPS (השפתוניים), שמופיעים במינים, בגודל ובצבעים שונים. המשותף לכולם, כפי שמעיד שמם, הן שפתיים בשרניות-חושניות.

עם חשיכה אנחנו יורדים לצלילת לילה. בזמן התדרוך אפשר לחוש את המתח וכשיורדים למים אנחנו מצטופפים, חוששים להתפזר. כשהפחד מתפוגג, אנחנו מתפצלים לזוגות. שוחים בקרבת בן הזוג ודואגים לקשר עין. הצבעים בלילה זוהרים ועזים יותר על הרקע השחור שמסביב. אלומות האור שלנו מפרות את שלוות הים, והדגים, חלקם נמים בתוך מעטפת קורים אישית, שנראית ככילה, מופתעים וזזים באי נוחות. הפנסים מאירים על שני כוכבי ים ענקיים בצבע בורדו, מדהימים ביופיים. סרטן כתום וגדול, במסלול בריחתו מאיתנו דורס מלפפון ים ישן. הצבים, הרובצים במערות הריף, מוטרדים ממנוחתם.

 

"הכל נראה לא מציאותי, כאילו הורם מסך החושך וצפיפות אדירה של צבעים, אלמוגים, שושנות ים ודגים מכה בעינינו. אין עוד נוף בעולם עשוי יופי צפוף כל כך." | צילום: לני רקנאטי

בצלילת הבוקר שלמחרת הכל נראה לא מציאותי, כאילו הורם מסך החושך וצפיפות אדירה של צבעים, אלמוגים, שושנות ים ודגים מכה בעינינו. אין עוד נוף בעולם שעשוי יופי צפוף כל כך. התחושה שנוצרת בתוך האינסופיות הזו היא של נינוחות ושמחה. השקט שסביב מחלחל אל הנפש ואני לא רוצה שהצלילה תיגמר.

האטול הגדול בעולם

מאסטוב אנחנו מפליגים אל האי קוֹסמוֹלֶדוֹ, שם אנחנו צוללים בתוך זרם חזק, שלא מצריך עבודת רגליים – אנחנו פשוט מרחפים בתוך תחלופה מעניינת של זרמים חמים וקרים. למי האוקיינוס ההודי טמפרטורה נעימה של כ-28 מעלות, כך שלזרמים הקרים יש השפעה מענגת. אנחנו מזהים עקרבנון מוסווה בין האלמוגים, מלטפים שושנת ים עם בטן כחולה, שוכבים על הקרקעית בשקט ומתבוננים בחיי השיתוף של דג חול קטן (קברנון) המשמש כתצפיתן, בעוד חסילון קטן חופר מחילה לידו. נקאי כחול מתרוצץ במסירות בין שיניה של מורנה כעוסה. ברקע מלווה אותנו שירת דולפינים.

מהביקור על האי עצמו אנחנו חוזרים נסערים. מאות בוביס (סולות) – עופות גדולים ולבנים, עם מסגרת שחורה לכנפיהם, אדומי רגליים, מקננים על שיחי עצים המכסים את האי. הם אינם בורחים, גם כשאנחנו במרחק נגיעה.

אנחנו נפרדים מקוסמולדו בצלילת לילה, עם קיפוד ים עפרונות, כוכב ים ענק, מפוספס בכתום ואפור, זהרון אדום זוהר כאש, ורקדנית ספרדיה משגעת – רכיכה אדומה גדולה עם שמלת מלמלה. אנחנו מחזיקים אותה ביד, וכשעוזבים אותה, היא יורדת לקרקעית בריקוד יפהפה.

מכאן אנחנו פונים מלאי ציפיות לאלדברה. זהו האטול הגדול בעולם (155 קילומטרים רבועים) והוא ידוע באוצרות הטבע היחודיים שלו. אוצרות אלה השתמרו הודות לבידודו של האי בלב האוקיינוס ההודי, הרחק מנתיבי האוניות. כיום, כשארבעת איי ארכיפלג אלדברה הוכרזו כשמורת טבע עולמית, מוכרת על-ידי האו"ם ומוגנת בחוק הבינלאומי, שימור האיזור מובטח.

כשמתקרבים אל האי מגלים שהעננים שמרחפים מעליו משקפים את ירוק הצמחייה. לדברי צוות היאכטה שלנו, זהו מקור השם אלדברה. ספנים ערבים שהגיעו לכאן לראשונה, קראו למקום "אל חדרה" – "הירוק".

כ-150,000 צבי ענק שוכנים על האי, לצד שלל לטאות ועופות מיוחדים, ללא איום של טורפים. אחד העופות הנדירים באלדברה הוא ה"רלית הקטנה", עוף דומה לשליו, ממשפחתן של האגמיות והסופיות. ייחודה של רלית אלדברה הוא בכך שאיבדה במשך הדורות את יכולת התעופה שלה. על האי אין טורפים, ולכן הצליחה לשרוד למרות שאינה מתרוממת מעל פני הקרקע.

 

ה"פנטסי 2", יאכטה מרווחת, שמשמשת כבסיס צלילה ומנוחה, מלון ומסעדה. בידודם של האיים מקשה את הגישה אליהם ועוזר בשימור הנוף | צילום: הווארד רוזנשטיין

שני מינים של עופות ים נודדים מאכלסים את אלדברה בכמויות עצומות: אלה הם הבוביס והפריגטות, המקננים בקינים חשופים ובצפיפות רבה. שני המינים ניזונים משלל ימי, ויחסי השכנות ביניהם נוראים. הבוביס תופסים את טרפם תוך כדי צלילה לעומק של כמה מטרים. הפריגטה היא עוף גדול, שחור בגוון מתכתי, שזכריו מתהדרים בעונת הרבייה בשק עור אדום ומתנפח בגרונם. מקורן המאונקל של הפריגטות טובל במים ובעזרתו הן שולפות דגים. באופן קבוע גוזלות הפריגטות חלק משלל הדיג שהביאו הבוביס.

לצד האוכלוסייה הזו חיים באלדברה גם כתריסר אנשים, ביניהם פקחים, ואפילו צייד, שתפקידו לחסל את העיזים שחיות באי ומתחרות עם צבי הענק על מזונם הצמחי.

במהלך הצלילות ליד ובתוך התעלות שמסביב לאי אנחנו פוגשים להקות ענק של דגים, שבאים לאכול בשפך התעלה: תפאר ענק עצומים, המכונים דגי נפוליאון חביבי סבר, תוכינונים בצבעים שונים, קרנפנון (UNICORN), קופסינונים ונפוחיתיים בצבעים ובמינים שונים. לסתן (JAWFISH) בגודל של מערבל בטון, אלמוגים שחורים, צדפות וקונכיות מיוחדות, ביניהן "פי-כושי ביצה", קונכיה לבנה חלקה, שהרכיכה שלה, בצבע שחור עז מנוקד בכתום זוהר, יוצאת ועוטפת את הקונכיה.

סביבנו שוחים הצבים הגדולים. רגליהם פועלות כמשוטים, דוחפות את המים ומאפשרות לגופם המסורבל ל"עופף". הם נראים מזמינים לטרמפ של ריחוף. אנחנו מנסים להיענות, אך ה"רכבת" אינה עוצרת בתחנה. תפיסת הטרמפ על צבי הענק דורשת זריזות רבה, כדי לתפוס בכנפי השריון בדיוק ברגע הנכון. המזל הוא שהצבים מרחפים סביבנו במים כמעט כל הזמן, כך שיש לנו אינספור הזדמנויות.

ואז מגיע הכריש. זנבתן (NURSE SHARK) שרובץ לו בחול, מתחת לריף. אורכו יותר משני מטר, עיניו כחולות וקטנות, ומגע עורו מחוספס וחזק. אנחנו מלטפים אותו בזהירות רבה, מחקים ברעדה את תנועות ידיה הבטוחות של בטי. עוד לא נרגענו מהכריש וכבר מצאנו לידינו שניים מקרוביו, טריגוניים (STINGRAYS), המוכרים בכינויים "חתולי ים". הם פורשים כנפיים רחבות ומתרחקים, כמו ציפור ענק אגדית.
במפגש הבא שלנו עם הכריש, ולאחר ששמענו על אורח חייו הרגוע, אנחנו מרגישים כשועלי ים ותיקים. מלטפים אותו בביטחה, אפילו בין העיניים, נזהרים רק שלא למשוך בזנב. הוא שוכב בנחת, כחתול שמורגל בפינוקים.

אנחנו שוחים לכיוון מרכז התעלה המזרחית, מתכוונים לשֶבֶת, צמודים לקרקעית. להקות ענק של דגים חוצים בינינו הלוך ושוב. ביניהם ענקי POTATO COD, וקבוצה של ארבעה HUMPHEAD PARROTFISH (מין שאינו מופיע במפרץ אילת, ודומה לתוכינון גבנוני) זהו דג ענק, גדול יותר מאדם (לפחות גדול יותר ממני), עם מצח גבוה ומצחיק. צבעו כחול ירוק, כמו דג נפוליאון, עם פה בצורת מקור של תוכי. בשעה הזו, שעת אחר צהריים מאוחרים, צובעות קרני השמש הנשברות הכל באור זהוב.

לפתע מגיחה מולנו להקה של 18 עטלפי ים (טחניים- EAGLERAYS). הם מתקרבים, כל הטייסת, במבנה משולש וממש עוברים דרכנו, כמו מסרק. כשהם נמצאים קרוב כל כך, כמו בהגדלה, הם נראים יפהפיים, ראשם נראה כראש דולפין. ואז הם מתרחקים, משאירים אותנו לבד, מתקשים שוב להאמין שזו מציאות.

מימין נגלה לעינינו מחזה מרהיב: כמיליון דגים (טרכונים – צניניתיים – JECK) כסופים, מחוללים לפי קצב נסתר. הם סובבים במעגל, וכאילו לפי אות, משנים פתאום כיוון, כולם יחד. התיאום הוא כל כך מדהים, עד שניתן ממש לשמוע במים את רגע החלפת הכיוון. בתחילה אנחנו המומים, צופים מהצד. אחר כך נכנסים למעגל ומשתתפים בריקוד הדגים. אני שוחה בתוך המעגל, סובבת סביב עצמי, במאוזן. סביבי מכל הכיוונים, ים של דגים באלפיהם, אפורים, לבנים ושחורים. אנחנו עשרה צוללנים שנבלעים בתוך הענן המרקד.

חלק מן הריגושים מופיעים דווקא בין הצלילות: צבי ים צפים ומזדווגים על פני המים (כי צריך הרבה אוויר). הגלים מטלטלים אותם, אבל הצב מחזיק חזק חזק. מן הצד מתבונן בהם צב שלישי, מחכה אולי לתורו. כמו "פיפ שואו" של הטבע, אנחנו עומדים בשורה על הסיפון העליון ומעבירים משקפות מיד ליד כדי לראות טוב יותר.

למחרת ב-4 לפנות בוקר, אנחנו יורדים לאי כדי לראות את שלב ההמשך: הטלה של צבי ים. כמו בהזמנה, ממש מולנו, מסיימת צבה גדולה לחפור ומתכוננת להטלה. כעשרה מטרים ממנה נמצאת צבה נוספת בעיצומה של ההטלה, ועוד שתי נקבות עוסקות בשלבים שונים של חפירה. כשאנחנו בזווית הנכונה אפשר לראות את עשרות הביצים מגיחות מהן, עטופות בריר.

החוף מלא בסרטני קוקוס ענקיים, ואנחנו נזהרים שלא ידרכו עלינו. נראה שהם אורבים לחמוס את הביצים, אבל יודעי דבר טוענים שהם ניזונים דוווקא מאגוזי קוקוס, שהם מצליחים להבקיע בצבתותיהם המסיביות. בערב, ליד הספינה, שוחה לו פרק ג' בסדרה: צב קטנטן, מזכיר בובת גומי שחורה, שנראה כאילו בקע היום לאוויר העולם.
איי אלדברה מספקים צלילות שקטות ונעימות לצד הרפתקאות מסעירות. ירדנו לאחת הצלילות ביום קייצי וצלול, ויצאנו לתוך סערה שהקשתה עלינו לחזור אל הספינה. עפנו בזרם המטורף של התעלה המערבית של אלדברה בזמן גאות, במהירות שקרובה ל-20 קילומטרים בשעה, כמו במגלשת מים, חולפים ביעף על פני המראות המופלאים ומרגישים לפחות כמו "סופרמן". עד עכשיו אני לא מבינה איך התנקזנו כולנו לאותו ערוץ, בתוך התעלה הרחבה, והגענו בדיוק לנקודה שבה עגנה הסירה הנאמנה שלנו.

 

משמאל לימין: הבוביס (סולות) המקננים באלדברה אינם מסתתרים או מתחמקים מן המבקרים באי. כיוון שאין טורפים באלדברה הם אינם מסתירים את הקן, או בונים אותו במקום קשה במיוחד לגישה ; המעברים החדים בין הצלילות הארוכות לבין הביקורים באיים, הכוללים צפייה בעופות ובבעלי חיים רבים, הופכים את חלוקת הזמן ואת השהות באלדברה למרתקות במיוחד | צילום: כריס קרמלי

שיחקנו מחבואים עם תמנון יצירתי, ששיעשע אותנו בהחלפת הצבעים המהירה שלו. לרגע הוא מסמיק, כאילו מתבייש, סגול כחציל, ורגע אחרי הוא נעלם. מסתבר שרק התקדם בצעד וקיבל את צבעו של האלמוג הבהיר שלידו הוא מתחבא. אנו נדהמים למראה הצבע שדוהר כגל על עורו.

זוהי בדיוק אלדברה: עד הרגע שבו רואים את מראותיה קשה לדעת אם מדובר בחלום או במציאות. וגם אחר כך.

הפוסט אלדברה – מסע צלילה הופיע ראשון במסע אחר