הדרך שנפרצה היית דרך עפר לא סלולה שהצריכה אישור מיוחד מהשלטונות הבריטים לנסיעה בה.

כיום הכביש סלול ומקביל לתוואי הכביש המנדטורי עם סטייה באזור אביבים ברעם. אורכו של הכביש מצומת בצת ועד לצומת  כ"ח הוא כ-63 ק"מ. נסיעה על כביש הצפון היא אטרקציה בפני עצמה: כביש הררי מפותל ברובו, עם חורש ים תיכוני המקיף אותו מכל צדדיו. באביב ניצבע הכביש בפרחי עץ השקד הפזורים לאורכו, ויחד עם הצהוב של הקידה השעירה, מתקבלת חגיגה צבעונית ושובת לב. לכל אלה מתווסף הנוף הנשקף על ארץ הלבנון, הגולן, עמק החולה והחרמון. לאורך הכביש ישובים רבים נופים מרהיבים ושלל אטרקציות ונקודות עניין מגוונות מאוד.

עוד לפני שניכנס לכביש הצפון מומלץ להיכנס לחוף בצת ולהתגלגל על הטיילת היפה לכיוון צפון. צילומים: יואב יעקובי

תחילת המסלול

אנחנו נתחיל את טיולנו ממערב למזרח, מהים לעמק החולה בדגש מלא על אתרים מונגשים לכיסא גלגלים. לשמחתי הרבה יש מספר רב של אתרים מונגשים שזה משמח ומעודד מאוד. עוד לפני שניכנס לכביש הצפון מומלץ להיכנס לחוף בצת ולהתגלגל על הטיילת היפה לכיוון צפון ואף אפשר לנוע לאורך מסילה הרכבת המנדטורית שנמשכת צפונה לבירות וטריפולי.

מחוף בצת כדאי להעפיל לראש הנקרה לתצפית מיוחדת על רצועת החוף הצפונית מהיפות והמיוחדות בארץ. ואף לראות את הכרמל וחיפה. כמובן שהאטרקציה המרכזית היא הנקרות.

הנקרות הן מערות ימיות שנוצרו במשך אלפי שניים, זעזועים תת קרקעים יצרו סדקים בסלע ומי הגשמים חדרו והמיסו את הסלע ויחד עם גלי הים נוצרו הנקרות.

נחזור לצומת בצת ונעלה על כביש הצפון, הלא הוא כביש 899 ונתחיל לנוע מזרחה נחצה את שלומי ונטפס לכיוון קיבוץ חניתה. חניתה הוא אחד מיישובי חומה ומגדל שבו נמצא מוזיאון שמספר את סיפור חניתה בדגש על יישובי חומה ומגדל.  בצאתנו מחניתה כדאי לעצור בתצפית שביט בה ניתן לראות את יופיו של הגליל המערבי. בהמשך נגיע ליער חניתה  שם ניתן לראות את דגם חומה ומגדל ולהתגלגל במסלול מונגש ולהנות מיער קסום ושקט. ביער יש שולחנות ואפשרות לפיקניק.

באביב ניצבע הכביש בפרחי עץ השקד הפזורים לאורכו, ויחד עם הצהוב של הקידה השעירה, מתקבלת חגיגה צבעונית ושובת לב

נחזור ל-899 ונמשיך מזרחה לפארק אדמית. כאן יש חניון מסודר עם שירותים ומסלול יפהפה לכיוון מערת קשת. מרום של 400 מטר מעל פני הים ניתן לצפות על מפרץ חיפה והגליל המערבי כשמתחתנו נחל בצת, הצפוני בנחלי הארץ. נמשיך  ולפני שנחלוף על קיבוץ איילון נזכיר שבקיבוץ פועלות שתי מסעדות מונגשות, האחת יותר לכיוון ארוחות צהריים וערב – "מסעדת 899", והשנייה היא "מיקה", המתאימה יותר לארוחות בוקר, קפה ומאפים תוצרת מקומית.

מרחק 5 דקות מאילון נגיע לפארק גורן. פארק רחב ידיים הצופה לנחל כזיב ולמבצר המונפורט. בפארק מסלול מונגש לתצפית ושולחנות פיקניק שירותים ומים. לאחר שהתגלגלנו בשביל התצפית מומלץ להמשיך בנסיעה בדרך נוף הצופה על ערוצו של נחל כזיב עד לכניסה למושב גרנות ומשם להתחבר חזרה לכביש הצפון.

תצפית על מבצר מונפורט מפארק גורן

נמשיך לשתולה ולחומות המצוירות, שתולה שוכנת בצמוד לגדר הגבול עם לבנון, רוב מתיישביו הם עולים מכורדיסטן. ביוני 1969 עלו לקרקע ועיצבו מושב עם אופי מסורתי ליברלי.

בגלל הקרבה ללבנון נבנתה החומה בגובה 4 מטר במטרה להגן על הגבול. מירב עוזיאל, תושבת המקום, הובילה את הפרויקט של החומות המצוירות. מירב יצרה קשר עם  ארטיס 4 ישראל (Artists 4 Israel), ארגון שמאגד אמנים מוכשרים מכל העולם שמאמינים בכוחה של האמנות ליצור שינוי. הרעיון של מירב היה ליצור תחושת ביטחון ולהפחית את תחושת המועקה והפחד מהחומות האפורות. מירב מוציאה סיורים מודרכים וניתן לתאם בנייד שמספרו 052-6538187 .למעוניינים אפשר להמשיך לעוד חומות מצוירות הנמצאות כ-3 ק"מ  לכיוון זרעית ולהגיע לנקודת החטיפה של רגב וגולדווסר. במקום גל-עד לזכר הרוגי התקרית. נסיעה של כקילומטר וחצי לכיוון זרעית תביא אותנו לפתח אחת ממנהרות חיזבאללה. הפתח סגור ולא ניתן להתקרב.

הרעיון של מירב היה ליצור תחושת ביטחון ולהפחית את תחושת המועקה והפחד מהחומות האפורות

פסוטה

נחזור ל-899 ונכוון לעבר הכפר הציורי פסוטה, שרובו ערבים נוצריים המשתייכים לכנסיה היוונית הקתולית. הכפר לא פונה במלחמת העצמאות יחד עם איקרית ובירעם, מסיבות לא ברורות. יש הטוענים שהמפקד בשטח סירב פקודה. בשנות ה-60 אלי כהן במסגרת הכשרתו כמרגל במוסד נשלח לכפר ולן אצל משפחה ממוצא סורי שם למד את אורחות החיים והבישול הסורי.

במרכז הכפר נמצאת הכנסייה שיופיה הביא את הנשיא אובמה שהגיע לביקור  בהיותו סנטור צעיר. בסמוך לכנסיה נמצא גרעין  הכפר העתיק. שביל צר ויפה מוביל בין בתי הכפר העתיקים אל כנסיה קטנה בת כ-400 שנה.

בכפר ישנה מסעדת בשרים טובה בשם אבו מוראד. יש נגישות רק פתיחת המעלון הצריכה להתבצע על המדרכה.

ברעם ובירעם

נחזור ל-899 בתוך החורש הים תיכוני העוטף אותנו בירוק כהה ובחורף מצטרפות פריחות עצי השקד "המאלצים" אותנו לנסוע באיטיות ולהנות משלל פריחות החורף עד הגיענו לגן הלאומי ברעם.

בשטח הגן מצויים מבני הכפר הערבי בירעם שתושביו הנוצרים פונו ממנו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור. בראש הגבעה נמצאת הכנסייה שפעילה בימי חג ואירועים מיוחדים. בנוסף נמצאים בתחומי הגן שתי בתי כנסת מתקופת התלמוד. בית הכנסת הגדול ובית הכנסת הקטן. מהגן הלאומי נמשיך לקיבוץ ברעם למוזיאון בר דוד לאומנות ויודאיקה. במוזיאון תערוכות מתחלפות ותערוכות קבועות, בחצר המוזיאון גן פסלים של האומן יגאל תומרקין.

מברעם נמשיך לקיבוץ השכן יראון בו ממוקם יקב הרי גליל. ביקב אפשר לקבל סיור מודרך הכולל טעימות והנאה שלמה מהנוף הקסום. ביקב ישנה גם חנות  למעוניינים לרכוש יינות. הקיבוץ הבא בדרכנו הוא מלכיה. במלכיה מומלץ מאוד להגיע למצפור הצופה על הלבנון, החרמון, הגולן, עמק החולה ועמק קדש.

יקב הרי הגליל

המצפור הוא גם אבן זיכרון לנופלים והנעדרים בקרבות מלכיה הקשים במלחמת העצמאות. רחבעם זאבי (גנדי) שימש בקרב כמ"מ כוח הרתק מהמצפור לכוחות הפלמ"ח הנסוגים (בפי המקומיים המצפור הוא "גבעת גנדי").

תל קדש וסיום המסלול

מהמצפור ניתן להשקיף על עמק קדש שאילו נרד בנסיעה קצרה  עד שנגיע לתל קדש.

אלה עתיקה בחניון האלה

בתל מסלול מעגלי בו נקודות תצפית על עמק קדש  העמוס כרמי ענבים ומטעי תפוח. בדרך נחלוף על שרידי מקדש רומאי מרשים. בתנ"ך העיר קדש הייתה אחת מערי המקלט. תפקידה של עיר המקלט היה לקלוט כאלה שרצחו בשגגה ולהצילם מפני נקמת הדם והעונש על כך שהרג אדם בחוסר זהירות. מתל קדש בנסיעה של שתי דקות בהן אפשר לזמזם את השיר "דודו" שכתב חיים חפר על חברו הטוב דודו צ'רקסקי שנהג בקרב על כיבוש מצודת ישע . במתחם המצודה קבר אחים ומוזיאון הרעות המספר את סיפור הקרב. בחצר המצודה תצפית  על עמק החולה, הגולן והחרמון. כאן, כשאנחנו ממש בקצה כביש הצפון, ישנה אפשרות לרדת לעמק לחניון נחל קדש בו צעדו לוחמי הפלמ"ח ומפקדם דודו לכיבוש המצודה. אפשר גם להישאר על ההר ולבקר בחניון האלה הסמוך למצודה. חניון מקסים כולו עצי אלה כאשר אחת גדולה ומרשימה מאוד בת כ-500 שנה.

בחניונים אלו שולחנות פיקניק וזה המקום לסיים את טיולנו בכביש הצפון המופלא.

מקומות לינה מומלצים למטיילים על כביש הצפון

מלון מטיילים איילון

מלון מטיילים מלכיה

המקום – מלון בוטיק במושב נטועה (במלון בריכה שאינה נגישה, אין מנוף שמוריד למים)

מפת כביש הצפון

הפוסט טיול מונגש על כביש הצפון הופיע ראשון במסע אחר

בחירת היעד

• בחרו ביעד שיש בו שירותי בריאות ברמה טובה.
• בחרו ביעד שיש בו נגישות טובה בדרכים, בתחבורה ובאטרקציות. מטיילים נכים ממליצים בין היתר על ברצלונה, אמסטרדם, מילאנו, וינה, לובליאנה, ברלין, דבלין, לונדון, טנריף, סינגפור, יפן, סידני, מלבורן, ניו יורק, סן דייגו, פלורידה ופלאיה דל כרמן במקסיקו כיעדים עם נגישות גבוהה.
• קרוז הוא בחירה נהדרת עבור מטיילים נכים או כאלה שמתקשים בהליכה. אניות נופש רבות מציעות נגישות בתאי השינה ולחללים הציבוריים (כמובן שיש לוודא לגבי כל חברה ואנייה באופן פרטני). בנוסף, האטרקציות הרבות, הנוף היפה הנשקף במהלך ההפלגה והאפשרות לעבור בין יעדים מבלי לצאת מהאנייה, הופכים את הקרוז לאפשרות אטרקטיבית עבור מטיילים בעלי מוגבלויות.
• ברחבי הרשת תמצאו אתרים עם סיפורי מסע של מטיילים נכים ומידע רב על רמת הנגישות באזורים שונים בעולם. סיפורי מסע כאלה בעברית תמצאו באתר נגישות בישראל.

הפתעה משמחת ולא צפויה: נגישות עד קו המים במפרץ אלונדה בכרתים | צילומים: שארטסטוק

טיסה והתנהלות בשדה התעופה

• בעת הזמנת הטיסה, חשוב לציין שאתם נוסעים עם מוגבלות ונעזרים בכיסא גלגלים. רצוי לבצע את ההזמנה בטלפון ולוודא שנציג החברה או סוכן הנסיעות כלל את המידע הזה בהזמנה.
• בכל מטוס יש מקומות ישיבה המיועדים לאנשים עם מוגבלויות. ציינו שאתם רוצים את המקומות האלה בעת הזמנת הטיסה, לא לפני שתבדקו את מיקומם של המושבים כדי לוודא שהם עונים על הצרכים שלכם.
• כדאי לדעת בשדה התעופה יש קדימות  לנכים בתור לבידוק הביטחוני.
• יש לכם את הזכות להגיע עם כיסא הגלגלים עד לפתח המטוס. זמן קצר לפני הנחיתה יש ליידע את הצוות שתזדקקו לכיסא הגלגלים מיד עם הירידה מהמטוס.
• במידה שאתם נזקקים לליווי ועזרה בטרמינל או לכיסא מעבר צר שמאפשר להגיע מפתח המטוס ועד למושב, ציינו זאת מראש.
• במידה שאתם נעזרים בקלנועית או בכיסא גלגלים ממונע, יש לשלוח לחברת התעופה את המפרט הטכני של הכיסא והסוללה ולבקש אישור שאכן ניתן להטיס את הכיסא/קלנועית ואת הסוללה.
• מוטב לטוס, ככל הניתן, בטיסות ישירות ולהמעיט בקונקשנים, שכן אלה הופכים את ההתנהלות בשדה התעופה למורכבת יותר.
• ניתן לבקש מחברת התעופה ליווי של איש צוות (מגיע לכם לרוב ללא תשלום) מדלפק הצ'ק אין ועד לשער העלייה למטוס, ומהמטוס לאחר הנחיתה ועד למסוע המזוודות.

עם תכנון מתאים, אפשר לטייל בעולם גם בכיסא גלגלים | צילומים: שאטרסטוק

בחירת מלון

• בכל אתר חיפוש מלונות יש אפשרות לסנן את הבחירה ולבדוק שבמלון יש חדרים נגישים לנכים. השתמשו בפונקציה הזו כדי לעשות סינון ראשוני.
• אחרי שיש לכם כמה מלונות פוטנציאליים, אל תסתפקו במידע שמופיע באתר המלון. שלחו מייל למחלקת ההזמנות כדי לוודא שאכן יש הסדרי נגישות לנכים. שאלו במייל כל שאלה העולה על דעתכם, ואל תזמינו את המלון לפני שאתם מקבלים תשובות.
• שאלות שכדאי לשאול על מנת לוודא שהמלון מתאים לכם: האם הכניסה למלון היא במפלס המדרכה או שיש מדרגות? האם יש רמפה שמובילה מהמדרכה לכניסה למלון? מהו רוחב פתחי הדלתות והמסדרונות? מה גובה המיטה? האם יש מקלחת או רק אמבטיה? האם המקלחת היא בגובה רצפת חדר האמבטיה, האם יש בה מוטות אחיזה והאם אם רחבה מספיק להכיל כיסא? האם כל שטחי המלון, כולל חדר האוכל והספא, נגישים לנכים? האם יש חנייה לנכים?
• כדאי להזמין את המלון זמן רב מראש, כיוון שלרוב מספר החדרים הנגישים במלון מצומצם.

לפני שאתם מזמינים חדר במלון חשוב לוודא שהנגישות מתחילה כבר בכניסה, עם רמפה נוחה לצד המדרגות

תחבורה

• לפני הנסיעה, בדקו עד כמה התחבורה הציבורית ביעד אליו אתם נוסעים נגישה לנכים.
• בערים רבות פועל אוטובוס תיירים אשר עובר באטרקציות המרכזיות בעיר, והנוסעים יכולים לעלות ולרדת בכל תחנה. אוטובוסים אלה נגישים לרוב לנכים וכדאי להשתמש בהם.
• כדאי להזמין לפני הנסיעה מונית נגישה לנכים שתאסוף אתכם משדה התעופה עד למלון.
• אם אתם מתכננים לשכור רכב ולנהוג בו, יש להזמין מראש (ורצוי זמן רב מראש) רכב עם מנגנון יד. ניתן גם להביא את מנגנון היד שלכם מהארץ, אך יש לעדכן את חברת ההשכרה, לוודא שהמנגנון תואם את הרכב שתשכרו ולוודא שהביטוח מכסה זאת.
• לפני שאתם מתחייבים לחברת השכרה, וודאו שהמיקום שלה בנמל התעופה נגיש לנכים.
• בישראל לא ניתן להנפיק תו חניית נכה לחו"ל. יש מדינות בהם ניתן לקבל תו נכה זמני עם הצגת דרכון ותעודת נכה. בדקו זאת בהתאם ליעד אליו אתם נוסעים.

אטרקציות

• אתרים רבים מציגים את עצמם כנגישים, אך בפועל הם נגישים רק באופן חלקי. בדקו מראש בטלפון או במייל האם יש נגישות לכל אזורי האתר או האם נדרש סיוע של איש צוות על מנת ליהנות מנגישות כזו (למשל, באמצעות רכב הסעה או קלנועית).
• פארקי שעשועים רבים נגישים למטיילים בעלי מוגבלויות. הפארקים של דיסני ברחבי העולם מצטיינים במיוחד בהיבט הזה, ומציעים חניית נכים נפרדת, מלונות שנגישים לנכים, שירותים נגישים, השכרת קלנועיות וכיסאות גלגלים, המתנה מקוצרת בתורים וגישה לנכים למגוון גדול של אטרקציות ומתקנים (בחלקם נדרשת העברה מכיסא הגלגלים ועל אחרים אפשר לעלות עם הכיסא).
• לא רק פארקים ומוזיאונים מצטיינים בנגישות לנכים. מסביב לעולם יש עוד הרבה אטרקציות מלהיבות מכל הסוגים עם נגישות טובה. הנה כמה מהפופולריות שבהן: הגלגל הענק לונדון איי, ארמון הדוג'ים בוונציה, ארמון ורסאי בצרפת, לה סגרדה פמיליה בברצלונה, הר הסוכר בריו דה ז'ניירו, מגוון פארקים לאומיים בארצות הברית, בהם אקדיה, אוורגליידס, ציון, גרנד קניון, גליישר ויילוסטון.
• אטרקציות רבות מציעות כניסה חינם או כניסה מוזלת לנכים. בררו מראש באינטרנט או בקופות האתר.

מוזיאון המדע בברצלונה, אחת מהערים הידידותיות בעולם לנכים | צילום: Sfrantic00 / Shutterstock.com

טיפים כלליים

• היעזרו ברשת. יש המון אתרים בהם אפשר לקרוא על חוויות של מטיילים נכים מסביב לעולם, למשל, האתר הזה.
• כדאי לברר מהן הזכויות המגיעות לכם על פי חוק ביעד אליו אתם נוסעים ולהדפיס אותן.
• ודאו שכיסא הגלגלים שלכם במצב טוב, על מנת להימנע מתקלות שעלולות להרוס לכם את הטיול.
• גם אם יידעתם את חברת התעופה על המוגבלות ובדקתם שהמקום בו תתארחו נגיש לנכים, צרו קשר כמה ימים לפני הנסיעה כדאי לוודא שוב שהכל רשום ושיש מענה ודאי לצרכים שלכם.
• ישנן חברות תיירות שמתמחות בשירותים לנכים ולמתקשים בהליכה, כולל טיולים מאורגנים לנכים ולבני משפחותיהם, התאמת מלונות נגישים ורכב שכור ועוד.
• עשו ביטוח רפואי מקיף, התואם את מצבכם, וספרו בפירוט על הבעיה ממנה אתם סובלים, על מנת להבטיח כיסוי רפואי מלא. אל תשכחו לבטח גם את הציוד שלכם.
• מומלץ לברר מראש על מקום מתאים ביעד להשכרת ציוד (כמו כיסא גלגלים או קלנועית) או לתיקון ציוד בעת הצורך.
• היו גמישים. לצד החשיבות בתכנון מוקדם וקפדני, צריך לקחת בחשבון שדברים משתבשים בטיול, ויש להם פוטנציאל גדול יותר להשתבש כשמטיילים בכיסא גלגלים. לכן חשוב לקבל שלפעמים, גם אם הכל תוכנן לפרטי פרטים, לא הכל ילך חלק. במקום לכעוס על בעיות שצצות, עדיף להשקיע את האנרגיה במציאת פתרונות.

והעיקר, שיהיה טיול מהנה ומלא ריגושים והרפתקאות!

הפוסט טיפים לטיול נגיש הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט טיול בכיסא גלגלים: להתגבר על כל המגבלות הופיע ראשון במסע אחר

פריז היא בשבילי סיפור אהבה ארוך ומתמשך שמתחיל בשירים של אדית פיאף, שרל טרנה ואיב מונטאן וממשיך באהבה גדולה לשפה ולספרות, לאוכל וליין.
בכיסא הגלגלים שלי נסעתי למקומות בצפון אמריקה, באנגליה, בסקוטלנד ובהולנד, שכנותיה של צרפת, עוד לפני שהגעתי אל בירתה. בכל נסיעה שכזו קיבלה פריז יותר ויותר את ההגדרה "היעד הבא", נכספת וחלומית. עד שבסתיו אחד, בסוף שנות השבעים, החלום התגשם.

שלטי אמייל בחנות Papeterie Moderne של ז'וז'ף, ברחוב "הפרזול בברזל" מספר 12. עדות לאמנויות של פעם

הערפילים שריחפו מעל נהר סן (Seine), רשרוש עלי השלכת הצהובים־החומים בגן החיות הקטן של הז'רדן דה פלנט (Jardin des Plantes), טעם האויסטר הראשון בלה־קופול
(La Coupole), מסעדת "מנקה הארובות הקטן"
(Le Petit Ramonneur) אפופת העשן בלה־האל (Les Halles), וכמובן הריח של פריז – תערובת של סיגריות ז'יטאן עם ניחוחות בשמים ועשן הרחוב – כל אלה בשבילי הם פריז בפעם הראשונה.
אבל היא היתה גם סיבוב אינסופי של חישוקי כיסא הגלגלים שלי, לא פעם על הכביש עצמו כשעוד לא היו מדרכות נגישות, מאבק באבנים מחוספסות וישנות, שאיפת עשן האוטובוסים שנפלט בגובה הישיבה שלי, וכפות ידיים שאוספות כמעט כל לכלוך שהצטבר על המדרכה.
זו היתה פריז של טרום פלוגות הקקנוע הירוקות, האופנוע ששואב את צואת הכלבים, הקרוי בפי הפריזאים Moto-Crottes. אז עדיין לא היה חוק שאילץ את הפריזאים לאסוף את צרכי הכלבים בשקית ניילון, ועד היעלמו של המטרד הזה פיתחתי מיומנות בלתי רגילה לעקוף את המכשולים המצחינים, ממש כמו המיומנות של הממהרים למטרו בבקרים.
יש משהו בחוויות הללו שמזכיר לי את חוויית הביבים של הסופר ג'ורג' אורוול ("זרוק ודפוק בפריז ובלונדון") בפריז. למשל, המפגשים הבלתי אמצעיים שלי עם הקלושארים, דרי הרחוב, בעיקר לאורך רציפי הסן, כאשר נזקקתי לעזרתם במפגש של כיסא הגלגלים שלי עם ספי המדרכות הגבוהים. כאחים למדרכה, הם תמיד שמחו לעזור.

לטעום מפריז שבמעבה האדמה
לשמחתי, מאז 2002 מובילה עיריית פריז מדיניות של הנגשה לנכים: הוספת רמפות למדרכות ולמעברי החצייה בכל רבעי העיר, התקנת מעליות במוזיאונים ישנים והתאמת

מעלית המותאמת לנכים בקו המטרו 14 בתחנת Gare de Lyon

חדרי שירותים למידות של כיסאות גלגלים. המדרכות גם הרבה יותר נקיות מבעבר. בפריז יש כיום 22 קווי אוטובוס נמוכי־סף, שנראים כמשתוחחים אל עבר המדרכה ונגישים לנכים.
זה חמש שנים פועל בעיר גם קו מטרו חדיש, קו 14, המכונה "מטאור", שהוא אוטומטי לחלוטין ונגיש לכיסאות גלגלים. כך הקִדמה משנה לבלי הכר את זווית הראייה שלי על עיר האורות. "לזזי המוקסמת", כפי שכתב ריימון קנו בספרו "זזי במטרו" שראה אור ב־1959, "לקח זמן מה להבחין שעל המדרכה, לא רחוק ממקום עומדה, ניצבה יצירה משונה מברזל אשר השלימה אותה הכתובת: מטרו" (תרגום איילה רהב, הוצאת כנרת).
אמנם מה שמעבר לפרזולי האר־נובו הירקרקים האלה בפתחי רוב תחנות המטרו עדיין נותר בגדר חידה בשבילי, אבל בשנים האחרונות לפחות גם אני יכולה לטעום מעט מפריז שמתחת לאדמה, באמצעות קו המטרו החדש. בינתיים יש בו שמונה תחנות; ב־2008 מתוכננת להיפתח תחנה נוספת ברובע הסיני.
כשאני יוצאת לשוטט ברחבי העיר, נקודת המוצא שלי היא לרוב סמוך לכיכר השָטֶלֶה
(Châtelet), שבה עוברים רוב קווי האוטובוס הנגישים. בגדה הימנית של הסן, ברחוב ששמו "הפִרזול בברזל" (Rue de la Ferronnerie ).
פרקו בעבר סחורות ששימשו לבניית העיר, והרחובות נושאים עד היום את שמות האומנים ומלאכותיהם. על המדרכה שליד בית מספר 11 מוטבע סמל מלכותו של הנרי הרביעי, שנרצח כאן בחודש מאי 1610, בדרכו מארמונו בלובר לארסנל שברובע מארה (Marais).
בבית מספר 12 נמצאת עדות לאומנויות של פעם, שריד אחרון של עידן השוק הסיטונאי – חנות בשם Papeterie Moderne. זו פריז הישנה שהכרתי בסרטים.
על רקע מדפים עמוסים לעייפה מספר לי ז'וזף בסלנג פריזאי כבד את קורות שלטי האמייל שממלאים את חנותו, הניצבת כאן מאז 1967. באוסף יש שלטי רחוב כחולים שמסגרתם ירוקה ותבליט האותיות שעליהן צבוע לבן, שלטי פרסומת מאמייל לאפריטיף הצרפתי Ricard שעיטרו בעבר ביסטרו שכונתיים, ועוד.
"זה התחיל ממש במקרה. עברתי פעם ליד קיטון של אומן באמייל ונשביתי ביופיים של

השלטים. כמעט שלא נותרו אומני עבודות יד באמייל", נאנח ז'וזף, "הם הולכים ומתים, הכל נעשה במחשב, והשלטים עצמם הפכו להיות שטוחים, כבר לא מרקעים אותם".  בתום הביקור בחנות מובילה אותי המעלית השקופה באמצע מדרחוב לה־האל, שעיצובה עתידני, היישר אל מעבה האדמה, אל קו 14 של הרכבת התחתית. ביציאה מהמעלית אני פונה למכשיר האוטומטי לקניית כרטיסים, המותאם לגובהו של היושב בכיסא גלגלים. השירותים ברציפים נגישים לכיסאות גלגלים, והם גם אוטומטיים: הם נפתחים בלחיצת כפתור, נסגרים אוטומטית ונפתחים מחדש כאשר כיסא הגלגלים מיישר קו עם עין אלקטרונית.
על מדרכות פריז אפשר לראות מדי פעם בפעם מבני שירותים ועליהם הסמל הבינלאומי של כיסא הגלגלים. אבל לאלה אין טעם לנסות לשלשל מטבע – הם נפתחים רק באמצעות כרטיס מגנטי שמחלקת עיריית פריז – לתושביה בלבד, משום מה.
חוויית המטרו שלי סטרילית למדי, משום שבין קו 14 הנקי והיעיל ובין המטרו המיוזע והדחוס בשעות השיא יש קשר מנהלי בלבד. מתכנני ה"מטאור" אפילו מתגאים בכך שאי אפשר להתאבד בקו הזה – קירות זכוכית חוצצים בין המסילה לרציף, והם נפתחים רק כשהרכבת עוצרת בתחנה.

מרק עם מאה שנות היסטוריה
במסלולו מצפון־מערב פריז לדרום־מזרחה עובר קו מספר 14 בתחנת Gare de Lyon, שהכניסה אליה מן הרציף עוצבה כחממה טרופית ענקית, ובתחנת Cour Saint-Emilion (שבה יש יציאה לפארק ברסי [Bercy], ובו גם הגן על שמו של יצחק רבין). בנקודה זו חוצה הרכבת את הסן בדרכה מזרחה לרובע 13, הוא צ'יינה־טאון.
לרובע הזה אני נוסעת לפחות פעמיים בשנה כדי למלא את המזווה המתרוקן שלי בתבלינים מן המזרח הרחוק, ובעיקר כדי להתענג על האוכל הווייטנאמי שהכרתי כאן בביקורים קודמים. זה מסע אחר, לפריז שונה, אירו־אסייתית.
הנסיעה במטרו משנה גם את תפיסת הזמן שלי באשר לפריז. כעבור פחות מעשר דקות מאז עליתי לקו 14, בלי פקקי תנועה ובלי להיות תלויה ברצונם הטוב של נהגי מוניות רוטנים שאינם ששים תמיד לקחת נוסעים בכיסאות גלגלים, אני עולה במעלית בחזרה לרחוב, בתחנה הסופית – Pont de Tolbiac. בצד ימין רואים למרחוק את בנייני הספרייה הלאומית, פתוחים כספר.

אמיפריית התה. תה ואורז אמנם יש בסין, אבל באימפריה הצרפתית הזאת לוגמים מספלי חרסינה עדינים גם תה מסרי לנקה, מיפן, מהודו, מתורכיה ומאיראן

עד שתיפתח תחנת המטרו הבאה ב־2008 בלב הרובע הסיני, במקום ששכנו בו פעם מאגרי הפחם של העיר, אני מבדרת את עצמי ב"הליכה" אטית של עשר דקות אגב בהייה בעוגות ובלחמים שבחלונות הראווה של הפטיסרי והבולנז'רי.
הרובע הסיני הוא לא בדיוק סיני. יותר משיש בו סינים, יש בו מהגרים וצאצאי מהגרים שהגיעו לכאן כפליטי מלחמה מווייטנאם, מקמבודיה ומלאוס מאמצע שנות השבעים ואילך, ופיתחו חיי מסחר ומסעדנות ענפים. את ההמלצה על Le Bambou, המסעדה הווייטנאמית שאני אוהבת לפקוד, קיבלתי מטרין, צלם ממוצא וייטנאמי שעובד בסופי שבוע כפקיד קבלה בבית המלון Citadines, שבו אני נוהגת להתאכסן.
בכניסה למסעדה יש מדרגה אחת גבוהה, והצוות ישמח לעזור. המקום צפוף ורועש, גם בשל הלגימות החטופות והמהירות של דיירי השכונה ממרק ה־Pho. מספרים כי מאחורי המרק העממי הזה יש מאה שנות היסטוריה, וכי יש לו לפחות 17 אופני הכנה. לטעמי, הגרסה הערבה ביותר לחך היא גם הפשוטה ביותר – מרק עשוי מציר בשר, רוטב דגים ותבלינים, בהם אניס, קינמון, ציפורן, צ'ילי, ג'ינג'ר וכוסברה, ומוגש עם אטריות אורז.
אין צורך להתאמץ לשחזר את המרק הנפלא הזה בבית. אצל Tang Frères, סופרמרקט ענקי למוצרים מן המזרח הרחוק, מרחק חמש דקות הליכה מהמסעדה לתוך Avenue d’Ivry, אפשר לקנות גרסת עשה זאת בעצמך המיובאת מן המזרח הרחוק, בתרכיז הדומה מאוד למקור.

אל מרתפי ג'אז בזרועות שומרי סף
לאחר הארוחה אני יוצאת לאחד התענוגות הגדולים בפריז – שיטוט חסר מטרה, מקרי ועצל. Flâner – כך הוא נקרא בצרפתית. באחד השיטוטים האלה ברובע הסיני גיליתי פעם גם את אימפריית התה L’Empire des Thés, ב־101, Avenue de Choisy. תה ואורז אמנם יש בסין, אבל באימפריה הצרפתית הזאת – אי של שקט ושלווה בלב השדרה ההומה – לוגמים מספלי חרסינה עדינים גם תה מיפן, מהודו, מתורכיה ומאיראן.
בסמוך לבית התה, ב־Place d’Italie, עובר אוטובוס 27 הנגיש, שחוזר במסלולו צפונה למרכז העיר לעבר הסן, דרך גני לוקסמבורג (Jardin du Luxembourg) ורחוב Saint Michel וחוצה את הנהר ליד מוזיאון הלובר, ב־Pont du Carrousel. לא רחוק מכאן נמצא עוד אי שלו – בית הקפה Le Fumoir (מדרגה גבוהה אחת בכניסה ושירותים נגישים).
כאן אפשר להתענג על הקפה תוך כדי עיון בעיתונים ובכתבי עת מכל העולם. אבל ההפתעה של המקום היא ספרייה עם 3,000 כותרים, הפועלת בשיטת "קח ותן". אם לקחתם כמה ספרים מיותרים לטיול ואתם רוצים להיפטר מהם, זה המקום. בתמורה אפשר לקחת ספר אחר.
מבית הקפה אפשר לחזור בקלות ב"הליכה" לאורך רציפי הסן אל כיכר השטלה. הכיכר קשורה אצלי גם לחוויות ג'אז מעניינות שהיו לי כאן לפני שנים רבות. אל המרתף של מועדון Le Dreher (שכבר הלך לעולמו, כמו רבים מהנגנים שהופיעו בו), ירדתי פעם בכיסא גלגלים בגרם מדרגות לולייני, בעזרת שני גברתנים. מטרת חוויית ה"אקסטרים" הזאת היתה לשמוע, בפעם הראשונה, את נגן סקסופון־הסופרן סטיב לייסי. ואל מרתף אחר, שם ניגן ושר בקולו המופנם החצוצרן צ'ט בייקר, נישאתי פעם בזרועותיו של שומר הסף.
גם כיום משמשת כיכר השטלה נקודת מוצא טובה למחפשים לשמוע ג'אז, והמקומות שבקרבתה נגישים קצת יותר. ב־Rue des Lombards מספר 42 נמצא אחד המועדונים המובילים, Duc des Lombards (מדרגה קטנה בכניסה), ובחודש שעבר נפתח מחדש גם מועדון הג'אז Sunside, שנשרף בראש השנה האזרחית 2005. יש מדרגה גבוהה בכניסה, המקום צר וארוך, ואם רוצים לשבת במקום טוב – כדאי לתאם זאת מראש.

הפוסט פריז בכיסא גלגלים הופיע ראשון במסע אחר