לאחרונה, חזרנו ממחקר ראשוני של המין קוף הצמר הצהוב ברחבי הטווח הגיאוגרפי שבו הוא נמצא, זה היה הסקר הראשון שנעשה ב- 25 השנים האחרונות. אספנו נתונים על המצב, התפוצה, גודל האוכלוסייה והאיומים הסביבתיים ב-11 מקומות שונים. בחמישה מקומות מצאנו קבוצות או עקבות של הקופים. לצערנו, מצאנו גם אזורים שלמים, שפעם אכלסו את הקופים הללו וכיום היערות שהיו בהם מבוראים לחלוטין והקופים נעלמו. באזורים אחרים היער קיים אך הקופים ניצודו עד כליה.

קופי הצמר צהוב-הזנב הם מהגדולים בקופי העולם החדש (דרום ומרכז אמריקה), משקלם כעשרה קילוגרם, הבטן והפנים שלהם שחורים עם כתם לבן מסביב לפה, הגב אדום כהה בעל ברק מטאלי וקצה הזנב צהוב. לזכרים שיער צהוב-כתום וארוך מסביב לאשכים. הזנב שלהם בעל יכולת אחיזה, תכונה מיוחדת למספר מצומצם של קופי העולם החדש, והם נוהגים להחזיק בו ענפים או להיתלות ממנו במהופך, מה שמשאיר להם ארבע גפיים נוספות לאיסוף ואכילה של הפירות ומיני העלים החביבים עליהם.

הם חיים בקבוצות המורכבות בדרך כלל משמונה עד עשרה פרטים: זכרים, נקבות ותינוקות. הקופים אינם בורחים למראה אדם, להיפך, למשמע קולות אנשים, הם מגיעים בריצה ממרחקים, ומתארגנים כדי להגן על הטריטוריה שלהם. כששמעו אותנו מתקרבים לאזור שלהם, התייצבו הקופים גבוה מעלינו, על העצים שמסביב וצעקו בכעס תוך כדי טלטול ושבירת ענפים וזריקתם לכיווננו. הזכרים הסתובבו והראו את אחוריהם הצבעוניים שוב ושוב כדי להבהיר לנו הפולשים, מי הבוס. אפילו הצעירים ביותר בלהקה ירדו מגב הוריהם והשתתפו במהומה הכללית. אחרי כשעה, בערך, הקופים נרגעו והתחילו לאכול בשקט מעלינו, נקבה אחת אפילו נרדמה ממש מעל ראשנו. הצלחנו לצלם ולהסריט שתי קבוצות של קופים ולאסוף מידע חשוב וחדש על המין.

הגנה מפני ציידים
ניסינו גם לעקוב אחר הציד של הקופים באזור. קבוצות הילידים (אנשי האינקה והאגוורונה) שחיים במקום צדים את קופי הצמר למאכל. לעומתם המתיישבים החדשים (המסטיסוס) שהגיעו מאזור האנדים הגבוהים ומהווים את רוב תושבי האזור, אינם אוכלים פרימאטים וצדים אותם רק באופן מזדמן למטרת מסחר מקומי, כשעשוע וסמל מעמדי. הקוף הראשון שפגשנו, בבעלות פרטית, נקרא חואניטו. הוא היה זכר בן כשישה חודשים, שניצוד ונמכר בין המשפחות המקומיות. מצאנו אותו קשור בחצר אחורית של משפחה מקומית. המזון היחיד שקיבל היה קליפות בננה ירוקות וקליפות תפוחי אדמה, תפריט שונה מהתפריט הטבעי לו. המשפחה שהחזיקה בו ניסתה למכור לנו אותו במחיר של 200 סול (270 שקל) למרות שמחיר המקומי לקוף כזה הוא בערך 30 סול (40 שקל). כמובן שלא קנינו אותו, כיוון שקנייה של חיות בר רק מעודדת ציד של בעלי חיים נוספים. ניסינו להביא את הרשויות המקומיות, אבל עד שהסכימו לפעול חואניטו מת.

כשבועיים לאחר מכן מצאנו את אספרנסה, קופה קטנטנה בת שלושה חודשים שהייתה קשורה בבית של משפחה ענייה במיוחד באחד הכפרים. בשילוב של הסברים, איומים והבטחות הצלחנו לקבל את הקופיפה הקטנה בלי לשלם עליה כסף ולהעביר אותה למרכז השיקום "איקמה פרו" (IKAMA Peru). לצערנו, למרות הטיפול המסור שקיבלה במרכז, מתה אספרנסה אחרי פחות מחודשיים. קופי הצמר הם בעלי חיים אינטליגנטיים ורגישים במיוחד, שאינם סובלים את החיים בשבי. הם מתים משברון לב וממחלות זמן קצר לאחר השבייה.

למען השימור

השמורה אמורה לקום באזור שנקרא לוס קוראלס, אזור לא מיושב, שמאוכלס בקבוצות רבות של קופים ממינים שונים

הסקר שאנו יוזמים נעשה כדי לספק בסיס לפרויקט ארוך טווח לשימור המין. ואכן אחד המקומות שביקרנו בהם נמצא מתאים ביותר למאמץ שכזה. אזור ימברסבאמבה נמצא בין שלוש שמורות טבע, שאומנם מוגנות רק באופן חלקי, אך אוכלוסיות הקופים שבהן בטוחות יחסית. לכן לשימור היערות של ימברסבאמבה יש חשיבות מיוחדת, כי הם מהווים מסדרון ביולוגי טבעי בין אוכלוסיות בעלי החיים השונות ומאפשרים מעבר ביניהם. מצאנו בימברסבאמבה נוכחות גבוהה יחסית של הקופים ויער מדהים ביופיו.

האזור סובל מלחצים עצומים, שנובעים מגידול מסיבי של האוכלוסייה האנושית, כפרים חדשים צצים באזור בתדירות גבוהה והיערות נעלמים במהירות. האנשים מתפרנסים מכריתת עצים כבדים (למשל מהגוני) וממכירתם במחיר נמוך ביותר לחברות שעושות הון עתק משיווקם בעולם המתקדם. גידולי בקר וקפה שכיחים כאן אך בגלל המדרונות התלולים והסחף, האדמות עניות ויש צורך לכרות עוד ועוד מהיער בשביל החקלאות. האוכלוסייה ענייה ביותר ושינויי האקלים, שמתחילים להשפיע על העולם כולו, פוגעים באזור בצורה קשה ביותר: שיטפונות בחורף ויובש כבד בקיץ מאיימים על הכפריים מדי שנה.
נפגשנו עם הרבה אנשים מהכפרים המקומיים, שהציעו הקמה של שמורת טבע שתנוהל על-ידי הקהילה המקומית להגנה על חיות הבר. השמורה אמורה לקום באזור שנקרא לוס קוראלס ((Los Corrales אזור לא מיושב, שמאוכלס בקבוצות רבות של קופים ממינים שונים. אנחנו בתמורה הצענו לעזור לאנשים למצוא אפשרויות הכנסה שיפגעו פחות בסביבה אבל לא יפגעו ברווחים של המשפחות. תיירות אקולוגית, שיווק האומנויות המסורתיות של הנשים, וייעור מחדש של אזורים כרותים, בעצים בעלי ערך כלכלי וערך לבעלי החיים, הם חלק מהפעולות המתוכננות כעזרה לאוכלוסיה המקומית. חינוך סביבתי, שינתן בבתי הספר על ידי מתנדבים פרואניים, יבטיח את הבנת הדור הבא לגבי החשיבות של שימור הסביבה הכול-כך המיוחדת שבה הם חיים.

מי אנחנו ולמה העתיד הוורוד
בעשר השנים האחרונות עבדנו בכמה מקלטים לחיות בר באמריקה הדרומית ובמרכזי השבה לטבע של חיות בר בתאילנד ואף בחי-בר יטבתה, בישראל. נפגשנו בבוליביה, כשהתנדבנו במקלט הקופים בוילה טונארי, ומשם המשכנו לכמה מרכזים נוספים וביניהם אמזוניקו שבאקוודור. בשנת 2004, כשהתנדבנו במרכז השיקום לגיבונים בפוקט, התחתנו בחתונה שהייתה הפעם הראשונה בעולם, חיקוי של הרגלי החיזור של הגיבונים (הכלה, ירדה באומגה מהעצים וכולם שרו שירי גיבון). שנינו סיימנו תואר שני בשימור פרימאטים באוניברסיטת אוקספורד ברוקס באנגליה ומאז חזרנו לקולומביה ופרו למחקרי קופים.

את השנים הקרובות אנחנו מתכוונים להקדיש להקמת הפרויקט, ליצירת שמורת הטבע ולחקר בעלי החיים הנמצאים בה. הקמנו עמותה שתאפשר לנו גיוס כספים לפרויקט זה ולפרויקטים נוספים שאנחנו מתכננים להגנה על קופי העולם החדש ויערות העד שבהם הם חיים. ובחודש הבא נחזור לפרו כדי להתחיל את העבודה. כמובן שנשוב ונעדכן את קוראי מסע אחר בפרטי המסע. מידע נוסף על העמותה ופועליה אפשר למצוא באתר העמותה.
פרויקט השימור של קוף הצמר צהוב הזנב תלוי בכל מאת האחוזים בתרומות.
לתמיכה בפרויקט בכל דרך אחרת וליצירת קשר ניתן לפנות ל nogashanee@gmail.com– או למערכת אתר מסע אחר.

הפוסט פרו – שומרים על קוף הצמר הופיע ראשון במסע אחר

בעיה נוספת עימה אנו מתמודדים היא ניסיון העבר שחוו המקומיים בקשריהם עם זרים. ניסיון זה הפך אותם למאוד חשדניים. לפי דבריהם, הרבה ארגונים באו לכפר בעבר והבטיחו הבטחות שונות שמעולם לא קוימו. באחד הכפרים המרוחקים מהכביש, כשהנשים ראו אותנו מתקרבים, הן החביאו את הילדים בבית מפחד שאנו גנבי ילדים.

המקומיים מעבירים אותנו סדרה של "מבחני קבלה" שמשתכללים מדי פעם. השעשוע החדש של הגברים בכפר הוא לבוא ולהשוויץ בפנינו בכישורי הציד שלהם. הם מרבים גם לשבח את המטעמים המיוחדים שהם מבשלים מבשר קופי הצמר צהוב הזנב וחיות אחרות שנמצאות על סף הכחדה עולמית. "קוף הצמר נורא טעים עם מלח ולימון", "לדוב האנדים יש טעם של בשר בקר" וכו'. כמובן שאותנו כל העניין קצת פחות מבדר ותוך שאנחנו מסבירים להם בחביבות ובסבלנות אין קץ, על החשיבות של שימור הסביבה והחי לדורות הבאים, חולפים במוחנו רעיונות ענישה נועזים שלעולם לא נוציא לפועל. לשמחתנו ולמזלן של החיות, נראה שחלק מהסיפורים מצוצים מהאצבע ונועדו רק לבדוק את הסבלנות שלנו.

החופש הגדול התחיל השבוע והילדים מסתובבים חסרי עיסוק. לכל ילד יש בכיס מקלעת גומי (רוגטקה). שאלנו את אחד הילדים מה הוא עושה עם הרוגטקה שלו והוא ענה בגאווה: "הורג ציפורים", "ולמה אתה הורג ציפורים?", "כדי שימותו", הוא ענה בהתלהבות. כמובן שקשה להתווכח עם היגיון כזה.

מסיבת חג המולד לתלמידי האנגלית

התקווה
למרות כל הקשיים נראה שבכל זאת יש תקווה. במעט הזמן שאנחנו פה הצלחנו למצוא מתנדבים רבים וכמה ארגונים פרואנים שרוצים לשתף פעולה עם הפרויקט. ארגון אחד מתכוון לקחת אחריות על החינוך של הילדים בכפרים, אחר יעזור בהקמה של שמורת הטבע. חברת תיירות אקולוגית תעזור למקומיים להתארגן לקבלת תיירים. מומחים מרחבי פרו הבטיחו לבוא ולהרצות בהתנדבות בנושאי סביבה.

רוב אנשי האזור קיבלו את פנינו בהתלהבות. ביקרנו בחמשת הכפרים עימם נעבוד וארגנו פגישה כללית בכל אחד מהם. כל מי שהגיע לפגישות הסכים לעבוד איתנו ורובם התנדבו לעזור. הם תרמו לנו חדרי מגורים ומשרד ומסרבים בתוקף לקבל עבורם תשלום. צבענו את המשרד, ציירנו קופים על הקירות ואספנו כמה ספרים ומשחקים. בימים הראשונים אף אחד לא התקרב. לאחר כמה ימים החלו הילדים והמבוגרים לגלות את האוצרות שבמשרד והתאספו ליד הדלת. לאחרונה הילדים מציפים את המשרד עד שכמעט אין בו מקום בשבילנו. הם מתעניינים בחיות ורוצים לשחק וללמוד אנגלית. משחק הזיכרון שהכנתי עבורם המורכב מציורים וממילים באנגלית עובד שעות נוספות – נראה שהוא משחק החשיבה היחיד בכפר. התחלנו גם ללמד אנגלית בצורה מסודרת ועכשיו יש לנו שישים תלמידים מגיל שש עד שבעים.

בעזרת הציוד שקנינו הקימו חברי הקהילה את המשתלה הראשונה מבין חמש שמתוכננות לעצים מקומיים. שלושים אנשים הגיעו לעבוד איתנו, ובשעות מעטות השלימו את בניית המשתלה במרץ ובהתלהבות שהדהימו אותנו. אפילו המשורר המקומי הגיע למשרד באחד הימים והודיע שהוא מתכוון לכתוב שירים בשבח היערות ושתילת העצים.

עובדה המשמחת ביותר מבחינתנו היא שמנהיגי הקהילה החליטו להילחם בצייד ובסחר הלא חוקי בחיות בר מוגנות והציעו לחתום על הסכם איסור ציד עם כל בני הכפרים ולדאוג שהרונדה (המשמר האזרחי המקומי) תפעל לעצירת הציד.
היקף ההיענות מפתיע אותנו מאוד. האזור שבחרנו לעבוד בו עני ולא מפותח והאוכלוסייה באזור מושמצת תכופות כמסוכנת, לא מחונכת וסגורה לחלוטין לרעיונות של פיתוח ושימור סביבה. ההתקדמות המהירה של הפרויקט עד כה מעידה על ההיפך הגמור.

הקופים שלנו
ביקרנו מספר פעמים ביער ופגשנו את הקופים "שלנו". מצאנו אותם בחלקת יער קטנה ולא נגישה (כדי להגיע אליהם נדרשו שלוש שעות של הליכה בין קוצים ובורות לא צפויים). בקבוצה היו לפחות שמונה קופים שנראו מצוין, שמנים, רעשנים וכהרגלם לא מפחדים כלל. הם אפילו התקרבו אלינו כדי לבדוק מי הם חסרי הכישרון, שנופלים לבורות ומשתטחים על האדמה.

מנהיגי הכפר פנו אל בעליו של היער הזה והוא הסכים לתרום חלק מהאדמה שבבעלותו לקהילה, כדי להציל את הקופים, ולפתח תיירות שתתרום לכלכלת הקהילה. זה אומנם יער זעיר אבל מרחקו מן הכביש אינו גדול, כך שהוא נגיש יחסית. אדמת היער מכוסה בסלעים מדהימים, ויש בו מערות יפהפיות כך שאם נפתח בו שבילים הוא יוכל להפוך לפנינת תיירות. אנו מאמינים שתיירות ודרכי פרנסה נוספות, שאינן כריתת עצים, תכנסנה כסף, וכך נשכנע אנשים נוספים לתת לקהילה אדמות. אז ניצור שמורת טבע לקופים שבחלק קטן ממנה תהיה תיירות, ובחלקה האחר נחזק את אוכלוסיית הקופים.

העבודה עוד רבה ואנחנו צריכים הרבה משאבים ועזרה. בקרוב יחל הארגון "ברית עולם" לשלוח מתנדבים לפרויקט וייקח על עצמו חלק גדול מהעזרה לקהילה. המעוניינים להתנדב מוזמנים לפנות למיכל: 052-5351118.

• לכתבה הראשונה בסדרה »

• לאתר העמותה »

הפוסט פרו – שומרים על קוף הצמר – חלק ב' הופיע ראשון במסע אחר