נגה שני - מסע אחר https://www.masa.co.il/masa_tags/נגה-שני/ Sat, 02 Sep 2017 04:10:25 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7.4 פרו – שומרים על קוף הצמרhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a6%d7%9e%d7%a8/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a4%25d7%25a8%25d7%2595-%25d7%25a9%25d7%2595%25d7%259e%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%25a2%25d7%259c-%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%25a3-%25d7%2594%25d7%25a6%25d7%259e%25d7%25a8 https://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a6%d7%9e%d7%a8/#respond Sun, 03 Mar 2013 09:12:32 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a6%d7%9e%d7%a8/קוף הצמר צהוב הזנב נמצא על סף הכחדה עולמית, מוחלטת. כיום שורדים פחות ממאתיים וחמישים פרטים. תפוצת המין מוגבלת ליערות העננים באזור האנדים הטרופיים, שבצפון-מזרח פרו: אזור שידוע כבעל מגוון המינים הגדול ביותר בעולם וככזה שעומד בפני הרס, בקצב המהיר ביותר בעולם. הזואולוגים סם ונגה שני פועלים נמרצות לשימורו של האזור ולהגנה על הקופים. אתר מסע אחר יעקוב במהלך השנה הקרובה אחר מחקרם ופעולות השימור שלהם

הפוסט פרו – שומרים על קוף הצמר הופיע ראשון במסע אחר

]]>

לאחרונה, חזרנו ממחקר ראשוני של המין קוף הצמר הצהוב ברחבי הטווח הגיאוגרפי שבו הוא נמצא, זה היה הסקר הראשון שנעשה ב- 25 השנים האחרונות. אספנו נתונים על המצב, התפוצה, גודל האוכלוסייה והאיומים הסביבתיים ב-11 מקומות שונים. בחמישה מקומות מצאנו קבוצות או עקבות של הקופים. לצערנו, מצאנו גם אזורים שלמים, שפעם אכלסו את הקופים הללו וכיום היערות שהיו בהם מבוראים לחלוטין והקופים נעלמו. באזורים אחרים היער קיים אך הקופים ניצודו עד כליה.

קופי הצמר צהוב-הזנב הם מהגדולים בקופי העולם החדש (דרום ומרכז אמריקה), משקלם כעשרה קילוגרם, הבטן והפנים שלהם שחורים עם כתם לבן מסביב לפה, הגב אדום כהה בעל ברק מטאלי וקצה הזנב צהוב. לזכרים שיער צהוב-כתום וארוך מסביב לאשכים. הזנב שלהם בעל יכולת אחיזה, תכונה מיוחדת למספר מצומצם של קופי העולם החדש, והם נוהגים להחזיק בו ענפים או להיתלות ממנו במהופך, מה שמשאיר להם ארבע גפיים נוספות לאיסוף ואכילה של הפירות ומיני העלים החביבים עליהם.

הם חיים בקבוצות המורכבות בדרך כלל משמונה עד עשרה פרטים: זכרים, נקבות ותינוקות. הקופים אינם בורחים למראה אדם, להיפך, למשמע קולות אנשים, הם מגיעים בריצה ממרחקים, ומתארגנים כדי להגן על הטריטוריה שלהם. כששמעו אותנו מתקרבים לאזור שלהם, התייצבו הקופים גבוה מעלינו, על העצים שמסביב וצעקו בכעס תוך כדי טלטול ושבירת ענפים וזריקתם לכיווננו. הזכרים הסתובבו והראו את אחוריהם הצבעוניים שוב ושוב כדי להבהיר לנו הפולשים, מי הבוס. אפילו הצעירים ביותר בלהקה ירדו מגב הוריהם והשתתפו במהומה הכללית. אחרי כשעה, בערך, הקופים נרגעו והתחילו לאכול בשקט מעלינו, נקבה אחת אפילו נרדמה ממש מעל ראשנו. הצלחנו לצלם ולהסריט שתי קבוצות של קופים ולאסוף מידע חשוב וחדש על המין.

הגנה מפני ציידים
ניסינו גם לעקוב אחר הציד של הקופים באזור. קבוצות הילידים (אנשי האינקה והאגוורונה) שחיים במקום צדים את קופי הצמר למאכל. לעומתם המתיישבים החדשים (המסטיסוס) שהגיעו מאזור האנדים הגבוהים ומהווים את רוב תושבי האזור, אינם אוכלים פרימאטים וצדים אותם רק באופן מזדמן למטרת מסחר מקומי, כשעשוע וסמל מעמדי. הקוף הראשון שפגשנו, בבעלות פרטית, נקרא חואניטו. הוא היה זכר בן כשישה חודשים, שניצוד ונמכר בין המשפחות המקומיות. מצאנו אותו קשור בחצר אחורית של משפחה מקומית. המזון היחיד שקיבל היה קליפות בננה ירוקות וקליפות תפוחי אדמה, תפריט שונה מהתפריט הטבעי לו. המשפחה שהחזיקה בו ניסתה למכור לנו אותו במחיר של 200 סול (270 שקל) למרות שמחיר המקומי לקוף כזה הוא בערך 30 סול (40 שקל). כמובן שלא קנינו אותו, כיוון שקנייה של חיות בר רק מעודדת ציד של בעלי חיים נוספים. ניסינו להביא את הרשויות המקומיות, אבל עד שהסכימו לפעול חואניטו מת.

כשבועיים לאחר מכן מצאנו את אספרנסה, קופה קטנטנה בת שלושה חודשים שהייתה קשורה בבית של משפחה ענייה במיוחד באחד הכפרים. בשילוב של הסברים, איומים והבטחות הצלחנו לקבל את הקופיפה הקטנה בלי לשלם עליה כסף ולהעביר אותה למרכז השיקום "איקמה פרו" (IKAMA Peru). לצערנו, למרות הטיפול המסור שקיבלה במרכז, מתה אספרנסה אחרי פחות מחודשיים. קופי הצמר הם בעלי חיים אינטליגנטיים ורגישים במיוחד, שאינם סובלים את החיים בשבי. הם מתים משברון לב וממחלות זמן קצר לאחר השבייה.

למען השימור

השמורה אמורה לקום באזור שנקרא לוס קוראלס, אזור לא מיושב, שמאוכלס בקבוצות רבות של קופים ממינים שונים

הסקר שאנו יוזמים נעשה כדי לספק בסיס לפרויקט ארוך טווח לשימור המין. ואכן אחד המקומות שביקרנו בהם נמצא מתאים ביותר למאמץ שכזה. אזור ימברסבאמבה נמצא בין שלוש שמורות טבע, שאומנם מוגנות רק באופן חלקי, אך אוכלוסיות הקופים שבהן בטוחות יחסית. לכן לשימור היערות של ימברסבאמבה יש חשיבות מיוחדת, כי הם מהווים מסדרון ביולוגי טבעי בין אוכלוסיות בעלי החיים השונות ומאפשרים מעבר ביניהם. מצאנו בימברסבאמבה נוכחות גבוהה יחסית של הקופים ויער מדהים ביופיו.

האזור סובל מלחצים עצומים, שנובעים מגידול מסיבי של האוכלוסייה האנושית, כפרים חדשים צצים באזור בתדירות גבוהה והיערות נעלמים במהירות. האנשים מתפרנסים מכריתת עצים כבדים (למשל מהגוני) וממכירתם במחיר נמוך ביותר לחברות שעושות הון עתק משיווקם בעולם המתקדם. גידולי בקר וקפה שכיחים כאן אך בגלל המדרונות התלולים והסחף, האדמות עניות ויש צורך לכרות עוד ועוד מהיער בשביל החקלאות. האוכלוסייה ענייה ביותר ושינויי האקלים, שמתחילים להשפיע על העולם כולו, פוגעים באזור בצורה קשה ביותר: שיטפונות בחורף ויובש כבד בקיץ מאיימים על הכפריים מדי שנה.
נפגשנו עם הרבה אנשים מהכפרים המקומיים, שהציעו הקמה של שמורת טבע שתנוהל על-ידי הקהילה המקומית להגנה על חיות הבר. השמורה אמורה לקום באזור שנקרא לוס קוראלס ((Los Corrales אזור לא מיושב, שמאוכלס בקבוצות רבות של קופים ממינים שונים. אנחנו בתמורה הצענו לעזור לאנשים למצוא אפשרויות הכנסה שיפגעו פחות בסביבה אבל לא יפגעו ברווחים של המשפחות. תיירות אקולוגית, שיווק האומנויות המסורתיות של הנשים, וייעור מחדש של אזורים כרותים, בעצים בעלי ערך כלכלי וערך לבעלי החיים, הם חלק מהפעולות המתוכננות כעזרה לאוכלוסיה המקומית. חינוך סביבתי, שינתן בבתי הספר על ידי מתנדבים פרואניים, יבטיח את הבנת הדור הבא לגבי החשיבות של שימור הסביבה הכול-כך המיוחדת שבה הם חיים.

מי אנחנו ולמה העתיד הוורוד
בעשר השנים האחרונות עבדנו בכמה מקלטים לחיות בר באמריקה הדרומית ובמרכזי השבה לטבע של חיות בר בתאילנד ואף בחי-בר יטבתה, בישראל. נפגשנו בבוליביה, כשהתנדבנו במקלט הקופים בוילה טונארי, ומשם המשכנו לכמה מרכזים נוספים וביניהם אמזוניקו שבאקוודור. בשנת 2004, כשהתנדבנו במרכז השיקום לגיבונים בפוקט, התחתנו בחתונה שהייתה הפעם הראשונה בעולם, חיקוי של הרגלי החיזור של הגיבונים (הכלה, ירדה באומגה מהעצים וכולם שרו שירי גיבון). שנינו סיימנו תואר שני בשימור פרימאטים באוניברסיטת אוקספורד ברוקס באנגליה ומאז חזרנו לקולומביה ופרו למחקרי קופים.

את השנים הקרובות אנחנו מתכוונים להקדיש להקמת הפרויקט, ליצירת שמורת הטבע ולחקר בעלי החיים הנמצאים בה. הקמנו עמותה שתאפשר לנו גיוס כספים לפרויקט זה ולפרויקטים נוספים שאנחנו מתכננים להגנה על קופי העולם החדש ויערות העד שבהם הם חיים. ובחודש הבא נחזור לפרו כדי להתחיל את העבודה. כמובן שנשוב ונעדכן את קוראי מסע אחר בפרטי המסע. מידע נוסף על העמותה ופועליה אפשר למצוא באתר העמותה.
פרויקט השימור של קוף הצמר צהוב הזנב תלוי בכל מאת האחוזים בתרומות.
לתמיכה בפרויקט בכל דרך אחרת וליצירת קשר ניתן לפנות ל nogashanee@gmail.com– או למערכת אתר מסע אחר.

הפוסט פרו – שומרים על קוף הצמר הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a6%d7%9e%d7%a8/feed/ 0
פרו – שומרים על קוף הצמר – חלק ב'https://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a6%d7%9e%d7%a8-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a4%25d7%25a8%25d7%2595-%25d7%25a9%25d7%2595%25d7%259e%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%25a2%25d7%259c-%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%25a3-%25d7%2594%25d7%25a6%25d7%259e%25d7%25a8-%25d7%2597%25d7%259c%25d7%25a7-%25d7%2591 https://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a6%d7%9e%d7%a8-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91/#respond Wed, 14 Jan 2009 15:05:18 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a6%d7%9e%d7%a8-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91/הזואולוגים נגה וסם שני פועלים בחודשים האחרונים בפרו כדי למצוא דרכים להגן על קוף הצמר צהוב הזנב, הנמצא על סף הכחדה עולמית. איך מתמודדים עם הקשיים העצומים שכרוכים בפרויקט כזה? דיווח מלה אספרנסה בצפון פרו

הפוסט פרו – שומרים על קוף הצמר – חלק ב' הופיע ראשון במסע אחר

]]>
כאשר חזרנו לאזור לה אספרנסה לפני חודשיים, לאחר שגייסנו כסף למימון הפרויקט, הסתבר לנו כי המצב באזור הרבה יותר מסובך ממה שחשבנו בתחילה. נראה שהמקום סובל מכל בעיה חברתית או סביבתית שאי פעם נזכרה בספרות בהקשר לאזורי עוני באמריקה הדרומית: שיכרות, אלימות, נישואי קרובים, דיכוי נשים, צייד לא חוקי של חיות בר, כריתה לא מבוקרת של היערות, סחר לא חוקי באדמות ותברואה לקויה הגורמת למחלות נוראיות. נוסף על כל אלה סובל האזור משינויי אקלים שגורמים לשיטפונות ולבצורות ולבעיות רבות נוספות. בכל פעם שנדמה לנו שהבנו קושי מסוים, "שלפו" המקומיים "מכובעם" עוד סיפור על אסון סביבתי. מבחינתנו, החמורה מכולן היא תופעת המכרות. כשעזבנו את לה-אספרנסה לפני כשישה חודשים היה באזור מכרה אחד, וכשחזרנו כבר פעלו כאן שני מכרות שמחפשים צינק. החוק בפרו לא מפרט איזו מחויבות יש למכרות כלפי הקהילה המקומית שבאדמותיה כורים, וזו אחריותם של בעלי המכרות להגיע להסכם ישירות עם הקהילה. בלה-אספרנסה מנצלים בעלי המכרות את רמת ההשכלה הנמוכה של המקומיים ואת העובדה שאין להם יועצים מומחים ומחתימים אותם על הסכמים נצלניים במיוחד, שגם אותם אינם מכבדים. עשרות אלפי דונמים נלקחים במחיר מגוחך והסביבה מזדהמת בקצב מהיר.

בעיה נוספת עימה אנו מתמודדים היא ניסיון העבר שחוו המקומיים בקשריהם עם זרים. ניסיון זה הפך אותם למאוד חשדניים. לפי דבריהם, הרבה ארגונים באו לכפר בעבר והבטיחו הבטחות שונות שמעולם לא קוימו. באחד הכפרים המרוחקים מהכביש, כשהנשים ראו אותנו מתקרבים, הן החביאו את הילדים בבית מפחד שאנו גנבי ילדים.

המקומיים מעבירים אותנו סדרה של "מבחני קבלה" שמשתכללים מדי פעם. השעשוע החדש של הגברים בכפר הוא לבוא ולהשוויץ בפנינו בכישורי הציד שלהם. הם מרבים גם לשבח את המטעמים המיוחדים שהם מבשלים מבשר קופי הצמר צהוב הזנב וחיות אחרות שנמצאות על סף הכחדה עולמית. "קוף הצמר נורא טעים עם מלח ולימון", "לדוב האנדים יש טעם של בשר בקר" וכו'. כמובן שאותנו כל העניין קצת פחות מבדר ותוך שאנחנו מסבירים להם בחביבות ובסבלנות אין קץ, על החשיבות של שימור הסביבה והחי לדורות הבאים, חולפים במוחנו רעיונות ענישה נועזים שלעולם לא נוציא לפועל. לשמחתנו ולמזלן של החיות, נראה שחלק מהסיפורים מצוצים מהאצבע ונועדו רק לבדוק את הסבלנות שלנו.

החופש הגדול התחיל השבוע והילדים מסתובבים חסרי עיסוק. לכל ילד יש בכיס מקלעת גומי (רוגטקה). שאלנו את אחד הילדים מה הוא עושה עם הרוגטקה שלו והוא ענה בגאווה: "הורג ציפורים", "ולמה אתה הורג ציפורים?", "כדי שימותו", הוא ענה בהתלהבות. כמובן שקשה להתווכח עם היגיון כזה.

מסיבת חג המולד לתלמידי האנגלית

התקווה
למרות כל הקשיים נראה שבכל זאת יש תקווה. במעט הזמן שאנחנו פה הצלחנו למצוא מתנדבים רבים וכמה ארגונים פרואנים שרוצים לשתף פעולה עם הפרויקט. ארגון אחד מתכוון לקחת אחריות על החינוך של הילדים בכפרים, אחר יעזור בהקמה של שמורת הטבע. חברת תיירות אקולוגית תעזור למקומיים להתארגן לקבלת תיירים. מומחים מרחבי פרו הבטיחו לבוא ולהרצות בהתנדבות בנושאי סביבה.

רוב אנשי האזור קיבלו את פנינו בהתלהבות. ביקרנו בחמשת הכפרים עימם נעבוד וארגנו פגישה כללית בכל אחד מהם. כל מי שהגיע לפגישות הסכים לעבוד איתנו ורובם התנדבו לעזור. הם תרמו לנו חדרי מגורים ומשרד ומסרבים בתוקף לקבל עבורם תשלום. צבענו את המשרד, ציירנו קופים על הקירות ואספנו כמה ספרים ומשחקים. בימים הראשונים אף אחד לא התקרב. לאחר כמה ימים החלו הילדים והמבוגרים לגלות את האוצרות שבמשרד והתאספו ליד הדלת. לאחרונה הילדים מציפים את המשרד עד שכמעט אין בו מקום בשבילנו. הם מתעניינים בחיות ורוצים לשחק וללמוד אנגלית. משחק הזיכרון שהכנתי עבורם המורכב מציורים וממילים באנגלית עובד שעות נוספות – נראה שהוא משחק החשיבה היחיד בכפר. התחלנו גם ללמד אנגלית בצורה מסודרת ועכשיו יש לנו שישים תלמידים מגיל שש עד שבעים.

בעזרת הציוד שקנינו הקימו חברי הקהילה את המשתלה הראשונה מבין חמש שמתוכננות לעצים מקומיים. שלושים אנשים הגיעו לעבוד איתנו, ובשעות מעטות השלימו את בניית המשתלה במרץ ובהתלהבות שהדהימו אותנו. אפילו המשורר המקומי הגיע למשרד באחד הימים והודיע שהוא מתכוון לכתוב שירים בשבח היערות ושתילת העצים.

עובדה המשמחת ביותר מבחינתנו היא שמנהיגי הקהילה החליטו להילחם בצייד ובסחר הלא חוקי בחיות בר מוגנות והציעו לחתום על הסכם איסור ציד עם כל בני הכפרים ולדאוג שהרונדה (המשמר האזרחי המקומי) תפעל לעצירת הציד.
היקף ההיענות מפתיע אותנו מאוד. האזור שבחרנו לעבוד בו עני ולא מפותח והאוכלוסייה באזור מושמצת תכופות כמסוכנת, לא מחונכת וסגורה לחלוטין לרעיונות של פיתוח ושימור סביבה. ההתקדמות המהירה של הפרויקט עד כה מעידה על ההיפך הגמור.

הקופים שלנו
ביקרנו מספר פעמים ביער ופגשנו את הקופים "שלנו". מצאנו אותם בחלקת יער קטנה ולא נגישה (כדי להגיע אליהם נדרשו שלוש שעות של הליכה בין קוצים ובורות לא צפויים). בקבוצה היו לפחות שמונה קופים שנראו מצוין, שמנים, רעשנים וכהרגלם לא מפחדים כלל. הם אפילו התקרבו אלינו כדי לבדוק מי הם חסרי הכישרון, שנופלים לבורות ומשתטחים על האדמה.

מנהיגי הכפר פנו אל בעליו של היער הזה והוא הסכים לתרום חלק מהאדמה שבבעלותו לקהילה, כדי להציל את הקופים, ולפתח תיירות שתתרום לכלכלת הקהילה. זה אומנם יער זעיר אבל מרחקו מן הכביש אינו גדול, כך שהוא נגיש יחסית. אדמת היער מכוסה בסלעים מדהימים, ויש בו מערות יפהפיות כך שאם נפתח בו שבילים הוא יוכל להפוך לפנינת תיירות. אנו מאמינים שתיירות ודרכי פרנסה נוספות, שאינן כריתת עצים, תכנסנה כסף, וכך נשכנע אנשים נוספים לתת לקהילה אדמות. אז ניצור שמורת טבע לקופים שבחלק קטן ממנה תהיה תיירות, ובחלקה האחר נחזק את אוכלוסיית הקופים.

העבודה עוד רבה ואנחנו צריכים הרבה משאבים ועזרה. בקרוב יחל הארגון "ברית עולם" לשלוח מתנדבים לפרויקט וייקח על עצמו חלק גדול מהעזרה לקהילה. המעוניינים להתנדב מוזמנים לפנות למיכל: 052-5351118.

לכתבה הראשונה בסדרה »

לאתר העמותה »

הפוסט פרו – שומרים על קוף הצמר – חלק ב' הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a6%d7%9e%d7%a8-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91/feed/ 0
שמרו על חיות הברhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%95-%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a9%25d7%259e%25d7%25a8%25d7%2595-%25d7%25a2%25d7%259c-%25d7%2597%25d7%2599%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2594%25d7%2591%25d7%25a8 https://www.masa.co.il/article/%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%95-%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8/#respond Mon, 10 Dec 2007 18:26:19 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%95-%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8/הציד והסחר הבלתי-חוקי בחיות בר הם חלק מהגורמים העיקריים למשבר הכחדת המינים העולמי. הבעיה גדולה במיוחד בארצות מתפתחות שבהם השלטונות והמשטרה סובלים ממחסור באמצעים ולכן אינם מצליחים למנוע הרג של מינים מוגנים. באופן מצער, התיירות היא במקרים רבים הסיבה הישירה לציד. הזואולוגית נגה שני כותבת ממשלחת מחקר בפרו על דברים שלא עושים בטיול

הפוסט שמרו על חיות הבר הופיע ראשון במסע אחר

]]>
כמעט בכל נסיעה או טיול אנחנו נתקלים בחיות בר שנשבו כדי לספק שעשוע לתיירים: דובים קשורים בשרשרת ברזל לצידי הדרכים בהודו, פילים לרכיבה או קופים מצחיקים שמצטלמים איתם בחופי ספרד או בתאילנד. למרות שממבט ראשון החוויה נראית נעימה, חשוב שתדעו שכל פעילות שקשורה בחיות בר שאינן בסביבתן הטבעית כרוכה באכזריות וברוב המקרים אינה חוקית.

הכתבה הזו לא נעימה במיוחד לקריאה, אבל בכל זאת כדאי לדעת כמה דברים לפני שיוצאים לטיול וזאת כדי לא להוסיף לסבלן של החיות ולא לעודד את המשחק האכזרי בהן. לתיירים יש כסף והם מחפשים אטרקציות ובידור אבל מתקשים לראות את הסיפור השלם. המטייל הישראלי, כמו גם רבים מעמיתיו בעולם, אוהב להתנסות בכל החוויות שנקרות בדרכו. הבעיה היא שלפעמים ההנאות שלנו גורמות לנזק סביבתי ותורמות לסבל של בעלי חיים.

כדי להמחיש את הבעיה אעלה כאן כמה סיפורים של חיות שפגשנו במשך השנים שטיילנו בעולם.

קופת הגיבון תאם שימשה כאטרקציה לתיירים שהצטלמו איתה בתאילנד. "גיבון-צילום" מתחיל "לעבוד" בגיל שלושה עד ארבעה חודשים בלבד, לאחר שניצוד ביער. הגיבונים עובדים בלילות בבארים רועשים. הם מסוממים כדי שישנו ביום ויישארו ערים בלילה, הפוך מסדר היום הטבעי להם. מתוך פחד הם נאחזים בכל אדם שהם רואים. זו הסיבה שבתמונות הם נראים כמחבקים את האנשים. בלייני הבארים נותנים להם צ'יפס, בירה ומוצרי מזון שלא תואמים את התפריט המקורי שלהם ולכן רק רבע מהגיבונים הניצודים מגיעים לבגרות.

כשתאם הגיעה לבגרות היא נעשתה אלימה והרבה פחות חמודה ולכן כלאו אותה בכלוב שהיה רק קצת יותר גדול מגודל גופה. כדי שלא תוכל לנשוך, הוציא לה בעליה את הניבים. באחד הימים ברחה תאם מהכלוב. כדי לתפוס אותה היכה אותה בעל הבית עם מקל וכרת לה זרוע ורגל. לאחר שהגדמים הזדהמו היא התגלגלה בין כמה בעלים נוספים עד שהגיעה למרכז השיקום לגיבונים, בו עבדנו ושם פגשנו אותה ולמדנו להעריץ את היכולת שלה להשתקם. כיום היא חיה במרכז השיקום, בכלוב מרווח ונקי, תחת עץ ענק ביער בפוקט. למרות נכותה הקשה היא מצליחה לנוע ואפילו נראית במצב רוח טוב, שמחה ומתקשרת עם המטפלים והגיבונים האחרים. כמובן שבמצבה לא תוכל לשוב לעולם לחיק הטבע.

הכישורים המבדרים של בעלי החיים בקרקסים הם פרי אימונים מפרכים ואכזריים השוברים התנהגות טבעית ואוכפים התנהגות מגוחכת. כמו שקל לנחש דובים לא נוהגים לרקוד בטבע. הריקודים הם תוצאה של חימום הרצפה לטמפרטורה גבוהה, המחייבת את הדובים לקפוץ. בעזרת מכות חשמל ומקלות מלמדים אותם לא לברוח מהאזור החם. לנחשי הקוברה כורתים את שיני הארס, כדי שלא יכישו, אך בלעדיהן הם גם לא יכולים לאכול, ולכן מתים אחרי שבעה חודשי הרעבה. גם חתולי בר לא אוהבים לקפוץ דרך חישוקים בוערים. גאטו למשל, הוא פומה (חתול בר גדול) שהתעקש שלא לקפוץ. המאלף שהתייאש ממנו התקשר למרכז ההצלה בווילה טונרי וביקש שיבואו לקחת את החתול הסורר והתוקפני. כש"כוחות ההצלה" התקרבו הם גילו שהחתול לא מסוגל אפילו לעמוד, כי רגליו האחוריות שבורות. גאטו האומלל הורם בעדינות ומציליו נשאו אותו על גבם לרכב. סם (בעלי) היה המטפל האישי שלו במשך כמה חודשים, ביחד הם היו הולכים ביער עשר שעות ביום כדי לנסות לתת לחתול חיים כמה שיותר דומים למה שהיו יכולים להיות לו בטבע.

גני חיות קטנים (לא ממשלתיים) מציגים במקרים רבים בעלי חיים שנקנו מצייד לא חוקי ומוחזקים בתנאי שבי נוראים. בחסות מטפלים לא מקצועיים נחשפים בעלי החיים לתנאי רעב, צמא, מחלות והתעללות מצד המבקרים. בביקור האחרון שלנו בפרו גילינו גן חיות קטן ששייך לאשה אנגליה. התנאים שבהם הוחזקו שם החיות הדהימו אפילו אותנו, המורגלים בזוועות שקשורות בבעלי חיים. למרות זאת, אף אחד מהמבקרים לא התרגש למראה הפצעים הפתוחים, הרזון הנורא, בכי החיות והסירחון שעלה מהכלובים הקטנים. כשחזרנו למקום שבועיים לאחר מכן כדי לתעד את הזוועה גילינו שכל הקופים הצעירים שהיו בתצוגה מתו והוחלפו באחרים.

כדי שהפיל יוכל לשאת תיירים על גבו, הוא נקשר ממושכות למתקן שלא מאפשר תנועה | צילום: סטיבן אלן

אל תרכבו על פיל
אילוף של חיית בר מסוכנת כפיל, לבצע דבר פשוט כנשיאת תיירים על גבם, דורש "שבירה". מדובר בתהליך הכולל קשירה ממושכת למתקן שלא מאפשר תנועה. הפילים מורעבים ומוכים עד לשבירה נפשית טוטאלית. רק אז מתחיל תהליך האילוף.

אכילת בשר ציד כבשר קופים, סנפירי כרישים או צבים אולי נשמעת אקזוטית ומסקרנת, אבל יש לזכור כי המסחר בבשר צייד הוא אחת הסיבות העיקריות להידלדלות מינים בבר. גם הפרוות, העורות והגולגולות המקשטים מסעדות תיירותיות רבות הם תוצאה של ציד בלתי מבוקר.

מול כל התעשייה העצומה הזו ניצבים מרכזי ההצלה לחיות הבר. הם עובדים בדרך כלל ללא תמיכה ממשלתית ובתקציב נמוך ביותר. פעמים רבות הם משקיעים מאמצים מעבר ליכולותיהם ובמקרים רבים תחת איום מתמשך לשלומם של אנשי הצוות, כאשר הם מנסים להילחם בעבירות הציידים. חשוב לבקר במרכזים, לתרום להם ואפילו להתנדב. הם לא יכולים לעשות את עבודתם בלי עזרה!

כחלק מהפעילות של הארגון שהקמנו להגנה על הגנה על קופי העולם החדש, לקחנו על עצמנו אחריות לגרום ליוצאים לטיולים לחשוב פעמיים לפני שהם קונים כרטיס או משלמים לאירוע מזדמן בו נעשית פעילות שמנצלת חיות בר, ולנסות להשפיע לטובה על היחס לחיות בארצות שבהן הם מבקרים. עוד פרטים על הקמפיין אפשר למצוא באתר שלנו.

הפוסט שמרו על חיות הבר הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%95-%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8/feed/ 0