אורך: כשלושה קילומטרים
משך: שלוש-ארבע שעות
דרגת קושי: החלק שיורד ממצפה הילה ומגיע למונפור מתאים למשפחות. הדרך מהמונפור אל פארק גורן תלולה וממושכת.
ציוד: מים, אוכל, כובע, מפת סימון שבילים מספר 2 (הגליל העליון)

מסלול ברגל לעין טמיר
מסלול אחר מתחיל ממערב ליישוב הילה. המסלול מסומן בשחור ויוצא צפונה עד לנחל כזיב ולעין טמיר (ירידה של כשעה וחצי). עין טמיר נובע ממחילה צרה בין הסלעים. מכאן אפשר ללכת בניחותא מזרחה אל עין זיו (כשני קילומטרים במסלול הירוק) או לעלות צפונה בעלייה קשה אל חניון זיתים היפה (מסלול כחול, כשלושת רבעי השעה) או לפנות מערבה לאורך נחל כזיב ולעלות אל פארק גורן (מסלול ירוק בנחל ושחור בעלייה, סך הכל כשעתיים).

מסלול באופניים
רוכבי אופניים יוכלו לנסוע את עשרת הקילומטרים שבין עין זיו לעבדון ממזרח למערב או להפך.

צילום תמונה פותחת: ראיד עומר

הפוסט נחל כזיב – מבחר מסלולים הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט פריחת חלמוניות ביער להב הופיע ראשון במסע אחר

ילוסטון (Yellowstone), הפארק האמריקאי הראשון, הוא גם המפורסם בפארקים של ארצות הברית. הוא משתרע על פני כ-8,987 קילומטרים רבועים, יותר משליש שטחהּ של מדינת ישראל. רוב חלקיו נמצאים במדינת ויומינג, אבל הוא גולש מעט למונטנה ולאיידהו השכנות.

הפארק כלול ברשימת אתרי השימור בעלי החשיבות העולמית (World Heritage Sites) של האו"ם, והוכרז כשמורת ביוספירה בינלאומית. בתחומיו יש מגוון נופים – פסגות גבוהות המכוסות שלג עד, יערות, אגמים, נהרות, קניון גדול ומפלי מים. אך עיקר פרסומו בא הודות לתופעות ההידרותרמיות המתגלות בו: גייזרים מתפרצים, שלוליות בוץ מבעבעות, "פומארולים" – בורות שמהם נפלט קיטור, מעיינות חמים ובריכות צבעוניות, שגוניהן נוצרים על ידי אצות.

הפארק שוכן ברמה גבוהה – כ-2,200 מטר ויותר מעל פני הים, באזור בעל היסטוריה וולקנית עשירה. האירוע הוולקני האחרון התרחש כאן לפני כ-600,000 שנה, והותיר אחריו קלדרה (שקע גדול שנוצר מהתמוטטות ושקיעה של הר געש שלם, בעקבות התפרצות עצומה, סופר-וולקנית) ענקית, המשתרעת בחלק הדרומי של הפארק, ותופסת כארבעים אחוז משטחו.

גם ההיסטוריה האנושית של האזור מעניינת. במשך שנים רבות חיו כאן בני השוֹשוֹנים, שהתקיימו על ציד של כבשי בר, והמשיכו לנוע רגלית גם כאשר אינדיאנים אחרים רכבו על סוסים. ג'ון קולטר, האירופאי הראשון, הגיע לכאן ב-1807, אבל רק 65 שנה מאוחר יותר הוחלט לשמר את האזור. על רשות הפארקים הוטלה משימה כמעט בלתי אפשרית: לשמר את החי ואת הנוף, אך גם לפתח את התיירות ולאפשר לציבור הרחב להגיע למקום ולחזות בפלאי הטבע. ככל שגדל מספרם של התיירים המבקרים בפארק (כיום מדובר בכארבעה מיליון בשנה), כך קשה יותר לשמור על הטבע והנוף של ילוסטון. במרוצת השנים נסללו בפארק כ-500 קילומטר כבישים, נכבשו וסומנו 1,600 קילומטר של שבילים, והוקמו גשרוני עץ רבים, כדי לאפשר למבקרים לצפות בתופעות הטבע הייחודיות.

אגם ילוסטון, אחד האגמים הרבים בפארק | צילומים בכתבה: רשות הפארקים האמריקאית NPS

דרך שכולה נוף
אל פארק ילוסטון, שמרבית הכבישים המובילים אליו פתוחים מתחילת מאי עד ראשית אוקטובר, ניתן להגיע בדרכים שונות. ממזרח, מכיוון דקוטה הדרומית, ניתן להגיע לפארק בכביש 20, העובר דרך העיירה הציורית קודי (Cody), והופך במערבו לכביש 14, ובהמשך לכביש 16. מדרום, ניתן להגיע לילוסטון בכביש 191, העובר דרך העיירה ג'קסון (Jackson) ופארק גרנד טטון (Grand Teton), והופך בהמשכו לכביש 89. אם אתם מגיעים ממערב (מאיידהו), עליכם לנסוע בכביש 20, העובר דרך העיירה ווסט ילוסטון (West Yellowstone) שבמונטנה. מצפון (ממונטנה) ניתן להגיע לפארק בכביש 89, העובר דרך הכפר גרדינר (Gardiner). ואולם, הכניסה מכיוון צפון-מזרח היא המרתקת ביותר. כדי לנסוע בדרך זאת, יש להגיע תחילה לעיירה בילינגס (Billings) שבמונטנה, שבה פועל שדה תעופה. אחרי שנוחתים בו, ממשיכים ברכב שכור בכביש 212, המוביל לילוסטון.

קשת כפולה מעל שני המפלים שבערוץ נהר הילוסטון

הדרך הזאת ארוכה ולא קלה – כ-200 קילומטר עד הכניסה לפארק, וכמאה קילומטר נוספים עד לשער הצפוני שליד גרדינר, אבל הנוף המרהיב הנשקף ממנה מהווה יותר מפיצוי נאות. הכביש מטפס דרך יערות אל נוף אלפיני של גושי קרח, ערימות שלג ואגמים. הוא חוצה את מעבר "שן הדוב" (Beartooth Pass), הנמצא בגובה של כ-3,337 מטר מעל פני הים, ומציע תצפית נהדרת.

לפני הכניסה לפארק עוברים בקוק סיטי (Cooke City), עיירה נחמדה, שבה יש מעט אפשרויות לינה, חנויות למזון ובתי כלבו בנוסח המערב. באלה ניתן לקנות כמעט כל דבר, מסבון, דרך אוכפים ומגפיים ועד חכות לדיג הטרוטה ומצנפות דייוויד קרוקט. אלה האחרונות קרויות על שמו של צייד שנהג ללכוד באזור דביבונים וחיות פרווה אחרות, ולהכין מעורן כובעים. כיום מכינים את המצנפות הללו מחיקויים סינתטיים של פרוות דביבון.

כביש 212 סגור מאמצע אוקטובר עד סוף מאי, למעט הקטע המערבי מקוק סיטי למאמות' (Mammoth), הפתוח בכל ימות השנה. אם בחרתם להגיע לפארק בדרך זאת, עליכם להקצות לנסיעה כארבע שעות.

אגן הגייזר העליון. אתרי הגייזרים של ילוסטון מספקים הצצה מרתקת למתרחש מתחת לפני הקרקע

מים, מים, ועוד מים
הכביש הראשי של הפארק, ה-Grand Loop Road, שאורכו 229 קילומטר, מתפרש בצורת הספרה 8, ויש להקדיש לפחות יום לכל אחת משתי ה"לולאות" המרכיבות אותו. השילוט לאורכו מעולה, וכולל גם הסברים לסיור עצמי. בכניסה לפארק ובכל אחד מארבעת מרכזי המבקרים שבו ניתן לקבל מפת שבילים ואתרים, וכן את כתב העת של ילוסטון. זה כולל עדכונים על הנעשה בשטח: מצב הדרכים, מחקרים המתבצעים בפארק, מידע על בעלי חיים ועוד. טלפון מרכז המבקרים הראשי: 1-307-3447281

הלולאה הדרומית של הכביש מובילה אל אתרי הגייזרים – אגן גייזר נוריס (Norris Geyser Basin), אגן הגייזר התחתון (Lower Geyser Basin), אגן הגייזר העליון (Upper Geyser Basin), וכמובן ה"זקן הנאמן" (Old Faithful) המפורסם. במרכז המבקרים הסמוך ניצב לוח, שעליו רשומים זמני ההתפרצות המשוערים של הגייזר הזה. כדאי להתעדכן גם בזמני ההתפרצות של גייזרים אחרים, פחות ידועים אבל לא פחות יפים, ובהם ה"גרנד גייזר" (Grand Geyser) וה"סטימבואט" (Steamboat). זה האחרון, הגייזר שזרם המים שלו הוא הגבוה ביותר בעולם (כתשעים מטר), נמצא באגן נוריס, ומתפרץ לעיתים רחוקות, פעם אחת לשנה, ולעיתים בתדירות נמוכה אף יותר.

ערפילים מעל הקניון הגדול של נהר ילוסטון

אתר מומלץ אחר הוא הקניון הגדול של נהר ילוסטון. לאורך עשרות קילומטרים חפר כאן הנהר ערוץ שעומקו כ-400 מטר ויצר שני מפלים יפים. קירות הקניון מכילים אפר וולקני, שמקורו בהתפרצויות הגעשיות שאירעו באזור, והוא המַקנה להם צבע צהוב. מכאן גם שם הפארק – "הסלע הצהוב". אם זמנכם קצר, כדאי לכם להגיע לפחות לנקודות התצפית שמשני צידי הקניון, ולהתבונן במפל העילי, 33 מטר גובהו. אם עיתותיכם בידיכם, מומלץ מאוד לרדת באחד השבילים היפים ולצפות גם במפל התחתון, הנופל מגובה 94 מטר.

בלולאה הצפונית מומלץ לנסוע בכביש המזרחי, לעלות ברגל לכיוון פסגת הר וושבורן (Washburn; לא חייבים להשלים את המסלול, הדורש כמעט יום שלם), או לרדת למפל טאוור (Tower Fall). מכאן ניתן להמשיך מערבה, עד המעיינות החמים מאמות' (Mammoth Hot Springs; טמפרטורת המים של החם שבהם מגיעה ל-74 מעלות צלזיוס), ולשוטט בשבילים שבין הבריכות הצבעוניות המהממות, המסודרות במעין מדרגות.

דוב משוטט לצד כביש בפארק. הדובים נראים חביבים ולא מזיקים, אבל הם עלולים להיות מסוכנים ואסור להאכיל אותם

לילוסטון באים גם כדי לראות בעלי חיים, הנמצאים כאן בשפע. בין השאר תוכלו לראות כאן ביזון אמריקאי, אייל אמריקאי, צבי פרדי, אייל הקורא, דובי גריזלי, דובים שחורים, כמה מינים של כבשים, זאבים, קויוטים ומרמיטות – מין מכרסם, הנפוץ מתחת לגשרוני התצפית של ה"זקן הנאמן". יש להימנע מהאכלת הדובים, שכן הם אולי נראים מתוקים וחביבים, אבל הם בהחלט עלולים להיות מסוכנים.

בבריכות ובמעיינות החמים שבפארק התגלו חיידקים המסוגלים לשרוד בטמפרטורות הגבוהות ובחומציות של המים. הם הוגדרו כקבוצה מיוחדת, Archaeobacteria, ויש מדענים הממיינים אותה כממלכה נוספת, שישית, בעולם החי. לדבריהם, חיידקים אלה שייכים לקבוצה שמקורה בשלב מוקדם בהיווצרות החיים על פני כדור הארץ.

שביל החלב מעל אתר המעיינות החמים מאמות'

בלב הפארק נמצא כפר הקניון (Canyon Village), המספק מגוון שירותים למטיילים, ובו גם מרכז מבקרים. אפשרויות לינה יש גם במוקדים נוספים, כמו, למשל, באתרי הקמפינג, שהביקוש להם גדול. מלונות ואכסניות יש גם בגרדינר, בקוק סיטי, ובעיקר בווסט ילוסטון. פרטים נוספים על הפעילויות השונות בילוסטון, מקומות לינה ואוכל, מסלולי טיול ועוד תמצאו באתר של רשות הפארקים האמריקאית.

הפוסט ילוסטון – עולם ומלואו הופיע ראשון במסע אחר

• עונה מומלצת: סתיו, חורף (בימים ללא סכנת שטפונות) ואביב (אז יש לקחת בחשבון חציית כמה גבים מעופשים).  • התאמת המסלול: למיטיבי לכת בני עשר ומעלה! מפות ומדריכים מודפסים ליעד הערבה, בהנחה לגולשי מסע אחר! • קושי המסלול: קשה. • אורך המסלול: חמישה קילומטרים. • משך המסלול: ארבע-חמש שעות. • מפה: מפת סימון שבילים מספר 14, "צפון הערבה ומזרח הנגב".  • הגעה מהמרכז: נסיעה לדימונה וממנה מזרחה בכביש מספר 25. כעבור עשרה קילומטרים נגיע אל צומת רותם ובה פניה דרומה (ימינה) לכביש מספר 206. ניסע בכביש זה כעשרה קילומטרים נוספים ונגיע אל פניה חדה שמאלה בדרך סלולה למחצה (הכביש הישן לאילת) שמספרה 227. השילוט מורה על מעלה עקרבים והמכתש הקטן. ניסע לאורך הדרך המשובשת כ-15 קילומטר. בהגיענו אל מזלג דרכים נפנה ימינה לעבר מעלה עקרבים (הפניה שמאלה מובילה אל בסיס צבאי ואל תצפית יפה על המכתש הקטן). בתום כברת דרך קצרה נגיע אל ראש מעלה עקרבים. נחנה בצד הדרך ונעלה בשביל המשולט לעבר נקודת התצפית.  • ציוד נדרש: לפחות שלושה ליטרים של מים לאדם, כובע, נעלי הליכה טובות, קרם הגנה משמש. • הקפצת רכבים: ממצפור מעלה עקרבים ניסע במורד הכביש המפותל עד סופו. מיד לאחר העיקול האחרון נבחין משמאלנו בחורבה. זוהי רג'ם צפיר, לצדו נחנה את הרכב. מהכביש מוליך שביל ברור אל נקודת התצפית בראש מעלה עקרבים. משם נשקיף לעבר קניון נחל גוב ומעבר לו השלוחה בה חצוב מעלה עקרבים הרומי. ממזרח נשקפת הערבה ואם הראות מאפשרת זאת – גם לעבר הרי אדום שבירדן. מדרום לנו נוכל לראות ארובה גדולה. היא מציינת את מפעלי הפוספטים בסמוך להור ההר.  בכמה קטעים במסלול נהלך בתוך מעוק מקור שמו של המעלה מקראי. בהקשר למעלה, יש למילה עקרבים שתי משמעויות. הראשונה- עקרב מלשון פיתול (הדרך עולה בפיתולים חדים בדומה לפלג גופו האחורי של העקרב), השנייה- שיבוש של המילה "יקרב", מלשון קרבה לארץ הנושבת (מה שסימן המעלה עבור כל מי שחזר מהמדבר). כך או אחרת, אם נעשה את המסלול בעליה, לבטח נזכר במשפטו של רחבעם "אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים". מעלה עקרבים נחצב ונסלל לראשונה בתקופה הרומית. בתחילת המעלה ובסופו נבנו תחנות משמר. המעלה עצמו הוא מלאכת מחשבת בה השיפוע איננו עולה על שלושים מעלות, כדי להקל את צעדם של הגמלים. כביש מעלה עקרבים, על השלוחה הצפונית של נחל גוב, נפרץ על ידי הבריטים ב-1927. הוא חיבר את כורנוב (ממשית) עם עיר אובות, עין חוצוב (חצבה). המעלה שימש את משטרת הגמלים הבריטית שפעם בחודש עשתה דרכה מבאר-שבע לאום רשרש (אילת). במרץ 1949 ירד במעלה כוח חטיבת 'גולני', בדרכו לכיבוש אילת במסגרת מבצע "עובדה". לאחר מלחמת העצמאות הפך הכביש לדרך ראשית ויחידה לאילת ולכן הורחב ונסלל. בשנת 1954 אירע בראש המעלה פיגוע רצחני (באוטובוס שחזר מחגיגות חמש שנים לייסוד העיר אילת), בו נהרגו 11 איש. כיוון שעקבות המחבלים הוליכו לירדן, הוחלט להעתיק את הכביש רחוק עד כמה שניתן מהגבול. אז נסלל הכביש דרך מצפה רמון. משיא הגובה יוצאת הדרך בשביל המסומן ירוק מערבה, אל עבר אחד מיובלי נחל גוב. בקטע זה הערוץ צר ומדרונותיו מתונים יחסית. אולם כעבור שני קילומטרים וחצי נעקוף מפל גדול ונתחבר אל הערוץ המרכזי, שאופיו קניוני. צבעו של סימון השבילים לא משתנה. על עוצמת הזרימה בעת שיטפון נוכל ללמוד מהאופן בו משויפים סלעי הערוץ. בכמה קטעים נהלך בתוך מעוק, מעין נקיק בתוך הקניון הגדול. לאורכו ממתינים לנו כמה סולמות וחבלים בהם נרד בזהירות. המילה 'מעוק' באה במשמעות העקה או מועקה, תחושה שהמעבר הצר בין הסלעים עלול לעורר. המסלול מסתיים בנקודה בה מסתיים הקניון והערוץ נשפך אל נופי הערבה הפתוחים. נטפס מהערוץ לעבר רג'ם צפיר, אורחן דרכים מהתקופה הרומית, לצדו ימתין הרכב.

הפוסט נחל גוב – טיול ברגל הופיע ראשון במסע אחר

• עונה מומלצת: חורף או אביב, כשהטמפרטורות נמוכות. 

• התאמה: לכל המשפחה! 

• קושי מסלול: קל מאוד. 

• אורך מסלול: כמה קטעי הליכה קצרים, הארוך: 1.5 ק"מ. 

• משך מסלול: כשעתיים. 

• מפה: "חולות ורמת הנגב", מפה מס' 16 של הוועדה לשבילי ישראל. 

• הגעה מהמרכז: מבאר-שבע ממשיכים בנסיעה דרומה בכביש מספר 40 עד לצומת טללים. משם ממשיכים ישר בכביש 211 דרומה לניצנה (שילוט לניצנה, קציעות, מעבר גבול מצרים). כעבור 39 ק"מ (לאחר שתחלפו על-פני פניות שמאלה לקציעות ולשבטה וימינה לכמהין), נראה משמאלנו את כפר הנוער ניצנה ומיד לאחריו פניה שמאלה. כעבור 1.5 ק"מ לערך תראו פניה של דרך עפר שמאלה. פנו בה והיא תוביל אתכם אל מגרש חניה למרגלות תל ניצנה.

כדי להגיע אל חמוקי ניצנה נמשיך בכביש הסלול כחצי ק"מ ונפנה ימינה בכביש צר ומשובש. נסיעה בת כ- 3 ק"מ תוביל אותנו אל שלט כתום ופניה שמאלה אל עבר "חמוקי ניצנה" (מהכביש תוכלו לראות את מחשופי האבן הלבנה. בדרך אל הירח נעצור בכמה תחנות מעניינות שחבל להחמיץ. קודם כל נעלה לתל ניצנה. שם נזכה בתצפית היקפית על כל האזור ונראה כמה שרידי מבנים מעניינים. 

שרידי הכנסייה הביזנטית הגדולה בתל ניצנה | צילומים: יותם יעקבסון

המבנה הגדול הוא בית חולים תורכי מימי מלחמת העולם הראשונה. למה נבנה בית חולים באמצע שום מקום?  ובכן, בימי מלחמת העולם היה האזור קו החזית בין תורכיה למצרים הבריטית. מסיבה זו הקימו התורכים מסילת ברזל מיוחדת להובלת כוחות, אספקה ותחמושת. את מה שנותר ממבני התחנה תוכלו לראות במבט לעבר דרום מזרח. המבנה הבולט ביותר הוא מגדל המים האליפטי ששימש למילוי מכלי המים ברכבות שפעלו על קיטור. העיירה התורכית נקראה על שמו של הנחל הזורם מתחתיכם: עוג'ה אל-חפיר, שפירושו הנחל המתחתר. במידה שחשקה נפשכם לבחון את המקום מקרוב, תוכלו להגיע אליו ברכב. ניתן לעקוב בקלות אחר תוואי כביש הגישה ממרומי התל. אילו הייתם מגיעים לכאן לפני התורכים, הייתם זוכים לראות שרידים קדומים בהרבה שקירותיהם השתמרו עד לגובה של 6 מ'. התורכים פירקו אותם והשתמשו באבניהם.

לפני כ- 1600 שנה (ואולי עוד קודם), היה במקום ישוב ביזנטי גדול שתושביו היו נוצרים. אם תלכו אל הקצה הצפוני של הגבעה תוכלו להבחין בשרידי הכנסייה הגדולה ביותר. לא הרבה נותר ממנה, אבל אפשר לראות בבירור את חצי העיגול הפונה מזרחה המציין את מקומו של האפסיס, פינת המזבח וכיוון התפילה. מעבר לו אפשר לראות בור מים (שחשיבותו באזור מדברי רבה. זה גם הזמן להזכיר לכם להקפיד לשתות).

ממזרח לחורבות יורד גרם מדרגות אל ניצנה תחתית. המבנה המרשים ביותר הוא שרידי כנסייה נוספת שעמודי התמך שלה שוחזרו. אם רצונכם בהליכה קצרה פנו דרומה, חצו את הכביש, והמשיכו ללכת בשביל המסומן ע"י שורות אבנים משני צדיו אל מערת ניצנה. תוכלו להקשות על הילדים בשאלה האם היא טבעית או מלאכותית. כדי שתוכלו לענות נגלה לכם את התשובה: זוהי מערה עשויה ביד אדם. על קטעי קירות שלא התמוטטו תוכלו להבחין בירור בשרידי חציבה. העמודים הושארו בכוונה כדי למנוע את התמוטטות התקרה.

ממערת ניצנה קיימות שתי אופציות להמשך הדרך. הראשונה, לחזור אל הרכב למרגלות התל ולהמשיך אל חמוקי ניצנה כמתואר בהוראות הגישה. השניה, בהנחה שהגעתם עם שתי מכוניות והשארתם אחת מהן מראש ב"חמוקי ניצנה", היא להמשיך לשם רגלית. הדרך (שאינה מסומנת!) ממשיכה דרומה דרך גבעה מתונה הקרויה "ראש ניצנה", יורדת לערוץ נחל בו צמחיה רבה וממשיכה לאורכו כמעט עד קצהו העליון. כשתבחינו במחשופי הסלע הלבן, תדעו שהגעתם. שביל נוח גולש אל בין תצורות הסלע היפות ויביא אתכם עד לרכב הממתין. המראה ירחי וקסום. אין צורך בבלוני חמצן, מספיקים בקבוקי מים. כדי שגם אחרים יוכלו ליהנות מיפי המקום, אנא הימנעו מחריטה בסלע.

הפוסט ניצנה: להגיע אל הירח במכונית הופיע ראשון במסע אחר

עונה מומלצת: קיץ, אביב, סתיו. בהיותו מוצל, זהו מסלול אידיאלי גם לימי הקיץ החמים. שימו לב: אחרי גשמים הסלעים חלקים מאוד והמסלול מסוכן!
התאמת המסלול: לילדים גדולים
קושי המסלול: בינוני, עם ירידה ועלייה תלולה
אורך המסלול: שני קילומטרים וחצי כיוון אחד
משך המסלול: כשלוש שעות עד חמש
מפה: מפת סימון שבילים מס' 1 "הגולן והחרמון" או עמוד ענן
צבע סימון השביל: כחול
נקודת ההתחלה: קבר נבי חזורי ואנדרטת ההנצחה של "אגוז"
נקודת הסיום: צומת הכניסה למצודת קלעת נמרוד. ניתן לעשות מסלול מעגלי ולחזור בשביל האדום לנבי חזורי
• הקפצת רכבים: מומלץ להקפיץ רכב אל חניית הפארק הלאומי קלעת נמרוד (או מחוץ לכניסה אליו), לשם מעפיל השביל שלנו.
• ציוד נדרש: נעלי הליכה, מי שתייה.

נבי חזורי – ההתחלה

את המסלול נפתח בביקור בקברו של קדוש דרוזי מקומי, נבי חזורי, שהיה ידוע כמי שישב במקום ובירך את העוברים בדרך מדמשק לעכו ומעכו לדמשק. במקום תצפיות נהדרות לעבר החרמון החולש מצפון, מצודת קלעת נמרוד ועמק החולה מעליו היא מתנשאת. כל עוד הראות טובה, ניתן לראות את הרי אצבע הגליל. לאחר מותו הובא נבי חזורי לקבורה במקום ומאז גם התקדשו האלונים העבותים שצמחו במקום ונאסרה הפגיעה בהם. רבות האגדות אודות מפירי החוק הבלתי כתוב שנענשו – למשל, מסופר על חקלאי שנשברה מחרשתו והוא קיצץ ענף מאחד העצים והקציע ממנו את החלק השבור. מיד נמקה ידו ויבשה. מזור בא לו רק לאחר שחכם שעבר בדרך פקד עליו לאסוף את כל השבבים ולהשיבם אל קבר השיח'. כך נעשה ומיד נרפאה היד וחזרה לאיתנה.

בטרם נצא לדרך נוכל לצאת למסלול מעגלי קצר (אדום) המקיף את הגבעה הסמוכה, המהווה אתר הנצחה לנופלי יחידת אגוז, על גלגוליה השונים. לאורך המסלול שלטי זיכרון הנושאים את שמות הנופלים וכן פינות התייחדות ותצפיות נהדרות על הנוף סביב.

תיאור המסלול

המסלול עצמו (כחול) גולש במהירות אל נבכיו של נחל חזורי, אשר סלעים וצמחיית חורש עבותה סוגרת עליו מכל עבר. בחלקו העליון של הנחל ישנן כמה נביעות עונתיות. סביבן ניתן למצוא צמחייה חובבת מים, כגון סבך פטל וקנים. לא אחת שופעים המעיינות עד כחודשיים לאחר רדת הגשמים האחרונים. אז נקווים לאורך הערוץ גבי מים, שמתייבשות במהלך הקיץ. אנו עתידים לדלג מעל כמה למדרגות סלע ולהלך בשביל צר, העוקף בגובה של כמה מטרים, נקודות קשות למעבר בערוץ בטרם שב השביל ומתאחד עמו.

הצומח במדרונות הנחל מהווה דוגמא מושלמת לחורש הים תיכוני האופייני לאזור. נוכל למצוא כן את האלון המצוי והאלה הארצישראלית, את הער האציל (הידוע יותר בכינויו העממי 'דפנה'), כליל החורש המתהדר בפריחת האביב הורודה-סגולה שלו, אדר סורי שעליו מצהיבים טרם נשירתם בסתיו וביניהם מטפסים שונים – ראשונה להם היא הקיסוסית, שאשכולות פירותיה כטיפות דם התלויות בתוך הירק.

בשלב מסוים כדאי להתחיל לשים לב ולעקוב אחר פנייה שמאלה. במורד הנחל ממשיך שביל שחור הבא המגיע מנחל גובתה ומתחבר לשביל הכחול בדיוק כאן (מצד ימין), ואילו השביל הכחול נוטש את הערוץ ומעפיל שמאלה (דרומה) במדרון תלול למדי בואך הכניסה אל הגן הלאומי קלעת נמרוד. זהו אחד המבצרים השמורים ביותר בארץ, והגדול שבהם. משך שנים היה נהוג לומר שזהו מבצר צלבני, אך זה מכבר הוכח כי מדובר במבצר מוסלמי איובי, שחלש על הדרך הקדומה לדמשק וניצב כנגד מערך ההגנה הצלבני, בראש ובראשונה כנגד בניאס שלמרגלותיו. עד היום ניתן להתרשם מהביצורים המאסיביים הסוגרים על השלוחה מכל עבר, מסיתות האבנים הקפדני ומאופן הקמת החומות, המגדלים והאולמות. ניתן לצעוד דרך מעבר סתרים שהשתמר בשלמותו והתגלה לחופרים וגם להלך אל הקצה המזרחי והמרוחק של המצודה, בואך מגדל העוז – החלק המוגן ביותר במקום המהווה מבצר בתוך מבצר.

המסלול החד כיווני (השביל הכחול) מסתיים על הכביש סמוך לכביש הכניסה למצודת נמרוד.
המסלול המעגלי חוזר על השביל האדום מזרחה אל נקודת ההתחלה בנבי חזורי.

מפת חזור – גובתה

מפת חזור – גובתה. באדיבות עמוד ענן ומפ"י

הפוסט נחל חזור (חזורי): טיול משפחתי הופיע ראשון במסע אחר

עונה מומלצת: כל השנה (למעט ימים חורפיים בהם קיימת סכנת שיטפונות)

התאמה: מטיבי לכת 

קושי מסלול: בינוני – קשה 

אורך מסלול: כ-6 ק"מ 

משך מסלול: כ-5 שעות 

מפה: מפת סימון שבילים מספר 8, "צפון מדבר יהודה וים המלח"

הגעה מהמרכז: נסיעה לירושלים וממנה לים המלח. לפני קיבוץ עין גדי ישנה פנייה משולטת ברורה אל שמורת עין גדי, חניון נחל דוד ובית ספר שדה עין גדי. מיד לאחר הפניה מכביש מס' 90 לשמורת עין גדי ישנה פניה נוספת ימינה, אל בית ספר שדה עין גדי (סימון שבילים שחור מוליך אל שער היציאה העליון מהמתחם). זוהי נקודת ההתחלה. 

שימו לב: דרושה הקפצת רכבים קצרה מחניון בית ספר שדה לחניון נחל דוד בכניסה לשמורה או אל החניון למרגלות תל גורן בציר הגישה לנחל ערוגות (הנקודה משולטת בבירור). הכניסה לשמורה בכפוף לתקנות רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. היא כרוכה בתשלום השמורה פתוחה בכל יום מ-8:00 עד 16:00. הכניסה למסלולים הארוכים אסורה לאחר השעה 14:00. האכילה בשמורה אסורה ולכן מומלץ לסעוד לפני הכניסה אליה. מותר לאכול בסמוך למפל החלון ובמעין עין גדי.

נדמה כי אין עונה יפה ועולצת מזו על מנת לסור ולבקר בנאת המדבר השוכנת לחופו של האגם הנמוך ביותר בעולם. בעונה זו הטמפרטורות עודן נוחות, עשב ירוק ורענן שמבצבץ פה ושם הודות לממטרים שירדו כאן ובגבים עדיין יש מים.

שמורת עין גדי מציעה כמה וכמה אפשרויות טיול. אציע כאן מסלול ארוך יותר וקשה יותר. וזאת בתמורה להיכרות עם נקודות נופיות מעט פחות שגרתיות ומוכרות וקצת יותר מרוחקות מההמונים המטיילים בערוץ עצמו וגודשים את ברכותיו, אולם אל דאגה – נגיע גם אליהן כדי להצטנן… בכל מקרה, למרות שהחום הגדול טרם הגיע מומלץ להתחיל את המסלול בשעות הבוקר המוקדמות כדי להימנע מהליכה בשטח פתוח בחום היום.

מחניית הרכבים של בית ספר שדה עין גדי נחצה את שטחי בית ספר השדה בעקבות שילוט ברור של סימון שבילים שחור ונעבור דרך שער בגדר ההיקפית (אם הוא נעול, יש לפנות אל אחד מאנשי המקום) ונעפיל על מדרונו של הר ישי המתנשא מעלינו כפירמידה קדומה ומאיימת. בבת אחת ייפתח מולנו הנוף – חלקו התחתון של קניון נחל דוד, הכר הפורה שמשתרע בינו לבין נחל ערוגות, חוף ים המלח, קו מצוק ההעתקים והקיבוץ עצמו. 

בנקודה מסוימת יטפס השביל מעל מצוק קטן ויגיע למדרגת סלע. כאן מתפצלים השבילים. אנו נפנה שמאלה, בעקבות הסימון האדום (הסימון השחור מוביל אל פסגת הר ישי). השביל שומר על קו גובה אחיד לאורך מדרגת הסלע מעל נחל דוד ונשקפים ממנו נופים יפים על המצוקים סביב ועל ים המלח. נוכל להבחין בבירור כיצד סלעי המשקע הקשים יוצרים בנוף מצוקים, בעוד שכבות הסלע הרכות יוצרות נוף דרדרות רך יותר. מולנו יתנשא המצוק הסוגר על הנחל ובו סימני המפל הגבוה היבש. נותר רק לדמיין כיצד הוא נראה בזמן שיטפון.

כעבור כברת דרך נוספת ישנו פיצול בשבילים. ניתן להמשיך עם השביל הירוק המקיף את הערוץ עצמו או לרדת בעקבות הסימון האדום אל עבר מפל החלון שממנו מראה יפה על חלקו הרטוב והירוק של הנחל. הדרך אל מפל החלון עוברת דרך כמה גבי מים וכדאי לקחת זאת בחשבון. כמו המים נצטרך גם אנו להחליק על סלעים משויפים מסחף כדי שיתגלה לנו הנוף לים המלח, כמו בתוך מסגרת חלון, ומכאן שם המקום. 

גדיי יעלים שזה אך נולדו באזור נחל דוד | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

מהמפל נחזור כברת דרך קצרה עד לעליה התלולה הקצרה על גדתו השמאלית (דרומית) של הערוץ ונשוב אל הנקודה בה עולה השביל מהערוץ. בסופה נגיע לשביל המסומן ירוק ונפנה בו שמאלה. השביל נמשך לאורך הגדה הדרומית של נחל דוד אל עבר מקדש כלקוליתי שגילו מוערך ב-6,000 שנה. הפולחן שהתקיים כאן יוותר כנראה לעד בגדר תעלומה. ישנן השערות לפיהן הוא קשור לפולחן פוריות ומים, וישנן השערות שטבעת האבן במרכזו לא שימשה כמזבח אלא הקיפה את תחתיתו של גזע עץ מקודש.

תחנתנו הבאה: מעין עין גדי. כאן נוכל ליהנות מצל הצמחייה (שחלקים ממנה מתו לאחרונה), משפע ציפורים, שפני סלע ויעלים המתקבצים סביב מקור המים. בסמוך למעיין נמצאת טחנה קדומה ששימשה כנראה לטחינת קני סוכר וטראסות רבות, עדות ליישוב קדום במקום. הפירוש המקובל והמוכר לשם עין-גדי הוא מעיין הגדיים, על שום היעלים הרבים וגדיי העזים שהובאו לכאן על ידי הרועים להרוות את צימאונם. לצד פירוש זה ישנם מספר הסברים שונים, מעניינים לא פחות. עין גדי מלשון עין גדיד, על שם פעולת קטיף התמרים המהווים גם כיום ענף מרכזי בכלכלת הישוב במקום, או עין גדי מלשון גד, מזל או סוד. תושבי הישוב שמרו בקנאות את סוד הפקת בושם האפרסמון.

ממעין עין גדי נוכל לפנות דרומה במסלול השחור לכיוון תל גורן או להמשיך במסלול המוביל לערוץ נחל דוד, המומלץ אך המתויר יותר (נמשיך בהתאם למקום בו השארנו את הרכב). בדרך לערוץ נחל דוד נחלוף על פני עין שולמית. נוכל לשתות ממימיו ולמלא בקבוקים. מעט אחריו יבחינו חדי העין ברצועה אופקית תמוהה של חלוקי נחל. במורד השביל גדלים הסיכויים להיתקל בנקבות היעל שגדיים בני יום נסמכים עליהן, לעיתים גם תאומים. עונה זו היא עונת ההמלטות. בעוד שרוב היעלים נמצאים ברמת המדבר וניזונים שם מהעשב הרענן נפרדות הנקבות ההרות מהעדר ומעדיפות להמליט דווקא בסמיכות למעיינות. זוהי עדות לימים בהם מפלס ים-המלח היה גבוה בכ- 200 ממפלסו הנוכחי. מכאן יורד השביל בתלילות אל עבר הערוץ המוריק של נחל דוד. בדרך אל שער השמורה ישנם כמה מפלים ובריכות יפות, נאות לשכשוך.
 

הפוסט נחל דוד: מצוקים, יעלים ומים הופיע ראשון במסע אחר

עונה מומלצת: חורף ואביב
 
התאמת המסלול: לכל המשפחה

קושי המסלול: קל מאוד

אורך המסלול: שלושה קילומטרים (אפשרות לקצר או להאריך לשבעה קילומטרים וחצי)

משך המסלול: שעתיים (אפשרות לקצר או להאריך)

מפה: מפת סימון שבילים מס' 12 "הר חברון ודרום השפלה" 

הגעה מהמרכז: נוסעים דרומה בכביש מס' 40. 15.5 ק"מ דרומית לצומת פלוגות נראה שילוט המכוון ימינה (מערבה) לעבר שמורת פורה. נרד בזהירות מהדרך הראשית ונחנה בהתרחבות עפר שנמצאת בשוליה. המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים. 

קצת צפונה מהנקודה בה חנינו נראה גדר נמוכה מקיפה מדרון. מעבר לה נמשכת דרך המסומנת בשחור. הדרך עולה בשלוחה, מקיפה גיא קטן הזורם דרומה, יורדת אל ערוץ בו שביל מסומן בירוק. פנייה שמאלה באותו שביל תוביל אותנו לרכבים. זהו מסלול מעגלי קצר ונינוח שבקלות ניתן לעשותו בדרך לכל מקום בדרום. אם אתם חפצים במסלול ארוך וממושך יותר, ניתן להמשיך עם השביל המסומן ירוק ימינה (מערבה). השביל נמשך במקביל לערוץ הנחל הטובל בירק ומגיע עד לנקודה בה גשר ישן השייך למסילת ברזל תורכית מראשית המאה שעברה, חוצה את הנחל. מסילת הברזל התורכית נבנתה בהמשך להקמת הרכבת החיג'אזית שנועדה להוביל עולי רגל מתורכיה ומסוריה אל האתרים הקדושים מכה ומדינה. סעיף זה נועד לאפשר הובלת כוחות, אספקה ותחמושת אל החזית הדרומית כנגד הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה. בבאר-שבע התפצלה המסילה: סעיף מערבי פנה לעבר עזה וסעיף דרומי פנה לעבר עוג'ת אל-חפיר הסמוכה לניצנה של היום.

בסמוך לגשר הישן עושה השביל תפנית חדה שמאלה (דרומה) והופך לדרך רחבה יותר. כעבור מאתיים מטר לערך נחלוף על פני שרידיה של חורבת סוף. הסימון הירוק נמשך עד למפגשו עם דרך המסומנת שחור. נפנה בה שמאלה (צפון-מזרח), נחזור בה עד לערוץ הנחל לאורכו נמשך השביל הירוק ובו נפנה ימינה, הישר לעבר הרכבים. נשמע מסובך? ממש לא. כשנהיה בשטח נראה עד כמה זה פשוט. המסלול הארוך יותר, שאורכו שבעה קילומטרים וחצי, יוצר בעצם מעין צורת שמונה.

בפברואר מתכסות הגבעות בכלניות פורחות | צילום: צחי אבנור, ויקיפדיה עברית

האטרקציה המרכזית בשמורת פורה היא הפריחה של הצמחייה הטבעית. בשטח השמורה בולט מעל פני השטח סלע גירני המכוסה במקומות אחרים על-ידי קרקע הלס. להבדיל מהמרחבים סביב, שכיום נזרעת בהם חיטה, כאן השתמרה הצמחייה הטבעית, המקורית. בנוסף לצמחייה נוכל להתרשם מכמה אגמים עונתיים, שנוצרים כאן לא אחת ממי הגשמים הזורמים בנחלים, שנאגרים כאן באופן מלאכותי. חלקים מהשמורה מגודרים כיום מפני צאן ובקר וקיים פיקוח שלא יכנסו לתחומה רועים על עדריהם, שבעבר פגעו מאוד בצומח.

בין כרי הירק של השמורה נפגוש מרבדים של כלניות אדומות, עיריות עם שרביטי פריחה גבוהים, שלהביות הפורחות בצהוב דמוי להבות (לא כדאי לגעת, הצמח מכיל שערות שעשויות לפגוע בעיניים), מרווה ריחנית הפורחת בלבן קרם ומפיצה ניחוח נעים על סביבתה ועוד רבים וטובים. אחד הצמחים שיראה אולי מוכר לבעלי הגינות שבינינו הוא הווינקה העשבונית הפורחת בסגול עדין. זהו מין שונה מהווינקה העיקשת שגדלה בגינות נוי והוא ייחודי לשמורה זו. מדהים לחזור ולבקר את השמורה בעוד כמה חודשים, כשהקיץ שב לשלוט בארצנו. לכל חגיגת הירק והרעננות אין אז כל זכר, אבל כך הם פני הדברים רק עד החורף הבא.

הפוסט טיול בשמורת פורה הופיע ראשון במסע אחר