השקיעה מתל דור | צילומים בכתבה: רותם בר כהן

חקלאות אורגנית בעמק ירוק

את הטיול באזור חוף הכרמל פתחנו בבית הבד של חוות מקורה. נטע ארן רילוב, שמנהלת את בית הבד, נולדה בחוות מקורה, שהקימו סבא וסבתא שלה וגידלו בה בקר בשנים שעוד לא היה כאן כביש גישה ואפילו לא חיבור לחשמל. כשאביה של נטע, גיא רילוב, בגר והתחיל לנהל את החווה המשפחתית הוא לא רצה לגדל בקר ובמקום זה נטע מטעים של זיתים, אבוקדו, אפרסמון וליצ'י. בשנות ה-80 רילוב חלה ובדיקות העלו שהוא סובל מהרעלה, תוצאה של שימוש בחומרי הדברה. זאת היתה נקודת מהפך: הוא גילה את החקלאות האורגנית, בתקופה שלא היתה מוכרת בארץ. מאז כל בני המשפחה שמתגוררים בחווה מקפידים על אורח חיים צמחוני או טבעוני וכל הגידולים בחווה הם אורגניים. במקום חומרי דישון כימיים, משתמשים בקומפוסט, במקום חומרי הדברה נעזרים בהדברה ביולגית, כמו למשל צרעות שמחסלות את הכנימה הקמחית. החלום של רילוב, מחלוצי החקלאות האורגנית בישראל, הוא שכל החקלאות המקומית תהיה אורגנית.

החנות והקפה בבית הבד האורגני של חוות מקורה

בית הבד הוקם בחווה לפני כ-30 שנה מתוך רצון לעבד באופן עצמאי ובתנאים אופטימליים את הזיתים האורגניים שגדלים כאן. השמן מופק מהזיתים בכבישה קרה, ללא החדרת מים וללא חימום. בית הבד אוצר שמן כתית מעולה משמונה זני זיתים הגדלים בחווה, חלקם מקומיים (סורי ונבלי), אחרים הם זנים מאזור הים התיכון. הם גם כובשים זיתים למאכל, בעיקר קלמטה וסורי. לאחרונה החנות הקטנה של בית הבד שופצה והפכה למקום מזמין ונעים מאוד. אפשר לקנות שם שמני זית מזנים שונים שגדלים בחווה, מוצרי קוסמטיקה טבעית, תבלינים, זיתים כבושים ועוד. נחמד במיוחד הוא בית הקפה הקטן של בית הבד, עם שולחנות בחצר היפה. בסופי שבוע אפשר ליהנות מארוחות ברנץ' מוצלחות, עם תוצרת מקומית מהחווה ויצרנים החיים באזור. כך, למשל, המאפים הנהדרים של מאפיית פירור זהב בבית אורן, שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול מהם. הברנץ' כולל גם ירקות אורגניים, גבינות מצוינות, כולל גבינות טבעוניות, ממרחים שונים ועוד.

עצי זית עתיקים בחוות מקורה

בנוסף לבית הבד, אפשר לבקר בחווה גם בבוסתן תם, מקום מקסים לזכרו של תם פרקש, שנפל במלחמת לבנון השנייה, וביקב אמפורה.  לאורך השנה מוצעות פעילויות שונות שמתאימות גם למשפחות, כמו מסיק זיתים בעונה, סיורי ליקוט, הפעלות ועוד. ואפשר פשוט לשבת בבית הקפה של בית הבד וליהנות מהאוויר הצלול והנוף הירוק שמקיף את החווה מכל עבר.

• חוות מקורה נמצאת בפאתי מושב כרם מהר"ל, למידע על החווה ועל הפעילויות בה לחצו כאן >>

שבילים, מצפורים ונוף אל הים

במרחק קצרצר מחוות מקורה נמצא יער מקסים, שמשלב בין חורש טבעי ליער נטוע. אתם אולי מכירים אותו בשם יער עופר, שמו הרשמי הוא יער חוף הכרמל. היער, המכסה את המורדות המערביים של הכרמל, נמצא בין כפר הנוער מאיר שפיה בדרום ונחל מערות בצפון. יש בו שבילי הליכה, מסלולי אופניים, חניונים, דרכי נוף, נקודות יפות לפיקניק ותצפיות נהדרות על חוף הכרמל ועל הים. בסתיו פורחות כאן סתווניות, בחורף נרקיסים, כלניות ופרחים עונתיים נוספים, וכל אלה מוסיפים צבע וחן לטיול ביער.

יער נוף הכרמל. מסלולי הליכה, תצפיות נוף, אזורי פיקניק ועוד

כל שנה במהלך חודש דצמבר מתקיים ביער חוף הכרמל פסטיבל מטיילים במגפיים, שבמסגרתו מוצעות עשרות פעילויות ייחודיות למשפחות, ביער ובמקומות נוספים במועצה האזורית חוף הכרמל. השנה, בין השאר, אפשר להשתתף במשחק משימות משפחתי נושא פרסים ביער חוף כרמל; בפיקניק משפחות בתצפית ים כרמל, שם ממוקם הפודטראק "חלון אל הנוף", גטיול עששיות במגפיים ביער, בטיול בשביל הבריחה, במשחק סלולרי בנושא מחזור וניקיון היער ועוד ועוד. ואם אתם חובבי אופניים, אל תחמיצו את הרכיבה עם המשפחה או קבוצת חברים בסינגל השלוחה.

פוד טראק "חלון אל הנוף" ביער נוף הכרמל. אוכל, שתייה ונוף חלומי

• פסטיבל מטיילים במגפים מתקיים במהלך חודש דצמבר, פרטים בקישור הבא >>

טיול חופים קסום

בשלב הזה של הטיול הרגשנו צורך עז ללכת לאורך החוף שעליו השקפנו ממרומי היער. במרחק קצר מיער חוף הכרמל נמצא קיבוץ נחשולים, על אחד החופים היפים בארץ. כל אחד ימצא כאן משהו כלבבו: אפשר לשבת על החול הלבן והרך ולהתהפנט ממראה המפרץ היפהפה, אפשר להתנסות בפעילות של ספורט ימי במועדון השייט שעל החוף או לצאת לצלילת היכרות או צלילה מודרכת בים, האמיצים שבכם יצאו לשחייה חורפית מרעננת (בקיץ כמובן לא צריך אומץ כלל – המים במפרצים של חוף דור וחוף הבונים שקטים להפליא). במושב דור הסמוך יש חוות סוסים, שממנה אפשר לצאת לרכיבה על החוף, חוויה רומנטית מאין כמוה (לפרטים על רכיבת סוסים על החוף לחצו כאן >>.)

חוף נחשולים. בחורף, כשהחוף כמעט ריק מאנשים, יפה פה במיוחד

אפשרות נוספת היא לצאת לטיול רגלי בשמורת הטבע דור הבונים. מתחילים בהליכה קצרה לאורך רצועת החוף היפהפייה של נחשולים ומטפסים אל תל דור. שם, עוד לפני שמתרכזים בעתיקות של העיר המקראית דור, גשו לראש התל אל התצפית המופלאה על הים, המפרצונים, הלגונות והאיים הקטנים, ואם הגעתם בזמן המתאים – תזכו לחזות בשקיעה הכי יפה שאפשר לתאר.

תל דור. שרידים של העיר המקראית ותצפיות מפעימות על הים

מראש תל דור יש שביל מונגש חדש, באורך של כ-800 מ', שמוביל לצד העתיקות (מומלץ לעצור ולקרוא את ההסברים בשלטים שלאורך השביל) ומסתיים במרכז מבקרים של רשות הטבע והגנים. ממרכז המבקרים אפשר להמשיך ברגל צפונה לאורך החוף, לכיוון הבונים, או לחזור אל חוף נחשולים, הפעם בשביל מסומן הצמוד למים. כך או כך, מובטח לכם טיול רגלי חלומי, במיוחד ביום שמש חורפי, כשהחופים ריקים כמעט מאנשים.

ממראות הדרך בין דור לחוף הבונים

המסלול הזה יפה כל כך עד שהלכנו בו פעמיים: ראשית לקראת השקיעה ואז פעם נוספת למחרת בבוקר. בין לבין, בילינו לילה שקט ורגוע במלון חוף נחשולים.

לילה שקט ליד הים

בשנות ה-70 נפתח בקיבוץ נחשולים בית ההארחה סמוך לקו המים. לאורך השנים המקום שופץ ושודרג, לפני שנים אחדות נוספו חדרי בוטיק ואגף חדש בן שתי קומות שכולל סוויטות מרווחות הפונות לים, חלקן עם בריכה פרטית. לאחרונה, מלון חוף נחשולים עובר מהפך נוסף ומקבל אפיון של כפר יווני. החדרים צמודי הקרקע שודרגו ועוצבו מחדש בצבעי תכלת-לבן, מסעדת רוזמרין קיבלה צביון יווני, הטבע דאג לספק את כל השאר, כולל ים בצבע תכלת, ממש כמו ביוון.

הכפר היווני במלון חוף נחשולים | צילום ניר דוידזון

כל אחת מיחידות האירוח בכפר היווני מורכבת משני חדרים: סלון עם ספות נפתחות וחדר שינה, כך שגם בחופשה משפחתית ההורים יכולים ליהנות מפרטיות. חדר הרחצה שודרג (עם שני כיורים נפרדים ומקלחת רחבה) ויש גם מטבחון עם מכונת אספרסו, פינת קפה ותה ומקרר קטן.

בחופשה חורפית במלון אפשר ליהנות מהטבות שוות במיוחד (בתיאום מראש). יש כמה חוויות רומנטיות שמוצעות למתארחים בחדרי הבוטיק או בסוויטות, כמו עיסוי זוגי או רכיבת סוסים זוגית על חוף, ויש חוויות שמתאימות לכל המשפחה, כמו ביקור במוזיאון המזגגה, סיור בבית הפסיפס או טיול מודרך בתל דור. בנוסף להטבות הללו, מלון חוף נחשולים מציע גם חופשות נושאיות, בהן חופשות אחרי לידה עם התינוק, חופשות "מחוברות" לאימהות ובנות וחופשות וולנס בשיתוף חברת Sorento, שמשלבות פינוקים עם תכנים של העצמת הגוף והנפש.

חופשת וולנס במלון חוף נחשולים | צילום: ניר דוידזון

בזמן שאתם מתארחים במלון חוף נחשולים, תוכלו ליצור קשר עם תמיר הירשברג, מחברת שביל נחשולים. תמיר, בן הקיבוץ שאמו לילי יצרה את הפסיפסים המדהימים בבית הפסיפס, עוסק בתיירות מקומית ומציע מפגשים עם הטבע, התרבות והאמנות של האזור, כולל מפגשים עם הקהילות המקומיות. פרטים בטלפון: 050-4923948.

• מלון חוף נחשולים, קיבוץ נחשולים, אתר אינטרנט

הפוסט נחשולים וחוף הכרמל – טיול של חורף הופיע ראשון במסע אחר

כשליש מרצועת החוף שלנו סגורה בפני הציבור ותפוסה על ידי נמלים, מתקנים ביטחוניים, מתקני תשתית ועוד. למעשה, יש רק 20 ק"מ של חופים מוכרזים, והמשמעות היא שלכל ישראלי נותרו בממוצע פחות מסנטימטר וחצי של חוף פתוח! לא פחות חמורה היא העובדה שחופים רבים נסגרים לעתים קרובות עקב זיהום. גם בחופים שלא מוכרזים כמזוהמים, החול מלוכלך והמים, בהם צפים בקבוקים ושקיות, פשוט לא מזמינים להיכנס.

חוף פלמחים, אחד החופים היפים בארץ, נסגר לעתים קרובות בשל זיהום | צילום: Polyanska Lyubov / Shutterstock.com

אז מה מאיים על החופים שלנו?

נכון, מהרבה בחינות מצב החופים שלנו השתפר בהשוואה ללפני כמה עשורים. אם בימי ראשית המדינה חתיכות צואה שצפות במים לא היו מראה חריג ורגליים מרוחות בזפת היו חלק בלתי נפרד מהבילוי בחוף, מאבקים סביבתיים הובילו לכמה הישגים, כמו הפסקת הזרמת השפד"ן לחופים. יחד עם זאת, אומר ד"ר יובל ארבל, רכז ים וחופים בעמותת צלול, לצד האיומים שכבר הוסרו, צצו איומים חדשים.

אסדות גז וקידוחי נפט: למנוע את ועדת החקירה הבאה

אחד האיומים החדשים הגדולים על חופי ארצנו הוא אסדות הגז וקידוחי הנפט, אשר עלולים ליצור זיהום בים. לדברי ארבל, במקרה של תקלה או פיצוץ (שהוא סכנה מוחשית בשל המצב הביטחוני הרגיש באזור), עלולה להיות דליפה של חומרים מסוכנים לים שתביא לאסון סביבתי. מה אפשר לעשות? שני הצעדים שנדרשים באופן מידי הם פיקוח הדוק יותר של המשרד להגנת הסביבה והרחקת האסדות מן החוף. "חשוב שיהיה פיקוח מחמיר ושייושמו לקחים מאסונות קודמים", אומר ארבל.

אסדת קידוח בים הצפוני. לא רק מפגע נופי, אלא סכנה מוחשית לסביבה | צילום: Beryl Alpha, flickr

בנוסף לאסדות הגז, קיימים קידוחי הנפט אותם יש לעצור כליל, לדבריו. "אסון כמו זה שהיה במפרץ מקסיקו (הכוונה לדליפת נפט מסיבית כתוצאה מקידוחים שהיתה לאסון הסביבתי הגדול בהיסטוריה) עשוי להרוס קילומטרים רבים של חופים", מזהיר ארבל, ומוסיף שצריך לעשות הכל היום כדי למנוע את ועדת החקירה הבאה.

זיהום מי הים: להפסיק את הזרמת השפכים

אחד ההישגים הסביבתיים הגדולים שהושגו בתחום החופים בשנים האחרונות הוא, כאמור, הפסקת הזרמת מי השפד"ן לים, בעקבות המאבק של עמותת צלול. זהו הישג לא מבוטל, אבל לא ניתן להסתפק בו. לדברי ארבל, עדיין יש מקומות בהם יש הזרמה של שפכים לים, וזה קורה גם בתל אביב, כאשר באירועי גשם גדולים מוזרמים שפכים לים, לא רחוק מרידינג, במרחק 400 מטר מהחוף. יש הזרמת שפכים באישור לים בזמן גשמים חזקים גם בחיפה, וזאת בנוסף להזרמת שפכים לים כתוצאה מתקלות, כמו שקרה בשנה האחרונה, בין היתר, בנהריה, חדרה והרצליה. תקלות כאלו קורות כתוצאה מתשתיות ביוב ישנות ולא מתוחזקות.

גם מערכות הניקוז העירוניות מנותבות אל הים, מה שגורם לזיהום בים בעיקר אחרי הגשמים הראשונים, ששוטפים את כל הלכלוך מהרחובות. גם כאן, לדברי ארבל, ניתן לצמצם משמעותית את הזיהום ולהגביר את הפיקוח, ויש דוגמאות מערים רבות בעולם שעשו זאת.

חוף שבי ציון אחרי הזרמת מי שפכים. לא תמיד הזיהום נראה לעין | צילום: סימי שאואר

כתוצאה מאלה, כמו גם מזיהומים אחרים שהמקור שלהם לא ידוע, נסגרו חופי ישראל מאז תחילת עונה הרחצה הנוכחית (2019) בשל זיהום ובעקבות הוראת משרד הבריאות ליותר מ-200 ימים (בחישוב, סוכמים את כל אירועי סגירת חופים מוכרזים בשל התראת זיהום, בכל אירוע מכפילים את מספר הימים במספר החופים שנסגרו). השנה, בשל הגשמים הרבים, היתה הרבה הזרמה של שפכים, מה שהביא למספרים האלה. כמובן שלא מדובר בגזרת גורל ויש פתרון – המדינה והרשויות חייבות להשקיע בתשתיות ניקוז.

לעצור את הבנייה בחופים

אחת הבעיות המרכזיות שמונעות מאיתנו ליהנות מהחופים שלנו היא הבנייה בחופים. הבעיה שהבנייה יוצרת כפולה: היא גם גוזלת  מהציבור חופים פתוחים ויוצרת מפגע נופי, וגם גורמת נזק אקולוגי לחופים. לצד הצלחות כמו עצירת הבנייה בחוף פלמחים לאחר מאבק רב שנים של ארגונים סביבתיים, כל הזמן צצות תכניות חדשות שמאיימות באופן משמעותי על החופים.

יעל דורי, ראש אגף תכנון בעמותת אדם טבע ודין, מספרת שיש עשרות תכניות בנייה בחופים על הפרק, מהן כ-30 תכניות ישנות שמהוות איום ממשי משום שהן תוכננו לפני 2004.  ב-2004 נחקק חוק שמירת הסביבה החופית, במטרה להגן על חופי ישראל. במסגרת החוק נקבע כי בנייה בטווח של מאה מטר מהחוף אסורה וכי כל תכנית בנייה בטווח של 300 מטר מהחוף מחייבת דיון של הוועדה לשמירת הסביבה החופית ("הולחוף"). ניסיונות לתקן את חוק החופים ולהחילו גם על תכניות מלפני 2004 לא צלחו, למרות שזכו לתמיכה ציבורית רחבה (גם בכנסת) – הן נתקעו בשל חילופי הממשלות הרבים.

התכנית המאושרת לשלושה כפרי נופש בחוף בצת

בחוף בצת, למשל, אחד החופים הייחודיים בארץ המתאפיין בערכי טבע נדירים, ישנה תכנית להקמה של לא פחות משלושה כפרי נופש, אגם מלאכותי וחוות סוסים. לא רחוק משם, בחוף נהריה, סמוך לגן לאומי אכזיב, נבנית בעת כתיבת שורות אלה שכונת מגורים חדשה עם מאות יחידות דיור, חלקן צמודות קרקע, ושני מלונות ענקיים. בתכנית המקורית הבנייה היתה אמורה להיות במרחק של מאה מטר מהחוף, מאבקים סביבתיים הביאו לפשרה ולהרחקת מבתי המלון מהחוף, ועל אף שהמצב אינו אידאלי, הוא בוודאי עדיף על פני התכנית המקורית.

בנייה בבת ים בקו 100 מטר החוף | צילום: אדם, טבע ודין

דרומה משם, בין חדרה למכמורת, יש תכנית למלונות ובניית צמודת קרקע במרחק של 200 מטר מהחוף, בלב שטח פתוח. גם באשקלון רוצים לאשר תכניות למגורים בקו הראשון לים, הכוללות הפיכת שטח שיועד לתיירות למגורים, ובנייה צפופה וגבוהה שלא מאפשרת את הקשר לים. ואילו בבת ים יש פרויקט מגורים ותיירות שאושר לפני 2004 ונמצא בטווח של מאה מטר מהחוף, וזאת משום ששיטות המדידה השתנו והמדידה הישנה בעייתית. דוגמה נוספת היא התכנית לבנייה בשדה דב. "התכנית שלעצמה לא רעה", אומרת דורי, "אבל יש בה הרבה בעיות. היא קרובה מדי לים, הבנייה בה גבוהה מדי, עם הרבה יחידות שמיועדות למגורים, והפארק החופי מצומצם ויש בו תכנית להרבה מסעדות במקום להשאירו פתוח".

אחת הבעיות הבולטות היא שפרויקטים רבים של תיירות מוסבים למגורים. "המגמה היום של התקרבות לחוף ובנייה לצרכי מגורים מנוגדת לרווחת הציבור ולסיכונים של שינוי אקלים", אומרת דורי.

מרינות חדשות בחופים

בנוסף לבניית מלונות ובתי מגורים, יש כיום תכניות אב להקמת חמש מרינות חדשות בחופים  – בעכו, בחיפה, בחדרה, בנתניה ובתל אביב. "זה הרבה יותר מדי", אומר ארבל. "משרד התחבורה מציג את זה כעקומת ביקוש, אבל לא בטוח שזה נכון. וחמור יותר – רוב הציבור לא נהנה מזה. לא מדובר רק בקילומטרז' הלא מבוטל שהמרינות תופסות, אלא בעובדה שכל מרינה עלולה לגרום לנזק סביבתי ברדיוס של קילומטרים".

המרינה בהרצליה. נזק חסר תקדים לחופי העיר | צילום: Evgeniy pavlovski / Shutterstock.com

די להיזכר בנזק חסר התקדים שעשתה המרינה בהרצליה לחופי העיר: המרינה שינתה לחלוטין את קו החוף של הרצליה, היא חוסמת באופן מלאכותי את הסעת החולות צפונה, מה שגורם להצטמקות של החופים הצפוניים (כל מי שרחץ בחוף סידנא עלי בילדותו יודע במה מדובר), בעוד שהחופים הדרומיים, הסמוכים למרינה, תפחו לממדים עצומים שאין בהם צורך. זהו, כמובן, לא הנזק היחידי. בניית המרינה גרמה להרס מדפי הכורכר הייחודיים. גם במקרה הזה, לא מדובר בגזרת גורל ויש מה לעשות לשיפור המצב. "חייבים לפתוח מרינות חדשות בזהירות רבה מאוד", אומר ארבל. "אפשר להיענות לביקוש במרינות הקיימות, במקום לפתוח חדשות. אפשר גם להשתמש באתר רידינג שפונה עכשיו ולהשתמש בו כמעגנה", הוא מוסיף.

ומה עוד?

אסדות הגז והנפט, הזרמת מי שפכים ובנייה בחופים הם האיומים הבולטים והמוחשיים על חופי ישראל, אבל ישנם איומים נוספים. חקלאות ימית, למשל. ארבל מדגיש שהחקלאות הימית כשלעצמה אינה דבר רע – היא חשובה והיא יכולה להחליף דיג. אבל, ישנם פרויקטים של חקלאות ימית שעשויים לגרום לנזק. למשל, תכנית להקים מערך של חקלאות ימית מול מכמורת, קרוב מדי לחוף. לדברי ארבל, וקשה שלא להסכים איתו, יש כאן מפגע נופי. חלק מהקסם של חוף הים הוא הנוף הפתוח, אבל פרויקט כזה מצריך הקמת כלובים, מתקני ניסויים ומבנים בגובה של עד שלושה מטרים שמזדקרים מתוך הים, מול העיניים שלנו, באחד החופים היפים והבתוליים באזור המרכז. לפרויקט כזה יש השלכות נוספות. "כל בנייה בים עשויה להביא לסחף של חול ולמינים פולשים, למשל מדוזות", אומר ארבל.

שקיעה בחוף בית ינאי. מבנים של חקלאות ימית עלולים להסתיר את הנוף הפתוח | צילום: שאטארסטוק

בעיה נוספת, שכולנו מכירים היטב ובמידה רבה גם אחראים לה, היא הלכלוך בחופים. הבעיה הזו היא באחריות המתרחצים, אשר לא טורחים לאסוף את האשפה שלהם וסומכים על המנקים בחוף שיעשו זאת, אבל לא פחות מכך, גם של הרשויות. איסוף לא תדיר של אשפה ושימוש בשקיות ניילון התלויות על מתקנים ייעודיים, כאלה שעפות עם הרוח הראשונה וכל תכולתן מתפזרת מסביב, במקום בפחים עם מכסה סגור, הם מהבעיות המרכזיות.

חוף מלוכלך בחדרה | צילום: שאטרסטוק

הלכלוך הוא קודם כל מפגע אסתטי, אבל לא פחות מכך גם אקולוגי. שקיות פלסטיק וכלי אוכל חד פעמיים שאנחנו מביאים איתנו לים, עלולים להיסחף לתוך המים, והנזק של פלסטיק לבעלי החיים בים הוא אדיר. הפלסטיק גורם לזיהום, פוגע במיליוני בעלי חיים  וסופח חומרים רעילים. הפתרון לזה פשוט – לא להביא פלסטיק לים.

בהקשר של הפלסטיק, יש נקודת אור שראוי לציין: עמותת צלול ועיריית הרצליה יצאו בשנה שעברה בקמפיין "עיר ללא פלסטיק", אשר מתקיים באתרים רבים בעיר וגם בחופי הרחצה. במסגרת הקמפיין סיירות הסברה עוברות בחופים ומבקשות מהמתרחצים לא להכניס לחופים כלים חד פעמיים ומציעות להם חלופות. נראה שהקמפיין כבר מתחיל לחולל שינוי ויש לקוות שהוא יופעל גם בערים נוספות.

בעיה נוספת היא קמפינג בחופים. לדברי ארבל, "אנשים הולכים לעשות קמפינג בחופים לא מוכרזים. בחופים האלו אין תשתיות של פחים ושל שירותים, וכשמוקמים מאהלים במסות גדולות זה הופך לבעיה רצינית".

קמפיין עיר ללא פלסטיק בחופי הרצליה זוכה להצלחה | צילום: יח"צ

תמונת מצב: איפה כדאי להתרחץ, איפה פחות

לאור כל מה שנכתב כאן, נראה שקשה עד בלתי אפשרי למצוא חוף עם מים צלולים ונקיים, חול נקי ומרחבים פתוחים, בלי בניינים שמסתירים את הנוף. אחת הבעיות היא, שלעתים קרובות יש זיהום של חיידקים צואתיים במים אשר אינו נראה לעין, והמים נראים צלולים על אף שהם מזוהמים. הבעיה מחמירה בחופים שאינם מוכרזים, שבהם לא תמיד נערכות דגימות.

הנתונים על רמת הזיהום בחופים משתנים תדיר. על פי דו"ח של עמותת צלול בתאריכים 12 באפריל עד 20 ביוני 2019, החוף שנסגר למשך הכי הרבה ימים בשל זיהום הוא חוף פולג דרום בנתניה, שנסגר ללא פחות מ-68 ימים. חוף נוסף שנסגר בשל הזרמת מי קולחין הוא חוף אכזיב, אחד החופים היפים והבתוליים בארץ, שנסגר בקיץ 2019 למשך 32 ימים (חוף בננה ביץ', לא החוף בגן לאומי אכזיב). חוף נוסף שנסגר 28 ימים מאז פתיחת עונת הרחצה 2019 הוא חוף פלמחים. המסקנה ברורה: לפני שהולכים לים, כדאי להתעדכן באמצעי התקשורת ובאתר משרד הבריאות, ולוודא שהחוף נקי.

חוף דור הבונים. חופים המוכרזים כשמורות טבע לרוב נקיים יותר | צילום: שאטרסטוק

בכל הנוגע ללכלוך בחופים, התמונה ברורה יותר. המשרד להגנת הסביבה בודק את מצב הניקיון בחופי הים הלא מוכרזים ופיתח את מדד חוף נקי במטרה לספק הערכה אחידה ואובייקטיבית של מצב הניקיון בחופים. במדידות שפורסמו ב-25.6.19 נמצא שרשויות החופיות הנקיות ביותר הן אשדוד, אשקלון, תל אביב-יפו, ג'סר א זרקא, גן רווה, הרצליה, בת ים, נתניה וחוף השרון. הרשויות החופיות המלוכלכות ביותר הן עכו וטירת הכרמל.

טיפ נוסף הוא ללכת לחופים של רשות הטבע והגנים. חופים אלו, בהם אכזיב, דור-הבונים, מכמורת ופלמחים, מוכרזים כגנים לאומיים או כשמורות טבע ימיות, ולכן על אף שאינם חפים מאיומים שונים, יש הצהרת כוונות להגן על בתי הגידול, על הערכים הימיים ועל החוף, ולרוב הם יהיו נקיים יותר ובנויים פחות.

הפוסט חופים בישראל: תמונת מצב סביבתית הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט חופי הכרך – מדריך לחופים בתל אביב הופיע ראשון במסע אחר

רצועת החוף בין אכזיב לבצת בין מדינת אכזיב של אלי אביבי לחוף בצת נמצאת אחת מרצועות החוף היפות בישראל, שלמרבה הצער אינה נקייה במיוחד – דבר המעיב על הבילוי בה. אפשר לחלק את רצועת החוף הזאת לשניים: בחלקה הדרומי הגלים מתנפצים אל סלעי החוף שפוסלו על ידי המים והרוח למיני צורות דוקרניות. בחלק הצפוני יש משטחי סלע ורמפות עם דייגים (בעיקרון אסור לדוג בשמורות, אבל כאן לא אוכפים את האיסור הזה על דייגי חכות). בין לבין אפשר למצוא לגונות, בריכות קטנות של מים רדדים ומפרצוני חול שנעים לשבת בהם. כמה עשרות מטרים מצפון לפס הזרחני שזורם לים מאחד המפעלים באזור נמצאת "המערה", תקרת סלע שמספקת צל ליושבים בתוכה כשהמים לא מכסים את החול. הכניסה חופשית מפות ומדריכים מודפסים ליעד ישראל, בהנחה לגולשי מסע אחר! בין אכזיב לבצת. משטחי סלע, בריכות קטנות ומפרצים | צילום: יניב שאואר חוף דדו בחיפה חוף דדו הוא דוגמה ומופת לחוף עירוני מוצלח: הוא מתוחזק היטב, נקי ומסודר, יש בו שירותי חוף ומקומות בילוי, מובילה אליו תחבורה ציבורית (גם בשבתות) והכניסה היא בחינם. לאורך החוף ישנה טיילת יפה, שמשמשת את תושבי חיפה בעיקר לצעדות נמרצות – הרכיבה על אופניים בטיילת אסורה. לפני או אחרי הרחצה אפשר לשבת באחד מבתי הקפה או המסעדות על הטיילת, להשקיף על הגלים שמתנפצים על החוף ולהודות לעיריית חיפה על רמת התחזוקה הגבוהה. הכניסה חופשית חוף הבונים חוף הבונים מציע מזור למי שנתקף בגעגועים לחופים המפורצים של יוון. זוהי אחת מרצועות החוף היפות בארץ, והיותה חלק משמורת טבע מבטיחה הגנה לצמחייה החופית היפה שעל גבעות הכורכר. יש כאן מפרץ חולי שמוקף בסלעים, בריכות קטנות לשכשך בהן ודרך כורכר שמתאימה לטיולים רגליים ולרכיבת אופניים לכיוון חוף דור, הדרומי יותר. בשעת השקיעה, כשהשמש צובעת את השמים, הים והגבעות הרכות, היופי מרקיע שחקים. שימו לב: בשבתות עמוס כאן מאוד. הכניסה בתשלום בריכה רדודה ברצועת החוף בין אכזיב לבצת | צילום: יניב שאואר חוף דור (טנטורה) במרחק טיול רגלי יפה מחוף הבונים נמצא החוף שמהווה מתמודד רציני על תואר "החוף היפה ביותר בארץ". לחוף דור יש שני חלקים – בחלקו הדרומי יש מפרץ חולי רחב ידיים, עם מים שקטים כמו ראי, סירות דייגים ציוריות ואי קטן שאפשר להגיע אליו בהליכה במים הרדודים (זהירות, הסלעים בשולי האי משוננים וילדים עלולים להיפצע בעלייה עליו). בחלקו הצפוני של החוף, מול כפר הנופש של קיבוץ נחשולים, יש מפרץ קטן יותר שחופו עמוס בצדפים ומימיו שקטים פחות – נפלא למי שאוהב לתפוס גלים. בשולי המפרץ הזה נמצא תל ארכיאולוגי, שמעניין לבקר בו. מכאן, אם תרצו, מובילה הדרך הכבושה אל חוף הבונים. ואפשר גם לבקר במזגגה, מוזיאון קטן ומעניין בקיבוץ נחשולים, שנמצא במפעל שהוקם בכספי הברון רוטשילד כדי לייצר בקבוקי זכוכית ליינות היקב בזיכרון יעקב. לחוף דור הנפלא יש שני חסרונות: הוא עמוס מאוד, בעיקר בשבתות, ומחיר הכניסה אליו שערורייתי ממש. הכניסה בתשלום חוף גדור, בין אולגה למכמורת. פסטורליה במרכז הארץ | צילום: אייל ברטוב חוף גדור בין גבעת אולגה למכמורת נמצא חוף מקסים מעין כמוהו שאינו מפורסם כמו חוף דור או הבונים, למרות שהוא יפה לא פחות מהם. לעומת שכניו ההומים, זהו חוף ריק באופן יחסי והשהייה בו מאפשרת התנתקות מבורכת מהמולת היום-יום. רצועת חוף חולית צרה תחומה בין מצוק כורכר לקו המים, פה ושם משטחי הסלע יוצרים בריכות רדודות ולא חסרות פיות פינות חמד מפורצות. את התמונה הפסטורלית משלימים הדייגים שעל הסלעים – קשה להאמין שאנחנו ממש במרכז הארץ ולא על אי יווני נידח. הכניסה ללא תשלום חוף בית ינאי חוף חולי נקי ומטופח, שהוא גם רחב וגם ארוך – כשני קילומטרים. בדרומו נמצא המצוק של בית ינאי, שנראה כאילו הוא עומד לצנוח בכל רגע אל מימי המים (ואכן מדי פעם נופלות ממנו חתיכות אל החוף למטה), ומצפונו נמצא תל מכמורת ובו שרידי ישוב עתיקים. בתווך – נחל אלכסנדר חוצה את הדיונה היפה. בקיץ המסעדות בחוף פעילות עד שעת לילה מאוחרת, וכך שאפשר להמשיך ליהנות מהבריזה הנעימה ומהמיית הגלים גם בחשיכה. הכניסה בתשלום חופמים בחוף בית ינאי. רק שהמצוק לא יתמוטט | צילום: אורן פלס, ויקישיתוף חוף מציצים בתל אביב חוף מיתולוגי, כוכב סרטו של אורי זהר. בחוף הזה יש קצת מהכל: צעירים וילדים, מתעמלים מבוגרים, ידוענים, דתיים (מעבר לגדר, בחוף הנפרד), בית קפה נחשב והרבה פוזה. מה שכבר לא תמצאו פה זה את הצריף של אביגדור, שבו צולם הסרט שנתן לחוף שרתון הישן את שמו. זהו אינו מקום אידיאלי לשחייה – המים במפרץ רדודים ולא תמיד נקיים. בעוד שבחלקו הצפוני יש בעיקר משפחות, חלקו הדרומי שייך לצעירים, וכך סביר שתתקלו שם בנרגילות, מטקות, שש בש וחוברות הכנה לפסיכומטרי. ואל תתפלאו אם הצעירה לידכם מורידה את חזיית הביקיני – בימיו של אלטמן הקטן והמציצן היה צריך להתאמץ כדי לראות את מה שהיום נפוץ כאן יותר. הכניסה ללא תשלום חוף פלמחים לאחר שהתוכנית להקים כאן כפר נופש ירדה סופית מעל הפרק, עבר ניהולו של החוף לידי רשות הטבע והגנים, כחלק מגן לאומי חוף פלמחים. בשבתות בקיץ החוף עמוס לעייפה, אבל באמצע השבוע אפשר למצוא פה פינות שקטות להתבודדות, בעיקר בחלקו הדרומי של החוף, באזור מצוק הכורכר הגבוה. שם, אל מול הים הכחול, אפשר לנשום עמוק ולשמוח שהיה מי שהשכיל לשמור על המקום היפה הזה פתוח ונגיש לכל, ונקי מבנייה צפופה. נדרש תשלום עבור החנייה חוף פלמחים. אפשר למצוא פינות שקטות להתבודדות | צילום: אריה רוזנברג חוף זיקים החוף הכי דרומי בארץ, עם רצועת חול רחבה ודיונות לבנות. בעבר זה היה חוף נידח ויפהפה, מקום מפלט לאוהבים ולנודיסטים. מאז הקמת תחנת הכוח רוטנברג ומסוף הפחם מצפון לחוף, נפגמה האינטימיות, וכיום מגיעות לכאן בעיקר משפחות. ועדיין, זהו חוף שקט ויפה השומר בחלקו על צביון פראי, עם כמה פינות חן נסתרות. בעונת הרחצה הכניסה בתשלום

הפוסט חופים בישראל – חלון לים התיכון הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט טיול מאכזיב לראש הנקרה הופיע ראשון במסע אחר

אני ניצב על גבעת כורכר נישאה, מימיני מתפרסות הגבעות לקיבוץ פלמחים, משמאלי – אל העיר הקטנה יבנה ים, מלפנים רוחש הים. הרחק אל האופק מלבין מפרש, ועוד אחד, ועוד אחד. הכל נראה שלו ורגוע כל כך, אך מה מסתירים הסלעים? סיפורים בני אלפי שנים, שרידים של מבצר וסביבו תעלה חפורה להגנה. כיבוש של הרומאים, הצלבנים, הממלוכים, העותמנים, והים ממשיך בשלו, חותר אל החוף, יוצר סלעים וצוקים משוננים בצורות בלתי אפשריות. דמויות קטנות מהלכות, כאילו על פני המים. ממקום עומדי ניתן להבחין בסימני קיץ ראשונים, בריזה קלה מגיעה מהים, מעלה ענני אבק קטנים, מלטפת, מעסה הנשמה. אדוות קטנות, גלים גדולים, קצף ניגר ממשברים, אני מריח את מליחות המים הקרים. למטה שרידי נמל יבנה ים עתיק יומין. אני שואף מלוא חופניים של אוויר ספוג באדי מלח ומים ונזכר בימים רחוקים.

גלים נשברים בקצף לבן על הסלעים הכהים. ממראות הדרך

נוסטלגיה: הדרך לחוף פלמחים

חוף פלמחים עבורי הוא רכיבה על אופנים מראשון לציון, כל הדרך על מעין כביש אספלט צר ומלא מהמורות, חולפים בשמחה על פני המזלג, צומת הדרכים שחיברה בין "רישון" ליבנה והובילה לפלמחים. בדרך עוצרים להשתובב על דיונות חול, שנראו לנו גבוהות כהרים, עלייה מתישה עד לשיא הדיונה כדי להתגלגל במהירות מטה, ותוך כדי להתמלא בחול זהוב מכף רגל ועד ראש. מנסים לזהות טביעות רגל של בעלי חיים: כאן טביעת רגל מעניינת, אולי של איילה? שם טביעת רגל – האם של חזיר בר? חיפושיות שחורות ומסוקסות, זבלית פרעה שמן, מכדררות כדור זבל במעלה הדיונות, משאירות בחולות הזהובים פס ארוך, סימן כי רגליהן דרכו כאן. והנה טביעות רגל של שועל הדיונות, ואפילו פתח מחילתו. עולם שלם נגלה לעינינו הצעירות באותן דיונות, או בשמן העברי – חוליות. משטר הזרמים והרוחות הביאו את החול משפך הנילוס בדלתא במצרים ועד לכאן. עצי ג'ומס (שיקמה) גדולים משמשים לנו מסתור מקרני השמש החמה, אנחנו אוכלים את פרי עץ הדומים (שיזף) ומקנחים בענבים קטנים ומתוקים שגדלו על גפנים משתרגות בחול. לפליאה בעיני כיצד הצליחו הגפנים לשרוד בצחיחות הזאת ועוד להניב פרי ערב וטעים לחך.

המים שמלחכים בסלעים יצרו בהם צורות פנטסטיות

בדרך הארוכה עד לשפת הים היו כמה נקודות שעצרנו לידן. באמצע פרדס רחב נוף היתמר לו בניין יפה בן שלוש קומות, שהאגדות סיפרו כי היה שייך לאפנדי ערבי, בעליהם של הפרדסים בעבר. מעט לאחר בית האפנדי ניצב בית חרושת לייצור שמן דגים, שריחו יצא למרחוק. נהגנו לדווש במהירות על פניו כדי להימלט מהסירחון, חוששים שמא ידבק הריח בבגדינו. בהמשך הדרך לא יכולנו שלא להיתקל בקבר קדוש מוסלמי נבי רובין, או בעברית קבר הנביא ראובן, ששימש בתקופות קדומות מקום עלייה לרגל למאמינים מוסלמים מכל המרחב. בהמשך הגענו לגדת הרובין, הלא הוא נחל שורק, והיינו מורידים אל המים את רשת הדייגים שהיתה פרושה בין שתי הגדות, ויש פעמים שהעלינו אותה עם דגיג או שניים. בנינו רפסודות ודימינו עצמנו ליורדי ימים עזי נפש המגלים יבשות ואיים רחוקים. ואי אפשר היה להתעלם מהמוני צבי מים וצמחי גדות סבוכים. לבסוף הגענו למשטח הצניחה, בו צנחו כל קורסי הצניחה בצה"ל. שעות ארוכות המתנו בתוך חורשת האקליפטוסים לפטריות המצנחים ולצנחנים במקום פגישתם עם הדיונה.

יופי שאין מילים לתארו

אני חוזר לחוף של ילדותי, הפעם מגיע רכוב במכונית יפנית, חולף מתחת לגשר שכביש החוף מתוח מעליו, צופר שלוש פעמים כפי שבני שחר וחבריו היו נוהגים בעוברם מתחת לגשר, וממשיך לרכס הכורכר הדרומי. אני מחנה את הרכב, בגבי גדר של מחנה צבאי רוחש פעילות, ומתחיל במסע הרגלי בין שתי גבעות הכורכר. שנים ארוכות רבצה אוניה טרופה אל מול צוק הכורכר, רבים מאיתנו נהגו לשחות אליה, ובימים של שפל אפשר היה להגיע אליה ברגל.

שרידי מבנים עתיקים. רבים עברו פה לאורך השנים והותירו אחריהם סימנים

אני עושה את דרכי בזהירות, מצליח לראות מעוף פשושים הנחים בין ענפיו הקוצניים של שיח שלא מצליח לזהותו. מכאן אני מתחיל בירידה זהירה לכיוון הים, מכל עבר שלטים המזהירים מפני סכנת מפולת, שאכן ארעה כאן לפני זמן לא רב. נוגע ונושק למים, צמרמורת נעימה חולפת בגווי, הרגליים שוקעות בחול הרך, שלוליות מי ים ארוכות רוחשות חיים. אני מביט לאחור, לכיוון רכס הכורכר, ומצליח להבחין באבני כורכר המונחות בסדר זו על גבי זו, אות וסימן לנמל או מצודה שהיו בנויים בקטע זה.

מכאן אני ממשיך ללכת, כשפני לכיוון קיבוץ פלמחים. הליכה נעימה בתוך חולות רטובים ממי ים, ערמות של צדפים שנפלטו מהמים, פה ושם שרידים של פסולת אוניות שהגיעה כך או אחרת אל החוף. לאחר כקילומטר אני פונה ימינה, אל תוך הדיונות הזהובות, ונתקל בשפע של צמחייה – נר הלילה, רותם המדבר, קנה מצוי. אני עושה חזרה דרכי אל הים, חולף על פני מצוקי כורכר נוספים, שגם עליהם נעוצים שלטים המזהירים מקריסה והתמוטטות. רובדי אבן הכורכר מרהיבים ביופיים ולוכדים את עין המתבונן לדקות ארוכות. מערות פעורות, שבימים עברו נחצבו בידי חסרי דיור, משמשות עד היום למשכן ומגורים לחסרי בית, בפתח אחדות מהן פרושים כיסויי בד צבעוניים.

רכס הכורכר שהתמוטט אל הים. לאורך הדרך יש שלטי אזהרה רבים

רכס הכורכר המגיע עד הים מכריח אותי להיכנס למים. אני עולה לאיטי אל הרכס, שעליו נמצא בית הקברות של קיבוץ פלמחים ולידו חפירות ארכיאולוגיות המתקיימות מזה זמן רב. המראות מפסגת בית הקברות מדהימים, בלתי נתפסים. אם ישאלוני היכן ארצה למצוא מנוחתי האחרונה, ללא היסוס אבחר בית הקברות הקטן של קיבוץ פלמחים הניצב כה עצוב וגאה בפסגת הכורכר.

* * *

ביום העצמאות, לאחר סערת החושים של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מצאתי את עצמי מגיע לחוף פלמחים, החוף שבו שחר ילדי העביר את מיטב נעוריו. אני עומד על גבעת הכורכר, שמש אדומה-כתומה שוקעת הימה, עשרות צעירים מרקדים ומפזזים במעין טקס פולחני עתיק יומין, מדי ערב נערכות חגיגות השקיעה של פלמחים. מי שלא מבין למה צריך לחגוג את השקיעה, לא ראה מימיו את השקיעה בפלמחים. ערבוב אימפרסיוניסטי להפליא של צבעי כתום וצהוב, שפוגשים את הים לדואט משותף, עד להתמזגות מוחלטת.

איך מגיעים לחוף פלמחים?

בכביש מס' 4 נוסעים לכיוון דרום, עד מחלף גן רווה. יורדים במחלף ופונים לכיוון נס ציונה ורחובות; לאחר כקילומטר מגיעים למחלף עין הקורא, שבו פונים ימינה. נסיעה של כתשעה קילומטרים מביאה עד חוף פלמחים. חניה בתשלום בגן הלאומי. הדרך סגורה דרומה לרכב. ניתן ללכת ברגל ליבנה ים, ומשם גם עד אשדוד.

הפוסט חוף פלמחים – טיול: מקצף גל ועננה הופיע ראשון במסע אחר