אין כמו טיול הליכה על מנת להכיר את האזור באופן ישיר, בלי רעשי מכוניות או חציצה כלשהי, רק אתם והטבע. גם היחסים עם האנשים שפוגשים לאורך הדרך שונים מאוד מאלו שמתקיימים בין נהגים או מטיילים באוטובוס. האנשים שתפגשו במהלך טיול הליכה ישמחו לשתף בחוויות מהדרך, לחלוק עצות להמשך המסלול, לספר על מקום טוב להצטיידות או להמליץ על מקומות לינה. בין השאר, תפגשו ודאי את אלו המכונים "ת'רו הייקרס" (thru hikers), אשר צועדים מאות ואלפי קילומטרים ברצף, מתחילת השביל ועד סופו. אבל רובנו יכולים להרשות לעצמנו רק פרקי זמן קצובים – יום-יומיים או כמה ימים באחד או שניים ממקטעי השביל.

טיול הליכה מאפשר להכיר את האזור באופן ישיר, בלי חציצה או רעשי רקע | צילומים: שאטרסטוק

לטובת אוהבי הלכת, בין אם זהו טיול ההליכה הראשון שלכם בחו"ל או שאתם מחפשים מסלולים חדשים שטרם טיילתם בהם, ליקטנו כאן כמה מסלולי הליכה ארוכים ויפהפיים, שכולם נחנכו בחודשים האחרונים או ייפתחו במהלך השנה הקרובה. כל אחד מהם מציע מגוון עצום של נופים ואפשרויות למפגשים אנושיים מרתקים. אז הצטיידו בנעלי הליכה נוחות וצאו לדרך:

חוצה קווקז, גאורגיה ואלבניה
אחד משבילי ההליכה המסקרנים בעולם ואחד היפים שבהם הוא התגשמות חלום של שני צעירים, מתנדבים בצבא השלום, שטיול רגלי בהרי הקווקז. "שמורות הטבע של הקווקז הן מהיפות בעולם אבל לרבות מהן יש גישה מאוד מוגבלת", סיפר אחד מהשניים, פול סטפנס, לגרדיאן. חוצה קווקז – Transcaucasian Trail או בקיצור TCT – ימתח, לאחר שיושלם, לאורך 1,500 ק"מ מגאורגיה, דרך ארמניה לאזרבייג'ן, והליכה לכל אורכו תיארך כמה חודשים. נכון לכתיבת שורות אלו אפשר ללכת רק בחלק ממנו, הליכה של עשרה ימים, כולל בחבל סוואנטי במערב גאורגיה.

מנוחה מול נופי הקווקז. שביל חוצה קווקז יאפשר להגיע גם לפינות הנידחות שכיום הן בלתי נגישות למטיילים

קשה לתאר את יופיים של הנופים לאורך הדרך, עם פסגות שמיתמרות לגובה של עד 5,000 מ', ערוצים פראיים, נהרות ומפלים, כנסיות עתיקות וכפרים מבודדים. וכמו שיודע כל מי שטייל בגאורגיה, בין אם ברגל או ברכב, המקומיים שתפגשו בדרך יקבלו את פניכם בחום רב. אתר השביל

מטייל על גדת אגם בחבל סוואנטי במערב גאורגיה

שביל החוף, אנגליה
כשיושלם, ב-2020, שביל החוף האנגלי (England Coast Path) יהיה השביל הארוך ביותר בעולם לאורך קו חוף – 4,500 ק"מ שיקיפו את אנגליה לצד הים. בחודשים הקרובים ייחנכו שני מקטעים ראשונים, כ-100 ק"מ כל אחד – השביל הראשון יהיה בדרום אנגליה, לאורך קו החוף של קנט ועד דובר, בעוד שהשביל השני יעבור במחוז יורקשיר, שבצפון-מזרח אנגליה. אתר השביל

בין אם הולכים לאורך החוף של קורנוול בדרום-מערב אנגליה…

או לאורך החוף של יורקשייר בצפון-מזרח אנגליה – המראות לא יפסיקו להדהים

שמורת הוסה, פינלנד
ב-2017 ייחנך בפינלנד הפארק הלאומי ה-40 במספר. שמורת הוסה (Nationaal park Hossa), במזרח המדינה, סמוך לגבול עם רוסיה, מציעה נופים מהסוג שגורמים לנו הישראלים להיאנח בקנאה: אינספור אגמים, נהרות, יערות צפופים. 100 ק"מ של שבילי הליכה הוכשרו בשמורה לצד 60 ק"מ של מסלולי שייט בקאנו. המטיילים בשמורה ייהנו לא רק מהטבע שובה הלב, אלא גם מעדויות לחיים קדומים באזור, כמו ציורי סלע מרתקים מתקופת האבן. אתר השמורה

שמורת הוסה מציעה את כל מה שחלמתם לראות במהלך טיול הליכה

הליכה בשמורת הוסה תביא אתכם לאינספור אגמים ומקורות מים נוספים

השביל הגדול, קנדה
שביל ההליכה הארוך בעולם ייחנך במהלך 2017. הוא מכונה בפשטות "השביל הגדול", The Great Trail, והוא חוצה את קנדה לרוחבה, מהאוקיינוס האטלנטי עד האוקיינוס השקט. השביל, שאורכו כמעט 24,000 ק"מ (פי 24 משביל ישראל!), יחבר רשת של שבילי הליכה אזוריים וההליכה בו חולפת דרך נופים מהסוג שקנדה מספקת בשפע – אזורים ירוקים ופתוחים, יערות שבסתיו מתכסים בשלכת מרהיבה, אגמים, נהרות והרים. כיוון שרובו של השביל עובר בדרומה של קנדה, לא רחוק מהגבול עם ארצות הברית, המטיילים נמצאים כמעט תמיד במרחק לא רב מאזורים מיושבים.

כלבלב מחכה לידידו ההולך על שתיים – השביל הגדול בקנדה

באדמונטון השביל מתפצל לשניים – השלוחה הדרומית ממשיכה לקלגרי, חוצה את הרוקיס הקנדיים ומסתיימת באי ונקובר שממערב לעיר ונקובר, ואילו השלוחה הצפונית מטפסת לאלברטה, חוצה את הטריטוריות הצפוניות ומסתיימת בים בופור, חלק מאוקיינוס הקרח הצפוני. אתר השביל

השביל הגדול עובר דרך מגוון נופים, מעמקים ירוקים ואגמים ועד להרי הרוקיס הנישאים

השביל הפראי, האי קנגורו, אוסטרליה
שביל הליכה חדש, השביל הפראי (Wilderness Trail), שנחנך לאחרונה באי קנגורו שבדרום אוסטרליה, מאפשר להתרשם מקו החוף היפהפה והבלתי מופרע. לאורך 61 קילומטרים תגלו את נופיו הפחות מוכרים של האי קנגורו, ולצד מצוקים וסלעים, חופים בתוליים וים כחול, אפשר לפגוש לאורך הדרך בעלי חיים אוסטרליים, כמו מינים שונים של קנגורו, וולבי וברווזן (פלטיפוס), לצד דולפינים וכלבי ים. ולמרות שהשביל קצר יותר מהשבילים האחרים המוזכרים כאן, מומלץ להקדיש לפחות חמישה ימים להליכה לכל אורכו. אתר השביל

קו החוף הפראי של אי קנגורו בדרום אוסטרליה

ההליכה בשביל הפראי באי קנגורו מבהירה היטב את שמו של האי

שביל ירדן
600 ק"מ מאום קייס (גדר המקראית) בצפון ירדן ועד עקבה בדרום. 35 ימים להשלים את כולו, אפשר לעשות מקטעים קצרים יותר. הנופים לאורך הדרך משתנים מגבעות ירוקות בצפון דרך קניונים דרמטיים והרים באזור ואדי ראם ועד למי הים האדום הכחולים בעקבה. בנוסף למרחבים פתוחים ונופים נפלאים, השביל עובר דרך לא פחות מ-52 כפרים, עיירות וערים שבהם אפשר להצטייד במים ומזון להמשך הדרך. העבודות על השביל החלו ב-2015 והוא צפוי להיפתח לכל אורכו במאי 2017. אתר השביל

שביל ירדן, החוצה את ירדן מצפון לדרום, מתחיל בגבעות ירוקות ומסתיים בנופים מדבריים מרשימים

שווה לחכות: שביל אמפייר מניו יורק למונטריאול
בינואר 2017 הכריז מושל מדינת ניו יורק על הכשרת שביל הליכה רציף בין ניו יורק למונטריאול שבקנדה. השביל החדש, שאורכו יהיה בסביבות 1,200 ק"מ, יחבר בין שתי הערים בקו לא ישר ויעבור דרך הנופים הירוקים ושופעי המים של צפון-מערב מדינת ניו יורק, לצד תעלת אירי ועל גדת ימת אירי. השביל יחבר בין שבילי הליכה קיימים ויוסיף עליהם, והוא יאפשר לחוות מקרוב את האטרקציות הטבעיות ואלו שהאדם בנה שסמוך להן הוא יעבור. אם הכל יתקדם על פי התוכניות, ב-2020 כבר אפשר יהיה ללכת לכל אורכו – כך שבהחלט יש למה לצפות.

תעלת אירי. שביל האמפייר, שייחנך ב-2020, יעבור בין השאר על גדות התעלה היפה

לקריאה נוספת:

מסלולי הליכה קצרים באירופה לא חייבים לצאת לטרק ארוך ומפרך כדי ליהנות מהליכה בטבע השופע של אירופה. הצעה לכמה טיולי הליכה קצרים, מכמה שעות ועד יום, שעוברים בנופים הכי יפים שאפשר לדמיין

טיולי הליכה יפים במיוחד בארצות הברית בין אם אתם רוצים לטייל ברגל במשך כמה ימים או מחפשים טיול הליכה יפה בן כמה שעות – בארצות הברית יש שבילי הליכה רבים, מסודרים ומתוחזקים, שעוברים דרך נופים יפים להפליא. מומלץ בחום לגלות את אמריקה ברגל

הפוסט שבילי הליכה חדשים ברחבי העולם הופיע ראשון במסע אחר

למטיילים בארצות הברית נדמה כי הדרך היחידה להכיר את המדינה הענקית הזאת היא בנהיגה. אין ספק שהמכונית היא כלי התחבורה הנפוץ ביותר, אבל גם ברחבי ארצות הברית אין כמו טיול הליכה כדי להכיר את האזור לעומק. רק אם מטיילים ברגל אפשר להתחבר למרקם הפנימי של המקום, להכיר את הפינות הנסתרות, אלו שלעולם לא תראו לצד הכביש המהיר, לפגוש אנשים שונים לגמרי מאלה שתפגשו במסעדות של מזון מהיר או במגרש החניה של הקניון.

חובבי הליכה יכולים בנקל למצוא מסלולי טיול הנמתחים לאורך אלפי קילומטרים ואפשר ללכת בהם במשך כמה ימים (או כמה חודשים), אבל גם מי שרוצה לשלב שעות ספורות של הליכה במהלך טיול ברכב יכול לעשות זאת בנקל. הנה כמה מסלולי הליכה יפים במיוחד ברחבי ארצות הברית, כל אחד מהם מסומן ומתוחזק היטב, הארוכים שבהם מציעים אפשרויות לינה בקמפינג או בבקתות. אז אל תוותרו על טיול הליכה באחד השבילים הללו בנסיעה הבאה שלכם:

עוד טרקים וטיולים הליכה כאן

שביל האפלצ'ים, מג'ורג'יה למיין

שביל ההליכה הפופולרי ביותר בצפון אמריקה, ואחד היפים שבהם. שביל האפלצ'ים (Appalachian Trail, או בקיצור A.T) נמתח לאורך 3,500 ק"מ במזרח ארצות הברית – ממדינת מיין בצפון ועד מדינת ג'ורג'יה בדרום. מאות אלפי מטיילים הולכים במקטעים מתוכו בכל שנה, ויש גם כאלה שלוקחים פסק זמן משגרת החיים כדי ללכת לכל אורכו – מבצע הנמשך כשנה (הם מכונים thru-hikers). רוב המטיילים הולכים מדרום צפונה, למרות שכמובן אפשר ללכת בכיוון ההפוך. עונת ההליכה מתחילה בדרך כלל באביב – במרץ או אפריל, ומסתיימת בסתיו, כשהשלכת המופלאה צובעת את הנוף מסביב. מלבד הנופים היפהפיים, שתתקשו להאמין שכמותם נמצאים במרחק לא רב מהאזורים העירוניים הצפופים של מזרח ארה"ב, ההליכה ב-A.T מאפשרת מפגשים, לעיתים קרובים במיוחד, עם בעלי חיים כמו דובים, איילים, שועלים ועוד.

מקטע בשביל האפלצ'ים, שביל ההליכה הפופולרי ביותר בצפון אמריקה

שביל האפלצ'ים, ששביל ישראל שלנו הוקם בהשראתו, תוכנן במיוחד עבור ההולכים ברגל והכניסה אליו אסורה על כל כלי רכב, כולל רוכבי אופניים. בכמה אזורים פופולריים במיוחד השביל הותאם לכיסאות גלגלים. לאורכו יש אזורי קמפינג ובקתות ללינה ובנוסף, במקומות שונים תוכלו למצוא אנשים אשר פותחים את בתיהם או העסקים שלהם בפני ההולכים בשביל. פרטים נוספים על השביל תמצאו באתר הזה

שביל האפלצ'ים, שנמתח לאורך 3,500 ק"מ, עובר דרך נופים מגוונים ומשתנים. כאן – ברכס פרנקוניה בניו המפשייר

לונג טרייל, ורמונט

שביל ההליכה הוותיק ביותר בארצות הברית, הלונג טרייל (Long Trail), חוצה את מדינת ורמונט, מהגבול עם מדינת מסצ'וסטס ועד הגבול עם קנדה. חלקים מהשביל, שהוכשר בראשית המאה הקודמת, חופפים עם שביל האפלצ'ים וחלקים אחרים ייחודיים לו. אורכו של השביל כ-435 ק"מ והוא עובר לאורך רכס ההרים הירוקים (Green Mountains), והוא חולף דרך יערות ולצד אגמים ומטפס על הרים – הנקודה הגבוהה ביותר היא פסגת ג'יי (Jay Peak) המתנשאת לגובה של 1,177 מ', סמוך לגבול הקנדי. בנוסף ללונג טרייל עצמו, בהרים הירוקים יש עוד עשרות שבילים שמתפצלים מהשביל הראשי ומאפשרים ליהנות מיופיו הטבעי של האזור.

הלונג טרייל, החוצה את מדינת ורמונט, מציע תצפיות מרשימות מפסגות ברכס ההרים הירוקים

אפשר להתחיל מצפון או מדרום על פי בחירתכם, אם כי קל יותר מקומות היישוב בחלק הדרומי קלים יותר להגעה. נקודת ההתחלה הדרומית היא סמוך לעיירה וויליאמסטאון (Williamstown) ונקודת ההתחלה הצפונית היא היישוב הקטנטן נורת' טרוי (North Troy). באביב, כשהשביל וסביבתו מתכסים בבוץ, חלקים ממנו נסגרים להליכה. פרטים נוספים על הלונג טרייל תמצאו באתר הזה

מלבד בפסגות הרים, הלונג טרייל עובר גם דרך יערות פסטורליים

טיפוס על הר טמאני, ניו ג'רזי

ניו ג'רזי הצפופה והמתועשת לא נתפסת כמקום להליכות בנופים ירוקים, אבל יש כאן אזורים ירוקים ושלווים, והקרבה לערים גדולות כמו ניו יורק ופילדלפיה הופכת את המדינה הזאת ליעד נוח לטיול קצר בחיק הטבע. המסלול הזה לפסגת הר טמאני (Mt. Tammany) קצר מאוד, רק כחמישה קילומטרים, אבל אל תתפתו לחשוב שההליכה בו קלה – הוא תלול וסלעי מאוד ושרירי הרגליים שלכם בהחלט יזכו למאמץ ראוי.

דלוואר ווטר גאפ, על גבול ניו ג'רזי-פנסילבניה. בשביל נוף שכזה שווה לטפס להר טמאני

בתום הטיפוס, אחרי שתסדירו את הנשימה, תוכלו להתרכז בנוף המקסים הכולל את הר מיניסי (Mt. Minsi) ואת המקום בו נהר הדלוואר חותך את רכס האפלצ'ים על גבול ניו ג'רזי ופנסילבניה (Delaware Water Gap). המסלול המאתגר הוא מסלול מעגלי המטפס על ההר בשביל המסומן אדום וחוזר בשביל הכחול, למי שרוצה הליכה קלה יותר – אפשר לעלות ולרדת בשביל הכחול. בקיץ האזור עמוס למדי במטיילים, בסתיו תיהנו מצבעי שלכת ויש סיכוי לפגוש פחות אנשים על השביל. פרטים נוספים תמצאו באתר הזה

אם אתם מתקשים להאמין כמה יפה כאן, צפו בסרטון הבא:

טרק להר טמאני

ווסט מארון קריק טרייל, קולורדו

במדינת קולורדו העתירה בנופים מופלאים, שביל ההליכה הזה מספק כמה מהיפים שבהם. ווסט מארון קריק טרייל (West Maroon Creek Trail) מפגיש את המטיילים עם פסגות משוננות, מפלים, אגמים אלפינים ואוויר הרים צלול ונקי. הזמן הטוב ביותר ללכת כאן הוא חודש יוני, כשפרחי הבר מוסיפים כתמי צבע ליופי הטבעי המקיף אתכם מכל עבר. אבל גם אם תגיעו בסתיו לא תתאכזבו מצבעי הכתום והצהוב של השלכת. בחורף, כמובן, אי אפשר לטייל כאן ברגל, אבל אתר הסקי הנוצץ של אספן נמצא ממש מעבר לפינה וזו כבר סיבה אחרת לגמרי להגיע.

פסגות המארון בלס מלוות את ההולכים בשביל היפהפה הנמצא כחצי שעה נסיעה מאספן, קולורדו

אפשר לבחור בין שתי אפשרויות הליכה, שתיהן יוצאות מאותה נקודה – Maroon Snowpass Trailhead (כחצי שעה נסיעה מאספן) ושתיהן במסלול מעגלי. הטיול הקצר יותר אורך כחמישה קילומטרים והוא מוביל אל שני אגמים יפהפיים, אגם מארון ואגם קרייטר, ומשם חוזר לנקודת ההתחלה. המסלול הארוך יותר, כ-20 ק"מ, ממשיך מהאגם השני ומטפס אל ווסט מארון פאס, מעבר הרים שממנו יש תצפית של 360 מעלות על כל האזור, עם נופים שקשה לתארם בלי להשתמש בקלישאות חבוטות. מכאן חוזרים באותה דרך לנקודת ההתחלה. פרטים נוספים על השביל, דרכי הגעה, מפות ועוד תמצאו באתר הזה

אחד משני אגמים אלפיניים הנמצאים לאורך ווסט מארון קריק טרייל

גרנד קניון, אריזונה

טרק לתחתית הגרנד קניון מספק מראות שלא תראו כמותם בשום מקום אחר בעולם, אבל זוהי הליכה מאתגרת ולגמרי לא פשוטה והיא מצריכה היערכות מיוחדת. ברשות הפארקים הלאומיים האמריקאים מזהירים: "ההבדל בין מסע מרתק בגרנד קניון לבין מסע לבית החולים, או גרוע מזה – תלוי רק בכם". כך, למשל, אם יש לכם רק יום אחד, אל תנסו בשום אופן לדחוס לתוכו הליכה מגדת הקניון לתחתיתו וחזרה, ודאי שלא בעונה החמה, בין מאי לספטמבר. יש מסלולים שונים המתאימים לטיולי יום, הן בגדה הצפונית (North Rim) והן בגדה הדרומית (South Rim), המספקים תצפיות נהדרות אל תוך הקניון, חלקם בשבילים כבושים היטב, אבל חשוב לדעת: אין דבר כזה מסלול הליכה קל בגרנד קניון! גם אי אפשר להחליט באופן ספונטני לצאת לדרך. רוב הטרקים בקרנד קניון דורשים רישום מוקדם וקבלת היתר, יש טיולי יום שאינם דורשים הרשמה, בררו מראש האם הטיול שתכננתם שייך לקטגוריה הזאת.

טרק בגרנד קניון הוא אתגר לא פשוט כלל, אבל הוא מלווה בנופים שלא תראו בשום מקום אחר בעולם

אם אתם לא מיומנים בהליכה, לא כאן המקום לבדוק מה היכולת שלכם. אל תצאו לדרך לבד, קחו אתכם כמות מספקת של מים וזכרו – אין מעלית או רכבל שיעלו אתכם בחזרה מתחתית הקניון, ממש כמו שירדתם ברגל בירידה תלולה מאוד, תצטרכו לעלות בחזרה בעלייה תלולה לא פחות. למטיילים פחות מנוסים מומלץ לקחת מדריך. פרטים על מסלולי הליכה, אפשרויות הדרכה, טרקים קיציים וטרקים חורפיים ועוד תמצאו באתר הזה

הנהר בתחתית הגרנד קניון כבר קרוב, אבל צריך לזכור שאחרי הירידה התלולה מחכה עלייה תלולה לא פחות

ערוץ נהר קולומביה, וושינגטון ואורגון

הגשמים הרבים היורדים בצפון-מערב ארצות הברית יכולים להוות מטרד, אבל התוצאות המופלאות שלהם נראות מכל עבר במהלך טיול הליכה באזור. עשרות רבות של מסלולי הליכה, חלקם קצרצרים וקלים מאוד, אחרים ארוכים ומאתגרים, פרושים באזור ערוץ נהר קולומביה (Columbia River Gorge), הנמתח לאורך 130 ק"מ על גבול מדינות וושינגטון ואורגון. הנופים כאן ירוקים מאוד, יפים להפליא ומגוונים – מיערות גשם ממוזגים, דרך יערות של עצים נשירים כמו מייפל וצפצפה ועד לערבות עשב. הערוץ שופע במפלים ופינות חמד רבות והנהר רחב הידיים משמש לא רק לטיולים רגליים אלא גם לדייג, שייט וגלישת רוח.

הגשמים הרבים היורדים באזור ערוץ נהר קולומביה, שעל גבול מדינת אורגון, אחראים לצמחייה השופעת

באזור יש אפשרויות רבות לטיולי הליכה: החל ממסלול Mark O. Hatfield שמיועד למטיבי לכת (95 ק"מ, הליכה של חמישה ימים עם הציוד על הגב) ועד לשבילים קצרצרים, כמו Shepperd's Dell Hike (כחצי קילומטר) המוביל למפל יפהפה. מידע על מסלולי הליכה בערוץ קולומביה ובמקומות נוספים במדינת אורגון תמצאו באתר הזה

לקריאה נוספת:

צילומים: שאטרסטוק, TheTurducken, Rick McCharles, Peter Miller, Paul Balegend, cc-by-sa 3.0

עוד טרקים

הפוסט טיולי הליכה יפים במיוחד בארצות הברית הופיע ראשון במסע אחר

לא חייבים לנסוע ליבשות רחוקות בשביל ליהנות מטרקים נהדרים. גם אצלנו טיולי הליכה צוברים פופולריות, והם מאפשרים לשלב פעילות גופנית באוויר הצח והנאה מהמגוון הנופי הרחב של הארץ. הטרק הישראלי האולטימטיבי הוא כמובן שביל ישראל, שנמתח לאורך 940 ק"מ מדן ועד אילת, אבל יש עוד הרבה טרקים קצרים יותר, אשר מציעים אפשרויות הליכה מגוונות ברחבי הארץ, שחלקן אורכות יום אחד ואחרות – ימים אחדים. אספנו כאן כמה מסלולי טיול נהדרים, שההליכה בהם נמשכת מיומיים ועד שבוע.

מטייל בשביל הגולן | צילום: ישראל אשד

שביל הגולן
אורך המסלול: 120 ק"מ
משך ההליכה בשביל כולו: שבוע עד עשרה ימים
נקודת התחלה: החרמון
נקודת סיום: עין תאופיק
הגולן הוא מהאזורים הנופיים והמגוונים ביותר בארץ, אבל גם מי שטייל בגולן פעמים רבות לא ראה הרבה ממה שיש לאזור הזה להציע. הטיול בשביל הגולן מאפשר ליהנות מנופים נהדרים ולצעוד באזורים הפחות מוכרים ומתוירים של הגולן. אורכו המלא של השביל הוא 120 ק"מ והוא נמתח מהחרמון בצפון ועד עין תאופיק בדרום. השביל מחולק ל-15 מקטעים, שאורכם 12-6 ק"מ, אבל מי שזמנו בידו וכוחו ברגליו יכול לצעוד את השביל כולו ברצף. יומו הראשון של המסלול (או האחרון, תלוי אם מתחילים בצפון או בדרום) הוא המאתגר מכולם. יום זה כולל הליכה תלולה מאוד מהחרמון לנמרוד, עם פיצוי בדמות נוף מרהיב לגולן, לחרמון ולעמק החולה.

שביל הגולן מכוסה בשלג | צילום: חיליק אמיתי

המשך הטיול בצפון הגולן כולל הליכה מנמרוד ועד חניון עין זיוון, עם מעבר דרך כמה מהפנינים היפות של הגולן, כמו בריכת רם, יער אודם והר בנטל שמפסגתו נשקף נוף מרהיב, לצד אתרים בעלי חשיבות היסטורית כמו אנדרטת פלס"ר 7 והאתר הארכיאולוגי באב אל הווא. השלב הבא של הטיול כולל הליכה במרכז הגולן, מחניון עין זיוון לאום אל קנאטיר, כשבדרך רואים את טורבינות הרוח של אלוני הבשן, עוברים דרך מרחבי המרעה העצומים של הבקר ודרך כמה מעיינות, וממשיכים לחניון דליות ובית הכנסת המפואר בחיספין. משם ממשיך השביל בדרום הגולן, ועובר בנחל תאנה, חורשת גבעת יואב ומבוא חמה, ומסתיים במעיין עין תאופיק שהטבילה בו מהווה סיום מרענן למסע.

יער בוקעתא, אחד מאתרי הטבע היפים שבהם עובר שביל הגולן | צילום: ישראל אשד

טרק מים לים
אורך המסלול: 70 ק"מ
משך ההליכה: שלושה-ארבעה ימים
נקודת התחלה: חוף אכזיב
נקודת סיום: חוקוק
הטרק הישראלי המיתולוגי, שהיה פה עוד הרבה לפני שביל ישראל והיה פופולרי במיוחד בקרב חניכי תנועות הנוער (תלמידי כיתות ח' בתנועות הנוער עדיין עושים את המסלול או את חלקו בחופשת הפסח) הוא מסע מים אל ים, שמתחיל בחוף אכזיב ומסתיים בחוף הכנרת.

חוף אכזיב, נקודת המוצא למסע מים אל ים

המסלול כולל הליכה דרך נחל כזיב, נחל עמוד והר מירון, והנופים לאורכו הופכים אותו לאחד הטרקים היפים בארץ. מקובל לעשות את המסלול בארבעה ימים, למרות שיש כאלה שמשלימים אותו בשלושה ימים אינטנסיביים במיוחד, בעוד שאחרים בוחרים לעשות רק מקטעים מהמסלול. המסלול מתחיל בסמוך לשמורת אכזיב, ממשיך בדרך עפר בין מטעים עד לעבדון ובהמשך מגיע לנחל כזיב. לאחר מכן מטפסים המטיילים במעלה החורש הירוק של נחל כזיב על המעיינות השופעים שבו, עד שהם מגיעים לפארק גורן ולמבצר המונפור המרשים.

מבצר המונפור, אחד האתרים שלאורך מסלול מים לים

המשך המסלול מוביל לעין טמיר, מעין מקסים עם נקבת מים יפה, מקום מושלם להתרעננות לפני שממשיכים לכיוון מצפה אבירים. משם ממשיכים לטפס לכיוון חרבת חממה ולפסגת הר מירון, ואז  יורדים מהפסגה לכיוון הכנרת, ועוברים דרך נחל מירון ושמורת נחל עמוד השופעת בוסתנים, פריחה, חורש צפוף ובריכות מרעננות. הרחצה בכנרת מהווה סיום הולם למסלול המאתגר והמהנה הזה.

שביל באזור הר מירון, שגם בו עובר המסע מים לים

שביל סובב כנרת
אורך המסלול: 65 ק"מ
משך ההליכה: כשלושה ימים
עד לפני שנים אחדות, מי שרצה להקיף ברגל את הכנרת נתקל בבעיה – עשרות גדרות שמנעו את המעבר החופשי באזור. מאז החברה להגנת הטבע שקדה על הסרת הגדרות ופריצת השבילים, והיום כבר ניתן להקיף כמעט את כל האגם הלאומי שלנו ברגל – 53 ק"מ, שהם כ-90% מחופי הכנרת. ניתן ללכת במקטעים של השביל, כולל מסלולים קלילים המתאימים גם למשפחות, אבל הצעידה לאורך השביל כולו היא חוויה מיוחדת. הטרק מתחיל בגשר אריק ומשם ממשיך לשמורת הבטיחה על הביצה והלגונות שופעות המים שבה. בסיומו של יום רווי הליכה במים בזאכי ובמג'רסה מגיעים לחוף כינר ושם נשארים ללילה.

ניתן ללכת מקטעים משביל סובב כנרת, אשר כולל מסלולים קלילים ונינוחים שמתאימים גם למשפחות

היום השני למסלול נפתח בהליכה דרומה דרך החופים היפים של הכנרת, ובהם דוגה, דוגית, האשלים ועוד, כשבדרך עוברים גם בשמורת הטבע נחל סמך, וממשיכים לחופים נוספים, בהם כורסי, חלוקים וגופרה. ליד חוף גופרה נמצא מעיין עין גופרה שבו נובעים מי תרמו מינרליים חמימים, עצירה מצוינת לשחרור השרירים התפוסים מההליכה. מוקדי עניין נוספים ביום השני הם קטע המכונה "הג'ונגל הישראלי" מדרום לקיבוץ ההאון – 2.5 ק"מ שבהם השביל מתפתל בסבך הצמחייה, וגבעת התצפית הסמוכה לקיבוץ מעגן ממנה רואים את כל הכנרת.

המפל הנסתר, אחת מפינות החמד לאורך שביל סובב כנרת

יומו האחרון של המסלול כולל צעידה לכיוון דגניה ומוצא הירדן מן הכנרת, וממשיך ליד בית הקברות כנרת והשטחים החקלאיים של קבוצת כנרת. בטבריה השביל אינו מסומן ולכן חוזרים לכביש 90 ומשם ממשיכים לעינות רקת, לשפך נחל עמוד ולחוף חוקוק. המסלול ממשיך ברמת כורזים, בין מטעי המנגו והזיתים לכנרת, עובר בכפר נחום ומסתיים בגשר אריק.

שרידים עתיקים ליד הכנרת בשביל סובב כנרת | צילום: איגוד ערים כנרת

שביל עמק המעיינות
אורך המסלול: 145 ק"מ
משך המסלול: 8-7 ימי הליכה
נקודת מוצא: הגלבוע
נקודת סיום: הגן הלאומי בית שאן
שביל עמק המעיינות, שמתחיל בהר אבינדב שבגלבוע ומסתיים בגן הלאומי בית שאן, עובר דרך אתרי הטבע והנוף הבולטים בעמק בית שאן לצד אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים, כשבדרך חוצה השביל מטעים, בוסתנים, כרמים ושדות. השביל יורד מהגלבוע במתלול אבינדב דרך נחל צביה, ממשיך למעיינות המפורסמים של העמק כמו כמו עין מודע ועין שוקק, עובר בנחל הקיבוצים ונחל חרוד ואז מטפס דרך נחל יששכר אל המבצר הצלבני בכוכב הירדן.

נחל יששכר בשביל עמק המעיינות | צילום: אשחר בצר

משם השביל יורד בחזרה לעמק, לשמורת נחל תבור, ואז הוא מטפס לרמת סירין ויורד שוב, הפעם למושבה מנחמיה. ממנחמיה הולכים דרומה בסמוך לגבול עם ירדן ולתוואי מסילת רכבת העמק, דרך אתרים כמו אי השלום בנהריים, גשר הישנה ומפלי נחל חרוד בקניון הבזלת, עד לטירת צבי ותל שלם. משם השביל חוזר צפונה דרך תילים מקראיים כמו תל תאומים ותל רחוב, עד שהוא מסתיים בגן הלאומי בית שאן. השביל מחולק למקטעים קצרים, שחלקם מתאימים גם למשפחות. הכיף הגדול של הטיול בשביל הזה הוא המעיינות השופעים מים כל השנה שנמצאים לאורכו, ואפשר לרחוץ ולהתרענן בהם. בקיץ האזור חם מאוד, ולכן הזמן המתאים ביותר להליכה היא בחורף, בין דצמבר למרץ, אז השדות מתכסים ירוק ופריחה עונתית יפה מקשטת את האזור. בתקופה זו אפשר גם ליהנות מלהקות ענקיות של ציפורים נודדות שעפות בשמיים ועוצרות לצד בריכות הדגים לסעודה והתרעננות.

טיול בשביל עמק המעיינות | צילום: ג'ודי סינגר

טרק נודד מזרח הרמון
אורך המסלול: 28 ק"מ
משך המסלול: יומיים
נקודת התחלה: מצד סהרונים
נקודת סיום: מושב ספיר
הטרק הזה עובר באזור מזרח הרמון, שנמצא בין מכתש רמון לערבה, אזור שזכה לכינוי "ארץ בראשית" הודות לטבע הבתולי והלא מופרע שבו. זהו אחד האזורים הבודדים בישראל שבהם אפשר לחוש ניתוק מוחלט מהציוויליזציה. הטיול, המיועד למטיילים מטיבי לכת, מתחיל במצד סהרונים, המצודה הנבטית ששוכנת בלב מכתש רמון על דרך הבשמים, ליד עין סהרונים.

עין סהרונים במכתש רמון | צילום: שאטרסטוק

משם יורדים במעלה דקלים שבדרך הבשמים העתיקה, וממשיכים בטיפוס על כרבולת חרירים, משם נשקף נוף עוצר נשימה של מכתש רמון ושל הר ארדון. בהמשך השביל מטפס לאוכף האמוניטים, שבעבר היו עליו שרידי מאובנים רבים. מכאן יורדים לכיוון נחל גלד, כשבדרך יורדים דרך מפלים ורואים קימוטי סלע מרשימים. יומו הראשון של הטיול מסתיים בחניון הלילה גב חולית.

מטיילים באזור הר ארדון | צילום: שאטרסטוק

ביום הטיול השני הולכים בנחל נקרות ומטפסים על הר יהב, שמפסגתו אפשר להשקיף על הנחל ועל בקעת הערבה. מהר יהב יורדים לנחל צבירה ובהמשך מטפסים ברמת צבירה שבה סדקים מרשימים. לאחר מכן השביל מוביל לנחל אשבורן ולנחל כרכשת, שממנו נשקף נוף מרהיב של הערבה. משם הולכים למושב ספיר, שם מסתיים הטיול.

הפוסט טרקים בישראל: מסלולים מומלצים הופיע ראשון במסע אחר

עונה מומלצת: כל השנה (למעט ימים חורפיים בהם קיימת סכנת שיטפונות)

התאמה: מטיבי לכת 

קושי מסלול: בינוני – קשה 

אורך מסלול: כ-6 ק"מ 

משך מסלול: כ-5 שעות 

מפה: מפת סימון שבילים מספר 8, "צפון מדבר יהודה וים המלח"

הגעה מהמרכז: נסיעה לירושלים וממנה לים המלח. לפני קיבוץ עין גדי ישנה פנייה משולטת ברורה אל שמורת עין גדי, חניון נחל דוד ובית ספר שדה עין גדי. מיד לאחר הפניה מכביש מס' 90 לשמורת עין גדי ישנה פניה נוספת ימינה, אל בית ספר שדה עין גדי (סימון שבילים שחור מוליך אל שער היציאה העליון מהמתחם). זוהי נקודת ההתחלה. 

שימו לב: דרושה הקפצת רכבים קצרה מחניון בית ספר שדה לחניון נחל דוד בכניסה לשמורה או אל החניון למרגלות תל גורן בציר הגישה לנחל ערוגות (הנקודה משולטת בבירור). הכניסה לשמורה בכפוף לתקנות רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. היא כרוכה בתשלום השמורה פתוחה בכל יום מ-8:00 עד 16:00. הכניסה למסלולים הארוכים אסורה לאחר השעה 14:00. האכילה בשמורה אסורה ולכן מומלץ לסעוד לפני הכניסה אליה. מותר לאכול בסמוך למפל החלון ובמעין עין גדי.

נדמה כי אין עונה יפה ועולצת מזו על מנת לסור ולבקר בנאת המדבר השוכנת לחופו של האגם הנמוך ביותר בעולם. בעונה זו הטמפרטורות עודן נוחות, עשב ירוק ורענן שמבצבץ פה ושם הודות לממטרים שירדו כאן ובגבים עדיין יש מים.

שמורת עין גדי מציעה כמה וכמה אפשרויות טיול. אציע כאן מסלול ארוך יותר וקשה יותר. וזאת בתמורה להיכרות עם נקודות נופיות מעט פחות שגרתיות ומוכרות וקצת יותר מרוחקות מההמונים המטיילים בערוץ עצמו וגודשים את ברכותיו, אולם אל דאגה – נגיע גם אליהן כדי להצטנן… בכל מקרה, למרות שהחום הגדול טרם הגיע מומלץ להתחיל את המסלול בשעות הבוקר המוקדמות כדי להימנע מהליכה בשטח פתוח בחום היום.

מחניית הרכבים של בית ספר שדה עין גדי נחצה את שטחי בית ספר השדה בעקבות שילוט ברור של סימון שבילים שחור ונעבור דרך שער בגדר ההיקפית (אם הוא נעול, יש לפנות אל אחד מאנשי המקום) ונעפיל על מדרונו של הר ישי המתנשא מעלינו כפירמידה קדומה ומאיימת. בבת אחת ייפתח מולנו הנוף – חלקו התחתון של קניון נחל דוד, הכר הפורה שמשתרע בינו לבין נחל ערוגות, חוף ים המלח, קו מצוק ההעתקים והקיבוץ עצמו. 

בנקודה מסוימת יטפס השביל מעל מצוק קטן ויגיע למדרגת סלע. כאן מתפצלים השבילים. אנו נפנה שמאלה, בעקבות הסימון האדום (הסימון השחור מוביל אל פסגת הר ישי). השביל שומר על קו גובה אחיד לאורך מדרגת הסלע מעל נחל דוד ונשקפים ממנו נופים יפים על המצוקים סביב ועל ים המלח. נוכל להבחין בבירור כיצד סלעי המשקע הקשים יוצרים בנוף מצוקים, בעוד שכבות הסלע הרכות יוצרות נוף דרדרות רך יותר. מולנו יתנשא המצוק הסוגר על הנחל ובו סימני המפל הגבוה היבש. נותר רק לדמיין כיצד הוא נראה בזמן שיטפון.

כעבור כברת דרך נוספת ישנו פיצול בשבילים. ניתן להמשיך עם השביל הירוק המקיף את הערוץ עצמו או לרדת בעקבות הסימון האדום אל עבר מפל החלון שממנו מראה יפה על חלקו הרטוב והירוק של הנחל. הדרך אל מפל החלון עוברת דרך כמה גבי מים וכדאי לקחת זאת בחשבון. כמו המים נצטרך גם אנו להחליק על סלעים משויפים מסחף כדי שיתגלה לנו הנוף לים המלח, כמו בתוך מסגרת חלון, ומכאן שם המקום. 

גדיי יעלים שזה אך נולדו באזור נחל דוד | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

מהמפל נחזור כברת דרך קצרה עד לעליה התלולה הקצרה על גדתו השמאלית (דרומית) של הערוץ ונשוב אל הנקודה בה עולה השביל מהערוץ. בסופה נגיע לשביל המסומן ירוק ונפנה בו שמאלה. השביל נמשך לאורך הגדה הדרומית של נחל דוד אל עבר מקדש כלקוליתי שגילו מוערך ב-6,000 שנה. הפולחן שהתקיים כאן יוותר כנראה לעד בגדר תעלומה. ישנן השערות לפיהן הוא קשור לפולחן פוריות ומים, וישנן השערות שטבעת האבן במרכזו לא שימשה כמזבח אלא הקיפה את תחתיתו של גזע עץ מקודש.

תחנתנו הבאה: מעין עין גדי. כאן נוכל ליהנות מצל הצמחייה (שחלקים ממנה מתו לאחרונה), משפע ציפורים, שפני סלע ויעלים המתקבצים סביב מקור המים. בסמוך למעיין נמצאת טחנה קדומה ששימשה כנראה לטחינת קני סוכר וטראסות רבות, עדות ליישוב קדום במקום. הפירוש המקובל והמוכר לשם עין-גדי הוא מעיין הגדיים, על שום היעלים הרבים וגדיי העזים שהובאו לכאן על ידי הרועים להרוות את צימאונם. לצד פירוש זה ישנם מספר הסברים שונים, מעניינים לא פחות. עין גדי מלשון עין גדיד, על שם פעולת קטיף התמרים המהווים גם כיום ענף מרכזי בכלכלת הישוב במקום, או עין גדי מלשון גד, מזל או סוד. תושבי הישוב שמרו בקנאות את סוד הפקת בושם האפרסמון.

ממעין עין גדי נוכל לפנות דרומה במסלול השחור לכיוון תל גורן או להמשיך במסלול המוביל לערוץ נחל דוד, המומלץ אך המתויר יותר (נמשיך בהתאם למקום בו השארנו את הרכב). בדרך לערוץ נחל דוד נחלוף על פני עין שולמית. נוכל לשתות ממימיו ולמלא בקבוקים. מעט אחריו יבחינו חדי העין ברצועה אופקית תמוהה של חלוקי נחל. במורד השביל גדלים הסיכויים להיתקל בנקבות היעל שגדיים בני יום נסמכים עליהן, לעיתים גם תאומים. עונה זו היא עונת ההמלטות. בעוד שרוב היעלים נמצאים ברמת המדבר וניזונים שם מהעשב הרענן נפרדות הנקבות ההרות מהעדר ומעדיפות להמליט דווקא בסמיכות למעיינות. זוהי עדות לימים בהם מפלס ים-המלח היה גבוה בכ- 200 ממפלסו הנוכחי. מכאן יורד השביל בתלילות אל עבר הערוץ המוריק של נחל דוד. בדרך אל שער השמורה ישנם כמה מפלים ובריכות יפות, נאות לשכשוך.
 

הפוסט נחל דוד: מצוקים, יעלים ומים הופיע ראשון במסע אחר

עונה מומלצת: חורף ואביב
 
התאמת המסלול: לכל המשפחה

קושי המסלול: קל מאוד

אורך המסלול: שלושה קילומטרים (אפשרות לקצר או להאריך לשבעה קילומטרים וחצי)

משך המסלול: שעתיים (אפשרות לקצר או להאריך)

מפה: מפת סימון שבילים מס' 12 "הר חברון ודרום השפלה" 

הגעה מהמרכז: נוסעים דרומה בכביש מס' 40. 15.5 ק"מ דרומית לצומת פלוגות נראה שילוט המכוון ימינה (מערבה) לעבר שמורת פורה. נרד בזהירות מהדרך הראשית ונחנה בהתרחבות עפר שנמצאת בשוליה. המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים. 

קצת צפונה מהנקודה בה חנינו נראה גדר נמוכה מקיפה מדרון. מעבר לה נמשכת דרך המסומנת בשחור. הדרך עולה בשלוחה, מקיפה גיא קטן הזורם דרומה, יורדת אל ערוץ בו שביל מסומן בירוק. פנייה שמאלה באותו שביל תוביל אותנו לרכבים. זהו מסלול מעגלי קצר ונינוח שבקלות ניתן לעשותו בדרך לכל מקום בדרום. אם אתם חפצים במסלול ארוך וממושך יותר, ניתן להמשיך עם השביל המסומן ירוק ימינה (מערבה). השביל נמשך במקביל לערוץ הנחל הטובל בירק ומגיע עד לנקודה בה גשר ישן השייך למסילת ברזל תורכית מראשית המאה שעברה, חוצה את הנחל. מסילת הברזל התורכית נבנתה בהמשך להקמת הרכבת החיג'אזית שנועדה להוביל עולי רגל מתורכיה ומסוריה אל האתרים הקדושים מכה ומדינה. סעיף זה נועד לאפשר הובלת כוחות, אספקה ותחמושת אל החזית הדרומית כנגד הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה. בבאר-שבע התפצלה המסילה: סעיף מערבי פנה לעבר עזה וסעיף דרומי פנה לעבר עוג'ת אל-חפיר הסמוכה לניצנה של היום.

בסמוך לגשר הישן עושה השביל תפנית חדה שמאלה (דרומה) והופך לדרך רחבה יותר. כעבור מאתיים מטר לערך נחלוף על פני שרידיה של חורבת סוף. הסימון הירוק נמשך עד למפגשו עם דרך המסומנת שחור. נפנה בה שמאלה (צפון-מזרח), נחזור בה עד לערוץ הנחל לאורכו נמשך השביל הירוק ובו נפנה ימינה, הישר לעבר הרכבים. נשמע מסובך? ממש לא. כשנהיה בשטח נראה עד כמה זה פשוט. המסלול הארוך יותר, שאורכו שבעה קילומטרים וחצי, יוצר בעצם מעין צורת שמונה.

בפברואר מתכסות הגבעות בכלניות פורחות | צילום: צחי אבנור, ויקיפדיה עברית

האטרקציה המרכזית בשמורת פורה היא הפריחה של הצמחייה הטבעית. בשטח השמורה בולט מעל פני השטח סלע גירני המכוסה במקומות אחרים על-ידי קרקע הלס. להבדיל מהמרחבים סביב, שכיום נזרעת בהם חיטה, כאן השתמרה הצמחייה הטבעית, המקורית. בנוסף לצמחייה נוכל להתרשם מכמה אגמים עונתיים, שנוצרים כאן לא אחת ממי הגשמים הזורמים בנחלים, שנאגרים כאן באופן מלאכותי. חלקים מהשמורה מגודרים כיום מפני צאן ובקר וקיים פיקוח שלא יכנסו לתחומה רועים על עדריהם, שבעבר פגעו מאוד בצומח.

בין כרי הירק של השמורה נפגוש מרבדים של כלניות אדומות, עיריות עם שרביטי פריחה גבוהים, שלהביות הפורחות בצהוב דמוי להבות (לא כדאי לגעת, הצמח מכיל שערות שעשויות לפגוע בעיניים), מרווה ריחנית הפורחת בלבן קרם ומפיצה ניחוח נעים על סביבתה ועוד רבים וטובים. אחד הצמחים שיראה אולי מוכר לבעלי הגינות שבינינו הוא הווינקה העשבונית הפורחת בסגול עדין. זהו מין שונה מהווינקה העיקשת שגדלה בגינות נוי והוא ייחודי לשמורה זו. מדהים לחזור ולבקר את השמורה בעוד כמה חודשים, כשהקיץ שב לשלוט בארצנו. לכל חגיגת הירק והרעננות אין אז כל זכר, אבל כך הם פני הדברים רק עד החורף הבא.

הפוסט טיול בשמורת פורה הופיע ראשון במסע אחר

עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב. 

התאמה: כל המשפחה. 

קושי מסלול: קל. 

אורך מסלול: כשני קילומטר לכל היותר. 

משך מסלול: הסיור באתר אורך כשעתיים.
 
מפה: מפת סימון שבילים מס' 11, "דרום מדבר יהודה וים המלח". 

הגעה מצומת להבים: בצומת להבים פונים שמאלה בכביש מס' 31 לעבר צומת שוקת. בצומת שוקת פונים ימינה ומיד שמאלה, בהמשכו של כביש מס' 31, לעבר ערד. כעבור 29 קילומטרים מגיעים לצומת תל ערד ובה פונים שמאלה לעבר הר עמשא ובית יתיר. מיד כשנפנה נראה את המצודה בראש ערד הקדומה משמאל לדרך וכעבור מרחק נסיעה קצר נגיעה אל שער הגן הלאומי, משמאל. 

• המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים! 

• האתר נמצא באחריות רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. הכניסה אליו מוגבלת לשעות הכניסה המותרות בגנים הלאומיים והיא כרוכה בתשלום.

ערד הקדומה, השוכנת על הגבול שבין ארץ המזרע לארץ הישימון, נשכחת בדרך כלל מתודעתנו. ייתכן שהסיבה לכך היא מפלתם של בני ישראל למלך העיר בניסיונם הראשון לכבוש את הארץ המובטחת. מפלה זו היא שגרמה למשה להמשיך ולהוביל את עמו במדבר דרך הערבה ועבר הירדן המזרחי בואך הר נבו וערבות יריחו. אפילו את סיפור המרגלים החוזרים ממשימתם ומספרים על נפלאות הארץ כשהם נושאים עמם את אשכול הגפן נוהגים בדרך כלל לקשור לערבות יריחו, משם נכנסו ארצה בשנית. מה לעשות, כנראה שאף אחד לא אוהב לזכור כישלונות. ואנחנו לא ניסע לערד, חלילה, כדי להנציח מפלה, אלא כדי לגלות שהאתר החשוב עוד צופן בתוכו מסתורין גדול.

הכינוי תל ערד הוא מוטעה. רוב רובו של האתר הארכיאולוגי אינו רב שכבות, כפי שמתבקש בתל, אלא חד שכבתי.תחילה נסייר בחלקה התחתון והקדום של העיר, הבנויה כך שגבעות מקיפות אותה כפרסה. רק חלקה הנמוך ביותר של העיר, סביב מאגר המים שאליו התנקזו כל רחובותיה, נחפר. העיר כולה הייתה בעבר מוקפת חומה ובה שערים ועל פי ממצאי החפירות מקובל לתארך את חורבנה של ערד בשריפה סביב שנת 2,650 לפנה"ס. העיר מעולם לא הוקמה בשנית. בדרך כלל מקובל לתארך את מועד כניסת בני ישראל לארץ לשליש האחרון של האלף השני לפני הספירה. אם אכן מלך ערד היה זה שמנע מהם להיכנס ארצה מכיוון דרום, נשאלת השאלה היכן ישב? יש כמה דרכים לנסות וליישב את הסתירה הכרונולוגית. יש הטוענים שהתיארוך המקובל כיום אינו מדויק בעוד אחרים טוענים כי סיפורי התנ"ך הם אלה שאינם מדויקים. 

כאן התגלה מקדש שלם על כל אגפיו – קודש הקודשים, רחבת התכנסות ומזבח | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

בעיר העתיקה ניתן להתרשם ממאגר המים שבימי הורדוס, אלפי שנים מאז נחרבה העיר, הועמק והיה לבאר. אפשר גם ללמוד על תכנון הרחובות ולהכיר את שרידי המבנים, הארמון והמקדשים, אולם גולת הכותרת שבביקור היא ללא ספק המצודה שמעל.

אל גבעת המצודה אפשר להעפיל במסלול רגלי קצר או לעלות ברכב בכביש הגישה היוצא לשם מרחבת הכניסה לאתר. גבעת המצודה הוא החלק היחיד בעיר שראוי לקרוא לו תל מכיוון שיש בו כמה וכמה שכבות מתקופות שונות. השכבות הקדומות ביותר הן מהתקופה הכנענית, והמאוחרות הן הלניסטיות-רומיות ובתווך נמצא הנדבך הישראלי – שהתקיים בין המאות 9-6 לפנה"ס והוא המעניין ביותר. בחלקה המערבי של המצודה נמצאת מעין ניקבה החולפת מתחת לחומות המצודה. זהו חלק ממפעל המים הייחודי שהיה כאן. בעבר נהגו לשאוב מים מהמאגר התחתי, לשאת אותם לפתח הנקבה (הצר בכוונה כדי למנוע חדירת אויב דרכו) ולצקת את המים שזרמו בתעלה החצובה אל בורות המים הנמצאים בתוך המצודה.

בפינה הצפון מערבית של המצודה נמצא הממצא הפולחני היחידי מימי בית ראשון. למעשה, התגלה כאן מקדש שלם על כל אגפיו – קודש הקודשים, רחבת התכנסות ומזבח. ככל הנראה הוא קדום לרפורמות הדתיות בדבר ריכוז הפולחן בירושלים שהנהיג יאשיהו. מידות המזבח תואמות להפליא את הכתוב בספר שמות, פרק כ"ז 1-2 והיותו בנוי אבני גוויל לא מסותתות ובעל כבש עליה אחורי ולא מדרגות, תואם את הכתוב בספר שמות, פרק כ', 22-23.

הדבר המפליא ביותר הוא כנראה הימצאותן של שתי מצבות ושני מקטרים לקטורת בקודש הקודשים. נראה כי הטענה שמדובר בהצגה סמלית של לוחות הברית אינה משכנעת. אילו זה אכן היה תפקידן, סביר להניח שהיו חקוקות על לוחות האבן כתובות ולפניהם היה מקטר אחד ולא שניים. הדעה המקובלת כיום היא שמצבות האבן, בדומה למקובל בעולם הקדום, סמלו אלוהיות וכי במקדש ישראלי קדום זה סגדו לשתי אלוהיות – אלוהים ואשתו האשרה, אותה אלה שיאשיהו הוציאה מבית המקדש ושרפה בקדרון במקביל לביטול עבודת הבמות בכל רחבי ממלכתו (מלכים, ב' פרק כ"ג, 6-10).

הפוסט טיול בתל ערד הופיע ראשון במסע אחר

היום הראשון: מהר עמשא לערד

שעת בוקר מוקדמת בהר עמשא. כל האזור ירוק ופורח בשלל צבעים, אבל אני מודה שאין לי שום סיכוי לזהות את שלהבית הכלאיים או את הגביעונית הערבית, שני צמחים שהתפתחו באזור האקלימי הייחודי. שמורת הר עמשא — שנקראת גם שמורת תל קריות על שם התל הסמוך — מתייחדת בכך שנפגשים בה אקלים ים תיכוני, אקלים ערבתי ואקלים מדברי. המפגש הזה מאפשר לחברות צומח שונות להתקיים זו בצד זו.

• נקודת התחלה: הר עמשא
• נקודת סיום: ערד
• אורך המסלול: כ־21 קילומטר
• משך הטיול: כ־8 שעות
• דרגת  קושי: בינוני
• לינה: בתל ערד פועל מאהל אירוח "החוויה הכנענית" שמאפשר לינה חינם למטיילי שביל ישראל
• אפשר ללון גם בפארק ערד (בשטח) או בערד
• מים: הר עמשא, תל ערד
• אתרים בסביבה: תל ערד
• מפת סימון שבילים: מספר 11 (דרום מדבר יהודה וים המלח)

פסטורליה על גג פח לוהט
הירידה בדרך הרומית מראש הר עמשא מרשימה ביותר. בצדי הדרך הרחבה והמפותחת, שנקראת מעלה דרגות, יש אבני שפה ושוליים ברורים, ואף שרידי ריצוף שביניהם פורחות כלניות. הדרך הזו היא חלק מהדרך שהובילה מירושלים לחברון, ומשם לממשית העיר הנבטית ולדרך הרומית המפורסמת של מעלה עקרבים בואכה הערבה.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד ים המלח ומדבר יהודה,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

סעיד בן ה־67 רועה את עדר הגמלים שלו בנחל חמר

ההליכה במורדות ההר הירוק על הדרך היפה, בשעה שמסביב מלחכים את העשב עדרי כבשים וגמלים, היא פסטורלית ונהדרת, אך בו בזמן גם מטעה. יישובי הבדואים פזורים מלוא העין, עדות מוחשית לבעיה שנדחקת כבר שנים אל מתחת למעטה אבק המדבר. חלקים נכבדים מיום ההליכה הזה עוברים באזורי הבדואים, או כמו שנהוג לכנותם בשם הלא רשמי "בידואין־לנד", וקשה לי להשתחרר מהמחשבה הטורדנית שבישראל של המאה ה־21 מתגוררים עשרות אלפי נשים, גברים וטף בפחונים לוהטים, בלי מים זורמים, בלי תנאי סניטציה, ולעתים בלי נגישות לחינוך פורמלי בגלל בעיות כאלה ואחרות שלא נמצא להן פתרון. אני, ומן הסתם גם רבים אחרים, בעצם איני מכיר את חיי הבדואים בנגב, ומביט בהם רק מבעד לשמשת הרכב באזור באר שבע וערד. מבט זר בוודאי יראה ביישובי הבדואים צורת מגורים דומה לסלאמס ההודיים המפורסמים, וישראל תיראה לו מדינת עולם שלישי לכל דבר.

ליום הזה מצטרפת אלי יערה יונתן, תושבת קיבוץ בנגב המערבי, שילדיה לומדים בבית הספר "שער הנגב", והיא עובדת באחד מקיבוצי האזור הסופגים קסאמים דרך קבע. אנו מדברים על החיים בצל הקסאמים ועל תהליכי השינוי בקיבוץ כפר עזה, ולא על בעיות הבדואים בנגב.

השביל עובר סמוך למחצבות דריג'את המעלות אבק ופוצעות את הנוף, ומשם לפאתי הכפר הערבי (ולא הבדואי) דריג'את. תושבי הכפר הפלחים הגיעו באמצע המאה ה־19 מהכפר דורא שבהר חברון לאחר סכסוך פנימי.

גמלים עולים מן המרעה בנחל חמר

מבט אחרון לעבר ההר שמאחורינו מראה בבירור את תווי הדרך הרומית שנעלמת בגבעות אדמת הלס של בקעת ערד, שם לא יכלה להישמר. הפתעה נעימה היתה הדרך הרומית הזאת. מכאן עובר השביל על דרך רחבה בין גבעות נמוכות מכוסות מרבדים ירוקים לכיוון תל ערד הנראה למרחוק. מדי פעם חולף טנדר בדואי ומותיר אחריו שובל אבק לבן. כרגיל, בדיוק כשאני מתפלא שאיננו פוגשים אף אחד שהולך את שביל ישראל, מופיע מולנו ארנון רונן בן ה־52 ממושב שדה ניצן, שיצא מאילת צפונה לפני 15 יום. "בדיוק חשבתי על זה", אומר ארנון, "שאני הולך כבר 15 יום, וזה די מעצבן שהעולם מסתדר בלעדי". אשתו מצטרפת אליו בסופי שבוע, והוא ישן בשטח או אצל חברים ומארחים בדרך. ארנון היה שותף בחברת סטארט־אפ והחליט שעם סיום העבודה יצא למסע בשביל ישראל, אך העניין נדחה שוב ושוב בגלל עסק לגידול פרחים. "עכשיו הסתיימה עונת הגידול, יצאתי לדרך ואני נהנה מכל רגע".

ביישוב בדואי סמוך לראשיתו של נחל באר שבע מסתובבות כמה נשים עם ילדיהן בין בקתות פח אחדות. כלבי התושבים מתחילים לנבוח ולשעוט לעברנו, וילד יחף כבן שלוש עומד ומתבונן במחזה בפתח אחד הפחונים. הכלבה שלי מתחילה לנבוח חזרה, והילד פורץ בבכי מבועת כשהיא מתקרבת אליו. אמו של הילד יוצאת מבקתה רחוקה למשמע הבכי, ואני מוביל אותו יד ביד לעבר אמו הנבוכה.

מדבר, עיר, מדבר
בתל ערד מאפשר לנו השומר המשועמם להיכנס ולמלא מים, ואנו מנצלים את שולחנות הפיקניק לארוחה ולמנוחה ארוכה. תל ערד הוא אתר ארכיאולוגי חשוב ומרתק שסובל ממיעוט מבקרים. האתר כולל שני תלים שכאלפיים שנות היסטוריה מפרידות ביניהם: בתל התחתון נחים שרידיה של העיר הכנענית, ובתל העליון – העיר היהודאית (מתקופת מלכי יהודה). במרכז העיר היהודאית התגלה מקדש המתוארך לימי שלמה המלך, שהיה כנראה דגם מוקטן של המקדש בירושלים, ובו קודש קודשים ומזבח להקרבת קורבנות. המקדש הזה אינו מוזכר במקרא, אך ברור ששימש לעבודת ה', כי במקום התגלו חרסים עם שמות של משפחות כוהנים ידועות. חובבי ארכיאולוגיה מקראית בוודאי יתעניינו בשאלות המעסיקות את החוקרים על היחס בין המקדש בירושלים למקדש הקטן הזה. אני מבטיח לעצמי לסור לביקור מעמיק יותר בתקופה הקרובה, ואנו מעמיסים את התרמילים ומתחילים לחתוך את המישורים לכיוון העיר ערד, שנראית עכשיו מבעד לאובך המדברי.

שרידי מכוניות בנחל יעלים. גם הוא, כמו ערוצים רבים אחרים, הפך למגרש גרוטאות

השביל עובר בדרך עפר חדגונית אפופה צחנה שעולה מבריכות החמצון הסמוכות. מרבץ מפתיע של אירוסים במלוא תפארתם מציל את המצב, ואנו מתענגים על המראה למרות הסרחון. כקילומטר אחרי חורשת פארק ערד מטפס השביל על הגבעות סמוך ליובליו של נחל צאלים. מכאן נשפכים ערוצי הנחלים — שצאלים הוא אחד הגדולים והיפים שבהם — לכיוון ים המלח דרך קניוני מדבר יהודה. בתי העיר נראים מעבר לגבעות המדבריות, וזוהי חוויה מיוחדת לטפס אל עיר מתוך המדבר. סימוני השביל נצבעו על החביות המחזיקות את עמודי העירוב של תחום שבת, ואני מרוצה מהשימוש המשני שמצאו להם.

בסיום המסלול פוגשת אותנו רולי, ידידה ותיקה שעברה משדה בוקר לערד כדי לחנך את ילדיה  בבית הספר הדמוקרטי "קדם". אנו משוחחים ארוכות על חינוך ועל סמכויות הורים ומורים. רולי עובדת כמחנכת בבית ספר יסודי ממלכתי רגיל, ודווקא בגלל זה היא נחרצת בקביעותיה הביקורתיות על מערכת החינוך הכללית. כּאָב שהכניס את גדעון לכיתה א' בשנה שעברה ושעוד מעט יכניס גם את תמר למערכת החינוך הממלכתית הקורסת, אני מגלה עניין רב בעובדה שבבית הספר "קדם" אין כיתות, אין חובת לימודים, ולמורים בכלל קוראים חונכים. הדגש בבית הספר הוא על כבוד לילדים ועל התפתחות לפי נטיותיהם. אין עונשים ואין חובת כניסה לשיעורים (אם בכלל אפשר לקרוא להם שיעורים), וגם, לצערה של רולי, אין תמיכה כספית ממשרד החינוך. השיחה המרתקת נמשכת אל תוך הלילה, ורולי מחזיקה כל העת בדעתה שהילדים בבית הספר הדמוקרטי מאושרים יותר.

היום השני: מערד לנחל חמר
עד עכשיו – מתל דן בצפון ועד לערד – נהניתי מאוד משביל ישראל, אבל עכשיו מתחילה ההנאה האמיתית: ההליכה בנופי המדבר של הנגב. כאן מתחיל הטרק האמיתי של ישראל.

• נקודת התחלה: צומת הכניסה לערד
• נקודת סיום: נחל חמר בסמוך לכביש 258
• אורך המסלול: כ־22 קילומטר
• משך הטיול: 8־9 שעות
• דרגת קושי: בינוני
• מים: אין, אך אפשר לקבל בגברין אצל הבדואים. ההליכה מדברית, ויש להיערך בהתאם
• לינה: ערד או תחת השיטות בנחל חמר (בשטח, כקילומטר וחצי לפני הכביש) או סמוך לכביש 258. למי שמתכנן הטמנות מים, כדאי להטמין גם במקטע הזה
• מסלולים מומלצים באזור: קניון נחל חמר (למיטיבי לכת), נחל אבוב והמסלולים החדשים נחל קינה, גב קינה והר כימריר
• מפת סימון שבילים: מספר 11 (דרום מדבר יהודה וים המלח)

מצומת הכניסה לערד אני יורד לנחל יעלים. ככל שהדרמתי ביקשו יותר ויותר חברים ומכרים להצטרף להליכה, אבל היום אני הולך לבדי. אולי בעיני רבים זה לא בטיחותי, אבל בסופו של דבר אין כמו ללכת לבד, יהיה זה בהרי ההימלאיה או במדבריות הנגב. אני יורד לערוץ המתפתל, וכדי לקצר אני חותך את עיקולי הנחל במקומות שבהם הקרקע מוצקה יותר ויש פחות דשדשת אבנים. ההתקדמות בערוץ יכולה להיות אטית ומעייפת אם הולכים בערוץ עצמו. לאחר קילומטרים רבים של הליכה בדרכי עפר רחבות, אני נהנה מכך שההחלטה היכן להניח את הרגל קיבלה סוף סוף חשיבות. את המשאיות והמכוניות הזוחלות במאמץ במעלה הכביש הסמוך שומעים היטב גם בערוץ הנחל, ולעתים נראה שהסכנה הגדולה היא דווקא שמכונית תיפול לתוך הקניון, לפחות כך זה נראה לפי שרידי המכוניות הרבים הפזורים בערוץ. אני מנסה למנות את ערוצי הנחלים שראיתי בהם שלדי מכוניות בטיולים האחרונים ומתייאש: נחל יגור, נחל ברק, נחל יעלים, איפה לא? צריך לעשות מבצע ארצי לניקוי ערוצי הנחלים שהפכו לערוצי גרוטאות רכב.

כבשים רועות בין דריג'את לתל ערד

על יצירתיות, טעויות ולמידה
באחד העיקולים אני פוגש חמישה מטיילים כבדי תרמילים מעיינים במפה. מתברר שזהו היום הראשון שלהם בשביל ישראל, ובהחלטה יצירתית למדי התחילו כאן. עכשיו הם הולכים עד אילת, ולאחר שיסיימו את המקטע הדרומי, ישובו לערד באוטובוס וימשיכו ברגל צפונה עד לתל דן. אנו הולכים מעט יחד ומשוחחים על הליכה, על ציוד ועל שביל ישראל, וכשאני רואה שהקצב אטי מדי, אני ממשיך קדימה ומגיע למאגורות יעלים, שם המאגורה הגדולה ריקה ממים (מאגורה היא בור מים חצוב ומקורה; באזור ערד יש כמה וכמה כאלה). השביל עולה דרך רוֹגֶם זוהר לראש זוהר לתצפית נוף יפה. המיקום האסטרטגי של ראש זוהר זיכה אותו במצד קטן, אחד מרבים ששמר על נתיבי שיירות הגמלים, וגם בימי המנדט ניצבה במקום תחנת משמר ואפילו מרפאה. אני ממתין ליד שרידי המצודה, ולאחר זמן רב רואה מרחוק את החמישה טועים בניווט ומטפסים על גבעה אחרת לגמרי. אני מסמן להם את הכיוון, וכשהם מגיעים מתנשפים, אנחנו מעיינים יחד במפה לנסות להבין מדוע טעו. אני גם מציע להם להוריד משקל מהתרמילים הכבדים בהזדמנות הראשונה שתהיה להם.

מהאנדרטה לזכרו של פנחס סלע, שנהרג במהלך טיול באזור, אני הולך על דרך עפר טובה שמגיעה ליישוב הבדואי גברין. חבורת ילדים מקבלת את פני בשמחה, ולשאלתי מדוע הם לא בבית ספר הם עונים לי שהיום יש חופש. מתברר שבימי חופשת הפסח שלנו מונהגת בבתי הספר הערביים חופשת אביב. בימי לימודים הם נוסעים בהסעה בדרכי עפר לבית הספר שבעיירה כּסֵיפה.

את החמישייה אני רואה מאחורַי על השביל בפאתי הכפר. אני עובר ליד פסגת הר קינה וממשיך בירידה התלולה לערוץ נחל כנפן, שיש בו מיני קניון או "מעוקון". זהו נחל מקסים שמעולם לא הייתי בו. הוא סומן כשביל חדש רק לפני שנים אחדות, ולכן עדיין פחות מכירים אותו. בנחל יש פיתולים רחבים רבים, ואני חותך אותם בהליכה בשבילי עזים על מדרונות הערוץ, אך כשיש קטעים עם מעוקים לבנים ומערות בסלע ותצורות מאובנים, אני הולך בתוך המיני קניון הנחמד הזה. לאחר הליכה מהירה ומאחר שיש לי זמן, אני מחליט להמתין בצל אחת המערות בגדת הנחל לחמשת החבר'ה. אחרי המתנה ארוכה אני נרדם ומתעורר כעבור כשעה. הערוץ ריק ועדיין אין זכר לחמישייה. האמת היא שאני קצת מודאג, וקשה לי לראות איך יסיימו את יום ההליכה הזה ויגיעו ליעדם בנחל חמר. אני מתנחם במשפט מתורת ההליכה, שאמנם הוא צבאי וכבר מזמן לא פוליטיקלי קורקט, אבל יש בו יותר מגרעין של אמת: "מה שלא נכנס דרך הראש נכנס דרך הרגליים".

לעשות צרות זה תורשתי
אני ממשיך ללכת ומגיע במהירות למפגש של נחל קינה עם נחל חמר. במפגש הנחלים אני עובר ליד עדרי גמלים שמשתלבים היטב בתפאורת המדבר. הגמלים מביטים בי בחשדנות, ואחרי כמה דקות מגיע אחמד בן ה־15, הרועה שלהם. כשאני מבקש ממנו כתובת למשלוח התמונות שצילמתי, הוא אומר שאינו יודע קרוא וכתוב. ישראל 2007.

נחל חמר הוא הדרומי ביותר בנחלי מדבר יהודה, אורכו 37 קילומטר ואורך הקניון שבו עשרה קילומטרים. קניון זה הוא אחד המרשימים במדבר יהודה, ויש בו מעיין קטן ומפל נפלא שצונח מגובה של יותר ממאה מטר. במערת נחל חמר נמצאו פריטים מסעירים מהתקופה הנאוליתית (לפני כ־9,000 שנה), שהביאו לפריצת דרך בחקר ההתיישבות הקדומה במדבר יהודה. בין הממצאים נתגלו כלים שנאטמו בחמר (אספלט), אותו חומר שמצוי בנחל בשפע ועל שמו הוא קרוי.

אני מתרגש כשאני מגיע לנחל. שנים ארוכות טיילתי בעולם, והמסע הזה לאורך שביל ישראל מזמן לי מקומות רבים שמזכירים נשכחות. הפעם הקודמת שבה הלכתי לאורך נחל חמר היתה חלק מפרויקט מטורף אבל נפלא: בסוף התיכון הלכתי על חשבון ימי לימודים את כל נחלי מדבר יהודה, למגינת לבם של הורי ולמרות חששם. אמנם הגיל עושה את שלו, ואיני מצליח לזכור בשום פנים ואופן עם מי הלכתי את המסע ההוא, אבל תחושת השפתיים הצרובות משמש וחוויית ההליכה הארוכה חרותות עמוק בזיכרוני.

את סעיד בן ה־67 אני פוגש כשהוא מעשן טבק מגולגל בסיגריה. אפיק הנחל רחב כאן במיוחד ומלא בעדרי גמלים. סעיד יושב ליד העדר שלו ומראה לי בגאווה את הגמלים הרבים שנולדו השנה, אבל מבט לעבר אופק השמים המקדיר והברקים הבורקים במזרח מבהירים לי שכדאי שאמשיך לכיוון כביש ערד. כשאני הולך את
הקילומטרים האחרונים שנותרו לי, אני אומר לעצמי שאהיה בצרות צרורות אם ילדי יעשו שליש מהשטויות שעשיתי אני כדוגמת המסע ההוא בנחל חמר. אבל
עמוק בתוכי אני כבר יודע שעילאי הקטן בן הארבע
יעשה בוודאי פי שלושה צרות ממני. מה לעשות, יש לו את זה.

להמשך שביל ישראל:

הפוסט שביל ישראל: הר עמשא – ערד – נחל חמר (מסלול 15) הופיע ראשון במסע אחר

ריח של יער רטוב מגשם, צעיפי עננים משייטים מעל צמרות העצים, ולעתים אף ריפוד שלג לבן על השביל – שלוש סיבות מצוינות לצאת לטיול של חורף ביערות האלונים של הר מירון. לאחר שנקיף את פסגת ההר ונשקיף ממנה על נופי הצפון, נסיים את המסלול בירידה הרפתקנית משהו בערוצו העמוק של נחל מירון העילי. נתחיל בחניון חממה, שליד בית ספר שדה הר מירון. מכאן מטפס שביל מנדטורי, המסומן בסימון שביל ישראל ובסימון שחור, אל פסגת הר מירון. נחצה חלקת עצי זית עתיקים ונעלה מזרחה אל מעיין קטן הנובע מנקבה חפורה, הנקראת עין חממה. מכאן עולה השביל במתינות לדרום־מזרח, בתוך יער עצי אלון ואלה, עד למצפה הר נריה, שגובהו 1,123 מטר מעל פני הים. מכאן – תצפית מרהיבה אל נופי הגליל המערבי, מישור חוף הגליל ורכס ראש הנקרה. נמשיך מכאן בשביל הלאה לדרום־מזרח, נעקוב אחר סימון שביל ישראל ולאחר כ־800 מטר נגיע אל מסעף שבילים: עם השביל הפונה ימינה (דרומה) אפשר לקצר את הדרך אל חניון הפסגה, שאליו נגיע בהמשך. אנחנו נמשיך מזרחה עם שביל ישראל ונגיע אל המצפה הצפוני, מעט מתחת לפסגה: כאן נזכה במבט אל יישובי כביש הצפון, אל הרי דרום לבנון ורחוק באופק – הרי הלבנון. השביל ממשיך מכאן במסלול קשתי לדרום־מזרח ולדרום, ביער נהדר שבו עצי אלון התולע, אלון מצוי, לִבנה רפואי ועוזרר סוגרים על השביל ויוצרים מנהרה אפלולית. אחרי גשם הגון, אין כמו ניחוח רקבובית העלים שעל הקרקע. נגיע אל התצפית המזרחית של ההר, והפעם נשקיף אל צפת, הכנרת והחרמון. מכאן יורד השביל אל חניון הפסגה, מקום מתאים למנוחה וארוחה בטרם נמשיך בטיול. מקררים כטרסות ליד הברזייה שבחניון נזהה את השביל הכבוש והברור (ללא סימון) ונמשיך איתו לדרום־מערב עד לחורבת ב"ק. לח'ירבת ג'רמק, כפי שמכנים אותה הדרוזים, היסטוריה מעניינת: ב־1837 התיישב כאן יהודי בשם ישראל ב"ק והקים חווה חקלאית, לאחר שידידו, המושל אברהים בשה מעכו, הפקיע את הקרקע מהדרוזים שחיו כאן. ההיאחזות היהודית הזאת בהרי מירון הפכה לאייטם תקשורתי של ממש – כולל כתבות בעיתונים ("הצפירה", "החבצלת") וביקור של אשת מונטיפיורי – אך לא האריכה ימים. מחורבת ב"ק נמשך שביל ברור מזרחה (גם הוא ללא סימון) ולאחר 300 מטר הוא פוגש דרך עפר (שביל ישראל) שאיתה נמשיך דרומה לעבר בריכת זֶבֶד, בין מטעי התפוחים והשזיפים של בית ג'אן. שימו לב ל"טרסות" של הכפר: שורות של מקררים ישנים שמולאו בעפר ואבנים. בריכת זבד, היבשה בקיץ, היא עכשיו אגם קטן ורדוד בין עצי אלון. ממציבת הזיכרון שעל גדתה המזרחית נמשך שביל ישראל מזרחה ומגיע אל ראש ערוצו של נחל מירון העילי. כאן נגלה גת עתיקה עם משטח דריכה של ענבים ובור חצוב שבו היה התירוש נקווה; עכשיו, בחורף, מלא הבור במי גשם וסלמנדרות זהובות מטפסות עליו. השביל נמשך מזרחה לאורך גדתו הדרומית של הנחל ומגיע אל מעיין קטן – עין זבד. באחת נגלים נופי צפת, הר כנען, רמת הגולן, רמת דלתון וגוש חלב. מכאן יורד צפונה שביל שסימונו כחול אל תוך ערוץ הנחל: לפנינו ירידה של כשני קילומטרים בתוך יער אפלולי ונהדר, דרך מדרגות מפל מכוסות בשרכים ובשיחי קיסוס רעננים, עד לעין מירון. מכאן נמשכת דרך עפר קצרה בין עצי תאנה, דולב וצפצפות, עד לחניון מירון, שם מסתיים מסלולנו.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד גליל עליון ועמק החולה, בהנחה לגולשי מסע אחר! הר מירון אורך המסלול: כשש שעות נינוחות, כולל הפסקה לארוחת צהריים. למי מתאים: למבוגרים וילדים שאוהבים ללכת. המסלול נוח להליכה אך ארוך. הגעה: חניון חממה. מכביש 89 פונים דרומה בין חורפיש לסאסא ומגיעים לבית ספר שדה הר מירון. ממשיכים עוד 300 מטר עד לחניון. נקודת איסוף: חניון מירון, ליד קבר רבי שמעון בר יוחאי, על כביש 866 (מיד אחרי הפנייה אליו דרומה מכביש 89 בצומת מירון). מפה: מפת סימון שבילים מספר 2, הגליל העליון (קנה מידה 50,000:1). לקריאה נוספת: "הר מירון – סקר נוף ומסלולי טיולים", מאת מנחם מרקוס, הוצאת רשות שמורות הטבע.

הקטע הכי מרשים של נהר הירדן הוא ללא ספק הירדן ההררי: הקטע שבו זורם הנהר בקניון בזלתי עמוק מגשר בנות יעקב ועד לכנרת. חלק זה של הנהר מרגש במיוחד בחורפים גשומים, אז גואים המים והירדן השקט והעצל הופך לנהר שוצף וגועש. את מסענו הרגלי דרומה לאורך הירדן ההררי נתחיל במצד עתרת. אף שהוא חרב ברובו, המבצר עדיין מרשים בקטעי הקירות שלו, בשרידי מגדל העוז (מגדל מבוצר במיוחד בנקודה השולטת של המצודה) ובחפיר המקיף אותו. הקימו אותו אנשי המסדר הטמפלרי בשנת 1178, אך לאחר שנה אחת בלבד הוא קרס בהתקפה של כוחות המוסלמים בפיקודו של סלאח א־דין. ממצד עתרת יורד דרומה שביל ברור, מסומן בשחור, ואיתו נגיע אל טחנת עתרת (טחוּנֶת קסְר עטְרה) – טחנת קמח יפה נסתרת בין עצי אקליפטוס גדולים. ליד הטחנה סכר בטון המטה חלק ממי הירדן אל תעלה וממנה אל מאגר מים גדול, המשמש להפעלת התחנה ההידרואלקטרית של קיבוץ כפר הנשיא. דרומה לעבר הכנרת השביל נמשך הלאה, דרומה, בין נהר הירדן לבין מאגר המים, ועובר דרך שתי טחנות קמח נוספות שפעלו בכוח מי הנהר. מסלולנו עובר בין מדרונות תלולים של בזלת התוחמים את גיא הירדן, והנהר זורם בקו ישר בין עצי ערבה, שיחי קנה ועצי שיזף גדולים. בהדרגה מטפס השביל במדרון המערבי של הגיא, וכשני קילומטרים אחרי מאגר המים נגיע אל צומת דרכי עפר: דרך הרכב הנמשכת לאורך הגדה המערבית, שעד כה הלכנו תחתיה, מצטלבת כאן עם דרך העפר הבאה מכפר הנשיא ויורדת אל הגשר האירי (גשר בטון יצוק בקרקעית הערוץ). מכאן, בגובה ארבעים מטר מעל הנהר, יש תצפית יפה על הירדן. אנו יורדים עם הדרך הסלולה עד לגשר, וממנו נמשיך בשביל המסומן בשחור הלאה, דרומה, בצמוד לגדה המערבית. לאחר כשני קילומטרים נגיע אל חורבה קטנה וריכוז מעיינות (עויון אל־חמאם). מכאן נמשיך בשביל בקו ישר, על שפת מתלול של בזלת החולש על הנהר ומגיע עד לגשר האירי ההרוס הנקרא "גשר הדודות". הגשר קיבל את שמו לאחר מלחמת יום כיפור, כשרכב שהסיע מתנדבות בדרכן לחלק חבילות לחיילים בגולן נלכד בזרם עז, ושתיים מן המתנדבות ("דודות", בכינוי המקובל) נסחפו וטבעו בנהר. כאן נפגוש את הרכב. מומלץ לא להסתפק במסלול המוצע כאן ולנסוע, דרך היישובים כרכום ואלמגור, לביקור בפארק הירדן, לבלות בין פלגי המים ולסייר בתל בית צידה שבתחומו.

הירדן ההרי אורך המסלול: תשעה קילומטרים, כארבע שעות הליכה. למי מתאים: למבוגרים וילדים מגיל בית ספר. המסלול קל להליכה. הגעה: מצד עתרת. ניסע מזרחה בכביש 91, ואחרי משמר הירדן הישנה, במקום להתעקל בחדות שמאלה עם הכביש נצא ממנו דרומה (על פי השילוט לפארק הירדן) וניסע בדרך עפר טובה עוד כחצי קילומטר עד למצד עתרת. נקודת איסוף: "גשר הדודות". אחרי ההגעה למצד עתרת נמשיך דרומה עם הסימון האדום, לאורך תעלת ההטיה של הירדן, ובהצטלבות שמדרום ליישוב כרכום נפנה שמאלה (דרום־מזרחה) וניסע עד לגשר. מפה: מפת סימון שבילים מספר 2, הגליל העליון (קנה מידה 50,000:1).

הפוסט טיולי חורף: הר מירון והירדן ההררי הופיע ראשון במסע אחר

מתי בפעם האחרונה הלכתם ברגל בגליל העליון, נשמתם את האוויר הצח, הגעתם לנקודת תצפית מיוחדת, שכשכתם רגליים במי קרירים של מעיין, פרשתם מפת פיקניק בלב יער אפלולי? לפני שאתם אומרים שזה בדיוק מה שעשיתם בשבת שעברה או בזו שלפני חודש, נסביר שלא התכוונו לטיול במכונית, עם עצירות להליכה קצרה או לפיקניק בחיק הטבע. הכוונה לטיול הליכה של ממש, טרק בן כמה ימים, בלי רכב פרטי או תחבורה ציבורית שמקצרת את הדרך ומקפיצה מנקודה לנקודה. חמישה או שישה ימים של הליכה ברגל, בנופים הכי יפים, דרך נקודות חן לא מוכרות, טיול שמקרב אתכם לישראל האותנטית, על שלל גווניה, נופיה והפסיפס האנושי המרכיב אותה.

באירופה צורת הטיול הזאת מקובלת ומוכרת, ואחדים מכם אולי כבר יצאו לטיולי הליכה ברחבי פרובנס או אירלנד. אצלנו הטיול הרגלי הארוך היחיד המוכר לרבים הוא זה שעובר לאורך שביל ישראל, ובו גומאים בכל יום עשרות קילומטרים כדי להגיע מהנקודה הצפונית ביותר בישראל לדרומית ביותר. אבל אפשר גם אחרת: לצאת לטיול הליכה בן כמה ימים, כשבכל יום הולכים בסביבות 15 ק"מ, בקצב נינוח, עם עצירות מרובות ליהנות מהמקום, מהנוף, מהדרך, ומגיעים מוקדם מספיק לצימר או לבית הארחה בלב הטבע, כדי שאפשר יהיה ליהנות גם ממנעמי המקום.

טיול הליכה במשך כמה ימים מאפשר להכיר את הארץ באופן שונה לגמרי מזה שבטיול ברכב | צילום: שאטרסטוק

לפניכם הצעה למסלול שכזה בגליל העליון – מצפת לשאר יישוב, כולל ביקור בשמורת נחל חרמון (הבניאס). בהליכה נינוחה בת חמש עד שש שעות בכל יום אפשר לעשות את המסלול הזה בחמישה ימים. שימו לב: המסלול שלפניכם אינו מפורט, הוא רק נותן טעימה למקומות ולנופים שתפגשו בטיול רגלי של כמה ימים בגליל. פרטים נוספים, כולל הקפצת ציוד, מפות מסומנות וכדומה, תמצאו בסוף הכתבה.

היום הראשון: מצפת לגוש חלב
את הטיול שלנו נתחיל בצפת, ולפני שנצא לדרך כדאי להקדיש זמן לעיר המיוחדת הזאת. אם תוכלו, כדאי לכם להגיע לצפת ערב לפני היציאה לטיול עצמו, כדי שתספיקו לשוטט בסמטאותיה הצרות של העיר העתיקה וברובע האמנים. מעיר המקובלים יוצאים אל הטבע הגלילי הירוק, בשביל המוביל צפונה, דרך חורשות אורנים, שרידים של ישובים עתיקים ומעיינות אל הטבע השופע של נחל עמוד. נחל עמוד מוקף בחורש ים תיכוני ויש בו מעיינות ובריכות מים צלולות. כדאי לשבת לצדה של אחת הבריכות, למלא את הריאות באוויר המבושם בריח צמחים ולהתחבר אל הטבע.

אחרי שמשוטטים בסמטאות הצרות של צפת אפשר לצאת לדרך, אל הנופים הפתוחים של הגליל העליון

הדרך אל היעד הבא שלנו, גוש חלב, עוברת, בין השאר, ביישוב קדיתא, כפר מיוחד ומסקרן, בעל אופי אקולוגי. הנופים לאורך המסלול מקסימים: בוסתני פרי, כרמים, ישובים קטנים, אגם כחול (אגם דלתון) וסלעי בזלת. בסופה של הדרך מגיעים לג'יש, או בשמו היהודי גוש חלב, הכפר היחיד בישראל שרוב תושביו הם נוצרים מארונים (זרם בנצרות שמוצאו מלבנון). כאן היה היישוב היהודי העתיק גוש חלב, מתקופת ימי בית שני, ששימש כמרכז של המורדים היהודים ברומאים. הכפר הנוכחי יושב בראשית המאה ה-18 על ידי נוצרים מארונים ויש בו גם מיעוט של קתולים ומוסלמים. כדאי להלך בסמטאות הציוריות של הכפר, להיכנס לכנסייה שבראש הגבעה ולהגיע לבית הכנסת העתיק שבשולי הכפר. אולי יזדמן לכם לפגוש את ג'ורג' סמעאן, איש מיוחד ומוזיקאי שאם תשאלו אותו לדתו, יענה : מוזיקה. ביום טוב הוא ישמח לנגן עבורכם באחד מכלי הנגינה הרבים שבביתו.
כמה הולכים? 13 ק"מ, כחמש שעות

חצר ביתו של ג'ורג' סמעאן בכפר ג'יש (גוש חלב). אם תשאלו אותו לדתו, יענה: מוזיקה | צילום: אלון גלעין

היום השני: נחל דישון לרמות נפתלי
היום נלך באחד הנחלים היפים של הגליל העליון, נחל דישון. אפשר להגיע אליו ברגל דרך נחל גוש חלב או לקצר את ההליכה ולבקש הקפצה היישר אל נחל דישון תחתון. את הדרך מלווים מראות מקסימים של חורש ים תיכוני, כרמים ומטעי רימונים. לקראת סוף המסלול מצפה הדובדבן שבקצפת (ויש הרבה "קצפת" ביום ההליכה הזה): תצפית אל עבר עמק החולה ורמת הגולן, שהקלישאה "עוצרת נשימה" הולמת אותה היטב. את יום ההליכה מסיימים בצימר במושב רמות נפתלי הממוקם ברכס הרי נפתלי וגם ממנו הנוף לא מאכזב.
כמה הולכים? אם משתמשים בהקפצה לנחל דישון – 14 ק"מ, כחמש וחצי שעות

נחל דישון, אחד הנחלים היפים של הגליל העליון  | צילום: עפר גדנקן

היום השלישי: מקיבוץ יפתח לכפר גלעדי
נסיעה קצרצרה מובילה מרמות נפתלי לקיבוץ יפתח, מכאן נפתח יום ההליכה השלישי. קיבוץ יפתח שוכן באזור של חורש טבעי עם עצי אלון מצוי, אלה ארצישראלית ואלה אטלנטית, שיזף ושקד. הקיבוץ נמצא על גבעה שממנה נשקף נוף של הרי נפתלי, עמק החולה והגולן. מדרום לו נמצאת שמורת נחל קדש – קניון עמוק ותלול של הנחל המתנקז לעמק החולה. זאת גם נקודת היציאה היחידה מבקעת קדש. הטיול הוא לאורך רכס הרי נפתלי, כשהנופים המרהיבים של עמק החולה ורמת הגולן מלווים אותנו לאורך כל הדרך. לקראת סוף המסלול מגיעים לאתר ההנצחה לחללי תל חי, הכולל את האנדרטה המפורסמת "האריה השואג", שעליה חקוקים המשפט "טוב למות בעד ארצנו" ושמותיהם של שמונת הלוחמים שנהרגו בקרב תל חי, במרץ 1920.
כמה הולכים? 16 ק"מ, כשש שעות

היום הרביעי: מכפר גלעדי לשאר ישוב
היום הרביעי בטיול עובר בארץ פלגי מים, כפי שהאזור מכונה, ובצדק. האזור כולו שופע מים – מעיינות, בריכות ונחלים המהווים את מקורות הירדן. ההליכה עוברת לצד שדות מעובדים ולאורך נחלים ומעיינות, ובימים חמים אין כמו לטבול רגליים במים הצוננים. אפשר לפרוש ארוחת פיקניק ליד אחד ממקורות המים בצל צמחיית הנחלים הענפה או להתפנק באחת ממסעדות האזור.

שמורת טבע תל דן. מומלץ לסטות מהמסלול כדי לטייל בשמורה היפה והעשירה במים | צילום: שאטרסטוק

הדרך עוברת בסמוך לשמורת תל דן, ומומלץ לסטות מהמסלול ולהיכנס אליה. בשמורה מסומנים כמה מסלולי הליכה באורכים שונים, הארוך בהם מוביל למעיינות הדן – כשעה וחצי הליכה דרך עצי תאנה ודולב, נחל שוצף, טחנת קמח ובריכות שכשוך (שימו לב: רק בהן מותר לטבול). בתום הטיול בשמורה, ממשיכים לשאר יישוב ולצימר שבו לנים בלילה. שמו של המושב הוותיק והיפה נחרט בזיכרון הקולקטיבי שלנו כמקום בו התרחש ב-1997 אסון המסוקים, שבו נהרגו 73 חיילים בהתנגשות של שני מסוקי יסעור. בקרבת מקום הנפילה הוקם אתר הנצחה מרגש, שבמרכזו יש בריכת מים עגולה ובתוכה שמות הנופלים, וסביבה 73 אבני גיר בגובה אדם.
כמה הולכים? 14 ק"מ, כחמש וחצי שעות. אם מוסיפים את שמורת תל דן – 18 ק"מ, כשמונה שעות.

היום החמישי: שמורת הבניאס
אי אפשר להגיע עד לשאר יישוב בלי להקדיש זמן גם לשמורת נחל חרמון (הבניאס). השמורה, שנמצאת במרחק נסיעה קצר מהמושב, היא אחת השמורות היפות בארץ. יש כאן כמה מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות, בכל מקרה, אל תוותרו על השביל התלוי המוליך אל מפל הבניאס שגם בעיצומו של הקיץ הוא נשפך בשצף-קצף. השביל, שאורכו 80 מ', עובר בקניון צר, בין קירות בזלת, כשהוא תלוי מעל הנחל הגועש.

שמורת הבניאס. גם בעיצומו של הקיץ מפל הבניאס שוצף ושופע מים | צילום: שאטרסטוק

בתמונה הפותחת: הנוף הנשקף מרכס רמות נפתלי | צילום: אלון גלעין

הפוסט טרק ישראלי – טיול הליכה בגליל הופיע ראשון במסע אחר

אומרים שכדי להכיר מקום באמת, צריך לטייל בו ברגל. וכך גם בקפריסין, אי קטן אך מגוון להפליא, שהטיול בו חושף נופים משתנים – מחופים מקסימים, דרך עמקים ירוקים ועד פסגות הרים נישאות, נחלים ומפלים, כפרים עתיקים שבהם נשמרות מסורות בנות אלפי שנים, ואל הכל אפשר להגיע בטיול רגלי בשבילי הליכה נוחים ומסודרים, שעוברים באזורים הכי יפים ברחבי האי.

נקודת תצפית בהרי הטרודוס. משבילי ההליכה נשקפים נופים מקסימים | צילום: A. Lorenzetto

ברחבי קפריסין יש יותר מ-70 שבילי הליכה מסודרים – לאורך החופים ודרך אזורים כפריים ירוקים. ההליכה בשבילים מאפשרת לשים לב לפרטים הקטנים שמרכיבים את הנוף: פריחות עונתיות, עצים עתיקים, יערות וחורשות, שדות חקלאיים מעובדים, נהרות ופלגי מים ובעלי חיים, שהמפגש איתם מעשיר את החוויה ומקרב אתכם עוד יותר לטבע היפה והשופע. שבילי ההליכה של קפריסין מתחלקים לשלוש קטגוריות, על פי דרגת הקושי: בקטגוריה 1 השבילים קלים להליכה, עם שיפועים מתונים, והם מתאימים לכל הגילאים ולכל רמות הכושר. בקטגוריה 2 יש שבילים ברמת קושי ממוצעת, ייתכנו בהם עליות או ירידות או פני שטח לא אחידים, וכדי ללכת בהם נדרש כושר הליכה טוב. השבילים בקטגוריה 3 מזמנים אתגרים והם מתאימים למטיבי לכת.

מתוך המבחר העצום של טיולי הליכה, נביא כאן שלושה מסלולים, שכל אחד מהם מדורג ברמת קושי שונה וכולם מציעים נופים יפים להפליא לצד נקודות עניין נוספות. שלושת המסלולים עוברים בפארק הלאומי יער טרודוס, אזור ירוק מאוד, עם מאות זנים של צמחים, בהם אנדמיים, כלומר שצומחים אך ורק כאן.

טיולי הליכה מאפשרים להכיר מקרוב את הטבע הקפריסאי השופע | צילום: G. Bertolucci

מסלול ארטמיס (Artemis)
אורך המסלול: 7 ק"מ
זמן הליכה משוער: שעתיים וחצי עד שלוש
סוג מסלול: מסלול מעגלי
דרגת קושי: קטגוריה 1, מסלול קל, מתאים להולכים בכל הגילאים
נקודת התחלה וסיום: 300 מ' מהמקום בו הדרך לפסגת הר אולימפוס ב-Chionistra פוגשת את הדרך המחברת בין טרודוס לפרודרומוס (Troodos-Prodromos).

אם תרצו להצטייד לפני היציאה לדרך בהסברים, מרכז המבקרים של הפארק הלאומי יער טרודוס נמצא ב-Troodos Square, שני קילומטרים ורבע לפני תחילת המסלול. המסלול מקיף את פסגת הר אולימפוס, Chionistra, בגובה של 1,850 מ', ונשקפות ממנו תצפיות מרהיבות לכל עבר. הדרך עוברת ביער של עצי אורן שחור, בהם תזהו שני עצים עתיקים במיוחד, בני כ-500 שנה כל אחד, שלצדם יש שילוט עם הסברים. עוד במסלול – צמחייה אנדמית (ייחודית לאזור), ציפורים ועופות דורסים ועם קצת מזל תוכלו אולי לפגוש גם שועלים וקיפודים שזהו אזור המחייה שלהם. לחובבי ההיסטוריה מצפים שרידים של ביצורים משנת 1571, שהוונציאנים ששלטו אז בקפריסין בנו כהגנה נגד העות'מנים.

מפת מסלולי ארטמיס ואטלנטי, מתוך מדריך למסלולים בטבע בהוצאת לשכת התיירות של קפריסין visitcyprus.com כל הזכויות שמורות state copyright ©

מסלול אטלנטי (Atalanti)
אורך המסלול: 14 ק"מ (גרסה מקוצרת של 9 ק"מ דורשת הקפצת רכבים, ראו בהמשך)
זמן הליכה משוער: ארבע עד חמש שעות
סוג מסלול: מסלול מעגלי
דרגת קושי: קטגוריה 2, קושי הליכה בינוני, מתאים לאוהבי לכת
נקודת התחלה וסיום: כיכר טרודוס, Troodos Square

גם מסלול זה, בדומה למסלול ארטמיס, מקיף את פסגת האולימפוס, Chionista, אלא שהוא כפול באורכו ועובר מתחת למסלול ארטמיס, בגובה של 1,700 עד 1,750 מ'. השביל מוקף בצמחייה צפופה של אורנים שחורים וערערים, ובדרך תפגשו ערער גדול וקשיש מאוד, שגילו כ-800 שנה. מהשביל נשקפים נופים מופלאים של האי כולו. נקודת עניין מיוחדת לאורך הדרך היא תעלת הכניסה של מכרה כרום, שהכרייה בו פסקה בשנות השמונים המוקדמות.

שביל הליכה ביער טרודוס | צילום: A. Lorenzetto

אם התעייפתם מההליכה, תוכלו לסיים את המסלול תשעה קילומטרים לאחר תחילתו, בנקודה שבה השביל פוגש את הכביש המוביל ל-Chionista (לשם כך נדרשת הקפצת רכבים מכיכר טרודוס לנקודת הסיום הזאת). אם תרצו להמשיך ללכת, עליכם לחצות את הכביש וללכת כ-200 מ' בדרך שבחורשה לכיוון כנסיית Ayios Nikolaos tis Stegi, שם שלט עץ יפנה אתכם להמשך השביל. הדרך מסתיימת בכיכר טרודוס, ואם לא ביקרתם לפני תחילת ההליכה במרכז המבקרים, עשו זאת עכשיו – יש כאן מידע רב על הטבע והאקולוגיה של אזור יער טרודוס.

טיול רגלי בפארק הלאומי יער טרודוס מפגיש עם עצים רבים, בהם ייחודיים לקפריסין, כמו הארז הקפריסאי (בתמונה) | צילום: לשכת התיירות של קפריסין

מסלול קלדוניה (Kaledonia)
אורך המסלול: 3 ק"מ
זמן הליכה משוער: שעה וחצי
סוג מסלול: המסלול אינו מעגלי
דרגת קושי: קטגוריה 3, למיטבי לכת
נקודת התחלה: 300 מ' מהדרך הראשית המחברת בין כיכר טרודוס (Troodos Square) לפלטרס (Platres) – כשלושה קילומטרים אחרי Troodos Square. אפשר להגיע לנקודת ההתחלה גם מהדרך הישנה בין טרודוס לפלטרס, מאחורי ארמון הקיץ הנשיאותי.
נקודת סיום: פאנו פלטרס (Pano Platres, פלטרס עילית)

מפלי קלדוניה, הנופלים מגובה של 12 מטר, מצפים להולכים בשביל קלדוניה היפהפה | צילום: G. Bertolucci

זהו אחד ממסלולי ההליכה הפופולריים ביותר בהרי הטרודוס, בין השאר בזכות מפלי קלדוניה המקסימים שעל פניהם השביל חולף ונקודת הסיום הנעימה בכפר העתיק פאנו פלטרס, שנהנה מאוויר צלול ומנופים יפהפיים. השביל עובר דרך יער צפוף וממשיך לאורך הנהר הקר, Kris Potamos, שבו המים זורמים במשך כל השנה. הדרך חולפת על פני מפלי קלדוניה, שנופלים מגובה של 12 מטר בלב החורש (ביום חם, תוכלו ליהנות מרסס המים המרענן). השביל מסתיים באזור Psilo Dentro שבצפון הכפר פלטרס עילית, שם אפשר לשבת בנחת באחת הטברנות וליהנות מאוכל קפריסאי מצוין. משפחות שרוצות ללכת ברגל למפלים יכולות לעשות זאת בדרך ההפוכה – השביל שיוצא מ-Psilo Dentro אל המפלים עובר בחורש מוצל, לאורך מים מפכים, ואורכו כקילומטר. מומלץ בחום!

מפת מסלול קלדוניה, מתוך מדריך למסלולים בטבע בהוצאת לשכת התיירות של קפריסין visitcyprus.com כל הזכויות שמורות state copyright ©

מידע נוסף ניתן לקבל במשרדי לשכת התיירות של קפריסין, אתר אינטרנט

הפוסט קפריסין – מסלולי הליכה יפים במיוחד הופיע ראשון במסע אחר