לָבּוֹאָן־בָּאז'וֹ, בקצה המערבי של האי הירוק והמאורך פְלוֹרֶס שבאינדונזיה, היא עיירה עייפה הנראית כלקוחה מ"מאה שנים של בדידות" של גרסיה מרקס; רק בחלק אחר של העולם. יש בה רחוב אחד ארוך היורד לעבר הנמל הקטן, ממנו יוצאים הדייגים בוקר בוקר כבר שנים רבות למסעות הדיג, עוד הרבה לפני שהגיעו התיירים המבקשים לראות דרקונים. "הדרקונים של האי קומודו טורפים לפעמים ילדים. הם טרפו אפילו תייר שווייצרי אחד, מורה, שטייל שם בשנה שעברה". כך סיפר לי אומן, קפיטן צעיר וכהה עור, בן האי הרחוק סולאווסי (SULAWESI), משם באים תמיד יורדי הים המנוסים. "בוא איתי מחר ואראה לך אותם!". ישבנו במסעדת "בורובודור" החשוכה, עליה המליצו בכפר, אל מול הים הרגוע, ואכלנו בתאווה דג מעולה על הגריל. בבוקר עליתי עם אומן על סירת קאנו, ולאחר כמה חתירות הגענו לספינה צבעונית לא גדולה, שם חיכה לנו נער. לפני שהספקתי להעיף מבט מסביב, הונפה סירת הקאנו שלנו אל חרטום הספינה, העוגן הורם והופעל מנוע רעשני. בתי הדייגים שעל החוף התרחקו אט־אט. דרקונים – רק בסרטים "מה נאכל היום?" שאלתי את הקפיטן, כשהנוף החל לחזור על עצמו. "חכה ותראה", חייך אלי, בעודו מכין בזריזות ספגטי מוקפץ בווק גדול, עם תבלינים, הרבה צ'ילי, אורז ומין חביתה אינדונזית מגולגלת, הראויה לשם אומלט. זה נראה כמעדן מלכים, במיוחד כשהוגש בסביבה פסטורלית כמו ספינה קטנה באוקיינוס דרומי עם איים טרופיים ברקע. אכלנו. לדרקונים, בינתיים, לא היה זכר. אחד האיים הלך וגדל ככל שהתקרבנו, הלך והתבהר, עד כי אפשר היה לזהות מעגן קטן עם מזח עץ. זה היה רינצ'ה (RINCA), אחד משני האיים הגדולים בתחום שמורת קומודו. אוכלוסיית הדרקונים שחיה עליו קטנה מזו שבקומודו, ובהתאם לכך – מספרם המצומצם של התיירים. האי אינו מיושב כלל. ירדנו לסיפון ואומן, אחוז התרגשות, הצביע וקרא: "דרקון". ואכן לטאה מפלצתית שאורכה יותר  משלושה מטרים חסמה את הגישה לחוף. התקרבנו. הדרקון היה מרוחק מאיתנו רק מספר מטרים. הוא הרים את ראשו, הביט עלינו בעצלות והחל לזוז הצידה לאט לאט. תנועתו היתה דרקונית להפליא: רגל עצומה עם ציפורניים חדות קדימה, צוואר ארוך וראש מוטה ימינה, זנב ענק מועף שמאלה, ורגל אחורית כבדה נגררת. התקרבנו, אולי יותר מדי. לשון צהובה ארוכה נשלפה החוצה ונעלמה חזרה לתוך המלתעות. "הוא גדול מאוד", אמר אומן בשמחה. הלשון הצהובה המפוצלת, שאורכה כחצי מטר, מזכירה את הדרקון הסיני נושף האש, ויש הסבורים כי החיה האינדונזית המשונה הזו היתה ההשראה לדמותו. עלינו לחוף, פילסנו מעבר ביער וצעדנו לעבר בקתת השומר. היתה זו הליכה דרוכה והססנית, הפעם לא בגלל היתושים כמו בפעמים אחרות, אלא – ותודו שזה נשמע מופלא – בגלל הפחד מדרקונים. "מחר אראה דרקונים", אמרתי בערב לפני כן בטלפון לבני בן השש. "אין דרקונים אבא, זה רק בסרטים", הוא ענה לי בביטחון. הוא צדק, כמובן. דרקוני הקומודו הם הלטאה הגדולה ביותר בעולם שחיה כיום | צילום: שאטרסטוק הלטאה הגדולה בעולם הכוח מקומודו (Varanus comodoensis) התגלה למערב רק בשנת 1911. המגלים היו שני הולנדים. הם ירו בשני פרטים, הפשיטו אותם מעורם  והציגו את העור לראווה בג'אווה. הדרקונים הם למעשה הלטאות (ממשפחת הכוחיים) הגדולות בעולם. אורכה של לטאה כזאת עשוי להגיע ליותר משלושה וחצי מטרים, ומשקלה עד 70 ק"ג (השמועות על אורך של 4 מטרים ומשקל 150 קילוגרמים מוגזמות מעט). שמן המקומי הוא "אורה", אבל הן מכונות בפי כל "דרקוני קומודו". תוחלת החיים של דרקונים אלה יותר ממאה שנים, והם ניזונים מבשר בלבד. הם זריזים למדי בזכות רגליהם הגדולות, והצעירים שבהם עשויים להיות מהירים מאוד. לכן הם מצליחים לתפוס איילים, חזירי בר, עיזים, עופות ואפילו בני אדם  הטורדים את מנוחתם. ברוק שלהם נמצאים חיידקים מסוכנים הממיתים את טרפם, ולכן גם קורבן שנמלט מידיהם סופו שגופתו תימצא על ידם.  אבל בדרך כלל הם ניזונים מפגרים, כולל גוויות של בני מינם. פיהם הגדול מאפשר להם לבלוע עז שלמה, אבל הם יכולים ללעוס את הטרף ב־50 המלתעות החדות שבפיהם. הם ידועים כשחיינים טובים ומסוגלים לצוד דגים ולהיזון מהם. הצעירים שבהם יכולים לטפס על עצים. זנבם הגדול משמש בדרך כלל כהגה, אבל גם ככלי נשק בעת הצורך. בלילות הם נחים בבורות או במקווי מים. מאוחר יותר ראינו דרקונים נוספים. רובם התחממו בשמש כמו חרדונים. ראינו גם הרבה נופי בראשית, קופים, חזירי בר ואפילו סוסים שהתפראו, וחיים כיום לבדם בלי למשוך עגלות או להרכיב בני אדם. אחר כך התקרבנו ללוהו ליאנג (LOH LIANG), חוף קומודו. הערב ירד, גשם טיפטף, ולא היה כל חשד לדרקונים. ניסיתי להירדם על סיפון הספינה. התושבים האמיתיים לכאורה, האי הקטן קומודו, ששטחו כ־5,000 קילומטרים רבועים, אינו מרשים ובולט בארכיפלג האינדונזי הענק, שבו כ־13,000 איים. זהו אי יבש למדי השוכן בין פלורס לסומבאווה, בפרובינציית נוסה טנגארה (NUSA TENNGARA) המזרחית והנשכחת. יש בו כפר קטן של בקתות במבוק (קמפונג), ותושביו הם צאצאי אסירים, שעונשם היה גלות. אבל האטרקציה של האי היא תושביו האמיתיים: דרקוני קומודו. בקומודו וברינצ'ה חיים כ־3,000 דרקונים, ובשלושה איים קטנים יותר באיזור עוד כמה עשרות. איזור זה הוכרז כשמורת טבע, ורשות הפארקים הלאומיים של אינדונזיה הנקראת PHPA אחראית עליו. מטרתה: להגן על חיות ענק אלה. חוקרים משערים כי הלטאות הללו אינן צאצאיות של הדינוזאורים. נראה, כי הן הופיעו כאן לא הרבה לפני שהופיע ההומו סאפיאנס, כלומר לפני כמה מיליוני שנים (אין מאובנים עתיקים יותר). בעבר היתה תפוצתן רחבה יותר, אבל כיום אי־אפשר לראותן מחוץ לאיזור הקטן והמבודד הזה באינדונזיה. לדברי מדענים, רק פחות מעשרה אחוזים מהדרקונים הן נקבות המסוגלות להתרבות, אך לא ברור אם זהו יחס טבעי של נקבות וזכרים של מין זה או פרי של אסון אקולוגי. רק מעט ידוע על לטאות הענק. התפוצה המוגבלת הופכת את האוכלוסייה לרגישה לאסונות טבע, כמו סערות, שריפות או מחלות; אבל הסכנות העיקריות המאיימות על הישרדותם הן ציד בלתי חוקי ודחיקתם משטחי המחיה הטבעיים שלהם על ידי האדם. הם ניצודים בדרך כלל לצורך שעשוע, או כדי להשתמש בעורם לקישוט. בתחילת המאה ה-20 נתפסו רבים מהם ונמכרו לגני חיות ברחבי העולם ולאוספים פרטיים. בשנת 1986 הועברו שני דרקוני קומודו לארצות־הברית כמתנה לנשיא רונלד רייגן, אבל כיום אין שלטונות אינדונזיה מאפשרים להעביר דרקונים אל מחוץ לשמורה. עד שנת 1996, מספר פעמים בשבוע בשעה קבועה אחר הצהריים, נהגו שומרי הפארק בקומודו לתלות עז בנחל חרב, במרחק כשעה הליכה מהמשרדים. עבור התיירים היתה זו אטרקציה נוחה לצילום. הדרקונים הגיעו, קפצו זה על זה וחיסלו את הפגר בתוך דקות. אבל בהדרגה נוכחו עובדי השמורה כי החיות הפכו לעצלות ולאיטיות יותר, והתחילו לחשוש כי הן מאבדות את כושרן לצוד. הלטאות שנהגו להתבודד בעבר החלו להתקבץ לקבוצות. השינוי באורח חייהן הביא לבסוף להחלטה להפסיק את מנהג תליית העז. באותו ערב סיפרו לי שלושת הצעירים הדנים שפגשתי בבוקר בקומודו, כי שעתיים אחרי שהפלגתי משם, זה קרה: "עמדנו ליד בקתת השומר, וצפינו אל עדר האיילים בחוף. הם נעו באיטיות, והאחרון שבהם נראה פצוע וגרר רגל. דרקון, שהסתתר בין העצים לא רחוק משם, פתח פתאום בריצה, תפס את האייל הצעיר ברגלו, הפיל אותו והחל ללעוס אותו. מלתעותיו נטפו דם. המחזה המבעית נמשך כשעה, ולא נותרו שאריות". בפאנטאי מרה – החוף האדום, מול אי קטן לא הרחק מקומודו, צללנו לראות את נפלאות השונית הצבעונית. זו היתה צלילה מיוחדת במינה, לו רק משום שזכרתי היטב כי דרקוני קומודו מיטיבים לשחות.

צילומים: גיל אל-עמי, אייסטוק. עוד על דרקוני קומודו: מפות ומדריכים מודפסים ליעד אינדונזיה, בהנחה לגולשי מסע אחר! הכוח קומודו הם ענקיים, קניבלים, רצים מהר ומסריחים מהפה – אלה הם דרקוני קומודו, ואתם באמת לא רוצים להפריע להם באמצע האוכל צילום: ריינהרד דירשל לכתבה המלאה

הפוסט הדרקון מקומודו – ביקור עם זהירות הופיע ראשון במסע אחר

אמת או אגדה? טוב או רע? סמל להצלחה או סמל לכישלון? מיהו אותו יצור בעל גוף נחש, ראש תנין ושיניים חדות ומרתיעות, אותו יצור מיתולוגי שאנו קוראים לו דרקון? מאיפה הגיע ומה הוא מסמל עבור העם הסיני, שחוגג בימים אלו את השנה החדשה, היא שנת הדרקון.

הדרקון, המוכר לנו מספרי האגדות וסרטי ההרפתקאות, מייצג מעבר לגודלו ומראהו המפחיד אלמנטים רבים ודימויים שונים וייחודיים לכל תרבות בה הוא מופיע. מעניין במיוחד לציין שייצור הזה מופיע בהרבה מהתרבויות האנושיות העתיקות ביותר, בהן מצרים העתיקה, הודו, מרכז אמריקה ודרומה. ניתן למצוא תיאורים מוקדמים רבים לדרקון, החל מאסיה וכלה בחוג הקוטב הצפוני, מאפריקה ועד הוואי וכן הלאה. ההבדל המשמעותי ביותר בתיאורים השונים של הדרקון הוא במבנה גופו ובחלקים המרכיבים אותו. ברוב המקרים מורכב הדרקון מגוף ארוך ומפנים מאיימות בעלות שיניים גדולות וחדות, אך ניתן לראות כי כל תרבות הוסיפה את האלמנטים הייחודיים לה. לדוגמה, הדרקון הסיני הוא בדרך כלל נטול כנפיים, למרות העובדה שהוא מזוהה עם השמים. לעומתו, הדרקון האירופי מצויד בכנפיים עצומות.

פסל של דרקון בלובליאנה.  הדרקונים האירופים מצוידים בכנפיים והם ידועים באכזריותם | צילום: Dani_7C3, GFDL

גם שמו של הדרקון משתנה בין תרבות לתרבות. בסין, למשל, הוא נקרא Long, במונגוליה Leongalli ובאפריקה mokele mbeme. ישנם חוקרים הסבורים כי הדרקון הוא פרי דמיונו של האדם. חוקרים אלו טוענים כי ייצור זה לא היה קיים מעולם וכי בתקופות קדומות יותר, כאשר האדם לא היה בראש פירמידת המזון ומסביבו היו טורפים רבים, הוא חיבר את כל הטורפים באזור למעין ישות אחת, חיה אחת, מפלצת אחת, שהיא חיבור של כל הפחדים כולם.

השערה נוספת לקיומו של הדרקון היא כי היתה חיה המזכירה את דמות הדרקון אשר תאמה לצורך של אותה התקופה ליצירת מפלצתטורף, ושלאחר כמה שנים, בעקבות השינויים האקלימיים שעבר כדור הארץ, נכחדה, ודמותה שונתה לפי דמיונו של האדם. בסין יש הטוענים כי הדרקון הוא בעצם תנין או אליגטור סיני, ה-Jiao אשר בתקופה העתיקה היה מצוי לאורך נהר הינגצה העצום. בשל העובדה שבאותה התקופה האדם היה קטן הרבה יותר בגודלו מזה של היום, התנין נראה גדול ומאיים. הרבה סיפורים נוצרו סביב הקיסר הצהוב ומלחמותיו בתנין הסיני במימי נהר הינגצה. אחרים, כמו לשמל גה הונג, שחי בין השנים 277 ל-357 לספירה, אומרים כי יש דרקונים שמוצאם הוא מהנחש.

ישנם הבדלים רבים בין משמעותו של הדרקון ותפקידו בין תרבות לתרבות. במערב, למשל, תואר הדרקון כייצור מרושע שנשלח על ידי כוח רשע ואכזרי להזיק לבני האדם. לעומת זאת, בתרבויות אחרות, כגון התרבות הסינית, הדרקון הוא ייצור אצילי שמוכן אפילו להקריב את חייו לטובת בני האדם.

סמל הדרקון האדום המצויר על דגלה של ויילס

הדרקון הסיני מקושר בדרך כלל למזג האוויר ולמים, ומכאן שמו השני, "מביא הגשם". הוא מורכב מכמה בעלי חיים שונים, בעיקר מהנחש (שהוא גופו של הדרקון), מדג, מצבי ומנשר. הדרקון הסיני חי בימים ובנהרות, ולכל נהר וים היה דרקון שחי בו והיה אחראי עליו. הדרקונים חיו בארמונות קריסטל ושלטו משם על העננים, הגשמים ועל אסונות הטבע בהם היו מעורבים מים. לכל אחד מהם היתה באמתחתו פנינה ייחודית לו, ממנה היה שואב את כוחותיו.

בסין של היום 91 אחוז מהאוכלוסייה (ו-19 אחוז מאוכלוסיית העולם) הם צאצאים של הקבוצה האתנית האן. קבוצה זו מחשיבה את עצמה כצאצאיו הישירים של הדרקון. אמונה זו מקורה באגדה על הקיסר הסיני הראשון, הואנג די, הלא הוא הקיסר הצהוב. בסיפור זה מסופר כי הקיסר, במהלך מלחמותיו הרבות נגד שבטים שונים, לבש על גופו נחש, שהיה לו כמעין מגן ,וכאשר מת הקיסר הוא הפך לדרקון. אגדה זו היא ההסבר לגוף הנחשי של הדרקון הסיני. במהלך השנים הדרקון הפך לסמל הזיהוי של המשפחה הקיסרית. הדרקון החל להופיע על לבושם, קישוטיהם ודגליהם של קיסרים רבים. ישנו אזכור לדרקון כבר החל משושלת שיה (2100-1700 לפנה"ס). שם סופר כי הדרקונים היו גדלים אצל מלכים וקיסרים, וכי אלו היו מחזיקים אנשים מיוחדים שתפקידם היה לטפל בדרקונים. הדרקון הוא אחת מהדמויות המרכזיות בהרבה מהרומנים הסיניים הקלאסיים, שהמפורסם ביותר הוא הרומן "המסע למערב" של המלומד וו צ'אנג אן. באחד הסיפורים הקלאסיים הדרקון מקריב את עצמו לטובת בני האדם (בני ההאן), ובמותו הופך לארבעת הנהרות הגדולים של סין שנתנו מים, חיים ואת האות להתפתחות הסינית הגדולה.

דימויו ומעמדו של הדרקון בסין השתנה מן הקצה אל הקצה ברגע שהפך להיות מזוהה עם הקיסר הסיני עצמו. הקיסרים הסיניים ראו עצמם צאצאים ישירים של הדרקונים וקישור זה נתן להם את הלגיטימציה השלטונית. האמונה היא כי אדם הנולד וייעודו הוא להיות קיסר, נולד עם קעקוע של דרקון על גופו. אחד הסיפורים מספר כי אחד הקיסרים בתקופה הפיאודלית נולד כאדם פשוט אך נולד עם קעקוע דרקון על גופו והפיל את השושלת ששלטה והקים שושלת חדשה וחזקה.

,תבליט של דרקונים קיסריים בפארק בבייג'ין | צילום: Andreas Gohr, flickr

בעקבות הקשר זה, כל נושא או פריט מסוים שהיה קשור לדרקון, היה מקושר באופן ישיר גם לקיסר. בסין מסופר כי לדרקון הסיני יש חמש אצבעות, אך מדי פעם ניתן היה לראות כי לא כך הדבר. בהרבה יצירות וציורים לדרקון הסיני יש ארבע אצבעות. ההבדל הזה נובע מכך שבתקופה הקיסרית הדרקון בעל חמש האצבעות היה מקושר אך ורק למעמד הקיסרי. אם אחד מפשוטי העם היה מעז להופיע עם לבוש או פריט כלשהו שעליו דרקון בעל חמש אצבעות הדבר היה נחשב כעלבון לשלטון ודינו היה גזר דין מוות. מיטתו של הקיסר נקראה מיטת דרקון, הכיסא עליו ישב הקיסר היה מעוטר בצורת דרקון ונקרא מושב הדרקון. יתרה מזאת, הכינוי המחמיא ביותר הניתן לקיסר היה פרצוף דרקון. בגדיהם הטקסיים של בני המשפחה הקיסרית נקראו חלוקי הדרקון. בתקופת השושלת הפיאודלית האחרונה שושלת הצ'ינג (1911-1644) הדרקון עיטר את דגל הממלכה. הקיסרים השתמשו בדימוי זה על מנת לגרום לאיחוד העם ולהצדיק את שלטונם. בעזרת סיפורים ואגדות שהופצו לעם הם יצרו שקט והסכמה. הדרקון בסיפורים אלו מייצג בדרך כלל את הקיסר השליט, שבעזרת חוכמתו וכוחו דואג לרווחת נתיניו הנאמנים.

לוח השנה הסיני המורכב ממעגל של כ-12 חיות, בו לכל חיה יש את השנה שלה, החוזרת בכל 12 שנים (שנת הדרקון הקודמת היתה ב-2001-2000). הדרקון הוא מהמזלות בעלי התכונות הרבות והחזקות ביותר. התכונות המרכזיות ביותר הן עושר, מזל וכוח רב לאלו הנולדים בשנה זו, ולשנה באופן כללי. יהיה מעניין מאוד לראות איך השפעת המחשבה הסינית על יכולותיו ועוצמתו של הדרקון תשפיע על המשך ההתפתחות וההיסטוריה הסינית המשתנה במהירות בלתי ניתנת לתפיסה בכל יום ויום.

לנו נותר לאחל לעם הסיני "Xin Nian Kuai Le", שנה טובה ושמחה, ולהתפעל יחד עם כולם מהמשך ההתפתחות וההתקדמות האדירה של הענק הגדול מהמזרח ושל בני הדרקון.

___

מוטי מור – בוגר החוג למזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, בדגש על השפה הסינית, אותה תרגל גם במהלך מגוריו בסין. טייל רבות באזורים שונים בעולם בדגש על סין, מדינות דרום אמריקה וארה"ב. בשנים האחרונות פועל בענף התיירות.

הפוסט הדרקון הסיני – אמת או אגדה? הופיע ראשון במסע אחר

"איפה אפשר למצוא בעיר הזו מלון זול?" שאלתי את בעל מסעדת הפועלים הקטנה, ליד הכיכר המרכזית בטאיג'יאנג שבמזרח מחוז גווידזואו שבסין.

"אין פה מלונות זולים", השיב. "מצטער". "אתה בטוח?" שאלתי בסינית רצוצה. "אין שום הוסטל? מלון דירות? משהו?" ניסיתי. "אין, אין" חזר ומלמל, "אני לא מכיר".

אני מטיילת כבר יותר מחודש במחוז הכמעט-ולא-מתויר הזה, מעל שמונה חודשים בסין כולה, ומעולם לא נתקלתי בפסקנות גורפת כל-כך. "זה לא יכול להיות" שיננתי לעצמי. "בכל עיר וכפר בסין אפשר למצוא לפחות "ליו-גואן" (מלון זול) אחד לרפואה", התעקשתי.

"בואי, אני אעזור לך" הציע אחד הסועדים שבהה בי בסקרנות. אז עוד לא ידעתי את מה שאגלה כמה שעות מאוחר יותר: המארח הנדיב ששילם על הארוחה היה המנהל והמפיק של פסטיבל הדרקונים הגדול של בני מיעוט "המיאו", אחד מ-56 מיעוטים שונים שחיים בסין.

בשבע בערב, כשהגעתי לכיכר המרכזית כפי שקבענו, נגלה לעיניי מחזה מרהיב: מאות אלפי חוגגים גדשו את הרחבה והרחובות הסמוכים לה, בהפנינג עצום וססגוני. נשות המיאו לבשו את מיטב מחלצותיהן הכוללות שרשראות כסף גדולות לצווארן וכתרי-כסף או קרני כסף לראשן, כאשר כל קבוצה (תת-מיעוט) מתהדרת בסממן המבדיל אותה מרעותה. היו שם המיאו האדום, המיאו הלבן, המיאו השחור, המיאו ארוך הקרניים והמיאו קצר הקרניים, והיו שם גם דרקונים: עשרות דרקונים שונים, מלאכת מחשבת של חוטי תיל, ניירות אורז, פנסים ובדי משי, המונעים באקרובטיקה מרשימה בידי גברי השבטים.

"הנה את", מצא אותי המארח שלי. "יופי שהגעת". צעדתי אחריו לעבר הבמה המרכזית, מרוצה מכך שאני ה"לאו-וואי" (הזרה, ה"לבנה") היחידה בעיר, מה שמקנה לי מושב של כבוד ונקודת תצפית נהדרת על המתרחש. רק כשהתיישבתי והונחו בידיי ניירות וטוש לכתיבה הבנתי: הפכתי לשופטת הראשית בפסטיבל הדרקונים השנתי.

בזו אחר זו נכנסו תהלוכות הדרקונים לרחבה: בתחילה שורת זיקוקים מרהיבה הבוקעת מקני במבוק רחבים, אחריה חיות שונות שעוצבו כיד הדמיון הטובה (חזיר המסמל את שנת החזיר שהחלה זה עתה, דגים המסמלים מזל, פרחים, ציפורים ופרות) ואחריהן – ראש דרקון אדיר הנישא בידי כמה אנשים, גוף הדרקון עצמו, וזנבו – תחתיו עומד האקרובט החזק ביותר המכתיב את תנועת הדרקון כולה.

המראות מסחררים ממש, מהפנטים על רקע בליל קולות, צבעים וריח אבק שריפה. הדרקונים מתפתלים בתיאום מושלם, קדים קידה לשופטים, מחוללים.
כשנדם קול התוף האחרון מציגים השופטים המקומיים את הציון שהעניקו לכל מופע ומן האזור הימני של הרחבה עולות קריאות נצחון.

"רגע אחד", נשמע קול הקריין, ולפתע נישאות כל העיניים אלי. אני מניחה, או לפחות משערת, שמה שנאמר כרגע בשפת המיאו נוגע לציונים שהענקתי אני – ופנטומימה אגרסיבית מצד אלפי האנשים בקהל מבהירה לי שהגיע הזמן לחשוף את הדפים. "מהההההההפפפפפפךךךךךךךך", צווח בהתרגשות הקריין, משל היה חיים יבין של המיאו, והפעם צורח איתו באושר האזור השמאלי של הרחבה, שם מרוכזים בני הכפר שזכה זה עתה ב-10,000 יואן (כ-6,000 שקל).

למחרת, אני מוזמנת למסיבות הניצחון שכוללות מופעי אש מרהיבים, שריפת הדרקון שעל בנייתו עמל השבט כחודשיים ימים ושתיית יין אורז מחביות ענק. אסירי תודה על השיפוט שהביא לזכייה הגדולה, דואגים חבריי החדשים לשלב אותי, בדרך כלל בניגוד לרצוני, בכל חלק וחלק משרשרת האירועים; וכך אני מוצאת עצמי רצה כשקנה במבוק יורה-זיקוקים על גבי, נכנסת תחת מטריית גיצי אש וצווחת במלוא גרון את מיטב שירי השבט, שנשמעים כמו אזעקה עולה ויורדת לפני ירידה למקלטים.

היה שמח בערב ההוא, שמח מאוד; וכשקמתי בבוקר מצחינה מעשן ועם פליז מחורר מגיצים, לא נותר לי אלא לתהות: מי אמר שתואר במשפטים לא ישמש אותי בחיים?

לכתבות נוספות של מיכל מנדלסון:

• סין ארץ הפלאות »

• המערה הסודית בסין »

הפוסט כבוד השופטת בסין הופיע ראשון במסע אחר

"אש ניתכה מנחירי הדרקון. למשך זמן מה חג גבוה מעליהם בהאירו את כל האגם. בטאטוא אחד של זנבו קרס, נפל הבית הגדול". כך מתאר ג'.ר.ר טולקין את אחד הדרקונים בספרו "ההוביט". בסדרת ספרי הארי פוטר מתארת ג'יי.קיי. רולינג כיצד נלחם הארי הצעיר בדרקון אימתני בעל שיניים חדות, אשר מנסה למנוע ממנו להגיע לביצת זהב. אלה רק שתיים מתוך שלל דוגמאות לאופן שבו נתפשים דרקונים בתרבות המערבית – כמפלצות אכזריות יורקות אש. לעומת זאת בסין ובמזרח בכלל הדרקון נחשב ליצור המסמל הרמוניה ואחראי על הורדת גשמי ברכה, והוא גם הסמל הלאומי הסיני. לאחרונה פרץ במדינה ויכוח סוער, לאחר שכמה פרופסורים טענו כי התכונות השליליות שדבקו בדרקונים פוגעות בתדמית של סין במערב, וחלקם אף הציעו לאמץ סמל לאומי חדש. אחד הפרופסורים טען כי החזיר הוא מועמד טוב, מאחר והוא נחשב בסין לחיה חכמה ואמיצה. אך רעיון זה עלול לפגוע ברבים, בעיקר בקרב האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בסין, הרואה בחזיר חיה טמאה.הואנג ז'י, פרופסור מאוניברסיטת "איסט צ'יינה נורמל", אמר בראיון טלפוני לאי-פי כי ראה "כמה כלי תקשורת מערביים משתמשים במלה 'דרקון' כדי לתאר טרוריסטים". הוא הציע להחליף זאת ב-"לונג" (Loong), המלה הסינית לתיאור היצור המיתולוגי, כאשר מדובר בדרקונים הסיניים. "זה רעיון טוב להפריד בין דמות הדרקון המערבי לבין הלונג הסיני", הוסיף ז'י, שאף מסביר את ההבדלים בין שני היצורים. אולם מרבית הציבור הסיני מתנגד להמלצות הפרופסורים. סקר שערך אתר אינטרנט בסין קבע כי תשעים אחוזים מהציבור תומכים בהשארת הדרקון כסמל הלאומי, חרף הקונוטציות השליליות במערב.עם זאת, בכדי להרגיע את הרוחות לקראת האולימפיאדה שתתקיים בבייג'ינג ב-2008 ולא לקחת סיכונים מיותרים, החליטה ממשלת סין שלא לכלול את הדרקון בקמע האולימפי. במקומו יופיעו חיות שנחשבות ידידותיות יותר כמו פנדה, דג, אנטילופה וסנונית. אחד הגולשים באתר Sina.com כתב בציניות כי "אמנם המלה פנדה מצלצלת יפה, אבל כדאי להיזהר ממערביים שיבלבלו זאת עם 'פראדה'". הדרקון הסיני – אחראי על הורדת גשם ומביא מזל טוב | צילום: באדיבות אתר www.loong.us מפות ומדריכים מודפסים ליעד סין, בהנחה לגולשי מסע אחר! הדרקון בו נלחם הארי פוטר. במערב נתפש הדרקון כיצור אכזרי וחסר רחמים במערב סבלו דרקונים מתדמית שלילית כבר במיתולוגיה היוונית, בה הם מוצגים כשליחי כוחות האופל והרשע, אשר מטילים את אימתם לכל עבר. בימי הביניים רתמו נציגי הכנסייה הקתולית את דמותו המאיימת של הדרקון כדי להרתיע מאמינים מלכפור בדת. הלוע של הדרקון הומשל לשערי הגיהנום, וכל המפר את צווי הכנסייה היה צפוי להיאכל בו. "בתרבות המערבית יש לדרקון ערך תרבותי נמוך, אבל בסין מדובר בסמל רוחני ותרבותי שמייצג שגשוג ומזל טוב", אומר פנג ג'ין, ראש "מרכז המחקר הסיני לתרבות הדרקונים ועוף החול". הסינים גם מכנים את עצמם באופן מסורתי "בני הדרקון" ומיליוני תושבים מוסיפים את המלה "לונג" לשם משפחתם. הדרקון השתרש באמנות ובארכיטקטורה הסינית כיצור הרמוני, אשר מהווה הדרקון הסיני לונג, סמל לשגשוג ולמזל טוב, מככב בסין אפילו על חפיסות סיגריות | צילום: באדיבות אתר www.loong.us את אחד מ-12 המזלות בלוח השנה הסיני, וריקודי דרקונים פופולריים מאוד בפסטיבלים ובחגיגות. הסינים רואים בדרקון  יצור עדין שאינו יורק אש ואין לו כנפיים, אף שהוא מסוגל לעוף. לפי המסורת הסינית הדרקון מורכב למעשה מחלקים של תשעה יצורים אחרים, כולל עיניים של ארנבת, אוזניים של פרה, ראש של סוס או של גמל וגוף של נחש. לדברי ד"ר גדעון שלח, ראש החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית ומומחה לסין, ההצעה לבטל את סמל הדרקון היא חסרת סיכוי ובלתי מציאותית. "זה צעד מאוד קיצוני ואני לא מאמין שמישהו באמת יכול לעשות את זה בסין", אומר שלח, "זה כנראה יותר רצון ללכת לקראת המערב, ולהראות פתיחות מסוימת. זה לא משהו שיש לו באמת סיכוי בסין. בסין יש כמה חיות מיתולוגיות שהן בתפישה הסינית יצורים חיוביים, שמופיעים בהקשרים רבים. הדרקון הוא סמל מסורתי שמופיע באמנות ובאתרים רבים בסין במשך אלפי שנים. כחיה שמקשרת בין השמים לאדמה. הוא סמל כה דומיננטי שקשה להניח שייעלם. זה לא שאפשר לבטל אותו. יכול להיות שזה קצת סערה בכוס מים ולא בטוח שצריך להתייחס אליה ברצינות".

הפוסט דרקונים: מפלצת יורקת אש או סמל להרמוניה? הופיע ראשון במסע אחר