הפוסט שימושון הופיע ראשון במסע אחר

אנחנו כל כך רגילים לחיות במדינה קטנטונת, שלפעמים נדמה לנו שכל מדינות העולם האחרות גדולות בהרבה. אבל זה ממש לא מדויק. ישראל, עם שטח של יותר מ-22 אלף קמ"ר, היא מעצמה של ממש לעומת כמה מהמדינות הקטנות ביותר בעולם. הנה ששת המדינות הכי קטנות (בשטחן), עם פירוט מה אפשר לראות ולעשות בכל אחת מהן.
בטור הימני תגלו את רשימת עשר המדינות הקטנות ביותר ואת שטחה של כל אחת.

1. הוותיקן

הוותיקן (Vatican), מקום מושבו של הכס הקדוש ושל האפיפיור, היא המדינה הקטנה בעולם. שטחה לא עולה על 0.44 קמ"ר, וייחודה בכך שכולה נמצאת בתוך עיר בירה של מדינה אחרת – רומא, בירת איטליה. הוותיקן נמצאת בריבונות הכס הקדוש והאפיפיור, היא משמשת כמרכז הנצרות הקתולית בעולם, וכמעט כל תושביה (כ-830 תושבים) הם אנשי דת. למרות מידותיה הזעירות, הוותיקן היא מדינה מתוירת עד מאוד. רק במוזיאונים שלה מבקרים יותר מארבעה מיליון מבקרים בשנה. מספר המבקרים בוותיקן גדול עוד יותר, אבל מאחר שהיא ממוקמת בלב רומא והכניסה אליה לא כרוכה בשום הליך בירוקרטי, קשה לאמוד את מספרם המדויק. חלק ניכר מהמבקרים בוותיקן הם קתולים שמגיעים לכאן מסיבות דתיות, אך יש גם לא מעט תיירים שמגיעים כדי להתרשם מאוצרות האמנות והתרבות, וכאלה יש בשפע. למעשה, בשל אוצרות התרבות והאמנות שבה הוכרזה המדינה כולה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מה שהופך אותה למדינה היחידה בעולם שזוכה למעמד הזה.

בזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן | צילום: אייסטוק

מה לראות? בזיליקת פטרוס הקדוש, המבנה המרכזי בוותיקן והכנסייה החשובה ביותר בדת הקתולית, היא יצירת מופת של אדריכלות הרנסאנס. בכנסייה העצומה בגודלה יש אינספור חפצי אמנות יקרי ערך, ועל פי המסורת קבור בה פטרוס הקדוש, אחד מ-12 השליחים של ישו. אסור להחמיץ גם את הקפלה הסיסטינית שמשמשת את טקס הקונקלווה, התהליך בו נבחר האפיפיור. הקפלה הסיסטינית מפורסמת בפסלים ובציורי הקיר שיצרו בה טובי אמני הרנסאנס, ובעיקר בציור הבריאה של מיכלאנג'לו שמכסה את תקרתה. מוזיאוני הוותיקן מציגים חלק מאוצרות האמנות של הכנסייה הקתולית, ובהם יצירות של רפאל, לאונרדו דה וינצ'י, טיציאן, בוטיצ'לי ועוד, לצד עתיקות מיוון, מצרים ורומא.

2. מונקו

נסיכות מונקו (Monaco) היא עיר מדינה במיקום נהדר, בין חופי הים התיכון לבין צרפת, לאורך הרביירה הצרפתית. המדינה הזעירה (1.95 קמ"ר) מהווה הוכחה טובה לכך שדברים טובים באים באריזות קטנות. על מידותיה הקטנות מפצה מונקו בשפע של שיק, זוהר וסטייל. רצועת החוף היפה, הקזינו, מרוץ הפורמולה 1 והעובדה שהמדינה משמשת כמקלט מס – כל אלה הופכים את מונקו לגן השעשועים של עשירי העולם. יאכטות מפוארות, מכוניות בנטלי ופרארי ושאר מותגי יוקרה, נסיכים ונסיכות שיוצאים לעשות קניות בחנויות מעצבים מהודרות – כל אלה הם עניין שבשגרה במונקו. מונקו גם מחזיקה בשני שיאים עולמיים. הראשון שבהם הוא מפוקפק וגם מפתיע למדי – זו המדינה עם צפיפות האוכלוסין הגבוהה בעולם (16,403.6 אנשים לקמ"ר). מצד שני, היא יכולה להתגאות באחוזי אבטלה מהנמוכים בעולם – שיעור האבטלה במונקו עומד על 0%, ורק אנדורה נמצאת במצב טוב יותר הודות לאחוזי אבטלה שליליים (בשל מועסקים זרים רבים).

קזינו מונטה קרלו במונקו | צילום: אייסטוק

מה לראות? עבור רבים מהתיירים, מוקד המשיכה מס' 1 הוא קזינו מונטה קרלו, ששוכן בארמון בארוקי מרהיב מהמאה ה-18, שאולמותיו מרוצפים שיש ומתקרותיהם משתלשלות נברשות קריסטל עצומות.יש עוד כמה מקומות שאסור להחמיץ את הביקור בהם, כמו ארמון הנסיך (Palais du Prince), הארמון המלכותי שנוסד במאה ה-13. 5 חדרים בארמון פתוחים לקהל הרחב, וכדאי גם לצפות בטקס חילופי המשמר שמתקיים בכניסה לארמון מדי יום בצהריים.מבין המוזיאונים הרבים של העיר, כדאי לבקר במוזיאון האוקיינוסים (Oceanograpic Museum & Aquarium), מוזיאון ואקווריום עם תצוגות שכוללות יצורי ים, שלד לווייתן ענק, דגמי ספינות, תערוכות על חוקרי אוקיינוסים ועשרות אקווריומים בהם שוחים יותר מ-4,000 מיני דגים, כרישים, שושנות ים ושאר יצורים ימיים.מונקו משובצת בגנים יפים, שבהם מרשים במיוחד הגן האקזוטי ששוכן על קצה צוק מעל הים ובו אלפי מיני קקטוסים בכל הצורות והצבעים לצד מערת נטיפים מרשימה במיוחד.כדאי גם ליהנות מסיור בעיר העתיקה שרחובותיה צרים ומרוצפים באבנים אדומות, ומהם נשקף נוף נפלא של הים.

3. נאורו

לא רבים שמעו על נאורו (Nauru), אי קטן (8.1 קמ"ר), דמוי אליפסה ששוכן בדרום האוקיינוס השקט. בעוד שאיים אחרים באזור מצטיירים בעיני התייר המערבי כגן עדן עלי אדמות, נאורו סובלת מבעיות רבות. המדינה הזעירה שוכנת על אי סלעי המכיל מרבצי זרחה (פוספטים), וכלכלת האי מתבססת כמעט לחלוטין על כריית פוספטים, דבר שפגע פגיעה קשה באדמות ובשטח הימי מסביב. דלדול הזרחה והשקעות כושלות של הממשלה הביאו גם לבעיות כלכליות קשות, כמו פשיטת רגל של הבנק המרכזי ושיעורי אבטלה גבוהים במיוחד. כשמוסיפים לאלה את העובדה שאחוזי ההשמנה בנאורו הם מהגבוהים בעולם, לא מתקבלת תמונה ורודה במיוחד. דווקא מהזווית הישראלית נאורו מצטיירת באופן חיובי מאוד – זוהי אחת מידידותיה הטובות של ישראל, ואחת מהמדינות היחידות שתומכות ללא הסתייגות בישראל בכל הצבעה באו"ם.

חוף סלעי בנאורו | צילום: כריסטופר רובינס, פליקר

מה לראות? התיירות באי מצומצמת מאוד, ויש בו רק שלושה מלונות. מי שיבחר להגיע לנאורו, למרות כל הבעיות, יגלה חופים יפים עם מי טורקיז רדודים וצלולים, אתרי צלילה מעניינים ומטעי קוקוס, בננה ואננס. מרבית הפעילויות שמוצעות לתיירים באי קשורות בים – צלילה ושנירקול, שחייה ודיג.

4. טובלו
איי טובלו (Tuvalu), תשעה איים ששוכנים באוקיינוס השקט, במחצית הדרך בין אוסטרליה להוואי, מוזכרים בדרך כלל בהקשר פסימי משהו: גובהם של האיים לא עולה על חמישה מטרים מעל פני הים והם הראשונים שצפויים להיעלם בעקבות עליית פני הים כתוצאה מהתחממות כדור הארץ. עד שזה יקרה, אפשר ליהנות מהאיים שנראים כמו התגשמות הפנטזיה על אי טרופי מבודד: איים קטנים שפזורים בתוף ים בצבע טורקיז, עם מי צלולים להפליא שמשופעים בשוניות אלמוגים צבעוניות. אדמות האיים משובצות בעצי קוקוס, פאפאיה ובננות, ואת פני התיירים מקבלים התושבים הפולינזים החייכנים ומאירי הפנים. למרות זאת, רק תיירים מעטים טורחים להגיע עד טובלו, בשל נידחותה (לאיים ניתן להגיע רק בטיסה דרך פיג'י). אוכלוסיית האיים מונה פחות מ-10,000 תושבים, שכמחציתם מתגוררים בבירה, פנאפוטי.

חוף בטובלו. חול לבן, עצי דקלים ומי טורקיז צלולים | צילום: mrlins, flickr

מה לראות? מוקד המשיכה העיקרי של טובלו הם החופים היפים ואתרי הצלילה. המקום הטוב ביותר לצלילה ושנירקול הוא השמורה הימית פונאפוטי, שם, בנוסף לשוניות האלמוגים אפשר להתרשם גם מספינות טרופות. לא כדאי להחמיץ גם את מופעי הריקוד המסורתיים.

5. סן מרינו
סן מרינו (San Marino) אמנם נמצאת באירופה ויחסית למדינות הראשונות ברשימה היא הרבה יותר גדולה – שטחה עומד על 61 קמ"ר, אבל היא בהחלט אחת המדינות הפחות מוכרות באירופה. זוהי מדינה בתוך מדינה, והיא מוקפת מכל עבריה באיטליה. סן מרינו מחזיקה בתואר מכובד למדי – זוהי הרפובליקה החוקתית העתיקה ביותר בעולם, והיא נוסדה בשנת 301. גם החוקה של סן מרינו נכתבה ב-1600 והיא תקפה עד היום.

למרות ש-46 מיליון תיירים מבקרים באיטליה מדי שנה, רק שני מיליון תיירים מבקרים בסן מרינו, מרביתם איטלקים. אבל סן מרינו, שגובלת בחבל מרקה ובאמיליה רומנה, מציעה, ממש כמו חבלי הארץ הסמוכים לה, נופים יפים, עיר עתיקה מרשימה, כפרים ציוריים ואוכל איטלקי משובח.


אחד משלושת המגדלים בסן מרינו | צילום: אייסטוק

מה לראות? עיר הבירה של סן מרינו, שנושאת את אותו שם, היא עיר יפהפייה ומוקפת חומה שהמרכז הימי ביניימי העתיק שלה, שבו אין כניסה למכוניות, השתמר היטב ונהדר לערוך סיורים רגליים בין הסמטאות הצרות והכנסיות העתיקות. כדאי לבקר בקתדרלה של סן מרינו ובשלושת המגדלים, ששוכנים על הפסגות של הר טיטאנו ומציעים נופים נפלאים של העיר. נוסף לבירה יש בסן מרינו שמונה כפרים קטנים, ובשאר שטחה אפשר ליהנות מנופים פתוחים של יערות עתיקים, אגמים ונחלים.

6. ליכטנשטיין
גודלה של ליכטנשטיין (Liechtenstein) כמעט זהה לסן מרינו – 62 קמ"ר, והיא דחוקה בין אוסטריה ושווייץ. למרות מידותיה הקטנות ולמרות חסרונם של אוצרות טבע, הכלכלה של ליכטנשטיין משגשגת, תושביה נהנים מרמת חיים מהגבוהות בעולם וליכטנשטיין יכולה להתגאות בכך שהיא המדינה עם החוב החיצוני הנמוך ביותר בעולם. נסיכות ליכטנשטיין ממוקמת בעמק הריין שבהרי האלפים, והיא משופעת בנופים נפלאים. זהו יעד נפלא לסקי ולספורט חורף.

כפר בליכטנשטיין. נופים הרריים ירוקים | צילום: אייסטוק

מה לראות? בירת ליכטנשטיין, ואדוז, נמצאת במערב המדינה, בסמוך לגבול עם שווייץ. יש בה כמה מוזיאונים מעניינים, כמו מוזיאון הסקי, מוזיאון הבולאות, המוזיאון הלאומי (בו מוצגים תכשיטי הכתר) ומוזיאון ליכטנשטיין לאמנויות יפות, ששוכן בבניין מרשים וכולל אוסף מרשים של עבודות, כולל יצירות של רמברנדט ורובנס. בנוסף, כדאי לבקר בטירת ואדוז מהמאה ה-12, ששוכנת על גבעה מעל העיר, ולהשתתף בסיור טעימת יינות במרתפי היין הנסיכותיים. מחוץ לבירה יש אתרי טבע נפלאים ו-400 קילומטר של מסלולי הליכה מסודרים שעוברים בנופיה המרהיבים של המדינה, בהרים ובעמקים, דרך יערות ולגדות הריין. אחד ממרכזי התיירות הפופולריים במדינה הוא מלבון (Malbun). בחורף מדובר באתר סקי פופולרי ובקיץ ניתן לעסוק במלבון במגוון פעילויות בחיק הטבע שמתאימות לכל המשפחה – טיולי הליכה (האזור שופע אגמים ויערות), פארק חבלים, מיני גולף, פינת חי ועוד.

לקריאה נוספת:

אירופה למתקדמים: חמש מדינות סודיות מחוץ למסלול התיירים יש באירופה, בעיקר במזרח היבשת ובאזור הבלקן (אבל לא רק), לא מעט מדינות שעדיין ממתינות שיגלו אותן. חמש מדינות מחוץ למסלול

הפוסט המדינות הקטנות בעולם הופיע ראשון במסע אחר

בזיליקת סנטה מריה מאג'ורה נבנתה במאה החמישית לספירה (חזיתה הנוכחית היא מהמאה ה-18). קירותיה ותקרתה של הקפלה הסיקסטינית ההדורה מעוטרים בפסלי ובציורים של טובי אומני רומא, והיא מפורסמת בעיקר בזכות ציור הבריאה של מיכאלאנג'לו המכסה את התקרה הקמורה. בזיליקת סן ג'ובני אין לטרנו נבנתה במאה ה-17 לאחר שקודמתה נהרסה בשריפה.

מוזיאוני הוותיקן מציגים חלק מהאוספים העשירים לאין שיעור של הכנסייה הקתולית, וכוללים פסלים, ציורים, עתיקות, מפות ויצירות של רפאל, קאראווג'ו, לאונרדו דה וינצ'י, טיציאן, בוטיצ'לי וציירים מפורסמים נוספים, וכן עתיקות מיוון, מצריים ורומא העתיקות. ספריית הוותיקן מכילה אוסף רחב יריעה של טקסטים היסטוריים. בגני הוותיקן ניתן לטייל בקבוצות מאורגנות בלבד.
 
למידע נוסף>>

הפוסט עיר הוותיקן הופיע ראשון במסע אחר

עד ימי מוסוליני נפתחה במפתיע הרחבה הנפלאה של כנסיית סן פְייטְרוֹ מתוך הסמטאות של הבּוֹרְגוֹ, רובע עממי שצמח בסבך מאות השנים של שלטון הוותיקן. רוח הרהב של הפשיזם מחקה את הבתים העתיקים וסללה על מקומם את וִיָה דֵלָה קוֹנְצ'ילְיאצְיוֹנֵה – "דרך הפיוס" הרחבה, נטולת המסתורין, המנציחה את הפיוס בין שליטי הכנסייה למדינה האיטלקית ב־1929. דרך זו היא שמובילה את תנועת הצליינים בני זמננו, כורעים תחת משא מצלמות הווידיאו, בקו ישר אל תוך לב לבו של הממסד הקתולי. מי שחוצה את הנהר ומתבונן בוותיקן מפנה את גבו לרומא, וכדי לשוב ולמצוא אותה, עליו לטפס אל כיפת סן פייטרו ולהשקיף אל העיר הנפרשת למרגלותיה במרחק קטן, אך רב משמעות. הקריה הקדושה היא מדינה ריבונית, המשמרת על פני שטח של 44 קילומטרים רבועים עיר שמים אסורה ואת אוסף אוצרות האמנות העמוס ביותר בעולם המערבי. היא מפעילה אתרי אינטרנט, משרדי עיתונות ויחסי ציבור מסביב לשעון ותחנת טלוויזיה לוויינית עם אחוזי צפייה גבוהים. פסלו של פטרוס הקדוש, האפיפיור הראשון, אוחז במפתחות השמים. הפסל ניצב מעל לגג אכסדרת העמודים של סן פייטרו, הכנסייה הגדולה ביותר באירופה | צילום : ברוך גיאן מפות ומדריכים מודפסים ליעד ותיקן, בהנחה לגולשי מסע אחר! צילום עם הכס הקדוש באולם קבלת הפנים של הוותיקן נחשב לאחד הנכסים הנחשקים בעולם הפוליטיקה, ובני דתות ותרבויות שונות – מקצה המזרח ועד הבית הלבן, מניצני הגלסנוסט ועד הקומוניסט האחרון, משרון ועד ערפאת – חיזרו על פתחו. דילוגיו של האפיפיור הנוכחי ברחבי תבל מתנהלים תחת סיקור תקשורתי מסחרר יותר מזה של כוכבי עולם הבידור. בגלימה צחורה, ראשו רוטט מכובד המצנפת הפאפאלית, מהגיל ומהמחלות, יוחנן פאולוס השני (לשעבר: קרול ווֹיטילָה) מצטלם. הוא הצטלם בשנות השמונים של המאה הקודמת ברחבי הגוש הסובייטי ונחשב לאחד מן התורמים לנפילתו, ובעשור שלאחר מכן בא להצטלם עם פידל קסטרו בכיכר המהפכה בהוואנה, כשקובה המבודדת ביקשה להיפתח למערב. ככל פוליטיקאי מוכשר, הוא מיטיב להצטלם בחברת ילדים. המוני צעירים מלווים אותו במסעותיו, כאשר הוא מטיף נגד אמצעים להגבלת הילודה באמריקה הלטינית ובלב אפריקה, שם אחוז התמותה מאיידס ומרעב נוסק מדי שנה לצד אחוז האמהות החד הוריות, שאינן מסוגלות לפרנס את ילדיהן. הוא היה ביפן וברוסיה, בסוריה ובסרי לנקה, טיפס הרים בצ'ילה וסחף את ניו יורק, נחת בבירות הנידחות ביותר של הקווקז והרים את גל התיירות האחרון בישראל, כאשר יצא לחגוג אלפיים שנה להולדת ישו בארץ הקודש. ב־23 שנות כהונתו הוא ערך מסע אחת לשלושה חודשים בממוצע. הכס הקדוש הפך תחת שרביטו למרבד קסמים, והוא זכה לכינוי "האב המעופף". קודמיו, למן המאות הראשונות לספירה, יצאו מפתח מעונם ברומא לעתים רחוקות, ולרוב בלחץ נסיבות מצערות כמו נפילה בשבי, גירוש או כיבוש. שם המשחק שהנהיג יוחנן פאולוס השני מאז כניסתו לתפקיד הרם הוא שקיפות במובן התקשורתי, המעידה על הבנה עמוקה של התקופה ושל אנשיה;  מאז ימיה הראשונים העמיקה הכנסייה הקתולית לחקור את נפש האדם וידעה לנצל את ממצאיה. בניצוחו של יוחנן פאולוס השני, הנחשב לאחד השמרנים ביותר בין מנהיגי הכנסייה בדורות האחרונים, קפץ הוותיקן על מנועי הטכנולוגיה של המאה ה־21 בלי לוותר על עקרונותיו הבלתי משתנים, כשהוא משכיל לשלב בין המדיה השקופה למסתורין שמאחורי דלתות סגורות, טקסים עתיקים רבי רושם, דיפלומטיה חשאית ופניהם החתומות של חשמניו. עד שייצא עשן לבן שטח מדינת הוותיקן נמצא מחוץ לתחום השיפוט של איטליה. ריבונותו מובטחת בהסכמים שנחתמו בשנת 1929 בתום סכסוך ממושך, אשר פרץ עם הכרזת העצמאות האיטלקית (ראו מסגרת בעמ' 79). אזרחי המדינה מונים כאלף נפשות, אך נפשותיהם של מאות מיליונים ברחבי העולם נתונות למרותו של הכס הקדוש, והמספר נמצא בעלייה מתמדת. מדי יום קונים אלפי תיירים את זכות הכניסה למוזיאונים ולאגפים המיוחדים בכנסיית סן פייטרו. הכרטיס מתווה מסלולי טיול חד סטריים. חוקרים שבידם המלצות זכאים להיכנס לספרייה, אך לא לארכיון הסודי; לשם נדרש כתב הרשאה מיוחד. בעלי רשיון קבע או הזמנה אישית לאחד מנושאי המשרה בקריה חודרים לאיזור המשרדים, ואילו הגנים ואגפיו הפרטיים של האפיפיור עומדים לרשותו בלבד. כל ניסיון להציץ מבעד אחד מפתחי החומות ייתקל בצלצול הצלבת רמחים ובעיניהם המזוגגות של זקיפים גבוהי קומה, לבושים במדי המשמר השווייצרי המצועצעים. כל השערים ננעלים עם רדת הלילה. כשלושת אלפים איש מועסקים במדינת הוותיקן, המפעילה שירות דואר ומרכזיית טלפונים בינלאומית משלה, מנפיקה מטבעות ומחזיקה בבנק, "המוסד לפעולות דת" (IOR). למדינה מואמנים שגרירים ונציגים דיפלומטיים מכל רחבי העולם, והיא מתנהלת באמצעות משרדים ממשלתיים, שבראשם עומדים מזכיר המדינה ושר החוץ, שניהם חשמנים. האפיפיור (Il Papa – האב), ממלא מקומו של ישו עלי אדמות, יורשו של פטרוס ואביהם הרוחני של כל המאמינים הקתולים, הוא גם הריבון של מדינת הוותיקן, והוא נבחר לכל ימי חייו בידי מועצת החשמנים, המסתגרת בקאפלה הסיסטינית עם מותו של האפיפיור הקודם. כל עוד לא הגיעו לרוב הגדול משני שלישים, נשרפים פתקי ההצבעה בקש רטוב כדי להפיק עשן שחור. בהגיעם להכרעה – התהליך עשוי לארוך שבועות – נשרפים הפתקים בקש יבש. עמוד עשן לבן עולה מגגות הוותיקן לקול תשואות ההמונים, היורדים על ברכיהם בכיכר סן פייטרו, ונושב עם רוחות הקִדמה אל מסכי טלוויזיה בחמש יבשות (זהו מקור הביטוי: "עד שייצא עשן לבן"). עמודי התמיכה של כיפת סן פייטרו, שתכנן ג'אקומו דה לה פורטה. את הכיפה אפשר לראות מכל קצות העיר, והיא מתנוססת לגובה 132 מטרים וחצי צילום : ברוך גיאן נתיני הקריה הקדושה סובלים מבעיות דומות לאלו של התושבים בעיר שמחוץ לחומות: מחסור בחניה ומצוקת דיור. נשים משרתות בחצרו של האפיפיור בתפקידים מסורתיים בלבד: הן עוסקות בניקוי, בישול, מזכירות וספרנות. מדי שנה טוות נזירות מכנסיית סנטה צ'צ'יליה את גלימות החשמנים לטקס הפסחא מצמר של טלאים תמימים, שקודשו במיוחד לשם כך. יוחנן פאולוס השני אינו מתפשר על מעמד הנשים בכנסייה הקתולית: הוא מסרב בכל תוקף לאפשר להן להגיע למשרות כמורה, על אף המחלוקת העזה בעניין זה עם ענפים שונים של הכנסייה, בעיקר בגרמניה, ואיומיהם לפרוש מן הממסד ברומא. בשלהי שנות התשעים של המאה שעברה מינה האפיפיור לראשונה אשה לעמוד בראש משלחת רשמית: היא נועדה לכנס הנשים העולמי בבייג'ינג. אחת האגדות היותר מוזרות של רומא מספרת על הפּאפֶּסָה – האפיפיורית – ג'וֹבאנה. היא מזוהה עם האפיפיור יוחנן השמיני מן המאה התשיעית, ועל פי האגדה, היתה אנגלייה יפה, שהתחפשה לנזיר כדי להישאר לצד אהובה הבנדיקטיני. היא נדדה איתו לאתונה ולרומא ללמוד פילוסופיה, ולאחר מותו טיפסה בסולם ההיררכיה הכנסייתית, עד שנבחרה לעמוד בראשו. בדרכה לטקס ההכתרה כרעה ללדת ונסקלה למוות עם תינוקה בידי המון זועם. הבנקאי של אלוהים השכם בבוקר אפור של חודש יוני 1982 התגלתה בלונדון גופתו של רובר יוחנן פאולוס השני אינו מתפשר על מעמד הנשים בכנסייה הקתולית: הוא מסרב בכל תוקף לאפשר להן להגיע למשרות כמורה, על אף המחלוקת העזה בעניין זה טו קאלְווי, מנהל הבנק האַמְבְּרוֹסְיאני של מילאנו. הוא נמצא תלוי על גדות נהר התמזה, קשור בצווארו לעמודי גשר הנזירים השחורים. יום קודם לכן קפצה מזכירתו של קאלווי מחלון חדר ההנהלה של הבנק במילאנו. הקביעה כי שניהם התאבדו העמידה את החקירה באור מפוקפק. רוברטו קאלווי השאיר את הבנק בחוב של 1.3 מיליארד דולר. התמוטטות המוסד בעקבות זאת גררה אחריה את המפולת הבנקאית האדירה ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. בסבך החקירה נחשפו קשרים תמוהים של קאלווי עם ארגוני טרור באמריקה הלטינית, תא הבונים החופשיים 2P, אשר חתר להפיל את ממשלת איטליה, זרועות הלבנת הכספים של המאפיה וכן הבנק של הוותיקן. מתוך המארג האפל הזה צפה ועלתה דמותו של ארכיבישוף אמריקאי גבה קומה בשם מונסניור פול מַרְצ'ינְקוּס: מנהל הבנק של הווותיקן. עיתוני איטליה הטבילו אותו בשם "הבנקאי של אלוהים". עד שנפל לידי רוברטו קאלווי היה הבנק האמברוסיאני מוסד צנוע. קאלווי הפך אותו לבנק הפרטי הגדול באיטליה ושתל מאחוריו מבוך של חברות בת עלומות עם כתובות במִקלטי המס השקטים של העולם: ואדוּּץ, איי בהאמה, פנמה. בנק הוותיקן סיפק את האשראי לעסקות המפולפלות של קאלווי, והמשיך לתת לו ערבות גם לאחר שנידון למאסר על עבירות מטבע זר בסך מיליוני דולר. קאלווי נמלט ללונדון, ושם, כפי שנהוג לומר במקרים כאלה, מצא את מותו. בחקירה הוכח כי הארכיבישוף מרצ'ינקוס היה שותפו הראשי של קאלווי להלבנת כספים, אבל הוותיקן נעל את שעריו מאחורי מנהל הבנק שלו והשתמש בזכויות החסינוּת הנתונות לו כמדינה ריבונית כדי למנוע מן החוקרים לפשפש בחשבונותיו. מרצ'ינקוס נצמד אל קרנות המזבח, ולא הגיח מתחומי הקריה הקדושה עד שבית משפט איטלקי קבע כי לא ניתן להעמיד אותו בכלל למשפט. בחשאי שילם הכס הקדוש 250 מיליון דולר פיצויים לנושי קאלווי כ"מחווה של התפייסות". "הבנקאי של אלוהים" נמוג מאחורי גירעון של 78 מיליון דולר בקופת הוותיקן. עיתונאי בשם דייוויד אליס פרסם בשנות השמונים של המאה הקודמת את הספר השערורייתי ורב המכר "בשם האל". הוא קבע כי האפיפיור יוחנן פאולוס הראשון, שנפטר במפתיע חודש לאחר כניסתו לתפקיד הרם מכל, הורעל בידי חבורה בצמרת הכנסייה, בהם מונסניור מרצ'ינקוס, מזכיר מדינת הוותיקן והארכיבישוף של שיקגו. חוקר בריטי אחר, ג'ון קורנוול, טען בספרו "גנב בלילה" כי יוחנן פאולוס הראשון לא נרצח, אלא הוזנח למוות בעת מחלתו. קרול ווֹיטילָה הוא האפיפיור שהחליף אותו, בשנת 1979, בכהונת הכס הקדוש. הרקולס של האמנות שערוריות מושתקות הן מורשת חצר האפיפיור מאז ומעולם, אם כי בשום עת הן לא היו עסיסיות ועקובות מדם כמו ברנסאנס. במאות ה־15 עד ה־18 – כלומר, במקביל לבנייתם של ארמונות הוותיקן ולהזמנת יצירות המופת הכבירות ביותר באירופה על ידי האפיפיורים, הפייטה, אחת מעבודותיו המוקדמות של מיכאלאנג'לו ומיצירות המטופת שלו. פסל השיש של הבתולה מריה ובנה ישו מוצג מאחורי זכוכית משוריינת באחת מהקאפלות של כנסית סן פייטרו. על חזה של הבתולה רצף אותיות במרכיבות את המשפט: " מיכאל אנג'לו בואונרוטי מפירנצה עשה את זה!" צילום : טל גליק ששילמו עליהן (לרוב באיחור) – רחשה החצר תככים, מעשי רצח ונאפופים כפי שלא תשוב עוד לרחוש לאחר הפיחות בכוחה, השסע של הרפורמציה והחילון השלטוני בעידן הנאורות. העלילות המצמררות של בתי בּוֹרְגָ'ה, קוֹלוֹנָה, קיג'י ואוֹרְסיני, דברי ימי ההרעלות, הילדים הלא חוקיים והדו קרבות במסדרונות ובמדרגות היורדות אל הנהר, מרתפי הכלא, הראשים הכרותים וצרורות הזהב – כל אלה שלובים לנצח בקורותיהם של קירות המצודה הגדולה של האמונה הקתולית ושל האמנים שקישטו אותם: הנזיר פְרא אנג'ליקו טהור הלב והמתימטיקאי האלוהי פיירו דלה פרנצ'סקה; גאונותו של ליאונרדו דה וינצ'י, החן של בּוֹטיצ'לי, גירְלַנְדאיוֹ ופֶרוּג'ינוֹ; גדולי האדריכלים: בְּרָמאנְטֵה, בּוֹרוֹמיני, בֶּרְניני; רהב אמנותו של בֶּנְוֶונוּטוֹ צֵ'ליני; וכמובן – רפאל המעודן מאוּרְבּינוֹ ואותו הרקולס של האמנות, מיכלאנג'לו בּוּאוֹנָרוֹטי, שהרים כמעט לבדו, בשתי ידיו, את תקרת הקאפלה הסיסטינית. על אלה יש להוסיף את גדולי הפְסָלים של העת העתיקה, אשר רבים מהם נאספו באותו זמן אל חצרות הוותיקן. אלה ואלה, החשמנים תאבי השלטון והאמנים שהאדירו את שמם, כתבו ביחד את אחד הפרקים המסעירים ביותר בהיסטוריה של המערב על פני כמה קילומטרים מרובעים, במבוך הדירות, הקאפלות, המסדרונות, גרמי המדרגות והגלריות, המגובבים זה על גבי זה מאחורי חומות הקריה הקדושה. למידע נוסף על רומא>>

הפוסט הוותיקן – ביקור ואמנות הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט גני הוותיקן הופיע ראשון במסע אחר

איך להגיע
מגיעים לרומא, בירת איטליה (בטיסות יומיות של חברת אל על או אלאיטליה). מדינת הוותיקן נמצאת בגדה המערבית של נהר הטיבר ואפשר להגיע אליה ברגל, באוטובוס, במונית או ברכבת תחתית.
 

מתי כדאי להגיע
באתרים העיקריים של הוותיקן צפוף תמיד, אבל בקיץ ובחגי הנוצרים, בעיקר בחג הפסחא החל בסביבות חג הפסח שלנו, הצפיפות גדולה במיוחד. עדיף להגיע בסתיו או באביב, כשמזג האוויר נוח ומעט פחות צפוף.
 

הפוסט הופיע ראשון במסע אחר