מועדון מסע אחר – תרבויות עולמי

לפרטים נוספים והרשמה>>

תוכנית הטיול:

יום 1. יציאה לדרך
נצא ב21.6 אחר הצהריים וננחת בדושנבה – בירת טג'יקיסטן ב22.6 לפנות בוקר, ניסע למנוחה במלון ולקראת צהריים נצא לסיור בעיר בעיר היפה. מוזיאון ארכיאולוגי, פארקים ציבוריים, שווקים, נלמד על ההיסטוריה של טג'יקיסטן והמצב העכשווי, ארוחת ערב במסעדה מקומית, חשיפה לפולקלור, לינה בדושנבה. ביום זה נתייחס לעמק הראשון – הלא הוא עמק החיפוש, אנחנו יוצאים לדרך, לחיפוש שלנו

יום 2 מיסטיקה סופית ותרבויות עתיקות
נתחיל את הביקור בביקור במוזיאון הארכיאולוגי של דושנבה, שם נראה פסל בודהה הגדול ביותר במרכז אסיה, שרידים מממלכות עתיקות ופולחן זרתוסתרא, ואמנות איסלאמית, נמשיך בנסיעה לעיר קולב- מקום קברו של הקדוש הטגיקי החשוב ביותר – חמדני, מהמאה ה13, בדרך נראה אגם, נדבר על המיסטיקה האיסלאמית ובשורתה, לינה בקולב. ביום זה נתייחס לעמק האהבה

יום 3 נסיעה לאורך הנהר
יום זה יוקדש בעיקר לנסיעה ארוכה לאורך נהר פנג, על גבול אפגניסטן עד לחורוג – בירת הפמיר, בדרך נראה את הגבול האפגאני. הנופים נהדרים. במהלך הנסיעה נתייחס לעמק הבא בתור – עמק הידע. נבקר בדרך בקברו של עלי זין – אחד האימאמים השיעים. לינה בחורוג. נעזר בקלטות

יום 4. חורוג
יום זה יוקדש לאזור חורוג – בירת הפמיר, זהו מרכז של איסמעילים המתוחזק ונתמך על ידי אגא חאן מלונדון. נבקר בפארק העירוני, במוזיאון, בגנים הבוטניים, ובעמקים היפים בסביבה, כולל מצודות עתיקות. לינה בחורוג. ביום זה נדבר על עמק האחדות.

יום 5 אל מסדרון ווחן
ביום זה ניסע אל אחד המקומות המופלאים בעולם – מסדרון וואחן, בלב ההרים, שהוא המעבר לפקיסטן, הודו וסין מלבה של אסיה, מדובר על עמק מדהים בין הרים עם פסגות לבנות ובו אתרים מקודשים רבים. נבקר במעיינות חמים, מצודה עתיקה שנכבשה על ידי עלי אבן טאלב, אתרים מקודשים של האיסמעילים ונתחיל להכיר את דמותו של מובראק אל ווחתאני, ששילב מיסטיקה סופית ואיסמעילית והיה הדמות החשובה באזור לפני 100 שנה, נבקר במקום ההתבודדות שלו, במוזיאון והבית לזכרו ונישן אצל נכדיו, בלילה מוזיקה מקומית. לינה בכפר יאם. במהלם יום זה נדבר על עמק הסיפוק

יום 6 אתרים מקודשים בהרים
במהלך היום נבקר בסטופה בודהיסטית, מקדש אש זרתוסתרא, מערות מתבודדים, מצודות עתיקות, נצפה על הרי הינדו קוש המופלאים, ונסיים במעיינות חמים בנקיק צר ומופלא. נחזור לכפר יאם ללינה בבית פמירי, ביום זה נדבר על עמק הפליאה

יום 7. אל האגם המסתורי
זהו שיא מסע הציפורים, העמק השביעי שבסופו הם מגיעות אל אגם מסתורי בראש ההרים, ואז הם מוצאות את מה שחיפשו כל חייהם – ההשתקפות של עצמם במים. נעלה גובה הרמות הגבוהות של הרי פמיר, ונעבור מעבר הרים 4400 מטר, השלג מאד קרוב , הארץ ריקה, פה ושם יאק משוטט. הקרחונים קרובים. נעבור על פני כמה אגמים מסתוריים עד לאגם בולונקול bulunkul המופלא, שם יגיע לקיצו המסע הרוחני שלנו. לעת ערב נגיע לבית שנמצא ליד מעיינות חמים. לינה בדגלונדי. עמק השירות

יום 8 בחזרה לחורוג
ניסע דרך נוף ההרים הנפלא של הפמיר אל חורוג, הרים מושלגים סביבינו, נהר לרגלינו ופה ושם יש כפרים ירוקים על רקע שממת ההרים. נגיע לחורוג אחר הצהריים למנוחה ראויה וסיבוב בעיר. לינה בחורוג

יום 9 אל קאליקום
ניסע לאורך נהר הפנג אל הכפר קאליקום בחצי הדרך לדושנבה, 6 שעות נסיעה נטו, במהלכם נעצור למסלול רגלי של שעתיים באחד הנחלים באזור. אין מה לעשות, צריך לנסוע את הדרך חזרה

יום 10 אל הרי מרכז טגיקיסטן
נצא מאישקשים במעבר הרים גבוה ונוף הרים ירוק אל מרכז טגיקיסטן, אזור של יערות עם בעלי חיים וכפרים, נגיע לעת ערב לעיירת ספא רוגן rogun בעמק המרכזי של הארץ – נהר הווחש, שם נלון, נכיר את אורח החיים בכפרים הטגיקים

יום 11 אל דושנבה
נצא מוקדם בבוקר לטיסה לארץ, אליה נגיע בסביבות 14.45. הטיסה דרך איסטנבול.

מחיר הטיול: עדיין אין מחיר סופי

המחיר כולל
טיסה סדירה
לינה 10 לילות – בבתי מלון הטוב בנמצא או בבתי הארחה פרטיים, תנאים בסיסיים בלד
גיפים מיניואן 6 אנשים במיניואן Hyundai Starex עם נהג מקומי!
דלק לגיפים
כניסות לאתרים
כלכלה מלאה – ארוחות צהריים ארוזות
הוצאות מדריכים ונהגים
מדריך מקומי דובר אנגלית
מדריך ישראלי מומחה
עזרה וויזה לטג'יקיסטן

המחיר לא כולל
תשלום וויזה לטג'יקיסטן – 50$
טיפ למדריכים ונהגים
הוצאות אישיות
ביטוח בריאות חובה
 

הפוסט מסע להר קף – הרפתקה בהרי פמיר בטג'יקיסטן הופיע ראשון במסע אחר

להגדלה ודפדוף לחצו על התמונות

הקודם

1מתוך 9

הבא

תרבויות עולמי היא חברת טיולים המתמחה בנושאי פולקלור, דתות, תרבויות, רוחניות והיסטוריה. בעיקר בארצות הבלקן, אירופה ומרכז אסיה. החברה הוקמה ומנוהלת על ידי זאב בן אריה, דוקטורנט למדעי הדתות ומדריך טיולים וותיק, סופר ומרצה, ומתפעלת צוות של מדריכים בארץ ובחו"ל, חלקם הגדול נגנים, רקדנים, ומומחים בתחומים שונים של היסטוריה אלטרנטיבית.

במסגרת הפעילות של תרבויות עולמי ישנם טיולים לפסטיבלים ואירועי פולקלור לאורך השנה, פסטיבלי מסכות, ריקודים ומוזיקה אתנית, טקסים וחגים דתיים, וכן טיולים בעקבות מסורות רוחניות כגון: סופים במרכז אסיה, מעגלי אבנים ואתרים פגאניים באנגליה, מקדשים ביוון, אדריכלות ואמנות מקודשת באיטליה, כנסיות ומנזרים בבלקן, ועוד.

הטיולים הם בקבוצות קטנות, וכוללים חשיפה לאירועי תרבות, מפגשים מוזיקאליים, הסברי עומק ברמה אקדמית, היכרות טובה עם השטח, ומעקב אחר החיפוש האנושי אחר משמעות במהלך הדורות בתרבויות שונות. אנחנו משלבים טיול עם חוויה, חשיפה, העשרה, הכרת מקומות מחוץ למסלול התיירות הרגיל ולימוד.

המטרה שלנו שתחזרו תגידו שלושה דברים:
האחד – לא יכולתי להגיע לזה בעצמי
השני – למדתי משהו
השלישי – היה שווה

הפוסט תרבויות עולמי הופיע ראשון במסע אחר

יופי שאין שני לו: טרק בהרי פמיר בטג'יקיסטן | צילום: מידן וישנסקי

הטרק היפה בעולם

פירוש השם של הרי פמיר הוא "גג העולם", וכשמביטים על הפסגות של הרכס השלישי בגובהו בעולם, המתנשאות לגובה של יותר מ-7,000 מטר, אפשר להבין את פשר השם. הרכס משתרע על פני כמה מדינות, בהן קירגיזסטן, אפגניסטן ופקיסטן, אבל ליבו נמצא בחבל גורנו-באדאחשן שבטג'יקיסטן. הפסגה הגבוהה ברכס, פסגת איסמעיל סומוני (שבעבר נקראה פסגת הקומוניזם) מזדקרת לגובה 7,495 מטר, ובדומה לפסגות הגבוהות האחרות בהרי פמיר, גם היא מכוסה בשלג לאורך כל השנה.

תשכחו ממלונות, בטרק הזה ישנים הכי קרוב לטבע ומתעוררים לכל היופי הזה | צילום: מידן וישנסקי

הנופים רבי ההוד מושכים לטג'יקיסטן קומץ של מטיילים הרפתקנים, כאלה שכבר טיילו במקומות רבים בעולם והם מצהירים בבטחה שהטרק בהרי פמיר הוא היפה בעולם. כשרואים את הנופים של הרכס, קשה להתווכח על כך.

אחד האזורים המוצלחים לטרקים הוא הרי הפאן, שלוחה של הרי פמיר בצפון-מערב טג'יקיסטן, הכוללת כמאה פסגות. הגבוהה שבהן היא פסגת הצ'ימטרגה, בגובה 5,489 מטר. הטרק עצמו נערך בגובה מרבי של 4,700 מטר וכולל תצפיות עוצרות נשימה על הפסגות והאגמים שבאזור.

הטיול עובר לצד אגמים מופלאים הכלואים בין פסגות דרמטיות | צילום: מוקי גילת

הקדמה נשארה מאחור

למרות שכאמור זהו אחד הטרקים היפים בעולם, הוא נותר בתולי ולא מטויל. רק מעטים מגיעים לפה וגם הקדמה נשארה הרחק מאחור. קומץ האנשים שתראו בדרך הם רועי צאן טג'יקים עם עדרי הכבשים שלהם. הטג'יקים מקיימים אורך חיים מסורתי וכפרי מאוד, אבל למרות השמרנות והסגירות מפני העולם החיצון, הם אנשים חמים ומארחים נדיבים, והמפגש איתם הוא חלק בלתי נפרד מחוויית הטיול.

רועה טג'יקי בהרים | צילום: Dream Master / Shutterstock.com

הטרק בהרי פמיר הוא לא טרק למפונקים. זהו טרק שמיועד למיטיבי לכת, בעלי כושר גופני טוב, שמוכנים ללון בתנאי קמפינג לאורך כל המסלול. בהרי פמיר, ובטג'יקיסטן בכלל, אין תשתיות תיירות מפותחות, והטיול עובר באזור פראי ומבודד, לטוב ולרע. תנאי מזג אוויר קשים, שיכולים לכלול סופות שלגים וקור עז, ודרכים רעועות הם חלק מהטיול ובשל היעדר התשתיות, חשוב להצטייד מראש במים, באוכל, בלבוש חם ובציוד מתאים. בשל כל אלה, מומלץ בחום לטייל עם מדריך מנוסה, שמכיר היטב את האזור.

הפסקה קצרה במסלול כדי לעכל את היופי הנפרש ממול | צילום: איציק וייס

ארץ ההרים ואגמים

גולת הכותרת של הטרק בהרי פמיר היא האגמים היפים, מרביתם אגמים קרחוניים המוקפים בפסגות רמות, ונראה שכל אגם יפה ממשנהו. אחד היפים שבהם, גם אם התחרות קשה, הוא אגם בולשוי אלו (Bolshoe Allo) שאליו מגיעים לקראת סופו של הטרק. בולשוי אלו נחשב לאגם היפה ביותר ברכס ולאחת מפניני הטבע של טג'יקיסטן. צבע מימיו של האגם הקרחוני כחול עמוק, ניגוד מרהיב לצוקים החשופים המקיפים אותו.

השתקפויות: הפסגות המושלגות משתקפות באגם | צילום: מוקי גילת

אגם בולשוי אמנם מהווה סיום יפה במיוחד לטיול, אבל נחזור להתחלה: הטרק נפתח בכפר ארטוץ' (Artuch), הנמצא בגובה 2,200 מטר ומהווה בסיס מצוין לטיולים באזור. מכאן מתחילים בעלייה הדרגתית בהרים, בין יערות, עד לאגמי קוליקלון (KuliKalon). האגמים הקרחוניים, שמימיהם בגוון טורקיז-ירקרק מהפנט, כלואים בין מצוקים דרמטיים למרגלות פסגות מושלגות, בגובה 2,800 מטר. מי האגמים עשירים בדגה והם נחשבים לאתר צפרות מוביל עם אוכלוסייה גדולה של ציפורים המקננות באזור.

למחרת מגיעים למקבץ אגמים יפים נוסף, אגמי אלאודין (Alaudin), המוקפים בפסגות מושלגות ומרחבים ירוקים שבקיץ מתכסים במרבדי פריחה. למרות שהאגמים הם מראה שכיח באזור, העין לא יודעת שובע – לכל אגם יש את יופיו המיוחד. בדרך לאגמים עוברים במעבר אלאודין, מעבר הרים בגובה 3,860 מטר, ממנו יש תצפית פנורמית מדהימה על הפסגות והאגמים. לצד האגמים הצלולים להפליא, יש באזור גם אגמים עכורים, כמו אגם מוטנוי, שממוקם בגובה 3,000 מטר. משקעי הבליה הגולשים מההרים גורמים לעכירות המים, אך לא פוגעים ביופיו של האגם.

מנופי הטרק, טבע בראשיתי מפעים וריק ממטיילים אחרים | צילום: איציק וייס

מעבר הרים נוסף ומרשים אף יותר הוא מעבר צ'ימטארגה (Chimtarga).זהו מעבר ההרים הגבוה ביותר ברכס, בגובה 5,489 מטר, והטיפוס אליו קשה אך מתגמל, עם תצפיות אל הפסגות שמסביב ואל הנשרים הדואים בשמיים. מכאן אפשר לראות את הפסגות הגבוהות ביותר בהרי הפאן, בהן צ'ימטראגה וזאמוק. הירידה מהמעבר מתגמלת לא פחות, עם הליכה בקניון בולשוי המרשים לעבר אגם זינדן, המכונה "הכלא", משום שהוא מוקף במצוקים תלולים ובלתי נגישים.

הלינה לאורך הטרק נעשית במחנות אוהלים על גדות האגמים, מה שמאפשר להתעורר כל בוקר מול נופים שאין הולם אותם מהקלישאה "עוצרי נשימה".

הטרק בהרי פמיר מיועד למטיבי לכת בעלי כושר גופני טוב | צילום: ג'אן שי דניז

בסיומו של הטרק, לאחר הירידה מן ההרים אל עמק הנהר ארכימאידן, מתארחים באחד מכפרי הרועים שלמרגלות ההרים. המפגש עם המקומיים בביתם, שתיית התה, הארוחה המשותפת והמפגש עם התרבות המסורתית מותירים את חותמם על המטיילים לא פחות מהנופים היפהפיים שבדרך.

צילום תמונה פותחת: מידן וישנסקי

הפוסט טג'יקיסטן: טרק בהרי פמיר הופיע ראשון במסע אחר

כ-260 שנה לפני שכבשו את ירושלים מידי האימפריה הביזנטית, עת התרחבה האימפריה הפרסית הסאסאנית הקדומה לאזורים חדשים מצפון מזרח למולדת במטרה להדוף משעריה את שבטי הנוודים של ערבות מרכז אסיה ולבסס מחדש את שליטתם על דרך המשי, מצאו עצמם חיילי המלך שָׁבור השני בתא שטח ייחודי ומורכב מאד למחייה, גבוה וצחיח, שאיננו מיושב כמעט בכלל כדרך קבע.

רמת הפמיר הזכירה עבורם במידה מסוימת את נחלת האבות הפרסיים במחוזות המערביים של איראן של היום. עמקים גבוהים מחורצים ושופעי מים, מדרונות רעייה סלעיים תלולים ורכסים מחודדים מכוסים שלג. עם תחילת יישוב השממה הנוף שינה מעט אופיו וגדות הנהרות התמלאו גידולי דגן ועצי פרי, יוצרים טריקולור מהפנט עיניים של ירוק-חום-לבן השומר על הדרו מאז ועד היום. המשקעים כאן יורדים כמעט אך ורק בתצורת שלג ובין אוקטובר לאפריל בלבד, עובדה אשר חייבה את האדם לאורך ההיסטוריה לפתח טכניקות ניצול מיטביות בעיבוד והשקיה של אזורי סחף.

מנופי רמת הפמיר: עמקים גבוהים ושופעי מים, מדרונות סלעיים תלולים ורכסים מחודדים | צילומים: גיל סדגת

התמקמות הכפרים הראשונים בערוצים חייבה התמודדות עם מפולות בוץ וסלעים קשות ועם ניתוק כמעט מוחלט משאר הציוויליזציה במשך למעלה מחמישה חודשים בשנה. על אף התחלפות האימפריות האזוריות והכיבושים החדשים, הבידוד הטופוגרפי והאקלים הייחודי של הרמה הפמירית המשיכו להוות אלמנט משמעותי בהמשך הקיום האנושי במקום, מזקקים לתוכו מעט מאוד אנשים שיכלו לעמוד בתנאים שהציבו היעדר האספקה הסדירה של מזון והטמפרטורות הנמוכות. מיעוט השטחים המישוריים הניתנים לעיבוד, רעידות האדמה התכופות והרצף הכמעט מוחלט של שליטה זרה דחקו את הכפריים להעמיק אל תוך הרמה ולסגל לעצמם יכולות הישרדות בגובה רב. בעקבות כך, הורגלו לייצר לעצמם מאפייני תרבות ייחודיים, מוזיקה, לבוש ושפה, שמבדלים אותם אפילו ביחס לשבטים מהעמק הסמוך. המצב המיוחד הוביל לכך שכיום מדוברות בפמיר כשבע שפות ודיאלקטים שונים, רובן מן הקבוצה האיראנית המזרחית, רובן ככולן בשלבים שונים של התדלדלות והכחדה.

ארעיות מגורי הקבע, המחסור בחומרי בנייה זמינים וחלון הקיץ הקצר חייבו את המקומיים לבנות את בתיהם במהירות וביעילות, תוך כדי שימוש במה שבנמצא. מאז ועד היום בתי החומר המשלבים בגגותיהם קורות עץ עשויות גזעי צפצפה הם הנוף המקובל בכפרי הפמיר, מקנים לעמקים נופך טבעי, שמתמזג אמנם באופן יפהפה בגווני הסביבה, אך איך לומר, לא מאוד עמידים בתנאים שהטבע מציב. עם החודשים החמים ניתן לראות את המקומיים ממלאים דליים של בוץ ומטייחים את קירותיהם מחדש, לאחר שהשלג והקור סדקו ובלו אותם.

תושבי רמת הפמיר שומרים על מאפייני תרבות ייחודיים, בהם מוזיקה, לבוש ושפה

בהיעדר תבנית כלכלית איתנה ויושבת קבע הסמוכה לאזור, איתה יכלו הנוודים לסחור במוצריהם, והיעדר כרי דשא רחבי ידיים כמו בקירגיזסטאן השכנה, נפקדו העמים רוכבי הסוסים שחיו בשולי הרמה הגבוהה. הקרלוקים, אבותיהם של הקירגיזים תושבי רכס הטיאן השאן הצפוני, הבליחו רק לתקופות קצרות והעפילו לפמיר על שבטיהם, אך נמנעו כמעט בכלל לשוב ולהקים שם את נחלותיהם. בשל קשיי המסע המשמעותיים והמרחק הגאוגרפי, גם האסלאם הגיע לכאן מאוחר יותר ביחס לשאר אזורי הספר באימפריה הפרסית, ולפיכך דתות עתיקות יותר שנדדו על דרכי המסחר ההרריות, כמו הדת הזורואסטרית והבודהיזם, המשיכו להתקיים בעמקים המבודדים. סימנים לפולחן האש, המאופיין עם הזורואסטרים, המשיך להתקיים גם לאחר מכן ואנחנו ממשיכים לשמוע עדויות עליו אף עד לתחילת המאה העשרים.

בקיץ המקומיים מטייחים את קירות הבתים בבוץ כדי לתקן את הסדקים שנוצרו מהקור והשלג

השינויים מרחיקי הלכת ביותר התרחשו באזור במעיין אבחת מגל עם המהפכה הבולשביקית, הקולקטיביזציה שנכפתה על התושבים המקומיים והראייה המחודשת של עמקי הרמה הפמירית כנתיב מסחר מקשר להתרחבות השפעתה של ברית המועצות, הזרימה למחוז הנידח אמצעים ורעיונות שתושביו פגשו בהם לראשונה. מרעולי חמורים נפרצו והפכו לדרכים חדשות, השפה הטג'יקית החלה להיכתב באותיות קיריליות ושלטון מרכזי שמונע מרחוק הוצב בעיר המחוז, חורוג.

העם הפמירי הנוכחי, המשתייך ברובו לזרם האיסמעלי הנזארי של השעיה המוסלמית, משליך כיום את יהבו על המנהיג הגולה, האימאם ה-49, אגא-חאן הרביעי, הנסיך שאח קארים אל-חוסייני. איש עסקים, דיפלומט בכיר ופילנתרופ בעל ממון, שנולד בכלל בז'נבה, הטוען לקשר שושלתי ישיר לנביא מוחמד, מייצג לאורך שנות כהונתו את האינטרסים של עמו והראשון לעמוד לצדו במשך מלחמת האזרחים הקשה שהתרחשה בטג'יקיסטן בשנות התשעים.

האיסמעילים הנזארים הם אחד מהפלגים המתונים ביותר בשיעה, הם דוגלים בתבונה אנושית, פלורליזם וצדק חברתי. התכונות הללו, שספק נשאבו מחיים במחיצת דתות אחרות, ניכרות כמעט בכל מפגש עם המקומיים בפמיר. הפמירים הם אולי האנשים הנחמדים ביותר שתפגשו, שוחרי שלום המחייכים אליך מכל חרך קיר ומזמינים אותך לתה, "צ'אי בודיש?" הם שואלים, ולמעשה מזמינים אותך לעולמם, לחוות לכמה רגעים שתבחר תחושת שלווה של אדם הפוגש מכרים רחוקים.

אישה טווה צמר. כל ביקור בפיסת האדמה האלוהית הזאת נותן למבקר פרופורציות חדשות על החיים

עיניים בורקות מסתקרנות מלוות כל מפגש עם אורח זר, מופתעות להבין מה הביא אותו לביקור בעליית הגג חסרת הגינונים של אסיה. גם אם יתקלו הפמירים בקשיי תקשורת לא ירימו ידיים, ישחררו מילות נימוס וינסו בכל מאמץ לכמת דמות אדם לתוך סיפור שיכלו לבלוע. מתוך הדלות החומרית ממנה צמחו, לא יחסכו ביכולתם להפגין אושר וכמובן לא ימעיטו בערך עצמם, אפילו לא במקרה. כל ביקור בפיסת האדמה האלוהית הזאת מוציא אורחים מאיזון לכמה ימים, מניח את חייהם בפרופורציות לא מוכרות, מעמיד את איתני הטבע ואת חזיון ההיסטוריה במעמד חדש.

העונה הטובה ביותר להגיע לאזורי הפמיר והטיאן שאן הם חודשי הקיץ, בהם מזג האוויר יחסית נעים ובמהלכו נערכים אירועים ייחודיים. אחד מהאירועים המרתקים והססגוניים ביותר הוא פסטיבל "גג העולם" אשר נערך מדי שנה בסוף חודש יולי בעיירה חורוג. פסטיבל זה מושך אליו אלפי תושבים מרחבי המחוז ונותן הזדמנות לאומנויות הבמה שתושביו מטפחים בבתיהם להיחשף. פרט למקומיים, נאספים במהלך הפסטיבל גם להקות פולקלור אתניות מכל עמי האזור על לבושם וכלי הנגינה המסורתיים שלהם – קירגיזים, אפגנים, אוזבקים, אויגורים, קזחים, פשטונים ועוד. בנוסף, נערכים מופעי ריקוד ונמכרים תוצרים של מלאכות יד מקומיות. למי שעומדת ההזדמנות, אל לו להחמיץ את הרגע לחזות באירוע יוצא דופן זה.

טג'יקיסטן היתה ונותרה פיסת ארץ קסומה ומסתורית | צילום: שאטרסטוק

טג'יקיסטן וקירגיזסטן היו והן עדיין פיסות ארץ קסומות ומסתוריות, הן בגלל הניתוק גאוגרפי ארוך שנים בהן היו משוללות גישה עקב היעדר הסדרים אזוריים, והן בשל מדיניות רודנית של שליטי עבר. ההתנהלות במדינות אלה במהותה איננה פשוטה ודורשת התארגנות לוגיסטית מורכבת ברוב המקרים. רכבי שטח משמשים במקרים רבים דרך אידיאלית לחוות את הסביבה והם מהווים אמצעי מעולה להתגבר על הדרכים הלא סלולות ולקשר אתכם עם הכפרים המרוחקים. את מכוניות הלאדה הסובייטיות החליפו עם השנים ג'יפים נוחים, מקומיים החלו לארח בבתיהם, ובמקביל מלונות נהדרים נבנו בערים הגדולות בשולי הרמות ההרריות. התפתחות, שלשמחתנו נעשית בהדרגה ועדיין לא פגעה בקסם התרבות והטבע שיש לפנינים המרכז אסיאתיות להציע.

בתמונה הפותחת: הרי פמיר בטג'יקיסטן | צילום: שאטרסטוק

הפוסט טג'יקיסטן: מסע לגג העולם הופיע ראשון במסע אחר

מדי פעם, מהעבר השני של הנהר, (בצד האפגני) ניתן להבחין בדמויות קטנות של נשים מכוסות, ילדים מתרחצים, אופנוע אפגני שחולף, מבזיק לרגע על צלע ההר ממול ונעלם. שתי דמויות, לפעמים יותר, עם את חפירה מנסות לחצוב בהר, נאבקות בו, רוצות לסלול דרך, כל כך קטנות כנגד הענקים המרשימים. קרב שמרגיש חסר סיכוי מלכתחילה, וארוך, כמעט כמו הרכס הזה.

על אם הדרך, עם ההרים ברקע | צילומים בכתבה: אביגיל בוקובזה

השקט הזה, שנשמר לאורך הנסיעות, הבטנו בלי לומר כלום, מתקשים לתפוס כנראה, לפעמים מופר רק בגלל קולות ה"משינה" ( רכב ברוסית) שלנו שלא הייתה המציאה הכי גדולה (בלשון המעטה). ההרים האלו ששמרו אותנו ערים, פשוט לא נתנו לנו להירדם למרות שעות ארוכות בדרך לא דרך.

רכס הפאמיר נמצא במזרח טג'יקיסטן ולמקומיים החיים בו יש סממנים שונים משאר המדינה, שפה, מוסיקה וזמן משלהם (שעה קדימה משאר טג'יקיסטן). התושבים הפאמירים משתייכים לזרם האיסמאעילים, פלג של האיסלאם השיעי, ולא סונים כשאר הטג'יקים החיים במדינה.

טג'יקיסטן מורכבת מ-93 אחוז הרים ורוב השנה שולט בה חורף קשה. השפה בשני החלקים האחרים במדינה, חטלון וסוגד, היא ניב מקומי של השפה הפרסית היות והאימפריה הפרסית שלטה באזור שנים רבות. זוהי מדינה ענייה מאוד ולעיתים ישנם ניסיונות של הטליבן לחצות את הגבול, בעיקר מ-Khorogh. רק במאי האחרון היה ניסיון כזה שנכשל, רוסיה דואגת לשמור על השקט ושולחת כוחות (יש לה בסיס לא רחוק מדושונבה, עיר הבירה). ישנו קושי גדול למצוא עבודה במדינה, המשכורות נמוכות ולכן הרבה צעירים עוזבים למוסקבה ומשם תומכים במשפחות שנשארות. אך האנשים מאושרים. בבית הכפרי, על המנג'ה (הספסל האופייני) והצ'אי. ואולי זה הסוד, השילוב הזה בין האנשים הנחמדים כל כך לנופים המטריפים.

שתי מקומיות על המנג'ה בביבי פטימה

מעבר הגבול

אל טג'יקיסטן הגענו אחרי קירגיסטן, לקחנו מונית משותפת מהעיר אוש (Osh) לכיוון מוגראב (Murghab). יש אנשים שמנסים את מזלם בטרמפים מהכפר הסמוך לגבול, סארי תאש. פגשנו זוג ישראלים שאחרי ניסיון שלא צלח היו חייבים ללכת עשרות קילומטרים ברגל. זה סיכון, שכן רוב הרכבים שעוברים מלאים. שתי האופציות המרכזיות הן לקחת מראש מונית משותפת דרך משרד ה-CBT. או ללכת לתחנת המוניות המרכזית בבזאר ושם להמתין לרכב שיתמלא. כדאי להתארגן מראש על כסף באוש, בשבת ובראשון הבנקים סגורים, ומטיילים רבים מוצאים את עצמם בזמן המתנה ממושך משתכננו. בזמן שאנחנו היינו שם, הבנקים במוגראב לא עבדו, נגמר הכסף כנראה, והרבה מטיילים היו צריכים לנסוע לחורוג ולחזור.

ילדים בדרך. ברקע יורט, אוהל נוודים

כשחוצים את הגבול הטבע הופך לפראי יותר, מרשים יותר, הרים אדומים שמשנים את צבעם. שעות ארוכות של נסיעה בלי לפגוש יצור חי בין הפסגות המטריפות האלו שמשאירות אותך בלי מילים. מדי פעם בתי בוץ ספורים, נראים נטושים בצד הדרך עם גרפיטי ובשגיאות כתיב – homestay (חדרי אירוח בבתי מקומיים).

אחד האגמים בדרך נקרא קרקול, אגם יפהפה עם כמה בתים מבוץ סביב. את העצירה הראשונה עשינו בפאמיר הוסטל במוגראב,  עיירה קטנה, הראשונה בדרך עם "מגזין" (חנות ברוסית) ובזאר קטן. העצירה שם בעיקר מיועדת להפסקה בנסיעה הארוכה ובשביל לפגוש מטיילים להמשיך איתם (או לחלוק מונית משותפת). פגשנו הרבה רוכבי אופניים ושני טיפוסים מעניינים במיוחד, שני גאולוגים, הראשון מקומי, השני סיני. הם באו לחפש מערות בפאמיר. בדיוק היו אחרי יום קשוח בו עלו על אחד ההרים, בניסיון למצוא מערת נטיפים, מסתמכים על זיכרון של איש בכפר שטען שראה אותה  לפני 24 שנה, ניסיון שלא הצליח. "מחר ננסה שוב", הם צחקו, רציניים לגמרי.

בחורף, כשהאגם קפוא, רכבים מקומיים נוסעים עליו

אחד המקומות השמורים בטג'יקיסטן, שנמצא בפאמיר, הוא sarez lake, הדרקון הישן. לוקח חודשים להוציא פרמיט אליו, ואתה צריך סיבה מספיק טובה בשביל לשכנע את הטג'יקים. אומרים שהוא נוצר בגלל רעידת אדמה. הר גדול קרס פנימה ויצר שקע ענק שבו האגם כיום. בעת רעידת האדמה נוצר סכר טבעי, שני גאולוגים אחרים סיפרו שזה עניין של זמן עד שיקרה אסון טבע, הסכר יקרוס ויכסה חצי ממרכז אסיה. יש דרכי מילוט באזור לעת הצורך.

ממוגראב המשכנו על הפאמיר היי ווי ל-Bulunkul, כפר קטן עם אגם יפה, הנקודה הכי קרה בטג'יקיסטן. תתיק, הנהג המקסים שלנו, סיפר שבחורף כשהאגם קפוא הרכבים נוסעים עליו (טלפון 992935237146+ אימייל: Tatik_66@mail.ru, דובר אנגלית ברמה גבוהה, גר במוגראב). יש אופציה לצאת לטרק משם לכפר בוצ'ור, או הפוך, מבוצ'ור לבולנקול. צריך להתארגן על אוכל מראש. מדובר באיזור יפהפייה, טרק של חמישה ימים עם מעיינות חמים בדרך (לא ממש חמים, פושרים). משם חצינו דרך לעמק הוואחן.

אגם בולונקול

עמק הווחן: הנהר המפריד

העמק נמצא ממש בסמוך לאפגניסטן, כשנהר ה-Panj מפריד. כמה ימים קודם שמענו על בחור שוויצרי שנכנס ערום לנהר ונכנס לכלא האפגני לכמה ימים. לא מומלץ. רוב הכפרים הנמצאים בסמוך לנהר בצד האפגני מורכבים ממשפחות פאמיריות במקור. לאורך העמק ישנם כפרים רבים, בכל שלב אפשר להחליט לעצור ולהתחיל ללכת ברגל. הנוף, ההרים המרשימים והאנשים יהיו תמיד.

עמק הוואחן. הנהר שבין ההרים זורם בגבול עם אפגניסטן

אנחנו ישנו תחילה ב-Langar וכל פעם עצרנו בכפר אחר. מקום מומלץ הוא הכפר Yamchum שממנו ישנה עלייה של שמונה קילומטרים לבריכות חמות הנקראות Bibi fatima. לאורך העלייה יש מספר הומ-סטייס, אנחנו הגענו למלון מקומי, הנמצא ממש בסוף העלייה, הכי קרוב למעיינות החמים. לנו זה עלה 80 סומני כולל ארוחת ערב וארוחת בוקר (מחיר סביר לגמרי). ליד יש מספר מבצרים יפים שאפשר להסתובב בהם. כפר נוסף שיש בו מוזיאון מוסיקה נקרא Yamg, המוזיאון נמצא בבית של חכם סופי מהמאה ה-18 – שני חדרים עם כלים מקומיים שניתן לבקר בו.

מזמינים אותנו לאבטיח. שישי בצהריים בכיכר המרכזית של וונג'

בכל שלב בדרך מזמינים אותנו לצ'אי. "דבאי" ("קדימה" ברוסית). עם העיניים הגדולות, עם החיוך הפשוט והתמים, הם פותחים את הדלת, מזמינים לצ'אי, לחלאב ( לחם ברוסית), לישון אצלם בבית הפאמירי היפה. הם לא נותנים להמשיך ללכת לפני שטעמת מהמשמשים (הקרויים "נושים") המדהימים שיש להם, לפני שחלצת נעליים בכניסה ולפני שענית להם מאיפה אתה ולאן פניך מועדות. הסבתא, הזקנה האחראית עם אינסוף הקמטים והחיוך המאיר שחושף שן (לרוב יותר) מזהב פשוט לא משאירה לך ברירה.

משפחה מקומית בכפר Gumast

הפוגה עירונית וחזרה לכפרים

אחרי מאות קילומטרים של טבע, כפרים ושממה הגענו לחורוג (Khorogh), העיר הראשונה אחרי החצייה של הגבול מקירגיסטן. מקום טוב לעשות הפוגה עירונית קצרה בין הטיולים ולמצוא מקלחת חמה. ניתן למצוא בה בנקים וחנויות, ישנו פארק יפה עם בריכה במרכז העיר. הגסטהאוס הפופלרי ביותר בקרב המטיילים הוא ,Pamir lodge יש בו גינה גדולה וכמה אפשרויות לינה כולל ארוחת בוקר. הרבה אופנוענים שעשו עצירה בשביל לתקן את האופנוע, או רוכבי אופניים שמתלבטים אם לנסוע בעמק הוואחן או בפאמיר היי ווי.

אחרי חורוג המשכנו לעמק Bartang, עמק יפהפה הנמצא ליד רושן. עצרנו תחילה בכפר Yemts שם התארחנו אצל מסטלי ואשתו, זוג מקסים. מסטלי, דובר אנגלית, בונה מקלחת ושירותים עבור המטיילים המארחים אצלם. הוא עשה לנו סיור מסביב לכפר וסיפר על החיים בכפר ועל הילדים שחיים בדושונבה.

מסטלי גריבמאמאדוב, המארח שלנו בכפר ימטץ

למחרת המשכנו בעמק לכיוון הכפר ג'וזב, 18 ק"מ בדרך עפר (אם רוצים אפשר לעשות אותם גם ברכב), עוברים על פני שני גשרים, כשאת השני צריך לחצות, ואחר כך מתחילים ללכת בין ההרים, הליכה של עשרה קילומטרים. חמישה בתים מבוץ, עשר משפחות ואגם עם מים כחולים-כחולים ונקיים כל כך, שאפשר להבחין בחדות בקרקעית. מה צריך יותר. פעם בכמה ימים מגיע חמור עם אספקה לכפר. תהיתי מה עושים פה בחורף, איך מסתדרים.

הכפר ג'וזב. חמישה בתים מבוץ ואגם כחול

אחרי טבילה קצרה במים הקפואים פרסנו אוהל בסמוך לאגם. בדיוק כשסיימנו, גשם התחיל לרדת. חבר'ה מהכפר שעברו במקום הזמינו אותנו לישון בבתים שלהם. אחרי שניסינו להסביר להם שהכל בסדר והאוהל עמיד נגד גשם הם חזרו כשבידם שקית עם חלאב שמספיק לשבוע, מפצירים שוב להתארח אצלם בבית הפאמירי.

חתונה טג'יקית

המשכנו לוונג', שם שהינו במלון מקומי והתיידדנו עם צוות המטבח. הם אמרו לנו שעוד יומיים יש חתונה ושאנחנו צריכים להישאר. הצטרפנו למאמצים ולהכנות לקראת החתונה, מבלים עד השעות הקטנות של הלילה בקילוף תפוחי אדמה. כל הכפר הגיע, היה חם ושמח והריקודים לא פסקו, עד להפסקת חשמל. אירוע די שגרתי מסתבר, האורחים לא התרגשו. כפר מומלץ בסוף העמק הוא פוימזור (Poymazor), אנחנו לא יכולנו להגיע אליו בגלל הצפות שהיו באותו שבוע. משם המשכנו ל- Dushanbe, עיר הבירה.

חתונה בוונג'

הנסיעה הייתה מתישה. לקח לנו 19 שעות להגיע בדרך משובשת עם ג'יפ שהיה כנראה בסוף ימיו. כל פעם שעצרנו, נוספו לנו עוד שעות לנסיעה כששאלנו את המקומיים. בשלב מסוים הרכב היה צריך תיקון רציני. "משינה חרשו, דרוגה בלוכה" (הרכב טוב, הדרך גרועה) אמר לנו אחד המקומיים שהתגייס למאמצים לתקן את הרכב, מחזיק משאבת אופניים. אבל הדרך הייתה מהפנטת לגמרי. הצבעים משתנים, ההרים מחליפים צורות. אל העיר הגענו בשלוש לפנות בוקר, ל- Greenhouse Hostel.

דושונבה וצפון טג'יקיסטן

דושונבה והחלק הצפוני של טגיקיסטן שונים מאוד משאר המדינה, עשירים יותר. בעיר אפשר למצוא מספר בתי קפה, פיצרייה ואפילו ואפל בלגי, שמזכירים את המערב. במרכז העיר ישנו בית אופרה ובלט ואפשר לראות שם הופעות. התושבים הורסים את המבנים הסובייטים, אולי מנסים לשכוח את התקופה בה היו תחת ברית המועצות עד לשנת 1991, אז קיבלו עצמאות. בעיר חוג'נד (Khujand), השנייה בגודלה במדינה, יש פסל גדול של לנין שהתושבים מחביאים.

אחרי מספר ימים המשכנו צפונה אל Qayraqqum – ארבעים דקות מהעיר חוג'נד. אגם גדול, הכי קרוב לים בטג'יקיסטן. יש מספר בתי מלון בסמוך לאגם וחם מספיק בשביל להיכנס למים. בחוג'נד ישנו שוק יפה ונעים מאוד ונהר גדול שחוצה אותה. בעיר נוכחנו לדעת שאחרי השעה ארבע אי אפשר למשוך כסף מהכספומטים (בשבת ובראשון אי אפשר למשוך כלל).

איטליז בשוק. בשר מככב כמעט בכל מנה, צמחוניים צריכים להתכונן לארוחות של חלאב (לחם) ואורז

מצד שני, יש שפע של פירות בקיץ

הרי הפאן

מחוג'נד נסענו ל- alpine camp artuch, בקתות עץ קילומטרים ספורים מהכפר Artuch, בית נופש מקומי. משם ניתן לצאת לטרק ל-Kulikalon, אגם יפהפה הממוקם במרחק של כ-15 קילומטר (רובם בעלייה), עם מספר אגמים נוספים ליד. ומשם אפשר להמשיך ל-Alaudin, הליכה נוספת של שש שעות. צריך לקחת בחשבון שמדובר בהליכה לא פשוטה, אך משתלמת לגמרי.

ילדה עם חיוך גדול ושיער אדמוני בקוליקלון. את התמונה צילם אחיה הצעיר

בקוליקלון פגשנו זקנה מקומית עם חמור שעזרה לנו ביחד עם בנה לאסוף עצים למדורה. היא חשבה שאנחנו מאזרבייג'ן ולא הפסיקה לדבר (בטג'יקית כמובן) עם החיוך המצחיק והשובה בלי השיניים, מטיחה צעקות בבנה תוך כדי.

זקנה מעמיסה עצים על חמור

משם נסענו לאיסקנדר קול (Iskanderkul), אגם גדול בצבע טורקיז עם הרים בגווני צהוב, כתום ואדום. ישנם מספר גסטהאוסים על שפת האגם.

הרים בגווני צהוב, כתום ואדום בדרך לאגם איסקנדר קול

איסקנדר קול. אגם בצע טורקיז מוקף בהרים

המקום האחרון בו ביקרנו נמצא בסמוך לעיירה Panjakent, הקרובה לגבול עם אוזבקיסטן. שבעה אגמים שנשפכים אחד לשני. מספרים שלכל אגם יש צבע וטמפרטורה שונה. את הדרך ניתן לעשות גם בנסיעה בשביל עפר, מלבד האגם השביעי אליו ניתן להגיע רק ברגל. "כשתחזרו לארץ שלכם אל תשכחו אותנו. תגידו לממשלה אצלכם לבנות לנו כבישים", אמר לי מקומי שאירח אותנו, חייכתי אליו בשתיקה. זה יהרוס, יהרוס הכל חבר. זה מתחיל בכביש, אחרי זה אין הר. ופה, עם ההרים האלו. "דבאי", הוא לקח לי את הספל, מוזג עוד צ'אי. רחמת. (תודה בטג'יקית). רחמת.

הפוסט מסע לטג'יקיסטן: פסגות שמשאירות אותך ללא מילים הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט למה דווקא טג'יקיסטן? הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט שימושון הופיע ראשון במסע אחר

בחלומות המסעות הוורודים ביותר שלי לא חלמתי שאגלה אי שם בהרי מרכז אסיה עם שלכאורה נעלם מההיסטוריה. כותבי מסעותיו של אלכסנדר מוקדון מספרים על הסוגדינים, עם שחי בהרים אדירים שפגש במסעות כיבושיו. שנתיים לקח לאלכסנדר מוקדון להכניע אותם, אלא שבמהלך הזמן הזה הוא הפך לאחד מהם, ואף התאהב ונישא לאחת מבנותיו, רוקסנה.

ממלכת סוגדיה (Sogdia) השתרעה משני צדדיו של עמק זרפשאן (Zarafshan), על פני הרי הפאן (Fann) והרי מול הפאן. רובה נמצאה בתחום טג'יקיסטן של היום וחלקה באוזבקיסטן. עמק זרפשאן הוא לא בדיוק עמק, אלא אחד הקניונים העמוקים בעולם, הרבה יותר עמוק מהגרנד קניון. בתוכו זורם נהר זרפשאן, שאורכו מאות קילומטרים והוא עובר דרך סמרקנד, ממשיך לבוכרה ובסופו של דבר מתחבר אל נהר האמו דריה. ביוצאו מן ההרים הוא יוצר נאת מדבר פוריה, שבה התפתחו יישובים כבר לפני יותר מ-5,000 שנה.

אזור הרי הפאן בטג'יקיסטן מושך אליו בשנים האחרונות מטיילים הבאים לעשות טרקים בנופי בראשית

ההתיישבות הראשונה בעמק היתה כנראה בסרזם (Sarazm), יישוב שגילו קרוב ל-6,000 שנה ואשר שימש כמרכז של מכרות כסף וזהב. מכאן הובא חלק מהזהב של מצרים, ועד היום יש מפעל לכריית זהב באזור. על פי הכתבים הפרסיים הקדומים, העמים ההודו-אירופאים הגיעו לאזור לפני כ-3000 שנה מארץ אגדית בשם אריאן. בין אותם עמים שהתיישבו באזורי ההרים הגבוהים היו הסוגדינים, בעוד שבעמקים התיישבו הבקטרים שייסדו את בקטריה, בפרס הסמוכה התיישבו האיראנים ובהודו – הארים. כולם היו חלק מברית עמים קדומה, שהאמינה בנביא זרתוסטרא.

הסוגדינים הפכו חלק מהאימפריה הפרסית הקדומה, זו של אחשוורוש ממגילת אסתר, ולאחר מכן ארץ מארצותיו של אלכסנדר מוקדון. עם התפוררות השליטה היוונית הפכו לחלק מהאימפריות של הקושנים (עם מונגולי ששלט במרכז אסיה), ההונים הלבנים ועוד ממלכות מבוזרות אחרות שהיו בנויות על דרכי הסחר הפורה בין מזרח למערב (מה שנקרא דרכי המשי). מפעם לפעם הן הגיעו לעצמאות, וכך היה במאות 7-6 לספירה, עת הקימו ממלכה עצמאית חזקה ובעלת תרבות מתקדמת. מתקופה זו נשארו שרידים של ערים, ארמונות, ציורים, פסלים וכתבים. סמרקנד היתה אחת מעריהם החשובות, אבל בירת הממלכה במאה ה-7 היתה פנג'יקנט (Penjikent), שנמצאת כ-80 ק"מ ממזרח לסמרקנד.

ציור סוגדי בפנג'יקנט

בזמן שכל ארצות העולם נכנעו בפני צבאות המוסלמים שעלו מחצי האי ערב, הצליחה פנג'יקנט להחזיק מעמד כמאה שנים נוספות בהנהגת שושלת מלכים, שתחילתה בתקופה הפרסים האחמנים (המאה החמישית לפני הספירה). תמונותיו האצילות של המלך האחרון, Divashtich, מופיעות על קירות הארמון המלכותי. לסוגדינים הייתה מסורת של ציורי פרסקאות נהדרים שכיסו את קירות הבניין. בשנת 722 נכנעה העיר האדירה והמלך ברח להרים, לפי מקורות היסטוריים הוא נתפס והוצא להורג על ידי הערבים, אך כנראה שזה לא כל הסיפור.

ליד פנג'יקנט ישנם הרים אדירים, המגיעים לגבהים של יותר מ-5,000 מטר, בראשם קרחוני עד וביניהם נהרות ואגמים, ולעיתים גם עמקים נסתרים שבהם אפשר להתקיים בצמצום. באזור יורד מספיק גשם בכדי לקיים חקלאות זעירה ויש די עשב לגידול צאן. למקום זה עשו פליטי פנג'יקנט את פעמיהם. שם, בין ההרים הגבוהים, במקומות שאין אליהם גישה, מצאו מפלט מרודפיהם והמשיכו לקיים את הדת ואת המסורת העתיקה. על פי סיפורים שעברו לאורך הדורות מאב לבן, מי ששלט עליהם היה המלך הסוגודיני האחרון. ואכן, במשך מאות שנים המשיכה להתקיים התרבות העתיקה באזור עמק יגנוב (Yagnob), ועד לפני כמה עשרות שנים יכולת לשמוע ילדים משחקים בסוגדינית. תושבי העמק שמרו על מנהגי דת האש וחיו צורת חיים שיתופית מיוחדת בכפריהם המבודדים, שהיו מנותקים משאר העולם במשך כמה חודשים בכל שנה על ידי השלגים הכבדים.

אגם בהרי הפאן

אלא שמה שהיה טוב כנגד המוסלמים במאה ה-8 לא הספיק בשלהי המאה ה-20. בשנות השבעים של המאה הקודמת, כשטג'יקיסטן היתה עדיין חלק מברית המועצות, עשרות אלפים מתושבי עמק יגנוב הועברו בכפייה לאזור נהר הסיר דריה (Syr Darya) בכדי לשמש כפועלים בקטיף הכותנה. הטרגדיה האנושית הזאת היא גם טרגדיה אתנית והיסטורית.

יצאתי עם זוגתי למסע בטג'יקיסטן בכדי לגלות את סודותיה של המדינה הזאת, שללא ספק היא המרתקת והיפה במרכז אסיה. לאחר שבוע בהרי פמיר ובדושנבה הבירה, יצאנו לגלות את סודותיהם של הרי הפאן. זהו יעד אידיאלי לטרקים ולאחרונה החלה להתפתח כאן תיירות קיץ ברכבי שטח, שבמסגרתה ישנים בבתים של מקומיים. ההרים מפורסמים באגמי הטורקיז הנהדרים שלהם, שבהם משתקפות הפסגות הנישאות, חלקן חשופות ומצוקיות, אחרות מכוסות יערות ערערים דלילים וכרי דשא. האגם המפורסם ביותר הוא איסקנדר קול (Iskanderkul) על שמו של אלכסנדר הגדול, שעל פי האגדה נהג להירגע לצדו. מרחק כמה שעות נסיעה בג'יפ מאגם זה נמצא עמק יגנוב, שהוזכר לעיל.

הדרך אל הכפר. הבתים המקומיים בנויים מאבן ועל גגותיהם ערמות של חציר

עשינו את דרכנו בין קירות סלע אדירים, תלויים מעל נקיקי נהרות, אל העמק הנסתר. לאחר שעברנו בקניון אדיר, שבתוכו זורם נהר היגנוב, בדרך עפר מטורפת, הנוף נפתח ומצאנו עצמנו בעמק רחב ובו מדרונות מתונים, שעליהם שרידי כפרים ושדות חקלאיים. מסביב נראו פסגות מושלגות, ופה ושם נגלו סימני חיים.

לאחר שחרור טג'יקיסטן מהשלטון הקומוניסטי החלו היגנובים לחזור אט אט לעמק האהוב ולחדש בו את חייהם ואת המסורת. רועה שפגשנו בדרך כיוון אותנו למקום בו נוכל לפגוש את "זקני הכפר", אלו שיודעים את ההיסטוריה. הדרך התפתלה לה בין גבעות ומעל צוקים, על פני מדרונות ובעמקים, כשמדי פעם נראו שרידים של כפר נטוש. היגנובים נהגו לבנות בתים מדורגים במדרון, מחוברים זה לזה כך שיצרו מעין מבוך סגור, שבו אפשר היה לבלות את חודשי החורף, לעבור מבית לבית מבלי לצאת לקור הגדול ולשכן שם גם את החיות. זהו המשך של מסורת הכפרים בפרס האחמנית, שיא האימפריה הפרסית, עת מרכז אסיה היתה חלק אינטגרלי וחשוב מהאימפריה.

גשר על נהר היגנוב

לאחר כשעה וחצי של נסיעה הגענו לקצה הדרך, אל בניין מודרני יחסית, שהתברר כמרכז מקומי, ולצדו מגרש חניה מעפר עם שיירת חמורים. מכאן והלאה אפשר להמשיך רק ברכיבה על חמורים, והגשר הצר על הנהר לא הותיר מקום לספקות. לשאלתנו, הסבירו לנו שהאדם שאותו אנחנו מחפשים נמצא בכפר שנראה למרחוק. התחלנו במסע רגלי, שהזכיר לי מאוד את הטרקים בהימלאיה. עברנו בגשר חבלים את הנהר הגועש וטיפסנו על המדרון. לאורך הדרך היו פזורים פה ושם בתים מבוץ, שהיו מכוסים בערמות חציר ענקיות שכמו קברו אותם. אישה עדרה בבוץ ויצרה לבנים לבנייה, היא נופפה לנו לשלום והזמינה אותנו לתה, אבל אנחנו רצינו להגיע למעלה.

בכניסה לכפר קידמו את פנינו ערימות גדולות של גללים מיובשים, משל היו החומה הסינית… הכפר עצמו היה גיבוב של בקתות, מבוך פנטסטי של מדרגות, חצרות, בתים ומעברים, וכולו נראה כחלק טבעי מהמדרון. בראשו היה בית מעט יותר מודרני ולשם שמנו פעמינו. הכניסו אותנו לחדר אורחים שבו שטיח שעליו ישנים ואוכלים.

זקן הכפר. מהיחדים שעדיין זוכרים את השפה הסוגדינית

את פנינו קיבל זקן הכפר שהעלה זיכרונות מימים עברו. הוא סיפר על ילדות מאושרת ואז מעבר כפוי אל שדות הכותנה הארורים בעמק. העבודה היתה קשה וקוטלי המזיקים גרמו לו לחלות. כשהתפורר הקומוניזם הוא חזר לכפר, אוויר ההרים עושה לו טוב, "תראו אותי! בן 84", הוא אומר בגאווה. יש לו כמה כבשים ופנסיה קטנה, שממנה הוא מתקיים, הילדים שלו חיים בדושנבה, טוב להם שם והם כבר לא יחזרו לכפר. הוא מהיחידים שעדיין זוכרים את האגדות, המסורת והשפה הסוגדינית. לבקשתנו, שר לנו שיר בשפה העתיקה. המעגל נסגר, הממלכה העתיקה חיה וקיימת גם היום בהרים הגבוהים של טג'יקיסטן.

בתמונה הראשית: מנופי הרי הפאן בטג'יקיסטן

לקריאה נוספת:

		טרמז – אלכסנדריה של אוזבקיסטן טיול בדרום אוזבקיסטן, בעיר טרמז ובעמק האמו דריה שעל הגבול עם אפגניסטן, מוביל למחוזות נידחים, לא מוכרים ולא מתוירים, בעקבותיה של ממלכה עתיקה ומשגשגת

הפוסט טג'יקיסטן – הממלכה הסוגדונית האבודה הופיע ראשון במסע אחר

מרכז אסיה מהווה מיזוג נדיר של נופים מהמרשימים בעולם, שילוב בין צחיחות פראית בראשיתית, אשר רגל אדם כמעט שלא דרכה בה, לבין שפע של מים באגמים, במפלים, ובנהרות ענק, בוסתנים ומטעים, פסגות מושלגות נישאות מעל עמקים פוריים. לבה של אסיה היה מאז ומתמיד גשר עצום – יבשתי, היסטורי, אתני ודתי – בין סין במזרח לאירופה במערב. ההרים האדירים והמדבריות הלוהטים בקיץ והקפואים בחורף היוו חיץ בין שני העולמות הללו, שלא קל היה לחצותו. ממלכות קדומות שילהבו את דמיונם של נוסעים, חוקרים, עולי רגל, סוחרים וגם שיירות מלחמה. בבין כל אלו התפתחה אחת הדרכים המרתקות, מגוונות והארוכות בעולם – דרך המשי.

מנופי טג'יקיסטן. הרים פראיים ואגמים בצבע טורקיז | צילום: מויש מעוז

בנתיבים של דרך המשי נזירים ועולי רגל הפיצו דתות ותרבויות, סחורות ומוצרים שלא היו מוכרים במזרח או במערב עשו דרכם אל העבר השני. כך הגיעו הנייר והמשי למערב, ומוצרי חרסינה – למזרח. שיירות עצומות של גמלים עשו את דרכן מסין דרך מדבריות מרכז אסיה ונאות המדבר שבהם, חצו את הרי פמיר וטיאן שן האדירים, התמודדו עם תנאי אקלים קיצוניים, עם התקפות ועם סכנות שארבו בדרך, ולבסוף הגיעו לאסיה הקטנה ולרומא, עם הסתעפויות לארץ ישראל, למצרים ולסוריה. גם כיום מסע בלבה של אסיה אינו טיול רגיל. זהו מסע ראשוני ויחיד מסוגו, שעובר דרך הרי פמיר הגבוהים והפראיים, בחבל ארץ שאת יופיו קשה לתאר במילים.

הרי פמיר, מהרכסים הגבוהים והמרשימים בעולם, נמתחים מגבול סין במזרח ועד אוזבקיסטן במערב, ועוברים דרך מדינה אסייתית קטנה והררית, שלא רבים מכירים או מטיילים בה – טג'יקיסטן.

עמק ירוק בהרי פמיר

טג'יקיסטן נמצאת במרכז אסיה, והיא גובלת בקירגיסטן, אוזבקיסטן, אפגניסטן וסין. אוכלוסייתה מורכבת מלאומים רבים ושונים, בהם הטג'יקים שמוצאם פרסי. היא יונקת השפעה משכנותיה בצפון ובמערב, שתרבותן מונגולית אלטאית, בעוד שמדרום מורגשת השפעה פרסית ומוסלמית. זו מדינה מרתקת, שמאפשרת לטייל בנופים מהממים, לבקר בכפרים נידחים ולהכיר עיר בירה מטופחת, דושנבה, המשתחררת מכבלי המשטר הקומוניסטי.

עצם ההגעה למרכז אסיה מרתקת, עם טיסה מעל מזרח תורכיה והים הכספי וגלישה ארוכה מעל המדבר האדום של אוזבקיסטן בקרבת ימת אראל ההולכת וגוועת. נוחתים בטשקנט, בירת אוזבקיסטן ואחת התחנות המרכזיות בדרך המשי. טשקנט היא עיר רחבת ידיים, שעדיין ניכרים בה אותות השלטון הקומוניסטי, אך היא משנה פניה במהירות לטובת חזרה למאפיינים אוזבקיים. הסיור בטשקנט עובר בין גניה, מזרקותיה והתעלות שלה, אשר מימיהן המצננים את להט הקיץ מגיעים מנהר הסירדריה, שמקורו בהרי טיאן שאן. בטשקנט אסור להחמיץ ביקור בעיר העתיקה ובבזאר העצום, שהוא המשך ישיר לשווקים של דרך המשי. הנקודה היהודית נוכחת בדמותן של קהילות יהודיות, בתי כנסת ונוכחות ישראלית.

מדרסה בטשקנט

מטשקנט יוצאים אל עמק פרגנה הפורה, הנמצא בתווך בין הרי טיאן שן בצפון לבין הרי פמיר בדרום. שני הרכסים העצומים הללו שימשו מקור מים לעמקים הפוריים, שבהם התפתחו תרבויות ונמתחו צירים של דרך המשי. בעמק פרגנה חוצים את גבול אוזבקיסטן אל טג'יקיסטן וממשיכים לעיר המרתקת חוג'נד (Khojand), שבמערב העמק. העיר הזאת היוותה צומת דרכים ראשית לאומנים ולסוחרים על דרך המשי, ולפיכך רבעיה ואחדים משוקיה מכונים על שמן של המלאכות הללו – כך, למשל, פילקשון, טוואי המשי, וזרגרון, תכשיטנים.

כערי מרכז אסיה האחרות, דוגמת סמרקנד, בוכרה וחיווה, תור הזהב של חוג'נד היה בימי הביניים. בתים מפוארים, אתרי חניית שיירות, מדרסות (מדרשות אסלאמיות), שנהרסו בפלישות המונגוליות במאה ה-13. וכמו בטשקנט, גם כאן, מימיו של נהר הסירדריה, החוצה את העיר, זורמים בתעלות המצננות את חומו של הקיץ. במוזיאון המקומי מוצגים ממצאי חפירות המצודה מהמאה ה-10, ויש בה גם בזאר ייחודי, מאוזוליאום של השייח' מסיל א' דין, מסגד מרשים, כיכר שוק עתיקה, מדרסה וגנים בוטניים שבהם כ-300 מינים של צמחים.

מסע בלב אסיה הוא מסע ייחודי בנופים שאין שניים להם | צילום: מויש מעוז

מחוג'נד ועמק פרגנה מדרימים אל רכסי הרי פמיר, שבחלקם הם צחיחים למחצה. המסע עובר בנופים משתנים, כשלאורך כל הדרך מלווה המראה המרשים של פסגות פמיר העצומות. זאת הזדמנות לבקר בכפרים ואף ללון בהם, ולהכיר את האוכלוסייה הייחודית המנותקת כמעט לחלוטין משאר העולם. הדרך של ימינו עוברת על חלק מנתיבי דרך המשי, אשר בחלקם הפכו לכבישים המקשרים בין סין לשאר חלקי מרכז אסיה.

השוק של יום שני בדושנבה, בירת טג'יקיסטן

המסע דרומה לוקח אל עיר הבירה של טג'יקיסטן, דושנבה (Dushanbe), הנמצאת בעמק היסאר שבלב המדינה, כשלוש שעות נסיעה מהגבול עם אפגניסטן. העיר, בת כ-600 אלף תושבים, יפה ומטופחת, ויש בה שוק גדול שמתקיים בכל יום שני, ומכאן גם מקור שמה – דושנבה, פירושו "שוק יום שני".

בעיר הנעימה יש מסגד ומדרסה, בזאר ואפילו בית כנסת, שעמד להיסגר אולם לאחר מחאות היהודים המעטים בעיר להקימו מחדש. בנוסף לכך, יש בעיר בית אופרה, מוזיאון אתנוגרפי, בתי תה מעוטרים בסגנון פרסי הקרויים צ'אי חנה, מבצר הרוס למחצה מהמאה ה-18. ליד העיר מצוי פארק ורזוב, שהיה יעד נופש סובייטי, ובו מעיינות ונוף טבעי נהדר. לא רחוק מדושנבה ישנו הסכר הגבוה בעולם, שנבנה ב-1961, סכר נורק.

מזרקה בדושמבה

אנו ממשיכים להדרים, עמוק לתוך המדינה, ומתרחקים מהרעש העירוני לטובת השקט באזורי הספר. נגיע לעיירה קליאקום, על גבול אפגניסטן, בין הרי פמיר להרי הינדוקוש. זהו האזור ההררי של לב אסיה, עם הרכסים האדירים – הרי פמיר, טיאן שאן, ההימלאיה ההודית. הנסיעה עוברת לאורך גבול אפגניסטן ונהר הפיאנץ', המנקז את הרי פמיר הדרום-מערביים ונשפך לאמו דריה, אחד משני הנהרות הגדולים ביותר בלב אסיה, לצד הסיר דריה. בחבל שבין שני הנהרות הללו, אשר כונה בפי היוונים טרנסאוקסיאניה, התפתחו ממלכות קדומות. לכאן פלשו כוחותיו של אלכסנדר מוקדון, בדרכו להשיג את רוקסאנה היפה, בת מלך טרנסאוקסיאניה.

הנופים הפראיים של הרי פמיר מלווים את המטייל בטג'יקיסטן | צילום: מויש מעוז

מקליאקום ממשיכים לאורך הנהר, בנופי פרא הרריים, עד לעיירת הגבול חורוג (Khorog), אחת הערים החשובות במערב פמיר, היושבת על נתיבי הדרך העתיקה לעמק פרגנה. היום, כביש החוצה חלק מרכס פמיר מחבר בינה לבין העיר אוש בקירגיזסטן. חורוג היא עיירה נעימה, מדברית למחצה, בשולי הפמיר הגבוה. מכל עבר נשקפות פסגות מושלגות, בהן הפסגה הגבוהה ביותר ברכס, המתנשאת לגובה של 7,495 מ'. הפסגה, שבעבר נקראה פסגת קומוניזם, מהווה אחד מאתגרי הטיפוס הקשים בעולם, בעיקר בשל תנאי אקלים קיצוניים.

הנהר החוצה את עיירת הגבול חורוג

מחורוג ממשיכים דרומה לעבר גבול אפגניסטן, סמוך לגבול עם פקיסטן, אל העיירה לנגאר. זהו אזור הררי מאוד, כשמדרום מתנשאות פסגות של יותר מ-7,000 מ'. זה אחד מ"גגות" מרכז אסיה – גוש הררי עצום, שרק מעברים מעטים חוצים אותו, בהם מעבר קרקוראם בדרך המשי הדרומית ומעבר פמיר, ממנו החלה דרך פמיר החוצה את טג'יקיסטן בשולי הרכסים, ובה גם עובר הטיול שלנו.

מכאן חוזרים לחורוג ומשם בחזרה לעבר דושנבה ולמערב הרי פמיר – הרי הפאן הידועים ביפי אגמיהם, כפרי רועים וחקלאים טג'יקיים. הליכה על גדת אחד הגדולים שבאגמי ההרים, אגם אלכסנדר (איסקנדר קול), מזכיר פעם נוספת את אלכסנדר מוקדון, שחצה את ההרים הללו בדרכו מזרחה.

צילומים בכתבה: מויש מעוז, אייסטוק, INkubusse, GFDL, Caroline Gutman, cc-zero, פליקר – Jose Xavier Martin, Yodod, Joe Payrek

הפוסט הרי פמיר – בין דרך המשי לגג העולם הופיע ראשון במסע אחר

בעולם שבו המרחקים הולכים ומתקצרים, נראה שמטיילים מגיעים כמעט לכל פינה ולכל יעד, רחוק ככל שיהיה. לכן, משמח כל כך לגלות שעדיין נותרו יעדים בתוליים ולא מוכרים, כאלה שהטיול בהם הוא בגדר הרפתקה אמיתית, מאתגרת לעיתים, לא פשוטה רוב הזמן, אבל מספקת כל כך הרבה יופי והוד, שהמאמץ יותר ממשתלם. כזה הוא טיול הליכה בטג'יקיסטן, מדינה קטנה וההררית מאוד במרכז אסיה, בין אפגניסטן, קירגיזסטן, אוזבקיסטן וסין.

פסגות נישאות ואגמים צלולים מהווים רקע נפלא לטיול בטג'יקיסטן

כדי לנסות להבין את פני השטח, די אם נציין כי יותר ממחצית שטחה של טג'יקיסטן נמצא בגובה של 3,000 מ', כשגם אזורי העמקים נמצאים גבוה מעל פני הים. הרי פמיר, החוצים את טג'יקיסטן אולי פחות מוכרים לרובנו מהרי האלפים, אבל הם גבוהים מהם בהרבה. לשם השוואה: המון בלאן, הפסגה הגבוהה ביותר באלפים, מגיע לגובה של 4,808 מ', בעוד שאיסמעיל סומוני (שעד סוף שנות התשעים נקרא הר הקומוניזם) מיתמר לגובה של 7,495 מטר! מכאן אפשר להבין דבר מה על הנופים המלווים את הטיול כאן. אבל לא רק פסגות מהוות תפאורה רבת רושם, גם אגמים בצבע טורקיז מהמם, עמקים קרחוניים ומפגש עם תושבי כפרים מבודדים הם חלק בלתי נפרד מחוויות הטיול.

חוצים נהר על גשר חבלים

לא פשוט לטייל בטג'יקיסטן. שלא כמו מדינות המורגלות מאוד במטיילים זרים, בוליביה ונפאל, למשל, האופרציה כאן מסובכת יותר והתנאים קשים יותר. זהו לא "עוד טיול" וצריך להתארגן לו בצורה מיוחדת ומעמיקה. מהסיבה הזאת, מומלץ להצטרף לקבוצה מסודרת ומאורגנת, כשיש מי שדואג לכל הפרטים הטכניים, כמו למשל האשרה המיוחדת הנדרשת לרוצים להיכנס למדינה או המצב הביטחוני שאינו תמיד יציב. אתם הרי לא רוצים להגיע עד טג'יקיסטן ולגלות שהגבול אליה סגור.

פני השטח של טג'יקיסן הרריים מאוד, כשיותר ממחצית המדינה נמצא בגובה של 3,000 מ' מעל פני הים

לצד הרי פמיר (Pamir), שפירוש שמם הוא "גג העולם", שם הולם בהחלט, יש עוד רכסים הרים בטג'יקיסטן. הרי הפאן (Fan Mountains) שוכנים בצפון-מערב המדינה, על הגבול עם אוזבקיסטן. בהשוואה לפמיר, זהו רכס הרים "נמוך", כשהפסגה הגבוהה ביותר, צ'מתרגה, מתנשאת לגובה 5,490 מ'. טרק בהרי הפאן חוצה את השטח ממזרח למערב, בגובה ממוצע של 3,500 מ'. בין הפסגות המושלגות והמדרונות התלולים נמצאים עמקים ירוקים ואגמי טורקיז, ולזה נוסף האירוח המקומי המסורתי.

בית קטן לצד נהר שוצף. במהלך הטיול נתקלים ב"חוות בודדים" נידחות

הטיול נפתח בדושנבה, בירת טג'יקיסטן, שלמרות הזמן שחלף מאז התפרקות ברית המועצות, עדיין ניכרות בה השפעות המשטר הקומוניסטי. ביקור בשווקים העירוניים ולאחריו פרידה מהמראות הכרך. מכאן והילך – הטבע הוא השולט, ההתניידות נעשית בעזרת הרגליים והלינה באוהלים בלב כל היופי הזה או בבית מקומיים בכפר נידח. ומה רואים בדרך? אגמים, אגמים ועוד אגמים, נהרות, פסגות ועמקים. הנה טעימה מצולמת ממה שמצפה לכם בטרק בהרי הפאן בטג'יקיסטן:

ירוק, כחול, חום ולבן – הצבעים המלווים את הטרק

מפגשים עם התושבים המקומיים הם חלק בלתי נפרד מחווית הטיול בטג'יקיסטן

יותר כחול מכחול – אגם טורקיזי בין חמוקי ההרים

לינת שטח באוהלים. הכי קרוב לטבע הפראי

ילדה מקומית מציצה על המטיילים

עוד טרקים

הפוסט טרק בטג'יקיסטן – בין הרים לאגמים הופיע ראשון במסע אחר