מידע וטיולים בהרי ירושלים כאן

המרכז הקולינרי ביד השמונה

קפיצה של רבע שעה מירושלים או חצי שעה מתל אביב להרי ירושלים, והגעתם לגן עדן בשם יד השמונה – מושב המאוכלס בתושבים נוצרים ויהודים משיחיים, ברובם פינים, המתהדר כבר שנים רבות באירוח הכפרי שלו – מלון לוגוס ובו שוכן המרכז הקולינרי של לואיזה.

המרכז הקולינרי מתפרס על מספר תחומי הסעדה: ארוחות המלון, ארוחות בראנץ' (הידועות בכל האזור), אירועים חגיגיים, שירותי קייטרינג וטייק אוויי (בקרוב), וגולת הכותרת של אביב וקיץ 2024 – חופשת "טעם מקומי".

נוף מיד השמונה. צילום באדיבות לואיזה

ארוחת שף ממשק חביביאן

פתחנו בארוחת הערב של שף נדב מלין שהיתה הפעם על טהרת הירקות של משק חביביאן. כעשרים איש ואישה צבעוניים ומעניינים כמו האוכל עצמו התכנסו באווירה ירושלמית אינטימית לאפריטיף וגבינות משובחות ממחלבת בארי ברחבה החיצונית. בין הסועדים היו איש העסקים סמואל סמגד'ה ובת זוגו, הבעלים החביבים של סוכנות הנסיעות שר-אל, המתמחה בתיירות צליינית, ועטרה קניגסברג, עורכת דין ופעילה חברתית פמיניסטית, שהגיעה עם משפחתה המקסימה.

כשהחושך ירד נכנסנו לחדר האירוח והתקבלנו בחגיגיות על ידי הצוות המקצועי והחייכן, ומשם והלאה נחתו על צלחותינו ועל לשוננו, לקולות תשואות ומחיאות כפיים, מגוון מנות וטעמים משכרי חושים, שלוו ביינות שהותאמו למנות. בין השאר זללנו סלק שלם "מהשורש לעלה" שממנו הוכנו סשימי סלק מושחר, עלי סלק פריכים, גבעולי סלק מוחמצים, קרקר טף וסלק, פורל מהדן כבוש בסלק וקוקטייל קמבוצ'ה סלק. טעמנו גספאצ'ו חמציצים נדיר בטעמו, לחמים משובחים, שורש סלרי צלוי, אומצת חציל במיסו ועוד. גולת הכותרת, שעוררה קריאות התפעלות רמות וכמובן צילומים אינספור היתה "העונה כתמונה" – צלחת בצורת תמונה, או שמא תמונה בצורת צלחת, שעליה הונחו ביד אומן ירקות, שורשים, פקעות, גבעולים, עלים, פרחים ונבטים שיצרו ביחד קומפוזיציה של ציור אביבי מושלם לעין ולחיך. קינחנו עם בצק קרואסון עם מרנג וקרם ליים אגדי, עוגת סולת קלמנטינה וגלידת יוגורט משובחת מוואדי עתיר עם לימון כבוש.

ארוחת הערב של שף נדב מלין היתה הפעם על טהרת הירקות של משק חביביאן

גולת הכותרת, שעוררה קריאות התפעלות רמות וכמובן צילומים אינספור היתה "העונה כתמונה" – צלחת בצורת תמונה, או שמא תמונה בצורת צלחת

בראנץ' מגוון אצל לואיזה

בבוקר שוב נפגשנו, אחרי ליל לינה במלון, לבראנץ' עשיר ומגוון – ארוחה צבעונית, מזינה וטעימה המתקיימת במסעדה באולם רחב הידיים המשקיף על הנוף הירוק מסביב. האוכל כאן הוא חגיגה לעיניים ולחיך, ורובו הום-מייד ומבוסס על תבואת היצרנים שמסביב.

קרקר טף, לחמים עשירים, סלטים ערבים לחיך מהירקות של משק חביביאן, חמאה מותססת וחמאת שום שחור, גבינות מבארי, לאבנה עם יוגורט מוואדי עתיר, פורל מעושן מנחל דן, טחינה מאל יסמין מאבו גוש, ביצי חופש ממשק כרמלים, מטבלים על בסיס שמן זית, קיש בטטות ומלפפונים מוחמצים בתסיסה טבעית הם רק חלק ממה שמגישים כאן, בתצוגה צבעונית וטעימה עד מאוד.

את האוכל מלווה שתייה מגוונת: קמבוצ'ה היביסקוס ביתית, סיידרים של המתססה בנטף, יינות ממיטב היקבים בהרי יהודה ועמק האלה, חליטות תה נפלאות של SHALVATEA וקפה משובח מהפולים של אגרו קפה בעמק האלה. ומי שהיה לו מקום בבטן אחרי כל זה (למדנו להגיע עם מכנסיים רפויים ללא כפתורים) קינח עם טארט הדבש המעולה מדבש נטף ועוד שלל מנות אחרונות נפלאות המוכנות במקום על ידי הקונדיטור.

בראנץ' עשיר ומגוון – ארוחה צבעונית, מזינה וטעימה המתקיימת במסעדה באולם רחב הידיים המשקיף על הנוף הירוק מסביב

האוכל כאן הוא חגיגה לעיניים ולחיך, ורובו הום-מייד ומבוסס על תבואת היצרנים שמסביב. צילום באדיבות לואיזה

צילום באדיבות לואיזה

סיור קולינרי אצל יצרנים מקומיים

הסיור הקולינרי, החלק השלישי בחוויה, מתקיים בימי חמישי בבוקר מיד אחרי הבראנץ' בהרי יהודה ובעמק האלה בהובלת שפית עדי מוטיל, המתמחה בבישול טבעי. הסיור עובר במשקים של יצרנים מקומיים איכותיים בסביבת המרכז הקולינרי ומספר את סיפורם. בסיור טועמים את מרכולתם, לומדים על הכנת התוצרת, הערכים המובילים את המשקים, הקשיים והאתגרים העומדים בפניהם וכיצד מתמודדים אתם. הוא מלווה כמובן בטעימות וכן בשיח עם השפים נדב מלין ועדי מוטיל על קהילה, קיימות ומקומיות.

את המרכז הקולינרי של לואיזה מנהלת ענת לב ארי, שפית ידועה מאזור הרי ירושלים, שבבעלותה, יחד עם עמית כהן ובנה, שף נדב מלין, הקייטרינג המצוין של לואיזה, שנדד מאז שהוקם לפני כ-25 שנים בין בית זית לאבו גוש והגיע למלון לוגוס לפני כ 3 שנים.

המרכז הקולינרי של לואיזה רב גוני ומקורי ומתבסס על עקרונות תנועת הסלואו פוד (מזון איטי) העולמית, הדוגלת בצרכנות מוסרית וייצור סביבת מזון טבעית ובריאה, אותה הקים מחדש בארץ שף נדב מלין.

המטבח המקומי המשפחתי של לואיזה חרט על דגלו לקדם את התוצרת הקולינרית המקומית העונתית, תוך פיתוח ושמירה על קשר הדוק עם היצרנים המקומיים מהם נרכשים רוב חומרי הגלם של המטבח. כך נוצרת כלכלה שיתופית המבוססת על סחר ברטר ומערכת יחסי אמון קרובה בין העסקים המקומיים במטה יהודה בעיקר (אבל לא רק) לבין המרכז הקולינרי המשתמש בתוצרתם ומהווה צומת לאזור כולו.

בין היצרנים המקומיים שהמרכז עובד אתם ניתן למצוא את משק חביביאן, יקב קסטל, דבש נטף, יקב פלם, מזקקת הולנדר, גבינות ממחלבת בארי, טחינה יסמין מאבו גוש, מתססת נטף, מבשלת הבירה HATCH, חליטות התה SHALVATEA של יערן מבית זית ומוצרי חלב מפרויקט ואדי עתיר המשלב עבודה של בדואים ויהודים לקידום חקלאות בת קיימא.

שף נדב מלין, שלמד באוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה במחוז פיימונטה בצפון איטליה ובמרכז הקולינרי הבסקי בסן סבסטיאן בספרד, ביחד עם שותפיו, עובדים על התפריטים המיוחדים, הנשענים על התוצרת המקומית, שמוקדשים להם זמן ומחשבה רבים.

צילום באדיבות לואיזה

משק חביביאן. צילום באדיבות לואיזה

צילום: אסף קרלה

צילום: אסף קרלה

מידע ומחירים:

את החופשה הקולינרית המשובחת ניתן לקחת במלואה (ארוחת שף ברביעי, בראנ'ץ בחמישי בבוקר ואחריו סיור) או רק חלק ממנה, וכל שילוב בין רכיביה.
מומלץ מאוד לחובבי קולינריה, שקט וניתוק מהיומיום. חוויה מעולה ובלתי נשכחת.
כתובת מרכזית לכינוס: מלון לוגוס יד השמונה
החופשה הקולינרית, טעם מקומי:
בסוף השבוע האחרון של כל חודש (ימי רביעי וחמישי),
שעות וימי הבראנץ' הכללי:
בכל ימי חמישי ושישי בין השעות 10:00-14:00
תחילת הבראנץ' הכולל סיור:
יום חמישי ב 9:00 בבוקר
תחילת ואורך הסיור
9:30 בבוקר, ל5-6 שעות
מתאים ל:
קבוצות פרטיות וסגורות של 8-30 משתתפים.ות בתיאום מראש.
קבוצות של עד 25 משתתפים בסיורים פתוחים שיפורסמו מראש
לא מתאים לילדים, אין הליכה מרובה וכל נקודה מקורה או בחלל ממוזג .

הוראות הגעה

לכל נקודה נגיע ברכבים פרטיים או באוטובוס/מיניבוס בתוספת תשלום ובתיאום מראש.

מחירים

חופשה קולינרית מלאה, הכוללת ארוחה + לינה + בראנץ' + סיור – 1840 ש"ח לזוג

סיור + בראנץ' – 350 ₪ (כולל יין)

בראנץ' בלבד (כשרות של רבנות מטה יהודה) – 125 ₪ לאדם.

טלפון להזמנת מקום לבראנץ': 02-5942000 (יש להזמין מקום מראש)

טלפון לאירועים וחבילת הנופש: 02-5337120

* הארוחות הבאות יוקדשו לדגים מקומיים, גבינות מקומיות ובשרים ממרעה גולן ומקנה דקל בשילוב בירות ממבשלת HATCH.

———
הכותבת היתה אורחת של לואיזה

הפוסט טעם מקומי – חופשה קולינרית בהרי ירושלים הופיע ראשון במסע אחר

המקום הקסום הזה הוא יד השמונה, מושב שיתופי לא שגרתי בנוף המקומי. בראשית שנות השבעים הגיעה קבוצה של מתנדבים פינים לישראל והחליטה להשתקע כאן. במשך שלוש שנים הם חיכו לאישור ממשלתי, וכשזה הגיע הקימו ישוב קבע שיתופי וקראו לו יד השמונה, על שמם של שמונה יהודים שהוסגרו לנאצים בעת שחיפשו מקלט בפינלנד. ביישוב שהקימו בהרי ירושלים, בני הגרעין הפיני פתחו נגרייה ובית הארחה קטן, בקתות מעץ אורן הובאו באונייה מפינלנד והעניקו למקום מראה אירופאי-סקנדינבי. כמה שנים מאוחר יותר הצטרפה אל המייסדים הפינים קבוצה של יהודים משיחיים מישראל, והיום הם מהווים רוב כמעט מוחלט ביישוב, שגרות בו כ-60 משפחות.

פינלנד זה כאן (כמעט). הנוף מהמרפסת במלון כפרי יד השמונה | הצילומים בכתבה: רותם בר כהן

בית ההארחה הקטן הפך עם השנים למלון כפרי מקסים, שאירח בעיקר קבוצות של צליינים ותיירים מחו"ל ונותר בגדר סוד לציבור הישראלי. אלא שזמנים השתנו, ההגבלות על כניסת תיירים הותירה את הבקתות היפות ללא דורש ומלון יד השמונה קולט כעת באהבה אורחים ישראלים, שמגלים שממש לא חייבים לעבור בנתב"ג כדי ליהנות מאווירת חו"ל ממש כאן, בהרי ירושלים.

אל מלון יד השמונה נחזור בהמשך, בינתיים הנה כמה המלצות לדברים נהדרים שאפשר לעשות בסביבה הקרובה:

המשפחה שמייצרת אלכוהול מול הנוף

אזור שפלת יהודה ידוע ביקבים המצוינים שבו, פחות מוכרת המזקקה המשפחתית שנמצאת במושב בית מאיר. מזקקת הולנדר ממוקמת מול נוף מרהיב ומעבר לשנאפס וליקרים מעולים שמיוצרים כאן, יש גם סיפור משפחתי מרתק. אנחנו שומעים את הסיפור מפיה של רני הולנדר-מואטי, שמנהלת את המזקקה ביחד עם בן משפחתה מוטי בוקר. "הולנדר, שזה שם המשפחה שלנו, היא מזקקה חדשה-ישנה", רני אומרת. "אנחנו פועלים כאן ממאי 2019, אבל המשפחה שלנו מתעסקת בייצור אלכוהול מאז שנת 1930". הנה, בקצרה, חלק מההיסטוריה המשפחתית: בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת, ר' אייזיק הולנדר ואשתו איטל לאה, הקימו בעיירה הסלובקית ניטרה יקב ומזקקה. איטל לאה, שגם לאביה היתה מזקקה, שימשה כייננית הראשית של היקב. רני מספרת שלמשפחה היו שני יקבים, יקב גדול שסיפק יינות וליקרים לכל הסביבה וששמו יצא למרחקים, והשני – יקב קטן שבו ייצרו יין כשר, שחילקו בחינם ליהודים עניים בחגים.

טעימות של ליקרים ושנאפס במרפסת הצופה לנוף. מזקקת הולנדר

בתקופת מלחמת העולם השנייה, אביה של איטל לאה, ר' שיינפלד, שכאמור אף הוא עסק ביצור אלכוהול, החליט לעזוב את אירופה ולעלות לארץ ישראל. אניית המעפילים פנצ'ו, שבה הפליג, עלתה על שרטון מול חופי קפריסין ונסחפה לאי יווני קטן ונטוש. במשך 10 ימים שהו 500 הניצולים על האי הבודד עד שספינה איטלקית הבחינה בסדין לבן שעליו רשמו בפחם את האותיות SOS. הם חולצו ונלקחו למחנה מעצר בדרום איטליה. בשנים שבהם שהה במחנה, ר' שיינפלד עשה את מה שהוא ידע לעשות הכי טוב: מפחים ריקים הוא בנה מזקקה והחל לייצר אלכוהול עבור השומרים במחנה. וכך, כמו שרני אומרת, "הוא זיקק את דרכו במלחמה עד שעלה לארץ". בתמונה משנת 1941, שתלויה במזקקה בבית מאיר ושמופיעה בתוויות הבקבוקים שלה, נראה סבא רבא של רני לצד מזקקת הפחים שלו במחנה המעצר האיטלקי.

שנאפס של מזקקת הולנדר | צילום: איתי מוניקידם, באדיבות מזקקת הולנדר

בני המשפחה האחרים עברו עוד כמה גלגולים באירופה ובעקבות נפילתו של אחד מבניה במלחמת העצמאות, הם מחליטים לעלות לישראל. נדלג כמה עשרות שנים, שבהן המשפחה עסקה במסחר של משקאות ובשיפוץ של ציוד משומש ליצור מזון, אל שנת 2012, אז הם מחליטים להחיות את  החלום ולחזור למקורות. הם רוכשים ציוד זיקוק יד שנייה מרחבי העולם ומשפצים אותו, אלא שרגע לפני שהמזקקה בבית מאיר נפתחת האזור פורצת שריפה גדולה בהרי ירושלים ומכלה את השטח של המשפחה. החלום נדחה בעוד כמה שנים, עד שנת 2019, אז מזקקת הולנדר המחודשת נפתחה.

טעימות מול הנוף במזקקת הולנדר

את הסיפור המשפחתי המרתק, שמסופר ברוב חן והומור, אפשר לשמוע במהלך סיור במזקקת הולנדר. הסיור עובר בחללי הייצור, שם לומדים על תהליך הייצור של המשקאות השונים. בסופו מצפות טעימות של התוצרת על מרפסת נוף שצופה על ההרים מסביב. אני לא חובבת גדולה של ליקרים, אבל את אלה של הולנדר אהבתי מאוד. חיבבתי במיוחד ליקר אשכוליות אדומות וכשות ואת הלימון וג'ינג'ר. חברותי לסיור התלהבו מליקר קוקוס ודלעת. לצד השנאפס והליקרים הוגשו נשנושים נחמדים, בהם מקלות גריסיני וגבינות. אם אתם חובבי קוקטיילים, על המרפסת מוגשים גם קוקטיילים יצירתיים שכמותם מן הסתם לא טעמתם. למשל, ליקר קוקוס ודלעת עם רום כהה, מחית דלעת ואגוזי מלך, תפוז טרי, לימון, נענע וקינמון. אקזוטיקה מול הרי ירושלים.

• מזקקת הולנדר, הברוש 47, בית מאיר. טלפון: 02-6441084, אתר

מהשדה אל השולחן בעין ראפה

ארוחות farm to table, מהחווה (או מהשדה) אל השולחן, הם טרנד בינלאומי שצובר תאוצה גם אצלנו. הרעיון פשוט: שימוש במרכיבים מקומיים, כאלה שגדלים בשדות ובמטעים בסביבה הקרובהם, לצד מוצרים של צרנים אזוריים קטנים – גבנים, אופים, ייננים ועוד. האוכל שמתקבל בריא, טרי וטעים יותר, והנזק הסביבתי שנגרם מהובלת מצרכי מזון למרחקים, בכלי רכב או במטוסים, מצטמצם למינימום.

אחד המקומות המפתיעים לפגוש את הטרנד הזה בישראל הוא הכפר עין ראפה, שנמצא בין צובה לאבו גוש. בכפר התפתחו בשנים האחרונות יוזמות מעניינות שקשורות באוכל מקומי, ובראשן מסעדת רשטא, של השף רנאם ברהום.

את רנאם ברהום אנחנו פוגשים ליד המסעדה שלו ולפני שנכנס אליה לארוחת צהריים, הוא מוביל אותנו בדרכים תלולות להפליא, אל החקורה של איברהים. בדרך הוא מספר שבמשך שנים רבות תושבי הכפר עסקו בחקלאות, אבל בני הדור הצעיר יצאו ללימודים גבוהים ומצאו עבודות בתחומים שונים מחוץ לכפר. הוא עצמו הפך לטבח, עבד במסעדות נחשבות והיה בטוח שהגשים את  השאיפות המקצועיות. "כשהייתי ילד רציתי שסבתא תכין לי שניצל וצ'יפס לארוחת צהריים, התביישתי באוכל של סבתא שלי, שהייתה אופה פיתה בטאבון וסוחטת מעל עגבנייה שקטפה בשדה ליד הבית ומטפטפת עליה שמן זית". אלא שאז גילה שהשפים במסעדות בהן עבד דווקא חיפשו את שמן הזית, הדבש והתבלינים של הכפר, ולאט לאט התחיל להבין איזה אוצר נמצא במקום בו נולד.

עין ראפה. נוף משגע וחקלאות מקומית

ברהום חזר לעין ראפה, שיקם את תעלות ההשקיה הישנות והתחיל לגדל כבשים וירקות. ב-2017 פתח את מסעדת רשטא במרכז הכפר, מתחת למסגד, צמוד לשדות ולבוסתן, בהם הוא מגדל את רוב המצרכים שמשמשים אותו במטבח. דווקא הילד שחלם על שניצל וצ'יפס והתבייש בתבשילים של הבית, לא רק שהכניס לתפריט את האוכל של סבתא ואמא, הוא אפילו קרא למסעדה שלו על שם מנה מסורתית של אטריות ועדשים. המסעדה, שצברה קהל סועדים נלהב, לא רק מיישובי הסביבה אלא גם מתל אביב וירושלים, משתמשת בתוצרת שמגיעה מהשדות של הכפר ועשבים שברהום מלקט בהר הסמוך.

שף רנאם ברהום במסעדה שלו, רשטא. חזר לכפר ולשורשים החקלאיים

עוד אחד מאותם אנשים שחזרו לכפר ולמקורות הוא איברהים ברהום, המכונה רוברטו. איברהים, איש גדל גוף, בעל זקן ג'ינג'י פרוע וכובע בוקרים, למד כלכלה וניהול וחלם לגור ולעבוד בברלין. במקום זה מצא את עצמו עובד במרכז רפואי גדול בתל אביב, ובזמן שישב בפקקים בדרך לעבודה היה חולם על החלקה שלו על צלע ההר בכפר. אנחנו נפגשים ימים ספורים אחרי שעזב את העבודה בעיר הגדולה וחזר לחלקת האלוהים הקטנה שלו. לכוסות קטנות הוא מוזג תה מרווה שבישל על אש פתוחה, ומגיש צנצנת דבש מהכוורת שלו כדי להמתיק את המשקה.

איברהים ברהום בחלקה החקלאית שלו. עזב עבודה בעיר לטובת עבודת האדמה

הסוכה שבה אנחנו יושבים משקיפה על בתי הכפר, בצמוד לה איברהים מגדל כמה בעלי חיים: אווזים, כבשים, תרנגולות. החלקה שלו בנויה על טרסות תלולות, שמכל אחת מהן נפרשת תצפית יפה מקודמתה. באחת מהן יש באר, בשנייה עצי קלמנטינה וכוורות דבורים, כולל כאלה שהוא מגדל בכדי חרס, בדרך המסורתית. הדבש של הדבורים בכדים כהה יותר וטעמו עז יותר, הוא אומר.

בדרך למטה, בחזרה אל מסעדת רשטא, רנאם קוטף עלים שונים, שיתווספו לצנוניות מהגינה שלו ולפלחי קלמנטינה מהעץ של אברהים. כל אלה יהפכו עוד מעט לסלט ליקוט טעים להפליא, עליו הוא מגרר אבן יוגורט, לתוספת טעם. התפריט של רשטא כולל בין השאר מנות כמו קובה סינייה, ירקות גינה ממולאים באורז וטלה טחון, שיש ברק עם רוטב יוגורט חם, מסח'אן, סמבוסק חלקי פנים. לקינוח – כנאפה, קטאייף ואצבעות בקלאווה.

מסעדת רשטא, מהשדה לשולחן. למעלה: קובה סינייה, למטה: סלט ליקוט

• מסעדת רשטא, עין ראפה, פתוח לארוחות צהריים וערב (עד השעה 21:00) בימים שני – שבת, סגור בימי ראשון. טלפון: 02-994-8520, אתר

בעין ראפה יש עוד הרבה מה לראות והרבה סיפורים לשמוע. כך, למשל, יאסר והאשמיה, שמארחים בביתם ופורסים בפני המבקרים עולם שלם של טעמים וצבעים, עם תוצרת מחומרי גלם ייחודיים וסיפורים על תקופות שונות בחיי הכפר.

איך אפשר בלי יין מקומי?

כפי שכבר הזכרנו, שפלת יהודה הפכה לאזור יין חשוב עם עשרות יקבים מוצלחים. האיש שפרץ את הדרך לאחרים הוא אלי בן זקן מיקב קסטל. בן זקן, יליד אלכסנדריה במצרים שעבר להתגורר באיטליה, עלה לישראל עם אשתו בשנות ה-70. הוא פתח מסעדה איטלקית בירושלים ובמקביל נטע בחצר האחורית בביתו שברמת רזיאל ענבי יין. מה שהתחיל כתחביב הפך לעסק מצליח, עם יינות שזכו לשבחים רבים גם בחו"ל.

יקב קסטל מייצר כיום 400,000 בקבוקים בשנה, כשליש מהם לייצוא במדינות כמו ארצות הברית, יפן, אנגליה וצרפת. כל הכרמים של היקב נטועים באזור, בצובה, מעלה החמישה, אבו גוש, נווה אילן ובית מאיר. לפני שש שנים עבר היקב ממקומו המקורי ברמת רזיאל למבנה גדול וחדיש ביד השמונה. ברמת רזיאל משפחת בן זקן פתחה יקב בוטיק, שמייצר כמות מצומצמת של יינות תחת השם יקב רזיאל.

יקב קסטל ביד השמונה. למעלה: מרכז המבקרים, למטה: חדר החביות

בהזמנה מראש, אפשר לבקר במרכז המבקרים של יקב קסטל ביד השמונה. מתחילים בסיבוב ביקב מלווה בהסברים, יורדים למרתף החביות ומשם עוברים לטעימת יינות. הסיור מתקיים בימים ראשון עד חמישי בשעות 10:00, 12:00 ו-15:00, בימי שישי ב-10:00 ו-12:30 מתקיימות טעימות ואפשר להוסיף להן ביקור קצר במרתף החביות (המלצה שלנו: אל תוותרו על מרתף החביות, הוא מדהים!). במזג אוויר נעים אפשר לשבת באחד השולחנות שבחוץ, להזמין בקבוק יין ופלטת גבינות ולהתענג על הנוף הנפלא. סיור וטעימות עולה 130 שקל לאדם; טעימות – 80 שקל לאדם, פלטת גבינות זוגית – 79 שקל. בהזמנה מראש. טלפון: 02-5358555, אתר היקב, לתיאום ביקור לחצו כאן

הכל אודות אמא

נסיעה קצרה מיד השמונה תביא אתכם לפארק כרמים, מתחם חדש יחסית ליד קיבוץ קריית ענבים, הכולל מסעדות, שוק קולינרי מקורה, חנויות ופארק שעשועים גדול. מסעדת אמא הוותיקה מירושלים פתחה כאן לאחרונה סניף חדש, עם אוכל ביתי מצוין.

מסעדת אמא, למי שלא מכיר וקשה להאמין שיש מי שלא מכיר, היא מסעדה משפחתית שנפתחה בירושלים בראשית שנות ה-80 בכניסה לעיר. מרים בנימין, שנולדה בכורדיסטן, פתחה אותה יחד עם בעלה עמרם, שנולד בעירק, והשניים בישלו את האוכל שהכירו מהבית. הבן יורם הצטרף אליהם למטבח וכיום גם לדור השלישי, הנכדות של סבתא מרים, יש נציגות במסעדה. בתפריט, גם במסעדה הירושלמית וגם בסניף החדש בקריית ענבים, יש ייצוג נכבד לקובה מסוגים שונים, בהם קובה חמוסטה, קובה נבלוסיה (עם מעטפת בורגול במקום הסולת המוכרת) וקובה צמחונית; ויש גם ממולאים שונים (פלפל, כרוב, קישוא, בצל, סלק, עלי גפן ועוד), קציצות ברוטב עגבניות, קבב טלה, אנטריקוט ועוד. יורם בנימין, הבעלים, מספר לנו שבינתיים מסעדת אמא בפארק כרמים מגישה את אותו תפריט כמו של אחותה הירושלמית, אבל יתכן שבעתיד יתווספו מאכלים נוספים לתפריט.

מנות בסניף החדש של מסעדת אמא בקריית ענבים

אנחנו אכלנו ארוחה נהדרת בסניף החדש, שכללה ממולאים, קובה חמוסטה במרק חמצמץ, קובה חאלד עם מעטפת של אורז פריך, נתחי פרגית ברוטב שום ועוד כמה מטעמים מבית אמא, לו רק היתה לנו אמא מכורדיסטן. את הארוחה ליווינו בשרדונה של יקב צובה וקינחנו בתה שחור עם קינמון והל. יצאנו בצעד מתנדנד אל הלילה הקר של הרי ירושלים, מוכנים להתכרבל בבקתת העץ שלנו ביד השמונה.

לילה ביער מול הנוף

בסופו של יום עמוס בטיולים וחוויות קולינריות חזרנו אל מלון יד השמונה. המלון נמצא בגובה של 700 מ', מוקף בעצי יער ובשטחים מטופחים. יש בו 41 חדרי עץ, העשויים מאורן פיני, נוחים ונעימים מאוד. במלון ייפתח בקרוב אגף חדש עם חדרים בבנייה קונבנציונלית, אבל כמו שראינו מהצצה קצרה, אין שום דבר קונבנציונלי בחדרים עצמם. אלו חדרי בוטיק מרווחים מאוד, מעוצבים להפליא, עם מרפסות שמשקיפות על נוף פנורמי של ההרים והשפלה ועד הים.

מלון יד השמונה והנוף הנשקף ממנו. מושלם לאוהבי טבע שמחפשים מקום שקט ואווירה מיוחדת

עוד במתחם המלון: סאונה פינית אמיתית, חדר כושר, אולמות כנסים ומסעדה שבה מגישים ארוחת בוקר טובה כל כך עד ששווה להתעכב עליה. על ארוחת הבוקר מנצח השף נדב מלין מקייטרינג לואיזה. מלין, שלמד בישול באוניברסיטה למדעי גסטרונומיה בצפון איטליה ועבד בין השאר במסעדת מוגריץ המהוללת בסן סבסטיאן, דוגל במטבח מקומי ובבישול איטי (slow food). נאמן לדרכו, בארוחת הבוקר שבנה עבור המסעדה במלון יד השמונה תמצאו ביצי חופש, גבינות של גבנים  מקומיים, דבש מכוורות בנטף, בורקס שנעשים במקום, סלטים מירקות אורגניים שגדלים בסביבה ומיני מעדנים מתוצרת הארץ. "אני שואף ל-100% חומרי גלם טהורים", הוא אומר. אפילו הקפה שתשתו בארוחת הבוקר מקורו בארגון של סחר הוגן והפולים נקלים בבית קלייה בשריגים.

שף נדב מלין מקייטרינג לואיזה, ממובילי הזרם של בישול איטי בארץ | צילום: אסף קרלה

את האוכל של נדב מלין ואת המוצרים המקומיים שהוא דוגל בהם תוכלו לפגוש גם בירושלים, בעדניה, מרכז קולינרי שעושה שימוש בחומרי גלם ומוצרים של חקלאים ויצרנים מקומיים ומשלב אותם בתפריט "מהשדה לשולחן". המקום צמוד למשתלה מקסימה ובמרחק כמה צעדים מהגן הבוטני, שגם בו מומלץ מאוד לבקר.

לפני שאנחנו נפרדים מיד השמונה ויורדים בצער מההר, אנחנו יוצאים לסיור בגן התנ"כי הצמוד למלון. אם, כמונו, חשבתם שמדובר בגינה שבה מגדלים כמה צמחים שמוזכרים בתנ"ך, מצפה לכם הפתעה של ממש. בשטח של שמונה דונם, על גבי טרסות רחבות שבהן שתולים צמחי תבלין ומרפא משולבים ממצאים ארכאולוגיים אותנטיים שהתגלו ברחבי הארץ. באתר משוחזרים בית כנסת, מערת קבורה, מקווה, בית בד, גת לדריכת ענבים ועוד, המראים את אורח החיים בתקופת המקרא. אפשר לסייר בגן באופן עצמאי או להצטרף לסיור מודרך (בתשלום) בהזמנה מראש. בשטח הגן ובאולמות הכנסים של המלון ניתן לערוך אירועים פרטיים ועסקיים.

הגן התנ"כי ביד השמונה. ממצאים ארכאולוגיים מרחבי הארץ נטועים בלב נוף יפהפה

• מלון יד השמונה, טלפון: 02-5942000, אתר

הפוסט הרי ירושלים: חו"ל פינת כביש 1 הופיע ראשון במסע אחר

עוד במסע אחר:
מערות בשפלת יהודה
מערות יפות בעולם

ממגרש החנייה ועד לכניסה אל מערת הנטיפים המצויה במורדות המערביים של הרי ירושלים, לא הרחק מנחל שורק, יש כ-150 מדרגות. לרדת בהן זה נחמד ואפילו נעים. העלייה, בדרך חזרה, קצת פחות, במיוחד אם אתה מבקר שם בצהרי יום חם. אולי לשם כך הותקנו לאורך הדרך שלטים קטנים המנוסחים ברוח אופטימית שמספקים מעט מידע על האתר, וגם מבשרים לך כמה קלוריות הורדת בדרך(!) בנוסח: 50 מדרגות שקול לארטיק שוקולד, או משהו כזה.

אבל אתה לא מגיע למערה הנטיפים הייחודית הזאת כדי להוריד קלוריות. גם אם היא איננה בין המערות הגדולות בעולם, היא בהחלט בין המרשימות שבהן. "אין אדם נכנס לאותו נהר פעמיים" אומר אותו משפט המיוחס (בטעות) לפילוסוף היווני הרקליטוס, קל וחומר למערת נטיפים פעילה. הסיבה היא כמובן העובדה שהיא משתנה כל העת.

הנטיפים הראשונים במערה החלו להיווצר לפני מעל ל-5 מיליוני שנים. תהליך היצירה מתרחש כאשר מים פוגשים גז – פחמן דו חמצני הנמצא באוויר ובקרקע ויוצרים חומצה פחמתית שממיסה את סלע הגיר. לאורך השנים, המפגש הכימי הזה חורץ ומחורר את הסלע וצר צורות באבן. טיפות מים עם החומר הגירי המומס נתלות בתקרת המערה ונוטפות כלפי מטה כשהן מוזנות כל העת במי גשם המחלחלים מלמעלה. הטיפות נוטפות ומתקשות עם הזמן בגלל איוד המים – ומדובר בזמן איטי במיוחד, ויוצרות מה שמכנים סטלקטיט, או נטיף. הוא הולך וגדל, ומתארך כמו חָרוּט הפוך כלפי מטה, בקצב שבין עשירית המילימטר עד 2-3 מ"מ לשנה לערך.

במקביל או שלא במקביל, בקרקעית המערה ניקוות שלוליות מאותה תמיסה גירית שעשויות לגדול, להיערם ולהתקשות כדי ליצור מה שמכונה: סטלגמיט, או זקיף. כאשר זקיפים מקרקעית המערה פוגשים בנטיפים היורדים מתקרתה אנחנו מקבלים עמודים.

מערת הנטיפים שורק הידועה גם בשם מערת אבשלום התגלתה באקראי לפני כמחצית המאה במהלכם של פיצוצים שנערכו במסגרת עבודות חציבה באזור רווי סלעי גיר ודולומיט. הנתונים שלה מרשימים; אורכה כ-91 מטרים, רוחבה כ-80 מטרים וגובהה 15 מטרים. דמו לעצמיכם חלל ענק וסגור בנפח של כ-25,000 מטר מעוקב, עמוס נטיפים, זקיפים, עמודים, אלמוגי מערה ושאר צורות אקזוטיות שונות ומשונות.

כל התמונות המלוות את הרשימה הזאת צולמו במהלך חודש מאי 2021. עוד כמה אלפי שנים, בהנחה שעדיין תהא קיימת, תיראה המערה הזאת שונה לחלוטין. סביר בהחלט להניח שמבין הנטיפים והזקיפים במקום יצוצו להן דמויות אחרות, מן הסתם, מוזרות לא פחות.

——-

מחוץ למערה, אין רמז על הקורה פנימה

מפת אזור מערת שורק

פרטים על שעות פתיחה וביקורים במערה https://bit.ly/2Ra39lw

ווייז: מערת הנטיפים שמורת טבע

לבלוג של עמי בן בסט

—————–

תודה לדניאלה ולגבריאלה, שמורת טבע, מערת הנטיפים, רשות הטבע והגנים.

הפוסט ביקור-צילום במערת הנטיפים הופיע ראשון במסע אחר

זאת בדיוק הסיבה שאני אוהבת כל כך את פסטיבל האוכל הכפרי במטה יהודה, שפעם בשנה מאפשר להכיר בשלניות ובשלנים, מכל הדתות והעדות שמרכיבות את הפסיפס האנושי המקומי, ולטעום את האוכל שהם מבשלים לבני המשפחה שלהם, מאכלים שלא תמצאו בשום מסעדה טרנדית בעיר הגדולה. הפסטיבל מתקיים כל שנה באביב, כשהאזור של עמק האלה והרי ירושלים מתכסה במרבדי פריחה יפים כמו חלום, סיבה מצוינת להגיע לכאן לטיול שמשלב אוכל מגוון וטעים להפליא.

ביקור בחממה של אוקי ממושב זכריה. לפעמים חשוב להיזכר מאיפה מגיע האוכל לצלחת | צילום: רותם בר כהן

בשנת 2020, שהיא גם השנה ה-20 לקיומו של הפסטיבל, האביב היה מאוד לא שגרתי כזכור. לכן, באופן יוצא דופן, פסטיבל האוכל הכפרי מתקיים השנה באוגוסט. וכיוון שכך, הפוקוס זז אל שעות אחרי הצהריים והערבים, כשפחות חם. האירוח הוא בהתאם לתו הסגול, בקבוצות קטנות ותוך אימוץ הסלוגן "מארחים בטוח באוויר הפתוח" – על מרפסות, בחצרות הבתים ובגינות.

לקראת הפסטיבל, יצאנו לסיור מקדים. הנה כמה מקומות שבהם גם אתם תוכלו לבקר (רבים מהם פתוחים גם במהלך השנה, בתיאום מראש). פרטים נוספים על הפסטיבל והמשתתפים בו תמצאו במסגרת בסוף הכתבה.

עין ראפה: הכי רחוק מהחומוס של השכנים

אין מטייל שלא עצר בדרך לירושלים או ממנה באבו גוש כדי לאכול חומוס, אבל הרבה פחות יודעים שבדיוק מהצד השני של כביש 1 נמצאים שני כפרים צמודים, עין נקובא ועין ראפה, ששמותיהם מרמזים על המעיינות הרבים בסביבתם והם מציעים חוויות קולינריות שונות מאוד מהחומוס של השכנים…

אנחנו התמקדנו בכפר עין ראפה, שיש בו כמה מסעדות מצוינות, לצד אירוח ביתי המאפשר להכיר מקרוב את החיים בכפר. אל שתי המסעדות הוותיקות יותר – רשטא של השף רנם ברהום ומאג'דה של מיכל ברנס ויעקב ברהום – הצטרפה לאחרונה מסעדת שנקליש, הנקראת על שם הגבינה הסורית, שמככבת בכמה מהמנות. "למדתי להכין שנקליש מסוראייה, חמותי, שהיא סורית במקור", מספרת הנא, בעלת המסעדה. את השנקליש היא מכינה במו ידיה מדי יום והגבינה המלוחה מופיעה במנות כמו סלט שנקליש וטאבון שנקליש (בצל, פטריות וגבינת שנקליש על פיתה בטאבון) ובארוחות הבוקר המושקעות.

הנא וכמה מהמנות במסעדת שנקליש | צילום: רותם צדקה

עוד מנות נהדרות: לחמה עוורקה – קבב טלה עטוף בעלי גפן ברוטב עגבניות; קלאייה – בשר טחון עם עגבניות וטחינה; עוף בטאבון ועוד. את האוכל מומלץ ללוות במשקה היביסקוס מרענן שהנא חולטת ואל תשכחו להשאיר מקום לקינוח, בין השאר יש כאן כנאפה בגרסה קצת שונה מהמוכרת, מטבק (בקלוואה חמימה עם כדור של גלידה מחלב עיזים), ליאלי לובנאן (פודינג סולת, המוכר גם בשם לילות בירות) ועוד.
• טלפון: 072-2811738, פייסבוק

קינוחים בשנקליש. שווה להשאיר מקום! | צילום: רותם בר כהן

ואם הגעתכם לעין ראפה, נצלו את ההזדמנות כדי להכיר את הכפר ואת אנשיו. החיים בלבנט הוא מיזם האירוח של יסמין ומוסא. יסמין האנגליה, ששהתה שנה בישראל במסגרת לימודיה האקדמיים, למדה ערבית והתאסלמה עוד במולדתה, ואז חזרה כדי להתחתן עם מוסא, בן הכפר, ויחד הם הקימו כאן משפחה ובית. השניים מארחים בגן היפה שלהם, שמעוצב כגן אנגלי, עם מאכלים שיסמין למדה לבשל מחמותה ומנשות הכפר האחרות וסיפורים מרתקים על החיים בעין ראפה, על ההיסטוריה והתרבות המקומית ועוד. מלבד אירוח ביתי, יסמין גם מדריכה טיולים בכפר ובטבע היפהפה מסביב ובתיאום מראש אפשר לשלב בין שני הדברים.
• טלפון: 052-8283710 ,052-2878951

יסמין, מוסא והילדים. הזדמנות לפגוש את תושבי הכפר, לטעום ולשמוע סיפורים מרתקים | צילום: אלדד מאסטרו

הקובה החלבית של לילי עזיז

לילי עזיז היתה בת שלוש כאשר משפחתה עלתה לארץ מכורדיסטן, בתחילת שנות החמישים. "עלינו לארץ בלי שום דבר, ממש חסרי כל, אפילו את הבגדים החמים השארנו מאחור כי אמרו לנו שבישראל חם", היא מספרת ותוך כדי כך בוחשת את נוזל לבן מנוקד בעשבי תיבול בסיר גדול. בידה האחת היא מרימה צלחת עמוקה, וביד השנייה מוציאה כדורי קובה לבנים מהסיר אל הצלחת ויוצקת מעליהם את הרוטב. זה המפגש הראשון שלי עם קובה חלבית, ממולאת בחמאה וצפה ברוטב שמנתי טעים להפליא. והטעם? מושלם ביום קיץ חם.

לילי עזיז במרפסת ביתה. אוכל כורדי אותנטי | צילום: אלדד מאסטרו

לילי מארחת בביתה לאורך כל השנה (בתיאום מראש), לרוב היא מגישה ארוחות בשריות, אבל בפסטיבל היא תגיש אוכל חלבי, כמתבקש במזג אוויר חם כל כך. בין השאר, אפשר יהיה לטעום אצלה את הקובה החלבי הנהדר, קאדה במילוי גבינות, חמוצי הבית ומנות נוספות מהמטבח הכורדי.
• רחוב הזית 164, זכריה. טלפון: 050-7380869,  02-9917379. בית שומר שבת.

קערת קובה חלבי. אם אתם מכירים רק את הגרסה הבשרית, מחכה לכם הפתעה משמחת | צילום: רותם בר כהן

איזי ריידר: אקסטרים, אבל בשקט

אחרי כל כך הרבה אוכל, ובדרך לעוד כמה וכמה מנות טעימות, צריך לחלץ עצמות. איזי ריידר עמק האלה הוא מיזם מקומי של טיולי שטח בכלים חשמליים חדשניים, מעין שילוב של קורקינט חשמלי וסגוויי, אבל עם ארבעה גלגלים וכיסא. אפשר לנסוע עם הכלי הזה, שהוא המצאה ישראלית, בדרכי עפר ובמסלולים מאתגרים באזור עמק האלה ויער בריטניה, והכל בשקט ובלי להרעיש. אחת החוויות המהנות ביותר, שמוצעת במהלך הפסטיבל, היא רכיבה בין ובתוך החממות של אוקי ממושב זכריה, שמגדל עגבניות ופלפלים בקיץ ופרחים בחורף. "זהו שטח חקלאי אמיתי, לא בשביל תיירים", הוא אומר ופורש ידיים לצדדים, אל השורות האינסופיות בחממות שלו. החוויה כוללת נסיעה ברכבי השטח החשמליים, ביקור בחממות, סיפורי חקלאות, טעימת ירקות היישר מהשיח ועוד. ובמשך כל הזמן הזה, בקדרה גדולה בלב החממה, מתבשלת שקשוקה נהדרת מירקות שנקטפו ממש כאן, סיום מושלם לטיול השטח.

שקשוקה מירקות הגדלים בחממה, ברקע – כלי חשמלי של איזי ריידר | צילום: אלדד מאסטרו

באיזי ריידר אפשר לרכוב מגיל 16, ילדים מגיל שלוש ומעלה יכולים לרכוב ביחד עם הורה. בתיאום מראש.

• טלפון: 050-9919932, 050-5231231. אתר

אישלחם: סיפורו של נחתום

הפתגם הידוע אומר שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אז אנחנו נשמח להעיד עליה. אם להגיע מיד לשורה התחתונה: הלחמים של אישלחם הם מהטובים שאכלנו, ונפלאים לא פחות מהם המאפים המתוקים והמלוחים. אישלחם (במילה אחת ובלי ה' הידיעה) הוא אייל תמיר, שהגיע לאפייה כמעט בטעות, אחרי שטעם לפני שנים אחדות קרואסון נהדר והחליט שזה מה שהוא רוצה לעשות בחיים…

אייל תמיר, הלא הוא אישלחם. תפנית מקצועית בזכות קרואסון מושלם | צילום: אלדד מאסטרו

כל הלחמים שהוא אופה הם לחמי מחמצת, ללא שמרים, מחומרים טבעיים בלבד. במהלך השבוע אפשר לקנות במאפייה שלו לחמים (כוסמין, כוסמין וזעתר, שיפון, פרג ואגוזי לוז ועוד), באגטים וקרואסונים. בימי שישי נוספות חלות, לחמניות ומאפים שונים. אל תמהרו לקנות וללכת, במרפסת של המאפייה, שמשקיפה לנוף מרהיב, אפשר לשבת עם קפה וקרואסון כל כך טעים, שאולי גם אתם תשקלו הסבה מקצועית…
• מושב תעוז, משק 31, טלפון: 054-8115272

לחמים של אישלחם. לחמצי מחמצת מחומרים טבעיים | צילום: רותם בר כהן

בתמונה הפותחת: מנות ממסעדת שנקליש בעין ראפה, צילום אלדד מאסטרו

הפוסט מטה יהודה: לטייל, לאכול, לשוחח הופיע ראשון במסע אחר

כשהתפנתה מעבודתה כאחות במרפאת העיניים של בעלה, רופא העיניים הנערץ ד"ר אלברט טיכו, יצאה עם נהג שהוביל אותה לנופי הרי ירושלים. שם בנוף הפתוח, בחורש הטבעי, בטרם ניטעו האורנים, ישבה על כיסא עם שמשייה ורשמה.

ועכשיו אני, ללא נהג צמוד, מצויד בתעודת עיתונאי של מסע אחר, בעיצומם של ימי בידוד וקורונה, יוצא בטרם זריחה אל האזור של נחל שורק וסמוך לעין כרם, עם שתי מצלמות, מצויד בעדשות טלה ובעדשה רחבה. בודק ערב לפני שהלחות מתאימה.

ובדרך כלל לא טועה…

ערפל הבוקר שנוצר עם שחר והתפוגגותו האטית עם עליית השמש מציב לי נופים רבי קסם אותם אני שב וחוזר ומצלם באינטנסיביות כבר למעלה מעשור.

בטרסות האלו אני מגלה עצי זית עתיקים ורחבי גזע שבנו בהם מילוי אבנים כדי לשמור עליהם, מגלה עצי זית דקי גו ואלו עצי הזית האירופי, זיתי הבר של ארץ ישראל, בהם הפרי לא אכיל, אך העץ יכול לשמש ככנה לעצי הזית שיתנו פרי.

הגזע המסוקס, שימש בעבר ליצירת תעשיית מזכרות ענפה. מזכרת מארץ הקודש.

הזית מופיע במקרא, ובמקורות היהודיים הקדומים. משל יותם: "הלוך הלכו העצים למשוח להם מלך ויאמרו לזית מלכה עלינו. ויאמר להם הזית החדלתי את דשני אשר בו יכבדו אלוהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים" [שופטים ט' 9]

ופסוק המתאר את אופן תפוצתו של הזית, שתילים מסביב לגזע: "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" [תהילים קכח ג]

החורף המבורך של שנת 2020, עם כמות גשם מעל הממוצע ותפזורת מעולה לאורך חודשים רבים (אגב, רובם בסופי שבוע) העניקה לקרקע חיוניות שהרבה שנים לא זכיתי לראות, פריחה נהדרת וכרי אחו דשנים. עצי הזית זכו לסביבה פורחת וירוקה.

הנה לפניכם מסע אל טרסות, עצי הזית וכל הסובב אותם, אביב 2020:

הפוסט מלך העצים: עצי הזית בנוף ירושלים הופיע ראשון במסע אחר

ד"ר חמודי חלאילה וד"ר יעקב ורדי, מנהלי החפירה במוצא מטעם רשות העתיקות, ביישוב שנחשף | צילום: יניב ברמן, רשות העתיקות

האתר שהתגלה ממוקם באזור של מעיינות כחמישה קילומטרים מערבית לירושלים, על גדת נחל שורק בסמוך לדרך הקדומה שהובילה מהשפלה לירושלים. תנאים אופטימליים אלה היוו גורם מרכזי להתיישבות ארוכת טווח באתר, עוד מהתקופה האפיפלאוליתית – לפני כ-20,000 שנים, ועד ימינו.

צלמית (פסלון) בת 9,000 שנה המתארת פני אדם | צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

לדברי מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, ד"ר חמודי חלאילה וד"ר קובי ורדי, זו הפעם הראשונה שמתגלה בארץ יישוב בממדים כאלה מהתקופה הניאוליתית – לפני 9,000 שנה. לדבריהם, חיו כאן 3,000-2,000 תושבים לכל הפחות – סדר גודל המקביל לעיר בימינו. בחפירות נחשפו מבנים גדולים, הכוללים חדרים ששימשו למגורים, וכן מתחמים ציבוריים ואזורי פולחן. בין המבנים נחשפו סמטאות, המעידות על תכנון מתקדם של היישוב. במבנים נעשה, לעתים, שימוש בטיח ליצירת רצפות ולאיטום מתקנים.

פסלון פרהיסטורי של שור | צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

ובמקום שבו אנשים חיים יש גם מתים: החוקרים מספרים כי באתר נחשפו קבורות בין הבתים ובתוכם, כאשר בחלקן הונחו מנחות קבורה שונות – חפצים שימושיים או יקרי ערך, אשר האמינו שישרתו את המת בעולם הבא. "מנחות קבורה אלה מעידות שכבר בתקופה קדומה זו, יושבי האתר קיימו יחסי סחר עם מקומות רחוקים. בין היתר, נמצאו בקברים פריטים ייחודיים מאבן שמקורה לא ידוע, פריטי אובסידיאן (זכוכית געשית) מאנטוליה, וקונכיות שחלקן הובאו מהים התיכון וחלקן מהים האדום. בחפירה נמצאו צמידי אבן במספר סגנונות, אשר עוצבו ביד אמן. "על פי גודל הצמידים, אנו משערים שענדו אותם בעיקר בשלב הילדות", אומרים החוקרים. "כן מצאנו חרוזי בהט שעובדו בקפידה, ותליונים וצמידים שאותם הכינו מצדף אם הפנינה".

צמידים רבים נמצאו באתר, לפי הגודל נראה כי היו של ילדים | צילום: יניב ברמן, רשות העתיקות

בכל אזורי החפירה נחשפו כלי צור רבים שיוצרו באתר, בהם אלפי ראשי חץ ששימשו לציד ואולי גם ללחימה, גרזנים ששימשו לכריתת עצים, וסכינים מצור. בתוך היישוב נחשפו מחסנים בנויים, שהכילו כמות אדירה של קטניות, בהם בולטים זרעי עדשים. השתמרות הזרעים מעוררת השתאות לאור גיל האתר. ממצא זה, מלמד על עיסוק אינטנסיבי בחקלאות. בנוסף, ניתן להסיק שמהפכת הביות הגיעה לשיאה בשלב זה: עצמות בעלי החיים באתר, מעידות על כך שאנשי היישוב הלכו והתמחו ברעיית צאן, ומקומו של הציד בכלכלת הקיום הלך והצטמצם.

חנית מתקופת הברונזה התיכונה שנקברה כמנחת קבורה בקבר לוחם | צילום: יניב ברמן רשות העתיקות

לדברי החוקרים, חשיפת האתר הענק במוצא "מעוררת עניין גדול בעולם המדעי, והיא משנה את מה שהיה ידוע לגבי התקופה הניאוליתית באזור. עד כה, האמינו שאזור יהודה היה ריק, ושאתרים בסדר הגודל הזה התקיימו רק בעבר הירדן או בצפון הלבאנט. במקום חלל יישובי מתקופה זו, נמצא אתר מורכב, שבו כלכלת קיום מגוונת, וכל זה רק עשרות סנטימטרים מתחת לפני השטח. כל הממצאים תועדו בטכנולוגית תלת-מימד חדשנית, כך שנוכל להמשיך ולחקור את האתר גם בסיום החפירה".

בתמונה הפותחת: היישוב הענק מהתקופה הניאוליתית שהתגלה ליד ירושלים, צילום אווירי: איל מרקו, רשות העתיקות

הפוסט התגלה היישוב הפרהיסטורי הגדול בישראל הופיע ראשון במסע אחר

להגדלה ודפדוף לחצו על התמונות

הקודם

1בתוך5

הבא

בסמוך לדרך העולה לירושלים, במושב בית מאיר נמצא מקום ייחודי: המחסן של סבא. המקום יעניין במיוחד כל מי שיש לו חיבה לנוסטלגיה או לארץ ישראל הישנה והטובה. במחסן גדול ששימש בעבר כלול תרנגולות מונחים אלפי חפצים ומוצגים מראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל ומימיה הראשונים של המדינה. את המקום הקימו יעקב ודבי קלי שמתגוררים במושב בית מאיר. יעקב, מספר סיפורים מדופלם, מעביר למבקרים במקום אנקדוטות היסטוריות דרך סיפורי החפצים שנאספו לאורך השנים.

חפצים מספרים

אצל משפחת קלי, אומר יעקב, לא זורקים חפצים בקלות, ומאז ומתמיד אהבו לאסוף. קלי מספר על אביו שלא זרק שומדבר ונהג לאסוף דברים. סבו של קלי, יעקב אופניהימר, היה קניין לבתי אוצרות בגרמניה, וקלי מציד יצירות אמנות שהספיק לקנות לפני השואה. בני הזוג קלי מציגים במקום חפצים שאספו הסב והאב, וכמובן חפצים שאספו בעצמם לאורך השנים. בחצר המוזיאון המאולתר מוצגים גם כלים חקלאיים. קבוצות מאורגנות ויחידים מבקרים במחסן של סבא ולפעמים קלי, מספר סיפורים מיומן, מוזמן להרצות במקומות אחרים והוא מופיע מלווה במזוודה מלאה בחפצים.

בין המוצגים במקום: תעודת שחרור ממשטרת פלשתינה שניתנה לדודו של קלי, כשסיבת השחרור הכתובה בה היא סיום המנדט הבריטי, שטיח עם דמותו של הרצל שנוצר ככל הנראה בבצלאל של פעם, רובה המיוחס כאן לצבא נפוליאון, וגם חפצים יומיומיים המוכרים למבוגרים שבינינו – כמו פרימוס, קרש כביסה, מטחנות קפה, מכונות כתיבה ועוד. אפשר, בתיאום מראש, להזמין "סיורים" בנושאים שונים:

סיור היכרות למתחילים; סיור מהתנ"ך ועד הפלמ"ח, וגם היום; סיור המטחנה של המדינה; סיור יא משלטי;

סיור תוכנית כבקשתכם.

מידע מעשי

למי מתאים: ימי הולדת מיוחדים, ימי נישואין, ימי גיבוש, בר/בת מצוה, קבוצות עניין, מפגשי חברים.

הדרכה: אפשר לקבל הדרכה בעברית (יעקב) או אנגלית (דבי).

שעות ביקור: המקום פתוח בימי חול בלבד (בית מאיר הוא מושב דתי). הביקור בתיאום מראש.

משך הביקור: כשעה וחצי.

נגישות: המקום נגיש לנכים.

הגעה: פונים מכביש 1 בצומת שורש וממשיכים בכביש 3955 עד לכניסה לבית מאיר שם נקודת המפגש.

תשלום: הביקור בתשלום.

אינטרנט: www.machsanshelsaba.co.il

הפוסט המחסן של סבא הופיע ראשון במסע אחר

להגדלה ודפדוף לחצו על התמונות

הקודם

1בתוך7

הבא

על המלון

21 הסוויטות של מלון גורדוניה שבמעלה החמישה מציבות רף גבוה במיוחד, כזה שלא תמצאו בהרבה מלונות אחרים. הסוויטות, שטובלות בחורש טבעי ומשקיפות לנוף המרהיב של הרי ירושלים, מרוחקות זו מזו כך האורחים נהנים מפרטיות מרבית.

הסוויטות מרווחות ומאובזרות בפינוקים מיוחדים, כמו מצעים מפנקים  מסאטן 100% כותנה, אמבט פרי סטנדינג בחדר הרחצה המרווח ותמרוקים של .L'occitane

הדובדבן שבקצפת נמצא מחוץ לחדר:

דק פרטי עם בריכה מחוממת והוט טאב, שיבטיחו לכם שעות של טבילה מהנה מול הנוף. גם השירות האישי מרקיע שחקים, כשעוד לפני שהאורחים מגיעים,הצוות מברר את ההעדפות המוזיקליות שלהם ומידת הטמפרטורה בה ירצו שהחדר יחכה להם.

במלון נפתח ספא חדש ואינטימי, הספא מציע טיפולים איכותיים הנעשים על ידי אנשי מקצוע מנוסים. בספא שני חדרי טיפול: חדר טיפולים ליחיד וחדר טיפולים זוגי, שניהם מעוצבים ועדכניים, בכל חדר מקלחת פרטית לנוחיותכם המלאה. במתחם הספא תהינו מסאונה יבשה ומג'קוזי הצופים לנוף קסום.

אבל אם בכל זאת תרצו לצאת ולפגוש אורחים נוספים, תמצאו סלון עם פינות ישיבה, בר וכיבוד מתחלף שכולל: בהתאם לשעה, ארוחות בוקר וערב חלביות, פירות, כיבוד קל, שתייה קלה וחמה ויין.

.

פרטי יצירת קשר

מעלה החמישה, ישראל

טלפון: 072-3923628

www.gordoniahotel.com

traklin@gordoniahotel.com

הפוסט מלון בוטיק גורדוניה הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט צימר מבודד בבר גיורא הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט קיפצובה – בילוי מושלם עם קטנטנים הופיע ראשון במסע אחר