כמה דקות אחר כך ואנחנו מגיעים אל החאן של איציק מעוז המוכתם בירוק של קבוצת עצי הדקל, ומונח יפה בתוואי השטח והצמחייה המדברית. תקראו את המילים הבאות בזהירות מאחר והן אינן אובייקטיביות. איציק הוא חבר ומכר וותיק. היינו פעם יחד באותם גרעיני נחל של בני המושבים שבנו ויישבו את המקום בתקופה המודרנית.

אחרי שתיית התה הערבתי שהוא כמעט וכופה עלי ללגום, אנחנו מסתובבים במקום. גשם שהחל לרדת במקום הופך את האדמה לבוצית מעט. המפגש בין המים לצמחייה ולקרקע החולית נוסך באוויר תחושה של הפתעה וריח אחר, מרענן. בקצה החאן אני מתוודע לפינת ישיבה מקסימה; גזעים, ספסלי עץ, ואפר של מדורה הכלואה בין אבנים וחלוקי נחל. משהו שמזכיר אש-מדורה ופינג'אן מימים של פעם. תעשו עם המראה הזה מה שאתם רוצים.

"רגע!" הוא מפציר בי, "לפני שאתה נוסע אני חייב להביא אותך לאיזה מקום". אנחנו הולכים לכיוון הגבעה החולית הקטנה שבסמוך. אני מבחין בכבשה. "מזה? אתה מגדל כאן כבשים מעץ"? איציק נהנה מהמילים ומספר שבנה אותה מגזעי עצים שמצא בסביבה. כאשר מתקרבים אל הכבשה היא הופכת, מקרוב, לספסל.

ספסלים הם אחד מאותם חפצים היותר ידידותיים וחברתיים שהחברה האנושית המציאה. אתה יכול לשבת ולהתרגע בהם, לשוחח ולהתחבר עם האדם שלידך, וגם להשקיף רחוק, במקרה הזה על הרי אדום שהחלו באותה השעה להתכסות בדוק אפור של עננים.

בנחל שיזף

שבטוט מצוייץ

פינת הקומזיץ בחאן של איציק

החאן של איציק

החאן נמצא מחוץ למושב חצבה, צמוד לשמורת נחל שיזף.

הוא כולל:

– תשע בקתות עץ בגדלים שונים המותאמים ללינה של 6-20 אנשים

– בכל הבקתות: מחצלות ומזרונים עבים ונוחים, שקעים חשמליים, תאורה, קירור בקיץ וחימום בחורף

– אוהל מתחם קמפינג – אפשר לפרוס אוהל שלכם מהבית או לשכור אוהל מאיתנו

איציק והספסל במתחם תוכלו ליהנות מ-:

– מטבח משותף מאובזר בכלי בישול, מקררים, כיריים, מיקרוגל, כלי אוכל וכל מה שצריך

– תאי שירותים ומקלחות עם מים חמים מחוץ לבקתות

– פינות מדורה וזולה

– נוף מדברי מטמטם

– להשלמת החוויה – טיול ג'יפים – לנוחיותכם ג'יפ עם 8 מקומות, ממוזג ומרווח, כולל הדרכה והרבה אהבת השטח

עוד מידע:

• יש להצטייד במצעים ומגבות או להזמין מראש. אפשר כאן:  https://bit.ly/3BpcutD
• ניתן להזמין עצים למדורה – 100 ₪ לארגז
• השכרת מזרן 10 ₪ ללילה

האתר: bit.ly/3FiD9cO

פייסבוק>> https://bit.ly/3iQ7CY1

אינסטגרם>> https://bit.ly/40IAW4n

פרטים בטלפון: 052-3666292

מייל: maoz.ran@gmail.com

– "איציק בשטח" מציע גם שירותים נלווים כמו שירותי לוגיסטיקה ומנהלות למטיילים ומטיילות: 'הקפצות', העברות ציוד, אספקת מים ועצים למדורה, שירותי לוגיסטיקה ומנהלות לרוכבי אופניים, כולל עגלת משא מותאמת ומאובטחת

הפוסט חאן מדברי מהאגדות הופיע ראשון במסע אחר

"אנחנו חיים בגן עדן" אומר הראל וגיורא מהנהן ואומר "זה המקום הכי טוב בעולם לחיות בו, מקום של שיתוף אמיתי. עד לא מזמן עוד היתה פה קופה פתוחה, וכל מי שהיה צריך כסף היה בא ולוקח כמה שהוא צריך. אבל החבר'ה קצת נבהלו ועכשיו עצרו את זה. עדיין יש פה חדר אוכל פעיל עם כל הארוחות, ויש פה הרבה שיתוף".
וואהיב, חבר בדואי יקר לליבם, עובר הבוקר מבחן לקבלנות. הם מתקשרים אליו לאחל לו בהצלחה, ומדליקים קטורת ריחנית למזל על המדורה.
"פרוטקשן? אני קורא לזה אחרת" טוען הראל; "זה תשלום שמגיע לבדואים כי לא השאירו להם אמצעי קיום. לקחו להם את העדרים והגמלים, אסרו עליהם לנדוד, ריכזו אותם בעיירות, וזרקו אותם לנפשם. איך עוד הם יכולים להתפרנס במדינת ישראל אחרי שנים של הזנחה". הראל מדבר בקול שקט ומונוטוני. "עדיין מדובר במיעוט קטן" נכנס גיורא לדבריו "רוב הבדואים מסתייגים מהם ושומרים על כבוד עצמי, ואם הבן שלהם יידרדר לפשע הם לא יהססו להרים מקל ולחבוט בו כהוגן"

עוד מעט הם יקומו ויסעו ברכב הקטן עם התמונה המהוהה של הרבי מלובביץ', עם כלי העבודה והרתכת, לשדות הקיבוץ לעבוד, לסדר, ליצור ולברוא עולם מתוקן יותר. בצהרים יחזרו לחדר האוכל, אחר כך כוס תה חזק על המדורה מתחת לענפי הבאובב בשלכת, ושוב לעבודה עד רדת החושך.

יום אחד יגיח מן המדבר סנט אכזופרי, ויבוא אל מתחת לעץ הבאובב בקיבוץ סמר, ויכתוב את ספר ההמשך ל"הנסיך הקטן". מידי בוקר חורפי יושבים בצילו של העץ גיורא והראל סביב מדורה קטנה, שותים קפה שחור, מעשנים משהו, טובלים לחם שחור בלבן, אבוקדו, סלט קטן שמן זית וזעתר, ומדברים על החיים

פסגת השאיפות

גיורא מקיבוץ סמר קיבל אותי כמה ימים לפני כן עם הג'יפ והקרוואן בנדיבות הלב. התמקמתי במטע הזיתים, ליד בקתת בוץ אפריקן סטייל, בקרבת ברזים עם מים מותפלים ראויים לשתיה, ולוח חשמל בו ניתן לנעוץ תקע ולהתחבר ל 220 וולט. "חיים בגן עדן" חשבתי לעצמי כמו קרוואניסט אמיתי שפיסגת שאיפותיו הם חשמל ומים, ובכך הקדמתי את אמירתו של הראל.
באחד הערבים הזמין אותי גיורא לארוחת ערב בביתו. מרשה אשתו, וסנדי, חברתו ההודית של אמיר בנו, הכינו ארוחה נפלאה עם מנה הודית מנצחת של נתחי בשר עם במיה ברוטב קארי. בעל הבית קיבל את פניי עטוי בפארווה, מעיל ארוך וחם שהבדואים מרבים להתעטף בו מול צינת הבוקר במדבר. כמו פרווה בעברית. החמאתי לו על המעיל והתיישבנו לאכול.

גיורא סיפר לי על העבר הנוודי הפרוע שעבר בצעירותו, דוחה כל מרות מעליו, חי ללא מחר בכפר קטן בפורטוגל מספר שנים, הסתובב בארץ ובעולם, עד שפגש שוב את מרשה, אהבת חייו, אותה הכיר עוד מהצבא. "אהובה שלי" הוא קורא לה, אבל העיניים מדברות יותר מכל. "זה רק מתעצם עם הגיל" הוא אומר לי בעיניים נוצצות. "לא היה לי מקצוע והאפשרות להקדיש את כל חיי לחסוך לקורת גג מעליי נראתה לי בלתי סבירה. פניתי לקיבוצים וכולם דחו אותי אחרי ששמעו את קורות חיי. בסמר קיבלו אותנו בזרועות פתוחות לפני למעלה משלושים שנה, וכאן הקמנו את ביתנו. אז יש לנו הסכם, אני תורם ככל שביכולתי ותראה איזה בית גדול ומקסים יש לנו, וכאן גידלנו את ששת ילדינו לתפארת"

גיורא ראה שהפארווה יושב עלי טוב הודיע לי שזו מתנה ממנו. ניסיתי לסרב, אבל הוא אמר בטבעיות שיש לו ארבעה מעילים כאלו והוא לא זקוק לכולם. נותרתי נדהם עם פה פעור וגוף חם עטוף במעיל מושלם.

מצאתי בית מלאכה עליז עם מוזיקה משנות וודסטוק ואת יניב שהתנועע לקצב המוזיקה. "זה לא רק מסגרייה זה אולם הופעות" צחק והצביע מסביב

"בסופי שבוע, מידי פעם מופיעים כאן הרכבים מכל רחבי הארץ, בדרך כלל רוק, יותר כייף לעבוד בסביבה שיש בה אמנות"

כשיצאתי מהם בדרכי הביתה לקרוואן עצר אותי גיורא, ביקש ממני למדוד מעיל פארווה, וכשראה שהוא יושב עלי טוב הודיע לי שזו מתנה ממנו. ניסיתי לסרב, אבל הוא אמר בטבעיות שיש לו ארבעה מעילים כאלו והוא לא זקוק לכולם. נותרתי נדהם עם פה פעור וגוף חם עטוף במעיל מושלם.

משאבת המים בקרוואן החלה לדלוף ורצפת הקרוואן הוצפה. ייבשתי אותה ונסעתי לאילת, 30 ק"מ בלבד, לרכוש משאבה חדשה. חזרתי, התגברתי על הפוביה הטכנולוגית שלי, התיישבתי מול המשאבה ועבדתי לאט. חיברתי את חוטי החשמל, הצמדתי בברגים את המשאבה לריצפה, הידקתי את צינורות ההולכה אל ומאת המשאבה. ראו זה פלא, המשאבה עבדה ואף טיפת מים לא זלגה ממנה. "פששש…" השמיע גיורא קול הערכה "אתה יודע למה הצלחת למרות שלטענתך אין לך כל חוש טכני? כי נתת לזה את הזמן…"

נהניתי לראות איך החבר'ה עובדים בסבלנות, מסתכלים, בוחנים, מדברים, בוחרים את הכלים, וניגשים לביצוע. לאט… זאת מילת הקסם, וכל דבר הוא בר פתרון. ביקשתי מגיורא שייתן לי רעיון מחוץ לקופסא איך לסדר את בעיית הרגליות של הקרוואן, חלקן כפופות, חלקן כבר נשברו ותלויות על בלימה. תוצאת השאלה היתה שגיורא ישב במשך יומיים שלמים, חשב, ביצע, פתר בעיות, ביצע שוב עד שתחליפי רגליות לתפארת נוצרו לקרוואן. ביקשתי לשלם עבור העבודה, אבל נתקלתי בסירוב מוחלט. "כולנו נמצאים כאן בסמר כי למדנו שהכסף הוא לא הכל בחיים".

"אתה יודע מה הבעייה האמיתית של העולם?" שאל אותי הראל. חככתי בדעתי והוא עזר לי "הכסף הוא הבעייה הגדולה. לו אני הייתי שר המשפטים, הייתי מבטל את ברירת הקנס. זה שיש לך כסף לא צריך לפטור אותך מעונש. בבית המשפט צריכים להעמיד עורכי דין באותה רמת שכר לתובע ולנתבע, שיהיה להם סיכוי שווה ערך. מי יממן את זה? העשיר יותר בין השניים. רק כך אולי הצדק ינצח".

מצוקים ועפיפונים

בבוקר רציתי לצאת לטיול באופני ההרים שלי ליד הקיבוץ, וגיליתי פנצ'ר בגלגל. הלכתי למוסך לחפש כלים ודבק כדי לתקן את הפנימית, ומצאתי בית מלאכה עליז עם מוזיקה משנות וודסטוק ואת יניב שהתנועע לקצב המוזיקה. "זה לא רק מסגרייה זה אולם הופעות" צחק והצביע מסביב. הקירות היו מלאים בציורים צבעוניים ואמרות כמו "צ'רבני ובכא, סבקני ואשתכא" עם תרגום ל: "היכה אותי ובכה, עקף אותי והתלונן". "אלו משמשים ברקע הבמה" הסביר לי יניב " בסופי שבוע, מידי פעם מופיעים כאן הרכבים מכל רחבי הארץ, בדרך כלל רוק, יותר כייף לעבוד בסביבה שיש בה אמנות". דמיינתי מועדון באווירת המוסך והסכמתי איתו שזה רעיון מקורי גדול. יניב לקח על עצמו לתקן את הפנצ'ר ועמל לפתוח פקק במשאבת הג'יפה.

הלכתי למוסך לחפש כלים ודבק כדי לתקן את הפנימית

הפנצ'ר תוקן ויצאתי מערבה מכאן אל המצוקים של הנגב. על גבעת אבן חול קטנה מצאתי חרותות סלע עתיקות ראשונות. המשכתי לרכב ובפיתחו של ואדי שחצב את דרכו באבן חול גיליתי כתובות סלע נוספות עם ציורים מיוחדים ובהם אולי וואסמים – חרותות שבהן סימנו שבטי הבדואים את הגבולות ביניהם.

המשכתי לרכב ובפיתחו של ואדי שחצב את דרכו באבן חול גיליתי כתובות סלע נוספות עם ציורים מיוחדים ובהם אולי וואסמים – חרותות שבהן סימנו שבטי הבדואים את הגבולות ביניהם

דיוושתי לפי המפה הדיגיטלית והגעתי אל מתקני ציד הצבאים העתיקים, העפיפונים. לא מזמן ערכתי מסע מתיש למדי בנחל אשל כדי להגיע אל עפיפון נידח. כאן להפתעתי סביב קיבוץ סמר נמצאים שלושה עפיפונים במרחקים קצרים זה מזה, שניים ליד הגבעה, ואחד בפתח הכניסה לקיבוץ ליד כביש הערבה.

"במה זכיתם כאן בסמר שיש לכם שלושה עפיפונים?" שאלתי את אסף הולצר, ארכיאולוג חבר הקיבוץ.  אסף נדבק בחיידק הארכיאולוגי כאשר שימש פקח של אגף העתיקות וקיבל ג'יפ להסתובב בשטח במשך חצי שנה. להפתעתו גם שילמו לו משכורת על זה, אם כי תלושי הדלק עלו יותר מן המשכורת שלו. הוא הסתובב עם גדולי החוקרים של הנגב, ספג מהם הרבה תורה, והלך ללמוד את הנושא באוניברסיטה. כרגע אסף עובד על הדוקטורט שלו, ואת עבודת המאסטר שלו בארכיאולוגיה הוא עשה על… לא פחות ולא יותר, העפיפונים.

"אתה יודע מאיפה הגיע השם עפיפונים?" חייך אסף וסיפר לי "טייסים אנגלים שעברו מעל המדבר העבר ירדני לאחר מלחמת העולם הראשונה הבחינו בקווי חומות ארוכים שנפגשו ויצרו מתחם מעויין, מהאוויר זה נראה כמו עפיפון עם שני זנבות". "אחלה סיפור", התלהבתי.

"ערוצי הנחלים סביב סמר זוכים בלא מעט מי שטפונות וגדלה כאן צמחיה עשירה" המשיך אסף "למשל רכפתן מדברי נושא פירות מתוקים שחביבים על חיות המדבר ובהם הצבאים. מול סמר נמצאת שמורת החי בר שהקימה רשות שמורות הטבע. זה ביתם של חיות רבות ובהם עדרי צבאים. במשך אלפי שנים נערכו פה מסעות ציד כדי לספק בשר לאנשי המקום, לנוסעים על דרכי המדבר, לעובדי המכרות, ואולי גם לתושבי ערי המדבר שחשקה נפשם בבשר צבי."

איך יודעים שהעפיפונים באמת שימשו לציד צבאים, ולא כדי לרכז עדרים למכלאה" שאלתי כדי להסיר ספק מלבי. "בנגב וברחבי סיני התגלו עשרות מתקני עפיפונים שכאלו" הסביר אסף "יש עדויות שציד בשיטה הזאת נמשך בעבר הירדן עד תחילת המאה העשרים. במדבר המזרחי בירדן ישנם עפיפוני מדבר ענקיים שאורך זרועותיהם מגיע לשניים עד שלושה קילומטרים. חי שם מין של עדרי צבאים נודדים שהגיעו מידי שנה באלפיהם, בזמן הנדידה שלהם בין שטחי המחיה. גם פראים צדו כנראה בעפיפונים, ובאחת ממצודות המדבר של מזרח ירדן נמצא ציור המתאר ציד של פראים בעפיפוני המדבר".

להפתעתי סביב קיבוץ סמר נמצאים שלושה עפיפונים במרחקים קצרים זה מזה, שניים ליד הגבעה, ואחד בפתח הכניסה לקיבוץ ליד כביש הערבה

דיוושתי לפי המפה הדיגיטלית והגעתי אל מתקני ציד הצבאים העתיקים, העפיפונים

מה חיפשו כאן הקדמונים

עניין אותי מה חיפשו כאן אנשים בדרום הערבה. זה חבל ארץ שמתאים בעיקר לרועים נוודים. תנאי האקלים קשים, המים נמצאים במשורה, והחקלאות מזדמנת בהתאם לגשמים. "האזור הזה היה מרכז תעשייה ומסחר חשוב במשך אלפי שנים" הסביר אסף "כרו פה נחושת מבקעת תמנע ועד עמודי עמרם. עברו פה שיירות בדרכן מים סוף וחצי האי ערב בדרכי הבשמים צפונה לנמלי הים התיכון. תמנע הסתמכה על המים של עין רדיאן שנמצא בקיבוץ יטבתה, של עין עברונה ליד דקלי הדום, ושל באר אורה. בתקופה המוסלמית אפילו נחפרו פה פוגארות – בארות שרשרת, שיטה מורכבת שהגיעה מפרס והצריכה משאבים ממלכתיים כדי לבצע אותה. צוותי חופרים מיומנים חפרו בארות באדמה עד לשכבה נושאת מי תהום. משם נחפרה מנהרה בשיפוע מתון עם בורות איוורור וניקוי לאורכה עד שהמים הובלו אל פני הקרקע".

שמעה של השיטה המתוחכמת הזאת יצא בכל רחבי העולם העתיק. במסעותי בעולם נתקלתי בבארות שרשרת שכאלו ממדבר תפיללת המרוקאי במערב ועד ה"קארז" במדבר טקלמקאן על דרך המשי במערב סין. כאן בערבה (וגם בבקעת יריחו), ממש מתחת לאף, ישנן בארות שרשרת ליד עין עברונה, ואפשר להשתלשל לתוכן לתהות על קנקנן.

תמנע הסתמכה על המים של עין עברונה ליד דקלי הדום

צילם מאיר דלאל באדיבות ד"ר גילי חסקין: "במסעותי בעולם נתקלתי בבארות שרשרת שכאלו במדבר תפיללת המרוקאי במערב אפריקה"

צילם ד"ר גילי חסקין: ועד ה"קארז" במדבר טקלמקאן על דרך המשי במערב סין.

ביום שבת השחירו השמיים וירד גשם שוטף על סמר. באותו יום התקיים מרוץ החורף השנתי של ריצה ובירה. מעניין מי הוא האלכימאי היצירתי שצירף את שתי החגיגות הללו יחדיו, לרוץ כברת דרך, לעצור וללגום בקבוק היינקן, להמשיך לרוץ כברת דרך, ללגום מן האלכוהול, וחוזר חלילה. הגשם, הנדיר במחוזות אלו, הגיע באמצע המרוץ במטח כבד. תוך דקות ספורות נמלטו כל הרצים והצופים אל חדר האוכל של הקיבוץ לארוחת צהרים.

אחרי הארוחה פינו את השולחנות והכיסאות. להקה צעירה וכישרונית שצירפה את המילים באבא וגאנש יחדיו, עלו להופיע. חברי הלהקה שהתגבשה לפני שנים ספורות בתל אביב התפזרו מאז ברחבי הארץ, מכליל ועד סמר. הם התאחדו ליום של חזרות בחדרו של איתמר החצוצרן, ולהופעת שבת בצהרים שהועברה אל חדר האוכל מפאת המטר. בחוץ ירד הגשם והכה בחלונות. בפנים האווירה התחממה, והלהקה פצחה במופע סוחף, משהו בין מוזיקה הודית לבין ג'אז. חלילים הודיים מסורתיים, חצוצרה וסקסופון, דיג'ירידו אבוריג'יני, תופים, בונגס וכל הנשמה. הקצב היה טוב, והקהל צעיר ומבוגר אבל צעיר בנפשו, לא הפסיק לרקוד. "יש באמת רגעים שזה נראה כמו גן עדן כאן" אמר יניב מהמוסך "לא סתם צעירים בוחרים להגיע לפה".

זרימות בנחלים

בחוץ התחיל השיטפון. הואדיות של בקעת תמנע ועמק ססגון אספו את טיפות הגשם אליהן. שבילי הקיבוץ זרמו כמו נחלים קטנים, והמשיכו אל הערבה. נסעתי בכביש הערבה וחציתי נחלים קטנים שחצו את הכביש. מכוניות של נופשים נמלטו מבתי המלון באילת בחזרה הביתה, עברו בחשש, הרימו גלי מים חומים והמשיכו בדרכם. פניתי צפונה להביא את חברתי מריאנה שנתקעה בעין גדי על גדת נחל ערוגות במכונית הבימבה שלה מול השיטפון הגועש.

בצפון הערבה ירדו מעט גשמים ונחל צין זרם בעצלתיים. ליד הר סדום נעצרתי מול מחסום משטרתי וטרקטור של מפעלי ים המלח שניסה להתמודד מול בוץ ומים שזרמו על הכביש. השוטר היסס אבל לבסוף התבונן על רכב ה-4X4 שלי ונתן לי לעבור. בעין בוקק נעצרתי שוב במחסום והמתנתי שיפתחו את הכביש לתנועה. השוטרים לא ידעו מה מצב הכביש בהמשך והסתמכו על דברי מטיילים שהגיעו ממצדה. ניצלתי את ההשגחה הרופפת ועברתי את המחסום. זרימות קלות עברו על הכביש בנחל רחף, נחל צאלים ונחל משמר. נעצרתי מול השיטפון שזרם בנחל חבר. שני נהגים בדואים עבדו במרץ רב על דחפור ושופל ופינו אבנים אדמה ומים בוציים שכיסו את הכביש.

"האזור הזה היה מרכז תעשייה ומסחר חשוב במשך אלפי שנים" הסביר אסף "כרו פה נחושת מבקעת תמנע ועד עמודי עמרם"

ביום שבת השחירו השמיים וירד גשם שוטף על סמר

הנהג הבדואי על השופל עצר לרגע, התרומם מהכיסא וקרא בצעקות לכל הנהגים לנסוע אחריו, צמוד אליו. מכוניות ספורות המתינו בקו המים וכולנו הסתדרנו בשיירה. הנהג נסע עם כף רחבה פרושה על הכביש, פינה את הבוץ והאבנים ואנחנו נסענו אחריו בחרבה כמו בני ישראל בקריעת ים סוף. נוכחתי מי באמת פותח לנו את הדרכים בזמן שיטפון.

אספתי את מריאנה שהמתינה לי בלובי של מלון עין גדי ושוב יצאנו לחצות את הנחלים בדרך חזרה דרומה. קרוב לשעת חצות נכנסנו בשערי קיבוץ סמר, אל חניון מטע הזיתים, ולקרוואן. חיממתי לנו כוס תה והדלקתי את המזגן לחמם את אווירת גשמי החורף. "איזה גן עדן" מלמלה מריאנה ואני הבנתי אז שגן עדן הוא מושג יחסי.

הפוסט מבוא לנדודים 41: חיים בגן עדן הופיע ראשון במסע אחר

דרומה מפתחו הרחב של נחל פארן, הגדול בנחלי הנגב, במקום בו הוא נשפך אל הערבה, נמצא המושב הוותיק הנושא את שמו. "פה דגושה" אומר לי גדעון רגולסקי, המארח שלי במקום. גדעון, בן קיבוץ דורות שבנגב המערבי, הגיע לפארן עם אשתו חיה בשנות השבעים. הם הקימו רפת, גידלו פרות לחלב, ירקות ליצוא, וארבעה ילדים. גדעון הוא טייל מושבע וחוקר נלהב בכל אמותיו, גידיו ונשמתו. בשנות התשעים הוא עבר קורס מדריכי מדבר שהשתלב היטב עם אהבתו לצבור ידע ולהעביר אותו הלאה. הידע הנרחב שרכש עם השנים בגיאולוגיה וארכיאולוגיה, תולדות האבנים והאנשים, יחד עם אש הסקרנות הבוערת בדמו, הפכו אותו לאיש השטח של הנגב. אין ספור תגליות של אתרים היסטוריים, דרכים עתיקות, מתקנים חקלאיים, ואתרי מאובנים נדירים נמצאים באמתחתו. חוקרים מהממסד האקדמי ביקשו לצאת עמו אל השטח ולשמוע תורה ודעת מן הרפתן.

בימים הבאים למדתי להכיר את מדבר הנגב כמו שלא הכרתי בחיי. דיברנו על המדבר משחר ההיסטוריה ועד היום. אחרי השהות כאן במחיצתו הנגב כבר לא ייראה אותו דבר

התחלנו ברכס מנוחה, החצר האחורית של מושב פארן. אני נהגתי והבטתי בתפאורת הסלעים והאדמה בגווני צהוב וחום על רקע השמיים הכחולים

להכיר את המדבר עם גדעון

דיברתי עם גדעון עוד בשנה שעברה והוא, ללא היסוס, הזמין אותי להגיע אליו עם הקרוואן ולצאת עימו לסיורים בשטח. חלפה שנה עד שהגעתי למשק. גדעון כיוון אותי בתמרונים עם הג'יפ והקרוואן, בין עמודי הרפת הנטושה, והרים בעזרת מקל ארוך את חוטי החשמל והטלפון מעל גג הקרוואן. התמקמתי לצד שדרת דקלי התמר שחצילים שחורים מטפסים בה על הגזעים, ובגומות ההשקייה צומחת פרא נענע קטנת פרחים, הוא ה'חבג', שהגיע לכאן מטיול בהר הגבוה בסיני.

בימים הבאים למדתי להכיר את מדבר הנגב כמו שלא הכרתי בחיי. טיילתי עם גדעון ברכב וברגל, רכנתי איתו על מפות בשעות הערב ותכננתי את טיולי היום שלי, איתו ובלעדיו. ישבתי איתו על צילומי סלעים, מאובנים ואבנים, ודיברנו על המדבר משחר ההיסטוריה ועד היום. אחרי השהות כאן במחיצתו הנגב כבר לא ייראה אותו דבר. מעתה ילוו אותי בכל טיול שיירות היסטוריות, נוודים חקלאים ושמאנים. בשעות הערב הייתי חוזר אל ביתי הקט, הקרוואן בחצר המשק, מתקלח מאבק היום, חוטף משהו לאכול, וצולל למיטה לאגור כח ליום המחרת.

התחלנו ברכס מנוחה, החצר האחורית של מושב פארן. אני נהגתי והבטתי בתפאורת הסלעים והאדמה בגווני צהוב וחום על רקע השמיים הכחולים. כברת דרך קצרה וכבר ירדנו וניגשנו אל גל אבנים. גדעון הצביע על מעגל אבנים, וצירף להם קורות עץ וסכך. בדמיוני נוצרה סוכה עגולה, מחסה משמש היום וקור הלילה של המדבר. "כאן, בין הסלעים מצאתי מחרשה" סיפר לי גדעון "יש הרבה עדויות שאנשי המקום עסקו גם בחקלאות".

המשכנו לטייל וגדעון חשף בפניי צפונות ונסתרות. כתמי חול עגולים במשטחי הצרירים הפכו למקום המרבץ של הצאן. לא הרחק מן העדר הנח, קם לתחיה משטח אריגה של נשות המדבר שפרשו חוטי צמר על נול ארוך על האדמה וקשרו אותו לאבנים שעדיין, אחרי מאות שנים עומדות על תילן. הנשים ארגו כאן את יריעות האוהלים ששימשו אותם.

גדעון הוא טייל מושבע וחוקר נלהב בכל אמותיו, גידיו ונשמתו. בשנות התשעים הוא עבר קורס מדריכי מדבר שהשתלב היטב עם אהבתו לצבור ידע ולהעביר אותו הלאה. הידע הנרחב שרכש עם השנים בגיאולוגיה וארכיאולוגיה, תולדות האבנים והאנשים, יחד עם אש הסקרנות הבוערת בדמו, הפכו אותו לאיש השטח של הנגב

טיילתי עם גדעון וחברים ברכב וברגל, רכנתי איתו על מפות בשעות הערב ותכננתי את טיולי היום שלי, איתו ובלעדיו

גדעון הצביע על שורות אבנים לרוחב הנחל: "הם הקימו סכרים פשוטים שהאטו את קצב הזרימה, השקיעו אדמת סחף וספגו יותר מים. הם סיקלו ועיבדו גם חלקות קטנות מתחת למדרונות גבוהים בפאתי ואדיות, כדי לקלוט מי נגר עילי". קשיי הקיום במדבר גרמו לכך שהם היו מוכנים לכל עבודה כדי לשרוד.

באזור הר כיפה הביא אותי גדעון אל גרנות עגולים המגודרים באבנים. "כאן היו מפזרים את השעורה, דשים אותה, זורים ומנפים בין הגרעינים למוץ והקש". הוא הראה לי סימני גומות בקרקע ליד הגורן והוסיף "אלו הן ממגורות. היו חופרים בור, מניחים בו את גרעיני השעורה, מעליהם היו מפזרים צמחים ארומטיים כמו אכיליאה ריחנית ופרעושית גלונית להרחיק את החרקים, מעל הכל פיזרו קש וסגרו באדמה. סביב כל ממגורה חפרו גומה לניקוז מי הגשמים אל הנחל, לבל יירטב היבול ויילך לאבדון."

עלינו אל גבעה קטנה וגדעון הפנה את תשומת לבי לשתי אבנים גדולות שעומדות על צידן. "אלו הן שתי מצבות. אבן זכר מלבנית ארוכה וזקופה שמקרינה כח, כיוון, עוצמה זכרית, ולשמאלה מצבת נקבה עגלגלה, סמל הפיריון והרכות הנשית. שתי האבנים מסמלות כנראה צמד אלים כנעניים זכר ונקבה. אלו הן צלמיות, מה שנהגנו לכנות אלילים. הן צופות לעבר פסגה רמה, וסביר להניח שכאן על אבן המזבח הפשוטה השטוחה לרגליהן התנהל פולחן".

אני נזכר בזמנים שטיילתי בגואטמלה. על גבעה ליד כפר אינדיאני נאספו אנשים שביקשו את עזרת האלים. השמאן פרש למרגלות אבן שציינה את היישות האלוהית פסקואל אבאח, מעגל צבעוני של נרות, הוסיף ביצים, אורז ועוד מנחות והקריב אותן לצלמית. בשיא הטקס בערה כל המנחה באש גדולה, תרנגול נשחט ודמו הותז על הצלמית. אולי כך היה גם כאן.

גדעון הצביע על מעגל אבנים, וצירף להם קורות עץ וסכך. בדמיוני נוצרה סוכה עגולה, מחסה משמש היום וקור הלילה של המדבר

גדעון הצביע על שורות אבנים לרוחב הנחל "הם הקימו סכרים פשוטים שהאטו את קצב הזרימה, השקיעו אדמת סחף וספגו יותר מים"

אני נזכר בזמנים שטיילתי בגואטמלה. על גבעה ליד כפר אינדיאני נאספו אנשים שביקשו את עזרת האלים. השמאן פרש למרגלות אבן שציינה את היישות האלוהית פסקואל אבאח, מעגל צבעוני של נרות, הוסיף ביצים, אורז ועוד מנחות והקריב אותן לצלמית

מקדשים כגלי אבנים

אני מתנער לרגע מן הדמיון וטוען "אבל גדעון, הכל רק גלי אבנים". גדעון צוחק ועונה לי "אבנים לא נעמדות סתם כך מעצמן, מישהו העמיד אותן, והשאלה היא למה. כשמוצאים משהו פעם ראשונה זה מקרה, פעמיים זה צירוף מקרים, פעם שלישית זו כבר שיטה, פעם עשירית זו כבר עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה. כל הנגב זרוע בצלמיות. הקדמונים בנו מזבחות והקימו את המצבות. ברור היה להם שהאבן אינה מושא הסגידה, אלא היא ייצגה את האל שמאחורי החומר. העובדה שאנשי המדבר שמו להם אבן ולא פסל, מראה על יכולת הפשטה גבוהה. המעבר מכאן לאל מופשט וחסר צורה היה מעבר ברור וקל הרבה יותר, מאשר לזנוח פסל בעל צורה, ולעבור לאלוהים שאינו נראה".

מעל אפיק נחל פארן הגעתי אל אתר מתחמים מקודשים גדול. לא בנו כאן קירות, אלא תחמו את המקדש בשורות אבנים שהפרידו בין קודש וחול. הרצפה המסוקלת רומזת שהמאמינים השילו נעליהם ונכנסו למתחם הקדוש יחפים, כמו שמתואר בתנ"ך. במהלך השנים נערמה אדמה על בסיס האבנים ונתנה להם את תחושת היציבות והזמן. אנשים רבים, שיירות סוחרים ועולי רגל עברו כאן במהלך ההיסטוריה.

"המדבר משמר את רגעי ההיסטוריה שעברו על המקום" אומר לי גדעון "יש פה מקדשים ניאוליתיים בני שבעת אלפים שנה, ועד שרידים בדואים וכל מה שביניהם, כלקוליתים, תקופת הברונזה והברזל, נבטים, רומאים וביזנטים, התקופה המוסלמית ועד ימינו אנו. מי שיכולים היו לשפוך קצת אור באפילה אלו הבדואים שחיו כאן במרכז הנגב, אבל הם גורשו בשנות החמישים אל מעבר לגבול לירדן ולסיני, ואיתם נעלם הרבה ידע."

הרצפה המסוקלת רומזת שהמאמינים השילו נעליהם ונכנסו למתחם הקדוש יחפים, כמו שמתואר בתנ"ך

קברים מלווים את הדרך העתיקה והותירו בה סימני דרך. נוסעים שלא שפר עליהם מזלם נפטרו בדרך והובאו לקבורה במקום

"נשאר כאן איש מופלא אחד משבט הסעידין בשם עלי אל מיסק, גשש אגדי שתרם הרבה לבטחון המדינה וגם הוא כבר הלך לעולמו לפני מספר שנים. נשארו הבנים והבנות שלו אבל הם כבר יודעים הרבה פחות. אני מצר על כך שבמשך כל השנים טיילתי איתו רק יום אחד וקיימתי איתו שיחות ספורות בלבד באהלו בחצבה. הרבה דברים חשובים למדתי ממנו, אבל יכולתי ללמוד הרבה יותר ולא עשיתי זאת. למשל, למדתי מעלי שהבדואים חורשים וזורעים רק אחרי הגשם החזק הראשון, כאשר רואים שירד מספיק כדי לגדל שעורה". גדעון מצביע על הר מרשים בדרום רכס מנוחה "מה אתה רואה" הוא שואל אותי, אני חוכך בדעתי ואומר "אני רואה גורילה ענקית", גדעון צוחק "עלי קרא להר הזה 'הספינקס של ביר מליחה', באר המים הטובים".

כל יום נוסף עוד נדבך בראשי לעולם המדבר המרתק. "מול הר צוריעז ישנו עפיפון, אבי כל מלכודות הציד" סיפר לי גדעון והורה על נקודה במפה. יצאתי ליום של שיטוטים לאורכו של נחל אשל, ואדי מדברי באמצע שומקום. עיני שוטטו ללא הרף ואיתרו אבנים שאינן נעמדות מעצמן. על גבעה מעל הנחל זיהיתי עשרות מתקני התיישבות, אתרי פולחן, וחרותות סלע על אבנים כהות. הבחנתי בציורי יעלים זכרים עם הקרניים המקושתות לאחור, פרש על סוס, ומגוון וואסם, סימנים שבטיים שאולי היה להם שימוש כסימון טריטוריאלי בין השבטים.

לקראת הצהרים הגעתי אל העפיפון. שתי חומות אבן שהיום נותרו מהם שני קוים של גלי אבנים באורך של עשרות או מאות מטרים, הובילו אל משפך מעל תהום. הגברים היו מניסים עדרי צבאים במהומת רעש ואבנים, העדר היה נמלט על נפשו ומכוון היישר אל מלכודת החומות ומוצא את עצמו על סף התהום. מכאן לא היתה דרך חזרה אלא רק לקפוץ או להידרדר לתהום, אל גיא ההריגה או גיא הלכידה.

למדתי שהמדבר מלא בשבילים עתיקים, "נאקב" קוראים להם בערבית, והם נשמרים ומתחדשים במשך אלפי שנים. "חכם השביל מן ההולך בו" נאמר על אותן דרכים שנוצרו תחת כפות רגלי שיירות הגמלים והאנשים, וחוכמת בעלי הניסיון יצרה מעלות נוחים, מעבר ליד מקורות מים, הפסקות צל כחום היום "אל דל אל חג'ר אכתר מן דל אל סג'ר", הצל של הסלע טוב מהצל של העץ. אלפי שנות מדבר שימרו את חכמת השבילים. עמדתי על פסגה במדבר והבטתי אל רשת הדרכים העתיקות שחוצות אותו. הרגשתי תחושה של ביטחון בחכמת המדבר המתפשטת בגופי.

בוקר אחד עליתי אל רכס אוביל. למה? כי הוא נמצא שם, בפרפרזה על מילותיו של סר אדמונד הילרי, מטפס האוורסט הידוע. דרך הג'יפים הובילה אותי לצד המזרחי של ההר. צוקים תלולים יצרו חומות בלתי עבירות. מרחוק נדמה היה לי שאני מזהה נאקב בין הצוקים. צעדתי שעה ארוכה ומקרוב ראיתי שאין שם נאקב אבל העליה אפשרית. נשמתי עמוקות והמשכתי לטפס. הבטחתי לעצמי בקול רם שאם אגיע למקום בעייתי לא אסתכן ואשוב לאחור, ולא משנה כמה מאכזב זה עלול להיות. מספר פעמים עצרתי ושאלתי את עצמי בקול רם האם המעלה בטוח. הרגשתי שאני סומך על עצמי ואכן חלפתי על פני הצוקים ועליתי אל ההר.

לקראת הצהרים הגעתי אל העפיפון. שתי חומות אבן שהיום נותרו מהם שני קוים של גלי אבנים באורך של עשרות מטרים, הובילו אל משפך מעל תהום. הגברים היו מניסים עדרי צבאים במהומת רעש ואבנים, העדר היה נמלט על נפשו ומכוון היישר אל מלכודת החומות ומוצא את עצמו על סף התהום. מכאן לא היתה דרך חזרה אלא רק לקפוץ או להידרדר לתהום, אל גיא ההריגה או גיא הלכידה

בוקר אחד עליתי אל רכס אוביל. למה? כי הוא נמצא שם, בפרפרזה על מילותיו של סר אדמונד הילרי, מטפס האוורסט הידוע

פסגת הרכס היתה מקום נעים לצעוד בו, והתצפיות לכל עבר היו של מדבר יפה ואינסופי. לאחר כשעתיים ירדתי בדרך אחרת קלה יותר והלכתי למרגלות ההר בחזרה אל הרכב. באחד מהנקיקים שירדו מן ההר הבחנתי בברזלי זווית נעוצים בקרקע, שקיות פלסטיק שחורות ומיכל מים גדול וריק. שיערתי שנערך שם טקס צבאי כלשהו ותהיתי למה לא פינו את השאריות משם.

בערב סיפרתי על אירועי יומי. גדעון חכך בדעתו רגע קט ואמר לי שהגעתי למקום גידול של מריחואנה על ידי הבדואים. הוא הזכיר לי שיומיים לפני כן הבחנו בעקבות גמלים של מבריחים בוואדי סמוך, והבנו שיש פה תנועת מבריחים כנראה בין סיני לירדן. לאחר מספר ימים שבתי למקום. הגעתי אליו כדרך הגששים כשאני עוקב אחרי שקיות הפלסטיק השחורות שנסחפו בשיטפון ישן. הגעתי אל קצה הנקיק והחרדתי ממרבצו צבי זכר בודד שנמלט מהמקום. צילמתי את הנקיק, את מגשי ההנבטה, צינורות ההשקייה, מיכלי המים, רשת חצי צל בהירה שהונחה על ברזילי הזווית שננעצו בשורות לאורך הנקיק. פעם סיפרו לי שהבדואים לא עוסקים בחקלאות, אבל הם כן עוסקים בהישרדות.

הגעתי למקום גידול של מריחואנה על ידי הבדואים. צילמתי את הנקיק, את מגשי ההנבטה, צינורות ההשקייה, מיכלי המים, רשת חצי צל בהירה שהונחה על ברזילי הזווית שננעצו בשורות לאורך הנקיק. פעם סיפרו לי שהבדואים לא עוסקים בחקלאות, אבל הם כן עוסקים בהישרדות

אורחות גמלים במדבר

במדבר נעו שיירות, אורחות בנות מאות גמלים שנשאו על גבם אוצרות של בשמי אפרסמון, מור ולבונה, תרופות יקרות, בדים אקזוטיים, אבנים טובות וביניהן אלמוגים אדומים מן השוניות של האוקיינוס ההודי. הסחורות הגיעו אל דרום חצי האי ערב מהודו והמפרץ הפרסי. ההפלגה בים סוף הייתה בעייתית וספינות רבות עלו על שוניות וטבעו. הדרכים היבשתיות מחצי האי ערב צפונה שגשגו.

"דרך בינלאומית חשובה עברה בנחל פארן ורכס מנוחה, חצתה את הנגב וחיברה בין מדבריות ערב לים התיכון" סיפר לי גדעון "במפה ישנה משנת 1914, ערב מלחמת העולם הראשונה, שירטט קפטיין ניוקומב שעבד על המפה עם לורנס איש ערב, את הדרכים הפעילות בנגב. הדרך הזו נמצאת שם, בין דרכים ידועות יותר, דרך הבשמים שקישרה בין מואה ועבדת, דרך מעלה העקרבים שחיברה בין עין חוסוב והגיעה אל ממשית."

מתקני הדרך הדרומית, אינספור חרותות סלע, מרכזי הפולחן והמקדשים הפתוחים שהם מסתוריים וחידתיים עד ימינו, הם עדות לחשיבות הדרך שעברה פה במרכז הנגב. הנבטים למשל העדיפו ללכת במדבר. זה היה החצר האחורית הבטוחה שלהם. הנוף, מקורות המים, הצמחיה שהיוותה מזון לגמלים. השיירות הלכו מערבה אל ביר מעין שנמצאת בסיני, ומשם פנו צפונה אל חופי הים התיכון, עזה, רפיח או פלסיון לחוף ימת ברדוויל.

נסענו בואדי פארן בין הצוקים הגבוהים הסוגרים על האפיק " זוהי גל בראקה, אבן הברכה" הצביע גדעון על סלע ענק שנפל בתוך אפיק הנחל. "הנוסעים שהיו עוברים לידה נהגו לזרוק חלוק נחל למזל אל הפאה העליונה של הסלע" הבטתי אל אלפי האבנים הזרועות על הסלע. דמיינתי בעיני רוחי אלפי גמלים עמוסים בבשמים שנרקחו בחצי האי ערב, המולה ליד בארות המים, חניוני לילה עמוסים ולצידם מקדשי דרך וכוהנים שמאנים. טקסי תפילה וקבלת ברכות הכוהנים לדרך צלחה ובטוחה מפני סכנות, מחלות ושודדים שארבו לשיירות המסחר.

קברים מלווים את הדרך העתיקה והותירו בה סימני דרך. נוסעים שלא שפר עליהם מזלם נפטרו בדרך והובאו לקבורה במקום. בראש הר צוריעז, מעל נחל פארן, אנו מוצאים נוואמיס, מבני קבורה דמויי בתים קטנים, כאילו שהחיים ממשיכים כרגיל מעבר למוות המיסתורי. לידם נבנו טומולי, גלי אבנים שכיסו על חדר קבורה פנימי והיוו פירמידות לנוודים. שנים ספורות לאחר הקבורה היו אוספים את עצמות המתים ומעלים אותן אל המשפחות להיטמן בקירבתם.

הבחנתי בציורי יעלים זכרים עם הקרניים המקושתות לאחור

"זוהי גל בראקה, אבן הברכה" הצביע גדעון על סלע ענק שנפל בתוך אפיק הנחל. "הנוסעים שהיו עוברים לידה נהגו לזרוק חלוק נחל למזל אל הפאה העליונה של הסלע" הבטתי אל אלפי האבנים הזרועות על הסלע

החיים אחרי הג'אפל

בסופשבוע קר של חורף יצאתי ליומיים למדבר עם הילה, ידידה קרוואניסטית ואחותה שרון שמתגוררת במושב עידן. גדעון הודיע שהוא לא חש בטוב ולא יצטרף אלינו, אבל ישב איתי על המפות. ברגע האחרון לפני שיצאנו הוא דחף לידי כלי בישול ברזלי למדורה שנקרא ג'אפל, זוג צלחות ברזל מחוברות זו לזו על ציר ומתאימות כמו קשוות של צדפה. בצידן השני יש ידיות אחיזה ארוכות. "אתה חייב לנסות את זה, החיים נראים אחרת אחרי הג'אפל הראשון", הבטיח לי נפלאות.

צפינו ביותר ממאה צבאים בנחלים ציחור וצניפים

ביום היה נפלא, טיילנו בג'יפ וברגל בנופי מדבר, ביקרנו אתרי מקדשים ופולחן, צפינו ביותר ממאה צבאים בנחלים ציחור וצניפים. לעת ערב התמקמנו בחניון לילה מתחת לעצי השיטים, הדלקנו מדורה והכנו פויקה מסורתי צמחוני עם בקבוק יין אדום. הלילה היה קר. בבוקר נזקקנו לזמן הפשרה ארוך תחת השמש מקיפאון הלילה. כוס קפה ועוד אחת ותה עם מרווה בנוסח בדואי מתוק על האש. ואז הגיע הג'אפל. הפרדתי פיתה קטנה לשתי פרוסות והנחתי על כל צלחית אחת מהן, טיפטפתי שמן זית והוספתי מכל טוב, פסטו, טחינה, גבינה צהובה, פרוסת חציל מטוגן, עגבניה חתוכה דק, וכיד הדימיון הטובה והבקשות מסביב. סגרתי בתנועה מהירה והכנסתי אל הגחלים במדורה. קולות הבישול התפצפצו מתוך המדורה. הפכתי מצד לצד ואחרי חמש דקות הוצאתי את הג'אפל מן המדורה ופתחתי את הקשוות. המאפה במדורה היה צרוב ולוהט, הדיף ריחות לכל עבר וטעם גן עדן מן המשובחים. הילה הוסיפה ופתחה ביצה על הג'אפל שלה וקיבלה ביצת עין בתוך הפיתה שלה, עם כל התוספות.

הילה קיבלה ביצת עין בתוך הפיתה שלה, עם כל התוספות

גדעון מצביע על הר מרשים בדרום רכס מנוחה "מה אתה רואה" הוא שואל אותי, אני חוכך בדעתי ואומר "אני רואה גורילה ענקית", גדעון צוחק "עלי קרא להר הזה 'הספינקס של ביר מליחה'

וכך השתנו חיי והם נראים אחרת פעמיים בסיפור אחד. פעם בגלל גדעון, ופעם בגלל הג'אפל.

הפוסט מבוא לנדודים 40: דרך איש במדבר הופיע ראשון במסע אחר

הערה אחרונה לפני שנצא לדרך: אם אתם נרתעים מנהיגה ארוכה, תוכלו להגיע לכאן בנקל בטיסה – שדה התעופה רמון נמצא בלבה של הערבה הדרומית, בין היישוב הקהילתי באר אורה לקיבוץ אליפז. מכאן תוכלו להמשיך בכביש 90 צפונה או דרומה, בהתאם למקום שבו תרצו להתמקד ואשר ממנו תצאו לטיולים.

חוות ע'רנדל: במקום הכי גבוה בערבה

בראש גבעה מבודדת, בנקודה הכי גבוהה בערבה, נמצא מקום פלאי עם נוף שאין דרך לתאר אותו מבלי לגלוש לקלישאות כמו "עוצר נשימה". זוהי חוות ע'רנדל שבנו במו ידיהם דני וקרן כהן. בני הזוג הגיעו לכאן מתל אביב, ומעיסוקים שונים מאוד, מתוך רצון לבנות משהו חדש במדבר. הם בחרו בגבעה לא רק בגלל הנוף, אלא גם בגלל ההיסטוריה ששבתה את לבם. מי לא עבר כאן לאורך הדורות? שיירות של סוחרים נבטים, ביזנטים, רומים ובשנים מאוחרות יותר, הגבעה שמשה כנקודת תצפית ובונקר לחיילי הצבא העות'מאני, הבריטי ולבסוף צה"ל.

הנוף הנשקף מחוות ע'רנדל, למרגלות הגבעה נמצא מטע התמרים של החווה | צילום: רותם בר כהן

במשך כמה שנים דני וקרן ניקו את השטח, נטעו מטעי תמרים וזיתים אורגניים ולצידם הקימו בית בד, ואת ביתם בנו בראש הגבעה. אז הם התפנו לפרויקט הבא: הקמת מלון בוטיק, שנקרא ערידלה ושאינו דומה לשום מקום שאתם מכירים. נתחיל בזה שהם לא מפרסמים את המלון בשום ערוץ, שמו עובר מפה לאוזן, כשביקרנו בחווה דני סיפר לנו שכל החדרים מוזמנים חודשים רבים מראש. יש פה שבע סוויטות יפהפיות, מעוצבות בצבעי מדבר, עם ריהוט וינטג', קמין עצים, מטבחון מאובזר, מקלחת ייחודית ומרפסת עם פינת ישיבה מול הנוף ושכשוכית לטבילה בימים החמים. הכל נבנה ביד ובאהבה גדולה. מבנה עץ גדול משמש כמתחם אירוח מרכזי, בבקרים מוגשת כאן ארוחת בוקר, בערבים יש הופעות מוזיקה, הרצאות וסדנאות.

מרפסת מול הנוף בסוויטות בחוות ע'רנדל | הצילום באדיבות חוות ע'רנדל

לאחרונה נוספו לרפרטואר האמנותי בחווה הצגות של תיאטרון אלעד. אחת לחודש השחקנים של התיאטרון פורץ הדרך הדרומי הזה מעלים בחוות ע'רנדל את אחת ההצגות שלהם. זוהי חוויה יוצאת דופן ומומלצת בחום, שפתוחה לכולם, לא רק לאורחי המקום. תחת הכותרת "לילות ע'רנדל" תיאטרון אלעד מעה את ההצגות "הזקן והים", על פי ספרו של המינגווי, הצגה שבה הקהל יושב בעיניים מכוסות; "כל הדברים הטובים", הצגת יחיד עם דביר בנדק על ילד שמנסה להציל את אמו מהתאבדות על ידי הכנת רשימה של הדברים שבזכותם כדאי להמשיך לחיות; ו-It must be love – ערב של אהבה ויין. כרטיס עולה 150 שקל, מחירים מיוחדים ללנים בערבה הדרומית. פרטים נוספים והזמנת כרטיסים באתר של תיאטרון אלעד.

לילות ע'רנדל. תיאטרון אלעד בערב של אהבה ויין | הצילום באדיבות תיאטרון אלעד

נאות סמדר: התבוננות ועשייה

באתר האינטרנט של קיבוץ נאות סמדר נכתב כי הוא הוקם ב-1989 "מתוך כוונה ליצור קהילה לומדת שבה ייבחנו בפועל שאלות על מצבו של האדם בעולם דרך יחסים, עשייה והתבוננות". הייחוד של נאות סמדר ניכר כבר בכניסה. מעל לצמחייה הירוקה, הבולטת על רקע הנופים הצחיחים, מזדקר מגדל ורוד מפותל שבראשו כיפה. זמגדל הוא חלק מבית האומנויות, שתוכנן ונבנה במשך יותר מעשור על ידי חברי הקיבוץ כפרויקט של לימוד ושיתוף פעולה. במבנה המרהיב נמצאים בתי מלאכה וסדנאות של יוצרים בתחומים שונים: קרמיקה, צורפות, משי, נגרות אומנותית ועוד. המגדל שמתנוסס מעל המבנה הוא מגדל צינון פסיבי, שפועל על בסיס של רוח ומים, מראשו יש תצפית יפה על הקיבוץ ועל השטחים החקלאים.

בית האומנויות בנאות סמדר. המגדל משתמש ברוח ובמים כדי לצנן את המבנה | צילום: רותם בר כהן

אפשר לבקר בבית האומנויות באופן עצמאי או כחלק מסיור מודרך שעולה 30 שקל למשתתף וכולל גם ביקור ביקב. יקב נאות סמדר הוא יקב אורגני (כל החקלאות בנאות סמדר אורגנית), עם הכרם הדרומי ביותר בארץ. התנאים הקיצוניים באזור אחראים להבשלה מוקדמת של הענבים, לטעמים מתוקים באופן טבעי ומכאן לאחוז אלכוהול גבוה מהרגיל. בין השאר מיוצרים ביקב יינות טבעיים, כאלה שלא עוברים את התהליכים והמניפולציות המקובלים בתעשייה, לצד סיידר תפוחים אלכוהולי, פורט עם צמחי תבלין ומרפא מהגן האורגני ומשקאות אלכוהוליים נוספים. אהבתי במיוחד את המוסקט – יין עם 15% אלכוהול וטעמים מתוקים של צימוקים.

פינת חמד בקיבוץ נאות סמדר | צילום: רותם בר כהן

עוד בנאות סמדר: פונדק שכולל חנות למוצרים טבעיים ומסעדה עם מנות צמחוניות וטבעוניות נהדרות. חובב הבשר בינינו לא הרגיש מקופח כלל כשאכל את הקציצות הצמחוניות ברוטב עגבניות על מצע של אורז צהוב וגם הלזניה הצמחונית זכתה לשבחים. עוד בתפריט: פלטת גבינות, סלטים מעניינים, מיצים טבעיים ומיני עוגיות ודברי מתיקה מתמרים – הכל מתוצרת מקומית. על גבעה מעל הקיבוץ נמצא מתחם של חדרי אירוח בעיצוב ואווירה מדברית, עם בריכה קטנה שמשקיפה אל נוף מרהיב ושלווה אינסופית.

פרטים נוספים על נאות סמדר ומה אפשר לעשות ולראות בקיבוץ תמצאו בקישור הבא >>

נאות סמדר: חדרי אירוח, בריכה במתחם האירוח (למעלה משמאל אפשר להבחין בשדה הסולארי של קיבוץ קטורה הסמוך) וקציצות טבעוניות בפונדק נאות סמדר | צילומים: רותם בר כהן

לוטן: אקולוגיה שהיא כיף

בלוטן אקולוגיה היא חלק בלתי נפרד מהחיים. בקיבוץ יש מרכז חינוכי-סביבתי שמכשיר סטודנטים מישראל ומהעולם בתחומי קיימות, בנייה אלטרנטיבית, גינון אורגני, שמירה על הסביבה ועוד. למשפחות שמטיילות בערבה ורוצות להתנסות במגוון פעילויות יצירתיות הקשורות לשמירה על הסביבה מומלץ לעצור במתחם אקו-כיף. הדבר הראשון שמגלים, מיד עם הכניסה למתחם, הוא מה אפשר לעשות עם פסולת שאינה מתכלה: צמיגים מכוסים בתערובת של בוץ וקש והופכים לספסלים, קירות הפרדה ודברים שימושיים נוספים. הביקור באקו-כיף אורך כשעה וחצי וכולל סדנאות ופעילויות כמו פיסול בבוץ, הכנת כדורי זרעים, בניית לבנים מבוץ ועוד. אפשר גם לטייל בשביל הבריאות, שעובר דרך הגינה האורגנית ויער המורינגה ובקצהו יש תצפית פנורמית על מטע התמרים, המדבר והרי אדום.

סטודנטים במרכז חינוכי-סביבתי בלוטן | צילום: רותם בר כהן

הפעילויות באקו-כיף מתקיימות כל שבת בשעה 8:30 ו-9:30 והן פתוחות למבקרים, ללא צורך בהרשמה מראש. אחרי שסיימתם לבנות בבוץ, אין כמו ארוחת בוקר טעימה ובריאה מתוצרת אורגנית מקומית. בפתח מתחם אקו-כיף נמצא סופר-פודטראק שבו אפשר להזמין סלטים, שייקים, פיצות, חביתות ועוד, ולאכול בישיבה בחוץ או בפנים, באווירה מדברית מיוחדת במינה (פתוח כל יום בין 8:00 ל-12:00, בחמישי פתוח גם בערב).

בנייה מבוץ בלוטן. אקולוגיה כדרך חיים | צילומים: רותם בר כהן

בנוסף לאקו-כף, במתחם הקמפוס האקולוגי שבו פזורות בקתות בוץ בעיצוב מלבב, אפשר להצטרף לאקו-דינר, ארוחות חברתיות שבהן האורחים מכינים ביחד עם המקומיים ארוחה צמחונית אקולוגית תוך שימוש בתנור שמש, בלנדר שמופעל על ידי אופניים ושלל אמצעי בישול שכמותם לא תמצאו בשום מטבח ביתי סטנדרטי. בלוטן יש גם חדרי אירוח.
פרטים נוספים על פעילויות שונות, סדנאות, אוכל ולינה בקיבוץ לוטן תמצאו כאן >>

סופר-פודטראק במתחם אקו כיף בלוטן. אוכל טעים ובריא מהתוצרת המקומית | צילום: ליטל שמואלי

קטורה: הראש היהודי ממציא לנו פטנטים

איפה אפשר לראות את עץ התמר העתיק בעולם, שדה סולארי שמספק חשמל לכמה יישובים וחווה שבה מגדלים אצות בתוך צינורות שקופים? כל אלה ועוד נמצאים בקיבוץ קטורה, מקום של חדשנות ויצירתיות בקנה מידה עולמי. הקיבוץ, שהוקם על ידי גרעין של יהודה הצעיר, תנועת נוער יהודית אמריקאית, יוצא דופן לא רק בזכות החדשנות, שאליה תכף נגיע, אלא גם בכך שנשמרים בו עקרונות השיתופיות שנעלמו מרוב הקיבוצים האחרים בארץ, כולל חדר אוכל פעיל וקופה משותפת. בקיבוץ שומרים על עקרונות היהדות הקונסרבטיבית, עם בית כנסת, שבו מתקיים שיוויון מוחלט בין נשים וגברים.

כפר מנותק רשת בקיבוץ קטורה | צילום רוני בלחסן

את הייחוד של קטורה מגלים במהלך סיור מודרך, שעובר דרך השדה הסולארי הראשון במזרח התיכון, אשר מספק חשמל לארבעה יישובים בערבה ובכל לילה רובוטים מנקים את אותו, ללא מגע יד אדם. משם עוברים לדגם של כפר אקולוגי מנותק רשת, שבו מגלים איך אפשר לבשל, להאזין לרדיו ולטהר מים, ללא חיבור לתשתיות. בסמוך לכפר האקולוגי צומח עץ תמר, שבמבט ראשון נראה ככל התמרים האחרים, אבל זהו בהחלט עץ לא רגיל. "מתושלח" הוא תמר מדבר יהודה, זן שנכחד והונבט מחדש מגלעין שנמצא בחפירות ארכאולוגיות במצדה. מחוטרים שלו גדלים לידו עצים נוספים מאותו מקור. על "פארק היורה" הבוטני הזה אחראיות שתי חוקרות, ד"ר איליין סולווי, מנהלת המרכז לחקלאות בת קיימא במכון הערבה ללימודי הסביבה בקיבוץ קטורה וד"ר שרה סלון, מנהלת מרכז המחקר לרפואה טבעית בבית חולים הדסה.

מתושלח, תמר מדבר יהודה שנכחד והונבט מחדש מגלעין שנמצא בחפירות במצדה | צילום: רוני בלחסן

בכניסה לקיבוץ אפשר לראות סבך עצום של צינורות זכוכית צבעוניים, זהו מפעל לייצור אצות המשמשות בתעשיית הרפואה והקוסמטיקה. קרמים מועשרים בתמצית אצות או בשמן ארגן מבית הבד המקומי תוכלו לרכוש בחנות-קפה. לצד משקאות חמים וקרים, תוכלו ללגום בירות של מבשלת בירצינות הקיבוצית (נסו את קול מג'הול, בירה עשויה מתמרים) ולאכול מעוגת הגבינה הנהדרת של ברברה. בקטורה יש גם חדרי אירוח.

בירה ממבשלת בירצינות בקיבוץ קטורה. טעמים מפתיעים ולא שגרתיים | צילום: רותם בר כהן

הסיור בקטורה מתקיים בכל יום בשעה 9:30, הוא אורך כשעה ומוצע בחינם לאורחי האירוח הקיבוצי. למטיילים שלא לנים בקיבוץ הסיור עולה 30 שקל לאדם.

יטבתה: לא רק שוקו

השם יטבתה מתקשר לרוב לעצירת שוקו בדרך לאילת. אבל יטבתה, כך גילינו בטיול האחרון, היא הרבה יותר ממשקה טעים לילדים. במרכז המבקרים אפשר ללמוד על הקיבוץ שהוקם ב-1957 ולצפות בסרט מושקע על ההיסטוריה של המקום. יש כאן גם אזור משחק לילדים, תחנת מידע עם הצעות לטיולים ועוד.

גם אם אתם לא רעבים לארוחה של ממש בפונדק יטבתה, אל תוותרו על הגלידה. את הגלידות הטריות והמשובחות מייצרים במקום מחומרים טבעיים, ללא חומרים משפרי טעם וללא ביצים. למעשה, כך אומרים כאן, זאת הגלידריה היחידה בארץ שבה אפשר לדעת בדיוק מאיפה מגיעים החלב והשמנות. ניחשתם, מעבר לכביש – ממחלבת יטבתה. יש 100 טעמים שונים, כמובן שלא מייצרים את כולם בכל יום, אבל לרוב תמצאו כאן גלידת יוגורט תמרים, מסקרפונה תאנים, פררו רושה וגלידת פיסטוק. ואם החלטתם לזרוק את הדיאטה לכל הרוחות, תוכלו להזמין יטבתה מורגנה, משקה שמשאיר את המילקשייק הסטנדרטי הרחק מאחור: שכבות של אייל שוקו, שברי עוגיות, אייס מוקה, קרם טופי, אייס שוקו, ומעל הכל קצפת טרייה.

למעלה: יטבתה מורגנה, משקה שמשאיר את המילקשייק הסטנדרטי הרחק מאחור; למטה: סודהטעם, משקה מדברי מרענן למבוגרים שפחות מתחברים לשוקו וקצפת | צילום עליון באדיבות פונדק יטבתה, צילום תחתון רותם בר כהן

למעדיפים משהו יותר סולידי, יש משקה חדש, מרענן במיוחד, שמתאים יותר לחך של המבוגרים שבחבורה. שמו סודהטעם והוא מכיל גזוז, דבש מותסס, למון גראס וג'ינג'ר, קוביית סברס ופירות עונתיים קפואים וצרור עשבי תיבול – המשקה המושלם לטיול מדברי.

אליפז: שף השמש ושף במדבר

בלב המטעים של קיבוץ אליפז, מול הנוף של הרי אדום, נמצאת חממת חמשת החושים, שבה גדלים ירקות ותבלינים שמעוררים את כל החושים. סיור בחממה ובערוגות התבלין כולל הסברים (איך, למשל, תבדילו בין פטרוזיליה עלים לשורש פטרוזיליה או איך מגדלים תירס צבעוני?), טעימות בשטח וקטיף תבלינים. לצד החממה, בסככה מוצלת יש דוכן של תוצרת חקלאית מקומית במחירים מצחיקים לעומת מחירי הירקן השכונתי שלכם ועמדת תה מדברי מעשבי תיבול.

חממת חמשת החושים באליפז | צילום: רותם בר כהן

אחד הדברים המרתקים בחממת חמשת החושים הוא שף השמש – מתקן מעגלי הבנוי מצינורות זכוכית דקים שמאפשרים אפייה על ידי אנרגיית השמש. המבקרים מוזמנים לקטוף ירקות הגדלים כאן – עגבניות שרי צבעוניות, פלפלים בצבעים שונים, עלי קייל ועוד, לחתוך אותם לרצועות דקות, שיתאימו למגשים הצרים, לתבל בשמן זית ובמלח גס ולהכניס לצינור בתנור השמש. לאחר כ-20 דקות מוציאים את המגש ונהנים מירקות צלויים מושלמים.

שף השמש בחממת חמשת החושים, תנור הפועל באנרגיית השמש | צילום עליון: רותם בר כהן, צילום תחתון: חגית גל

החממה פתוחה כל יום בין 10:00 ל-14:00, בראשון עד חמישי ובשבתות מתקיימים סיורים מודרכים בכל שעה עגולה (בין 10:00 ל-13:00), בימי שישי יש שלושה סיורים – ב-10:00, 11:00 ו-12:00. הסיור בתיאום מראש, אפשר להירשם באתר של קיבוץ אליפז, 38 שקל לאדם (מגיל שנתיים), כולל טעימות של ירקות בבתי הרשת וקטיף עשבי תבלין בערוגות. יש מחיר מיוחד ללנים בערבה הדרומית. באליפז יש גם חדרי אירוח ומתחם קמפינג.

פרטים נוספים תמצאו באתר של קיבוץ אליפז

בקיבוץ אליפז גר ומארח שף רוברט ביטון, שעבד בעבר במסעדות שף מיתולוגיות, בהן אוקיינוס, התרווד הוורוד וקרן. ביטון מארח בחצר ביתו שבאליפז לארוחת בשרים סביב המעשנה ואפשר ליהנות מהאוכל שלו גם ב"שף במדבר", פודטראק אדום ומצוחצח, שממנו יוצאות מנות טעימות להפליא. המומחיות של ביטון היא עישון בשרים, ואכן מנה של בשרים מעושנים בטורטייה היתה פשוט מושלמת, בנוסף יש המבורגר, המבורגר מפורק, שווארמה עוף וגם אופציות לצמחוניים שבחבורה. המחירים סבירים מאוד – בין 45 ל-55 שקלים למנה שכוללת צ'יפס טעים.

מנה של שף במדבר, הפודטראק של רוברט ביטון | צילום: ליטל שמואלי

הפודטראק של שף במדבר צץ במקומות שונים בערבה, בימים קבועים, אפשר לבדוק בטלפון איפה בדיוק יהיה או לתאם ארוחה בחצר של משפחת ביטון באליפז. פרטים נוספים בטלפון 053-7710006 (רוברט) או 054-6150751 (שלי).

פארק תמנע: מצוקים, אגם ואוהל מועד

בשולי הערבה, כ-25 ק"מ מצפון לאילת, נמצא אחד מפלאי הטבע של ישראל. פארק תמנע משתרע על שטח שגדול משטחה של תל אביב ופזורים בו שלל אתרים גיאולוגיים מלהיבים, שאפשר לגלותם במהלך טיול ברגל, ברכב או באופניים. במרכז המבקרים תוכלו להתעדכן באתרי הפארק השונים, בין השאר בעזרתו של ריינג'ר רן, שכיאה לשמו הוא מצויד בכובע בוקרים ובמבטא אנגלוסקסי. רן עוזר למטיילים לבחור את המסלול המתאים להם ביותר ומוודא שהם מצוידים כראוי. "אני מהדור הישן", הוא אומר, "אני אוהב ללכת עם מפה, אבל יש אנשים שמעדיפים להוריד את המסלול לנייד, אז גם האופציה הזאת קיימת למי שרוצה".

בדרך לפטרייה: מטיילים בפארק תמנע | צילום רותם בר כהן

בפארק תמנע אפשר לטייל באופן עצמאי, נסיעה כל האתרים המרכזיים, כולל עצירות וטיולים רגליים קצרים, אורכת בסביבות שלוש שעות וחצי. אם אתם מעדיפים להצטרף לסיור מודרך תוכלו לבחור בין טיול שקיעה, סיור עששיות, צפייה מודרכת בכוכבים ועוד. אנחנו הצטרפנו לסיור חדש – סיור 12 השבטים, שאורך כשעתיים. הוא נפתח בנסיעה לאתר הפטרייה, שם לומדים על תהליך הפקת הנחושת ועל מציאת בד הצבוע בצבע ארגמן שהתגלה בגבעת העבדים. בהמשך הדרך עוברים דרך כמה אתרים מעניינים, בהם עמודי שלמה המרשימים.

עמודי שלמה בפארק תמנע. תופעות גיאולוגיות מרשימות לצד שרידים היסטוריים וארכיאולגיים | צילומים: רותם בר כהן

הסיור מסתיים באוהל מועד, שחזור של אוהל מועד המקראי, הכולל דגם של המזבח וארון הקודש. אוהל מועד נמצא במרחק קצרצר מהאגם, שם אפשר לשכור סירת פדלים, לשתות ולאכול בבית קפה ולמלא בקבוקונים בחול צבעוני, מזכרת מהמקום המיוחד הזה. אם אתם מתקשים להיפרד, מסביב לאגם יש כמה אפשרויות לינה: חדרים זוגיים ומשפחתיים, קראוונים, אוהלים ממוזגים ומתחם קמפינג מסודר.

אוהל מועד, שחזור של האוכל, המזבח וארון הקודש | צילום: ליטל שמואלי

פארק תמנע פתוח 7 ימים בשבוע, בין 16:00-8:00, הסיורים מתקיימים בשעות אחר הצהריים והערב. מחיר כניסה: 49 שקל למבוגר, 39 שקל לילד (מחירים מיוחדים ללנים בערבה הדרומית), הכרטיס כולל בקבוקון למילוי חול צבעוני והוא תקף למשך שלושה ימים, כך שאם אתם לנים בערבה תוכלו לחזור לתמנע ללא תשלום נוסף. סיורים מודרכים בתוספת תשלום.

פרטים נוספים באתר הפארק >>

אילות: בין מדבר לים

קיבוץ אילות כל כך קרוב לאילת, עד שאפשר לראות ממנו את הים ואת בתי המלון לאורך הטיילת. העובדה הזאת הופכת אותו למקום זמין ונוח למשפחות שמחפשות לינה כפרית במחירים נוחים, שלוש דקות נסיעה מהחופים של אילת מצד אחד, והפעילויות והטיולים המדבריים מצד שני.

קיבוץ אילות. שלווה כפרית שלוש דקות מהחופים של אילת | צילום: רותם בר כהן

יחידות האירוח של הקיבוץ מתאימות לזוגות ולמשפחות והן פזורות בין מדשאות, ערוגות פורחות ועצים תמירים. בין היחידות פזורות עמדות ברביקיו, גינת צמחי תבלין שאפשר לקטוף מהם להכנת תה, ערסלים ופינות ישיבה מוצלות. לאורחים יש כניסה חופשית  לבריכות של מלון U Splash שנמצא בתחומי הקיבוץ וניתנת הנחה בכניסה לפארק המים הצמוד למלון (בעונה). האירוח כולל ארוחת בוקר בחדר האוכל הקיבוצי, הלנים בסופי שבוע נהנים גם מארוחה בשישי בערב. המחיר 500 עד 900 שקל לזוג, תלוי בעונה וביום בשבוע.

חדר באירוח הכפרי של קיבוץ אילות | צילום: רוני בלחסן

למרות שהאטרקציות והפעילויות באילת ובמדבר קרובות כל כך, כדאי להקדיש זמן גם למה שהקיבוץ עצמו מציע למבקרים. סמוך לחדר האוכל נמצאים צריפי בראשית, ששימשו את חברי הקיבוץ בתחילת דרכו. לאחר שסיימו את תפקידם ועמדו ריקים במשך שנים, הצריפים שופצו ביד אוהבת וכיום הם מהווים מקום מפגש ופעילות לדור המייסדים. סיור בצריפי בראשית נפתח בבית מלאכה משותף, שהוקם עבור ותיקי הקיבוץ ובני נוער, ועיסוקו העיקרי במלאכות של מיחזור, מכאן ממשיכים לחדר התיעוד שבו שומעים סיפורים מרתקים על אנשי הקיבוץ הראשונים ועל חייהם אז ועכשיו. הביקור מסתיים בקפה הפרלמנט, שבו לצד קפה ועוגות של מירי, אפשר לשוחח עם הוותיקים ולשמוע את סיפוריהם. הסיור, שאורך כשעה וחצי, עולה 65 שקל לאדם, בהזמנה מראש.

צריפי בראשית בקיבוץ אילות | צילום: רותם בר כהן

באחד הצריפים המשופצים מתקיימת סדנת נגרות עם סבא רפי (הסדנה אינה כלולה בסיור, ההשתתפות בהזמנה מראש). כשהנכד הראשון של רפי סער נולד החקלאי הראשוני הקיבוץ חזר לאהבתו לעבוד בעץ. הוא החל לייצר צעצועי עץ, תחילה לנכדים ואז בהזמנה לאנשים נוספים. אלו צעצועים מקסימים, עשויים בעבודת יד מעצים לא צבועים, עם פינות מעוגלות והקפדה רבה על בטיחות לילדים הצעירים. בסדנה שלו כל משתתף מקבל קיט להכנת צעצוע מעץ ובסיומה יוצאים עם התוצרת – מסוק עם להבים מסתובבים, חד קרן, פרפר ועוד.

בסדנה של סבא רפי. צעצועי עץ בעבודת יד | צילום: אילן מור

בנוסף, בכל יום שישי, בין 8:00 ל-14:00, מתקיים באילות שוק איכרים עם תוצרת חקלאית מקומית, דוכני אוכל וקפה. בין מרץ ליולי מתקיים מדי פעם שוק לילה, בחגים יש פעילויות תוכן מיוחדות. לפרטים נוספים על אירוח באילות ועל הפעילויות למבקרים לחצו כאן >>

איפה אוכלים?

הדרך הטובה ביותר לשלב ארוחה טובה עם מפגש עם תושבי הערבה היא באירוח ביתי. בערבה הדרומית תמצאו כמה מארחים שפותחים את ביתם ומציעים אוכל טוב ושיחה נעימה. חלקם בשלנים חובבים, אחרים עבדו במשך שנים במטבחים מקצועיים. כך, למשל השף רוברט ביטון שפגשנו בחממת חמשת החושים, שמארח סביב המעשנה שבחצר ביתו בקיבוץ אליפז, או נטליה קסרוטי שמארחת בביתה בבאר אורה לארוחות מהמטבח האיטלקי. אנחנו התארחנו אצל דנה'לה, הלא היא דנה תורג'מן, שמבשלת ארוחות ביתיות מכל הלב. ארוחת ערב שלנו היתה בסגנון מרוקאי עם מנות שהוגשו בכלים אותנטיים ואשר הזכירו לנו ארוחת שבת משפחתית. דנה, שמשפחתה בכלל עלתה מרוסיה, למדה לבשל אוכל מרוקאי מחמותה; בעלה יניב, מארגן טיולי ראנג'רים למשפחות במדבר ושמח לשתף באנקדוטות נחמדות. הצצה לביתם הנאה שבבאר אורה והמפגש עם בני המשפחה הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה. ארוחה אצל דנה'לה עולה 120-100 שקל למבוגר, 50 שקל לילד. רק בהזמנה מראש. פרטים נוספים בטלפון: 054-9452060.

ארוחה מרוקאית אצל דנה תורג'מן בבאר אורה | צילום רותם בר כהן

עוד אפשרויות קולינריות בערבה הדרומית תמצאו בקישור הבא >>

איפה ישנים?

בערבה הדרומית יש מגוון רחב של אפשרויות לינה – חדרי אירוח בקיבוצים, קראוונים ואוהלים משודרגים בפארק תמנע, תחמי קמפינג וסוויטות משודרגות ואפילו המלון היקר ביותר בארץ, סיקס סנסס בשחרות. פירוט על אפשרויות הלינה בערבה הדרומית תמצאו כאן >>

הפוסט הערבה הדרומית: המקום בו הטבע והאדם יוצרים קסמים הופיע ראשון במסע אחר

ביום בהיר בסוף החורף רתמתי את הקרוואן אל הג'יפ, והמשכתי דרומה אל הערבה. לפני חצבה פניתי ימינה אל כביש מעלה העקרבים ומיד שמאלה אל עיר אובות. התמקמתי במטע דקלים בחוות התנינים קרוקולוקו, גן עדן אפריקאי שהקימו עופר ואורית בעבודת כפיים מלאת תשוקה ומתובלת ביצירתיות שורשית. עופר ואני מכירים כבר המון שנים, ועברנו דרך ארוכה במקביל עד שהתפצלו דרכינו. נפגשנו שנינו, מדריכים צעירים לטיולים בארץ ובסיני, לפני ארבעים שנה בחברה מיתולוגית בשם קרקל וצברנו ביחד הרבה שעות שטח וחיבה הדדית. שנינו החלטנו לצאת ללמוד באותו זמן ונפגשנו על ספסל הלימודים בפקולטה לחקלאות ברחובות, או למען הדיוק על הדשא כשעופר הואיל להגיע לביקור בפקולטה. שנים ספורות לאחר מכן יצא עופר לעבוד עם תנינים בהונדורס, ואני יצאתי בעקבותיו לנהל חווה לגידול תנינים בוונצואלה. עופר עבר בהמשך לאפריקה והמשיך להקים ולנהל חוות תנינים בדרום אפריקה ובקניה שנים רבות, עד שהחליט לעשות עליה עם התנינים בחזרה לישראל והתיישב בערבה. אני עברתי לתחום של טיולים והקמתי את חברת "אקו" שהתחילה בטיולי ספארי מיוחדים בטורקנה, צפון קניה. עופר היה המדריך הראשון שגייסתי לעזרתי להוביל טיולים באפריקה.

ניתקתי את הקרוואן מהג'יפ ליד מתחם מגודר בכפות דקלים שעופר ואורית הועידו לרשותי, חלומו של כל נווד על גלגלים

תנינים לא בוכים

ניתקתי את הקרוואן מהג'יפ ליד מתחם מגודר בכפות דקלים שעופר ואורית הועידו לרשותי, חלומו של כל נווד על גלגלים. לב המתחם הוא עץ שיטה סלילנית שנותן צל רחב על החצר, לידו קרוואן נוסף שמאפשר לי להזמין חברים לבקר אצלי ולהעביר כאן את הלילה. ברז וכיור עם שפע מים, שירותים צמודים, תיבת חשמל שמאפשרת לי להתחבר למקור חשמל קבוע שאינו תלוי בקולטי השמש שלי, ובעיקר… בריכת טבילה גדולה עם מים גאותרמיים שנובעים מן האדמה בזרם עז ובטמפרטורה של יותר משלושים מעלות. הבעיה הגדולה שאני כבר צופה מראש, תהיה הקושי להתנתק מכאן ולהמשיך הלאה.
מתחת לנגב ולערבה ישנם אקוויפרים ענקיים, זאת אומרת שכבות סלעים נושאות מים מתוקים הנמצאות בעומק בין ארבע מאות מטרים עד למעלה מקילומטר אל לב האדמה. צריך רק לקדוח. "יש מים בשפע" טוען עופר ועיניו רושפות כשהוא מעלה מחשבה יצירתית חדשה מן האוב "אם רק היו נותנים לאלף זוגות צעירים להקים חוות פרטיות משני צידי כביש הערבה כבר מזמן חזון בן גוריון היה מתגשם והערבה היתה פורחת".
חוות התנינים משתרעת על שטח עצום, ובמרכזה שלוש בריכות גדולות עם מאות תניני יאור קטנים כגדולים. "אלו אותם תנינים שחיו בארץ ישראל עד תחילת המאה העשרים באזור נחל תנינים וביצות כבארה, ונשמדו עקב ציד בנשק חם" מספר עופר "הפרט האחרון הידוע ניצוד בשנת 1912 כנראה על ידי צייד מהכפר ג'אסר אל זרקא, ונאסף על ידי הזואולוג ישראל אהרוני. עור התנין נמצא באוסף מוזיאון הטבע בירושלים". עופר מכיר את הסיפור של כל אחד מהתנינים בחווה. בקסי הוא תנין ענק בן חמישה מטר שלרוע מזלו פיתח את המנהג הקלוקל לסעוד את בשרם של פרים להרבעה מזן שרולה מובחר. החוואי הדרום אפריקאי שרכש ארבעה עשר פרים שכאלו במיטב כספו, שם לב שהפרים הולכים ונעלמים, וכך נתגלה הסועד החצוף. עופר הוזעק לחווה ובמאמצים רבים לכד את התנין הענק, ובכך הוכיח שגם הוא עצמו ענק ואוי למי שיתעסק עמו. התנין הועבר אחר כבוד לחוות התנינים שעופר ניהל בסאן סיטי ומאז, כך טוען עופר, התנין בטוח שעופר הוא השטן בהתגלמותו. כאשר עופר ואורית חזרו ארצה, הם ארזו ולקחו איתם גם את בקסי.

"אלו אותם תנינים שחיו בארץ ישראל עד תחילת המאה העשרים באזור נחל תנינים וביצות כבארה, ונשמדו עקב ציד בנשק חם"

עופר עבר בהמשך לאפריקה והמשיך להקים ולנהל חוות תנינים בדרום אפריקה ובקניה שנים רבות, עד שהחליט לעשות עליה עם התנינים בחזרה לישראל והתיישב בערבה

עופר הוא איש של חזון… בדמיונו הקודח הוא מכייר אגמים ציוריים בין עצי באובב, בונה בקתות שבטיות עם סכך דקלים, מרפסות נוף וגזיבו עם מטפסים, ומרכיב שערים עם ציורים מסורתיים מאפריקה. אט אט בעבודה קשה נרקמים החלומות והופכים למציאות ונאת מדבר קמה לה בלב הערבה. אורית אשת חיל נושאת על גבה את מלאכת היומיום. מאכילה את התנינים (ואת עופר והאורחים), מקבלת את הקבוצות, מדריכה את המטיילים בשבילי החווה, ובשיא עונת הקינון היא שולפת לקראת סוף הסיור ביצה שאוטוטו בוקעת, מקישה על הקליפה ומעוררת את התנין הזעיר, הס פן תירא, והוא קורא לאמו התנינה לעזרה. בטבע היא תגלגל את הביצה בין שיני הטורף האימתניות שלה ותבקע אותה בעדינות לשחרר את הצאצא מכלא הביצה. בחווה אורית תיתן את ההקשה על הקליפה ואז יגיח התנין הזעיר אל העולם כמו קלימרו, נושא פיסת קליפה על ראשו.

"יש מים בשפע" טוען עופר ועיניו רושפות כשהוא מעלה מחשבה יצירתית חדשה מן האוב "אם רק היו נותנים לאלף זוגות צעירים להקים חוות פרטיות משני צידי כביש הערבה כבר מזמן חזון בן גוריון היה מתגשם והערבה היתה פורחת"

עץ השיזף המופלא עדיין חי וקיים עב גזע ומרבה ענפים לצד חורבות העיר המקראית תמר. מעריכים שהוא בן שלוש מאות שנים

התמקמתי במטע דקלים בחוות התנינים קרוקולוקו, גן עדן אפריקאי

אט אט נרקמים החלומות והופכים למציאות ונאת מדבר קמה לה בלב הערבה

עופר הוא איש של חזון… בדמיונו הקודח הוא בונה בקתות שבטיות עם סכך דקלים, מרפסות נוף וגזיבו עם מטפסים

מרכיב שערים עם ציורים מסורתיים מאפריקה

עין חצבה

כמה דקות הליכה מהחווה נמצא המעיין ההיסטורי עין חצבה או עין חוסוב בערבית. לורנס איש ערב, שהגיע אל הנגב והערבה במלחמת העולם הראשונה לערוך סקר צבאי, כתב ביומנו "התקדמנו מערבה עד שהופיע באופק העץ הגבוה והענף של חוסוב, ושמענו את שקשוק המים מהמעיין הגדול הזורם משורשיו". המעיין שהיה פעם שופע חרב לחלוטין עקב קידוחי קרקע. עץ השיזף המופלא עדיין חי וקיים עב גזע ומרבה ענפים לצד חורבות העיר המקראית תמר. מעריכים שהוא בן שלוש מאות שנים. היום משקים אותו בצינורות של טיפול נמרץ כדי שימשיך להעיד על עברו המפואר. משפחה של זנבנים, ציפורים מפוארות עם סיפור, מגיעות מידי בוקר לעת זריחה לקפץ בין ענפיו. הזנבנים היו מושא מחקרו רב השנים של הזואולוג והחוקר אמוץ זהבי. הוא התגורר בבית ספר שדה חצבה, ומכאן הוציא את הבשורה החשובה והמרתקת של "עיקרון ההכבדה" לעולם המדע הבינלאומי, לפיה כל יצור חי, מפרפר קטן ועד אריה עב רעמה, וגם אנחנו בני האדם, מכבידים על עצמנו בשלל אמצעים ובדרך זו אנו מקנים לעצמינו יתרונות אחרים וחשובים למהות חיינו. אמוץ כתב את הספר החשוב לכל מדריך ואוהב טבע בשם "על טווסים אלטרואיזם ועיקרון ההכבדה".

הנגב והערבה הם קצה הקרחון של חגורת המדבריות העצומה המשתרעת מחצי האי ערב באסיה ועד הסהרה בצפון אפריקה. הנבטים – עם המדבר שקבע את בירתו בסלע האדום – פטרה בעבר הירדן, ובעקבותיהם הרומאים ואנשי ביזנטיון, הקימו ערים מפוארות ובצורות, פיתחו את חקלאות המדבר ויצרו רשת של דרכי מסחר. דארב אל סולטאן, דרך המלך, הגיעה לאורך הרי אדום והערבה אל העיר המקראית תמר שליד עין חצבה. שיירות של מאות גמלים יצאו מכאן בדרכי הבשמים מערבה וחצו את רכס מחמל. על הרכס נותר עד היום מצד סיף הקטן. הגמלים המשיכו וטיפסו במדרון הסלעי של רכס חצרה, צעדו במדרגות החצובות בסלע של מעלה העקרבים, והגיעו אל מצד צפיר. מכאן חצו הסוחרים ובהמות המשא את מישור ימין ועלו אל רכס חתירה והעיר העתיקה ממשית, היא כורנוב, ליד דימונה של ימינו, בדרכם אל עזה וחופי הים התיכון.
הבריטים הקימו על חורבות האבן עתיקות היומין את צריף העץ הקטן ששימש את משטרת רוכבי הגמלים בדרום ארץ ישראל. מכאן הם יצאו אל הדרום במאמצים לגייס את תמיכת השבטים הבדואים ולגרש את התורכים מארץ ישראל. הם סללו כביש מנדטורי רחב כל הדרך מעין חוסוב היא חצבה, לאורך הערבה דרך עין רדיאן היא יוטבתה, אל אום רשרש היא אילת בצפון ים סוף. קטע יפה של הדרך המנדטורית נותר בשלמותו ליד עין חצבה. הצריף נותר על כנו בלב המצדים והפך למוזיאון.בו מתנוססת גם תמונתו של לורנס איש ערב האגדי.

שיירות הגמלים עברו בערוצים היורדים מן הנגב אל הערבה

לורנס איש ערב הגיע אל הנגב והערבה במלחמת העולם הראשונה לערוך סקר צבאי

הנבטים הרומאים ובעקבותיהם הבריטים סללו דרך וטיפסו במעלה העקרבים דרך המדרון הסלעי של רכס חצרה

עיר אובות

בשנות השישים הגיע אל הערבה אמריקאי תמהוני ועקשן בשם שמחה פרלמוטר. הוא היה יהודי שהאמין שישו הוא המשיח, הגיע עם שתי נשותיו יהודית ורחל, ניסה להצטרף אל מושבי הערבה אבל נדחה מהם, ולבסוף קיבל היתר לשבת בבתי המחנה הצבאי הבריטי הנטוש בעין חצבה שגם צה"ל נטש אותו. הוא הקים את קיבוץ עיר אובות על שם אחת מתחנות יציאת בני ישראל ממצרים. תומכים מארה"ב ומאירופה נמשכו אל דמותו הכריזמטית והצטרפו אל הקיבוץ אולם לא החזיקו מעמד זמן רב בתנאי המקום ותחת המשטר הקשה וחסר הפשרות שהנהיג במקום. חסידי סאטמר שהגיעו במקומם להשתלב עם שמחה וחבריו עזבו אף הם במהירה. בנו של שמחה, ארי, התגייס לצה"ל ונהרג בפיגוע. הוא נקבר בחלקה קטנה לצד תמר המקראית. חמש שנים לאחר מכן נפטר שמחה האב ונקבר לצדו. רחל, האלמנה והאם השכולה, נותרה לחיות לבדה במרחב המדברי של עיר אובות.
חודשים ספורים לפני מותו של שמחה, הופיעה משפחה של מהגרים מגרמניה ובהם אולף, אשתו קרן וילדיהם, לחיות בעיר אובות. אמא של קרן, בריג'יט, לימים ברכה, חיתה בחוסר שביעות רצון וסערת רוח מתמדת ונפשה חיפשה מרגוע. היא שמעה על שמחה פרלמוטר בעיר אובות וחשה משיכה עזה להגיע למקום. כאשר נחתה בישראל אמרה לבני משפחתה שלראשונה בחייה היא מרגישה שהגיעה הביתה. ההרגשה התחזקה וסימנים אלוהיים הופיעו ללא הרף והמשפחה המורחבת החליטה להשתקע בארץ. אליעזר, אפור שיער וגדול זקן, משקפי ראיה עדינות מונחות על פניו השזופים, מספר לי בחיוך כיצד קיבל את שמו העברי "עבדתי יחד עם פועל ערבי מעזה ששאל אותי לשמי. אמרתי לו אבל הוא לא הצליח לבטא את השם והתחיל לקרוא לי אלי. מצא חן בעיני השם ואחר כך במשרד הפנים הרחבתי אותו לאליעזר". יחד עם בנו רון ועם חתנו בר הם מבצעים פרוייקטים של בניה במושבים שמבוססים על איכות ביצוע הטבועה בדמם. בזמן הפנוי הוא מטפח עם המשפחה גינת ירק ויער מאכל לצרכיהם. אליעזר אינו יהודי אבל שומר על חלק ממצוות הדת, כמו שמירת שבת ואכילת מזון כשר.

שיירות של מאות גמלים יצאו מכאן בדרכי הבשמים מערבה וחצו את רכס מחמל

אליעזר, אפור שיער וגדול זקן, משקפי ראיה עדינות מונחות על פניו השזופים, מספר לי בחיוך כיצד קיבל את שמו העברי

רות, הבת הגדולה של קרן ואליעזר, חיה עם בעלה בר תינוק ופעוט בבית ממול. רות למדה להיות קונדיטורית והיא אחראית על המאפיה המשפחתית. היא אופה לחמים מיוחדים במינם שגם בתרבות הלחם הנפוצה בארצנו יש להם מקום של כבוד. היא מייבאת מגרמניה ומארה"ב זרעים של זנים עתיקים בלבד. זן חורסאן שנפוץ היום בעיקר באירן ובאפגניסטן נמצא לראשונה בחפירות בפירמידות במצרים. משם הוא נלקח למעבדה בארה"ב בה טיפחו את הגרעין ונתנו לו את השם המסחרי קמוט. גרעיני אינקורן מקורם באנטוליה, תורכיה. פירוש השם הוא גרעין אחד, והוא מהזנים העתיקים בעולם. זן אמר הוא לא פחות ולא יותר אלא 'אם החיטה' המקורי שגילה החוקר הבוטנאי ואיש ניל"י אהרון אהרונסון, והוא שחיזק בנו את הגאווה הלאומית כבר בתקופה העות'מנית.

"השבחת הזנים שמה דגש על גובה הגבעולים כדי שהקציר יהיה נוח יותר, וכמות היבול לדונם אדמה כדי שניצול האדמה יהיה מרבי" טוענת רות "האיכות קיבלה מקום מינורי בסדר החשיבות וכך נפגעו הערכים התזונתיים של הזנים המודרניים. אנחנו כאן כדי להחזיר עטרה ליושנה".
אז ככה, אנחנו תושבי ארץ הקודש האהובה, היינו צריכים שמהגרים מגרמניה יזכירו לנו איפה נולדה החיטה, ייבאו גרעינים בחזרה לארץ המקור, ויתחילו לאפות לחמים של אמר, חורסאן ואינקורן כדי להחזיר לנו את הכבוד האבוד. אז תודה רבה לכם רות ובר, הלחמים שקניתי אצלכם נאכלו באהבה והיו טעימים להפליא, עם טחינה, עם לבנה, וגם עם חמאה וריבה.
הייתי ממשיך ומספר לכם גם על כריס ואנקה וחמשת ילדיהם שקוראים לעצמם "הקראים המשיחיים" ומאז נובמבר האחרון הם פסקו מנדודיהם במשאית האוטוקרוואן האדומה שלהם והתיישבו בצריף ויורטה בעתיקות תמר. אנקה היא רופאה במקצועה ומחלקת את זמנה בנתינה אינסופית בין בית חולים סורוקה בבאר שבע לבין החינוך הביתי של הילדים. כריס הוגה את דעותיו ברמה ומנפנף בתנ"ך כמקור לכל ידע וסימן אלוהי שנקרא בדרכו. הייתי גם מצטט את סיפורו של עופר ידידי התנינאי כיצד הופיעה יום אחד דמות עטופה בגלימה מן המדבר כמו משה שירד מהר סיני, ולמחרת נמוגה אל ערפילי הבוקר בדרכה לגאולת ירושלים. דומה שהדרכים העתיקות והמקודשות הללו אינן מכירות את מימד הזמן וממשיכות להעלות באוב את שיירת נוודי המדבר וסיפור חייהם המוזר מאז ועד היום.

לחגוג את החיים, ולצאת מהדעת בשלווה

הסגר השלישי זה עתה הסתיים ואנשים יצאו מן המחילות אל הטבע, לנשום מלוא החזה, לחגוג את החיים, ולצאת מן הדעת בשלווה כי המציאות לא משהו בימים אלו. בסופשבוע בהיר אחד עברה השמועה בין חובבי המידברן, ומאות אנשים הגיעו לחניון אי שם בערבה. עשרות אהלים צצו במרחב. לילה קסום ירד. אורות צבעוניים ומדורות קטנות קישטו אוירה פסיכודאלית חמימה. כוכבים בהירים בשמיים התקבצו לדמויות מיתולוגיות, ופינות מוזיקה אלקטרונית הרקידו את החוגגים באוויר הפתוח. האנשים מצאו סיבה לחייך שוב. בשלוש לפנות בוקר נגמרה החגיגה בפראות בפשיטה של המשטרה. לפחות שבע ניידות הגיעו למקום ושוטרים סמויים אזקו את הדי ג'יי והפסיקו את המוזיקה בבת אחת. האנשים במדים השחורים שלחו איומים לסביבה בלשון "תיכף נאסוף תעודות זהות, עדיף לכם להתחפף מכאן מהר". בתקשורת נמסרה הודעה לקונית שהמשטרה פשטה על פורעי חוק. ואני אומר לכם שמיטב אנשינו היו שם. מאז ומתמיד ירדו אנשים למדבר לריפוי הנשמה. גם משה ואליהו נביאינו ירדו אל המדבר עד שנחה עליהם רוח האלוהים. הניחו להם ולנו, כי לכל אחד מגיע מקום שקט ובטוח לצאת מהדעת בשלווה במדבר, כי מכאן מתחיל הריפוי שלנו.

בסופשבוע בהיר אחד עברה השמועה בין חובבי המידברן, ומאות אנשים הגיעו לחניון אי שם בערבה

הפוסט מבוא לנדודים 24: רוח הקודש, חוות התנינים ומה שביניהן הופיע ראשון במסע אחר

יש משהו צנוע ביופיו של המדבר. הוא אינו מתהדר בצבעים עזים ובולטים, יופיו נמצא בפרטים הקטנים שמרכיבים את תמונת הנוף השלמה. וכך גם החי המדברי, שמתעורר לפעילות אחרי רדת השמש, כשהחום היוקד מפנה מקום לקרירות נעימה. בסרטון שלפניכם תפגשו כמה בעלי חיים מוכרים ואחרים, שאולי מעולם לא פגשתם, וזה הזמן להכיר אותם.

הפוסט זמן מדבר: חיים ליליים הופיע ראשון במסע אחר

יעלים במכתש רמון. להתעורר בבוקר למראות כאלה, היש טוב מזה? | צילומים: שאטרסטוק

למרות שבקיץ רבים נוסעים צפונה, לגליל, למעשה הנגב הוא מקום מפלט מושלם גם בעונה החמה. מזג האוויר בקיץ יבש – הקלה עצומה מהלחות של מישור החוף והשפלה, ובלילות אפילו קריר (כן, כן, גם באוגוסט כדאי לארוז חולצה עם שרוולים ארוכים), הנופים והמרחבים הפתוחים הם בדיוק מה שצריך אחרי ימים של התרוצצויות בקניונים סגורים, ומעל הכל – שקט ושלווה, בלי גדודים מטיילים, בלי הכאוס הרגיל של הקיץ.

עין עבדת. נווה מדבר שמתאים גם לטיול קצר בקיץ

את הימים אפשר לבלות באטרקציות מוצלות או ממוזגות, בשעות הנעימות של אחר הצהריים והערב אפשר לצאת לטיולים רגליים, ובלילה פשוט לשבת במרפסת של הצימר או ליד המדורה וליהנות משמיים זרועי כוכבים, מהסוג שלעולם לא תראו באזורים המיושבים בצפיפות.

בלילות הקיץ אפשר ליהנות בנגב מתצפית על שמים זרועי כוכבים

איפה לנים? המלצות לצימרים בדרום

הנה המלצות לכמה צימרים בדרום שבכל אחד מהם תוכלו ליהנות מחופשה מדברית מושלמת בכל עונה של השנה, גם בקיץ:

וילת נופש בלב החווארים – וילה מושלמת לחופשה משפחתית בהרכב מורחב ביישוב עידן שבערבה, מול נוף מדברי שנשקף מכל כיוון. הווילה בנויה משני מפלסים ויש בה ארבעה חדרי שינה, שני חדרי רחצה, מטבח מאובזר ופינת אוכל משפחתית. בחצר תמצאו פינות ישיבה, פינת אוכל מקורה, עמדת גריל גז, מדשאה עם שער כדורגל ומסך טלוויזיה גדול, מושלם לצפייה משותפת בערבים, תחת כיפת השמיים. האורחים נהנים מכניסה חופשית לבריכת המושב, שנמצאת במרחק הליכה קצרצרה.

וילת נופש בלב החווארים, אידיאלית לחופשה משפחתית | צילומי הצימרים והווילות באדיבות אתר weekend

חוות נחל הרועה – אם אתם רוצים לצאת לחופשה רומנטית, חוות בודדים ברמת הנגב היא המקום המושלם בשבילכם. יש פה שתי סוויטות אבן מבודדות, המיועדות לזוגות. הסוויטות האקולוגיות בנויות בעבודת יד מחומרים טבעיים והן משתלבות היטב בסביבה המדברית. בכל אחת מהן יש ג'קוזי ספא, מרפסת המשקיפה למרחבי המדבר ובריכה פרטית (מחוממת בחורף). אפשר לשבת במים הנעימים ולהשקיף אל הנוף המהפנט – היש רומנטי מזה?

חוות נחל הרועה. בריכה פרטית שמשקיפה לנוף המדברי

נוף צוקים – מתחם צימרים ביישוב צוקים בערבה, עם 12 בקתות אבן הפזורות במרחבי הנוף המדברי. הבקתות מעוצבות בטוב טעם עם הרבה תשומת לב לפרטים הקטנים. בכל בקתה יש ג'קוזי במרפסת ופינת מדורה, לבילוי לילי תחת הכוכבים. במתחם יש בריכת שכשוך מרעננת ומבנה מרכזי עם פינות ישיבה, מטבח מאובזר ומרפסת שצופה למפגש הנחלים עשוש וצופר.

נוף צוקים. בקתות האבן משתלבות בסביבה המדברית

סהרה – צימרים בערבה – מתחם צימרים במושב עידן שבערבה מציע סוויטות המתאימות לזוגות ולמשפחות מול הנוף של הרי אדום. בסוויטות המשפחתיות יש מיטת אפריון, ג'קוזי זוגי וקומת גלריה לילדים. יש גם סוויטות מפוארות במיוחד בעיצוב מרוקאי. בחצר יש מדשאה רחבה שהילדים יכולים להתרוצץ בה, בריכה לעונת הקיץ, פינת זולה עם מזרנים וכריות, מנגל וטאבון לאפיית פיצות.

הבריכה של סהרה – צימרים בערבה, מקום בילוי מושלם בקיץ

מקום בלב – מתחם הצימרים במושב עין יהב הוא מקום נהדר לחופשה משפחתית. יש בו בקתות עץ, חדרי אירוח וצימרים משפחתיים, כולם מאובזרים בכל מה שצריך, מוקפים בצמחייה ועצים מצלים. בחצר יש מטבח גדול עם פינת בישול ומנגל. האורחים נהנים מכניסה חופשית לבריכת השחייה של המושב.

חדר השינה בבקתות העץ של מקום בלב

וילה קדם – וילה מפוארת במצפה רמון המתאימה לאירוח של עד 15 אורחים. בווילה יש חמישה חדרי שינה, שני חדרי רחצה, סלון מרווח ומטבח מאובזר. חשבו כאן על כל הפרטים: מרמקולים במקלחת, דרך מכונת אספרסו במטבח ועד ערסל מרגיע בחצר. עוד בחצר הווילה – בריכת שחייה המוקפת בדק עץ עם פינות ישיבה וריהוט גן, מטבח חיצוני עם מנגל וג'קוזי ספא שמתאים לעד עשרה אנשים.

החצר המפנקת והמאובזרת של וילה קדם

תהילת המדבר – וילת נופש יוקרתית במצפה רמון, המתאימה למשפחה גדולה או כמה זוגות. בווילה יש חמישה חדרי שינה, ארבעה חדרי רחצה, סלון, מטבח מאובזר וחדר כושר ממוזג. בחצר הנהדרת תמצאו בריכה (מחוממת בחורף), מיטות שיזוף, פינות ישיבה ועמדת גריל גז. אפשר לבלות את כל החופשה בלי לצאת מהווילה, אבל כדאי בכל זאת לבדוק כמה מהאטרקציות הנהדרות בסביבה…

פינת ישיבה מול הנוף בווילה תהילת המדבר

הפוסט צימרים מומלצים בדרום הופיע ראשון במסע אחר

להגדלה ודפדוף לחצו על התמונות

הקודם

1מתוך 6

הבא

פארק תמנע, אשר שוכן על שטח של 60 קמ"ר בעמק האדום שבערבה הדרומית, במרחק כ-25 ק"מ מצפון לאילת, הוא אחד מאתרי הטבע והנוף הייחודיים בישראל. הפארק נמצא בלבה של בקעה בצורת פרסה, אשר נוצרה לפני עשרות מיליוני שנים תוצאה מפעילות טקטונית.

הפארק מפורסם בסלעים בשלל צבעים, בהם סלעי גרניט אדומים וסלעי גיר צהובים, ובשלל התצורות הגאולוגיות הייחודיות שבו, בהן הפטרייה, הספינקס, הקשתות ועמודי שלמה. הפארק מציע גם עניין היסטורי – במקום הזה נמצא מכרה הנחושת הקדום ביותר בעולם, כשכריית הנחושת החלה לפני כ-6,000 שנה. במרכז המבקרים תוכלו לצפות במיצג מולטימדיה בעקבות הנחושת

אטרקציות

אפשר לטייל ברחבי הפארק ברכב, ללכת במסלולי הליכה או לרכוב על אופניים במסלולים המתאימים לרוכבים ברמות שונות. מלבד הטבע המדברי והנופים הייחודיים, תמצאו בפארק תמנע אתרים ארכאולוגיים, כמו מקדש האלה חתחור ותחריטי סלע עתיקים מהמאות ה-12-14 לפנה"ס, ואטרקציות משפחתיות רבות. במרכז הפארק יש אגם מלאכותי, שאפשר לשוט בו בסירות פדלים, וסביב האגם יש פינות ישיבה מוצלות, משחקים לילדים, מסעדה וחנות מזכרות  וכן פעילות של מילוי בקבוקים בחול צבעוני. עוד תמצאו כאן אוהל מועד, אשר משחזר את המשכן ששימש את בני ישראל במדבר, ובו דגם של המזבח, המנורה, ארון הברית, בגדי הכוהנים ועוד.

בקעת תמנע הינה עמק נרחב בצורת פרסה המוקף משלושה כיוונים במצוקים אדירים ובליבו מתנשא הר תמנע. הבקעה מהווה מוזיאון גיאולוגי מרתק עם תצורות סלע אשר פוסלו על ידי כוחות הטבע לאורך אלפי שנים ומסלע מגוון ועתיר מינרלים המעניקים לנו יחדיו חוויית טבע מדברי עתירת צבעים וצורות.

מסלולי הרכיבה יעניקו לנו הצצה אל הנוף וההיסטוריה המרתקים הללו, בשילוב עם חוויית רכיבה משובחת הכוללת טיסה בסינגלים זורמים בהם מפוזרים אלמנטים טכניים להוספת עניין ואדרנלין.

בחופשות ובחגים מתקיימים בפארק הפעלות ואירועים מיוחדים, כגון מופעים מוזיקליים, פעילויות למשפחות, סיורי עששיות וסיורי שקיעה.

לינה בפארק תמנע

למבקרים בפארק מוצעות מספר אפשרויות לינה:

קמפינג – מתחם ללינה באוהלים פרטיים ליד האגם, ובו שירותים ציבוריים ומקלחות, תשתיות חשמל, תאורת חוץ, סוכת צל וספסלים.

וילה קאמפ – עשרה אוהלי קמפינג משודרגים. כל וילה מתאימה לאירוח משפחה בת ארבע נפשות ובכל וילה שני חדרים ומבואה מרווחת. במתחם הווילה קאמפ יש מקלחות, שירותים ושולחנות קמפינג.

חדרי אירוח – תשעה חדרי אירוח ממוזגים מול האגם, בכולם שירותים ומקלחת, טלוויזיה, פינת קפה מאובזרת, מקרר מיני בר וקומקום חשמלי.

קרוואנים – מתחם חדש ובו עשרה קוואנים חדישים. בכל קרוואן יש שש מיטות: מיטה זוגית, מיטת קומתיים ומיטה וחצי. בקרוואן יש חדר שירותים כולל מקלחת, מטבחון קטן עם מכונת אספרסו, מקרר, מיקרוגל ותנור לחימום, כלי מטבח וסכו"ם, מצעים ומגבות. מחוץ לקרוואן יש פינת מנגל מוצלת.

הפוסט פארק תמנע הופיע ראשון במסע אחר

הנופים יוצאי הדופן של בקעת תמנע הגיעו השנה למיליוני צופים ברחבי העולם, כשמירוץ האופניים המפורסם, ג'ירו ד'איטליה, חצה אותם. וגם מטיילים רבים, ישראלים ותיירים, לא מוותרים על ביקור בפארק הייחודי.

הקשתות, חלונות אבן חול מהווים ביטוי יוצא דופן לכוח היצירה של הטבע | הצילומים באדיבות פארק תמנע

צבע הטבע: אטרקציות בפארק תמנע

פארק תמנע מציע מסלולי טיול ברמות שונות ולכל סוגי המטיילים. משפחות עם ילדים צעירים יכולים לצאת לטיולי הליכה קצרים של עד שעת הליכה, בעוד שמיטיבי ללכת יכולים לבחור במסלול מאתגר בהר תמנע, הכולל עליות וירידות תלולות ושימוש בדרגיות. בסך הכל יש בפארק 25 מסלולי הליכה מסומנים, חלקם עוברים במוקדי העניין הבולטים (ניתן להגיע אליהם גם ברכב): הפטרייה, עמודי שלמה, מקדש האלה חתחור, ציורי המרכבות – ציורי סלע מהמאות ה-12-14 לפנה"ס ועוד.

עמודי שלמה. אפשר להגיע אליהם ברכב, ברגל או באופניים

לנופים הטבעיים הנפלאים התווספו הרבה אטרקציות מעשה ידי אדם, שמתאימות מאוד לבילוי משפחתי: אפשר למלא בקבוקים בחול צבעוני, לשוט בסירות פדלים באגם, לבקר באוהל מועד שבו יש שחזור של המשכן ששימש את בני ישראל במדבר, לצפות במיצג מולטימדיה המוקדש לכריית הנחושת ועוד. בחגים ובחופשות מתקיימות בפארק פעילויות מיוחדות כמו סיורי שקיעה וסיורי עששיות. אחת הפעילויות המיוחדות המרגשות ביותר, במיוחד אם תמיד חלמתם להיות כמו אינדיאנה ג'ונס, היא חפירות ארכאולוגיות. החפירות מתבצעות בשיתוף עם רשות העתיקות, ובמהלכן המשתתפים חופרים, מנפים את האדמה, ממיינים את הממצאים ומתעדים אותם.

אגם בלב מדבר. באגם שבפארק תמנע אפשר לשוט בסירות פדלים | צילום: חגית גל

לא מפסיקים להתחדש

הנופים של בקעת תמנע אמנם היו כאן עוד בימי קדם, אבל בפארק תמנע לא מפסיקים להתחדש. בין השאר, נחנכו לאחרונה מסלולי אופניים חדשים, באורך כולל של כחמישים ק"מ. אחד המסלולים האלה הוא סינגל תמנע, מסלול מאתגר שמציע תנאי שטח מגוונים, זוויות, עליות וסיבובים וגם תצפיות נוף מדהימות – כל מה שרוכבי אופניים מיומנים ומנוסים מחפשים. מסלולי האופניים בפארק עוברים דרך האטרקציות הבולטות בו, כמו עמודי שלמה והאגם. משפחות ורוכבים פחות מנוסים ימצאו מסלולים קלילים ונוחים שמתאימים לרכיבה משפחתית. ואם לא הגעתם עם אופניים מהבית, אל דאגה – בפארק מוצעים להשכרה יותר ממאה זוגות אופני הרים.

הווילה קמפ בפארק תמנע. לישון קרוב לטבע בתנאים משודרגים צילום: ארן דולב

אחרי שביליתם יום שלם בפארק, ממש לא צריך למהר לעזוב. להיפך, מי שרוצה להישאר בלב הטבע המדברי המופלא גם אחרי רדת החשכה, יגלה מגוון אפשרויות לינה בלב הפארק. מתחם הקמפינג מציע אלטרנטיבה זולה למלונות של אילת וחוויות מהסוג שלא תמצאו בשום מלון: שקיעות מופלאות שצובעות את השמיים באדום, שמי לילה זרועים באינספור כוכבים והזריחות הכי יפות שאפשר לעלות על הדעת. במתחם הקמפינג אפשר להקים אוהל שהבאתם מהבית,  במתחם תמצאו שירותים משותפים ומקלחות, תשתיות חשמל ותאורת חוץ. מי שרוצה לשדרג את תנאי הלינה, ייהנה במתחם וילה קמפ – אוהלי אירוח משודרגים עם שני חדרים ומבואה. אופציה נוספת, היא חדרי האירוח הממוזגים שבהם יש שירותים ומקלחת, טלוויזיה, פינת קפה ועוד. התוספת החדשה ביותר היא מתחם קרוואנים, שבו עשרה קרוואנים מהודרים של אחד מהם מתאים לעד חמישה אנשים. בכל קרוואן יש חדר שירותים ומקלחת, מטבחון קטן עם מקרר, מיקרוגל ומכונת אספרסו, מחוץ לקרוואן יש פינת פיקניק מוצלת עם מנגל.

הקרוואנים בפארק תמנע, התוספת החדשה ביותר בפארק

פרטים על שעות פתיחה, אטרקציות ופעילויות שונות בפארק תמנע תמצאו באתר הפארק >>

בתמונה הפותחת: אופניים לצד הפטרייה בפארק תמנע

הפוסט פארק תמנע: יצירת מופת של הטבע הופיע ראשון במסע אחר

אומרים שמסע אמיתי לא מתחיל בנקודת התחלה כלשהי ולא נגמר בנקודת הסיום. הוא אינסופי ושזור במסעות קודמים ובאלה שיבואו אחריו, במהלכו מתפצלים שבילים חדשים שנפרדים מהדרך הראשית, מתחברים אליה שוב או סוללים דרכים חדשות, ויש בו רצף של חוויות, גילויים ותובנות שיוצרים מארג מרתק של חיים בתוך חיים. כזה היה המסע שלנו במדבר בסוף שבוע אביבי שטוף שמש. מסע אישי-נשי שלקח אותנו רחוק אל נופי בראשית ושלווה אלוהית והביא אותנו קרוב אל עצמנו. ירדנו לערבה, קבוצת נשים שהתאספו מכל הארץ לסדנת התחדשות בת שלושה ימים המשלבת LifeDance באוויר הפתוח, מוסיקה נהדרת, יצירה, יוגה נשית וטיולים במדבר, ומעל הכל מאפשרת לקחת פסק זמן מהחיים, לנשום עמוק ולהתמסר לקצב המסחרר של המוסיקה ולתחושה הממכּרת של חופש אמיתי.

רוקדים בערבה. קשה לתאר עד כמה זה משחרר ומעצים | צילום: ליהי רון

כבר בכניסה למתחם ההארחה אחוונא, השוכן בצמוד ליישוב הקהילתי צוקים שבערבה התיכונה, הרגשנו איך המדבר על שלל צבעיו ומרחביו העצומים מהלך עלינו קסם ועוטף אותנו בבועה נעימה ומערסלת. התקבצנו בחאן המרכזי המשמש גם כחדר אוכל (בו הוגשו לנו ארוחות טבעוניות טעימות ועשירות להפליא), ופצחנו בסשן ריקודים ראשון על רקע הנוף המדברי, מלווה במוסיקה שקטה שהכניסה אותנו לאווירה. לקחנו את הזמן, כל אחת בקצב שלה, ולאט לאט ככל שהמוסיקה הפכה קצבית יותר, נסחפנו עם הריקודים והשלנו מעצמנו דאגות, עכבות, פחדים ומעצורים, ובלי ציניות – פשוט רקדנו את החיים. המוסיקה והריקודים על רקע המדבר הפכו את החוויה למסעירה ועוצמתית במיוחד. בתוך זמן קצר נוצר חיבור מרגש בין הנשים בשבט שהקמנו, וכמו בכל מפגש מהסוג הזה שיתפנו, שיקפנו וקיבלנו פרספקטיבה חדשה ומעניינת על החיים. נכון, השגרה תחזור לחבוט בנו כשכל זה ייגמר, הרהרנו בינינו לבין עצמנו, אך המסע עדיין לא תם ואם נמשיך לרקוד את החיים (גם בסלון הביתי, אין לכם מושג כמה זה משחרר ומעצים), הוא יהפוך למהנה ומספק יותר.

פיסול בבוץ. לאפשר לעצמך להיות במקום הכי טבעי, בלי מסכות | צילום: ליהי רון

בימים הבאים רקדנו, ציירנו, תרגלנו יוגה נשית, טיילנו במדבר, פיסלנו בבוץ וניהלנו שיחות ארוכות אל תוך הלילה. שיתפנו את חיינו בפתיחות עם בנות השבט, הקשבנו לסיפורים מרתקים, נגענו במקומות רגישים, אפשרנו לעצמנו להיות במקום הכי טבעי שלנו בלי מסכות ושכבות של הגנה וצחקנו, המון. ביום שישי לפני קבלת שבת, ביקרנו בכפר האמנים המקסים השוכן בלב היישוב צוקים. טיילנו במתחם בתי המלאכה הקטנים בהם ניתן להתרשם מעבודות אמנות של תושבי המקום, החל מעבודות קרמיקה ותכשיטים דרך סבונים ונרות טבעיים ועד פסלונים ויצירות אמנות מסלעי מדבר משולבים בברזל ומתכת. עצרנו להפסקה מצננת במבשלת בירה ערבה, שמייצרת בירה מקומית מצוינת (אהבנו במיוחד את הבירה הבהירה שנקראת קצרה בלונד), והתענגנו על טיפולי שיאצו, עיסויים ושאר פינוקים לגוף ולנשמה, שמציעים המטפלים האלטרנטיביים המתגוררים במקום. בשבת בבוקר אפשרנו לעצמנו להתנהל בעצלתיים, לשחות בבריכה המשקיפה אל הרי אדום ולעלות לתצפית מרהיבה על המדבר מהגבעה המתנשאת מעל מתחם האירוח. לפני שהתפזרנו, התכנסנו לסשן פרידה מדיטטיבי של מוסיקה וריקודים, שיחת סיכום ובראנץ' של אלופות, ויצאנו לדרכנו טעונות באנרגיות חדשות ומוכנות להסתער שוב על החיים.

נופי הערבה טומנים בחובם מסלולי טיול ופינות חמד מפתיעות | צילום: ריקי יפת

אטרקציות ומסלולי טיול בערבה
הערבה היא לא רק הכביש המוביל לאילת. יש בה יישובים פורחים, אטרקציות מלהיבות, צימרים ובקתות אירוח בלב הנוף המדברי, וגם שפע של מסלולי טיול ופינות חמד מפתיעות. בדרך לאילת, לסדנה או לחופשה במדבר – הנה שלושה מקומות שכדאי לבקר בהם באזור.

קניון נחל ברק. נחל ברק מתפתל מטה מרמת ברק אל הערבה ובדרכו יוצר קניון יפהפה, שהירידה בו מאתגרת ומהנה. מדובר בקניון צר, תלול ועמוק שחותך בין הסלעים ומעליו מזדקרים מצוקי גיר לבנים וזקופים שיוצרים תחושה קרירה גם בימים חמים. הנחל זורם בין מושב והיישוב צוקים, ממש באמצע כביש הערבה, ומאפשר מסלול מעגלי קצר או ארוך בקטע מדברי מסעיר עם נקיק צר ונוף נהדר לערבה ולהרי אדום. הנחל נמצא בק"מ ה-115 מצפון לאילת (מספר ק"מ צפונית למושב פארן). עם השילוט פונים לדרך עפר המסומנת בצבע כחול, מהלך כ-11 ק"מ פנימה מערבה אל תחילת המסלול, המסומן בכחול ושחור ומתאים במיוחד לחובבי הליכה. בתחילת המסלול עולים על גדתו הדרומית של הערוץ, עד לחיבור עם הערוץ בראש הקניון המרשים. יורדים אל הקניון עצמו בירידה תלולה , משם ממשיכים לרדת לכיוון מזרח בסדרת מפלונים ומפלים, שבחלקם קבועים סולמות מתכת. המסלול אורך כשלוש שעות והוא אחד היפים והמומלצים באזור לב הערבה.

זולה מדברית | צילום: ריקי יפת

הדיונה בנחל כסוי. דיונה זהובה וגדולה שמסתתרת בשולי נחל מדברי קטן (ויבש), וקוראת לילדים ולמבוגרים לחלוץ נעליים ולהתגלגל בהנאה בחול הרך והאוורירי. הדרך לדיונה מעט ארוכה אבל שווה את הנסיעה, ואין נהדרת ממנה לעצירה של השתוללות כייפית בדרך לאילת או בחזרה ממנה. למגיעים מכיוון צפון, מיד לאחר הקילומטר ה-101 (הפונדק של כושי רימון), בצומת מנוחה פונים שמאלה לכביש מס' 13 וממשיכים עד צומת ציחור. בצומת ציחור פונים דרומה לכיוון אילת ושיזפון . מדרימים עד שמגיעים לצומת שיזפון (בה ניתן לעשות הפסקה בקפה-מסעדה האורגני של נאות סמדר), ופונים ימינה לכיוון מחנה עובדה. לאחר חמישה ק"מ נוספים פונים שמאלה, שוב לכיוון עובדה. לאחר כחמישה ק"מ נוספים על כביש זה מגיעים לכניסה לנחל כסוי. אפשר להשאיר את הרכב באחת החניות בדרך על הכביש ולהגיע לדיונה מלמעלה, או להמשיך עוד קצת לכניסה שנמצאת למרגלות הדיונה. מלבד התגלגלות בחול והתמסרות לשקט המדברי אפשר להתארגן גם על פיקניק מאולתר מול הנוף המשגע.

מרחבי הערבה | צילום: ריקי יפת

הגיא האבוד. קניון קצר ומיוחד ביופיו, שנמצא לא רחוק מקניון שחורת הממוקם לפני קיבוץ אילות. לבאים מצפון, בקילומטר ה-20 (לפני אילת) פונים עם השילוט לכיוון עמודי עמרם וקניון שחורת, לדרך המסומנת כחול. לאחר שעוברים את קניון שחורת, מגיעים לפיצול שבילים ירוק ואדום. מכאן ממשיכים דרומה במסלול האדום בו עובר גם שביל ישראל. המסלול מטפס בעלייה מתונה (לאורך סימון שבילים כחול ולבן), שמובילה לנקודת תצפית יפה על הרי אדום וים סוף. מכאן יורדים בתלילות דרך תצורות סלע מעניינות אל ואדי רחב ידיים, תחילתו של נחל רודד. מי שיסתכל טוב יוכל להבחין בסדק קטן בקירות הענק. כאן ישנו פיצול למסלול שחור קצר שנכנס לתוך הגיא האבוד. אין דברים כאלה. מדובר בקניון צר ויפהפה עם קירות חול צבעוניים (שכבות אדומות, לבנות, חומות וסגולות), עמודי ענק ומשחק עוצר נשימה של צבעים, צורות וטקסטורות. פשוט יפה. החזרה מהגיא האבוד אל נחל רודד (באותה הדרך) לוקחת כ-30 דקות ומאוד מומלצת.

צילום תמונה פותחת: ריקי יפת

הכותבת היתה אורחת סדנת קצב מדבר

הפוסט מסע נשי – לרקוד את החיים במדבר הופיע ראשון במסע אחר