תושה בייקרי. אחרי שנה וחצי אפשר סוף סוף לנשום ולחזור לשגרה | צילומים: רותם בר כהן

יצאנו לחופשה קצרה בנהריה וגילינו שגם 36 שעות ליד החופים שכל כך התגעגענו אליהם מספיקות כדי למלא מצברים ולהיטען בכוחות מחודשים. לא הרגשנו צורך לרוץ ממקום למקום ולצבור חוויות וריגושים, אם אתם בכל זאת רוצים לעשות יותר מאשר לנוח מול הים, להתפנק בספא ולאכול מצוין – בסוף הכתבה, במסגרת, תמצאו כמה המלצות. בינתיים, נתרכז בשלווה.

איזה כיף ששוב אפשר ללכת יחפים לאורך רצועת החוף בין נהריה לאכזיב | צילום: רותם בר כהן

חלון לים התיכון

מלון ג'ייקוב סי לייף נהריה נמצא בצפון העיר, מטרים ספורים מחוף הים. כל אחד מ-60 החדרים והסוויטות פונה אל הים, עם מרפסות וחלונות שמשקיפים אל הכחול-הכחול הזה. החוף הצמוד למלון אינו מוכרז, מה שמבטיח שהוא נשאר שקט ורגוע, בלי גדודי רוחצים, והחול הרך נפלא להליכה ברגליים יחפות לאורכו. אפשר ללכת מכאן צפונה, כשהמצוק הלבן של ראש הנקרה ממסגר את הנוף, או אולי דווקא דרומה אל החופים המוכרזים היפים של נהריה ואל מרכז העיר. אם אתם לא מחבבים חול בין אצבעות הרגליים, הטיילת הנעימה שנמתחת לאורך נהריה ממשיכה גם כאן (בעתיד היא אמורה להמשיך צפונה עד ראש הנקרה). הטיילת מיועדת להולכי רגל ולצדה הוכשר מסלול אופניים, אם לא הבאתם את שלכם, תוכלו לשכור אופניים במלון ולדווש בהנאה. הליכה לפנות ערב על החוף או לאורך הטיילת מבטיחה טיול מלבב, מלווה בפסקול של רחש גלים, אוויר טוב ושקיעה שצובעת את המים והשמיים בכתום.

הבריכה החיצונית וחדרי גן במלון ג'ייקוב סי לייף נהריה | צילום: סימפלקס

במלון עצמו יש שתי בריכות – בריכה חיצונית המשקיפה אל הים ובריכה פנימית מחוממת שפועלת לאורך כל השנה. לרגיעה מושלמת, בקרו במתחם הספא, עם חדר מלח שמטיב עם הנשימה (והנשמה) ותפריט טיפולים מגוון הכולל, בין השאר, עיסוי שוודי, עיסוי רקמות עמוק, אבנים חמות, עיסוי ארומתרפי, עיסוי לנשים הרות ועוד. הטיפולים עולים החל מ-350 שקל ל-45 דקות, ומ-430 שקל לשעה. אורחי המלון נהנים מ-15% הנחה מהמחירים הללו.
את ארוחת הבוקר המוצלחת והמגוונת אפשר לאכול בחלל המסעדה הממוזגת או אם תעדיפו את רוח הים, אפשר לאכול אותה במרפסת שמשקיפה לבריכה ולים. מחירי החדרים, לפני שיא העונה, ביולי-אוגוסט, מתחילים ב-864 שקל ללילה, כולל ארוחת בוקר. יש הנחות לחברי מועדון ולנרשמים חדשים (ללא עלות). פרטים והזמנות באתר של רשת מלונות ג'ייקוב.

חדר במלון ג'ייקוב סי לייף נהריה והנוף ממרפסת החדר. תמונה עליונה: צילום סימפלקס; תמונה תחתונה: צילום רותם בר כהן

איפה אוכלים?

במרחק נסיעה קצרצרה מהמלון יש שני מקומות מומלצים מאוד, שניהם חזרו לארח סועדים אחרי שהיו סגורים בזמן המלחמה. תושה בייקרי, שבה פתחנו את החופשה, מוכרת ואהובה מזה שנים אחדות על תושבי האזור ומטיילים גם יחד.  השם הוא שילוב של שמות הבעלים, תומר ושחף, שניהם תושבי הצפון, שחברים כבר 14 שנים ולשניהם ניסיון רב בתחום המסעדנות. תומר סויסה הוא הקונדיטור, שחף אברהם אחראי על האירוח. את תושה המקורית הם פתחו בראש הנקרה ואחרי כמה שנים עברו למקום הנוכחי, ליד אכזיב, מול הים. המקום שלהם מעוצב באקלקטיות מרנינה, עם פרטי וינטג', גלשנים, הרבה צמחייה ופרחים ופינות ישיבה נחמדות מתחת לעצים או במרפסת מוצלת. ההגשה עצמית, ולמשקאות חמים וקרים אפשר לצרף מאפים מתוקים ומלוחים, עוגות בחושות ועוגות שמרים, עוגיות, קרואסונים, פוקאצ'ות ומטבלים וגם סלטים וירקות מתוצרת האזור, כמו לביבות זוקיני, סלקים צלויים ועוד.

תושה בייקרי. בתמונה העליונה: תומר (משמאל) ושחף, צילום אלברט אדוט; בתמונה התחתונה: מבחר מאפים, צילום ליה גרודזי

• פתוח א'-ה' מ-7:00 עד 15:00, בשישי מ-8:00 עד 14:30. טלפון: 072-3957620

בנחלה, כשמה כן היא, מסעדה הממוקמת בנחלה הישנה של משפחת פרידמן, משק חקלאי מהשנים הראשונות של נהריה. המסעדה, שנמצאת בשכונת רסקו בנהריה, מוקפת בגינה ומציעה פינות חמד לישיבה, בין אם באתם בהרכב משפחתי מורחב או שאתם זוג החפץ בארוחה רומנטית בפינה שקטה ונחבאת. התפריט לא נופל ביצירתיות מתפריטי מסעדות תל אביביות, אבל אין כאן דבר מהיומרנות המתישה של המסעדות הללו וגם המחירים נוחים יותר.

בנחלה. לאכול בלב גינה מקסימה מתחת עצי הפקאן | צילום: ד"ר יואב פלמה

המנות כאן נדיבות, חומרי הגלם מקומיים ועונתיים וכאמור, התמחור הגיוני, ודאי בהשוואה למחירים בתל אביב. אל השולחן שלנו, שעמד מתחת לעץ הפקאן בגינה, הגיעו מנות מצוינות, בהן קולורבי מדורה עם יוגורט פיסטוק וטוויל פריקי ופרוסות של אנטריקוט לצד פירה עם חמאה וכמהין שנמס בפה. חלומי לא פחות, אחדים מאיתנו חשבו שאף יותר, היה רביולו תרד מעלי פסטה שנעשים במקום ואשר ניצח בקלות את הרביולי שתפגשו ברוב המסעדות האיטלקיות המקומיות. לקינוח טעמנו גלידת חלבה ביתית מצוינת ופונדו שוקולד שתוכו החמים והנוזלי גרר קולות צהלה מצד המכורים לשוקולד שבינינו.

המנות במסעדת בנחלה יצירתיות לא פחות מאלה של מסעדות תל אביביות, אבל האווירה והמחירים שונים | צילום: רותם בר כהן

• פתוח שני עד שבת 9:00 עד 22:00, טלפון: 072-3726323.

* הכותבת היתה אורחת של מלון ג'ייקוב סי לייף נהריה

הפוסט נהריה: חופשה רגועה ליד הים הופיע ראשון במסע אחר

הנה כמה מהחוויות המעניינות שהפסטיבל יספק השנה. גם שלא במסגרת הפסטיבל, כדאי לבקר בכל המקומות האלו (בחלקם נדרש תיאום מראש):

אמנות יפנית מסורתית ורוקחות טבעית בבוסתן הגליל

חסי נווה היא אמנית טקסטיל, שיוצרת בבדים בסטודיו המתוק שלה, הצמוד למטע האבוקדו המשפחתי בבוסתן הגליל.  חסי יוצרת שמיכות טלאים, רוקמת, אורגת, צובעת בדים במגוון טכניקות ועושה הדפסים בוטניים על בדים, ומספרת שיש ביצירה בבדים משהו תרפויטי. בתחילת מלחמת חרבות ברזל היא יזמה פרויקט בשם חוטים של תקווה, במסגרתו למעלה משמונים נשים מכל הארץ יצרו שמיכת טלאים – כל אחת שלחה לחסי את הריבוע שהיא יצרה, והכל חובר יחד לשמיכה ענקית שמסמלת תקווה.

בדים צבעוניים בסטודיו של חסי נווה בבוסתן הגליל | סימי שאואר

במהלך הפסטיבל תארח חסי בסטודיו שלה את תמרה מהמותג תמרה הרבס. תמרה חיה בכליל ויוצרת שם מוצרי קוסמטיקה טבעית מחומרי גלם טבעיים בלבד, מרביתם אורגניים, מתוך הבנה שמוצרי הקוסמטיקה שאנו מורחים על גופינו נספגים במערכת הדם ולכן עדיף להזין את העור ברכיבים טבעיים. במהלך המפגש יקיימו השתיים סדנה משותפת, במהלכה תמרה תדגים רקיחה של משחה טיפולית ויוד מצמח הקלנדולה, צמח מרפא שלו שימושים רבים. לאחר מכן תתפרו, בהדרכתה של חסי, תיק עזרה ראשונה יפני מפיסת בד אחת, אליו תוכלו להכניס את תכשירי המרפא שתרקחו. שימו לב: הסדנה לא כוללת הכנה של התכשירים הטיפוליים, אבל המשתתפים יקבלו במתנה את המשחה ואת היוד וכן מתכון לרקיחת התכשירים בבית. אם תרצו ללמוד רקיחת מוצרי קוסמטיקה טבעית, תוכלו להשתתף, שלא במסגרת הפסטיבל, בסדנאות הרוקחות הטבעית שתמרה מעבירה.

מתי? יום חמישי, 22.5 בשעה 10:00.
מחיר: 250 ש"ח למשתתף כולל מפגש, סדנא, תיק בד קטן עם משחה רפואית ויוד, שתיה חמה וכיבוד קל.
איפה? סטודיו חסי נוה, בוסתן הגליל
טלפון: 072-3971218

חסי ותמרה בסטודיו של חסי בבוסתן הגליל | צילום: ענבל אורלב

שוקולד ואומנות בחוטי ברזל בלוחמי הגטאות

לא רחוק מבוסתן הגליל, מן העבר השני של כביש 4, נמצא קיבוץ לוחמי הגטאות. בקיבוץ יש מתחם ובו כמה סדנאות של אמנים, אחת מהן היא של האמן קובי סיבוני, שיוצר ומעצב בחוטי ברזל. סיבוני הוא גם האוצר של הגלריה לאמנות של לוחמי הגטאות, והוא גם מעביר סדנאות אמנות לשורדי שבי. כשתיכנסו לסטודיו שלו ותראו את היצירות הפזורות בכל פינה, לא תוכלו שלא להתפעל ממה שאפשר ליצור בחומר גלם שעל פניו לא נראה מלהיב במיוחד. קובי החל ליצור בכיתה ג', אז קיבל מאביו המסגר סליל נחושת. אחרי הצבא הוא למד בבצלאל עיצוב תעשייתי. פרויקט הגמר שלו היה רדיו מחוטי ברזל, והרדיו הזה עדיין עובד ומוצג בסטודיו. בעקבות מלחמת חרבות ברזל קובי החל לעסוק ביצירותיו בנושא הבית – דבר בסיסי כל כך שהפך להיות לא מובן מאליו. אחת היצירות המקסימות בסטודיו היא הדגם של בית ילדותו בקרית מוצקין, בניין טיפוסי לתקופה, עם דוד שמש ואנטנה, הנראה כעומד על כרעי תרנגולת.

אנן חוטי הברזל קובי סיבוני בסטודיו שלו | צילום: סימי שאואר

במהלך הפסטיבל יארח סיבוני בסטודיו את השוקולטיירית שלומית זמיר מ"אודט שוקולד". זמיר היא מהנדסת חומרים במקצועה, שהיתה מנהלת ברפא"ל. לפני שמונה שנים היא רצתה לצאת לדרך עצמאית ופתחה חברה שעוסקת בהנדסת חומרים. במקביל, היה לה חזון להקים מקום להעסיק בו את אחיה, שהוא מתמודד נפשית, ושלמקום יקראו על שם אמם אודט. אז היא למדה את אמנות השוקולד ופתחה את בוטיק השוקולד אודט. זמיר מספרת, ששוקולד זו יצירה בכמה ממדים, ואכן, הפרלינים המרהיבים שהיא מייצרת לא רק נראים כיצירת אמנות. הם מספקים חוויה לכל החושים, בטעם, בריח, במרקם ואפילו בצליל שתשמעו כשתנגסו בהם. הטעמים כוללים, בין היתר, חלב פקאן, קרמל קוקוס לימון, פירות יער או מריר לוז. בכל השוקולדים לא נעשה כלל שימוש בצבעי מאכל, אלא רק בחומרי גלם טבעיים ואיכותיים כמו פירות יער או פיסטוק. יש גם טבלאות שוקולד, סוכריות שוקולד על מקל, מקופלת ועוד.

בפסטיבל יקיימו זמיר וסיבוני אירוע משותף, במהלכו הם יחשפו את סיפורם האישי וידברו על השראה וכיצד חומר גלם הופך לרגש. האירוע יכלול טעימות מהפרלינים והשוקולדים המופלאים של שלומית, סיור מודרך בסטודיו של קובי והתנסות בחומר.

מתי? יום שישי, 23.5 15:00-10:00.
מחיר: 40 ש"ח למשתתף כולל מפגש וטעימות שוקולד (האירוע מתאים מגיל 10 ומעלה).
איפה? סטודיו קובי סיבוני, קיבוץ לוחמי הגטאות.
טלפון: 072-3941118

שלומית זמיר והפרלינים המעוצבים להפליא של אודט בסטודיו של קובי סיבוני | צילום: סימי שאואר

יין מול הנוף ביקב פלך

קיבוץ פלך אמנם יול לזכות באופן רשמי להגדרה של "חור" – הוא ממוקם באמצע שום מקום, אי שם בהרי משגב, אבל איזה חור נפלא זה! הקיבוץ, ששוכן בגובה 496 מ' מעל פני הים, התברך בנוף מעורר קנאה של הרי הגליל ושל הים ובבריזה נהדרת כל השנה. הקיבוץ הזה יוצא דופן לא רק בנופיו – זהו קיבוץ ייחודי אשר הוקם בגלגולו הנוכחי בתחילת שנות האלפיים ומורכב מ-200 משפחות, אשר מחולקות לתשע קבוצות שונות. כל קבוצה בתוך עצמה מקיימת את חיי השיתוף שהיא רוצה, כאשר חלק מהקבוצות מאוד שיתופיות וחלק פחות.

הנוף הנשקף מיקב פלך | צילום: סימי שאואר

בקצה הקיבוץ, במקום בו היתה בעבר הרפת של הקיבוץ, מעל הנוף, נמצא יקב פלך, אשר הוקם ב-2022, מתוך תפיסה שרוצה לחבר בין אדם לאדמה. היינן של היקב, איתי ביי, למד ייננות בתל חי ובדיז'ון שבצרפת, התנסה בעבודת היקב באוסטרליה ועבד במשך שבע שנים ביקב דלתון. ביקב מייצרים כרגע חמישה יינות, כולם בתסיסות טבעיות בלבד ללא תוספת שמרים, ומתוך מגמה להתערב כמה שפחות בתהליך הטבעי. כרגע עדיין אין כרם של היקב, וביקב משתמשים בגפנים מהכרמים של קיבוץ תובל השכן ושל קיבוצים אחרים בגליל העליון.  בפסח האחרון נחנך מרכז המבקרים של היקב, בו תוכלו לשבת בפינות הישיבה מול הנוף, לטעום יין טוב, ללוות אותו בפוקאצ'ות מצוינות עם שמן זית ובלסמי וגבינות טובות ממחלבת פלורה בקיבוץ לוטם, ליהנות מהבריזה ולשכוח לשעה קלה מהמציאות המורכבת שלנו.  מרכז המבקרים עדיין נמצא בפיתוח, כשהתוכניות הן להרחיב את הפיתוח ולקיים בעתיד הופעות חיות במקום.

במסגרת הפסטיבל יעביר איתי היינן סדנה – מבוא לטעימות יין. הסדנה תענה על שאלות חשובות כמו מה מחפשים כשטועמים יין, מה מריחים, למה מסובבים את כוס היין, איך מכניסים אוויר ובכלל איך להבין יין – מתוך תפיסה שאפשר ליהנות יותר מהיין כשמבינים אותו.

מתי? יום שישי, 23.5, 14:30-12:00.
מחיר: 189 ש"ח לאדם כולל סדנה, טעימות יין, גבינות גליליות ולחם מקומי
איפה? יקב פלך
טלפון: 072-3971207

איתי ביי, היינן של יקב פלך, בחדר החביות | צילום: סימי שאואר

סדנת ליקוט ואפייה בקפה אחו בכליל

כליל הוא אחד היישובים הייחודיים בארץ. היישוב האקולוגי לא דומה לשום יישוב אחר – בתיו פזורים על גבעות המכוסות במטעי זיתים וחורש טבעי, הוא לא מוקף בגדר ואין בו רחובות או מדרכות אלא בעיקר טבע. המון טבע. היישוב לא מחובר לרשת החשמל ותושביו מייצרים חשמל בשיטות שונות, ואת הפסולת והמים ממחזרים. בתוך מטע זיתים קסום בכפר נמצא קפה אחו. הדו הקים את בית הקפה, שהוא בעצם קרון קטן שסביבו הרה פינות ישיבה מקסימות בלב הטבע, מתוך געגועים למקומות כמו יוון בהם ניתן להוריד הילוך ולהיכנס לקצב אחר. והוא עושה זאת בהצלחה רבה. ברגע כשנכנסים למטע הזיתים השלווה כבר מתחילה לחלחל. בימי שגרה מגיש הדו כריכים מצוינים וחצ'פורי, ובימי שלישי יש ערב פיצות. כפי שנוכחנו לגלות בביקור שלנו, הדו עושה עם הבצק דברים נפלאים, כך שאפשר רק לשער שגם הפיצות שלו מצוינות.

פינת ישיבה קסומה בקפה אחו | צילום: סימי שאואר

בפסטיבל הדו יארח את עדי שמואל, המכונה עדוש, לסדנת אפייה. עדוש מקיבוץ בית העמק עבדה בעבר במחניודה. אחרי שנולדה בתה הרביעית היא פתחה עסק ביתי של סדנאות בישול ואפייה בביתה בקיבוץ. בפסטיבל היא תעביר ביחד עם הדו סדנת אפייה וליקוט מיוחדת. כשתגיעו למקום תקבלו טעימות ממאפים מתוקים מעשה ידיה של עדוש, ולאחר מכן תצאו לליקוט בגינה. אחרי הליקוט תתחילו לעבוד עם הידיים, בהכנת סלטים וחצ'פורי. להדו ולעדוש יש גרסאות שונות לחצ'פורי, ואת שתיהן תכינו בסדנה – שלו עם גבינות ותרד, שלה עם בצל וכרשה עם שמן זית, סילאן ובהרט. כשהמאפים מוכנים, מתיישבים לאכול – לא רק את החצ'פורי  והסלטים אלא שלל מטעמים שהדו ועדוש מכינים – קרפצ'יו חציל מופלא עם קרם עגבניות ופרחי היביסקוס, צזיקי עלי גפן, קרם קשיו עם פלפל מותסס, חסה בגריל שהתגלתה כלהיט של הארוחה ועוד הרבה הפתעות שמוכיחות שבריאות וטעם טוב משתלבים מצוין ביחד.

הדו ועדוש בקפה אחו בכליל | צילום: סימי שאואר

מתי? יום שבת, 24.5, 13:00-10:00.
מחיר: 200 ש"ח למבוגר | 125 ש"ח לילדים מגיל 6 כולל סדנה, מפגש, אוכל ושתייה.
איפה? קפה אחו, כליל
טלפון: 072-397112

שולחן עמוס במטעמים של הדו ועדוש בקפה אחו | צילום: סימי שאואר

מופע מחול ובראנץ' בכברי

בקיבוץ כברי, שממוקם ממזרח לנהריה, נמצאת אחת המרפסות הכי יפות בגליל המערבי – המרפסת של מסעדת אדלינה. מסעדת אדלינה היא ממסעדות השף הוותיקות בצפון והיא פועל כבר 22 שנה בבית אבן רומנטי ששימש בימים עברו כבית התרבות של הקיבוץ.  מהמרפסת עטורת הגפנים תוכלו לראות ביום טוב מראש הנקרה ועד הרי הכרמל, כשהמפרץ נפרש לעיניכם, ובשקיעה המראה מהפנט במיוחד. באדלינה מגישים אוכל ספרדי ים תיכוני וטאפאסים. בזמן הפסטיבל המרפסת הגדולה תארח את להקת המחול הקיבוצית, שפועלת מזה שנים בכפר המחול שבקיבוץ געתון,  למופע מחול מלהיב במיוחד בשיתוף הקהל. לפני המופע תוכלו ליהנות מכוס למברוסקו ושתייה קלה. אחרי המופע, בתשלום נוסף ובהזמנה מראש, תוכלו ליהנות מהבראנץ' המפורסם של אדלינה שכולל מנות כמו קרם חציל קלוי עם קצח, כרובית בטחינה, פריקי עם ירקות העונה וסלמון מעושן על חלה קלויה וביצת עין.

מתי? יום שישי, 23.5, 13:00-10:00.
מחיר: 225 ש"ח לאדם (ניתן לרכוש כרטיס למופע בלבד בעלות 150 ש"ח).
איפה? מסעדת אדלינה, קיבוץ כברי
טלפון: 072-3970884

הרקדניות של להקת המחול הקיבוצית במרפסת של אדלינה | צילום: סימי שאואר

עוד בפסטיבל

הפסטיבל יכלול עוד הרבה אירועים מרתקים. בין היתר תוכלו להשתתף בסדנת שוקולד של חגית לידרור ונוהאד ביסאן, עם מגוון סוגי שוקולד מרחבי העולם; מפגש מיוחד במפעל הגלידות בוזה בקיבוץ סאסא עם האמנית ורדה יתום, שתשתף על תהליך עבודתה, בשילוב טעימות מהגלידות הייחודיות; טיול שמשלב טיפוס מצוקים וגלישה בהר גמל בהדרכת כרמית ארבל ו-Top Il, מסלול הליכה בהר כמון בשילוב סדנת אפייה בדואית ועוד.

שבוע לפני הפסטיבל, ב-16 במאי,  יתקיים ביקב כישור יריד טעם הגליל ה-12. ביריד יהיו דוכנים של יצרני בוטיק קולינריים, אמנים ויוצרים, חקלאים ועוד. בין היתר יפגשו המבקרים את היינות המשובחים של היקבים משק אופיר, לטם וכישור, את הבירות של בירה מלכה, הגבינות של חוות רום, הגלידה של גלידה בוזה ועוד. יהיו גם התזקיקים של מזקקת יוליוס והמאפים הנפלאים של תושה בייקרי, שני עסקים שהיו סגורים כשנה וחצי וחזרו לעבוד לאחרונה. הילדים ייהנו מסדנאות יצירה מהנות של סטודיו כביסה צבעונית, ומי שיהיה במקום בשעה 14:00 ייהנה גם מדרינק ללא תשלום במסגרת happy hour שיתקיים במהלך היריד.

פרטים נוספים באתר עמותת התיירות זמן גליל מערבי.

הפוסט אביב בגליל המערבי הופיע ראשון במסע אחר

קמ"ה – קבוץ הרדוף

בכביש הנופי העולה לקיבוץ הרדוף שבגליל התחתון אין רמז ליופי הפנימי שמתגלה באנשי הקהילה שחיה על פי התורה האנתרופוסופית. לצד תושבי הקיבוץ, עמותת קמ"ה (קהילה מרפאת בהרדוף) מהווה בית לכמאה ועשרים ילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים ופנימייה טיפולית לנוער בסיכון, ומממשת מודל ייחודי לשילוב בצוותא בקהילה מחבקת. את חלקם ניתן לפגוש בעת עבודתם במאפייה ובבית הקפה הקסום המגיש ארוחות בוקר עשירות לצד משקאות חורף ומרקים מתחלפים המחממים את הגוף והנפש. קרמיקה, אריגה ומוצרי מאפייה מיוצרים על ידי החניכים ומוצעים למכירה. בחנוכה גולת הכותרת היא תערוכת חנוכיות מרהיבה, אותה יצרו חניכי סדנת הכפיים במקום. החנוכיות מיועדות למכירה.

טלפון: 072-3971199

קפה קמה. אוכל משובח, אמנות ואנשים טובים | צילום: עומר הרפז

חוות רום, הר כמון

להתעורר באוהל גלאמפינג מפנק ולצפות בנופים מרחיבי הנפש  של בקעת בית הכרם, לטייל בין השבילים ובגן הירק ולהמשיך לארוחת הבוקר כשעל השולחן מתגלים מחדש הירקות ועשבי התיבול ששאפתם את ניחוחותיהם בין הערוגות.  חוויה מרפאת זו החלה להתגבש  כשהוקמה החווה לפני מספר עשורים על ידי עמית רום ועמו חמישים עיזים. מאז זרם הרבה חלב בחווה והוקם מרכז שיקום  נפשי לצד גלמאפינג מפנק.

גולת הכותרת הן הגבינות הנפלאות של מחלבת GVINAGE  שפועלת במקום, מעשה ידיה של מסטרית הגבינות נעמי ריצ'רד שטיין,  שמשלבת את מורשתה הצרפתית עם מוצרים מקומיים כמו לבאנה וכנאפה.  מעבר לחלון הזכוכית אפשר לצפות במגבנת שוטפת את הגבינות ומטפלת בגלגלי הגבינות המתיישנות. טעמן של הגבינות מתחיל במרעה הטבעי של העיזים השאמיות וחיי דיר נוחים.

העיזים בחוות רום נהנות מחיי דיר נוחים, מה שניכר בטעמן של הגבינות | צילום: עומר הרפז

הגבינות משתלבות בתפריט החדש של המסעדה שנפתחה שוב לאחרונה בניהולו של השף רונן וולדמן. המסעדה מתבססת על גן ירק הגדל על פי תורת הפארמה קאלצ'ר כחקלאות אחראית ומקיימת, וכך מגשימה המסעדה את גישת  FARM TO TABLE  כהלכתה. בחווה פועל מרכז שיקום למתמודדי נפש וחיילים הלומי קרב בשיתוף משרד הבריאות ומשרד הבטחון שמשתלבים בענפי החווה.

טבילה באמבט קרח, סדנת כנאפה או הכנת גבינה, סדנת ליקוט עונתית ויצירת סוקולנטים בקוביות עץ ממוחזרות, הן רק חלק מההיצע המסקרן של הפעילויות המוצעות במסע האין סופי בין שבילי חוות רום. קשה להיפרד מהמקום המרפא הזה ולכן מומלץ להישאר ללון באווירת גלאמפינג באחד אוהלי ספארי המעוצבים בחן ומאובזרים לפינוק מושלם, להתנסות בטיפולי הספא ולהמשיך ליהנות מחוויית הטבע הבלתי נגמרת.

פרטים נוספים ותיאום ביקור בטלפון 072-3971468, במייל או באתר האינטרנט.

עיד ואח'לאס באוהל אל עין | צילום: דן בר דב

אוהל אל עין, אירוח בדואי גלילי, כשר, כמאנה

במרומי הר כמון, חצי דקה נסיעה מחוות רום, עיד המארח מקבל את פנינו בזרועות פתוחות ובמאור פנים שניכרים בהם געגועים לאורחים. בחצר המתחם המטופח, בוער טאבון חרס המוסק בגזירי עצים והג'זווה – קנקני הקפה – ממתינים כבר לאורחים. אבל לפני הקפה, באוהל האירוח המרווח הבולט בגוני האדום של שטיחי הדריכה והקירות, אח'לאס, אשת עיד, פותחת שולחן מפואר עשיר במטעמים מהמטבח הבדואי המסורתי, האפוף בניחוחות שעושים לנו מצב רוח טוב ובעיקר מעוררים תיאבון.

קשה למנות את כל המנות ובכל טעימה יש מעט תסכול מההכרה שלא יהיה ניתן לטעום מכולם: תבשילים וסלטים מצמחי ליקוט עונתיים ישר מן הטבע, כמו חובייזה, לוף ועדשים בשומר בר שידועים בערכיהם התזונתיים, מבחר ירקות ממולאים באורז – ממלפוף, פלפלים צבעוניים, בצלים וקישואים ועד חצילים זעירים, פריקה, סלטים טריים אופייניים לגליל ולמורשת הבדואית ומלך התבשילים  – המנסף הבדואי של אורז בבשר כבש או אורז עם עוף.

מידי חודש מתקיים אירוע בהרשמה מראש, ערוך לארוחות ולאירועים, סיורי טבע ומורשת בכפר וסביבתו.

פרטים נוספים בטלפון: 3941094 072

שולחן מפואר עשיר במטעמים מהמטבח הבדואי המסורתי באוהל אל עין | צילום: עומר הרפז

סלון מלכה, תפן – מלכה עם כתר איכות

לפני שנים בקרתי במבשלת בירה מלכה ששכנה במבצר יחיעם והיתה בתחילת דרכה. בין שקי הכשות שיובאו מגרמניה, פגשתי את אסף לביא, טייס קרב לשעבר שהכיר את חיי הלילה של לונדון ותל אביב ולבסוף בחר לחיות בכפר אקולוגי גלילי ולהתנסות בבישול בירה אישי כיזם פורץ דרך. בתחילת דרכו, כשייצר שלוש בירות (אדמונית, בהירה וכהה), נהג להעמיס את הסחורה שהאמין באיכותה ולעבור בין בעלי הברים ומסעדות היוקרה ולהציע בירה ייחודית שהוא מאמין בה. מאז, המבשלה גדלה והעתיקה את מושבה לאזור התעשייה תפן. לבר נוספה מסעדה המעוצבת ברוח סלון ביתי ונוסטלגי. מכאן ניתן לצפות על המבשלה החדשה שמייצרת שש בירות שונות בשותפות עם חברת "הכרם" שמפיקים במבשלה בירות גם למותגים "נגב" ו"הרצל".  לרפרטואר מלכה נוסף לאחרונה גם משקה אלכוהולי מזוקק, שילוב טעמים של בירה וויסקי. בין ימי הקורונה והמלחמה המבשלה נאלצה לסגור שעריה ועם הפתיחה מחדש צובא על הדלתות  קהל צמא לבירה וחברה.

מתי? ימי חמישי מ-24:00-18:00. HAPPY HOUR בין 20:00-18:00

טלפון: 072-3971214

בירה איכותית וייחודית בסלון מלכה | צילום: עומר הרפז

מעיליא

רחבת הכנסיה

מעיליה ופסוטה הם שני הכפרים היחידים בישראל שכל תושביהם, יווניים במקור, אימצו את הדת הנוצרית קתולית עוד בכפרי מוצאם בהרי הלבנון. צלילי פעמון המופעל ידנית, מזמינים את התושבים למיסה בכנסייה האורתודוקסית השוכנת בגרעין הישן של הכפר הציורי מעיליא. משחקי אורות מרהיבים מבשרים על החזרה לחיים וכל הכפר מואר בחגיגיות. גם טקס הדלקת עץ האשוח התחדש. המלחמה קטעה את חגיגות הכריסטמס בשנה שעברה ולכן השנה השמחה מתפרצת בעוצמה וגם העסקים נפתחים מחדש כולל סיור בשכיות החמדה, הנופים והעסקים המסקרנים.

הכפר מעיליא מואר ומקושט | צילום: יעל עופר

שאטו דו רואה CHATEAU DU ROI– מבצר המלך

המבצר צלבני מהמאה ה-12 ששרד את מסע  ההרס של הממלוכים, עבר, בחסות החוק, לבעלות משפחת עסאף. סלמה ובעלה המנוח לביב  שפצו את המתחם במשך כעשרים שנה. סלמה היא אשה כובשת ששוזרת את הספור ההיסטורי והמשפחתי של המקום. בעת השיפוצים התגלו שרידים ארכיאולוגים ושתי גתות יין שניתן לצפות בהם מהרצפה השקופה. היום היא ומשפחתה מנהלים את מתחם האירוח הכולל תשעה חדרים שמעוצבים בסגנון צלבני אך מציעים נוחות מודרנית. במקום נפתחה מסעדת שף איטלקית של השף אליאן ליוס שחזר משלושים ושמונה שנות שהות באיטליה. בערבים, ניתן לשבת בבר היין ולהתענג על יינות מקומיים.

מתי? המסעדה פתוחה בימים רביעי-שישי 23:00-17:00, שבת 23:00-12:00

לפרטים והזמנות: 072-3971618

מסעדת שאטו דה רואה מקושטת ברוח החג | צילום: יעל עופר

פסטיבל חורף גלילי יתקיים בתיאטרון גבעתיים בשיתוף עמותת "זמן גליל מערבי" בתאריכים  4-1בינואר 2025. הפסטיבל יתקיים השנה בתיאטרון גבעתיים במטרה לחבק את עסקי הגליל ולהתוודע מחדש לתוצרת ותרבות לאחר הפסקה של 14 חודשים. ביריד איכרים ססגוני ימכרו תוצרת גלילית מקורית ממיטב המסעדות, יקבי בוטיק, מחלבות ועוד ממעשה ידיהם של אמני אוכל, טקס קפה בדואי, סדנאות יצירה וכן תוכנית אמנותית מגוונת. זו כוללת בין היתר מופע של להקת המחול הקיבוצית,  וגם מופע יחיד של מורת הדרך כרמית ארבל שליוותה אותנו בסיור הגלילי בחן ובהומור ועוררה בנו תשוקה מיידית לחזור אל הגליל.

פרטים והרשמה באתר הפסטיבל

הפוסט חורף בגליל – כמה טוב לחזור הופיע ראשון במסע אחר

אהרוני אמיתי היה מדריך בוגר בבית ספר שדה הר מירון, כאשר שמחה, אשתי לשעבר, הגיעה לשם כמורה חיילת. לימים הוא ניהל את בית ספר שדה, חי ביישוב מתת במרום הגליל, וטיפח שתי בקתות עץ בלב החורש הטבעי. "זאת תהיה הפנסיה שלי" אמר לי פעם. התארחנו אצלו פעמים רבות עם ילדינו כשהיו קטנים. כעת, כאשר הקרוואן שלי ניצב בפקיעין הקרובה, סרתי לבקרו ומצאתי אותו בסלון ביתו עם אשתו יעל והנכדים, מגלף ענפים למקלות הליכה מהודרים כדרך שבט המסאים במזרח אפריקה,  וכותב ספרי ילדים בחרצובות לשונו המצליפה. דיברנו על הגליל, על פרויקט שימור טבריה העתיקה שהוא מוביל בהתנדבות, על טיפוח הכפר בו הוא חי ושותל מאות פקעות ובצלים של צמחי בר, ועל נתיב בריחתו של קאוקג'י מהגליל ללבנון במלחמת השחרור. מין שיחה שכזאת המצויה על פי רוב בין שני מדריכים שנפגשים.

יצאתי משם עם רכוש רב, שני ספרי ילדים מאתגרים שכתב אהרוני בהשראת מסעותיו באפריקה, ספר סקר נוף של חבל שומרה בגליל שכתב חברו לבית ספר שדה, כיום פרופסור לארכיאולוגיה מוטי אביעם, וכיווני דרך לנתיב הנסיגה של קאוקג'י עם צבא ההצלה בחזרה ללבנון.

אהרוני כותב ספרי ילדים בחרצובות לשונו המצליפה. ספרים מאתגרים שכתב בהשראת מסעותיו באפריקה

מבצע חירם לכיבוש הגליל נערך בשלהי מלחמת השחרור. המבצע התקדם בתנועת מלקחיים של כוחות צה"ל מנהריה ומצפת, ואחת המשימות היתה ללכוד את צבא ההצלה הלבנוני שהתמקם בכפר דייר אל קאסי, מושב אלקוש של ימינו אנו. הגליל העליון נכבש תוך ימים ספורים, אולם המפקד פאוזי קאוקג'י ואנשיו הספיקו להימלט מבעוד מועד עם השיריוניות שלהם, בדרך רכב סמויה מן העין שעברה בלב החורש הגלילי הסבוך, עלתה בנחל מתת, חצתה את כביש הצפון המנדטורי וירדה מעברו השני של הגבול בואדי קטמון אל העיירה הלבנונית רומייש.

נסעתי בדרך הבריחה המשובשת שמשמשת היום דרך גישה לחקלאים אל מטעי האפרסקים. זוהי נסיעה מאתגרת לפרקים העוברת בוואדי קניוני, ולצידה מטעים ועצי החורש הים תיכוני. הדרך נחסמת במפתיע בגדר ביטחון על כביש בירנית אלקוש, ואני נאלץ לשוב על פעמיי ומגיע בדרך עוקפת אל מושב אלקוש.

במקום נותרו בוסתני רימון, תאנה ותותים ששרדו את מלחמת השחרור, שרידים של בתי אבן מרשימים בראש הכפר בסגנון של אותם ימים, ובהם קירות מצוירים שנשמרו היטב ומלמדים על כפר מבוסס ששכן כאן ב-48. בתום הקרבות גורשו אנשי הכפר כעונש על שיתוף הפעולה עם קאוקג'י.

שנים ספורות לאחר מכן הביאה לכאן הסוכנות עולים יהודים מכורדיסטן ליישב את המקום. הם גרו בבתים הנטושים עד שהסוכנות בנתה להם מגורים חדשים והבולדוזרים עלו ומחקו את הכפר הישן. ליד כיכר הכפר עומד בית אבן אחד מאותם ימים. נפתלי שבתאי שיפץ את הבית ובתו רחלי גרה שם עם בעלה וילדיה. בחצר טרמפולינה וחבלי כביסה. "זה בית מקורי מהכפר הערבי" היא מאשרת לי "מבפנים הוא מודרני אבל קטן לנו, ואנחנו מחכים להרחבה לבנות בית חדש".

הכפר הערבי פסוטה שוכן מזה מאות שנים בראש הר בגליל המערבי, מול מושב אלקוש. תושביו הנוצרים יוונים-קתולים ליקטו אבנים מן החורבות שהיו במקום על מנת לבנות את בתיהם והכנסיות שלהם. בבתים שבגלעין העתיק של הכפר שזורות אבנים עתיקות מסותתות למשעי, ופריטים אדריכליים קדומים, עמודים, אבנים מעוטרות, מתקני בתי בד. אלו מעידים על ההיסטוריה הארוכה של המקום, כנסיות ביזנטיות, סרקופגים רומאים ועוד.

ליד כיכר הכפר עומד בית אבן אחד מאותם ימים. נפתלי שבתאי שיפץ את הבית ובתו רחלי גרה שם עם בעלה וילדיה. בחצר טרמפולינה וחבלי כביסה. "זה בית מקורי מהכפר הערבי" היא מאשרת לי "מבפנים הוא מודרני אבל קטן לנו, ואנחנו מחכים להרחבה לבנות בית חדש"

אלו מעידים על ההיסטוריה הארוכה של המקום, כנסיות ביזנטיות, סרקופגים רומאים ועוד

בתום הקרבות גורשו אנשי הכפר כעונש על שיתוף הפעולה עם קאוקג'י

בתי אבן מרשימים בראש הכפר בסגנון של אותם ימים, ובהם קירות מצוירים שנשמרו היטב ומלמדים על כפר מבוסס ששכן כאן ב-48.

כיווני דרך לנתיב הנסיגה של קאוקג'י עם צבא ההצלה בחזרה ללבנון

בבתים שבגלעין העתיק של הכפר שזורות אבנים עתיקות מסותתות למשעי, ופריטים אדריכליים קדומים, עמודים, אבנים מעוטרות, מתקני בתי בד

חבויים בלב החורש

בין המושבים היהודים אלקוש ואבן מנחם, הכפר הערבי נוצרי פסוטה, מצפה אבירים והכפר הדרוזי הגדול חורפייש נמצא אחד האזורים המרתקים ביותר בארץ ישראל בכלל ובגליל בפרט. זהו אזור של חורש ים תיכוני צפוף וקוצני, ובו בליל של שמורות טבע, מטעים חקלאיים, חוות בקר, דרכי עפר, גדרות, ונעים בו בעיקר ברגל, בשבילים לא ברורים בין רוג'ומים שמנסים לעשות בו סדר.

בלב השטח הפראי הזה היו פעם כפרים מפוארים שהיער כיסה והעלים מכל עין. עצי אלון מכל המינים, מצוי תבור ותולע, מלווים בעצי אלה ארצישראלית, חרובים, שיחי אטד וקידה שעירה קוצניים, ומטפסים אכזריים כמו הקיסוסית היפה והמטעה בעלת עלים בצורת לב וקוצים קורעי עור, חסמו כל גישה אל נבכי ההרים האלו במשך שנים רבות.

בלב החורש הבלתי עביר חשפו מטיילים עקשנים, מדריכי שטח, ארכיאולוגים ושאר אוהבי ארץ, אתרים עתיקים בעיקר מהתקופה הרומית ביזנטית והממלוכית, שהיו חבויים בו. כמעט על כל פסגה, שלוחה ומתלול נתגלו שרידים עתיקים ומרשימים המעידים על פריחה התיישבותית באותם שנים. פרופסור מוטי אביעם מכנה אותם "הכפרים האבודים של הגליל העליון", על משקל הערים האבודות בלב יערות הגשם של דרום אמריקה, שהג'ונגל כבש אותם בחזרה מידי האדם.

פגשתי את מוטי אביעם בביתו בכרכור אליו עבר בשנים האחרונות כדי להתקרב מן הצפון הרחוק לנכדים. לא פשוט לאיש שהקדיש את רוב חייו לחקר הגליל לעבור לגור במרכז הארץ, גם אם מדובר על בקעת הנדיב. יער אלוני התבור הנשקף ממרפסת ביתו, והשרקרקים המקננים במחצבת הכורכר הסמוכה מחזיקים אותו עדיין קרוב אל הטבע. מוטי מכיר היטב את הגליל ומונה בפניי את הכפרים האבודים שנשמרו בחסות היער. "אוכם, משמש, כוכים, זרעית, מגדל, מעאר, שיח, בציר, צונם, דור, שנונה, זוית, כרכרה, דנעילה. בערך כל קילומטר היה פה יישוב חקלאי קטן שמנה משפחות ספורות, או כמה עשרות בודדות של תושבים".

אני שואל את מוטי למה דווקא אז התפתח הגליל כל כך, אפילו יותר מימינו אנו. מוטי מסביר לי "הגליל העליון הוא לא מקום נוח להתיישבות. טופוגרפיה הררית ודרכים קשות, אין מקורות מים רבים. בתקופה הרומית ביזנטית חלה עליה במספר האוכלוסין, היה אינטרס של השלטון ליישב מקומות נידחים ולתפוס קרקעות, וגם הגליל זכה לפריחה בהתיישבות. בתקופה הרומית חילקו אדמות והתושבים חיו בחוות קטנות. בתקופה הביזנטית חלק מהיישובים הפכו למנזרים בהם עמלו הנזירים קשה להוציא את לחמם. בתקופה הממלוכית הפכה צפת לבירת מחוז הצפון ומשום כך הגליל העליון סובב צפת חזר להיות מבוקש וצמחו בו יישובים חדשים. הפריחה של הגליל התבטאה בין השאר בתוצרת חקלאית מעולה של זיתים לשמן. שפלת יהודה והנגב היו באותם ימים מרכז היקבים ותעשיית היינות, ואילו הגליל מרכז השמן האיכותי. לראייה אנו מוצאים שפע של בתי בד ובאופן יחסי פחות גתות בגליל".

במקום נותרו בוסתני רימון, תאנה ותותים ששרדו את מלחמת השחרור, ושרידים של בתי אבן מרשימים בראש הכפר

הפריחה של הגליל התבטאה בין השאר בתוצרת חקלאית מעולה של זיתים לשמן. שפלת יהודה והנגב היו באותם ימים מרכז היקבים ותעשיית היינות, ואילו הגליל מרכז השמן האיכותי

שרידי תור הזהב

הצטיידתי בכל המידע הזה, ברשימת הכפרים האבודים, בספר הסקר ומפת שומרה שלא יסולא בפז, בחברים תמיר פינטו, אולפת היידר ואורית מרגוליס שהצטרפו אלי לעת מצוא, נעליים תרמיל ומקל, ויצאתי להכיר את הכפרים האבודים ולגלות את שרידי תור הזהב של הגליל.

שביל הליכה בין טרשים ויער יוצא מאבירים ומבקר בעץ האלון הגדול. זהו עץ עתיק עם גזע עבה וחלול, וענפים רבי שנים הפונים לכל עבר, חלקם נישאים על תמוכות. נראה שהוא מחזיק את כובד שנותיו עם הרבה אהבה אנושית. השביל ממשיך משם אל חירבת זוואתין, חורבת זוית. כאן בין העצים, נחשפות אבני גזית מסותתות המצטרפות למבני אבן עתיקים שהחורש מטפס עליהם ונאחז בהם בשורשים. שבר של שיש מעיד על קיומה של כנסיה ביזנטית במקום. בתולות אבן מפולשות, ואבני ריסוק עגולות מספרות על גידול זיתים ועצירת שמן. בורות חצובים שימשו לאגירת מים. אבן בודדה סותתה מתוך הסלע, המלאכה לא הושלמה וכך היא נחה מחוברת למחצה לדורי דורות.

המשכתי מחירבת זוית לעבר מצוקי נחל כזיב. שם בצד מערה רחבה ששימשה בעת העתיקה למגורים חקוקה בסלע דמותו של הלוחם הרומאי. "יווני" מתקן אותי מוטי "במערה נמצאו מטבעות הלניסטים ולכן סביר להניח שדמות הלוחם נחקקה שנים רבות בטרם הגיעו הרומאים לארץ".

חורבת שיח נמצאת על שלוחה שיורדת מן הכפר פסוטה לעמק עקרב הציורי וברוך המטעים. בין גבב האבנים המסותתות למחצה ניתן לראות שלושה זוגות של בתולות בית בד זקופות הניצבות זו מול זו  כבר אלפי שנים. בין הבתולות האלו היו מניחים את סלי הקש ובתוכם זיתים מבוקעים. קורת עץ עבה היתה אחוזה בין האבנים עם משקולת כבדה בראשה, ותפקידה למעוך את סלי הזיתים שהיו מגירים שמן זית זך אל בורות ההיקוות. שלושה בתי בד בישוב כה קטן, מעידים על תעשיית שמן הברוכה בגליל.

"יווני" מתקן אותי מוטי "במערה נמצאו מטבעות הלניסטים ולכן סביר להניח שדמות הלוחם נחקקה שנים רבות בטרם הגיעו הרומאים לארץ"

בלב השטח הפראי הזה היו פעם כפרים מפוארים שהיער כיסה והעלים מכל עין

בתולות אבן מפולשות, ואבני ריסוק עגולות מספרות על גידול זיתים ועצירת שמן

המשכתי מחירבת זוית לעבר מצוקי נחל כזיב. שם, בצד מערה רחבה ששימשה בעת העתיקה למגורים, חקוקה בסלע דמותו של הלוחם הרומאי

השביל ממשיך משם אל חירבת זוואתין, חורבת זוית. כאן בין העצים, נחשפות אבני גזית מסותתות המצטרפות למבני אבן עתיקים שהחורש מטפס עליהם ונאחז בהם בשורשים

שבר של שיש מעיד על קיומה של כנסיה ביזנטית במקום

אינדיאנה ג'ונס בגליל

חירבת צונם וחירבת דור הם שני כפרים סמוכים מדרום למושב אבן מנחם וכנסיית הכפר איקרית. זיכרון המפגש הראשון שלי עם עתיקות צונם זכור לי כמו אפיזודה מסרט של אינדיאנה ג'ונס. אני הולך במורד שלוחה במעבה חורש חשוך שהבקר פתח בו שבילי הליכה. מטפסי קיסוסית קוצניים אוחזים בבגדיי ומעכבים אותי בדרכי. לפתע, מתוך הסבך, מתגלה לעיניי מבנה אבן מפואר, עתיר קשתות מושלמות, שהיווה אי פעם מאגר מים גדול. הגליל העליון דל במעיינות מים, והיה הכרחי לאסוף מים רבים לתוך בורות גדולים, כדי לקיים בו חיים פעילים. מן המאגר מובילים שבילים קטנים לכל עבר וחושפים אבני בית בד, קירות ובורות מים שכולם חוסים בצל החורש.

שביל לא שביל מוביל צפונה דרך מכשולי טרשים, שיחים קוצניים וסבך צפוף. אני עולה בגבעה הבאה ומוצא את דרכי לחירבת דור בעזרת מפת "עמוד ענן". לאחר חיפוש ארוך ושריטות מדממות אני ניצב מול קבוצת סרקופגים, ארונות קבורה חצובים באבן ומונחים על משטח סלע שנחצב במיוחד לשאת עליו את הקברים המכובדים. ליד כל סרקופג מונח מכסה אבן גדול וכבד עם ארבעה קרנות. סתם כך בלב החורש מונחים להם יצירות המופת הללו כאלפיים שנים ומעידים על היישוב העשיר והמופלא שהיה כאן פעם.

יום מופלא של חיפוש ביערות הגליל מניב עוד כפר אבוד החבוי בלב היער הקסום של הגליל, אחד מני רבים. לעת שקיעה השמיים נצבעים אדום מעל שלוחות ההרים היורדות אל נחל כזיב. הסתיו הגיע, עננים של בוקר גולשים מן ההר ומכסים את בתי פקיעין. זה הזמן להמשיך הלאה להרפתקה הבאה. תאופיק לקח את עדר העיזים שלו ועבר למקום בו העשב ירוק יותר. אני חיברתי את הקרוואן אל הג'יפ והמשכתי הלאה בדרכי שלי.

לפתע, מתוך הסבך, מתגלה לעיניי מבנה אבן מפואר, עתיר קשתות מושלמות, שהיווה אי פעם מאגר מים גדול

אבן בודדה סותתה מתוך הסלע, המלאכה לא הושלמה וכך היא נחה מחוברת למחצה לדורי דורות

הגליל העליון דל במעיינות מים, והיה הכרחי לאסוף מים רבים לתוך בורות גדולים, כדי לקיים בו חיים פעילים

לעת שקיעה השמיים נצבעים אדום מעל שלוחות ההרים היורדות אל נחל כזיב

אני חיברתי את הקרוואן אל הג'יפ והמשכתי הלאה בדרכי שלי

———————
רונן רז: אגרונום במקצועו וטייל בנשמתו, ממייסדי טיולי השטח בארץ, חי וטייל במשך שבע שנים באסיה, אפריקה ואמריקה, גידל תנינים בונצואלה ונאבק למען הפילים בקניה. בונה מסלולים ומדריך טיולים מזה 25 שנה, בעלים ומנהל של חברת אקו טיולי שטח

הפוסט מבוא לנדודים 49: הכפרים האבודים של הגליל הופיע ראשון במסע אחר

היסטוריה, ארכיטקטורה ויין בעכו

עכו היא עיר מורכבת ומרתקת, שחיי השיתוף בה יודעים עליות ומורדות. בדיוק לפני שנה היא עלתה לכותרות בהקשרים לא מחמיאים, בעקבות המהומות שהתחוללו בעיר, אבל החיים חזקים מהכל ובסופו של דבר בעכו חוזרים לחיים משותפים. זוהי הזדמנות נהרת לגלות את הפנינה הזו שהיא גן עדן לכל מי שאוהב היסטוריה, ארכיטקטורה, ים ואוכל טוב.

את הסיור בעכו כדאי להתחיל במרכז המידע  JNF-USA שמנוהל על ידי עמותת התיירות זמן גליל מערבי שמארגנת את הפסטיבל. המרכז שוכן בבית אבן יפהפה עם כיפות מקומרות השוכן בעיר העתיקה, בסמוך לשוק העממי, לבזאר התורכי ולשוק הלבן. המבנה הוצת במהומות בשנה שעברה אך שופץ ושוקם ונפתח מחדש. כאן תוכלו לקבל מידע על כל מה שאפשר לעשות בגליל המערבי, לקבל עזרה בבניית מסלול ובמציאת צימרים, מסעדות ואטרקציות, לצפות התערוכות מתחלפות ולקנות תוצרת מקומית. לצד כל אלה, גולת הכותרת היא כמובן מה שקורה מחוץ למרכז, בין הסמטאות.

סמטה ציורית בעכו העתיקה

עכו, שידעה כובשים רבים, היא עיר רב תרבותית שההיסטוריה ניבטת בה מכל פינה.  היוונים, הרומים, הביזנטים, הצלבנים, התורכים והבריטים – כולם הותירו בעיר את חותמם, ולא רק הם. ד"ר שלי אן פלג, מורת דרך, ארכיאולוגית ומומחית לשימור מבנים עתיקים, מדריכה אחת לחודש סיורים בעכו, המוקדשים בכל פעם לתרבות אחרת. בפסטיבל היא תערוך ערב איטלקי, כי גם האיטלקים, מסתבר, הטביעו את חותמם בעיר – הצלבנים הראשונים שבנו את העיר הם מגנואה; המקור של אנשי המסדר ההוספיטלרי הוא באמלפי; פרנציסקוס מאסיזי, מייסד המסדר הפרנציסקני, הגיע לעכו לאחר שאימץ חיי פרישות ואילו מרקו פולו הוונציאני בילה בעיר תקופה ארוכה, בזמן שחיכה לאישור מהאפיפיור להמשיך במסעו לסין. הסיור של ד"ר פלג עובר בין סמטאות בשוק הציוריות של עכו ובכל הנקודות האיטלקיות, מסמטת מרוקו פולו, דרך הכנסייה הפרנציסקנית ועד הרובע הגנואזי. חלק מהכיף בסיור הוא שלמרות יופייה והפוטנציאל התיירותי שלה, עכו היא קודם כל עיר חיה, אותנטית ותוססת שחיים בה אנשים אמתיים.

דוכן תבלינים בשוק של עכו

הסיור מסתיים במרתף היינות של מלון האפנדי, שם אפשר ליהנות מטעימות יין ונשנושים, ולא פחות חשוב, לפגוש את האיש שמאחורי המלון, אורי ירמיאס, הוא אורי בורי. ירמיאס הוא איש שיחה מרתק ולא פחות חשוב, איש חזון. במהלך המהומות בשנה שעברה המסעדה שלו הוצתה, זמן קצר אחרי שהתאושש מתקופה ארוכה של סגרים. למרות זאת, ירמיאס הוא מאמין גדול בחיים משותפים, והוא מספר שבתקופת הרמדאן נציגי הדתות השונות בעיר נפגשו כמה פעמים מתוך החלטה לשמור על רגיעה ולהמשיך בחיים משותפים.

ד"ר שלי אן פלג ואורי ירמיאס במרתף היינות של מלון האפנדי

מלון האפנדי ראוי לכתבה שלמה משל עצמו, וכדאי מאוד שתשריינו לכם לילה, ולא רק בגלל שלא תרצו לנהוג אחרי טעימות היין. יש מקומות שתמונות עושות להם עוול וזהו אחד מהמקומות האלו, שהיופי והאסתטיקה ניכרים בכל פינה שלהם. המלון שוכן בשני ארמונות מפוארים ששימשו אנשי אצולה עות'מאניים במאה ה-19. המבנים עברו תהליך שיפוץ ושימור מקיף על ידי משמרים מומחים ואמנים מוונציה, והאורחים נהנים בחדרים מרצפות מקוריות, מתקרות מצויירות מאמבטיות פרי סטנדינג ומהקפדה על כל הפרטים הקטנים.  גולת הכותרת היא בגג המלון, בו נערכות מסיבות שקיעה, תראו לא רק את הים הכחול המפרש מולכם, אלא את כל הגליל, כמו גם את גגות עכו וצריחי המסגדים.

ד"ר שלי אן פלג תקיים ערב איטלקי עם טעימות יין ב-25.5 בשעות 20:00-17:00 בעלות של 165 שקלים למשתתף. טלפון: 072-3971617

מלון האפנדי
רחוב לואי התשיעי, עכו
טלפון: 074-7299799

טבע ואוכל טוב במתת

ביישוב מתת שנמצא בגובה 840 מטר מעל פני הים תכלו להחליף את החוויה האורבנית בטבע פראי. כשהולכים בחורש הסבוך, קשה להאמין שרק לפני ארבעים שנה היה פה הר טרשים קירח. כרמית ארבל רומבק, מורת דרך שמתגוררת במתת, מספרת שלכל היופי הזה אחראים תושבי מתת, ובראשם דינה יוגב ששתלה ונטעה והפכה את המקום הזה לגן עדן ירוק. כרמית מספרת שהמגוון האקולוגי במתת הוא מדהים. ביישוב הקטן שרק כ-50 משפחות מתגוררות בו, יש למעלה מ-20 מינים של תאנים, תותי עץ ממינים שונים, אגוזי מלך, דובדבנים, שזיפים, רימונים ועוד, והמגוון הזה יוצר איזון אקולוגי שמשרת את בעלי החיים והתושבים.

אורי צור וכרמית ארבל רומבק בנופים הירוקים של מתת | צילום: אנטולי מיכאלו

כרמית לקחה אותנו לסיור נעים בחורש, שבסיומו הגענו לביתו של אורי צור, שף מקומי צעיר שחי ועבד בתל אביב, במסעדות כמו פרונטו, שילה וטוטו. הקורונה הביאה אותו לגור במתת, קרוב לטבע, ומאז הוא ממש לא מתגעגע. היום אורי, שכולו שופע אנרגיות חיוביות ומלא תשוקה לחיים ולבישול, משתמש בטבע שמסביב לביתו במעבדת ניסויים. הוא מלקט, מתסיס, כובש ואופה ויוצר מנות שמבוססת על ירקות ועשבי תיבול עונתיים שכמותן לא תאכלו בשום מקום אחר. אנחנו טעמנו כמה מנות מארחות הטעימות שלו, כולן מתפוצצות יצירתיות, לא שגרתיות ובעיקר, טעימות להפליא.

אורי צור עושה ניסויים במטבח שלו במתת

בין היתר הוא מכין מרק שקדים קר עם ארטישוק, עלי גפן, שקד ירוק, ושמן מעלי תאנה; לחם מקמח חומוס שמזכיר במרקם שלו פולנטה אפויה, עם עגבניות מותססות, קישוא זוקיני צלוי, גבינת מסחה של מחלבת שירת רועים ודבש מהמכוורת של מתת; לחם שיפון עם סלק, גבינה כחולה מגורדת ואגוז מלך מותסס  – מנה קלאסית עם טוויסט שהופך אותה למענגת במיוחד, וברוסקטה מלחם מחמצת עם אבוקדו בליים כבוש, שסק, פלמידה אדומה כבושה ורוטב מהאבנרו מותסס. יש גם פסטה, במקרה שלנו זו היתה פסטה מחיטת דורום מלאה עם פריקי, שום, מרוות ירושלים, גבינת תום עיזים של שירת רועים וקרמבל פרורי לחם על יוגורט קשיו.

במטבח של אורי צור: לחם מקמח חומוס עם עגבניות מותססות, קישוא זוקיני צלוי, גבינת מסחה ודבש מהמכוורת של מתת

בפסטיבל אפשר יהיה ליהנות מסיור וארוחה  – כרמית תיקח אתכם לסיור במתת שיסתיים בארוחת טעימות צמחונית עונתית בביתו של אורי. כמה? 165 ש"ח. פרטים נוספים בטלפון 072-3971215
בנוסף, אורי צור יקיים ארוחת טעימות אביבית במחלבת שירת רועים בקיבוץ לוטם, אליה ישודכו גבינות מובחרות של המחלבה ויין של יקב שטרן. כמה? 300 ש"ח. פרטים נוספים בטלפון 072-3957566

לגעת בשדה

מקום נוסף שיגרום לכם לחוש את החיבור לאדמה ולטבע הוא לגעת בשדה, החווה החקלאית של דור פינטל שממוקמת בתפן. פינטל הוא עוד אחד מנפגעי הקורונה שהפך את המשבר להזדמנות. עד מרץ 2020 דור היה מורה דרך שהדריך בעיקר תיירים מחו"ל. כשהתיירים האחרונים שלו חזרו הביתה והשמיים נסגרו, דור היה עסוק במחשבות מה לעשות עכשיו. כמה ימים אחרי זה חבר הציע לו לאסוף תוצרת חקלאית פרימיום מחקלאים, כזו שבדרך כלל מגיעה למסעדות שהיו סגורות באותה עת, ולהביא אותה הביתה לאנשים שלא יכלו לצאת בגלל הסגרים, וכך העסק של דור החל לקרום עור וגידים. מספר הלקוחות הלך וגדל, אתר האינטרנט הוקם במהירות שיא, ועם הזמן דור הבין שלצד הפירות הכי טעימים שיש וירקות מובחרים, עדיף לגדל את העלים הירוקים והעדינים בעצמו, כדי שאפשר יהיה לקטוף אותם ממש באותו יום בו הם מגיעים לצרכן הביתה. כך הפך דור ממורה דרך לחקלאי.

במסגרת הפסטיבל משפחות מוזמנות לחווה של דור, שהיום יש בה חממות של עלים ירוקים כמו קייל, בזיליקום ועלי סלק שגדלים בשיטה הידרופונית, ובשדות שבהם הוא מגדל ירוקים ודלועים הכל באופן ידני. המבקרים במקום לומדים על חקלאות הידרופונית וחקלאות מסורתית, נוגעים, מריחים, קוטפים וטועמים, ויש גם פיתות דרוזיות בטאבון אותן אוכלים עם עשבי התיבול שמלקטים. בשאר השנה המקופ פתוח לקבוצות בתיאום מראש.

מתי? 27.5, 13:00-11:00. כמה? 35 שקלים למבוגר, 45 שקלים לילד, כולל תה ופיתה בטאבון. פרטים נוספים בטלפון: 072-3971619

דור פינטל בחממות שלו ליד תפן. ממורה דרך לחקלאי

יין וקפה ביקב שטרן

באזור הגליל המערבי יש ריכוז גדול במיוחד של יקבים, ואחד מבעלי השם שבהם הוא היקב של ג'וני שטרן בקיבוץ תובל. הדרך לקיבוץ, שמשקיפה על נופי ההרים והים, תעשה לכם חשק לעבור לאזור בהקדם האפשרי. היין של ג'וני ייתן לכם עוד סיבה להישאר.  לא תמיד זה היה ככה. ג'וני מספר שהוא התחיל לעשות יין אחרי שביום האחרון במילואים בחברון הוא ראה שכולם מעמיסים ארגזי ענבים. הם סיפרו לו שהם עושים יין והוא החליט שהוא רוצה גם. בלי שום ידע בתחום הוא התחיל להכין יין בבית, כתחביב, וייצר כ-200 בקבוקים בשנה. יום אחד, במהלך קורס של הכרת עולם היין, הוא הביא את היין הביתי שלו. הוא שם לב שהמרצה פותח את הבקבוק, מריח את הפקק ולא טועם את היין. כשהוא שאל אותו למה הוא לא טועם מהיין, המרצה ענה: "אני יותר מדי זקן בשביל לשתות יין רע". ג'וני נעלב. מאוד. והוא החליט לפתוח יקב בשביל לעשות יין נהדר ולהוכיח למרצה שלו שהוא טעה. מאז הוא התמקצע בתחום, ושלוש שנים אחרי האירוע ההוא, בתחרות יין שבה אחד השופטים היה אותו המרצה, היין שלו זכה במדליית זהב.

ג'וני שטרן וגנאדי קוזקביץ' נהנים מיין טוב ביקב שטרן

מאז היינות של ג'וני זכו בעוד הרבה מדליות ופרסים בתחרויות מקומיות ובינלאומיות, והיקב מייצר 30 אלף בקבוקים בשנה. ובהם יינות אדומים ולבנים. זהו אחד מ-15 יקבים בארץ אשר לא מוסיפים כימיקלים ליין, מה שתורם לאיכותו של היין.

במרכז המבקרים שבמקום מתקיימים סיורים מודרכים שכוללים הסבר על תהליך הייצור, סיור בחדר החביות וטעימות יין, ואחת לכמה זמן ג'וני, שבעברו לימודי מנהל בתי מלון וטבחות בתדמור, עורך ארוחות נושא מיוחדות סביב שולחן העץ הכבד שהוא בנה בעצמו. בפסטיבל יתקיים ערב איטלקי, שיכלול ארוחה בת שש מנות בליווי יינות היקב.  מה בתפריט? פוקאצ'ה עם מטבלים, ארנצ'יני – כדורי אורז מטוגנים במילוי פטריות ופרמזן על מצע של רוטב עגבניות; רביולי בטטה עם כבד אווז ברוטב כמהין; לינגוויני שחור עם פילה דג, אספרגוס, כרשה ובצל סגול; ראגו בשר בביול איטי עם ניוקי תפוחי אדמה וערמונים ולקינוח – טירמיסו.

ההפתעה של הערב היא גנאדי קוזקביץ', הבעלים של אישו קפה, שמתארח להרצאת קפה מרתקת וטעימות רגע לפני שהטירמיסו מוגש. גנאדי הוא מורה דרך שגילה לפני 17 שנה את עולם הקפה. במשך שנים רבות זה היה תחביב, שכלל מחקר וניסוי במכונות קפה שונות, חלקן בנות עשרות שנים, שמצא בטיולים בארץ ובעולם, ולמידה והתנסות בקליית קפה ביתית ומקצועית. כשהגיעה הקורונה וגנאדי מצא את עצמו עם עתיד תעסוקתי מעורפל ושפע של זמן פנוי, הוא החליט להפוך את התחביב למקצוע. הוא השתלם בשיטות קליה מקצועיות, רכש מכונת קלייה גדולה וחדשה ופתח את בית הקלייה שלו.

גנאדי מאישו קפה מכין ביצ'רין ביקב שטרן

גנאדי לא רק מכין קפה משובח. בביתו שבאשחר, מול נוף עוצר נשימה של עמק חילזון, הוא מקיים סדנאות וכיתות אמן בנושא קפה שכוללות סיפורים שגנאדי מפליא לספר, הסבר על סוגי הקפה השונים, על אזורי הגידול ועל דרכי הכנת הקפה, קליית קפה וכמובן טעימת משקאות על בסיס אפסרסו, קפה בחליטה קרה (Cold Brew) ולקינוח – אפוגטו או ביצ'רין – משקה קפה טעים להפליא עם גנאש שוקולד וקצפת. כדי שהקפה החומצי ייספג היטב, הסדנאות נפתחות בארוחה קלה על בסיס מנות שגנאדי מכין במטבח שלו, כמו עוגת עלי גפן או קרפצ'יו.

ארוחה איטלקית עם טעימות יין והרצאת אורח של גנאדי מאישו קפה ביקב שטרן
איפה? קיבוץ תובל מתי? 26.5, 23:00-19:00, כמה? 320 שקלים, לא כולל שירות
פרטים נוספים בטלפון: 072-3957695

סדנת קפה באישו קפה
איפה? אשחר מתי? 27.5, 15:00-12:00, כמה? 150 ש"ח לאדם כולל קפה, כוס יין והמנה המוגשת
פרטים  נוספים בטלפון: 072-3971661

הפוסט אביב בגליל המערבי: נופים, אנשים ואוכל טוב הופיע ראשון במסע אחר

האלון המצוי הוא העץ השולט יחד אתו מצויים בחורש אלון תולע, ער אציל, קטלב מצוי, אשחר ארצישראלי, ואלה ארצישראלית. בעונות השנה מצטרפים "לחגיגה" גם פרחי העונה. בסתיו, מבשרי הסתיו כרכומים וסתווניות, באביב רקפות, כלניות נוריות, אירוס ועוד.

לאורך כל התקופות היית התיישבות בגליל המערבי שעיסוקה העיקרי היה חקלאי. התקופה הרומית המאוחרת והתקופה הביזנטית מתאפיינת בפריחה ושגשוג בהתיישבות העירונית והכפרית כאחד. בתקופה הביזנטית הייתה שיא בהתיישבות בארץ ישראל ואלו קשורים לשינוי בעמדה הדתי של ארץ ישראל שהביא לתקופת שגשוג שנמשכה ברציפות ללאו מלחמות ומגפות בולטות אשר השפיעו על גידול האוכלוסייה ודרישה לייצור יותר מזון.

לקריאה נוספת:

• עוד טיולי משפחות בישראל
• עוד ערים אבודות בעולם
• עוד טיולים עם ילדים בעולם

תופעה בולטת שאפיינה את האזור הייתה המסחר הבין אזורי שהביא לתנועת סחורות בהיקפים נרחבים ולמסחר מעבר לים.

חוקרים רבים קושרים את הפריחה הכלכלית לשינוי שחל במעמדה של הנצרות והפיכתה לדת מותרת ותהליך קידושה של הארץ והפיכתה לארץ הקודש.

בטיולנו זה נצא בעקבות ערים אבודות בתקופות שונות בגליל המערבי.

הטיול בעיקרו רכוב עם קטעי הליכה קצרים הנעים בין חצי ק"מ עד 1.5 ק"מ. דרגת הקושי קלה ומתאימה לכל המשפחה, אך לא מתאימה לעגלות תינוק ונכים על כיסא.

חירבת מנות

חווה חקלאית מבוצרת מהתקופה הצלבנית לגידול קנה סוכר השוכנת בשפך נחל כזיב לים. בחורבת מנות נמצא מפעל סוכר צלבני גדול במיוחד. הצלבנים נתקלו בקני הסוכר בהגיעם לאזור. הם הכירו בערכו הכלכלי של גידול הקנים, הפקת הסוכר וייצאו באוניות מנמל עכו לאירופה. בחורבת מנות נותרו שרידים של מפעל הפקת הסוכר, ניתן לזהות את אמת המים שהובילה את מי נחל כזיב לטחנה שבעזרת כוח המים הזורמים סחטה את קני הסוכר. החווה פעלה עד המאה ה-16, אז שימשה לגידול ג'מוסים, ונעזבה.

דרכי הגעה

בווייז לרשום חירבת מנות. נסיעה על כביש 70 תוביל אתכם לפניה מזרחה ליישוב מנות ועבדון. סעו עוד כ-150 מטר והחנו את הרכב (קיימת בעיית חניה).

שביל סימון ירוק באורך של כ-1.5 ק"מ יוביל אתכם בחורש לחורבת מנות. המסלול מעגלי שמסתיים בצומת הכניסה לעבדון, משם בהליכה קצרה של כ- 150 מטר על השול ובזהירות רבה תחזרו לרכב.

מתאים בכל העונות, בקיץ קצת פחות מומלץ.

מונפורט

מונפורט פירושו בצרפתית ההר החזק. המבצר הוקדם באמצע המאה ה-12 ע"י משפחת אצילים דה מיי. במעיליא השתכנו האצילים במבצר המלך ( קיים עד היום ומשמש כמסעדת גורמה). המונפורט נבנה ע"י משפחת האצילים כחווה חקלאית לגידול קנה סוכר והייתה אחת מתוך 36 חוות נוספות הפזורות בנחלת המשפחה. בשנות ה-80 של המאה ה12 נכבשה הארץ ע"י המוסלמים ומבצר המונפורט נעזב עד שובם של הצלבנים בשנית במסגרת מסע הצלב השלישי בו שיפצו הצלבנים וביצרו את המבצר ששרידיו עומדים על תילם עד ימינו.

כיבוש הארץ ע"י הממלוכים הביא את הסולטאן ביברוס למונפורט לקרב בו לא נכנעו הצלבנים וביברוס נסוג וחזר שוב אחרי 5 שנים והפעם הצטרפו אליו גדודי ההנדסה שצרו על המבצר ובקרבות קשים אילצו את הצלבנים להיכנע ולהגיע להסכם נסיגה עם כל האוצרות בחזרה לעכו. לאחר עזיבת הצלבנים פקד הסולטאן על הריסת המבצר וזאת בכדי למנוע את שובם של הצלבנים.

מבצר מונפורט. צילום ערן פלדמן ויקיפדיה

אפשרויות טיול למונפורט

אפשרות ראשונה מכיוון דרום. חוצים את מעיליא, חולפים על הכניסה למצפה הילה ובנסיעה קצרה מגיעים לשילוט המראה על תחילת המסלול.

שביל סימון אדום יוריד אתכם לאחר כחצי שעה הליכה עם לחורבות המבצר. סה"כ יארך הטיול כשעתיים כולל פיקניק מפנק.

אפשרות שניה היא הגעה מפארק גורן. מחנים בחניה הגדולה המובילה למצפה מונפורט. אחרי שהשקפתם על המצפה חזרו בחזרה לכיון מגרש החניה עד שתפגשו ממזרח לדרך העולה מהמצפה את שביל סובב פארק המסומן אדום. השביל האדום יורד ממצפה מונפורט לערוץ נחל כזיב חוצה את הנחל ומטפס למונפורט. זו אפשרות נוספת למי שמעוניין להגיע למבצר, מסלול זה אורך כ-40 דקות לכל כיוון. אנחנו נעלה על השביל האדום לכיוון מזרח ונלך על המצוק של נחל כזיב ונראה את המבצר מזוויות שונות ומרשימות במיוחד. מהמצוק נשקף לעינינו נופו המשגע של הגליל המערבי ומישור החוף הצפוני. אחרי כ-1.5 ק"מ נגיע לכביש ההיקפי של פארק גורן אתו נחזור למגרש חנית הרכבים. באפשרות זו אנו לא מגיעים למבצר. לבחירתכם שלושה מסלולים.

הטיול מומלץ בכל ימות השנה. בחורף יש להיזהר מהחלקה בשביל הבוצי ובקיץ מומלץ לטייל בשעות הבוקר או שעות אחה"צ.

איקרית

אחד המאפיינים הבולטים בגליל המערבי הוא החיים המשותפים של בני עמים שונים החיים בדו קיום מעורר השראה. יהודים, נוצרים, בדואים, ודרוזים. המושב יערה אף הרחיק לכת שמיום הקמתו בשנות ה50 של המאה ה-20 התיישבו בו יחד יהודים, עולים חדשים מצפון אפריקה , בדואים ונוצרים.

איקרית היה יישוב נוצרי קתולי שעסק בעיקר בחקלאות (כמו שאר יישובי הגליל) שעיקר פרנסתו בשנותיו האחרונות היו בגידול טבק.

במלחמת העצמאות במסגרת מבצע חירם נכבש הכפר ללא קרב. החיילים התקבלו בברכה ואף כובדו במים ומזון. לאחר כיבוש הכפר נדרשו התושבים להתפנות כשיש התחייבות של גורמי הצבא והממשל בארץ שתוך שבועיים יחזרו לכפר עם תום הקרבות והשתפרות המצב הביטחוני באזור. התושבים פונו ע"י משאיות צבאיות לכפר הנוצרי רמה הנמצא בקרבת כרמיאל.

בתום הזמן הקצוב, שבועיים ביקשו התושבים מהצבא לממש את הבטחתו ולחזור לכפר וכאן התחילה הסחבת הנמשכת עד עצם היום הזה. ב-1951 פנו העקורים לבג"צ שאישר את שובם לכפר אך הצבא החל בפעולות הריסת בתי הכפר בצורה שיטתית כזו של נשאר בית אחד העומד על תילו פרט לכנסיה הניצבת בפסגת הגבעה.

בביקור בשרידי הכפר תהינו מתצפית נוף מרשימה על הגליל המערבי, תבקרו בכנסיה העתיקה והמרשימה ותראו את גלי אבני בתי הכפר ההרוסים.

הכנסייה פועלת ומתקיימים בה תפילות אחת לחודש בתחילת כל חודש, במקום ישנם תמיד נציגי מצאצאי העקורים ששומרים על המקום. בכל קיץ מתקיים מחנה קיץ לבני הנוער נכדי וניני העקורים כל זה במקביל להתנהלות העקורים כעמותה הנלחמת ללאו לאות להחזרתם לאדמותיהם.

איקרית

דרכי ההגעה:

בווייז לרשום איקרית, הכניסה לכפר היא בעליה קצרה ותלולה ויש מקומות חניה מצומצמים.

חירבת צונם – "העיר האבודה"

בחירבת צונם עסקו התושבים בחקלאות וזאת אפשר לראות בשרידי אבני המפרכה הנמצאות במקום (עדות לקיומו של בית בד) כפי הנראה העיר מהתקופה הביזנטית, מבני אבן חלקם קבורים באדמה, קירות בתים, שרידי סמטאות, קשתות אבן מרהיבות המחזיקות אלפי שניים, בורות מים, ושרידי מבנים בעלי שלושה מפלסים. כל אלו כוסו בחורש ים תיכוני כשעצי האלון, ער אציל וענפיה הדקים של הקיסוסית משרים אווירה של ג'ונגל בו נחבאת לה העיר האבודה. אין יודעים מה גרם לתושבי העיר לעזוב את המקום ויותר מעניין לדעתי אך קרה שלאורך כל התקופות לא חזרו אליה והשאירו לטבע לכסותה.

החלק המרשים הוא מבני הקשתות אך המלצתי לכם – נצלו את האפשרות שעדיין האתר לא חפור ומסודר ולשוטט באופן אקראי ולהפתיע את עצמכם בגילויים מעניינים. יש להיזהר מאוד מאוד מבורות מים פתוחים ולא לאפשר לילדים לשוטט ללא השגחה.

"העיר האבודה" – חירבת צונם

דרכי הגעה

רשמו בווייז חירבת צונם.

בכביש הצפון 899 בין אבן מנחם לצומת עם כביש 8933 המוביל לשתולה ושומרה פונים דרומה בדרך חקלאית סלולה עם הרבה הרבה מהמורות. נוסעים כ-2 ק"מ עד שמגיעים לחממות. כ-100 מטר לפני החממות מגרש חניה מאולתר. מול החממות מעבר לשטח המרעה, הליכה של כ-250 מטר תכניס אתכם לחורש החשוך מעט והינה אתם בתוך העיר האבודה.

תקופה מומלצת כל השנה.

חירבת דנעילה

בחירבת דנעילה ביצעה רשות העתיקות עבודות שימור, שיקום, שחזור בתי הבד ושבילי הגישה בין סמטאות הבתים. חירבת דנעילה היא חווה (כפר) חקלאי מהתקופה הרומית, ביזנטית ממלוכית. חמשת בתי הבד מעידים על עיסוקם העיקרי של יושבי המקום בגידול זיתים וייצור שמן. מסלול הטיול המעגלי מוביל אותנו בין סמטאות הכפר בורות המים ובתי הבד. לאורך המסלול נעבור בבית בד משוחזר לתפארת בו ניתן להבין בברור את אופן ייצור השמן.

המסלול מסומן באדום ואורכו פחות מ-1 ק"מ אינו מונגש לעגלות תינוק ונכים.

חירבת דנעילה נמצאת בתוך חורש נטוע העובר לחורש טבעי. בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 קק"ל בשיתוף עם המועצה האזורית מעלה יוסף יזמו נטיעות של ילדי ישראל וילדי התפוצות בכדי לחזק את הקשר ביניהם וליצור זיכרון משותף לשואה. כל ילד נטע שני עצים. אחד עבורו ואחד עבור הילד שנספה בשואה. היער נקרא יער הילד היהודי.

ממגרש החניה יוצא  או מסתיים גם מסלול נחל שרך בצת המסומן בסימון כחול.

דרכי הגעה:

בווייז חירבת דנעילה

הטיול מומלץ בכל ימות השנה.

קיבוץ אילון הנמצא על כביש הצפון הוא נקודת מפגש מצוינת לביצוע טיול זה. יש בקיבוץ את "מיקה", בית קפה עם עוגות באפיה מקומית ויש אפשרות ללינה במלון מטיילים איילון – מלון נעים עם ארוחת בוקר נהדרת ומחירים השווים לכל כיס.

———–

יואב יעקובי – מדריך טיולי ג'יפים טיולים לכל המשפחה וטיול  ויה פרטה במצוק מנרה.
פרטים על טיולים עם יואב כאן
כתבות נוספות של יואב יעקובי

הפוסט בעקבות ערים אבודות בגליל המערבי הופיע ראשון במסע אחר

לא במקרה, במהלך דצמבר חוגגים בגליל המערבי את פסטיבל החורף העשירי, שיתקיים השנה ברחבי הגליל המערבי ב-18-16 בדצמבר (2021). הפסטיבל מאפשר ליהנות מכל הטוב שיש לאזור להציע – סיורים באווירת חג המולד, טיולי טבע ואמנות, סדנאות מיוחדות של אמנות, יצירה ואוכל, מופעים מוזיקה, תיאטרון ומחול וחוויות קולינריות. את המפגש מארגנת עמותת התיירות "זמן גליל מערבי" שמאגדת למעלה מ-60 חברים, מרביתם בעלי עסקים קטנים ומשפחתיים שמקדמים תיירות בגליל המערבי ועומדים בסטנדרטים גבוהים של איכות.

מתוך המבחר, הנה כמה המלצות:

טופלו בתרשיחא: בית קפה ללא גלוטן וסיור מחול

היישוב תרשיחא אמנם מהווה חלק מהעיר מעלות-תרשיחא, אבל מציע חוויה שונה לחלוטין מזו שמחכה לכם במעלות. היישוב  מציע נקודת תצפית נהדרת על הצפון – מצד אחד אפשר לראות את נמל חיפה, מצד אחר את החרמון.  בתרשיחא מתגוררים כ-7,500 תושבים, מחציתם מוסלמים ומחציתם נוצרים. השילוב הזה ניכר גם בבתי התפילה של היישוב – שלושה מסגדים ושלוש כנסיות. כבר בתחילת דצמבר אפשר לראות את סמטאות האבן של הכפר מתחילות להתקשט לקראת חג המולד. באחת הסמטאות האלה נמצא בית הקפה טופלו, בית קפה מקסים שהתפריט שלו כולו נטול גלוטן – כן, לא בתל אביב אלא בתרשיחא.

עץ חג המולד בחצר של בית הקפה טופלו ותרשיחא

את בית הקפה הקימה ורד באר, במקור מקיבוץ גשר הזיו, ביחד עם בעלה מורד, ערבי נוצרי מתרשיחא, אותו פגשה כשעבדו יחד במטבח של אחת ממסעדות הגליל. האהבה פרחה, למרות הביקורות שמסביב, והשניים התחתנו, הולידו ילדים ולפני שנה גם הקימו את טופלו. ורד, שאחותה צליאקית, החליטה להגשים חלום ישן ולהקים בית קפה שבו צליאקים יוכלו לאכול כל מנה שיש בתפריט, בלי להתפשר. למרות שבית הקפה נפתח במהלך אחד מסגרי הקורונה, הוא עובד ללא הפסקה מיום פתיחתו ונותן מענה לא רק לתושבי הצפון אלא גם לתושבי המרכז והדרום שבאים למקום בסופי השבוע.

במקום עובדים עם קמחי מקור כמו קמח אורז מלא, קמח דוחן, קמח כוסמת וקמח טף, מהם ורד מכינה כריכים נפלאים מבגט ומלחם מחמצת, כמו כריכי קפרזה עם מוצרלה, עגבניות ופסטו, כריך סלמון מעושן עם גבינת שמנת וכריך מנגולד ופטריות טבעוני. יש גם קישים, לזניות, עוגות ומאפי בוקר ופיצות נהדרות בשבת, כשכמעט לכל המנות יש גם גרסה טבעונית, וכולן מרגישות כמו הדבר האמתי.

ורד באר מטופלו, עם מגש עמוס בכריכי סלמון מבגט משובח ללא גלוטן

במהלך הפסטיבל יתקיים במקום אירוע מיוחד בשיתוף עם להקת המחול הקיבוצית. אחרי שהמבקרים ייהנו מיין חם ועוגת פנטונה (עוגת חג מולד איטלקית עם פירות מיובשים) בבית הקפה המקושט לחג, רקדני הלהקה ייקחו אותם לסיור-ריקוד בסמטאות הכפר, הזדמנות למפגש אינטימי עם הרקדנים ועם עולם המחול. מתי? 16.12 בשעה 17:00, מחיר: 95 שקלים לאדם. טלפון להזמנות: 072-3970884

אם המפגש הזה יעשה לכם חשק לעוד קצת מחול, תוכלו להגיע למחרת לכפר המחול בקיבוץ געתון. איילת גז, מנהלת שיווק התיירות של הלהקה, מספרת: "בכפר המחול גרים כ-120 רקדנים מכל העולם. מאחר והלהקה מוזמנת הרבה להופיע בחו"ל, והרקדנים מגיעים ממדינות שונות, זה היה מאוד טבעי להתחבר לפסטיבל שמייצג את הרב תרבותיות בגליל המערבי". במהלך האירוע בכפר המחול תיהנו ממפגש ושיחה עם הרקדנים, הצצה אל מאחורי הקלעים וצפייה במופע החדש של הלהקה, "קליידוסקופ". מתי? 17.12 בשעה 11:00. מחיר: 70 שקלים לאדם.

רקדני להקת המחול הקיבוצית מפזזים ברחובות תרשיחא

פסוטה: הכי מקושט

הכפר פסוטה, אשר שוכן בגובה 600 מטר מעל פני הים בין נחל שרך לנחל כזיב, ואשר כל 3,300 תושביו הם נוצרים, מתגאה בכך שהוא מקושט לחג המולד יותר מכל כפר אחר בארץ. קשה להתווכח עם הטענה הזו. כשמגיעים ביום קר (הקור פה אירופי ממש) ומריחים את הריח של עצי ההסקה שנישא באוויר, אפשר לדמיין בלי הרבה מאמץ שנמצאים בהרי האלפים או לפחות בכפר ביוון ההררית. האווירה מגיעה לשיאה בכנסייה שבמרכז הכפר, שבחצר שלה מיתמר עץ אשוח ענק ומואר, הגבוה ביותר בארץ, לצד שלל קישוטים ושחזור מרהיב של סצנת הלידה של ישו.

עץ חג המולד ברחבת הכנסייה של פסוטה

במהלך הפסטיבל יתקיים בכפר שוק חג מולד עם דוכני ממתקים מיוחדים ויין חם, דוכני מתנות, קישוטים ועבודות יד, נגני רחוב ומופעים מוזיקליים. כדאי לקחת בחשבון שבימי הפסטיבל לא ניתן יהיה להיכנס לכפר ברכב פרטי, אבל תהיה חניה מרכזית מחוץ לכפר ממנה ייצאו שאטלים אל הכפר. כדאי גם להצטייד במעילים כי בפסוטה קר, במיוחד בשעות הערב.

רחובות פסוטה המקושטים. דמיינו איך זה נראה כשהכל מואר

וליד חורי: אמנות בברזל

לפסוטה יש עוד הרבה מה להציע. למשל, ביקור אצל חרש הברזל וליד חורי (כפי שתראו בהמשך, חורי הוא שם משפחה נפוץ מאוד בכפר, המורכב למעשה משתי משפחות גדולות). וליד בכלל החל את דרכו כאיש שיווק של בשר באטליז המשפחתי. ב-2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, כשהכפר התרוקן מתושביו והיה לו הרבה זמן פנוי, הוא בנה מעקה ברזל למרפסת הבית. כמה שנים לאחר מכן למד אצל חרש הברזל אורי חופי מקיבוץ עין שמר. ארבעה ימים של הכשרה הספיקו לו בשביל ליצור פסל שזיכה אותו בהזמנה לתחרות באנגליה, שם הוא זכה בגביע העולם בנפחות. מאז חורי השתתף וזכה בפרסים בתחרויות רבות באנגליה ובאיטליה, אבל למרות שהוא אוהב במיוחד ליצור פסלים ("כל חתיכת ברזל שאני רואה אני חושב מה לעשות איתה", הוא אומר) עיקר פרנסתו על יצירות שימושיות יותר כמו מעקות, שערים וריהוט.

וליד חורי בפעולה בסדנת הברזל שלו בפסוטה

במהלך הפסטיבל אפשר יהיה לראות הדגמות של תהליך העבודה, להתרשם מיצירות הברזל של וליד בגלריה ואף להשתתף בסדנאות לילדים ולמבוגרים. מתי? 18.12 בשעה 11:00. מחיר מפגש: 50 ש"ח למשתתף, כולל עוגת חג מולד, יין חם, קפה ותה צמחים. פרטים נוספים בטלפון 072-3957562.

וליד חורי ליד פסל שפיסל שמציג את הפרשנות שלו לגן עדן

ארוחת חג המולד אצל אביבה חורי

הטיול בפסוטה לא יהיה שלם בלי ארוחת חג מולד אצל אביבה חורי. חורי, ילידת הכפר, היא אישה חייכנית וחמה שהתלאות הרבות שעברה בחייה לא ניכרות בפנים המאירות שלה. אביבה מארחת זוגות, משפחות וקבוצות לארוחות מסורתיות המבוסס על המטבח הערבי-נוצרי. את הארוחה אמנם אוכלים במרפסת המחוממת והמקורה, מול נוף גלילי יפהפה, אבל קודם כל נכנסים לבית המקושט להפליא של אביבה, שבו אווירת חג המולד שוררת בכל פינה. אפילו הכוסות והספלים מקושטים בציורים של סנטה קלאוס.

סלון ביתה המקושט של אביבה חורי

ומה בתפריט? ארוחת חג המולד שתוגש ב-18.12 בשעה 14:00 מורכבת ממזנון חופשי ובו, בין היתר, מאפים נהדרים כמו ספיחה עם בשר טחון, פטאייר עם עלי חומעה, ומסחאן – תבשיל של עוף על סומאק ובצל מטוגן העטוף בפיתה לבנונית דקה. מלבד זאת יש גם מרק עדשים עם קוביות בצק מבורגול, מג'דרה, מנסף – תבשיל אורז עם עוף, חומוס, עלי גפן ממולאים, שולבטו – תבשיל בורגול עם חצילים, קישואים, בצל ועגבניות וסלטים מרעננים, הכל טעים עד מאוד. לקינוח יש קפה, תה ומגוון עוגיות ופטיפורים לחג המולד. כל הטוב הזה עולה רק מאה שקלים לאדם, ו-70 שקלים לילד. ניתן להתארח אצל אביבה לארוחות וסדנאות לאורך כל השנה ולא רק בחג המולד. פרטים נוספים בטלפון: 072-3971630

אביבה חורי ליד שולחן עמוס מטעמים מעשה ידיה

העצמה נשית בבית רימא

תחנה נוספת שלא כדאי לוותר עליה בפסוטה היא בית רימא (חורי, אלא מה). רימא חורי היא אישה שמחזיקה בכמה כובעים. היא אמא לשתי בנות ובן (כולם משכילים ובעלי תארים מתקדמים, כמו רובם המכריע של תושבי הכפר שכמעט בכל בית בו מתגורר רופא, עורך דין או מהנדס), מורה לאנגלית, מעצבת אופנה, בעלת תואר שני בלימודי מגדר ובנוסף, כפי שהיא מגדירה עצמה, "מנהיגה שיח מגדרי ופמיניסטי מתוך רגישות למקום הנשי בחברה הערבית".

לפני שנים אחדות רימא, בצעד יוצא דופן בחברה הערבית, נאבקה כדי לקבל בירושה את הבית של סבה וסבתה, מה שעורר את הזעם של תושבי הכפר שטענו שאישה לא יכולה לקבל ירושה ושהיא מוחקת את זכרו של סבה, שהיה מוכתר הכפר. רימה עמדה באומץ מול הביקורת, בעיקר משום שהיא לא רצתה את הבית עבור עצמה אלא עבור כל אנשי, ובעיקר נשות, הכפר. היא רצה שזה יהיה נכס ממנף עבור כל נערה ואשה בפסוטה. היום הבית, לדבריה, "משלב עשייה אמנותית וחברתית עם סיפור היסטורי אישי".

בית רימא. גלריה, בית קפה ומרכז תרבות והעצמה נשית

בבית המעוצב בסגנון ייחודי, פועלת גלריה, בה רימא מקדמת נערים ונערות בעלי כישרון לאמנות. המקום משמש גם כתחנה לאיסוף בגדים יד שנייה, וממש לאחרונה רימא הגשימה עוד חלום והקימה במקום בית קפה, שאליו נשים יכולות להגיע לבד, גם בלילה, ולהרגיש בנוח. גברים לא יכולים להיכנס לבית הקפה, אלא בליווי אישה. המקום פתוח בימים חמישי-שבת, משבע בערב ועד אחרון הלקוחות, ובימי שישי ושבת גם בצהריים.

במקום המיוחד שלה רימא פועלת גם לקירוב לבבות. בין היתר, ביום חמישי הראשון בכל חודש מתוכננת שעת סיפור בערבית, אליה הילדים יוכלן להגיע בפיג'מה, ובשבוע שלאחר מכן תתקיים באותה השעה שעת סיפור בעברית. בבית מתקיימים גם חוגי תפירה, רקמה ואנגלית והתכנית הבאה של רימא היא לפתוח במקום חנות קטנה בה נשות הכפר יוכלו למכור את היצירות שלהן מבלי לשלם שכירות.

בפסטיבל ניתן יהיה להתארח בבית רימא בו מוצגת תערוכה חדשה בשם "נדוניה", ליהנות מקפה או תה ועוגיות מקומיות ובעיקר להיפגש ולשוחח עם האישה מעוררת ההשראה שעומדת מאחורי כל זה. מתי? 18.12 בשעה 12:00. מחיר: 25 שקלים לאדם. פרטים נוספים בטלפון: 072-3971191.

רימא חורי וחבר בפתח בית רימא

מעיליא: ארוחה איטלקית במבצר

יש קווים משותפים רבים בין הכפר פסוטה לכפר מעיליא. שניהם הכפרים הנוצריים היחידים בארץ, שניהם נחשבים ליישובי המיעוטים בעלי המעמד הסוציו אקונומי הגבוה בארץ, ושניהם כפרים ציוריים הממוקמים בנוף הררי יפהפה שכל אחד מהם טוען לכתר הכפר המקושט ביותר לחג המולד. קשה להכריע בתחרות הזו, אבל מה שבטוח הוא שתענוג לטייל במעיליא בכל עונה, בין הסמטאות הציוריות ובתי האבן המקושטים בעבודות קרמיקה ומוקפים בגינות פורחות ומטופחות, שיגרמו לכם להרגיש שאתם בכפר יווני. לקסם תורם המבצר הצלבני העתיק מהמאה ה-12 לספירה,  שאטו דה רואה, שנבנה על ידי המלך בולדווין השלישי וחולש על הכפר. בכפר פזורים המון שרידים ארכאולוגיים וזה לא נדיר שתושבי הכפר מגלים מתחת לבית אוצרות כמו פסיפס מהתקופה הביזנטית.

בית טיפוסי במעיליא. זיכרונות מיוון ההררית

אם אתם כבר פה, אל תוותרו על ביקור ביקב ג'וליה, שמייצר יין מאז 2012, על בסיס התוצרת הגדלה בכרם המשפחתי שנמצא בסמוך. ביקב מייצרים כ-11 אלף בקבוקים בשנה, ובהם, בין היתר, קברנה סוביניון, שיראז ומרלו. היקב פתוח כל השבוע חוץ מימי ראשון, ובימי שישי בערב פועל במקום בר יין שבו מגישים לצד היין גבינות עזים של מחלבת עז הרים ונשנושים. טלפון: 072-3941159

הטיפוס במעלה הכפר, לכיוון המבצר, יותיר אתכם חסרי נשימה גם בגלל המאמץ וגם בגלל הנוף שתראו מלמעלה, במיוחד בשעת שקיעה. רחבת הכנסייה שבמעלה הכפר מקושטת ומוארת להפליא לחג המולד – זהו בדיוק המקום לתמונות אווירה שיגרמו לכולם לחשוב שקפצתם לחו"ל בסוף השבוע.

ממש בצמוד נמצאת מסעדת שאטו דה רואה, והיא כנראה ההפתעה הגדולה של האזור. המסעדה ממוקמת בבניין היסטורי המחובר למבצר, אשר שופץ ושומר במשך כשני עשורים על ידי סלמה עסאף ומשפחתה. התוצאה: מתחם יפהפה עם חללים פנימיים, חצרות פנימיות, קירות אבן ומעברים מקושתים, שבו שוכנת מסעדה איטלקית משובחת. ברצפת העץ שובצו פתחי זכוכית דרכם אפשר להשקיף על שרידי מפעל היין הצלבני והבאר הרומית שהתגלו במקום.

מסעדת שאטו דה רואה. מיקום, אווירה ואוכל

התפריט במקום, עליו אחראי השף איליאן ליוס, שחי שנים רבות באיטליה, הוא איטלקי, ומבוסס על חומרי גלם איכותיים שרבים מהם מיובאים מאיטליה, לצד ירקות עונתיים, בשר טרי ופסטה טרייה. בארוחת חג המולד יוגשו מנות כמו קרפצ'יו דג אינטיאס עם גבינת בוראטה, חציל א לה פרמזנה – מנה נפלאה של שכבת חציל עם עגבניות, גבינת מוצרלה ופרמזן, סלט של עלים ירוקים עם עגבניות שרי, ארטישוק, גבינת מוצרלה ופרמזן, ומנת ריזוטו פטריות משובחת. יש עוד הרבה מנות נהדרות כמו מרק נוגד חמצון המורכב מהרבה רכיבים מפתיעים כמו קינואה, היביסקוס ותה ירוק, פילה בקר פטריות פורצ'יני וכמהין ועוד. יש גם קינוחים מופלאים כמו טירמיסו או פרפה פיסטוק ברוטב פטל. לצד האוכל יש תפריט עשיר של יינות, ומי שמעדיף ארוחה קלילה ופחות רשמית יכול לאכול בבר המקום ארוחה קלילה של פיצות. השילוב של המוזיקה הנעימה, האווירה הטובה, המיקום, העיצוב, האוכל, היין, השירות והנוף שמסביב יזכיר לכם מחוזות רחוקים. ואם אחרי הארוחה והיין אתם לא רוצים לנהוג, תוכלו להישאר ללון באחד מחדרי האירוח הרומנטיים שמעל המסעדה.

קרפצ'יו דג במסעדת שאטו דה רואה

הארוחה תוגש ביום חמישי, 16.2, בשעות 19:00-17:00. המחיר: 300 ש"ח לסועד. יש גם אפשרות לשבת על הבר עם תפריט שונה במחירים נמוכים יותר.
פרטים נוספים בטלפון: 072-3971618

עוד בפסטיבל

במהלך הפסטיבל יתקיימו עוד שלל אירועים, מפגשים, מופעים, סדנאות וחוויות קולינריות. בין היתר, בחוות רום תתקיים סדנת מרקי חורף בריאים ומפנקים עם אבא גיל, בתושה בייקרי, הקונדיטוריה המופלאה שממוקמת בחוף אכזיב, יוגשו מנות חורפיות ואלכוהול לצד מופע מוזיקת ג'אז, בסטודיו אומניה בקיבוץ אפק תתקיים סדנת הכנת תיקי עור בעבודת יד, בעכו יתקיים סיור וקונצרט ווקאלי בכנסייה, ועוד ועוד. התכנייה המלאה כאן.

ונסיים בהמלצה: למרות שחלק מהכיף הוא ללכת לאיבוד בסמטאות הכפרים, כדאי לא לוותר גם על סיור כריסמס מודרךף שיאפשר לכם להיחשף למקומות ולסיורים שלא תוכלו להגיע אליהם באופן עצמאי. איילת בר מאיר תעביר סיור מודרך כזה במעיליא ב-18.12 (פרטים נוספים בטלפון: 072-39712329) ואילו מדריך הטיולים הוותיק אמנון גופר, שמתבל את ההדרכות המרתקות שלו בסיפורים פיקנטיים ופרטי טריוויה משעשעים, ידריך סיור מרתק בעכו, שילווה בקונצרט ווקאלי בכנסיית המושיע הקדוש בעכו (פרטים נוספים בטלפון: 072-3971183).

הפוסט חורף בגליל המערבי: קפיצה קטנה לחו"ל הופיע ראשון במסע אחר

לידתה של הכנסיה בהתיישבות הנוצרית בגליל המערבי במאה ה – 6 לספירה, על הדרך שבין אנטיוכיה לעכו, דרך שנסללה על ידי ניירון קיסר.

הכנסייה היא מסוג בזיליקה גדולה עם שלושה אפסיסים ובאורך 28 מטר מרשימה ברצפת הפסיפס הגדולה והשלמה והעיטורים המרהיבים יחד עם העובדה המעניינת שהיא בנויה בשיפוע ממערב למזרח.

טווסים העומדים זה מול זה וביניהם אמפורה. צילום אמנון גופר

את הכנסייה מקיף פס פסיפס המעוטר במדליונים ועליהם דמויות אדם, צמחים ובעלי חיים. צילום אמנון גופר

כל רצפת הכנסיה עשויה פסיפס ועיטורי צדפות. במרכזה שני עיטורי טווסים העומדים זה מול זה וביניהם אמפורה (קנקן אחסון למזון/יין), והשני רוזטה סימטרית וצבעונית.

את הכנסייה מקיף פס פסיפס המעוטר במדליונים ועליהם דמויות אדם, צמחים ובעלי חיים. ביניהם דמות הצייד והרועה, איילים ומיני ציפורים בצבעים עזים שנשמרו עד היום.

שימור ושיחזור הכנסיה נעשה בתרומת קהילת העיר ביליפלד שבגרמניה (עיר תאומה לנהריה) ואת הקרדיט לפתיחת האתר בשנה האחרונה צריך לתת לראש עירית נהריה רונן מרלי ולמתנדבים אלי אוקנין ורוני פלד שישמחו להדריך אתכם במקום.

איך מגיעים: אביר יעקב 15 נהריה, בקצה הסמטה בכניסה לבית ספר כצנלסון.

כניסה בתיאום מראש בטלפון – אלי  054-786-7840

—-

צילום למעלה: דוד מוסרי

הפוסט הכנסיה הביזנטית בנהריה: הצייד העירום, הטווסים וכל השאר הופיע ראשון במסע אחר

הדרך שנפרצה היית דרך עפר לא סלולה שהצריכה אישור מיוחד מהשלטונות הבריטים לנסיעה בה.

כיום הכביש סלול ומקביל לתוואי הכביש המנדטורי עם סטייה באזור אביבים ברעם. אורכו של הכביש מצומת בצת ועד לצומת  כ"ח הוא כ-63 ק"מ. נסיעה על כביש הצפון היא אטרקציה בפני עצמה: כביש הררי מפותל ברובו, עם חורש ים תיכוני המקיף אותו מכל צדדיו. באביב ניצבע הכביש בפרחי עץ השקד הפזורים לאורכו, ויחד עם הצהוב של הקידה השעירה, מתקבלת חגיגה צבעונית ושובת לב. לכל אלה מתווסף הנוף הנשקף על ארץ הלבנון, הגולן, עמק החולה והחרמון. לאורך הכביש ישובים רבים נופים מרהיבים ושלל אטרקציות ונקודות עניין מגוונות מאוד.

עוד לפני שניכנס לכביש הצפון מומלץ להיכנס לחוף בצת ולהתגלגל על הטיילת היפה לכיוון צפון. צילומים: יואב יעקובי

תחילת המסלול

אנחנו נתחיל את טיולנו ממערב למזרח, מהים לעמק החולה בדגש מלא על אתרים מונגשים לכיסא גלגלים. לשמחתי הרבה יש מספר רב של אתרים מונגשים שזה משמח ומעודד מאוד. עוד לפני שניכנס לכביש הצפון מומלץ להיכנס לחוף בצת ולהתגלגל על הטיילת היפה לכיוון צפון ואף אפשר לנוע לאורך מסילה הרכבת המנדטורית שנמשכת צפונה לבירות וטריפולי.

מחוף בצת כדאי להעפיל לראש הנקרה לתצפית מיוחדת על רצועת החוף הצפונית מהיפות והמיוחדות בארץ. ואף לראות את הכרמל וחיפה. כמובן שהאטרקציה המרכזית היא הנקרות.

הנקרות הן מערות ימיות שנוצרו במשך אלפי שניים, זעזועים תת קרקעים יצרו סדקים בסלע ומי הגשמים חדרו והמיסו את הסלע ויחד עם גלי הים נוצרו הנקרות.

נחזור לצומת בצת ונעלה על כביש הצפון, הלא הוא כביש 899 ונתחיל לנוע מזרחה נחצה את שלומי ונטפס לכיוון קיבוץ חניתה. חניתה הוא אחד מיישובי חומה ומגדל שבו נמצא מוזיאון שמספר את סיפור חניתה בדגש על יישובי חומה ומגדל.  בצאתנו מחניתה כדאי לעצור בתצפית שביט בה ניתן לראות את יופיו של הגליל המערבי. בהמשך נגיע ליער חניתה  שם ניתן לראות את דגם חומה ומגדל ולהתגלגל במסלול מונגש ולהנות מיער קסום ושקט. ביער יש שולחנות ואפשרות לפיקניק.

באביב ניצבע הכביש בפרחי עץ השקד הפזורים לאורכו, ויחד עם הצהוב של הקידה השעירה, מתקבלת חגיגה צבעונית ושובת לב

נחזור ל-899 ונמשיך מזרחה לפארק אדמית. כאן יש חניון מסודר עם שירותים ומסלול יפהפה לכיוון מערת קשת. מרום של 400 מטר מעל פני הים ניתן לצפות על מפרץ חיפה והגליל המערבי כשמתחתנו נחל בצת, הצפוני בנחלי הארץ. נמשיך  ולפני שנחלוף על קיבוץ איילון נזכיר שבקיבוץ פועלות שתי מסעדות מונגשות, האחת יותר לכיוון ארוחות צהריים וערב – "מסעדת 899", והשנייה היא "מיקה", המתאימה יותר לארוחות בוקר, קפה ומאפים תוצרת מקומית.

מרחק 5 דקות מאילון נגיע לפארק גורן. פארק רחב ידיים הצופה לנחל כזיב ולמבצר המונפורט. בפארק מסלול מונגש לתצפית ושולחנות פיקניק שירותים ומים. לאחר שהתגלגלנו בשביל התצפית מומלץ להמשיך בנסיעה בדרך נוף הצופה על ערוצו של נחל כזיב עד לכניסה למושב גרנות ומשם להתחבר חזרה לכביש הצפון.

תצפית על מבצר מונפורט מפארק גורן

נמשיך לשתולה ולחומות המצוירות, שתולה שוכנת בצמוד לגדר הגבול עם לבנון, רוב מתיישביו הם עולים מכורדיסטן. ביוני 1969 עלו לקרקע ועיצבו מושב עם אופי מסורתי ליברלי.

בגלל הקרבה ללבנון נבנתה החומה בגובה 4 מטר במטרה להגן על הגבול. מירב עוזיאל, תושבת המקום, הובילה את הפרויקט של החומות המצוירות. מירב יצרה קשר עם  ארטיס 4 ישראל (Artists 4 Israel), ארגון שמאגד אמנים מוכשרים מכל העולם שמאמינים בכוחה של האמנות ליצור שינוי. הרעיון של מירב היה ליצור תחושת ביטחון ולהפחית את תחושת המועקה והפחד מהחומות האפורות. מירב מוציאה סיורים מודרכים וניתן לתאם בנייד שמספרו 052-6538187 .למעוניינים אפשר להמשיך לעוד חומות מצוירות הנמצאות כ-3 ק"מ  לכיוון זרעית ולהגיע לנקודת החטיפה של רגב וגולדווסר. במקום גל-עד לזכר הרוגי התקרית. נסיעה של כקילומטר וחצי לכיוון זרעית תביא אותנו לפתח אחת ממנהרות חיזבאללה. הפתח סגור ולא ניתן להתקרב.

הרעיון של מירב היה ליצור תחושת ביטחון ולהפחית את תחושת המועקה והפחד מהחומות האפורות

פסוטה

נחזור ל-899 ונכוון לעבר הכפר הציורי פסוטה, שרובו ערבים נוצריים המשתייכים לכנסיה היוונית הקתולית. הכפר לא פונה במלחמת העצמאות יחד עם איקרית ובירעם, מסיבות לא ברורות. יש הטוענים שהמפקד בשטח סירב פקודה. בשנות ה-60 אלי כהן במסגרת הכשרתו כמרגל במוסד נשלח לכפר ולן אצל משפחה ממוצא סורי שם למד את אורחות החיים והבישול הסורי.

במרכז הכפר נמצאת הכנסייה שיופיה הביא את הנשיא אובמה שהגיע לביקור  בהיותו סנטור צעיר. בסמוך לכנסיה נמצא גרעין  הכפר העתיק. שביל צר ויפה מוביל בין בתי הכפר העתיקים אל כנסיה קטנה בת כ-400 שנה.

בכפר ישנה מסעדת בשרים טובה בשם אבו מוראד. יש נגישות רק פתיחת המעלון הצריכה להתבצע על המדרכה.

ברעם ובירעם

נחזור ל-899 בתוך החורש הים תיכוני העוטף אותנו בירוק כהה ובחורף מצטרפות פריחות עצי השקד "המאלצים" אותנו לנסוע באיטיות ולהנות משלל פריחות החורף עד הגיענו לגן הלאומי ברעם.

בשטח הגן מצויים מבני הכפר הערבי בירעם שתושביו הנוצרים פונו ממנו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור. בראש הגבעה נמצאת הכנסייה שפעילה בימי חג ואירועים מיוחדים. בנוסף נמצאים בתחומי הגן שתי בתי כנסת מתקופת התלמוד. בית הכנסת הגדול ובית הכנסת הקטן. מהגן הלאומי נמשיך לקיבוץ ברעם למוזיאון בר דוד לאומנות ויודאיקה. במוזיאון תערוכות מתחלפות ותערוכות קבועות, בחצר המוזיאון גן פסלים של האומן יגאל תומרקין.

מברעם נמשיך לקיבוץ השכן יראון בו ממוקם יקב הרי גליל. ביקב אפשר לקבל סיור מודרך הכולל טעימות והנאה שלמה מהנוף הקסום. ביקב ישנה גם חנות  למעוניינים לרכוש יינות. הקיבוץ הבא בדרכנו הוא מלכיה. במלכיה מומלץ מאוד להגיע למצפור הצופה על הלבנון, החרמון, הגולן, עמק החולה ועמק קדש.

יקב הרי הגליל

המצפור הוא גם אבן זיכרון לנופלים והנעדרים בקרבות מלכיה הקשים במלחמת העצמאות. רחבעם זאבי (גנדי) שימש בקרב כמ"מ כוח הרתק מהמצפור לכוחות הפלמ"ח הנסוגים (בפי המקומיים המצפור הוא "גבעת גנדי").

תל קדש וסיום המסלול

מהמצפור ניתן להשקיף על עמק קדש שאילו נרד בנסיעה קצרה  עד שנגיע לתל קדש.

אלה עתיקה בחניון האלה

בתל מסלול מעגלי בו נקודות תצפית על עמק קדש  העמוס כרמי ענבים ומטעי תפוח. בדרך נחלוף על שרידי מקדש רומאי מרשים. בתנ"ך העיר קדש הייתה אחת מערי המקלט. תפקידה של עיר המקלט היה לקלוט כאלה שרצחו בשגגה ולהצילם מפני נקמת הדם והעונש על כך שהרג אדם בחוסר זהירות. מתל קדש בנסיעה של שתי דקות בהן אפשר לזמזם את השיר "דודו" שכתב חיים חפר על חברו הטוב דודו צ'רקסקי שנהג בקרב על כיבוש מצודת ישע . במתחם המצודה קבר אחים ומוזיאון הרעות המספר את סיפור הקרב. בחצר המצודה תצפית  על עמק החולה, הגולן והחרמון. כאן, כשאנחנו ממש בקצה כביש הצפון, ישנה אפשרות לרדת לעמק לחניון נחל קדש בו צעדו לוחמי הפלמ"ח ומפקדם דודו לכיבוש המצודה. אפשר גם להישאר על ההר ולבקר בחניון האלה הסמוך למצודה. חניון מקסים כולו עצי אלה כאשר אחת גדולה ומרשימה מאוד בת כ-500 שנה.

בחניונים אלו שולחנות פיקניק וזה המקום לסיים את טיולנו בכביש הצפון המופלא.

מקומות לינה מומלצים למטיילים על כביש הצפון

מלון מטיילים איילון

מלון מטיילים מלכיה

המקום – מלון בוטיק במושב נטועה (במלון בריכה שאינה נגישה, אין מנוף שמוריד למים)

מפת כביש הצפון

הפוסט טיול מונגש על כביש הצפון הופיע ראשון במסע אחר

אם חשבתם שיש בי מידה של הרפתקנות, אז אחותי הקטנה היא ההרפתקנית האמיתית, והיא בעלת הניסיון שבינינו בכל הנוגע לקרוואנים. לפני יותר מעשור היא בעלה ושלושת ילדיהם שהיו אז בגילאי חמש עד ארבע עשרה, עזבו את הכל, ארזו מזוודות, טסו לארצות הברית, וקנו אוטוקרוואן שהפך לבית המשפחה. במשך שנה הם גרו בו, ישנו בשמורות הטבע ובעיירות נידחות, הלכו ברגל, וטיילו לכל אורך השדירה ההררית של מערב ארצות הברית, עד הרי הרוקי בקנדה ובחזרה. הילדים למדו בהום סקולינג ומהחיים, ועשו טרקים בהרים בזמן שבני גילם, כולל ילדיי, בילו שעות על גבי שעות בבתי ספר ומול מסכים. היום, חזרה בארץ, הם גרים בכליל שבגליל המערבי כבר למעלה משמונה שנים.

ישנן נקודות ספורות שבהם ניתן להביט למרחבים ולראות רק טבע נקי בלתי מופרע, ולחשוב שאנחנו בג'ונגל אינסופי, או בארץ ישראל הנשכחת של המאה ה-19. צילומים: רונן רז

א. כליל, מרחב מחיה

אני אוהב להגיע אל כליל. יש ביישוב הזה מרחב מחיה שלא הרכין ראש אל מול הצפיפות הארץ ישראלית של ארצנו הקטנטונת. כליל מתפרשת על פני שטח גדול, הוואדי, הגבעה, בית פה, בית שם, בין מטעי זיתים וחורש טבעי ים תיכוני. אין בכליל אספקת חשמל והתושבים מצאו פתרונות אלטרנטיבים כמו פאנלים סולאריים וגנרטורים. התמקמתי במטע הזיתים של ביבאר, דרוזי תושב ג'ת הגלילית, שפתח את המקום למטיילים ומתיישבים, בתשלום כמובן, אם כי זכיתי להיות אורח פורח לשלושה לילות של מירי ששכרה מקום לחודש עבור הקרוואן שלה.

הגעתי לכליל שעות ספורות אחרי שפסק הגשם. ריח נפלא של רגבים רטובים נישא באוויר והאדמה היתה רוויה ובוצית. בחנתי את הדרך למטע ומצאתי שיש בה הרבה אבנים שעשויות להחזיק את משקל הג'יפ והקרוואן מעל הקרקע. שקיעה אדומה וציורית הציצה בין עננים אפורים ושחורים.

לאחר שהתמקמתי נסעתי לבית של אחותי ומשפחתה. הם גרים בבית קטן ובחצר בין העצים ישנה בריכת מים קטנה ועגולה לטבילה, גם בימי החורף. בנוסף הם הקימו שם יורטה, אוהל נוודים על בסיס של אוהל מונגולי מסורתי שכרגע הבן הצעיר חי בה. תמיד חם ונעים אצלם בבית בימי החורף. תנור העצים מחמם את הבית, מוזיקה טובה ברקע, ואוכל צמחוני טעים בשפע שהם מכינים, לחם מחמצת, לאבנה, פאי רועים עם עדשים שחורים במקום בשר. חיי כפר שקטים ויפים, אבל הם חולמים להשיב את הימים היפים ההם, לחזור ולחיות באוטוקרוואן ולטייל בעולם.

ב. כפר איקרית או מה שנותר ממנו

למחרת יצאנו מוקדם ונסענו בכביש הצפון  לבקר בכפר איקרית, או מה שנותר ממנו. הכביש מתפתל על שלוחות ההרים של הגליל העליון, חולף על פני מושבים, עיירות וקיבוצים, וטובל בתוך חורש טבעי וירוק עד. ישנן נקודות ספורות שבהם ניתן להביט למרחבים ולראות רק טבע נקי בלתי מופרע, ולחשוב שאנחנו בג'ונגל אינסופי, או בארץ ישראל הנשכחת של המאה ה-19.

חודש נובמבר כעת והמסיק בעיצומו. משפחות מתגודדות במטעי הזיתים, רשתות נפרשות מתחת לעצים, והמוסק האוטומטי חובט בענפים ותולש את הזיתים שמתגלגלים ונאספים ברשתות. מכאן ייאספו אותם לשקים, וכך ישלחו אותם לבתי בד לעצור את השמן.

אבו נאסר היה ילד בן עשר כאשר צבא ההצלה של קאוקג'י נסוג מן הגליל אל הלבנון.

חודש נובמבר כעת והמסיק בעיצומו. משפחות מתגודדות במטעי הזיתים, רשתות נפרשות מתחת לעצים, והמוסק האוטומטי חובט בענפים ותולש את הזיתים שמתגלגלים ונאספים ברשתות.

מקטע הדרך האחרון אל הכפר הוא דרך בטון תלולה שמובילה מעלה אל פיסגה חרוטית ובראשה כנסיה. פגשנו שם את נור, ג'לאל, נידאל וגם את אבו נאסר הזקן, שבילו את הלילה בשינה על מזרונים בתוך הכנסייה. נור ישנה למרגלות תמונה ישנה של הכפר איקרית עוד מלפני המלחמה. אבו נאסר היה ילד בן עשר כאשר צבא ההצלה של קאוקג'י נסוג מן הגליל אל הלבנון.  "ב-30 לאוקטובר הם חנו על האוכף מתחת לכפר שלנו" הוא מספר ומצביע על המקום. "בבוקר למחרת הם נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. אחר הצהרים הגיעו החיילים היהודים ותפסו את מקומם מתחת לאיקרית. הכומר ונכבדי הכפר ירדו לקבל את פני הלוחמים עם לחם ומלח לברכה ולחצו ידיים. כך חלפו להם ימים אחדים, וביום החמישי קרא להם המפקד והודיע להם שהם חייבים להתפנות לכפר ראמה למשך כשבועיים עד תום המבצע הצבאי, מבצע חירם, ולאחר מכן יורשו לשוב אל הכפר. באי רצון ובלית ברירה התפנו רוב התושבים במשאיות עם מעט מטלטלין והשאירו חמישים איש לשמור על המקום ועל הרכוש.

עברו שבועיים, חודש, חודש וחצי, אחרי חודשיים נשלחו השומרים גם הם לראמה. לא חלפו ימים ספורים והצבא עלה עם בולדוזרים על הגבעה והרס את הכפר עד היסוד.

אנשי איקרית  מחו נגד העוול שנעשה להם. הם פנו לבג"ץ וקיבלו אישור לחזור לבתיהם, אלא שהשלטון הצבאי לא אפשר להם להגיע למקום. באיזשהו שלב אישרו להם לשקם את הכנסייה וכיום זהו המבנה היחיד שעומד על תילו בכפר. מאז הבטיח להם בגין שכשיעלה לשלטון יחזיר אותם לכפרם, וכשהגיע הרגע נסוג מהבטחתו. שוב התעוררה תקווה בימיו של רבין, והיא נגדעה יחד עם חייו. מאז שביבי עלה לשלטון בפעם הראשונה הם איבדו תקווה שמשהו אי פעם ישתנה, אבל הם עדיין ממשיכים לשמור על הגחלת.

באיזשהו שלב אישרו להם לשקם את הכנסייה וכיום זהו המבנה היחיד שעומד על תילו בכפר

ג'לאל ונידאל בני שלושים ומשהו גרים היום בתרשיחא ונמצאים כמעט קבוע במקום. לנור שיער מתולתל ונזם באף, והיא גרה עם הוריה בשפרעם. אישה יפה מאוד בשנות העשרים לחייה, כל עתידה לפניה, אבל העבר הקולקטיבי אינו מרפה, והיא באה ללילה בשבוע לפחות וישנה על מזרון בכנסיה, תמיד מתחת לתמונת הכפר שלפני 48. השיחה קולחת סביב שולחן שדה עם פינג'אן קפה ועוגיות. אחותי ואני מקשיבים ומתקשים להאמין, לפעמים כועסים איתם ולפעמים צוחקים איתם, וכל הזמן מעריכים את מחאת הדור הצעיר שלא שוכח, אפילו שהוריהם כבר לא נולדו בכפר וגדלו רק על סיפורים. הצעירים החביבים האלו בונים לעצמם חיים אחרים אבל משאירים פינה פצועה בלב, מטפחים קשר של אדם לאדמה, מסרבים לוותר ולשכוח, דבקים בחלום המשותף. כך חיו גם אבותינו בגלות אלפיים שנה ואנו שוב מגלים שקשר דם אדם ואדמה הוא נחלת האנושות כולה, ולא רק שלנו, היהודים. האם לנו, אנשי הקרוואנים באשר הם, יש מסר אחר להעביר לאנושות. האם הדרך שלנו לחיות כאן ועכשיו, על גלגלים, ולהרגיש בבית בכל מקום בו אנו נמצאים לרגע חולף, יכול להחליף את הכמיהה של האדם לאדמה שעולה בדם.

• עיבוד תמונות: ענבל רז

הפוסט מבוא לנדודים 14: כליל ואיקרית, שני יישובים הופיע ראשון במסע אחר