לקריאה נוספת
• גשרים בעולם – עשרה שוברי שיאים
• צפון יוון – מדריך מסע אחר
• יוון – מדריך מסע אחר

במאות 18 ו-19, ימי השלטון העות'מאני, זכה חבל זגוריה לפריחה. הטורקים העדיפו שלא להשחית את זמנם בקרבות באזור הפראי והנידח. במקום זאת, הגיעו השלטונות להסכם עם תושבי זגוריה והעניקו להם, תמורת מיסים גבוהים, זכות לממשל עצמי. זגוריה נעשתה אזור "סחר חופשי". סוחרים עשירים, בעלי קשרים חובקי עולם במונחים של הימים ההם, התיישבו בזגוריה. אומנים ובנאים ידועי שם בנו עבורם בתי אחוזות, כנסיות נאות וגשרים מקושתים.

בניית הגשרים דרשה מיומנות מיוחדת. רוב הבנאים באו מהכפרים וויו (Voio) וקוניצה (Konitsa). המממנים היו עשירים, אנשי ממשל עות'מאניים ולפעמים מנזרים סמוכים, ורבים מהגשרים נקראים על שמם. בימינו שרדו בהרי פינדוס כ-80 גשרים, החושפים מיומנות וחוש אומנותי.

בנאי הגשרים עשו את מלאכתם נאמנה. הם עברו מכפר לכפר, בנו גשר אחר גשר והתאימו כל אחד מהם לאופיו של המקום. רוב הגשרים עשויים קשת גדולה אחת, אך יש בהם גם בני שתיים ואף שלוש קשתות. שבילים מרוצפים וגרמי מדרגות מפותלים מוליכים אל הגשרים מראשי המדרונות.

במרחק כחצי מטר זה מזה בולטים מהריצוף פסי רוחב בגובה סנטימטר בערך, כדי להפחית את סכנת ההחלקה בעת גשם ושלג. רוב הגשרים אינם מצוידים במעקה, והעוברים בהם נדרשים להתרכז במשימת חציית הגשר, אחרת ימצאו את עצמם בתהום. בגשרים שניצבו במקומות שבהם נושבת רוח חזקה, נהגו לתלות פעמונים, ולפי עוצמת הצלצול ידעו עוברי האורח עד כמה החציה מסוכנת.

הגשרים של חבל זגוריה עומדים מול שיני הזמן זה יותר מ-200 שנה. עתה, במקום רוכלים וחקלאים, שנעזרו בחמורים ובפרדות עמוסי משא להובלת משאותיהם, הם משמשים את המטיילים הרבים המבקרים באזור, הד רומנטי לימים שהיו ואינם.

לפניכם חמישה גשרים בחבל זגוריה.

גשר פלאקידָס (קָאלוֹגֶרִיקוֹ) (Plakidas (Kalogeriko

שלוש הקשתות המרשימות שעליהן נשען הגשר, המזכירות את קימורי הגוף של זחל פרפר בתנועתו, הן שהעניקו לגשר את תהילתו. הגשר נבנה בשנת 1814 על קניון ויקוס המפורסם. המעקה אינו רציף, אלא עשוי עמודונים עמודונים המלווים את הגשר לכל אורכו. במקום הזה הפעיל מנזר פרופיטיס איליאס טחנת קמח, שניצלה את כוח המים של הנהר. מאוחר יותר נבנה במקום גשר עץ, אבל בזכות תמיכתו של סֶראפים, אב המנזר של קיפוי, החליף אותו גשר האבן הניצב במקום עד ימינו, דבר שהעניק לו את הכינוי "קאלוגריקו" (של אב המנזר). בשנת 1863 תיקן את הגשר אלכסיס פלאקידאס ואילו יוגניוס פלאקידס הגדיל לעשות כששיקם את הגשר ובנה לידו מזרקה לשירות אנשי הכפרים שעברו בו. ברור שהגשר נושא גם את שמם.

שלוש הקשתות המרשימות שעליהן נשען הגשר, המזכירות את קימורי הגוף של זחל פרפר בתנועתו, הן שהעניקו לגשר את תהילתו

גשר קונטודימוס (לָזָארידיס) Kontodimos (lazaridis)

גשר האבן נבנה בשנת 1753 בתרומתו של טליס קונטודימוס מהכפר וַרְדֶטו, שהיה מתורגמן של שגרירות צרפת באיסטנבול. הגשר נקרא גם על שמו של קוסטאס לזארידיס, מורה בכפר קוּקוּלי ובעליה של טחנת קמח שפעלה ליד הגשר ושירתה את הכפרים בסביבה. הגשר נטוי על ערוץ הנחל מיקרוס ויקוס ליד הכפר קיפּי ומגיעים אליו בקלות בשביל בנוי אבן. מעל הגשר נמצא סלע "קנדילה". על פי האגדה, בשנת 1853 שרפו שודדים את כנסיית הכפר קיפי וגנבו את הסמלים של קונסטנטינוס הקדוש ואלני הקדושה. מאז, מדי לילה בערב חג שני הקדושים, יכלו המקומיים לראות נר תלוי על הסלע שמעל הגשר. המנהג נפסק כאשר אנשי קוקולי מצאו את הסמלים ליד הנהר.

הגשר נקרא גם על שמו של קוסטאס לזארידיס, מורה בכפר קוּקוּלי ובעליה של טחנת קמח שפעלה ליד הגשר ושירתה את הכפרים בסביבה

שביל המדרגות של הכפר ורדאטו

גשר קוֹקוֹריס (נוּטְסוֹס) Kokoros (Noutsos)

קשה להאמין שיש מטייל שמחמיץ את הביקור בגשר הזה, משום שהוא נטוי בלב אזור הטיולים של זגוריה, בין הכפרים קוּקוּלִי, דִילוֹפוֹ וקִיפּוֹי. הגשר המרשים, על קשת האבן הייחודית שלו, נבנה בשנת 1750 על הנהר ווידומאטיס, בכספו של נוֹטְסוֹס קוֹנְְטוֹדִימוֹס. הגשר הזה סבל מחוסר מזל ופעמים רבות היה צורך לתקנו ואולי אף לבנותו מחדש. רבים מתושבי זגוריה השתתפו בתחזוקת הגשר ובהם גם גריגוריס קוקוריס מהכפר קוקולי, שהפעיל טחנת קמח סמוך לגשר וזכה שהגשר יישא גם את שמו. מאוחר יותר שיפץ את הגשר אלכסיס נוטסוס.

קשה להאמין שיש מטייל שמחמיץ את הביקור בגשר הזה, משום שהוא נטוי בלב אזור הטיולים של זגוריה, בין הכפרים קוּקוּלִי, דִילוֹפוֹ וקִיפּוֹי

גשר קלידוניה (ווידומאטיס) Klidonia (Voidomatis)

הגשר בעל הקשת המוארכת נבנה בשנת 1853, ליד המקום שבו קניון ויקוס יוצא לאוויר הפתוח והופך לנהר ווידומאטיס. מכאן אפשר לצאת לשיט נהרות רגוע, או לצאת לטיול רגלי בשביל המלווה את הנהר עטור העצים.

מכאן אפשר לצאת לשיט נהרות רגוע, או לצאת לטיול רגלי בשביל המלווה את הנהר עטור העצים

גשר פפיגו Papigo

גשר פפיגו אינו גדול במיוחד, אבל הדבר אינו גורע מיופיו ובעיקר מהיופי שמסביבו. הגשר נטוי על ערוצו הקניוני של הנחל ווגוס (Vogos), היורד היישר אל קצה קניון ויקוס. הגשר חיבר בעבר את הכפר פפיגו עם הכפר מיקרו פפיגו, כפר קטן יותר שממנו מוביל שביל הררי אל אגם הדרקון (Drakolimni) ואל לב הרי הפינדוס. אפשר לעקוב גם בימינו אחר חלקים מהדרך הישנה.

גשר פפיגו אינו גדול במיוחד, אבל הדבר אינו גורע מיופיו ובעיקר מהיופי שמסביבו

הגשרים של זגוריה בווידאו. צילום: ישראל פיילר

—————–

יעקב שקולניק – עוסק בכתיבה, בעריכה ובאוצרות שילוט תיירותי

הפוסט הגשרים של מחוז זגוריה, צפון יוון הופיע ראשון במסע אחר

מבחינה ביולוגית, אין ערוך לחשיבות המקום. נסו למצוא שני עצים מאותו המין בכמה דקות הליכה ביער הגשם באמזונס כדי להבין את משמעותו של המשפט – המגוון הביולוגי הגדול ביותר בעולם. קחו עוד נתון, אחרון באמת: עד כה נרשמו באגן האמזונס כ-16,000 מינים שונים של עצים ובערך כל יומיים מתגלה שם מין חדש למדע. מדהים.

צילום אווירי של אגן האמזונס בברזיל לפני השריפות. המגוון הביולוגי הגדול ביותר בעולם | צילום: שאטרסטוק

דור המדבור

עולם החקלאות נמצא כיום במשבר. אוכלוסיית העולם הולכת וגדלה ואילו המשאבים הנחוצים לייצור מזון – מים וקרקע – הולכים ומתמעטים. משבר האקלים מצמצם מאוד את כמויות המים הזמינה לשתייה ולגידול המזון, עד כדי סכנה לביטחון התזונתי הגלובלי.

אחת הסכנות האורבות לאנושות היא המדבור – פגיעה בפוריות הקרקע. זה יכול לקרות בגלל שינויי אקלים, בגלל שיטות עיבוד שגויות ואף בגלל רעיית יתר. מוניק בורבוט, מזכירת האו"ם לענייני מדבור, סיפרה בביקורה בישראל (מאי 2018) שבכל דקה הופכים כ-230 דונם ברחבי העולם עקרות בגלל תהליכי התנוונות ומדבור.

תופעת המדבור מתרחשת גם באמזונס, תוצאה מכריתת עצים ושריפת צמחייה כדי לפנות אדמות לצרכים חקלאיים | צילום: שאטרסטוק

תופעת המדבור מתרחשת בקנה מידה אדיר גם באגן האמזונס. במבט ראשון זה נראה לא הגיוני לדבר על מדבור באזור שזוכה לכמויות מים אדירות מהשמיים, אבל מדבור יכול להתרחש בכל מקום. אדרבה, באמזונס אנחנו רואים את המדבר מתרחש לנגד עינינו ממש. עצים נכרתים כדי לספק עץ וכדי להרחיב שטחים חקלאיים. מלאי המינרלים בקרקע מספיק למחזורי גידול ספורים והקרקע התשושה, שאינה ראויה עוד לשימוש חקלאי, נעזבת. המגדלים עוברים לברא את חלקת היער הבאה.

מצפון נקי

קל להטיל את האשם על כתפי הברזילאים,  אבל גם תושבי אירופה ומדינות מערביות אחרות, הבודקים בדקדקנות ובצדקנות את אריזות המזון במרכולים מחשש לרכיב מאיים שנמצא בו, אינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם. גם הם אחראים לכריתת יערות גשם ונציגיהם הן חברות גדולות ומוכרות מהמערב. אחת הסיבות לכריתת יערות בברזיל היא פינוי שטחים לגידול סויה בלתי מהונדסת גנטית, שיבוליה פחותים בהרבה מהסויה המהונדסת. מזון מהונדס, על פי דעה רווחת, מסוכן לסביבה ואין לצרוך אותו. מצד שני, הוא חוסך כריתת יערות. מתברר שצריך להיות צרכן ממש מתוחכם כדי להיות ירוק באמת.

הגיעה השעה שמדינות מפותחות, שהעניקו לתושביהן ביטחון תזונתי, יחוקקו חוקים שיגבילו שינוע מזון למרחקים. המחיר הסביבתי של העברת מזון מיבשת ליבשת הוא עצום, הן במונחים של כריתת יערות והן במונחים של שריפת דלק וזיהום מים ואוויר. אין שום הצדקה להטיס צדפות טריות מיבשת ליבשת רק כדי לשעשע את בני המעיים של סועדים. המחיר הסביבתי נופל על החברה כולה, ממש כמו שמעשן אחד הופך את הסובבים אותו למעשנים פסיביים.

צילום מהחלל מראה שטחים נרחבים מכוסים בעשן, תוצאה של השריפות באמזונס | צילום: נאס"א

העולם בוער

השריפות באמזונס אינן דבר חדש, אבל השנה נשברו כל השיאים מאז 2010. מאז תחילת אוגוסט 2019 האמזונס עולה באש. סוכנות הידיעות בעולם מדווחות שמאז תחילת השנה פרצו ביערות הגשם של ברזיל 73 אלף שריפות, עלייה של 80% ביחס לשנה הקודמת. סוכנות החלל נאס"א הודיעה שאפשר לזהות את השריפות מהחלל.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Amazon Watch Official (@amazonwatch) on Aug 21, 2019 at 3:06pm PDT

המחזה אפוקליפטי. תושבי סן פאולו, המרוחקת כ-3,500 ק"מ ממוקדי האש, נאלצו להסתגר בבתים ולהגיף את החלונות כדי להימנע מזיהום האוויר הנורא. צילומי לוויין מגלים שהעשן מכסה כחצי משטח ברזיל והרוחות סחפו אותו גם לפרו, לפרגוואי ולבוליביה. על גורלם של ילידי האמזונס כמעט לא שמענו דבר, אם בכלל…

שריפות ענק מתרחשות גם מחוץ לברזיל – בקליפורניה, בקנדה ובאזורים נרחבים באירופה. בסיביר עולה באש שטח המשתרע על יותר מ-30,000 קמ"ר (גדול יותר משטחה של ישראל כולה) ושם אין שום דרך לעצור את האש. יש להניח שרוב השריפות פרצו בגלל פעילות האדם, מדעת או שלא מדעת. כמויות העתק של פחמן דו-חמצני שמשתחררות בשריפות עלולות לשים לאל את התוכניות העולמיות להפחתת גזי החממה.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Amazon Watch Official (@amazonwatch) on Aug 23, 2019 at 11:52am PDT

מלבד סכנת המדבור והגברת כמויות גזי החממה באטמוספרה, לכריתת יערות הגשם יש תופעות לוואי חמורות נוספות. נטישת הקרקעות מגבירה את סחף הקרקע ותורמת לזיהום מקורות המים, לשיטפונות ולמפולות בוץ שפירושם פגיעה קשה ברכוש ובנפש.

העשן הסמיך וכריתת היערות משפיעה לרעה על יצירת הגשם בעננים ויש בכוחם לשנות את האקלים בברזיל. כ-20% מיער האמזונס כבר נכרתו. מומחים סבורים שאנו קרובים לנקודת האל-חזור, כלומר, למצב שבו לא יהיו די עצים הדרושים ליצירת הגשמים. אם כך יקרה, העונה היבשה תתארך ויער הגשם של האמזונס ייעשה סוואנה טרופית. את ההשפעות של השינוי האקלימי הזה על החקלאות בדרום אמריקה אפשר רק לדמיין.

מי אשם?

האצבע מופנית לנשיא ברזיל ז'איר בולסונארו. אכן, הנשיא השנוי במחלוקת החמיר את המצב באמזונס לאחר שהחליש את סוכנות הסביבה, תקף ארגונים לא ממשלתיים העוסקים בשימור וקידם את פתיחת האמזונס לכרייה, חקלאות וכריתת עצים. הוא אף הדיח את ריקרדו גלבאו, ראש המכון הלאומי בברזיל לחקר החלל, על שהעז להביא נתונים משלו על היקף בירוא היערות בברזיל, שהיו חמורים בהרבה מהנתונים שהציג נשיא ברזיל.

בירוא יערות הגשם מתקיים לא רק בברזיל אלא גם במדינות נוספות בדרום אמריקה. הוא התרחש גם בתקופתם של נשיאים קודמים, אך נראה שבולסונארו התיר לחלוטין את הרסן, הפחית את הקנסות על בירוא יערות בלתי חוקי והתוצאה הרסנית. חוואים הבינו לאן הרוח נושבת. עיתונים בברזיל מדווחים שהחוואים מארגנים "ימי אש" ומציתים שריפות רבות בעת ובעונה אחת, גם באזורים שהוכרזו שמורות טבע. ריבוי השריפות מקשה על השתלטות על האש.

הפגנה בקוריטיבה שבדרום ברזיל נגד הגורמים שהביאו לשריפות הענק באמזונס | צילום: Tim Shephard / Shutterstock.com

העולם כמרקחה. צרפת, אירלנד ומדינות נוספות מאיימות לבטל את הסכם הסחר העתידי עם ברזיל אם המדינה לא תנקוט צעדים לבלימת האש. נשיא צרפת, עמנאול מקרון, צייץ: "הבית שלנו בוער, פשוטו כמשמעו. יער האמזונס – הריאות שמייצרות 20% מהחמצן בפלנטה בוערות. זה משבר בינלאומי" (גם הוא נשבה במספר הקסום 20%).

הלחץ עושה את שלו. נשיא ברזיל גייס את הצבא לעזרה בכיבוי האש ואולי ייטיב את דרכיו. אופטימי יכול להישאר רק מי שמביט ברבע הכוס המלאה.

____

יעקב שקולניק – מטייל בשבילי הארץ ועוסק בכתיבה, בעריכה ובאוצרות של שילוט תיירותי. כתב את הספר "מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל" (עם עובד).

הפוסט אש באמזונס – הבית בוער הופיע ראשון במסע אחר

לצד הנהר עובר שביל האופניים של הדנובה, כנראה שביל האופניים המפורסם באירופה. השביל סלול ומשולט היטב, והוא יופי של טיול לגיבוש משפחתי חווייתי. כל מי שרכב אי פעם בירקון יכול לדווש כאן ללא כל קושי – גברים, נשים וילדים, בתנאי שצמחו לגובה 1.20 מ' לפחות. יש פתרון גם לזאטוטים. מושיבים אותם בעריסה מתגלגלת הנצמדת לאופניים והם נהנים להציץ החוצה ולהיות שותפים מלאים לחוויה.

מדריך מסע אחר לאוסטריה

טיילנו לאורך הדנובה האוסטרית באמצעות איסתא ספורט, המתמחה בארגון טיולי אופניים בדנובה ואנחנו ממליצים מאוד ובלב שלם על החוויה: כיף לדווש כאן לצד נהר אמיתי, בין כרמים ויקבים, כפרים ציוריים ועיירות מתוקות. דבר נוסף: בטיול הזה אפשר לראות ולחוש את התפתחות החברה במרכז אירופה מאז ימי הביניים עד ימינו.

מדוושים בין הכרמים | צילום: ישי מולד

החוויה המתגלגלת

הסיור בנוי כך שלכל משפחה "תופרים" טיול פרטי משלה. כשנוחתים בווינה מקבלים תיק ובו כרטיסי עלייה לרכבת ליעד שהמטיילים בחרו מראש. לתיק מצורפים השוברים הדרושים לשכירת האופניים ולבתי המלון ויש גם שוברי הנחה לאטרקציות שלאורך הדרך.

הסדר והארגון אוסטריים, כלומר, מסודרים להפליא והמטיילים יכולים להתרכז בראש נקי בטיול עצמו. כל בוקר אתם מפקידים את המזוודה בלובי והיא כבר תמצא את דרכה למקום הלינה הבא שלכם. אתם תצמידו לכידון האופניים את חוברת המפות וההסברים שקיבלתם וצאו לדרככם.

לאורך הדרך חוצים כפרים ציוריים | צילום: ישי מולד

מסלול משפחתי סביר בנוי משלושה עד שבעה ימי רכיבה ומתחיל באחת מהעיירות המרכזיות שבין פסאו לווינה. ביום רכיבה שגרתי גומאים 30­-40 ק"מ, כלומר, שלוש עד ארבע שעות רכיבה נטו ושאר הזמן פנוי לביקור באתרים שלאורך הדרך. מי שחושש יוכל לשכור אופניים עם מנוע חשמלי. רוצים לקצר יום רכיבה? אין בעיה. עלו על הרכבת באחת התחנות ותגיעו ליעד הבא שלכם.

האופניים

האופניים בעלי 21 מהלכים, מותאמים לשביל הדנובה ולגובה הרוכב. המושבים רכים ואדיבים, כך שאפשר לרכוב  במכנסיים רגילים. יש גם תיק צד שנצמד לסבל האחורי בקליק אחד ובו שמים את הציוד הדרוש למשך היום. הצמיגים קשוחים ורק מקרה קיצוני, אם בכלל, יכול לגרום לפנצ'ר.

כך נראים אופני הדנובה | צילום: יעקב שקולניק

רמת התחזוקה של האופניים גבוהה. אם בכל זאת מתרחשת תקלה – אתם לא לבד. תוכלו להיעזר בשובר לתיקון אופניים שמתקבל בסדנאות הפזורות לאורך הדרך (יש אופניים רזרביים במוקדי החלוקה של החברה שלאורך הדרך ויש גם מספר טלפון שבו אפשר למצוא מענה לכל בעיה.

אופניים עם מושב מיוחד שמאפשר גם לזאטוטים להצטרף לטיול

כמה טעימות מהדרך

מסלול הטיול גדוש באתרים, באטרקציות ובעלילות היסטוריות. בכתבה אחת אפשר להזכיר רק מעט שבמעט. לפניכם כמה ביסים מהעוגה.

עמק ואכאו (Wachau)

העמק היפה הזה כלול באתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הסיבה: שימור נוף תרבות של טרסות גפנים ותעשיית יין בצד כפרים, טירות ומצודות השומרים על אופיים מאז ימי הביניים. מי שזמנו בידו יכול להקדיש לעמק יומיים ולטייל בו בניחותא.

תווי המיתאר הבסיסיים של הכפרים והעיירות בוואכאו נוצרו כבר במאות ה-11 וה-12. במאה ה-15 החלה הבנייה באבן להחליף את בתי העץ של האיכרים. מבנים מהמאה ה-16 – בתי מרזח ופונדקים, חנויות, מחסנים ובתי מלאכה – משמשים את התושבים ואת התיירים גם בימינו.

מראה הדנובה בעמק ואכאו | צילום: יעקב שקולניק

עמק ואכאו הוא עמק של יין ומטעי משמש. כבר במאה ה-9 החלו לבנות טרסות לגידול גפנים במורדות התלולים של הגבעות התוחמות את העמק. מאז המאה ה-18 הולכים וגדלים שטחי הכרמים בעמק והם משתרעים כיום על כ-14,000 דונם. המקומיים טוענים שאבני הטרסות מתחממות בשמש ותורמות לאיכות הענבים. אתם, רוכבי האופניים, מוזמנים להיכנס ליקבים ולטעום מהיינות שמפיקים כאן, בעיקר יינות לבנים. הזנים הנפוצים הם גרונר ולטלינר (Gruner Veltliner) המעניק יין יבש וענבי ריזלינג שמהם מפיקים יין חצי יבש. זנים נחשבים ויקרים יותר הם שטיינפדר (Steifeder), פדרשפיל (federspiel) וסמרגד (Smargad).

ליקר משמש מתוצרת עמק ואכאו | צילום: יעקב שקולניק

מלק (Melk)

מלק, המציינת את גבולו המערבי של העמק, היא דוגמה לעיירה קטנה וציורית בעמק ואכאו. בסיור קצר תוכלו להתרשם מהכנסייה העירונית, מבניין הדואר העתיק ומכיכר העירייה, שבה נהגו לקשור לעמוד הקלון למען יראו וייראו תושבים שנמצאו אשמים בעברות קלות יחסית. עם העבריינים הכבדים באו חשבון מחוץ לכפר.

מלק. ציור קיר המתאר את אבשלום הנלכד בשערו בין ענפי העץ | צילום: יעקב שקולניק

במלק נותר גם שריד מחומת העיר. החומה הזו הגנה על פליטי וינה שמצאו כאן מקלט בעת המצור הטורקי על עירם. בבתים מס' 10, 12 ו-14 שברחוב הראשי (Hauptstrasse) פועלות חנויות מאז ימי הביניים. בקיץ משמשת העיירה מרכז תרבות לאמני תיאטרון ומוסיקה שבאים לכאן מרחבי העולם.

מנזר מלק

ביקור במנזר מלק הוא אחד משיאי הטיול ואתר חובה בולט באתרי אירופה כולה. לא לשווא כתבה בשנת 1743 הקיסרית מריה תרזה: "צער רב היה פוקד אותי אלמלא ביקרתי פה" (תרגום חופשי).

המנזר הבנדיקטיני ענק נבנה בראש מצוק המתנשא מעל לעיירה מלק. הוא נוסד בשנת 1089 כאשר לאופולד השני, מרקיז אוסטריה, העביר טירה שהייתה במקום לרשות הנזירים. במנזר נקברו הקדוש הקתולי קולומן משטוקראו וראשוני בית באבנברג – שושלת המלוכה הראשונה של אוסטריה.

מנזר מלק. מדהים, אין מילה אחרת לתאר אותו | צילום: שאטרסטוק

המנזר מדהים, אין מילה אחרת. המבנה הבארוקי של ימינו נבנה בשנים 1702­-1736 וכל פינה בו מרתקת. ביקור במנזר כולל את המדרגות המלכותיות ואת מוזיאון המנזר, המציג חפצי דת ואמנות נדירים. תקרת האולם המכונה "אולם השיש" מכוסה בפרסקו עוצר נשימה, בטכניקה של אשליה אופטית מהממת. משם עוברים למרפסת המעניקה תצפית יפהפייה על הדנובה ואחר כך לספרייה המציגה ספרים עתיקים, חלקם כתובים בכתב יד וגם את תקרתה מכסה פרסקו מרהיב. גרם מדרגות עקלקל יורד לכנסיית המנזר, המציגה גם היא את אחד משיאי הבארוק.

גינת המנזר היא הזדמנות להכיר גן על פי תכנון של תקופת הבארוק. הקדישו למנזר לפחות שעתיים והשתדלו להגיע בשעת צהריים, לאחר שמטיילי ספינות הדנובה סיימו לבקר במקום.

דורנשטיין (Durnstein)

אפשר לעצור בכל כפר ועיירה ולשוטט בין הסמטאות. דורנשטייין הוא מקום פופולרי, אולי בגלל מגדל הכנסייה הצבוע כחול. בקיץ, כאשר התיירים רבים, יש לקשור את האופניים בשערי הכפר ולטייל ברגל, הזדמנות טובה לרענן את שרירי הרגליים.

הכפר דורנשטייין על גדת הדנובה. מעל מתנוססת הטירה ההרוסה למחצה | צילום: שאטרסטוק

סיפור מעניין קשור בשרידי הטירה המתנוססת מעל לכפר ובמלך אנגליה ריצ'רד לב הארי (הדרך לשם תלולה ועדיף לעשותה ברגל). ריצ'רד לב הארי כנראה לא הצטיין במיוחד בנימוסים והליכות. במאה ה-12, כאשר עשה את דרכו למסע הצלב בארץ ישראל, השליך את הדגל האוסטרי לביוב וביזה אותו. מכיוון שעשה את הדרך לארץ הקודש, הניחו לו. בדרך חזרה הביתה גידל אדון ריצ'רד זקן והתחפש לאחר, אך ללא הועיל. הוא זוהה והדוכס לאופולד ה-5 אסר אותו בטירה של דורנשטיין. המלך שוחרר רק לאחר תשלום כופר עצום.

קרמס-שטיין (Krems-Stein)

קרמס-שטיין הן שתי עיירות עתיקות וצמודים זו לזו, המציינות את הקצה המזרחי של עמק ואכאו. סיור בעיר העתיקה, לאורך הרחוב הראשי היפהפה (Obere landstrasse שהופך ל-Untere Landstrasse) הוא חוויה נעימה. זה מתחיל בשער העיר (Steiner Tor) עם  מגדלי השמירה המחודדים שלו ונמשך ברחוב מסחרי נאה. רבים מהבתים נבנו במאה 18 וחצרותיהם אף עתיקות יותר.

ליד הקצה של הרחוב הראשי תוכלו לגלות חנות שמציעה תיקים מבד קלמוק (Kalmuk). הבד העשוי דגם משבצות קטנות של חום ולבן, או שחור ולבן. חנות הבגדים Liparski (בכתובת Eisenturgasse 3), מוכרת בגדים וחפצים מהבד הזה.

בד קלמוק משובץ בחום ולבן | צילום: יעקב שקולניק

מקורו של הבד בבני שבט מונגולי, הקלימיקים, שהשתלטו אזור וולגה התחתון במאה ה-17 כשחיפשו מרעה טוב יותר לצאנם. הם השתמשו בבד החזק הזה לכיסוי האוכף. ספני הדנובה גילו אותו והשתמשו בו לבגדי עבודה, אחריהם החקלאים ולבסוף ושימש להכנת בגדי עבודה לספנים הייננים בסגולותיו של הבד ולבסוף הפך למעיל המסורתי של הגברים באוסטריה.

טולן (Tulln)

הדרך לטולן עוברת בכפרים נוספים. בטולן בנו הרומאים את קומגנה – מחנה מבוצר גדול, אחד ממבצרי הגבול על הדנובה. המחנה חלש על מעבר בנהר שהיה כאן. מהמחנה שרד בשלמותו אחד המגדלים. במוזיאון הארכאולוגי שבטולן מציגים חפצים שהתגלו במקום וממחישים את הווי החיים בתקופה הרומית במקום.

טולן. המונומנט המנציח את המפגש של אטילה ההוני עם קרימהילד | צילום: יעקב שקולניק

המתעניינים בגננות יוכלו לקפוץ עם האופניים לגני טולן – תצוגה אקולוגית של יותר מ-65 סוגי גנים המתבססים על גינון אקולוגי. מוזיאון נוסף מציג את הצייר האוסטרי אגון שילה (1890­-1918), יליד טולן, שבחייו הקצרים ובציוריו הארוטיים היה לאחד הציירים המשפיעים של ראשית המאה ה-20. בטולן, על פי השירה האפית המיתולוגיה הגרמנית Nibelung, פגש אטילה ההוני את הנסיכה קרימהילד ונשא אותה לאישה. אנדרטת ברונזה מרשימה, צמודה לטיילת ששביל הדנובה עובר בה, מציגה את המפגש.

וינה

הדרך מטולן לווינה נעימה וחלקה. אם אתם רוכבים בגדה הדרומית, אל תשכחו לעבור צפונה בסכר גריפנשטיין (Griefenstein). עם קצת מזל תוכלו לצפות בסירה שעוברת את הסכר בפתח שנפתח למענה בצד הגדה הדרומית. לשם כך יש לרכוב למרגלות הסכר.

יובל של הדנובה ליד וינה | צילום: יעקב שקולניק

כ-10 ק"מ לפני מרכז וינה תגלו מקבץ גדול של שולחנות, בצד הגדה הצפונית של הנהר. במקום העליז הזה, Donaublick Imbiss שמו, ישמחו לצלות עבורכם על הגריל נקניקייה או צלעות שתוכלו לנשנש לצד כוס בירה או משקה קל. רק רוכבי אופניים מעטים מדלגים על האתר.

וינה, בילוי לצד תעלת הדנובה | צילום: יעקב שקולניק

יש דרכים רבות להגיע לווינה, או לכל בירה אחרת, אבל אין שום דבר דומה לחוויה של כניסה לעיר היפה הזו באופניים לאחר כמה ימי רכיבה. אם עוד יש בכם כוח, תוכלו לערוך סיור היכרות ראשוני באופניים, או לעשות את דרככם היישר למלון תוך כדי היעזרות בנווטן שבטלפון הנייד. וינה, על שלל הארמונות, המוזיאונים ובתי הקפה המפורסמים שלה, מחכה לכם בקוצר רוח. ביום שמש אל תשכחו לבלות בטיילת הצמודה לתעלת הדנובה ולהשתלב באווירה הווינאית הצעירה והתוססת.

וינה. בניין האופרה בלילה | צילום: יעקב שקולניק

אופניים בדנובה. מתי וכמה?

עונת הטיולים מתחילה בדרך כלל באמצע אפריל ומסתיימת בסוף ספטמבר. עלות הטיול למשתתף נעה בין 700 ל-1,400 יורו, תלוי במחיר הטיסה העונתי, במשך הטיול וברמת מקומות הלינה. אפשר לבחור בתי מלון בדרגות שונות או צימרים כפריים, כולם נחמדים ונעימים, ובכולם מגישים ארוחות בוקר הכלולות במחיר.

קיימת גם אפשרות למסע אופניים באופי אחר, המתאים בעיקר לזוגות ולא למשפחות. בכל יום ראשון יוצאת מהעיירה פסאו ספינה המשייטת במורד הדנובה. בבוקר הרוכבים יורדים מהספינה עם האופניים, רוכבים קטע משביל הדנובה ולקראת ערב נאספים בתחנה הבאה. לאחר שלושה ימים הספינה שבה לפסאו ומורידה את הרוכבים במקומות שעל פניהם חלפה בלילה, כך שבכל יום רוכבים בקטע אחר. הספינה מפנקת, מספקת את כל הארוחות, סאונה, בריכה ועינוגים אחרים. עלות טיול שכזה עומד על כ-1,500 עד 1,800 דולר.

____

הכותב התארח במסע אופניים שארגנה חברת איסתא ספורט. פרטים נוספים על אפשרויות הטיול באזור תמצאו באתר האינטרנט

הפוסט טיול אופניים לאורך הדנובה הופיע ראשון במסע אחר

אדון ברטוס זיקק ענבים לאוזו ולברנדי וייצר כמה סוגים של ליקרים בנוסח הטעמים הקלאסיים משכבר הימים. הוא השתמש במתכונים משפחתיים ישנים, שבהם רקחו בני המשפחה משכקאות אלכוהוליים עוד בשבתם באיזמיר וקיווה לטוב. הלקוחות שלו אכן נהנו מאוד והעסק שגשג.

ברטוס. הבר פועל בחנות הקטנה של המזקקה הישנה | צילומים: יעקב שקולניק

כאשר הבין ברטוס שהביקוש למוצריו עולה על ציפיותיו האופטימיות ביותר, החליט להגדיל את המזקקה ולשם כך נאלץ להעביר אותה לשכונת Kallithea שממערב לאקרופוליס. אבל ברטוס, שכנראה ניחן גם בחוש מסחרי בריא, לא נטש את החנות הקטנה שבמזקקה הישנה והפך אותה לבר שבו מבלים שעה קלה תיירים ומקומיים חובבי אלכוהול.

חלפו יותר ממאה שנה מאז החלה המזקקה לפעול, אבל נדמה כי המקום מצליח לשמור על אווירה של ימים רחוקים. זה לא קשה כשהמוסד שוכן במבנה בן יותר מ-200 שנה, כשאת הברנדי והאוזו מוזגים היישר מתוך החביות שבמקום וכשמתקן ישן לזיקוק אוזו מעטר את הכניסה. מושכים את העין במיוחד מאות בקבוקי ליקר צבעוניים, המוצבים על המדפים שמכסים את הקיר שמול הכניסה מהרצפה עד לתקרה. נורות חשמל מאירות אותן בשלל צבעים ויוצרות מסך ססגוני ונעים לעין. גם המוזיקה השקטה בהחלט מתאימה לאווירה של המקום.

מאות בקבוקי הליקר שמכסים קיר שלם יוצרים מסך ססגוני ונעים לעין

הבר קטן, אבל אינו דחוס. יש בו בסך הכל כ-20 מקומות ישיבה, כך שלכול מבלה יש מרחב מחיה ראוי.

בין שתי חביות תלוי צילום של המייסד מיכאל ברטוס. ניסינו לצלם, אבל הבקבוקים שבקיר הנגדי השתקפו בצילום. במבט ראשון זה נראה כמו בעיה. במבט שני, כנראה שזה בדיוק מה שברטוס היה רוצה.

תמונת המייסד, מיכאל ברטוס, ובקבוקי הליקר המשתקפים בה

תוכלו לבחור בין שלושה סוגי אוזו, לפי מספר הזיקוקים שעברו וליהנות משלושה סוגי ברנדי – שלושה, חמישה ושבעה כוכבים. יש גם כ-35 סוגים של ליקר, כולם מתוצרת הבית וכולם נמכרים רק כאן ולא בשום מקום אחר. תוסף הטעם של אחד מהם מופק משרף של אלת המסטיק. מכינים כאן גם קוקטיילים משובחים ויש מבחר של בירות מקומיות ובקצרה – מקום שכל חובב אלכוהול לא ירצה להחמיץ.

שתיתם משהו שמצא חן בעיניכם? תוכלו, אם תרצו, לרכוש כאן גם את הבקבוק ולקחת הביתה. את האווירה בבית תצטרכו כבר לייצר בעצמכם.

מתי בפעם האחרונה שתיתם אוזו או ברנדי מהחבית?

Brettos, כתובת: Kidathineon 41, אתונה. אתר אינטרנט

טיפ קטן על מסעדות בפלאקה

המלצה על מסעדה בפלאקה? נשמע כמו משהו לא אחראי, אבל אני מוכל להסתכן. יש זן אחר של מסעדות, קצת יותר נחבאות, שונות לגמרי מזן המסעדות ששולחות לרחוב לוכד תיירים כדי למשוך אותן אליהן. אדרבא, כדי להגיע אליהן צריך לרדת בגרם מדרגות קצר ולהגיע למפלס שמתחת לרחוב. כאן תמצאו אוכל יווני מסורתי שאינו מתייפייף, אווירה ידידות ומחירים הוגנים ביותר. המסעדות האלה עוברות במשפחה מדור ולדור ונראה כי המפעילים שלהן באמת רוצים שתיהנו מהאוכל ולא מתכוונים לתחמן אתכם בשום צורה שהיא. רבים מהלקוחות הם תושבים מקומיים.

קבלו המלצות לשתי מסעדות כאלה. אחת המסעדות נמצאת, הפלא ופלא, במבנה שבו פועל בר ברטוס. השנייה באחת הרחובות הסמוכים. בתיאבון.

Bakaliarakia, 41 kidathineon, Plaka, Athens

Saita Bakalario, 19 kidathineon, Plaka, Athens

הפוסט אתונה: מקדש לאלכוהול הופיע ראשון במסע אחר

"קפריסין התורכית", או בשמה הרשמי, הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין, הולכת ומסתמנת כיעד החם הבא. מי שהתגעגע לריביירה התורכית יבוא על סיפוקו בקלות. הנופש הישראלי ימצא כאן חופי ים יפים, בתי מלון מפנקים בסגנון "הכול כלול" ואוכל תורכי משובח. יש כאן גם, שומו שמיים, בתי קזינו שבפתחיהם חונים מרצדסים לרוב שהביאו תורכים מן היבשת. בכתבה הזו ננסה להוציא אתכם מהמלון ומחוף הים ולהמליץ בפניכם על כמה מקומות מעניינים, שכדאי לבקר בהם.

Zafer Burnu, "הצ'ופצ'יק" של קפריסין – הנקודה הצפונית-מזרחית של האי | צילומים בכתבה: יעקב שקולניק

קצת היסטוריה

בדרך כלל מספרים לנו שהתורכים פלשו לאי בשנת 1974 וממשיכים משם. כדי להבין יותר את הרקע יש לחזור לשנת 1878. בהסכם ברלין, שנערך באותה שנה, נתנו העות'מאנים לבריטים מעין מנדט על קפריסין. אבל, בשנת 1914, מבלי לשאול יותר מדי שאלות, הפכו הבריטים את קפריסין לאחת ממושבות הכתר. מאוחר יותר הותירה הדעיכה של האימפריה הבריטית את האי במצב לא ברור.

בשנת 1954 היוונים שבאי דרשו לאחד את קפריסין עם יוון. התורכים דרשו מהבריטים את השליטה על האי. הסכסוך גרם לגירושים מכוערים של יוונים אתניים מאיסטנבול ולפרעות שנערכו בתורכים אתניים בקפריסין. לנוכח הבלגן הסכימו יוון, תורכיה ובריטניה בשנת 1960 שהאי יזכה בעצמאות. עם זאת, יחסי הקהילות היווניות והתורכיות באי המשיכו להדרדר ובשנת 1974 השתלטה חונטה צבאית יוונית על קפריסין מתוך כוונה להתאחד עם יוון.

דגל קפריסין הצפונית תלוי בין שני דגלי תורכיה

התגובה התורכית לא איחרה לבוא. ב-20 ביולי 1974 נפתח "מבצע השלום בקפריסין" ומאז שולטת תורכיה על 37 אחוזים משטחו של האי. המבצע הביא לגירושים וחילופין הדדיים של תושבים מצד לצד – יוונים לצד היווני ותורכים לצד התורכי (מאז היגרו לצפון קפריסין, בעידוד ממשלת תורכיה, עשרות אלפי תורכים). כיום, כחלק מתנאי קבלתה של קפריסין לאיחוד האירופי, נפתח הגבול בין שני חלקי קפריסין והתייר הישראלי לא איחר לגלות את הפרצה.

מידע בסיסי

רק שתי מדינות, תורכיה ואזרבייג'ן, מכירות בצפון קפריסין כמדינה עצמאית. מכיוון שכך, התייר הישראלי שמבקש להגיע לצפון קפריסין ינחת בשדה התעופה של לרנקה, בחלק היווני של האי. אפשר לעבור לצד הצפוני בארבעה מעברי גבול הפתוחים 24 שעות ביממה.
שטח קפריסין התורכית: 3,375 קמ"ר (כמעט פי 3 מהגולן).
המטבע: לירה תורכית. השימוש ביורו מקובל גם הוא.
קניות: המחירים זולים יחסית ונראה כי ממשלת תורכיה, שהיא הריבון באי, פטרה את תושביו באופן חלקי ממיסים. לחובבי הקניות – בדרך חזרה עלולים המוכסים בצד היווני של האי לשאול אתכם אם יש לכם על מה להצהיר.
השכרת רכב: בקפריסין התורכית נוהגים בצד שמאל של הכביש, כמו באנגליה. שכירת רכב קטן מסוג פורד פייסטה עומדת על כ-80 ש"ח ליום (נכון לשנת 2017). מחיר הדלק זול מישראל ואפשר לנווט בקלות בכבישים באמצעות מפות Google.

גירנה. הנוף מהבריכה בגג מלון לורדס פלאס

גירנה

קירניה (Kyrenia) או בתורכית גירנה (Girne) היא עיר נמל, השוכנת למרגלות רכס בשפרמאק (Beşparmak), רכס זקוף מדרום לקו החוף שכיוונו מזרח-מערב. נחמד מאוד לשוטט בשעות היום במרכז העיר (רח' Zıya Rızkı). בקרו במגדל העגול, שנבנה בתקופתו של מלך קפריסין הוגו די ליזיניאן במאה 13. רדו דרך הסמטאות לנמל הישן הציורי, שבו פועלים ברים ומסעדות לרוב. בנמל תמצאו גם את לשכת המידע לתיירים.

המצודה של גירנה

בקצה הנמל נמצאת המצודה האדירה של העיר, שידעה ימים יפים בתקופות הביזנטית, הלואיזניאנית והוונציאנית של האי. ביקור יסודי במצודה נמשך כשעתיים, שכן יש בה כמה מוזיאונים קטנים. אחד מהם מוקדש לממצא מדהים – ספינת סוחר עתיקה שגילה כ-2,300 שנה, על מטענה הרב שהביאה לקפריסין מאיי יוון.

אנדרטת הקדושים והחירות בגירנה

מצודת הילריון

מצודת הילריון (Ilarion) מתנוססת באחת מפסגות רכס בשפרמאק, 732 מ' מעל פנים הים, מרחק נסיעה של כרבע שעה מגירנה. הצוק האימתני שבו נמצאת המצודה נראה היטב מהעיר. המצודה, כמו שתי מצודות תאומות שנמצאות במערב הרכס, נבנתה במאה ה-7 כנגד פלישות הערבים שאיימו על האי. בתקופה הלואיזינאינית ניצלו אצילי האי את המצודה כמפלט מחום הקיץ. גרמי מדרגות תלולים מובילים את המטיילים בין החדרים והאולמות הרבים. הנוף מרהיב עין. שימו לב גם לעצי הברוש הגדלים בר מתוך הסלעים.

הנוף הנשקף ממצודת הילריון

לפקושה (ניקוסיה)

ההיסטוריה הארוכה של ניקוסיה (בתורכית Lefkoşa) מתחילה כבר בתקופת הברונזה הקדומה (אלף 3 לפנה"ס). במאה ה-7 לפנה"ס היתה ניקוסיה חלק ממלכת Ledra, אחת הממלכות הקדומות באי. העיר משמשת בירת האי מאז התקופה הביזנטית והוא מרוחקת כחצי שעת נסיעה מגירנה.

ניקוסיה. בילוי של אחר הצהריים

החלק המעניין ביותר לביקור נמצא בין חומות העיר העתיקה, שנבנו בתקופת השלטון הוונציאני (מאה 16) והן שמורות היטב ומרשימות. רק חצי מניקוסיה שבין החומות נמצאת בתחום קפריסין התורכית, מעבר הגבול עובר בעיר העתיקה.
היכנסו דרך שער Girne, המשמש כיום כלשכת מידע לתיירים. המפה שתקבלו כאן תסייע לכם בשיטוט מהנה בחוצות העיר. אם תרצו, תוכלו לבקר במוזיאון הדרווישים המחוללים (Mevlevi Tekke), שנמצא לא הרחק מהשער. אחריו, בכיכר נאה, תגלו את העמוד הוונציאני. כמעט בכל פינה תוכלו למצוא בתים עות'מאניים ששומרים על צביונם מימים עברו.

ניקוסיה, הח'אן הגדול

האתר המרשים ביותר הוא הח'אן הגדול (Büyük Han), שזכה לשחזור ועתה הוא מאכלס חנויות אמנים ובתי קפה. אל תחמיצו את הביקור בשני רבעים קטנים. אחד מהם הוא Samanbahçe – שכונה של כ-70 בתים חד-קומתיים שנבנו בראשית המאה ה-20 ושוקמו להפליא. הבתים משמשים מגורים לקשישים. שכונה שנייה נקראת Arapahmet. גם כאן שחזרו בתים עות'מאניים מראשית המאה ה-20 על המרפסות, החלונות והקווים הארכיטקטוניים המאפיינים אותם. המבנים המעניינים בעיר העתיקה רבים מכדי שנוכל להזכיר אותם ברשימה קצרה זו, אך קל מאוד לגלות אותם בשיטוט בעיר.

ניקוסיה, שכונת-אראפאהמט. בתים עות'מאנים משופצים

פמגוסטה

פמגוסטה (בתורכית Gazimağuşa) נוסדה במאה ה-3 לפני הספירה על ידי המלך המצרי תלמי פילדלפוס. לכאן נמלטו תושבי היישובים הסמוכים לאחר הפלישה הערבית לאי (647 לספירה). בפמגוסטה גם מצאו מקלט האבירים הצלבנים שנמלטו מעכו בשנת 1291 והם ששינו אותה מכפר קטן לאחת הערים העשירות של העולם הנוצרי במזרח התיכון. פמגוסטה נמצאת במרחק שעה נסיעה מגירנה.

פמגוסטה. רחוב בעיר העתיקה

כיום פמגוסטה היא מעין מוזיאון פתוח. בין החומות האדירות של העיר, שהוכרזו אתר מורשת עולמית, תמצאו שרידי כנסיות וקתדרלות מרשימות, שרידי ארמון ונציאני ומבנים מרשימים אחרים, שמעידים על פארה של העיר בימי הביניים ובתקופה הוונציאנית.

המבנה המרשים ביותר, שהשתמר בשלמותו, הוא קתדרלת ניקולאס הקדוש (כיום מסגד לאלה מוסטפה פשה), שבנייתה החלה בשנת 1298. הקתדרלה הענקית מייצגת היטב את אמנות הבנייה הגותית בפארה. בקתדרלה הוכתרו המלכים של השושלת הלואיזיניאנית כמלכי ירושלים, לאחר שהוכתרו כמלכי קפריסין בקתדרלת סופיה הקדושה שבניקוסיה. שימו לב לעץ השקמה הענק שצומח בכיכר שליד הקתדרלה.

פמגוסטה. קתדרלת ניקולאוס הקדוש

מבנה חשוב אחר הוא מצודת אותלו, החולשת על הנמל בצפונה של העיר. מעל שער המצודה מתנוסס לוח שיש ובו תבליט האריה של מרקוס הקדוש – הסמל הוונציאני. שם המצודה, אותלו, נכנס לשימוש רק בתקופת השלטון הבריטי, כמחווה למחזה המפורסם של שייקספיר, שבו הוא מזכיר נמל בקפריסין. אם שייקספיר דיבר על נמל בקפריסין, חזקה עלינו שהתכוון לנמל האדיר של פמגוסטה.

פמגוסטה. מגדל בפינת מצודת אותלו

במרחק 10 דקות נסיעה מפמגוסטה נמצאים שרידי העיר סלאמיס, הבירה העתיקה של קפריסין מאז התקופה האשורית (מאה 7 לפנה"ס). מי שמחפש את הנקודה היהודית ימצא אותה כאן. בשנת 115 לספירה פרץ מרד התפוצות של היהודים ברומאים, ובמהלך המרד החריבו היהודים את העיר. לאחר אירוע זה אסרו הרומאים על יהודים להתגורר בקפריסין.

במאה ה-7 לספירה, לאחר שהערבים החריבו את סלמיס, העיר ננטשה והבכורה עברה לפמגוסטה. רוב הממצאים שנראים כיום באתר שייכים לתקופה הרומית ובהם שרידי הנמל, גמנסיון, תיאטרון, מקדש זיאוס ושרידי כנסיות ביזנטיות. על פי המסורת הנוצרית, בסלאמיס נולד יוסף הלוי מקפריסין, הידוע בשם ברנבא, ממפיצי הנצרות הראשונים. כנסייה בסלאמיס מנציחה את זכרו.

קרפאז

אם במפה נראית קפריסין כמו מחבת, קרפאז (Karpaz) הוא הידית הארוכה שלו – זרוע צרה באורך כ-80 ק"מ השלוחה מזרחה לעומק הים התיכון. זהו מרחב של נופים יפהפיים ושל טבע – גבעות וביניהן עמקים מעובדים, עצי חרוב שצומחים בשדות חיטה וחופי חול זהובים. ספק אם אפשר למצות את הטיול בקרפאז ובאתריו ההיסטוריים ביום אחד.

שדות חיטה ועצי חרוב בחצי האי קרפאז

בפתח הקרפאז מתנוססת מצודת קנטרה, המזרחית מבין שלוש המצודות של הרי בשפרמאק. מראשה אפשר להשקיף על הקרפאז כולו כמעט, ולראות את הים התיכון משני צדיו של חצי האי.

עם האתרים ההיסטוריים של הקרפאז נמנית כנסיית פנאיה קנאקריה, בכניסה לכפר Boltaşlı. הכנסייה, שהייתה בעברה חלק ממנזר, נוסדה בראשית המאה ה-6 לספירה, אך נהרסה בפשיטות שערכו הערבים על קפריסין במאה ה-7. המבנה בן ימינו נבנה במאה ה-12 וכיפות האבן שלו הושלמו במאה ה-14. הכנסייה נעולה. המפתח נמצא אצל גמלאי המשטרה בבניין הסמוך לכנסייה והוא פותח אותה ברצון.

שרידי הבזיליקה איוס טריאס מצפון לכפר סיפאהי

פסיפס רצפה מרשים נמצא בשרידי הבזיליקה איוס טריאס, השילוש הקדוש, מצפון לכפר סיפאהי (Sipahi). הפסיפס, המתוארך לסוף המאה ה-5 לספירה, השתמר בצורה מעולה. הפסיפס מעוטר עיטורים גיאומטריים וחפצים כגןן זוג סנדלים ועוגן.

גג המנזר אנדריאס הקדוש

רבים מרחיקים אל מנזר אנדריאס, כמעט בקצה חצי האי. המקום זוכה עתה לעדנה מחודשת ונזירים יוונים משמשים בו בקודש. במבנה בן המאה ה-15 נובעים מים הנחשבים לבעלי סגולות מרפא. ליד המנזר נמצאת שמורת טבע, הידועה בכינוי "שמורת החמורים". כאשר החמורים הקפריסאים המהוללים הפסיקו להיות חיית משק מבוקשת, חסו עליהם ושחררו אותם כאן ומאז הם משוטטים בר בשטח.

שמורת החמורים. החמורים שוחררו אל הטבע
מי שהגיע עד למנזר, יכול להמשיך עוד כ-4 ק"מ בדרך עפר טובה עד Zafer Burnu, קצה הצ'ופצ'יק של קפריסין. כאן, במקום שבו הגלים מלחכים שני סלעים גדולים טבולים בים, תוכלו להרגיש כאילו אתם נמצאים בקצה העולם.

הפוסט צפון קפריסין: אתרים מומלצים הופיע ראשון במסע אחר

טביליסי, בירת גיאורגיה, היא המרכז התעשייתי, התרבותי והכלכלי של גיאורגיה. בעיר, השוכנת בעמק גדול, מוגן מרוחות החורף הקרות, שורר מזג האוויר נוח, יחסית לעיר ששוכנת בקווקז. הטמפרטורות בחורף נעות משני צדי האפס של צלסיוס, אך מכיוון שאין רוח, זה ממש לא נורא. קצת בגדים חמים והכל בסדר גם לישראלי הממוצע.

טביליסי (Tbilisi) פיתחה אתרי בילוי רבים שבהם אפשר ללגום מהיין המקומי ומהמאכלים הגיאורגיים שזוכים להערכה רבה מצד החיך הישראלי. כל מי שאוהב לעשות לעצמו "סיטי ברייק" באחת מערי אירופה, יוכל ליהנות מסופשבוע מהנה גם כאן ואפשר גם לצאת לטיולי יום בהרי הקווקז המושלגים וליהנות מנופים מרהיבי עין ומאתרים מרתקים. וכל זה נמצא במרחק שעתיים וחצי שעות טיסה בלבד מנתב"ג.

כיכר החירות בטביליסי מעוטרת לכבוד חג המולד | צילומים בכתבה: יעקב שקולניק

הנה כמה המלצות לביקור בטביליסי ובאתריה והצעות לטיולי יום מחוץ לעיר:

טביליסי
אתרי העיר העתיקה חושפים טפח מההיסטוריה של העיר. מהמידאן (הכיכר הישנה) תוכלו לצפות בכנסיית מטחי (Metkhi) ובפסלו של המלך וחטנג גורגסלי (502-450 לספירה), החולשים על האזור מראש מצוק בזלת המתנשא מעל לנהר מטקווארי (Metkvari). על פי המיתולוגיה הגיאורגית, גורגסלי יצא לצוד באזור, שהיה מיוער כולו. הבז המאולף שלו צנח עם טרפו לתוך מעיין מים חמים ומת. גורגסלי גילה את המעיין. המקום מצא חן בעיניו ועל כן החליט להקים במקום עיר בשם טביליסי (בגיאורגית – מקום חמים).

כנסיית מטחי ופסלו של המלך וחטנג גורגסלי על צוק מעל נהר מטקווארי

כך או אחרת, פסל בז מקדם את פני הבאים לרובע אבנותובני (Abanotubani) שבו נמצאים המרחצאות החמים של טביליסי. כיפות לבנים אדומות, שמהן יוצאים אדים, מסגירות את המקום. שביל קצר עובר בצד החמאם ומוביל לפלג ולמפל מים נחמד.

גג המרחצאות ברובע אבנותובני בטביליסי. ברקע – כנסיית מטחי

רכבל מוביל מהצד השני (הצפוני) של הנהר מטקווארי לראש מצודת נריקלה, המשקיפה על טביליסי. כאן נמצא גם הפסל הענק כרתליס דדה (Cartlis Dede, אם גיאורגיה) – דמות אישה לבושה בלבוש לאומי גיאורגי. ידה השמאלית אוחזת צלוחית יין שבה היא מקדמת את ידידיה ובידה הימנית היא מחזיקה חרב המכוונת כנגד אויבים.

לנקודת תצפית גבוהה יותר אפשר להגיע בפניקולר העולה לפארק מטאצמינדה (Mtatsminda Park). מגובה 727 מ' מעל פני הים, הנקודה הגבוהה בטביליסי, אפשר לצפות במרחבי העיר כולה וגם ליהנות משוטטות בפארק היפה, שבו פועלים מתקני שעשועים ובהם גלגל ענק. הגישה לפניקולר מרחוב צ'ונקזדה (D. Chonkazde 22).

גשר השלום בטביליסי

כעיר בירה, בטביליסי יש מגוון רחב של מוזיאונים. המוזיאון הארכיאולוגי (Georgian National Museum) מציע בארבע קומותיו אוצרות ייחודים ומרהיבי עין. המוזיאון מאורגן היטב ולמוצגים יש הסברים באנגלית. האולם עם תכשיטי הזהב העתיקים, שנוצרו כבר לפני כ-5,000 שנה, הוא אוצר תרבות ייחודי.

עישון גבינות בשוק של בטביליסי

סיור בעיר אינו שלם בלי שוטטות בשדרות רוסטוולי. זה המקום להציץ אל חלונות הראווה ולהיזכר בהפגנות שהתרחשו בכיכר החירות שבקצה השדרות שהביאו, בין השאר, להכרזת העצמאות של גיאורגיה.

שדרות רוסטוולי

יום מחוץ לטביליסי: הדרך הצבאית
הדרך הצבאית הוא הכינוי לדרך שירדה מרוסיה לכיוון טביליסי. בשנת 1799 שיפרו הרוסים את הנתיב ההיסטורי, שנזכר כבר בכתביו של ההיסטוריון הרומאי סטרבו, ובכך ייצבו את שלטונם באזור לקראת מלחמות הקווקז שהתנהלו במאה ה-19. כיום עובר בדרך כביש E117.

משאיות מטפסות בדרך הצבאית ליד אנדרטת השלום

ניסע לעיירה מצחטה (Mtskheta), כ-25 ק"מ מצפון לטביליסי. מצחטה, השוכנת במפגש הנהרות מטקווארי וארגאווי, הייתה הבירה ההיסטורית של גיאורגיה מהמאה ה-3 עד למאה ה-5 לספירה, תקופה שבה חבל הארץ הזה נקרא איבריה (לא לבלבל עם חצי האי האיברי). כאן, במצחטה, קיבלו הגיאורגים על עצמם את הדת הנוצרית. סמטאות העיר העתיקה זכו לשחזור ויש בהן חנויות מזכרות ומסעדות.

טיול ג'יפים על הנהר ארגאווי

האתר המרכזי בעיר היא קתדרלת Svetitskhoveli, שנבנתה במאה ה-11 על מקומה של כנסיית עץ מהמאה ה-4 לספירה. במאה ה-5 נבנתה כאן בזיליקה מאבן ושרידיה משולבים במבנה של ימי הביניים, הקיים עד ימינו. ציורי הקיר הנאים שעל הקירות צוירו במאה ה-17 ויש בהן סצנות בלתי שגרתיות, כמו ישו העולל נח על ברכי גבר (העמוד השמאלי הקרוב למזבח). אפיריון אבן שנמצא בקשת הימנית מציין את המקום שבו על פי המסורת המקומית נקברה הגלימה של ישו. אותה מסורת יודעת לספר שאת הגלימה רכש יהודי מחייל רומאי ששירת בגבעת הגולגותא (כנסיית הקבר של ימינו). בקתדרלה מוצג גם דגם סמלי של כנסייה המייצג את כנסיית הקבר שבירושלים.

הקתדרלה במצחטה

אחרי הביקור בעיר כדאי לעלות לכנסיית ג'ווארי, המשקיפה מראש גבעה גבוהה על מצחטה. הכנסייה נבנתה בשנים 604-586 לספירה, במקום ששימש מאז המאה ה-4 אתר עלייה לרגל של תושבי הקווקז. הכנסייה, המציגה ארכיטקטורה גיאורגית במיטבה, נמצאת במקום שבו הציב מיריאן, המלך הגיאורגי הראשון, צלב גדול מעץ. הבסיס שעליו הוצב הצלב נמצא במרכז הכנסייה. בכנסיית ג'ווארי החלו האדריכלים הגיאורגיים לראשנה להוסיף תבליטים לקירות החיצוניים. הכנסייה הוכרזה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

כנסיית ג'ווארי, שנבנתה על המקום בו  המלך הגיאורגי הראשון הניח צלב עץ גדול

נמשיך במעלה הדרך הצבאית, המלווה את הנהר ארגאווי ונגיע לאגם המלאכותי זינבלי (Zhinvali), שמימיו משמשים להפקת חשמל. כמה קילומטרים אחריו (כ-45 ק"מ ממצחטה) נמצא המבצר הציורי אנאנורי (Ananuri), משקיף על האגם. המבצר ובו שתי כנסיות ומגדל שמירה מסוגנן, נבנה במאה ה-13 על ידי משפחה ששלטה באזור ארגאווי. רוב הבנייה מיוחסת לזוראב ארגאוולי (Zurab Argaveli), שליט אכזר שעשה שמות באויביו ולא היסס אף לעוור את אחיו.

דחלילים גיאורגיים ליד מנזר אנאנורי

מבצר אנאנורי הציורי מעל אגם זינבלי

במעלה הכביש נמצא הכפר Pasanauri, שבו פועלות כמה מסעדות. כ-25 ק"מ הלאה משם, לאחר שהכביש מטפס עקלתון מרשים, תמצאו משמאלו מצפור (מימין לכביש מוצב צלב גדול). המצפור נמצא כ-50 מ' מהכביש ויש בו חמש מרפסות עגולות, התלויות מעל מצוק תלול. נוף ההרים שמסביב, המתנשאים יותר מ-3,000 מ' מעל פני הים, מהמם ביופיו. האגם העגול הקטן, בעמק שלמרגלות המצפור, הוא יציר האדם ומטרתו להזרים מים לטורבינה קטנה שמייצרת חשמל.

מצפור עם חמש מרפסות עגולות. הנוף הנשקף מכאן מהמם ביופיו

תחנתנו האחרונה, אנדרטת השלום, נמצאת כשני ק"מ מעבר לאתר הסקי Gudauri. האנדרטה, בדמות קיר עגול שנישא על 12 קשתות, נבנתה בשנת 1983, כאשר רוסיה שלטה בגיאורגיה, לציון 200 שנה להסכם גיאורגיבסק, המייסד את גיאורגיה כמדינת חסות של רוסיה. קיר האנדרטה, שגובהו כשמונה מטרים, מחופה קרמיקה ובה ציורים המתארים סמלים ואירועים מההיסטוריה של רוסיה וגיאורגיה. התצפית על ההרים שמסביב ועל עמק המוות שלמרגלות האנדרטה – מרהיבה.

אנדרטת השלום, שנבנתה על ידי רוסיה לציון 200 שנה להסכם שהפך את גיאורגיה למדינת חסות של רוסיה

מאנדרטת השלום יש תצפית מרהיבה על ההרים מסביב ועל העמק מתחת

עתה לא נותר אלא לשוב לטביליסי, המרוחקת מהאנדרטה כ-130 ק"מ.

עוד יום מחוץ לטביליסי: גורי ובורג'ומי
יוצאים מטביליסי בכביש E60 המשובח לעיירה גורי (Gori), מרחק כ-70 ק"מ. כאן נמצא מוזיאון המספר על חייו ומעלליו של אחד התושבים שנולדו במקום – יוסיף ג'וגאשווילי, הלא הוא סטלין. המוזיאון הגדול כולל את הבית שבו נולד ואת הקרון המפורסם שלו. בחצר מוצג גם פסלו של הרודן, תופעה נדירה בעולמנו, שכן רוב פסליו כבר אינם מוצגים בציבור. בדרך לגורי נראים מימין לכביש שכונות של בתים חד קומתיים. כאן יושבים פליטים גיאורגיים שנמלטו מדרום אוסטיה, אזור שמדינות העולם מכירות בו כחלק מגיאורגיה, אך בחסות רוסיה נכבש מגיאורגיה והכריז על "עצמאותו".

הנהר מטקווארי בדרך לבורג'ומי

כ-12 ק"מ ממזרח לגורי, על גדת הנהר מטקווארי, נמצאת עיר המערות אופליצסיחה (Uplistsikhe), בגיאורגית – מבצר האלוהים. ראשיתו של היישוב במקום כבר בתקופת הברונזה הקדומה (אלף 4 לפנה"ס). באתר נמצא מכלול גדול של מבנים חצובים בסלע מהמאה ה-1 לפנה"ס ומהמאה ה-6 לספירה. בפסגת האתר ניצבת בזיליקה מהמאות 9¬-10 לספירה. היישוב ננטש במאה ה-14, לאחר הפשיטות של המונגולים על גיאורגיה.

מפעל המים בבורג'ומי

תחנתנו הבאה היא עיירת הנופש בורג'ומי (Borjumi), המרוחקת כ-80 ק"מ מטביליסי. הכביש לבורג'ומי עובר ברובו ממש לצד הנהר מטקווארי, המעניק נופים נפלאים בין מדרונות מיוערים. האתר המעניין במקום הוא פארק המים המינרלים, שבו נמצא מפעל המים הישן. גם בימינו מבקבקים את מי המעיינות של בורג'ומי, משום שמייחסים להם סגולות היפות לבריאות. אתם תוכלו לשתות מהמים מהברזיות שבפארק. שיטוט בפארק חושף את מראה היער הצומח ברום 1,000 מ' מעל פני הים. מהפארק יוצאים שבילי הליכה מסומנים. שביל מסומן כחול, שאורכו 3.2 ק"מ, עובר לאורך הפלג הזורם כאן ומגיע לבריכות יפות שמקורן במעיינות מינרלים חמים, שבהן אפשר לרחוץ.

פארק המים המינרלים בבורג'ומי

ולקינוח: איך אפשר בלי צ'ורצ'וחלה, הממתק הגיאורגי העשוי מחומרים טבעיים?

צילום תמונה פותחת שאטרסטוק

הכותב היה אורח של חברת דורון טרוול, המתמחה בטיולים לגאורגיה

עוד על טיול בגאורגיה

הפוסט טביליסי, גיאורגיה: טיול חורף הופיע ראשון במסע אחר

"הרצחת וגם ירשת?" – הוכיח אליהו הנביא את המלך אחאב לאחר שגזל במרמה את כרמו של נבות היזרעאלי. על פי המסופר במקרא, איתרע מזלו של נבות והכרם שלו נמצא ליד היכל אחאב. המלך ביקש לקנות את הכרם אך נבות סירב למכור אותו. איזבל, אשתו הצידונית של אחאב, רקמה עלילה זדונית שבסופה הוצא נבות להורג ואחאב זכה בכרם (מלכים א, כא).

תל יזרעאל
יזרעאל הקדומה היתה אחת הערים החשובות של ממלכת ישראל. היא נבנתה על שלוחה סלעית של הרי הגלבוע וחלשה על עמק יזרעאל במקום הצר ביותר שבו. היישוב ניצב בין מגידו לבית שאן בצומת דרכים חשוב שבו נפגשה דרך הים, שקישרה בין מצרים למסופוטמיה, עם דרך האבות, שעלתה מיזרעאל לשומרון ולירושלים. נוסף למקומה האסטרטגי נהנתה יזרעאל גם מקרקעות פוריות וממימיו של עין יזרעאל הנובע למרגלותיה. במעיין ובבריכה שלידו, השוכנים בצל חורשת אקליפטוס נאה, נוהגים לבלות מטיילים רבים.

החפירות בתל עין יזרעאל, 2016 | צילום: Rize Up בלונים פורחים

עד כה נהנתה רק פסגת התל מההילה של הסיפור המקראי. בחפירות שנערכו בראש התל (1996-1990), בניהולם של פרופ' דוד אוסישקין וג'ון וודהד, התגלו שרידי מתחם מתקופת המקרא. השכבות הארכיאולוגיות שבראש התל נפגעו קשות מהיישובים שהתקיימו בו מאז ועד מלחמת העצמאות. אבל יזרעאל הקדומה עוד לא אמרה את מילתה האחרונה.

תל עין יזרעאל
זה ארבע שנים שמשלחת חפירות חדשה, בראשותן של ד"ר נורמה פרנקלין ופרופ' ג'ני אבלינג, חופרת במדרון הסמוך לעין יזרעאל. מטייל שנקלע למקום עלול לחשוב שמשלחת החפירות התבלבלה. אבל זו ממש לא טעות. ביזרעאל הקדומה היו שני אתרי התיישבות, מרוחקים קילומטר זה מזה. תל יזרעאל הוא היישוב העליון, הגבוה יותר. קילומטר ממנו, במורד המדרון, בגבול חלקת שדה שמעבד קיבוץ יזרעאל, נמצא אתר ההתיישבות המכונה כיום תל עין יזרעאל.

חפירת היקב | הצילום באדיבות משלחת יזרעאל

על פי מצאי החרסים התקיים בתל עין יזרעאל רצף יישובי מהתקופה הניאוליתית (לפני כ-7,000 שנה) עד התקופה הביזנטית (מאה 7 לספירה). החידוש בחפירה הוא הימצאותו של יישוב מהתקופה הישראלית הקדומה, המתאימה לזמנם של מלכי ישראל. אחת התגליות המרגשות היא היקב מאותה תקופה.

היקב המקראי ביזרעאל
בין התל העליון לתחתון נמצאת מדרגה טופוגרפית של חלקת אדמה פורייה. במקום הזה, מעט ממזרח לשני התלים, התגלה מתקן חקלאי חצוב בסלע הכולל משטח דריכה רבוע ולידו שני בורות איגום רבועים החצובים לעומק של כמטר. החקלאים אספו את יבול הענבים למשטח הדריכה, דרכו עליהם, והתירוש נזל לאחד מבורות האיגום בתעלה חצובה שאורכה כמה ס"מ.

אתר החפירות בתל עין יזרעאל | הצילום באדיבות משלחת יזרעאל

המתקן זוהה כיקב ומתוארך לתקופת הברזל, התקופה שבה נזכרת יזרעאל במקרא. הטכנולוגיה והמבנה של היקב קודמים לשכלולי התקופה ההלניסטית, וגם מקומו, לצד שדה ולא בקרבת יישוב, אופייניים לימי המקרא. בהיקף היקב נחשפו 36 ספלולים, ששימשו אולי לעיבוד דגנים, פירות או תבלינים, שנוספו ליין כדי לשפר את טעמו.

האם היקב שהתגלה ביזרעאל הוא היקב של נבות היזרעאלי? מובן שאין לנו תשובה בדוקה לכך, אבל שימו לב לסיפור מקראי נוסף שבו עלה כרם נבות על במת ההיסטוריה.

המלך יהורם, בנו של אחאב, יצא למלחמה נגד חזאל מלך ארם ברמות גלעד ונחל תבוסה. על פי המסופר במקרא, יהורם הפצוע נסוג ליזרעאל ואחזיהו מלך יהודה בא לבקרו. יהוא, שר הצבא של יהורם, החליט למרוד במלכו. הוא עזב את המערכה ברמות גלעד ויצא עם לוחמיו ליזרעאל. שני המלכים יצאו לקראתו, כלומר מזרחה, ופגשו את יהוא בחלקת נבות היזרעאלי. סופו של יהורם היה מר: "ויהוא מילא ידו בקשת, ויך את יהורם בין זרועיו… ויאמר, אל בדקר שלישו, שא השליכהו, בחלקת שדה נבות היזרעאלי" (מלכים ב, ט, 24¬-25). אחזיהו נמלט, אך ידו של יהוא השיגה גם אותו בדרך למגידו. אחר כך התפנה יהוא להרוג את איזבל ואת כל בני משפחותיהם של אחאב ואחזיה והנאמנים להם והפך למלך על ישראל.

היקב במבט מהאוויר | הצילום באדיבות משלחת יזרעאל

מיקומו הגיאוגרפי של היקב שנמצא מעט ממזרח לתל עין יזרעאל, בדרך אל מי שמגיע מרמות גלעד, משתלב להפליא בסיפור. האם היקב שנמצא הוא היקב שהיה בכרם נבות? לנו, כמובן, אין תשובה בדוקה, אבל נחמד להשתעשע ברעיון. מי יודע, אולי בהמשך החפירות תגלה משלחת יזרעאל את התשובה…
_________

בראש משלחת יזרעאל עומדות נורמה פרנקלין (Norma Franklin) וג'ני אבלינג (Jennie Ebeling). ד"ר נורמה פרנקלין היא ארכיאולוגית במכון זינמן לארכיאולוגיה שבאוניברסיטת חיפה, ג'ני אבלינג היא פרופ' לארכיאולוגיה באוניברסיטת אוונסוויל שבאינדיאנה, ארצות הברית.

בתמונה הפותחת: מבט מתל יזרעאל לתל עין יזרעאל, לחורשת המעיין, לעמק ולגלבוע | הצילום באדיבות משלחת יזרעאל

הפוסט היקב המקראי ביזרעאל הופיע ראשון במסע אחר

ורנה היא העיר השלישית בגודלה בבולגריה ועיר הנמל הגדולה במדינה. אמת, זו לא פריז או לונדון, אבל מי שיטרח ויצא ממתחם בתי המלון שבחולות הזהב, יגלה בעיר ובסביבתה אתרים מרתקים ומהנים. העיר ירוקה להתקנא, כמעט בלי מאמץ. עצי התרזה המפארים את הרחובות שייכים לטבע המקומי. מרכז העיר נעים ומציע אתרי בילוי ויש גם אתרי עתיקות מעניינים מההיסטוריה הארוכה של העיר.

עוד על טיולים בבולגריה כאן

המוזיאון הארכיאולוגי
המוזיאון הארכיאולוגי, שנחנך בשנת 1888, הוא פנינה של ממש, בכל קנה מידה. התצוגה המרשימה מתעדת את תולדות האדם בוורנה מאז התקופות הפרהיסטוריות ועד לתקופה העות'מאנית. בין השאר מוצג כאן אוסף "הזהב של ורנה" – מטמון הזהב הקדום ביותר שהתגלה אי פעם (4600¬-4200 לפנה"ס). המוזיאון אף מציג שלד אדם עם כלי הזהב כפי שהתגלה בקברו. מרשים מאוד גם אוסף האיקונות של המוזיאון.
כתובת: שדרות Maria Luiza, ליד העירייה, הכניסה בתשלום

הקתדרלה
הקתדרלה, השייכת לכנסייה הבולגרית אורתודוקסית, נחנכה בשנת 1886 במקום שהיה אז הגבוה ביותר בעיר. ציורי הקיר והעיטורים שבתוך הכנסייה מרשימים מאוד. מגדל הפעמונים הנאה הושלם בראשית שנות ה-40 ואז גם זכו כיפות הנחושת של הכנסייה בעיצובן הנוכחי. התצפית מראש מגדל הפעמונים על ורנה יפה מאוד, פיצוי נאות לטיפוס במעלה 133 המדרגות. בלילה מוארת הקתדרלה באור יקרות.
כתובת: כיכר קיריל ומתודיוס, כ-300 מ' ממערב למוזיאון הארכיאולוגי.

הקתדרלה של ורנה בלילה | צילומים: יעקב שקולניק

רחוב Knyaz Boris I
המדרחוב והרחובות שסביבו הם מרכז העניינים של ורנה. כאן וברחובות הסמוכים תמצאו את המסעדות, בתי הקפה והחנויות הנאות ותחושו את הדופק של העיר. המדרחוב מסתיים בפארק הים של ורנה. הוא קרוי על שם האיש ששלט בממלכה הבולגרית במאה ה-9 ובימיו אימצה בולגריה את הנצרות האורותדוקסית.

המדרחוב, מרכז העניינים של ורנה

פארק הים
הפארק המלווה את חוף הים של ורנה (Morska gradina) מושך אליו מקומיים ותיירים גם יחד. ראשיתו בגן קטן שנוסד בשנת 1862 בהוראת המושל העות'מאני של העיר וכיום אורכו עומד על כ-8 ק"מ. במשך הזמן נוספו לגן מונומנטים ומוסדות, כגון פלנטריום, תיאטרון פתוח, גן חיות קטן, מסעדות, בארים ומועדונים. מהפארק יש גישה לחופי הים הציבוריים של ורנה.

ורנה היא עיר ירוקה מאוד

פארק הטבע חולות הזהב
פארק הטבע חולות הזהב (Zlatni Pyasatsi) משמר רצועה גדולה למדי של יער טבעי, המאפיין את חופי הים השחור של בולגריה. הפארק, כ-20 ק"מ מצפון לוורנה, חוגר את הריביירה ובתי הקזינו של חולות הזהב. שבילי הפארק מסומנים וההליכה ביער נעימה מאין כמוה. קייטני חולות הזהב יכולים להגיע ליער ברגל בדרך העולה ממלון Melia Grand Heritage ולחצות במעבר תת-קרקעי את הכביש הראשי (כביש 9). מיטיבי לכת יוכלו להעפיל במדרון היער ולהגיע ברגל לאתר העתיקות מנזר אלדג'ה, מהלך כ-3 ק"מ.

פארק הטבע חולות הזהב. ההליכה ביער נעימה מאין כמוה

מנזר אלדז'ה
מנזר אלדז'ה (Aladzha) נמצא כ-20 ק"מ מצפון לוורנה, גובל בקצהו המערבי של פארק הטבע חולות הזהב. במקום השתמרו שרידים מרשימים של מנזר מערות החצוב בכמה מפלסים במצוק שגובהו כ-25 מ'. נזירים התגוררו במקום מהמאה ה-12 עד המאה ה-18. היער שמסביב למקום נחשב בעיני תושבי הסביבה למקודש ועל כן שרד במיטבו. במערות התגלו שפע של ציורי קיר ופסיפסים. המוזיאון שבאתר מעניין ומתאר היטב את עברו של המקום. שביל קצר ונחמד מוביל בחלקת יער קטנה אל מערות קבורה של הנזירים. הכניסה בתשלום.

מנזר אלדז'ה. מנזר מערות החצוב בכמה מפלסים

יער העמודים
יער העמודים (Pobiti Kamani) הוא אתר טבע מעניין הנמצא כ-20 ק"מ ממערב למרכז ורנה, בצד כביש 2. אפשר לשוטט כאן לאורך כקילומטר בין עמודי אבן שגובהם מגיע עד 7 מ'. אופן ההיווצרות של העמודים זכה להשערות רבות. נראה כי עמודי אבן החול התאבנו כאשר שהו לפני כ-50 מיליון שנה מתחת לפני הים. איך זה קרה? טוב ששאלתם. בתהליך, על פי ההשערות, היו מעורבים יצורים חד תאיים שחמצנו גז מתאן שבעבע אל המים. הדבר הזה גרם איכשהו לחדירת סידן ומגנזיום לחול וליצירת סלע חזק ועמיד. במשך השנים הים נסוג, החול שלא זכה להתאבן התבלה וחשף את העמודים. כך או אחרת, המקום יפהפה. הכניסה בתשלום.

יער העמודים

שפך הנהר קמצ'יה
הנהר קמצ'יה (Kamchia) חוצה את מזרחה של בולגריה לאורך כ-245 ק"מ ונשפך לים השחור מדרום לוורנה. כדי להגיע לשם יש לנסוע כ-45 ק"מ מהעיר. שפך הנהר, עם היערות הבראשיתיים שמדרום לו, הוכר על ידי אונסק"ו כמרחב ביוספרי מוגן. זהו אזור מיוחד, שבו היערות צומחים באזורי דיונות שמוצפים בחורף עם גאות הנהר ויוצרים שם ביצות. השיטוט ביער אסור. הדרך ליהנות מהנוף היא שייט באחת מסירות המנוע המצפות למטיילים. השייט נמשך כחצי שעה.

שפך הנהר קמצ'יה, מרחב ביוספרי מוגן

בר Pench's
האמינו או לא, אך סצנת חיי לילה בוורנה מתהדרת בשיא גינס של ממש: בר Pench's הוא בעל תפריט הקוקטיילים הגדול בעולם! יש להניח שכל אחד ימצא משהו מתוך כאלף הקוקטיילים שהבר מתיימר להגיש. הבר מגיש קוקטיילים בלבד, ומחירם כשליש ממחיר קוקטייל בישראל.
כתובת: Dragoman 25

הפוסט ורנה – עיר עם זהב הופיע ראשון במסע אחר

"אם עץ אנחנו – השורש הוא דגניה", אמר יצחק טבנקין, ממקימי קיבוץ עין חרוד ומהוגי הדעות של התנועה הקיבוצית. ואמנם, עשרת הבחורים ושתי הבחורות שעלו על אדמת אום ג'וני בשנת 1910 וביקשו להקים "יישוב עצמאי של פועלים עבריים על אדמת הלאום, ללא מנצלים ומנוצלים", שינו את המפה ההתיישבותית בארץ ישראל. אלא שבדגניה נמצאים לא רק השורשים, אלא גם עץ ממש, ירוק וזקוף ורענן – "עץ המדינה" – יחיד ומיוחד במינו ובמה שהוא מסמל.

הברוש כמשל
ט"ו בשבט תש"ח, הראשון לאחר הכרזת עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, היה חג מיוחד. לקיבוץ דגניה א' הגיעה הנחיה מיוחדת מקרן קימת לישראל: לנטוע את "עץ המדינה". העץ שנבחר היה ברוש, זכר לברוש שנטע הרצל בארזה שבהרי ירושלים.

טקס הנטיעה נפתח בשירה חגיגית ונרגשת של "התקווה", שהחדירה בלבבות הנוכחים את חשיבות השעה. יעקב פלמוני, מאנשי הרוח של הקיבוץ ומייסד מוזיאון בית גורדון, נשא דברים על נטיעת העץ והסביר את האחריות לגורל הנטע החדש, שהשתרשותו היא סמל לגורל המדינה. "המדינה היהודית קום תקום", נאמר בעלון הקיבוץ (פברואר 1948), "העץ שניטע עץ ברוש, עד הוא כי החלטתנו נחושה ורצוננו עז ומוחלט אשר שום דבר לא יעמוד נגדה. תוך מלחמת דמים שכפו עלינו שונאינו, נטענו את עץ המדינה, נטענו וניטע עצים רבים מחדש".

"עץ המדינה", הברוש של דגניה ניצב בלב מדשאה, משקיף על הכנרת

עד נחוש
הברוש של דגניה ניצב ירוק, זקוף ורענן עד עצם היום הזה. מראהו מרשים. הוא צומח בלב מדשאה רחבת ידיים, משקיף על הירדן והכנרת. ריצוף של חלוקי אבן מקיף את העץ סביב סביב. הברוש מיתמר לגובה רב וצורתו מזכירה נר, או פירמידה צרה וארוכה מאוד. אי אפשר לראות את הגזע, שכן הענפים מכסים בצפיפות את הגזע כולו, מהאדמה ועד הצמרת.

עד היום ממלא הברוש תפקיד חשוב. ביום הזיכרון לחללי צה"ל מוציאים חברי הקיבוץ את נס הקוממיות מהמוזיאון המתעד את תולדות דגניה. התהלוכה עוברת, כשהנס מורם בראשה, בחצר הראשונים ובאתר הטנק הסורי המפורסם. אחר כך מתייצבים הכל מול עץ המדינה ועורכים את הטקס. קיבוץ דגניה זכה בנס הקוממיות על עמידת הגבורה שהפגין מול הצבא הסורי בעת מלחמת העצמאות.

הכתובת המנציחה את המגילה שהוטמנה בין שורשי העץ

מגילת העץ
בצל העץ ניצב ספסל קטן, שאליו צמוד לוח נושא כתובת. הכתובת מנציחה את דבר המגילה, שניתנה בתוך בקבוק והוטמנה בעת הנטיעה בין שורשי העץ. יעקב פלמוני הוא שניסח את מילותיה, מילים נמלצות ונשגבות, כיאה לט"ו בשבט הראשון שבישר את הקמתה של מדינת ישראל: "היום הזה, חמישה עשר בחודש שבט, הוא ראש השנה לאילנות, חמשת אלפים ושבע מאות ושמונה ליצירה, אלף ושמונה מאות ושבעים ושמונה שנים לגלות ישראל, במלאות יובל להסתדרות הציונית, שנת שלושים ושמונה להיווסד קבוצת דגניה, חמישה ושבעה ימים למשפט עצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינת היהודים מחדש והשבת שבות ישראל אל חלק ממכורתו.

"בימי עברה וזדון, בהקדיר עלינו משנאינו את שחר דורותינו, בעמוד בנינו בגבורה ובכבוד מול אויבים הקמים עלינו סביב להצמית את אחרית תוחלת גאולתנו. היום הזה אנו נוטעים על אדמתנו, אדמת הלאום, על גדות הירדן והכנרת, את הברוש הזה אשר יכונה 'עץ המדינה'. יהיה העץ הזה לאות אימוץ הברית בינינו ובין ארצנו ולהשרשת אמונתנו אומן, כי קום תקום עתה המדינה העברית אשר אך צדק וחסד ישרו בה תמיד וקיבצה לתוכה את שארית עמנו והשיבה לו את כל כוחו והדרו והייתה למשגב עוז לגאון ישראל ותפארתו עדי עד. אמן".

איך מגיעים?
בכניסה לשער קיבוץ דגניה פונים ימינה, לעבר הכנרת, ונוסעים בכביש המקיף את הקיבוץ כ-250 מטרים; העץ נמצא במדשאה שמשמאל.

___

יעקב שקולניק – עוסק בתכנון שילוט תיירותי, מחבר הספר "מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל", שראה אור בהוצאת עם עובד

הפוסט טיול בעקבות עצים: ברוש על שפת כנרת הופיע ראשון במסע אחר

הטיול שלנו, שאורכו כשמונה קילומטרים מתחיל במרומי צפת, עובר ביער ביריה, יורד לעבר עמק החולה ומסתיים בקברו חוני המעגל שבחצור הגלילית. הדרך עבירה לרכב פרטי, ואפשר לעצור לאורכה לפיקניק, תצפיות נוף, ביקור בקברי צדיקים וטיול לעבר פריחת החלמוניות.

טיולנו מתחיל, כפי שראוי להתחיל כל מסע, בקברו של צדיק – רבי יונתן בן עוזיאל. כדי להגיע לשם פונים מהכניסה הראשית של צפת (כביש 8900) צפונה בדרך סלולה המוליכה ליער ביריה. הדרך חולפת על פני מצודת ביריה, ולפני שער עמוקה פונה שמאלה, עוברת על פני הפנייה לדרך נוף יער ביריה ומגיעה לאחר קילומטר וחצי לצומת: ימינה – לכביש 90; שמאלה – לקבר יונתן בן עוזיאל.

מצודת בירייה. אפשר לקפוץ אליה בדרך

קברו של יונתן בן עוזיאל הוא אחד מאתרי העלייה לרגל המקובלים ביותר בארץ. למען האמת, על משנתו של יונתן בן עוזיאל אין יודעים הרבה. הוא חי בדור שלפני חורבן הבית השני ונחשב לגדול תלמידיו של הלל הזקן. הוא תרגם את התורה לארמית, השפה שהייתה שגורה בפי העם בזמנו, במה שמוכר כ"תרגום יונתן". אמרו עליו כי בעת שעסק בתורה – כל עוף שעף מעליו היה נשרף מיד. על פי המסורת העממית, עלייה לקברו של יונתן בן עוזיאל היא סגולה למציאת בן זוג. לא ברור מהיכן באה מסורת זו: יש הטוענים שהיה רווק, אחרים גורסים שהיה נשוי אבל חשוך ילדים.

נשוב בנסיעה לדרך היער הראשית ונפנה ימינה לכיוון עמוקה. ליד שער היישוב ממשיכים ישר בדרך הנוף הסלולה המסומן בשלט חום – דרך נוף יער ביריה. מכאן הדרך ממשיכה בתוך היער. לאחר כ-300 מ' מגיעים לצומת (הפנייה שמאלה מובילה למלון בית בגליל), ממשיכים ישר ולאחר 700 מ' לערך מגיעים לעין מרגנית. כבר שנים שהמעיין כאן חרב, ובריכה ריבועית היא בגדר סימני המים היחידים שנותרו כאן. במקום צומחים כאן עצי תאנה עבי-גזע, שבצלם יש שולחנות עץ.

חלמונית גדולה. שיא הפריחה בסוף נובמבר – תחילת דצמבר

דרך הנוף מקיפה את עין מרגנית מימין, פונה שמאלה ומתחילה בירידה עקלתונית במורד לעמק החולה. כ-900 מטרים אחרי עין מרגנית מסתעפת ממנה ימינה דרך לרכבי 4X4 היורדת לחצור. אנו ממשיכים בדרך הנוף ולאחר כחצי קילומטרים מגיעים לחניון קטן. כאן מתחיל שביל החלמוניות, היורד בגדה הצפונית של נחל מחניים. אם הגעתם בתקופת הפריחה (ששיאה בסוף נובמבר-תחילת דצמבר) מומלץ בחום ללכת לאורך כחצי קילומטר לאתר פריחה נפלא של חלמוניות. בדרך רואים סימני שוחות צבאיות שחפרו הבריטים במלחמת העולם השנייה כחלק ממערך ההגנה של צפת.

ממשיכים בנסיעה. 200 מ' משביל החלמוניות פונה דרך שמאלה ושבה לעמוקה. אולם אנו ממשיכים ישר, חולפים על פני המלון בית בגליל ויוצאים מגבולות היער. הנופים הנגלים מכאן מפעימים: מתחתנו משתרעות חצור הגלילית וראש פינה, הלאה משם הגולן עם תלי הגעש הבולטים, וממש ממול – קצרין.

קבר חוני המעגל. כשתפילתו לגשם לא נענתה, שרטט מעגל וסירב לצאת מתוכו עד לרדת הגשמים

עוד כחצי קילומטר במורד מביאים אותנו לרחוב הפלמ"ח בחצור הגלילית. פונים ימינה (דרומה), ולאחר כ-400 מ' מגיעים לפארק חצור. כאן אפשר להתארגן לפיקניק קצר, ואז להמשיך ברחוב עוד כ-100 מ' ולפנות ימינה למערת קבורה מכוסה במבנה. על פי המסורת זהו קברו של חוני המעגל.

חוני המעגל היה צדיק שחי במאה ה-1 לפנה"ס (התקופה החשמונאית). הוא נודע כמי שתפילותיו נענות. על פי המשנה, חוני התבקש להתפלל לרדת גשמים. פעם, כשתפילתו לא נענתה, שרטט מעגל, נכנס לתוכו והצהיר שלא יצא עד שירד הגשם. מיד ירדו גשמי עוז עד כי חוני נאלץ להתפלל להפסקת הגשמים.

נרות דולקים בקבר חוני המעגל. או חברותא או מיתותא

האגדה מספרת על מותו יוצא הדופן של חוני. על פי המסופר בתלמוד הוא נתקל באדם נוטע חרוב. הוא שאל לפשר מעשהו, שכן החרוב עתיד לתת פרי רק אחרי 70 שנה. ענה הנוטע: "כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני". 70 השנים הבאות עברו על חוני בשינה רצופה. כשהתעורר, מצא את נכדו של הזקן קוטף מפרי החרוב. הוא נכנס לבית המדרש ותירץ כל קושיה שעלתה שם. כשהאנשים התפלאו על בקיאותו, אמר להם שהוא חוני, אך איש לא האמין לו. בצערו כי רב התפלל חוני וביקש למות, וגם תפילתו זו נענתה. בעקבות מעשה זה נולדה האמרה "או חברותא או מיתותא" (או חברים או מוות). עוד קבורים במקום חנן הנחבא – בן בתו של חוני, ואבא חלקיה – בן בנו של חוני. מכאן קצרה הדרך לראש פינה.

הפוסט בעקבות צדיקים: טיול מיער בירייה לראש פינה הופיע ראשון במסע אחר