מאחזי התיישבות של מלכי יהודה

מראהו של הבור עלול לאכזב מעט. עומקו כשלושה מטר, ונאגרים בו מים רק לאחר חורפים גשומים במיוחד. הירק בשוליו (קנה מצוי וסוף מצרי) הוא עדות ללחות הנשמרת כאן משך כל השנה. הצצה אל תוך הבור תחשוף קרקעית בגוון צהוב-אפרפר. זוהי שכבת חוואר אטימה לחלחול מים, ולכן מאפשרת אגירתם. הקירות עצמם בנויים אבנים ואינם אטומים, כדי לאפשר זרימת מים מהקרקע אל תוך הבור.

מועד החפירה של בורות אלו עדיין נעלם, אם כי מקובל לראותם כחלק ממאחזי התיישבות של מלכי יהודה במאות 9-8 לפנה"ס. ערמת השפוכת הסמוכה, שמקורה בסחף שמילא את הבור, הוצאה כחלק מתחזוקו השוטף של הבור, ונערמה ברבות הדורות. כיום היא מהווה סימן בולט לעין לקיומו של בור מים בסמוך. הסחף הרב, כמו גם עוצמתם ההרסנית של השיטפונות, הם הסיבה העיקרית לחפירתם של הבורות בתחילת הערוצים ולא בנקודות נמוכות יותר, אף שאליהן מתנקזים מים רבים יותר.

אל הבית הנבטי
מבור לוץ נמשיך לאורך השלוחה לאורך השביל האדום (השביל ייחצה דרך ג'יפים מסומנת כחול וימשיך לאורך קו הגובה של השלוחה). עם ההגעה לקצה הצפוני של השלוחה, נגיע אל חורבה קטנה המשולטת בשם 'הבית הנבטי'. ממנה ישתפל השביל לעבר ערוץ הנחל ויגיע אליו בסמוך לאלה אטלנטית מרשימה.

בקטע הליכה זה נוכל להתרשם מהסתגלות הצמחייה אל משק המים המוגבל שבמדבר. רוב הצמחייה המדברית גדלה בדרך כלל לאורך ערוצי הנחלים, אליהם מתנקזים המים. בערוצים מרכזיים, בהם הסחף עז, לא גדלים הצמחים בערוץ, אלא בשוליו בלבד.

האלה האטלנטית היא עץ בעל תפוצה נרחבת; מהרי האטלס ועד מרכז אסיה. במקורה, מגיעה האלה מאזורים צפוניים יותר, עדות לכך היא השלכת בה עומדים העצים מידי חורף. באזור הנגב מופיעה האלה האטלנטית בעיקר בהר הנגב, במקומות בהם משק המים טוב יחסית או מקומות מוצלים. רבים מהחוקרים סבורים כי האלות הצומחות כיום בהר הנגב הן שרידים מאוכלוסייה גדולה הרבה יותר, שהתקיימה במקום בתקופות בהן שרר בנגב אקלים גשום יותר.

מעץ האלה ממשיכה הדרך במורד הנחל, יובל של נחל אלות, לכיוון צפון-מערב. סימון השבילים משנה את צבעו לירוק. מולנו יתנשא ראש אלות – פסגה מצוקית ומחודדת שגובהה 980 מטר. בהליכה לאורך הערוץ נתקל בצמחייה מגוונת. האזור מאופיין באקלים קיצוני קשה; הקיץ חם מאוד, בעוד החורף קר ביותר. מסיבה זו צומחים במקום צמחים רבים שמקורם אינו מדברי. בין צמחי המדבר המוכרים נמצאים גם נציגים ים-תיכוניים כמו כלנית מצויה, נורית אסיה, עיריוני צהוב, הרדופנין הציצית, ציפורני חתול מצויות, בלוטה גלונית ועוד. יש גם נציגים מצמחיית ההר הגבוה בסיני. קיומם במקום מתאפשר בשל הקור העז המאפיין את האזור בחורף.

אל הגדה השמאלית
כעבור קצת יותר מחצי קילומטר, יפנה השביל אל עבר הגדה השמאלית (הדרומית) ויעפיל במתינות אל עבר האוכף שמדרום לראש אלות. מנקודה זו ניתן לטפס אל ראש ההר, או לרדת מהאוכף מערבה בסימון שבילים אדום.

הנוף ממרומי ראש אלות מרשים, אך איננו נרחב ביותר בהיותם של ההרים סביבו בעלי גובה דומה. לנגד עיננו יראה מורד נחל אלות הזורם צפון-מערבה, מוצב הגבול בהר חריף (בכיוון דרום-מערב) ומספר נחלים ורכסים נוספים. מבט לעבר הערוץ ממנו באנו יזכה אותנו בתצפית על מפעל חקלאי קדום.

בהתרחבות הערוץ נראות מספר טראסות לרוחבו. השביל המסומן אדום יוביל אותנו מהאוכף אל ערוץ נחל הנמצא מערבית לו. עם ההגעה לערוץ נפנה בו ימינה, מערבה, וכעבור כ- 200 לערך נפגש בערוץ ראשי יותר המגיע מדרום. מעט מצפון למפגש הנחלים צומח קרקש
צהוב- שיח שגובהו כ- 2.5 מטר ופורח מידי אביב בפריחה פרפרנית צהובה עניפה.

נפנה במעלה הנחל (שמאלה). הפעם יהיה סימון השבילים שחור. בהמשך הערוץ ניתקל באלות אטלנטיות נוספות (חלקן צעירות, עדות להתחדשותן גם בהווה). השביל השחור עולה לאורך אחד מהערוצים הקטנים המתנקזים אל הערוץ הראשי ויגיע לקו פרשת המים של הר רומם. נגלוש ממנו מזרחה. נתקל בהמשך השביל השחור ההופך לדרך רכב. משמאלנו נראה ערוץ ובמורדו חניון בורות לוץ, בו התחיל המסלול. נוכל לרדת לאורכו בדרך רכב משובשת. כעבור זמן קצר נמצא שוב לצד רכבנו, ספוגי ניחוחות מדבר, מפליגים במחשבותינו אל עבר מרחבים לא נודעו.

צילום: Mboesch, cc-by-sa 4.0

עונה מומלצת: כל השנה, בעיקר בקיץ, כשחם

התאמת המסלול: לכל המשפחה

קושי המסלול: בינוני (חלקים במסלול חלקלקים ולכן מסוכנים)

אורך המסלול: כקילומטר וחצי בכיוון אחד או כשלושה קילומטרים למסלול המעגלי

משך המסלול: שעה וחצי עד שעתיים

מפה: מפת סימון שבילים הגולן ואצבע הגליל, מפה מספר 1 וכן המפה המצורפת בעלון הפארק

הגעה מהמרכז: בצומת המצודות פונים ימינה (מזרחה) בכביש מס' 99. כעבור ארבעה קילומטרים וחצי, במחלף קיבוץ הגושרים, פונים ימינה ושמאלה מתחת לגשר לכיוון נחל שניר (שמו העברי של החצבאני) ומסעדת "דג על הדן". הכביש מתפתל מעט בין מטעים, כ-300 מטר לאחר שנחלוף על פני הפנייה שמאלה למסעדה, תהיה פנייה נוספת שמאלה המובילה היישר אל חניון הפארק הלאומי. כדי לערוך את המסלול שלא במתכונת מעגלית, יש להשאיר רכב בנקודת הסיום ב"גן הצפון", אותו מרכז מסחרי קטן מימין לדרך, בה חולפים בנסיעה מצומת המצודות למחלף הגושרים.

ציוד נדרש: נעלי הליכה במים, ביגוד להחלפה, כובעים, מי שתייה

שימו לב: הכניסה לפארק כרוכה בתשלום וכפופה לשעות הפתיחה ולנוהלי רשות שמורות הטבע והגנים; קיימות שתי אופציות: מסלול מעגלי (שלשמו אין צורך בהקפצת רכבים), ומסלול חד כיווני, המצריך הקפצת רכבים קצרה

השניר, המוכר יותר בשם החצבאני, הוא נהר שופע מים שגדותיו עטורות שפע צמחייה ועצים גדולים מצלים. בכפר עג'ר, המחולק בין ישראל ולבנון, נמצאים עיינות אל-ווזאני, שהם מקור מים ראשי לחצבאני המהווה את אחד משלושת מקורות הירדן. בניגוד לערוץ הנהר שמעבר לגבול, שם הוא זורם בתוך קניון תלול גדות, בשטח ישראל חוצה הערוץ שטח מישורי ארוך למדי ולכן הוא די נגיש (חוץ ממגבלות סבך צמחייה עבותה).

רפטינג משפחתי בחצבני (נחל שניר) | צילום:  Yuriy Chertok / Shutterstock

המסלול מתחיל ממגרש החניה של הפארק הלאומי. נצא בשביל החולף על פני בריכות שכשוך מלאכותיות ונמשיך הלאה אל הסבך שעל גדות הנחל ממש. לכל אורכו מסומן המסלול בסימון "שביל ישראל" שצבעיו כתום, כחול, לבן. השביל כולו נמשך לאורך גדתו המזרחית של ערוץ החצבאני, שזרימתו בקטעים מסוימים גועשת ובאחרים שקטה ורוגעת. החצבאני יודע הבדלים קיצונים בזרימה בין עונות השנה. בחודשי מאי ויוני, לאחר הפשרת השלגים וחלחול המים מרום החרמון אל המעיינות שלמרגלותיו, יודע הנחל שפיעת שיא, אולם בסתיו, לפני החורף הזרימה נחלשת באופן ניכר. אחד המראות המרשימים ביותר הוא מראה שיטפון, כשהנחל עולה על גדותיו במים גועשים, חומים מסחף.

הדרך ברובה מוצלת ובלוויית שאון המים והאפשרות המזמינה לשכשך, מהווה המקום מפלט נפלא מהחום הקיצי. כשנראה קטע בו הנחל רחב, עמוק ושקט ומעברו האחר נמצא חניון מעיין ברוך, נדע כי הגענו אל רגע הפרידה מהנחל (אך ביכולתנו להאריך אותה ככל שנחפוץ, או ליתר דיוק עד שעת הסגירה של השמורה). מכאן מוביל שביל קצר מזרחה (ימינה) שמסתיים בשביל אופניים חשוף לשמש. אם בחרנו במסלול המעגלי, נפנה שמאלה, חזרה צפונה לעבר החניון. ההליכה בשמש תאפשר לנו להתייבש מעט לפני ההגעה לרכב. אם השארנו רכב ב"גן הצפון", נפנה בשביל האופניים ימינה, ונעקוב אחר המשך סימונו של שביל ישראל. כשנגיע לכביש לא נחצה אלא נעבור, כמו הנחל, מתחתיו בדרך הבטוחה לחניון.

צילום תמונה פותחת שאטרסטוק

• עונה מומלצת: אוקטובר-נובמבר, מומלץ לעקוב אחר מוקדי המידע של הפריחה

• התאמת המסלול: לכל המשפחה

• קושי המסלול: קל מאוד

• אורך המסלול: כקילומטר

• משך המסלול: שעה וחצי בניחותא

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 12 "דרום השפלה ושולי הר חברון"

• הגעה מהמרכז: נוסעים דרומה על כביש מס' 40 לכיוון באר שבע. בצומת להבים פונים מזרחה (שמאלה) בכביש מס' 31 לכיוון להבים וערד. חולפים על פני הכניסה הראשית ללהבים וגם על פני הכניסה המזרחית. כעבור קצת יותר מקילומטר אחריה, למרגלות גבעה שעליה בריכת מים מבטון, פונים ימינה אל מגרש חניה מוסדר.

• מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים.

• שימו לב: החלמונית היא פרח בר מוגן ואסור בשום פנים לקטוף אותה, וכן יש להימנע מירידה מהשבילים כדי שלא לפגוע בצמחים.

מהמקום בו חנינו נצא ברגל מזרחה בשביל רחב, המקביל לכביש, החולף בין עצי אורן שנטעו על ידי הקק"ל ומהווים את שוליו הדרומיים של יער להב. בהגיענו אל ערוץ קטן הבא מימין (דרום), נפנה במעלהו. בערוץ ניתקל בסימון שבילים שצבעו אדום. אם לא עשינו זאת עד עתה כדאי שכאן נפקח עיניים ונתור אחרי פריחת החלמוניות. חשוב שנקפיד ללכת על השבילים בלבד שלא נרמוס חלילה פרח מסתתר. למרות גובהן הנמוך, צמוד הקרקע, קשה לפספס את החלמוניות – בצהוב העמוק, החלמוני (ומכאן השם), שכה בולט בלב האפרוריות המדברית. הניגוד בינן לבין סביבתן רק מעצים את יופיין.

בשיא העונה הגאיון הקטן מנוקד כולו בתפרחות הצהובות. נוכל לעלות עד לאוכף שמעליו ולשוב משם אל החניה בשביל הנוח היורד מבריכת המים בחזרה אל החניה. גודלו של הפרח נע בין חמישה לשמונה סנטימטרים. החלמוניות בוקעות מתוך הקרקע, מתהדרות באגודות של פריחה מרהיבה, נובלות במהירה ונבלעות בקרקע עד לשנה הבאה. הן נמנות על כמה פרחים שסיגלו לעצמם פריחה סתווית ולא אביבית. במובן זה קרובים להם החצב, הסתווניות לסוגיהן והכרכום. בעוד שרוב הפרחים "מעדיפים" לפרוח לאחר רדת הגשמים, כשהטמפרטורות נוחות וכשיש שפע חרקים מאביקים, עושים פרחי הסתיו את ההפך. הם אוגרים את מי הגשם ואת חומרי המזון בבצל החבוי בקרקע ומשתמשים בהם לפני רדת הגשם. כנגד גשם מוקדם או טל שעשוי להרטיב את האבקנים ולפגום בהם, פתחו רובם עלי כותרת הסוגרים על הזירים במהלך הלילה ומשווים לפרח כולו צורה של להבת נר. עלי הכותרת החיצוניים של החלמונית מפרישים ריח מיוחד המושך זבובים, המאביק הנפוץ בתקופה זו של השנה.

את מסלול הטיול בעקבות החלמוניות ניתן לשלב במגוון מסלולי הליכה ואופניים ביער להב. בשובנו אל כביש מס' 31 נמשיך בו דרומה (לכיוון צומת שוקת וערד), קצת למעלה משלושה קילומטרים, ונפנה בעקבות השילוט החום אל יער להב ומוזיאון ג'ו אלון למורשת הבדווים. הדרך המתפתלת תוביל אותנו אל מרומי הפסגה הגבוהה באזור שעליה נבנה מגדל תצפית המאפשר לצפות לעבר מישור החוף ואל שיפוליו הדרומיים של הר חברון. מסלולי האופנים ביער להב תוכננו על ידי הקק"ל כך שהם מתחילים ומסתיימים באותה נקודה, ולכן ניתן להאריך אותם ובהתאם גם לקצר.

 המסלולים מתחלקים לשלוש דרגות קושי:

דרגה 1 – מתאימה לכל סוגי האופניים. שבילים אלו חולפים בדרכים נוחות ובשיפועים מתונים.

דרגה 2 – מתאימים לאופני הרים בלבד. הם עוברים בשבילי עפר כבושים עם שיפועים חזקים ומסלולים טכניים סלעיים קצרים.

דרגה 3 – מסלולים אתגריים הכוללים ירידות ועליות קשות במיוחד. יש בהם קטעים טכניים המוגדרים כארוכים וקשים וכן מעברי מכשולים (בשטח פוזרו אזהרות בטיחות).

כדי לצאת מיער להב נוכל להמשיך לנסוע מערבה בכביש מס' 325 לעבר צומת דבירה, שם הוא מתחבר עם כביש מס' 40.

בקיץ אין כמו להגיע לתל צפית לקראת סוף היום ולתפוס קצת בריזה מערבית לפנות הערב. בחורף אפשר לראות ענני גשם כבדים עולים מן הים, בדרכם להמטיר גשמים בשפלה ובהר. בשעות בין הערביים פירות הצבר הבשלים מאדימים, עוד בוהק היום מפנה את מקומו לעומק רך והכל נראה יפה יותר. 

עונה מומלצת: כל השנה
התאמת המסלול: לכל המשפחה
קושי המסלול: קל
אורך המסלול: כשני קילומטרים
משך המסלול: שעתיים וחצי
מפה: מפת סימון שבילים מס' 10 "גוש דן וחוף פלשת"
ציוד: נעלי הליכה, כובע, מים

הגעה מהמרכז: נוסעים בכביש ירושלים-תל אביב (מספר 1) מזרחה עד מחלף גנות. במחלף פונים ימינה, בכביש מס' 4 עד מחלף אשדוד. במחלף אשדוד פונים בעקבות השילוט לירושלים ולבאר שבע – כביש 41 מזרח. חולפים על פני מחלף בני דרום וממשיכים אל עבר צומת גדרה. בצומת גדרה פונים ימינה, לעבר צומת ראם, שבה פונים שמאלה (מזרחה) לעבר ירושלים. כעבור קילומטר פונים ימינה בכביש 383. נוסעים כשבעה קילומטרים לערך, ופונים ימינה לעבר תחנת כוח צפית ויער חרובית. נוסעים בדרך אספלט משובשת החולפת בין הגבעות או בדרך עפר המטפסת עליהן הנושאת סימון שבילים אדום. בהתפצלות שבילי העפר (סימוני שבילים אדום, שחור, כחול) למרגלות הגבעה ממול, חונים. מכאן מתחיל הטיול הרגלי.
• מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים.

מהמקום בו חנינו יוצא שביל ברור, מסומן ירוק, המעפיל אל עבר מרומי הגבעה מכיוון צפון-מזרח. בדרך נחלוף על פני ריבועי חפירה ארכיאולוגית, אך עליהם נתעכב בהמשך. בראש התל, שפסגתו עטורה עצי אשל, רימון ומשוכות צבר שופעות פרי, נמצא את עצמנו פוסעים בין גלי אבנים מסותתות בקפידה. בכמה מקומות עוד ניתן לראות את האבנים ניצבות זו על גבי זו, יוצרות מגדלון קטן או אומנה שבעבר תמכה גרם מדרגות לוליני, עדות למבצר צלבני עצום שבעבר חלש על סביבותיו והיווה חלק ממערך ההגנה הנוצרי אל מול אשקלון הפאטימית. רשת של שבילים (המשך של השביל הירוק) ובהמשך שבילים רחבים המקיפים את התל ונצפים ממרומיו, מקיפים את התל ואפשר לחזור אל מקום הרכב דרך כל אחד מהם.

בחפירות שנערכו בשנים האחרונות מטעם אוניברסיטת בר-אילן נחשפו ממצאים מעניינים המעלים את האפשרות כי תל צפית הוא מקומה של העיר גת המקראית, אחת מחמש ערי הפלשתים. האם כאן חי גוליית הפלשתי, האם מכאן יצא להילחם בישראל ומצא את מותו מאבן קלע שפגעה לו בול בפוני? חופרי האתר אומרים שכן, הגם ששמה הכתוב של העיר לא התגלה עד כה. רק לאחרונה נחשפה בפני הציבור הרחב מערכת המצור האדירה, שייתכן ונבנתה על ידי צבא חזאל מלך ארם, שצר על העיר הפלשתית לפני 2,800 שנים. לדברי פרופ' אהרון מאיר מאוניברסיטת בר אילן, ראש משלחת החפירות במקום, זו מערכת המצור העתיקה ביותר שנחשפה בארץ-ישראל. מערכת המצור המוקדמת לה התגלתה בלכיש, שם היא מתוארכת בוודאות למצור האשורי על העיר בשנת 701 לפנה"ס במהלך מסעו של סנחריב ליהודה לצורך דיכוי מרידה.

לצד תל צפית נמצא יער יפה במיוחד של הקק"ל – יער חרובית. היער משתרע על פני כמה גבעות מתונות ויש בו שפע שבילים מסומנים (חלקם מותאמים לנכים), מסלולי רכיבה באופניים (אותם ניתן להשיג דרך קו ליער של הקק"ל: 1-800-350-550), מתקנים לילדים ופינות פיקניק מוסדרות ורוגעות בצל חרובים עבותים, שגדלים באזור באופן מסורתי. אם בחרתם לנוח ביער ולהדליק את המנגל, אל תשכחו להקפיד ולשמור על האש ולנקות אחריכם את הפסולת.

הפעם מועדות פנינו אל עיר המקובלים, צפת, עיר שהיתה למעונם של רבים ממגורשי ספרד ואחד המעוזים היהודיים היחידים בארץ ישראל משך דורות רבים. הטיול מתאים לכל המשפחה, הוא קל להליכה ומתאים לכל עונות השנה. 

נוסעים בכביש מס' 89 ממערב (כיוון נהריה, צומת מירון) או מכיוון מזרח (צומת ראש פינה). מגיעים אל התחנה המרכזית של אגד בצפת, בסמוך אליה פונים מערבה בדרך מתפתלת ועולה ימינה, רחוב ירושלים. נפנה בפניה השנייה שמאלה, רחוב חטיבת יפתח, ונמשיך בטיפוס עד שנגיע לחניה לצד גן ציבורי גדול. כאן מתחיל טיולנו הרגלי. עדיף להקפיץ את הרכב לסוף המסלול, אף שהדבר איננו הכרחי. הוראות דרך להקפצת הרכבים ראו בסוף המסלול.

נעפיל דרך שבילי הגן הציבורי לראש הגבעה. כאן נמצאים שרידי המבצר הצלבני שעמד במקום. אף שהיה זה המבצר הצלבני הגדול ביותר שנבנה בארץ, לא נותר ממנו הרבה כיוון שברוב אבניו נעשה שימוש חוזר. בחפירות נמצאו שרידי שער עצום ממדים.

המבצר הצלבני נפל מספר פעמים בידי המוסלמים. הוא נפל סופית ב-1266 בידיו של בייברס, שליט הממלוכים. בייברס הציע לצלבנים כניעה, והבטיח לאפשר להם נסיגה ללא פגע, כפי שאיפשר להם צלאח א-דין בשנת 1188, אולם משנפתחו בפניו שערי המצודה טבח בייברס ביושביה עד האחרון שבהם.

במקום תצפית היקפית ואנדרטה לזכר משחררי העיר צפת בקרבות מלחמת העצמאות. מהמצודה נרד, נחלוף על פני החניה, ונמשיך מערבה במורד בגרם מדרגות הנקרא מעלות משה. כשנגיע לרחוב ירושלים, נבחין משמאלנו במבנים ישנים שסימני פגיעות כדורים ניכרים בהם. המבנה הגדול, המשמש כיום את משרד האוצר, שימש בעבר כבית המשטרה הבריטית, והיה העמדה הערבית האחרונה שנפלה בקרבות תש"ח.

מעבר לכביש נבחין בתותח דוידקה, כלי שהיתה לו חשיבות רבה בכיבוש העיר. נפנה שמאלה ברחוב ירושלים ולפני תחילת המדרחוב נפנה בגרם מדרגות גדול שנקרא מעלות עולי הגרדום. נרד עד רחוב בית יוסף (פניה שלישית ימינה) ונלך בו עד פניה שמאלה לרחוב אלשיך. בסוף הרחוב נפנה ימינה לרחוב יצחק אבוהב. מימיננו נראה שילוט המורה על בית הכנסת של אבוהב. נכנסים.

במקום נמצא ספר התורה המקודש ביותר בצפת. הוא מוצא לקריאה שלוש פעמים בשנה בלבד. מסופר שהקיר הדרומי, שבו קבוע ארון הקודש, לא קרס ברעש האדמה הגדול של שנת 1837 הודות לספר. על קיר זה מצויר הכותל המערבי, שנראה כפונה לעבר המתבונן מכל פינות בית הכנסת. אם תזדמן לנו שיחה עם אחד המתפללים, נוכל לשאול אותו לגבי הסמליות שבבית הכנסת כנגד י"ג עניינים שבקדושה.

נמשיך ברחוב יצחק אבוהב עד סופו. נעפיל בכמה מדרגות אל רחוב שלמה אלקבץ, נפנה שמאלה עד סימטה מימין המכונה גורי האר"י, שבה נמצא בית הכנסת האשכנזי של האר"י ובית מדרש הקרוי על שמו. בימיו של האר"י היה מקום זה מחוץ לעיר. כאן היה בוסתן קטן (שריד סמלי לו הותירו מעל בית הכנסת בדמות גן קטן עם פינת ישיבה), ומסופר שכאן נהג האר"י לקבל את פני שבת המלכה.

נוהג עריכת קבלת שבת המוכר לנו כיום התגבש בצפת מזמנו של האר"י ואילך (המאה ה-16). בית הכנסת נהרס ברעש האדמה של 1837, שהחריב את כל העיר, ונבנה מחדש ב-1852. בימי המצור במלחמת העצמאות חדר רסיס פגז לבית הכנסת וננעץ בתיבה, מבלי לפגוע באיש מן המתפללים. את מקום הרסיס ניתן לראות גם כיום. בצפת ישנם עשרות אתרים נוספים שראויים לביקור, אך גם מבלי לבקר בהם נוכל ליהנות משוטטות בסמטאות הציוריות ומהכרת האגדות הרבות השזורות בין בתיה לסמטאותיה.

הבאת הרכב לנקודת הסיום: כדי לחסוך את העלייה למרומי המצודה כדי לשוב ולהתאחד עם הרכב, ניסע ברחוב חטיבת יפתח אל רחוב ירושלים (בו נסענו כשהגענו), חזרה אל התחנה המרכזית. במקום לפנות שמאלה לעבר הכביש הראשי, נמשיך ישר ברחוב ירושלים ונתחבר לרחוב ארלוזורוב וניסע בו עד סופו המתעקל שמאלה. מימיננו נראה את מגרשי החניה (הנמצאים לצד מעלות עולי הגרדום, מעברו השני של רחוב בית יוסף), והנה היתה לנו קפיצת הדרך, ברוח חכמי הקבלה.