קלבריה / אי מוקף יבשה

הקצה הדרומי של איטליה מנותק יחסית מיתר המדינה, וזה גם סוד קסמו: הוא נותר אותנטי וכמעט לא מתויר. רגע לפני סיציליה 

עיירת החוף שילה (scilla) קרויה על שמה של אחת מצמד המפלצות סקילה וחאריבדיס שהטרידו את אודיסיאוס ומלחיו בעת המעבר במיצר מסינה | צילום: צביקה קוק

כתבה: דיצה קמפלר

"אי מוקף יבשה", כך הגדיר את מחוז קלבּריה (Calabria) הסופר פרדרג מטבייביץ' בספרו "הפלגה ים תיכונית". בפועל מחוזה הדרומי ביותר של איטליה, שהיה מאז מתמיד אזור המעבר בין חלקה היבשתי ובין סיציליה, הוא דווקא חצי אי, אך מבחינה אנושית וחברתית מנותקים תושבי המקום משאר חלקי המדינה.

האזור המבודד נותר עני, וההגירה ממנו צפונה גדולה. בעבר הלא רחוק נודעה המאפיה המקומית, הנקראת נדראנגֵטה (‘Ndrangheta), בעיסוקה בחטיפות ובקבלת כופר, אבל כיום ההערכה היא שאין לתיירים סיבה לדאגה. יחד עם זאת, מומלץ למי שבוחר לטייל כאן להימנע משוטטות ביחידות, בשעות לא מקובלות ובאזורים נידחים.

סיבות לטייל כאן דווקא לא חסרות. קדמת המגף האיטלקי היא אזור הררי, שבמרכזו כמה גושי שחם עתיקים המגיעים לגובה 2,000-1,500 מטר – תוצאת ההתקרבות הדרמטית בין יבשות אפריקה ואירופה. המחוז מתאפיין בחופים בתוליים, ובמרחק קפיצה מהם יערות של עצי אורן ואלון, אשור וערמון, עיירות עתיקות וגם – ובמפתיע – פסלים יווניים מהמעלה הראשונה, שהם הכוכבים האמיתיים של קלבריה.

בשורה עתיקה ויער קדום
את טיולנו נפתח ברוסאנו (Rossano), עיירה ציורית הצופה אל מפרץ טַרַנטו ונמצאת בקצהו הדרומי-מערבי. ברוסאנו נשתמרו שתי שכיות חמדה מהתקופה הביזנטית: כנסיית סן מרקו 
(Chiesa di San Marco) שבמרומי העיר, והקודקס הסגול (Codex Purpureus), כתב יד על גבי קלף מן המאה השישית לספירה, שהוא ספר הבשורה הנוצרית המעוטר הקדום ביותר הידוע עד כה, שנמצא במוזיאון ההגמון (Museo Diocesano).

מרוסאנו נצא דרומה במעלה כביש 177 לעבר הרי הסילה (La Sila). היער הקדום שנתן לאזור את שמו שרד במיטבו בפארק הלאומי סילה גראנדה (Sila Grande), שהכניסה אליו נמצאת סמוך לפנייה לכביש 282. במרכז המבקרים ניתן לקבל מפות והדרכה למסלולי הליכה ביער. ברכב, אפשר לחצות את הפארק ולהמשיך ממנו לכביש הרוחב 107 לכיוון לוריקה (Lorica), מרכז סקי קטן השוכן על גדת אגם ארבו (Arvo) היפה.

יום טיול ממצה באזור יכול להסתיים בקוזנצה (Cosenza), עיר אוניברסיטה בת כמאה אלף תושבים, שחלקה העתיק נאה במיוחד ומשופע סמטאות צרות. כאן כדאי לבקר באוצר הארכיבישוף (Tesoro dell’Archivescovado) ולהתרשם מהצלב הביזנטי הייחודי, המעוטר זהב ואמייל, ששמור בו (יש לבקש רשות במקום).

עמודים הפוכים ומנזרים נשכחים
נצא מקוזנצה דרומה בכביש המהיר A3. במחלף למציה (Lamezia) נפנה לכביש 280 לכיוון קטנזארו (Catanzaro), ונמשיך מעבר לה לכביש החוף המזרחי 106, בו נפנה שוב דרומה. לאחר כחמישים קילומטר נפנה מערבה לכביש 110, ונעלה לסטילו (Stilo). מעל לעיירה הקטנה ניצבת הקתוליקה (La Cattolica), פנינת ארכיטקטורה ביזנטית הנחשבת לשמורה מסוגה באירופה. העמודים העתיקים, שנעשה בהם שימוש משני בבניית הכנסייה הקטנה, הוצבו במהופך – כדי לסמל את נצחון הנצרות על הפגאניות.

מסטילו נמשיך בכביש המתפתל ביער לעיירה סרה סן ברונו (Serra San Bruno), המתנאה בבתי עץ מעוטרים ובכנסיות אחדות. העיירה הוקמה על ידי ברונו הקדוש לצד מנזר קרטוזיאני, אחד ממסדר מנזרים שבהם התקיים שילוב חדשני של התבודדות וחיי קהילה נזירית. המנזר עצמו נמצא בעמק יפה מדרום-מערב לעיירה. הוא עדיין פעיל, והביקור בו מותר לגברים בלבד.

נמשיך מערבה בכביש 110, המשתנה באזור פיצו (Pizzo) לכביש החוף המערבי 522, עד טרופאה (Tropea), עיירת דייגים ציורית היושבת כמבצר טבעי בראש צוק מרשים ומתהדרת בחווילות מפוארות מימי הביניים. כשהראות טובה רואים מכאן חלק מן האיים האיאוליים שמצפון לסיציליה, ובלילות בהירים ניתן אף לראות שמץ מהפעילות הוולקנית המתרחשת בקרוב שבהם, הר הגעש הימי סטרוֹמבּוֹלי (Stromboli).

אצבעות מאבן ולוחמים מברונזה
נצא מטרופאה לכביש החוף היפה, מספר 18, או לכביש המהיר A3, ונדרים עד פאלמי (Palmi). בבית התרבות (Casa della Cultura) שבמרכז העיירה מוצג אוסף אתנוגרפי עשיר, המאפשר יותר מהצצה אל חיי החומר של תושבי קלבריה.

כעשרה קילומטרים מדרום לפאלמי נפנה לכביש הפנימי 112, הממשיך דרומה ככביש 183. כך נגיע אל כמה מנקודות התצפית המרשימות ביותר ברכס אספרומונטה (Aspromonte) הפראי, "בוהן" המגף האיטלקי. על פסגתו הגבוהה ביותר של הרכס, מונטאלטו (Montalto, 1,955 מטר מעל פני הים), ניצב פסל ענקי של ישו, וסביבה משתרע פארק לאומי עם כמה מסלולי הליכה רגליים (מידע ומפות במשרד התיירות בעיר רֶג'ו די קלבריה).

בהגיענו לכביש החוף הדרומי 106 נפנה מערבה ונעצור כדי לצפות בסלע דמוי כף יד ענקית הנקרא "חמש אצבעות" (Pentedattilo). הסלע מתנשא מעל עיירה בשם זה, שננטשה לפני עשרות שנים מחשש שיתמוטט עליה.

נמשיך בנסיעה, שבמהלכה יתגלה לעינינו חופה המזרחי של סיציליה, עם החרוט הענקי של הר הגעש אטנה (Etna) המתנשא מעליו. מכאן נגיע אל הגדולה והחשובה בערי החבל – רג'ו די קלבריה (Reggio di Calabria). בלב השכונות שנבנו לאחר רעידת האדמה שפגעה באזור 
ב-1908, ישנו מרכז חביב שבו תושבי העיר יוצאים לטיול הערב שלהם לאורך רחוב גַריבּאלדי.
בקצהו הצפוני של הרחוב ניצב המוזיאון הלאומי לאוצרות יוון הגדולה (Museo Nazionale della Magna Grecia). במוזיאון ממצאים מרשימים מאתרים ארכיאולוגיים ברחבי האזור, שהיווה חלק חשוב מהעולם היווני העתיק. לצד מנחות חרס, פסלי שיש, פורטרט של פילוסוף יווני ועוד, מוצגים כאן צמד פסלי ברונזה גדולים של לוחמים יוונים, שנמצאו בים מול החוף המזרחי של קלבריה, חוף ריאצ'ה, ב-1972. פסלים נדירים אלה מייצגים את פסגת הפיסול היווני, ומעבירים את עולמם של המפוסלים דרך מבט עיניהם, תווי גופם ותלתלי זקנם.

מהרחוב שלאורך הים (Lungomare) יש תצפית טובה על חלקה של סיציליה שמעבר למיצר מסינה. המיצר הוא אחד המקומות הטובים לדוג דגי חרב. מי שיחפש היטב, אולי יצליח לראות גם את המפלצות המיתולוגיות סקילה וחאריבּדיס, שהדאיגו מאוד את אודיסאוס ואנשיו כשעברו במיצר.