דיונה נודדת ברוח, כנסייה שקועה ועיירת דייגים וציירים בקצה דנמרק, "שרטוני החול על שבעת הימים, אשר העופות חגים מעליהם"
כתב: הנס הנריק פאפנר
תרגמה: רבקה אוזאן-פאפנר
החוף המערבי (Vestkysten) של חצי-האי יולנד, הפונה אל הים הצפוני, הוא חוף פראי של חולות זהובים, שלאורכו זרועים כפרי דייגים. לאורך רצועת החוף יש בני מזל הזוכים למצוא ענבר.
בעבר היה זה האזור העני ביותר בדנמרק. הקרקע החולית והרוחות העזות יצרו תנאי מחיה קשים, וכפו על תושבי החוף את הדיג כמקור פרנסה עיקרי. לא קל היה להשיט את הסירות ולחצות את הגלים הנשברים. בעת סערה, נאלצו ספינות הדיג הזעירות להישאר בלב ים, שכן החזרה לחוף ללא נמל לוותה לא פעם בהתרסקות.
בקצה הצפוני של חצי-האי יולנד שוכנת עיירת הדייגים סקיין (Skagen). היום היא משמשת כאתר נופש יוקרתי ומהווה מוקד משיכה לתיירים רבים בקיץ, אך ייחודה נעוץ במיקומה המיוחד: מדובר ביישוב הצפוני ביותר בדנמרק, הנמצא בין שני מצרים – סקגרק
(Skagerrak) וקטאגט (Kattegat). הנקודה הקיצונית ביותר בחוף נקראת גרינן
(Grenen), וממנה אפשר לצפות במפגש של הזרמים משני המיצרים.
סקיין, עיירת הדייגים והציירים
אתרי הקיט והנופש בחוף המערבי משתלבים בדו-קיום שליו עם כפרי הדייגים, והחיים בעיירות הדייגים ממשיכים להתנהל ללא הפרעה.
סקיין היא דוגמה לכך. בנמל של סקיין עומדים בתי העץ האדומים, שבהם מאוחסנים הרשתות ושאר הציוד הדרוש לדיג, ואוכלוסיית העיירה מורכבת בחלקה גם כיום מדייגים. אך בקיץ מוכפל מספר האנשים השוהים בסקיין, המושכת אליה מבקרים רבים.
במשך דורות שימשה העיירה אבן שואבת לציירים, שהתלהבו מתנאי האור השוררים בה. כאן נוסדה במאה ה-19 האסכולה של ציירי סקיין, שהשתייכו לזרם הריאליסטי המוקדם. ציורים מאותה תקופה מוצגים במוזיאון האמנות המקומי (Skagens Museum), כמו גם במוזיאון שהוקם בביתם של אנה ומיקל אנקר (Micheal Og Anna Anchers Hus), זוג ציירים שהתגורר בסקיין.
מוזיאון סקיין
כתובת: Broendumsvej 4, סקיין
טלפון: 98-446444- 45
אמן ידוע אחר שנשבה בקסמה של סקיין הוא הסופר והמשורר הנס כריסטיאן אנדרסן, שכתב עליה ביומן המסעות שלו: "כאן, בחבל הארץ הדני, תמצא נוף המצייר את תמונות מדבריות אפריקה, את תילי האפר העשנים של פומפי ואת שרטוני החול על שבעת הימים, אשר העופות חגים מעליהם. כדאי לבקר בסקיין"
גם בימינו משמשת סקיין מקור השראה לאמנים. במרכז העיירה ובכפרים הקטנים בסביבה, כמו קנסטדרנה (Kandestederne) וגאמל סקיין (Gammel Skagen; פירוש השם: "סקיין הישָנה"), אפשר לבקר בסדנאות קרמיקה ולצפות באמנים בעבודתם.
כנסייה מתחת לחול
החול שעל החוף איים תמיד לכסות את עיירות הדייגים הזעירות. דרומית לסקיין משתרעת רוביארג מילה (Raabjerg Mile), הדיונה הנודדת האחרונה בדנמרק (באחרות נשתלה צמחייה המונעת את נדידתן). בכל שנה נוסף לה חול מהאוקיינוס, ובכל שנה היא נעה כמה מטרים מזרחה. "הכנסייה המכוסה" (Den Tilsandede Kirke), הנמצאת לא הרחק ממנה, משמשת עדות לנצחון הטבע על האדם. צריח הכנסייה הלבן, העולה מתוך החול הדק, הוא השריד היחיד מעיירה שלמה, שכוסתה לקראת סוף המאה ה-18 על ידי דיונה נודדת אחרת.
לאורך 300 הקילומטר של קו החוף המערבי פזורים כפרי הדייגים. חלקם הפך עם השנים לעיירות נופש, וחלקם שמר על צביונו. ליד אתר התיירות לונסטרופ (Loenstrup), השוכן דרומית להירצהלם (Hirtshals), נמצא רובייארג קנודה (Rubjerg Knude), צוק בגובה 72 מטר מעל פני הים. החול שנערם עם הזמן על הצוק יצר תלולית, המסתירה את המגדלור, המרוחק מעט משפת הצוק. כיום משמש המגדלור כמוזיאון, העוסק בנדידת החול.
אחד המבנים המעניינים ביותר בדנמרק הוא מנזר בורגלום (Boerglum Kloster), הנמצא ליד עיירת הנופש לוקן (Lokken). הוא נבנה לפני כ-900 שנה ושימש כמקום משכנם של הבישופים, שהאחרון בהם היה סטוקה קרופמן (Stygge Krumpen). בזמן הרפורמה (כשדנמרק הפכה פרוטסטנטית, בשנית 1537-1536) הטיף קרופמן לקיצוניות קתולית, ואף ניסה להפוך את דנמרק לתיאוקרטיה.
בלוקן אפשר לרדת אל החוף במכונית ולנסוע על החול הרטוב כ-15 קילומטר, עד בלוקהוס (Blokhus). מכאן ממשיכה "דרך המרגנית", חולפת על פני רודהוס
(Roedhus), על פני טראנום (Tranum) ועל פני המטעים הנטועים סביבה כדי לעצור את נדידת החולות, ומגיעה אל הכביש הראשי, כביש מספר 11. זה ממשיך מערבה דרך פייריטסליב (Fjerritslev).
יצר האדם ושרטונות הים
קצת אחרי הפנייה לכביש מספר 29, המוביל להנסהולם (Hanstholm), עומדת כנסיית יארדמול (Hjardemal), מבנה טיפוסי לאזור, עם קירות לבנים. בהנסהולם נמצא אחד מנמלי הדיג הגדולים בדנמרק, ובעיני המהנדסים הדנים, הוא נחשב כפאר התכנון, שכן הוא מצליח לעמוד בזרמים העזים שבאזור.
עשרה קילומטרים דרומית להנסהולם שוכנת עיירת הדייגים הקטנה קליטמולר
(Klitmoeller). כאן אפשר לראות דייגים הגוררים את סירותיהם בחול, ובסמוך עומדות תחנות ההצלה לספינות שעלו על שרטון.
כביש 181 מוביל דרומה ועובר ליד כנסיית וסטרבי (Vestervig), שנבנתה במאה ה-13 והיא אחת הכנסיות הכפריות הגדולות בסקנדינביה. משם ממשיכים על הגשר מעל אודסון
(Oddesund), ובכך עוזבים את ונדסוסל (Vendsyssel), החלק הצפוני של חצי-האי יולנד, המהווה לאמיתו של דבר אי בפני עצמו. בעבר היה ונדסוסל מחובר ליולנד בתוברון
(Thyboroan), שם היתה לשון יבשה צרה שעברה מעל הפיורד. אבל ב-1862, בעת סערה, הוא הופרד. כביש מספר 181 ממשיך דרומה לכיוון החוף.
בכפר הדייגים טורסמינה (Torsminde), שעל לשון היבשה בין הים הצפוני לפיורד ניסום
(Nissum), שוכן "מוזיאון ההתנפצות על השרטון", סנט ג'ורג' סטרניגמוזיאום (St. George Strandingsmuseum). המוצגים במוזיאון נאספו מהספינות הטבועות.
כתובת: Vesterhavsgade 1E, טורסמינה
טלפון: 97-497366- 45
בני-אדם רבים נהרגו במשך השנים על החוף הזה, ובהם כ-1,300 אנשים שטבעו כאן בליל חג המולד של 1811, לאחר ששתי אוניות מלחמה בריטיות התנפצו על השרטון.
כמה מהדייגים מצאו בעבר דרך נוראה להתפרנס מהים. בימי סערה הם היו מקימים מגדלורים מטעים על החוף, והמלחים, שחשבו כי זהו נמל מבטחים, התקרבו אל החוף והתנפצו עם ספינותיהם על השרטון. הסחורות שנשטפו לחוף נמכרו בשוק השחור תמורת כסף רב.
כביש מספר 181 מוביל לרינקובינג (Ringkebing), פיורד המוגן על ידי 35 קילומטר של לשון היבשה הולמסלנד קליט (Holmsland Klit). מראש המגדלור נורה לונגבי (Norre Lingving) אפשר לראות את כל האזור; את 38 המטרים של המגדלור צריך לעלות ב-225 מדרגות, אך הנוף הנראה מכאן שווה את הטיפוס.
מכאן ממשיכים אל העיר אסבייר (Esbjerg). הכביש עובר ליד וידה סנדה (Hvide Sande) שבמרכז לשון היבשה, שבה מתחבר הפיורד אל הים הצפוני.
