פריז האתנית/ מיהו פריזאי?

אם מתרחקים קצת מהמרכז התיירותי המצוחצח, מגלים שיש לתושבי פריז גם פנים אחרות. סיור מרתק לתיירים סקרנים שמתחיל בטאי-צ'י ברובע הסיני, עובר בחנויות סארי הודיות, עוצר לסושי במסעדות יפניות ומקנח בבולנז'רי כשר בקהילה היהודית

הרובע הסיני. שלא כקהילות מהגרים אחרות, הסינים נהנים ממערכת קהילתית ענפה שמסייעת למהגר החדש ללמוד את השפה ולמצוא עבודה ודירה | צילום: סופי לובטון

כתב: תדהר ואלד

מאז יצאה צרפת לכבוש את העולם כמעצמה קולוניאלית במאות ה-17 וה-18, נותרו שליטי צרפת עקשנים בכל הנוגע לעקרונות ההיטמעות בחברה הצרפתית. בניגוד למודל הרב תרבותי האנגלי, התעקשו הצרפתים להעביר תהליך סוציאליזציה מחודשת כל עם שכבשו. זו היתה מדיניות גם במאה העשרים: דלתות הרפובליקה נפתחו רק למי שקיבל על עצמו להיות "צרפתי". פירושו של דבר שעל המהגר החדש להעריץ את ז'אן דארק, לשנן את ההמנון ולהישבע אמונים לדגל הטריקולור.

זהו המקור לדיון הסוער שהתנהל בצרפת עת נחקק החוק האוסר לעטות סמלים דתיים (כגון כיפה או צלב גדול) במוסדות ציבור. החוק כונה ובצדק "חוק הרעלה", מכיוון שנועד לבלום את ההתאסלמות הגוברת בבתי ספר. ואולם, אולי בעל כורחה, פריז נעשית בשנים האחרונות עיר רב תרבותית שקשה למצוא בה תושבים שהוריהם נולדו בארץ המהפכה.

אם מתרחקים קצת מהמרכז המתויר והמצוחצח, מגלים מקומות אחרים, אמנם פריזאיים עם בתי מידות ותחנות מטרו, אבל עם אוכלוסייה שונה, פחות מעונבת ופחות עשירה, שהצרפתית לא תמיד מתגלגלת לה בקלות על הלשון. ברבעים האלה מוצאים קוסקוס בברסרי השכונתי, ובמקום בית הקפה הוותיק צצה מסעדת דים-סאם. אלו גם הרבעים השוקקים ביותר, שממשיכים לחיות גם בסופי שבוע. אז, בעוד פריז המיינסטרימית מנומנמת, מוצאים כאן אנשי הצווארון הכחול קצת זמן לעשות קניות בשוק, ללכת להסתפר או לקנות בגדים.

עניין נוסף במקומות האלה הוא ידידותם לכיס. באזורים אלה מוצאים עדיין ארוחות משביעות ודוכני מזון, בגדים וחפצים שונים במחירים סבירים. סיור ברבעים הכי לא צרפתיים של הבירה.

סיני: פנסים אדומים וטאי-צ'י בפארק
באמצע שנות השמונים גברה מאוד ההגירה הסינית לפריז, ובתחילת שנות התשעים זכתה שדרת שואזי (Avenue de Choisy) שברובע ה-13 בגדה השמאלית לכינוי "לה קארטייה שינואה" (Le Quartier Chinois), הרובע הסיני. כיום, בראש השנה הסיני תולה עיריית פריז פנסים אדומים בכל רחבי הרובע, והתושבים חוגגים במצעד המסורתי. הסינים בפריז, שלא כקהילות מהגרים אחרות, נהנים ממערכת קהילתית ענפה שמסייעת למהגר החדש למצוא עבודה, ללמוד את השפה ולאתר דירה. הרובע בטוח לטיול ומומלץ לבקר (ולאכול) בו, אבל אין בו עניין לבילוי ערב.

את הסיור כדאי להתחיל בכיכר ד'איטלי (Place d'Italie) וללכת במורד שדרת שואזי. כמה פסיעות ואתם באחד המרכזים החשובים של הרובע – הסופרמרקט של האחים טאנג (Tang Frères). כאן מעמיסים תושבי הרובע על עגלתם אורז בשקים של עשרים קילו ורוכשים את הפירות והירקות הכי מוזרים שראיתי, שמושכים לכאן גם תושבים מרבעים מרוחקים וכמה מהשפים המובילים של העיר. לא רחוק מהסופרמרקט פתחו האחים גם מסעדת פאסט פוד זולה ונקייה להפליא,Tang Gourmet שמה, המשלבת את התוצרת הטרייה עם קונספט שירות מקדונלד'סי. בפארק שואזי הסמוך אפשר להצטרף בבוקר למתעמלי הטאי-צ'י הקשישים או לשבת ולרכל עם זקנות הרובע. 

סופרמרקט Tang Frères
כתובת: 168 avenue de Choisy, הרובע ה-13 

מסעדת Tang Gourmet
כתובת: 188 avenue de Choisy, הרובע ה-13

ככל שמדרימים עם השדרה היא נעשית סינית יותר ויותר. השדרה, רחוב טולביאק (Rue de Tolbiac) שחוצה אותה והרחובות הקטנים שמסתפחים אליה הם מרכז המסעדות האסייתיות של פריז. רוב המסעדות סיניות, אך יש גם מווייטנאם, לאוס, תאילנד ויפן. המגוון עצום: ממסעדות גדולות ורציניות ועד לקנטינות פועלים קטנטנות שאפשר לגמוע בהן בזריזות קערה של מרק פוֹ שהוא ארוחת צהריים שלמה. בין המסעדות יש סוכנויות נסיעות ליעד אחד, חנויות בגדים עם שמלות סיניות מקסימות וחנויות כלבו קטנות של פיצ'פקעס סיני: מפסלי בודהה, דרך כלי בית, צעצועים ואלקטרוניקה מייד אין צ'יינה, ועד למכשירי אידוי אורז. לא תמיד קל לתקשר עם הסוחרים, גם משום שחלקם לא מדברים צרפתית טובה וגם בשל המבטא הכבד, אבל הם מסבירי פנים.

כשמגיעים למורד השדרה ולסוף של פריז (מעבר לכביש זה כבר הפרברים) אתם ממש בלב לבו של הרובע הסיני. מעט תיירים או צרפתים "ותיקים" מגיעים הנה. כאן, אפילו סניף מקדונלד'ס מעוצב בצורת פגודה, והשלט מעליו מכריז מקדונלד'ס בסינית.

הודי-פקיסטני: דלהי קטנה וצבעונית
כשתעלו במדרגות הנעות שמובילות אל מחוץ לתחנת המטרו Château d'Eau ברובע ה-10, הביטו למעלה. תריסר פרצופים משועשעים יקבלו את פניכם ויבהירו לכם למי שייך הרובע. בכל שעה ביום עומדים שם כמה עשרות בחורים ממוצא אפריקאי ומקבלים את הבאים לרובע בצעקות. כאן תוכלו להיכנס לאחת מעשרות המספרות שמתמחות בתספורת לבעלי (ובעיקר לבעלות) שיער מקורזל. בחללים ענקיים עם מוזיקה מחרישת אוזניים, עומדות בחורות אפריקאיות מיומנות וקולעות במשיכות שיער עשרות צמות קטנות. לחלופין, הן מעבירות את לקוחותיהן בשבעה מדורי גיהינום: כימיקלים, מייבשי שיער, מגהצים ומחליקים, והכל כדי להילחם בשיער המקורזל שנבראו איתו עד להשגת התוצאה הרצויה – שיער חלק. מדובר בתעשייה שלמה שכוללת תכשירי שיער, תוספות שיער ואפילו פאות, למי ששערותיה לא עמדו בכל התהפוכות.

האזור הזה הוא גם פתחו של הרובע ההודי-פקיסטני של פריז. במרחק של כמה פסיעות מתחנת המטרו, יוצא משדרת סטרסבורג (Boulevard de Strasbourg) פסז' בראדי (Passage Brady). לצדו בית הקולנוע בראדי שמציג את מיטב היצירה האחרונה של בוליווד, ובפסז' עצמו, אותו מעבר מקורה ששימש מעין קניון בפריז של המאה ה-19, מצויות שלל מסעדות הודיות ופקיסטניות זולות, בצפיפות ובדקורציה שיעלו באוב נשכחות מהטיול בהודו.

לצד המסעדות יש גם שורה של מספרות אפריקאיות, הודיות וגם אחת ערבית עם פסוקים מהקוראן על המראה. מתברר שברובעי המהגרים של פריז השיער אינו עניין של מה בכך. גם ברבעים היהודיים, הסיניים, הערביים והאפריקאיים – לכל קהילה יש מספרות משלה.

כשיוצאים מהפסז' מצִדו השני לרחוב פובור סן דני (Rue du Faubourg Saint Denis) מגיעים אל לב לבו של אחד מרחובות המהגרים המרתקים של פריז. זה בצד זה ניצבים כאן חנויות קונפקציה סיניות, אטליזים לבשר חלאל (הכָּשר המוסלמי), חנויות מוזיקה תורכית, נרגילות ושאר חפצים מתורכיה, ושוב מסעדות הודיות, פקיסטניות, מסגד, בגדים מכל רחבי העולם השלישי וכמובן, מספרות. כשממשיכים במעלה הרחוב וחוצים את שדרת מז'נטה (Boulevard de Magenta) מגיעים באמת לדלהי הקטנה. ממספר 160 ואילך נפרשות עשרות חנויות של סארי בצבעים מדהימים, לרבות סגול, זהוב וירוק, ביגוד מסורתי, כולל הטורבן הסיקהי, חנויות משי, מבחר של מסעדות, מזנונים, דוכנים ומכולות הודיות שופעות למי שמתחשק לו פלאק פניר, צ'יקן קארי או נאן בצל. כאן זה גם המקום למצוא שפע אדיר של חנויות DVD עם מיטב סרטי בוליווד, כולל הפסקולים והפוסטרים משובבי הנפש של כוכבי הסרטים.

יפני: העושר כבר כאן
בניגוד לשאר רובעי המהגרים של פריז, הקהילה היפנית הענפה של העיר לא הגיעה בחיפוש אחר העושר הגדול. להפך. מספיק לראות את אלפי התיירים היפנים שעומדים בתור בחנויות היוקרה בשאנז אליזה כדי להבין. לבו של הרובע הוא סביב תחנת המטרו Pyramides, ברחוב סנט אן (Rue Sainte Anne) וברחובות שסביבו – רחוב רישלייה (Rue de Richelieu) ורחוב פטי שאן (Rue des Petits Champs) – שברובע ה-1. זהו מרכז הסושי של פריז, וכאן נמצא האוכל היפני האמיתי. קשה להמליץ על מסעדה אחת מהעשרות הרבות שגודשות את האזור. יש המתמחות בגריל יפני, יש שבסושי או במרקים. יש מפוארות ואופנתיות (כמו מסעדת YOU) ויש סושי-ברים פשוטים ולא מחייבים. אבל בעיקרון, ככל שהמסעדה מלאה יותר ושאחוז היפנים היושבים בה גבוה יותר – כך סביר שהיא טובה יותר. 

YOU
כתובת: 14 rue Sainte Anne, הרובע ה-1

כמו בשאר רובעי המהגרים, גם כאן התפתחה סצנה של סוכנויות נסיעות ליעד אחד, וכמובן – מספרות. ברחוב פירמיד (Rue des Pyramides) נמצאת חנות הספרים והמולטימדיה Junku שנחשבת הטובה והמקיפה בתחום, ובה גם מבחר גדול של סרטים, דיסקים, ערכות ללימוד יפנית וספרים על יפן באנגלית ובצרפתית. קומת המרתף היא גן עדן לחובבי הקומיקס היפני מנגה. באזור יש גם מבחר חנויות מעניינות של אוכל ומוצרים מיפן. אחת מומלצת במיוחד היא Kioko שמציעה מבחר רב של דפי סושי, אורז, כל סוגי הטופו, רוטבי סויה, ממתקים ומיצים יפניים צבעוניים, וגם מיני מאכלים על בסיס דגים שלא תמיד ברור מה בדיוק מצב הצבירה הנוכחי והרצוי שלהם. 

Junku
כתובת: 18 rue des Pyramides, הרובע ה-1 

Kioko
כתובת: 46 rue des Petits Champs, בין הרובע ה-1 ל-2

יהודי: גפילטע, פלאפל ושרית חדד
בהתחשב בעובדה שבפריז יושבת הקהילה היהודית הרביעית בגודלה בעולם, קשה לקבוע מהו הרובע היהודי של פריז. כ-350 אלף יהודים מתגוררים בפריז ובסביבותיה ומתרכזים בעיקר בגדה הימנית. היהודים הגיעו לכאן עוד בימי הביניים, אבל החלו להתיישב בה בעיקר עם קבלת האמנציפציה בימי נפוליאון. המסה הגדולה הגיעה בסוף המאה ה-19, עם פרוץ הפרעות ברוסיה. יותר ממאה אלף יהודים התיישבו אז ברובע היהודי המפורסם, הפלעצל שבמארה (Marais, ברובע ה-4), והקימו בו שטעטל יידישאי צפוף. מלחמת העולם השנייה חיסלה כמעט לגמרי את הקהילה, ורק בשנות החמישים התחדשו החיים היהודיים בעיר, עם הגעת מאות אלפי יהודים מצפון אפריקה.

פרט לרחוב רוזייה (Rue des Rosiers) וסביבותיו, שהם מרכז החיים היהודיים של פריז, רובע מארה כבר מזמן העביר את הבכורה מהקהילה היהודית לברים ולבתי הקפה של הקהילה ההומו-לסבית ולבוטיקים של מעצבים. במאפייה האשכנזית Korcarz uבמאפייה La Boutique Jaune של סשה פינקלשטיין אפשר למצוא חלות, מאפים מבית אמא וגפילטעפיש טוב אבל יקר להחריד. גם חנויות ספרים ותשמישי קדושה נותרו כאן כמזכרת מהשכונה הישנה. אטליזים אלג'יראיים כשרים, מאפיות קטנות לדברי מתיקה תוניסאיים ובתי הכנסת שמסביב מוסיפים את הנדבך הצפון אפריקאי של הקהילה. המספרות והפלאפליות, המוזיקה של שרית חדד שבוקעת מהן, המכולות שמציעות תוצרת ישראלית והסנדוויצ'יות הן חוליה נוספת בשרשרת הזהות החדשה של יהודי פריז, ובעיקר של הנוער שמנסה להידמות בכל מחיר לבני דודים מישראל בלבוש ובמוזיקה. אל תתפלאו אם תשמעו רינגטון של ליאור נרקיס מתנגן מטלפון סלולרי סורר. 

מאפיית קורקארץ'
כתובת: 29 rue des Rosiers, הרובע ה-4 

מאפיית סשה פינקלשטיין
כתובת:27 rue des Rosiers , הרובע ה-4 

בנוסף למארה, בגדה הימנית יש כמה מובלעות ושכונות עם ריכוזים יהודיים גדולים. ראשית, הרובע ה-19 שבו מתגוררים יהודים רבים בצמידות לקהילה הערבית. גם ברובע בלוויל – אזור המהגרים האולטימטיבי שברובע ה-20 שבו מסעדות סיניות, ערביות ואפריקאיות – יש מבחר מכולות, אטליזים כשרים ומסעדות כשרות יהודיות צפון אפריקאיות. ברבעים ה-10 וה-11, באזור שנושק לכיכר לה רפובליק (Place de la République), יושבת קהילה יהודית גדולה שבה יש שירותי דת ומזון כשר.

גם הרובע ה-9 והרובע ה-17 הם רבעים יהודיים שמעניין לבקר בהם. הרובע ה-9 הוא המרכז הדתי של פריז היהודית: רחוב פובור מונמרטר (Rue du Fg Montmartre) ורחוב רישה (Richer) שבהם מסעדות כשרות, רחוב לה ויקטואר (Rue de la Victoire) עם בית הכנסת הגדול והמפואר שבו, רחוב סן ז'ורז' (Rue Saint Georges) שבו הוקם הקונסיסטואר בימי נפוליאון כדי לרכז את שירותי הדת היהודיים תחת סמכות אחת, המרכז הקהילתי ברחוב לאפייט (Rue Lafayette) והאזור שסביב תחנת מטרו Cadet המושך אליו תיירים דתיים בגלל המלונות הכשרים והחנויות למזון כשר שנמצאים בו.

גם בשלושת הרבעים היוקרתיים של הגדה הימנית – ה-8, ה-16 וה-17 – אפשר למצוא היום שפע של מסעדות מפוארות וכשרות. הרובע היהודי החדש והמעניין ביותר הוא בלי ספק הרובע ה-17 היוקרתי. ברובע זה תמצאו כל מה שהחיים הפריזאיים מציעים אבל עם תווית "K" קטנה: סושי, ביסטרו, אוכל הודי, בתי קפה יוקרתיים, מסעדות איטלקיות – והכל בהכשר של בית דין פריז. בניגוד לרוב המסעדות הכשרות שבבלוויל (Belleville) וברבעים ה-11 וה-19- הנראות כמו אחיותיהן מהקסבה של תוניס או כמו גרסה לא מאוד נקייה של דוכני השווארמה בתחנה המרכזית בעפולה – ברובע ה-17 המקומות היהודיים נראים כמו כל בתי האוכל היאפיים: מטופחים ויקרים (בעיקר ברחוב Courcelles ובסביבתו). ההבדל היחיד הוא שלא תקבלו חמאה עם הנקניק ולא תמצאו ז'מבון בבגט. בשבת בתי אוכל יהודיים רבים סוגרים את שעריהם מחמת הכשרות, אבל בימי ראשון – בניגוד למקומות אחרים בפריז – הם הומים אדם.