במערב ירושלים נמצאת אחת השכונות היפות של העיר, עמוסת ירק וצריחי כנסיות. כנסיית יוחנן המטביל, כנסיית הביקור, מנזר אחיות ציון, מנזר אחיות המחרוזת. טיול בין אתרים נוצריים, גלריות ובתי קפה.
כתבה: אורלי פלד
ביקור בכפר עין כרם חופן בתוכו מפגש עם תרבויות היסטוריות ועכשוויות. אתרים הקשורים לדמותו של יוחנן המטביל ובני ביתו, שרידי הכפר המוסלמי, נוף מקראי, ולצידם בתי אמנים, גלריות, בתי קפה ומסעדות אנינות טעם של השכונה הישראלית. שילוב נופי ותרבותי זה הופך את עין כרם לאתר ביקורים מושך והומה כל ימות השנה.
מומלץ לנצל את הביקור לסיור בסביבתו הקרובה של הכפר: מורדות הר אורה, מורדות הר הרצל ועד סכר בית זית, דרך ואדי התימנים. המסלול המוצע כאן יוליך אותנו דרך סמטאות הכפר הציוריות.
לפני 89 שנים ביקרה בכפר רחל ינאית בן צבי עם ידידה, הסופר יוסף חיים ברנר. בספר זכרונותיה היא כתבה: "היה זה בחורף 1909. באחת השבתות בא אלינו ברנר מיפו וירדנו איתו לעין כרם. היה זה ביום חורף זוהר כיום אביב. שרויים היינו במצב רוח מרומם. כשהגענו לעין כרם נעמדנו במעלה הבקעה, מוקסמים מהנוף המופלא שהתגלה לעינינו, הרים מזה ומזה. בעיני רוחנו ראינו כפר עברי קדום… בעוד אנו עומדים ומזינים עינינו בנוף קסמים זה, נזרקו אבנים לעברנו. פרחח ערבי החזיר אותנו למציאות העכורה. על אדמת כפר ערבי עומדות היו רגלינו, והימים לא ימי שפוט השופטים ושלטון מלכי ישראל, כי אם ימי השלטון התורכי". בקיץ 1948 נכבשה עין כרם על ידי כוחות צה"ל, ומאז היא אחת משכונות העיר ירושלים.
נזירים חגורי חבל
נתחיל את הסיור במעיין מרים שבקצה רחוב המעיין. מאז ייסוד הכפר, אי שם בתקופת הברונזה התיכונה, משמש המעיין כליבו של הכפר ומקור חיותו. בימי בית שני נחצבה מנהרה מן המעיין אל החלקות החקלאיות שבמורדות הר אורה. שם המעין כפי שמצוין בשלט שלידו "מעיין מרים", נובע מהאמונה הנוצרית לפיה מרים אם ישו מנצרת ביקרה אצל בת דודתה – אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, בדרכה אל בית לחם. המסגד המתנוסס מעל המעיין משמש תזכורת לכך שמאז המאה ה-16 היה פה כפר מוסלמי, אשר נוסד על ידי משפחות מוסלמיות יוצאות מרוקו (מוגרבים).
נטפס מהמעיין במעלה המדרגות המובילות לכנסיית הביקור. בדרכנו נחלוף על פני מרכז המוסיקה על שם טארג, ומעליו מנזר "אחיות המחרוזת" ("הרוזמרי") שנבנה ב-1911 על ידי טאנוס, ערבי נוצרי יליד הכפר.
בראש המעלה נמצאת הכניסה לכנסיית הביקור. היא נקראת כך על שום אותו ביקור של מרים מנצרת אצל אלישבע בת דודתה. הכנסייה בבעלות המסדר הפרנציסקני, ובחצר יקבלו את פנינו נזירים לבושי גלימות חומות, חגורים בחבל וסנדלים לרגליהם.
מעל שער הכניסה עומדים פסליהם העשויים ברונזה של זכריה ואלישבע, הורי יוחנן. על פי המסורת הנוצרית, פה היה ביתם. מימין לכניסה, על גבי הקיר, 47 לוחות קרמיקה שעליהם כתובות ב-47 שפות מלות המגניפיקנט – תפילת ההודיה של מרים, כאשר נשאה את ישוע בבטנה. נשוטט בין שתי הקומות של הכנסייה, שראשיתה בתקופה הביזנטית, המשכה בתקופה הצלבנית, אחר כך באחזקת הפרנציסקנים, מאז 1679, ושיאה משנות החמישים של המאה ה-20.
לאחר מכן נצא חזרה לדרך היורדת למעיין, ונלך לאורך רחוב המעיין. הבתים לאורך הרחוב שימשו בעבר חלק מבית הספר החקלאי שייסדה כאן רחל ינאית בן-צבי בשנת 1948.
נחצה את הכביש הראשי של עין כרם, נעלה אל האתר המקודש ביותר לנוצרים כאן – כנסיית יוחנן המטביל. הכנסייה עומדת במקום שבו, על פי מסורת מאוחרת יחסית, נולד יוחנן המטביל אשר בישר את בואו של ישוע.
ניכנס דרך השער, שבראשו סמל הכנסייה הפרנציסקנית ולצידו הצלב המרובע. בקיר השמאלי 21 לוחות קרמיקה, ועליהם תפילת הבנדיקטוס – תפילתו של זכריה, אביו של יוחנן, לאחר הולדת בנו. ממול, בניין של קומה אחת ובתוכו שרידים ארכיאולוגיים של המקום. הכנסייה נבנתה במתכונת הכנסייה הצלבנית שעמדה פה. מתחתיה נמצאים שרידי הכנסייה הביזנטית, הדומה לזו הצלבנית.
מערת לידתו של יוחנן
ניכנס לכנסייה. מימין – תא הווידוי ואגן הטבילה. נמשיך עד המזבחות שמולנו, ונראה מצד שמאל ירידה למערה טבעית למחצה. כאן, לפי המסורת הנוצרית, נולד יוחנן המטביל. במקום נמצא גם מזבח שיש, מתנתה של איזבל מלכת ספרד משנת 1857.
נחזור לאולם הראשי. כאן, מימין למזבחות, נמצא חדר ההלבשה של הנזירים. מומלץ לבקר, לאחר בקשת רשות. כאן שמור אוסף מופלא של בגדי כמורה מוזהבים, כלי כסף וזהב וספרים עתיקים.
ביציאה מחצר הכנסייה נפנה ימינה, אל צידו האחר של הכפר. בהמשך הליכתנו בין הסמטאות כדאי לבקר בחנויות ובגלריות הקטנות, לעצור בבית הקפה השכונתי ולשמוע סיפורים מתושבי המקום.
נלך ישר עד מנזר אחיות ציון (מנזר נוטרדאם דה ציון), נבקש את רשותן של הנזירות המתגוררות במקום וניכנס לאחת החצרות, מהיפות ביותר בירושלים. באישור הנזירות, ניתן לעלות אל הגג ומשם לערוך תצפית אל כל עמק שורק וההרים הסוגרים עליו. במקום פועל גם בית הארחה.
נצא חזרה מהמנזר לסמטאות ונמשיך לשוטט בכפר, כאשר ברקע יהדהדו הסונטות כתובות הלטינית של האח הפרנציסקני אנג'לו דונאטי, שהיה בסוף המאה ה-18 הפעמונר של כנסיית הביקור: "כאן השיש הישיש והסולח/ בזרימת צינת עורקיו החכליליים/ פעמונים, פעמוני עין-כרם/ נטפי נחושת, איצטרובלי זהב/ נגוניים, חמים, נישאים בסתיו/ נצחי ורך הרחק ממרומי קרת/ אבל קרוב ללב החי. כזהו./ פרחי הנפש נפקחים. כולם/ אדם צריך לצאת מן העולם/ בכדי למצוא אותו בתוך חזהו". ("פעמוני עין כרם", סונטה 13).
שימו לב: המנזרים והכנסיות פתוחים בימים שני עד שישי. בשבתות ובימי ראשון הם סגורים. כמו כן, הביקור במקומות אלה דורש לבוש צנוע.
אורלי פלד – מנהלת בית ספר שדה ירושלים – החברה להגנת הטבע.
