מאנטליה לקקובה וקאש, אל ההרים ושרידי הערים הטבועות, אל "פטרה" התורכית והפלגה במים צלולים. טיול של יומיים עד שלושה
 |
| במים של קקובה וסימנה מערבה מאנטליה שקועים קברים ושרידי ערים עתיקות | צילום: איתמר גרינברג |
כתב: צור שיזף
144 קילומטר מערבית לאנטליה, על כביש החוף, נמצאת מירָה (Myra). הכניסה אליה היא בפנייה מקאלֶה (Kale), צפונה מהכביש הראשי, דרך עיירה נעימה בשם דֶמרֶה (Demre). מירה, עיר ליקיאנית בעבר, נוסדה במאה החמישית לפני הספירה. באתר עצמו, ששמר על חיוּת עד ימינו בשינויי הידיים האופייניים למזרח התיכון (ליקים, פרסים, הלנים, רומאים, ביזנטים, ערבים, סלג'וקים, עות'מאנים), יש תיאטרון רומי, אם כי הדבר המרשים הוא מערכת קברי הארמון הליקיים החצובים בסלע האפור.
הדימיון יוצר קשר מיידי לפטרה שבירדן ומעלה את הסברה, כי האומנים האלכסנדרונים שחצבו וגילפו את קברי המלכים הנבטים במאה הראשונה לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה בפטרה ינקו את שורשיהם מהקברים הליקיאניים דוגמת אלה של מירה. כדאי לטפס את הקברים ולבקר בהם.
בדמרה עצמה נמצאת הכנסייה של הקדוש ניקולאוס (סנט ניקולאוס), בן למשפחה עשירה שנסע לארץ ישראל ולמצרים במאה הרביעית. ניקולאוס הושלך לכלא בשל אמונתו הדתית וניצל לאחר שהתיישב קונטנסטינוס, שהיה נוצרי מאמין, על כס הקיסרות הביזנטית. ניקולאוס היה לקדוש של מזרח הים התיכון, משום שהציל את מירה מרעב בעזרת מס שגבה מספינות שהובילו חיטה ממצרים לביזנטיון.
סנט ניקולאוס זכה בפרסומו כפטרון הילדים, משום שבעת אחד מתקופות הבצורת הקשות שמע על קצב ששחט בהתקף רעב נורא שלושה ילדים. הוא מיהר לבית הקצב והחיה, כך אומרים, את הילדים. במקרה אחר שמע על שלוש נערות העומדות לזנות בגלל עוניין. הוא הגיע בלילה לביתן, והטיל לתוכו שקי זהב כדי שיוכלו להתחתן. בימי הביניים הוקדשו לו כנסיות רבות, ובמשך הזמן היה לפטרונם גם של הספנים, האסירים והנוסעים באנגליה, ברוסיה וביוון.
שיבוש שמו של סנט ניקולאוס לסנטה קלאוס הוליד את "אל חתיאר", כפי שהוא נקרא על ידי הנוצרים הערבים, או "פאפא נואל" – הקדוש שמרכבתו רתומה לאיילים והוא עמוס בשק מתנות לחג המולד.
מקום להתרחק מהעולם
כשלושים קילומטר מערבית לקאלה פונים בכביש צר המתפצל מכביש החוף. לאורך כעשרים קילומטר לאחר ההתפצלות ממשיך הכביש בנוף מרשים ומגיע לכפר אוצ'אגיז (Kaleucagiz; "שלוש הפיות") הנמצא במפרץ המוגן על ידי כמה איים. על שפת המים מסעדה וכמה מלונות זולים. מקום להתרחק מהעולם. מהמזח הצמוד למסעדה מפליגות סירות לקֶקוֹבָה (Kekova).
ההפלגה בסירת מנוע לקקובה והסיור בסימנה (Simena; אי קטן סמוך לקקובה) נמשכים כשעתיים.
כדאי לערוך את הסיור בבוקר, דבר המבטיח ים שקט. בשעות אחר הצהריים המאוחרות עלול הים לעלות ולהיות גלי – מה שמכביד על מי שאינו ספן בנשמתו.
בדרך אל האי שטות הסירות מעל קברים ליקיים טבועים. בסימנה יש כפר ובו מכינות נערות צעיפים תורכיים ונשים רוקמות תחרה. בראש האי עומדת מצודה ביזנטית ובה תיאטרון. סביב האי שרידים טבועים, שאפשר לראות בבירור במים הצלולים. הקירות השקועים קיבלו את השם בָּאטיק שֶהיר -"העיר הטבועה". כדאי מאוד.
אפשר להגיע לקקובה גם בהפלגת יום מקָאש; אפשרות טובה למי שמבלה את הלילה בקאש.
קאש היא עיירה נעימה, הבנויה על שרידי אנטיפֶלוֹס (Antiphellos) העתיקה, הליקיאנית, וממוקמת על צלע הר היורדת למפרץ ציורי. חופי הרחצה אינם טובים במיוחד, אלא שהמיקום ואפשרויות ההפלגה והביקור הופכים את קאש למרכז שבו מלונות ומסעדות ברמות שונות עם שירותי תיירות מפותחים.
מול קאש נמצא האי היווני קסטלוריזו, שהוא יעד להפלגת יום נפלאה. קאש היא גם מקום טוב לשכור יאכטה למספר ימים, להפלגה מזרחה לאנטליה או מערבה למארמריס.
כשחוזרים לאנטליה, אפשר לעשות זאת בשלוש דרכים. אחת: בכביש החוף, בנסיעה של ארבע-חמש שעות. אפשרות שנייה: דרך אלמאלי (Elmali) בכביש 07-52 או 07-53; שניהם כבישי נוף יפים, היוצאים ממזרח וממערב לקאש ומטפסים צפונה.
אפשרות שלישית: הפלגה מקאש לאנטליה דרך קקובה, פניקה (Fenike), אולימפוס, פאסאליס וקמר עם עצירות בחופים בודדים ובאתרים שונים. שלושה-ארבעה ימים.
