בקצה צוק שחור, כחמישים קילומטר מטרבזון, תלוי מנזר סומלה. מספרים כי מלאכים הביאו את האיקונין של מריה, שצייר הקדוש לוקאס, מאתונה אל הרי זיגאנה. שני נזירים שמצאו אותו בנו את הכנסייה
 |
| מנזר סומלה, שמורכב מכמה מבנים, יושב במעין מדף על צלע הר. הנוף הנשקף מפה חלומי | צילום: דובי טל |
בביקור במנזר סומלה (Sumela Manastiri), האתר החשוב ביותר במחוז טרבזון, תוכלו לצפות באדריכלות המנזרים הביזנטית, לפתוח צוהר להיסטוריה של האזור ולעלוץ למראה יפי הנוף הנשקף מהמקום.
המנזר, שמורכב מכמה מבנים, שוכן במיקום חלומי, במעין מדף על צלע הר. והמיקום, לפחות לפי המסורת, אכן התחיל בחלום: מריה הקדושה התגלתה בחלום לנזיר ברנבאס, שחי במאה הרביעית לספירה, והורתה לו לחפש מערה עם מעיין, להקים במקום כנסייה ובה לשמור את האיקונין שלה. לאחר חיפושים מצא ברנבאס, יחד עם אחיינו סופרוניוס, מקום שהתאים לבקשה. ושם, בגובה של כ-1,200 מטר מעל פני הים, הם ייסדו את הכנסייה. גרסה אחרת מספרת כי מלאכים הביאו את האיקונין של מריה, שצייר הקדוש לוקאס, מאתונה אל הרי זיגאנה (Zigana). שני הנזירים מצאו אותו ובנו את הכנסייה.
כך או אחרת, לאחר ייסוד הכנסייה נבנה המנזר, שכבר מימיו הראשונים היה מוקד עלייה לרגל, ובשיאו חיו בו בסביבות 1,500 נזירים. המקום נקרא "גבירתנו של ההר השחור"
(Panaghia Toumela), ובשפת המקום – סומלה (Sumela). הצבע השחור מתייחס, כך אומרים, לצבעו הכהה של ההר, אבל גם לצבע דיוקנה של מרים באיקונין ההיסטורי.
הדעה המקובלת היא שהאתר נבחר מפני שהיה מבודד ובטוח, שכן הוא מתנשא לגובה 270 מטר מעל לערוץ הנחל שלמרגלותיו. מיקומו הקרוב לנתיב הסחר החשוב שהוביל לאיראן, בין טרבזון והים השחור לבין גימישחנה (Gümüşhane), העניק לו חשיבות אסטרטגית רבה.
נסיכי קוֹמְנֵנוֹס, שושלת עצמאית של נסיכים יוונים שהתנתקו מהקיסרות הביזנטית, שלטו במאות ה-13 וה-14 בנסיכות הים השחור, שבירתה טרבזון. הם הפכו את המנזר למרכז דתי בכנסייה היוונית-אורתודוכסית, והמלכים אלכסיוס השני והשלישי הוכתרו במנזר. תקופת שלטונו של אלכסיוס השלישי נחשבת לתור הזהב של סומלה, ומספרים שמשם הוא צפה בליקוי החמה של שנת 1361. בתקופתו חשבו להשתמש בסומלה ובמנזרים אחרים כמגדלי איתות שיעבירו הודעות לטרבזון בעתות סכנה באמצעות משואות. גם העות'מאנים, ששלטו בטרבזון מ-1467, שמרו על מעמדו של המנזר, אך פקחו עין מחשש שתתבצע בו פעילות פוליטית נגדם.
המאה ה-17 היתה תקופת זוהר נוספת בתולדות מנזר סומלה. עולי רגל רבים הגיעו אליו – מפשוטי עם ועד פטריארכים, כולל פטריארך ירושלים. המנזר התעשר ונציגיו אספו כספים עבורו ברחבי העולם היווני-אורתודוכסי.
המנזר, שרוב שרידיו הם מהמאות ה-13 וה-14, הוא גדול בהרבה ממה שנשקף לצופה מלמטה: הוא בן חמש קומות וכולל 72 אולמות, חדרי עבודה ותאי תפילה, שאותם מעטרים קישוטים וציורים מתקופות שונות, אך הוא לא פתוח למבקרים.
אל הכנסייה שבמערה, המוקדשת לבתולה, דווקא מותר להיכנס. היא מעוטרת בציורי קיר יפהפיים, ומצבם טוב ממצב הציורים שבחוץ. אחד מהם מתאר את טקס הכתרתו של אלכסיוס השלישי. ליד הכנסייה תוכלו לראות בריכה שמתמלאת ממעיין הנובע מסלע. האמונה בדבר סגולות הריפוי של המים הקדושים הביא לכאן לא מעט מאמינים, שעלו לטבול בבריכה.
בסוף המאה ה-19 התחילה תקופת שפל בסומלה. המקום ננטש בשנת 1923, הוזנח ונגרם לו נזק רב. שרפה גדולה, שהתחוללה במנזר ב-1930, גרמה נזקים גדולים לבניינים רבים, לספרים ולכתבי יד. פרויקט השיקום נערך במקום כבר 15 שנה, ורשמית הוא אמור להסתיים בסוף שנה זו, אלא שעל פי מצב המבנים וציורי הקיר, המלאכה תימשך עוד שנים.
המנזר נמצא בתחום הפארק הלאומי אלטינדרה (Altindere), 54 קילומטר מדרום לטרבזון. כדי להגיע אליו צריך לנסוע מטרבזון 31 קילומטר דרומה לעבר העיירה מצ'קה
(Maçka). משם ממשיכים, לפי השילוט, עוד 23 קילומטר בדרך הררית יפה שמגיעה עד למגרש החנייה שלפני המנזר. אל המנזר אפשר לעלות ברגל בשביל העובר ביער, או להמשיך ברכב עד לפתחו. אם אחד מהחבורה יתנדב להוריד את הרכב לכניסה לאחר הביקור במנזר, יכולים האחרים ליהנות מירידה נעימה בשביל. מטרבזון יש תחבורה ציבורית שמגיעה עד למנזר.
כתב: חיים קרופך
