ימים 2-1: סלוניקי היפה
 |
| כפרי הזגוריה הם קבוצה של כפרים מבודדים בהרי פינדוס, שנהנו מזכויות יתר תחת השלטון העות'מאני | צילום: ברוך גיאן |
המסלול נפתח בטיול בסלוניקי, בירת חבל מקדוניה, שמגיעים אליה בטיסה מתל אביב לאתונה, וממנה בטיסת פנים לנמל התעופה של סלוניקי, הנמצא כ-13 קילומטר ממזרח לעיר. אחרי ההתארגנות במלון, כדאי לצאת לשיטוט ראשון בעיר: הטיילת שלאורך חוף הים, המגדל הלבן וכיכר אריסטוטלוס היפה. אחר כך ממשיכים לבילוי ערב ברובע קלמריה האלגנטי.
היום השני מוקדש כולו לסלוניקי ולאתריה, ממש כמו ביום הרביעי במסלול "אל המצוקים ועצי הדובדבן".
יום 3: פרוות על שפת האגם
יוצאים מסלוניקי מערבה, בכיוון אדסה (שאליה מגיעים בהמשך). הכביש מטפס על מצוק, חוצה מטעי תפוחים ודובדבנים, חולף על פני קצהו של אגם ורגוטיס, ופונה דרומה, במעלה ההרים. כביש צדדי מסתעף אל נימפאו – כפר מקדוני נאה ובו כמה בניינים מפוארים של סוחרים, מהקהילה הוולאכית (מיעוט דובר רומנית) שפרחה כאן במאות הקודמות.
הכביש חוצה מעגן הרים תלול וגולש אל האגן הסגור של קסטוריה, אחת היפות בערי יוון. תושבי העיר הציורית, הבנויה על חצי-אי הררי באגם רחב ידיים, מתמחים בייצור פרוות, זה מאות שנים שהם מייבאים מחוץ לארץ שאריות של פרוות, תופרים אותן למעילים משובחים, מייצאים את התוצרת, ומוערים גם לקליינטים רבים המגיעים מסרביה, מקדוניה, בולגריה ורוסיה, כפי שיעידו עשרות השלטים באותיות קיריליות.
במורד הדרומי מזרחי של חצי האי שרדו בתי מידות מרשימים מהמאות ה-17 וה-18, שבנו סוחריה העשירים של העיר. באחד מהם שוכן מוזיאון פולקלור מצוין, המשחזר בנאמנות את חיי הסוחרים העשירים במאות שעברו. בתים מסורתיים נוספים, וכן רבות מ-54 הכנסיות הביזנטיות של קסטוריה, נמצאים בחלק הגבוה של חצי-האי ובמורדו הצפוני. בתי הקהילה היהודית של קסטוריה, שחרבה בשואה, מילאו את השטח שבין כיכרות אומוניה ודולצו. בגינה הציבורית, בפינת הרחובות אייו אצנסיו ומררכיאס, מונצח זכר הקהילה במציבה קטנה.
אל תחמיצו את המראה הנשקף מהמנזר הקטן פרופיטיס איליאס שבפסגת חצי האי; מראה מרהיב של האגם וההרים סביבו, כולם מושלגים בחורף. אפשר גם להקיף את חצי-האי של העיר בכביש הצר, הנמתח בין עצי דולב ולבנה לאורך שפת האגם. את הטיול אפשר לגוון בהפסקת צהריים במסעדה שליד הכנסייה במחצית הדרך, אפשר גם להפליג באגם, מהמזח בחוף הצפוני, ליד שוק הדגים.
יום 4: אגמי פרספה, מול אלבניה
במרחק של כשעת נסיעה מצפון לקסטוריה, צונחים ההרים בתלילות אל צמד אגמי פרספה (Prespa), שהוכרזו ב-1997 כשמורת טבע. זאת, בזכות עשרות מיני העופות המקננים בהם – שקנאים, עגורים, אנפות ועוד. במזח שבקצה רצועת היבשה הצרה, המפרידה בין שני האגמים, אפשר לשכור סירה להפלגה קצרה אל הכפרון איוס אכיליוס, הבנוי על אי באגם הקטן. הכביש מסתיים בפסראדס, כפר דייגים שהיה אחד הגדולים באזור לפני שנות מלחמת האזרחים. בכפר יש חדרים להשכרה וטברנות דגים נעימות – בסיס מצוין לשיט באגם ולטיולים ברגל באזור הנידח, מול הריה הקודרים של אלבניה.
פלורינה, ממערב לאגמים, היא עיירה חביבה, שהייתה ב-1949 היעד האחרון להתקפת צבא המחתרת הקומוניסטית במלחמת האזרחים. העיר העתיקה, הציורית, בנויה משני עברי הנהר: ערבוביה של בתים תורכיים ישנים ובתי מידות של יוונים אמידים. אחרי הביקור בעיר ממשיכים דרומה, אל עיר המצוק וריה. בערב אפשר להצטרף למאות אנשי המקום ב"וולטה", טיול הערב המסורתי, בטיילת שלאורך המצוק.
ימים 5-6: אצבעות כלקידיקי
חלקו הראשון של היום מוקדש לשלוש "ערי המצוק" של מקדוניה: וריה, נאוסה ורדסה (ראו היום החמישי מסלול "אל המצוקים ועצי הדובדבן"). אחרי הביקור באדסה, ממשיכים בנסיעה לכיוון סלוניקי וחצי האי כלקידיקי, ללינה באתרי החוף נאה מודניה, ב"אצבע" המערבית של חצי האי.
היום השישי מוקדש לשלוש ה"אצבעות" של חצי האי כלקידיקי, ויסתיים בחופים המצוינים של אורנופולי (כמו ביום השישי של מסלול "אל המצוקים ועצי הדובדבן").
יום 7: עיר רומית ואמת מים תורכית
מיריסוס, שבבסיס ה"אצבע" של אתוס, נמתח צפונה כביש יפה, גבוה, ביערות שמעל נמל המכרות סטראטוני, לכיוון סטאוורוס, כפר חוף בצל עצי דולב גבוהים. שם הוא מתחבר לכביש סלוניקי –קוואלה. הכביש חולף על פני הר פנגאון (Pangeon), שבמורדותיו התגורר ההיסטוריון תוקידידס, בן המאה החמישית לפני הספירה.
היעד הבא הוא העיר קוואלה, היא ניאפוליס הקדומה, עיר הנמל ששירתה את הדרך הצבאית הרומית, ויה אגנטיה. ליד הנמל בולטת אמת מים רב קומתית, מימיו של הסולטן סולימאן המפואר, שהובילה אל העיר העתיקה של קוואלה: סבך של סמטאות צפופות, בתים תורכיים-מקדוניים ומבנים היסטוריים מעניינים; כמו האימרט, בית מחסה לעניים עטור כיפות. הבניין נתרם בידי מוחמד עלי, בן למשפחה אלבנית שעלה לגדולה בחצר התורכית עד שנעשה מושל מצרים ואבי השושלת, שהסתיימה במלך פארוק. הבית שבו נולד עלי, בקצה הדרומי של העיר העתיקה, משמש היום כמוזיאון.
אחרי הביקור בעיר מפליגים לאי תאסוס. מסיפון המעבורת נראים בים מגדלי הקידוח של שדה הנפט הימי היחיד של יוון.
יום 8: שיש וזהב
היום הזה מוקדש לאי תאסוס, שתושביו התפרנסו ממחצבות שיש וממכרות זהב. לימנאס, הבירה הירוקה, בנויה על חורבות העיר העתיקה והעשירה, שגלשה מהגבעות אל מפרץ הנמל. בסמטאות העיר נראים פה ושם שרידי העבר – אגורה מוקפת עמודים, מקדשים וקשת הניצחון שבנה הקיסר הרומי קרקאלה. במוזיאון העירוני מוצגים לוחות בכתב התראקי הקדום שטרם פוענח. גם מי שאינו ארכיאולוג מושבע ייהנה מסיור במעלה הגבעה, לאורך חומות העיר שהוקמו במאה החמישית לפני הספירה והשתמרו עד היום. מפסגות הגבעות נשקפת, הרחק במזרח, פסגתו הגבוהה של האי סמותראקי.
כביש באורך 80 קילומטר מקיף את האי. החוף המזרחי תלול, מיוער ויפה יותר, ולאורכו פזורים גם החופים הטובים, כמו כריסי אמודיה, למרגלות הכפר הציורי פנאיה. בהמשך נעלמים היערות בפתאומיות ונחשפים הרי השיש, חלקו הדרומי של האי חשוף, כתוצאה משריפות יער קשות. וילות מצועצעות, שנבנו למהנדסי מכרות מגרמניה, מקשטות את כפר הקיט לימנאריה שבחוף הדרומי. הכביש מלווה את החוף המערבי, בין חניוני קמפינג ובתי נופש, וחוזר לבסוף ללימנאס.
ימים 9-10: מאסלות השיש להר הקירח
הפלגה קצרה במעבורת מתאסוס מסתיימת במעגן קראמוטי, בחוף היבשת. חוזרים בכביש לקוואלה, וממנה עוקבים אחרי תוואי הדרך הצבאית הרומית – ויה אגנטיה. העיר החשובה הראשונה הייתה פיליפי, שנכנסה להיסטוריה בזכות קרב ענקים בשנת 42 לפני הספירה: ליד חומות העיר הובסו אז צבאות ברוטוס וקאסיוס – רוצחיו של יוליוס קיסר – בידי אוקטביאנוס ואנטוניוס. פיליפי הייתה גם תחנתו הראשונה באירופה של השליח פאולוס, שהטיף לנצרות בבית הכנסת המקומי.
באתר העתיקות, לצד כביש קוואלה-דראמה, שרדו שתי בזיליקות. מאחורי החורבות המרשימות שרדה משתנה ציבורית מרשימה מאותה תקופה, ובה כחמישים מושבי שיש.
דראמה היא עיר חקלאית נעימה, המשמשת מרכז לתעשיית טבק ועץ באזור. בין דראמה לגבול בולגריה מתנשא רכס פלקרו (Falkaro, "קירח" ביוונית), אשר כשמו לא כן הוא; אמנם, אינו מיוער כמו האולימפוס, אבל בהחלט ירוק ופורח. בחורף מכוסה ההר במעטה שלג כבד, הבקתה האלפינית הגדולה אייו פנוומה (Agio Pnevma) פתוחה בסופי שבוע חורפיים לשימושם של גולשי הסקי. במורדות הרכס מתגוררים הסרקצאני – שבטי רועים נודדים, שנשותיהם לובשות בחגים שמלות רקומות, אקזוטיות למראה.
בשעות הערב מתמקמים בסלוניקי.
למחרת מסתיים הטיול בחבל מקדוניה כפי שהתחיל, אבל הפוך – בטיסה לאתונה, ומשם לישראל.
