קורנוול היוותה השראה לסופרים רבים. אותם נופים ואתרים נמצאים שם גם כיום, מצפים למטיילים בעקבות הרומנים של קנת גרהאם, דפני דה מוריאה ואחרים. מ"הרוח בערבי הנחל" ועד "אוספי הצדפות"
 |
| לנד'ס אנד |
כתבה: ד"ר ויטלא ארזי
"'ועכשיו', אמר הזר חרישית, 'אני שוב יוצא לדרך ארוכה ומאובקת, דרומה-מערבה עד לעיר החוף האפרורית… בצלע הצוק התלול על יד הנמל. שם אתה עומד ומביט למטה מפתח בית אפלולי על מדרגות של אבן… ובסופן פיסה מנצנצת של מים כחולים. סירות קטנות… צוחקות בצבעים עליזים… דגי הסלמון מקפצים על גלי הגאות, ולהקות של אלתית מבזיקות על פני המזח קרוב לחופים; וממש על יד החלונות, כל היום והלילה, לאט גולשות ספינות בדרך לים הפתוח או למעגן. לשם מגיעות אוניות מכל ארצות הים" (מתוך "הרוח בערבי הנחל" מאת קנת גרהאם; פורסם במקור ב-1908; תרגום: יעל רנן, אדם מוציאים לאור, 1986).
בדבריו אלה של עכברוש הים – המספר את תולדות מסעותיו, כולל ביקוריו בקורנוול ובדבון – מתאר קנת גרהאם (1932-1859) את חלקת נהר פוי (Fowey) המשתרעת בין העיירה פוי ללרין (Lerryn). הפלגה לאורך נהר הפוי, עד לכפר הזעיר גולנט (Golant), שמצפון לעיירה פוי, היא ששימשה השראה לקטע שצוטט לעיל.
גרהאם, יליד סקוטלנד, היה ידיד קרוב של סופר מפורסם אחר: סר ארתור קווילר קוץ' (Sir Arthur Quiller Couch), המוכר בכינויו "קיו" ("Q"). גרהאם הרבה לבלות את חופשותיו אצל ידידו בפוי, ואף נישא בכנסייה המקומית. תיאורי הנהר, החורש והצמחייה ב"הרוח בערבי הנחל" שאבו את יופיים הפואטי מנופי קורנוול. כשמטיילים בפוי כיום, שטים במעלה הנהר ושבים וקוראים את תיאוריו של גרהאם, אפשר לתמוה האמנם חלפה כמעט מאה מאז כתיבתן של שורות אלה.
לנוח על זרי דפנה
סופרים רבים כתבו על קורנוול ונופיה (עוד על כך בספרו של Peter Stanier, Cornwall's Literary Heritage, Twelveheads Press, 1992), אבל הסופרת המפורסמת ביותר ששאבה את השראתה ממחוז קורנוול היתה דפני דה מוריאה
(Daphne du Maurier; 1989-1907), מחברת הרומן "רבֶּקה" (Rebecca; פורסם במקור ב-1938; תרגום: פנחס לנדר, הוצאת מסדה, 1954), הנפתח במשפט: "אמש חלמתי כי חזור חזרתי למנדרלי".
דה מוריאה, שנולדה בלונדון, בילתה את רוב שנותיה בקורנוול, ואף הקדישה למחוז ספר
(Enchanted Cornwall, Penguin, 1989). משפחתה רכשה את בית פריסייד
(Ferryside), הצופה על נהר פוי. הבית נמצא באזור בודיניק (Bodinnick), בגדה המזרחית של הנהר, ובו חיברה דה מוריאה את הרומן המצליח הראשון שלה, "הרוח האוהבת" (The Loving Spirit, 1931), הפורש את חייה של משפחת בוני סירות מקומית.
רבים מ-38 הספרים והרומנים שכתבה הושפעו מיפי הטבע של קורנוול, מההיסטוריה שלה ומהטיפוסים האנושיים האופייניים לאזור. ב"פונדק ג'מייקה" (Jamaica Inn, 1936) יצרה דרמה המבוססת על מיתוס המבריחים.
בבולוונטור (Bolventor) שברמת בודמין (Bodmin), צפונית לפוי, נמצא פונדק ג'מייקה עצמו, ובו חדר-מוזיאון קטן, המוקדש לדה מוריאה. הפונדק פתוח בכל ימות השנה, והכניסה אליו חופשית.
מעבר לכביש נמצא מוזיאון "המבריחים מפונדק ג'מייקה של דפנה דה מוריאה" (Daphne du Maurier's Smugglers at Jamaica Inn), המציג בצורה תיאטרלית סצינות מספריה, וכולל תצוגה מרשימה בנושא ההברחות באזור.
טלפון: 86250-1566-44
כדי להגיע לפונדק ג'מייקה, נוסעים מפוי צפונה, בכביש 9623B (המתאחד בשלב מסוים עם כביש 8623B) עד העיירה בודמין, שם פונים בכיוון צפון-מזרח, בכביש 03A, שמצידו הצפוני (השמאלי) נמצא הכפר בולוונטור (עוד על בודמין ודה מוריאה בספרו של Martyn Shallcross, Daphne du Maurier Country, Bodmin, Bossiney Books, 1987).
מטבע הדברים, גם בעיירה פוי עצמה יש אתרים הקשורים בדה מוריאה, ובהם מרכז ספרותי, המוקדש לסופרים שחיו במקום. בחודש מאי מתקיים בו פסטיבל דפנה דה מוריאה לספרות ולאמנות.
טלפון מטה הפסטיבל: 77477-1566-44
ממערב לפי הנהר (Estuary; מונח זה מתייחס לשפך נהר בעל צורת משפך, שבזמן גאות חודרים דרכו מי הים אל הנהר) פוי נמצאת אחוזת מנאבילי (Menabilly), שב-1943 עברה להתגורר בה דה מוריאה. מנאבילי היוותה השראה לאחוזת מנדרלי של מקסים דה וינטר ב"רבקה".
בספרה "המפרץ של הצרפתי" (Frenchman's Creek, 1941) תיארה דה מוריאה את גורלו של פיראט רומנטי. הרומן נטוע בנופי הבראשית של נהר הלפורד (Helford), הזורם דרומית לעיירה פאלמות' (Falmouth). המפרץ עצמו (Frenchman's Creek) נמצא בחצי האי ליזרד, שמדרום-מערב לפוי. המפרץ, המסתעף משפך הנהר אל הים, מוקף סבך עצים, המושך אליו עופות רבים.
כדי לבקר במקום, צריך להגיע תחילה לכפר הלפורד, הקרוי על שם הנהר העובר בסמוך לו. מפוי נוסעים בכיוון צפון-מערב בכביש A3082, ההופך בהמשך לכביש A3083, שממנו פונים מערבה בכביש A390. אחרי טרורו (Truro) פונים בכיוון דרום-מערב, בכביש A39, שממנו פונים מערבה בכביש A394. מעט לפני הלסטון (Helston) פונים דרומה בכביש B3297, שממנו פונים מזרחה בכביש B3293. כביש חסר מספר, היוצא מכביש B3293, מוביל צפונה, אל הכפר הלפורד, שלגדת הנהר. מחנים את המכונית בכפר, והולכים ברגל אל המפרץ.
הנה כי כן, זהו המגדלור
המגדלור, ששימש השראה לאחת הסופרות החשובות בראשית המאה העשרים – וירג'יניה וולף (1941-1882) – נמצא בסמוך לעיירה סנט אייבס (St. Ives), בחוף המערבי של קורנוול. בבעלות משפחתה של וולף היה בית טלנד (Talland House), הנמצא ברחוב הנושא שם זהה, בעיירה סנט אייבס.
כדי להגיע לסנט אייבס, חוזרים מהלפורד לכביש B3293, שבו נוסעים מערבה. פונים צפונה בכביש A3083, וממנו מערבה בכביש A394. פונים בכביש A30 בכיוון צפון-מזרח, וממנו פונים צפונה בכביש A3074, המגיע עד סנט אייבס.
במשך כ-15 שנה (1896-1881) נהגה משפחתה של וולף לבלות חופשות ממושכות במקום. בית טלנד צופה ישירות אל מגדלור גודרווי (Godrevy), הניצב על אי סלעי, הנושא שם זהה, והנמצא במפרץ סנט אייבס. בבגרותה חזרה וירג'יניה וולף לעיירה, וביומניה אף תיעדה בהתרגשות את ביקוריה במקום (עוד על כך בספר Peering through the Escallonia: Virginia Woolf, Talland House and St. Ives, מאת Marion Dell, Cecil Woolf Publishers, 1999).
אמנם יצירת המופת "אל המגדלור" (To The Lighthouse, 1927; תרגם: מאיר ויזלטיר, "סימן קריאה", 1975) מתרחשת באי סקיי (Skye) שבאיים ההברידיים (Hebrides), מול חופי צפון-מערב סקוטלנד, אולם תיאורי הבית והנוף לקוחים בלי ספק ממפרץ סנט אייבס:
"ג'יימס הביט במגדלור… הצריח, נוקשה וזקוף. יכול היה לראות שהוא מפוספס בשחור ולבן… הנה כי כן, חשב ג'יימס, כזה הוא המגדלור שראית כל השנים הללו מעבר למפרץ; מגדל נוקשה בראש סלע עירום"
("אל המגדלור", עמ' 194, עמ' 211)
המראה שתיארה וולף מנקודת התצפית בבית טלנד מוסתר היום על ידי הבניינים שהוקמו מאז, אך הבית קיים, ואת המגדלור עצמו אפשר לראות בבירור מכף גודרווי (Godrevy Point) שבצפון-מפרץ סנט אייבס.
ניחוח של רוח מלוחה
בנוסף לסופרים ולספרים המוזכרים לעיל, היוותה קורנוול השראה ליוצרים רבים נוספים, ובהם תומס הארדי (Thomas Hardy), ד"ה לורנס (D.H. Lawrence) ואחרים.
אבל אי אפשר לחתום מבלי להתייחס לסופרת רוזמונד פילצ'ר (Rosamunde Pilcher, ילידת 1924), שספריה "אוספי הצדפות" (The Shell Seekers, 1987; תרגום: הדסה הנדלר, ספריית מעריב, 1991), "ספטמבר" (September, 1990; תרגום: עלינא ארשטיין, הוצאת שלגי, 1991), "השיבה הביתה" (Coming Home, 1995; תרגום: עדי גינצבורג הירש, הוצאת מודן, 1998) ו"היום הקצר של החורף" (Winter Soltice, 2000), נקראים על ידי מיליונים בכל רחבי העולם. פילצ'ר, שהתגוררה שנים רבות בקורנוול, מתארת בספריה את הלנדס אנד (Lands' End), את סנט מוז (St. Mawes), את פנזנס ואת ניולין (Newlin).
עלילות ספריה של פילצ'ר מתרחשות בעיירה הדמיונית פורתקריס (Porthkerris; בצד המזרחי של כף ליזרד, בסמוך לקצה של כביש B3293, יש חוף יפה הנושא את השם פורתקריס, ובו פועל מרכז צלילה). פנלופי, גיבורת "אוספי הצדפות", השבה לביתה ב-1984, ארבעים שנה לאחר שעזבה אותו, מצרה על שפורתקריס השתנתה והתקלקלה בשל גלי התיירים השוטפים את המקום. ועם זאת היא מודה:
"שום דבר לא יוכל לשנות לעולם את השטף הכחול המשיי והנפלא של המפרץ… או את הערבוביה המבלבלת של רחובות ובתים מרועפי צפחה שהוליכו מטה באי סדר, כלפי שפת המים. השחפים עדיין מילאו את השמים בצרחותיהם, לאוויר היה עדיין ניחוח של רוח מלוחה… והסמטאות הצרות דמויות המבוך של העיירה הישנה היו מבלבלות כפי שהיו תמיד" ("אוספי הצדפות", עמ' 400).
______________________________________________
ויטלא ארזי – ד"ר לספרות אנגלית, ראש החוג לאנגלית במכללת אורות ישראל, אלקנה, ומלווה קבוצות דתיות ומסורתיות בסיורים לחו"ל בדגש ספרות, תרבות ואמנות
