ברובע החמישי, ההיסטוריה חיה ונושמת בכל אבן ופינה. כאן נולדה אוניברסיטת פריז, יש גם שלט רחובות מהמאה ה-14 ונהר שהפך לתת קרקעי. מסע בנבכי הזמן
| בית קפה בכיכר סן מישל. נקודת המוצא נעימה לטיול ברובע הלטיני | צילום: יואב שטרוג, ערגה אל-עמי |
כתבה: תרצה ולואה
הרובע הלטיני (Quartier Latin), הלא הוא הרובע החמישי, הוא אחד החלקים העתיקים ביותר בפריז. רק האיל דה לה סיטֶה (Île de la Cité), האי שבלב נהר הסן, יוּשב קודם לכן. בתקופה הגאלו-רומית, במאה הראשונה לפני הספירה, החלה פריז – שנקראה באותו זמן "לוטֶציה" (Lutetia) – להתפשט מהאי דרומה, אל מעבר לסן, וכך נולד הרובע הלטיני.
הרובע מכונה עד היום "הלטיני" משום ששפת ההוראה באוניברסיטה של פריז, שנוסדה כאן ב-1221, היתה לטינית. ברובע השתמרו רחובות ימי-ביניימיים רבים, שהברון אוסמן (Haussman) בן המאה ה-19, מי שעיצב מחדש את מרבית חלקי פריז, הותירם על כנם. למרות זאת, גילם של הבתים ברחובות אלה אינו עולה על 300 שנה.
העץ העתיק בפריז
נקודת המוצא שלנו היא כיכר סן מישל (Place Saint Michel), אשר תוכננה, כמוה גם שדרות סן מישל (Boulevard Saint Michel), על ידי אוסמן. מהכיכר הולכים מעט דרומה, ופונים שמאלה (מזרחה) ברחוב סן סבֶרֶן (Rue Saint Séverin) – מוקד תיירות, ובו מסעדות יווניות וצפון-אפריקאיות, וגם מסעדת פלאפל ישראלי.
ממשיכים מזרחה, וחוצים את רחוב דה לה ארפּ (Rue de la Harpe; "רחוב הנבֶל"), שהיה מובלעת יהודית בימי הביניים. הרחוב, הקרוי על שמו של הנבל של המלך דוד, שימש, עד לפתיחתן של שדרות סן מישל, כעורק החיים המרכזי באזור. מעט הלאה מימין נמצאת כנסיית סן סברין (Église Saint Séverin) הגותית, שראשיתה במאה ה-13, ומרבית חלקיה נבנו במאה ה-15. ראוי במיוחד לציון גן המנזר הנאה הצמוד לה (הכנסייה פתוחה לביקורים; כדי לבקר בגן המנזר, יש לבקש את רשותם של אנשי הכנסייה).
ממשיכים מזרחה, ומגיעים לרחוב סן ז'אק (Rue Saint Jacques), הקארדו הרומי העתיק, שהפך בימי הביניים לחלק בנתיב הצליינים לסנטיאגו דה קומפוסטלה שבספרד.
ממשיכים מזרחה ברחוב גלאנד (Rue Galande), ואחרי זמן קצר מבחינים משמאל בכנסיית סן ז'וליין לה פּוֹבְר (Église Saint Julien le Pauvre), אחת הכנסיות העתיקות בפריז. בסמוך לכנסייה, בלב הגן הקטן שלה, הקרוי כיכר רֶנֶה ויוויאני (Place René Viviani), ניצב העץ העתיק ביותר בעיר. העץ, שנבט ב-1601 הובא מווירג'יניה וניטע כאן במאה ה-18.
בעקבות סופרים ואמנים
פונים שמאלה (מערבה) ברחוב דה לה בּוּשְרי (Rue de la Bûcherie), שבמספר 37 בו נמצאת חנות הספרים המפורסמת Shakespeare & Company.
חוזרים דרך הגן שבכיכר רנה ויוויאני, וממשיכים דרומה, עד לרחוב פוּאר (Rue du Fouarre; "רחוב המספוא"), שבו פונים בכיוון צפון-מזרח. זהו המיקום המקורי של האוניברסיטה של פריז, שפעלה בתקופה במאות ה-13 וה-14 תחת כיפת השמים. בתקופה זאת, הסטודנטים נהגו לשבת על ערימות מספוא שהונחו על האדמה, ואילו המרצים, שהידועים שבהם היו סנט תומס מאקווינאס ודאנטה, לימדו כשהם ניצבים על "שולחנות חמור" (לוחות הנשענים על רגליים תומכות).
ממשיכים אל רחוב גלאנד. במאה ה-13 השתרע כאן, בינות לכרמים, בית קברות יהודי. בית עלמין יהודי אחר, שבו נקברו עשירים, היה בצומת של שדרות סן מישל ושדרות סן ז'רמֶן (Boulevard Saint Germain), דרומית-מערבית לרחוב גלאנד. בקיר של בית מספר 42 ברחוב גלאנד יש תבליט אבן מהמאה ה-14, המתאר את הקדוש ז'וליין ואשתו, המסייעים לישו לחצות את נהר הסן. זהו שלט הרחובות העתיק ביותר שהשתמר בפריז.
הולכים ברחוב גלאנד מזרחה וחוצים את רחוק לַגְראנג' (Rue Lagrange). ממשיכים מזרחה ברחוב דה טרוּאָה פּוֹרט (Rue des Trois Portes; "רחוב שלושת השערים"), ואז שמאלה (צפונה) ברחוב פרדריק סוֹטוֹן (Rue Frédéric Sauton) – מובלעת ציורית ובה כמה בוטיקים אתניים, גלריות ומסעדות הפזורות בינות לעצים עתירי הצל.
במאה ה-17 היתה חבויה בסמטת מוֹבֶּר (Maubert), רחוב זעיר ללא מוצא המתפצל מזרחה מרחוב פרדריק סוטון, מעבדה, שבה רקחה המרעילה הסדרתית הידועה לשמצה, המרקיזה דה בְּרינְוויליֶיה (Brinvilliers), את השיקויים שבאמצעותם הרגה כמה מבני משפחתה, ובהם אביה. היא לא הצליחה להרעיל את בעלה, בין השאר הודות למאהב שלה, שלא רצה להתחתן איתה, ולכן חיבל בנסיונות הרצח שביצעה. כאשר נתפסה לבסוף, נשרפה בעודה בחיים בכיכר דה גרֶב (Place de Grève), הלא היא הכיכר של בית העירייה (Place de l’Hôtel de Ville) של ימינו, שם הועלו בעבר על המוקד הנידונים למוות.
מוזיאון לתולדות הפשע
פונים שמאלה (צפונה) ברחוב מֶטְר אלבֶּר (Rue Maître Albert), ומשם ימינה (מזרחה) לאורך מזח מונטבֶּלו (Quai de Montebello), ומיד ימינה (דרומה) ברחוב דה בּיֶיוור (Rue de Bièvre), שבבית מספר 22 בו התגורר נשיא צרפת המנוח מיטראן. כאן זרם בעבר נהר בייוור, העובר כיום בערוץ תת קרקעי.
הנהר הזה, שערוצו התחיל מחוץ לפריז וזרם דרך הרובע ה-13 שמדרום לרובע הלטיני, הצטיין בעבר במימיו הנקיים. החל מהמאה ה-15 התפתחה באזור תעשייה של צביעת בדים, ומאוחר יותר בתי אריגה לגובלנים.
בראשית המאה העשרים כיסו את הנהר – העובר, כאמור, גם ברובע הלטיני – במשטחי אבן, והוא הפך לתעלת ביוב תת קרקעית.
כשממשיכים ברחוב דה בייוור דרומה, מגיעים לכיכר מובֶּר (Place Maubert), שם נערך בימים שלישי, חמישי ושבת בבוקר שוק מזון ססגוני. מחלקהּ המערבי של הכיכר פונים שמאלה (דרומה) אל רחוב דה קארם (Rue des Carmes). בסמוך חבוי מוזיאון מרתק ולא ידוע, המוקדש לתולדות הפשע בעיר: מוזיאון המשטרה (Musée de la Préfecture de la Police). כתובת: 4 Rue de la Montagne Sainte-Geneviève
חוזרים ברחוב דה קארם צפונה, ופונים שמאלה (מערבה) ברחוב די סוֹמראר (Rue du Sommerard). חוצים את רחוב סן ז'אק, וממשיכים מערבה, עד בית קלוני (Hôtel de Cluny), שהוקם במאה ה-15. כיום פועל בו המוזיאון הלאומי של ימי הביניים (Musée National du Moyen Age)בין השאר מוצגים בו שטיחי הקיר המפורסמים, "הגבירה וחד הקרן", והשרידים של המרחצאות הרומיים של לוטציה. בספטמבר 2000 נחנך בפינת שדרות סן מישל ושדרות סן ז'רמן – מול המקום שבו שכן בעבר בית הקברות היהודי שהוזכר לעיל – גן ציבורי שעוצב בסגנון ימי הביניים.
המוזיאון הלאומי של ימי הביניים
כתובת: 6 place Paul Painlevé
אתר אינטרנט
ממשיכים דרומה, עוברים בכיכר פֶּנלֶבֶה (Painlevé), ומגיעים לרחוב דֶז אקול (Rue des Écoles). במספר 49 בו נמצאת מסעדת בַּלזאר (Le Balzar), שבה אכלו ושתו דורות רבים של אינטלקטואלים מהגדה השמאלית. פונים מערבה ברחוב דז אקול, ובפנייה השנייה דרומה ברחוב שאמפּוֹליוֹן (Rue Champollion), הזרוע בבתי קולנוע מובחרים. זהו מעוזם של חובבי הקולנוע של הרובע הלטיני, שבו מקרינים סרטים ישנים ומשובחים.
מסעדת בַּלזאר
כתובת: 49 rue des Ecoles
טלפון: 33-1-43541367
אל הפנתיאון
חוזרים צפונה לרחוב דז אקול, שבו הולכים מזרחה. פונים בפנייה הראשונה דרומה ברחוב דה לה סורבון (Rue de la Sorbonne). במספר 12 בו נמצאים החצר והקאפלה של הסורבון, יצירת הפאר של למרסיֶיה (Lemercier), בן המאה ה-17. רבים מזהים בטעות את הסורבון עם אוניברסיטת פריז. לאמיתו של דבר, הסורבון הוא רק אחת היחידות המרכיבות את האוניברסיטה, מעין קולג'. בקאפלה נמצא קברו של הקרדינל רישלייה, שר החצר של לואי ה-13. הקאפלה פתוחה לקהל רק כאשר מוצגות במקום תערוכות.
ממשיכים דרומה, ופונים שמאלה (מזרחה) ברחוב קוּגָ'ה (Rue Cujas), המוביל אל הפנתיאון (Panthéon), המקום שבו טמונים גיבורי האומה, ובהם רוסו, וולטר, ויקטור הוגו וזולא, וגם אשה אחת – מארי קירי.
הפנתיאון
טלפון: 33-1-44321800
אתר אינטרנט
מומלץ לבקר גם בכנסיית סנט אטיין די מוֹן (Église Saint Étienne du Mont) היפה, הנמצאת מאחורי הפנתיאון. בכנסייה הזאת נמצאים שרידיה המקודשים של זֶ'נֶבייב (Geneviève), הפטרונית הקדושה של פריז, וגם העוגב העתיק ביותר בעיר.
ממתחם הפנתיאון ממשיכים מזרחה ברחוב קלובי (Rue Clovis), וממנו פונים ימינה (דרומה) ברחוב דקארט (Rue Descartes), שבו התגוררו בעבר המשורר ורלן (Verlaine) והסופר האמריקאי ארנסט המינגוויי (בבית מספר 39). ממשיכים דרומה, עד שרחוב דקארט הופך לרחוב מופטאר (Rue Mouffetard). בחלקו התחתי (הדרומי) פועל שוק מזון ססגוני, הנערך בכל ימות השבוע, למעט ימי שני.
אחרי ביקור (ואולי גם קניות) בשוק, אפשר לחזור צפונה, אל כיכר קוֹנְטרֶסקארפּ (Place de la Contrescarpe). כאן, בלב השכונה, מסתיים המסלול שלנו ברובע הלטיני. אחרי שעות של הליכה ברגל, תוכלו להתרווח בבתי הקפה לה שוֹפּ (La Chope) או לה קונטרסקארפ (La Contrescarpe), ללגום משהו ולחוש את האווירה השוררת במקום.
תרצה ולוּאָה היא היסטוריונית וסופרת המתמחה בפריז. כתבה בין השאר את סדרת המדריכים Around and About Paris, ואת הערך "פריז" ב-Encyclopedia Encarta. מרצה על פריז בכל רחבי העולם, ועובדת עבור רשתות טלוויזיה ורדיו בינלאומיות (BBC, PBS, The Travel Channel) ועיתוני נסיעות ותיירות.
