מסע בין קניוניה הטבעיים של פרובאנס מזמן לא רק את שפעת הנוף, האגמים, הנהרות והכפרים התלויים על ההרים, אלא גם מסעדות, ידועות כאלמוניות, שכולן מגישות מנות מופלאות
 |
| עצי דובדבן וערמון מלווים את הנהר בחלקו הנמוך של קניון הארדש | צילום: נפתלי הילגר |
כתבה: רחל גרא
מי שכבר היה בפרובאנס יודע, שהדמיון בין פרובאנס לגליל הוא חיצוני בלבד. הים הוא אותו הים (התיכון), ההרים מנוקדים בעצי זית עתיקים, העיזים לוחכות את השיחים הקוצניים, מזג האוויר דומה, ועל הצלחות מככבים עגבניות, חצילים, קישואים, בשר כבש ושמן זית, כמובן. כמו בבית? ממש לא.
טאפנאד עם הרוח
נקודת המוצא שלנו היא בירת החבל, העיר מרסיי. ניסע ממרסיי בכיוון דרום-מזרח, בכביש 559D, שממנו מסתעפים כבישים נטולי מספרים, המובילים אל חופי הים התיכון. הכביש מגיע אל קאסיס (Cassis), עיירת דייגים שבה נמל ישן ומזח עמוס רשתות, וגם כיכר ציורית, שכמעט תמיד תימצא בה חבורת גברים קולנית בעיצומו של משחק הפטאנק. התרווחו בכסאות הקש בבית הקפה שבשולי הכיכר, כשכוס פאסטיס בידכם.
אם לפתע מתחילים משבי רוח צפוניים ואימתניים להכות בעצים, חלונות ותריסים נטרקים ברעש והכיכר ננטשת בבת אחת, מוטב להיכנע מראש למיסטראל ולהיכנס לאחת המסעדות שבעיירה. בקאסיס הקטנה תמצאו מסעדות רבות שכמה מהן זכו לציון מכובד במדריך גומיו. למשל מסעדת רומאנו (Romano), שבה תוכלו להתנחם במבחר מתאבנים מקומיים כמו רטטוי עדין, ממרח זיתים שחורים (טאפנאד – Tapenade), דגיגי סרדינים טריים קלויים בחמאה, וכמובן – בויאבס (Bouillabaisse), הלא הוא מרק הדגים הנפלא, שגרסת מרסיי שלו (זו המבוססת על דגי הראסקאס בעלי הבשר הקשה) היא שטבעה את שמו. המפה הכחולה שעל שולחנכם תתמלא בצלחות צהובות גדושות בשרצים ורדרדים ובנתחי דגים, שבצידן כלי יפהפה (מגס), מלא במרק אדמדם שריח ים נודף ממנו, וגם סלסילת לחם פריך, לצורך ניגוב יסודי. כל אלה מחליקים במורד הוושט בעזרת יין רוזה מקומי שמחירו, כמו מחירה של כל הארוחה, אינו קורע כיסים.
כתובת: 15 quai Jean Jacques Barthelemy
טלפון: 33-4-442010816
אגב, אם הכתוב בתפריט אינו ברור לכם, אל תהססו לשאול את המלצר. במרבית המקרים תיענו בחיוך, מה גם שהדרך הטובה ביותר להכרת מטבח היא בעזרת המלצות מקומיות.
לה שנסון דה לה ורדון
התדמית הגלילית הרגועה של פרובאנס מתפוגגת לחלוטין כשעולים בדרכים המובילות אל הקניונים הנפלאים שבלב ליבו של החבל. קניוני פרובאנס הם פלאי טבע בלתי צפויים, החופנים הפתעות מרנינות עין בכל עיקול.
במשך מיליוני שנים נחצבו קניוני פרובאנס בסלעי הגיר על ידי הנהרות, הזורמים מההרים בדרכם אל הים. נהר הוורדון חצב את הקניון הגדול, העמוק והמוכר ביותר. כדי להגיע אליו, יוצאים מאקס-אן-פרובאנס (Aix-en-Provence) מזרחה, בכביש N7 הרחב והנוח, עד שמגיעים לסן מקסימין (Saint Maximin). מסן מקסימין ממשיכים בכיוון צפון-מזרח, בכביש D560, עד ברז'ול (Barjols). כביש D560 מצטלב עם כביש D554, שבו פונים שמאלה (צפונה).
נוסעים בכביש D554 צפונה, עד טאוורן (Tavernes). מטאוורן פונים צפונה, בכביש D71, המגיע בסופו לכביש D13, שגם בו נוסעים צפונה. בסופו מתחבר כביש D13 עם כביש D11, שבו נוסעים תחילה בכיוון צפון-מזרח, ולאחר מכן בכיוון צפון-מערב, עד ריאֶה(Riez). מכאן ממשיכים בכיוון צפון-מזרח, בכביש D952, עד מוסטיה-סנט-מארי (Moustiers-Sainte-Marie). מכאן קרובה הדרך לקניון הוורדון: נוסעים בכיוון דרום-מזרח, בקטע המפותל של כביש D952, ובדרך חולפים על פני סכרים, העוצרים את מי הנהר ויוצרים אגמים גדולים ותכולים.
קניון הוורדון רחב (יחסית לאחרים) ובו נקודות תצפית הממוקמות לאורך הכביש, בדיוק במקום הנכון, וגם שבילי הליכה, למי ששמים את נפשם בכפם ומעזים לרדת – בעזרת חבלים וסולמות – אל המים. האוויר כאן צלול כשמן זית, האור מסנוור, והנוף נראה כלקוח מיבשת אחרת. בסופה של הדרך (הנמשכת כארבע שעות), מגיעים למוסטיה-סנט-מארי, עיירת חמודות, המושכת אליה אומני קרמיקה רבים. אלה מציירים – במכחול דק כשערה – בני כנף מעופפים ופרחים מעודנים על צלחות, מנורות חרס וכדים, שכוירו מהחומר הלבן שבמקום. לא רק כלי חרס (Faience) יפהפיים יש כאן, אלא גם מפלוני מים, כיכר מרוצפת באבנים וכנסייה שנבנתה במאה ה-12.
בצד המראות שובי העין יש במוסטיה-סנט-מארי גם מראות שובי חיך. למשל, מסעדת לה סאנטון (Les Santons), הנחבאת במגדל פעמונים מן המאה ה-12. אפשר להתרווח בה ליד חלונות גדולים, או במרפסת מלאה עציצים פורחים, וליהנות ממיטב הבישול המקומי. התפריט מבוסס על חומרי גלם כמו בשר טלה, פטריות כמהין, עשבי תיבול ושמן זית. לארוחת ערב, נסו מנת אספרגוס ברוטב כמהין, טרין ארנבת ב"רוטב פראי" עז טעמים, שוק טלה של סיסטרון (המפורסם ברכותו ובעסיסיותו) ברוטב טימין עדין, וגם בשר תרנגולת כפרית, שהותקן בדבש מבושם בלבנדר.
כתובת: Place de l'Eglise
טלפון: 33-4-92746648
בצהריים כדאי לפקוד את מסעדת לה רלה (Le Relais). יושבים כאן במרפסת המשקיפה על מפל מים קטן ונהנים מסלט פרובאנסאלי, המורכב מחסה פריכה, מעגבניות, מזיתים ומגבינת עיזים קלויה (Chevre Chaud); מצלעות כבש עסיסיות שטוגנו קלות; ומדג פורל ברוטב הולנדייז עדין. מסיימים במגש גבינות מקומיות.
טלפון: 33-4-92746610
מדד הנס(ד)ק
הוורדון הוא כאמור הקניון הגדול והמפורסם ביותר, אבל הקניון שחצב נהר נסק (Gorges de la Nesque) מעניין יותר. מגיעים אליו בכביש D942, היוצא מקרפנטרה (Carpentras). הכביש מסתלסל במעלה גבעות המכוסות בעצי זית כסופי עלים ובעצי מימוזה. האזור הנמוך בקניון מנוקד בכפרים מקסימים ובחוות, שבחלקן אפשר ללון (הן מכונות Chambre d'Hote), או רק לקנות מתוצרתן דבש בניחוח לבנדר וגבינות עיזים טריות וקשות, שריחן ממש משכר.
העלייה האיטית בכביש D942 לא מכינה את המטייל לנוף הפראי המתגלה אחרי ויל-סיר-אוזון (Villes-sur-Auzon). שלא כבקניון הוורדון, כאן לא הוקמו סכרים שיעצרו את מימי הנהר, ולכן לא נוצרו אגמים מלאכותיים. קירות אבן צחים ובוהקים סוגרים על הכביש, לעיתים עד כדי הצללה; הקניון צר ותלול מאוד, צמחייתו הדלילה כוללת שיחי לבנדר, ויש בו נקודות תצפית עוצרות נשימה. הכביש הצר, הסובב את הקניון, מתפתל על המצוקים כנחש עקלתון ומפחיד כמוהו, והנהר הכחול מתנוצץ כאבן ספיר בתחתית. מעל גובה של 1,000 מטר מעל פני הים, אין באזור כמעט כפרים, והתחושה היא של נוף קדומים נטוש.
תבשיל עם באגט בחצר
מקניון נסק ממשיכים בכביש D942, עד סו (Sault), בסביבות הר ואנטו (Mont Ventoux). מסו אפשר לנסוע בכביש D164, המוביל בכיוון צפון מערב, אל הר ואנטו עצמו, המוקף בהרים נמוכים יותר, ובהם כפרים תלויים. ביום יפה, אפשר לטפס אל הר ואנטו גם בכביש צר ותלול, כביש D974. אפשר גם לצפות עליו מבראנט (Brantes), אחד הכפרים התלויים הרבים שבאזור.
ממשיכים מסו צפונה, בכביש D942, וממנו פונים מערבה בכביש D72. בהמשך מתפצל כביש D72 לשני כבישים, ואנו נמשיך ישר (מערבה) בדרומי שבהם, כביש D40, המוביל לבראנט. השיטוט בין בתיו העתיקים של הכפר הזה ובסמטאותיו הצרות מרנין נפש. במרכז הכפר נמצאת מסעדה פשוטה חסרת שם, המציעה תבשילים ביתיים. כאן תוכלו לשבת בחצר מרוצפת, להשקיף אל העמק שלמרגלות הכפר ולצפות על הר ואנטו השחור, המתנוסס ממול. במסעדה אפשר ליהנות מסלט חסה ופרוסות גבינת עיזים קלויה, מתבשיל בשר ועגבניות עם באגט טרי ומיין אדום מקומי.
השמות על המשקופים
הקניון השלישי במסע שלנו הוא קניון הארדש (Ardeche), הנמצא בצפון פרובאנס. מגיעים אליו בנסיעה בכיוון צפון-מערב בכביש N7, היוצא מאוראנז' (Orange). הצמחייה משתנה כאן במפתיע: בחלקו הנמוך של הקניון יש עצי דובדבן וערמון, וככל שעולים, מידלדלת הצמחייה ומשתנה לשיחי סירה קוצנית ועשבים. הוסיפו לכך את העובדה שכביש D290 נכנס פעמים רבות לתוך הכפרים, ותבינו מדוע כדאי להמשיך דרומה לכיוון כביש D106, היוצא מפלוראק (Florac). מכאן נוסעים בכביש D907, המוביל לכיוון נהר הטארן, שהקניון שלו (Gorges du Tarn) הוא אולי המפתיע מבין כל הקניונים. יצויין כי נהר הטארן זורם מחוץ לפרובאנס, באזור לאנגדוק (Languedoc).
הקניון מתחיל בכביש D907 הרחב, והוא הולך ומצטמק ככל שעולים בהר, שבו פזורות נקודות תצפית רבות, המשקיפות על המים התכולים הזורמים למטה בניחותא. שבילי הליכה יזמינו אתכם לרדת אל הקניון עצמו, לשכור סירות קאנו כדי לשוט בנהר, או לטייל לאורכו בצל צמחייה ירוקה ודשנה. אחרי הסיור הרגלי, מטפסים חזרה וממשיכים בנסיעה איטית, בצד כפרים עתיקים ופונדקי דרכים. ואז, עיקול נוסף, והדרך יורדת אל הנהר, וממש בנקודה הבלתי הגיונית הזאת ניצבת לה טירת לה קאז (La Caze). מדובר בטירה, שההרים חולשים עליה ומי הנהר מאיימים להציפה בחורף. בעבר הרחוק התגוררה כאן משפחת אצילים, ששמות בניה חקוקים על משקופי הדלתות, וכיום זהו מלון דרכים מפנק. המקום מומלץ מאוד לנפשות רומנטיות, שלינה במיטת אצילים מחופה באפיריון – אחרי טיול ביער הערמונים שלאורך הנהר – קוסמת לליבם.
לאו דווקא מסעדות צמרת
אביניון, קרפנטרה, אוראנז' ואקס-אן-פרובאנס הן ערים יפהפיות, ששרידים רומיים פזורים בהן למכביר. אלא שדווקא מרכזי הערים, שנבנו בימי הביניים, תחת שלטון האפיפיורים, הם המעניינים יותר. במרכז קרפנטרה, למשל, לא הרחק מהקתדרלה ומבית העירייה הישן, נחבא בית כנסת מהעתיקים בצרפת. יהודים רבים חיו כאן בימי שלטון האפיפיורים (מהמאה ה-15 ואילך).
השיטוט ברחובות הצרים, בין בתי מידות עתיקים וכנסיות קטנות, יכול היה להימשך שעות ארוכות, אלא שדנדון פעמוני הכנסייה יזכיר לכם משהו: בצרפת, כמו בצרפת, נסו להיכנס למסעדה אחרי השעה 14:00 (או לחלופין אחרי 22:00), ותיתקלו במבט מלגלג, השמור לתיירים בלבד, שהרי המקומיים מכירים את החוקים – את ארוחת הצהריים אוכלים בין 12:00 ל-14:00. גם כאן, מסעדות לא תחסרנה, חלקן מתהדרות בניקוד מדריכים מכובד, ואחרות חסרות ניקוד ותואר, אך טובות לא פחות.
טירוף הטרופ
מקרפנטרה ממשיכים צפונה בכביש D7 (המתחלף ל-D8 אחרי בום-דה-וניס), אל אזור טריקאסטן (Tricastin). אזור זה מתייחד בפטריות כמהין, ובו כרמים ויקבים נודעים, כמו אלה הנמצאים בעיירה שאטונף-די-פאפ (Chateauneuf-du-Pape), "הארמון החדש של האפיפיור". בעיירה, שהיין המפורסם נקרא על שמה, אפשר לבקר ביקבים העתיקים המייצרים את היינות המיוחדים לאזור – יינות מורכבים (עד 13 זנים), שטעמם עז מאוד.
למי שיחפצו לעמוד על טיבו של הפלא הזה – הכמהה של פרובאנס – שמחירו מרקיע שחקים, מזומנות הרבה אפשרויות. אפשר להגיע לטירת רושגיד (Rochgude), מבנה אימתני הנמצא על כביש D8. הטירה, שבה התגוררו בעבר נכבדי הכנסייה, נהרסה במאה ה-16, בקרב עקוב דם בין הפרוטסטנטים לקתולים, ונבנתה מחדש במאה ה-18. כרבים מארמונות צרפת וטירותיה, הפך המקום למלון מפואר, ובו מסעדה המציעה את מיטב המאכלות, מתובלים בנדיבות בכמהין מגוררות ושלמות, ובמחיר שאינו שווה לכל נפש.
חבל פרובאנס אינו גדוש בהמוני מסעדות שזכו לשלושה כוכבי מישלן או לדירוג המרבי במדריך גומיו (19 נקודות), כמו חבל בורגונדי, למשל, אבל גם כאן אפשר למצוא כאלה, ולא מעט. בין המסעדות הללו – מסעדתו של ז'אק שיבואה, מסעדת La Bastide Saint-Antoine בגראס (Grass); זו של ז'אני גלז, מסעדת La Bonne Etape בעיירה שכוחת האל שאטו-ארנו (Chateau-Arnoux), לא הרחק מסיסטרון (Sisteron); מסעדתו הוותיקה של רוז'ה ורז'ה, מסעדת Moulin de Mougins שעל חוף הים, בריביירה; וגם מסעדת Moulin de Lourmarin, בכפר לורמארן – מסעדתו של השף אדוארד לובה.
בכל המסעדות הללו, שבהן יש להזמין מקום לארוחת הערב מראש, אפשר להתענג עד בלי די, אבל דווקא בפרובאנס, הפשוטה והעממית יותר, כדאי לטעום מתבשיליהם של אלה שעדיין לא הגיעו לצמרת. יתרון נוסף טמון בעובדה, שהמחירים הנהוגים אצל השפים הללו לא יביאו אתכם לפשיטת רגל.
יין שאטונף לבן ועדין ילווה את המנות הראשונות: גלילת דג סול, ממולאה בירקות שורש, הניצבת כארובה במרכזה של צלחת; מרק דגים, המדיף ניחוח זעפרן; כבד ברווז צלוי מעט, מונח על מצע רטטוי מצויר כפרח. כמנת ביניים תוכלו לקבל כאן כיסון בצק דקיק במלית תרד, ורביולי גבינת עיזים ברוטב עגבניות.
ואם מתחילים בשאטונף לבן, ממשיכים בשאטונף אדום, שהולך מצוין עם פילה בקר צלוי, המוגש עם ירקות שורש ארומטיים, וארנבת שחומה ברוטב עשבי תיבול ירקרק, המנוקד בזהרורי עגבניות. בסוף הארוחה תגיע מכת החסד בדמות קציפת יין נפלאה (זביונה) עם פירות יער סביבה, ומאפה "אלף עלים" (Mille Feuille) עם קרם לימון בליקר – סיום נאות להרפתקה קולינרית עשירה בתפאורה טבעית, כמו שרק פרובאנס מסוגלת לספק.
רחל גרא – ציירת וקרמיקאית העוסקת גם בכתיבה קולינרית
