הכובשים השונים ששלטו בה הותירו באיסטנבול כנסיות, מסגדים וארמונות, שרבים מהם הפכו ברבות הימים למוזיאונים הגדושים בממצאים ארכיאולוגיים בפסיפסים ובפרסקאות מרהיבים
כנסיית איה סופיה (Aya Sofya; "החוכמה הקדושה" בתורכית) היא אולי האתר המזוהה יותר מכל עם איסטנבול. המבנה, שהיה במשך תקופה ארוכה הכנסייה החשובה ביותר בעולם הנוצרי, מושך אליו זרם מבקרים, נוצרים ולא-נוצרים כאחת. רבים באים לכאן כדי לצפות בכיפה, הנראית כאילו היא נושאת את עצמה; להתבונן בפסיפסים המרהיבים, שבהם מצוירות דמויותיהם של ישו, המדונה וקיסרים ביזנטיים שונים; ולתחוב את אצבעם בעמוד הבוכה.
מאז שהסתיימה בנייתה במאה השישית לספירה סבלה הכנסייה מכמה רעידות אדמה ועברה מידו של כובש אחד למשנהו. במהלך הדורות הטביעו בה את חותמם אדריכלים ואמני קליגרפיה בני לאומים שונים.
קיסר ביזנטין יוסטיניאנוס הראשון (565-482) הוא שיזם את הקמתה. הכנסייה, שנבנתה על חורבותיהן של שתי כנסיות שנהרסו, נחנכה בסוף שנת 537 – כמעט שש שנים לאחר שהחלו בהקמתה. את המבנה תכננו שני האדריכלים האנטוליים, אנטמיוס מטרלֶס (Anthemius of Tralles) ואיזידור ממילטוס (Isidorus from Miletus), ובהקמתו עסקו 10,000 פועלים. חומרי הבניין הובאו מכל רחבי האימפריה הביזנטית.
הכנסייה, שהיתה קודם לכן אורתודוקסית, הפכה בשנים 1261-1204 לקתולית, אבל לאחר מכן שבה להיות אורתודוקסית. ב-1453 כבש מחמט השני את קונסטנטינופול, והפך את הכנסייה למסגד. בתקופתו נבנה הצריח ניצב בחלק הדרומי-מערבי של המבנה. במאה ה-16, בימי שלטונו של סולימאן המפואר, הוסיף אדריכל החצר סינאן (Sinan) למבנה את הצריח הניצב בצד הצפוני-מזרחי של המבנה. שני צריחים נוספים נבנו בסוף המאה ה-16, בתקופתו של הסולטן מוראד השלישי.
בשל האיסור האיסלאמי על הצגת דיוקנאות באתרי פולחן, אחרי הפיכת הכנסייה למסגד, כוסו פני הדמויות שבפסיפסים בשכבה דקה של סיד. מאוחר יותר, במאה ה-18, סוידו גם שאר חלקי הדיוקנאות. דמויות הפסיפס המרהיבות נחשפו שוב רק ב-1932, וב-1935 הוכרז האתר כמוזיאון.
הפסיפסים המעטרים את כנסיית איה סופיה נוצרו בתקופות שונות. נראה שמעבודות הפסיפס המקוריות, שקישטו את הכנסייה עם חניכתה במאה השישית, לא נותר זכר. בתקופה האיקונוקלטסית (842-728), שבה הורה קיסר ביזנטיון על הרס הדיוקנאות בכנסיות, נהרסו ככל הנראה גם הפסיפסים שעיטרו את כנסיית איה סופיה. הסצינות מחיי ישו ומריה, המתוארות בחלק מעבודות הפסיפס ששרדו במקום, נוצרו כנראה רק אחרי שנת 842, לאחר שהוסר האיסור על קביעת איקונין בכנסיות. מוזיאון איה סופיה נמצא ב-Sultanahmet Meydani.
טלפון: 90-212-522-1750.
שעות הפתיחה: מדי יום, פרט לימי שני, 16:00-9:00. הכניסה בתשלום.
ארמון מהאגדות
ארמון טופקאפי (Topkapi Sarayi; "ארמון שער התותח"), שהביקור בו מותיר טעם של סיפורי אלף לילה ולילה, שימש במשך כמעט 400 שנה כמעונם של הסולטנים העות'מאניים. המבנה הראשון במכלול הוקם ב-1468 בימי מחמט השני. הוא הורחב בתקופתו של סולימאן המפואר, נשרף ברובו ב-1665 ושופץ בידי מחמט הרביעי. ב-1855 העתיק הסולטן עבד-אל מג'יד הראשון את משכנו לארמון דולמבחצ'ה, שנבנה בסגנון אירופי על גדת הבוספורוס, וכך איבד ארמון טופקאפי את תפקידו כמעונם של שליטי האימפריה העות'מאנית.
בארמון יש ארבע חצרות, שלא הכל היו רשאים להיכנס אליהן. ההרמון, מבוך של כ-300 חדרים, נמצא מאחורי מגדל הצדק, הניצב בנקודה הגבוהה ביותר בארמון. בנייתו של ההרמון החלה באמצע המאה ה-16, והוא שימש למגורי המשפחה המלכותית. אמו של הסולטן שלטה בפועל באזור שבו התגוררו נשות הסולטן, המשרתות והסריסים.
במטבחי הארמון אפשר לראות את אוסף כלי החרסינה הסינית, ששימש את המשפחה המלכותית. לכלים הללו יוחסה היכולת לשנות את צבעם כאשר הם באים במגע עם מזון מורעל. אחד החדרים בארמון שימש במקור כמגדנייה, שבה הוכנו כל "המתוקים", והוא שוחזר במלואו. אפשר גם להתרשם מה"דיואן" – חדר המועצה האימפריאלית.
ארמון טופקאפי נמצא בסולטנאחמט. טלפון: 90-212-5120480. שעות הפתיחה: מדי יום, פרט לימי שלישי, 16:30-9:00, ובקיץ מאוחר יותר. הכניסה בתשלום. בהרמון שעבור הכניסה אליו יש לקנות כרטיס נוסף, ניתן לבקר רק בליווי מדריך.
