מאיה / עבר – העולם האבוד

מעל לג'ונגלים שבצפון מציצים ראשי פירמידות ומסגירים את מיקומה של טיקאל, אחת מערי המאיה המרתקות ביותר. סיור של רוח, טבע, תרבות ועבר מפואר בין פירמידות ומקדשים בגואטמלה הקלאסית

כתב: שמואל שאול

מכל ערי המאיה הגדולות והמפורסמות, נבנתה אחת עמוק בתוך יער הגשם הטרופי: טיקאל
(Tikal). מראה הפירמידות הגבוהות, הפורצות את קו היער, הוא בלתי נשכח ומושך המוני מטיילים לאתר. רבים מהם מקדישים לטיקאל יום אחד ועורכים סיור רק בחלק קטן מהאתר הארכיאולוגי. אבל האתר שווה ביקור מקיף יותר, של יומיים-שלושה לפחות, שכן עד מהרה מבינים שמדובר במקום רב ממדי.
באחד הממדים מגלים כי מעבר לפירמידות המפורסמות, טיקאל היא מקום מצוין לצפרות. כדי לצפות במגוון הגדול והצבעוני של ציפורי יער הגשם, פשוט נעמדים על ראשה של אחת הפירמידות. בנוסף, יער הגשם הטרופי והשבילים המסודרים מציעים למטייל בטיקאל סיור מרתק בדגש בוטני, ועם קצת מזל פוגשים גם בעלי חיים שונים, ובמיוחד קופים. גם לעוסקים בהתבוננות רוחנית יש מה לחפש כאן: טיקאל היא מוקד עלייה לרגל ואחד ממרכזי הרוח החשובים ביותר של מרכז אמריקה.
בסופו של דבר, לא משנה אם אתם חובבי טבע, תרבויות עתיקות או רוחניות – המרחבים העצומים והוד הקדומים של טיקאל מספקים הזדמנות מיוחדת לקחת פסק זמן מהרעש והלחץ של העולם המודרני, ולרוות קצת מנוחה ושקט בעולם ירוק וקסום.

אלה תולדות
לטיקאל היסטוריה רבת שנים, החל במתיישבים הראשונים, שהגיעו 700 שנה לפני הספירה, ועד לתור הזהב בתקופה הקלאסית המאוחרת – 900-600 לספירה. בתקופתו של המלך יאח מוש שוק (250 לספירה) התרחבה העיר ונהפכה למרכז שלטוני ודתי גם יחד, ובשנת 553 היא נכבשה על ידי ממלכת קאראקול (Caracol, דרום-מערב בליז של ימינו). לשיאה הגיעה טיקאל בתקופת השליט שכונה "אדון קקאו", ששחרר אותה מעול הכיבוש בסוף המאה השביעית. למעשה, הוא ויורשיו בנו בה את רוב המבנים שרואים היום (מתוך 4,000 המבנים שידוע עליהם נחשף חלק זעיר בלבד). בסוף המאה התשיעית נטשו את המקום בפתאומיות כל תושביו, מסיבה שהחוקרים מתקשים לפענחה.

העולם על פי המאיה
כדי להבין את הרעיון העומד מאחורי מקדשי הפירמידות באתר, כדאי לדעת משהו על הסמלים והאמונות של בני המאיה. הם חילקו את המרחב הקוסמי לשלושה עולמות: העולם האמצעי, הוא עולם האדמה, העולם שבו אנו חיים; העולם של מטה, שהוא עולם השאול החשוך והמפחיד, ובו תשעה מדורים; והעולם של מעלה, עולם האלים, שבו 13 רקיעים. כל נשמה, כך האמינו חלק מבני המאיה, חייבת לעבור את תשעת מדורי השאול בטרם תעלה לרקיעי השמים.
אל החלוקה האנכית של המרחב הקוסמי מצטרפת חלוקת אופקית – לארבע רוחות שמים, שלכל אחת מהן ניתנו צבע ומשמעות. המזרח – אדום כצבע השמש העולה ומסמל התחלה חדשה; הדרום – צהוב כצבע השמש בצהרי היום, ומסמל את העבר הרחוק ואת רוח האבות; המערב הוא שחור כצבע הלילה, ומסמל את המוות ואת הסוף, ואילו הצפון הלבן מסמל את העולם האזוטרי והלא נודע. המרכז הוא ירוק, ובו יושב "עץ העולם", הוא עץ הסייבה (Ceiba), המשמש סמל לאומי בגואטמלה.
את עץ הסייבה פוגשים כבר בכניסה לאתר: הוא מתנשא מעל קו היער לגובה שישים מטר. מיקומו מדגיש כי בשביל תושבי המקום, טיקאל היתה מרחב אוניברסלי ולא מטרופולין מקומי.

לעמוד במרכז העניינים
מעץ הסייבה מתפצל השביל לכמה כיוונים. אם בוחרים בסיור מקיף – כדאי לפנות שמאלה לעבר פירמידה מספר 6, הידועה גם כמקדש הכתובות. בטיקאל יש מיעוט יחסי של כתובות על בניינים, אך מקדש הכתובות יוצא דופן: יש בו כתובת ארוכה בראש הפירמידה ומסביב למבנה, המעידה כי הפירמידה נבנתה בשנת 766. אם בחרתם לוותר על מקדש הכתובות (או לאחר שביקרתם בו), המשיכו עם השביל עד לגב של פירמידה מספר 1. טיפוס קצר אל הכיכר הגדולה מגלה שטיקאל נבנתה על גבעה הצופה על סביבותיה, וכי הכיכר שמה אותנו במרכז העניינים: מוקפים בפירמידה מספר 1 במזרח, באקרופוליס הצפוני, בפירמידה מספר 2 במערב ובארמון הדרומי.
במרכז הכיכר מסודרות בשורה אבנים מלבניות, ולפניהן אבן מזבח עגולה. רוב האבנים הן מהתקופה הפוסט-קלאסית, ועליהן כתובים טקסטים דתיים בכתב המאיה. מלבדן יש גם אבנים מהתקופה הקלאסית, והן עוסקות בכרונולוגיה. מתחת לאבנים נמצאו מנחות, כגון צדפים ועצמות.
סביב הכיכר המרכזית נמצאות שתי פירמידות (1 ו-2). הפירמידות שימשו את בני המאיה לצורכי קבורה ופולחן. מתחת לפירמידה מספר 1, שגובהה 44 מטר, קבור אותו "אדון קקאו". הפירמידה זכתה לכינוי "מקדש היגואר הגדול", לאחר שבקבר נתגלה שלד של יגואר מכוסה לבוש המורכב מ-180 חתיכות אבן ירקן (ג'ייד), תשעים חתיכות עצם מגולפות, וכן פנינים וכלים חדים ששימשו לפולחן הקזת דם בזמן טקס הקבורה.
פירמידה מספר 2 היא הפירמידה הקלאסית היחידה שאיננה בנויה מעל לקבר. היא זכתה לכינוי "פירמידת המסיכות", וגובהה 38 מטר. למרות השיפוע כדאי לטפס לראשה (ובדרך תתמהו, מן הסתם, מדוע בני המאיה, שהיו נמוכי קומה, תכננו מדרגות כה גבוהות). לאחר מאמץ קצר אך מייגע מגיעים למפלס הקטום, נקודה מצוינת לישיבה ולהתבוננות בקומפלקס הכיכר המרכזית המשתלב ביער הגשם.

מדרגות לרקיע
מפירמידה מספר 2 נרד בזהירות במדרגות התלולות ונעלה לעבר האקרופוליס הצפוני, המורכב ברובו ממקדשים קטנים. אל תחמיצו את מסיכת הענק של אל הגשם צ'ק, הנמצאת בחפירה תת קרקעית. באחד הקברים החפורים בתוך הסלע מתחת לאקרופוליס התגלתה גופת כוהן, ואיתו שבעה אנשים שכנראה הוקרבו או נקברו חיים בזמן הלווייתו, יחד עם מנחות ובעלי חיים כמו צבים ותנין. במפלס הגבוה של האקרופוליס אנו נוגעים בשיפולי היער, וזה המקום לחפש שלושה מיני טוקנים, הבולטים במקורם הגדול ובצבעיהם.
לאחר סיור בארמון הדרומי מובילה הדרך לעבר פירמידה מספר 4, אך אנו נסטה ממנה ונפנה שמאלה אל "העולם האבוד" (בדרך יוכלו ההרפתקנים לטפס על פירמידה מספר 3). גם אם אתם מבקרים רק יום אחד באתר, אל תדלגו אל אזור זה. רוב התיירים לא מגיעים לכאן, וזו הזדמנות נפלאה לחוות את טיקאל יותר באינטימיות.
פירמידת "העולם האבוד" מתוארכת לתקופה הפרה-קלאסית, והיא העתיקה באתר. גובהה 32 מטר, ומארבע פאותיה מובילות מדרגות לראשה. בחפירות ארכיאולוגיות גילו שהיא בנויה על ארבע פירמידות פנימיות, שהקדומה שבהן מתוארכת ל-700 לפני הספירה. נראה שלפי האמונה, יש לחדש בכל תקופה את הלגיטימציה לקדושה ושליטה, שאותה קיבלו באמצעות בנייה מחודשת. אף שהטיפוס על הפירמידה נראה מלמטה לא בטוח, והמדרגות כאן שמורות פחות מאחרות באתר, כדאי לטפס לראשה. הנקודה שבה אנו נושקים לקו חופת היער היא הטובה ביותר בטיקאל לצפייה במגוון הציפורים: היער קרוב ונקודת התצפית מאפשרת מבט נפלא על המתרחש בו.
קומפלקס נוסף בתוך "העולם האבוד" הוא כיכר שבעת המקדשים. המקדשים הקטנים תוכננו כך שיהיה אפשר לחשב בעזרת זוויות קרני השמש הפוגעות בהם את ימי השוויון (שבהם אורך היום משתווה לאורך הלילה). מדריך מקומי סיפר לי שחבורת נזירים טיבטים, ששהתה במקום חמישה ימים, החליטה שזה המקום רב העוצמה ביותר באתר.

על גג היער
את סיורנו באתר נסיים בעלייה לפירמידה מספר 4. זו הפירמידה הגבוהה ביותר באמריקה הפרה-קולומביאנית – 64 מטר גובהה. היא בנויה מעל רמפה מלאכותית של עשרה מטרים, ולראשה מובילים שביל תלול ומדרגות. בעבר היה אפשר להגיע עד קצה הפירמידה; היום אפשר להגיע מפלס אחד לפני הסוף. גם מכאן המראה הוא עוצר נשימה: קצות פירמידות מציצות מעל חופת היער, אופק ללא גבול וירוק מלא בחיים. התצפית מופלאה אף יותר בזמן שקיעת השמש.
מפירמידה מספר 4 אפשר לחזור רגלית לכניסה או לתאם מראש עם כלי רכב שיגיע קרוב לשם דרך שביל עוקף. אם החלטתם להישאר בטיקאל יותר מיום, אפשר לבקר גם בפירמידה מספר 5 ובקומפלקסים רחוקים יותר. כך אפשר לערוך סיור מקיף יותר, להתמקד בצמחייה, בבעלי הכנף ובחיות אחרות, ובעיקר לשוטט בנחת ולהרגיש בשלום עם האדמה.

שמואל שאול – מנחה מסעות רוחניים בארץ ובעולם, עוסק בחוכמת האותיות והשפה העברית