יוון הגבוהה – בג'יפים וברגל

ימים 2-1: דלפי והמבול של זאוס

העלייה אל פסגת האולימפוס שמורה לבעלי הכושר שבין המטיילים. היוונים הקדומים יצרו להם אלים אנושיים למדי, בגובה העיניים והחסרונות של בני אדם; הם אמנם הושיבו אותם קרוב לעננים, אך בכל זאת על פני האדמה | צילום: ברוך גיאן

התארגנות מהירה והיי צפונה בג'יפ הדוהר, בכביש המהיר, בכיוון העיירה ליוואדיה ואתר העתיקות המפורסם בדלפי.. יורדים אל חוף הים ומתמקמים ללינה בכפר החוף הציורי גלקסידי: גיבוב של בתים לבנים במעלה גבעה, שבראשה ניצבת כנסיה.
ביום השני – דלפי, מרכזה הדתי של יוון העתיקה. זהו האתר הארכיאולוגי המרשים בארץ זו – גבוה במורדות התלולים של הרי פרנאסוס (Parnasso), מעל הערוץ הבוהק של נחל פליסטוס. כדאי להציץ במעיין קסטאליה, שם טבלו עולי הרגל במים הקרים, בתחום המקודש שבו הקימו ערי יוון מקדשים מפוארים ובמקדש אפולו שבלב האתר. לא לוותר על העפלה בשביל לאצטדיון שממנו נשקף נוף אדיר.
אחרי ביקור באתר ובמוזיאון המרתק, יוצאים בג'יפים במעלה הפרנאסוס המתנשא מעל דלפי. על פסגת ההר, מספרת המיתולוגיה, נחתה התיבה של דאוקאליון ואשתו פירה, אחרי המבול ששלח זאוס בגרסה היוונית של סיפור נוח. דרכים סלולות מובילות מהכפר אפטלופוס (Eptalofos) אל בקתה אלפינית ומספר מרכזי סקי; דרך עפר צדדית מסתיימת למרגלות פסגת ליאקורה (2,457 מטרים): העלייה המאומצת הסופית אל הפסגה (חצי שעה) מסתיימת בתצפית מרשימה אל מפרץ קורינתוס והרי הפלופונס. דרך סלולה יורדת מההר גם לארכובה, על כביש דלפי-ליוואדיה: כפר שוק גדול של פרוות כבשים, שטיחים וכיסויי מיטה. התיירים מציפים את הכפר בשעות אחר הצהריים; ויותר וגם מגדל שעון ציורי.
מעט מזרחה מארכובה מסתעף דרומה כביש צדדי אל מנזר אוסיוס לוקאס. זה אחד המנזרים הביזנטיים היפים ביוון, שנבנה המאה ה-11: גם מי שאינו מתרגש ממנזרים ביזנטיים יתרשם, מן הסתם, מציורי הקיר ומהאור המשתקף בפסיפסי הקיר, המוסיף גוון מסתורי לאווירה. אחרי יום גדוש, חוזרים לפנות ערב לטבילה בים ולהתרגעות ים תיכונית בבסיס שבגלאקסידי.

יום 3: כפרים נטושים בשוויץ היוונית
הרי אווריטניה – גוש הררי גבוה, מיוער וריק כמעט מתושבים, הם יעד מקובל לישראלים חובבי שממה וג'יפים. המסלול היום חוצה את ההרים, מחוף הים לקרפניסי (Karpenissi). הנתיב , העובר במדרונות המיוערים של הרי גיונה ווארדווסיה (2,400) מטר, מתחיל בכביש לאורך גדתו הצפונית של האגם המלאכותי מורנוס, ונמשך בדרכי עפר דרך כפרים נטושים כמעט. הכיוון הכללי מוביל אל הכפרים דומניצה וקריקלו. כאן עולים על הכביש צפונה, המתחבר אחרי 18 קילומטר לכביש מערבה לקרפינסי, עיר כעורה למדי, המשמשת בחורף אחד ממרכזי הסקי של יוון.
כביש צר מוביל מקרפינסי אל קוריסכאדס, כפר בלקני טיפוסי של בתי אבן ומרפסות עץ. כאן אפשר ללון באחד מבתי ההארחה המסורתיים ששיפץ ארגון התיירות היווני. הדרך ממשיכה אל צמד הכפרים מיקרו כוריו ומגאלו כוריו, והלאה אל הכפר פרוסוס, 37 קילומטר מקרפינסי, בלב האזור המכונה שוויץ היוונית. גם אם התיאור מוגזם, מנזר פנאייה פרוסיוטיסה (Panagia Prousiotissa) אכן ציורי למופת ומזמין חניה לצילום, ואולי גם ללינת לילה בכפר עצמו.

יום 4: יאנינה שלחוף האגם
דרך עפר טובה חוצה את הרכס מפרוסוס אל תרמו והעיירה החקלאית אגריניו, על הכביש הראשי פטראס-יאנינה. אם שבעתם דרכי עפר, תוכלו להמר על הכביש הטוב, החוצה את ההרים מקרפינסי מערבה, נושק לשולי האגם המלאכותי הגדול קרמסטה ומתפתל במורד ההרים עד אגריניו. שתי הדרכים עוברות באזורים שוממים כמעט מאדם, הנוף במורדות המזרחיים של ההרים מרשים ביותר.
הכביש הראשי מוביל צפונה לארטה, הבירה עתיקה של חבל אפירוס. התחנה הבאה היא העיר היפה יאנינה (או יואנינה, Ioannina) השוכנת בעמק הררי סגור לחוף אגם. מתמקמים ללינה בפרבר-עיירה פראמה (Perama) ויוצאים לסיור יסודי ברובע העתיק שבין החומות, בית הכנסת של הקהילה היהודית העתיקה, טיילת עצי הדולב שלחוף האגם והפארק שבלב העיר, תצפית מצוינת על העיר וההרים נפרשת מהאמפיתיאטרון העירוני שבמעלה המדרון. בשעות הערב אפשר לשוט לאי שבאגם, לארוחה רומנטית של דגים, צלופחים ורגלי צפרדעים, כולם ניצודו בנהרות אפירוס. 

יום 5: כפרי הצפחה ומערות השודדים
אחרי ביקור קצר במערת הנטיפים של פראמה, ממשיכים אל כפרי זגוריה – קבוצה של כפרים מבודדים בהרי פינדוס, שנהנו מזכויות יתר תחת השלטון העות'מאני וצברו עושר ונכסים. סגנון הבניה כאן מיוחד: בתי אבן, רעפי צפחה וסמטאות מרוצפות אבן – הכל אפור, מוזר וקודר במקצת.
מכביש יאנינה-קוניצה מסתעף כביש למומודנדרי, שהוא לדעת רבים היפה בכפרי זגרויה. דרך עפר נמשכת מכנסיית הכפר אל המנזר המהמם אייה פרסקווי (Agia Paraskeni), על שפת המצוקים האנכיים של קניון ויקוס האדיר. שביל צר ממשיך מהמנזר אל מערות ששימשו בעבר מקלט לקלפטס, חבורות הלוחמים-שודדים של יוון העות'מאנית. אל תחמיצו גם את נקודת התצפית הנהדרת ב"מרפסת הוויקוס", בקצה דרך עפר אחרת, מערבה מהכפר.
כביש צדדי מוביל לקבוצה אחרת של כפרים. בגיא ליד קיפי (Kipi) יש ריכוז של גשרי קשתות תורכיים מאבן, בדרכו לכפר היפה צפלובו (Tsepelovo). אם הזמן מאפשר, כדאי להציץ במנזר רוגובו (Rogovou) הסמוך, מהמאה ה-11. הכביש מסתיים בווריסוכורי, כפר קטן ומתפורר בלב היערות, למרגלות צוקים המתנשאים לגובה מאות מטרים. דרך עפר ממשיכה צפונה, אל עברו האחר של נהר האאוס.
צפונה ממונודנדרי, ליד הכפר אריסטי, יורד הכביש בפיתולים חדים אל נהר ווידומאטיס – המשכו האיתן של קניון ויקוס. בעברו האחר של הנהר מעפיל הכביש אל צמד כפרי צפחה יפהפיים, מיקרו פאפינגו (Papingo) ומגאלו פפינגו. ברקע מתנשאים הרים מוזרים, דמויי מגדלים, המכונים מגדלי פאפינגו. בשני הכפרים אפשר ללון – בבתים זגוריים משופצים שהוסבו לבתי הארחה מסורתיים, ובחדרים שכורים, זולים יותר. במפתיע, יש כאן גם כמה מסעדות יאפיות.
מעבר לנהר אאוס, המגיח מהרי פינדוס אל המישור בדרכו לאלבניה, שוכנת קוניצה – עיירת שוק בסגנון יווני-אלבני-תורכי, שצריחי מסגדים מוסיפים לה נופך מזרחי. עצי הדולב בכיכר המרכזית מסוככים על טברנה או שתיים, ובחנויות מוכרים פרסות לסוסים ומוצרי פרזול לרוכביהם.
החלק הקניוני של נהר אאוס, במבואות העיירה, הוא יעד לטיול ברגל, קצר ולא קשה, "לכל המשפחה". תחילת המסלול ליד גשר האבן התורכי בכניסה לעיירה. הולכים בדרך העפר על הגדה הדרומית של הנהר, עד סכר בטון ומפעל מים (חצי שעה). הדרך עוברת ביער סבוך של עצי אלון, לבנה, אשוח ואורן שחור, ומטפסת בזיגזגים תלולים אל מנזר סטומיו. מהצלב בחצר המנזר יש מבט מהמם על הנהר, הזורם ברעש בין קירות סלע זקופים בגובה אלף מטרים ויותר. אם המנזר סגור, כדאי לאלתר תצפית מהמשך השביל. ההליכה למנזר נמשכת כשעה וחצי בכל כיוון. 

יום 6: עבודות עץ, רקמה ונקניקים
כביש צר מוליך מקוניצה, לאורך נהר אאוס, אל הכפר פאדס (Pades) ומעמקי הרי פינדוס. אחרי דיסטארטו הופך הכביש לדרך עפר, החוצה את ההרים אל כפרים נטושים כמעט בצידם המזרחי. בפיליפי מצב הדרכים משתפר. פונים דרומה. בכיוון הכללי של פריבולי (Perivoli), וחוצים שוב את הרכס בדרך עפר אל וובוסה, על גדות האאוס ממש, בלב יערות אשוח צפופים. זה הראשון בכפרים שכוחי האל של מזרח הזגוריה, כמו אלטכורי ופלמבורארי (Flambourri).
אחרי שעות ארוכות של היטלטלות בדרכים נידחות, מגיעים למצובו (Metsovo), על הכביש הראשי מיאנינה. זהו ללא ספק היפה בכפרי הפינדוס, שתושביו, הוולאכים (מיעוט דובר רומנית), מתגוררים בבתים מסורתיים עם מרפסות עץ וגגות רעפים אדומים ואפורים. ברקע, מדרום מערב לכפר, מתנשאות פסגות ההרים המשוננות מעל יערות אשוחים צפופים. עשרות חנויות מציעות שפע עבודות עץ, רקמה ואריגה, גבינות ונקניקים. נשות מצובו שומרות בקנאות על תלבושות מסורתיות: שמלות רחבות וסינרים רקומים. זקני העיירה נראים בכומתה בלקנית שטוחה, חצאיות אלבניות ונעלי צרוכיאס עם פונפון, כשהם אוחזים במקל הליכה מגולף. הסובלאקי של מצובו – שיפוד עבה של בשר עסיסי, עשוי כהלכה על כירת פחם – הוא חלק חשוב בחוויית הביקור, מקובל לשטוף את המעדן בכוס יין אדום.
בית טוסיצה המפואר, אחוזתה של משפחת בנקאים אריסטוקרטית ממצובו, הוא היום מוזיאון נהדר, המשחזר את חיי האריסטוקרטיה במאות השנים שעברו ומשמר ריח של תקופה שחלפה. 

יום 7: המנזרים התלויים
הכביש ממצובו מזרחה חולף על פני רכבלי סקי אל מעבר ההרים קטארה (1,250 מטרים) ויורד ביערות מרשימים אל העיירה קלמבאקה. מעל העיירה מתנשאים הצוקים התלולים, שעליהם בנויים מנזרי מטאורה המפורסמים. מטאורה היא שריד חי לאדריכלות של שלהי התקופה הביזנטית. כבר במאה ה-19 נחשבו המנזרים ללא יותר מקוריוז תיירותי, כדי להקל על המבקרים הרבים, נבנו מדרגות לכל המנזרים (עד אז היו מעלים את המבקרים בסלים עשויים מחבלים קלועים.
אחרי ביקור במנזרים פוטוגניים כרוסאנו, ורלאאם ןאיוס סטפאנוס, חוזרים לקלמבאקה השוכנת מעל שפת מישורי תסאליה. חוצים את המישורים בכביש בכיוון לאריסה. מעט מצפון לעיר מסתעף מזרחה כביש, במורדות המערביים של הר אוסה, אל הכפר ספיליה (Spilia). דרך עפר מובילה מהכפר אל הבקתה האלפינית קנאלוס בגובה 1,600 מטר מעל פני הים. 

יום 8: הרים מיוערים ונחלים
הבקתה היא הבסיס להעפלה אל פסגת קיסאבוס (1,978 מטר). משכימים קום, בטרם יכסו ערפילי הבוקר את ההר, ומטפסים כשעה אל הפסגה, לתצפית אל היעד הבא, הר האולימפוס, המושלג כדבעי גם בתחילת הקיץ. חוזרים לבקתה באותו שביל וממשיכים בדרכי עפר, ביער צפוף, לטבילה מרעננת בחופי הכפר סטומיו.
הכביש המהיר מסלוניקי לאתונה חוצה את קניון טמבי, שדרכו פלשו ליוון צבאות בכל הזמנים – מהפרסים בשנת 480 לפני הספירה ועד הגרמנים במלחמת העולם השנייה. ביציאה המזרחית של הקניון, מול הצומת לאמבלאקיה הציורית, פונים ימינה לכפר גוני, וממנו לעיירה הכעורה טירנבוס, המפורסמת בזכות האוזו והציפורו (אוזו חריף במיוחד) המשובחים מתוצרתה.
הכביש ממשיך ומטפס צפונה, אל אלאסונה, עיירה נחמדה על גדות הנחל, שהיא בסיס אפשרי להעפלה במורדות המערביים של האולימפוס. מכאן אפשר לחצות את ההרים המיוערים מזרחה, אל העיירה ליטוכורו והטיול באולימפוס. זה, ללא ספק, שיא הטיול: נוף מרהיב, פסגות מכוסות שלג (בחורף ובאביב), אויר צח, יערות אירופיים ולינה בבקתה אלפינית נהדרת בחברת מטפסי הרים מכל העולם.
דרך טובה מטפסת מליטורכו במעלה ההר, חולפת על פניה למנזר הנטוש איוס דיוניסיוס ומסתיימת לאחר 18 קילומטר מיוערים בפריוניה (Prionia), שם יש מפל מים צוננים. שביל מסומן (E4) מתחיל במפל המים. לאחר שלוש שעות של הליכה ביערות עבותים של לבנה ואורן שחור, מגיעים אל הבקתה האלפינית הגדולה, ספיליוס אגפיטוס, הנקראת גם בקתה A. מכאן יש תצפית נפלאה על הים האגאי. 

יום 9: אל פסגת האולימפוס
ההעפלה לפסגת האולימפוס קשה למדי ושמורה רק לבעלי כושר, האחרים יוכלו ליהנות מבוקר של נופש בבקתה. משכימים לקום ומטפסים בשביל תלול (כשלוש שעות) אל סקאלה, שעל שפת מצוק אדיר בעומק 500 מטרים. מהלך חצי שעה דרומה מכאן נמצאת פסגת סקוליו (2,911 מטר), אך זהו טיול צדדי. הטיול העיקרי הוא בשביל מהאוכף ימינה, מאחורי הצוקים של קו הרכס, אל שיא האולימפוס – 45 דקות הליכה אל פסגת מיטיקס, בגובה 2917 מטר.
מהפסגה אפשר להמשיך אל מישור המוזות, מערת איתאקיסיון ועוד, המטיילים חוזרים בדרך כלל לבקתה, וממנה בשביל, קליל ונעים, אל הרכב המחכה בפריוניה. לאחר שעתיים של נסיעה בכביש המהיר דרומה, מגיעים אל עיר הנמל וולוס, וממנה כעשר קילומטר במעלה רכס פיליון אל הכפר פורטריה ללינה (ראו ביום הראשון של מסלול 1).

ימים 11-10: קפה על הרציף
היום העשירי לטיול יוקדש לחצי- האי פיליון, ההררי והמיוער. המסלול זהה ליום השני במסלול 1, וכולל טיול קצר ברגל ביערות, מהכפר צנגראדה לחוף דמוכארי. ללינה מומלצים בתי ההארחה המסורתיים בכפר היפהפה ויזיצה, בצידו המערבי של הרכס.
לפני הפרידה מחצי- האי הנפלא, ביום ה-11 לטיול, מומלץ לרדת לטבילה אחרונה בים באפיסוס 
(Afissos), בנוף ים תיכוני של עצי זית; מצפינים לוולוס, למנוחה קצרה באחד מבתי הקפה שברציף, ואלי גם לביקור חטוף במוזיאון הארכיאולוגי המצוין. לאחר כארבע שעות נסיעה בכביש המהיר מגיעים חזרה לאתונה ולערב סיום – ברובע פלאקה או באחד ממועדוני הרמבטיקה המצוינים שבעיר.