טבע / עיר טרופית יפה

כוחות הטבע התאחדו ליצירת תפאורה לאחת הערים היפות בעולם: מיקום נפלא בין רצועת חוף לבין הרים, ומזג אוויר טרופי שעושה רק טוב לצבע הירוק. להביט על העיר מגבוה, להלך בשבילים המתפתלים בתוך גני העיר ולהתענג על קצת שלווה

הר פאו דה אסוכר ( "לחם הסוכר"). אל פסגתו אפשר להגיע ברכבל, ומשם נפרשת ריו כמו על כף היד | צילום: יוסי מיכאלי

כתב: חיים קרופך

"אלוהים ברא את העולם בשישה ימים", טוענים תושבי ריו, "ואת היום השביעי הוא הקדיש לריו דה ז'נרו". שילוב של נתונים טבעיים יצר כאן את התפאורה לאחת הערים היפות בתבל. נתונים אלה השפיעו כמובן על התפתחות החי והצומח, אבל גם על הרכב האוכלוסייה ועל ההוויה האנושית. אפשר לומר את זה לגבי כל מקום, אבל בריו דה ז'נרו, כך נדמה, הטבע השפיע יותר. בזכותו של האקלים הטרופי, למשל, עוטים מדרונות ההרים יערות ירוקים והדורים המעטרים את העיר. האקלים גם מאפשר לתושבים לגדל גינות מרהיבות על מרפסותיהם, המשוות חן לנוף האורבני של ריו. אין ספק, יש להם ארץ טרופית יפה.
גם מבחינה גיאוגרפית יושבת ריו במיקום נפלא – בין רצועת חוף צרה הנמתחת לאורך האוקיינוס לבין רכסי הרים וגבעות. הרכס הקרוב ביותר לחוף, רכס הים (Serra do Mar), שולח שלוחות עד לקו המים ולתוך הים ממש, ושובר את רציפותה של רצועת החוף ליצירת מפרצים סגורים ויפים. לימים נבנו לאורך החופים שכונות העיר, וכל שכונה קרויה על שם החוף או המפרץ שעליו היא יושבת: פלמֶנגוֹ, בּוֹטַפוֹגוֹ, קוֹפאקבנה, איפנֶמה, לֶבּלוֹן וסאו קוֹנַרדוֹ.
כמה מהשכונות החלו להתפתח רק במאה העשרים, כאשר תושבי ריו פרצו מנהרות אל המפרצים הסגורים. לשכונות החדשות מבנה די דומה: הרחוב הראשון, הקרוב ביותר לים, הוא עורק התחבורה הראשי, הרחוב שאחריו הוא רחוב החנויות והעסקים, אחריהם באים כמה רחובות מגורים ולבסוף מסמן רכס של גבעות תלולות את גבולה של השכונה.

אשכולות צבעוניים מוארים
כמה מהאתרים המפורסמים ביותר של ריו הם מתנתה של הטופוגרפיה ליופייה של העיר. רכסי הגרניט הותירו צוקים מבודדים בתוך העיר עצמה, המתנשאים בהוד מעל סביבתם. כך נוצרו אתרים שהיו לסמליה של העיר: הר פאוּ אַסוּכּר (Pão Açúcar, "לחם הסוכר"), המתנשא לגובה 396 מטר, וקורקובאדו (Corcovado, "הגיבן"), 709 מטר גובהו, ששייך לרכס קריוקה (Carioca) החוצה את ריו.
כדי לזכות בתצפית פנורמית יפה על העיר, כדאי לעלות לפאו אסוכר ולקורקובאדו כאשר מזג האוויר נאה, האוויר צלול והראות טובה. אם בוחרים לטפס לפסגותיהם בשעות בין הערביים, עוטף את הנוף אור רך וזוהר של שקיעה ואפשר לראות את אורות העיר הנדלקים אל תוך הלילה.
ברכסים ממערב לריו נמצאים כמה מאתרי הבילוי הנלווים לעיר הגדולה, כמו הערים פטרופוליס (Petrópolis) ותרסופוליס (Teresópolis). אלו הן ערי קיט שמזג האוויר בהן קריר ונעים יותר מאשר בריו בשל מיקומן הגבוה (840 מטר ו-910 מטר בהתאמה). חוץ ממזג האוויר הטוב, מגלים המבקרים בהן יופי היסטורי ואדריכלי, מסלולי הליכה נעימים ונוף מרהיב עין.
מדרונות ההרים הסובברים את ריו או מבתרים אותה לאזורים מכסה צמחייה עשירה. שם מוקמות גם שכונות העוני, הפאבלות. מעבר למצב החברתי והתרבותי שהן מציגות, מוסיפות הפאבלות ססגוניות לחזותה של העיר. מרחוק, במיוחד בשעות הלילה, הן נראות כאשכולות צבעוניים ומוארים. זאת כנראה אחת הסיבות לכך שהן מוטיב נפוץ בעבודות אמנים ואומנים מקומיים, שאפשר לראות בכל שוקי ריו ובמיוחד ב"שוק ההיפים" של יום ראשון, המתקיים בכיכר ג'נרל אוסוריו (Praça General Osorio) במרכז איפנמה.
בשוק הססגוני ושוקק החיים שוררת אווירה עליזה ואפילו קרנבלית משהו. מחירי מציאה אין בו, אבל דוכניו מציעים מוצרים יפים ואיכותיים. המוכרים הם לא פעם האמנים והאומנים שמייצרים את חפצי הנוי השונים, וזאת הזדמנות טובה לשיחה ולהיכרות עם המקומיים.

כשהצלוב ימחא כפיים
אף שריו דה ז'נרו היא מהגדולות והצפופות בערי העולם, וסובלת מבעיות של זיהום אוויר ומים ותשתית אורבנית לקויה – היא מצליחה לשמור על נכסי הטבע והריאות הירוקות שלה. גם זה אחד מסודות קסמה.
מספיקה נסיעה קצרה באוטובוס עירוני כדי להגיע ליער טיז'וקה (Parque Nacional da Tijuca), מאתרי הטבע הירוקים והיפים של העיר. המפגש הפתאומי עם יער טרופי סבוך בלב מטרופולין סואן הוא מפתיע. אולי קשה להאמין, אבל היער השופע צמחייה טרופית וסוב טרופית הוא בכלל מלאכותי, חלקו נטוע וחלקו גידול משני של הצומח הטבעי.
סיפורו של היער מתחיל לפני מאתיים שנה, בימי המלך הפורטוגלי ז'ואו השישי. עוד לפני שהוכתר רכש יורש העצר את השטח, על מטעי הקפה שבו, ונטע בו צמחים מקומיים ומיובאים, כמו הג'קפרוט, עץ פרי ממזרח אסיה שזכה לפופולריות באזורים הטרופיים של אמריקה. בשנת 1961 כבר זכה יער טיז'וקה – הנחשב ליער העירוני הגדול בעולם – למעמד של פארק לאומי.
חוץ מצמחייה יש ביער כמה נקודות תצפית, שאליהן מגיעים בנסיעה לאורך הכביש העובר ביער, אחת מהן היא אלטו דה בואה ויסטה (Alto da Boa Vista) שנשקף ממנה נוף יפה. אל נקודות התצפית הללו כדאי לטפס בימים שמזג האוויר בהם נאה ובהיר. אוהבי לכת ימצאו ביער שבילים לטיולים רגליים, שעוברים לעתים ליד מפלי מים. הגבוה והמרשים במפלים הוא טאונאי (Taunay), שמימיו נופלי מגובה 35 מטר. במגרש החניה ליד המפל יש מפה כללית של היער, ובקרבת מקום יש מסעדה נחמדה, מקום נעים לפוש בו אם הלכתם קצת ברגל או להסתתר בצל קורתו מפני הגשם, שעשוי להפתיע את המטיילים בתקופת הקרנבל. היער הוא גם ביתם של עופות רבים (בין היתר יש בו כמה מינים של טוקנים) ושל יונקים (עצלן, למשל).
דרך מצוינת ליהנות מיער טיז'וקה היא בעלייה להר קורקובאדו – במשך כעשרים דקות מטפס קו רכבת הרים לפסגת ההר, בנסיעה שהיא מהחוויות המהנות ביותר שריו מעניקה למבקרים בה. בפסגת הקורקובאדו מתנשא מעל לעיר אחד הסמלים המובהקים של ריו: הפסל "ישו הגואל" (Cristo Redentor). ליצני העיר, הצוחקים על עצלותם המפורסמת של תושבי ריו, מספרים כי הצלוב עומד על ההר כשידיו פשוטות לצדדים משום שהוא ממתין: כאשר הקריוקה (תושב ריו) הראשון יתחיל לעבוד, הוא ימחא כפיים.

המלכה ויקטוריה והעצים הטורפים
עוד הזדמנות לברוח אל הטבע בלב לבה של העיר היא הגן הבוטני (Jardim Botânico), גם הוא פרי ייסודו של המלך ז'ואו השישי, ששם לו למטרה לרכז בריו צמחים טרופיים מברזיל וממקומות אחרים בעולם. היום זהו אחד הגנים הבוטניים הגדולים בעולם: הוא משתרע על שטח של כ-1,400 דונם ואפשר לראות בו אלפי מינים וזנים שונים של צמחים.
בגן מתקיימת פעילות מדעית – יש בו אוסף של כ-170 אלף צמחים, מעבדות מחקר וספרייה, אבל מה ששובה את עיניו ואת לבו של המבקר הם חלקי הגן השונים: שדרות מרשימות של דקלים מלכותיים, גן של סחלבים יפהפיים, ביתן מיוחד לצמחים טורפי חרקים ובריכה שבה גדלה "המלכה ויקטוריה", צמח המים בעל העלים הגדולים בעולם.
בגן הזה תיתקלו בחלקה שבה גדל עץ ברזיל (קרוב משפחה של החרוב והצאלון), עץ אדמדם כגחלת, שעל שמו נקראת המדינה. לאחר שהובא העץ לאירופה לצורך הפקת פיגמנט אדום, החלה ההתעניינות האירופית בברזיל. בגן יש עופות רבים ויונקים שונים (כמו מרמוסט ועצלן), ונוף מרהיב לכיוון הקורקובאדו, המתנוסס מעל לכל.
חובבי טבע ייהנו גם מביקור בגן החיות העירוני, שמחזיק בעלי חיים טרופיים, כמו עצלן, חוטמן, טמנדואה ואחרים. ועם זאת, הנושא שמייחד את הגן הוא דווקא בעלי הכנף שבו, ובעיקר התוכיים למיניהם. מי שלא מתכנן לנסוע לאזורים הטרופיים שבצפון המדינה, ביקור בגן הוא הזדמנות להכיר את עולם החי של ברזיל.