בקצה הצפון-מערבי של כרתים מזדקרים שני חצאי-אי אל תוך הים האגאי. אין ספק, חלק מהמקומות המוצלחים באי נמצאים על שתי אצבעות אלה וביניהן
 |
| גמבוסה. הפינה הצפון-מערבית של כרתים אינה מתוירת בצפיפות | צילום: צור שיזף |
כתב: צור שיזף
אל חצי-האי גמבוסה (Gramvoussa) אפשר להגיע בסירה מהעיירה קיסמוס
(Kissamos; המכונה גם קסטלי – Kastelli), אבל פשוט יותר לנסוע אליו בדרך היבשה. נוסעים מערבה מקיסמוס בכביש החוף הצפוני, ופונים ימינה בדרך צדדית המובילה לכפר קליוויאני (Kalyviani). מקליוויאני, הנמצא בבסיסו של חצי-האי גמבוסה, נמשכת דרך עפר צפונה, על צידו המזרחי של המצוק. הדרך מגביהה בהדרגה מעל הים, ואפשר לנסוע בה בזהירות בכל רכב, גם קטן מאוד. מעבר למפרץ קיסמוס אפשר לראות את האצבע המזרחית, המסתיימת בצפון בכף ספטיה (Cape Spanda).
אחרי שמגיעים לקצה של דרך העפר, שבקיץ חונים בה מכוניות שכורות וקטנועים, מתקדמים עוד מעט צפונה ועולים על ראשיתו של שביל, החוצה את הרכס לכיוון צפון-מערב (חצי שמאלה). הטיפוס ברגל לקו הרכס קצר ואינו קשה, אם כי השמש הקיצית כאן דומה בחומה לזו של ישראל. כובע, מים, משקפי שמש וסנדלים טובים יעזרו להתמודד עם צמחיית הבתה המכסה את המדרונות. מקו הרכס נשקף נוף הדומה מאוד לנבק שבסיני. איונים, חולות לבנים, לגונות, שפל רדוד ומופלא; מקום שרק מעט אנשים מגיעים אליו. השביל, שההליכה בו נמשכת כשעה, יורד אל המפרץ. כאן נמצאים כמה סלעים גדולים, שעשויים לספק מחסה וצל, ושתי מסעדות.
ברגל, עם הילדים, בין האיים
המקום מוצלח מאוד לזוגות ולמשפחות עם ילדים שאינם חוששים מהליכה של שעה לכל כיוון. אפשר לישון במקום בלילה, אבל צריך לזכור כי אין כאן מים, ואת ציוד הלינה (שק שינה וכדומה) צריך לשאת בהליכה. הלגונות הרדודות משמשות כמקום נפלא לשכשוך ולרחצה, ואפשר לטייל בשפל בין האיים.
מערבה לחצי-האי נמצא האי הזעיר גמבוסה, שאליו אפשר להגיע רק בסירה או ביאכטת תיירים מקיסמוס. האי היה אחד המאחזים הוונציאנים האחרונים בכרתים. ב-1579 בנו הוונציאנים במקום מבצר, שהחזיק מעמד עד 1692, 23 שנה לאחר נפילתה של אירקליו בידי העות'מאנים.
את רוב היום אפשר לעשות במפרץ של חצי-האי גמבוסה. מכאן חוזרים לקליוויאני, וממנו לכביש החוף. נוסעים בו דרומה, עד שמגיעים לכפר פלאטנוס (Platanos), שבו אפשר לסעוד ארוחת צהריים מאוחרת.
בתום הארוחה חוזרים לכניסה לכפר. נצמדים לנתיב הימני של המזלג, העוקף את מרכז הכפר. לאחר כ-200 מטר פונים דרומה לדרך צרה, ונוסעים בה כקילומטר, עד לכנסייה עם גג אדום. מהכנסייה יורדת דרך תלולה באורך שישה קילומטרים, וממנה נשקף נוף מרהיב של מפרץ ליבדיה (Livadi), המוקף כרמי זיתים, חופים חוליים וחממות.
בסוף הדרך מגיעים לפלסארנה (Flasarna) – אחד מאתרי החוף היפים של כרתים, ובו טברנות, חדרים ללינה ושרידי נמל מינואי.
נמל רחוק מהחוף
פלסארנה היא עיר נמל, שהגיעה לשיא פריחתה במאה הרביעית לפני הספירה. אחד הדברים המעניינים במקום הוא שהנמל הקדום נמצא כמאה מטר מהחוף, בתוך היבשת. ההסבר לכך הוא שבמאה החמישית לספירה החליק הלוח האפריקאי מתחת ללוח האגאי וגרם להתרוממות האי בשישה עד תשעה מטרים, וכך הוסט הנמל מחוף הים.
בתקופה ההליניסטית, כשהיה הנמל פעי, נחפרו שתי תעלות גישה, כדי שספינות יוכלו לחסות במעגן הבטוח. אופיו הביצורי של הנמל מעלה את האפשרות שפלסארנה שימשה בסיס לשודדי ים, שהטרידו את המפליגים בנתיבי השיט ההליניסטיים והרומיים עד אמצע המאה הראשונה לספירה. אחת הפעולות הראשונות שעשו הרומאים לאחר השתלטותם על המקום היתה, כנראה, חסימת תעלות הגישה לנמל. מכלול הנמל הקדום, שרידיו, והנוף הנשקף ממנו – כל אלה שווים בהחלט טיול של אחר צהריים, שסופו בטברנות הצופות אל מפרץ ליבדיה.
אם יש עדיין אור, מומלץ לחזור לפלאטנוס ולנסוע בדרך הררית יפה מזרחה ודרומה עד לקומבוס (Kambos), שבה טברנות, וממנה לחזור דרך הים לפלאטנוס. אורך הסיבוב ברכב הוא כארבעים קילומטר.
הדרך המערבית יותר, זו שעולה מקומבוס לפלאטנוס, סלולה רק בחלקה, ויש בה תצפיות נוף מהיפות ביותר. זהו אחד האזורים הפראיים של כרתים, ואפשר לעצור כאן ולטייל במקומות שונים. בכפרים הקטנים אפשר ללון, או רק לעצור ולשתות כוס ראקי או רצינה (יין מיושן בחביות אורן).
