דרום יולנד / ארץ הגבול

טירת המלך, בית הקיץ של המלכה, תחרות הטבעת, גבעת הבושה, טחנת רוח ששימשה כמבצר, עיר בת 1,200 שנים, סכרים ובונקרים – הכל בחבל ארץ ששימש זירה לקרבות עקובים מדם ופתר את המחלוקת במשאל-עם

כתב: הנס הנריק פאפנר
תרגמה: רבקה אוזאן-פאפנר
הגבול היבשתי היחיד של דנמרק עובר בדרום חצי-האי יולנד, ומפריד בינה לבין גרמניה. בעבר שררה עוינות בין שתי המדינות, והאזור עבר פעמים רבות מריבונות אחת לאחרת. במשך שנים ארוכות שלטה דנמרק בחבל שלזוויג-הולשטיין (Schleswig-Holstein), הנמצא היום בתחומי גרמניה. ב-1864 הובסו הדנים במלחמה נגר גרמניה, והחלק הדרומי של חצי-האי יולנד, עד סמוך לעיר קולדינג (Kolding), עבר לידי הגרמנים. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוחזרו חלקים משלזוויג לדנים.
ההחלטה על תוואי הגבול החדש התקבלה בדרך דנית טיפוסית – משאל-עם. כל עיר וכפר באזור נדרשו להחליט על השתייכותם הלאומית: גרמנית או דנית. תוצאות המשאל קבעו את קו הגבול. אך גם היום יש קהילות של בני מיעוטים משני צידי הקו, והאזור מכונה "ארץ הגבול".
כדאי לבקר בטירת קולדינג (Koldinghus), בעיר קולדינג שהיא הגדולה ביותר בסביבה. בראשית המאה ה-19, בזמן מלחמות נפוליאון, נשרפה הטירה, לאחר שגדודים ספרדיים שהוצבו בה העלו באח אש כדי להתחמם, וזו התפשטה. מאז שוקמו ההריסות, והיום פועל בה מוזיאון, המציג תערוכות מתחלפות של אמנות מודרנית.
טלפון: 76-338100- 45

דרומית לקולדינג, בסמוך לאחת הגבעות, עובר קו הגבול הישן. הדנים, שהתביישו בתבוסתם במלחמה, כינו אותה "גבעת הבושה" (Skamlingsbanken). הם נהגו להיפגש על ראשה (113 מטר), להשקיף מעבר לגבול ולייחל ליום שבו ישובו האדמות הללו לידיהם.
מקצת הערים הגדולות בחלק זה של החוף המזרחי של יולנד שוכנות ליד פיורדים.
דרומה מקולדינג נמצאת הדרסליב (Haderslev), ובה הקתדרלה המרשימה שנבנתה במאה ה-13. דרומה משם שוכנת אובנרו (Aabenraa), שגם אליה מגיעים בכביש מספר 170. ליד הפיורד של פלנסבורג (Flensborg; עיר זו שוכנת בגרמניה) שבדרום חצי-האי, נמתח הגבול החדש. אל הפיורד הזה משקיפה העיירה גרוסטין (Grasten, "אבן אפורה", בדנית). בסמוך לה נמצא מעון הקיץ של המלכה האם אינגריד. הפארק המקיף את טירת המלכה פתוח בחלקו למבקרים, המורשים להיכנס רק כשהמלכה אינה נמצאת במקום.

גבול באמצע הכפר
בכניסה לסונבורג (Soenderborg), הנמצאת באי אלס (Als; מגיעים אליו בכביש מספר 8), מדרום לגרוסטין, עומדת דובבול מולה (Dybboel Moelle) – טחנת קמח עתיקה. במהלך המלחמות של 1848 ו-1864 התבצרו הכוחות הדניים בטחנה, וכאן נערכו אחדים מהקרבות עקובי הדם והקשים בהיסטוריה של דנמרק. במהלך הקרבות הופגזה הטחנה ונהרסה כמעט עד היסוד, אך בכל פעם נבנתה מחדש. ממרומי הטחנה נשקף הפיורד כולו.
סונבורג, עיירת פרברים ציורית, התפתחה סביב טירות המלך העתיקה, שנבנתה במקור במאה ה-12. היום פועל בטירה מוזיאון סונבורג (Museet pa Soenderborg Slot), המוקדש למלחמות בגרמנים.
שעות פתיחה: מאי-ספטמבר מדי יום 17:00-10:00, אוקטובר-אפריל 16:00-13:00 פרט לימי שני
טלפון: 74-422539- 45

בחודש יולי נערכת בסונבורג חגיגה מקומית מסורתית, חגיגת רכיבת הטבעת (Ringridning). המתחרים רוכבים על סוסים, ובעזרת מוט ברזל ארוך עליהם לתפוס, תוך כדי דהרה, טבעת קטנה התלויה על הקיר.
סביב מסורת עתיקה זו התפתח פסטיבל עממי, הכולל מופעי מוזיקה, מסעדות תחת כיפת השמיים (אם מזג האוויר מאפשר זאת) ומוקדי עניין לילדים. גם במקומות אחרים באזור מתקיימות החגיגות, אך לב-ליבן הוא בסונבורג.
מזרחית לסונבורג נמצאת הטירה הקסומה אוגוסטינבורג (Augustenborg). כאן התארח לעתים קרובות הסופר הנס כריסטיאן אנדרסן. מסונבורג מוביל הכביש הראשי, כביש מספר 8, בכיוון מערב, עובר מעל הים ובחצי האי יולנד, ומגיע אל העיר טונר (Toender), אשר קיבלה מהמלך רשיון מסחר כבר ב-1243.
בעבר התבססה טונר בעיקר על תעשייה של תחרת הסלילים (סוג מיוחד של סריגה, הדומה לעבודות מקראמה), והיא ידועה בה גם היום. הבתים העתיקים בטונר בנויים בסגנון הולנדי – מחוברים זה לזה בקיר משותף. כביש מספר 419 מוביל מטונר בכיוון צפון-מערב. כדאי לעצור בכפר מויילטונר (Moegeltoender). הרחובות המרוצפים והבתים הקטנים והציוריים שבו מזכירים את פריזלנד שבהולנד יותר מאשר יישובים אחרים בדנמרק.
בכניסה למויילטונר נמצאת טירת שאקנבורג (Schackenborg), המושכת אליה בעיקר צלמי צהובונים, שכן בה מתגורר בנה הצעיר של המלכה, הנסיך יואקים (Joachim). כדי להרחיק סקרנים ולספק לנסיך פרטיות, גודרו שטחים נרחבים מסביב לטירה.
דרומית למויילטונר נמצא אחד האתרים המוזרים ביותר באזור, הכפר רודבול (Rudboel): הגבול בין דנמרק לגרמניה חוצה את הכפר, והסימן היחיד לכך הוא אבני המרצפת המשוקעות באמצע הרחוב הראשי, שבו עובר הגבול.

סכרים, ים ובונקרים גרמניים
מהולנד בדרום ועד דרומו של חצי-האי יולנד בצפון, מוגן קו החוף בסכרים גבוהים. בזמן הגאות עולים כאן פני המים בשני מטרים. הגלים סוחפים איתם אצות ודגים, והופכים את החוף לאחד האזורים הפוריים באירופה ולמוקד משיכה למיליוני עופות נודדים.
ממזרח לסכרים נמצא אזור השפל, קרקעית ים שיובשה ומשמשת לחקלאות. על סוללת העפר שמחוץ לטונר נמצאת העיר הקטנה הוייר (Hoejer), שגם אליה מגיעים בכביש מספר 419. בסמוך לה ניצב סכר הוייר סלוסה (Hoejer Sluse), שדרך פתחו זורמים רבים מנחלי האזור ונשפכים אל הים.
גם היום יש סכנת הצפה, על אף הסכרים המודרניים. הבתים באזור עומדים בדרך כלל בנקודות הגבוהות ביותר, והם בנויים מכמה קומות: קומת הקרקע הרחבה משמשת לרוב את חיות המשק; והקומות העליונות משמשות למגורי אדם וכמקום חלופי לסחורות ולבעלי חיים בעת הצפה.
בוודהוואט (Vadehavet), שממערב לחצי-האי יולנד, יש כמה איים. המיושבים והגדולים שבהם הם פאנו (Fanoe) ורומו (Romoe). לרומו אפשר להגיע בנסיעה של עשרה קילומטרים על סוללת העפר המובילה מחצי-האי יולנד ישירות לאי: נוסעים צפונה בכביש מספר 419, וממנו פונים מערבה בכביש מספר 175, המוביל לרומו. למרות הקשר היבשתי עם יולנד, שמר האי על צביונו המיוחד, המושך אליו תיירים. בעבר חיו כאן ציידי לוויתנים, והכנסתם הפכה את רומו לאי העשיר באזור.
בעיר טופטום (Toftum), שבצפון רומו, כדאי לבקר בחצר הקברניט (Kommandoergarden). הבית, שהוקם ב-1748, הוא אחד המבנים העתיקים שבהם התגוררו הקברניטים של ספינות הציד. גגות הבתים ברומו מכוסים באצות, המשמשות תחליף לגגות הקש האופייניים לדנמרק. בכפר הזערורי יוברה (Juvre), שבצפון האי, בנה אחד הקברניטים גדר מעצמות לוויתנים.
החופים של רומו הם מהרחבים ביותר בצפון אירופה (בין קילומטר לארבעה קילומטרים), ומכוניות יכולות לנסוע בהם על החול. בחלקו הדרומי של האי יש חופי נודיסטים. לאורך קו החוף נותרו אחדים מ-52 הבונקרים שבנו כוחות הכיבוש הנאציים בשנים 1945-1940, כדי להתגונן מפני בעלות הברית. גם בחורשת עצי האורן טוויסמרק (Tvismark) – שניטעה במרכז האי, כדי לעצור את נדידת החול – נמצאים בונקרים, חלקם פתוחים לביקור.

העיר העתיקה בדנמרק
חוזרים לחצי-האי יולנד בכביש מספר 175 ופונים צפונה בכביש מספר 11. מכביש מספר 11 פונים בכיוון דרום-מזרח, בכביש מספר 24, המוביל לעיר ריבה (Ribe) שבחצי-האי יולנד. זו העתיקה בערי דנמרק, ואחת המעניינות שבהן. היא הוקמה במאה השמינית לספירה ושימשה כצומת מסחר חשוב של הוויקינגים.
ריבה היתה אחת הערים הראשונות שתושביה המירו את דתם לנצרות, ובימי שלטונה של הכנסייה הקתולית היה הבישוף של ריבה שליט כל-יכול, מעין מלך מקומי. העיר ירדה מגדולתה ב-1600, כאשר מלכי דנמרק העבירו לקופנהגן את מרבית כוחות הצבא, כמו גם את רשויות המינהל האזרחיות. עם זאת, הודות להעברת מוקדי השלטון לבירה, הואט קצב התפתחותה של ריבה, ובכך היא ניצלה מפגעים מודרניים רבים.
ריבה נראית כעיר שהזמן עצר בה מלכת. בתי אבן מוכי רוח ובתי עץ מימי הביניים מקיפים את הקתדרלה המרשימה, שבנייתה החלה ב-1150. למבנה המקורי של הקתדרלה של הבתולה (Vor Frue Kirke) נוספו עם השנים טלאים ותוספות. האחרונות שבהן הן תמונות הפסיפס משנות השמונים של המאה העשרים, המקשטות את קירות הכנסייה.
גם הצריח נוסף למבנה בשלב מאוחר יחסית, ולמעשה מעולם לא היה חלק מהקתדרלה עצמה, אלא שימש כמגדל תצפית, שנועד להתריע על סכנת הצפה. ליד הקתדרלה נמצאים כנסיית סנטה קתרינה (Sankt Katarina Kirke) ומנזר – שריד יחיד למנזרים הקתוליים הרבים שהיו בעיר.
בנמל הקטן, ליד נחל ריבה, ניצב עמוד הגאות, המודד את גובה מי הנחל בעת סערה. טבעות הברזל שנקבעו בעמוד סימנו את גובה המים. ב-1634 בעת סערה עזה, חדרו מים מן הים אל הנחל, ומימיו גאו בשישה מטרים והציפו את העיר.
באחרונה שוחזר השוק של ריבה ליד הכפר לוסטרופ (Lustrup), הנמצא במרחק כשני קילומטרים דרומית לעיר. כאן פועל גם המוזיאון הוויקינגי של ריבה (Ribe Vikingecenter "Lustrupholm"), המשחזר את אורח החיים הוויקינגי. יש בו סדנאות של בעלי מלאכה, בהם נפחים ו"צורפי" ענבר המייצרים בשיטות מסורתיות חפצי אומנות שונים.
שעות פתיחה: מאי, יוני וספטמבר שני-שישי 15:30-10:00, יולי-אוגוסט מדי יום 17:00-11:00
כתובת: Lustrupvej 4, ריבה
טלפון: 75-411611- 45

בטרקטור, על קרקעית הים
מריבה ממשיכים למאנו (Mandoe), אי קטן שחיים בו כשבעים אנשים. אפשר להגיע אליו רק בשעת שפל, בטרקטור, הנוסע על הקרקעית החשופה של הים. הטרקטור יוצא מהכפר וסטר וידסטד (Vester Vedsted), שאליו מגיעים בכביש המתפצל מכביש מספר 11, מעט דרומית-מערבית לריבה.
זהירות: לעולם אין לנסוע למאנו במכונית פרטית – אפילו לא ברכב 4X4 – שכן תיירים וזרים אינם מסוגלים לצפות את בוא הגאות! רק נהגי הטרקטור המקומיים מנוסים דיים להבחין בגאות, הבאה באופן פתאומי.
צפונית לריבה, על החוף המערבי של חצי-האי יולנד, מול האי פאנו (Fano), שוכנת אסבייר
 (Esbjerg), שאליה מגיעים בכביש מספר 24. ראשיתה של העיר בנמל הגדול, שהוקם כאן ב-1868, וגם היום מתפרנסים התושבים בעיקר מן הים. בעיר יש נמל מעבורות פעיל, שבהן אפשר להפליג גם לבריטניה.
אסבייר משמשת היום גם כבירתם של מחפשי הנפט בים הצפוני. ציוד, אספקה וצוותי עבודה עוברים מכאן אל אתרי הקידוח בלב הים.
האתר בעל העניין הרב ביותר בעיר הוא מוזיאון הדיג והשיט (Fiskeri-og Soefartsmuseet), ובו אקווריום ענק ובריכה של כלבי ים. אפשר גם לבקר בבורסת הדגים, הנמצאת בנמל ופועלת החל משבע בבוקר.
שעות פתיחה: ספטמבר-יוני 17:00-10:00, יולי-אוגוסט 18:00-10:00
כתובת: Tarphagevej 2
טלפון: 76-122000- 45

מאסבייר יוצאת מעבורת קטנה, המפליגה בין השרטונים ומגיעה, בתום שיט של עשרים דקות, לאי פאנו.