דרום – טיול ג'יפים בארץ צבעי הקשת

פטריות וקשתות אבן מעשה ידי הטבע, קניונים ואנשי המדבר. שלושה ימים בג'יפים, ליודעי דרך ומנוסים באזור דרום ירדן, אם כי לא בהכרח מיטיבי לכת. מהררי עקבה, דרך ואדי אום א-דאמי ו"מושבי העובדים" טוויסא, דיסה ומנשיר שבארץ הקשתות, ועד נקב נמלה. תשעה קבין של יופי 

ארץ הקשתות, למרגלות ראס א-נקב. באיזור ואדי רעב, ואדי עמוד וואדי חפיר, היוצאים מהתלולים של רכס א-בתרא, ניצבות יצירות באבן שכדי לראות דומות להן אנשים נוסעים עד אריזונה | צילום: ספי הנגבי

כתב: ספי הנגבי

את מסע הג'יפים אל דרום ירדן נתחיל ממעבר הגבול ערבה (עברונה), עם ג'יפ פרטי או שכור, או עם אחת מחברות הטיולים. נוסעים לפורסידון, בצומת הכביש עקבה-עמאן עם הכביש שעוקף את עקבה היישר לנמל. נמשיך דרומה במחלף, ולאחר כ-500 מטר נפנה שמאלה לדרך עפר המובילה לוואדי תוּתאן. נעלה בוואדי עד הכפר ונביעת המים עין אוּם תוּתאן. הכפר הבדואי מיושב באנשים ממטה החוויטאת, בני השבטים א-מרין ואל-עמרני . משם נמשיך דרך ואדי סאבּט (סרביט) לג'בל אום א-דאמי. הנוף מתפתח בהדרגה, ואנחנו נוטשים את המסלע הקריסטליני של הררי עקבה לטובת עמק אדום יפהפה.

נמשיך בנתיב הדרומי, וניכנס בין ההרים לתצפית נוף משגעת על חידודי הרי סעודיה – שבר גיאולוגי רוחבי יוצר את ואדי אום א-דאמי ומפריד בין סעודיה לירדן, כעין גבול טבעי.

מוואדי אום א-דאמי כדאי לצאת לערוץ חבוי ברכס סרניג, כחמישה קילומטרים צפונית-מערבית לג'בל אום א-דאמי. שם נגלה כתובות סלע תמודיות. הן נראות כמגילות על דברי ימי התמודים – נוודים שחיו במדבריות אלה לפני תקופת הנבטים ובמקביל להם, ותרבותם משדרת קידמה כבר לפני כ-2,500 שנה.

לקראת שקיעה כדאי לעשות את המאמץ לבקר בקניון הח'זאלי, לראות את ציורי הסלע המדהימים שליד גבי המים, ובעוד יום להתמקם ללינת לילה. אפשר לבקש מהחברה שאיתה נוסעים למקם לכם מחנה לילה באיזור, או לישון בכפר בואדי רם בבית ההארחה (אוהלים בדואיים). ארוחת ערב מומלצת במסעדת בית ההארחה. באופן כללי, אפשר לקנות מצרכי מזון במכולות הבדואיות שבכפר. שמן הזית הטוב ביותר הוא של אג'לון, וכדאי להקפיד לקנות אותו, ניתן לקנות ירקות (לא יפים במיוחד), קופסאות שימורים – טונה ולבנה מצוינת, יוגורט, משקאות קלים וממתקים בשפע.

היום השני
למחרת נצא דרך בית לורנס לוואדי אום עשרין ולקניון א-ברא. לפני שנכנסים לפתחו הדרומי של הקניון, אפשר לעשות סיבוב קצר דרומה. על משטח הסלע עומדת פטרייה עצומה, מהיפות של דרום ירדן. בקצה הדרומי של קניון א-ברא נמצאת קשת נסתרת מעט – פתיח טוב לארץ הקשתות, שנגיע אליה בהמשך היום. רצוי להביט סביב מדי פעם; סכרים עתיקים וחדשים לעצירת מי הנגר האוספים את המים לשתייה.

אל תשכחו להרים את הראש גם לקירות התלולים של קניון א-ברא, כדי לראות את שרידי הערערים, אולי הדרומיים ביותר בעולם, יושבים בין אבן החול של תצורת הדיסה לבין הכריות של תצורת רם.

מקניון א-ברא ייפתח הנוף, ויתגלו לנו שדות חקלאיים. שפע של מים בעמק הדיסה הביא את הבדואים המקומיים להתיישב בשלושה כפרים, עם חקלאות בטעם של פעם ועד חקלאות מודרנית ממש, בחוות ממשלתיות ופרטיות. הכפרים שווים ביקור. יתרה מזו, כדאי למצוא בית פנוי ולעבור למשך חודש לאחד משלושת הכפרים הנמצאים במקום הנפלא הזה: מנשיר, טוויסא או דיסה.

בסמוך לכל בית – אוהל בדואי. הבית משמש לפעמים כמחסן ולפעמים כדייוואן (חדר אירוח). בני המשפחה תמיד גרים באוהל; כלים חקלאיים גדולים ומשוכללים מחד גיסא, ומאידך גיסא – גמל החורש את השדה; מין תערובת של מדבר ישן וקורטוב של מערב.

מטוויסא נצא בדרך ארץ הקשתות למקום מושבם של בני שבט רעב, למרגלות ג'בל רעב, ואדי עמוד, ואדי רעב, ואדי חפיר וּואדי מיתלה. כולם יוצאים מהמתלולים של רכס א-בתרא, המתרומם מאיזור ראס א-נקב לחירבת פצועה, על הכביש בין מעאן לאל-מדאוּרה שבסעודיה. רכס רוחבי המבדיל בין חול לגיר תוחם מצפון את ההתרוממות המסיבית של ג'בל רם וכל ההרים סביבו, ומשנה בבת אחת את נוף אבני החול הצבעוניות של דרום ירדן לנוף גירני הררי.

אבל, אנחנו נשארים למטה, בערוצים היפים, בקשתות ובפטריות, עם משפחות בני שבט א-רעב בואכה חומימה; חומימה העתיקה, שרובה קבורה בחול יחד עם השרידים הנבטיים, הביזנטיים, הערביים ואולי רבים אחרים, ששלטו במרחב ונושלו ממנו.

אם כבר מאוחר, כדאי לעלות על הכביש ודרך רג'ף ולמלון בפטרה. ואם עדיין נותרו כשעתיים ומחצה, נגמע את הדרך לאורך אמת המים העתיקה לחומימה. נחצה ערוצים של אבן חול לבנה, ונגיע לביר ג'מיל דלעה. בכל אופן, גם מכאן נגיע לרג'ף (בדרך עפר) ולפטרה, למלון, להתכונן ליום הבא. בפטרה שפע מלונות מכל הסוגים ואוכל מצוין. חמאם למי שרוצה. והגלידה הכי טובה בעיר ב"מובנפיק" – המלון המהודר.

היום השלישי
הלילה חלף, ואם מדובר על טיול ג'יפים – חצי יום בפטרה זה ביקור הכרחי. רצוי לקחת מורה דרך (דליל) בכניסה, להתרכז בעיקר בסיק המדהים, וסתם לשוטט ברחובות הנבטיים והביזנטיים העתיקים, לפגוש במוכרי החול והחרבות והשטיחים המקומיים – מרקם של סוחרים בדוכנים לא נעולים; פה לא גונבים. חוקי המדבר נוקשים. את הסיור בפטרה מומלץ לסיים דרך נקיק צר, שמתחיל דרומית-מזרחית לקבר סקטוּס פלורנטינוס בוואדי מודאלים חזרה לבאב א-סיק. נקיק צר מאוד, שמיד אחרי החורף קשה למעבר בשל מפלס הגבים; אבל כשאלה מתייבשים, ובמיוחד בקיץ בצהריים, הצינה נעימה להליכה.
חוזרים למגרשי החנייה, ושוב על הג'יפ, ארבע שעות דרך אל-בידא – היא פטרה הקטנה – לנקב נמלה הסלול בחלקו עד הערבה. אם יש זמן, ועדיין לא שבעתם מהיופי הזה, אפשר להמשיך בדרך עפר צפונית לכפר קרוייקרייה, ואדי פידאן ולעיר הנחש, פונון. שם היו מתחרים בייצור הנחושת עם תמנע.
ולאחר כל הבלבול הזה של צורות ותצורות, עצים ושיחים – אנו בערבה הישרה, דוהרים חזרה בג'יפים למעבר הגבול.