אשדוד היא עיר בלי פוזה, בנויה כמידת האדם. יש לה אופי ים תיכוני במהדורה רוסית, דיונה שמצליחה לשרוד, מסעדות מצוינות וזולות יחסית, מוזיאונים מעניינים וגם מצודה עתיקה. הצעה לטיול עירוני
 |
| מצודת הנמל. בשנים האחרונות נעשים במקום נסיונות שחזור | צילום: בועז רענן |
כתבה: גליה גוטמן
הסופר עמוס עוז בספרו "פה ושם בארץ ישראל" מתאר אותה "עיר כמידת האדם". אני, שקבעתי את ביתי באשדוד לפני שלושים שנה, מבינה את שראו עיניו. אין פה קצב חיים מוטרף ולא חיי לילה סוערים. יש פה עיר בלי פוזה, שיושבת לרגלי דיונה יפהפייה (מהאחרונות שנותרו במדינה שמקפידה ללבוש שלמת בטון ומלט), עיר שרובצת בשמש על חוף ים נפלא, שמתענגת על מסעדות גורמה, עיר שצומחים בה מוזיאונים ונוצרות בה אמנויות שהביאו תושביה ממזרח וממערב. יותר מ-3,000 שנה אחרי עלילות האהבים של שמשון הגיבור ודלילה מבנות הפלישתים שפעלו באזור הזה בדיוק, אשדוד של ימינו היא עיר בת כמאתיים אלף תושבים שמגיעים מבליל של עדות: יוצאי מרוקו ותוניסיה, לוב ומצרים והודו, רומניה ופולין, רוסיה ואתיופיה וגם עולים חדשים מצרפת, וכולם קשרו בה את גורלם.
ב-15 השנים האחרונות, בעקבות גל העלייה הגדול שהגיע בעיקר ממדינות חבר העמים, גדלה אוכלוסייתה של אשדוד כמעט פי שלושה, וצמיחה זו לוותה בהתפתחות אורבנית. הדוגמאות לכך פזורות בקריית התרבות המאכלסת מבני ציבור מודרניים ומסוגננים, בהם מרכז מונארט לאמנויות, בית יד לבנים והיכל תרבות שנמצא עדיין בבנייה, וגם במרכז החדש של העיר, "הסיטי", שנבנה סביב כיכר מעל מנהרה, והוא אולי הדוגמה הטובה ביותר לאשדוד האורבנית של המאה ה-21.
בראשית היתה הדיונה
לפני הכל היו פה החולות. הדיונה הגדולה שבדרום אשדוד, שצורתה צורת סהר, היא שריד לדיונות החול שכיסו פעם את מישור החוף כולו. בגובה של כשלושים מטר וברוחב של כ-300 מטר, היא מלכת ים החולות האחרון שנותר בישראל, ריאה לבנה בים של פיתוח.
הדיונה והבוסתנים שסביבה מזמנים מפגש עם צמחים ובעלי חיים ייחודיים: גרביל החולות ומריון החולות מבין המכרסמים, כוח אפור, הגדול בלטאות הארץ, ונחש כיפה – שניהם מינים שנוכחותם מצפון לאשדוד הולכת ומתמעטת. ויש גם חוגלות וארנבות ועדר צבאים שמוצאים מפלט בין שיחי הרותם, שפורחים כעת בריח משכר. עצי השקמה הגדלים בשיפולי הדיונה הם חלק משדרת שקמים עתיקה שנשתמרה מאז ימי דרך הים הקדומה, ויה מאריס. ממרומי הדיונה נשקף נוף של חולות, אך עיקר החוויה הוא להתגלגל במורד (מומלץ לשים בתיק מברשת קטנה ולהשאיר את החול בדיונה). אם אתם נשארים עד הערב, צפו בשקיעה והאזינו לצווחות הסיקסקים. מהדיונה רואים את הים ואת חופי העיר, שהם מהיפים בישראל.
כבר יותר מעשר שנים שהפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד והחברה להגנת הטבע מנהלים מאבק קולני לשימור חולות אשדוד והחולות שבין אשדוד לניצנים. זהו אחד המאבקים הסביבתיים היחידים בארץ שזוכים להצלחה, ועל שולחנו של שר הפנים מונחת כעת תוכנית להכריז על חלק משטחי החולות שמורת טבע.
השביתות הפרועות בנמל
בשנת 1961, חמש שנים אחרי שהגיעו 22 המשפחות הראשונות להתיישב באשדוד, החל להיבנות בחוף העיר נמל מלאכותי שהיה לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של העיר ומהווייתה. מיקומו של הנמל, ליד שפך נחל לכיש, נקבע בעיקר עקב החלטתו של דוד בן גוריון ליצור פיזור דמוגרפי לאורך חופי הארץ, ובשל השאיפה לקצר את קווי ההובלה היבשתית של הפוספטים ממישור רותם שבנגב אל האוניות. דרך התנהלותם של פועלי הנמל בשנותיו הראשונות והשביתות הפרועות בהנהגתו של יהושע פרץ, יו"ר ועד עובדי התפעול המיתולוגי בשנות השבעים, קבעו במידה רבה את תדמיתה של אשדוד עד היום.
נמל אשדוד הוא כיום הנמל הגדול בישראל, מקום עם עוצמה ודופק, עם ריח ים ואוניות משא מכל העולם שפורקות ומעמיסות בו סחורות. הוא מרוחק מהעיר ואינו חלק אינטגרלי ממנה כמו נמלים אחרים בארץ, ואולי משום כך הוא לא הפך לאזור בילויים אלא שמר על אופי אותנטי של נמל.
בתיאום מראש אפשר להגיע לכאן לסיור מודרך ברכב של הנמל, העובר ברציפים, במסוף המכולות, במסוף הפוספטים, ליד עגורנים ענקיים, שוברי גלים, מלגזות ומשאיות שפורקות ועומסות שפע סחורות, מברזל ועץ ועד משטחי תפוזים ותפוחי אדמה. הנוף האנושי בנמל, כמו ברבים מנמלי העולם כיום, הוא לא מה שהיה פעם. אמנם עדיין יש בו סוורים ואתתים שמאותתים בידיהם "וירה" (למעלה), "מיינה" (למטה) ו"בסטה" (מספיק) למנופאים, אבל גם הנוסטלגיה הזאת היא עולם הולך ונעלם.
סיגר מרוקאי ממולא בסרטנים
ראשונה היתה "אידי", מסעדת הדגים של אידי ישראלוביץ' שנפתחה לפני כ-17 שנה. היא רכשה לה מוניטין של מסעדת יוקרה איכותית והעלתה את אשדוד על המפה הגסטרונומית של ישראל. צורתה של המסעדה מזכירה אונייה ענקית מלאה באוסף חפצי ים, והיא מציעה תפריט עשיר של דגים ופירות ים, שירות מקצועי ואווירה מיוחדת. אחת המנות המעניינות לטעמי – סיגרים (או נכון יותר, עלי סיגר) ממולאים בפירות ים וסרטנים קטנים – מחברת את הטעמים של אשדוד: עיר ים תיכונית שרבים מתושביה הם יוצאי צפון אפריקה.
אחרי "אידי" הגיעו עוד מסעדנים, ובשנים האחרונות הפכה העיר למעוז קולינרי של ממש, עם שפע מסעדות מצוינות לכל כיס וטעם, המציעות מדגים ופירות ים ועד אוכל צרפתי ומטבחים אותנטיים מסוגים שונים. "אספניה" למשל היא מסעדת דגים ופירות ים שמגישה מנות בניחוח ספרדי, כמו פאייה (בהזמנה מראש). מסעדת "דניאל", שנפתחה לפני כחמש שנים, מעוצבת בסגנון נקי ואלגנטי ומציעה מבחר נאה של דגים, פירות ים וגם בשרים. מי שמעדיף אוכל צרפתי משובח שילך ל"בלזק", מסעדונת זעירה ומקסימה בלב שכונת חברת החשמל ברובע א' של אשדוד. את המקום הזה אני אוהבת במיוחד, בגלל האווירה הרומנטית והאינטימית שמזכירה לי קצת את המסעדות הקטנות שבצדי דרכים כפריות בצרפת. מומלץ להזמין את מנת פילה בקר ברוטב פורט ובצלצלי שאלוט.
אווירה שונה לחלוטין, של נוסטלגיה ורטרו על רקע הים, תמצאו בקפה-משבעה "בית העם" שפתח חבר הכנסת לשעבר אילן גילאון. מסעדת "לה ואקה" הדרום אמריקאית תספק את שוחרי הבשר שיוכלו לנעוץ שם שיניים בסטייק עסיסי. בבית הקפה "ערביקה" מגישים ארוחות משפחתיות מצוינות בכלים נאים ועם שירות נהדר, אבל מה שעושה את המקום הזה לבית הקפה האהוב עלי הוא הקפה המעולה שלהם.
נחל לכיש מתעורר לחיים
זקני אשדוד עוד השתכשכו בו ודגו בו דגים, בנחל לכיש, שנולד בהרי חברון ומישיר משם את מהלכו אל תוך הים של אשדוד. אבל מאז, כרבים מנחלי ישראל, זוהם הנחל בשפכים של ביוב ותעשייה. תנופת הפיתוח חסרת התקדים שחלה באשדוד בשנים האחרונות, זאת שפגעה גם בדיונה ובחוף הים, הסבה נזקים גם לנחל לכיש ששימש בית גידול לצמחיית נחלים כמו גם לדגים, לנוטריות, לצבי ביצות ולעופות מים.
לפני כחמש שנים החלה הקרן הקיימת לישראל בשיתוף העירייה וגופים אחרים לשקם את הנחל. במסגרת השיקום הוקם לאורכו פארק וטיילת ציורית עם גשרוני עץ, מדשאות, ספסלים ופינת חי. הפעולות שנעשו לשיקום הנחל, כמו פינוי הבוצה, דיפון גדות הנחל ובעיקר הקמת מכון טיהור חדש לשפכים, הן צעדים בדרך לעתיד נקי יותר, אבל עדיין קיימת סכנה של זיהום בשפכים אם תחול תקלה במכוני השאיבה – והמאבק על נקיון הנחל נמשך. בינתיים החלו לחזור אל הנחל מיני עופות מים, צבים וגם דגים מעטים. בשיטוט על הטיילת כבר רואים ברווזים שיורדים אל המים ליד אקליפטוס ענקי או שלדג יפהפה מתנדנד על סוף ברוח, בצד פסלי חוצות, עצי תמר ופינות צל. לאוהבי שקט מומלץ להגיע באמצע השבוע.
בצדו המזרחי של הנחל הוקם פארק אתגרים החדש המציע פעילות אתגרית לכל המשפחה, מאומגה, ג'ימבורי ופינת ליטוף לפעוטות ועד מכוניות מתנגשות, בנג'י, קליעה בחץ וקשת ואוהל בדואי לגדולים.
רומנטיקה ביזנטית
חופי אשדוד הם מהיפים בארץ, ואולי משום כך אנשי נדל"ן חומדים עוד ועוד פיסות מהם. נראה שגם בעיני שליטי הארץ הביזנטים הם נשאו חן: אלה בנו כאן את עיר הנמל אזוטוס פאראליוס (אשדוד ים) המופיעה במפת מידבא שבירדן. הערבים שכבשו את הארץ מידי הביזנטים ומשלו בה בתקופה הערבית הקדומה (מאות 11-7 לספירה) הקימו במקום את מצודת קלעת אל-מינה (מצודת הנמל), כחלק ממערך הביצורים לאורך חופי הארץ. חומת המצודה, הניצבת על החוף בדרום העיר, בנויה מאבנים מסותתות, והיא נשתמרה בגובה ממוצע של כארבעה מטרים. בשנים האחרונות נעשים במקום נסיונות שחזור, וחבל שהרשות המקומית אינה משקיעה יותר בנקיונו, שכן זהו אחד המקומות היפים והרומנטיים בעיר, במיוחד באור אחרון.
מצעד רוסי, תזמורת אנדלוסית
מבקר המוזיקה חנוך רון הגדיר את אשדוד "שבעה עשר רבעים המחפשים עיר", על שום שהיא בנויה רבעים-רבעים. כל הרבעים תוכננו כיחידות עצמאיות, ונדמה שאכן נותרו כך. העולים ממדינות חבר העמים הגיעו לאשדוד בשנות התשעים ושינו את הדמוגרפיה בעיר. כיום מניינם מגיע לכחמישית מאוכלוסייתה. הרבעים שבהם הם מתגוררים זכו לכינוי "רוסיה הקטנה", ודומה שהכל – מתקשורת בין אישית ועד שלטי החנויות והעסקים – מתנהל בהם ברוסית. המעדניות מספקות שפע מאכלים רוסיים כמו וורניקי, פירוז'קי (כיסני בצק) וקוויאר, עשרות סוגי נקניקים, בשר לבן וודקה משובחת.
השפעתם של העולים ניכרת גם בתרבות. הם הפכו את הריקודים הסלוניים לטרנד, ובחודש יוני השנה מתקיימת באשדוד תחרות בינלאומית לריקודים סלוניים. גם מצעד "דז'ן פוביידה" היה למסורת, והוא נערך בעיר מדי שנה ב-9 במאי, יום נצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית.
מאות וטרנים, אותם חיילים ותיקים שלחמו בנאצים, עונדים מדליות ואותות כבוד על חזותיהם וצועדים בגאווה בעקבות תזמורת כלי נשיפה.
התזמורת האנדלוסית הישראלית מייצגת את תרבותם של תושבי העיר הוותיקים יוצאי צפון אפריקה, והיא חוגגת השנה עשור להקמתה. הרפרטואר של התזמורת מבוסס על הפיוט העממי של יהודי מרוקו ועל מסורת מוזיקלית עתיקת יומין שמקורה בספרד המוסלמית. אולי בשל הצורך לקרב קהל חדש לתזמורת האנדלוסית נכללים בתוכנית החדשה שלה גם קטעים מעט שונים מאלה שביצעה עד היום, וכך בין פיוט למזמור אפשר לשמוע קטעי פלמנקו (שגם מוצאו מאנדלוסיה שבדרום ספרד) וסגנונות אחרים. התזמורת אמנם מקיימת קונצרטים בכל רחבי הארץ ואף מחוצה לה, אבל הבית שלה הוא כאן, באשדוד.
גליה גוטמן – עיתונאית, פעילה בנושאי איכות סביבה, מתגוררת באשדוד
תודת הכתבת לבועז רענן על עזרתו בהכנת הכתבה
