אוקספורד / המירוץ אחר הגלימה

התזה: אל אוקספורד מגיעים לספוג את רוח האקדמיה מעוררת ההשראה. בהדרגה מתבררת גם האנטיתזה: פאבים אפופי עשן וריקודי סלסה אל תוך הלילה. המלצות של סטודנטית ישראלית באוניברסיטה הכי מכובדת באנגליה

קצב החיים של העיר מתהל ברוב ימות השנה לפי שען מקומי עתיק יומין: חלקי השנה האקדמית | צילום: אמנון אבישי

כתבה: תמר לנדאו

הגעתי לאוקספורד (Oxford) בספטמבר 1997. התאהבתי בה ממבט ראשון. מראה השלכת המאדימה, הבניינים הכבדים והשקטים, הנהרות, הגנים – לא יכולתי להישאר אדישה. אחר כך הגיע החורף שהפתיע אותי בקור חודר העצמות ובלחות המתמדת של האוויר, ועמו החיים כסטודנטית במשרה מלאה.
כמו כל סטודנט טרי כאן, נשאבתי לאורח החיים האוקספורדי מהר מאוד: הרצאות, אירועים חברתיים ומגורים משותפים עם סטודנטים מכל העולם לא מותירים הרבה ברירה. למרות זאת, מעולם לא מצאתי את עצמי קוראת בספרייה עד השעות הקטנות של הלילה (הספריות בקולג'ים פתוחות 24 שעות ביממה) או מגיעה לשיעור עם הנג אובר. אלה תוקפים בעיקר את הסטודנטים הצעירים לתואר ראשון, שמתחילים את לימודיהם בגיל 18.
אנחנו, זקני השבט, אימצנו את מה שמכונה כאן "Café Culture" – הפיכת בתי הקפה הרבים של העיר לשלוחות של הספרייה המרכזית. לשבת בבית קפה (במיוחד באלה שבתוך חנויות הספרים הגדולות) עם המחשב הנייד ועם כוס קפה הפוך נראה הרבה יותר מפתה מאשר לטפס במדרגות העץ אל חדרי הקריאה של הספרייה היפהפייה והמאיימת.
ובכל זאת, גם לחדרי הקריאה הגדולים של הספרייה המרכזית יש קסם משלהם, בעיקר עבור מי שרגיל לספריות המודרניות המנוכרות. נכון, הם קרים בחורף, מחניקים בקיץ, ישנם ספרים שצריך להזמין מראש וצילום מסמכים היה עד לפני זמן קצר משימה כמעט בלתי אפשרית. אבל יש בה משהו מעורר השראה וכבוד.
כל זה נכון לא רק לגבי הספרייה, אלא לגבי אוקספורד כולה. בעיקר עבורנו, אנשי הים התיכון שבאים ממקום מנוגד כל כך, היא מעוררת השראה, יראה, גאווה, צניעות, סנטימנטליות רומנטית, ריחוק וכל מה שביניהם, תלוי בעונות השנה.
מעבר למזג האוויר ולתפקוד יומיומי בשפה שאיננה שפת אמי, הייתי צריכה להתרגל גם למנעד ההתנהגויות המקומי: לא רק הומור ונימוס אנגליים, אלא גם כללי התנהגות וז'רגון אוקספורדיים במובהק (למשל: מתי להתחיל לקרוא לפרופסורים בשמם הפרטי, אם בכלל, באיזו כוס למזוג את יין הקינוח ומה פירוש "smart dress"). בסופו של דבר, אחרי חמש שנים, התרגלתי. עכשיו, כשאני באה לארץ, החברים שלי צוחקים עלי: אני מנומסת מדי, חיוורת גם בקיץ, ולפעמים, בלי להתכוון, אני מבלבלת בין Bloody hell! לאללה יסתור. היום אני מרגישה גם כאן, באוקספורד, בבית.

לגעת ברוח האקדמית
עיקר פרסומה של אוקספורד בא לה בשל האוניברסיטה הנודעת, אחת העתיקות באירופה (כ-900 שנות ותק), והעיר נושאת בגאווה ובכבוד את תפקידה התרבותי. לעתים, בימי קיץ מרובי תיירים, נדמה שהיא מזדקנת וכורעת תחת העומס והשאון, אבל ברוב ימות השנה קצב החיים בעיר מתנהל לפי שעון מקומי עתיק יומין: חלקי השנה האקדמית.
בחורף, במיוחד בחג המולד, העיר ריקה כמעט. הקולג'ים והספריות סגורים, ורוב הסטודנטים נוסעים מכאן. עם תום השליש השני של השנה האקדמית, מתעוררת העיר לחיים. האביב בפתח והתיירים מתחילים להציף את האתרים השונים. השליש האחרון כבר עומד בסימן סיום השנה: הבחינות קרבות, הימים מתארכים והפריחה בשיאה. בקיץ (יולי עד אוקטובר) מתרוקנת העיר מסטודנטים ומתמלאת בתיירים, בבני עשרה שנשלחו ל"סאמר סקול" ובאקדמאים מכל העולם שמנצלים את ההזדמנות לעבוד בספריות של האוניברסיטה.
לכן, כשחברים מהארץ מתקשרים לומר לי שהם רוצים לבוא לבקר, אני מציעה להם להגיע באביב ובסתיו – זמן מצוין לספוג משהו מן האווירה האקדמית (אבל גם הקיץ נעים ומלא חוויות). וכשהם מופיעים אצלי – יש כמה מקומות ואתרים שאני משתדלת שהם לא יחמיצו, לאו דווקא אלה שהם ימצאו במדריכי הטיולים.
מלונדון אפשר לעלות על הרכבת שיוצאת מתחנת Paddington, לנסוע באוטובוס 90X שיוצא מתחנת Victoria או ב-London Tube שנמצא לא רחוק, בגני גרוסבנור (Grosvenor Gardens). משדות התעופה יש קווי אוטובוס סדירים שמגיעים לאוקספורד: 70X יוצא מהית'רו כל חצי שעה, ואילו X80 עוזב את גטוויק מדי שעה.
העיר קטנה ואין בעיה להסתדר בה ברגל (אם זוכרים לארוז מטרייה, תמיד), וכדאי להקדיש לה יומיים-שלושה, אבל לממהרים יכול להספיק גם יום אחד. ההוויה האקדמית, המאפיינת כל כך את העיר, שוכנת בעיקר בין כותליהם של 39 הקולג'ים של האוניברסיטה. העתיקים שבהם, חלקם בני 750 שנה, נמצאים ברובם במרכז העיר. הטוענים לכתר הוותק הם מרטון קולג' (Merton College), יוניברסיטי קולג' (University College) ובאליול קולג' (Balliol College).
דרך נהדרת לערוך היכרות עם הקולג'ים היא להצטרף לאחד הסיורים שיוצאים החל משעות הבוקר המאוחרות מטריניטי קולג' (Trinity College, כתובת: Broad Street). הסיורים אורכים כשעה וכוללים את רוב הקולג'ים שבמרכז. המדריכים מיומנים ושופעי סיפורים, והסיור מהנה במיוחד. אפשר גם לעלות על אחד מאוטובוסי התיירים, שמזכירים את האוטובוסים הפתוחים של לונדון: מדובר בנסיעה מודרכת בין תחנות עם אפשרות לעלות ולרדת בכל אחת מהן (נקודת היציאה: Broad Street).
טיול רגלי קצר ונינוח מומלץ בין הקולג'ים מרטון, כרייסט צ'רץ' (Christ Church) ומגדלן 
(Magdalen, שנקרא כאן מודלן). כרייסט צ'רץ' הוא הגדול והמרשים שבהם: יש בו קתדרלה יפה וגלריה, ומאחוריו נמצא אחד המקומות האהובים עלי ביותר – פארק קטן הנושק לנהר התמזה, שבו אפשר לנוח, לערוך פיקניק או סתם לקחת פסק זמן מההמון המציף את הרחובות.
שכניו הקרובים של כרייסט צ'רץ' הם מרטון וקורפוס כריסטי (Corpus Christi), והם חביבים עלי מאוד (בין השאר משום שקורפוס הוא קולג' הבית שלי). קורפוס הוא הקולג' הקטן ביותר באוקספורד, ושווה להציץ אליו ולו בשל הגן היפהפה שלו, ואילו במרטון, אחד הקולג'ים העתיקים והעשירים בעיר, יש קתדרלה מרשימה.
בהמשך, מעבר לנהר מצד מזרח, נמצא מגדלן קולג' ופארק הצבאים שלו – אתר חובה באוקספורד. מולו, מעבר לגשר, נמצאים הגנים הבוטניים של האוניברסיטה, וביקור בהם מומלץ לחובבי הבוטניקה, וגם למי שסתם נהנה לטייל בין ערוגות פרחים ולשבת על גדת הנהר.

מוזיאון ברוטב סלסה
חנות הספרים "Blackwell" היא אתר חובה לאוהבי ספר. זוהי חנות הדגל של אוקספורד. יש בה ארבע קומות מרווחות, בית קפה קטן ומחלקה לספרים נדירים וספרים מיד שנייה. אפשר לבלות שם שעות. החנות מציעה גם סיורים רגליים בעלי מוטיבים ספרותיים (ויש הרבה כאלה שקשורים באוקספורד) כמעט בכל יום, בשעות אחר הצהריים המוקדמות. אוהבי ספר – אל תחמיצו את חנויות הספרים מיד שנייה שפזורות לאורך אותו רחוב ובטורל סטריט (Turl Street), המאונך לו. 

BlackWell
כתובת: 50 Broad Street
טלפון: 792792-1865-44

רוצים עוד תרבות? בבקשה. למוזיאון אשמוליאן (Ashmolean Museum) יש אגפים העוסקים באמנות אירופית ואוריינטלית, בארכיאולוגיה ועוד. מוזיאון פיט ריברס (The Pitt Rivers Museum), העוסק במדע וטבע, מומלץ גם לילדים. 

מוזיאון אשמוליאן
כתובת: Beaumont Street
טלפון: 278000-1865-44

מוזיאון פיט ריברס
כתובת: Parks Road
טלפון: 270927-1865-44

באופן כללי, יש באוקספורד בתי קולנוע, תיאטראות ומופעי מחול, אבל ההיצע לעומת לונדון לא מרשים במיוחד, ולכן אם אתם באים מהעיר הגדולה – אפשר לוותר.
הדבר נכון גם לגבי קניות, וסיור קצר במרכז העיר ממצה את החוויה. עם זאת, מקום שלא כדאי להחמיץ הוא השוק המקורה בפינת הרחובות היי סטריט (High Street) וקורנמרקט 
(Cornmarket). יש בו בתי קפה, דוכני ירקות, פירות ופרחים, חנויות בשר ודגים (שעלולות לסחרר בעלי קיבה רגישה, שכן הסחורה תלויה בגאווה ובהרכב מלא), מזכרות, סנדלרייה וגם דוכן בשם "Alpha", שבו מכינים כריכים אורגניים טעימים.
בימי רביעי וחמישי אפשר להמשיך אל השוק הפתוח בכיכר גלוסטר גרין (Gloucester Green) בפינת ג'ורג' סטריט (George Street), מרחק חמש דקות הליכה. השוק הזה, ממש כמו העיר והקולג'ים שלה, מתקיים באופן סדיר למדי מאז ימי הביניים. בימי רביעי מובאת אליו התוצרת החקלאית המקומית, ובימי חמישי מתארח במקום שוק פשפשים. כדאי לערוך סיבוב קצר ולספוג את אווירת הכפר.
אם אתם בעיר במהלך סוף שבוע, ועוברים דרך מדרחוב קורנמרקט תוכלו ליהנות מדוכני תכשיטים, קעקועי חינה ושאר יצירות, ולפעמים גם מקונצרט מאולתר. זכרו רק שבימי ראשון מצטמצמות שעות הפתיחה של החנויות ושל רוב בתי הקפה (17:00-11:00). ביום ראשון בערב אין הרבה מה לעשות כאן, אלא אם כן אתם נמנים על אוהבי הסלסה, שמגיעים אז אל בית הקפה "Freuds" שבצפון העיר.
שעות פתיחה: 23:00-18:00
כתובת: Walton Street
טלפון: 311171-1865-44

הטבע של צפון העיר
אם מזג האוויר מאפשר זאת, גם חובבי טבע לא יוצאים מאוקספורד נפסדים. טיול נינוח לאורך התעלה או גדת התמזה, ואפילו שיט בסירות המקומיות, הם חוויות מקסימות. אם אתם בסביבת כיכר גלוסטר גרין, המשיכו עם הגשר של הית' ברידג' סטריט (Hythe Bridge Street) מעבר לכביש ורדו אל גדת התעלה. הליכה לאורך התעלה תוביל אתכם צפונה, אל אזור ג'ריקו (Jericho).
הרפתקנים בכושר יכולים להמשיך את הצעדה עוד כשעה לאורך פורט מדו (Port Meadow), כר דשא ענקי שרועים בו סוסים, עד לכפר וולברקוט (Wolvercote), בקצה הצפון-מערבי של אוקספורד, ולסעוד בפאב הנחמד "The Trout", שעל גדת התעלה.
כתובת: 195 Godstow Road, Wolvercote
טלפון: 302071-1865-44

אפשרות נוספת, קצרה יותר, היא לרדת מצומת קארפקס (Carfax) דרומה לאורך רחוב סנט אלדייטס (St. Aldates), לעבור את גשר פולי (Foley Bridge) ולרדת מצד שמאל של הכביש אל גדות נהר התמזה, שבחלק הזה נקרא איזיס (Isis). ההליכה במסלול הזה קלה, הנוף מקסים ובהמשך השביל נמצא הפאב "Isis", שבו אפשר לאכול צהריים.
אם ממשיכים מעט הלאה מגיעים לאיפלי לוק (Iffley Lock), שם כדאי לחצות את הגשר ולסייר אל כפר איפלי, שבתיו יפים ורחובותיו שקטים. הכנסייה הנורמנית השוכנת בכפר היא מן העתיקות באנגליה.

וישנה גם אלטרנטיבה אקזוטית
אם עייפתם מכובד ההיסטוריה וההשכלה, אתם בהחלט מוזמנים להתאוורר. למרות הרושם, אוקספורד איננה עיר אוניברסיטאית בלבד. יש בה אוכלוסייה לא אקדמית גדולה שחיה בעיקר במזרח העיר ובפרברים הדרום-מזרחיים שלה. שתי שכבות האוכלוסייה (המכונות "Town and Gown", העיירה והגלימה) חיות כיום בדו קיום שנשמר בשלווה יחסית, אבל ניכר היטב לעיני המתבונן הזר.
כדי להגיע לאזור פוסעים בהיי סטריט לעבר הגשר והגנים הבוטניים, עד שמגיעים אל כיכר דה פליין (The Plain), שממנה יוצאים שלושה רחובות. ממשיכים ישר ברחוב האמצעי עד לקאולי רוד (Cowley Road), האנטיתזה המקומית לכובד הראש האקדמי.
זהו האזור הפחות נחשב של העיר, שמאוכלס בערב רב של טיפוסים: סטודנטים, מהגרים מאסיה (הודו, פקיסטן ובנגלדש), חובבי ניו אייג' וגם בית חב"ד המקומי נמצא שם. יש כאן חנויות יד שנייה, הרבה מסעדות הודיות זולות (המומלצת ביותר היא "Aziz": היא לא הזולה ביותר, אבל האוכל מצוין), בתי קפה שמזכירים את הסצנה הים תיכונית (כמו "Café Coco" והטאפאס בר שמולו, "Kazbar", או המסעדה המזרח תיכונית "Euphrates", שמארחת רקדנית בטן בין חמישי לשבת), וגם מקומות כמו הבר אפוף עננת הגראס, ששייך לג'מייקני מזדקן ונרגן, ומעלתו העיקרית היא שהוא פתוח כל הלילה ומזמן מפגשים אנושיים מעניינים.
האזור תוסס וצעיר אבל לא נטול שיכורים, קבצנים וטיפוסים חשודים (אם כי מעולם לא נתקלתי כאן בעניין חמור) – זהו לא אזור בילויים סטרילי, זאת פיסת חיים אותנטית של אוקספורד הלא אקדמית.

תמר לנדאו – דוקטורנטית בהיסטוריה עתיקה באוניברסיטת אוקספורד וגרה בעיר