בצד שדרות רחבות ורומנטיות יש בפריז גם מבנים בעלי קווים חזקים וקשים, המשדרים עוצמה ורוח קרב. מבט אחר על מגדל אייפל וכמה מונומנטים ידועים נוספים
 |
| מגדל איפל, שנבנה כמפגן של כוח, הפך לאחד מסמלי העיר | צילום: דורון הורוביץ |
כתב: רן שחורי
"לתכנן עיר זה כמו לכתוב ספרייה", אמר הארכיטקט בן ימינו, ז'אן נובל. ואכן, כמו מגוון הספרים שאפשר למצוא בספרייה, קִסמה של עיר טמון ברבגוניות שלה, במישורי הזמן השונים הנושקים זה לזה ויוצרים ישות רב ממדית.
למעלה מ-2,000 שנות קיומה של פריז יצרו כמה וכמה "פריז" שונות ומנוגדות. לרוב אוהביה, פריז היא מהות רכה ורומנטית. הקווים המסתלסלים של בנייניה הבארוקיים, השדרות הרחבות, העצים בשלכת ובתי הקפה – כל אלה יוצרים תחושה של רכות. אבל לפריז יש גם פַּן של כוח ועוצמה, המרוכז – כך נדמה – במלבן אחד, שתחילתו בארמון שַאיוֹ (Palais de Chaillot); המשכו במגדל אייפל (Tour Eiffel), סמל הקִדמה הטכנולוגית; וסופו באקדמיה הצבאית, אֶקוֹל מיליטֶר (École Militaire).
במתחם זה נפתחה במאי 1937 "התערוכה הבינלאומית לאמנות ולטכנולוגיה של העת החדשה", הפגנת הכוח הגדולה של אירופה המתקדמת, שנתיים בלבד לפני מלחמת העולם השנייה, שהמיטה אסון על היבשת. לכבוד האירוע הוקמו בסמוך למגדל אייפל, בצד השני של הסן, שני מבנים מוארכים, שניצבו זה מול זה: הביתן הגרמני, שתוכנן על ידי אלברט שפאר, האדריכל של היטלר, והביתן הרוסי הגדול. לשני הביתנים היו מגדלים גבוהים. בראש הסובייטי התנוסס הכוכב האדום, בראש הגרמני – הנשר הנאצי. במרחק לא רב ניצב הביתן הקטן של הרפובליקה הספרדית, שבו הוצג ציורו המפורסם של פאבלו פיקאסו, "גרניקה", שהנציח את ההפגזה הרצחנית של הגרמנים על העיירה הבאסקית.
כיום לא נותר הרבה מהתערוכה של שנות השלושים. ה"גרניקה" שהוצגה במשך שנים בניו יורק, הוחזרה לספרד רק עם מות פרנקו ב-1975. הביתנים שהוקמו לרגל התערוכה פורקו. אבל כמה מבנים – ובהם ארמון טוקיו (Palais de Tokyo), שבו פועל כיום המוזיאון לאמנות מודרנית של העיר פריז (Musée d’Art Moderne de la Ville de Paris) וארמון שאיו העצום – נותרו כעדות אילמת לטעם הפשיסטי, לריקנות ולברוטליות של 1937.
המוזיאון לאמנות מודרנית
כתובת: 11 avenue du Président Wilson
מטרו: Alma-Marceau
אתר אינטרנט
כמו חיה ענקית
במאה ה-16, כאשר מריה דה-מדיצ'י בנתה על גבעת טרוֹקָדֶרוֹ (Trocadéro) וילה כפרית, היתה הגבעה מחוץ לגבולות פריז. כיום מהווה כיכר טרוקדרו וה-11 בנובמבר (Place du Trocadéro et du 11 Novembre) האלגנטית, הנמצאת במתחם הגבעה, חלק אינטגרלי מהעיר. שדרות קלֶבֶּר (Avenue Kleber) מחברות אותה לכיכר שארל דה גול (Place Charles de Gaulle), הידועה גם כ"האטואל" (Etoile; "כוכב" בצרפתית). מדרום-מזרח נפתחת כיכר טרוקדרו וה-11 בנובמבר אל הרחבה הגדולה שבין שני אגפיו של ארמון שאיו.
זה האחרון, המבנה המרכזי בתערוכה של 1937, הוקם במיוחד עבורהּ, שני האדריכלים שתִכננו אותו, קארלו (Carlu) ובואלו (Boileau), עיצבו אותו לפי עקרונות הבנייה הפשיסטית: המבנה, החסר כל קנה מידה אנושי, רובץ כחיה ענקית דו-ראשית על קו הרכס. הוא בנוי מאבן קשה, ומהווה דוגמה לארכיטקטורה הפשיסטית, על המבנים הגדולים שלה, בעלי הקווים החזקים.
כיום פועלים בארמון שאיו בין השאר שני מוזיאונים: מוזיאון האדם (Musée de l’Homme), המציג אוספים אנתרופולוגיים ואתנוגרפיים מכל רחבי העולם; ומוזיאון הימייה (Musée de la Marine), המוקדש להיסטוריה הימית של צרפת. כאן מוצגים, דגמי ספינות שונים, מפות עתיקות וציוד ניווט ימי. בארמון שאיו פועל גם תיאטרון שאיו
(Théâtre National de Chaillot).
מוזיאון האדם
כתובת: 17 place du Trocadéro
אתר אינטרנט
מהרחבה שבין שני אגפיו של ארמון שאיו מתגלה במלוא גובהו והדרו מגדל אייפל (Tour Eiffel), שנבנה לרגל התערוכה הבינלאומית של 1889, במלאת מאה למהפכה הצרפתית. המגדל עורר התנגדות עזה בקרב אנשי הרוח הצרפתיים של התקופה, ותוכנן להרוס אותו. בשל הפופולריות הרבה שזכה לה הוחלט בסופו של דבר להשאירו. המגדל בן 320 המטר משקף היטב את התעוזה התכנונית של מעצבו, גוסטב אייפל, שהתפרסם בבניית גשרי פלדה.
לרשות המבקרים במגדל אייפל עומדות המעליות המקוריות שתכנן אייפל, וששופצו במהלך השנים. הן מגיעות לשלושת המפלסים הפתוחים לקהל: המפלס הראשון (בגובה 57 מטר מעל פני הקרקע), השני (בגבוה 115 מטר) והשלישי (בגובה 276 מטר).
למרגלות מגדל אייפל, נמצא הגן הגדול המכונה "שדה מארס", שַן דֶה מארס (Champ de Mars), על שמו של אל המלחמה הרומי. במקור היה זה שטח האימונים והמסדרים של האקדמיה הצבאית הסמוכה, שהמבנה שלה תוכנן על ידי ז'אן אנז' גבריאל, אדריכלהּ של מרי אנטואנט, והושלם ב-1767.
האקדמיה הוקמה כדי להכשיר קציני צבא מבין המעמדות הנמוכים וחסרי האמצעים. אחד מאלה היה נפוליאון בונפרטה, שהחל את לימודיו במקום ב-1784, והוסמך כאן כקצין תותחנים. הבניין הגדול של גבריאל, הנפרש סביב חצרות פנימיות, מעוצב בסגנון קלסיציסטי מעודן, עם נטיות קישוטיות בנוסח הרוקוקו. וכמובן, האקדמיה הצבאית היוותה מראשיתה סמל מובהק למיליטריזם הצרפתי.
דרומית-מזרחית לאקדמיה הצבאית מתנשא הבניין הגדול של משרדי אונסק"ו (Maison de l’UNESCO). המבנה הזה, אשר נחנך ב-1958, הוא הנציג האולטימטיבי לארכיטקטורה המודרנית הפוסט-מלחמתית בפריז. הוא תוכנן כסמל לשלום המקווה, ועוצב, במאמץ בינלאומי, על ידי קבוצת ארכיטקטים, ובהם ברויאר (Breuer) האמריקאי, זרפוס (Zehrfuss) הצרפתי ונרווי (Nervi) האיטלקי. במטרה לשמור על הקומפוזיציה של הבניין, הוסיפו לו ב-1965 אגף שלם החפור מתחת לפני הקרקע. זה מואר ומאוורר באמצעות שש חצרות שקועות. בצידי הבניין יש גן יפני מרהיב, שאותו תכנן היפני-אמריקאי נוגוצ'י (Noguchi). בלובי של הבניין עצמו ניצבים פסלים של פיקאסו, מירו, ז'אן ארפ ואחרים. לפני מספר שנים נחנך במקום גן קטן של דני קרוון, שבמרכזו עץ זית, והוא מוקדש לזכרו של יצחק רבין.
כבישים במרתף
אם רוצים להתרשם משלב מאוחר יותר של הבנייה המודרנית בפריז, יש לחזור בכיוון צפון-מערב, אל מגדל אייפל, לפנות שמאלה (בכיוון דרום-מערב), לעבור מתחת לגשר הרכבת ביר חכים (Pont de Bir Hakim), ולהמשיך אל מקבץ המגדלים והמבנים האלגנטיים והצבעוניים של פרונט דה סן (Front de Seine). אלה הוקמו החל מסוף שנות השישים של המאה העשרים, ומייצגים את השלב הפרוטליסטי במודרניזם המאוחר.
האזור שבו הוקמו המגדלים היה בעבר שכונת עוני, ובה בתים עלובים ובתי מלאכה מוזנחים. השכונה החדשה, ההולכת ומתרחבת עם הזמן, תוכננה בסוף שנות השישים של המאה העשרים לפי עקרונות המודרניזם, המחייבים הפרדה בין תנועה ממונעת לבין תנועה רגלית. דרישה זאת הושגה על ידי העלאת כל השכונה על "במה" – משטח של עמודים, המותיר את הכבישים למטה. וכך נהפך מפלס הקרקע כולו למגרשי חנייה, ואילו הגישה אל הבתים, הגנים ואזורי המסחר היא במפלס העליון בלבד.
הבניינים עצמם תוכננו כאנטיתיזה לאנונימיות ולסכמתיות של מבני השיכונים, שהוקמו אחרי המלחמה בכל רחבי העולם. הבניינים שבפרון דה סן שונים זה מזה, מעוטרים בקרמיקה צבעונית, צומחים לגובה, ומהווים דוגמה טובה לבנייה רוויה. המפורסם שבהם הוא בניין הטוטם, שממנו תלויים אשכולות-אשכולות של גושי דירות.
מהבניין, שתוכנן על ידי אנדרואֶה (Androuet) ב-1978, ניתן להעיף מבט נוסף אל מגדל אייפל ואל בית הרדיו הצרפתי (Maison de Radio-France) הבניין העגול הענקי הניצב מצידו השני של הנהר. כדי להגיע אליו יש לחצות את גשר גרנל (Pont de Grenelle). בית הרדיו מהווה אף הוא מפגן של כוח ועוצמה: המגדל שלו מתנשא לגובה של כשבעים מטר, והיקפו מגיע ל-500 מטר. במקום פועל מוזיאון שניתן לבקר בו רק בסיורים מודרכים.
רן שחורי הוא ראש החוג לאדריכלות פנים במסלול המקצועי של המכללה למינהל
