טיפים והמלצות

 אגם גרדה הוא מאתרי הנופש החביבים ביותר על משפחות בשנים האחרונות. לינה בקמפינג מאפשרת להוזיל משמעותית את עלות השהות במקום ומקנה קרבה מקסימלית לטבע. אתר הקמפינג שוכן על גבעה ויש לו חוף פרטי, בו ניתן לשוט בקאנו אותו אפשר לשכור במקום. מי שמחפש שקט עדיף שיחפש מקום אחר – זהו אתר תוסס והומה, עם הפעלות לילדים, צוותי בידור, שלוש בריכות, מגרש טניס ומתקני שעשועים לילדים. לרשות האורחים יש מינימרקט וחנות, מסעדה עם תפריט ילדים, מכבסה, שירותים ומקלחות עם מים חמים. ניתן להצטרף לסיורים מאורגנים באזור שיוצאים מהאתר.

מלון כפרי מקסים הממוקם בליבו של הפארק הלאומי גראן פרדיסו ובמרחק שני קילומטרים מהכפר קון. המלון הוא למעשה מקבץ של בתי הרים ישנים ששופצו תוך שמירה על המאפיינים האותנטיים של עץ ואבן. הבתים משתלבים היטב בסביבה ונשקף מהם נוף נהדר של ההרים והעמק. במלון 15 חדרים חמימים וביתיים, המצויידים בטלוויזיה, די.וי.די וטלפון. במקום יש מסעדה שמגישה אוכל מקומי מצוין ולידה גן קטן. אחר יום של טיולים אפשר להירגע בספא שכולל ג'קוזי, סאונה ומגוון טיפולים. בפארק הלאומי גראן פרדיסו יש מגוון מסלולי הליכה ברמות שונות, ובמלון ניתן לשכור אופניים לטיול בסביבה. באזורניתן גם לטפס על הרים, לרכב על סוסים ולדוג. המלון ידידותי במיוחד לילדים ומציע לאורחים הצעירים ארוחות לתינוקות, צעצועים, עגלות, מנשאים, מגרש משחקים, כסא תינוק לאופניים ואפילו סרטי די.וי.די מצויירים.
 

בטיול שלנו לצפון איטליה הגענו אל העיר וארזה (Varese). העיר עצמה היתה משעממת, ודי מהר יצאנו ממנה לצפון־מערב. ביציאה מהעיר היה הר ירוק שבפסגתו ישב כפר קטן, עוד אחד מהכפרים האיטלקיים שמרחוק נראים כאילו לא השתנה בהם כלום מאז ימי הביניים, ושמו סאקרו מונטה די וארזה (Sacro Monte di Varese). הכביש התחיל לעלות על ההר, וממול ראינו שער גדול מאבן שממנו מטפסת דרך מרוצפת באבנים שדשא צומח ביניהן. בסוף העלייה, בתוך יער, עמדה כנסייה קטנה ויפה. עצרנו את הרכב והתחלנו לטפס ברגל. הכנסייה היתה סגורה, וכשהצצנו פנימה ראינו פסלים שמתארים איזו סצנה. גילינו שהשביל מתפתל ימינה וממשיך לעלות בתוך היער לעוד כנסייה, שונה במקצת. שכנעתי את אשתי שעוד כנסייה אחת וחוזרים. גם שם היו אותם פסלים אבל בסצנה אחרת, וגם שם השביל התפתל, ובסופו עמד עוד שער יפה ואחריו מזרקה. ככה, אחרי כל פיתול, כשכבר חשבנו שהגענו לסוף השביל, חיכתה עוד הפתעה. לאט לאט הבנו שהסוף יהיה רק למעלה, בכפר היפה. במשך שעתיים טיפסנו ביער, הכנסיות הולכות ונהיות יפות יותר, השערים גדולים יותר והנוף מרשים יותר. בסוף חיכה לנו הכפר המדהים הזה, שגם מקרוב נראה כמו ב"שם הוורד". בתים יפים וסמטאות צרות, ריקות מאדם. בראש הכפר עמדה כנסייה עם צריח מרובע ומרשים, כמו שיש בכל כפר, ופסל גדול שמשקיף על הבקעה הגדולה של וארזה.
ליד הכנסייה היתה מסעדה קטנה וריקה עם מרפסת אל הנוף. מלמעלה ראינו את השביל שטיפסנו בו, ובין העצים הציצו גגותיהן של הכנסיות שבדרך. ישבנו במסעדה במשך שעה נוספת וטעמנו את הקפה והקינוחים הטובים ביותר שטעמנו באיטליה. אולי כי הטיפוס היה קשה כל כך, אולי כי הנוף היה יפה כל כך, ואולי כי הם היו פשוט מצוינים.

 מסעדה וותיקה ששוכנת בבית אחוזה כפרי וצופה לנופים מרהיבים. תפריט איטלקי מסורתי ושירות מצוין.

 המסעדה שוכנת על שפת אגם גרדה, ומציעה נוף יפה ואווירה רומנטית. בתפריט: פסטות תוצרת בית, פיצות ודגים טריים מהאגם.

 מסעדה הרים כפרית וחמימה ששוכנת בקורמאייר ומציעה אווירה אלפינית ונוף מרהיב. התפריט כולל מנות בשריות, פסטה, ריזוטו, פולנטה ומרקים עשירים.