טרמפים באירלנד

אני פחדנית. מודה. נסעתי לבדי לאירלנד וכולי חששות מכף רגל ועד ראש. זה היה אמור להיות טיול התרמילים הגדול שאחרי הצבא (אז מה אם הצבא נגמר לפני שמונה שנים?), והתכוננתי לפי כל הכללים: דיברתי עם אנשים שהיו שם, קראתי על אירלנד, הכנתי תרמיל גדול עם בגדים, מדריכים ומוזיקה – רק לא יותר מדי, כמו שהנחו אותי בפורומים ולפי עצתם של חברים שכבר היו וחזרו עם תובנות. כשנחתּי בדבלין הרגשתי את כל כובד התרמיל, ממש כמו את כובדו של הפחד, יושב על כתפי. כבד, כבד לי הטיול הזה, חשבתי אז.
אחרי לילה של חרדות וחרטות התעוררתי לבוקר בעיר מקסימה. הפחד התחיל לעזוב אותי. טיילתי על גדת הנהר ליפי (Liffey) שחוצה את העיר, ביקרתי במוזיאונים קטנים שנתקלתי בהם תוך כדי שיטוט, דיברתי עם אנשים (בחורה צעירה שמתגוררת באושוויץ סיפרה לי בחיוך עם גומות חן שזו בעצם עיירה ירוקה ויפה, ושהיתה רוצה שיניחו להם כבר בשקט. לא הצלחתי למצוא מילים להשיב לה). ניסיתי להקשיב לשפה שדיברו סביבי ולהבין. אני די בטוחה שזו היתה אנגלית.
התחיל לעבור הפחד, צצה סקרנות. יצאתי מדבלין אל העיר גולוויי (Galway) באוטובוס שהזכיר לי את הטיוליות של צה"ל. ישן, שמנמן ועושה בחילות. הניסיון הלא נעים הזה הוריד אותי אל הכביש והרים לי את היד. אמרו לי שבאירלנד אפשר לקחת טרמפים. פחדתי, בטח פחדתי. מוכנה לקראת הרע ביותר טמנתי את האולר הקטן שלקחתי איתי בכיס הקדמי שבג'ינס.
והאירים עצרו, ומהר, והיו אדיבים ונחמדים בדיוק כמו שסיפרו שהם. בחנתי בזהירות את נהגי המכוניות שעצרו לי. נכנסתי למכונית שבה נהג איש עם ילד קטן (מה הוא כבר יעשה לי?) ונסעתי איתו לעיירה המתוקה קליפדן (Clifden). השד לא היה נורא כל כך. כמה ימים אחר כך חזרתי משם לנמל שליד גולוויי, שממנו מפליגים לאיי אראן (Aran) השקטים והסחופים. נסעתי לשם עם זוג אנשים מבוגרים שעצרו לי בצד הדרך. רק ליד הנמל הבנתי שהם בכלל לא היו צריכים להגיע אליו, הם עשו סיבוב במיוחד בשבילי. אחרי ששבתי מהאיים אל היבשת המשכתי דרומה. אישה בשנות הארבעים לחייה שנהגה בוואן, שני ילדיה ישנים במושב האחורי, עצרה לי בלימריק (Limerick) והיתה סיפור הדרך שלי משם ועד לחצי האי דינגל. וככה זה המשיך.
אז עכשיו תורי: סעו לאירלנד בגלל כל הסיבות הידועות – בשביל הנופים הירוקים, והעיירות הקטנות והפאבים עם המוזיקה החיה בכל ערב – אבל גם בשביל הדרך. בטרמפים. תמיד בזהירות, אבל עם לב פתוח להיכרויות חדשות. זה היה החלק הכי טוב בטיול. והאולר? נדחף אחרי כמה זמן לאיזה כיס שכוח בתרמיל.