הגן הנעול בשדרות לקסינגטון

גן נעול אחותי כלה, גן נעול, מעיין חתום. מי מצפה ששירה תנ"כית עדינה כל כך תתמלמל במוחו בלב מנהטן? אבל הנה הוא, גרמרסי (Gramercy), הגן הנעול, הגן הקסום, תופס בלוק שלם בקצה הדרומי של שדרת לקסינגטון (Lexington), מוקף בבתי מידות ישנים ומפוארים בסגנון ניאו גותי. סגנון האר-דקו שאפיין את ניו יורק בשנות השלושים אינו ניכר בפארק. ברוכים הבאים לשכונה ותיקה שכל כולה הד לניו יורק אריסטוקרטית של ראשית המאה הקודמת, ניו יורק של המגזין New Yorker לפני שהתחילו להופיע בו פרסומות.
הפארק מוקף בגדר גבוהה ונעול תמיד. רק בעלי הנכסים שבסביבה מחזיקים במפתחות לשעריו. גם בלי לחדור אל הפארק אפשר לראות את פסל הברונזה הניצב במרכזו, זהו פסלו של אדווין בות', גדול השחקנים השייקספיריים של דורו. בות' היה אחיו של ג'ון ווילקיס בות', רוצח הנשיא לינקולן. ההצדעה לאדווין בות' היא אות לחשיבותו של התיאטרון בשכונה הזאת. אמנם סביב הפארק לא מצויים כלל בתי עסק ואתרי בידור ותרבות, אבל בינו ובין כיכר יוניון פזורים כמה תיאטראות מצוינים, מקדשים מסוג אחר, שבהם שורה דממה שונה לגמרי ומענגת לא פחות.
מי שבכל זאת מעוניין בשלוות הגן עצמו, מוזמן ללון במלון Gramercy Park  ששוערו מחזיק במפתח. כשהעברתי לילה במלון לפני כמה שנים, הופתעתי למדי מאופיו. היה מדובר אז במלון ישן ומלא אופי, כזה שנעים לנום בו במחיצת רוחות הרפאים המטיילות במסדרונותיו. על גג המלון שוכן בר אפלולי וחביב ביותר, The Rose Bar, המשקיף על הלב השקט של ניו יורק. לאחרונה עבר המלון שיפוצים, ועכשיו הוא פונה לקהל אקסקלוסיבי יותר. יש לקוות שהרוחות הנחמדות הראו עקשנות והן עודן שם.
את טעמו של יין בבר אני יודע, אבל את רחש החצץ בפארק גרמרסי כשהוא נדרס תחת רגלי לא שמעתי. כמעט ביקשתי מהשוער שיפתח עבורי את השער ואז התחרטתי. למה להרוס תעלומה טובה? הפארק נראה נפלא כל כך מבין הסורגים השחורים והגדולים, למה לקלקל אותו בביקור חפוז? הנחתי לו ואהבתי כלפיו רק תפחה.