ביקור בקברי צדיקים

בקיץ נסעתי לאומן, ככה סתם. חברה שתכננה לנסוע עם בני משפחתה למסע התוועדות על קברו של רבי נחמן מברסלב הציעה לי להצטרף. הסתקרנתי והחלטתי להפוך ליומיים לבת משפחתה ולהיות שותפה למסע. להפתעתי, רוב המטוס היה מלא בנשים שאימצו את ט"ו באב כתאריך עלייה לקבר הצדיק. במטוס היו נשים חרדיות, חוזרות בתשובה, מסורתיות ואחרות. רובן באו בגפן או עם חברה, אחדות לקחו איתן תינוק או ילד שגילו צעיר משבע שנים. נחתנו בשעת לילה גשומה בקייב, ומשם המשכנו לאומן. התנאים במקום בסיסיים למדי: מלון פשוט ונקי, ארוחות המוניות שנערכות באוהל בחצר. השתכנתי בדירת המלון עם חבורת נשים שלא הכרתי לפני כן. העובדה שלא היו גברים בסביבה אפשרה לנשים להיפתח וליצור חברויות חדשות. רוב הנשים מיהרו למקום ציון הקבר ובילו את עיקר זמנן בתפילות, בבקשת עזרה ובמתן צדקה. מכיוון שהיתה הפרדה מושלמת מהאזור הגברי, הרשו לעצמן הנשים לשיר ולרקוד, לנגן ולזעוק תוך כדי תפילה רגשית. בתוך כל זאת היו נשים שניסו לנצל את פתיחות חברותיהן ולהבטיח ישועה בעזרת קמעות וטקסים שנראו לי ביזאריים. נשים אחרות אזרו אומץ ושללו תופעות של האלהה מיותרת ועשיית המקום לאתר פולחני, זאת בלי לגמד את צדיקותו של רבי נחמן. ביום המחרת התארגנו לנסיעה לקברי צדיקים אחרים באוקראינה. בנסיעה זו הצטרפתי לקבוצת חסידי ברסלב. היה מעניין לשבת מהצד, בלי להשתתף בשיחת החסידים, ולשמוע מהם מדוע הגיעו למקום. בתי הקברות הנטושים נמצאים בכרי דשא ירוקים, סמוך לכפרים ולנחלים. כפריים המוליכים חזיר, עדת אווזים הפוסעת בסך, עצים גבוהים עם עלים כסופים על גדות הנחל – כל אלה הזכירו לי את שירי ביאליק, את הגעגועים בשירת לאה גולדברג, סיפורים של אהרון אפלפלד ושאר סיפורי חסידים שקראתי בצעירותי. אם מורידים את משקפי הציניות, אפשר למצוא קרוב מאוד אנשים שמחפשים דרך ומתנהלים בה אחרת מהמקובל. גם זה מסע אחר. (צילום: אסתר במברגר)