איטליה – היסטוריה בקיצור

כמאתיים שנה לפני הספירה הנוצרית השתלטו על שטחי איטליה הרומים, בני עם לטיני שהתרכז קודם לכן במרכז המדינה. במהלך הדורות הפכה רומא לאימפריה, ובשיא כיבושיה (בתחילת המאה השנייה לספירה) שלטה על חלקים נרחבים באירופה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה.
במאות החמישית והשישית לספירה כבשו את איטליה שבטים גרמאניים (הוויזיגותים, הוונדלים והלומברדים). בשנת 774 סופחה איטליה לממלכתו של קרל הגדול, וב-926 צורפה לאימפריה הרומית הקדושה. בימי הביניים כבשו הנורמנים את חלקה הדרומי. בסוף ימי הביניים החלו מתהוות במרכזה ובצפונה ערי מדינה עצמאיות. בסוף המאה ה-15 השתלטה ספרד על רוב שטחי המדינה. בסוף המאה ה-18 תפסה אוסטריה שטחים נרחבים באיטליה. מאמצע המאה השמינית ועד 1870 היו חלקים גדולים מאיטליה תחת שליטת האפיפיורים.
רק ב-1861, בתקופת מלכותו של ויקטור עמנואל השני, אוחדה איטליה והיתה למדינה עצמאית. ערב מלחמת העולם הראשונה היו לאיטליה מושבות באפריקה – אריתריאה, סומליה ולוב. במלחמת העולם הראשונה לחמה איטליה לצד מעצמות ההסכמה נגד גרמניה, ובשל כך סופח לשטחה חבל טירול, שהיה קודם לכן בשליטת אוסטריה. ב-1922 תפס מנהיג המפלגה הפאשיסטית, בניטו מוסוליני, את השלטון באיטליה, והנהיג בה דיקטטורה. באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 כבש מוסוליני את אתיופיה, וב-1937 כונן ברית עם גרמניה הנאצית, שלצדה לחם במלחמת העולם השנייה. בעקבות מפלתה, הפסידה איטליה את מושבותיה שמעבר לים.
איטליה סובלת שנים רבות מחוסר יציבות פוליטית. ממשלותיה מבוססות על קואליציות בין מפלגות ושברי-מפלגות, והן מתחלפות בתדירות גבוהה.
איטליה היתה מהמייסדות של האיחוד האירופי.