האי שפיצברגן (Spitsbergen) שוכן באוקיינוס הארקטי, במחצית הדרך בין לקוטב הצפוני, ומשתייך לנורווגיה. הוא חלק מהארכיפלג סוואלברד המשתרע על שטח של 62,450 קמר בסך הכל, וכולל שלושה איים גדולים ועוד עשרות איים ואיונים קטנים יותר. הנוף השולט בארכיפלג הוא של הרים משוננים, פיורדים וקרחונים (כשישים אחוזים משטח האיים מכוסים בקרחונים), אשר מהווים בית למינים רבים של בעלי חיים, והטיול במקום הוא אחד מטיולי הטבע הטובים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כ-65 אחוזים משטח האיים מוכרזים כשמורות טבע ויש בהם שבעה פארקים לאומיים.

האי שפיצברגן, המערבי ביותר מבין האיים, הוא גם האי הגדול ביותר, והוא היחידי שמיושב באופן קבוע. האי השני בגודלו הוא נורדאוסטלנדט (Nordaustlandet) שמשמעות שמו היא האי הצפון-מזרחי. האי לא מיושב, מרבית שטחו מכוסה בקרחונים וחלקו בשטח טונדרה.

הנוף השולט בארכיפלג הוא של הרים משוננים, פיורדים וקרחונים

הנה כמה עובדות מעניינות שלא ידעתם על שפיצברגן:
1. פירוש המילה שפיצברגן, שהמקור שלה הוא דווקא הולנדי ולא נורווגי, הוא הרים מחודדים. שמם הרשמי של האיים הוא איי סוואלברד (Svalbard), ומשמעותו היא "חוף קר".

ניבתן, אחד מבעלי החיים הנפוצים בשפיצברגן

2. לאיים יש מעמד בינלאומי מיוחד. על אף שהאיים נמצאים בשליטת נורווגיה, מותר לאזרחים של כל 41 המדינות החתומות על אמנת סוואלברד להשתמש באוצרות הטבע של האיים (ובהם מרבצי פחם גדולים). מהסיבה הזו יש באיים מושבה רוסית גדולה, ובעבר האוכלוסייה הרוסית באיים היתה גדולה מהאוכלוסייה הנורווגית. בנוסף יש באיים אוכלוסייה מתאילנד, סין, אוקראינה ומדינות נוספות. כמעט שליש מהתושבים באיים הם זרים.

3. השמש באיי שפיצברגן לא זורחת כלל במשך ארבעה חודשים בשנה. באופן רשמי השמש לא זורחת מה-26 באוקטובר ועד ה-14 בפברואר. בתקופה זו, כל כך חשוך עד שניתן לראות את הזוהר הצפוני גם בשעות היום. בקיץ, לעומת זאת, השמש לא שוקעת והתושבים נהנים משמש חצות מה-15 באפריל ועד ה-26 באוגוסט.

הזוהר הצפוני בשפיצברגן. מסוף אוקטובר ועד אמצע פברואר ניתן לראותו גם ביום

4. על אף שקר באיי שפיצברגן, והטמפרטורה הממוצעת עומדת על 5 מעלות צלזיוס בקיץ ו-14 מעלות מתחת לאפס בחורף, הטמפרטורה באיים גבוהה כעשרים מעלות בהשוואה לאזורי רוחב מקבילים ברוסיה או בקנדה, וזאת הודות להשפעתו של זרם הגולף, ששומר את החלק המערבי של הארכיפלג כמעט חופשי מקרח במשך רוב השנה.

5. באיי שפיצברגן חיים כמה אלפי דובי קוטב, ומספרם עולה על מספר האנשים החיים באיים. אין זה פלא שדובי הקוטב הפכו לסמלו של הארכיפלג. למרות הקור העז, דובי הקוטב הזכרים של שפיצברגן לא ישנים שנת חורף והתענוג הזה שמור רק לנקבות.

6. בעלי חיים נוספים שניתן לראות באיים הם איילי סוואלברד (תת מין של אייל הצפון שניתן לראות רק פה), שועלי שלג, ניבתנים ועופות מים, כמו אלקות גמדיות, יסעור צפוני ומינים שונים של שחפים, ברווזים ואווזים. בשל הדאגה לשלומן של הציפורים, חל איסור על גידול חתולים באי כחיית מחמד.

אייל סוואלברד, אחד מהמינים האופייניים לאיי שפיצברגן

7. לונגיירבין (Longyearbyen) שבאי שפיצברגן היא בירת הארכיפלג, והיא נחשבת ליישוב הקבע הצפוני בעולם שאוכלוסייתו מונה למעלה מאלף תושבים. למעשה בעיר מתגוררים כ-2,075 תושבים. ובכל שטח האיים מתגוררים כ-3,000 תושבים.

8. כמה וכמה מקומות שראויים לתואר "הצפוניים ביותר בעולם" שוכנים בלונגיירבין. ביו היתר, אפשר למצוא פה את הכספומט הצפוני בעולם, את המוזיאון הצפוני בעולם, את בית החולים הצפוני בעולם, את שדה התעופה הצפוני בעולם, את בית הספר הצפוני בעולם ואת הספרייה הציבורית הצפונית בעולם. ואם לא די בכך, בעיר מתקיים פסטיבל הבלוז הצפוני בעולם. פסטיבל Dark Season Blues מתקיים מדי שנה בסוף אוקטובר ומסמן את תחילת החורף.

בתים בלונגיירבין, בירת האיים

9. העובדה שאתם נמצאים באחד מהמקומות הנידחים בעולם, אין משמעותה שעליכם לוותר על תענוגות החיים. בעיר לונגיירבין אפשר למצוא כמה פאבים מצוינים ומסעדות משובחות. מסעדת Huset, למשל, מגישה מטבח גורמה וכוללת את מרתף היינות הגדול בסקנדינביה עם למעלה מעשרים אלף בקבוקים.

נוף טיפוסי בשפיצברגן

10. על אף שנורווגיה ידועה במערכת הרווחה שלה, באיי שפיצברגן אין מערכת רווחה. האבטלה היא מחוץ לחוק באיים, ומובטלים, וגם פנסיונרים שאין להם אמצעים כדי לכלכל את עצמם, מסולקים מהאי. בנוסף, כל אחד מהתושבים חייב שתהיה לו כתובת קבועה, על מנת שלא יהיו הומלסים שיקפאו למוות בתנאי מזג האוויר הקשים.

צילומים: שאטרסטוק

הפוסט שפיצברגן – עשרה דברים שלא ידעתם הופיע ראשון במסע אחר

כולנו שמענו על הקרחונים הנמסים ועל ההשפעה ההרסנית שתהיה להיעלמותם, אז לפני שהקטבים נמוגים להם באלגנטיות לתוך הים, יצאנו לטיול פרידה מאזור החוג הארקטי. מעבר לסיפור רומנטי על טבע פראי שהולך ונעלם, זהו אזור עוצר נשימה ביופיו, שאינו דומה לשום מקום אחר בעולם.

איי שפיצברגן. טבע פראי שהולך ונעלם

יש הבדל ניכר בין אזור הקוטב הצפוני לאזור הקוטב הדרומי. הקוטב הדרומי הינו יבשת מוקפת ים, בעוד בצפון הים מוקף יבשות. כיפת הקרח המכסה את ים הקרח הצפוני קטנה בשטחה ובעובייה משנה לשנה, ונראה כי היום שבו תימס לגמרי בקיץ כבר לא כל כך רחוק. הקרח פולט בחזרה את הקרינה כמו מראה ענקית, הים קולט את רוב הקרינה וכך קצב ההתחממות עולה עוד יותר. בעלי חיים רבים תלויים בקרח הצף לחייהם, בעיקר דובי הקוטב הלבנים, הסמל של האזור הארקטי. הדובים, הניזונים בעיקר מכלבי ים, הם שחיינים מצוינים, אולם הם אינם יכולים לשהות במים לאורך זמן וחייבים לעלות על פלטות הקרח הצף. בקיץ, כשטח הקרח קטן, קטן בהתאמה שטח המחיה שלהם.

דב לבן בארכיפלג שפיצברגן. משטחי הקרח הנמסים פוגעים בסביבת מחייתם של הדובים

אחד המקומות הטובים ביותר לראות את עושר הטבע הצפוני, אולי ברגעיו האחרונים, הוא ארכיפלג סוואלברד (Svalbard, החוף הקר), המוכר יותר בשם שפיצברגן (Spitzbergen, ההרים המחודדים). תיירות משמעותית לאזור, השייך לנורווגיה, החלה רק בשנות השמונים של המאה שעברה, בתולי למדי במושגים של עולם הטיולים.

שפיצברגן. הכי רחוק שאפשר לדמיין מפריז, לונדון או ניו יורק…

הארכיפלג מורכב משלושה איים ראשיים (שפיצברגן הוא הגדול בהם והיחיד שמיושב באופן קבוע), איים קטנים יותר, ואיים קטנים מאוד עד שהם נראים יותר כמו קוביות קרח צפות… בסך הכל, פזורים כאן מאות איים, ששטחם הכולל כ-63,000 קמ"ר, בערך פי שלושה משטחה של ישראל. כארבעה חודשים בשנה השמש זורחת 24 שעות ביממה ("שמש חצות"), ובחורף היא אינה עולה כלל. האיים הצפוניים ביותר נמצאים מעבר לקו רוחב 80, כפסיעה מהקוטב הצפוני.

הציידים באים
לא ברור מי היו המתיישבים הראשונים באי שפיצברגן. יש הסבורים שספינות הוויקינגים נחתו לראשונה על האי, אחרים אומרים כי היו אלה ציידים מהחוף הצפוני של רוסיה. דבר אחד בטוח: באופן רשמי האי שפיצברגן התגלה ב-1596, במהלך מסע של ווילם בארנטס, שחיפש את המסלול הימי הצפוני המחבר בין האוקיינוס האטלנטי לשקט דרך אוקיינוס הקרח הצפוני.

לווייתנים שוחים בים הקר

העושר הטבעי של האזור משך לכאן את ציידי הלווייתנים האירופים. לא רק הם הגיעו לכאן בהמוניהם – את מקומם של הציידים הרוסים, שעזבו במאה ה-19, החליפו ציידים נורווגים, שנהנו משלל רב של דובי קוטב ושועלים ארקטיים. הטבע הייחודי משך גם משלחות של חוקרים, דבר שהצריך להסדיר את ענייני המנהל של האיים. וכך, ב- 1920 נחתמה אמנת שפיצברגן, שהכירה בריבונות של נורווגיה על הארכיפלג.

במהלך שייט בין האיים נתקלים בהמון בעלי חיים, בהם עופות ימיים

בשנות העשרים התרחשו כמה אירועים משמעותיים בחקר האזור. כך, למשל, ב-1926 החוקר הנורווגי רואלד אמונדסן והטייס אומברטו נובילה היו הראשונים שהצליחו לחלוף מעל הקוטב הצפוני בספינת אוויר וגילו ממצאים מדעיים ראשונים מסוגם על הטבע באזור. כשנתיים לאחר המסע המוצלח, יצא אמונדסן לחיפושים אחר נובילה, שנעדר בעקבות טיסה מעל הקוטב, ולא חזר. נובילה נמצא לבסוף בחיים, אך שברי מטוסו של אמונדסן נמצאו באזור מאוחר יותר באותה שנה. בהמשך, הפרה את שלוות העד של כלבי הים ואיילי הצפון מלחמת העולם השנייה, כשהפצצות הגרמנים הגיעו גם לכאן.

טבע פראי ויופי שכמותו קשה למצוא במקומות אחרים בעולם

התיירים מגיעים
המטיילים בין איי הארכיפלג מבינים עד מהרה מדוע האזור נחשב לאחד מטיולי הטבע המשובחים בעולם כיום. רוב הטיולים נעשים בעונת הקיץ הצפוני, בספינות בגודל בינוני – לא מתנדנדות מדי ולא עמוסות מדי בתיירים (כ-50 עד 100 נוסעים), שעושות את המסלול ההיקפי מסביב לשפיצברגן וחוצות תוך כדי את קו הרוחב 80. חציית קו הרוחב מלווה במסיבת סיפון, כולל פתיחה של בקבוק שמפניה לציון המאורע המרגש.

ההפלגה סביב האי נמשכת שמונה עד עשרה ימים, עם עצירות לטיולים בחופים

ההפלגה ההיקפית נמשכת שמונה עד עשרה ימים, כשבכל יום יורדים בסירות גומי לסיורים בחופים. בקיץ האיים מכוסים במרבדי פריחה נמוכה, ואפשר לראות ולהרגיש את הטבע המתפרץ בעונה הקצרה שיש לרשותו. הסיכויים לפגוש דובי קוטב טובים למדי, וכל ירידה לחוף מחייבת סיור מקדים ומלווים חמושים. הטורף היבשתי הגדול בעולם הוא גם סקרן גדול, ולכן יש לנקוט באמצעים הנדרשים כדי לוודא שהמפגשים איתו לא יהיו קרובים מדי…

שחף על הקרח, לבן על לבן עם קצת אפור וכחול להשלמת התמונה

אז מה מחכה לנו בשפיצברגן?
דובי קוטב לבנים, ניבתנים, כלבי ים, איילי צפון אנדמיים, לווייתנים, שועלי קוטב והמון המון עופות ים, בהם שחפיות ואלפי אוריות שמקננות על המצוקים הסלעיים המתרוממים מתוך הים. בים משייטים קרחונים בשלל צורות וצבעים. ללא ספק, זהו אחד המקומות הטובים בעולם לצפות, ובעיקר לחוות, טבע ארקטי במיטבו.

ניבתנים רובצים על החוף. גם אותם פוגשים במהלך טיול בשפיצברגן

הנורווגים שומרים על הטבע באזור בעיקשות קפדנית ומרשימה, אבל על ההשפעה העולמית של שינויי מזג האוויר הם פחות שולטים… אם קצב המסת כיפת הקרח ימשיך להתגבר, הראשונים שיפגעו מכך אנושות הם הניבתנים הענקיים ודובי הקוטב, אשר מחקרים קובעים כי רוב אוכלוסייתם עלולה להיכחד עד שנת 2050. אז איך אמרנו, טיול פרידה? קצת עצוב לחשוב על זה כך, אבל למרבה הצער כל הסימנים מעידים שכבר בשנים הקרובות ילכו ויצטמצמו באופן משמעותי ההזדמנויות לצפות בתופעות הטבע הייחודיות וביצורים המופלאים הללו.

הפוסט איי שפיצברגן – מהר לפני שייגמר הופיע ראשון במסע אחר

רק 3,000 תושבים חיים באיי שפיצברגן, ורובם מתגוררים באי הגדול, הקרוי שפיצברגן. אבל איתם חיים כאן גם כ-7,000 דובי קוטב וכעשרת אלפים איילי צפון ממין אנדמי לארכיפלג, כאלפיים ניבתנים, כלבי ים, לווייתנים, שועלים ארקטיים ושפע עופות ים, וכולם על פני שטח יבשה של 63 אלף קילומטר רבוע, בערך פי שלושה מישראל, אם כי יותר משישים אחוז מכוסים קרח עד.

עד לפני שנים אחדות מקובל היה לחשוב שהאיים התגלו לפני 405 שנה על ידי ההולנדי וילהלם בארנט, כשניסה למצוא את המעבר מהים הצפוני לסין. הוא גם נתן לאי הגדול את שמו שפיצברגן כיוון שלנגד עיניו הוא ראה פסגות הרים מחודדים (מלשון שפיץ). בארנט הספיק להכריז בעלות על האי לפני שמת בהמשך ההפלגה.

אולם יש דיווחים בכתבים איסלנדים מ-1194 על סוולברד, "החוף הקר", וידוע שמתחילת המאה ה-15 נערכו כמה הפלגות לאיזור על ידי ציידים, בעיקר ציידי לווייתנים ונבתנים. במאה ה-18 החל ציד מסיבי שכמעט גרם להכחדתם, ורק בשנת 1950 הופסק הצייד בסוולברד. 

התקווה הגדולה היום היא תיירות אקולוגית. כיום יש סופר-מרקט, מרכז קניות, אכסניית נוער ובתי מלון, וחברות שמתמחות בסיורים אקולוגיים בספינות, ברגל, בסקי או במזחלות כלבים. 

לכתבה המלאה על איי שפיצברגן 

הפוסט איים עם שפיץ הופיע ראשון במסע אחר

שטנו בין גושי הקרח שניתקו מפיורד הענק וודפיורדן (Woodfjorden), כשמעל לסיפון הספינה הבחנו בדוב לבן (Thalarctos maritimus), הטורף היבשתי הגדול בעולם, שצבעו כצבע השלג, משליך חתיכות קרח באוויר ושוחה על גבו כאילו הוא בבריכה מחוממת. התקרבנו לאי מופן (Moffen), השייך לארכיפלג סוואלברד (Svalbard), שידוע יותר בשם שפיצברגן (Spitzbergen). לפתע השמיע צופר הספינה צפירה חזקה. אנשי הצוות הניפו בקבוקי שמפניה צרפתית משובחת, וחילקו את תכולתם בכוסות פלסטיק לכל הנוכחים על הסיפון. חצינו את קו הרוחב שמונים מעלות צפון. נתקדם מעט צפונה, הודיע הקברניט. ואז מי שירצה להמשיך, ייאלץ ללכת ברגל – כאן מתחיל ים הקרח הצפוני. על חופו של האי מופן זכינו סוף סוף לראות כמה ניבתנים, אותם טורפים ימיים בעלי זוג ניבים עצומים. באנגלית הם נקראים walrus, שילוב של whale ו־horse, כי פעם האמינו שהם הכלאה של לווייתן ושל סוס. ענקי צפון אלה מטפסים בכבדות על חופו הצר והשטוח של האי בעל צורת הבייגלה. מפות ומדריכים מודפסים ליעד נורווגיה, בהנחה לגולשי מסע אחר! ניבתן בשפיצרברגן. בנוף הקפוא מתקיימים בעלי חיים רבים, כולל דובים לבנים רק 3,000 תושבים חיים באיי שפיצברגן, ורובם מתגוררים באי הגדול, הקרוי אף הוא שפיצברגן. איתם חיים כאן כ־7,000 דובים לבנים וכעשרת אלפים איילי צפון (Rangifer tarandus) מתת מין אנדמי לארכיפלג, כאלפיים ניבתנים וכן כלבי ים (Phocidae), לווייתנים (Cetacea), שועלי שלג (Alopex lagopus) ושפע עופות ים. כולם פזורים על שטח יבשה של 63 אלף קילומטר רבוע, בערך פי שלושה מישראל, שיותר משישים אחוז ממנו מכוסים קרח עד. סוואלברד, "חוף קר", מוזכר לראשונה בכתבים איסלנדיים מ־1194. מתחילת המאה ה־15 נערכו כמה הפלגות לאיזור על ידי ציידים, בעיקר ציידי לווייתנים וניבתנים. במאה ה־18 הפך הציד כה מסיבי עד כי היונקים הימיים האלה כמעט נכחדו, ורק בשנת 1950 הוא הופסק. ציד הלווייתנים נגמר; התקווה הגדולה של תושבי האיים היא פיתוח התיירות האקולוגית. כיום יש בשפיצברגן סופרמרקט, מרכז קניות, אכסניית נוער, בתי מלון והרבה חברות שמתמחות בסיורים אקולוגיים בספינות, ברגל, בסקי או במזחלות כלבים. פתרון תחבורתי בגרסה מקומית: כלבים מושכים מכונית נטולת מנוע בשבילי האי בתשעה בפברואר 1920 נחתמה בפריז אמנת שפיצברגן, שהסדירה את הבעלות על הקרקע, ולפיה נורווגיה היא ריבונית האיים. עם זאת כל המדינות שחתמו על האמנה, ובהן רוסיה, צרפת, ארצות הברית ובריטניה, רשאיות להשתמש באיים למטרותיהן, כל עוד לא מדובר בצורכי צבא (לשום מדינה אין צבא באיים, ואסור להקים בו מבנים צבאיים) וכל עוד פעילותן אינה נוגדת את החוק הנורווגי. ב־14 באוגוסט 1925 מימשה נורווגיה את ריבונותה והניפה את דגלה בשפיצברגן. כיום חתומות על האמנה 42 מדינות. עד 1990 היו מבקרים שרצו לסייר באיים חייבים להוכיח שיש להם אמצעי לינה ואוכל לכל תקופת שהותם. אם לא הוכיחו זאת, הם נשלחו כלאחר כבוד בחזרה למקום שממנו באו. נוף שפיצברגני. מקור ההכנסה שנותר לתושבי האיים הוא תיירות אקולוגית חזירייה וחמש פרות סוואלברד, כשמו כן הוא – קר מאוד, אבל לא תמיד היה האיזור קר עד כדי כך. עדיין ניתן למצוא כאן מאובנים של עצים רחבי עלים, שרידים ליערות קדומים. שרידים אלה הפכו לפחם, שהוא מקור ההכנסה החשוב ביותר של האיים למעט תיירות. כבר ב־1899 היה ייצוא של פחם משפיצברגן, ובמשך הזמן תפסה כריית הפחם את מקום ציד הלווייתנים. כיום רק נורווגיה ורוסיה כורות כאן פחם. רוב הפחם שכורה המחנה הנורווגי מיועד לתחנתהכוח בעיירה לונגיירבּיין (Longyearbyen). יישוב כורי הפחם הרוסים, ברנצבורג (Barentsburg), משרה אווירת נכאים: 600 גברים, 197 נשים ושישה ילדים חיים במחנה. מרבית הגברים עובדים במכרה, שפועל 24 שעות ביממה ושהטמפרטורה בו מגיעה ל־25 מעלות מתחת לאפס. לנשים אסור להיכנס למכרה. במשך היום מרביתן עוסקות בבישול, והילדים שוהים בגן הילדים. היישוב הרוסי מייצר לעצמו חלק מהמצרכים: יש בו חזירייה עם 500 חזירים לבשר, רפת ובה פר וחמש פרות המניבות יחד כ־25 ליטר חלב ביום, בעיקר עבור הילדים והמנהלים. הפסגות המחודדות שנתנו לאי את שמו יש כאן גם חממה לירקות, הצפונית ביותר בעולם וכנראה גם הפחות משתלמת, כשמנורות כספית מחליפות את האור שהשמש אינה מספקת. התפוקה השבועית היא לא יותר מקילוגרם או שניים של מלפפונים ועגבניות. כמות כזאת ודאי שלא מספיקה למאות פועלים. מקור הכנסה נוסף של המחנה הוא התיירות. כל ספינה שעוגנת מתקבלת בברכה, ומדריכה מוסמכת מובילה את הקבוצה ברחבי היישוב, דרך הכיכר המרכזית, שבה מוצב פסל של לנין. עם בוא הספינה נפתח על המזח שוק רוסי, שבו מוכרים סמלים ודגלים רוסיים, בבושקות ושאר מזכרות לתיירים. בדיחה שפיצברגנית טיפוסית כדי לסייר בקרחון, לא הרחק מהעיירה לוֹנְגיִירְבּיֵין, עברנו בסופרמרקט ושכרנו רובה ציד להגנה עצמית מפני דובים. מסוכן לצאת ממקומות יישוב ללא נשק. מדי שנה יש כמה היתקלויות עם דובים, שלעתים מסתיימות במות האדם. "אני מניח שאתה יודע להשתמש ברובה", אמר הזבן כשבדק את הדרכון הישראלי שלי, "אז בבקשה אל תהרוג לנו דובים – הם מוגנים". לאחר חצי שעת הליכה במעלה הגיא, הגענו לקצה הקרחון, שבו שוכנת עיירה קטנה על בתיה הצבעוניים. בדרך עברנו את בית הקולנוע, שמקרין סרט אחת לשבוע ובשאר הימים משמש כמועדון. כשהתרחקנו מהעיירה, שבה ההרגשה שאנחנו בקצה העולם. בסופו של דבר הגענו לקרחון. בעונה החמה, כאשר הקרחון מתנתק מהפסגה, הוא גולש לאטו, גורף איתו שכבות סלע וקרקע כמו טרקטור ענקי. ממש מתחתיו זורם נחל קטן, שבגדותיו ערימת אבנים וסלעים עצומה. בערימה זו יש גם מאובנים מעולם הצומח: עלים רחבים של עצים, עלי שרכים וצמחים קטנים, המוטבעים בסלעים שהקרחון גרף עימו. מותר לקחת מאובנים משפיצברגן, ויש מבקרים שסוחבים עימם אבנים ענקיות עתירות מאובנים. גם היום יש בחלקים גדולים של שפיצברגן יער נמוך. עצי הטונדרה באיזור מגיעים לגובה חמישה עד 25 סנטימטרים בלבד. "מה עושה מי שהולך לאיבוד ביער בסוואלברד?", מספרת בדיחה שפיצברגנית טיפוסית, "פשוט נעמד!". לחצו להגדלה

הפוסט שפיצברגן: אי ההרים המחודדים הופיע ראשון במסע אחר